ואתה, שים שיר קינה עבור נשיאי ישראל.
וְאַתָּה֙ שָׂ֣א קִינָ֔ה אֶל־נְשִׂיאֵ֖י יִשְׂרָאֵֽל׃יחזקאל · פרק יט׳
קינת נשיאי ישראל
קינה על מנהיגי ישראל ועל שונותיהם: ארי, גור, גפן וגור גרדת
להקשיב. להבין. להתחבר.
הפרק בקול
יחזקאל יט׳ · סיפור והסבר
גרסת ההאזנה בהכנה. הנגן יופיע כאן כשהיא תהיה מוכנה.
ריחוף על פסוק מציג את המקור. במגע — לחיצה ממושכת או כפתור ״המקור״.
א–ד
קינת נשיאי ישראל
תגיד: מה אמא שלך, הלביאה שגדלה בתוך הארבות, הגיעה למצב של רבטה בין הגורים שלה?
וְאָמַרְתָּ֗ מָ֤ה אִמְּךָ֙ לְבִיָּ֔א בֵּ֥ין אֲרָי֖וֹת רָבָ֑צָה בְּת֥וֹךְ כְּפִרִ֖ים רִבְּתָ֥ה גוּרֶֽיהָ׃אחד מגוריה הפך לגור אריה, והוא למד לצוד טרף ואכל אדם.
וַתַּ֛עַל אֶחָ֥ד מִגֻּרֶ֖יהָ כְּפִ֣יר הָיָ֑ה וַיִּלְמַ֥ד לִטְרָף־טֶ֖רֶף אָדָ֥ם אָכָֽל׃עמים אחרים שמעו עליו כשהוא נתפס בבור, והם הביאו אותו בשלשלאות למצרים.
וַיִּשְׁמְע֥וּ אֵלָ֛יו גּוֹיִ֖ם בְּשַׁחְתָּ֣ם נִתְפָּ֑שׂ וַיְבִאֻ֥הוּ בַֽחַחִ֖ים אֶל־אֶ֥רֶץ מִצְרָֽיִם׃ה–ח
קינה על האריה והגור
היא ראתה שהתקווה שלה אבדה, אז היא לקחה אחד מהגורים שלה והפכה אותו לאריה.
וַתֵּ֙רֶא֙ כִּ֣י נֽוֹחֲלָ֔ה אָבְדָ֖ה תִּקְוָתָ֑הּ וַתִּקַּ֛ח אֶחָ֥ד מִגֻּרֶ֖יהָ כְּפִ֥יר שָׂמָֽתְהוּ׃הוא הלך בין האריות כשהוא עצמו היה גור אריה, והוא למד לצוד ולכלוא אנשים.
וַיִּתְהַלֵּ֥ךְ בְּתוֹךְ־אֲרָי֖וֹת כְּפִ֣יר הָיָ֑ה וַיִּלְמַ֥ד לִטְרָף־טֶ֖רֶף אָדָ֥ם אָכָֽל׃הוא הרס את הערים שלו וכל האלמנות, והארץ והמלאות שלה היו שוממות מקול צעקתו.
וַיֵּ֙דַע֙ אַלְמְנוֹתָ֔יו וְעָרֵיהֶ֖ם הֶחֱרִ֑יב וַתֵּ֤שַׁם אֶ֙רֶץ֙ וּמְלֹאָ֔הּ מִקּ֖וֹל שַׁאֲגָתֽוֹ׃עמים מסביב מהמחוזות שלו הקיפו אותו, והם פרשו עליו את הרשת שלהם ולבסוף הוא נתפס.
וַיִּתְּנ֨וּ עָלָ֥יו גּוֹיִ֛ם סָבִ֖יב מִמְּדִינ֑וֹת וַֽיִּפְרְשׂ֥וּ עָלָ֛יו רִשְׁתָּ֖ם בְּשַׁחְתָּ֥ם נִתְפָּֽשׂ׃ט–יב
קינה למלכי ישראל
הם עצרו אותו בבור, כשהוא כבול, והביאו אותו אל מלך בבל. הם הביאו אותו למבצר כדי שקולו לא יישמע יותר בהרי ישראל.
וַֽיִּתְּנֻ֤הוּ בַסּוּגַר֙ בַּֽחַחִ֔ים וַיְבִאֻ֖הוּ אֶל־מֶ֣לֶךְ בָּבֶ֑ל יְבִאֻ֙הוּ֙ בַּמְּצֹד֔וֹת לְמַ֗עַן לֹא־יִשָּׁמַ֥ע קוֹל֛וֹ ע֖וֹד אֶל־הָרֵ֥י יִשְׂרָאֵֽל׃ (פ)אמך היא כמו גפן, שתולה בתוך דמך על מים רבים, פוריה וענפית.
אִמְּךָ֥ כַגֶּ֛פֶן בְּדָמְךָ֖ עַל־מַ֣יִם שְׁתוּלָ֑ה פֹּֽרִיָּה֙ וַֽעֲנֵפָ֔ה הָיְתָ֖ה מִמַּ֥יִם רַבִּֽים׃היו לה ענפי עוצמה למשול, והיא התנשא בגובהה מעל עבותות, וניתן לראות את גבה בגלל ריבוי ענפיה.
וַיִּֽהְיוּ־לָ֞הּ מַטּ֣וֹת עֹ֗ז אֶל־שִׁבְטֵי֙ מֹֽשְׁלִ֔ים וַתִּגְבַּ֥הּ קֽוֹמָת֖וֹ עַל־בֵּ֣ין עֲבֹתִ֑ים וַיֵּרָ֣א בְגָבְה֔וֹ בְּרֹ֖ב דָּלִיֹּתָֽיו׃אבל היא נגרסה בזעם אל האדמה, הושלכה, ורוח המזרח ייבשה את פריה. הענפים נשלחו וירקבו, ואש אכלה את ענף עוצמתה.
וַתֻּתַּ֤שׁ בְּחֵמָה֙ לָאָ֣רֶץ הֻשְׁלָ֔כָה וְר֥וּחַ הַקָּדִ֖ים הוֹבִ֣ישׁ פִּרְיָ֑הּ הִתְפָּרְק֧וּ וְיָבֵ֛שׁוּ מַטֵּ֥ה עֻזָּ֖הּ אֵ֥שׁ אֲכָלָֽתְהוּ׃יג–יד
קינת מלכות יהודה
ועכשיו, היא נטע בתוך המדבר, בארץ יבשה וצמאה.
וְעַתָּ֖ה שְׁתוּלָ֣ה בַמִּדְבָּ֑ר בְּאֶ֖רֶץ צִיָּ֥ה וְצָמָֽא׃אש יצאה מענף העצים שלה, ואכלה את פירותיה. לא נשאר בה ענף חזק לממשלה. היא הייתה קינה, והיא הפכה לקינה.
וַתֵּצֵ֨א אֵ֜שׁ מִמַּטֵּ֤ה בַדֶּ֙יהָ֙ פִּרְיָ֣הּ אָכָ֔לָה וְלֹא־הָ֥יָה בָ֛הּ מַטֵּה־עֹ֖ז שֵׁ֣בֶט לִמְשׁ֑וֹל קִ֥ינָה הִ֖יא וַתְּהִ֥י לְקִינָֽה׃ (פ)Tanach with Ta'amei Hamikra · ניקוד וטעמי מקרא
א–ד
קינת נשיאי ישראל
וְאַתָּה֙ שָׂ֣א קִינָ֔ה אֶל־נְשִׂיאֵ֖י יִשְׂרָאֵֽל׃
וְאָמַרְתָּ֗ מָ֤ה אִמְּךָ֙ לְבִיָּ֔א בֵּ֥ין אֲרָי֖וֹת רָבָ֑צָה בְּת֥וֹךְ כְּפִרִ֖ים רִבְּתָ֥ה גוּרֶֽיהָ׃
וַתַּ֛עַל אֶחָ֥ד מִגֻּרֶ֖יהָ כְּפִ֣יר הָיָ֑ה וַיִּלְמַ֥ד לִטְרָף־טֶ֖רֶף אָדָ֥ם אָכָֽל׃
וַיִּשְׁמְע֥וּ אֵלָ֛יו גּוֹיִ֖ם בְּשַׁחְתָּ֣ם נִתְפָּ֑שׂ וַיְבִאֻ֥הוּ בַֽחַחִ֖ים אֶל־אֶ֥רֶץ מִצְרָֽיִם׃
ה–ח
קינה על האריה והגור
וַתֵּ֙רֶא֙ כִּ֣י נֽוֹחֲלָ֔ה אָבְדָ֖ה תִּקְוָתָ֑הּ וַתִּקַּ֛ח אֶחָ֥ד מִגֻּרֶ֖יהָ כְּפִ֥יר שָׂמָֽתְהוּ׃
וַיִּתְהַלֵּ֥ךְ בְּתוֹךְ־אֲרָי֖וֹת כְּפִ֣יר הָיָ֑ה וַיִּלְמַ֥ד לִטְרָף־טֶ֖רֶף אָדָ֥ם אָכָֽל׃
וַיֵּ֙דַע֙ אַלְמְנוֹתָ֔יו וְעָרֵיהֶ֖ם הֶחֱרִ֑יב וַתֵּ֤שַׁם אֶ֙רֶץ֙ וּמְלֹאָ֔הּ מִקּ֖וֹל שַׁאֲגָתֽוֹ׃
וַיִּתְּנ֨וּ עָלָ֥יו גּוֹיִ֛ם סָבִ֖יב מִמְּדִינ֑וֹת וַֽיִּפְרְשׂ֥וּ עָלָ֛יו רִשְׁתָּ֖ם בְּשַׁחְתָּ֥ם נִתְפָּֽשׂ׃
ט–יב
קינה למלכי ישראל
וַֽיִּתְּנֻ֤הוּ בַסּוּגַר֙ בַּֽחַחִ֔ים וַיְבִאֻ֖הוּ אֶל־מֶ֣לֶךְ בָּבֶ֑ל יְבִאֻ֙הוּ֙ בַּמְּצֹד֔וֹת לְמַ֗עַן לֹא־יִשָּׁמַ֥ע קוֹל֛וֹ ע֖וֹד אֶל־הָרֵ֥י יִשְׂרָאֵֽל׃ (פ)
אִמְּךָ֥ כַגֶּ֛פֶן בְּדָמְךָ֖ עַל־מַ֣יִם שְׁתוּלָ֑ה פֹּֽרִיָּה֙ וַֽעֲנֵפָ֔ה הָיְתָ֖ה מִמַּ֥יִם רַבִּֽים׃
וַיִּֽהְיוּ־לָ֞הּ מַטּ֣וֹת עֹ֗ז אֶל־שִׁבְטֵי֙ מֹֽשְׁלִ֔ים וַתִּגְבַּ֥הּ קֽוֹמָת֖וֹ עַל־בֵּ֣ין עֲבֹתִ֑ים וַיֵּרָ֣א בְגָבְה֔וֹ בְּרֹ֖ב דָּלִיֹּתָֽיו׃
וַתֻּתַּ֤שׁ בְּחֵמָה֙ לָאָ֣רֶץ הֻשְׁלָ֔כָה וְר֥וּחַ הַקָּדִ֖ים הוֹבִ֣ישׁ פִּרְיָ֑הּ הִתְפָּרְק֧וּ וְיָבֵ֛שׁוּ מַטֵּ֥ה עֻזָּ֖הּ אֵ֥שׁ אֲכָלָֽתְהוּ׃
יג–יד
קינת מלכות יהודה
וְעַתָּ֖ה שְׁתוּלָ֣ה בַמִּדְבָּ֑ר בְּאֶ֖רֶץ צִיָּ֥ה וְצָמָֽא׃
וַתֵּצֵ֨א אֵ֜שׁ מִמַּטֵּ֤ה בַדֶּ֙יהָ֙ פִּרְיָ֣הּ אָכָ֔לָה וְלֹא־הָ֥יָה בָ֛הּ מַטֵּה־עֹ֖ז שֵׁ֣בֶט לִמְשׁ֑וֹל קִ֥ינָה הִ֖יא וַתְּהִ֥י לְקִינָֽה׃ (פ)
התמונה השלמה
הפרק, בקצרה
פסוקים המשתמשים בדימויים של חיות וצומח כדי לתאר את נפילת המנהיגים ביהודה.
פסוקים א–ד
קינת נשיאי ישראל
הנביא יחזקאל מביא שיר קינה על מנהיגי ישראל. הוא משתמש בדימוי של לביאה שגידלה גורים, כאשר אחד מהם הופך לאריה רסס שטורף בני אדם, עד שבסופו של דבר הוא נלכד ונשלח למצרים.
פסוקים ה–ח
קינה על האריה והגור
הפסוקים מתארים משל על אריה וגורו שהפכו למרדנים וקטלניים. האריה הצעיר למד לצוד בני אדם והרס את סביבתו, מה שהוביל להרס הערים וליקיצת האלמנות. בסופו של דבר, עמים זרים הקיפו את האריה ברשת ונתפסו אותו, כסמל לנפילת המנהיגות.
פסוקים ט–יב
קינה למלכי ישראל
הפסוקים מתארים קינה על מנהיגי ישראל. ראשית, תיאור של מלך שנשבה והובא לכילו בבבל בבדידות. לאחר מכן, דימוי של גפן פוריה ועזה שהפכה ליבשה וחסרת כוח עקב חורבן ורוח מזרחית קשה.
פסוקים יג–יד
קינת מלכות יהודה
הפסוקים מתארים דימוי של עץ שנטע במדבר צחיח, שחווה שריפה שכללה את פירותיו ואת ענפיו. האש שהתפרצה מתוך ענפיה השמידה את כוחה של הממלכה, עד שנותרה רק קינה על אובדן הנהגתה ומרד שלה.
הקינה מתארת את קץ התקווה למלוכה ביהודה דרך דימוי העץ שנכרת.
מעבר לקריאה הראשונה
לימוד ועיון
מבחר ממקורות חז״ל, בהסבר עכשווי. דברי המקור המצוטטים מובחנים מן ההסבר; פירושי מפרשים מובאים בהמשך ובנפרד.
מדברי חז״ל
מהו מקור הדין של יהודה?
״גַּם יְהוּדָה שִׂטְנוֹ שֶׁל עֵשָׂו, שֶׁנֶּאֱמַר: וְאַרְיֵה כַּבָּקָר יֹאכַל תֶּבֶן (ישעיה יא, ז). פֵּרוּשׁ, אַרְיֵה שֶׁהוּא יְהוּדָה, שֶׁנֶּאֱמַר: גּוּר אַרְיֵה יְהוּדָה (בראשית מט, ט), כַּבָּקָר״
בַּמִּדְרָשׁ תַּנְחוּמָא מְסוּבֶרֶת מָה הַמְּקוֹר לְכָךְ שֶׁכֻּלָּם יִדְּינוּ אֶת יְהוּדָה. הִיא מְקַשֶּׁרֶת אֶת כּוֹחָהּ שֶׁל יְהוּדָה לַדְּמוּי שֶׁל הָאַרְיֵה, כְּמוֹ שֶׁנִּכְתָּב בַּמִּקְרָא עַל יוֹסֵף וְעַל יְהוּדָה. הַמִּדְרָשׁ מְבִיא מַעֲשֵׂה בִּילִים מִפְּסָקֵי הַנְּבִיאִים, כְּמוֹ בְּיִשַׁעְיָהוּ וּבְעֹבַדְיָה, כְּדֵי לְהַדְגִּישׁ כַּמָּה הַמַּעֲמָד שֶׁל יְסַעֵד אֶת כָּל הַמַּעֲמָד שֶׁל יְהוּדָה. הַמִּדְרָשׁ מְפַרֵּשׁ אֶת הַמִּשְׁאָה שֶׁל יְהוּדָה כְּמַעֲמָד שֶׁבּוֹ הַכֹּל יִדְּינוּ אוֹתוֹ. הִיא מַקְשִׁירָה בֵּין הַמִּשְׁעָה בְּיֶחֶדֶת עַל יְהוּדָה לְבֵין הַמִּצְעִים הַמְּקוֹרִים עַל יְהוּדָה. הַפֵּרוּשׁ בַּמִּדְרָשׁ הוּא שֶׁהַמַּעֲמָד הַמְקֻדָּשׁ שֶׁל יְהוּדָה גּוֹרֵם שֶׁגַּם הַכֹּל יִהְיוּ לוֹ לְעֵד וּלְדַיָּן.
מדרש תנחומא, וישלח א׳:ג׳ ↗אופן צליית הפסח לפי רבּי יוסי והרב עקיבא
״כֵּיצַד צוֹלִין אֶת הַפֶּסַח, מְבִיאִין שַׁפּוּד שֶׁל רִמּוֹן, תּוֹחֲבוֹ מִתּוֹךְ פִּיו עַד בֵּית נְקוּבָתוֹ, וְנוֹתֵן אֶת כְּרָעָיו וְאֶת בְּנֵי מֵעָיו לְתוֹכוֹ, דִּבְרֵי רַבִּי יוֹסֵי הַגְּלִילִי.״
המשנה במסכת פסחים דנה בשאלה טכנית לגבי אופן צליית קורבן הפסח. רבּי יוסי הַגְּלִילִי מסביר שיש להשתמש בשפוד של רימון כדי לחורר את הבשר. לפי שיטתו, מכניסים את השפוד בפה הרימון עד למרכזו, ואז מכניסים פנימה את הנתחים והחלקים הפנימיים של הבשר. מנגד, רבּי עקיבא מציע גישה אחרת. הוא סבור שהבשר צריך להיות מבושל באופן כזה שחלקו נשאר בחוץ ולא רק בפנים. הגישה של רבּי עקיבא מדגישה את הצורך בבישול שאינו רק פנימי, אלא כזה שחלק מהבשר נחשף ומתבשל גם בחוץ.
משנה פסחים ז׳:א׳ ↗בעקבות המפרשים
הַמְּלָכִים הַנֶּאֱסָפִים בְּשִׁיר הַלוֹאָם
״וישמעו אליו גוים. פרעה מלך מצרים:״
בַּפֶּסַק הַזֶּה מֵסַפֶּה יְחֶזְקֶאל עַל קְרוֹב הַמַּלְכִים שֶׁנֶּאֶסְפוּ לְכִלְיוֹן. הַמְּצַדֵּק מְתָאֵר אֶת מִצְרַיִם כְּלַעֲדָה שֶׁנֶּתְפְּסָה עַל יְדֵי הַגּוֹיִם. רַשִׁ"י מְסַבֵּל בְּקֶרֶב הַפֵּרוּשׁ שֶׁהַכַּוָּנָה הִיא עַל פַּרְעֹה מֶלֶךְ מִצְרַיִם שֶׁשָּׁמַע לַמַּסָּר וְנֶאֱסַף לַכִּלְיוֹן. הַפֵּרוּשׁ מַתְחִיל בְּעַצְמוּת הַמַּלְכִים וּבְכֹחָהּ שֶׁל הַלְּעוּמִים. הַמְּסֹרֶת שֶׁל רַשִׁ"י מְחַבֶּרֶת אֶת הַטֶּקסט הַמִּקְרָאִי לִדְמוּת הַמֶּלֶךְ הַסְּפָּרִים שֶׁנֶּתְפַּס בַּמִּלִּים הַכְּתוּבוֹת.
רש״י על יחזקאל 19:4:1 ↗הקינה על גפן אמן
״אמך כגפן. עוד זה מן הקינה:״
הפסוק הזה הוא חלק מתוך קינה ארוכה שירחזקאל שר על נסיכי עם ישראל. הדימוי כאן משווה את האם לגפן, צמח המטפס על עמודים ופורח. לפי רש"י, הקינה ממשיכה גם כאן, ומתארת את גורל הגפן כשהיא נתקעת ומתייבשת. הפרשן רש"י מסביר שהפסוק הזה הוא המשך של הקינה שהחלה קודם לכן. הוא מדגיש שהדימוי של האם כגפן הוא חלק מאותו שיר אבלס, ומתאר את המצב הקשה של הממלכה שאיבדה את כוחה ופריה.
רש״י על יחזקאל 19:10:1 ↗הקימה והנפילה של מלכי יהודה
״ותעל. העלה אחד מבני המלוכה למעלה ונעשה מלך ועל יהואחז יאמר:״
הפסוק מתאר פעולה של העלאת אחד מבני המלוכה למעלה, כדי שיהפוך למלך. הפסוק עוסק בדמותו של יהואחז. מפרש ה"מצודת דוד" מסביר כי הפסוק מתייחס להעלאת אחד מבני המלוכה לתפקיד המלוכה, ומתחיל לדון בדמותו של יהואחז.
מצודת דוד על יחזקאל 19:3:1 ↗הפרי והענף: עוצמה שמתפוגגת
״פריה וענפה. פריה של הגפן וכן ענפה היתה גדילה מן המים הרבים אשר השקתה ר״ל הטובה והממשלה בא לה על כי היתה מזרע דוד:״
בקטע זה מספר יחזקאל על דמות של גפן שהייתה פוריה וענפית מאוד. המפרש מצודת דוד מסביר שהצמיחה המרשימה של הגפן והענפים, שקיבלו את כוחם מהמים הרבים, מסמלת את הטוב ואת השלטון שהיו למלוכת בית דוד. המים הרבים מייצגים את השפע שהגיע למלוכה בזכות שורשיה. הפסוק מתאר מצב שבו הכוח והפרי היו קיימים, אך המעשה מתמקד בתהליך של שינוי ושיסוף. המפרש מתמקד בתיאור המצב המקורי של הגפן לפני שהיא נפגעת, ומדגיש את המקור של עוצמתה.
מצודת דוד על יחזקאל 19:10:2 ↗