בשנה השביעית, בחמישי עשר לחודש, באו אנשי זקני ישראל לשאול את ה' וישבו לפניי.
וַיְהִ֣י ׀ בַּשָּׁנָ֣ה הַשְּׁבִיעִ֗ית בַּֽחֲמִשִׁי֙ בֶּעָשׂ֣וֹר לַחֹ֔דֶשׁ בָּ֧אוּ אֲנָשִׁ֛ים מִזִּקְנֵ֥י יִשְׂרָאֵ֖ל לִדְרֹ֣שׁ אֶת־יְהוָ֑ה וַיֵּשְׁב֖וּ לְפָנָֽי׃ (ס)יחזקאל · פרק כ׳
ההיסטוריה של המרד והבטחת הקדושה
עקבות המרד של אבות ישראל במדבר, מעגל העונש והתקווה לשיבה לעבודת הַשֵּׁם במקום הקדוש.
להקשיב. להבין. להתחבר.
הפרק בקול
יחזקאל כ׳ · סיפור והסבר
גרסת ההאזנה בהכנה. הנגן יופיע כאן כשהיא תהיה מוכנה.
ריחוף על פסוק מציג את המקור. במגע — לחיצה ממושכת או כפתור ״המקור״.
זקני ישראל פונים ליחזקאל
והיה דבר ה' אליי ואמר:
וַיְהִ֥י דְבַר־יְהוָ֖ה אֵלַ֥י לֵאמֹֽר׃בן אדם, דבר אל זקני ישראל ואמור להם: כך אמר האדון ה', האם אתם באים לשאול אותי? חי אני, אם אדרוש לכם, כך אומר האדון ה'.
בֶּן־אָדָ֗ם דַּבֵּ֞ר אֶת־זִקְנֵ֤י יִשְׂרָאֵל֙ וְאָמַרְתָּ֣ אֲלֵהֶ֔ם כֹּ֤ה אָמַר֙ אֲדֹנָ֣י יְהוִ֔ה הֲלִדְרֹ֥שׁ אֹתִ֖י אַתֶּ֣ם בָּאִ֑ים חַי־אָ֙נִי֙ אִם־אִדָּרֵ֣שׁ לָכֶ֔ם נְאֻ֖ם אֲדֹנָ֥י יְהוִֽה׃האם אתה שופט אותם? בן אדם, האם אתה מודיע להם את מעשי העוולה של אבותיהם?
הֲתִשְׁפֹּ֣ט אֹתָ֔ם הֲתִשְׁפּ֖וֹט בֶּן־אָדָ֑ם אֶת־תּוֹעֲבֹ֥ת אֲבוֹתָ֖ם הוֹדִיעֵֽם׃בחירת ישראל והמרד במצרים
ותאמר להם כך אמר אדוני ה'. ביום שבחרתי בישראל הרמתי את ידי לזרע בית יעקב, והתרחקתי מהם בארץ מצרים. והרמתי את ידי אליהם ואמרתי: אני ה' אלוהיכם.
וְאָמַרְתָּ֣ אֲלֵיהֶ֗ם כֹּֽה־אָמַר֮ אֲדֹנָ֣י יְהוִה֒ בְּיוֹם֙ בָּחֳרִ֣י בְיִשְׂרָאֵ֔ל וָאֶשָּׂ֣א יָדִ֗י לְזֶ֙רַע֙ בֵּ֣ית יַֽעֲקֹ֔ב וָאִוָּדַ֥ע לָהֶ֖ם בְּאֶ֣רֶץ מִצְרָ֑יִם וָאֶשָּׂ֨א יָדִ֤י לָהֶם֙ לֵאמֹ֔ר אֲנִ֖י יְהוָ֥ה אֱלֹהֵיכֶֽם׃באותו יום הרמתי את ידי אליהם כדי להוציא אותם מארץ מצרים אל ארץ שהרציתי עבורם, ארץ שזורמת בה חלב ודבש, ארץ יפה מכל הארצות.
בַּיּ֣וֹם הַה֗וּא נָשָׂ֤אתִי יָדִי֙ לָהֶ֔ם לְהֽוֹצִיאָ֖ם מֵאֶ֣רֶץ מִצְרָ֑יִם אֶל־אֶ֜רֶץ אֲשֶׁר־תַּ֣רְתִּי לָהֶ֗ם זָבַ֤ת חָלָב֙ וּדְבַ֔שׁ צְבִ֥י הִ֖יא לְכָל־הָאֲרָצֽוֹת׃ואמרתי להם: כל מי שעיניו משתוקקות לדברים מגונהים, תזרקו אותם, ואל תתלכלכו בעבודה הזרה של מצרים, כי אני ה' אלוהיכם.
וָאֹמַ֣ר אֲלֵהֶ֗ם אִ֣ישׁ שִׁקּוּצֵ֤י עֵינָיו֙ הַשְׁלִ֔יכוּ וּבְגִלּוּלֵ֥י מִצְרַ֖יִם אַל־תִּטַּמָּ֑אוּ אֲנִ֖י יְהוָ֥ה אֱלֹהֵיכֶֽם׃אבל הם מרדו בי ולא רצו לשמוע לי. כל מי שעיניו משתוקקות לדברים מגונהים לא זרק אותם, והם לא עזבו את העבודה הזרה של מצרים. ואמרתי שאשפוך עליהם את כעסי עד שיסתיים זעמי בתוך ארץ מצרים.
וַיַּמְרוּ־בִ֗י וְלֹ֤א אָבוּ֙ לִּשְׁמֹ֣עַ אֵלַ֔י אִ֣ישׁ אֶת־שִׁקּוּצֵ֤י עֵֽינֵיהֶם֙ לֹ֣א הִשְׁלִ֔יכוּ וְאֶת־גִּלּוּלֵ֥י מִצְרַ֖יִם לֹ֣א עָזָ֑בוּ וָאֹמַ֞ר לִשְׁפֹּ֧ךְ חֲמָתִ֣י עֲלֵיהֶ֗ם לְכַלּ֤וֹת אַפִּי֙ בָּהֶ֔ם בְּת֖וֹךְ אֶ֥רֶץ מִצְרָֽיִם׃יצאת מצרים והמתן התורה
ועשית זאת למען שמי, כדי שלא יחרפ שמי בעיני העמים שבהם הייתי, כי הכרתי אותם מול עיניהם, כדי להוציא אותם מארץ מצרים.
וָאַ֙עַשׂ֙ לְמַ֣עַן שְׁמִ֔י לְבִלְתִּ֥י הֵחֵ֛ל לְעֵינֵ֥י הַגּוֹיִ֖ם אֲשֶׁר־הֵ֣מָּה בְתוֹכָ֑ם אֲשֶׁ֨ר נוֹדַ֤עְתִּי אֲלֵיהֶם֙ לְעֵ֣ינֵיהֶ֔ם לְהוֹצִיאָ֖ם מֵאֶ֥רֶץ מִצְרָֽיִם׃והוצאתי אותם מארץ מצרים והבאתי אותם אל המדבר.
וָאֽוֹצִיאֵ֖ם מֵאֶ֣רֶץ מִצְרָ֑יִם וָאֲבִאֵ֖ם אֶל־הַמִּדְבָּֽר׃ונתתי להם את חוקיי ואת משפטי, שהכרתי אותם, אלו שהאדם יעשה אותם ועל ידם יחיה.
וָאֶתֵּ֤ן לָהֶם֙ אֶת־חֻקּוֹתַ֔י וְאֶת־מִשְׁפָּטַ֖י הוֹדַ֣עְתִּי אוֹתָ֑ם אֲשֶׁ֨ר יַעֲשֶׂ֥ה אוֹתָ֛ם הָאָדָ֖ם וָחַ֥י בָּהֶֽם׃וגם את השבתות נתתי להם, שיהיו אות לביני לבינם, כדי שידעו שאני ה' המקדש אותם.
וְגַ֤ם אֶת־שַׁבְּתוֹתַי֙ נָתַ֣תִּי לָהֶ֔ם לִהְי֣וֹת לְא֔וֹת בֵּינִ֖י וּבֵֽינֵיהֶ֑ם לָדַ֕עַת כִּ֛י אֲנִ֥י יְהוָ֖ה מְקַדְּשָֽׁם׃מרד ישראל במדבר והעונש
בני ישראל מרדו בי במדבר ולא הלכו לפי החוקים שלי. הם סירבו לעשות את המשפטים שאדם עושה וחי בזכותם, וחיללו מאוד את השבתות שלי. לכן אמרתי שאשפוך עליהם את הכעס שלי במדבר כדי להשמיד אותם.
וַיַּמְרוּ־בִ֨י בֵֽית־יִשְׂרָאֵ֜ל בַּמִּדְבָּ֗ר בְּחֻקּוֹתַ֨י לֹא־הָלָ֜כוּ וְאֶת־מִשְׁפָּטַ֣י מָאָ֗סוּ אֲשֶׁר֩ יַעֲשֶׂ֨ה אֹתָ֤ם הָֽאָדָם֙ וָחַ֣י בָּהֶ֔ם וְאֶת־שַׁבְּתֹתַ֖י חִלְּל֣וּ מְאֹ֑ד וָאֹמַ֞ר לִשְׁפֹּ֨ךְ חֲמָתִ֧י עֲלֵיהֶ֛ם בַּמִּדְבָּ֖ר לְכַלּוֹתָֽם׃ועשיתי זאת למען שמי, כדי שלא אפעיל את הכעס שלי ושהעמים לא יראו את מה שעשיתי כשהוצאתי אותם לפני עיניהם.
וָאֶעֱשֶׂ֖ה לְמַ֣עַן שְׁמִ֑י לְבִלְתִּ֤י הֵחֵל֙ לְעֵינֵ֣י הַגּוֹיִ֔ם אֲשֶׁ֥ר הוֹצֵאתִ֖ים לְעֵינֵיהֶֽם׃גם אני הרמתי את ידי נגדם במדבר, כדי שלא אביא אותם אל הארץ שנתתי להם, שהיא ארץ זבת חלב ודבש, ארץ יפה מכל הארצות.
וְגַם־אֲנִ֗י נָשָׂ֧אתִי יָדִ֛י לָהֶ֖ם בַּמִּדְבָּ֑ר לְבִלְתִּי֩ הָבִ֨יא אוֹתָ֜ם אֶל־הָאָ֣רֶץ אֲשֶׁר־נָתַ֗תִּי זָבַ֤ת חָלָב֙ וּדְבַ֔שׁ צְבִ֥י הִ֖יא לְכָל־הָאֲרָצֽוֹת׃הסיבה היא שהם סירבו למשפטים שלי, לא הלכו לפי החוקים שלי וחיללו את השבתות שלי, כי הלב שלהם הלך אחרי הפסלים שלהם.
יַ֜עַן בְּמִשְׁפָּטַ֣י מָאָ֗סוּ וְאֶת־חֻקּוֹתַי֙ לֹא־הָלְכ֣וּ בָהֶ֔ם וְאֶת־שַׁבְּתוֹתַ֖י חִלֵּ֑לוּ כִּ֛י אַחֲרֵ֥י גִלּוּלֵיהֶ֖ם לִבָּ֥ם הֹלֵֽךְ׃הזהרה מפני מנהגי האבות והקפדה על המצוות
עיני חרדו עליהם בגלל השמדתם, ולא סיימתי אותם במדבר.
וַתָּ֧חָס עֵינִ֛י עֲלֵיהֶ֖ם מִֽשַּׁחֲתָ֑ם וְלֹֽא־עָשִׂ֧יתִי אוֹתָ֛ם כָּלָ֖ה בַּמִּדְבָּֽר׃ואמר אל בניהם במדבר: אל תלכו בחוקי אבותיכם, אל תשמרו את משפטיהם, ואל תטמאו בעבודת האלילים שלהם.
וָאֹמַ֤ר אֶל־בְּנֵיהֶם֙ בַּמִּדְבָּ֔ר בְּחוּקֵּ֤י אֲבֽוֹתֵיכֶם֙ אַל־תֵּלֵ֔כוּ וְאֶת־מִשְׁפְּטֵיהֶ֖ם אַל־תִּשְׁמֹ֑רוּ וּבְגִלּוּלֵיהֶ֖ם אַל־תִּטַּמָּֽאוּ׃אני ה׳ אלוהיכם. לכו בחוקי, שמרו את משפטי ועשו אותם.
אֲנִי֙ יְהוָ֣ה אֱלֹהֵיכֶ֔ם בְּחֻקּוֹתַ֖י לֵ֑כוּ וְאֶת־מִשְׁפָּטַ֥י שִׁמְר֖וּ וַעֲשׂ֥וּ אוֹתָֽם׃וקדשו את השבתות שלי, ויהיו לסימן ביני לביןכם, כדי שתדעו שאני ה׳ אלוהיכם.
וְאֶת־שַׁבְּתוֹתַ֖י קַדֵּ֑שׁוּ וְהָי֤וּ לְאוֹת֙ בֵּינִ֣י וּבֵֽינֵיכֶ֔ם לָדַ֕עַת כִּ֛י אֲנִ֥י יְהוָ֖ה אֱלֹהֵיכֶֽם׃מֶרְדְּבָן בַּמִּדְבָּר וּמַעֲשֵׂי הָאָבוֹת
הַבָּנִים לֹא שָׁמְרוּ אֶת הַחֻקּוֹת שֶׁלִּי וְלֹא הָלְכוּ בַּמִּשְׁפָּטִים שֶׁלִּי, אֵלֶּה שֶׁאָדָם עוֹשֶׂה וְחַי בָּהֶם. הֵם חִלְּלוּ אֶת הַשַּׁבָּתוֹת שֶׁלִּי, וְאָמַרְתִּי שֶׁאּשְׁפֹּךְ עֲלֵיהֶם אֶת הַכַּעַס שֶׁלִּי כְּדֵי לְהַשְׁמִיד אוֹתָם בַּמִּדְבָּר.
וַיַּמְרוּ־בִ֣י הַבָּנִ֗ים בְּחֻקּוֹתַ֣י לֹֽא־הָ֠לָכוּ וְאֶת־מִשְׁפָּטַ֨י לֹא־שָׁמְר֜וּ לַעֲשׂ֣וֹת אוֹתָ֗ם אֲשֶׁר֩ יַעֲשֶׂ֨ה אוֹתָ֤ם הָֽאָדָם֙ וָחַ֣י בָּהֶ֔ם אֶת־שַׁבְּתוֹתַ֖י חִלֵּ֑לוּ וָאֹמַ֞ר לִשְׁפֹּ֧ךְ חֲמָתִ֣י עֲלֵיהֶ֗ם לְכַלּ֥וֹת אַפִּ֛י בָּ֖ם בַּמִּדְבָּֽר׃אָז הֶחְלַטְתִּי לְהָשִׁיב אֶת יָדִי, וְעָשִׂיתִי כָּךְ בִּשְׁבִיל שְׁמִי, כְּדֵי שֶׁלֹּא אֶהָהֶם לְעֵינֵי הָעַמִּים שֶׁהוֹצֵאתִי אוֹתָם לְפָנֶיהֶם.
וַהֲשִׁבֹ֙תִי֙ אֶת־יָדִ֔י וָאַ֖עַשׂ לְמַ֣עַן שְׁמִ֑י לְבִלְתִּ֤י הֵחֵל֙ לְעֵינֵ֣י הַגּוֹיִ֔ם אֲשֶׁר־הוֹצֵ֥אתִי אוֹתָ֖ם לְעֵינֵיהֶֽם׃גַּם אֲנִי מִדְבָּר, הֶחְלַטְתִּי לְהָשִׁיב אֶת יָדִי עֲלֵיהֶם בַּמִּדְבָּר, כְּדֵי לְפַזֵּר אוֹתָם בֵּין הָעַמִּים וְלְזַרְזֵר אוֹתָם בָּאָרָצוֹת.
גַּם־אֲנִ֗י נָשָׂ֧אתִי אֶת־יָדִ֛י לָהֶ֖ם בַּמִּדְבָּ֑ר לְהָפִ֤יץ אֹתָם֙ בַּגּוֹיִ֔ם וּלְזָר֥וֹת אוֹתָ֖ם בָּאֲרָצֽוֹת׃זֶה קָרָה כִּי הֵם לֹא עָשׂוּ אֶת הַמִּשְׁפָּטִים שֶׁלִּי, וְסַרְבוּ אֶת הַחֻקּוֹת שֶׁלִּי, וְחִלְּלוּ אֶת הַשַּׁבָּתוֹת שֶׁלִּי, וְעֵינֵיהֶם הָיוּ מוּעָדוֹת אַחֲרֵי הַגִּלּוּלִים שֶׁל אֲבוֹתֵיהֶם.
יַ֜עַן מִשְׁפָּטַ֤י לֹֽא־עָשׂוּ֙ וְחֻקּוֹתַ֣י מָאָ֔סוּ וְאֶת־שַׁבְּתוֹתַ֖י חִלֵּ֑לוּ וְאַחֲרֵי֙ גִּלּוּלֵ֣י אֲבוֹתָ֔ם הָי֖וּ עֵינֵיהֶֽם׃חטא אבות ישראל והענישה האלוהית
וגם אני נתתי להם חוקים שלא טובים ומשפטים שלא יחיו לפיהם.
וְגַם־אֲנִי֙ נָתַ֣תִּי לָהֶ֔ם חֻקִּ֖ים לֹ֣א טוֹבִ֑ים וּמִ֨שְׁפָּטִ֔ים לֹ֥א יִֽחְי֖וּ בָּהֶֽם׃וחיללתי אותם במעשים שלהם, בהעברת כל בכור שלהם למדכא, כדי שאעניש אותם, כדי שידעו שאני ה׳.
וָאֲטַמֵּ֤א אוֹתָם֙ בְּמַתְּנוֹתָ֔ם בְּהַעֲבִ֖יר כָּל־פֶּ֣טֶר רָ֑חַם לְמַ֣עַן אֲשִׁמֵּ֔ם לְמַ֙עַן֙ אֲשֶׁ֣ר יֵֽדְע֔וּ אֲשֶׁ֖ר אֲנִ֥י יְהוָֽה׃ (ס)על המילים
הטקסט המקורי משתמש במילה 'אשמם' שמשמעותה לגרום לחטא או להביא לאשמה.
לכן דבר אל בית ישראל, בן אדם, ואמור להם כך: אמר אדוני ה׳, גם אבותיכם בגינוי זה העליבו אותי במעשיהם הרעים.
לָכֵ֞ן דַּבֵּ֨ר אֶל־בֵּ֤ית יִשְׂרָאֵל֙ בֶּן־אָדָ֔ם וְאָמַרְתָּ֣ אֲלֵיהֶ֔ם כֹּ֥ה אָמַ֖ר אֲדֹנָ֣י יְהוִ֑ה ע֗וֹד זֹ֚את גִּדְּפ֤וּ אוֹתִי֙ אֲב֣וֹתֵיכֶ֔ם בְּמַעֲלָ֥ם בִּ֖י מָֽעַל׃והבאתי אותם לארץ שהרמתי את ידי לתת להם, והם ראו כל גבעה גבוהה וכל עץ עבות, ושם הקריבו את זבחיהם, ושם הגישו את זעמם כקורבן, ושם הניחו את מנחותיהם.
וָאֲבִיאֵם֙ אֶל־הָאָ֔רֶץ אֲשֶׁ֤ר נָשָׂ֙אתִי֙ אֶת־יָדִ֔י לָתֵ֥ת אוֹתָ֖הּ לָהֶ֑ם וַיִּרְאוּ֩ כָל־גִּבְעָ֨ה רָמָ֜ה וְכָל־עֵ֣ץ עָבֹ֗ת וַיִּזְבְּחוּ־שָׁ֤ם אֶת־זִבְחֵיהֶם֙ וַיִּתְּנוּ־שָׁם֙ כַּ֣עַס קָרְבָּנָ֔ם וַיָּשִׂ֣ימוּ שָׁ֗ם רֵ֚יחַ נִיח֣וֹחֵיהֶ֔ם וַיַּסִּ֥יכוּ שָׁ֖ם אֶת־נִסְכֵּיהֶֽם׃המשכיות הרע והעונש המבטיח
ואמר להם: מה זה המבנה הגבוה שאתם הולכים אליו? וקראו לו המבנה הגבוה עד היום הזה.
וָאֹמַ֣ר אֲלֵהֶ֔ם מָ֣ה הַבָּמָ֔ה אֲשֶׁר־אַתֶּ֥ם הַבָּאִ֖ים שָׁ֑ם וַיִּקָּרֵ֤א שְׁמָהּ֙ בָּמָ֔ה עַ֖ד הַיּ֥וֹם הַזֶּֽה׃על המילים
המילה בָּמָה מתורגמת כאן כ'מבנה גבוה' או 'במה' כדי לשמור על הבהירות המודרנית.
לכן תגידו לבית ישראל: כך אמר אדוני ה'. בדרכי אבותיכם אתם מטמאהים, ואחרי המשקעים שלהם אתם עוסקים בזנות.
לָכֵ֞ן אֱמֹ֣ר ׀ אֶל־בֵּ֣ית יִשְׂרָאֵ֗ל כֹּ֤ה אָמַר֙ אֲדֹנָ֣י יְהוִ֔ה הַבְּדֶ֥רֶךְ אֲבֽוֹתֵיכֶ֖ם אַתֶּ֣ם נִטְמְאִ֑ים וְאַחֲרֵ֥י שִׁקּוּצֵיהֶ֖ם אַתֶּ֥ם זֹנִֽים׃וכשתביאו את המתנות שלכם, כשאתם מעבירים את בניכם באש, אתם מטמאהים בכל עבודות העבודה שלכם עד היום. ואני אדרוש אתכם, בית ישראל, חי אני, כך אומר אדוני ה', אם אדרוש אתכם.
וּבִשְׂאֵ֣ת מַתְּנֹֽתֵיכֶ֡ם בְּֽהַעֲבִיר֩ בְּנֵיכֶ֨ם בָּאֵ֜שׁ אַתֶּם֩ נִטְמְאִ֤֨ים לְכָל־גִּלּֽוּלֵיכֶם֙ עַד־הַיּ֔וֹם וַאֲנִ֛י אִדָּרֵ֥שׁ לָכֶ֖ם בֵּ֣ית יִשְׂרָאֵ֑ל חַי־אָ֗נִי נְאֻם֙ אֲדֹנָ֣י יְהוִ֔ה אִם־אִדָּרֵ֖שׁ לָכֶֽם׃הדבר שעולה בדעתכם לא יקרה. מה שאתם אומרים שיהיה לכם כמו העמים, כמו המשפחות של הארצות, לשרת עץ ואבן, זה לא יקרה.
וְהָֽעֹלָה֙ עַל־ר֣וּחֲכֶ֔ם הָי֖וֹ לֹ֣א תִֽהְיֶ֑ה אֲשֶׁ֣ר ׀ אַתֶּ֣ם אֹמְרִ֗ים נִֽהְיֶ֤ה כַגּוֹיִם֙ כְּמִשְׁפְּח֣וֹת הָאֲרָצ֔וֹת לְשָׁרֵ֖ת עֵ֥ץ וָאָֽבֶן׃השם ימשול בעם ישראל בכעס
חי אני, אומר האדון ה׳, אם לא, בלהט ובעוצמה ובזעם אני אמשול בכם.
חַי־אָ֕נִי נְאֻ֖ם אֲדֹנָ֣י יְהוִ֑ה אִם־לֹ֠א בְּיָ֨ד חֲזָקָ֜ה וּבִזְר֧וֹעַ נְטוּיָ֛ה וּבְחֵמָ֥ה שְׁפוּכָ֖ה אֶמְל֥וֹךְ עֲלֵיכֶֽם׃ואוציא אתכם מבין העמים, ואאסוף אתכם מכל הארצות שבהן התפזרתם, בכעס רב ובעוצמה ובזעם.
וְהוֹצֵאתִ֤י אֶתְכֶם֙ מִן־הָ֣עַמִּ֔ים וְקִבַּצְתִּ֣י אֶתְכֶ֔ם מִן־הָ֣אֲרָצ֔וֹת אֲשֶׁ֥ר נְפוֹצֹתֶ֖ם בָּ֑ם בְּיָ֤ד חֲזָקָה֙ וּבִזְר֣וֹעַ נְטוּיָ֔ה וּבְחֵמָ֖ה שְׁפוּכָֽה׃ואביא אתכם אל מדבר העמים, ושם אשפט אתכם פנים אל פנים.
וְהֵבֵאתִ֣י אֶתְכֶ֔ם אֶל־מִדְבַּ֖ר הָֽעַמִּ֑ים וְנִשְׁפַּטְתִּ֤י אִתְּכֶם֙ שָׁ֔ם פָּנִ֖ים אֶל־פָּנִֽים׃כפי ששפטתי את אבותיכם במדבר ארץ מצרים, כך אשפט גם אתכם, אומר האדון ה׳.
כַּאֲשֶׁ֤ר נִשְׁפַּ֙טְתִּי֙ אֶת־אֲב֣וֹתֵיכֶ֔ם בְּמִדְבַּ֖ר אֶ֣רֶץ מִצְרָ֑יִם כֵּ֚ן אִשָּׁפֵ֣ט אִתְּכֶ֔ם נְאֻ֖ם אֲדֹנָ֥י יְהוִֽה׃סינון ישראל והבטחת העבודה בהר הקדוש
אני אעביר אתכם תחת השוט ואביא אתכם תחת משפט הברית.
וְהַעֲבַרְתִּ֥י אֶתְכֶ֖ם תַּ֣חַת הַשָּׁ֑בֶט וְהֵבֵאתִ֥י אֶתְכֶ֖ם בְּמָסֹ֥רֶת הַבְּרִֽית׃אני אפריד מכם את אלו שמרדנים ופועלים נגדי מתוך הארצות שבהן הם גרים; אני אוציא אותם וארץ ישראל לא יכנסו אליהם, וכך תדעו שאני ה' .
וּבָרוֹתִ֣י מִכֶּ֗ם הַמֹּרְדִ֤ים וְהַפּֽוֹשְׁעִים֙ בִּ֔י מֵאֶ֤רֶץ מְגֽוּרֵיהֶם֙ אוֹצִ֣יא אוֹתָ֔ם וְאֶל־אַדְמַ֥ת יִשְׂרָאֵ֖ל לֹ֣א יָב֑וֹא וִֽידַעְתֶּ֖ם כִּי־אֲנִ֥י יְהוָֽה׃ואתם, בני ישראל, כך אומר אדוני ה': לכו עבדו את האלילים שלכם, אבל אם לא תשמעו לי, לא תחללו יותר את שמי הקדוש באמצעות המנחות והאלילים שלכם.
וְאַתֶּ֨ם בֵּֽית־יִשְׂרָאֵ֜ל כֹּֽה־אָמַ֣ר ׀ אֲדֹנָ֣י יְהֹוִ֗ה אִ֤ישׁ גִּלּוּלָיו֙ לְכ֣וּ עֲבֹ֔דוּ וְאַחַ֕ר אִם־אֵינְכֶ֖ם שֹׁמְעִ֣ים אֵלָ֑י וְאֶת־שֵׁ֤ם קָדְשִׁי֙ לֹ֣א תְחַלְּלוּ־ע֔וֹד בְּמַתְּנֽוֹתֵיכֶ֖ם וּבְגִלּוּלֵיכֶֽם׃כי בהר הקדוש שלי, בהר המרומים של ישראל, אומר אדוני ה', שם יעבדו אותי כל בית ישראל, וזו תהיה ארצם; שם אחפש את המנחות שלכם ואת ראשית המעשנות שלכם בכל קדשיכם.
כִּ֣י בְהַר־קָדְשִׁ֞י בְּהַ֣ר ׀ מְר֣וֹם יִשְׂרָאֵ֗ל נְאֻם֙ אֲדֹנָ֣י יְהוִ֔ה שָׁ֣ם יַעַבְדֻ֜נִי כָּל־בֵּ֧ית יִשְׂרָאֵ֛ל כֻּלֹּ֖ה בָּאָ֑רֶץ שָׁ֣ם אֶרְצֵ֔ם וְשָׁ֞ם אֶדְר֣וֹשׁ אֶת־תְּרוּמֹֽתֵיכֶ֗ם וְאֶת־רֵאשִׁ֛ית מַשְׂאוֹתֵיכֶ֖ם בְּכָל־קָדְשֵׁיכֶֽם׃הבטחת השיבה והקדושה
אֲנִי אֶקְבַּל אֶתְכֶם בְּרַחֲמִים כְּשֶׁא הוֹצִיא אֶתְכֶם מִן־הָעַמִּים וְאֶאַסֹּף אֶתְכֶם מֵהָאֲרָצוֹת אֲשֶׁר פֻּרְתֶּם בָּהֶן, וְאֶתְקַדֵּשׁ בָּכֶם לְעֵינֵי הַגּוֹיִם.
בְּרֵ֣יחַ נִיחֹחַ֮ אֶרְצֶ֣ה אֶתְכֶם֒ בְּהוֹצִיאִ֤י אֶתְכֶם֙ מִן־הָ֣עַמִּ֔ים וְקִבַּצְתִּ֣י אֶתְכֶ֔ם מִן־הָ֣אֲרָצ֔וֹת אֲשֶׁ֥ר נְפֹצֹתֶ֖ם בָּ֑ם וְנִקְדַּשְׁתִּ֥י בָכֶ֖ם לְעֵינֵ֥י הַגּוֹיִֽם׃וּתְדַעֲוּ כִּי אֲנִי הַשֵּׁם, כְּשֶׁאַבְיא אֶתְכֶם אֶל אֶרֶץ יִשְׂרָאֵל, אֶל הָאֲדָמָה שֶׁהַרְמֵיתִי אֶת יָדִי לָתֵת לַאֲבוֹתֵיכֶם.
וִֽידַעְתֶּם֙ כִּֽי־אֲנִ֣י יְהוָ֔ה בַּהֲבִיאִ֥י אֶתְכֶ֖ם אֶל־אַדְמַ֣ת יִשְׂרָאֵ֑ל אֶל־הָאָ֗רֶץ אֲשֶׁ֤ר נָשָׂ֙אתִי֙ אֶת־יָדִ֔י לָתֵ֥ת אוֹתָ֖הּ לַאֲבֽוֹתֵיכֶֽם׃וְזָכַרְתֶּם שָׁם אֶת הַדְּרָכִים שֶׁלְכֶם וְאֶת כָּל הַמְּעִילִים שֶׁעֲשִׂיתֶם, וְהִתְבַּיֵּשְׁתֶם לְפָנֵי עַצְמְכֶם בְּכָל הָרָעוֹת שֶׁעֲשִׂיתֶם.
וּזְכַרְתֶּם־שָׁ֗ם אֶת־דַּרְכֵיכֶם֙ וְאֵת֙ כָּל־עֲלִיל֣וֹתֵיכֶ֔ם אֲשֶׁ֥ר נִטְמֵאתֶ֖ם בָּ֑ם וּנְקֹֽטֹתֶם֙ בִּפְנֵיכֶ֔ם בְּכָל־רָעוֹתֵיכֶ֖ם אֲשֶׁ֥ר עֲשִׂיתֶֽם׃וּתְדַעֲוּ כִּי אֲנִי הַשֵּׁם, כְּשֶׁאֶעֱשֶׂה אִתְּכֶם כְּדַבְּרִי לְמַעַן שְׁמִי, וְלֹא כְּדַרְכֵיכֶם הָרָעִים וְכְּמֵעִילֵיכֶם הַשּׁוֹחֲטִים, כֹּה אָמַר אֲדֹנָי הַשֵּׁם.
וִֽידַעְתֶּם֙ כִּֽי־אֲנִ֣י יְהוָ֔ה בַּעֲשׂוֹתִ֥י אִתְּכֶ֖ם לְמַ֣עַן שְׁמִ֑י לֹא֩ כְדַרְכֵיכֶ֨ם הָרָעִ֜ים וְכַעֲלִילֽוֹתֵיכֶ֤ם הַנִּשְׁחָתוֹת֙ בֵּ֣ית יִשְׂרָאֵ֔ל נְאֻ֖ם אֲדֹנָ֥י יְהוִֽה׃ (פ)Tanach with Ta'amei Hamikra · ניקוד וטעמי מקרא
זקני ישראל פונים ליחזקאל
וַיְהִ֣י ׀ בַּשָּׁנָ֣ה הַשְּׁבִיעִ֗ית בַּֽחֲמִשִׁי֙ בֶּעָשׂ֣וֹר לַחֹ֔דֶשׁ בָּ֧אוּ אֲנָשִׁ֛ים מִזִּקְנֵ֥י יִשְׂרָאֵ֖ל לִדְרֹ֣שׁ אֶת־יְהוָ֑ה וַיֵּשְׁב֖וּ לְפָנָֽי׃ (ס)
וַיְהִ֥י דְבַר־יְהוָ֖ה אֵלַ֥י לֵאמֹֽר׃
בֶּן־אָדָ֗ם דַּבֵּ֞ר אֶת־זִקְנֵ֤י יִשְׂרָאֵל֙ וְאָמַרְתָּ֣ אֲלֵהֶ֔ם כֹּ֤ה אָמַר֙ אֲדֹנָ֣י יְהוִ֔ה הֲלִדְרֹ֥שׁ אֹתִ֖י אַתֶּ֣ם בָּאִ֑ים חַי־אָ֙נִי֙ אִם־אִדָּרֵ֣שׁ לָכֶ֔ם נְאֻ֖ם אֲדֹנָ֥י יְהוִֽה׃
הֲתִשְׁפֹּ֣ט אֹתָ֔ם הֲתִשְׁפּ֖וֹט בֶּן־אָדָ֑ם אֶת־תּוֹעֲבֹ֥ת אֲבוֹתָ֖ם הוֹדִיעֵֽם׃
בחירת ישראל והמרד במצרים
וְאָמַרְתָּ֣ אֲלֵיהֶ֗ם כֹּֽה־אָמַר֮ אֲדֹנָ֣י יְהוִה֒ בְּיוֹם֙ בָּחֳרִ֣י בְיִשְׂרָאֵ֔ל וָאֶשָּׂ֣א יָדִ֗י לְזֶ֙רַע֙ בֵּ֣ית יַֽעֲקֹ֔ב וָאִוָּדַ֥ע לָהֶ֖ם בְּאֶ֣רֶץ מִצְרָ֑יִם וָאֶשָּׂ֨א יָדִ֤י לָהֶם֙ לֵאמֹ֔ר אֲנִ֖י יְהוָ֥ה אֱלֹהֵיכֶֽם׃
בַּיּ֣וֹם הַה֗וּא נָשָׂ֤אתִי יָדִי֙ לָהֶ֔ם לְהֽוֹצִיאָ֖ם מֵאֶ֣רֶץ מִצְרָ֑יִם אֶל־אֶ֜רֶץ אֲשֶׁר־תַּ֣רְתִּי לָהֶ֗ם זָבַ֤ת חָלָב֙ וּדְבַ֔שׁ צְבִ֥י הִ֖יא לְכָל־הָאֲרָצֽוֹת׃
וָאֹמַ֣ר אֲלֵהֶ֗ם אִ֣ישׁ שִׁקּוּצֵ֤י עֵינָיו֙ הַשְׁלִ֔יכוּ וּבְגִלּוּלֵ֥י מִצְרַ֖יִם אַל־תִּטַּמָּ֑אוּ אֲנִ֖י יְהוָ֥ה אֱלֹהֵיכֶֽם׃
וַיַּמְרוּ־בִ֗י וְלֹ֤א אָבוּ֙ לִּשְׁמֹ֣עַ אֵלַ֔י אִ֣ישׁ אֶת־שִׁקּוּצֵ֤י עֵֽינֵיהֶם֙ לֹ֣א הִשְׁלִ֔יכוּ וְאֶת־גִּלּוּלֵ֥י מִצְרַ֖יִם לֹ֣א עָזָ֑בוּ וָאֹמַ֞ר לִשְׁפֹּ֧ךְ חֲמָתִ֣י עֲלֵיהֶ֗ם לְכַלּ֤וֹת אַפִּי֙ בָּהֶ֔ם בְּת֖וֹךְ אֶ֥רֶץ מִצְרָֽיִם׃
יצאת מצרים והמתן התורה
וָאַ֙עַשׂ֙ לְמַ֣עַן שְׁמִ֔י לְבִלְתִּ֥י הֵחֵ֛ל לְעֵינֵ֥י הַגּוֹיִ֖ם אֲשֶׁר־הֵ֣מָּה בְתוֹכָ֑ם אֲשֶׁ֨ר נוֹדַ֤עְתִּי אֲלֵיהֶם֙ לְעֵ֣ינֵיהֶ֔ם לְהוֹצִיאָ֖ם מֵאֶ֥רֶץ מִצְרָֽיִם׃
וָאֽוֹצִיאֵ֖ם מֵאֶ֣רֶץ מִצְרָ֑יִם וָאֲבִאֵ֖ם אֶל־הַמִּדְבָּֽר׃
וָאֶתֵּ֤ן לָהֶם֙ אֶת־חֻקּוֹתַ֔י וְאֶת־מִשְׁפָּטַ֖י הוֹדַ֣עְתִּי אוֹתָ֑ם אֲשֶׁ֨ר יַעֲשֶׂ֥ה אוֹתָ֛ם הָאָדָ֖ם וָחַ֥י בָּהֶֽם׃
וְגַ֤ם אֶת־שַׁבְּתוֹתַי֙ נָתַ֣תִּי לָהֶ֔ם לִהְי֣וֹת לְא֔וֹת בֵּינִ֖י וּבֵֽינֵיהֶ֑ם לָדַ֕עַת כִּ֛י אֲנִ֥י יְהוָ֖ה מְקַדְּשָֽׁם׃
מרד ישראל במדבר והעונש
וַיַּמְרוּ־בִ֨י בֵֽית־יִשְׂרָאֵ֜ל בַּמִּדְבָּ֗ר בְּחֻקּוֹתַ֨י לֹא־הָלָ֜כוּ וְאֶת־מִשְׁפָּטַ֣י מָאָ֗סוּ אֲשֶׁר֩ יַעֲשֶׂ֨ה אֹתָ֤ם הָֽאָדָם֙ וָחַ֣י בָּהֶ֔ם וְאֶת־שַׁבְּתֹתַ֖י חִלְּל֣וּ מְאֹ֑ד וָאֹמַ֞ר לִשְׁפֹּ֨ךְ חֲמָתִ֧י עֲלֵיהֶ֛ם בַּמִּדְבָּ֖ר לְכַלּוֹתָֽם׃
וָאֶעֱשֶׂ֖ה לְמַ֣עַן שְׁמִ֑י לְבִלְתִּ֤י הֵחֵל֙ לְעֵינֵ֣י הַגּוֹיִ֔ם אֲשֶׁ֥ר הוֹצֵאתִ֖ים לְעֵינֵיהֶֽם׃
וְגַם־אֲנִ֗י נָשָׂ֧אתִי יָדִ֛י לָהֶ֖ם בַּמִּדְבָּ֑ר לְבִלְתִּי֩ הָבִ֨יא אוֹתָ֜ם אֶל־הָאָ֣רֶץ אֲשֶׁר־נָתַ֗תִּי זָבַ֤ת חָלָב֙ וּדְבַ֔שׁ צְבִ֥י הִ֖יא לְכָל־הָאֲרָצֽוֹת׃
יַ֜עַן בְּמִשְׁפָּטַ֣י מָאָ֗סוּ וְאֶת־חֻקּוֹתַי֙ לֹא־הָלְכ֣וּ בָהֶ֔ם וְאֶת־שַׁבְּתוֹתַ֖י חִלֵּ֑לוּ כִּ֛י אַחֲרֵ֥י גִלּוּלֵיהֶ֖ם לִבָּ֥ם הֹלֵֽךְ׃
הזהרה מפני מנהגי האבות והקפדה על המצוות
וַתָּ֧חָס עֵינִ֛י עֲלֵיהֶ֖ם מִֽשַּׁחֲתָ֑ם וְלֹֽא־עָשִׂ֧יתִי אוֹתָ֛ם כָּלָ֖ה בַּמִּדְבָּֽר׃
וָאֹמַ֤ר אֶל־בְּנֵיהֶם֙ בַּמִּדְבָּ֔ר בְּחוּקֵּ֤י אֲבֽוֹתֵיכֶם֙ אַל־תֵּלֵ֔כוּ וְאֶת־מִשְׁפְּטֵיהֶ֖ם אַל־תִּשְׁמֹ֑רוּ וּבְגִלּוּלֵיהֶ֖ם אַל־תִּטַּמָּֽאוּ׃
אֲנִי֙ יְהוָ֣ה אֱלֹהֵיכֶ֔ם בְּחֻקּוֹתַ֖י לֵ֑כוּ וְאֶת־מִשְׁפָּטַ֥י שִׁמְר֖וּ וַעֲשׂ֥וּ אוֹתָֽם׃
וְאֶת־שַׁבְּתוֹתַ֖י קַדֵּ֑שׁוּ וְהָי֤וּ לְאוֹת֙ בֵּינִ֣י וּבֵֽינֵיכֶ֔ם לָדַ֕עַת כִּ֛י אֲנִ֥י יְהוָ֖ה אֱלֹהֵיכֶֽם׃
מֶרְדְּבָן בַּמִּדְבָּר וּמַעֲשֵׂי הָאָבוֹת
וַיַּמְרוּ־בִ֣י הַבָּנִ֗ים בְּחֻקּוֹתַ֣י לֹֽא־הָ֠לָכוּ וְאֶת־מִשְׁפָּטַ֨י לֹא־שָׁמְר֜וּ לַעֲשׂ֣וֹת אוֹתָ֗ם אֲשֶׁר֩ יַעֲשֶׂ֨ה אוֹתָ֤ם הָֽאָדָם֙ וָחַ֣י בָּהֶ֔ם אֶת־שַׁבְּתוֹתַ֖י חִלֵּ֑לוּ וָאֹמַ֞ר לִשְׁפֹּ֧ךְ חֲמָתִ֣י עֲלֵיהֶ֗ם לְכַלּ֥וֹת אַפִּ֛י בָּ֖ם בַּמִּדְבָּֽר׃
וַהֲשִׁבֹ֙תִי֙ אֶת־יָדִ֔י וָאַ֖עַשׂ לְמַ֣עַן שְׁמִ֑י לְבִלְתִּ֤י הֵחֵל֙ לְעֵינֵ֣י הַגּוֹיִ֔ם אֲשֶׁר־הוֹצֵ֥אתִי אוֹתָ֖ם לְעֵינֵיהֶֽם׃
גַּם־אֲנִ֗י נָשָׂ֧אתִי אֶת־יָדִ֛י לָהֶ֖ם בַּמִּדְבָּ֑ר לְהָפִ֤יץ אֹתָם֙ בַּגּוֹיִ֔ם וּלְזָר֥וֹת אוֹתָ֖ם בָּאֲרָצֽוֹת׃
יַ֜עַן מִשְׁפָּטַ֤י לֹֽא־עָשׂוּ֙ וְחֻקּוֹתַ֣י מָאָ֔סוּ וְאֶת־שַׁבְּתוֹתַ֖י חִלֵּ֑לוּ וְאַחֲרֵי֙ גִּלּוּלֵ֣י אֲבוֹתָ֔ם הָי֖וּ עֵינֵיהֶֽם׃
חטא אבות ישראל והענישה האלוהית
וְגַם־אֲנִי֙ נָתַ֣תִּי לָהֶ֔ם חֻקִּ֖ים לֹ֣א טוֹבִ֑ים וּמִ֨שְׁפָּטִ֔ים לֹ֥א יִֽחְי֖וּ בָּהֶֽם׃
וָאֲטַמֵּ֤א אוֹתָם֙ בְּמַתְּנוֹתָ֔ם בְּהַעֲבִ֖יר כָּל־פֶּ֣טֶר רָ֑חַם לְמַ֣עַן אֲשִׁמֵּ֔ם לְמַ֙עַן֙ אֲשֶׁ֣ר יֵֽדְע֔וּ אֲשֶׁ֖ר אֲנִ֥י יְהוָֽה׃ (ס)
לָכֵ֞ן דַּבֵּ֨ר אֶל־בֵּ֤ית יִשְׂרָאֵל֙ בֶּן־אָדָ֔ם וְאָמַרְתָּ֣ אֲלֵיהֶ֔ם כֹּ֥ה אָמַ֖ר אֲדֹנָ֣י יְהוִ֑ה ע֗וֹד זֹ֚את גִּדְּפ֤וּ אוֹתִי֙ אֲב֣וֹתֵיכֶ֔ם בְּמַעֲלָ֥ם בִּ֖י מָֽעַל׃
וָאֲבִיאֵם֙ אֶל־הָאָ֔רֶץ אֲשֶׁ֤ר נָשָׂ֙אתִי֙ אֶת־יָדִ֔י לָתֵ֥ת אוֹתָ֖הּ לָהֶ֑ם וַיִּרְאוּ֩ כָל־גִּבְעָ֨ה רָמָ֜ה וְכָל־עֵ֣ץ עָבֹ֗ת וַיִּזְבְּחוּ־שָׁ֤ם אֶת־זִבְחֵיהֶם֙ וַיִּתְּנוּ־שָׁם֙ כַּ֣עַס קָרְבָּנָ֔ם וַיָּשִׂ֣ימוּ שָׁ֗ם רֵ֚יחַ נִיח֣וֹחֵיהֶ֔ם וַיַּסִּ֥יכוּ שָׁ֖ם אֶת־נִסְכֵּיהֶֽם׃
המשכיות הרע והעונש המבטיח
וָאֹמַ֣ר אֲלֵהֶ֔ם מָ֣ה הַבָּמָ֔ה אֲשֶׁר־אַתֶּ֥ם הַבָּאִ֖ים שָׁ֑ם וַיִּקָּרֵ֤א שְׁמָהּ֙ בָּמָ֔ה עַ֖ד הַיּ֥וֹם הַזֶּֽה׃
לָכֵ֞ן אֱמֹ֣ר ׀ אֶל־בֵּ֣ית יִשְׂרָאֵ֗ל כֹּ֤ה אָמַר֙ אֲדֹנָ֣י יְהוִ֔ה הַבְּדֶ֥רֶךְ אֲבֽוֹתֵיכֶ֖ם אַתֶּ֣ם נִטְמְאִ֑ים וְאַחֲרֵ֥י שִׁקּוּצֵיהֶ֖ם אַתֶּ֥ם זֹנִֽים׃
וּבִשְׂאֵ֣ת מַתְּנֹֽתֵיכֶ֡ם בְּֽהַעֲבִיר֩ בְּנֵיכֶ֨ם בָּאֵ֜שׁ אַתֶּם֩ נִטְמְאִ֤֨ים לְכָל־גִּלּֽוּלֵיכֶם֙ עַד־הַיּ֔וֹם וַאֲנִ֛י אִדָּרֵ֥שׁ לָכֶ֖ם בֵּ֣ית יִשְׂרָאֵ֑ל חַי־אָ֗נִי נְאֻם֙ אֲדֹנָ֣י יְהוִ֔ה אִם־אִדָּרֵ֖שׁ לָכֶֽם׃
וְהָֽעֹלָה֙ עַל־ר֣וּחֲכֶ֔ם הָי֖וֹ לֹ֣א תִֽהְיֶ֑ה אֲשֶׁ֣ר ׀ אַתֶּ֣ם אֹמְרִ֗ים נִֽהְיֶ֤ה כַגּוֹיִם֙ כְּמִשְׁפְּח֣וֹת הָאֲרָצ֔וֹת לְשָׁרֵ֖ת עֵ֥ץ וָאָֽבֶן׃
השם ימשול בעם ישראל בכעס
חַי־אָ֕נִי נְאֻ֖ם אֲדֹנָ֣י יְהוִ֑ה אִם־לֹ֠א בְּיָ֨ד חֲזָקָ֜ה וּבִזְר֧וֹעַ נְטוּיָ֛ה וּבְחֵמָ֥ה שְׁפוּכָ֖ה אֶמְל֥וֹךְ עֲלֵיכֶֽם׃
וְהוֹצֵאתִ֤י אֶתְכֶם֙ מִן־הָ֣עַמִּ֔ים וְקִבַּצְתִּ֣י אֶתְכֶ֔ם מִן־הָ֣אֲרָצ֔וֹת אֲשֶׁ֥ר נְפוֹצֹתֶ֖ם בָּ֑ם בְּיָ֤ד חֲזָקָה֙ וּבִזְר֣וֹעַ נְטוּיָ֔ה וּבְחֵמָ֖ה שְׁפוּכָֽה׃
וְהֵבֵאתִ֣י אֶתְכֶ֔ם אֶל־מִדְבַּ֖ר הָֽעַמִּ֑ים וְנִשְׁפַּטְתִּ֤י אִתְּכֶם֙ שָׁ֔ם פָּנִ֖ים אֶל־פָּנִֽים׃
כַּאֲשֶׁ֤ר נִשְׁפַּ֙טְתִּי֙ אֶת־אֲב֣וֹתֵיכֶ֔ם בְּמִדְבַּ֖ר אֶ֣רֶץ מִצְרָ֑יִם כֵּ֚ן אִשָּׁפֵ֣ט אִתְּכֶ֔ם נְאֻ֖ם אֲדֹנָ֥י יְהוִֽה׃
סינון ישראל והבטחת העבודה בהר הקדוש
וְהַעֲבַרְתִּ֥י אֶתְכֶ֖ם תַּ֣חַת הַשָּׁ֑בֶט וְהֵבֵאתִ֥י אֶתְכֶ֖ם בְּמָסֹ֥רֶת הַבְּרִֽית׃
וּבָרוֹתִ֣י מִכֶּ֗ם הַמֹּרְדִ֤ים וְהַפּֽוֹשְׁעִים֙ בִּ֔י מֵאֶ֤רֶץ מְגֽוּרֵיהֶם֙ אוֹצִ֣יא אוֹתָ֔ם וְאֶל־אַדְמַ֥ת יִשְׂרָאֵ֖ל לֹ֣א יָב֑וֹא וִֽידַעְתֶּ֖ם כִּי־אֲנִ֥י יְהוָֽה׃
וְאַתֶּ֨ם בֵּֽית־יִשְׂרָאֵ֜ל כֹּֽה־אָמַ֣ר ׀ אֲדֹנָ֣י יְהֹוִ֗ה אִ֤ישׁ גִּלּוּלָיו֙ לְכ֣וּ עֲבֹ֔דוּ וְאַחַ֕ר אִם־אֵינְכֶ֖ם שֹׁמְעִ֣ים אֵלָ֑י וְאֶת־שֵׁ֤ם קָדְשִׁי֙ לֹ֣א תְחַלְּלוּ־ע֔וֹד בְּמַתְּנֽוֹתֵיכֶ֖ם וּבְגִלּוּלֵיכֶֽם׃
כִּ֣י בְהַר־קָדְשִׁ֞י בְּהַ֣ר ׀ מְר֣וֹם יִשְׂרָאֵ֗ל נְאֻם֙ אֲדֹנָ֣י יְהוִ֔ה שָׁ֣ם יַעַבְדֻ֜נִי כָּל־בֵּ֧ית יִשְׂרָאֵ֛ל כֻּלֹּ֖ה בָּאָ֑רֶץ שָׁ֣ם אֶרְצֵ֔ם וְשָׁ֞ם אֶדְר֣וֹשׁ אֶת־תְּרוּמֹֽתֵיכֶ֗ם וְאֶת־רֵאשִׁ֛ית מַשְׂאוֹתֵיכֶ֖ם בְּכָל־קָדְשֵׁיכֶֽם׃
הבטחת השיבה והקדושה
בְּרֵ֣יחַ נִיחֹחַ֮ אֶרְצֶ֣ה אֶתְכֶם֒ בְּהוֹצִיאִ֤י אֶתְכֶם֙ מִן־הָ֣עַמִּ֔ים וְקִבַּצְתִּ֣י אֶתְכֶ֔ם מִן־הָ֣אֲרָצ֔וֹת אֲשֶׁ֥ר נְפֹצֹתֶ֖ם בָּ֑ם וְנִקְדַּשְׁתִּ֥י בָכֶ֖ם לְעֵינֵ֥י הַגּוֹיִֽם׃
וִֽידַעְתֶּם֙ כִּֽי־אֲנִ֣י יְהוָ֔ה בַּהֲבִיאִ֥י אֶתְכֶ֖ם אֶל־אַדְמַ֣ת יִשְׂרָאֵ֑ל אֶל־הָאָ֗רֶץ אֲשֶׁ֤ר נָשָׂ֙אתִי֙ אֶת־יָדִ֔י לָתֵ֥ת אוֹתָ֖הּ לַאֲבֽוֹתֵיכֶֽם׃
וּזְכַרְתֶּם־שָׁ֗ם אֶת־דַּרְכֵיכֶם֙ וְאֵת֙ כָּל־עֲלִיל֣וֹתֵיכֶ֔ם אֲשֶׁ֥ר נִטְמֵאתֶ֖ם בָּ֑ם וּנְקֹֽטֹתֶם֙ בִּפְנֵיכֶ֔ם בְּכָל־רָעוֹתֵיכֶ֖ם אֲשֶׁ֥ר עֲשִׂיתֶֽם׃
וִֽידַעְתֶּם֙ כִּֽי־אֲנִ֣י יְהוָ֔ה בַּעֲשׂוֹתִ֥י אִתְּכֶ֖ם לְמַ֣עַן שְׁמִ֑י לֹא֩ כְדַרְכֵיכֶ֨ם הָרָעִ֜ים וְכַעֲלִילֽוֹתֵיכֶ֤ם הַנִּשְׁחָתוֹת֙ בֵּ֣ית יִשְׂרָאֵ֔ל נְאֻ֖ם אֲדֹנָ֥י יְהוִֽה׃ (פ)
התמונה השלמה
הפרק, בקצרה
פרק זה מציג את פניית זקני ישראל לנביא יחזקאל ומשחזר את ההיסטוריה של הברית והמרד בין מצרים למדבר.
זקני ישראל פונים ליחזקאל
בשנה השביעית, בחודש החמישי, מגיעים זקני ישראל אל יחזקאל כדי לשאול את ה'. ה' משיב לנביא בקושי, תוך שהוא קובע כי לא ישיב להם תשובה מעבר לכך, ושואל את יחזקאל אם הוא מוכן להודיע להם על מעשי העוולה של אבותיהם.
בחירת ישראל והמרד במצרים
הפסוקים מתארים את בחירת ה' בבני ישראל בתקופת מצרים. ה' הבטיח להוציאם לארץ טובה ופורייה, אך הורה להם להתרחק מעבודה זרה ומדברים מגונהים. עם זאת, בני ישראל סירבו לשמוע לו והמשיכו בעבודת מצרים, דבר שהוביל לכעס אלוהי וגזר דין בתוך מצרים.
יצאת מצרים והמתן התורה
הפסוקים מתארים את פעולת ה' בהוצאת בני ישראל ממצרים למדבר. התהליך כולל מתן חוקים ומשפטים לחיים, וקביעת השבתות כאות קדושה בין ה' לעם, וזאת כדי לשמור על כבוד שמו בעם הנביאים.
מרד ישראל במדבר והעונש
הפסוקים מתארים את מרד בני ישראל בחוקי ה' ובשבתותיו בזמן שהיו במדבר. בגלל חילל השבתות והמרד במשפט, ה' החליט להשמיד אותם במדבר ולא להכניסם לארץ המובטחת, אך עשה זאת למען כבוד שמו כדי שלא יתערבו העמים. הסיבה למרד הייתה הרדיפה אחר עבודה זרה.
הזהרה מפני מנהגי האבות והקפדה על המצוות
הפסוקים מתארים את חסד ה' שלא השמיד את עם ישראל במדבר למרות חטאתם. ה' קורא לדור הבא להתרחק מחוקי אבותיהם ולשמור על צדק, חוקים ושבתות, כדי שיהיו סימן לקשר בין ה' לעמו.
מֶרְדְּבָן בַּמִּדְבָּר וּמַעֲשֵׂי הָאָבוֹת
הַפסוקִים מְתָאֲרִים אֶת הַמַּעֲשִׂים הָרָעִים שֶׁעָשׂוּ בְּנֵי יִשְׂרָאֵל בַּמִּדְבָּר, שֶׁלֹּא שָׁמְרוּ אֶת הַחֻקּוֹת וְהַשַּׁבָּתוֹת. בְּשֵׁם הַשֵּׁם הַשֵּׁם הָשִׁיב אֶת יָדוֹ, אַךְ הֵם הָיוּ מוּעָדוֹת לְעֲבוֹדָה זָרָה, וְעַל כֵּן הָיוּ מְפֻזָּרִים בָּעַמִּים.
חטא אבות ישראל והענישה האלוהית
הפסוקים מתארים כיצד ה׳ מניח לאבות ישראל לעסוק בחוקים ומשפטים לא טובים, וגורם להם לחלל את קדושתם דרך הקרבת בכוריהם. כתוצאה מכך, גם כשהובאו לארץ המובטחת, הם ניצלו את פריון הארץ כדי לעבוד עבודה זרה ולהקריב זבחים על גבעות גבוהה, ובכך המשיכו בגינותם כלפי ה׳.
המשכיות הרע והעונש המבטיח
הנביא יחזקאל מתאר את חטאיהם של בני ישראל, שחוקקים את דרכי אבותיהם המקוללים ומשמרים את עבודת המזבחות הגבוהות. למרות רצונם להשתנות ולהיות כמו העמים, ה' מבהיר כי לא יתיר להם לברוח מהדין וכי הוא יבוא לדרוש מהם דין וחשבון על כל מעשיהם.
השם ימשול בעם ישראל בכעס
הפסוקים מתארים את כוונת ה' למשול בעם ישראל בכוח ובעוצמה, לאסוף את הנפטרים מבין העמים ולהביאם למדבר כדי לשפוט אותם פנים אל פנים, בדיוק כפי ששפט את אבותיהם במדבר מצרים.
סינון ישראל והבטחת העבודה בהר הקדוש
הפסוקים מתארים את תהליך הסינון של עם ישראל, שבו ה' יפריד בין המורדים לבין השואלים את רצונו. ה' מצהיר כי בדרכו החדשה, המורדים לא יכנסו לארץ, בעוד שכל בית ישראל יעבוד אותו בהר הקדוש בארץ ישראל, שם הוא יקבל את מנחותיהם.
הבטחת השיבה והקדושה
הפסוקים מתארים את הבטחת ה' לאסוף את בני ישראל מבין העמים ולהשיבם לארץ ישראל. התהליך יכלול התקדשות לפני האומות, וגם התעוררות לתשובה מתוך זיכרון המעשים הרעים והחטאים שנעשו בעבר, וזאת כדי לשמור על כבוד שמו של ה'.
הפרק מסתיים בתקווה לניקוי העם ושיבתם לעבודת הַשֵּׁם בטהרה.
מעבר לקריאה הראשונה
לימוד ועיון
מבחר ממקורות חז״ל, בהסבר עכשווי. דברי המקור המצוטטים מובחנים מן ההסבר; פירושי מפרשים מובאים בהמשך ובנפרד.
מדברי חז״ל
הַהֲלָכָה שֶׁל הַצִּיצִית בְּמַבָּט הַסְּפְרִי
״ויאמר ה' אל משה ועשו להם ציצית אף הנשים במשמע, ר"ש פוטר את הנשים מן הציצית מפי שמצות עשה שהזמן גרמא נשים פטורות, זה הכלל״
הַסְּפְרִי, כְּבָר עַתִּיק, מְפַרֵט אֶת הַהֲלָכָה שֶׁל הַצִּיצִית כְּפִי הַמִּצְוָה בַּתּוֹרָה. הַמַּקְצִיעַ בּוֹחֵן אֶת הַכְּלָלִים הַהֲלָכָטִיִּים, כְּמוֹ הָעִנְיָן שֶׁנָּשִׁים פּטורוֹת מִצִּיצִית כִּי הַמִּצְוָה תְּלוּיָה בַּזְּמַן. הַטֶּקסט מַצִיג מַחֲלוֹקֶת בֵּין בֵּית שַׁמַּאי וּבֵית הִלֵּל עַל הַמִּדּוֹת הַמְּדֻיָּקוֹת שֶׁל הַחוּטִים וְעַל הַמִּבְנֶה שֶׁל הַצִּיצִית עַל כַּנְפוֹת הַבֶּגֶד. הַמַּקְצִיעַ מְסַבֵּל מִנּוֹסְח הַמִּקְרָא וּמְנַתֵּחַ אֶת הַמִּלִּים "וְעָשׂוּ לָהֶם צִיצִית" וְאֶת הַדְּרָכִים שֶׁבָּהֶם נוֹסְחוּ הַמִּצְוֹת. הוּא מְבִיא פִּירוּשִׁים עַל הַצֶּבַע תְּכֵלֶת וְעַל הַמִּבְנֶה הַהֲלַכָּתִי שֶׁל הַצִּיצִית, וְגַם מְצִיאַת תּוֹכְנָה הִיסְטוֹרִית-מַדְרָשִׁית עַל הַקֶּשֶׁר לַמִּצְרַיִם. הַפְּרָשָׁה מְבִטְּאָה בַּמַּסֹרֶת הַהֲלַכָּתִית הַמִּתְפַּרְסֶטֶת מִתּוֹךְ הַטֶּקְסְט הַמְּקָרוֹא.
ספרי במדבר קט״ו:א׳ ↗הבטחה שאינה משתנה
״לְעָבְרְךָ בִּבְרִית ה' אֱלֹהֶיךָ וְגוֹ'. שָׁלֹשׁ כְּרִיתוֹת כָּרַת הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא כְּשֶׁיָּצְאוּ מִמִּצְרַיִם. אַחַת כְּשֶׁעָמְדוּ לִפְנֵי הַר סִינַי, וְאַחַת בְּחוֹרֵב, וְאַחַת כָּאן. וְלָמָּה כָּרַת הַקָּדוֹשׁ״
הַמִּדְרָשׁ מַסְבֵּר אֶת הַמַּצָּב שֶׁל הַבְּרִית שֶׁכָּרַת הַשֵּׁם עִם יִשְׂרָאֵל. לְפִי הַמִּדְרָשׁ, הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא כָּרַת שָׁלוֹשׁ בְּרִיתוֹת כְּשֶׁיָּצְאוּ מִמִּצְרַיִם: לִפְנֵי הַר סִינַי, בְּחוֹרֵב, וְגַם בַּמָּקוֹם שֶׁבוּהוּ הַזִּקְנִים הִתְקַבְּלוּ אֶת הַדָּבָר. הַבְּרִית בְּסִינַי בּוּטְלָה כְּשֶׁעָבְרוּ אֶת הַמִּצְוֹת, וְלָכֵן הַשֵּׁם חָזַר וְכָרַת בְּרִית בְּחוֹרֵב עִם קְלָלָה לְמִי שֶׁיַּחֲזֹר בִּדְבָרוֹ. הַמִּדְרָשׁ מֵסִבֵּר אֶת הַמַּצָּב בְּיְחֶזְקֵאל כְּשֶׁהַזִּקְנִים בָּאוּ לִדְרֹשׁ אֶת הַשֵּׁם, כְּשֶׁהֵם מְנַסִּים לְפַרֵק אֶת הַמַּצָּעָה שֶׁנֶּעֶשְׂתָה לָהֶם. הַסִּבָּה לְהַשְׁבִּיעַ אֶת יִשְׂרָאֵל בִּבְרִית הִיא לֹא כְּדֵי לְהַכְבִּיד עֲלֵיהֶם, אֶלָּא כְּדי לִשְׁמֹר עַל הַבְּרִית שֶׁנֶּחְלְטָה לַאֲבוֹתֵיהֶם וְלֹא לְשַׁנּוֹת אוֹתָהּ עַד עוֹלָם.
מדרש תנחומא, נצבים ג׳:א׳ ↗בעקבות המפרשים
הסימן של השבת
״להיות לאות. אות גדול הוא להם שנתתי את יום מנוחתי להם למנוחה הרי היכר גדול שקדשתים לי:״
בְּפֶסַק הַתּוֹרָה בְּסֵפֶר יֶחֶזְקֵאל, הַשֵּׁם מְצַיֵּן אֶת הַשַּׁבָּת כְּאוֹת מְיֻחֶדֶת בֵּין קוֹדֶשׁ לְחֵלֶק. הַמִּצְוָה הַזֹּאת מְשַׁמֶּשֶׁת כְּהַיַּכֵּר גָּדוֹל וּמְבֻדֵּל שֶׁקִּדֶּשׁ הַשֵּׁם לַעֲמִיו. רַשִּׁי מְסַבֵּר כְּלִי הַמִּצְוָה כְּאוֹת גְּדוֹלָה הַמְּבַדֶּלֶת בֵּין הַקֹּדֶשׁ לַחֹל. הוּא רוֹאֶה בְּיּוֹם הַמְּנוּחָה כְּסִימָן וְהַיַּכֵּר חֲזָק לַקְּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא, כְּשֶׁהוּא מַקְדִּישַׁת הַיּוֹם הַזֶּה לְמַטָּרָה מְיֻחֶדֶת.
רש״י על יחזקאל 20:12:1 ↗המשמעות של "עולה על רוחכם"
״והעולה על רוחכם. שעולה על דעתכם:״
בפסוק הזה מספר יחזקאל, זקריה הנביא מדבר על הרצון של בני ישראל לחזור לעבודת אלוהים בצורה אחרת. הם רצו לעשות דברים שמתאימים לרצונם האישי ולא לפי רצון הַשֵּׁם. הנביא מתאר מצב שבו האנשים מנסים למצוא דרך אחרת להתנהל, אך הלב שלהם עדיין נמשך להמשך המצב הישן. רש"י מסביר את הביטוי "עולה על רוחכם" כדבר שעולה על הדעת. כלומר, הכוונה היא למחשבות ולתוכניות שהיו בראש של האנשים. לפי פירוש זה, מדובר בתוכניות שנובעות מהשיקול הדעת והרצון המשתנה של בני האדם, ולאו דווקא ממה שנקבע מראש באופן בלתי ניתן לשינוי.
רש״י על יחזקאל 20:32:1 ↗הכוח של המצוות לחיות
״אשר יעשה וגו׳. ר״ל החוקים והמשפטים ההם מסוגלים להחיות את האדם העושאן בחיי עוה״ז ועוה״ב:״
בפני פסוק יא בנביא יחזקאל, מצודת דוד מסביר שהחוקים והמשטעים שהשם נתן לעם ישראל אינם רק ציוויים יבשים. הוא מסביר שהמצוות הללו בעלות כוח פנימי ויכולת להעניק חיים. הפרשן מסביר שהחוקים הללו מסוגלים להחיות את האדם שחי בעולם הזה וגם את האדם בעולם הבא. לפי גישה זו, קיום התורה הוא לא רק חובה, אלא דרך לקבל חיים אמיתיים ושלמים.
מצודת דוד על יחזקאל 20:11:1 ↗הכפייה של הַשֵּׁם על עמו
״ביד חזקה. ר״ל שיכוף אותם בחמה שפוכה לעבוד את ה׳:״
בפסוק זה מופיע הדין של הַשֵּׁם כלפי בני ישראל. הַשֵּׁם ינהיג אותם בכוח ובעוצמה. המטרה של הפעולה הזו היא להכריח אותם לחזור לעבוד את הַשֵּׁם ולקיים את מצוותיו. המצודת דוד מסביר שהביטוי "ביד חזקה" פירושו שהַשֵּׁם יכפה עליהם את עבודתו בעזרת כוח גדול וחם. לפי פירוש זה, הַשֵּׁם לא יניח להם להמשיך בדרכיהם הרעות, אלא יפעיל כוח מחייב כדי להחזירם למסלול.
מצודת דוד על יחזקאל 20:33:2 ↗