ואחרי עשר שנים, ביום הראשון של החודש, הגיעה אליי דבר הַשֵׁם ואמר:
וַיְהִ֛י בְּעַשְׁתֵּֽי־עֶשְׂרֵ֥ה שָׁנָ֖ה בְּאֶחָ֣ד לַחֹ֑דֶשׁ הָיָ֥ה דְבַר־יְהוָ֖ה אֵלַ֥י לֵאמֹֽר׃יחזקאל · פרק כו׳
הנבואה נגד צור וחורבן העיר
נבואת יחזקאל על חורבן צור, השמדת המקציע וסוף כוחה של העיר
להקשיב. להבין. להתחבר.
הפרק בקול
יחזקאל כו׳ · סיפור והסבר
גרסת ההאזנה בהכנה. הנגן יופיע כאן כשהיא תהיה מוכנה.
ריחוף על פסוק מציג את המקור. במגע — לחיצה ממושכת או כפתור ״המקור״.
הנבואה נגד צור
בן אדם, בגלל שאמרת צור על ירושלים: השערים של העמים נשברו ופנו אליי, שהיא תתמלא בחורבן.
בֶּן־אָדָ֗ם יַ֠עַן אֲשֶׁר־אָ֨מְרָה צֹּ֤ר עַל־יְרוּשָׁלִַ֙ם֙ הֶאָ֔ח נִשְׁבְּרָ֛ה דַּלְת֥וֹת הָעַמִּ֖ים נָסֵ֣בָּה אֵלָ֑י אִמָּלְאָ֖ה הָחֳרָֽבָה׃לכן אמר אדוני הַשֵׁם: הנה אני נגדך, צור, ואעלה עלייך עמים רבים, כמו כשהים עולה עם גליו.
לָכֵ֗ן כֹּ֤ה אָמַר֙ אֲדֹנָ֣י יְהוִ֔ה הִנְנִ֥י עָלַ֖יִךְ צֹ֑ר וְהַעֲלֵיתִ֤י עָלַ֙יִךְ֙ גּוֹיִ֣ם רַבִּ֔ים כְּהַעֲל֥וֹת הַיָּ֖ם לְגַלָּֽיו׃החומות של צור יהרסו, המגדלים שלה יקרסו, אהפוך את האדמה שלה לאפר, ואהפוך אותה למקום של צחיח וסלע.
וְשִׁחֲת֞וּ חֹמ֣וֹת צֹ֗ר וְהָֽרְסוּ֙ מִגְדָּלֶ֔יהָ וְסִֽחֵיתִ֥י עֲפָרָ֖הּ מִמֶּ֑נָּה וְנָתַתִּ֥י אוֹתָ֖הּ לִצְחִ֥יחַ סָֽלַע׃נבואת חורבן צור
היא תהיה שטח של מרעה בתוך הים, כי אני אמרתי, נאום אדוני ה'. והיא תהיה ללעג לעמים.
מִשְׁטַ֨ח חֲרָמִ֤ים תִּֽהְיֶה֙ בְּת֣וֹךְ הַיָּ֔ם כִּ֚י אֲנִ֣י דִבַּ֔רְתִּי נְאֻ֖ם אֲדֹנָ֣י יְהוִ֑ה וְהָיְתָ֥ה לְבַ֖ז לַגּוֹיִֽם׃ובנותיה שבשדה יירצחו בחרב, וידעו שאני ה'.
וּבְנוֹתֶ֙יהָ֙ אֲשֶׁ֣ר בַּשָּׂדֶ֔ה בַּחֶ֖רֶב תֵּהָרַ֑גְנָה וְיָדְע֖וּ כִּי־אֲנִ֥י יְהוָֽה׃ (פ)כי כך אמר אדוני ה': הנה אני מביא אל צור את נבוכדדצר מלך בבל, מלך מלכים מצפון, עם סוסים, רכב, פרשים, המון ועם רב.
כִּ֣י כֹ֤ה אָמַר֙ אֲדֹנָ֣י יְהוִ֔ה הִנְנִ֧י מֵבִ֣יא אֶל־צֹ֗ר נְבוּכַדְרֶאצַּ֧ר מֶֽלֶךְ־בָּבֶ֛ל מִצָּפ֖וֹן מֶ֣לֶךְ מְלָכִ֑ים בְּס֛וּס וּבְרֶ֥כֶב וּבְפָרָשִׁ֖ים וְקָהָ֥ל וְעַם־רָֽב׃בנותיי בשדה יירצחו בחרב, והוא יתקוף אותך בדיוק, ישפוך עלייך דם ויתקיים עליך מחנה צבאי.
בְּנוֹתַ֥יִךְ בַּשָּׂדֶ֖ה בַּחֶ֣רֶב יַהֲרֹ֑ג וְנָתַ֨ן עָלַ֜יִךְ דָּיֵ֗ק וְשָׁפַ֤ךְ עָלַ֙יִךְ֙ סֹֽלְלָ֔ה וְהֵקִ֥ים עָלַ֖יִךְ צִנָּֽה׃חורבן העיר
הוא יחריב את החומות שלך, וישבור את המגדלים שלך בעזרת חרבותיו.
וּמְחִ֣י קָֽבָלּ֔וֹ יִתֵּ֖ן בְּחֹֽמוֹתָ֑יִךְ וּמִ֨גְדְּלֹתַ֔יִךְ יִתֹּ֖ץ בְּחַרְבוֹתָֽיו׃אבק פרסות הסוסים שלו יכסה אותך. החומות שלך ירעדו מקול הדהד וגלגל ורכב, כשהוא נכנס בשעריך כמו כניסה של עיר פרוצה.
מִשִּׁפְעַ֥ת סוּסָ֖יו יְכַסֵּ֣ךְ אֲבָקָ֑ם מִקּוֹל֩ פָּרַ֨שׁ וְגַלְגַּ֜ל וָרֶ֗כֶב תִּרְעַ֙שְׁנָה֙ חֽוֹמוֹתַ֔יִךְ בְּבֹאוֹ֙ בִּשְׁעָרַ֔יִךְ כִּמְבוֹאֵ֖י עִ֥יר מְבֻקָּעָֽה׃הוא ירמס את כל הרחובות שלך בפרסות סוסיו. הוא יהרוג את עמך בחרב, ואת מבצרי הכוח שלך יפילו לאדמה.
בְּפַרְס֣וֹת סוּסָ֔יו יִרְמֹ֖ס אֶת־כָּל־חֽוּצוֹתָ֑יִךְ עַמֵּךְ֙ בַּחֶ֣רֶב יַהֲרֹ֔ג וּמַצְּב֥וֹת עֻזֵּ֖ךְ לָאָ֥רֶץ תֵּרֵֽד׃הוא ישדוד את ציידך, יבזו את רכושך, יהרוס את החומות שלך, ויחריב את בתי המותרות שלך. את האבנים, העצים ואת העפר שלך יזרקו לתוך המים.
וְשָׁלְל֣וּ חֵילֵ֗ךְ וּבָֽזְזוּ֙ רְכֻלָּתֵ֔ךְ וְהָֽרְסוּ֙ חוֹמוֹתַ֔יִךְ וּבָתֵּ֥י חֶמְדָּתֵ֖ךְ יִתֹּ֑צוּ וַאֲבָנַ֤יִךְ וְעֵצַ֙יִךְ֙ וַֽעֲפָרֵ֔ךְ בְּת֥וֹךְ מַ֖יִם יָשִֽׂימוּ׃חֻרְבַּן צֹור וְהַשְּׁמִידַת הַמִּקְצִיעַ
אֲנִי אַפְשִׁיר אֶת רֶצֶף הַשִּׁירִים שֶׁלָּךְ, וְלֹא יִשָּׁמַע עוֹד אֶת קוֹל הַכִּנּוֹרוֹת שֶׁלָּךְ.
וְהִשְׁבַּתִּ֖י הֲמ֣וֹן שִׁירָ֑יִךְ וְק֣וֹל כִּנּוֹרַ֔יִךְ לֹ֥א יִשָּׁמַ֖ע עֽוֹד׃אֶהְפֹּךְ אוֹתָךְ לְסֶלַע גָּלוּי, שֶׁהוּא רַק מִשְׂטַח רַעֲיוֹן, וְלֹא תִּבָּנֶה עוֹד. כִּי אֲנִי הַשֵּׁם דִּבַּרְתִּי, אָמַר אֲדֹנָי יְהוִה.
וּנְתַתִּ֞יךְ לִצְחִ֣יחַ סֶ֗לַע מִשְׁטַ֤ח חֲרָמִים֙ תִּֽהְיֶ֔ה לֹ֥א תִבָּנֶ֖ה ע֑וֹד כִּ֣י אֲנִ֤י יְהוָה֙ דִּבַּ֔רְתִּי נְאֻ֖ם אֲדֹנָ֥י יְהוִֽה׃ (ס)כֹּה אָמַר אֲדֹנָי יְהוִה לְצֹור: הַאִם לֹא מִקּוֹל הַנְּפִילָה שֶׁלָּךְ, מֵהַבְּכִיָּה שֶׁל הַהֲרָגָה בְּתוֹכֵךְ, יִרְעֲשׁוּ הָאִיִּים?
כֹּ֥ה אָמַ֛ר אֲדֹנָ֥י יְהוִ֖ה לְצ֑וֹר הֲלֹ֣א ׀ מִקּ֣וֹל מַפַּלְתֵּ֗ךְ בֶּאֱנֹ֨ק חָלָ֜ל בֵּהָ֤רֵֽג הֶ֙רֶג֙ בְּתוֹכֵ֔ךְ יִרְעֲשׁ֖וּ הָאִיִּֽים׃כָּל שַׂרֵי הַיָּם יֵרְדוּ מִמְּשַׁבְּרֵיהֶם, יַסִּירוּ אֶת גְּלִימוֹתֵיהֶם וְאֶת בִּגְדֵי הַרִיקְמָה שֶׁלָּהֶם וְיִפְרְטוּ אוֹתָם. הֵם יִלְבְּשׁוּ בְּתֵי הַפַּחַד עַל הָאָרֶץ, יֵשְׁבוּ בָּהּ, יִרְעֲדוּ לְרֶגַע וְיִשְׁמְמוּ עָלַיִךְ.
וְֽיָרְד֞וּ מֵעַ֣ל כִּסְאוֹתָ֗ם כֹּ֚ל נְשִׂיאֵ֣י הַיָּ֔ם וְהֵסִ֙ירוּ֙ אֶת־מְעִ֣ילֵיהֶ֔ם וְאֶת־בִּגְדֵ֥י רִקְמָתָ֖ם יִפְשֹׁ֑טוּ חֲרָד֤וֹת ׀ יִלְבָּ֙שׁוּ֙ עַל־הָאָ֣רֶץ יֵשֵׁ֔בוּ וְחָֽרְדוּ֙ לִרְגָעִ֔ים וְשָׁמְמ֖וּ עָלָֽיִךְ׃נפילת צור ושיבוש סדריה
הם יקריאו לך קינה ויגידו לך: איך נהרשת? את העיר המפורסמת שהייתה חזקה בים, את את תושביה, שנתנו את כל התבואה שלה לכל היושבים בה.
וְנָשְׂא֨וּ עָלַ֤יִךְ קִינָה֙ וְאָ֣מְרוּ לָ֔ךְ אֵ֣יךְ אָבַ֔דְתְּ נוֹשֶׁ֖בֶת מִיַּמִּ֑ים הָעִ֣יר הַהֻלָּ֗לָה אֲשֶׁר֩ הָיְתָ֨ה חֲזָקָ֤ה בַיָּם֙ הִ֣יא וְיֹשְׁבֶ֔יהָ אֲשֶׁר־נָתְנ֥וּ חִתִּיתָ֖ם לְכָל־יוֹשְׁבֶֽיהָ׃עכשיו האיים יחרדו ביום נפילתך, והאיים שבים יבהלו בגלל היציאה שלך מהים.
עַתָּה֙ יֶחְרְד֣וּ הָֽאִיִּ֔ן י֖וֹם מַפַּלְתֵּ֑ךְ וְנִבְהֲל֛וּ הָאִיִּ֥ים אֲשֶׁר־בַּיָּ֖ם מִצֵּאתֵֽךְ׃ (ס)כי כך אמר אדוני ה', שאעשה ממך עיר הרוסה כמו ערים שלא נכבשו, כשהעמתי עליך את המצולות וכיסיתי אותך במים רבים.
כִּ֣י כֹ֤ה אָמַר֙ אֲדֹנָ֣י יְהוִ֔ה בְּתִתִּ֤י אֹתָךְ֙ עִ֣יר נֶחֱרֶ֔בֶת כֶּעָרִ֖ים אֲשֶׁ֣ר לֹֽא־נוֹשָׁ֑בוּ בְּהַעֲל֤וֹת עָלַ֙יִךְ֙ אֶת־תְּה֔וֹם וְכִסּ֖וּךְ הַמַּ֥יִם הָרַבִּֽים׃ואוריד אותך למעמקי הבור לעם לנצח, ואשכין אותך בארץ תחתיות, חשוכה לנצח, כמו יורדי הבור, כדי שלא תתגוררי יותר, ואת צביי אשים בארץ חיים.
וְהוֹרַדְתִּיךְ֩ אֶת־י֨וֹרְדֵי ב֜וֹר אֶל־עַ֣ם עוֹלָ֗ם וְ֠הוֹשַׁבְתִּיךְ בְּאֶ֨רֶץ תַּחְתִּיּ֜וֹת כָּחֳרָב֤וֹת מֵֽעוֹלָם֙ אֶת־י֣וֹרְדֵי ב֔וֹר לְמַ֖עַן לֹ֣א תֵשֵׁ֑בִי וְנָתַתִּ֥י צְבִ֖י בְּאֶ֥רֶץ חַיִּֽים׃חורבן צור וסופיה
אֲנִי אֶשְׁמֹד אוֹתָךְ עַד שֶׁלֹּא תִּהְיִי, וְלֹא יְחַפְּשׂוּ אוֹתָךְ וְלֹא תִּמָּצְאִי עוֹד לְעוֹלָם, כֹּה אָמַר הַשֵּׁם אֲדֹנִי.
בַּלָּה֥וֹת אֶתְּנֵ֖ךְ וְאֵינֵ֑ךְ וּֽתְבֻקְשִׁ֗י וְלֹֽא־תִמָּצְאִ֥י עוֹד֙ לְעוֹלָ֔ם נְאֻ֖ם אֲדֹנָ֥י יְהֹוִֽה׃ (ס)Tanach with Ta'amei Hamikra · ניקוד וטעמי מקרא
הנבואה נגד צור
וַיְהִ֛י בְּעַשְׁתֵּֽי־עֶשְׂרֵ֥ה שָׁנָ֖ה בְּאֶחָ֣ד לַחֹ֑דֶשׁ הָיָ֥ה דְבַר־יְהוָ֖ה אֵלַ֥י לֵאמֹֽר׃
בֶּן־אָדָ֗ם יַ֠עַן אֲשֶׁר־אָ֨מְרָה צֹּ֤ר עַל־יְרוּשָׁלִַ֙ם֙ הֶאָ֔ח נִשְׁבְּרָ֛ה דַּלְת֥וֹת הָעַמִּ֖ים נָסֵ֣בָּה אֵלָ֑י אִמָּלְאָ֖ה הָחֳרָֽבָה׃
לָכֵ֗ן כֹּ֤ה אָמַר֙ אֲדֹנָ֣י יְהוִ֔ה הִנְנִ֥י עָלַ֖יִךְ צֹ֑ר וְהַעֲלֵיתִ֤י עָלַ֙יִךְ֙ גּוֹיִ֣ם רַבִּ֔ים כְּהַעֲל֥וֹת הַיָּ֖ם לְגַלָּֽיו׃
וְשִׁחֲת֞וּ חֹמ֣וֹת צֹ֗ר וְהָֽרְסוּ֙ מִגְדָּלֶ֔יהָ וְסִֽחֵיתִ֥י עֲפָרָ֖הּ מִמֶּ֑נָּה וְנָתַתִּ֥י אוֹתָ֖הּ לִצְחִ֥יחַ סָֽלַע׃
נבואת חורבן צור
מִשְׁטַ֨ח חֲרָמִ֤ים תִּֽהְיֶה֙ בְּת֣וֹךְ הַיָּ֔ם כִּ֚י אֲנִ֣י דִבַּ֔רְתִּי נְאֻ֖ם אֲדֹנָ֣י יְהוִ֑ה וְהָיְתָ֥ה לְבַ֖ז לַגּוֹיִֽם׃
וּבְנוֹתֶ֙יהָ֙ אֲשֶׁ֣ר בַּשָּׂדֶ֔ה בַּחֶ֖רֶב תֵּהָרַ֑גְנָה וְיָדְע֖וּ כִּי־אֲנִ֥י יְהוָֽה׃ (פ)
כִּ֣י כֹ֤ה אָמַר֙ אֲדֹנָ֣י יְהוִ֔ה הִנְנִ֧י מֵבִ֣יא אֶל־צֹ֗ר נְבוּכַדְרֶאצַּ֧ר מֶֽלֶךְ־בָּבֶ֛ל מִצָּפ֖וֹן מֶ֣לֶךְ מְלָכִ֑ים בְּס֛וּס וּבְרֶ֥כֶב וּבְפָרָשִׁ֖ים וְקָהָ֥ל וְעַם־רָֽב׃
בְּנוֹתַ֥יִךְ בַּשָּׂדֶ֖ה בַּחֶ֣רֶב יַהֲרֹ֑ג וְנָתַ֨ן עָלַ֜יִךְ דָּיֵ֗ק וְשָׁפַ֤ךְ עָלַ֙יִךְ֙ סֹֽלְלָ֔ה וְהֵקִ֥ים עָלַ֖יִךְ צִנָּֽה׃
חורבן העיר
וּמְחִ֣י קָֽבָלּ֔וֹ יִתֵּ֖ן בְּחֹֽמוֹתָ֑יִךְ וּמִ֨גְדְּלֹתַ֔יִךְ יִתֹּ֖ץ בְּחַרְבוֹתָֽיו׃
מִשִּׁפְעַ֥ת סוּסָ֖יו יְכַסֵּ֣ךְ אֲבָקָ֑ם מִקּוֹל֩ פָּרַ֨שׁ וְגַלְגַּ֜ל וָרֶ֗כֶב תִּרְעַ֙שְׁנָה֙ חֽוֹמוֹתַ֔יִךְ בְּבֹאוֹ֙ בִּשְׁעָרַ֔יִךְ כִּמְבוֹאֵ֖י עִ֥יר מְבֻקָּעָֽה׃
בְּפַרְס֣וֹת סוּסָ֔יו יִרְמֹ֖ס אֶת־כָּל־חֽוּצוֹתָ֑יִךְ עַמֵּךְ֙ בַּחֶ֣רֶב יַהֲרֹ֔ג וּמַצְּב֥וֹת עֻזֵּ֖ךְ לָאָ֥רֶץ תֵּרֵֽד׃
וְשָׁלְל֣וּ חֵילֵ֗ךְ וּבָֽזְזוּ֙ רְכֻלָּתֵ֔ךְ וְהָֽרְסוּ֙ חוֹמוֹתַ֔יִךְ וּבָתֵּ֥י חֶמְדָּתֵ֖ךְ יִתֹּ֑צוּ וַאֲבָנַ֤יִךְ וְעֵצַ֙יִךְ֙ וַֽעֲפָרֵ֔ךְ בְּת֥וֹךְ מַ֖יִם יָשִֽׂימוּ׃
חֻרְבַּן צֹור וְהַשְּׁמִידַת הַמִּקְצִיעַ
וְהִשְׁבַּתִּ֖י הֲמ֣וֹן שִׁירָ֑יִךְ וְק֣וֹל כִּנּוֹרַ֔יִךְ לֹ֥א יִשָּׁמַ֖ע עֽוֹד׃
וּנְתַתִּ֞יךְ לִצְחִ֣יחַ סֶ֗לַע מִשְׁטַ֤ח חֲרָמִים֙ תִּֽהְיֶ֔ה לֹ֥א תִבָּנֶ֖ה ע֑וֹד כִּ֣י אֲנִ֤י יְהוָה֙ דִּבַּ֔רְתִּי נְאֻ֖ם אֲדֹנָ֥י יְהוִֽה׃ (ס)
כֹּ֥ה אָמַ֛ר אֲדֹנָ֥י יְהוִ֖ה לְצ֑וֹר הֲלֹ֣א ׀ מִקּ֣וֹל מַפַּלְתֵּ֗ךְ בֶּאֱנֹ֨ק חָלָ֜ל בֵּהָ֤רֵֽג הֶ֙רֶג֙ בְּתוֹכֵ֔ךְ יִרְעֲשׁ֖וּ הָאִיִּֽים׃
וְֽיָרְד֞וּ מֵעַ֣ל כִּסְאוֹתָ֗ם כֹּ֚ל נְשִׂיאֵ֣י הַיָּ֔ם וְהֵסִ֙ירוּ֙ אֶת־מְעִ֣ילֵיהֶ֔ם וְאֶת־בִּגְדֵ֥י רִקְמָתָ֖ם יִפְשֹׁ֑טוּ חֲרָד֤וֹת ׀ יִלְבָּ֙שׁוּ֙ עַל־הָאָ֣רֶץ יֵשֵׁ֔בוּ וְחָֽרְדוּ֙ לִרְגָעִ֔ים וְשָׁמְמ֖וּ עָלָֽיִךְ׃
נפילת צור ושיבוש סדריה
וְנָשְׂא֨וּ עָלַ֤יִךְ קִינָה֙ וְאָ֣מְרוּ לָ֔ךְ אֵ֣יךְ אָבַ֔דְתְּ נוֹשֶׁ֖בֶת מִיַּמִּ֑ים הָעִ֣יר הַהֻלָּ֗לָה אֲשֶׁר֩ הָיְתָ֨ה חֲזָקָ֤ה בַיָּם֙ הִ֣יא וְיֹשְׁבֶ֔יהָ אֲשֶׁר־נָתְנ֥וּ חִתִּיתָ֖ם לְכָל־יוֹשְׁבֶֽיהָ׃
עַתָּה֙ יֶחְרְד֣וּ הָֽאִיִּ֔ן י֖וֹם מַפַּלְתֵּ֑ךְ וְנִבְהֲל֛וּ הָאִיִּ֥ים אֲשֶׁר־בַּיָּ֖ם מִצֵּאתֵֽךְ׃ (ס)
כִּ֣י כֹ֤ה אָמַר֙ אֲדֹנָ֣י יְהוִ֔ה בְּתִתִּ֤י אֹתָךְ֙ עִ֣יר נֶחֱרֶ֔בֶת כֶּעָרִ֖ים אֲשֶׁ֣ר לֹֽא־נוֹשָׁ֑בוּ בְּהַעֲל֤וֹת עָלַ֙יִךְ֙ אֶת־תְּה֔וֹם וְכִסּ֖וּךְ הַמַּ֥יִם הָרַבִּֽים׃
וְהוֹרַדְתִּיךְ֩ אֶת־י֨וֹרְדֵי ב֜וֹר אֶל־עַ֣ם עוֹלָ֗ם וְ֠הוֹשַׁבְתִּיךְ בְּאֶ֨רֶץ תַּחְתִּיּ֜וֹת כָּחֳרָב֤וֹת מֵֽעוֹלָם֙ אֶת־י֣וֹרְדֵי ב֔וֹר לְמַ֖עַן לֹ֣א תֵשֵׁ֑בִי וְנָתַתִּ֥י צְבִ֖י בְּאֶ֥רֶץ חַיִּֽים׃
חורבן צור וסופיה
בַּלָּה֥וֹת אֶתְּנֵ֖ךְ וְאֵינֵ֑ךְ וּֽתְבֻקְשִׁ֗י וְלֹֽא־תִמָּצְאִ֥י עוֹד֙ לְעוֹלָ֔ם נְאֻ֖ם אֲדֹנָ֥י יְהֹוִֽה׃ (ס)
התמונה השלמה
הפרק, בקצרה
הקטע מתאר את הנבואה נגד העיר צור ואת הדרך שבה היא תיהרס.
הנבואה נגד צור
הנבואה מתארת את גזר הדין על העיר צור. בגלל שמצוקת ירושלים וניצחון על עמי ישראל, הַשֵׁם יודיע שיעלה על צור עמים רבים כמו גלי הים. התוצאה תהיה הרס מוחלט של החומות והמגדלים, עד שהעיר תהפוך למקום צחיח וסלעי.
נבואת חורבן צור
הפסוקים מתארים את גזרת החורבן על צור. העיר תהפוך לשטח יבש בתוך הים ותהיה ללעג לעמים. מלך בבל, נבוכדדצר, יביא צבא גדול הכולל רכב ופרשים כדי לכבוש את העיר ולהשמיד את תושביה בשדה ובתוך העיר.
חורבן העיר
תיאור נורא של כיבוש העיר על ידי כוחות זרים. הכוחות יחריבו את החומות והמגדלים, ירדסו ברחובות, יהרגו את התושבים וישדדו את כל הרכוש והמבנים, עד שכל חומרי הבנייה יוסרו ויושלכו למים.
חֻרְבַּן צֹור וְהַשְּׁמִידַת הַמִּקְצִיעַ
הַנָּבִיא מְבַשֵּׁר עַל הַחֶרְבָּן הַבָּאָה עַל צֹור. הַשֵּׁם מַבְטִיחַ לְהַשְׁמִיד אֶת הַשִּׁירִים וְאֶת הַבְּנִיָּה שֶׁל הָעִיר, לְהַפְכּוֹתהּ לְסֶלַע נָפָשׁ וְלֹא לְיֵשׁוּרָה. הַחֶרְבָּן תִּהְיֶה כֹּה עֲצוּמָה, שֶׁהָאִיִּים יִרְעֲדוּ מִקּוֹל הַנְּפִילָה, וּמַלְכֵי הַיָּם יָרִידוּ אֶת מַעֲמָדָם בְּפַחַד וּבְשִׁמְמוֹן עַל הָעִיר הַחֲרוּבָה.
נפילת צור ושיבוש סדריה
הנבואה מתארת את חורינה של צור ואת הנהרס שלה. העיר המפורסמת והחזקה תושמד ותטבע במים, עד שתהפוך למקום נטוש וחסר חיים, כשהיא מוצבת במעמקים ובתחתית האדמה ללא אפשרות מגורים.
חורבן צור וסופיה
הנבואה מצהירה על השמדת צור באופן מוחלט. העיר תושמד עד שלא תישאר עקבותיה, ולא יתבצע בה שום חיפוש כדי למצוא אותה מחדש. מצוין כי המצב הזה יהיה קבוע ובלתי ניתן לשינוי לעולם.
הנבואה מפרטת את שלבי החורבן והתפרקות כוחה של צור.
מעבר לקריאה הראשונה
לימוד ועיון
מבחר ממקורות חז״ל, בהסבר עכשווי. דברי המקור המצוטטים מובחנים מן ההסבר; פירושי מפרשים מובאים בהמשך ובנפרד.
מדברי חז״ל
חֶשְׁבוֹנוֹת הַזְּמַלִּים בְּחֶרְבּוֹן הָעִיר
״וְהוֹבְקְעָה הָעִיר. כָּתוּב בְּתִשְׁעָה לַחוֹדֶשׁ הוֹבְקְעָה הָעִיר וְאַתְּ אָמַר הָכֵין. אָמַר רִבִּי תַנְחוּם בַּר חֲנִילַאי. קִילְקוּל חֶשְׁבוֹנוֹת יֵשׁ כָּאן. הָדָא הִיא דִכְתִיב וַיְהִי בְּעַשְׁתֵּי עֶשְׂרֵה״
הַנָּבִיא יְחֶזְקֵאל מַכְרִיעַ עַל צוֹר וְעַל יְרוּשָׁלַיִם. הַנָּבִיט מַתְחִיל בְּדִבְרֵי הַשֵּׁם הַנֶּאֱמָרִים בְּאֶחָד לְאַב בְּעֶשְׂרֵה שָׁנִים לְמַעֲשֵׂה הַחֲרָבָן. הַנָּבִיא מַזְכִּיר אֶת הַדְּרִישָׁה עַל יְרוּשָׁלַיִם הַנֶּעֶשָׂה עַל יְדֵי צוֹר. הַתַּלְמוּד הַיְרוּשָׁלְמִי מְפַרֵט בְּמִשְׁטֵי חֶשְׁבּוֹנוֹת שׁוֹנוֹת אֶת הַתַּאֲרִיכִים שֶׁל הַחֲרָבָן. רַבִּי תַנְחוּם בַּר חֲנִילַאי, רַבִּי יוֹחָנָן וְרַבִּי שִׁמְעוֹן בֶּן לָקִישׁ מְסַבְּלִים בְּסִבְּתִים שׁוֹנוֹת עַל הַזְּמַן שֶׁבָּהוּ הָעִיר הָיְתָה פְּגוּעָה. רַבִּי יוֹחָנָן מְסַבֵּר זֶה כְּמַעֲשֵׂה מֶלֶךְ שֶׁכְּשֶׁנִּשְׁבַּע בְּנוֹ וְהִתְקַלְקְלוּ חֶשְׁבוֹנוֹתָיו. רַבִּי אָבוּנָה מְמַצֵּא בַּמִּצְעַר כְּדֵי לְהַסְבִּיר אֶת הַפְּרָטִים שֶׁל הַיָּמִים שֶׁעָבְרוּ.
תלמוד ירושלמי תענית ד׳:ה׳:ה׳ ↗הקשר בין יופי המלכות לישראל
״וָאֶרְחָצֵךְ בַּמַּיִם (יחזקאל טז, ט), וְאַף אַתֶּם עֲשׂוּ לִי כִּיּוֹר (יחזקאל לא, יח). וָאֲסֻכַךְ בַּשָּׁמֶן (יחזקאל לא, יח), וּכְנֶגְדּוֹ שֶׁמֶן הַמִּשְׁחָה (יחזקאל ל, כג). וָאַלְבִּשֵׁךְ״
בַּמִּדְרָשׁ הַמּוּבָל, מְסֻבָּל הַקֶּשֶׁר הַמְּיֻחָד שֶׁבֵּין הַדְּבָרִים הַמְּפֹאָרִים שֶׁנִּתְּנוּ לְמִצְרַיִם וּלְצִיּוֹן בְּסִבְתָם. הַמִּדְרָשׁ מְקַבֵּל אֶת הַמִּלִּים מֵהַנְּבִיאֵי וּמֵהַתּוֹרָה, וּמַקְצִיעַ אֶת הַדְּאָרִים הַדּוֹמִים בְּיוֹפְיָם. הַמִּדְרָשׁ מְצַיֵּן שֶׁהַתְּכֵנוּת שֶׁל הַלְּבוּשׁ וְהַכֵּבוֹד שֶׁל מִצְרַיִם, כְּמוֹ הַמֶּשִׁי וְהַתַּחַשׁ, הָיוּ כְּמִשְׁאָה עַל הַדְּבָרִים הָרוֹקְמִים וְהַמְּפֹאָרִים שֶׁנִּתְּנוּ לְעַמְּךָ יִשְׂרָאֵל. הַמִּדְרָשׁ מְשַׁלֵּב מִמְּגוֹן מְקֹורוֹת, כְּמוֹ סֵפֶר שְׁמוֹטָה וּנְבִיאֵי יְחֶזְקֵאל, כְּדֵי לְהַדְגִּישׁ אֶת הַדְּמָיוֹת הַמְּשֻׁלָּשׁוֹת. הוּא מַקְצִיעַ שֶׁהַיֹּפִי שֶׁל הַמִּצְרִים הָיָה רַק הַדְמַיָּה לַיֹּפִי הָאֲמִתִּי שֶׁל הַכָּבוֹד הַמַּקְדָּשׁ וְהַמִּצְוֹת. הַקְּשֶׁר הַמּוּצָג כָּאן הוּא הַקְּשֵׁר שֶׁל דְּמוּיוּת וְלֹא שֶׁל מְציאות אֶחָדָה. הַמִּדְרָשׁ לֹא טוֹעֶה בַּדְּבָרִים, אֶלָּא מַרְאֶה כֵּיצַד הַתְּכֵנוּת הַמּוּבְלֶטֶת שֶׁל הַמִּצְרִים בַּתַּנָּךְ מְשַׁקֶּפֶת בְּמִדָּה מְסֻיֶּמֶת אֶת הַמְּפֹאָר וְהַמְּקֻדָּשׁ שֶׁל יִשְׂרָאֵל.
מדרש תנחומא, תצוה א׳:ד׳ ↗בעקבות המפרשים
החורבן של צור וגורלו
״משטח חרמים. על הסלע ישטחו הדייגים את חרמי מכמרותם לנגבם:״
בפרק זה מופיעה נבואה של יחזקאל נגד העיר צור. הנביא מתאר איך העיר תצא למשפט בעקבות השמדת ירושלים. צור תראה את החורבן ותהפוך למקום ריק מתושבים. הדימוי של הדייגים שפורסים את רשתותיהם על הסלע מראה על מצב שבו השפע של הים כבר לא זמין וצריך לחפש מקום אחר. רש"י מפרש את הפסוק על הדייגים ומסביר שהם ינסו לפרוס את רשתותיהם על הסלע עצמו כדי לתפוס דגים, כיוון שהים כבר לא יהיה מלא או נגיש. הפירוש מתמקד בקושי הניסיון של הדייגים במציאות החדשה של צור לאחר החורבן.
רש״י על יחזקאל 26:5:1 ↗הפחד והחרדה של האומה השכנה
״וחרדו לרגעים. לשברים פן יבא עליהם גם הם כשברך:״
בפסוק זה, רש"י מפרש את תגובת העמים השכנים לחורבן צור. לפי רש"י, כאשר השבטים והאומות ראו את ההרס הגדול שפקד את צור, הם חוו רגע של פחד עמוק וחרדה. הם פחדו מאוד ממה שעתיד לקרות להם, וחששו שהחורבן ימשיך גם אליהם ושהם יהפכו לשבורים בדיוק כמו צור. הפרשן מסביר את המילה "חרדו" כחוויה של אימה רגעית שנובעת מהזעזוע שראו. רש"י מתמקד בתחושת חוסר הוודאות והחשש מהעתיד, כאשר המטרה היא להדגיש שהחורבן של עיר אחת יצר אפקט של פחד ומתח אצל השכנים, מתוך תקווה שהם לא יחוו גורל דומה.
רש״י על יחזקאל 26:16:1 ↗חֲרָץ הַצּוּר בַּיָּם
״בתוך הים. כי צור ישבה בים:״
בַּפֶּסֶק הַזֶּה מִסְפַּר יְחֶזְקֵאל עַל הַהֲרָסָה הַמְּתוּכְנֶנֶת שֶׁל צּוֹר. הַנָּבִיא מְתָאֵר אֶת הָעִיר כְּמוֹ סֶלַע אוֹ צּוּר שֶׁעוֹמֵד בְּתוֹךְ הַיָּם. הַנָּבִיא מְתַקְשֵׁט אֶת הַמַּצָּב שֶׁל הָעִיר הַמֻּגְנֶעֶת וְהַחֲזָקָה בְּתוֹךְ הַמַּיִם. הַמְּצוּדַת דָּוִד מְסַבֵּר שֶׁהַמַּטָּע הַקִּינִי שֶׁל הַנָּבִיא מְתָאֵר אֶת הַמָּקוֹם הַגֵּאוֹגְרָפִי שֶׁל צּוֹר. הוּא מַסְבִּיר שֶׁהַכּוֹנוֹת שֶׁל הָעִיר מְצַדְּת וְעוֹמֶדֶת בְּתוֹךְ הַיָּם כְּמוֹ סֶלַע חָזָק.
מצודת דוד על יחזקאל 26:5:2 ↗התגובה אל מול החורבן
״וירדו וגו׳. בעבור צער ואבלות:״
הפסוק מתאר את התגובה של בני עמים אחרים כשראו את החורבן של צור. הפירוש של מצודת דוד מסביר שהאנשים הללו התכווצו והשתתקו מתוך צער ואבלות עמוקה על מה שקרה. הפרשן מצביע על כך שהחורבן לא רק גרם לשינוי פוליטי, אלא עורר בלב הרואים רגשות של עצב וכאב. הגישה כאן היא שהחורבן היה כל כך קשה, עד שהוא גרם לאויבים עצמם להרגיש את אובדן העוצמה והיציבות.
מצודת דוד על יחזקאל 26:16:1 ↗