בשנה העשירית, בחודש העשירי, ביום שתים עשרה לחודש, הגיעה אליי דברי הַשֵּׁם ואמרה:
בַּשָּׁנָה֙ הָעֲשִׂירִ֔ית בָּעֲשִׂרִ֕י בִּשְׁנֵ֥ים עָשָׂ֖ר לַחֹ֑דֶשׁ הָיָ֥ה דְבַר־יְהוָ֖ה אֵלַ֥י לֵאמֹֽר׃יחזקאל · פרק כט׳
הנבואה נגד מלך מצרים
חורבן מצרים, השפעתה על ישראל ועליית נבכדנצר
להקשיב. להבין. להתחבר.
הפרק בקול
יחזקאל כט׳ · סיפור והסבר
גרסת ההאזנה בהכנה. הנגן יופיע כאן כשהיא תהיה מוכנה.
ריחוף על פסוק מציג את המקור. במגע — לחיצה ממושכת או כפתור ״המקור״.
הנבואה נגד מלך מצרים
בן אדם, תתמודד פנים מול פנים עם פרעה, מלך מצרים, ותנבא נגד עליו ונגד מצרים כולה.
בֶּן־אָדָ֕ם שִׂ֣ים פָּנֶ֔יךָ עַל־פַּרְעֹ֖ה מֶ֣לֶךְ מִצְרָ֑יִם וְהִנָּבֵ֣א עָלָ֔יו וְעַל־מִצְרַ֖יִם כֻּלָּֽהּ׃דבר ואמור כך: אמר אדוני הַשֵּׁם, אני נגדך, פרעה מלך מצרים, הדרקון הגדול ששוכב בתוך הנהרות שלו, זה שאמר לי: הנהר שלי הוא שעשה אותי.
דַּבֵּ֨ר וְאָמַרְתָּ֜ כֹּֽה־אָמַ֣ר ׀ אֲדֹנָ֣י יְהוִ֗ה הִנְנִ֤י עָלֶ֙יךָ֙ פַּרְעֹ֣ה מֶֽלֶךְ־מִצְרַ֔יִם הַתַּנִּים֙ הַגָּד֔וֹל הָרֹבֵ֖ץ בְּת֣וֹךְ יְאֹרָ֑יו אֲשֶׁ֥ר אָמַ֛ר לִ֥י יְאֹרִ֖י וַאֲנִ֥י עֲשִׂיתִֽנִי׃אני אתן חיים ללחיים שלך, ואדביק את דגי הנהרות שלך לקשקשיי שלך, ואעלה אותך מתוך הנהרות שלך, ואת כל דגי הנהרות שלך אדביק לקשקשיי שלך.
וְנָתַתִּ֤י חחיים [חַחִים֙] בִּלְחָיֶ֔יךָ וְהִדְבַּקְתִּ֥י דְגַת־יְאֹרֶ֖יךָ בְּקַשְׂקְשֹׂתֶ֑יךָ וְהַעֲלִיתִ֙יךָ֙ מִתּ֣וֹךְ יְאֹרֶ֔יךָ וְאֵת֙ כָּל־דְּגַ֣ת יְאֹרֶ֔יךָ בְּקַשְׂקְשֹׂתֶ֖יךָ תִּדְבָּֽק׃העונש על מצרים
אני אנטוש אותך ואת כל דגי הנהר שלך במדבר, ותיפול על פני השדה. לא יאספו אותך ולא יקובצו אותך, ותהיה אוכל לחיות הארץ ולעופי השמיים.
וּנְטַשְׁתִּ֣יךָ הַמִּדְבָּ֗רָה אוֹתְךָ֙ וְאֵת֙ כָּל־דְּגַ֣ת יְאֹרֶ֔יךָ עַל־פְּנֵ֤י הַשָּׂדֶה֙ תִּפּ֔וֹל לֹ֥א תֵאָסֵ֖ף וְלֹ֣א תִקָּבֵ֑ץ לְחַיַּ֥ת הָאָ֛רֶץ וּלְע֥וֹף הַשָּׁמַ֖יִם נְתַתִּ֥יךָ לְאָכְלָֽה׃וכל יושבי מצרים ידעו שאני ה׳, כי היית להם כמו קנה שנשען עליו בית ישראל.
וְיָֽדְעוּ֙ כָּל־יֹשְׁבֵ֣י מִצְרַ֔יִם כִּ֖י אֲנִ֣י יְהוָ֑ה יַ֧עַן הֱיוֹתָ֛ם מִשְׁעֶ֥נֶת קָנֶ֖ה לְבֵ֥ית יִשְׂרָאֵֽל׃כשהם יתפסו בך, תברח מהם ותפרק להם את כל הכתף, וכשהם ישענו עליך תישבר ותחליש להם את כל הברכיים.
בְּתָפְשָׂ֨ם בְּךָ֤ בכפך [בַכַּף֙] תֵּר֔וֹץ וּבָקַעְתָּ֥ לָהֶ֖ם כָּל־כָּתֵ֑ף וּבְהִֽשָּׁעֲנָ֤ם עָלֶ֙יךָ֙ תִּשָּׁבֵ֔ר וְהַעֲמַדְתָּ֥ לָהֶ֖ם כָּל־מָתְנָֽיִם׃ (ס)לכן כך אומר האדון ה׳: הנה אני מביא עליך חרב, ואשמיד ממך אדם ובהמה.
לָכֵ֗ן כֹּ֤ה אָמַר֙ אֲדֹנָ֣י יְהוִ֔ה הִנְנִ֛י מֵבִ֥יא עָלַ֖יִךְ חָ֑רֶב וְהִכְרַתִּ֥י מִמֵּ֖ךְ אָדָ֥ם וּבְהֵמָֽה׃חֶרְבַּן מִצְרַיִם
אֶרֶץ מִצְרַיִם תִּהְיֶה שְׁמִמָּה וְחָרְבָּה, וְיֵדְעוּ שֶׁאֲנִי הַשֵּׁם. הַשֵּׁם אָמַר: אֶת הַנָּהָר שֶׁלִּי אֲנִי אֶעֱשֶׂה.
וְהָיְתָ֤ה אֶֽרֶץ־מִצְרַ֙יִם֙ לִשְׁמָמָ֣ה וְחָרְבָּ֔ה וְיָדְע֖וּ כִּֽי־אֲנִ֣י יְהוָ֑ה יַ֧עַן אָמַ֛ר יְאֹ֥ר לִ֖י וַאֲנִ֥י עָשִֽׂיתִי׃לָכֵן הִנְנִי כְּנֶגֶדְךָ וְכְּנֶגֶד הַנְּהָרוֹת שֶׁלָּךְ, וְנָתַתִּי אֶת אֶרֶץ מִצְרַיִם לַחֲרֶבֶת וּלְשִׁמְמָה, מִמִּגְדֹּל סְוֵנֵה וְעַד גְּבוּל כּוּשׁ.
לָכֵ֛ן הִנְנִ֥י אֵלֶ֖יךָ וְאֶל־יְאֹרֶ֑יךָ וְנָתַתִּ֞י אֶת־אֶ֣רֶץ מִצְרַ֗יִם לְחָרְבוֹת֙ חֹ֣רֶב שְׁמָמָ֔ה מִמִּגְדֹּ֥ל סְוֵנֵ֖ה וְעַד־גְּב֥וּל כּֽוּשׁ׃רֶגֶל אָדָם לֹא תַעֲבֹר בָּהּ, וְרֶגֶל בְּהֵמָה לֹא תַעֲבֹר בָּהּ, וְלֹא תֵשֵׁב בָּהּ אַרְבָּעִים שָׁנָה.
לֹ֤א תַעֲבָר־בָּהּ֙ רֶ֣גֶל אָדָ֔ם וְרֶ֥גֶל בְּהֵמָ֖ה לֹ֣א תַעֲבָר־בָּ֑הּ וְלֹ֥א תֵשֵׁ֖ב אַרְבָּעִ֥ים שָׁנָֽה׃וְנָתַתִּי אֶת אֶרֶץ מִצְרַיִם שְׁמִמָּה בְּתוֹךְ אֲרָצוֹת שֶׁחוֹרְבוֹת, וְעָרֶיהָ בְּתוֹךְ עָרִים חֲרוּבוֹת יִהְיְיוּ שְׁמִמָּה אַרְבָּעִים שָׁנָה, וְפָּרַסְתִּי אֶת מִצְרַיִם בַּגּוֹיִם וּזְרִיתִים בָּאֲרָצוֹת.
וְנָתַתִּ֣י אֶת־אֶרֶץ֩ מִצְרַ֨יִם שְׁמָמָ֜ה בְּת֣וֹךְ ׀ אֲרָצ֣וֹת נְשַׁמּ֗וֹת וְעָרֶ֙יהָ֙ בְּת֨וֹךְ עָרִ֤ים מָֽחֳרָבוֹת֙ תִּֽהְיֶ֣יןָ שְׁמָמָ֔ה אַרְבָּעִ֖ים שָׁנָ֑ה וַהֲפִצֹתִ֤י אֶת־מִצְרַ֙יִם֙ בַּגּוֹיִ֔ם וְֽזֵרִיתִ֖ים בָּאֲרָצֽוֹת׃ (פ)גזר דין על מצרים והשפעתה על ישראל
כי כך אמר אדוני ה׳: בעוד ארבעים שנה אאסוף את מצרים מבין העמים שפיזרו אותה שם.
כִּ֛י כֹּ֥ה אָמַ֖ר אֲדֹנָ֣י יְהוִ֑ה מִקֵּ֞ץ אַרְבָּעִ֤ים שָׁנָה֙ אֲקַבֵּ֣ץ אֶת־מִצְרַ֔יִם מִן־הָעַמִּ֖ים אֲשֶׁר־נָפֹ֥צוּ שָֽׁמָּה׃ואחזתי בשבוי מצרים, ואחזיר אותם לארץ פתרוס, על ארץ המכורת שלהם, ושם יהיו ממלכה נמוכה.
וְשַׁבְתִּי֙ אֶת־שְׁב֣וּת מִצְרַ֔יִם וַהֲשִׁבֹתִ֤י אֹתָם֙ אֶ֣רֶץ פַּתְר֔וֹס עַל־אֶ֖רֶץ מְכֽוּרָתָ֑ם וְהָ֥יוּ שָׁ֖ם מַמְלָכָ֥ה שְׁפָלָֽה׃מבין הממלכות היא תהיה נמוכה ולא תגאים עוד על העמים, ואני אקטין אותם כדי שלא ישתלטו על העמים.
מִן־הַמַּמְלָכוֹת֙ תִּהְיֶ֣ה שְׁפָלָ֔ה וְלֹֽא־תִתְנַשֵּׂ֥א ע֖וֹד עַל־הַגּוֹיִ֑ם וְהִ֨מְעַטְתִּ֔ים לְבִלְתִּ֖י רְד֥וֹת בַּגּוֹיִֽם׃ולבית ישראל לא יהיה יותר משענת, שמזכיר עון בדרכם אחריהם, והם ידעו שאני אדוני ה׳.
וְלֹ֣א יִֽהְיֶה־עוֹד֩ לְבֵ֨ית יִשְׂרָאֵ֤ל לְמִבְטָח֙ מַזְכִּ֣יר עָוֺ֔ן בִּפְנוֹתָ֖ם אַחֲרֵיהֶ֑ם וְיָ֣דְע֔וּ כִּ֥י אֲנִ֖י אֲדֹנָ֥י יְהוִֽה׃ (פ)שָׂכָר הַמּוֹלְכּוּת לְנַבּוּכַדְרֶאצַּר
הָיָה דְבַר הַשֵּׁם אֵלַי בְּעֶשְׂרִים וְשֶׁבַע שָׁנָה, בְּאֶחָד לַחֹדֶשׁ הָרִאשׁוֹן.
וַיְהִ֗י בְּעֶשְׂרִ֤ים וָשֶׁ֙בַע֙ שָׁנָ֔ה בָּֽרִאשׁ֖וֹן בְּאֶחָ֣ד לַחֹ֑דֶשׁ הָיָ֥ה דְבַר־יְהוָ֖ה אֵלַ֥י לֵאמֹֽר׃בֶּן אָדָם, נְבוּכַדְרֶאצַּר מֶלֶךְ בָּבֶל הִפְעִיל אֶת צָבְאוֹ לְעָבְדָה עֲבוֹדָה גְּדוֹלָה עַל צֹר. כָּל הַמִּצְעָדִים וְכָל הַכְּתֵפִים הָיוּ מְגֻלְחִים וּמְגוֹרְחִים, וְלֹא הָיָה שָׂכָר לוֹ אוֹ לְצָבְאוֹ מִצֹר עַל הָעֲבֹדָה שֶׁעָשׂוּ עָלֶיהָ.
בֶּן־אָדָ֗ם נְבוּכַדְרֶאצַּ֣ר מֶֽלֶךְ־בָּ֠בֶל הֶעֱבִ֨יד אֶת־חֵיל֜וֹ עֲבֹדָ֤ה גְדֹלָה֙ אֶל־צֹ֔ר כָּל־רֹ֣אשׁ מֻקְרָ֔ח וְכָל־כָּתֵ֖ף מְרוּטָ֑ה וְ֠שָׂכָר לֹא־הָ֨יָה ל֤וֹ וּלְחֵילוֹ֙ מִצֹּ֔ר עַל־הָעֲבֹדָ֖ה אֲשֶׁר־עָבַ֥ד עָלֶֽיהָ׃ (ס)לָכֵן כֹּה אָמַר אֲדֹנָי הַשֵּׁם: הִנְנִי נוֹתֵן לִנְבוּכַדְרֶאצַּר מֶלֶךְ בָּבֶל אֶת אֶרֶץ מִצְרַיִם. הוּא יִקַּח אֶת כְּסָפָהּ, יִבְזֹז אֶת רְכוּשֶׁיהָ וְיִקַּח אֶת שְׁלֵלָהּ, וְזֶה יִהְיֶה שָׂכָר לְצָבְאוֹ.
לָכֵ֗ן כֹּ֤ה אָמַר֙ אֲדֹנָ֣י יְהוִ֔ה הִנְנִ֥י נֹתֵ֛ן לִנְבוּכַדְרֶאצַּ֥ר מֶֽלֶךְ־בָּבֶ֖ל אֶת־אֶ֣רֶץ מִצְרָ֑יִם וְנָשָׂ֨א הֲמֹנָ֜הּ וְשָׁלַ֤ל שְׁלָלָהּ֙ וּבָזַ֣ז בִּזָּ֔הּ וְהָיְתָ֥ה שָׂכָ֖ר לְחֵילֽוֹ׃אֶת אֶרֶץ מִצְרַיִם, שֶׁהָיוּ הַפְּעֻלָּה שֶׁעָשׂוּ לִי, אֲנִי נוֹתֵן לוֹ כְּתַכְלִית שָׂכָר, כֹּה אָמַל אֲדֹנָי הַשֵּׁם.
פְּעֻלָּתוֹ֙ אֲשֶׁר־עָ֣בַד בָּ֔הּ נָתַ֥תִּי ל֖וֹ אֶת־אֶ֣רֶץ מִצְרָ֑יִם אֲשֶׁר֙ עָ֣שׂוּ לִ֔י נְאֻ֖ם אֲדֹנָ֥י יְהוִֽה׃ (ס)צמיחת קרן ישראל
ביום ההוא אני אצמיח קרן לבית ישראל, ואתך אתן פתח פה בתוכם, וידעו שזה אני ה׳.
בַּיּ֣וֹם הַה֗וּא אַצְמִ֤יחַ קֶ֙רֶן֙ לְבֵ֣ית יִשְׂרָאֵ֔ל וּלְךָ֛ אֶתֵּ֥ן פִּתְחֽוֹן־פֶּ֖ה בְּתוֹכָ֑ם וְיָדְע֖וּ כִּי־אֲנִ֥י יְהוָֽה׃ (פ)Tanach with Ta'amei Hamikra · ניקוד וטעמי מקרא
הנבואה נגד מלך מצרים
בַּשָּׁנָה֙ הָעֲשִׂירִ֔ית בָּעֲשִׂרִ֕י בִּשְׁנֵ֥ים עָשָׂ֖ר לַחֹ֑דֶשׁ הָיָ֥ה דְבַר־יְהוָ֖ה אֵלַ֥י לֵאמֹֽר׃
בֶּן־אָדָ֕ם שִׂ֣ים פָּנֶ֔יךָ עַל־פַּרְעֹ֖ה מֶ֣לֶךְ מִצְרָ֑יִם וְהִנָּבֵ֣א עָלָ֔יו וְעַל־מִצְרַ֖יִם כֻּלָּֽהּ׃
דַּבֵּ֨ר וְאָמַרְתָּ֜ כֹּֽה־אָמַ֣ר ׀ אֲדֹנָ֣י יְהוִ֗ה הִנְנִ֤י עָלֶ֙יךָ֙ פַּרְעֹ֣ה מֶֽלֶךְ־מִצְרַ֔יִם הַתַּנִּים֙ הַגָּד֔וֹל הָרֹבֵ֖ץ בְּת֣וֹךְ יְאֹרָ֑יו אֲשֶׁ֥ר אָמַ֛ר לִ֥י יְאֹרִ֖י וַאֲנִ֥י עֲשִׂיתִֽנִי׃
וְנָתַתִּ֤י חחיים [חַחִים֙] בִּלְחָיֶ֔יךָ וְהִדְבַּקְתִּ֥י דְגַת־יְאֹרֶ֖יךָ בְּקַשְׂקְשֹׂתֶ֑יךָ וְהַעֲלִיתִ֙יךָ֙ מִתּ֣וֹךְ יְאֹרֶ֔יךָ וְאֵת֙ כָּל־דְּגַ֣ת יְאֹרֶ֔יךָ בְּקַשְׂקְשֹׂתֶ֖יךָ תִּדְבָּֽק׃
העונש על מצרים
וּנְטַשְׁתִּ֣יךָ הַמִּדְבָּ֗רָה אוֹתְךָ֙ וְאֵת֙ כָּל־דְּגַ֣ת יְאֹרֶ֔יךָ עַל־פְּנֵ֤י הַשָּׂדֶה֙ תִּפּ֔וֹל לֹ֥א תֵאָסֵ֖ף וְלֹ֣א תִקָּבֵ֑ץ לְחַיַּ֥ת הָאָ֛רֶץ וּלְע֥וֹף הַשָּׁמַ֖יִם נְתַתִּ֥יךָ לְאָכְלָֽה׃
וְיָֽדְעוּ֙ כָּל־יֹשְׁבֵ֣י מִצְרַ֔יִם כִּ֖י אֲנִ֣י יְהוָ֑ה יַ֧עַן הֱיוֹתָ֛ם מִשְׁעֶ֥נֶת קָנֶ֖ה לְבֵ֥ית יִשְׂרָאֵֽל׃
בְּתָפְשָׂ֨ם בְּךָ֤ בכפך [בַכַּף֙] תֵּר֔וֹץ וּבָקַעְתָּ֥ לָהֶ֖ם כָּל־כָּתֵ֑ף וּבְהִֽשָּׁעֲנָ֤ם עָלֶ֙יךָ֙ תִּשָּׁבֵ֔ר וְהַעֲמַדְתָּ֥ לָהֶ֖ם כָּל־מָתְנָֽיִם׃ (ס)
לָכֵ֗ן כֹּ֤ה אָמַר֙ אֲדֹנָ֣י יְהוִ֔ה הִנְנִ֛י מֵבִ֥יא עָלַ֖יִךְ חָ֑רֶב וְהִכְרַתִּ֥י מִמֵּ֖ךְ אָדָ֥ם וּבְהֵמָֽה׃
חֶרְבַּן מִצְרַיִם
וְהָיְתָ֤ה אֶֽרֶץ־מִצְרַ֙יִם֙ לִשְׁמָמָ֣ה וְחָרְבָּ֔ה וְיָדְע֖וּ כִּֽי־אֲנִ֣י יְהוָ֑ה יַ֧עַן אָמַ֛ר יְאֹ֥ר לִ֖י וַאֲנִ֥י עָשִֽׂיתִי׃
לָכֵ֛ן הִנְנִ֥י אֵלֶ֖יךָ וְאֶל־יְאֹרֶ֑יךָ וְנָתַתִּ֞י אֶת־אֶ֣רֶץ מִצְרַ֗יִם לְחָרְבוֹת֙ חֹ֣רֶב שְׁמָמָ֔ה מִמִּגְדֹּ֥ל סְוֵנֵ֖ה וְעַד־גְּב֥וּל כּֽוּשׁ׃
לֹ֤א תַעֲבָר־בָּהּ֙ רֶ֣גֶל אָדָ֔ם וְרֶ֥גֶל בְּהֵמָ֖ה לֹ֣א תַעֲבָר־בָּ֑הּ וְלֹ֥א תֵשֵׁ֖ב אַרְבָּעִ֥ים שָׁנָֽה׃
וְנָתַתִּ֣י אֶת־אֶרֶץ֩ מִצְרַ֨יִם שְׁמָמָ֜ה בְּת֣וֹךְ ׀ אֲרָצ֣וֹת נְשַׁמּ֗וֹת וְעָרֶ֙יהָ֙ בְּת֨וֹךְ עָרִ֤ים מָֽחֳרָבוֹת֙ תִּֽהְיֶ֣יןָ שְׁמָמָ֔ה אַרְבָּעִ֖ים שָׁנָ֑ה וַהֲפִצֹתִ֤י אֶת־מִצְרַ֙יִם֙ בַּגּוֹיִ֔ם וְֽזֵרִיתִ֖ים בָּאֲרָצֽוֹת׃ (פ)
גזר דין על מצרים והשפעתה על ישראל
כִּ֛י כֹּ֥ה אָמַ֖ר אֲדֹנָ֣י יְהוִ֑ה מִקֵּ֞ץ אַרְבָּעִ֤ים שָׁנָה֙ אֲקַבֵּ֣ץ אֶת־מִצְרַ֔יִם מִן־הָעַמִּ֖ים אֲשֶׁר־נָפֹ֥צוּ שָֽׁמָּה׃
וְשַׁבְתִּי֙ אֶת־שְׁב֣וּת מִצְרַ֔יִם וַהֲשִׁבֹתִ֤י אֹתָם֙ אֶ֣רֶץ פַּתְר֔וֹס עַל־אֶ֖רֶץ מְכֽוּרָתָ֑ם וְהָ֥יוּ שָׁ֖ם מַמְלָכָ֥ה שְׁפָלָֽה׃
מִן־הַמַּמְלָכוֹת֙ תִּהְיֶ֣ה שְׁפָלָ֔ה וְלֹֽא־תִתְנַשֵּׂ֥א ע֖וֹד עַל־הַגּוֹיִ֑ם וְהִ֨מְעַטְתִּ֔ים לְבִלְתִּ֖י רְד֥וֹת בַּגּוֹיִֽם׃
וְלֹ֣א יִֽהְיֶה־עוֹד֩ לְבֵ֨ית יִשְׂרָאֵ֤ל לְמִבְטָח֙ מַזְכִּ֣יר עָוֺ֔ן בִּפְנוֹתָ֖ם אַחֲרֵיהֶ֑ם וְיָ֣דְע֔וּ כִּ֥י אֲנִ֖י אֲדֹנָ֥י יְהוִֽה׃ (פ)
שָׂכָר הַמּוֹלְכּוּת לְנַבּוּכַדְרֶאצַּר
וַיְהִ֗י בְּעֶשְׂרִ֤ים וָשֶׁ֙בַע֙ שָׁנָ֔ה בָּֽרִאשׁ֖וֹן בְּאֶחָ֣ד לַחֹ֑דֶשׁ הָיָ֥ה דְבַר־יְהוָ֖ה אֵלַ֥י לֵאמֹֽר׃
בֶּן־אָדָ֗ם נְבוּכַדְרֶאצַּ֣ר מֶֽלֶךְ־בָּ֠בֶל הֶעֱבִ֨יד אֶת־חֵיל֜וֹ עֲבֹדָ֤ה גְדֹלָה֙ אֶל־צֹ֔ר כָּל־רֹ֣אשׁ מֻקְרָ֔ח וְכָל־כָּתֵ֖ף מְרוּטָ֑ה וְ֠שָׂכָר לֹא־הָ֨יָה ל֤וֹ וּלְחֵילוֹ֙ מִצֹּ֔ר עַל־הָעֲבֹדָ֖ה אֲשֶׁר־עָבַ֥ד עָלֶֽיהָ׃ (ס)
לָכֵ֗ן כֹּ֤ה אָמַר֙ אֲדֹנָ֣י יְהוִ֔ה הִנְנִ֥י נֹתֵ֛ן לִנְבוּכַדְרֶאצַּ֥ר מֶֽלֶךְ־בָּבֶ֖ל אֶת־אֶ֣רֶץ מִצְרָ֑יִם וְנָשָׂ֨א הֲמֹנָ֜הּ וְשָׁלַ֤ל שְׁלָלָהּ֙ וּבָזַ֣ז בִּזָּ֔הּ וְהָיְתָ֥ה שָׂכָ֖ר לְחֵילֽוֹ׃
פְּעֻלָּתוֹ֙ אֲשֶׁר־עָ֣בַד בָּ֔הּ נָתַ֥תִּי ל֖וֹ אֶת־אֶ֣רֶץ מִצְרָ֑יִם אֲשֶׁר֙ עָ֣שׂוּ לִ֔י נְאֻ֖ם אֲדֹנָ֥י יְהוִֽה׃ (ס)
צמיחת קרן ישראל
בַּיּ֣וֹם הַה֗וּא אַצְמִ֤יחַ קֶ֙רֶן֙ לְבֵ֣ית יִשְׂרָאֵ֔ל וּלְךָ֛ אֶתֵּ֥ן פִּתְחֽוֹן־פֶּ֖ה בְּתוֹכָ֑ם וְיָדְע֖וּ כִּי־אֲנִ֥י יְהוָֽה׃ (פ)
התמונה השלמה
הפרק, בקצרה
חלק זה מתאר את גזר הדין על מלך מצרים ואת שינוי כוח המעצמות במזרח התיכון.
הנבואה נגד מלך מצרים
הנבואה מופיעה בשנה העשירית ומורה ליחזקאל להתנבא נגד פרעה מלך מצרים. הַשֵּׁם מתאר את פרעה כדרקון גדול בנהרות המצרים, ומתקיים דיבור על כך שהנהר יהיה כלי לענישתו על גאוותו.
העונש על מצרים
הנבואה מפרטת את השמדת מצרים ואת פירוק כוחה. מצרים, שהייתה משענת שבורה לישראל, תתפרק ותיפול למדבר כטרף לחיות השדה. ה׳ מביא עליה חרב שתשמיד את האדם והבהמה בארץ.
חֶרְבַּן מִצְרַיִם
הַנָּבִיא יְהֶזְקֶאל מְבַשֵּׂר עַל חֶרְבַּן מִצְרַיִם. הַשֵּׁם יַחֲלִיט לִפְעֹל כְּנֶגֶד הַנָּהָר שֶׁלּוֹ כְּדֵי לְהַפְרִיד אֶת מִצְרַיִם מִן הָעוֹלָם, לְהַהֲפוֹךָהּ לְשִׁמְמָה וְחָרְבָּה בְּמֶשֶׁךְ אַרְבָּעִים שָׁנָה, וּלְפַרְקֵס אֶת אֹרְכֵי הָאָרֶץ בְּתוֹךְ הָעַמִּים.
גזר דין על מצרים והשפעתה על ישראל
הנבואה מדברת על עתיד מצרים בעוד ארבעים שנה, כאשר ה׳ יאסוף את עמה מבין העמים ויחזיר אותם לארץ פתרוס כממלכה חלשה ומופחתת. מצרים לא תשתלט עוד על העמים, ובנוסף, מצרים לא תהיה עוד למשענת או למקור עין רעה עבור בית ישראל, כדי שיכירו ביהוה.
שָׂכָר הַמּוֹלְכּוּת לְנַבּוּכַדְרֶאצַּר
הַנָּבִיא מַכְרִיז עַל מַהֲלָךְ הַהִיסְטוֹרְיָה בִּתְקִיפָתוֹ שֶׁל בָּבֶל עַל צֹר. כְּתוֹכָנָה, כְּשֶׁנַבּוּכַדְרֶאצַּר לֹא קִבֵּל שָׂכָר עַל הַמִּלְחָמוֹת שֶׁנָּלְמוּ עַל צֹר, הַשֵּׁם יַעֲנֶה לוֹ בְּכָבוֹד עַל אֶרֶץ מִצְרַיִם, מַעֲשֶׂה הַמֶּלֶךְ יִהְיֶה כְּשָׂכָר שֶׁיִּלְקַח אֶת רְכוּשֵׁי מִצְרַיִם.
צמיחת קרן ישראל
הנבואה מבשרת על חידוש כוחו של עם ישראל ביום עתידי. ה׳ יקים קרן חדשה לבית ישראל ויפתח פה למצרים בתוכם, כדי שכולם יכירו בבורא עולם.
הפסוקים מתארים את קריסת מצרים ואת העלייה של נבכדנצר ככוח השולט באזור.
מעבר לקריאה הראשונה
לימוד ועיון
מבחר ממקורות חז״ל, בהסבר עכשווי. דברי המקור המצוטטים מובחנים מן ההסבר; פירושי מפרשים מובאים בהמשך ובנפרד.
מדברי חז״ל
גְּבוּלוֹת הַגֵּרִים בְּעֵינֵי הַתַּלְמוּד הַיְרוּשְׁלְמִי
״עַל דַּעְתֵּיהּ דְּרִבִּי יוּדָה מַמְזֵר לֹא יִשָּׂא מַמְזֶרֶת. נִישְׁמְעִינָהּ מִן הָדָא דָּמַר רִבִּי אִימִּי תַּנֵּי רִבִּי יַעֲקֹב גֶּבַּלָּיָא קוֹמֵי רִבִּי יוֹחָנָן רִבִּי יִצְחָק בַּר טֶבְלַיי״
הַמִּקְרָא בְּפֶרֶק עֶשְׂרִים-תִּשְׁעָה בְּיֶחֶזְקֵאל מְתָאֵר אֶת הַחֲרוּט הַנָּבִיא עַל מִצְרַיִם, אַךְ הַמִּקְרָא הַמְּסֻפָּר כָּאן הוּא מִן הַתַּלְמוּד הַיְרוּשְׁלְמִי, בְּסִפַּר יֶבָמוֹת. הַקְּרִיאָה בַּתַּלְמוּד מְבִיאָה מִדַּת רַבִּי יְהוּדָה שֶׁמַּמְזֵר לֹא יִשָּׂא מַמְזֶרֶת, וּמְבִיאָה דְרִיכָה לְהַגְבִּילָה שֶׁל כְּהֻלּוֹת הַגֵּרִים. הַתַּלְמוּד מַשְׁוָה אֶת הַמַּמְזֵר לְמִצְרִי אוֹ עַמּוֹנִי, כְּדֵי שֶׁהַקְּהָל הַקָּדוֹשׁ לֹא יִהְיֶה מְעֹרָב בְּקֶשֶׁר שֶׁאֵינוֹ כָּשֵׁר. הַמִּקְרָא מַבִּיא דִּיבְּרֵי רַבִּי עֲקִיבָה עַל בִּנְיָמִין הַגֵּר מִצְרִי, שֶׁבְּמִזְעַרְמִים הִגִּיעַ לְחֻכְמָה וְשָׂא אִשָּׁה גֵּרָה. רַבִּי עֲקִיעָה הִקְצִינוּ אֶת הַדֶּרֶךְ וְהִצְ de הִצְלִיק לְמַנְעוֹת הַמַּמְזֵרִים בְּצַוָּא הַדּוֹרֹת, עַד שֶׁהַקֶּשֶׁר הַמִּצְרִי יִכָּרֵת בְּעוֹד שְׁלֹשָׁה דּוֹרוֹת.
תלמוד ירושלמי יבמות ח׳:ב׳:ו׳ ↗מצרים כחולים ותשועת ישראל
״ויאמר ה' אל משה נטה את ידך על הים וישובו המים וגו' - הדא הוא דכתיב (שיר ב, טו): אחזו לנו שועלים שועלים קטנים, כשהיה״
בפשט המקרא, יחזקאל נבוא על מצרים שתהיה שפלה בין הממלכות, כמו שועל קטן. הפירוש במדרש שמות רבה מסביר את הדימוי הזה דרך השוואה לכוחות אחרים. המדרש מפרש כי מצרים הופכת לחלשה ופגיעה, בדומה לשועל המביט לאחור, וכי כוחה יצטמצם ממעמד של ממלכה גדולה למעמד של חיה קטנה וערמומית. חז"ל במדרש הזה מציעים גם פרשנות על המניע של המצרים, ומציינים כי תוכניתם להשמיד את ישראל נכשלה בזכות השגחת ה' ועל ידי שינוי בדרך הטבע. המדרש מתאר כיצד בנות ישראל הצילו את ילדיהן, ומפרש את המילה "עלים" בים כרמז למכה שהייתה צריכה להיות גדולה יותר, אך ה' הגביל אותה. המדרש אינו מציג זאת כעובדה היסטורית בלעדית, אלא כפרשנות רבנית המקשרת בין פסוקים שונים.
שמות רבה כ״ב:א׳ ↗בעקבות המפרשים
העונש של מצרים ונטשתו של השיירה
״ונטשתיך המדברה. זו היא אובדנן של דגים כיון שנטשו על פני היבשה מתים א"י אטינדר"י טו"י בלע"ז:״
בפסוק הזה מופיע דין נורא נגד מצרים. הַשֵּׁם מצהיר שהוא יתקוף את פרעה המלך ואת כל ארץ מצרים. הנבואה מתארת איך המלך והחיילים ייזרקו מתוך השיירה שלהם אל תוך המדבר. רש"י מפרש את הביטוי "נטשתיך המדברה" באופן מוחשי. הוא מסביר שהחיילים והחפצים שייזרקו למדבר ימותו, בדיוק כמו דגים שנזרקו מהמים אל היבשה ומתים מיד. רש"י מראה איך הדימוי המקראי מתאר אובדן ומוות בלתי נמנע.
רש״י על יחזקאל 29:5:1 ↗מצרים כמשענת שבורה
״ולא יהיה. מצרים לבית ישראל עוד למבטח המזכיר להם עון שאמר להם הקב"ה לא תוסיפו לראותם עוד (שמות י״ד:י״ג):״
בפני נביא יחזקאל, הַשֵּׁם מודיע על גורלה של מצרים. המצרים הופכים לסימן של חוסר וודאות עבור בני ישראל. לפי רש"י על יחזקאל, מצרים לא תהיה עוד מקור של ביטחון או משענת לעם ישראל. הדבר נובע מהעובדה שהקב"ה כבר קבע בעבר שהם לא יוסיפו לראות את המצרים כעוזרים להם, כפי שנאמר בסיפור יציאת מצרים. הפרשן מדגיש שהתקופה שבה מצרים הייתה מקור של תקווה או הגנה הסתיימה. הנביא מתאר מצב שבו האומה אינה יכולה עוד להסתמך על כוחה של מצרים. רש"י מתבסס על פסוק בספר שמות כדי להסביר שהקשר הזה נותק בעקבות האירועים ההיסטוריים של העבר.
רש״י על יחזקאל 29:16:1 ↗הגורל של מצרים בזמן המלחמה
״על פני השדה תפול. בעת המלחמה ולא תאסף אל הקבר:״
הפסוק מביא פרשנות למצבו של פרעה במהלך המלחמה. לפי מצודת דוד, המשפט "על פני השדה תפול" פירושו שהמלך ייפול בקרב, בתוך המלחמה עצמה. הוא לא ימות בדרך רגילה ולא ייקבר קבורה מסודרת. הפרשנות מסבירה את הדימוי של נפילה בשדה כתיאור של מוות בקרב, שבו הגוף נותר חשוף ולא נאסף לקבר. מדוτά זה, המפרש מפרש את המילים המקראיות כתיאור של גורל המלך במהלך העימות הצבאי.
מצודת דוד על יחזקאל 29:5:2 ↗ההכרה בסמכות ה' דרך התהפוכות
״וידעו. אז ידעו הכל שאני ה׳ והכל בידי:״
בפירושו על יחזקאל, מצודת דוד מסביר כי המופתים והעונשים שקורים בעולם נועדו להוביל להכרה בבורא. כאשר מתרחשים שינויים פוליטיים ומלחמות, המטרה היא שהעולם יבין שכל מה שקורה נמצא תחת שליטתו המוחלטת של ה'. הפרשן מדגיש כי המטרה הסופית של האירועים היא הידיעה המוחלטת: "וידעו הכל שאני ה'". לפי גישה זו, הטבע של האירועים ההיסטוריים אינו מקרי, אלא כלי להפצת האמונה בכך שהכל בידיו של השם.
מצודת דוד על יחזקאל 29:16:3 ↗