הוא אמר לי, בן אדם, תאכל את המגילה הזאת שמצאת, ואז תלך ותדבר אל בית ישראל.
וַיֹּ֣אמֶר אֵלַ֔י בֶּן־אָדָ֕ם אֵ֥ת אֲשֶׁר־תִּמְצָ֖א אֱכ֑וֹל אֱכוֹל֙ אֶת־הַמְּגִלָּ֣ה הַזֹּ֔את וְלֵ֥ךְ דַּבֵּ֖ר אֶל־בֵּ֥ית יִשְׂרָאֵֽל׃יחזקאל · פרק ג׳
האכלה במגילה והשליחות
יחזקאל מקבל את המגילה ומתכונן לשליחותו אל עם קשי הלב, מול חזון היצורים וחובת הצופה להזהיר
להקשיב. להבין. להתחבר.
הפרק בקול
יחזקאל ג׳ · סיפור והסבר
גרסת ההאזנה בהכנה. הנגן יופיע כאן כשהיא תהיה מוכנה.
ריחוף על פסוק מציג את המקור. במגע — לחיצה ממושכת או כפתור ״המקור״.
האכלה במגילה והשליחות
פתחתי את הפה, והוא נתן לי לאכול את המגילה הזאת.
וָאֶפְתַּ֖ח אֶת־פִּ֑י וַיַּ֣אֲכִלֵ֔נִי אֵ֖ת הַמְּגִלָּ֥ה הַזֹּֽאת׃הוא אמר לי, בן אדם, תאכל את המגילה הזאת שאני נותן לך בבטנך ותמלא ממנה את המעיים שלך, ואכלתי אותה, והיא הייתה בפי מתוקה כמו דבש.
וַיֹּ֣אמֶר אֵלַ֗י בֶּן־אָדָם֙ בִּטְנְךָ֤ תַֽאֲכֵל֙ וּמֵעֶ֣יךָ תְמַלֵּ֔א אֵ֚ת הַמְּגִלָּ֣ה הַזֹּ֔את אֲשֶׁ֥ר אֲנִ֖י נֹתֵ֣ן אֵלֶ֑יךָ וָאֹ֣כְלָ֔ה וַתְּהִ֥י בְּפִ֖י כִּדְבַ֥שׁ לְמָתֽוֹק׃ (פ)הוא אמר לי, בן אדם, לך ובוא אל בית ישראל ותדבר אליהם בדברי.
וַיֹּ֖אמֶר אֵלָ֑י בֶּן־אָדָ֗ם לֶךְ־בֹּא֙ אֶל־בֵּ֣ית יִשְׂרָאֵ֔ל וְדִבַּרְתָּ֥ בִדְבָרַ֖י אֲלֵיהֶֽם׃שליחותו של יחזקאל אל עם קשי הלב
כי לא לעם בעל שפה קשה או כבד לשון אתה נשלח, אלא לבית ישראל.
כִּ֡י לֹא֩ אֶל־עַ֨ם עִמְקֵ֥י שָׂפָ֛ה וְכִבְדֵ֥י לָשׁ֖וֹן אַתָּ֣ה שָׁל֑וּחַ אֶל־בֵּ֖ית יִשְׂרָאֵֽל׃לא לעמים רבים בעלי שפה קשה וכבד לשון, שאם לא שלחתי אותך אליהם הם ישמעו לך.
לֹ֣א ׀ אֶל־עַמִּ֣ים רַבִּ֗ים עִמְקֵ֤י שָׂפָה֙ וְכִבְדֵ֣י לָשׁ֔וֹן אֲשֶׁ֥ר לֹֽא־תִשְׁמַ֖ע דִּבְרֵיהֶ֑ם אִם־לֹ֤א אֲלֵיהֶם֙ שְׁלַחְתִּ֔יךָ הֵ֖מָּה יִשְׁמְע֥וּ אֵלֶֽיךָ׃אבל בית ישראל לא ירצה לשמוע לך, כי הם לא רוצים לשמוע לי. כל בית ישראל הם בעלי מצח קשיח ולוח לב.
וּבֵ֣ית יִשְׂרָאֵ֗ל לֹ֤א יֹאבוּ֙ לִשְׁמֹ֣עַ אֵלֶ֔יךָ כִּֽי־אֵינָ֥ם אֹבִ֖ים לִשְׁמֹ֣עַ אֵלָ֑י כִּ֚י כָּל־בֵּ֣ית יִשְׂרָאֵ֔ל חִזְקֵי־מֵ֥צַח וּקְשֵׁי־לֵ֖ב הֵֽמָּה׃הנה, נתתי לך פנים חזקות מול הפנים שלהם, ואת המצח שלך חזק מול המצח שלהם.
הִנֵּ֨ה נָתַ֧תִּי אֶת־פָּנֶ֛יךָ חֲזָקִ֖ים לְעֻמַּ֣ת פְּנֵיהֶ֑ם וְאֶֽת־מִצְחֲךָ֥ חָזָ֖ק לְעֻמַּ֥ת מִצְחָֽם׃הכנת יחזקאל למשימת הנבואה
הפכת את המצח שלך לקשה כמו יהלום כדי שלא תפחד מהם ולא תירא מפניהם, כי הם בני מרד.
כְּשָׁמִ֛יר חָזָ֥ק מִצֹּ֖ר נָתַ֣תִּי מִצְחֶ֑ךָ לֹֽא־תִירָ֤א אוֹתָם֙ וְלֹא־תֵחַ֣ת מִפְּנֵיהֶ֔ם כִּ֛י בֵּֽית־מְרִ֖י הֵֽמָּה׃ (פ)והוא אמר לי: בן אדם, קח בלבך ושמע באוזניך את כל דברי שאדבר אליך.
וַיֹּ֖אמֶר אֵלָ֑י בֶּן־אָדָ֕ם אֶת־כָּל־דְּבָרַי֙ אֲשֶׁ֣ר אֲדַבֵּ֣ר אֵלֶ֔יךָ קַ֥ח בִּֽלְבָבְךָ֖ וּבְאָזְנֶ֥יךָ שְׁמָֽע׃ותלך אל הגלות אל בני עמך, ותדבר אליהם ותאמר להם: כך אמר אדוני יהוה. אם ישמעו, ואם יפסיקו.
וְלֵ֨ךְ בֹּ֤א אֶל־הַגּוֹלָה֙ אֶל־בְּנֵ֣י עַמֶּ֔ךָ וְדִבַּרְתָּ֤ אֲלֵיהֶם֙ וְאָמַרְתָּ֣ אֲלֵיהֶ֔ם כֹּ֥ה אָמַ֖ר אֲדֹנָ֣י יְהֹוִ֑ה אִֽם־יִשְׁמְע֖וּ וְאִם־יֶחְדָּֽלוּ׃והרוח הרים אותי, ושמעתי מאחוריי קול רעש גדול. ברוך כבוד ה' ממקומו.
וַתִּשָּׂאֵ֣נִי ר֔וּחַ וָאֶשְׁמַ֣ע אַחֲרַ֔י ק֖וֹל רַ֣עַשׁ גָּד֑וֹל בָּר֥וּךְ כְּבוֹד־יְהוָ֖ה מִמְּקוֹמֽוֹ׃חזון היצורים וההגעה לגולה
רעש הכנפיים של היצורים נשמע כמו קול נשי שמתקשר עם אחותו, וגם קול הגלגלים נשמע כשהם מגיעים זה מול זה, ויחד עם זה היה רעש גדול מאוד.
וְק֣וֹל ׀ כַּנְפֵ֣י הַחַיּ֗וֹת מַשִּׁיקוֹת֙ אִשָּׁ֣ה אֶל־אֲחוֹתָ֔הּ וְק֥וֹל הָאוֹפַנִּ֖ים לְעֻמָּתָ֑ם וְק֖וֹל רַ֥עַשׁ גָּדֽוֹל׃הרוח הרמה אספה אותי ולקחה אותי, והלכתי בכעס ברוחי, כשיד הַשֵּׁם עליי חזקה מאוד.
וְר֥וּחַ נְשָׂאַ֖תְנִי וַתִּקָּחֵ֑נִי וָאֵלֵ֥ךְ מַר֙ בַּחֲמַ֣ת רוּחִ֔י וְיַד־יְהוָ֥ה עָלַ֖י חָזָֽקָה׃הגעתי למקום הגולה, אל האנשים שיושבים על נהר כבר, ואני ישבתי שם איתם, שבעה ימים כשהם יושבים שם בשיבה.
וָאָב֨וֹא אֶל־הַגּוֹלָ֜ה תֵּ֣ל אָ֠בִיב הַיֹּשְׁבִ֤ים אֶֽל־נְהַר־כְּבָר֙ ואשר [וָֽאֵשֵׁ֔ב] הֵ֖מָּה יוֹשְׁבִ֣ים שָׁ֑ם וָאֵשֵׁ֥ב שָׁ֛ם שִׁבְעַ֥ת יָמִ֖ים מַשְׁמִ֥ים בְּתוֹכָֽם׃בסוף שבעת הימים האלה, דברי הַשֵּׁם הגיעו אליי ואמר:
וַיְהִ֕י מִקְצֵ֖ה שִׁבְעַ֣ת יָמִ֑ים (פ) וַיְהִ֥י דְבַר־יְהוָ֖ה אֵלַ֥י לֵאמֹֽר׃חובת הצופה להזהיר
בן אדם, מינתי אותך לצופה בבית ישראל. אתה תשמע דברים מפי ותזהיר אותם מטעמי.
בֶּן־אָדָ֕ם צֹפֶ֥ה נְתַתִּ֖יךָ לְבֵ֣ית יִשְׂרָאֵ֑ל וְשָׁמַעְתָּ֤ מִפִּי֙ דָּבָ֔ר וְהִזְהַרְתָּ֥ אוֹתָ֖ם מִמֶּֽנִּי׃כשאומר אני לרשע שהוא הולך למות, ואתה לא הזהרת אותו ולא דיברת כדי להזהיר רשע מדרכו הרעה כדי שיחיה, הוא ימות ברשעותו, ואת הדם שלו אבקש ממך.
בְּאָמְרִ֤י לָֽרָשָׁע֙ מ֣וֹת תָּמ֔וּת וְלֹ֣א הִזְהַרְתּ֗וֹ וְלֹ֥א דִבַּ֛רְתָּ לְהַזְהִ֥יר רָשָׁ֛ע מִדַּרְכּ֥וֹ הָרְשָׁעָ֖ה לְחַיֹּת֑וֹ ה֤וּא רָשָׁע֙ בַּעֲוֺנ֣וֹ יָמ֔וּת וְדָמ֖וֹ מִיָּדְךָ֥ אֲבַקֵּֽשׁ׃אבל אם הזהרת רשע והוא לא חזר ממעשיו הרעים ומדרכו הרעה, הוא ימות ברשעותו, אבל אתה הצלת את נפשך.
וְאַתָּה֙ כִּֽי־הִזְהַ֣רְתָּ רָשָׁ֔ע וְלֹא־שָׁב֙ מֵֽרִשְׁע֔וֹ וּמִדַּרְכּ֖וֹ הָרְשָׁעָ֑ה ה֚וּא בַּעֲוֺנ֣וֹ יָמ֔וּת וְאַתָּ֖ה אֶֽת־נַפְשְׁךָ֥ הִצַּֽלְתָּ׃ (ס)ואם צדיק עוזב את צדקתו ועושה רע, ואתתי מכשול לפניו, הוא ימות כי לא הזהרת אותו על חטאתו. הוא ימות, וצדקתו שעשה לא תזכור, ואת הדם שלו אבקש ממך.
וּבְשׁ֨וּב צַדִּ֤יק מִצִּדְקוֹ֙ וְעָ֣שָׂה עָ֔וֶל וְנָתַתִּ֥י מִכְשׁ֛וֹל לְפָנָ֖יו ה֣וּא יָמ֑וּת כִּ֣י לֹ֤א הִזְהַרְתּוֹ֙ בְּחַטָּאת֣וֹ יָמ֔וּת וְלֹ֣א תִזָּכַ֗רְןָ צִדְקֹתָו֙ אֲשֶׁ֣ר עָשָׂ֔ה וְדָמ֖וֹ מִיָּדְךָ֥ אֲבַקֵּֽשׁ׃האחריות של השומר והמפגש עם כבוד הַשֵּׁם
ואתה, אם תזהיר צדיק כדי שלא יחטא, הצדיק לא יחטא; הוא יחיה כי הזהרת אתה, וכך תציל את נפשך.
וְאַתָּ֞ה כִּ֧י הִזְהַרְתּ֣וֹ צַדִּ֗יק לְבִלְתִּ֥י חֲטֹ֛א צַדִּ֖יק וְה֣וּא לֹא־חָטָ֑א חָי֤וֹ יִֽחְיֶה֙ כִּ֣י נִזְהָ֔ר וְאַתָּ֖ה אֶֽת־נַפְשְׁךָ֥ הִצַּֽלְתָּ׃ (ס)ואז יד הַשֵּׁם הייתה עליי, והוא אמר לי: קום, צא אל המישור, ושם אדבר איתך.
וַתְּהִ֥י עָלַ֛י שָׁ֖ם יַד־יְהוָ֑ה וַיֹּ֣אמֶר אֵלַ֗י ק֥וּם צֵא֙ אֶל־הַבִּקְעָ֔ה וְשָׁ֖ם אֲדַבֵּ֥ר אוֹתָֽךְ׃וקמתי ויצאתי אל המישור, והנה שם עמד כבוד הַשֵּׁם, בדיוק כמו הכבוד שראיתי על נהר כבאר, ונפלתי על פניי.
וָאָקוּם֮ וָאֵצֵ֣א אֶל־הַבִּקְעָה֒ וְהִנֵּה־שָׁ֤ם כְּבוֹד־יְהוָה֙ עֹמֵ֔ד כַּכָּב֕וֹד אֲשֶׁ֥ר רָאִ֖יתִי עַל־נְהַר־כְּבָ֑ר וָאֶפֹּ֖ל עַל־פָּנָֽי׃ואז נכנסה לתוכי רוח והעמידה אותי על רגליי, והוא דיבר איתי ואמר לי: בוא, היכנס אל תוך ביתך.
וַתָּבֹא־בִ֣י ר֔וּחַ וַתַּעֲמִדֵ֖נִי עַל־רַגְלָ֑י וַיְדַבֵּ֤ר אֹתִי֙ וַיֹּ֣אמֶר אֵלַ֔י בֹּ֥א הִסָּגֵ֖ר בְּת֥וֹךְ בֵּיתֶֽךָ׃השתיקה והדיבור של יחזקאל
ואתה בן אדם, הנה יתנו עליך עבותים ויקשרו אותך בהם, ולא תצא מתוכם.
וְאַתָּ֣ה בֶן־אָדָ֗ם הִנֵּ֨ה נָתְנ֤וּ עָלֶ֙יךָ֙ עֲבוֹתִ֔ים וַאֲסָר֖וּךָ בָּהֶ֑ם וְלֹ֥א תֵצֵ֖א בְּתוֹכָֽם׃ולשונך אדבק לחיך ותהיה אילם, ולא תהיה עבורם לאדם המתווכח, כי בית מרד הם.
וּלְשֽׁוֹנְךָ֙ אַדְבִּ֣יק אֶל־חִכֶּ֔ךָ וְנֶֽאֱלַ֔מְתָּ וְלֹא־תִֽהְיֶ֥ה לָהֶ֖ם לְאִ֣ישׁ מוֹכִ֑יחַ כִּ֛י בֵּ֥ית מְרִ֖י הֵֽמָּה׃ובדיבורי אפתח את פיך ותאמר להם כך אמר אדוני ה' המקשיב ישמע, והמפסיק יפסיק, כי בית מרד הם.
וּֽבְדַבְּרִ֤י אֽוֹתְךָ֙ אֶפְתַּ֣ח אֶת־פִּ֔יךָ וְאָמַרְתָּ֣ אֲלֵיהֶ֔ם כֹּ֥ה אָמַ֖ר אֲדֹנָ֣י יְהֹוִ֑ה הַשֹּׁמֵ֤עַ ׀ יִשְׁמָע֙ וְהֶחָדֵ֣ל ׀ יֶחְדָּ֔ל כִּ֛י בֵּ֥ית מְרִ֖י הֵֽמָּה׃ (ס)Tanach with Ta'amei Hamikra · ניקוד וטעמי מקרא
האכלה במגילה והשליחות
וַיֹּ֣אמֶר אֵלַ֔י בֶּן־אָדָ֕ם אֵ֥ת אֲשֶׁר־תִּמְצָ֖א אֱכ֑וֹל אֱכוֹל֙ אֶת־הַמְּגִלָּ֣ה הַזֹּ֔את וְלֵ֥ךְ דַּבֵּ֖ר אֶל־בֵּ֥ית יִשְׂרָאֵֽל׃
וָאֶפְתַּ֖ח אֶת־פִּ֑י וַיַּ֣אֲכִלֵ֔נִי אֵ֖ת הַמְּגִלָּ֥ה הַזֹּֽאת׃
וַיֹּ֣אמֶר אֵלַ֗י בֶּן־אָדָם֙ בִּטְנְךָ֤ תַֽאֲכֵל֙ וּמֵעֶ֣יךָ תְמַלֵּ֔א אֵ֚ת הַמְּגִלָּ֣ה הַזֹּ֔את אֲשֶׁ֥ר אֲנִ֖י נֹתֵ֣ן אֵלֶ֑יךָ וָאֹ֣כְלָ֔ה וַתְּהִ֥י בְּפִ֖י כִּדְבַ֥שׁ לְמָתֽוֹק׃ (פ)
וַיֹּ֖אמֶר אֵלָ֑י בֶּן־אָדָ֗ם לֶךְ־בֹּא֙ אֶל־בֵּ֣ית יִשְׂרָאֵ֔ל וְדִבַּרְתָּ֥ בִדְבָרַ֖י אֲלֵיהֶֽם׃
שליחותו של יחזקאל אל עם קשי הלב
כִּ֡י לֹא֩ אֶל־עַ֨ם עִמְקֵ֥י שָׂפָ֛ה וְכִבְדֵ֥י לָשׁ֖וֹן אַתָּ֣ה שָׁל֑וּחַ אֶל־בֵּ֖ית יִשְׂרָאֵֽל׃
לֹ֣א ׀ אֶל־עַמִּ֣ים רַבִּ֗ים עִמְקֵ֤י שָׂפָה֙ וְכִבְדֵ֣י לָשׁ֔וֹן אֲשֶׁ֥ר לֹֽא־תִשְׁמַ֖ע דִּבְרֵיהֶ֑ם אִם־לֹ֤א אֲלֵיהֶם֙ שְׁלַחְתִּ֔יךָ הֵ֖מָּה יִשְׁמְע֥וּ אֵלֶֽיךָ׃
וּבֵ֣ית יִשְׂרָאֵ֗ל לֹ֤א יֹאבוּ֙ לִשְׁמֹ֣עַ אֵלֶ֔יךָ כִּֽי־אֵינָ֥ם אֹבִ֖ים לִשְׁמֹ֣עַ אֵלָ֑י כִּ֚י כָּל־בֵּ֣ית יִשְׂרָאֵ֔ל חִזְקֵי־מֵ֥צַח וּקְשֵׁי־לֵ֖ב הֵֽמָּה׃
הִנֵּ֨ה נָתַ֧תִּי אֶת־פָּנֶ֛יךָ חֲזָקִ֖ים לְעֻמַּ֣ת פְּנֵיהֶ֑ם וְאֶֽת־מִצְחֲךָ֥ חָזָ֖ק לְעֻמַּ֥ת מִצְחָֽם׃
הכנת יחזקאל למשימת הנבואה
כְּשָׁמִ֛יר חָזָ֥ק מִצֹּ֖ר נָתַ֣תִּי מִצְחֶ֑ךָ לֹֽא־תִירָ֤א אוֹתָם֙ וְלֹא־תֵחַ֣ת מִפְּנֵיהֶ֔ם כִּ֛י בֵּֽית־מְרִ֖י הֵֽמָּה׃ (פ)
וַיֹּ֖אמֶר אֵלָ֑י בֶּן־אָדָ֕ם אֶת־כָּל־דְּבָרַי֙ אֲשֶׁ֣ר אֲדַבֵּ֣ר אֵלֶ֔יךָ קַ֥ח בִּֽלְבָבְךָ֖ וּבְאָזְנֶ֥יךָ שְׁמָֽע׃
וְלֵ֨ךְ בֹּ֤א אֶל־הַגּוֹלָה֙ אֶל־בְּנֵ֣י עַמֶּ֔ךָ וְדִבַּרְתָּ֤ אֲלֵיהֶם֙ וְאָמַרְתָּ֣ אֲלֵיהֶ֔ם כֹּ֥ה אָמַ֖ר אֲדֹנָ֣י יְהֹוִ֑ה אִֽם־יִשְׁמְע֖וּ וְאִם־יֶחְדָּֽלוּ׃
וַתִּשָּׂאֵ֣נִי ר֔וּחַ וָאֶשְׁמַ֣ע אַחֲרַ֔י ק֖וֹל רַ֣עַשׁ גָּד֑וֹל בָּר֥וּךְ כְּבוֹד־יְהוָ֖ה מִמְּקוֹמֽוֹ׃
חזון היצורים וההגעה לגולה
וְק֣וֹל ׀ כַּנְפֵ֣י הַחַיּ֗וֹת מַשִּׁיקוֹת֙ אִשָּׁ֣ה אֶל־אֲחוֹתָ֔הּ וְק֥וֹל הָאוֹפַנִּ֖ים לְעֻמָּתָ֑ם וְק֖וֹל רַ֥עַשׁ גָּדֽוֹל׃
וְר֥וּחַ נְשָׂאַ֖תְנִי וַתִּקָּחֵ֑נִי וָאֵלֵ֥ךְ מַר֙ בַּחֲמַ֣ת רוּחִ֔י וְיַד־יְהוָ֥ה עָלַ֖י חָזָֽקָה׃
וָאָב֨וֹא אֶל־הַגּוֹלָ֜ה תֵּ֣ל אָ֠בִיב הַיֹּשְׁבִ֤ים אֶֽל־נְהַר־כְּבָר֙ ואשר [וָֽאֵשֵׁ֔ב] הֵ֖מָּה יוֹשְׁבִ֣ים שָׁ֑ם וָאֵשֵׁ֥ב שָׁ֛ם שִׁבְעַ֥ת יָמִ֖ים מַשְׁמִ֥ים בְּתוֹכָֽם׃
וַיְהִ֕י מִקְצֵ֖ה שִׁבְעַ֣ת יָמִ֑ים (פ) וַיְהִ֥י דְבַר־יְהוָ֖ה אֵלַ֥י לֵאמֹֽר׃
חובת הצופה להזהיר
בֶּן־אָדָ֕ם צֹפֶ֥ה נְתַתִּ֖יךָ לְבֵ֣ית יִשְׂרָאֵ֑ל וְשָׁמַעְתָּ֤ מִפִּי֙ דָּבָ֔ר וְהִזְהַרְתָּ֥ אוֹתָ֖ם מִמֶּֽנִּי׃
בְּאָמְרִ֤י לָֽרָשָׁע֙ מ֣וֹת תָּמ֔וּת וְלֹ֣א הִזְהַרְתּ֗וֹ וְלֹ֥א דִבַּ֛רְתָּ לְהַזְהִ֥יר רָשָׁ֛ע מִדַּרְכּ֥וֹ הָרְשָׁעָ֖ה לְחַיֹּת֑וֹ ה֤וּא רָשָׁע֙ בַּעֲוֺנ֣וֹ יָמ֔וּת וְדָמ֖וֹ מִיָּדְךָ֥ אֲבַקֵּֽשׁ׃
וְאַתָּה֙ כִּֽי־הִזְהַ֣רְתָּ רָשָׁ֔ע וְלֹא־שָׁב֙ מֵֽרִשְׁע֔וֹ וּמִדַּרְכּ֖וֹ הָרְשָׁעָ֑ה ה֚וּא בַּעֲוֺנ֣וֹ יָמ֔וּת וְאַתָּ֖ה אֶֽת־נַפְשְׁךָ֥ הִצַּֽלְתָּ׃ (ס)
וּבְשׁ֨וּב צַדִּ֤יק מִצִּדְקוֹ֙ וְעָ֣שָׂה עָ֔וֶל וְנָתַתִּ֥י מִכְשׁ֛וֹל לְפָנָ֖יו ה֣וּא יָמ֑וּת כִּ֣י לֹ֤א הִזְהַרְתּוֹ֙ בְּחַטָּאת֣וֹ יָמ֔וּת וְלֹ֣א תִזָּכַ֗רְןָ צִדְקֹתָו֙ אֲשֶׁ֣ר עָשָׂ֔ה וְדָמ֖וֹ מִיָּדְךָ֥ אֲבַקֵּֽשׁ׃
האחריות של השומר והמפגש עם כבוד הַשֵּׁם
וְאַתָּ֞ה כִּ֧י הִזְהַרְתּ֣וֹ צַדִּ֗יק לְבִלְתִּ֥י חֲטֹ֛א צַדִּ֖יק וְה֣וּא לֹא־חָטָ֑א חָי֤וֹ יִֽחְיֶה֙ כִּ֣י נִזְהָ֔ר וְאַתָּ֖ה אֶֽת־נַפְשְׁךָ֥ הִצַּֽלְתָּ׃ (ס)
וַתְּהִ֥י עָלַ֛י שָׁ֖ם יַד־יְהוָ֑ה וַיֹּ֣אמֶר אֵלַ֗י ק֥וּם צֵא֙ אֶל־הַבִּקְעָ֔ה וְשָׁ֖ם אֲדַבֵּ֥ר אוֹתָֽךְ׃
וָאָקוּם֮ וָאֵצֵ֣א אֶל־הַבִּקְעָה֒ וְהִנֵּה־שָׁ֤ם כְּבוֹד־יְהוָה֙ עֹמֵ֔ד כַּכָּב֕וֹד אֲשֶׁ֥ר רָאִ֖יתִי עַל־נְהַר־כְּבָ֑ר וָאֶפֹּ֖ל עַל־פָּנָֽי׃
וַתָּבֹא־בִ֣י ר֔וּחַ וַתַּעֲמִדֵ֖נִי עַל־רַגְלָ֑י וַיְדַבֵּ֤ר אֹתִי֙ וַיֹּ֣אמֶר אֵלַ֔י בֹּ֥א הִסָּגֵ֖ר בְּת֥וֹךְ בֵּיתֶֽךָ׃
השתיקה והדיבור של יחזקאל
וְאַתָּ֣ה בֶן־אָדָ֗ם הִנֵּ֨ה נָתְנ֤וּ עָלֶ֙יךָ֙ עֲבוֹתִ֔ים וַאֲסָר֖וּךָ בָּהֶ֑ם וְלֹ֥א תֵצֵ֖א בְּתוֹכָֽם׃
וּלְשֽׁוֹנְךָ֙ אַדְבִּ֣יק אֶל־חִכֶּ֔ךָ וְנֶֽאֱלַ֔מְתָּ וְלֹא־תִֽהְיֶ֥ה לָהֶ֖ם לְאִ֣ישׁ מוֹכִ֑יחַ כִּ֛י בֵּ֥ית מְרִ֖י הֵֽמָּה׃
וּֽבְדַבְּרִ֤י אֽוֹתְךָ֙ אֶפְתַּ֣ח אֶת־פִּ֔יךָ וְאָמַרְתָּ֣ אֲלֵיהֶ֔ם כֹּ֥ה אָמַ֖ר אֲדֹנָ֣י יְהֹוִ֑ה הַשֹּׁמֵ֤עַ ׀ יִשְׁמָע֙ וְהֶחָדֵ֣ל ׀ יֶחְדָּ֔ל כִּ֛י בֵּ֥ית מְרִ֖י הֵֽמָּה׃ (ס)
התמונה השלמה
הפרק, בקצרה
הפסוקים מתארים את המפגש של יחזקאל עם השליחות הנבואית, החל מאכילת המגילה ועד קבלת התפקיד כשומר המזהיר את העם.
האכלה במגילה והשליחות
הפסוקים מתארים את החוויה של יחזקאל כשהוא מקבל הוראה לאכול מגילה שמייצגת את דברי ה'. המגילה מתוקה כדבש כשהיא נבלעת, ובתום הפעולה הוא מקבל את המשימה ללכת אל בני ישראל ולדבר אליהם את דברי ה'.
שליחותו של יחזקאל אל עם קשי הלב
הפסוקים מתארים את תוכנית השליחות של יחזקאל. הוא לא נשלח לעמים זרים שקשה להבין, אלא לעם ישראל. עם זאת, עם ישראל מסרב לשמוע את הנביא בגלל קשיחות לב ומצח. בתגובה, ה' מעניק ליחזקאל כוח פנימי לעמוד מול התנגדותם.
הכנת יחזקאל למשימת הנבואה
הקדוש ברוך הוא מחזק את נפש יחזקאל מול עם מרדני, ומורה לו להעביר אליהם את המסר הנבואי בערנות מלאה. יחזקלא נסחף ברוח ומתמודד עם קול רעש גדול המלווה את כבוד ה'.
חזון היצורים וההגעה לגולה
הפסוקים מתארים את רעש הכנפיים והגלגלים המלווה את חזון היצורים, ואת תחושת הרוח שהניעה את יחזקאל אל הגולה. הוא מגיע אל היהודים היושבים על נהר כבר, יושב איתם שבעה ימים בשיבה, ולאחר מכן נשמע דבר הַשֵּׁם אליו.
חובת הצופה להזהיר
הפסוקים מתארים את תפקידו של יחזקאל כצופה בבית ישראל. על הנביא מוטלת האחריות להזהיר רשעים מצדקתם וצדיקים מדרכם הרעה. אם יתעלם מהמשימה, הוא יישא באחריות לדמם של החוטאים, אך אם ימלא את תפקידו, הוא ייחשב פטור מאשמה.
האחריות של השומר והמפגש עם כבוד הַשֵּׁם
הפסוקים מתארים את חובתו של יחזקאל להזהיר את הצדיקים כדי להציל נפש, ואת המפגש עם כבוד הַשֵּׁם במישור. הנביא מתאר את הופעת הכבוד הדומה למה שראה על נהר כבאר, ואת ההוראה להיכנס אל ביתו לאחר שהרוח העמידה אותו על רגליו.
השתיקה והדיבור של יחזקאל
הנביא יחזקאל מקבל מסר על הגבלת יכולת הדיבור שלו. ה' יקשור אותו בעבותים וימנע ממנו לצאת, ויגרום לו להיות אילם כדי שלא יוכל להתווכח עם בני ישראל המורדים. עם זאת, כשה' ירצה, הוא יפתח את פיו כדי להעביר להם את דבריו, כשהמטרה היא שהשומעים יקשיבו והמסר יובא למי שרוצה לשמוע.
הפרק מציג את המעבר מיצירת הקשר האישי עם הַשֵּׁם למשימה הציבורית המורכבת של הנבואה.
מעבר לקריאה הראשונה
לימוד ועיון
מבחר ממקורות חז״ל, בהסבר עכשווי. דברי המקור המצוטטים מובחנים מן ההסבר; פירושי מפרשים מובאים בהמשך ובנפרד.
מדברי חז״ל
התורה כמקור הקיום של משה
״דבר אחר: ויאמר ה' אל משה כתב לך את הדברים האלה, הה"ד (תהלים קיט): טוב לי כי עניתי למען אלמד חקיך, לטובתו של משה נתענה״
בפרשת שמות רבה, חז"ל מפרשים כי משה רבנו התענה מיום קבלת התורה ועד מאה עשרים יום. לפי הפירוש, משה לא היה זקוק למזון רגיל, אלא קיבל את כוחו מזיו השכינה ומלימוד התורה עצמה, שהיא מתוקה ומשביעה יותר מדבש. המדרש משתמש במשל על מלך כדי להסביר את המסירות המוחלטת של משה ללימוד התורה, עד כדי כך ששכח את צרכיו הבסיסיים. הפרשנות כאן מתמקדת בערך המוסרי של התמדה בלימוד, אך גם מציעה הבחנה בין התורה הכתובה לבין המסורת שבעל פה. המדרש מציין שהקב"ה הורה למשה לכתוב חלק מהתורה, אך השאיר את ההלכות, המדרשים והאגדות לדורות הבאים כדי שיהיו על פה. גישה זו מדגישה את חשיבות הזיכרון והעברת המסורת מדור לדור.
שמות רבה מ״ז:ז׳ ↗הקשבה לנבואה וסוד המראה
״ויאמר שמעו נא דברי. אין נא אלא לשון בקשה והרי דברים ק"ו ומה אם מי שאמר והיה העולם דבר בתחנונים ק"ו לבשר ודם. ר' שמעון״
בקטע זה מופיע הַשֵּׁם אל יחזקאל ומורה לו לשמוע נא את דבריו. המפרשים בּסִפְרִי בַּמִּדְבָּר דּוֹרְשִׁים אֶת הַמִּלִּים "שְׁמַעוּ נָא" כְּבַקָּשָׁה לְהִכָּנֵס לְתוֹךְ הַדִּבְרִים. רַבִּי שִׁמְעוֹן בֶּן יוחַץ מַסְבִּיר שֶׁהַקּוֹדֶשׁ בָּקַשׁ מֵהֶם לְהַמְתִּין לוֹ כִּי הַנְּבִיאָה הִיא מַרְאֶה דִּבּוּר בָּרוּחַ וְלֹא בְּחִידוֹת. הַדְּבָרִים הֵם יְשִׁירוֹת וּפְשׁוּטוֹת לְמִי שֶׁמַּקְשִׁיב. הַמְּפרשיים מְבִיאִים רֹב דַּרְכֵי פֵּרוּשׁ עַל הַמַּרְאֶה הַנְּבִיאִי. רַבִּי עֲקִיבָא וְרַבִּי אֶלְעָזָר דּוֹרְשִׁים עַל קוֹל הָרוּחַ וְעַל הַמַּרְאֶה הָאַחֲרוֹנִי שֶׁהוּא מַרְאֶה אַחֲרוּיִם. הַפֵּרוּשׁ הַמּוּקְדָם מְסַבֵּל קוֹשְׁיָה עַל הַקֶּיֶם שֶׁהַמַּרְאָה הִיא מַרְאֶה פָּנִים וְאַחֲרָיִם וְעַל הַמַּשְׁמָעוּת שֶׁל עוֹלָם הַזֶּה וְעוֹלָם הַבָּא. הַסּוֹד הַמַּתְחִיל בְּדִבְרֵי הַנְּבִיאִים וּמַסְיֵם בְּמָשָׁל עַל מֶלֶךְ וְאֶפּוֹטְרוֹפוֹס מַדְגִּישׁ אֶת הַקֶּשֶׁר הַיּוֹשֵׁר שֶׁל הַדְּבָרִים לַמְּדַבֵּר.
ספרי במדבר ק״ג:א׳ ↗בעקבות המפרשים
השבועה בתוך השליחות
״אם לא אליהם שלחתיך וגו'. ל' שבועה היא אם אליהם שלחתיך חי אני אם לא המה ישמעו אליך ומקרא מסורס הוא:״
בְּקֶצֶת הַקְּטִיעַ מֵהַטֶּקְסְט, רַשִּׁי מַסְבֵּר אֶת הַמִּלִּים "אִם לֹא אֲלֵיהֶם שְׁלַחְתִּיךָ". הוּא מְסַבֵּר שֶׁמִּלַּת הַ"אִם" כֹּאן אֵינָהּ רַק כְּבְעָרָה אוֹ סְפֵק, אֶלָּא שְׁבוּעָה חֲזָקָה. הַמּוֹתָג כְּמוֹ: "חַי אֲנִי, אִם לֹא הֵם יִשְׁמְעוּ לְךָ". הַסְּבָרַת רַשִּׁי מַבְחִילָה בֵּין הַמִּלָּה כְּפָשׁוּט לְבִלְעָדָהּ לְבֵין הַמִּלָּה כְּחֵלֶק מֵהַשְּׁבוּעָה. הַקְּרִיאָה הַזּוֹ נֶחְשֶׁבֶת לְמִקְרָא מְסֹרָס, כְּאִלּוּ הַדְּבָרִים נֶאֱמָרִים בְּעוֹצְמָה וּבְמַבְטַח חֲדִיד.
רש״י על יחזקאל 3:6:1 ↗האחריות של השומר
״ולא תזכרנה. צדקותיו פירשו רבותינו בתוהא על הראשונות שמתחרט על הצדקות הראשונות שעשה:״
בפסוק זה, רש"י מפרש את המילים "ולא תזכרנה" כהתייחסות להתחרטות על צדקות העבר. לפי פירוש זה, השומר עלול להרגיש חרטה על מעשים טובים שעשה בעבר, אם יראה שהצדק לא בא לידי ביטון בסיטואציה הנוכחית. הפרשן מציג גישה של התמודדות נפשית מול תחושת אכזבה. הוא מסביר שהקשיים בביצוע התפקיד יכולים לעורר מחשבות על הזיכרון של צדקות קודמות, אך חשוב להבחין שזו פרשנות חז"ל על הטקסט ולא משמעות פשוטה של הפסוק עצמו.
רש״י על יחזקאל 3:20:2 ↗מצח חזק מול מצח נחושה
״חזקו מצח. כן יאמר על מי שהוא מעיז ביותר שהוא מרים מצחו ומחזקו וכן ומצחך נחושה (ישעיה מח):״
הַמְּצוּדַת דָּוִד הַמְפַרֵשׁ אֶת הַפֶּסוּק בְּסוֹף הַקֶּטע, כְּשֶׁהַנָּבִיא יְחֶזְקֵאל מְתָאֵר אֶת הָעַם הַקָּשִׁי בְּכָל הַלֵּב. הוּא מַסְבִּיר שֶׁהַמִּלִּים "חֲזַק מַצְחֶךָ" מְשַׁמְשׂוֹת אֶת מִי שֶׁהוּא מְעַז וּמַרִים אֶת מַצְחוֹ בְּעוֹז וּבְגְאוֹן. הַמְּפָרֵשׁ מְקַרְבֵּא אֶת הַמּוֹשָׂג לְשִׂפְתֵי יְשַׁעִיָּהוּ הַנָּבִיא, כְּשֶׁהוּא מַזְכִּיר אֶת הַמִּלִּים "וּמַצְחֶךָ נְחוֹשָׁה". הַכַּוָּנָה הִיא לְהַבְחִין בֵּין עַצְמוּת לְבֵין חִלְשׁוֹן וְהַתְּבוּסָה.
מצודת דוד על יחזקאל 3:7:2 ↗האחריות על האזהרה
״ונתתי מכשול. אזמין לפניו מכשול צרה והוא ימות בה:״
בפסוק זה, המצודת דוד מפרש את המושג "מכשול" בהקשר של תפקידו של השומר. כאשר השומר מזהיר את הרשע, הוא מגן על עצמו. אך אם הוא בוחר שלא להזהיר, הוא הופך לגורם שמוביל את הרשע לטעות ולקריסה. הפרשן מסביר שהשומר עלול לגרום לרשע למצוא מכשול שמוביל למותו. על פי גישת המצודת דעוד, האחריות על גורלו של הרשע מועברת לשומר אם בחר שלא למלא את חובתו להזהיר.
מצודת דוד על יחזקאל 3:20:2 ↗