דברי הַשֵּׁם הגיעו אליי בשנה התשיעית, בחודש העשירי, בעשירי לחודש.
וַיְהִי֩ דְבַר־יְהוָ֨ה אֵלַ֜י בַּשָּׁנָ֤ה הַתְּשִׁיעִית֙ בַּחֹ֣דֶשׁ הָעֲשִׂירִ֔י בֶּעָשׂ֥וֹר לַחֹ֖דֶשׁ לֵאמֹֽר׃יחזקאל · פרק כד׳
ההקפה של ירושלים ומשל הסיר
משל הסיר הרותח, דין העיר שופכת הדמים, מות אשתו של יחזקאל ואת סימני החורבן
להקשיב. להבין. להתחבר.
הפרק בקול
יחזקאל כד׳ · סיפור והסבר
גרסת ההאזנה בהכנה. הנגן יופיע כאן כשהיא תהיה מוכנה.
ריחוף על פסוק מציג את המקור. במגע — לחיצה ממושכת או כפתור ״המקור״.
א–ד
ההקפה של ירושלים ומשל הסיר
בן אדם, תכתוב לעצמך את שם היום, את התאריך המדויק של היום הזה, שבו מלך בבל הקיף את ירושלים.
בֶּן־אָדָ֗ם כתוב־[כְּתָב־] לְךָ֙ אֶת־שֵׁ֣ם הַיּ֔וֹם אֶת־עֶ֖צֶם הַיּ֣וֹם הַזֶּ֑ה סָמַ֤ךְ מֶֽלֶךְ־בָּבֶל֙ אֶל־יְר֣וּשָׁלִַ֔ם בְּעֶ֖צֶם הַיּ֥וֹם הַזֶּֽה׃והשתמש בפתגם לגבי סיר הבשר. תגיד להם כך: נאמר א כך האדון הַשֵּׁם: פתחי את שפת הסיר, ושפכי גם לתוכו מים.
וּמְשֹׁ֤ל אֶל־בֵּית־הַמֶּ֙רִי֙ מָשָׁ֔ל וְאָמַרְתָּ֣ אֲלֵיהֶ֔ם כֹּ֥ה אָמַ֖ר אֲדֹנָ֣י יְהוִ֑ה שְׁפֹ֤ת הַסִּיר֙ שְׁפֹ֔ת וְגַם־יְצֹ֥ק בּ֖וֹ מָֽיִם׃אספו אליה את כל חלקי הבשר, כל חלק טוב של ירך וכתף, את הבשר הטוב ביותר, מלא את הסיר בעצמות.
אֱסֹ֤ף נְתָחֶ֙יהָ֙ אֵלֶ֔יהָ כָּל־נֵ֥תַח ט֖וֹב יָרֵ֣ךְ וְכָתֵ֑ף מִבְחַ֥ר עֲצָמִ֖ים מַלֵּֽא׃ה–ח
משל הסיר והדם
הבשר הכי טוב של הצאן נלקח, והעצמות שמתחתיו רתחו ובושלו בתוך הסיר.
מִבְחַ֤ר הַצֹּאן֙ לָק֔וֹחַ וְגַ֛ם דּ֥וּר הָעֲצָמִ֖ים תַּחְתֶּ֑יהָ רַתַּ֣ח רְתָחֶ֔יהָ גַּם־בָּשְׁל֥וּ עֲצָמֶ֖יהָ בְּתוֹכָֽהּ׃ (ס)לכן, כך אמר האדון ה': אוי לעיר שמוקפת בדם, שהלכלוך שלה נשאר בתוכה, ואין שום חלק שחולק בקושל לה.
לָכֵ֞ן כֹּה־אָמַ֣ר ׀ אֲדֹנָ֣י יְהֹוִ֗ה אוֹי֮ עִ֣יר הַדָּמִים֒ סִ֚יר אֲשֶׁ֣ר חֶלְאָתָ֣ה בָ֔הּ וְחֶ֨לְאָתָ֔הּ לֹ֥א יָצְאָ֖ה מִמֶּ֑נָּה לִנְתָחֶ֤יהָ לִנְתָחֶ֙יהָ֙ הוֹצִיאָ֔הּ לֹא־נָפַ֥ל עָלֶ֖יהָ גּוֹרָֽל׃כי הדם היה בתוך הסיר, והיא הניחה אותו על ראש סלע, ולא שפכה אותו על הארץ כדי שיכסה אותו עפר.
כִּ֤י דָמָהּ֙ בְּתוֹכָ֣הּ הָיָ֔ה עַל־צְחִ֥יחַ סֶ֖לַע שָׂמָ֑תְהוּ לֹ֤א שְׁפָכַ֙תְהוּ֙ עַל־הָאָ֔רֶץ לְכַסּ֥וֹת עָלָ֖יו עָפָֽר׃כדי להעלות את החמה ולבצע נקמה, נתתי את הדם שלה על ראש הסלע בלי לכסות אותו.
לְהַעֲל֤וֹת חֵמָה֙ לִנְקֹ֣ם נָקָ֔ם נָתַ֥תִּי אֶת־דָּמָ֖הּ עַל־צְחִ֣יחַ סָ֑לַע לְבִלְתִּ֖י הִכָּסֽוֹת׃ (פ)ט–יב
דין העיר שופכת הדמים
לכן, כך אומר אדוני ה', אוי לעיר שופכת הדמים, גם אני אגדיל את הסיר.
לָכֵ֗ן כֹּ֤ה אָמַר֙ אֲדֹנָ֣י יְהוִ֔ה א֖וֹי עִ֣יר הַדָּמִ֑ים גַּם־אֲנִ֖י אַגְדִּ֥יל הַמְּדוּרָֽה׃הצת את העצים הרבים, שרוף את הבשר, שפוך את המרק, ותבש את העצמות עד שיישרפו.
הַרְבֵּ֤ה הָעֵצִים֙ הַדְלֵ֣ק הָאֵ֔שׁ הָתֵ֖ם הַבָּשָׂ֑ר וְהַרְקַח֙ הַמֶּרְקָחָ֔ה וְהָעֲצָמ֖וֹת יֵחָֽרוּ׃והעמד את הסיר ריק על הגחלים, כדי שהחום יתחזק והנחושת תתלהט ותשפוך את הטומאה שבתוכה, ותסתיים הכתם שלה.
וְהַעֲמִידֶ֥הָ עַל־גֶּחָלֶ֖יהָ רֵקָ֑ה לְמַ֨עַן תֵּחַ֜ם וְחָ֣רָה נְחֻשְׁתָּ֗הּ וְנִתְּכָ֤ה בְתוֹכָהּ֙ טֻמְאָתָ֔הּ תִּתֻּ֖ם חֶלְאָתָֽהּ׃כל המאכלים נשרפים, ובכל זאת הכתם שלה לא יוצא, כי הכתם שלה גדול, הוא נשרף באש.
תְּאֻנִ֖ים הֶלְאָ֑ת וְלֹֽא־תֵצֵ֤א מִמֶּ֙נָּה֙ רַבַּ֣ת חֶלְאָתָ֔הּ בְּאֵ֖שׁ חֶלְאָתָֽהּ׃יג–טז
הַמִּשְׁפָּט הַנֶּמְצָא וְהַאֲבִידָה
בִּגְלַל הַטֹּהַרְתִּי אוֹתָךְ, אַךְ לֹא הִתְנַקֵּית מֵזִמָּה וּמִטֻּמְאָה. לֹא תִטְהֲרִי עוֹד עַד שֶׁאֹתִיק אֶת כַּעֲסִי בָּךְ.
בְּטֻמְאָתֵ֖ךְ זִמָּ֑ה יַ֤עַן טִֽהַרְתִּיךְ֙ וְלֹ֣א טָהַ֔רְתְּ מִטֻּמְאָתֵךְ֙ לֹ֣א תִטְהֲרִי־ע֔וֹד עַד־הֲנִיחִ֥י אֶת־חֲמָתִ֖י בָּֽךְ׃אֲנִי הַשֵּׁם דִּבַּרְתִּי וְגַם עָשִׂיתִי. לֹא אֶמְתֹּק, לֹא אֶחְמֹל וְלֹא אֶתְפַּסְרֵד, כִּי כְּדַרְכֵּךְ וּכְמַעֲלָלַיִךְ נָשָׁׂאתִי עָלַיִךְ מִשְׁפָּט, נִאֱמַר אֲדֹנָי הַשֵּׁם.
אֲנִ֨י יְהוָ֤ה דִּבַּ֙רְתִּי֙ בָּאָ֣ה וְעָשִׂ֔יתִי לֹֽא־אֶפְרַ֥ע וְלֹא־אָח֖וּס וְלֹ֣א אֶנָּחֵ֑ם כִּדְרָכַ֤יִךְ וְכַעֲלִילוֹתַ֙יִךְ֙ שְׁפָט֔וּךְ נְאֻ֖ם אֲדֹנָ֥י יְהֹוִֽה׃ (פ)וַיְהִי דְּבַר הַשֵּׁם אֵלַי לֵאמֹר:
וַיְהִ֥י דְבַר־יְהוָ֖ה אֵלַ֥י לֵאמֹֽר׃בֶּן אָדָם, הִנְנִי לֹקֵחַ מִמְּךָ אֶת מַעֲדַן עֵינֶיךָ בְּמַגֵּפָה, וְלֹא תִבְכֶּה וְלֹא תִשְׁאֹר דִּמְעָה.
בֶּן־אָדָ֕ם הִנְנִ֨י לֹקֵ֧חַ מִמְּךָ֛ אֶת־מַחְמַ֥ד עֵינֶ֖יךָ בְּמַגֵּפָ֑ה וְלֹ֤א תִסְפֹּד֙ וְלֹ֣א תִבְכֶּ֔ה וְל֥וֹא תָב֖וֹא דִּמְעָתֶֽךָ׃יז–כ
הנביא והצ dinyatakan משמעות המעשה
התכסות אבלות לא תעשה. תעטוף את יופריך, ותשים נעליים על רגליך, ולא תכסה את שערך, ולא תאכל לחם של אנשים.
הֵאָנֵ֣ק ׀ דֹּ֗ם מֵתִים֙ אֵ֣בֶל לֹֽא־תַֽעֲשֶׂ֔ה פְאֵֽרְךָ֙ חֲב֣וֹשׁ עָלֶ֔יךָ וּנְעָלֶ֖יךָ תָּשִׂ֣ים בְּרַגְלֶ֑יךָ וְלֹ֤א תַעְטֶה֙ עַל־שָׂפָ֔ם וְלֶ֥חֶם אֲנָשִׁ֖ים לֹ֥א תֹאכֵֽל׃דיברתי אל העם בבוקר, ובערב מתה אשתי. ובבוקר עשיתי בדיוק כפי שצוויתי.
וָאֲדַבֵּ֤ר אֶל־הָעָם֙ בַּבֹּ֔קֶר וַתָּ֥מָת אִשְׁתִּ֖י בָּעָ֑רֶב וָאַ֥עַשׂ בַּבֹּ֖קֶר כַּאֲשֶׁ֥ר צֻוֵּֽיתִי׃ואז אמר לי העם: האם לא תגיד לנו מה המשמעות של כל מה שאתה עושה?
וַיֹּאמְר֥וּ אֵלַ֖י הָעָ֑ם הֲלֹֽא־תַגִּ֥יד לָ֙נוּ֙ מָה־אֵ֣לֶּה לָּ֔נוּ כִּ֥י אַתָּ֖ה עֹשֶֽׂה׃ואמרתי להם: דבר ה' היה אליי כך.
וָאֹמַ֖ר אֲלֵיהֶ֑ם דְּבַ֨ר־יְהוָ֔ה הָיָ֥ה אֵלַ֖י לֵאמֹֽר׃כא–כד
השחתת המקדש והעונש על ישראל
תגידו לבית ישראל, כך אומר אדוני ה׳: הנה אני משחית את המקדש שלי, את גאוות הכוח שלכם, את הדבר היקר לעיניכם ואת מה שאתם כל כך אוהבים, ואת הבנים והבנות שלכם, אשר עזבתם, ימותו בחרב.
אֱמֹ֣ר ׀ לְבֵ֣ית יִשְׂרָאֵ֗ל כֹּֽה־אָמַר֮ אֲדֹנָ֣י יְהוִה֒ הִנְנִ֨י מְחַלֵּ֤ל אֶת־מִקְדָּשִׁי֙ גְּא֣וֹן עֻזְּכֶ֔ם מַחְמַ֥ד עֵֽינֵיכֶ֖ם וּמַחְמַ֣ל נַפְשְׁכֶ֑ם וּבְנֵיכֶ֧ם וּבְנֽוֹתֵיכֶ֛ם אֲשֶׁ֥ר עֲזַבְתֶּ֖ם בַּחֶ֥רֶב יִפֹּֽלוּ׃ותעשו כפי שעשיתי על שפתיהם, לא תסטו ולא תאכלו לחם של בני אדם.
וַעֲשִׂיתֶ֖ם כַּאֲשֶׁ֣ר עָשִׂ֑יתִי עַל־שָׂפָם֙ לֹ֣א תַעְט֔וּ וְלֶ֥חֶם אֲנָשִׁ֖ים לֹ֥א תֹאכֵֽלוּ׃ותשימו את בגדיכם המפוארים על ראשכם ואת נעליכם בגלכם, לא תבכו ולא תתאבלו, אלא תנהמו מעוונותיכם, איש אל אחיו.
וּפְאֵרֵכֶ֣ם עַל־רָאשֵׁיכֶ֗ם וְנַֽעֲלֵיכֶם֙ בְּרַגְלֵיכֶ֔ם לֹ֥א תִסְפְּד֖וּ וְלֹ֣א תִבְכּ֑וּ וּנְמַקֹּתֶם֙ בַּעֲוֺנֹ֣תֵיכֶ֔ם וּנְהַמְתֶּ֖ם אִ֥ישׁ אֶל־אָחִֽיו׃ויהיה יחזקאל לכם למופת, בדיוק כפי שכל מה שעשיתי תעשו כשהדבר יבוא, ותדעו שאני אדוני ה׳.
וְהָיָ֨ה יְחֶזְקֵ֤אל לָכֶם֙ לְמוֹפֵ֔ת כְּכֹ֥ל אֲשֶׁר־עָשָׂ֖ה תַּעֲשׂ֑וּ בְּבֹאָ֕הּ וִֽידַעְתֶּ֕ם כִּ֥י אֲנִ֖י אֲדֹנָ֥י יְהוִֽה׃ (ס)כה–כז
הודעת הנמלט והתפרצות הנבואה
ואתה, בן אדם, האם לא ביום שלקחתי מהם את מקור עושרם, את מה שעיניהם אהבו ואת מה שהנשמה שלהם רצתה, את בניהם ואת בנותיהם?
וְאַתָּ֣ה בֶן־אָדָ֔ם הֲל֗וֹא בְּי֨וֹם קַחְתִּ֤י מֵהֶם֙ אֶת־מָ֣עוּזָּ֔ם מְשׂ֖וֹשׂ תִּפְאַרְתָּ֑ם אֶת־מַחְמַ֤ד עֵֽינֵיהֶם֙ וְאֶת־מַשָּׂ֣א נַפְשָׁ֔ם בְּנֵיהֶ֖ם וּבְנוֹתֵיהֶֽם׃ביום הזה יבוא אליך הנמלט כדי להודיע לך את הבשורה.
בַּיּ֣וֹם הַה֔וּא יָב֥וֹא הַפָּלִ֖יט אֵלֶ֑יךָ לְהַשְׁמָע֖וּת אָזְנָֽיִם׃ביום הזה תפתח את פיך מול הנמלט ותדבר, ולא תשתוק יותר, ותהיה להם לסימן, והם ידעו שאני ה' .
בַּיּ֣וֹם הַה֗וּא יִפָּ֤תַח פִּ֙יךָ֙ אֶת־הַפָּלִ֔יט וּתְדַבֵּ֕ר וְלֹ֥א תֵֽאָלֵ֖ם ע֑וֹד וְהָיִ֤יתָ לָהֶם֙ לְמוֹפֵ֔ת וְיָדְע֖וּ כִּֽי־אֲנִ֥י יְהוָֽה׃ (ס)Tanach with Ta'amei Hamikra · ניקוד וטעמי מקרא
א–ד
ההקפה של ירושלים ומשל הסיר
וַיְהִי֩ דְבַר־יְהוָ֨ה אֵלַ֜י בַּשָּׁנָ֤ה הַתְּשִׁיעִית֙ בַּחֹ֣דֶשׁ הָעֲשִׂירִ֔י בֶּעָשׂ֥וֹר לַחֹ֖דֶשׁ לֵאמֹֽר׃
בֶּן־אָדָ֗ם כתוב־[כְּתָב־] לְךָ֙ אֶת־שֵׁ֣ם הַיּ֔וֹם אֶת־עֶ֖צֶם הַיּ֣וֹם הַזֶּ֑ה סָמַ֤ךְ מֶֽלֶךְ־בָּבֶל֙ אֶל־יְר֣וּשָׁלִַ֔ם בְּעֶ֖צֶם הַיּ֥וֹם הַזֶּֽה׃
וּמְשֹׁ֤ל אֶל־בֵּית־הַמֶּ֙רִי֙ מָשָׁ֔ל וְאָמַרְתָּ֣ אֲלֵיהֶ֔ם כֹּ֥ה אָמַ֖ר אֲדֹנָ֣י יְהוִ֑ה שְׁפֹ֤ת הַסִּיר֙ שְׁפֹ֔ת וְגַם־יְצֹ֥ק בּ֖וֹ מָֽיִם׃
אֱסֹ֤ף נְתָחֶ֙יהָ֙ אֵלֶ֔יהָ כָּל־נֵ֥תַח ט֖וֹב יָרֵ֣ךְ וְכָתֵ֑ף מִבְחַ֥ר עֲצָמִ֖ים מַלֵּֽא׃
ה–ח
משל הסיר והדם
מִבְחַ֤ר הַצֹּאן֙ לָק֔וֹחַ וְגַ֛ם דּ֥וּר הָעֲצָמִ֖ים תַּחְתֶּ֑יהָ רַתַּ֣ח רְתָחֶ֔יהָ גַּם־בָּשְׁל֥וּ עֲצָמֶ֖יהָ בְּתוֹכָֽהּ׃ (ס)
לָכֵ֞ן כֹּה־אָמַ֣ר ׀ אֲדֹנָ֣י יְהֹוִ֗ה אוֹי֮ עִ֣יר הַדָּמִים֒ סִ֚יר אֲשֶׁ֣ר חֶלְאָתָ֣ה בָ֔הּ וְחֶ֨לְאָתָ֔הּ לֹ֥א יָצְאָ֖ה מִמֶּ֑נָּה לִנְתָחֶ֤יהָ לִנְתָחֶ֙יהָ֙ הוֹצִיאָ֔הּ לֹא־נָפַ֥ל עָלֶ֖יהָ גּוֹרָֽל׃
כִּ֤י דָמָהּ֙ בְּתוֹכָ֣הּ הָיָ֔ה עַל־צְחִ֥יחַ סֶ֖לַע שָׂמָ֑תְהוּ לֹ֤א שְׁפָכַ֙תְהוּ֙ עַל־הָאָ֔רֶץ לְכַסּ֥וֹת עָלָ֖יו עָפָֽר׃
לְהַעֲל֤וֹת חֵמָה֙ לִנְקֹ֣ם נָקָ֔ם נָתַ֥תִּי אֶת־דָּמָ֖הּ עַל־צְחִ֣יחַ סָ֑לַע לְבִלְתִּ֖י הִכָּסֽוֹת׃ (פ)
ט–יב
דין העיר שופכת הדמים
לָכֵ֗ן כֹּ֤ה אָמַר֙ אֲדֹנָ֣י יְהוִ֔ה א֖וֹי עִ֣יר הַדָּמִ֑ים גַּם־אֲנִ֖י אַגְדִּ֥יל הַמְּדוּרָֽה׃
הַרְבֵּ֤ה הָעֵצִים֙ הַדְלֵ֣ק הָאֵ֔שׁ הָתֵ֖ם הַבָּשָׂ֑ר וְהַרְקַח֙ הַמֶּרְקָחָ֔ה וְהָעֲצָמ֖וֹת יֵחָֽרוּ׃
וְהַעֲמִידֶ֥הָ עַל־גֶּחָלֶ֖יהָ רֵקָ֑ה לְמַ֨עַן תֵּחַ֜ם וְחָ֣רָה נְחֻשְׁתָּ֗הּ וְנִתְּכָ֤ה בְתוֹכָהּ֙ טֻמְאָתָ֔הּ תִּתֻּ֖ם חֶלְאָתָֽהּ׃
תְּאֻנִ֖ים הֶלְאָ֑ת וְלֹֽא־תֵצֵ֤א מִמֶּ֙נָּה֙ רַבַּ֣ת חֶלְאָתָ֔הּ בְּאֵ֖שׁ חֶלְאָתָֽהּ׃
יג–טז
הַמִּשְׁפָּט הַנֶּמְצָא וְהַאֲבִידָה
בְּטֻמְאָתֵ֖ךְ זִמָּ֑ה יַ֤עַן טִֽהַרְתִּיךְ֙ וְלֹ֣א טָהַ֔רְתְּ מִטֻּמְאָתֵךְ֙ לֹ֣א תִטְהֲרִי־ע֔וֹד עַד־הֲנִיחִ֥י אֶת־חֲמָתִ֖י בָּֽךְ׃
אֲנִ֨י יְהוָ֤ה דִּבַּ֙רְתִּי֙ בָּאָ֣ה וְעָשִׂ֔יתִי לֹֽא־אֶפְרַ֥ע וְלֹא־אָח֖וּס וְלֹ֣א אֶנָּחֵ֑ם כִּדְרָכַ֤יִךְ וְכַעֲלִילוֹתַ֙יִךְ֙ שְׁפָט֔וּךְ נְאֻ֖ם אֲדֹנָ֥י יְהֹוִֽה׃ (פ)
וַיְהִ֥י דְבַר־יְהוָ֖ה אֵלַ֥י לֵאמֹֽר׃
בֶּן־אָדָ֕ם הִנְנִ֨י לֹקֵ֧חַ מִמְּךָ֛ אֶת־מַחְמַ֥ד עֵינֶ֖יךָ בְּמַגֵּפָ֑ה וְלֹ֤א תִסְפֹּד֙ וְלֹ֣א תִבְכֶּ֔ה וְל֥וֹא תָב֖וֹא דִּמְעָתֶֽךָ׃
יז–כ
הנביא והצ dinyatakan משמעות המעשה
הֵאָנֵ֣ק ׀ דֹּ֗ם מֵתִים֙ אֵ֣בֶל לֹֽא־תַֽעֲשֶׂ֔ה פְאֵֽרְךָ֙ חֲב֣וֹשׁ עָלֶ֔יךָ וּנְעָלֶ֖יךָ תָּשִׂ֣ים בְּרַגְלֶ֑יךָ וְלֹ֤א תַעְטֶה֙ עַל־שָׂפָ֔ם וְלֶ֥חֶם אֲנָשִׁ֖ים לֹ֥א תֹאכֵֽל׃
וָאֲדַבֵּ֤ר אֶל־הָעָם֙ בַּבֹּ֔קֶר וַתָּ֥מָת אִשְׁתִּ֖י בָּעָ֑רֶב וָאַ֥עַשׂ בַּבֹּ֖קֶר כַּאֲשֶׁ֥ר צֻוֵּֽיתִי׃
וַיֹּאמְר֥וּ אֵלַ֖י הָעָ֑ם הֲלֹֽא־תַגִּ֥יד לָ֙נוּ֙ מָה־אֵ֣לֶּה לָּ֔נוּ כִּ֥י אַתָּ֖ה עֹשֶֽׂה׃
וָאֹמַ֖ר אֲלֵיהֶ֑ם דְּבַ֨ר־יְהוָ֔ה הָיָ֥ה אֵלַ֖י לֵאמֹֽר׃
כא–כד
השחתת המקדש והעונש על ישראל
אֱמֹ֣ר ׀ לְבֵ֣ית יִשְׂרָאֵ֗ל כֹּֽה־אָמַר֮ אֲדֹנָ֣י יְהוִה֒ הִנְנִ֨י מְחַלֵּ֤ל אֶת־מִקְדָּשִׁי֙ גְּא֣וֹן עֻזְּכֶ֔ם מַחְמַ֥ד עֵֽינֵיכֶ֖ם וּמַחְמַ֣ל נַפְשְׁכֶ֑ם וּבְנֵיכֶ֧ם וּבְנֽוֹתֵיכֶ֛ם אֲשֶׁ֥ר עֲזַבְתֶּ֖ם בַּחֶ֥רֶב יִפֹּֽלוּ׃
וַעֲשִׂיתֶ֖ם כַּאֲשֶׁ֣ר עָשִׂ֑יתִי עַל־שָׂפָם֙ לֹ֣א תַעְט֔וּ וְלֶ֥חֶם אֲנָשִׁ֖ים לֹ֥א תֹאכֵֽלוּ׃
וּפְאֵרֵכֶ֣ם עַל־רָאשֵׁיכֶ֗ם וְנַֽעֲלֵיכֶם֙ בְּרַגְלֵיכֶ֔ם לֹ֥א תִסְפְּד֖וּ וְלֹ֣א תִבְכּ֑וּ וּנְמַקֹּתֶם֙ בַּעֲוֺנֹ֣תֵיכֶ֔ם וּנְהַמְתֶּ֖ם אִ֥ישׁ אֶל־אָחִֽיו׃
וְהָיָ֨ה יְחֶזְקֵ֤אל לָכֶם֙ לְמוֹפֵ֔ת כְּכֹ֥ל אֲשֶׁר־עָשָׂ֖ה תַּעֲשׂ֑וּ בְּבֹאָ֕הּ וִֽידַעְתֶּ֕ם כִּ֥י אֲנִ֖י אֲדֹנָ֥י יְהוִֽה׃ (ס)
כה–כז
הודעת הנמלט והתפרצות הנבואה
וְאַתָּ֣ה בֶן־אָדָ֔ם הֲל֗וֹא בְּי֨וֹם קַחְתִּ֤י מֵהֶם֙ אֶת־מָ֣עוּזָּ֔ם מְשׂ֖וֹשׂ תִּפְאַרְתָּ֑ם אֶת־מַחְמַ֤ד עֵֽינֵיהֶם֙ וְאֶת־מַשָּׂ֣א נַפְשָׁ֔ם בְּנֵיהֶ֖ם וּבְנוֹתֵיהֶֽם׃
בַּיּ֣וֹם הַה֔וּא יָב֥וֹא הַפָּלִ֖יט אֵלֶ֑יךָ לְהַשְׁמָע֖וּת אָזְנָֽיִם׃
בַּיּ֣וֹם הַה֗וּא יִפָּ֤תַח פִּ֙יךָ֙ אֶת־הַפָּלִ֔יט וּתְדַבֵּ֕ר וְלֹ֥א תֵֽאָלֵ֖ם ע֑וֹד וְהָיִ֤יתָ לָהֶם֙ לְמוֹפֵ֔ת וְיָדְע֖וּ כִּֽי־אֲנִ֥י יְהוָֽה׃ (ס)
התמונה השלמה
הפרק, בקצרה
פרק זה מתאר את ימי המצור על ירושאלים דרך משל סיר רותח ודרך חוויתו האישית של יחזקאל.
פסוקים א–ד
ההקפה של ירושלים ומשל הסיר
הפסוקים מתארים תאריך מדויק שבו מלך בבל החל להקיף את ירושלים. הנביא יחזקאל מקבל מסר מהַשֵּׁם להשתמש בפתגם על סיר בישול. המשל מתאר איסוף של חלקי בשר ונתחים טובים לסיר, הממלא עצמות ובשר כדי להכין את המשל לקראת המשך הנבואה.
פסוקים ה–ח
משל הסיר והדם
הפסוקים מתארים דימוי של סיר רותח עם בשר ועצמות, המייצג את ירושלים. העיר נחשבת למלוכה בדם, וזהו מצב שאינו מכוסה בעפר, דבר שנועד להוביל לדין ונקמה.
פסוקים ט–יב
דין העיר שופכת הדמים
הנביא יחזקאל מביא דין על עיר שופכת דמים דרך דימוי של סיר המבושל על אש חזקה. הסיר כולל עצמות ובשר ששורפים, ואף לאחר שהנחושת מתלהטת כדי לנקות את הטומאה, הכתם של העיר אינו מסתלק מהעוונות שבה.
פסוקים יג–טז
הַמִּשְׁפָּט הַנֶּמְצָא וְהַאֲבִידָה
הַפֶּסֶק מְתָאֵר אֶת הַמִּשְׁפָּט הַנֶּמְצָא עַל יְרוּשָׁלַיִם בִּגְלַל חֲטָאֶיהָ וּטֻמְאָתָהּ. הַשֵּׁם מַכְרִיז שֶׁהוּא יַעֲשֶׂה אֶת מְזוּרַת הַדִּין כְּפִי הַמַּעֲלָלִים, וְיִקְחַת אֶת הַדָּבָר הַיָּקָר לְעֵינֵי הַנָּבִיא, אֲבָל הַנָּבִיא יִמְנַע אֶת הַשְּׁאָה וְהַבְּכִיָּה.
פסוקים יז–כ
הנביא והצ dinyatakan משמעות המעשה
הנביא יחזקאל מקיים ציווי אלוקי שלא להתאבל על מות אשתו בדרך הרגילה, כדי לשמש כסמל לעם. כאשר העם שואל על משמעות המעשה, הוא משיב כי זהו דבר ה'.
פסוקים כא–כד
השחתת המקדש והעונש על ישראל
הנבואה מתארת את חורבן המקדש ואת אובדן היקר לבני ישראל, כולל מות הילדים בחרב. הדובר קובע כי העם יחווה את אותה מציאות קשה, אך יגיב בשתיקה ובתנהמה על חטאיו, וכי יחזקאל יהיה סימן חי למה שיקרה.
פסוקים כה–כז
הודעת הנמלט והתפרצות הנבואה
הנבואה מתארת את היום שבו ה' ייקח מהאנשים את כל היקר להם, כולל ילדיהם. ביום זה, אדם ששרד את החורבן יגיע אל יחזקאל כדי להביא בשורה חדשה. אז פיו של הנביא ייפתח מחדש לדיבור, והוא יהיה סימן עבור העם, כדי שיכירו בבורא.
הפרק מסתיים בהבטחה על חזרת השמיעה לנביא ביום שבו יתרחשו הדברים.
מעבר לקריאה הראשונה
לימוד ועיון
מבחר ממקורות חז״ל, בהסבר עכשווי. דברי המקור המצוטטים מובחנים מן ההסבר; פירושי מפרשים מובאים בהמשך ובנפרד.
מדברי חז״ל
תַּאֲרִיכֵי הַצְּמוֹת וְהַקְּשֵׁר לְיֵירוּשָׁלַם
״תַּנֵּי רִבִּי שִׁמְעוֹן בֶּן יוֹחַי. עֲקִיבָה רִבִּי הָיָה דוֹרֵשׁ. כֹּה אָמַר יי צְבָאוֹת צוֹם הָרְבִיעִי וְצוֹם הַחֲמִישִׁי וְצוֹם הַשְּׁבִיעִי וְצוֹם הָעֲשִׂירִי וגו׳. צוֹם הָרְבִיעִי זֶה״
הַטַּלְמוּד הַיְרוּשָׁלְמִי, בַּסֵּפֶר תַּעֲנִית, מְפַרֵּט אֶת הַתַּאֲרִיכִים שֶׁל צְמוֹת הַשָּׁנָה הַמְּחֻיָּבִים, וּמְקַשֵּׁר אוֹתָם לְאֵרוּעִים אֲסוֹנִיִּים בְּהִיסטוֹרְיַת עַם יִשְׂרָאֵל. הַמַּקְבִּיל מַצִּיעַ תִּקּוּן לְדִבְרֵי רַבִּי עֲקִיבָה, הַמְּחַבֵּר אֶת הַצְּמוֹת לְיָמִים שֶׁבָּם הִתְרַחֲשׁוּ מַעֲשִׂים כְּבָר קִדְמוֹנִים, כְּמוֹ חֶרְבּוֹן הַבַּיִת אוֹ רֶצַח גְּדַלְיָה. הַפֵּרֶשׁ מַצִּיעַ עֵינַיִם שׁוֹנוֹת, שֶׁמְּבַטְּאוֹת אֶת הַמַּעֲשִׂים בְּסֵדֶר שׁוֹנֶה מֵהַמַּסֹּרֶת הַמְּקֻבֶּלֶת. הַמַּקְבִּיל מְסַבֵּר כְּבָר בְּקוֹרֵא אֶת הַתַּאֲרִיכִים שֶׁל הַצְּמוֹת: צוֹם הָרְבִיעִי בְּשֶׁבַע עָשָׂר בְּתַמּוּז, יוֹם שֶׁנִּשְׁתַּבְּרוּ הַלּוּחוֹת וְהַתָּמִיד בָּטַל. צוֹם הַחֲמִישִׁי בְּתִשְׁעָה בְּאַב, יוֹם חֶרְבּוֹן הַבַּיִת. צוֹם הַשְּׁבִיעִי בְּשְׁלֹשָׁה בְּתִשְׁרֵי, יוֹם רֶצַח גְּדַלְיָה. וְצוֹם הָעֲשִׂירִי בְּעָשָׂר בְּטֵבֵת, יוֹם שֶׁמֶלֶךְ בָּבֶל סָמַךְ עַל יְרוּשָׁלַם. בְּנוֹסַף, הוּא מְבַטֵּל אֶת הַתַּאֲרִיךְ הַמִּתְלַכֵּד בְּסֵפֶר יְחֶזְקֵאל, שֶׁבּוֹ נֶאֱמַר שֶׁהַיּוֹם הַזֶּה סָמַךְ מֶלֶךְ בָּבֶל עַל יְרוּשָׁלַם בְּעָשָׂר בְּטֵבֵת, וְהוּא מְסַבֵּל אֶת הַמַּעֲשֶׂה לְחַדְשׁוֹ הַנָּכוֹן, חֲמִישָׁה בְּאַב.
תלמוד ירושלמי תענית ד׳:ה׳:ו׳ ↗משמעות התאריך בראש השנה
״״צוֹם הָעֲשִׂירִי״ — זֶה עֲשָׂרָה בְּטֵבֵת, שֶׁבּוֹ סָמַךְ מֶלֶךְ בָּבֶל עַל יְרוּשָׁלַיִם, שֶׁנֶּאֱמַר: ״וַיְהִי דְבַר ה׳ אֵלַי בַּשָּׁנָה הַתְּשִׁיעִית בַּחֹדֶשׁ הָעֲשִׂירִי בֶּעָשׂוֹר לַחֹדֶשׁ לֵאמֹר. בֶּן״
הַטֶּקְסְט מֵעֵת הַמַּקְוָה מְסַבֵּל בּוֹ הֶסְפֵּר עַל הַתַּאֲרִיךְ שֶׁבּוֹ הִתְחִיל הַמֶּלֶק בָּבֶל לְכַוֵּן אֶל יְרוּשָׁלַיִם. הַמְּקוֹר מְסַבֵּל בּוֹ הֶסְפֵּר עַל הַקְּרִיאָה "עֲשִׂירִי" בְּהֶקְדֶּם הַתַּאֲרִיךְ שֶׁל הַצּוֹם, כְּשֶׁהַכַּוָּנָה הִיא שֶׁהַתַּאֲרִיךְ הַזֶּה הוּא הָעֶשֶׂרֶת הַיָּמִים הָרִאשׁוֹנִים שֶׁל הַחֹדֶשׁ. הַפֵּרוּשׁ בַּמַּקְוָה מַסְבֵּר כְּבָר כְּבָר כְּבָר כְּבָר כְּבָר כְּבָר כְּבָר כְּבָר כְּבָר כְּבָר כְּבָר כְּבָר כְּבָר כְּבָר כְּבָר כְּבָר כְּבָר כְּבָר כְּבָר כְּבָר כְּבָר כְּבָר כְּבָר כְּבָר כְּבָר כְּבָר כְּבָר כְּבָר כְּבָר כְּבָר כְּבָר כְּבָר כְּבָר כְּבָר כְּבָר כְּבָר כְּבָר כְּבָר כְּבָר כְּבָר כְּבָר כְּבָר כְּבָר כְהַסְדָּרַת הַחדָשִׁים. הַסִּבָּה לְכָתוּב כָּךְ הִיא כְּדֵי לְקַבֵּעַ אֶת הַסֵּדֶר הַנָּכוֹן שֶׁל הַחדָשִׁים כְּמוֹ שֶׁהֵם צְרִיכִים לִהְיוֹת בְּסֵדֶר הַתִּקְנָן.
ראש השנה י״ח ב:ו׳ ↗בעקבות המפרשים
הדם והעיר המזוהמת
״לא שפכתהו על הארץ וגו'. ת"י בזידו ובדרע מרומם שפכתיה לא שפכתיה בשלו למיעבד עלוהי תיובא, ורבותינו פירשוהו בדמו של זכריה בן יהוידע לא נהגו״
בפסוק הזה, יחזקאל מתאר מצב של חטא קשה בעיר ירושלים. הדימוי של דם שנשפך על סלע ואינו מכוסה באדמה מדגיש את חומרת הפשע ואת חוסר הכיסוי של העוון. הנביא מראה שהדם נשאר גלוי ומוטב היה אם היה נסתר. רש"י מפרש על המקרה הזה שהדם לא נשפך בשוגג אלא במכוון. חכמינו מדגישים את חומרת המעשה דרך השוואה לשפיכת דמו של זכריה בן יהוידע, שנעשה בצורה אכזרית ולא כדרך רגילה של מיתה. הפירוש מדגיש את המעשה המכוון כשורש לכינוי העיר כזזומה.
רש״י על יחזקאל 24:7:2 ↗ההשארת של מה שעזבו
״אשר עזבתם. בירושלים כשיצאתם בגולה:״
בפסוק הזה, יחזקאל מדבר על הרגע שבו ירושלים נכבשה והאנשים יצאו ממנה בגלות. הרמב״ן והרש״י מסבירים שהדיבור מתייחס למצב שבו הדברים היקרים נותרו בעיר בזמן שהאנשים נאלצו לעזוב אותה. הפרשן רש״י מציין שהכוונה היא למעמד היציאה מהעיר אל הגולה. הוא מסביר את הביטוי "אשר עזבתם" כתיאור למצב שבו הדברים נותרו מאחור כשהאנשים עזבו את ירושלים.
רש״י על יחזקאל 24:21:1 ↗הדם הגלוי על הצוק
״כי דמה. דם הנקי הנשפך שהיה בתוכה הנה שמה אותו על יבשות הסלע להיות מתקיים לא שפכה אותו על עפר הארץ להיות נבלע ונכסה בעפר״
בפסוק זה מיחזקאל מתאר תמונה קשה של חטא ופשע. הדם שנשפך בתוך העיר לא נסתר או נבלע באדמה, אלא הושם במכוון על קצוות הסלע הגלויים. הדבר מעיד על כך שהחטא נעשה בצורה בולטת וגלויה לעיני כל, ללא כל רגש בושה או ניסיון להסתיר את המעשה. מצודת דוד מסביר שהבחירה לשפוך את הדם על הסלע ולא על העפר נועדה להדגיש את הפרסום של הפשע. המפרש מציין שהחטא נעשה בגלוי ובפרסום, וכך הוא נשאר גלוי ואינו נכס בתוך האדמה.
מצודת דוד על יחזקאל 24:7:1 ↗הנטישה של ירושלים
״אשר עזבתם. כשיצאתם בגולה עזבתם בירושלים:״
הפסוק מדבר על הרגע שבו ירושלים נזנחה. המצודת דוד מסביר שהנטישה התרחשה בזמן היציאה לגלות. זהו תיאור של רגע קשה שבו הקשר עם העיר נותק. הפרשן מתמקד בזמן המעשה. הוא מסביר שהעזיבה קרתה כשבני ישראל יצאו לשבוי בגלות. הפירוש שואב את המשמעות מההקשר ההיסטורני של הפגיעה בירושלים.
מצודת דוד על יחזקאל 24:21:2 ↗