דבר ה׳ הגיע אליי ככה:
וַיְהִ֥י דְבַר־יְהוָ֖ה אֵלַ֥י לֵאמֹֽר׃יחזקאל · פרק כח׳
התנשאות מלך צור ומשפטו
נבואה על גאוותו של מלך צור, נפילת הכרוב וגזר הדין על צדון ובית ישראל
להקשיב. להבין. להתחבר.
הפרק בקול
יחזקאל כח׳ · סיפור והסבר
גרסת ההאזנה בהכנה. הנגן יופיע כאן כשהיא תהיה מוכנה.
ריחוף על פסוק מציג את המקור. במגע — לחיצה ממושכת או כפתור ״המקור״.
התנשאות צור
בן אדם, תגיד לנשיא צור: ככה אומר אדוני ה׳. בגלל שהלב שלך התנשא, ואמרת: אני אלוהים, אני יושב במרכז הים, למרות שאתה רק אדם ולא אלוהים, ונתת ללב שלך כוח של אלוהים.
בֶּן־אָדָ֡ם אֱמֹר֩ לִנְגִ֨יד צֹ֜ר כֹּֽה־אָמַ֣ר ׀ אֲדֹנָ֣י יְהֹוִ֗ה יַ֣עַן גָּבַ֤הּ לִבְּךָ֙ וַתֹּ֙אמֶר֙ אֵ֣ל אָ֔נִי מוֹשַׁ֧ב אֱלֹהִ֛ים יָשַׁ֖בְתִּי בְּלֵ֣ב יַמִּ֑ים וְאַתָּ֤ה אָדָם֙ וְֽלֹא־אֵ֔ל וַתִּתֵּ֥ן לִבְּךָ֖ כְּלֵ֥ב אֱלֹהִֽים׃הנה, אתה חכם, אבל כל הסודות שלך לא ידועים לעמך.
הִנֵּ֥ה חָכָ֛ם אַתָּ֖ה מדנאל [מִדָּֽנִיֵּ֑אל] כָּל־סָת֖וּם לֹ֥א עֲמָמֽוּךָ׃בעזרת החכמה והתבונה שלך, בנית לעצמך עוצמה, ועשית לעצמך אוצרות של זהב וכסף.
בְּחָכְמָֽתְךָ֙ וּבִתְבוּנָ֣תְךָ֔ עָשִׂ֥יתָ לְּךָ֖ חָ֑יִל וַתַּ֛עַשׂ זָהָ֥ב וָכֶ֖סֶף בְּאוֹצְרוֹתֶֽיךָ׃התנשאות מלך צור וקריסת כוחו
בגלל החוכמה הרבה שלך והעושר הרב, הכוח שלך גדל ולבך התנשא בגלל הכוח הזה.
בְּרֹ֧ב חָכְמָתְךָ֛ בִּרְכֻלָּתְךָ֖ הִרְבִּ֣יתָ חֵילֶ֑ךָ וַיִּגְבַּ֥הּ לְבָבְךָ֖ בְּחֵילֶֽךָ׃ (ס)לכן אמר אדוני ה׳: למה אתה מחשיב את לבך כמו לב של אלוהים?
לָכֵ֕ן כֹּ֥ה אָמַ֖ר אֲדֹנָ֣י יְהוִ֑ה יַ֛עַן תִּתְּךָ֥ אֶת־לְבָבְךָ֖ כְּלֵ֥ב אֱלֹהִֽים׃לכן הנה אני מביא עליך זרים, אלו אכסרי עמים, שישימו את חרבותיהם על היופי של החוכמה שלך ויחריבו את תפארתך.
לָכֵ֗ן הִנְנִ֨י מֵבִ֤יא עָלֶ֙יךָ֙ זָרִ֔ים עָרִיצֵ֖י גּוֹיִ֑ם וְהֵרִ֤יקוּ חַרְבוֹתָם֙ עַל־יְפִ֣י חָכְמָתֶ֔ךָ וְחִלְּל֖וּ יִפְעָתֶֽךָ׃הם יורידו אותך אל השחת, ותמות מות מתים, כמו שמתים טובעים בלב הים.
לַשַּׁ֖חַת יֽוֹרִד֑וּךָ וָמַ֛תָּה מְמוֹתֵ֥י חָלָ֖ל בְּלֵ֥ב יַמִּֽים׃הכרעת מלך צור ותיאור כבודו
תגיד ותגיד: "אני אלוהים", לפני שאתה נהרג, כשאתה בכל זאת רק אדם ולא אלוהים, בידי אלה שמחללים אותך.
הֶאָמֹ֤ר תֹּאמַר֙ אֱלֹהִ֣ים אָ֔נִי לִפְנֵ֖י הֹֽרְגֶ֑ךָ וְאַתָּ֥ה אָדָ֛ם וְלֹא־אֵ֖ל בְּיַ֥ד מְחַלְלֶֽיךָ׃מתים מעורלים תמות ביד זרים, כי אני אמרתי, נא אדוני ה'.
מוֹתֵ֧י עֲרֵלִ֛ים תָּמ֖וּת בְּיַד־זָרִ֑ים כִּ֚י אֲנִ֣י דִבַּ֔רְתִּי נְאֻ֖ם אֲדֹנָ֥י יְהוִֽה׃ (ס)ודבר ה' אלי נאמר:
וַיְהִ֥י דְבַר־יְהוָ֖ה אֵלַ֥י לֵאמֹֽר׃בן אדם, שיר שיר קינה על מלך צור ואמור לו: כך אמר אדוני ה': אתה חותם תוכנית, מלא חכמה וכל כלי יופי.
בֶּן־אָדָ֕ם שָׂ֥א קִינָ֖ה עַל־מֶ֣לֶךְ צ֑וֹר וְאָמַ֣רְתָּ לּ֗וֹ כֹּ֤ה אָמַר֙ אֲדֹנָ֣י יְהוִ֔ה אַתָּה֙ חוֹתֵ֣ם תָּכְנִ֔ית מָלֵ֥א חָכְמָ֖ה וּכְלִ֥יל יֹֽפִי׃נְפִלַּת הַכְּרוּב בְּגַן עֵדֶן
הָיִיתָ בְגַן עֵדֶן, גַּן הָאֱלֹהִים. כָּל אֶבֶן יְקָרָה הָיְתָה בְמַעֲטֶלְךָ: אֲדָמָה, טֹבָז, יָהֲלוֹם, נְחוֹשֶׁת, שָׂפִיר, סַפִּיר, אֶבֶן הַנּוֹפֶךְ, בָּרָקַת וְזָהָב. הַמַּעֲשִׂים שֶׁעָשִׂית וְהַחֵלָלִים שֶׁבְּךָ הֻכְּנוּ בְּיוֹם שֶׁנִּבְרָאת.
בְּעֵ֨דֶן גַּן־אֱלֹהִ֜ים הָיִ֗יתָ כָּל־אֶ֨בֶן יְקָרָ֤ה מְסֻכָתֶ֙ךָ֙ אֹ֣דֶם פִּטְדָ֞ה וְיָהֲלֹ֗ם תַּרְשִׁ֥ישׁ שֹׁ֙הַם֙ וְיָ֣שְׁפֵ֔ה סַפִּ֣יר נֹ֔פֶךְ וּבָרְקַ֖ת וְזָהָ֑ב מְלֶ֨אכֶת תֻּפֶּ֤יךָ וּנְקָבֶ֙יךָ֙ בָּ֔ךְ בְּי֥וֹם הִבָּרַאֲךָ֖ כּוֹנָֽנוּ׃אַתָּה כְּרוּב מְמָשַׁח הַמְכַסֶּה, וְנָתַתִּי אוֹתְךָ בְּהַר קֹדֶשׁ אֱלֹהִים. הָיִיתָ מִתְהַלֵּךְ בְּתוֹךְ אַבְנֵי הָאֵשׁ.
אַ֨תְּ־כְּר֔וּב מִמְשַׁ֖ח הַסּוֹכֵ֑ךְ וּנְתַתִּ֗יךָ בְּהַ֨ר קֹ֤דֶשׁ אֱלֹהִים֙ הָיִ֔יתָ בְּת֥וֹךְ אַבְנֵי־אֵ֖שׁ הִתְהַלָּֽכְתָּ׃הָיִיתָ תָּמִים בְּדַרְכֶיךָ מֵיום שֶׁנִּבְרָאת, עַד שֶׁנִּמְצְאָה בְּךָ עַוְלָה.
תָּמִ֤ים אַתָּה֙ בִּדְרָכֶ֔יךָ מִיּ֖וֹם הִבָּֽרְאָ֑ךְ עַד־נִמְצָ֥א עַוְלָ֖תָה בָּֽךְ׃בִּגְלַל הַרֹב שֶׁל הַסּוֹחֲרִים שֶׁלְּךָ, מָלְאוּ בְּךָ אָחְלָמוֹת וְחָטָאתָ. בִּגְלַל זֹאת אֲחַלֵּלְךָ מֵהַר אֱלֹהִים וְאַבְּדֶךָ, כְּכרוּב הַמְכַסֶּה, מִתּוֹךְ אַבְנֵי הָאֵשׁ.
בְּרֹ֣ב רְכֻלָּתְךָ֗ מָל֧וּ תוֹכְךָ֛ חָמָ֖ס וַֽתֶּחֱטָ֑א וָאֶחַלֶּלְךָ֩ מֵהַ֨ר אֱלֹהִ֤ים וָֽאַבֶּדְךָ֙ כְּר֣וּב הַסֹּכֵ֔ךְ מִתּ֖וֹךְ אַבְנֵי־אֵֽשׁ׃נְפִילַת הַמֶּלֶךְ מִגְּאוֹנוֹ
הַלֵּב שֶׁלְּךָ הִתְגַּבֵּה בַּיֹּפִי שֶׁלְּךָ, וְהַחָכְמָה שֶׁלְּךָ הִשְׁחִיתָ בִּגְלַל הַעֲזוּז שֶׁלְּךָ. הִשְׁלַכְתִּי אוֹתְךָ לְפָנֵי מְלָכִים, וְנָתַתִּי אוֹתְךָ לִרְצוֹן.
גָּבַ֤הּ לִבְּךָ֙ בְּיָפְיֶ֔ךָ שִׁחַ֥תָּ חָכְמָתְךָ֖ עַל־יִפְעָתֶ֑ךָ עַל־אֶ֣רֶץ הִשְׁלַכְתִּ֗יךָ לִפְנֵ֧י מְלָכִ֛ים נְתַתִּ֖יךָ לְרַ֥אֲוָה בָֽךְ׃מִרֹב הָעֲוֹנוֹת שֶׁלְּךָ, בַּעֲשׂוּתְךָ חֵלֶל לַמְּקוֹמוֹת הַקְּדוֹשִׁים שֶׁלְּךָ בְּעֵמֶק רֶכֶבְּךָ, הוֹצֵאתִי אֵשׁ מִתּוֹכְךָ שֶׁאָכְלָה אוֹתְךָ, וְנָתַתִּי אוֹתְךָ לְעָפָר עַל הָאָרֶץ, לְעֵינֵי כָּל הַמַּבְלִים אוֹתְךָ.
מֵרֹ֣ב עֲוֺנֶ֗יךָ בְּעֶ֙וֶל֙ רְכֻלָּ֣תְךָ֔ חִלַּ֖לְתָּ מִקְדָּשֶׁ֑יךָ וָֽאוֹצִא־אֵ֤שׁ מִתּֽוֹכְךָ֙ הִ֣יא אֲכָלַ֔תְךָ וָאֶתֶּנְךָ֤ לְאֵ֙פֶר֙ עַל־הָאָ֔רֶץ לְעֵינֵ֖י כָּל־רֹאֶֽיךָ׃כָּל הַמַּכִּירִים אוֹתְךָ בָּעַמִּים הָפְכוּ לְשׁוֹמְמִים בִּגְלַלְךָ. הָיִיתָ בְּלַהַט, וְלֹא תִּהְיֶה עוֹד לְעוֹלָם.
כָּל־יוֹדְעֶ֙יךָ֙ בָּֽעַמִּ֔ים שָׁמְמ֖וּ עָלֶ֑יךָ בַּלָּה֣וֹת הָיִ֔יתָ וְאֵינְךָ֖ עַד־עוֹלָֽם׃ (פ)וְהָיְתָה דְבַר הַשֵּׁם אֵלַי לֵאמֹר:
וַיְהִ֥י דְבַר־יְהוָ֖ה אֵלַ֥י לֵאמֹֽר׃הכרעת צדון ובית ישראל
בן אדם, תסתכל לכיוון צדון ותנבא נגד שלה.
בֶּן־אָדָ֕ם שִׂ֥ים פָּנֶ֖יךָ אֶל־צִיד֑וֹן וְהִנָּבֵ֖א עָלֶֽיהָ׃ותגיד: כך אומר האדון יה, אני נגדך, צדון, ואהיה מכובד בתוכך. וידעו שזה אני, יה, כשאהיה שופט בתוכה ואקדוש בתוכה.
וְאָמַרְתָּ֗ כֹּ֤ה אָמַר֙ אֲדֹנָ֣י יְהוִ֔ה הִנְנִ֤י עָלַ֙יִךְ֙ צִיד֔וֹן וְנִכְבַּדְתִּ֖י בְּתוֹכֵ֑ךְ וְֽיָדְע֞וּ כִּֽי־אֲנִ֣י יְהוָ֗ה בַּעֲשׂ֥וֹתִי בָ֛הּ שְׁפָטִ֖ים וְנִקְדַּ֥שְׁתִּי בָֽהּ׃ואשלח בה דבה ודם ברחובותיה, וייפול הרוג בתוכה בחרב מכל סביבתה, וידעו שזה אני, יה.
וְשִׁלַּחְתִּי־בָ֞הּ דֶּ֤בֶר וָדָם֙ בְּח֣וּצוֹתֶ֔יהָ וְנִפְלַ֤ל חָלָל֙ בְּתוֹכָ֔הּ בְּחֶ֥רֶב עָלֶ֖יהָ מִסָּבִ֑יב וְיָדְע֖וּ כִּֽי־אֲנִ֥י יְהוָֽה׃ולבית ישראל לא יהיה יותר מנוחה מאירה או קוץ כואב מכל סביבתם, אלה שזלזלו בהם, וידעו שזה אני, האדון יה.
וְלֹֽא־יִהְיֶ֨ה ע֜וֹד לְבֵ֣ית יִשְׂרָאֵ֗ל סִלּ֤וֹן מַמְאִיר֙ וְק֣וֹץ מַכְאִ֔ב מִכֹּל֙ סְבִ֣יבֹתָ֔ם הַשָּׁאטִ֖ים אוֹתָ֑ם וְיָ֣דְע֔וּ כִּ֥י אֲנִ֖י אֲדֹנָ֥י יְהוִֽה׃ (ס)איסוף ישראל והבטחת ביטחונם
כָּךְ אָמַר הָאָדוֹן יְהוָה: בְּאֶסְתֵּר אֶת בֵּית יִשְׂרָאֵל מִקֶּצֶת הָעַמִּים שֶׁנָּפוּ בָּהֶם, וְאֶתְקַדֵּשׁ בְּעֵינֵי הַגּוֹיִם בְּמַעֲשַׂי בָּהֶם. וְהֵם יֵשְׁבוּ עַל אֲדָמָתָם שֶׁנָּתַתִּי לְעַבְדִּי לְיַעֲקֹב.
כֹּֽה־אָמַר֮ אֲדֹנָ֣י יְהוִה֒ בְּקַבְּצִ֣י ׀ אֶת־בֵּ֣ית יִשְׂרָאֵ֗ל מִן־הָֽעַמִּים֙ אֲשֶׁ֣ר נָפֹ֣צוּ בָ֔ם וְנִקְדַּ֥שְׁתִּי בָ֖ם לְעֵינֵ֣י הַגּוֹיִ֑ם וְיָֽשְׁבוּ֙ עַל־אַדְמָתָ֔ם אֲשֶׁ֥ר נָתַ֖תִּי לְעַבְדִּ֥י לְיַעֲקֹֽב׃וְהֵם יֵשְׁבוּ עָלֶיהָ בְּבִטָּחוֹן, יִבְנוּ בָּתִּים וְיִטְעוּ כְּרָמִים, וְיֵשְׁבוּ בְּבִטָּחוֹן כִּי אֶשְׁפֹּט אֶת כָּל הַשּׁוֹטְטִים בְּסָבִיבָם, וְיֵדְעוּ כִּי אֲנִי יְהוָה אֱלֹהֵיהֶם.
וְיָשְׁב֣וּ עָלֶיהָ֮ לָבֶטַח֒ וּבָנ֤וּ בָתִּים֙ וְנָטְע֣וּ כְרָמִ֔ים וְיָשְׁב֖וּ לָבֶ֑טַח בַּעֲשׂוֹתִ֣י שְׁפָטִ֗ים בְּכֹ֨ל הַשָּׁאטִ֤ים אֹתָם֙ מִסְּבִ֣יבוֹתָ֔ם וְיָ֣דְע֔וּ כִּ֛י אֲנִ֥י יְהוָ֖ה אֱלֹהֵיהֶֽם׃ (ס)Tanach with Ta'amei Hamikra · ניקוד וטעמי מקרא
התנשאות צור
וַיְהִ֥י דְבַר־יְהוָ֖ה אֵלַ֥י לֵאמֹֽר׃
בֶּן־אָדָ֡ם אֱמֹר֩ לִנְגִ֨יד צֹ֜ר כֹּֽה־אָמַ֣ר ׀ אֲדֹנָ֣י יְהֹוִ֗ה יַ֣עַן גָּבַ֤הּ לִבְּךָ֙ וַתֹּ֙אמֶר֙ אֵ֣ל אָ֔נִי מוֹשַׁ֧ב אֱלֹהִ֛ים יָשַׁ֖בְתִּי בְּלֵ֣ב יַמִּ֑ים וְאַתָּ֤ה אָדָם֙ וְֽלֹא־אֵ֔ל וַתִּתֵּ֥ן לִבְּךָ֖ כְּלֵ֥ב אֱלֹהִֽים׃
הִנֵּ֥ה חָכָ֛ם אַתָּ֖ה מדנאל [מִדָּֽנִיֵּ֑אל] כָּל־סָת֖וּם לֹ֥א עֲמָמֽוּךָ׃
בְּחָכְמָֽתְךָ֙ וּבִתְבוּנָ֣תְךָ֔ עָשִׂ֥יתָ לְּךָ֖ חָ֑יִל וַתַּ֛עַשׂ זָהָ֥ב וָכֶ֖סֶף בְּאוֹצְרוֹתֶֽיךָ׃
התנשאות מלך צור וקריסת כוחו
בְּרֹ֧ב חָכְמָתְךָ֛ בִּרְכֻלָּתְךָ֖ הִרְבִּ֣יתָ חֵילֶ֑ךָ וַיִּגְבַּ֥הּ לְבָבְךָ֖ בְּחֵילֶֽךָ׃ (ס)
לָכֵ֕ן כֹּ֥ה אָמַ֖ר אֲדֹנָ֣י יְהוִ֑ה יַ֛עַן תִּתְּךָ֥ אֶת־לְבָבְךָ֖ כְּלֵ֥ב אֱלֹהִֽים׃
לָכֵ֗ן הִנְנִ֨י מֵבִ֤יא עָלֶ֙יךָ֙ זָרִ֔ים עָרִיצֵ֖י גּוֹיִ֑ם וְהֵרִ֤יקוּ חַרְבוֹתָם֙ עַל־יְפִ֣י חָכְמָתֶ֔ךָ וְחִלְּל֖וּ יִפְעָתֶֽךָ׃
לַשַּׁ֖חַת יֽוֹרִד֑וּךָ וָמַ֛תָּה מְמוֹתֵ֥י חָלָ֖ל בְּלֵ֥ב יַמִּֽים׃
הכרעת מלך צור ותיאור כבודו
הֶאָמֹ֤ר תֹּאמַר֙ אֱלֹהִ֣ים אָ֔נִי לִפְנֵ֖י הֹֽרְגֶ֑ךָ וְאַתָּ֥ה אָדָ֛ם וְלֹא־אֵ֖ל בְּיַ֥ד מְחַלְלֶֽיךָ׃
מוֹתֵ֧י עֲרֵלִ֛ים תָּמ֖וּת בְּיַד־זָרִ֑ים כִּ֚י אֲנִ֣י דִבַּ֔רְתִּי נְאֻ֖ם אֲדֹנָ֥י יְהוִֽה׃ (ס)
וַיְהִ֥י דְבַר־יְהוָ֖ה אֵלַ֥י לֵאמֹֽר׃
בֶּן־אָדָ֕ם שָׂ֥א קִינָ֖ה עַל־מֶ֣לֶךְ צ֑וֹר וְאָמַ֣רְתָּ לּ֗וֹ כֹּ֤ה אָמַר֙ אֲדֹנָ֣י יְהוִ֔ה אַתָּה֙ חוֹתֵ֣ם תָּכְנִ֔ית מָלֵ֥א חָכְמָ֖ה וּכְלִ֥יל יֹֽפִי׃
נְפִלַּת הַכְּרוּב בְּגַן עֵדֶן
בְּעֵ֨דֶן גַּן־אֱלֹהִ֜ים הָיִ֗יתָ כָּל־אֶ֨בֶן יְקָרָ֤ה מְסֻכָתֶ֙ךָ֙ אֹ֣דֶם פִּטְדָ֞ה וְיָהֲלֹ֗ם תַּרְשִׁ֥ישׁ שֹׁ֙הַם֙ וְיָ֣שְׁפֵ֔ה סַפִּ֣יר נֹ֔פֶךְ וּבָרְקַ֖ת וְזָהָ֑ב מְלֶ֨אכֶת תֻּפֶּ֤יךָ וּנְקָבֶ֙יךָ֙ בָּ֔ךְ בְּי֥וֹם הִבָּרַאֲךָ֖ כּוֹנָֽנוּ׃
אַ֨תְּ־כְּר֔וּב מִמְשַׁ֖ח הַסּוֹכֵ֑ךְ וּנְתַתִּ֗יךָ בְּהַ֨ר קֹ֤דֶשׁ אֱלֹהִים֙ הָיִ֔יתָ בְּת֥וֹךְ אַבְנֵי־אֵ֖שׁ הִתְהַלָּֽכְתָּ׃
תָּמִ֤ים אַתָּה֙ בִּדְרָכֶ֔יךָ מִיּ֖וֹם הִבָּֽרְאָ֑ךְ עַד־נִמְצָ֥א עַוְלָ֖תָה בָּֽךְ׃
בְּרֹ֣ב רְכֻלָּתְךָ֗ מָל֧וּ תוֹכְךָ֛ חָמָ֖ס וַֽתֶּחֱטָ֑א וָאֶחַלֶּלְךָ֩ מֵהַ֨ר אֱלֹהִ֤ים וָֽאַבֶּדְךָ֙ כְּר֣וּב הַסֹּכֵ֔ךְ מִתּ֖וֹךְ אַבְנֵי־אֵֽשׁ׃
נְפִילַת הַמֶּלֶךְ מִגְּאוֹנוֹ
גָּבַ֤הּ לִבְּךָ֙ בְּיָפְיֶ֔ךָ שִׁחַ֥תָּ חָכְמָתְךָ֖ עַל־יִפְעָתֶ֑ךָ עַל־אֶ֣רֶץ הִשְׁלַכְתִּ֗יךָ לִפְנֵ֧י מְלָכִ֛ים נְתַתִּ֖יךָ לְרַ֥אֲוָה בָֽךְ׃
מֵרֹ֣ב עֲוֺנֶ֗יךָ בְּעֶ֙וֶל֙ רְכֻלָּ֣תְךָ֔ חִלַּ֖לְתָּ מִקְדָּשֶׁ֑יךָ וָֽאוֹצִא־אֵ֤שׁ מִתּֽוֹכְךָ֙ הִ֣יא אֲכָלַ֔תְךָ וָאֶתֶּנְךָ֤ לְאֵ֙פֶר֙ עַל־הָאָ֔רֶץ לְעֵינֵ֖י כָּל־רֹאֶֽיךָ׃
כָּל־יוֹדְעֶ֙יךָ֙ בָּֽעַמִּ֔ים שָׁמְמ֖וּ עָלֶ֑יךָ בַּלָּה֣וֹת הָיִ֔יתָ וְאֵינְךָ֖ עַד־עוֹלָֽם׃ (פ)
וַיְהִ֥י דְבַר־יְהוָ֖ה אֵלַ֥י לֵאמֹֽר׃
הכרעת צדון ובית ישראל
בֶּן־אָדָ֕ם שִׂ֥ים פָּנֶ֖יךָ אֶל־צִיד֑וֹן וְהִנָּבֵ֖א עָלֶֽיהָ׃
וְאָמַרְתָּ֗ כֹּ֤ה אָמַר֙ אֲדֹנָ֣י יְהוִ֔ה הִנְנִ֤י עָלַ֙יִךְ֙ צִיד֔וֹן וְנִכְבַּדְתִּ֖י בְּתוֹכֵ֑ךְ וְֽיָדְע֞וּ כִּֽי־אֲנִ֣י יְהוָ֗ה בַּעֲשׂ֥וֹתִי בָ֛הּ שְׁפָטִ֖ים וְנִקְדַּ֥שְׁתִּי בָֽהּ׃
וְשִׁלַּחְתִּי־בָ֞הּ דֶּ֤בֶר וָדָם֙ בְּח֣וּצוֹתֶ֔יהָ וְנִפְלַ֤ל חָלָל֙ בְּתוֹכָ֔הּ בְּחֶ֥רֶב עָלֶ֖יהָ מִסָּבִ֑יב וְיָדְע֖וּ כִּֽי־אֲנִ֥י יְהוָֽה׃
וְלֹֽא־יִהְיֶ֨ה ע֜וֹד לְבֵ֣ית יִשְׂרָאֵ֗ל סִלּ֤וֹן מַמְאִיר֙ וְק֣וֹץ מַכְאִ֔ב מִכֹּל֙ סְבִ֣יבֹתָ֔ם הַשָּׁאטִ֖ים אוֹתָ֑ם וְיָ֣דְע֔וּ כִּ֥י אֲנִ֖י אֲדֹנָ֥י יְהוִֽה׃ (ס)
איסוף ישראל והבטחת ביטחונם
כֹּֽה־אָמַר֮ אֲדֹנָ֣י יְהוִה֒ בְּקַבְּצִ֣י ׀ אֶת־בֵּ֣ית יִשְׂרָאֵ֗ל מִן־הָֽעַמִּים֙ אֲשֶׁ֣ר נָפֹ֣צוּ בָ֔ם וְנִקְדַּ֥שְׁתִּי בָ֖ם לְעֵינֵ֣י הַגּוֹיִ֑ם וְיָֽשְׁבוּ֙ עַל־אַדְמָתָ֔ם אֲשֶׁ֥ר נָתַ֖תִּי לְעַבְדִּ֥י לְיַעֲקֹֽב׃
וְיָשְׁב֣וּ עָלֶיהָ֮ לָבֶטַח֒ וּבָנ֤וּ בָתִּים֙ וְנָטְע֣וּ כְרָמִ֔ים וְיָשְׁב֖וּ לָבֶ֑טַח בַּעֲשׂוֹתִ֣י שְׁפָטִ֗ים בְּכֹ֨ל הַשָּׁאטִ֤ים אֹתָם֙ מִסְּבִ֣יבוֹתָ֔ם וְיָ֣דְע֔וּ כִּ֛י אֲנִ֥י יְהוָ֖ה אֱלֹהֵיהֶֽם׃ (ס)
התמונה השלמה
הפרק, בקצרה
פרק זה כולל דברי נבואה נגד מלך צור, תיאור נפילת הכרוב ותחזית על הכרעת עמים וביטחון ישראל.
התנשאות צור
הנביא יחזקאל מעביר מסר של ה׳ אל נשיא צור. המסר מוקיע את יהירותו של המלך, שנתן ללבו להתנשא ולהשוות את עצמו לאלוהים בשל עוצמתו, חכמתו ועושר אוצרותיו.
התנשאות מלך צור וקריסת כוחו
הנבואה מפרטת כיצד חוכמת המלך ועושרו הובילו אותו להתנשאות ולקבלת עצמו כאל. בשל כך, ה׳ גוזר עליו כי יתקפו אותו עמים אכזריים שישמידו את תפארתו ויגרמו למותו בטביעה ובהרס מוחלט.
הכרעת מלך צור ותיאור כבודו
הפסוקים מתארים את גורלו של מלך צור. תחילה מופיעה אזהרה נגד יהירותו של המלך, שיחיה ותמות כאדם רגיל בידי זרים. לאחר מכן, ה' מצווה על יחזקאל לשיר קינה על מלך צור, תוך תיאור תפארתו המוקדמת כדמות מלאה בחכמה וביופי מופלא.
נְפִלַּת הַכְּרוּב בְּגַן עֵדֶן
תיאור מצבו המקורי של הכרוּב בגן עדן, המכוסה באבנים יקרות ומתהלך בין אבני אש. הכתוב מתאר את תמימותו המקורית ואת תחילת שפלתו עקב רבּות הסחר והחטא, דבר שהוביל להדרוסתו מהר קודש אלוהים.
נְפִילַת הַמֶּלֶךְ מִגְּאוֹנוֹ
חֶרְפַּת הַמֶּלֶךְ וְסִיוּם הַתְּהוֹרָה. הַפֶּסוּקִים מְתָאֲרִים אֶת נְפִילָתוֹ שֶׁל הַמֶּלֶךְ בִּגְלַל גְּאוֹן הַלֵּב וְהַחָכְמָה שֶׁלּוֹ, שֶׁהוֹבִילוּ לְהַשְׁמָדָתוֹ מִן הָעוֹלָם וּלְהֶבְדֵּל בְּעֵינֵי כָּל הָעַמִּים.
הכרעת צדון ובית ישראל
הנבואה כוללת את גזר דינה של צדון באמצעות מגפה וחרב, כדי שהעולם ידע את הדומיננטיות של ה'. בנוסף, מתוארת תקופה של חוסר יציבות וקוצים עבור בית ישראל, שבה הכל ידע כי ה' הוא האדון.
איסוף ישראל והבטחת ביטחונם
הפסוקים מתארים את הבטחת ה' לאסוף את שארית ישראל מבין העמים שבהם הם התפזרו. התהליך יביא לקדושת שם ה' מול הגויים, ויאפשר לעם ישראל לשבת בארצם בביטחון, לעסוק בחקלאות ובבנייה תחת משפט ה' על הסובבים אותם.
הפרק מסתיים בהבטחה להשבת עם ישראל למקומם בביטחון.
מעבר לקריאה הראשונה
לימוד ועיון
מבחר ממקורות חז״ל, בהסבר עכשווי. דברי המקור המצוטטים מובחנים מן ההסבר; פירושי מפרשים מובאים בהמשך ובנפרד.
מדברי חז״ל
הגאווה של חירם מלך צור
״פַּרְעֹה הָיָה אֶחָד מֵאַרְבָּעָה בְּנֵי אָדָם שֶׁעָשׂוּ עַצְמָן אֱלֹהוֹת וְנִבְעֲלוּ כַּנָּשִׁים, וְאֵלּוּ הֵן: חִירָם וּנְבוּכַדְנֶצַּר וְיוֹאָשׁ וּפַרְעֹה. חִירָם מִנַּיִן? דִּכְתִיב: בֶּן אָדָם אֱמֹר לִנְגִיד צֹר״
הַמִּדְרָשׁ מְסַפֵּר עַל פַּרְעֹה, שֶׁהָיָה אֶחָד מֵאַרְבָּעָה בְּנֵי אָדָם שֶׁעָשׂוּ אֶת עַצְמָם כְּאֵלִים וְנִבְעֲלוּ כַּנָּשִׁים. אַרְבָּעָה אֵלֶּה הֵן: חִירָם, נְבוּכַדְנֶצַּר, יוֹאָשׁ וּפַּרְעֹה. הַמִּדְרָשׁ מַסְבִּיר מָה הַמְּנוּעַ לְכַרְתִּי הַזֶּה עַל חִירָם, כִּי בְּסֵפֶר יְחֶזְקֵאל נֶאֱמַר עָלָיו שֶׁהַלֵּב שֶׁלּוֹ גָּבַהּ וְהוּא אָמַר "אֲנִי אֵל". לְגַבֵּי הַמַּעֲמָד שֶׁל נִבְעַל כַּנָּשִׁים, הַמִּדְרָשׁ מְפֵרֵשׁ אֶת הַפְּסָקִים בְּיְחֶזְקֵאל שֶׁלּוֹ. הוּא מְסַבֵּר שֶׁהַגַּאֲוָה בַּיֹּפִי וּבַחָכְמָה הִשְׁחִיתָה אוֹתוֹ, עַד שֶׁהוּא נַפּוֹל לְיַד מְלָכִים אֲחֵרִים שֶׁיִּרְעוּ בּוֹ. הַמִּדְרָשׁ מַקְשִׁיר אֶת הַמִּלִּים שֶׁל הַגַּאֲוָה לַמַּצָּב שֶׁל הַמֶּלֶךְ שֶׁהוּא הָפַךְ לְמַטְרָה לְרֹעֵים אֲחֵרִים.
מדרש תנחומא, וארא ט׳:ב׳ ↗החכמה והשלמות של אדם הראשון
״הַחָכְמָה תָּעֹז לֶחָכָם, זֶה הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא, שֶׁנֶּאֱמַר (איוב ט, ד): חֲכַם לֵבָב וְאַמִּיץ כֹּחַ. מֵעֲשָׂרָה שַׁלִּיטִים אֲשֶׁר הָיוּ בָּעִיר, מֵעֲשָׂרָה מַאֲמָרוֹת שֶׁנִּבְרָא בָּהֶן הָעוֹלָם.״
בפירוש מתוך קוהלת רבה, מוסבר כי החכמה והעוז שקיימים אצל החכם הם ביטוי לקדוש ברוך הוא, כפי שנכתב בספר איוב שקדוש ברוך הוא חכם לבב ואמיץ כוח. עם זאת, ישנו פירוש נוסף המזהה את החכמה הזו עם אדם הראשון. לפי גישה זו, התיאור בנביא יחזקאל שבו נאמר "אַתָּה חוֹתֵם תָּכְנִית" מתייחס למעלתו המופלאה של האדם הראשון. הפרשנות הזו ממשיכה ומפרשת את עשרת השליטים שהיו בעיר כעשר דרכים שבהן משתמש הנפש. הטקסט מונה רשימה של איברים ותפקודים גופניים, כמו כליות יועצות ולב מבין, המהווים את כלי העבודה של הנפש בעולם.
קוהלת רבה ז׳:י״ט:א׳ ↗בעקבות המפרשים
היופי של מלך צור
״יפעתך. הופעתך לשון תואר פנים, והמדרש דורשו יופי עתך:״
הפסוק מדבר על המלך של צור, שלקח את עצמו למקום גבוה וחשב שהוא חכם מאוד. המלך התגאה ביופי ובתבונה שלו. המילה "יפעתך" מתארת את המראה החיצוני והתואר של פניו. רש"י מסביר שהמילה מתייחסת ליופי הפנים שלו. הוא מוסיף שעל פי המדרש, המילה יכולה להתפרש גם כיופי של הזמן שבו הוא נמצא. הפירוש מראה איך המילה יכולה לתאר גם את המראה וגם את התקופה.
רש״י על יחזקאל 28:7:2 ↗האש ששורפת את הגאווה
״אש מתוכך. דברי גאוה שיצאו מפיך לאמר אל אני ל"א כתרגומו ואייתי עממיא דתקיפין כאשתא מחובי זדונך:״
בפסוק י"ח בנביא יחזקאל, מתוארת אש שיוצאת מתוך המלך. רש"י מסביר שהאש הזאת מייצגת את דברי הגאווה והיהירות שנאמרו בפה. לפי פירושו, האש היא הביטוי החי של הדיבורים השגויים שגרמו ל downfall של המלך. הפרשן מציין שהאש הזו קשורה גם לכך שהעמים סביב היו חזקים כמו אש, בגלל המעשים הרעים של המלך. רש"י מתמקד בתוכן הדיבור והשפעת הרע שבגאווה על המציאות סביב המנהיג.
רש״י על יחזקאל 28:18:2 ↗העוצמה והתפארת של הכשדים
״זרים. עמים נכרים אומות חזקים הם הכשדים:״
הפסוק מדבר על הכשדים, שהיו עמים זרים וחזקים מאוד. לפי מצודת דוד, הכשדים היו אומות נכריות בעלות כוח רב בתקופת הנבואה. הטקסט מתאר את המצב שבו מנהיג הכשדים רואה את עצמו כחכם ורב עוצמה, עד כדי כך שהוא מרגיש שאין לו מתחרים. הפרשן מציין שהכוח של הכשדים נבע מעצמם כעם חזק ומרכזי. הניתוח מתמקד בזיהוי הקבוצה הלא-ישראלית שהייתה קיימת, מבלי להוסיף פרשנות מוסרית או היסטורית מעבר למה שמוצג בטקסט המקורי.
מצודת דוד על יחזקאל 28:7:1 ↗ההלם של העולם מנפילת המנהיג
״כל יודעיך. כל היודעים ומכירים אותך בין העמים יתמהו על מפלתך:״
בפסוק זה מופיע דבריו של יחזקאל על המנהיג שנופל. המצודת דוד מסביר שכל מי שמכיר את המנהיג ומכיר את כוחו בין כל העמים, יתמוטטו ויתמהו מול הבשורה על נפילתו. זהו מצב של הלם עמוק אצל כל מי שראה בו דוגמה או כוח. הפרשן מדגיש שכל היודעים והמכירים את המנהיג יחוו תחושת תמיהה וערעור. הנפילה אינה רק אירוע מקומי, אלא אירוע שמשפיע על כל מי שהיה קשור אליו או הכיר את מעמדו בעמים.
מצודת דוד על יחזקאל 28:19:1 ↗