דבר הַשֵּׁם הגיע אליי ואמר:
וַיְהִ֥י דְבַר־יְהוָ֖ה אֵלַ֥י לֵאמֹֽר׃יחזקאל · פרק כה׳
הדין על העמים השכנים
הנבואה על העונש שיבוא על עמון, מואב, שוער, אדום והפלשתים בשל מעשיהם.
להקשיב. להבין. להתחבר.
הפרק בקול
יחזקאל כה׳ · סיפור והסבר
גרסת ההאזנה בהכנה. הנגן יופיע כאן כשהיא תהיה מוכנה.
ריחוף על פסוק מציג את המקור. במגע — לחיצה ממושכת או כפתור ״המקור״.
העונש על בני עמון
בן אדם, תפנה את פניך אל בני עמון ונבא נגדם.
בֶּן־אָדָ֕ם שִׂ֥ים פָּנֶ֖יךָ אֶל־בְּנֵ֣י עַמּ֑וֹן וְהִנָּבֵ֖א עֲלֵיהֶֽם׃ואמרת לבני עמון: שמעו את דבר אדוני הַשֵּׁם. כך אומר אדוני הַשֵּׁם: בגלל שאמרת, כמו אח, אל מקדשי, כי נשטחה אדמת ישראל, וגם אל בית יהודה, כי הלכו בגלות.
וְאָֽמַרְתָּ֙ לִבְנֵ֣י עַמּ֔וֹן שִׁמְע֖וּ דְּבַר־אֲדֹנָ֣י יְהוִ֑ה כֹּה־אָמַ֣ר אֲדֹנָ֣י יְהוִ֡ה יַעַן֩ אָמְרֵ֨ךְ הֶאָ֜ח אֶל־מִקְדָּשִׁ֣י כִֽי־נִחָ֗ל וְאֶל־אַדְמַ֤ת יִשְׂרָאֵל֙ כִּ֣י נָשַׁ֔מָּה וְאֶל־בֵּ֣ית יְהוּדָ֔ה כִּ֥י הָלְכ֖וּ בַּגּוֹלָֽה׃לכן, הנה אני נותן אותך לנחלת בני קדם, שהחורבות שלהם תהיה בתוכך, והם יקימו בתוכך את המשכנות שלהם. הם יאכלו את הפירות שלך וישתו את החלב שלך.
לָכֵ֡ן הִנְנִי֩ נֹתְנָ֨ךְ לִבְנֵי־קֶ֜דֶם לְמֽוֹרָשָׁ֗ה וְיִשְּׁב֤וּ טִירֽוֹתֵיהֶם֙ בָּ֔ךְ וְנָ֥תְנוּ בָ֖ךְ מִשְׁכְּנֵיהֶ֑ם הֵ֚מָּה יֹאכְל֣וּ פִרְיֵ֔ךְ וְהֵ֖מָּה יִשְׁתּ֥וּ חֲלָבֵֽךְ׃העונש על עמון, מואב ושוער
ואת רבה הפכתי למקום למגדלי גמלים, ואת בני עמון למרעה לכרווים, וכשתדעו שאני ה׳.
וְנָתַתִּ֤י אֶת־רַבָּה֙ לִנְוֵ֣ה גְמַלִּ֔ים וְאֶת־בְּנֵ֥י עַמּ֖וֹן לְמִרְבַּץ־צֹ֑אן וִֽידַעְתֶּ֖ם כִּֽי־אֲנִ֥י יְהוָֽה׃ (ס)כי כך אמר אדוני ה׳: בגלל שמחאת ידך ורקיעת רגלך, ושמחת בכל לבך על אדמת ישראל.
כִּ֣י כֹ֤ה אָמַר֙ אֲדֹנָ֣י יְהוִ֔ה יַ֚עַן מַחְאֲךָ֣ יָ֔ד וְרַקְעֲךָ֖ בְּרָ֑גֶל וַתִּשְׂמַ֤ח בְּכָל־שָֽׁאטְךָ֙ בְּנֶ֔פֶשׁ אֶל־אַדְמַ֖ת יִשְׂרָאֵֽל׃לכן הנה אני מותח את ידי נגדך, ואת נתתי לבזות לעמים, ואת אכרת מהעמים ואשמיד אותך מהארצות, וכשתדע שאתי ה׳.
לָכֵ֡ן הִנְנִי֩ נָטִ֨יתִי אֶת־יָדִ֜י עָלֶ֗יךָ וּנְתַתִּ֤יךָֽ־לבג [לְבַז֙] לַגּוֹיִ֔ם וְהִכְרַתִּ֙יךָ֙ מִן־הָ֣עַמִּ֔ים וְהַאֲבַדְתִּ֖יךָ מִן־הָאֲרָצ֑וֹת אַשְׁמִ֣ידְךָ֔ וְיָדַעְתָּ֖ כִּֽי־אֲנִ֥י יְהוָֽה׃ (ס)כך אמר אדוני ה׳: בגלל שאמרת מואב ושוער: הנה אתם בדיוק כמו כל העמים, גם בית יהודה.
כֹּ֥ה אָמַ֖ר אֲדֹנָ֣י יְהוִ֑ה יַ֗עַן אֲמֹ֤ר מוֹאָב֙ וְשֵׂעִ֔יר הִנֵּ֥ה כְּכָֽל־הַגּוֹיִ֖ם בֵּ֥ית יְהוּדָֽה׃העונש על מואב ואדום
לכן, הנה אני פותח את כתף מואב, מהערים, מעריה, מקצה ארצו, ונהפוך אותה למדבר של בתי שיה וקרית תמה.
לָכֵן֩ הִנְנִ֨י פֹתֵ֜חַ אֶת־כֶּ֤תֶף מוֹאָב֙ מֵהֶ֣עָרִ֔ים מֵֽעָרָ֖יו מִקָּצֵ֑הוּ צְבִ֗י אֶ֚רֶץ בֵּ֣ית הַיְשִׁימֹ֔ת בַּ֥עַל מְע֖וֹן וקריתמה [וְקִרְיָתָֽיְמָה׃]כנחלה לבני עמון, כדי שלא ייזכרו בני עמון בתוך העמים.
לִבְנֵי־קֶ֙דֶם֙ עַל־בְּנֵ֣י עַמּ֔וֹן וּנְתַתִּ֖יהָ לְמֽוֹרָשָׁ֑ה לְמַ֛עַן לֹֽא־תִזָּכֵ֥ר בְּנֵֽי־עַמּ֖וֹן בַּגּוֹיִֽם׃ובמואב אבצע משפט, ואז ידעו שאני הַשֵׁם.
וּבְמוֹאָ֖ב אֶעֱשֶׂ֣ה שְׁפָטִ֑ים וְיָדְע֖וּ כִּֽי־אֲנִ֥י יְהוָֽה׃ (ס)כך אמר אדוני הַשֵׁם: בגלל שעדם נקמה בבית יהודה, אדום אשם ונקם בהם.
כֹּ֤ה אָמַר֙ אֲדֹנָ֣י יְהוִ֔ה יַ֣עַן עֲשׂ֥וֹת אֱד֛וֹם בִּנְקֹ֥ם נָקָ֖ם לְבֵ֣ית יְהוּדָ֑ה וַיֶּאְשְׁמ֥וּ אָשׁ֖וֹם וְנִקְּמ֥וּ בָהֶֽם׃דין אדום והפלשתים
לכן כך אמר האדון ה׳: אני אשלח יד על אדום ואשמיד ממנה אדם ובהמה. אני אתן לה חרבות, ותיפול תימן ודדן בחרב.
לָכֵ֗ן כֹּ֤ה אָמַר֙ אֲדֹנָ֣י יְהוִ֔ה וְנָטִ֤תִי יָדִי֙ עַל־אֱד֔וֹם וְהִכְרַתִּ֥י מִמֶּ֖נָּה אָדָ֣ם וּבְהֵמָ֑ה וּנְתַתִּ֤יהָ חָרְבָּה֙ מִתֵּימָ֔ן וּדְדָ֖נֶה בַּחֶ֥רֶב יִפֹּֽלוּ׃ואני אתן את נקמתי באדום ביד עמי ישראל. הם יעשו באדום בדיוק כמו הכעס והחמה שלי, וכך הם ידעו את נקמתי, נא אמר האדון ה׳.
וְנָתַתִּ֨י אֶת־נִקְמָתִ֜י בֶּאֱד֗וֹם בְּיַד֙ עַמִּ֣י יִשְׂרָאֵ֔ל וְעָשׂ֣וּ בֶאֱד֔וֹם כְּאַפִּ֖י וְכַחֲמָתִ֑י וְיָֽדְעוּ֙ אֶת־נִקְמָתִ֔י נְאֻ֖ם אֲדֹנָ֥י יְהוִֽה׃ (פ)כך אמר האדון ה׳: בגלל שהפלשתים רדפו בנקמה, ונקמו בטישעית בנפש כדי להשמיד את אויב הנצח.
כֹּ֤ה אָמַר֙ אֲדֹנָ֣י יְהוִ֔ה יַ֛עַן עֲשׂ֥וֹת פְּלִשְׁתִּ֖ים בִּנְקָמָ֑ה וַיִּנָּקְמ֤וּ נָקָם֙ בִּשְׁאָ֣ט בְּנֶ֔פֶשׁ לְמַשְׁחִ֖ית אֵיבַ֥ת עוֹלָֽם׃לכן כך אמר האדון ה׳: הנה אני שולח יד על הפלשתים. אשמיד את הכרתים ואעליץ את שארית חוף הים.
לָכֵ֗ן כֹּ֤ה אָמַר֙ אֲדֹנָ֣י יְהוִ֔ה הִנְנִ֨י נוֹטֶ֤ה יָדִי֙ עַל־פְּלִשְׁתִּ֔ים וְהִכְרַתִּ֖י אֶת־כְּרֵתִ֑ים וְהַ֣אֲבַדְתִּ֔י אֶת־שְׁאֵרִ֖ית ח֥וֹף הַיָּֽם׃נקמת הַשֵּׁם על פלשת
אני אבצע בהם נקמות גדולות מתוך כעס וכלל תוכחות, והם ידעו שאני הַשֵּׁם כשאבצע בהם את נקמתי.
וְעָשִׂ֤יתִי בָם֙ נְקָמ֣וֹת גְּדֹל֔וֹת בְּתוֹכְח֖וֹת חֵמָ֑ה וְיָֽדְעוּ֙ כִּֽי־אֲנִ֣י יְהוָ֔ה בְּתִתִּ֥י אֶת־נִקְמָתִ֖י בָּֽם׃ (ס)Tanach with Ta'amei Hamikra · ניקוד וטעמי מקרא
העונש על בני עמון
וַיְהִ֥י דְבַר־יְהוָ֖ה אֵלַ֥י לֵאמֹֽר׃
בֶּן־אָדָ֕ם שִׂ֥ים פָּנֶ֖יךָ אֶל־בְּנֵ֣י עַמּ֑וֹן וְהִנָּבֵ֖א עֲלֵיהֶֽם׃
וְאָֽמַרְתָּ֙ לִבְנֵ֣י עַמּ֔וֹן שִׁמְע֖וּ דְּבַר־אֲדֹנָ֣י יְהוִ֑ה כֹּה־אָמַ֣ר אֲדֹנָ֣י יְהוִ֡ה יַעַן֩ אָמְרֵ֨ךְ הֶאָ֜ח אֶל־מִקְדָּשִׁ֣י כִֽי־נִחָ֗ל וְאֶל־אַדְמַ֤ת יִשְׂרָאֵל֙ כִּ֣י נָשַׁ֔מָּה וְאֶל־בֵּ֣ית יְהוּדָ֔ה כִּ֥י הָלְכ֖וּ בַּגּוֹלָֽה׃
לָכֵ֡ן הִנְנִי֩ נֹתְנָ֨ךְ לִבְנֵי־קֶ֜דֶם לְמֽוֹרָשָׁ֗ה וְיִשְּׁב֤וּ טִירֽוֹתֵיהֶם֙ בָּ֔ךְ וְנָ֥תְנוּ בָ֖ךְ מִשְׁכְּנֵיהֶ֑ם הֵ֚מָּה יֹאכְל֣וּ פִרְיֵ֔ךְ וְהֵ֖מָּה יִשְׁתּ֥וּ חֲלָבֵֽךְ׃
העונש על עמון, מואב ושוער
וְנָתַתִּ֤י אֶת־רַבָּה֙ לִנְוֵ֣ה גְמַלִּ֔ים וְאֶת־בְּנֵ֥י עַמּ֖וֹן לְמִרְבַּץ־צֹ֑אן וִֽידַעְתֶּ֖ם כִּֽי־אֲנִ֥י יְהוָֽה׃ (ס)
כִּ֣י כֹ֤ה אָמַר֙ אֲדֹנָ֣י יְהוִ֔ה יַ֚עַן מַחְאֲךָ֣ יָ֔ד וְרַקְעֲךָ֖ בְּרָ֑גֶל וַתִּשְׂמַ֤ח בְּכָל־שָֽׁאטְךָ֙ בְּנֶ֔פֶשׁ אֶל־אַדְמַ֖ת יִשְׂרָאֵֽל׃
לָכֵ֡ן הִנְנִי֩ נָטִ֨יתִי אֶת־יָדִ֜י עָלֶ֗יךָ וּנְתַתִּ֤יךָֽ־לבג [לְבַז֙] לַגּוֹיִ֔ם וְהִכְרַתִּ֙יךָ֙ מִן־הָ֣עַמִּ֔ים וְהַאֲבַדְתִּ֖יךָ מִן־הָאֲרָצ֑וֹת אַשְׁמִ֣ידְךָ֔ וְיָדַעְתָּ֖ כִּֽי־אֲנִ֥י יְהוָֽה׃ (ס)
כֹּ֥ה אָמַ֖ר אֲדֹנָ֣י יְהוִ֑ה יַ֗עַן אֲמֹ֤ר מוֹאָב֙ וְשֵׂעִ֔יר הִנֵּ֥ה כְּכָֽל־הַגּוֹיִ֖ם בֵּ֥ית יְהוּדָֽה׃
העונש על מואב ואדום
לָכֵן֩ הִנְנִ֨י פֹתֵ֜חַ אֶת־כֶּ֤תֶף מוֹאָב֙ מֵהֶ֣עָרִ֔ים מֵֽעָרָ֖יו מִקָּצֵ֑הוּ צְבִ֗י אֶ֚רֶץ בֵּ֣ית הַיְשִׁימֹ֔ת בַּ֥עַל מְע֖וֹן וקריתמה [וְקִרְיָתָֽיְמָה׃]
לִבְנֵי־קֶ֙דֶם֙ עַל־בְּנֵ֣י עַמּ֔וֹן וּנְתַתִּ֖יהָ לְמֽוֹרָשָׁ֑ה לְמַ֛עַן לֹֽא־תִזָּכֵ֥ר בְּנֵֽי־עַמּ֖וֹן בַּגּוֹיִֽם׃
וּבְמוֹאָ֖ב אֶעֱשֶׂ֣ה שְׁפָטִ֑ים וְיָדְע֖וּ כִּֽי־אֲנִ֥י יְהוָֽה׃ (ס)
כֹּ֤ה אָמַר֙ אֲדֹנָ֣י יְהוִ֔ה יַ֣עַן עֲשׂ֥וֹת אֱד֛וֹם בִּנְקֹ֥ם נָקָ֖ם לְבֵ֣ית יְהוּדָ֑ה וַיֶּאְשְׁמ֥וּ אָשׁ֖וֹם וְנִקְּמ֥וּ בָהֶֽם׃
דין אדום והפלשתים
לָכֵ֗ן כֹּ֤ה אָמַר֙ אֲדֹנָ֣י יְהוִ֔ה וְנָטִ֤תִי יָדִי֙ עַל־אֱד֔וֹם וְהִכְרַתִּ֥י מִמֶּ֖נָּה אָדָ֣ם וּבְהֵמָ֑ה וּנְתַתִּ֤יהָ חָרְבָּה֙ מִתֵּימָ֔ן וּדְדָ֖נֶה בַּחֶ֥רֶב יִפֹּֽלוּ׃
וְנָתַתִּ֨י אֶת־נִקְמָתִ֜י בֶּאֱד֗וֹם בְּיַד֙ עַמִּ֣י יִשְׂרָאֵ֔ל וְעָשׂ֣וּ בֶאֱד֔וֹם כְּאַפִּ֖י וְכַחֲמָתִ֑י וְיָֽדְעוּ֙ אֶת־נִקְמָתִ֔י נְאֻ֖ם אֲדֹנָ֥י יְהוִֽה׃ (פ)
כֹּ֤ה אָמַר֙ אֲדֹנָ֣י יְהוִ֔ה יַ֛עַן עֲשׂ֥וֹת פְּלִשְׁתִּ֖ים בִּנְקָמָ֑ה וַיִּנָּקְמ֤וּ נָקָם֙ בִּשְׁאָ֣ט בְּנֶ֔פֶשׁ לְמַשְׁחִ֖ית אֵיבַ֥ת עוֹלָֽם׃
לָכֵ֗ן כֹּ֤ה אָמַר֙ אֲדֹנָ֣י יְהוִ֔ה הִנְנִ֨י נוֹטֶ֤ה יָדִי֙ עַל־פְּלִשְׁתִּ֔ים וְהִכְרַתִּ֖י אֶת־כְּרֵתִ֑ים וְהַ֣אֲבַדְתִּ֔י אֶת־שְׁאֵרִ֖ית ח֥וֹף הַיָּֽם׃
נקמת הַשֵּׁם על פלשת
וְעָשִׂ֤יתִי בָם֙ נְקָמ֣וֹת גְּדֹל֔וֹת בְּתוֹכְח֖וֹת חֵמָ֑ה וְיָֽדְעוּ֙ כִּֽי־אֲנִ֣י יְהוָ֔ה בְּתִתִּ֥י אֶת־נִקְמָתִ֖י בָּֽם׃ (ס)
התמונה השלמה
הפרק, בקצרה
פרק זה מפרט את גזר הדין שהשם יטיל על ארבע עםים סביב ישראל בשל פגיעתם ורשעותם.
העונש על בני עמון
נבואת יחזאל נגד בני עמון. הנביא נקצב על בני עמון בשל שמחתם על חורבן מקדש ה' ועל גלות יהודה. כעונש, בני עמון יהפכו לנחלה של עמי קדם, וקרובותיהם יתפרקו בתוכם בזמן שהם ינצלו את משאבי הארץ.
העונש על עמון, מואב ושוער
הנבואה מפרטת את גזר הדין על עמון, מואב ושוער בשל התנהגותם כלפי ישראל. ה׳ יביא חורבן לרבָּה ולהר שוער, ויפרק את כוחם של העמים הללו. העונש נועד להוכיח את ריבונות ה׳ ולמנוע מהם להתנהג בדיוק כמו שאר העמים שביזו את יהודה.
העונש על מואב ואדום
הנבואה מתארת את החורבן הצפוי של מואב, שהופכת למדבר ונעשית נחלה לעמון. לאחר מכן, הנבואה מכריזה על דין ואדום בגלל נקמתו בבית יהודה, מה שיוביל לאשם ולחורבנה.
דין אדום והפלשתים
הנבואה מכילה את גזרות ה׳ על עמים שכנים לישראל. אדום יושמד על ידי ישראל כנקמה, והפלשתים יושמדו על ידי ה׳ בגלל רדיפתם האכזרית והרצון להשמיד את אויב הנצח.
נקמת הַשֵּׁם על פלשת
הפסוק מתאר את התגובה האלוהית כעונש כבד ומוחלט. הַשֵּׁם מבטיח לבצע נקמות גדולות ומפורשות כחלק מתוכחה בכעס, ומטרת המעשים היא להביא לידי הכרה מוחלטת בכך שהוא הַשֵּׁם דרך מימוש הנקמה.
הנבואה מסתיימת בהצהרת הנקמה של השם על פלשת.
מעבר לקריאה הראשונה
לימוד ועיון
מבחר ממקורות חז״ל, בהסבר עכשווי. דברי המקור המצוטטים מובחנים מן ההסבר; פירושי מפרשים מובאים בהמשך ובנפרד.
מדברי חז״ל
העונש על התערובת והניצחון של צדק
״וָאֶרְחָצֵךְ בַּמַּיִם (יחזקאל טז, ט), וְאַף אַתֶּם עֲשׂוּ לִי כִּיּוֹר (יחזקאל לא, יח). וָאֲסֻכַךְ בַּשָּׁמֶן (יחזקאל לא, יח), וּכְנֶגְדּוֹ שֶׁמֶן הַמִּשְׁחָה (יחזקאל ל, כג). וָאַלְבִּשֵׁךְ״
בַּסּוֹף הַיּוֹם הַשְּׁמִיעִי, הַנְּבִיאֵאל יְחֶזְקֵאל מַכְרִיעַ עַל הַנְּבִיאֵאל יְחֶזְקֵאל בִּשְׁמַע הַדְּבָרִים עַל עַמִּים סְבִיבִים שֶׁהִתְעַלְּמוּ מִכְּבוֹד הַשֵּׁם. הַנְּבִיאֵאל יְחֶזְקֵאל מְבַשֵּׂר עַל הַעֲנָשָׁה שֶׁתָּבוֹא עַל אֲמוֹן, עַל מְדְיָן וְעַל אֶדּוֹם. הַנְּכָרִים הָאֵלֶּה הָיוּ אַכְזָרִיִּים וְהִשָּׂמְחוּ בְּחֶרְבַּת יִשְׂרָאֵל. הַנְּבִיאֵאל יְחֶזְקֵאל מַתְחִיל בְּנִבּוֹי עַל אֲמוֹן שֶׁמִּקְצָת הַסְּעוּרָה יַעֲבֹר, אַךְ זֹאת לֹא תְּמַנֶּה לָהֶם מִן הַדָּרָה. אָז הַנְּבִיאֵאל יְחֶזְקֵאל מְתָאֵר אֶת הַנְּבִיאֵאל יְחֶזְקֵאל הַחֲרָבוֹת שֶׁתָּבוֹא עַל מְדְיָן וְעַל אֶדּוֹם, כְּאִלּוּ הֵם יִהְיוּ מְשֻׁחְרָרִים מִן הַכְּרָתוֹת שֶׁעָשׂוּ לְיִשְׂרָאֵל. הַתַּעֲלוּמָה הַזֹּאת מְבִיאָה אֶת הַצֶּדֶק הָאֱמֶתִי בְּעוֹלָם.
מדרש תנחומא, תצוה א׳:ד׳ ↗הַיָּד הַנּוֹטָה עַל הָעוֹלָם
״דָּבָר אַחֵר: (שמות טו,יב) "נָטִיתָ יְמִינְךָ", מַגִּיד הַכָּתוּב, שֶׁכְּשֶׁהַמָּקוֹם מַטֶּה אֶת יָדוֹ, רְשָׁעִים כָּלִים מִן הָעוֹלָם, שֶׁנֶּאֱמַר: (צפניה ב,יג) "וְיֵט יָדוֹ עַל צָפוֹן, וִיאַבֵּד אֶת״
בַּמְּקוֹם שֶׁהַקְּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא מַטֶּה אֶת יָדוֹ, הָרֶשָׁעִים נִכְרָתִים מֵהָעוֹלָם. הַמִּכְלִיתָא דְרַבִּי יִשְׁמָעֵאל מְקַשֵּׁר בַּפְּסוּק מִשְׁמוֹט לַפְּסוּק מֵיחֶזְקֵאל. כְּשֶׁהַמָּקוֹם מַטֶּה אֶת יָדוֹ, הוּא מְבַטֵּל אֶת הָרְשָׁעִים וְהוּא מַכְרִיעַ אֶת הַכְּלִים שֶׁלָּהֶם. הַמְּקוֹר מְבִיא דֻּגְמָה מֵאֶלִיָּה שֶׁהַמָּקוֹם מַטֶּה יָדוֹ עַל צָפוֹן כְּדֵי לְהַשְׁמִיד אֶת אַשּׁוּר וְאֶת נִינְוֵה. כְּךָ גַּם בְּיֶחֶזְקֵאל, הַשֵּׁם נוֹטֶה יָדוֹ עַל הַפְּלִשְׁתִּים וְעַל אֱדוֹם, כְּדֵי לְהַכְרִית אֶת כְּרֵתִים וְאֶת הָאָדָם וְהַבְּהֵמָה מֵעֲדוֹם.
מכילתא דרבי ישמעאל, מַסֶּכְתָּא דְשִׁירָה ט׳:ד׳ ↗בעקבות המפרשים
העונש על אומות השכנים
״לבני קדם. כשדים וארם לצד מזרח הם:״
בפרק זה של ספר יחזקאל, הנביא מבשר על דין וחשבון שיבוא על ארבע אומות השוכנות סביב ארץ ישראל. הנביא מתאר כיצד השדים, הארמים והמצרים יתמודדו עם תוצאות מעשיהם, במיוחד בשל שמחתם על חורבן הארץ ונקמתם בתושביה. הטקסט מפרט את התגובה האלוהית המתוכננת כלפי כל עם לפי מעשיו. רש״י מפרש את המונח "בני קדם" כמתייחס לשדים ולארם, הממוקמים מצד מזרח. לפי פירושו, מדובר בעמים שחיו לכיוון מזרח. הגישה של רש״י מתמקדת בזיהוי הגאוגרפי של האומות המוזכרות בנבואה, כדי להבין את ההקשר המקומי של האירועים המתוארים בטקסט המקראי.
רש״י על יחזקאל 25:4:1 ↗הַנְּקָם שֶׁל הַשֵּׁם בְּעַמֵּי הַשְּׁכֵנוֹת
״ביד עמי ישראל. הם יהיו שלוחי לנקום נקמתי:״
בַּפֶּסֶק הַזֶּה מִסּוֹף סֵפֶר יְחֶזְקֵאל, הַנָּבִיא מַתְחִיל לְתֵת דְּבָרִים עַל הַעֲנָשָׁה שֶׁתָּבוֹא לְעַמִּים שֶׁלְּכֶסֶל. הַנָּבִיא מַתְכַּוֶּן לְהַסְבִּיר כִּי הַעוֹלָם הִיא לֹא רְק שֶׁל יִשְׂרָאֵל, וְהַשֵּׁם מַתְיַחֵס גַּם לְשְׁכֵנוֹת שֶׁהִתְנַבְּלוּ וְהִתְעַלְּמוּ מֵרֶע הָעָם. רַשִׁי, בְּפִרְשׁוֹ עַל הַפֶּסֶק הַזֶּה, מַסְבִּיר שֶׁהָעַמִּים הָאֵלֶּה יַעַבְדוּ כְּשְׁלוּחִים שֶׁל הַשֵּׁם. הַמַּטָרָה שֶׁלָּהֶם הִיא לְבַצֵּעַ אֶת הַנְּקָם שֶׁל הַשֵּׁם בְּעַמֵּי הַסְּבִיבָה. הַתַּרְגּוּם הַקְּלִילִי שֶׁל רַשִׁי מַדְגִּישׁ אֶת הַמְּכוֹנוּת שֶׁל הַנְּקָם הַבּוֹא.
רש״י על יחזקאל 25:14:1 ↗העונש על עמי המזרח
״לבני קדם. הם פרס ומדי היושבים במזרחה של בני עמון במקצוע מזרחית צפונית:״
בפרק הזה מיחזקאל חוזה בעונש שייפול על ארבעת העמים השכנים לישראל. הנביא מתאר איך עמון, מואב, אדום ופרס יתמודדו עם תוצאות מעשיהם. המוקד הוא על השמחה והתגברות שהעמים הללו חוו על חורבן ארץ ישראל ועל אובדן קדושת המקדש. מצודת דוד מסביר שהעמים של לבני קדם, שהם פרס ומדי, ישבו במזרח מעבר לעמון, באזור צפון-מזרח. הפרק מציג את הדין שייפול עליהם כחלק מהתחזית הנבואית על ארבעת העמים שנותרו לאחר חורבן יהודה.
מצודת דוד על יחזקאל 25:4:1 ↗העונש על השממה
״והכרתי וגו׳. כי תהיה שממה:״
בפרק זה מיחזקאל מקבל נבואה על ארבע עם, שהן עמודי התווך של האזור באותה תקופה. הנביא מפרט את העונשים שייפלו על עמון, מואב, אדום ופלשת, בגלל מעשיהם והתנהגותם כלפי ישראל. הנבואה מתארת הרס וכיבוש כתוצאה מהתנהגותם הרעה. בפסוקים אלו מופיעה התייחסות למצבה של אדום. המצודת דוד מסביר כי התחזית על הרי אדום כוללת השממה והכרת האדמה, שכן העונש יביא למצב של חרב ושממה מוחלטת.
מצודת דוד על יחזקאל 25:13:2 ↗