דְּבַר הַשֵּׁם הָיָה אֵלַי וְאָמַר:
וַיְהִ֥י דְבַר־יְהוָ֖ה אֵלַ֥י לֵאמֹֽר׃יחזקאל · פרק כב׳
הַשְּׁמוּת הַמּוּטֶרֶת שֶׁל עִיר הַדָּמִים
פשעי ירושלים, שחיתות המנהיגים והכרעת העיר בכור הברזל.
להקשיב. להבין. להתחבר.
הפרק בקול
יחזקאל כב׳ · סיפור והסבר
גרסת ההאזנה בהכנה. הנגן יופיע כאן כשהיא תהיה מוכנה.
ריחוף על פסוק מציג את המקור. במגע — לחיצה ממושכת או כפתור ״המקור״.
הַשְּׁמוּת הַמּוּטֶרֶת שֶׁל עִיר הַדָּמִים
אַתָּה בֶן אָדָם, הַאִם תִּשֹּׁפֹט אֶת עִיר הַדָּמִים? תַּגִּישׁ להּ אֶת כָּל הַתּוֹעֲבוֹת שֶׁהִיא עוֹשָׂה.
וְאַתָּ֣ה בֶן־אָדָ֔ם הֲתִשְׁפֹּ֥ט הֲתִשְׁפֹּ֖ט אֶת־עִ֣יר הַדָּמִ֑ים וְה֣וֹדַעְתָּ֔הּ אֵ֖ת כָּל־תּוֹעֲבוֹתֶֽיהָ׃וְאָמַרְתָּ: כֹּה אָמַר אֲדֹנָי הַשֵּׁם, עִיר שׁוֹפֶכֶת דָּם בְּתוֹכָהּ, הִגִּיעָה עֶתָּהּ, וְהִיא עָשְׂתָה עֲבוֹדוֹת עֲבֹדוֹת כדי לְטַמֵּא אֶת עַצְמָהּ.
וְאָמַרְתָּ֗ כֹּ֤ה אָמַר֙ אֲדֹנָ֣י יְהוִ֔ה עִ֣יר שֹׁפֶ֥כֶת דָּ֛ם בְּתוֹכָ֖הּ לָב֣וֹא עִתָּ֑הּ וְעָשְׂתָ֧ה גִלּוּלִ֛ים עָלֶ֖יהָ לְטָמְאָֽה׃בַּדָּם שֶׁשָּׁפַכְתְּ הִנְּךָ אָשָׁם, וּבְעֲבוֹדוֹת הַכְּבִירוּת שֶׁעָשִׂיתְ טִמֵּאת אֶת עַצְמֵךְ. הִקְרַבְתָּ אֶת יָמַיִךְ וְהַגִּיעַת עַד שָׁנוֹתַיִךְ. לָכֵן נָתַתִּי לָךְ בּוּז לְפָנֵי הָעַמִּים וּבִזְיוֹן לְכָל הָאֲרָצוֹת.
בְּדָמֵ֨ךְ אֲשֶׁר־שָׁפַ֜כְתְּ אָשַׁ֗מְתְּ וּבְגִלּוּלַ֤יִךְ אֲשֶׁר־עָשִׂית֙ טָמֵ֔את וַתַּקְרִ֣יבִי יָמַ֔יִךְ וַתָּב֖וֹא עַד־שְׁנוֹתָ֑יִךְ עַל־כֵּ֗ן נְתַתִּ֤יךְ חֶרְפָּה֙ לַגּוֹיִ֔ם וְקַלָּסָ֖ה לְכָל־הָאֲרָצֽוֹת׃חטאיה של ירושלים
הקרובים אליך והרחוקים ממך יתאספו בתוכך, בגלל הטומאה של השם, בגלל המהומה הגדולה שאת.
הַקְּרֹב֛וֹת וְהָרְחֹק֥וֹת מִמֵּ֖ךְ יִתְקַלְּסוּ־בָ֑ךְ טְמֵאַ֣ת הַשֵּׁ֔ם רַבַּ֖ת הַמְּהוּמָֽה׃הנה, השרים של ישראל היו בתוכך כמו אדם שזורע, כדי לשפוך דם.
הִנֵּה֙ נְשִׂיאֵ֣י יִשְׂרָאֵ֔ל אִ֥ישׁ לִזְרֹע֖וֹ הָ֣יוּ בָ֑ךְ לְמַ֖עַן שְׁפָךְ־דָּֽם׃הורים וילדים לא כיבדו אותך, הזרים עשו עוול בתוכך, ואת יתומים ואלמנות שדדת בתוכך.
אָ֤ב וָאֵם֙ הֵקַ֣לּוּ בָ֔ךְ לַגֵּ֛ר עָשׂ֥וּ בַעֹ֖שֶׁק בְּתוֹכֵ֑ךְ יָת֥וֹם וְאַלְמָנָ֖ה ה֥וֹנוּ בָֽךְ׃חיללת את קדשיי ואת שבתותיי.
קָדָשַׁ֖י בָּזִ֑ית וְאֶת־שַׁבְּתֹתַ֖י חִלָּֽלְתְּ׃הפשעים של ירושלים
אנשי רכיל היו בך כדי לשפוך דם, ובאמצע ההרים עשית בך מעשים רעים.
אַנְשֵׁ֥י רָכִ֛יל הָ֥יוּ בָ֖ךְ לְמַ֣עַן שְׁפָךְ־דָּ֑ם וְאֶל־הֶֽהָרִים֙ אָ֣כְלוּ בָ֔ךְ זִמָּ֖ה עָשׂ֥וּ בְתוֹכֵֽךְ׃חשפת בך את העירום של האב, ועשית בך מעשים טמאים של אישה לא נאמנה.
עֶרְוַת־אָ֖ב גִּלָּה־בָ֑ךְ טְמֵאַ֥ת הַנִּדָּ֖ה עִנּוּ־בָֽךְ׃אדם אחד עשה מעשה מכוער עם אשת חברו, אדם אחר טמא בבגידה עם כלה, ואדם אחד עשה מעשה עבר כזה עם אחותו, בת אביו, בתוכך.
וְאִ֣ישׁ ׀ אֶת־אֵ֣שֶׁת רֵעֵ֗הוּ עָשָׂה֙ תּֽוֹעֵבָ֔ה וְאִ֥ישׁ אֶת־כַּלָּת֖וֹ טִמֵּ֣א בְזִמָּ֑ה וְאִ֛ישׁ אֶת־אֲחֹת֥וֹ בַת־אָבִ֖יו עִנָּה־בָֽךְ׃לקחת שוחד בך כדי לשפוך דם, ולקחת רווח ועישול בכוח, ורדיפת חברייך בעושק, ושכחת אותי, נא אדוני יה.
שֹׁ֥חַד לָֽקְחוּ־בָ֖ךְ לְמַ֣עַן שְׁפָךְ־דָּ֑ם נֶ֧שֶׁךְ וְתַרְבִּ֣ית לָקַ֗חַתְּ וַתְּבַצְּעִ֤י רֵעַ֙יִךְ֙ בַּעֹ֔שֶׁק וְאֹתִ֣י שָׁכַ֔חַתְּ נְאֻ֖ם אֲדֹנָ֥י יְהוִֽה׃הכרעת ירושלים ופיזור העם
הנה, הכרתי את כפותיי על העוולה שעשית ועל הדם שהיה בתוכך.
וְהִנֵּה֙ הִכֵּ֣יתִי כַפִּ֔י אֶל־בִּצְעֵ֖ךְ אֲשֶׁ֣ר עָשִׂ֑ית וְעַ֨ל־דָּמֵ֔ךְ אֲשֶׁ֥ר הָי֖וּ בְּתוֹכֵֽךְ׃האם לבך יעמוד או שיחלשו ידיי בימים שאבצע בך את מה שקבעתי? אני הַשֵׁם, זה אני שאמרתי ואעשה.
הֲיַעֲמֹ֤ד לִבֵּךְ֙ אִם־תֶּחֱזַ֣קְנָה יָדַ֔יִךְ לַיָּמִ֕ים אֲשֶׁ֥ר אֲנִ֖י עֹשֶׂ֣ה אוֹתָ֑ךְ אֲנִ֥י יְהוָ֖ה דִּבַּ֥רְתִּי וְעָשִֽׂיתִי׃אפזר אותך בין העמים ואפזר את צאצאיי בכל הארצות, ואעלים ממך את טומאתך.
וַהֲפִיצוֹתִ֤י אוֹתָךְ֙ בַּגּוֹיִ֔ם וְזֵרִיתִ֖יךְ בָּאֲרָצ֑וֹת וַהֲתִמֹּתִ֥י טֻמְאָתֵ֖ךְ מִמֵּֽךְ׃תהיי במצב של חורבן לעיני העמים, ואז תדעי שאני הַשֵׁם.
וְנִחַ֥לְתְּ בָּ֖ךְ לְעֵינֵ֣י גוֹיִ֑ם וְיָדַ֖עַתְּ כִּֽי־אֲנִ֥י יְהוָֽה׃ (פ)פסולת המתכת והכור
והיה דבר ה׳ אלי כך:
וַיְהִ֥י דְבַר־יְהוָ֖ה אֵלַ֥י לֵאמֹֽר׃בן אדם, בית ישראל היו לי כמו הפסולת של המתכת: נחושת, בדיל, ברזל ואפר; כולם יחד היו כמו סגים של כסף.
בֶּן־אָדָ֕ם הָיוּ־לִ֥י בֵֽית־יִשְׂרָאֵ֖ל לסוג [לְסִ֑יג] כֻּלָּ֡ם נְ֠חֹשֶׁת וּבְדִ֨יל וּבַרְזֶ֤ל וְעוֹפֶ֙רֶת֙ בְּת֣וֹךְ כּ֔וּר סִגִ֥ים כֶּ֖סֶף הָיֽוּ׃ (ס)על המילים
הטקסט המקורי כולל סוגריים עם המילה 'לסוג' בשביל 'לסגים'.
לכן אמר אדוני ה׳: בגלל שהייתם כולם כמו פסולת, הנה אני אוסף אתכם אל תוך ירושלים.
לָכֵ֗ן כֹּ֤ה אָמַר֙ אֲדֹנָ֣י יְהוִ֔ה יַ֛עַן הֱי֥וֹת כֻּלְּכֶ֖ם לְסִגִ֑ים לָכֵן֙ הִנְנִ֣י קֹבֵ֣ץ אֶתְכֶ֔ם אֶל־תּ֖וֹךְ יְרוּשָׁלִָֽם׃כמו שמקבצים נחושת, בדיל, ברזל, אפר ובדיל לתוך כור ומשתמשים באש כדי להתיך אותם, כך אני אוסף אתכם בכעסי ובחמתי, ואני אשים אתכם ואתקע אתכם.
קְבֻ֣צַת כֶּ֡סֶף וּ֠נְחֹשֶׁת וּבַרְזֶ֨ל וְעוֹפֶ֤רֶת וּבְדִיל֙ אֶל־תּ֣וֹךְ כּ֔וּר לָפַֽחַת־עָלָ֥יו אֵ֖שׁ לְהַנְתִּ֑יךְ כֵּ֤ן אֶקְבֹּץ֙ בְּאַפִּ֣י וּבַחֲמָתִ֔י וְהִנַּחְתִּ֥י וְהִתַּכְתִּ֖י אֶתְכֶֽם׃הַמָּסָךְ בָּאֵשׁ
אֲנִי אֶאֱסֹף אֶתְכֶם וְאֶנְפֹּחַ עֲלֵיכֶם אֶת אֵשׁ הַזַּעַם שֶׁלִּי, וְאַתֶּם תִּתְפָּרְמוּ בְּתוֹכָהּ.
וְכִנַּסְתִּ֣י אֶתְכֶ֔ם וְנָפַחְתִּ֥י עֲלֵיכֶ֖ם בְּאֵ֣שׁ עֶבְרָתִ֑י וְנִתַּכְתֶּ֖ם בְּתוֹכָֽהּ׃כְּמוֹ שֶׁמְּמַסִּים כֶּסֶף בְּתוֹךְ כּוּר, כֵּן אַתֶּם תִּתְפָּרְמוּ בְּתוֹךָהּ, וְתֵדְעוּ שֶׁאֲנִי הַשֵּׁם שֶׁשָּׁכַכְתִּי עֲלֵיכֶם אֶת חֲמַתִּי.
כְּהִתּ֥וּךְ כֶּ֙סֶף֙ בְּת֣וֹךְ כּ֔וּר כֵּ֖ן תֻּתְּכ֣וּ בְתוֹכָ֑הּ וִֽידַעְתֶּם֙ כִּֽי־אֲנִ֣י יְהוָ֔ה שָׁפַ֥כְתִּי חֲמָתִ֖י עֲלֵיכֶֽם׃ (פ)וַיְהִי דְּבַר הַשֵּׁם אֵלַי לֵאמֹר:
וַיְהִ֥י דְבַר־יְהוָ֖ה אֵלַ֥י לֵאמֹֽר׃בֶּן אָדָם, תַּגִּיד לָהּ: אַתְּ אֶרֶץ שֶׁאֵין בָּהּ טֹהַר, וְהַזַּעַם שֶׁלָּהּ לֹא נרגע בְּיְמֵי הַזִּעְזוּת.
בֶּן־אָדָ֕ם אֱמָר־לָ֕הּ אַ֣תְּ אֶ֔רֶץ לֹ֥א מְטֹהָרָ֖ה הִ֑יא לֹ֥א גֻשְׁמָ֖הּ בְּי֥וֹם זָֽעַם׃השחתת המנהיגות בירושלים
הקשר של הנביאים שלה בתוכה הוא כמו אריה שרותף וטורף, הם אכלו נפשים, הם לקחו עושר ויוקרה, והאלמנות שלה היו רבות בתוכה.
קֶ֤שֶׁר נְבִיאֶ֙יהָ֙ בְּתוֹכָ֔הּ כַּאֲרִ֥י שׁוֹאֵ֖ג טֹ֣רֵֽף טָ֑רֶף נֶ֣פֶשׁ אָכָ֗לוּ חֹ֤סֶן וִיקָר֙ יִקָּ֔חוּ אַלְמְנוֹתֶ֖יהָ הִרְבּ֥וּ בְתוֹכָֽהּ׃הכהנים שלה פגעו בתורתי, הם חיללו את הקודש שלי, הם לא הבדילו בין קודש לחול ולא הודיעו מה טמא ומה טהור, והם הסתירו מעיניהם את ימי השבת שלי, אז אני התערבתי בתוכם.
כֹּהֲנֶ֜יהָ חָמְס֣וּ תוֹרָתִי֮ וַיְחַלְּל֣וּ קָדָשַׁי֒ בֵּֽין־קֹ֤דֶשׁ לְחֹל֙ לֹ֣א הִבְדִּ֔ילוּ וּבֵין־הַטָּמֵ֥א לְטָה֖וֹר לֹ֣א הוֹדִ֑יעוּ וּמִשַׁבְּתוֹתַי֙ הֶעְלִ֣ימוּ עֵֽינֵיהֶ֔ם וָאֵחַ֖ל בְּתוֹכָֽם׃שליטי העיר שבתוכה היו כמו זאבים שטורפים ומרדפים אחרי דם, כדי להשמיד נפשות בשביל רווח אישי.
שָׂרֶ֣יהָ בְקִרְבָּ֔הּ כִּזְאֵבִ֖ים טֹ֣רְפֵי טָ֑רֶף לִשְׁפָּךְ־דָּם֙ לְאַבֵּ֣ד נְפָשׁ֔וֹת לְמַ֖עַן בְּצֹ֥עַ בָּֽצַע׃הנביאים שלה היו כמו פועלים רעבים, הם חזו בשווא, והקסמים שלהם היו שקר, הם היו אומרים: ככה אמר האדון יהוה, אבל יהוה לא דיבר.
וּנְבִיאֶ֗יהָ טָח֤וּ לָהֶם֙ תָּפֵ֔ל חֹזִ֣ים שָׁ֔וְא וְקֹסְמִ֥ים לָהֶ֖ם כָּזָ֑ב אֹמְרִ֗ים כֹּ֤ה אָמַר֙ אֲדֹנָ֣י יְהוִ֔ה וַֽיהוָ֖ה לֹ֥א דִבֵּֽר׃השחתת הארץ והיעדר המגן
אנשי הארץ עושים עוול וגונבים בזה גזל, העניים והחסרים נדכאים, ואת הגר הם עושים עוול בלי משפט.
עַ֤ם הָאָ֙רֶץ֙ עָ֣שְׁקוּ עֹ֔שֶׁק וְגָזְל֖וּ גָּזֵ֑ל וְעָנִ֤י וְאֶבְיוֹן֙ הוֹנ֔וּ וְאֶת־הַגֵּ֥ר עָשְׁק֖וּ בְּלֹ֥א מִשְׁפָּֽט׃חיפשתי ביניהם אדם אחד שיבנה גדר ויעמוד בפרץ לפניי, כדי שלא יהיה הרס לארץ, אבל לא מצאתי.
וָאֲבַקֵּ֣שׁ מֵהֶ֡ם אִ֣ישׁ גֹּֽדֵר־גָּדֵר֩ וְעֹמֵ֨ד בַּפֶּ֧רֶץ לְפָנַ֛י בְּעַ֥ד הָאָ֖רֶץ לְבִלְתִּ֣י שַׁחֲתָ֑הּ וְלֹ֖א מָצָֽאתִי׃ולכן שפכתי עליהם את חרמתי באש כעסי, והשמדתי את דרכם, כך אמר האדון ה'.
וָאֶשְׁפֹּ֤ךְ עֲלֵיהֶם֙ זַעְמִ֔י בְּאֵ֥שׁ עֶבְרָתִ֖י כִּלִּיתִ֑ים דַּרְכָּם֙ בְּרֹאשָׁ֣ם נָתַ֔תִּי נְאֻ֖ם אֲדֹנָ֥י יְהֹוִֽה׃ (פ)Tanach with Ta'amei Hamikra · ניקוד וטעמי מקרא
הַשְּׁמוּת הַמּוּטֶרֶת שֶׁל עִיר הַדָּמִים
וַיְהִ֥י דְבַר־יְהוָ֖ה אֵלַ֥י לֵאמֹֽר׃
וְאַתָּ֣ה בֶן־אָדָ֔ם הֲתִשְׁפֹּ֥ט הֲתִשְׁפֹּ֖ט אֶת־עִ֣יר הַדָּמִ֑ים וְה֣וֹדַעְתָּ֔הּ אֵ֖ת כָּל־תּוֹעֲבוֹתֶֽיהָ׃
וְאָמַרְתָּ֗ כֹּ֤ה אָמַר֙ אֲדֹנָ֣י יְהוִ֔ה עִ֣יר שֹׁפֶ֥כֶת דָּ֛ם בְּתוֹכָ֖הּ לָב֣וֹא עִתָּ֑הּ וְעָשְׂתָ֧ה גִלּוּלִ֛ים עָלֶ֖יהָ לְטָמְאָֽה׃
בְּדָמֵ֨ךְ אֲשֶׁר־שָׁפַ֜כְתְּ אָשַׁ֗מְתְּ וּבְגִלּוּלַ֤יִךְ אֲשֶׁר־עָשִׂית֙ טָמֵ֔את וַתַּקְרִ֣יבִי יָמַ֔יִךְ וַתָּב֖וֹא עַד־שְׁנוֹתָ֑יִךְ עַל־כֵּ֗ן נְתַתִּ֤יךְ חֶרְפָּה֙ לַגּוֹיִ֔ם וְקַלָּסָ֖ה לְכָל־הָאֲרָצֽוֹת׃
חטאיה של ירושלים
הַקְּרֹב֛וֹת וְהָרְחֹק֥וֹת מִמֵּ֖ךְ יִתְקַלְּסוּ־בָ֑ךְ טְמֵאַ֣ת הַשֵּׁ֔ם רַבַּ֖ת הַמְּהוּמָֽה׃
הִנֵּה֙ נְשִׂיאֵ֣י יִשְׂרָאֵ֔ל אִ֥ישׁ לִזְרֹע֖וֹ הָ֣יוּ בָ֑ךְ לְמַ֖עַן שְׁפָךְ־דָּֽם׃
אָ֤ב וָאֵם֙ הֵקַ֣לּוּ בָ֔ךְ לַגֵּ֛ר עָשׂ֥וּ בַעֹ֖שֶׁק בְּתוֹכֵ֑ךְ יָת֥וֹם וְאַלְמָנָ֖ה ה֥וֹנוּ בָֽךְ׃
קָדָשַׁ֖י בָּזִ֑ית וְאֶת־שַׁבְּתֹתַ֖י חִלָּֽלְתְּ׃
הפשעים של ירושלים
אַנְשֵׁ֥י רָכִ֛יל הָ֥יוּ בָ֖ךְ לְמַ֣עַן שְׁפָךְ־דָּ֑ם וְאֶל־הֶֽהָרִים֙ אָ֣כְלוּ בָ֔ךְ זִמָּ֖ה עָשׂ֥וּ בְתוֹכֵֽךְ׃
עֶרְוַת־אָ֖ב גִּלָּה־בָ֑ךְ טְמֵאַ֥ת הַנִּדָּ֖ה עִנּוּ־בָֽךְ׃
וְאִ֣ישׁ ׀ אֶת־אֵ֣שֶׁת רֵעֵ֗הוּ עָשָׂה֙ תּֽוֹעֵבָ֔ה וְאִ֥ישׁ אֶת־כַּלָּת֖וֹ טִמֵּ֣א בְזִמָּ֑ה וְאִ֛ישׁ אֶת־אֲחֹת֥וֹ בַת־אָבִ֖יו עִנָּה־בָֽךְ׃
שֹׁ֥חַד לָֽקְחוּ־בָ֖ךְ לְמַ֣עַן שְׁפָךְ־דָּ֑ם נֶ֧שֶׁךְ וְתַרְבִּ֣ית לָקַ֗חַתְּ וַתְּבַצְּעִ֤י רֵעַ֙יִךְ֙ בַּעֹ֔שֶׁק וְאֹתִ֣י שָׁכַ֔חַתְּ נְאֻ֖ם אֲדֹנָ֥י יְהוִֽה׃
הכרעת ירושלים ופיזור העם
וְהִנֵּה֙ הִכֵּ֣יתִי כַפִּ֔י אֶל־בִּצְעֵ֖ךְ אֲשֶׁ֣ר עָשִׂ֑ית וְעַ֨ל־דָּמֵ֔ךְ אֲשֶׁ֥ר הָי֖וּ בְּתוֹכֵֽךְ׃
הֲיַעֲמֹ֤ד לִבֵּךְ֙ אִם־תֶּחֱזַ֣קְנָה יָדַ֔יִךְ לַיָּמִ֕ים אֲשֶׁ֥ר אֲנִ֖י עֹשֶׂ֣ה אוֹתָ֑ךְ אֲנִ֥י יְהוָ֖ה דִּבַּ֥רְתִּי וְעָשִֽׂיתִי׃
וַהֲפִיצוֹתִ֤י אוֹתָךְ֙ בַּגּוֹיִ֔ם וְזֵרִיתִ֖יךְ בָּאֲרָצ֑וֹת וַהֲתִמֹּתִ֥י טֻמְאָתֵ֖ךְ מִמֵּֽךְ׃
וְנִחַ֥לְתְּ בָּ֖ךְ לְעֵינֵ֣י גוֹיִ֑ם וְיָדַ֖עַתְּ כִּֽי־אֲנִ֥י יְהוָֽה׃ (פ)
פסולת המתכת והכור
וַיְהִ֥י דְבַר־יְהוָ֖ה אֵלַ֥י לֵאמֹֽר׃
בֶּן־אָדָ֕ם הָיוּ־לִ֥י בֵֽית־יִשְׂרָאֵ֖ל לסוג [לְסִ֑יג] כֻּלָּ֡ם נְ֠חֹשֶׁת וּבְדִ֨יל וּבַרְזֶ֤ל וְעוֹפֶ֙רֶת֙ בְּת֣וֹךְ כּ֔וּר סִגִ֥ים כֶּ֖סֶף הָיֽוּ׃ (ס)
לָכֵ֗ן כֹּ֤ה אָמַר֙ אֲדֹנָ֣י יְהוִ֔ה יַ֛עַן הֱי֥וֹת כֻּלְּכֶ֖ם לְסִגִ֑ים לָכֵן֙ הִנְנִ֣י קֹבֵ֣ץ אֶתְכֶ֔ם אֶל־תּ֖וֹךְ יְרוּשָׁלִָֽם׃
קְבֻ֣צַת כֶּ֡סֶף וּ֠נְחֹשֶׁת וּבַרְזֶ֨ל וְעוֹפֶ֤רֶת וּבְדִיל֙ אֶל־תּ֣וֹךְ כּ֔וּר לָפַֽחַת־עָלָ֥יו אֵ֖שׁ לְהַנְתִּ֑יךְ כֵּ֤ן אֶקְבֹּץ֙ בְּאַפִּ֣י וּבַחֲמָתִ֔י וְהִנַּחְתִּ֥י וְהִתַּכְתִּ֖י אֶתְכֶֽם׃
הַמָּסָךְ בָּאֵשׁ
וְכִנַּסְתִּ֣י אֶתְכֶ֔ם וְנָפַחְתִּ֥י עֲלֵיכֶ֖ם בְּאֵ֣שׁ עֶבְרָתִ֑י וְנִתַּכְתֶּ֖ם בְּתוֹכָֽהּ׃
כְּהִתּ֥וּךְ כֶּ֙סֶף֙ בְּת֣וֹךְ כּ֔וּר כֵּ֖ן תֻּתְּכ֣וּ בְתוֹכָ֑הּ וִֽידַעְתֶּם֙ כִּֽי־אֲנִ֣י יְהוָ֔ה שָׁפַ֥כְתִּי חֲמָתִ֖י עֲלֵיכֶֽם׃ (פ)
וַיְהִ֥י דְבַר־יְהוָ֖ה אֵלַ֥י לֵאמֹֽר׃
בֶּן־אָדָ֕ם אֱמָר־לָ֕הּ אַ֣תְּ אֶ֔רֶץ לֹ֥א מְטֹהָרָ֖ה הִ֑יא לֹ֥א גֻשְׁמָ֖הּ בְּי֥וֹם זָֽעַם׃
השחתת המנהיגות בירושלים
קֶ֤שֶׁר נְבִיאֶ֙יהָ֙ בְּתוֹכָ֔הּ כַּאֲרִ֥י שׁוֹאֵ֖ג טֹ֣רֵֽף טָ֑רֶף נֶ֣פֶשׁ אָכָ֗לוּ חֹ֤סֶן וִיקָר֙ יִקָּ֔חוּ אַלְמְנוֹתֶ֖יהָ הִרְבּ֥וּ בְתוֹכָֽהּ׃
כֹּהֲנֶ֜יהָ חָמְס֣וּ תוֹרָתִי֮ וַיְחַלְּל֣וּ קָדָשַׁי֒ בֵּֽין־קֹ֤דֶשׁ לְחֹל֙ לֹ֣א הִבְדִּ֔ילוּ וּבֵין־הַטָּמֵ֥א לְטָה֖וֹר לֹ֣א הוֹדִ֑יעוּ וּמִשַׁבְּתוֹתַי֙ הֶעְלִ֣ימוּ עֵֽינֵיהֶ֔ם וָאֵחַ֖ל בְּתוֹכָֽם׃
שָׂרֶ֣יהָ בְקִרְבָּ֔הּ כִּזְאֵבִ֖ים טֹ֣רְפֵי טָ֑רֶף לִשְׁפָּךְ־דָּם֙ לְאַבֵּ֣ד נְפָשׁ֔וֹת לְמַ֖עַן בְּצֹ֥עַ בָּֽצַע׃
וּנְבִיאֶ֗יהָ טָח֤וּ לָהֶם֙ תָּפֵ֔ל חֹזִ֣ים שָׁ֔וְא וְקֹסְמִ֥ים לָהֶ֖ם כָּזָ֑ב אֹמְרִ֗ים כֹּ֤ה אָמַר֙ אֲדֹנָ֣י יְהוִ֔ה וַֽיהוָ֖ה לֹ֥א דִבֵּֽר׃
השחתת הארץ והיעדר המגן
עַ֤ם הָאָ֙רֶץ֙ עָ֣שְׁקוּ עֹ֔שֶׁק וְגָזְל֖וּ גָּזֵ֑ל וְעָנִ֤י וְאֶבְיוֹן֙ הוֹנ֔וּ וְאֶת־הַגֵּ֥ר עָשְׁק֖וּ בְּלֹ֥א מִשְׁפָּֽט׃
וָאֲבַקֵּ֣שׁ מֵהֶ֡ם אִ֣ישׁ גֹּֽדֵר־גָּדֵר֩ וְעֹמֵ֨ד בַּפֶּ֧רֶץ לְפָנַ֛י בְּעַ֥ד הָאָ֖רֶץ לְבִלְתִּ֣י שַׁחֲתָ֑הּ וְלֹ֖א מָצָֽאתִי׃
וָאֶשְׁפֹּ֤ךְ עֲלֵיהֶם֙ זַעְמִ֔י בְּאֵ֥שׁ עֶבְרָתִ֖י כִּלִּיתִ֑ים דַּרְכָּם֙ בְּרֹאשָׁ֣ם נָתַ֔תִּי נְאֻ֖ם אֲדֹנָ֥י יְהֹוִֽה׃ (פ)
התמונה השלמה
הפרק, בקצרה
הַנָּבִיא יְחֶזְקֵאל מַצִּיג אֶת הַמְּצִיאוּת הַנּוֹרָאָה שֶׁל יְרוּשָׁלַיִם, עִיר שֶׁמְּלֵאָה בְּדָמִים וְעַוְלָה, וּמְתָאֵר אֶת הַעֲנִישָׁה שֶׁמְּחַכָּה לָהּ.
הַשְּׁמוּת הַמּוּטֶרֶת שֶׁל עִיר הַדָּמִים
הַנָּבִיא יְחֶזְקֵאל מְקַבֵּל מִן הַשֵּׁם אֶת מְצִיצוּת הָעִיר שֶׁשּׁוֹפֶכֶת דָּם וְעוֹשָׂה עֲבוֹדוֹת גִּלּוּלִים טְמֵאִים. הַשֵּׁם מַצִיב אֶת הָעִיר לְמַטָּרה שֶׁתִּשָּׁפֵט, כִּי הִקְרִיבָה אֶת יָמֶיהָ וְהִבִּיא עָלֶיהָ בּוּז וּבִזְיוֹן בְּעֵינֵי כָּל הָעַמִּים.
חטאיה של ירושלים
הפסוקים מתארים את השחתת ירושלים וריכוז הטומאה בתוכה. המנהיגים משתמשים בכוחם לשפיכות דמים, והחברה קורסת מבחינה מוסרית כשהזרים והיסודות המשפחתיים פוגעים בחלשים. בנוסף, ישנה חילול של קדושת הדברים והשבתות.
הפשעים של ירושלים
פסוקים אלו מתארים את השחיתות המוסרית והדתית של העיר. הפשעים כוללים רצח, אונס, עריות, שוחד ועושק כלכלי. העיר הפכה למקום שבו אנשים פוגעים זה בזה ומשתמשים בכוח כדי להרוויח, תוך שהם שוכחים את הברית עם ה'.
הכרעת ירושלים ופיזור העם
הפסוקים מתארים את גזרת הַשֵׁם על ירושלים בגלל אלימות ועוולה. הַשֵׁם מבהיר כי יבצע את עונשו על ידי פיזור העם בין האומות וניקוי הטומאה, כדי שהעמים ידעו שהוא הַשֵׁם.
פסולת המתכת והכור
הנביא יחזקאל מתאר את בית ישראל כפסולת מתכת חסרת ערך, המורכבת מנחושת, ברזל ובדיל. בגלל מצב זה, ה׳ יאסוף את כולם לירושלים כדי להתיך אותם בכעס ובחמה, בדיוק כמו שמתכת מותכת בתוך כור תחת אש גבוהה.
הַמָּסָךְ בָּאֵשׁ
הַנָּבִיא מְתָאֵר אֶת הַעֲנֻדָּה שֶׁל יְרוּשָׁלַיִם כְּאֶרֶץ שֶׁהִיא לֹא טְהוּרָה. הַשֵּׁם יְאַסֵּף אֶת הָעָם וְיַעֲבִיר אוֹתָם בְּאֵשׁ הַזַּעַם, כְּמוֹ שֶׁמְּמַסִּים כֶּסֶף בְּתוֹךְ כּוּר, כְּדֵי לְטַהֵר אוֹתָם וּלְהַשְׁאִיר אוֹתָם בְּחֶרְפָּה.
השחתת המנהיגות בירושלים
פסוקים אלו מתארים את השחיתות המוסרית והדתית של כל שכבות החברה בירושלים: הנביאים, הכהנים, השליטים והקסמים. הם פועלים בבגידה בתורה, באלימות ובשקר, מה שמוביל לכאוס וחרב על העיר.
השחתת הארץ והיעדר המגן
הפסוקים מתארים את הרשע של אנשי הארץ, שגונבים ומתעללים בעניים ובזרים ללא צדק. השם חיפש אדם אחד שיעמוד בפרץ וימנע את חורבן הארץ, אך לא מצא איש ישר. בשל כך, נשפך עליהם חרם אלוהי שמשמיד את דרכיהם הרעות.
הַטֶּקסט מַתָּאֵר אֶת הַשְּׁחִיתוּת הַמַּתְכֶּנֶת בְּכָל שִׁכְבוֹת הַחֶבֶרֶת וְאֶת הַחֶרְמוֹן הַמְּחַכֶּה לָעִיר.
מעבר לקריאה הראשונה
לימוד ועיון
מבחר ממקורות חז״ל, בהסבר עכשווי. דברי המקור המצוטטים מובחנים מן ההסבר; פירושי מפרשים מובאים בהמשך ובנפרד.
מדברי חז״ל
העונש על הבצע והכפיר שבבצע
״רָאִיתִי אֶת ה' נִצָּב עַל הַמִּזְבֵּחַ (עמוס ט, א), עוֹמֵד עַל הַדּוֹר לְזָבְחוֹ, (עמוס ט, א): וַיֹּאמֶר הַךְ הַכַּפְתּוֹר וְיִרְעֲשׁוּ הַסִּפִּים, הַךְ הַכַּפְתּוֹר זֶה יֹאשִׁיָּה,״
במדרש ויקרא רבה מובא הדימוי של עמוס, שבו ה' עומד על המזבח וקול הכפית גורם לרעידת הסירים. המדרש משתמש בדימוי של סאה מלאה בעוונות, כדי להמחיש את מצב העם. חז"ל מפרשים כי בתוך רשימת העוונות הרבים שסדר יחזקאל, העוון של הגזלנות הוא המרכזי והחמור ביותר, עד שהנביא בחר להדגיש אותו בנבואתו. הפרשנות כאן מתמקדים בדרגת החומרות של העוונות השונים, כמו עבודה זרה וגילוי ערוות, אך מצביעים על הגזל כעילה למכה האלוהית. המדרש מסביר את הפעולה של ה' בירשלים כהזהרה חמורה, בדומה למה שנעשה בפרשת המכרה, כדי להוביל את העם לתשובה דרך זעזוע ותחושת דחיפות.
ויקרא רבה ל״ג:ג׳ ↗חִפּוּשׁ חָכְמָה וְהַשְּׁפִיטָה שֶׁל הַמָּמוֹן
״וְנָתַתִּי אֶת לִבִּי לִדְרוֹשׁ וְלָתוּר בַּחָכְמָה. מַהוּ וְלָתוּר בַּחָכְמָה, תּוּר לַחָכְמָה, לַעֲשׂוֹת תֹּאַר לַחָכְמָה, הֵאיךְ מָה דְאַתְּ אָמַר (במדבר יג, ב): שְׁלַח לְךָ אֲנָשִׁים וְיָתֻרוּ״
בַּקְּטִיעַת הַתּוֹרָה מֵסְבֶּרֶת אֶת הַמִּשְׂטָע "וְנָתַתִּי אֶת לִבִּי לִדְרוֹשׁ וְלָתוּר בַּחָכְמָה". הַמְּפַרְשׁ בְּקוֹהֶלֶת רַבָּה מַסְבִּיר כִּי "לִדְרוֹשׁ וְלָתוּר" מְשַׁמֵּעִים חִפּוּשׁ עָמֹק וּמַצֵּא מָצָא, כְּמוֹ הַמַּגְבִּים שֶׁמְּחַפְּשִׂים בְּאֶרֶץ כְּנַעַן. הַמְּפַרְשׁ מְצַיֵּן כִּי הַמַּטָּרָה הִיא לְמַצֵּא חָכְמָה וּלְהַשְׁאִיר אוֹתָהּ עִמְּךָ. הַמְּפַרְשׁ מְסַבֵּל גַּם אֶת הַקּוֹשִׁי שֶׁבַּמַּמּוֹן. הוּא מְצִיעַ תַּרְגּוּם שֶׁל הַבִּטּוּי "לַעֲנוֹת בּוֹ" כְּסוֹד הַשִּׁפּוּט שֶׁל הַכֶּסֶף, כְּמוֹ שֶׁאָמַר רַבִּי בּוֹן. הַכֶּסֶף יָכוֹל לִהְיוֹת כְּלוֹן לַמִּצְוֹת וּלְתְּפִילָה, אַךְ הוּא גַּם יָכוֹל לִהְיוֹת כְּלוֹן לְעֲבוֹדַת כּוֹכָבִים וּלְשִׂפְחוּת דָּמִים, וּבִמְיֻחָד לְגַזְלָנוּת.
קוהלת רבה א׳:י״ג:א׳ ↗בעקבות המפרשים
הקדושה והחטא בירשלים
״קדשי בזית. ולא כמו שאמרתי לרצונכם תזבחו (ויקרא י"ט):״
בפרק הזה מיחזקאל מתאר את מצבה של ירושלים המקוללת. הוא מונה את כל סוגי העוונות שעבדו את ה’עם, החל מהביזיון של הקדושה ועד לאכזריות ועליית הדם. הפסוקים חושפים כיצד כל שכבות החברה, מהמנהיגים ועד העם, עזבו את דרך ה’שם. במישור הפרשני, רש’י על הפסוק השמיני מדגיש את נושא הביזיון של הקודש. הוא מציין כי הבעיה היא לא רק במעשים עצמם, אלא בביטול הכבוד הראוי לדברים הקדושים. רש’י משווה זאת למקרה בויקרא, שם הבעיה הייתה בכוונת הלב בקרבת הקורבנות.
רש״י על יחזקאל 22:8:1 ↗חוסר הטהרה ביום הזעם
״לא גושמה ביום זעם. לא נתן גשם הראוי לה לטהר ביום זעם ופירוש הדבר כתרגומו לא איתעבידו בה עובדין טבין דיגנון עלה ביום לווט:״
בפסוק זה מופיע תיאור של מצב שבו אין מטרת טהרה מתאימה ביום הזעם. לפי רש"י על יחזקאל, הכוונה היא שהמטר המיועד לטהרת הארץ לא ירד ביום הזה. במובן זה, הכתוב מתאר מצב שבו אין תהליך של ניקוי וזיכוך. הפירוש המבוסס על התרגום מסביר כי ביום הזה לא נעשו מעשים טובים שיכולים להגן או להציל. החוסר בגשם מסמל את היעדר היכולת להיטהר מהחטאים במועד המכריע הזה.
רש״י על יחזקאל 22:24:1 ↗עוול וגזל בתוך העיר
״לגר עשו בעושק. ר״ל כל מה שעשו עם הגר עשו בעושק ובגזל:״
בפסוק זה מיקוד יחזקאל מפרט את הפשעים שנעשו בתוך העיר. המפרש מצודת דוד מסביר שהפשעים כלולים בביטוי "עשו בעושק". לפי הפירוש, הכוונה היא לכל מה שנעשה נגד הגר של עשו, שכלומר שנעשה באמצעות גזל ופגיעה בזולת. הפרשנות מתמקדת בהתנהלות הלא מוסרית של התושבים כלפי חלשים וזרים. המצודת דוד מראה כיצד הפעולות הכלולות בטקסט אינן רק פגיעות כלליות, אלא מעשים של לקיחת רכוש בכוח וניצול אנשים אחרים.
מצודת דוד על יחזקאל 22:7:1 ↗הצורך בטהרה ובתשובה
״לא מטוהרה היא. לא עשית תשובה לטהר עצמך מן עוונך לכן לא ירד בה הגשם ביום זעם ה׳ וחרון אפו וכמ״ש וחרה אף ה׳ וכו׳״
בפרק הזה ביחזקאל, המצודת דוד מסביר מדוע ירושלים איבדה את טהרתה. לפי הפירוש, העיר לא עשתה תשובה כדי לנקות את עצמה מהעוונות שביצעה. חוסר הטהרה הזה הוא הסיבה לכך שהגשם לא ירד ביום הכעס של הַשֵּׁם. הפרשן מתבסס על פסוקי התורה מדברינו, המדגישים שחרון האף והיעדר המטר הם תוצאה של חוסר טהרה. הגישה כאן מראה קשר ישיר בין המעשים המוסריים לבין הטבע והחסד שבירושלים.
מצודת דוד על יחזקאל 22:24:2 ↗