דברי הַשֵּׁם באו אליי ולומר:
וַיְהִ֥י דְבַר־יְהוָ֖ה אֵלַ֥י לֵאמֹֽר׃יחזקאל · פרק יח׳
אחריות אישית וצדק
הסבר על אחריות הפרט על מעשיו, ההבדל בין צדק לעוול, והיכולת של כל אדם להשתנות ולהינצל.
להקשיב. להבין. להתחבר.
הפרק בקול
יחזקאל יח׳ · סיפור והסבר
גרסת ההאזנה בהכנה. הנגן יופיע כאן כשהיא תהיה מוכנה.
ריחוף על פסוק מציג את המקור. במגע — לחיצה ממושכת או כפתור ״המקור״.
א–ד
אחריות אישית
למה אתם משתמשים בפתגם הזה באדמת ישראל, ואומרים: האבות אכלו חמוצים והשיניים של הבנים הפכו רעבות?
מַה־לָּכֶ֗ם אַתֶּם֙ מֹֽשְׁלִים֙ אֶת־הַמָּשָׁ֣ל הַזֶּ֔ה עַל־אַדְמַ֥ת יִשְׂרָאֵ֖ל לֵאמֹ֑ר אָבוֹת֙ יֹ֣אכְלוּ בֹ֔סֶר וְשִׁנֵּ֥י הַבָּנִ֖ים תִּקְהֶֽינָה׃על המילים
הכוונה לביטוי המייחס אשמה לדור הקודם על סבל הדור הנוכחי.
חי אני, אמר אדוני הַשֵּׁם, אם יהיה לכם עוד שימוש בפתגם הזה בישראל.
חַי־אָ֕נִי נְאֻ֖ם אֲדֹנָ֣י יְהוִ֑ה אִם־יִֽהְיֶ֨ה לָכֶ֜ם ע֗וֹד מְשֹׁ֛ל הַמָּשָׁ֥ל הַזֶּ֖ה בְּיִשְׂרָאֵֽל׃הנה, כל הנשמות הן שלי, כמו נשמת האב וכמו נשמת הבן, הנשמה החוטאת היא שתמות.
הֵ֤ן כָּל־הַנְּפָשׁוֹת֙ לִ֣י הֵ֔נָּה כְּנֶ֧פֶשׁ הָאָ֛ב וּכְנֶ֥פֶשׁ הַבֵּ֖ן לִי־הֵ֑נָּה הַנֶּ֥פֶשׁ הַחֹטֵ֖את הִ֥יא תָמֽוּת׃ (ס)ה–ח
מאפייני האדם הצדיק
ואדם, אם יהיה צדיק ויעשה משפט וצדק.
וְאִ֖ישׁ כִּי־יִהְיֶ֣ה צַדִּ֑יק וְעָשָׂ֥ה מִשְׁפָּ֖ט וּצְדָקָֽה׃אל ההרים הוא לא אכל, ועיניו לא הביטו בפסלים של בית ישראל, את אשת חברו הוא לא טמא ולא התקרב לאישה אסורה.
אֶל־הֶֽהָרִים֙ לֹ֣א אָכָ֔ל וְעֵינָיו֙ לֹ֣א נָשָׂ֔א אֶל־גִּלּוּלֵ֖י בֵּ֣ית יִשְׂרָאֵ֑ל וְאֶת־אֵ֤שֶׁת רֵעֵ֙הוּ֙ לֹ֣א טִמֵּ֔א וְאֶל־אִשָּׁ֥ה נִדָּ֖ה לֹ֥א יִקְרָֽב׃ואדם לא יפגע באדם אחר, הוא יחזיר גזלה ולא יגזול, הוא ייתן לחמו לרעב וילביש ערום בגדים.
וְאִישׁ֙ לֹ֣א יוֹנֶ֔ה חֲבֹלָת֥וֹ חוֹב֙ יָשִׁ֔יב גְּזֵלָ֖ה לֹ֣א יִגְזֹ֑ל לַחְמוֹ֙ לְרָעֵ֣ב יִתֵּ֔ן וְעֵירֹ֖ם יְכַסֶּה־בָּֽגֶד׃הוא לא ייתן עפר וריבית, מפרע יחזיר את ידו, הוא יעשה משפט אמת בין אדם לחברו.
בַּנֶּ֣שֶׁךְ לֹֽא־יִתֵּ֗ן וְתַרְבִּית֙ לֹ֣א יִקָּ֔ח מֵעָ֖וֶל יָשִׁ֣יב יָד֑וֹ מִשְׁפַּ֤ט אֱמֶת֙ יַֽעֲשֶׂ֔ה בֵּ֥ין אִ֖ישׁ לְאִֽישׁ׃ט–יב
צדק ודין בין דורות
מי שילך לפי חוקיי ושמר את משפטי כדי לעשות אמת, הצדיק הזה חי ובוודאות יחיה, כך אומר הַשֵׁם יְהוִה.
בְּחֻקּוֹתַ֧י יְהַלֵּ֛ךְ וּמִשְׁפָּטַ֥י שָׁמַ֖ר לַעֲשׂ֣וֹת אֱמֶ֑ת צַדִּ֥יק הוּא֙ חָיֹ֣ה יִֽחְיֶ֔ה נְאֻ֖ם אֲדֹנָ֥י יְהוִֽה׃אבל אם ייוולד בן למורד, שופך דם, ואחד מאלו יעשה מעשה כזה.
וְהוֹלִ֥יד בֵּן־פָּרִ֖יץ שֹׁפֵ֣ךְ דָּ֑ם וְעָ֣שָׂה אָ֔ח מֵאַחַ֖ד מֵאֵֽלֶּה׃ואם הוא לא יעשה כל המעשים האלו, למרות שאכל על ההרים וטמא לאשת חברו.
וְה֕וּא אֶת־כָּל־אֵ֖לֶּה לֹ֣א עָשָׂ֑ה כִּ֣י גַ֤ם אֶל־הֶֽהָרִים֙ אָכַ֔ל וְאֶת־אֵ֥שֶׁת רֵעֵ֖הוּ טִמֵּֽא׃אם הוא עני ועני, משכיח את המנוש, גזל רכוש ולא החזיר, ואפילו עבד עבודה זרה, הוא עשה מעשה דוחה.
עָנִ֤י וְאֶבְיוֹן֙ הוֹנָ֔ה גְּזֵל֣וֹת גָּזָ֔ל חֲבֹ֖ל לֹ֣א יָשִׁ֑יב וְאֶל־הַגִּלּוּלִים֙ נָשָׂ֣א עֵינָ֔יו תּוֹעֵבָ֖ה עָשָֽׂה׃יג–טז
הפרדה בין אחריות האב לאחריות הבן
האדם ששודד וגם לוקח וגם חי, לא יחיה בגלל כל המעשים המגעילים האלה שהוא עשה. הוא ימות, ודמו יהיה עליו.
בַּנֶּ֧שֶׁךְ נָתַ֛ן וְתַרְבִּ֥ית לָקַ֖ח וָחָ֑י לֹ֣א יִֽחְיֶ֗ה אֵ֣ת כָּל־הַתּוֹעֵב֤וֹת הָאֵ֙לֶּה֙ עָשָׂ֔ה מ֣וֹת יוּמָ֔ת דָּמָ֖יו בּ֥וֹ יִהְיֶֽה׃והנה, יש לו בן, והוא ראה את כל החטאים שאביו עשה, אבל הוא ראה ולא עשה כך.
וְהִנֵּה֙ הוֹלִ֣יד בֵּ֔ן וַיַּ֕רְא אֶת־כָּל־חַטֹּ֥את אָבִ֖יו אֲשֶׁ֣ר עָשָׂ֑ה וַיִּרְאֶ֕ה וְלֹ֥א יַעֲשֶׂ֖ה כָּהֵֽן׃הוא לא אכל מההרים, לא הביט בפסלים של בית ישראל, ולא טמא את אשת חברו.
עַל־הֶֽהָרִים֙ לֹ֣א אָכָ֔ל וְעֵינָיו֙ לֹ֣א נָשָׂ֔א אֶל־גִּלּוּלֵ֖י בֵּ֣ית יִשְׂרָאֵ֑ל אֶת־אֵ֥שֶׁת רֵעֵ֖הוּ לֹ֥א טִמֵּֽא׃הוא לא פגע באיש, לא גזל ולא שדד, הוא נתן לחם לרעב וכיסה ערום בבגד.
וְאִישׁ֙ לֹ֣א הוֹנָ֔ה חֲבֹל֙ לֹ֣א חָבָ֔ל וּגְזֵלָ֖ה לֹ֣א גָזָ֑ל לַחְמוֹ֙ לְרָעֵ֣ב נָתָ֔ן וְעֵר֖וֹם כִּסָּה־בָֽגֶד׃יז–כ
אחריות אישית
הוא הפסיק את פעולותיו המזיקות, לא נשך ולא גרם נזק, פעל לפי משפטי והלך בחוקיי, הוא לא ימות בגלל עונת אביו, הוא יחיה.
מֵעָנִ֞י הֵשִׁ֣יב יָד֗וֹ נֶ֤שֶׁךְ וְתַרְבִּית֙ לֹ֣א לָקָ֔ח מִשְׁפָּטַ֣י עָשָׂ֔ה בְּחֻקּוֹתַ֖י הָלָ֑ךְ ה֗וּא לֹ֥א יָמ֛וּת בַּעֲוֺ֥ן אָבִ֖יו חָיֹ֥ה יִחְיֶֽה׃אבל אביו, כי הוא עשה עוול, שדד את אחיו, ועשה רע בתוך עמו, והנה הוא ימות בעונו.
אָבִ֞יו כִּֽי־עָ֣שַׁק עֹ֗שֶׁק גָּזַל֙ גֵּ֣זֶל אָ֔ח וַאֲשֶׁ֥ר לֹא־ט֛וֹב עָשָׂ֖ה בְּת֣וֹךְ עַמָּ֑יו וְהִנֵּה־מֵ֖ת בַּעֲוֺנֽוֹ׃ותגידו: למה הבן לא יישא את עונת אביו, אם הבן עשה משפט וצדק, שמר את כל חוקיי ופעל לפיהם, הוא יחיה ויחיה.
וַאֲמַרְתֶּ֕ם מַדֻּ֛עַ לֹא־נָשָׂ֥א הַבֵּ֖ן בַּעֲוֺ֣ן הָאָ֑ב וְהַבֵּ֞ן מִשְׁפָּ֧ט וּצְדָקָ֣ה עָשָׂ֗ה אֵ֣ת כָּל־חֻקּוֹתַ֥י שָׁמַ֛ר וַיַּעֲשֶׂ֥ה אֹתָ֖ם חָיֹ֥ה יִחְיֶֽה׃הנשמה החוטאת היא שתמות, בן לא יישא את עונת אביו, ואב לא יישא את עונת בנו, צדקת הצדיק תהיה עליו, ורשעות הרשע תהיה עליו.
הַנֶּ֥פֶשׁ הַחֹטֵ֖את הִ֣יא תָמ֑וּת בֵּ֞ן לֹא־יִשָּׂ֣א ׀ בַּעֲוֺ֣ן הָאָ֗ב וְאָב֙ לֹ֤א יִשָּׂא֙ בַּעֲוֺ֣ן הַבֵּ֔ן צִדְקַ֤ת הַצַּדִּיק֙ עָלָ֣יו תִּֽהְיֶ֔ה וְרִשְׁעַ֥ת רשע [הָרָשָׁ֖ע] עָלָ֥יו תִּֽהְיֶֽה׃ (ס)כא–כד
אחריות אישית ושינוי דרך
והרשע, אם יפסיק מכל חטאיו שעשה וישמור את כל חוקיי ויעשה משפט וצדק, הוא יחיה ולא ימות.
וְהָרָשָׁ֗ע כִּ֤י יָשׁוּב֙ מִכָּל־חטאתו [חַטֹּאתָיו֙] אֲשֶׁ֣ר עָשָׂ֔ה וְשָׁמַר֙ אֶת־כָּל־חֻקּוֹתַ֔י וְעָשָׂ֥ה מִשְׁפָּ֖ט וּצְדָקָ֑ה חָיֹ֥ה יִחְיֶ֖ה לֹ֥א יָמֽוּת׃כל עוונותיו שעשה לא יזכרו לטובתו, אך בזכות הצדק שעשה הוא יחיה.
כָּל־פְּשָׁעָיו֙ אֲשֶׁ֣ר עָשָׂ֔ה לֹ֥א יִזָּכְר֖וּ ל֑וֹ בְּצִדְקָת֥וֹ אֲשֶׁר־עָשָׂ֖ה יִֽחְיֶֽה׃האם אני רוצה את מות הרשע? אומר ה׳, לא, כי הוא יחיה אם יחזור מדרכיו.
הֶחָפֹ֤ץ אֶחְפֹּץ֙ מ֣וֹת רָשָׁ֔ע נְאֻ֖ם אֲדֹנָ֣י יְהוִ֑ה הֲל֛וֹא בְּשׁוּב֥וֹ מִדְּרָכָ֖יו וְחָיָֽה׃ (ס)ובשוב הצדיק מדרכו הצודקת ועושה רע, ככל המעשים המרעילים שעשה הרשע, הוא יעשה כך גם כן וימות. כל צדקו שעשה לא יזכרו לטובתו, בגלל בגידתו ובחטא שחטא בהם הוא ימות.
וּבְשׁ֨וּב צַדִּ֤יק מִצִּדְקָתוֹ֙ וְעָ֣שָׂה עָ֔וֶל כְּכֹ֨ל הַתּוֹעֵב֜וֹת אֲשֶׁר־עָשָׂ֧ה הָרָשָׁ֛ע יַעֲשֶׂ֖ה וָחָ֑י כָּל־צדקתו [צִדְקֹתָ֤יו] אֲשֶׁר־עָשָׂה֙ לֹ֣א תִזָּכַ֔רְנָה בְּמַעֲל֧וֹ אֲשֶׁר־מָעַ֛ל וּבְחַטָּאת֥וֹ אֲשֶׁר־חָטָ֖א בָּ֥ם יָמֽוּת׃כה–כח
הצדק של הדרך
אמרתם: הדרך של ה׳ לא הוגנת. תקשיבו, בני ישראל, האם הדרך שלי לא הוגנת? האם הדרכים שלכם לא הוגנות?
וַאֲמַרְתֶּ֕ם לֹ֥א יִתָּכֵ֖ן דֶּ֣רֶךְ אֲדֹנָ֑י שִׁמְעוּ־נָא֙ בֵּ֣ית יִשְׂרָאֵ֔ל הֲדַרְכִּי֙ לֹ֣א יִתָּכֵ֔ן הֲלֹ֥א דַרְכֵיכֶ֖ם לֹ֥א יִתָּכֵֽנוּ׃כאשר צדיק מפסיק לעשות צדק ועושה רע, הוא ימות בגלל הרע שעשה.
בְּשׁוּב־צַדִּ֧יק מִצִּדְקָת֛וֹ וְעָ֥שָׂה עָ֖וֶל וּמֵ֣ת עֲלֵיהֶ֑ם בְּעַוְל֥וֹ אֲשֶׁר־עָשָׂ֖ה יָמֽוּת׃ (ס)וכאשר רשע מפסיק לעשות רע ועושה צדק ומשפט, הוא יציל את חייו.
וּבְשׁ֣וּב רָשָׁ֗ע מֵֽרִשְׁעָתוֹ֙ אֲשֶׁ֣ר עָשָׂ֔ה וַיַּ֥עַשׂ מִשְׁפָּ֖ט וּצְדָקָ֑ה ה֖וּא אֶת־נַפְשׁ֥וֹ יְחַיֶּֽה׃כשהוא יראה שהוא חזר מכל העוונות שעשה, הוא יחיה ולא ימות.
וַיִּרְאֶ֣ה וישוב [וַיָּ֔שָׁב] מִכָּל־פְּשָׁעָ֖יו אֲשֶׁ֣ר עָשָׂ֑ה חָי֥וֹ יִחְיֶ֖ה לֹ֥א יָמֽוּת׃כט–לב
קריאה לתשובה וצדק אישי
ובית ישראל אומרים: הדרך של ה׳ לא הוגנת, והדרכים שלנו לא הוגנות, הרי הדרכים שלכם לא הוגנות.
וְאָֽמְרוּ֙ בֵּ֣ית יִשְׂרָאֵ֔ל לֹ֥א יִתָּכֵ֖ן דֶּ֣רֶךְ אֲדֹנָ֑י הַדְּרָכַ֞י לֹ֤א יִתָּֽכְנּוּ֙ בֵּ֣ית יִשְׂרָאֵ֔ל הֲלֹ֥א דַרְכֵיכֶ֖ם לֹ֥א יִתָּכֵֽן׃לכן, כל אדם יישפט לפי דרכיו, אומר ה׳ אלוהים, בית ישראל. שובו והיטיבו מכל מעשי העוון שלכם, כדי שהעוון לא יהיה לכם למכשול.
לָכֵן֩ אִ֨ישׁ כִּדְרָכָ֜יו אֶשְׁפֹּ֤ט אֶתְכֶם֙ בֵּ֣ית יִשְׂרָאֵ֔ל נְאֻ֖ם אֲדֹנָ֣י יְהוִ֑ה שׁ֤וּבוּ וְהָשִׁ֙יבוּ֙ מִכָּל־פִּשְׁעֵיכֶ֔ם וְלֹֽא־יִהְיֶ֥ה לָכֶ֛ם לְמִכְשׁ֖וֹל עָוֺֽן׃השליכו לכם את כל חטאיכם שבהם עברתם, ועשו לעצמכם לב חדש ורוח חדשה, למה תרצו למות, בית ישראל?
הַשְׁלִ֣יכוּ מֵעֲלֵיכֶ֗ם אֶת־כָּל־פִּשְׁעֵיכֶם֙ אֲשֶׁ֣ר פְּשַׁעְתֶּ֣ם בָּ֔ם וַעֲשׂ֥וּ לָכֶ֛ם לֵ֥ב חָדָ֖שׁ וְר֣וּחַ חֲדָשָׁ֑ה וְלָ֥מָּה תָמֻ֖תוּ בֵּ֥ית יִשְׂרָאֵֽל׃כי אני לא רוצה שמת ימות, אומר ה׳ אלוהים, אלא שתשובו ותחיו.
כִּ֣י לֹ֤א אֶחְפֹּץ֙ בְּמ֣וֹת הַמֵּ֔ת נְאֻ֖ם אֲדֹנָ֣י יְהוִ֑ה וְהָשִׁ֖יבוּ וִֽחְיֽוּ׃ (פ)Tanach with Ta'amei Hamikra · ניקוד וטעמי מקרא
א–ד
אחריות אישית
וַיְהִ֥י דְבַר־יְהוָ֖ה אֵלַ֥י לֵאמֹֽר׃
מַה־לָּכֶ֗ם אַתֶּם֙ מֹֽשְׁלִים֙ אֶת־הַמָּשָׁ֣ל הַזֶּ֔ה עַל־אַדְמַ֥ת יִשְׂרָאֵ֖ל לֵאמֹ֑ר אָבוֹת֙ יֹ֣אכְלוּ בֹ֔סֶר וְשִׁנֵּ֥י הַבָּנִ֖ים תִּקְהֶֽינָה׃
חַי־אָ֕נִי נְאֻ֖ם אֲדֹנָ֣י יְהוִ֑ה אִם־יִֽהְיֶ֨ה לָכֶ֜ם ע֗וֹד מְשֹׁ֛ל הַמָּשָׁ֥ל הַזֶּ֖ה בְּיִשְׂרָאֵֽל׃
הֵ֤ן כָּל־הַנְּפָשׁוֹת֙ לִ֣י הֵ֔נָּה כְּנֶ֧פֶשׁ הָאָ֛ב וּכְנֶ֥פֶשׁ הַבֵּ֖ן לִי־הֵ֑נָּה הַנֶּ֥פֶשׁ הַחֹטֵ֖את הִ֥יא תָמֽוּת׃ (ס)
ה–ח
מאפייני האדם הצדיק
וְאִ֖ישׁ כִּי־יִהְיֶ֣ה צַדִּ֑יק וְעָשָׂ֥ה מִשְׁפָּ֖ט וּצְדָקָֽה׃
אֶל־הֶֽהָרִים֙ לֹ֣א אָכָ֔ל וְעֵינָיו֙ לֹ֣א נָשָׂ֔א אֶל־גִּלּוּלֵ֖י בֵּ֣ית יִשְׂרָאֵ֑ל וְאֶת־אֵ֤שֶׁת רֵעֵ֙הוּ֙ לֹ֣א טִמֵּ֔א וְאֶל־אִשָּׁ֥ה נִדָּ֖ה לֹ֥א יִקְרָֽב׃
וְאִישׁ֙ לֹ֣א יוֹנֶ֔ה חֲבֹלָת֥וֹ חוֹב֙ יָשִׁ֔יב גְּזֵלָ֖ה לֹ֣א יִגְזֹ֑ל לַחְמוֹ֙ לְרָעֵ֣ב יִתֵּ֔ן וְעֵירֹ֖ם יְכַסֶּה־בָּֽגֶד׃
בַּנֶּ֣שֶׁךְ לֹֽא־יִתֵּ֗ן וְתַרְבִּית֙ לֹ֣א יִקָּ֔ח מֵעָ֖וֶל יָשִׁ֣יב יָד֑וֹ מִשְׁפַּ֤ט אֱמֶת֙ יַֽעֲשֶׂ֔ה בֵּ֥ין אִ֖ישׁ לְאִֽישׁ׃
ט–יב
צדק ודין בין דורות
בְּחֻקּוֹתַ֧י יְהַלֵּ֛ךְ וּמִשְׁפָּטַ֥י שָׁמַ֖ר לַעֲשׂ֣וֹת אֱמֶ֑ת צַדִּ֥יק הוּא֙ חָיֹ֣ה יִֽחְיֶ֔ה נְאֻ֖ם אֲדֹנָ֥י יְהוִֽה׃
וְהוֹלִ֥יד בֵּן־פָּרִ֖יץ שֹׁפֵ֣ךְ דָּ֑ם וְעָ֣שָׂה אָ֔ח מֵאַחַ֖ד מֵאֵֽלֶּה׃
וְה֕וּא אֶת־כָּל־אֵ֖לֶּה לֹ֣א עָשָׂ֑ה כִּ֣י גַ֤ם אֶל־הֶֽהָרִים֙ אָכַ֔ל וְאֶת־אֵ֥שֶׁת רֵעֵ֖הוּ טִמֵּֽא׃
עָנִ֤י וְאֶבְיוֹן֙ הוֹנָ֔ה גְּזֵל֣וֹת גָּזָ֔ל חֲבֹ֖ל לֹ֣א יָשִׁ֑יב וְאֶל־הַגִּלּוּלִים֙ נָשָׂ֣א עֵינָ֔יו תּוֹעֵבָ֖ה עָשָֽׂה׃
יג–טז
הפרדה בין אחריות האב לאחריות הבן
בַּנֶּ֧שֶׁךְ נָתַ֛ן וְתַרְבִּ֥ית לָקַ֖ח וָחָ֑י לֹ֣א יִֽחְיֶ֗ה אֵ֣ת כָּל־הַתּוֹעֵב֤וֹת הָאֵ֙לֶּה֙ עָשָׂ֔ה מ֣וֹת יוּמָ֔ת דָּמָ֖יו בּ֥וֹ יִהְיֶֽה׃
וְהִנֵּה֙ הוֹלִ֣יד בֵּ֔ן וַיַּ֕רְא אֶת־כָּל־חַטֹּ֥את אָבִ֖יו אֲשֶׁ֣ר עָשָׂ֑ה וַיִּרְאֶ֕ה וְלֹ֥א יַעֲשֶׂ֖ה כָּהֵֽן׃
עַל־הֶֽהָרִים֙ לֹ֣א אָכָ֔ל וְעֵינָיו֙ לֹ֣א נָשָׂ֔א אֶל־גִּלּוּלֵ֖י בֵּ֣ית יִשְׂרָאֵ֑ל אֶת־אֵ֥שֶׁת רֵעֵ֖הוּ לֹ֥א טִמֵּֽא׃
וְאִישׁ֙ לֹ֣א הוֹנָ֔ה חֲבֹל֙ לֹ֣א חָבָ֔ל וּגְזֵלָ֖ה לֹ֣א גָזָ֑ל לַחְמוֹ֙ לְרָעֵ֣ב נָתָ֔ן וְעֵר֖וֹם כִּסָּה־בָֽגֶד׃
יז–כ
אחריות אישית
מֵעָנִ֞י הֵשִׁ֣יב יָד֗וֹ נֶ֤שֶׁךְ וְתַרְבִּית֙ לֹ֣א לָקָ֔ח מִשְׁפָּטַ֣י עָשָׂ֔ה בְּחֻקּוֹתַ֖י הָלָ֑ךְ ה֗וּא לֹ֥א יָמ֛וּת בַּעֲוֺ֥ן אָבִ֖יו חָיֹ֥ה יִחְיֶֽה׃
אָבִ֞יו כִּֽי־עָ֣שַׁק עֹ֗שֶׁק גָּזַל֙ גֵּ֣זֶל אָ֔ח וַאֲשֶׁ֥ר לֹא־ט֛וֹב עָשָׂ֖ה בְּת֣וֹךְ עַמָּ֑יו וְהִנֵּה־מֵ֖ת בַּעֲוֺנֽוֹ׃
וַאֲמַרְתֶּ֕ם מַדֻּ֛עַ לֹא־נָשָׂ֥א הַבֵּ֖ן בַּעֲוֺ֣ן הָאָ֑ב וְהַבֵּ֞ן מִשְׁפָּ֧ט וּצְדָקָ֣ה עָשָׂ֗ה אֵ֣ת כָּל־חֻקּוֹתַ֥י שָׁמַ֛ר וַיַּעֲשֶׂ֥ה אֹתָ֖ם חָיֹ֥ה יִחְיֶֽה׃
הַנֶּ֥פֶשׁ הַחֹטֵ֖את הִ֣יא תָמ֑וּת בֵּ֞ן לֹא־יִשָּׂ֣א ׀ בַּעֲוֺ֣ן הָאָ֗ב וְאָב֙ לֹ֤א יִשָּׂא֙ בַּעֲוֺ֣ן הַבֵּ֔ן צִדְקַ֤ת הַצַּדִּיק֙ עָלָ֣יו תִּֽהְיֶ֔ה וְרִשְׁעַ֥ת רשע [הָרָשָׁ֖ע] עָלָ֥יו תִּֽהְיֶֽה׃ (ס)
כא–כד
אחריות אישית ושינוי דרך
וְהָרָשָׁ֗ע כִּ֤י יָשׁוּב֙ מִכָּל־חטאתו [חַטֹּאתָיו֙] אֲשֶׁ֣ר עָשָׂ֔ה וְשָׁמַר֙ אֶת־כָּל־חֻקּוֹתַ֔י וְעָשָׂ֥ה מִשְׁפָּ֖ט וּצְדָקָ֑ה חָיֹ֥ה יִחְיֶ֖ה לֹ֥א יָמֽוּת׃
כָּל־פְּשָׁעָיו֙ אֲשֶׁ֣ר עָשָׂ֔ה לֹ֥א יִזָּכְר֖וּ ל֑וֹ בְּצִדְקָת֥וֹ אֲשֶׁר־עָשָׂ֖ה יִֽחְיֶֽה׃
הֶחָפֹ֤ץ אֶחְפֹּץ֙ מ֣וֹת רָשָׁ֔ע נְאֻ֖ם אֲדֹנָ֣י יְהוִ֑ה הֲל֛וֹא בְּשׁוּב֥וֹ מִדְּרָכָ֖יו וְחָיָֽה׃ (ס)
וּבְשׁ֨וּב צַדִּ֤יק מִצִּדְקָתוֹ֙ וְעָ֣שָׂה עָ֔וֶל כְּכֹ֨ל הַתּוֹעֵב֜וֹת אֲשֶׁר־עָשָׂ֧ה הָרָשָׁ֛ע יַעֲשֶׂ֖ה וָחָ֑י כָּל־צדקתו [צִדְקֹתָ֤יו] אֲשֶׁר־עָשָׂה֙ לֹ֣א תִזָּכַ֔רְנָה בְּמַעֲל֧וֹ אֲשֶׁר־מָעַ֛ל וּבְחַטָּאת֥וֹ אֲשֶׁר־חָטָ֖א בָּ֥ם יָמֽוּת׃
כה–כח
הצדק של הדרך
וַאֲמַרְתֶּ֕ם לֹ֥א יִתָּכֵ֖ן דֶּ֣רֶךְ אֲדֹנָ֑י שִׁמְעוּ־נָא֙ בֵּ֣ית יִשְׂרָאֵ֔ל הֲדַרְכִּי֙ לֹ֣א יִתָּכֵ֔ן הֲלֹ֥א דַרְכֵיכֶ֖ם לֹ֥א יִתָּכֵֽנוּ׃
בְּשׁוּב־צַדִּ֧יק מִצִּדְקָת֛וֹ וְעָ֥שָׂה עָ֖וֶל וּמֵ֣ת עֲלֵיהֶ֑ם בְּעַוְל֥וֹ אֲשֶׁר־עָשָׂ֖ה יָמֽוּת׃ (ס)
וּבְשׁ֣וּב רָשָׁ֗ע מֵֽרִשְׁעָתוֹ֙ אֲשֶׁ֣ר עָשָׂ֔ה וַיַּ֥עַשׂ מִשְׁפָּ֖ט וּצְדָקָ֑ה ה֖וּא אֶת־נַפְשׁ֥וֹ יְחַיֶּֽה׃
וַיִּרְאֶ֣ה וישוב [וַיָּ֔שָׁב] מִכָּל־פְּשָׁעָ֖יו אֲשֶׁ֣ר עָשָׂ֑ה חָי֥וֹ יִחְיֶ֖ה לֹ֥א יָמֽוּת׃
כט–לב
קריאה לתשובה וצדק אישי
וְאָֽמְרוּ֙ בֵּ֣ית יִשְׂרָאֵ֔ל לֹ֥א יִתָּכֵ֖ן דֶּ֣רֶךְ אֲדֹנָ֑י הַדְּרָכַ֞י לֹ֤א יִתָּֽכְנּוּ֙ בֵּ֣ית יִשְׂרָאֵ֔ל הֲלֹ֥א דַרְכֵיכֶ֖ם לֹ֥א יִתָּכֵֽן׃
לָכֵן֩ אִ֨ישׁ כִּדְרָכָ֜יו אֶשְׁפֹּ֤ט אֶתְכֶם֙ בֵּ֣ית יִשְׂרָאֵ֔ל נְאֻ֖ם אֲדֹנָ֣י יְהוִ֑ה שׁ֤וּבוּ וְהָשִׁ֙יבוּ֙ מִכָּל־פִּשְׁעֵיכֶ֔ם וְלֹֽא־יִהְיֶ֥ה לָכֶ֛ם לְמִכְשׁ֖וֹל עָוֺֽן׃
הַשְׁלִ֣יכוּ מֵעֲלֵיכֶ֗ם אֶת־כָּל־פִּשְׁעֵיכֶם֙ אֲשֶׁ֣ר פְּשַׁעְתֶּ֣ם בָּ֔ם וַעֲשׂ֥וּ לָכֶ֛ם לֵ֥ב חָדָ֖שׁ וְר֣וּחַ חֲדָשָׁ֑ה וְלָ֥מָּה תָמֻ֖תוּ בֵּ֥ית יִשְׂרָאֵֽל׃
כִּ֣י לֹ֤א אֶחְפֹּץ֙ בְּמ֣וֹת הַמֵּ֔ת נְאֻ֖ם אֲדֹנָ֣י יְהוִ֑ה וְהָשִׁ֖יבוּ וִֽחְיֽוּ׃ (פ)
התמונה השלמה
הפרק, בקצרה
פרק זה עוסק בעקרון המשפט של אחריות אישית מול אחריות דורית.
פסוקים א–ד
אחריות אישית
הנביא מתייחס לפתגם שהיה נפוץ בימי exile, הטוען שהדור הצעיר סובל מעונש על חטאים של אבותיו. הַשֵּׁם מפריך את הפתגם ומצהיר שכל אדם אחראי למעשיו, וכי הנשמה החוטאת בלבד תעונש.
פסוקים ה–ח
מאפייני האדם הצדיק
הפסוקים מתארים את מעשיו של אדם צדיק. הוא נמנע מעבודה זרה ומעבירות, פועל ביושר כלכלי על ידי החזרת גזלה וסיוע לנזקקים, ומתנהג בצדק ומשפט כלפי כל אדם בקהילה.
פסוקים ט–יב
צדק ודין בין דורות
פסוקים אלו דנים בנ先后 של המעשים. מצד אחד, הצדיק ששומר את חוקי הַשֵׁם יזכה לחיים. מצד שני, הבן של אדם רשע אינו חייב לשאת באשמת אביו, אך הוא נבחן לפי מעשיו שלו, בין אם הוא פועל ביושר ובין אם הוא עובר על המצוות.
פסוקים יג–טז
הפרדה בין אחריות האב לאחריות הבן
פסוקים אלו מתארים את האחריות האישית של האדם על מעשיו. אם אדם רע עובר על מצוות, הוא ייענש, אך בנו, שאף שראה את חטאי אביו, יכול לבחור בדרך טובה, להימנע מעבודה זרה ומעושים רעים, ולעשות צדקה וחסד.
פסוקים יז–כ
אחריות אישית
פסוקים אלו דנים בנושא האחריות האישית של האדם על מעשיו. הם מבהירים כי הבן אינו נענש על חטאות אביו, ואינו נהנה מדרגתו אם פעל רע, אלא שכל אדם יחיה או ימות לפי צדקתו או רשעו האישי.
פסוקים כא–כד
אחריות אישית ושינוי דרך
פסוקים אלו מסבירים את עקרון האחריות האישית ביהדות. הרשע יכול לחזור בתשובה ולחיות, והצדיק עלול ליפול לעוון ולמות. ה' אינו חפץ במות הרשע, אלא בשיבתם לדרך הטובת, תוך הדגשה כי כל אדם עומד למשפט על מעשיו הנוכחיים.
פסוקים כה–כח
הצדק של הדרך
הנביא יחזקאל מתמודד עם הטענה שהדרך של ה׳ אינה הוגנת. הוא מסביר את principle של האחריות האישית: הצדיק שמתחלף ברע ימות, אך הרשע שחוזר מדרכו הרעה ומתנהג בצדק, יציל את חייו וחי.
פסוקים כט–לב
קריאה לתשובה וצדק אישי
הפסוקים מתארים את טענת עם ישראל על חוסר צדק בדרכי ה׳, ומשיבים להם שהשיפוץ יהיה לפי מעשי כל אדם. ה׳ קורא לבני ישראל להשליך את חטאתיהם, להתחדש בלב ורוח, ולשוב מדרכיהם הרעות כדי לחיות, שכן הוא אינו חפץ במות הרשעים.
הפרק מסתיים בקריאה לכל אדם לשוב מדרכיו הרעות ולבחור בחיים.
מעבר לקריאה הראשונה
לימוד ועיון
מבחר ממקורות חז״ל, בהסבר עכשווי. דברי המקור המצוטטים מובחנים מן ההסבר; פירושי מפרשים מובאים בהמשך ובנפרד.
מדברי חז״ל
אחריות אישית ודין כפול
״בְּעָא מִנֵּיהּ אֲבוּהּ דְּרַב יוֹסֵף בַּר חָמָא מֵרַבָּה בַּר נָתָן: מְנַָא הָא מִילְּתָא דַאֲמוּר רַבָּנַן, מִי שֶׁנִּתְחַיֵּיב שְׁתֵּי מִיתוֹת בֵּית דִּין נִידּוֹן בַּחֲמוּרָה? דִּכְתִיב: ״וְהוֹלִיד״
בסנהדרין (פ"א, א:ה) מובאת שאלה של אבוי של רב יוסף בר חמה מרב חמה בר נתן. הוא שואל מאיפה בא הדבר שנשיא בבית דין נדון בחומרה מיוחדת כאשר הוא חייב בשתי מיתות. התשובה מבוססת על פסוק מתוך ספר יחזקאל. הפסוק מתאר אדם שעבר מעשים חמורים מאוד: הוא שופך דם, אוכל בערים הרים, עובר עברות ופוגע בטומאה. לפי הגישה בה מוצגת המקרא, העוונות המצטברים הללו הם הבסיס להחמרה בדין.
סנהדרין פ״א א:ה׳ ↗חובות ודין משפטי
״רָבָא אָמַר מֵהָכָא: ״הַתּוֹעֵבוֹת הָאֵל עָשָׂה מוֹת יוּמָת דָּמָיו בּוֹ יִהְיֶה״, ״וְהוֹלִיד בֵּן פָּרִיץ שׁוֹפֵךְ דָּם״ — הוּקְּשׁוּ מַלְוֵי רִבִּית לְשׁוֹפְכֵי דָמִים: מָה שׁוֹפְכֵי דָּמִים״
בפרשנות זו על תמורה, רבא מציע דרך חדשה להבין את חוקי הדין וההלכה. הוא משווה בין עונש שופכי הדם לבין איסור הלוואות בריבית. לפי הבנה זו, כפי ששופכי דם אינם יכולים להישאר בחיים בתוך הקהילה, כך גם מי שנוהג בריבית אינו יכול להישאר בסטטוס של אדם המורשה לבצע עסקאות כספיות תקינות. הגישה כאן מבוססת על הלקח המשפטי של "הקשה". רבא לוקח את המקרה של עונש מוות למעשה רצח ומשליך אותו על נושא הריבית. הוא טוען שהאיסור על הריבית נובע מאותה חשיבות של שמירה על סדר חברתי ומוסרי, כך שהחוק אוסר על פעולה זו בדיוק כפי שהוא אוסר על חטאים קשים אחרים.
תמורה ו׳ ב:ד׳ ↗בעקבות המפרשים
אחריות אישית וצדק
״(יונה. לשון אונאה כלומר שום איש לא הונה):״
בפרק יח של ספר יחזקאל, הנביא עוסק בנושא האחריות האישית של כל אדם על מעשיו. הוא מבהיר שאדם לא ייענש על חטאים של אבותיו, וגם בן לא יישא אשמה אחר אבותיו. כל אדם עומד בפני ה’ם באופן עצמאי, ומי שיצדק בדרכו יחיה, ומי שיעשה רע ייענש. רש’י, בהתייחס למעשה מסוים בפרק, מסביר שאין לאדם להונות או לרמות אחרים. לפי פירושו, הכוונה היא ששום אדם לא צריך לעשות מעשה של אונאה או מרמה. ההסבר מתמקד בחובה המוסרית שלא לפגוע בזולת באמצעים לא הוגנים.
רש״י על יחזקאל 18:7:1 ↗הצדק והחזרה בתשובה
״כל צדקותיו. לא תזכרנה פירשו רבותינו במתחרט עליהם:״
בפסוק זה מופיע ההסבר על המעבר מצדק לרשע. התנא מלמד שמי שהיה צדיק אך עבר לרע, מעשיו הטובים לא יזכרו כנגד רשעותיו החדשה. המדגיש כאן הוא האחריות האישית על המעשים הנוכחיים. רש"י מפרש על המילים "כל צדקותיו" שכל מעשיו הטובים לא יזכרו כנגד הצדק החדש שנשכח בגלל החזרה ברע. הפירוש מתמקד בכך שהאדם מתמודד עם תוצאות מעשיו הנוכחיים.
רש״י על יחזקאל 18:24:1 ↗אחריות אישית וצדק
״לא יתן. לא הלוה למי על נשך:״
בפסוק זה מיחזקאל מתאר אדם צדיק שפועל ביושרה. אדם זה אינו לווה כסף ולא מחזיר לאף אחד, וגם לא עושה מעשים של עושק או עוול. הוא שומר על יושר כלכלי ומוותר על רווחים לא הוגנים. המצודת דוד מסביר שהפסוק מתייחס לאדם שלא נכנס לחובות שאינם ניתנים לפירעון, כלומר הוא לא נטל חובות שאין לו יכולת להחזירם. המפרש מדגיש שהצדק במעשה הזה מתבטא בסירוב לקחת ממנו מה שאינו מגיע לו.
מצודת דוד על יחזקאל 18:8:1 ↗השינוי בדרך של הצדיק
״ובשוב צדיק מצדקתו. וכאשר הצדיק יחזור מצדקתו ויעשה עול כדרך התועבות אשר עשה הרשע מעיקרו יעשה גם הוא:״
בפרשנותו על יחזקאל, מסביר מצודת דוד כי כאשר צדיק עוזב את דרך הצדקה שלו ומתחיל לעשות רע, הוא הופך לרשע בדיוק כמו מי שהתחיל ברע. הפעולה שלו נחשבת כחזרה למעשים המגעילים שמאפיינים את הרשע. הפרשן מדגיש שהמהות של הרשעות נובעת מהמעשה עצמו, ושהשינוי בדרך של הצדיק הוא מהותי ומשנה את מעמדו הרוחני.
מצודת דוד על יחזקאל 18:24:1 ↗