והיה דברי ה׳ אליי לומר:
וַיְהִ֥י דְבַר־יְהוָ֖ה אֵלַ֥י לֵאמֹֽר׃יחזקאל · פרק טז׳
מקור ירושלים והבגידה בברית
סיפורה של ירושלים: מילדות מסורית, דרך שגשוג והתקדמות, ועד למרד בברית והתדרדרות למרדנות וזנות
להקשיב. להבין. להתחבר.
הפרק בקול
יחזקאל טז׳ · סיפור והסבר
גרסת ההאזנה בהכנה. הנגן יופיע כאן כשהיא תהיה מוכנה.
ריחוף על פסוק מציג את המקור. במגע — לחיצה ממושכת או כפתור ״המקור״.
א–ד
מקור ירושלים ומצבה ביום לידתה
בן אדם, תודיע לירושלים את המעשים המכוערים שלה.
בֶּן־אָדָ֕ם הוֹדַ֥ע אֶת־יְרוּשָׁלִַ֖ם אֶת־תּוֹעֲבֹתֶֽיהָ׃ותגיד כך: נאמר כך אדוני ה׳ לירושלים: מקורותייך ומוצא דורייך הם מארץ כנען, אביך האמורי ואימך החיתית.
וְאָמַרְתָּ֞ כֹּה־אָמַ֨ר אֲדֹנָ֤י יְהוִה֙ לִיר֣וּשָׁלִַ֔ם מְכֹרֹתַ֙יִךְ֙ וּמֹ֣לְדֹתַ֔יִךְ מֵאֶ֖רֶץ הַֽכְּנַעֲנִ֑י אָבִ֥יךְ הָאֱמֹרִ֖י וְאִמֵּ֥ךְ חִתִּֽית׃וביום לידתך לא נחתכת החבל של טהרתך, ולא נשטפת במים כדי להסיר את הלכלוך, לא הוסף לך מלח ולא מרחת אותך בשמן.
וּמוֹלְדוֹתַ֗יִךְ בְּי֨וֹם הוּלֶּ֤דֶת אֹתָךְ֙ לֹֽא־כָרַּ֣ת שָׁרֵּ֔ךְ וּבְמַ֥יִם לֹֽא־רֻחַ֖צְתְּ לְמִשְׁעִ֑י וְהָמְלֵ֙חַ֙ לֹ֣א הֻמְלַ֔חַתְּ וְהָחְתֵּ֖ל לֹ֥א חֻתָּֽלְתְּ׃ה–ח
השמירה על היילודה והברית
שום עין לא רחמה עלייך כדי לעשות לך אחת מאלה כדי לחמול עלייך, והשלכת אותך אל פני השדה ביום לידתך, כשחייך היו בסכנה.
לֹא־חָ֨סָה עָלַ֜יִךְ עַ֗יִן לַעֲשׂ֥וֹת לָ֛ךְ אַחַ֥ת מֵאֵ֖לֶּה לְחֻמְלָ֣ה עָלָ֑יִךְ וַֽתֻּשְׁלְכִ֞י אֶל־פְּנֵ֤י הַשָּׂדֶה֙ בְּגֹ֣עַל נַפְשֵׁ֔ךְ בְּי֖וֹם הֻלֶּ֥דֶת אֹתָֽךְ׃עברתי עלייך וראיתי אותך מתנדנדת בדם שלך, ואמרתי לך: בדם שלך תחיי, ואמרתי לך: בדם שלך תחיי.
וָאֶעֱבֹ֤ר עָלַ֙יִךְ֙ וָֽאֶרְאֵ֔ךְ מִתְבּוֹסֶ֖סֶת בְּדָמָ֑יִךְ וָאֹ֤מַר לָךְ֙ בְּדָמַ֣יִךְ חֲיִ֔י וָאֹ֥מַר לָ֖ךְ בְּדָמַ֥יִךְ חֲיִֽי׃נתתי לך להתרבות כמו צמח השדה, גדלת והתעצמת והגעת לפרחי הבגרות שלך; השמים התכסו בצל והשיער שלך צמח, אבל היית עירומה וערומה.
רְבָבָ֗ה כְּצֶ֤מַח הַשָּׂדֶה֙ נְתַתִּ֔יךְ וַתִּרְבִּי֙ וַֽתִּגְדְּלִ֔י וַתָּבֹ֖אִי בַּעֲדִ֣י עֲדָיִ֑ים שָׁדַ֤יִם נָכֹ֙נוּ֙ וּשְׂעָרֵ֣ךְ צִמֵּ֔חַ וְאַ֖תְּ עֵרֹ֥ם וְעֶרְיָֽה׃עברתי עלייך וראיתי שהגיע זמן החסד שלך, אז פרשתי מעלייך את כנפי וכיסית את ערומתך, נשבעתי בשבילך ובאת איתי בברית, כך אמר ה' אדוני יהוה, והיית שלי.
וָאֶעֱבֹ֨ר עָלַ֜יִךְ וָאֶרְאֵ֗ךְ וְהִנֵּ֤ה עִתֵּךְ֙ עֵ֣ת דֹּדִ֔ים וָאֶפְרֹ֤שׂ כְּנָפִי֙ עָלַ֔יִךְ וָאֲכַסֶּ֖ה עֶרְוָתֵ֑ךְ וָאֶשָּׁ֣בַֽע לָ֠ךְ וָאָב֨וֹא בִבְרִ֜ית אֹתָ֗ךְ נְאֻ֛ם אֲדֹנָ֥י יְהוִ֖ה וַתִּ֥הְיִי לִֽי׃ט–יב
התקדמות המעמד של ירושלים
שפכתי עליך מים כדי לנקות אותך, ושטפתי את דמך מעליך, ומרחתי עליך שמן.
וָאֶרְחָצֵ֣ךְ בַּמַּ֔יִם וָאֶשְׁטֹ֥ף דָּמַ֖יִךְ מֵֽעָלָ֑יִךְ וָאֲסֻכֵ֖ךְ בַּשָּֽׁמֶן׃הלבשתי אותך בבגדי רקמה, ונעלי עור עוף הנעושה עלייך, וכיסית אותך בבדים משובצים ובמשי.
וָאַלְבִּישֵׁ֣ךְ רִקְמָ֔ה וָאֶנְעֲלֵ֖ךְ תָּ֑חַשׁ וָאֶחְבְּשֵׁ֣ךְ בַּשֵּׁ֔שׁ וַאֲכַסֵּ֖ךְ מֶֽשִׁי׃הפכתי אותך לכליה יקרה, ושמתי צמידים על ידייך ושרשרת על צווארך.
וָאֶעְדֵּ֖ךְ עֶ֑דִי וָאֶתְּנָ֤ה צְמִידִים֙ עַל־יָדַ֔יִךְ וְרָבִ֖יד עַל־גְּרוֹנֵֽךְ׃שמתי לך נזם על האף, וגלגולים על אזנייך, וכתר תפארת על ראשך.
וָאֶתֵּ֥ן נֶ֙זֶם֙ עַל־אַפֵּ֔ךְ וַעֲגִילִ֖ים עַל־אָזְנָ֑יִךְ וַעֲטֶ֥רֶת תִּפְאֶ֖רֶת בְּרֹאשֵֽׁךְ׃יג–טז
הַתַּלְאָה שֶׁל יְרוּשָׁלַיִם
עִנִּית אֶת הַזָּהָב וְהַכֶּסֶף וְאֶת הַבְּגָדִים מִשֵּׁשׁ וּמִמֶּשִׁי וּמֵרִיקמָה, וְאָכַלְתְּ קֶצֶע וּדְבַשׁ וְשֶׁמֶן, וְהָיִיתְ יָפָה מְאֹד מְאֹד וְהִגַּעְתְּ לִמְלוּכָה.
וַתַּעְדִּ֞י זָהָ֣ב וָכֶ֗סֶף וּמַלְבּוּשֵׁךְ֙ ששי [שֵׁ֤שׁ] וָמֶ֙שִׁי֙ וְרִקְמָ֔ה סֹ֧לֶת וּדְבַ֛שׁ וָשֶׁ֖מֶן אכלתי [אָכָ֑לְתְּ] וַתִּ֙יפִי֙ בִּמְאֹ֣ד מְאֹ֔ד וַֽתִּצְלְחִ֖י לִמְלוּכָֽה׃וְשֵׁם יָצָא לָךְ בְּעַמִּים בִּגְלַל יִפְעוּתֵךְ, כִּי כָּל הַהוֹד שֶׁשַּׂמְתִּי עָלַיִךְ הָיָה מִמֶּנִּי, כֹּה אָמַר הָאֲדֹנָי יְהוִה.
וַיֵּ֨צֵא לָ֥ךְ שֵׁ֛ם בַּגּוֹיִ֖ם בְּיָפְיֵ֑ךְ כִּ֣י ׀ כָּלִ֣יל ה֗וּא בַּֽהֲדָרִי֙ אֲשֶׁר־שַׂ֣מְתִּי עָלַ֔יִךְ נְאֻ֖ם אֲדֹנָ֥י יְהוִֽה׃וְהִבְטַחְתְּ בַּיֹּפִי שֶׁלָּךְ, וְזָנִית עַל שְּׁמֵךְ, וְשָׂפַקְתְּ אֶת הַזְּנוּת שֶׁלָּךְ עַל כָּל עוֹבֵר דֶּרֶךְ.
וַתִּבְטְחִ֣י בְיָפְיֵ֔ךְ וַתִּזְנִ֖י עַל־שְׁמֵ֑ךְ וַתִּשְׁפְּכִ֧י אֶת־תַּזְנוּתַ֛יִךְ עַל־כָּל־עוֹבֵ֖ר לוֹ־יֶֽהִי׃וְלָקַחְתְּ מֵהַבְּגָדִים שֶׁלָּךְ וְעָשִׂית לָךְ בָּמוֹת יְפֵרוֹת, וְזָנִית עֲלֵיהֶם, וְלֹא בָּאת וְלֹא תָבוֹא כָּךְ.
וַתִּקְחִ֣י מִבְּגָדַ֗יִךְ וַתַּֽעֲשִׂי־לָךְ֙ בָּמ֣וֹת טְלֻא֔וֹת וַתִּזְנִ֖י עֲלֵיהֶ֑ם לֹ֥א בָא֖וֹת וְלֹ֥א יִהְיֶֽה׃יז–כ
ניצול משאבי הברכה למרד
לקחת את כלי התפארת שלך מזכה ומכסף שנתתי לך, ועשית מהם פסלי גברים, והתגרמת איתם.
וַתִּקְחִ֞י כְּלֵ֣י תִפְאַרְתֵּ֗ךְ מִזְּהָבִ֤י וּמִכַּסְפִּי֙ אֲשֶׁ֣ר נָתַ֣תִּי לָ֔ךְ וַתַּעֲשִׂי־לָ֖ךְ צַלְמֵ֣י זָכָ֑ר וַתִּזְנִי־בָֽם׃לקחת את בגדי הרקמה שלך וכיסית אותם, ונתת את השמן והקטורת שלי לפני הדמויות האלו.
וַתִּקְחִ֛י אֶת־בִּגְדֵ֥י רִקְמָתֵ֖ךְ וַתְּכַסִּ֑ים וְשַׁמְנִי֙ וּקְטָרְתִּ֔י נתתי [נָתַ֖תְּ] לִפְנֵיהֶֽם׃את הלחם שלי, שנתתי לך – קמח, שמן ודבש – האכלת, ונתת אותם לפני הדמויות האלו כדי שיהיה ריח נעים, כך אמר הַשֵׁם אֲדֹנָי.
וְלַחְמִי֩ אֲשֶׁר־נָתַ֨תִּי לָ֜ךְ סֹ֣לֶת וָשֶׁ֤מֶן וּדְבַשׁ֙ הֶֽאֱכַלְתִּ֔יךְ וּנְתַתִּ֧יהוּ לִפְנֵיהֶ֛ם לְרֵ֥יחַ נִיחֹ֖חַ וַיֶּ֑הִי נְאֻ֖ם אֲדֹנָ֥י יְהוִֽה׃לקחת את הבנים ואת הבנות שילדת לי, וזבחת אותם כדי לאכול.
וַתִּקְחִ֞י אֶת־בָּנַ֤יִךְ וְאֶת־בְּנוֹתַ֙יִךְ֙ אֲשֶׁ֣ר יָלַ֣דְתְּ לִ֔י וַתִּזְבָּחִ֥ים לָהֶ֖ם לֶאֱכ֑וֹל הַמְעַ֖ט מתזנתך [מִתַּזְנוּתָֽיִךְ׃]כא–כד
בגידת ירושלים ושכחת ימי הנעורים
ושחטת את בנייך, והעברת אותם לאלוהיך.
וַֽתִּשְׁחֲטִ֖י אֶת־בָּנָ֑י וַֽתִּתְּנִ֔ים בְּהַעֲבִ֥יר אוֹתָ֖ם לָהֶֽם׃ולא זכרת את כל מעשי המרע והתפרעויות שלך, ואת ימי נעירותיך כשעמדת חשופה וערומה, כשעמדת בדם שלך.
וְאֵ֤ת כָּל־תּוֹעֲבֹתַ֙יִךְ֙ וְתַזְנֻתַ֔יִךְ לֹ֥א זכרתי [זָכַ֖רְתְּ] אֶת־יְמֵ֣י נְעוּרָ֑יִךְ בִּֽהְיוֹתֵךְ֙ עֵרֹ֣ם וְעֶרְיָ֔ה מִתְבּוֹסֶ֥סֶת בְּדָמֵ֖ךְ הָיִֽית׃ואחרי כל הרע שעשית, אוי לך, כך אומר אדוני ה'.
וַיְהִ֕י אַחֲרֵ֖י כָּל־רָעָתֵ֑ךְ א֣וֹי א֣וֹי לָ֔ךְ נְאֻ֖ם אֲדֹנָ֥י יְהוִֽה׃בנית לעצמך גדר והקמת לעצמך מגדלים בכל רחוב.
וַתִּבְנִי־לָ֖ךְ גֶּ֑ב וַתַּעֲשִׂי־לָ֥ךְ רָמָ֖ה בְּכָל־רְחֽוֹב׃כה–כח
התדרדרות ירושלים לבריתות זנות
בנית את המעלה של כל סוף הדרך, וגם הפכת את יופיי למעשה נתעב, ופתחת את רגליי לכל העובר, והגדלת את זנותך.
אֶל־כָּל־רֹ֣אשׁ דֶּ֗רֶךְ בָּנִית֙ רָֽמָתֵ֔ךְ וַתְּתַֽעֲבִי֙ אֶת־יָפְיֵ֔ךְ וַתְּפַשְּׂקִ֥י אֶת־רַגְלַ֖יִךְ לְכָל־עוֹבֵ֑ר וַתַּרְבִּ֖י אֶת־תזנתך [תַּזְנוּתָֽיִךְ׃]זננת עם בני מצרים, השכנות שלך, שהם גדולי בשר, והגדלת את הזנות שלך כדי להכעיס אותי.
וַתִּזְנִ֧י אֶל־בְּנֵֽי־מִצְרַ֛יִם שְׁכֵנַ֖יִךְ גִּדְלֵ֣י בָשָׂ֑ר וַתַּרְבִּ֥י אֶת־תַּזְנֻתֵ֖ךְ לְהַכְעִיסֵֽנִי׃והנה שלחתי את ידי נגדך, וצמצמתי את חוקיך, ונתתי אותך בידי רצון נפשות שונאותייך, בנות פלשתים, שהתביישו ממעשי העוולה שלך.
וְהִנֵּ֨ה נָטִ֤יתִי יָדִי֙ עָלַ֔יִךְ וָאֶגְרַ֖ע חֻקֵּ֑ךְ וָאֶתְּנֵ֞ךְ בְּנֶ֤פֶשׁ שֹׂנְאוֹתַ֙יִךְ֙ בְּנ֣וֹת פְּלִשְׁתִּ֔ים הַנִּכְלָמ֖וֹת מִדַּרְכֵּ֥ךְ זִמָּֽה׃זננת עם בני אשור מבלי ששבעת, וזננת, וגם לא שבעת.
וַתִּזְנִי֙ אֶל־בְּנֵ֣י אַשּׁ֔וּר מִבִּלְתִּ֖י שָׂבְעָתֵ֑ךְ וַתִּזְנִ֕ים וְגַ֖ם לֹ֥א שָׂבָֽעַתְּ׃כט–לב
הַזְּנוּת הַמְּשֻׁלֶּלֶת שֶׁל יְרוּשָׁלִַם
הֶעֱלִית את הַזְּנוּת שֶׁלָּךְ עַד אֶל אֶרֶץ כְּנַעַן כְּמוֹ שֶׁל כְּשַׂדִּים, וְגַם בְּזֹאת לֹא הִתְרוֹצְצַת.
וַתַּרְבִּ֧י אֶת־תַּזְנוּתֵ֛ךְ אֶל־אֶ֥רֶץ כְּנַ֖עַן כַּשְׂדִּ֑ימָה וְגַם־בְּזֹ֖את לֹ֥א שָׂבָֽעַתְּ׃מָה הָיָה חֲסֵר לְלִבֵּךְ, אָמַר הַשֵּׁם אֲדֹנָי, בְּעֶצֶם כָּל מַעֲשֵׂיַּיִךְ שֶׁל אִשָּׁה זוֹנָה שֶׁשּׁוֹלֶתֶת?
מָ֤ה אֲמֻלָה֙ לִבָּתֵ֔ךְ נְאֻ֖ם אֲדֹנָ֣י יְהוִ֑ה בַּעֲשׂוֹתֵךְ֙ אֶת־כָּל־אֵ֔לֶּה מַעֲשֵׂ֥ה אִשָּֽׁה־זוֹנָ֖ה שַׁלָּֽטֶת׃בְּעִקְבוֹת הַבָּנוֹת שֶׁלָּךְ נָתַת לָן אֶת הַגַּב וְאֶת הָרֹאשׁ, וּבְכָל הַשְּׁלוּחִים עָשִׂיתִי אֶת הָרָמָה, אַךְ לֹא הָיִית כְּזוֹנָה שֶׁמְּחַפֶּשֶׁת כֶּסֶף.
בִּבְנוֹתַ֤יִךְ גַּבֵּךְ֙ בְּרֹ֣אשׁ כָּל־דֶּ֔רֶךְ וְרָמָתֵ֥ךְ עשיתי [עָשִׂ֖ית] בְּכָל־רְח֑וֹב וְלֹא־הייתי [הָיִ֥ית] כַּזּוֹנָ֖ה לְקַלֵּ֥ס אֶתְנָֽן׃הָאִשָּׁה הַנֶּאֱמֶנֶת לְזֹנוּת, תַּחַת אִישָׁה אַחֶרֶת, לָקְחָה אֶת זָרִים.
הָאִשָּׁ֖ה הַמְּנָאָ֑פֶת תַּ֣חַת אִישָׁ֔הּ תִּקַּ֖ח אֶת־זָרִֽים׃לג–לו
ההיפוך של ירושלים
כל הזונות מקבלות מתנה, אבל את נתת את המתנות שלך לכל האוהבים שלך, ואפילו שורית אותם לבוא אלייך מכל עבר בגלל בגידותייך.
לְכָל־זֹנ֖וֹת יִתְּנוּ־נֵ֑דֶה וְאַ֨תְּ נָתַ֤תְּ אֶת־נְדָנַ֙יִךְ֙ לְכָל־מְאַֽהֲבַ֔יִךְ וַתִּשְׁחֳדִ֣י אוֹתָ֗ם לָב֥וֹא אֵלַ֛יִךְ מִסָּבִ֖יב בְּתַזְנוּתָֽיִךְ׃עשית הפוך מכל הנשים בבגידותייך, כי לא בטחת אחרי, וגם לא קיבלת את הכסף (את האתנן) כפי שנותנים, ולכן הפכת הפוכה.
וַיְהִי־בָ֨ךְ הֵ֤פֶךְ מִן־הַנָּשִׁים֙ בְּתַזְנוּתַ֔יִךְ וְאַחֲרַ֖יִךְ לֹ֣א זוּנָּ֑ה וּבְתִתֵּ֣ךְ אֶתְנָ֗ן וְאֶתְנַ֛ן לֹ֥א נִתַּן־לָ֖ךְ וַתְּהִ֥י לְהֶֽפֶךְ׃על המילים
המשמעות היא שהיא לא קיבלה שוחד כמו אחרות, אלא היא שילמה לאחרים.
לכן, זונה, שמעי את דברי ה'.
לָכֵ֣ן זוֹנָ֔ה שִׁמְעִ֖י דְּבַר־יְהוָֽה׃ (פ)כך אומר אדוני ה', בגלל שנשפכה הנחושת שלך וחשפת את ערייך בבגידותייך בפני האוהבים שלך, ופני כל עבודה הזבית שעשית עם בנייך.
כֹּֽה־אָמַ֞ר אֲדֹנָ֣י יְהֹוִ֗ה יַ֣עַן הִשָּׁפֵ֤ךְ נְחֻשְׁתֵּךְ֙ וַתִּגָּלֶ֣ה עֶרְוָתֵ֔ךְ בְּתַזְנוּתַ֖יִךְ עַל־מְאַהֲבָ֑יִךְ וְעַל֙ כָּל־גִּלּוּלֵ֣י תוֹעֲבוֹתַ֔יִךְ וְכִדְמֵ֣י בָנַ֔יִךְ אֲשֶׁ֥ר נָתַ֖תְּ לָהֶֽם׃לז–מ
עונש ירושלים על בגידתה
לכן הנה אני אוסף את כל מאהביך שעשית איתם בוגסטי, ואת כל מי שאהבת על פני כל מי ששנאת. ואסוף אותם עליך מכל העבר, ואחשוף את עירוייך בפניהם, והם יראו את כל עירוייך.
לָ֠כֵן הִנְנִ֨י מְקַבֵּ֤ץ אֶת־כָּל־מְאַהֲבַ֙יִךְ֙ אֲשֶׁ֣ר עָרַ֣בְתְּ עֲלֵיהֶ֔ם וְאֵת֙ כָּל־אֲשֶׁ֣ר אָהַ֔בְתְּ עַ֖ל כָּל־אֲשֶׁ֣ר שָׂנֵ֑את וְקִבַּצְתִּי֩ אֹתָ֨ם עָלַ֜יִךְ מִסָּבִ֗יב וְגִלֵּיתִ֤י עֶרְוָתֵךְ֙ אֲלֵהֶ֔ם וְרָא֖וּ אֶת־כָּל־עֶרְוָתֵֽךְ׃אשפט אותך במשפט של בוגדניות ושופכת דם, ואתן לך דם קנאה וזעם.
וּשְׁפַטְתִּיךְ֙ מִשְׁפְּטֵ֣י נֹאֲפ֔וֹת וְשֹׁפְכֹ֖ת דָּ֑ם וּנְתַתִּ֕יךְ דַּ֥ם חֵמָ֖ה וְקִנְאָֽה׃אתן אותך לידיהם, והם ישברו את גבך, יפרקו את המגדלים שלך, יקלקלו את בגדייך, ייקחו את כלי התפארת שלך, וישאירו אותך עירומה וערי[`ה].
וְנָתַתִּ֨י אוֹתָ֜ךְ בְּיָדָ֗ם וְהָרְס֤וּ גַבֵּךְ֙ וְנִתְּצ֣וּ רָמֹתַ֔יִךְ וְהִפְשִׁ֤יטוּ אוֹתָךְ֙ בְּגָדַ֔יִךְ וְלָקְח֖וּ כְּלֵ֣י תִפְאַרְתֵּ֑ךְ וְהִנִּיח֖וּךְ עֵירֹ֥ם וְעֶרְיָֽה׃הם יאספו נגדך קהל, ירجمו אותך באבנים וידקרו אותך בחרבותיהם.
וְהֶעֱל֤וּ עָלַ֙יִךְ֙ קָהָ֔ל וְרָגְמ֥וּ אוֹתָ֖ךְ בָּאָ֑בֶן וּבִתְּק֖וּךְ בְּחַרְבוֹתָֽם׃מא–מד
העונש והתשובה של ירושלים
הבתים שלך יישרפו באש, ויבצעו בך משפט מול עיני נשים רבות. אני אסיים איתך את הבגדוּת, ולא תעשי יותר חיל.
וְשָׂרְפ֤וּ בָתַּ֙יִךְ֙ בָּאֵ֔שׁ וְעָשׂוּ־בָ֣ךְ שְׁפָטִ֔ים לְעֵינֵ֖י נָשִׁ֣ים רַבּ֑וֹת וְהִשְׁבַּתִּיךְ֙ מִזּוֹנָ֔ה וְגַם־אֶתְנַ֖ן לֹ֥א תִתְּנִי־עֽוֹד׃אני אשפוך עליך את הכעס שלי, והקנאה שלי בך תירגע. אשקט ולא אכעס עליך יותר.
וַהֲנִחֹתִ֤י חֲמָתִי֙ בָּ֔ךְ וְסָ֥רָה קִנְאָתִ֖י מִמֵּ֑ךְ וְשָׁ֣קַטְתִּ֔י וְלֹ֥א אֶכְעַ֖ס עֽוֹד׃בגלל שלא זכרת את ימי נעירותך, ועשית לי את כל הדברים האלה, גם אני החלטתי להעניש אותך כפי שראוי. נאמר אדונאי יהוה: לא עשיתי את העונש על כל המעשים המגעילים שלך.
יַ֗עַן אֲשֶׁ֤ר לֹֽא־זכרתי [זָכַרְתְּ֙] אֶת־יְמֵ֣י נְעוּרַ֔יִךְ וַתִּרְגְּזִי־לִ֖י בְּכָל־אֵ֑לֶּה וְגַם־אֲנִ֨י הֵ֜א דַּרְכֵּ֣ךְ ׀ בְּרֹ֣אשׁ נָתַ֗תִּי נְאֻם֙ אֲדֹנָ֣י יְהוִ֔ה וְלֹ֤א עשיתי [עָשִׂית֙] אֶת־הַזִּמָּ֔ה עַ֖ל כָּל־תּוֹעֲבֹתָֽיִךְ׃על המילים
הטקסט המקורי מכיל ספק לגבי הפועל 'זכרת' ו'עשית' בגלל סימני המקרא.
הנה, כל המשל שמשתמשים בו נגדך הוא: ככה הבת של אמא שלה.
הִנֵּה֙ כָּל־הַמֹּשֵׁ֔ל עָלַ֥יִךְ יִמְשֹׁ֖ל לֵאמֹ֑ר כְּאִמָּ֖ה בִּתָּֽהּ׃מה–מח
השוואת ירושלים לאחיותיה
הבת של אמך היא כמי שגואלת את אשתה ואת בניה, ואחיותיך הן אלו שגאלו את בעליהן ואת בניהן. אמך הייתה חיתית ואביך היה אמורי.
בַּת־אִמֵּ֣ךְ אַ֔תְּ גֹּעֶ֥לֶת אִישָׁ֖הּ וּבָנֶ֑יהָ וַאֲח֨וֹת אֲחוֹתֵ֜ךְ אַ֗תְּ אֲשֶׁ֤ר גָּֽעֲ֙לוּ֙ אַנְשֵׁיהֶ֣ן וּבְנֵיהֶ֔ן אִמְּכֶ֣ן חִתִּ֔ית וַאֲבִיכֶ֖ן אֱמֹרִֽי׃אחותך הגדולה היא שמרון ובנותיה היושבות בצד שמאל שלך, ואחותך הקטנה ממך היא שדות ובנותיה היושבות בצד ימין שלך.
וַאֲחוֹתֵ֨ךְ הַגְּדוֹלָ֤ה שֹֽׁמְרוֹן֙ הִ֣יא וּבְנוֹתֶ֔יהָ הַיּוֹשֶׁ֖בֶת עַל־שְׂמֹאולֵ֑ךְ וַאֲחוֹתֵ֞ךְ הַקְּטַנָּ֣ה מִמֵּ֗ךְ הַיּוֹשֶׁ֙בֶת֙ מִֽימִינֵ֔ךְ סְדֹ֖ם וּבְנוֹתֶֽיהָ׃לא הלכת בדרכיהן, ועשית מעשים נתעבים, במידה קטנה בלבד, והרסת חלק מהן בכל דרכיך.
וְלֹ֤א בְדַרְכֵיהֶן֙ הָלַ֔כְתְּ וּבְתוֹעֲבֽוֹתֵיהֶ֖ן עשיתי [עָשִׂ֑ית] כִּמְעַ֣ט קָ֔ט וַתַּשְׁחִ֥תִי מֵהֵ֖ן בְּכָל־דְּרָכָֽיִךְ׃אני נשבע, נא ה' , שאם שדות ואחיותיה עשו כפי שאת ובנותיך עשיתן, הרי ששדות עשתה את מעשיה.
חַי־אָ֗נִי נְאֻם֙ אֲדֹנָ֣י יְהוִ֔ה אִם־עָֽשְׂתָה֙ סְדֹ֣ם אֲחוֹתֵ֔ךְ הִ֖יא וּבְנוֹתֶ֑יהָ כַּאֲשֶׁ֣ר עָשִׂ֔ית אַ֖תְּ וּבְנוֹתָֽיִךְ׃מט–נב
השוואה בין ירושלים לסדום ושומרון
הנה, זה היה העוון של סדום אחותך. הגאווה של שבעת סוגי האוכל ושלוות השקט היו שלה ושל בנותיה, אבל היא לא עזרה לעני ולא דאגה לעני.
הִנֵּה־זֶ֣ה הָיָ֔ה עֲוֺ֖ן סְדֹ֣ם אֲחוֹתֵ֑ךְ גָּא֨וֹן שִׂבְעַת־לֶ֜חֶם וְשַׁלְוַ֣ת הַשְׁקֵ֗ט הָ֤יָה לָהּ֙ וְלִבְנוֹתֶ֔יהָ וְיַד־עָנִ֥י וְאֶבְי֖וֹן לֹ֥א הֶחֱזִֽיקָה׃הן התנשאו ועשו דבר מכוער לפניי, ואני ענישה אותן כפי שראיתי.
וַֽתִּגְבְּהֶ֔ינָה וַתַּעֲשֶׂ֥ינָה תוֹעֵבָ֖ה לְפָנָ֑י וָאָסִ֥יר אֶתְהֶ֖ן כַּאֲשֶׁ֥ר רָאִֽיתִי׃ (ס)שומרון לא עשתה אפילו חצי מהחטאים שלך, אבל את הגברת את המעשים המכוערים שלך יותר ממנה, וגרמת לאחותך להיראות צודקת בכל המעשים המכוערים שעשית.
וְשֹׁ֣מְר֔וֹן כַּחֲצִ֥י חַטֹּאתַ֖יִךְ לֹ֣א חָטָ֑אָה וַתַּרְבִּ֤י אֶת־תּוֹעֲבוֹתַ֙יִךְ֙ מֵהֵ֔נָּה וַתְּצַדְּקִי֙ אֶת־אחותך [אֲחוֹתַ֔יִךְ] בְּכָל־תּוֹעֲבוֹתַ֖יִךְ אֲשֶׁ֥ר עשיתי [עָשִֽׂית׃]גם את נושאת את הבושה שהעלית על אחותך בגלל חטאייך. בגלל המעשים המכוערים שסבלת מהם, הן נראות צודקות מולך, וגם את תתביישי ותספגי את הבושה בגלל שצדקת את אחיותיך.
גַּם־אַ֣תְּ ׀ שְׂאִ֣י כְלִמָּתֵ֗ךְ אֲשֶׁ֤ר פִּלַּלְתְּ֙ לַֽאֲחוֹתֵ֔ךְ בְּחַטֹּאתַ֛יִךְ אֲשֶׁר־הִתְעַ֥בְתְּ מֵהֵ֖ן תִּצְדַּ֣קְנָה מִמֵּ֑ךְ וְגַם־אַ֥תְּ בּ֙וֹשִׁי֙ וּשְׂאִ֣י כְלִמָּתֵ֔ךְ בְּצַדֶּקְתֵּ֖ךְ אַחְיוֹתֵֽךְ׃נג–נו
שיבת המצב ובושת ירושלים
אני אחזיר את שבית סדם ובנותיה, ואת שבית שומרון ובנותיה, ואת שביתך בתוך התבוכה שלך.
וְשַׁבְתִּי֙ אֶת־שְׁבִ֣יתְהֶ֔ן אֶת־שבית [שְׁב֤וּת] סְדֹם֙ וּבְנוֹתֶ֔יהָ וְאֶת־שבית [שְׁב֥וּת] שֹׁמְר֖וֹן וּבְנוֹתֶ֑יהָ ושבית [וּשְׁב֥וּת] שְׁבִיתַ֖יִךְ בְּתוֹכָֽהְנָה׃כדי שתשארי עם הבושה שלך ותתביישי מכל מה שעשית, כשאת מנחמת אותן.
לְמַ֙עַן֙ תִּשְׂאִ֣י כְלִמָּתֵ֔ךְ וְנִכְלַ֕מְתְּ מִכֹּ֖ל אֲשֶׁ֣ר עָשִׂ֑ית בְּנַחֲמֵ֖ךְ אֹתָֽן׃אחיותיך סדם ובנותיה יחזרו למקומן הראשון, ושומרון ובנותיה יחזרו למקומן הראשון, וגם את ובנותיך תחזרו למקומכן הראשון.
וַאֲחוֹתַ֗יִךְ סְדֹ֤ם וּבְנוֹתֶ֙יהָ֙ תָּשֹׁ֣בְןָ לְקַדְמָתָ֔ן וְשֹֽׁמְרוֹן֙ וּבְנוֹתֶ֔יהָ תָּשֹׁ֖בְןָ לְקַדְמָתָ֑ן וְאַתְּ֙ וּבְנוֹתַ֔יִךְ תְּשֻׁבֶ֖ינָה לְקַדְמַתְכֶֽן׃וסדם לא הייתה אחותך ביום שהייתה לך התפארת.
וְל֤וֹא הָֽיְתָה֙ סְדֹ֣ם אֲחוֹתֵ֔ךְ לִשְׁמוּעָ֖ה בְּפִ֑יךְ בְּי֖וֹם גְּאוֹנָֽיִךְ׃נז–ס
העונש על בגידת הברית וההבטחה לעתיד
לפני שרע שלך יתגלה, בדיוק כמו זמן הבושה של בנות ארם וכל הסביבה שלך, בנות פלשתים, שמרגלות אותך מכל עבר.
בְּטֶרֶם֮ תִּגָּלֶ֣ה רָעָתֵךְ֒ כְּמ֗וֹ עֵ֚ת חֶרְפַּ֣ת בְּנוֹת־אֲרָ֔ם וְכָל־סְבִיבוֹתֶ֖יהָ בְּנ֣וֹת פְּלִשְׁתִּ֑ים הַשָּׁאט֥וֹת אוֹתָ֖ךְ מִסָּבִֽיב׃את תיסוֹא את הרשע שלך ואת העתיקות שלך, נא הַשֵּׁם.
אֶת־זִמָּתֵ֥ךְ וְאֶת־תּוֹעֲבוֹתַ֖יִךְ אַ֣תְּ נְשָׂאתִ֑ים נְאֻ֖ם יְהוָֽה׃ (ס)כי כך אמר אדוני הַשֵּׁם: את תעשי בך כפי שעשית, כפי שביזת את הברית.
כִּ֣י כֹ֤ה אָמַר֙ אֲדֹנָ֣י יְהוִ֔ה ועשית [וְעָשִׂ֥יתִי] אוֹתָ֖ךְ כַּאֲשֶׁ֣ר עָשִׂ֑ית אֲשֶׁר־בָּזִ֥ית אָלָ֖ה לְהָפֵ֥ר בְּרִֽית׃אני אזכור את הברית שלי איתך בימי נעירותך, ואקים לך ברית עולם.
וְזָכַרְתִּ֨י אֲנִ֧י אֶת־בְּרִיתִ֛י אוֹתָ֖ךְ בִּימֵ֣י נְעוּרָ֑יִךְ וַהֲקִמוֹתִ֥י לָ֖ךְ בְּרִ֥ית עוֹלָֽם׃סא–סג
חידוש הברית והכפרה
תזכרי את דרכייך ותתביישי כשלקחת את אחיותייך הגדולות ממך עבור הקטנות ממך, ואני אתן אותן לך כבנות, אך לא כחלק מהברית שלך.
וְזָכַ֣רְתְּ אֶת־דְּרָכַיִךְ֮ וְנִכְלַמְתְּ֒ בְּקַחְתֵּ֗ךְ אֶת־אֲחוֹתַ֙יִךְ֙ הַגְּדֹל֣וֹת מִמֵּ֔ךְ אֶל־הַקְּטַנּ֖וֹת מִמֵּ֑ךְ וְנָתַתִּ֨י אֶתְהֶ֥ן לָ֛ךְ לְבָנ֖וֹת וְלֹ֥א מִבְּרִיתֵֽךְ׃ואני אקים מחדש את הברית שלי איתך, ואז תדעי שאני ה׳.
וַהֲקִימוֹתִ֥י אֲנִ֛י אֶת־בְּרִיתִ֖י אִתָּ֑ךְ וְיָדַ֖עַתְּ כִּֽי־אֲנִ֥י יְהוָֽה׃כדי שתזכרי ותתביישי, ולא יהיה לך עוד מילה להצדיק את עצמך מול הבושה שגרמת. אני אכפר לך על כל מה שעשית, כך אומר האדון ה׳.
לְמַ֤עַן תִּזְכְּרִי֙ וָבֹ֔שְׁתְּ וְלֹ֨א יִֽהְיֶה־לָּ֥ךְ עוֹד֙ פִּתְח֣וֹן פֶּ֔ה מִפְּנֵ֖י כְּלִמָּתֵ֑ךְ בְּכַפְּרִי־לָךְ֙ לְכָל־אֲשֶׁ֣ר עָשִׂ֔ית נְאֻ֖ם אֲדֹנָ֥י יְהוִֽה׃ (ס)Tanach with Ta'amei Hamikra · ניקוד וטעמי מקרא
א–ד
מקור ירושלים ומצבה ביום לידתה
וַיְהִ֥י דְבַר־יְהוָ֖ה אֵלַ֥י לֵאמֹֽר׃
בֶּן־אָדָ֕ם הוֹדַ֥ע אֶת־יְרוּשָׁלִַ֖ם אֶת־תּוֹעֲבֹתֶֽיהָ׃
וְאָמַרְתָּ֞ כֹּה־אָמַ֨ר אֲדֹנָ֤י יְהוִה֙ לִיר֣וּשָׁלִַ֔ם מְכֹרֹתַ֙יִךְ֙ וּמֹ֣לְדֹתַ֔יִךְ מֵאֶ֖רֶץ הַֽכְּנַעֲנִ֑י אָבִ֥יךְ הָאֱמֹרִ֖י וְאִמֵּ֥ךְ חִתִּֽית׃
וּמוֹלְדוֹתַ֗יִךְ בְּי֨וֹם הוּלֶּ֤דֶת אֹתָךְ֙ לֹֽא־כָרַּ֣ת שָׁרֵּ֔ךְ וּבְמַ֥יִם לֹֽא־רֻחַ֖צְתְּ לְמִשְׁעִ֑י וְהָמְלֵ֙חַ֙ לֹ֣א הֻמְלַ֔חַתְּ וְהָחְתֵּ֖ל לֹ֥א חֻתָּֽלְתְּ׃
ה–ח
השמירה על היילודה והברית
לֹא־חָ֨סָה עָלַ֜יִךְ עַ֗יִן לַעֲשׂ֥וֹת לָ֛ךְ אַחַ֥ת מֵאֵ֖לֶּה לְחֻמְלָ֣ה עָלָ֑יִךְ וַֽתֻּשְׁלְכִ֞י אֶל־פְּנֵ֤י הַשָּׂדֶה֙ בְּגֹ֣עַל נַפְשֵׁ֔ךְ בְּי֖וֹם הֻלֶּ֥דֶת אֹתָֽךְ׃
וָאֶעֱבֹ֤ר עָלַ֙יִךְ֙ וָֽאֶרְאֵ֔ךְ מִתְבּוֹסֶ֖סֶת בְּדָמָ֑יִךְ וָאֹ֤מַר לָךְ֙ בְּדָמַ֣יִךְ חֲיִ֔י וָאֹ֥מַר לָ֖ךְ בְּדָמַ֥יִךְ חֲיִֽי׃
רְבָבָ֗ה כְּצֶ֤מַח הַשָּׂדֶה֙ נְתַתִּ֔יךְ וַתִּרְבִּי֙ וַֽתִּגְדְּלִ֔י וַתָּבֹ֖אִי בַּעֲדִ֣י עֲדָיִ֑ים שָׁדַ֤יִם נָכֹ֙נוּ֙ וּשְׂעָרֵ֣ךְ צִמֵּ֔חַ וְאַ֖תְּ עֵרֹ֥ם וְעֶרְיָֽה׃
וָאֶעֱבֹ֨ר עָלַ֜יִךְ וָאֶרְאֵ֗ךְ וְהִנֵּ֤ה עִתֵּךְ֙ עֵ֣ת דֹּדִ֔ים וָאֶפְרֹ֤שׂ כְּנָפִי֙ עָלַ֔יִךְ וָאֲכַסֶּ֖ה עֶרְוָתֵ֑ךְ וָאֶשָּׁ֣בַֽע לָ֠ךְ וָאָב֨וֹא בִבְרִ֜ית אֹתָ֗ךְ נְאֻ֛ם אֲדֹנָ֥י יְהוִ֖ה וַתִּ֥הְיִי לִֽי׃
ט–יב
התקדמות המעמד של ירושלים
וָאֶרְחָצֵ֣ךְ בַּמַּ֔יִם וָאֶשְׁטֹ֥ף דָּמַ֖יִךְ מֵֽעָלָ֑יִךְ וָאֲסֻכֵ֖ךְ בַּשָּֽׁמֶן׃
וָאַלְבִּישֵׁ֣ךְ רִקְמָ֔ה וָאֶנְעֲלֵ֖ךְ תָּ֑חַשׁ וָאֶחְבְּשֵׁ֣ךְ בַּשֵּׁ֔שׁ וַאֲכַסֵּ֖ךְ מֶֽשִׁי׃
וָאֶעְדֵּ֖ךְ עֶ֑דִי וָאֶתְּנָ֤ה צְמִידִים֙ עַל־יָדַ֔יִךְ וְרָבִ֖יד עַל־גְּרוֹנֵֽךְ׃
וָאֶתֵּ֥ן נֶ֙זֶם֙ עַל־אַפֵּ֔ךְ וַעֲגִילִ֖ים עַל־אָזְנָ֑יִךְ וַעֲטֶ֥רֶת תִּפְאֶ֖רֶת בְּרֹאשֵֽׁךְ׃
יג–טז
הַתַּלְאָה שֶׁל יְרוּשָׁלַיִם
וַתַּעְדִּ֞י זָהָ֣ב וָכֶ֗סֶף וּמַלְבּוּשֵׁךְ֙ ששי [שֵׁ֤שׁ] וָמֶ֙שִׁי֙ וְרִקְמָ֔ה סֹ֧לֶת וּדְבַ֛שׁ וָשֶׁ֖מֶן אכלתי [אָכָ֑לְתְּ] וַתִּ֙יפִי֙ בִּמְאֹ֣ד מְאֹ֔ד וַֽתִּצְלְחִ֖י לִמְלוּכָֽה׃
וַיֵּ֨צֵא לָ֥ךְ שֵׁ֛ם בַּגּוֹיִ֖ם בְּיָפְיֵ֑ךְ כִּ֣י ׀ כָּלִ֣יל ה֗וּא בַּֽהֲדָרִי֙ אֲשֶׁר־שַׂ֣מְתִּי עָלַ֔יִךְ נְאֻ֖ם אֲדֹנָ֥י יְהוִֽה׃
וַתִּבְטְחִ֣י בְיָפְיֵ֔ךְ וַתִּזְנִ֖י עַל־שְׁמֵ֑ךְ וַתִּשְׁפְּכִ֧י אֶת־תַּזְנוּתַ֛יִךְ עַל־כָּל־עוֹבֵ֖ר לוֹ־יֶֽהִי׃
וַתִּקְחִ֣י מִבְּגָדַ֗יִךְ וַתַּֽעֲשִׂי־לָךְ֙ בָּמ֣וֹת טְלֻא֔וֹת וַתִּזְנִ֖י עֲלֵיהֶ֑ם לֹ֥א בָא֖וֹת וְלֹ֥א יִהְיֶֽה׃
יז–כ
ניצול משאבי הברכה למרד
וַתִּקְחִ֞י כְּלֵ֣י תִפְאַרְתֵּ֗ךְ מִזְּהָבִ֤י וּמִכַּסְפִּי֙ אֲשֶׁ֣ר נָתַ֣תִּי לָ֔ךְ וַתַּעֲשִׂי־לָ֖ךְ צַלְמֵ֣י זָכָ֑ר וַתִּזְנִי־בָֽם׃
וַתִּקְחִ֛י אֶת־בִּגְדֵ֥י רִקְמָתֵ֖ךְ וַתְּכַסִּ֑ים וְשַׁמְנִי֙ וּקְטָרְתִּ֔י נתתי [נָתַ֖תְּ] לִפְנֵיהֶֽם׃
וְלַחְמִי֩ אֲשֶׁר־נָתַ֨תִּי לָ֜ךְ סֹ֣לֶת וָשֶׁ֤מֶן וּדְבַשׁ֙ הֶֽאֱכַלְתִּ֔יךְ וּנְתַתִּ֧יהוּ לִפְנֵיהֶ֛ם לְרֵ֥יחַ נִיחֹ֖חַ וַיֶּ֑הִי נְאֻ֖ם אֲדֹנָ֥י יְהוִֽה׃
וַתִּקְחִ֞י אֶת־בָּנַ֤יִךְ וְאֶת־בְּנוֹתַ֙יִךְ֙ אֲשֶׁ֣ר יָלַ֣דְתְּ לִ֔י וַתִּזְבָּחִ֥ים לָהֶ֖ם לֶאֱכ֑וֹל הַמְעַ֖ט מתזנתך [מִתַּזְנוּתָֽיִךְ׃]
כא–כד
בגידת ירושלים ושכחת ימי הנעורים
וַֽתִּשְׁחֲטִ֖י אֶת־בָּנָ֑י וַֽתִּתְּנִ֔ים בְּהַעֲבִ֥יר אוֹתָ֖ם לָהֶֽם׃
וְאֵ֤ת כָּל־תּוֹעֲבֹתַ֙יִךְ֙ וְתַזְנֻתַ֔יִךְ לֹ֥א זכרתי [זָכַ֖רְתְּ] אֶת־יְמֵ֣י נְעוּרָ֑יִךְ בִּֽהְיוֹתֵךְ֙ עֵרֹ֣ם וְעֶרְיָ֔ה מִתְבּוֹסֶ֥סֶת בְּדָמֵ֖ךְ הָיִֽית׃
וַיְהִ֕י אַחֲרֵ֖י כָּל־רָעָתֵ֑ךְ א֣וֹי א֣וֹי לָ֔ךְ נְאֻ֖ם אֲדֹנָ֥י יְהוִֽה׃
וַתִּבְנִי־לָ֖ךְ גֶּ֑ב וַתַּעֲשִׂי־לָ֥ךְ רָמָ֖ה בְּכָל־רְחֽוֹב׃
כה–כח
התדרדרות ירושלים לבריתות זנות
אֶל־כָּל־רֹ֣אשׁ דֶּ֗רֶךְ בָּנִית֙ רָֽמָתֵ֔ךְ וַתְּתַֽעֲבִי֙ אֶת־יָפְיֵ֔ךְ וַתְּפַשְּׂקִ֥י אֶת־רַגְלַ֖יִךְ לְכָל־עוֹבֵ֑ר וַתַּרְבִּ֖י אֶת־תזנתך [תַּזְנוּתָֽיִךְ׃]
וַתִּזְנִ֧י אֶל־בְּנֵֽי־מִצְרַ֛יִם שְׁכֵנַ֖יִךְ גִּדְלֵ֣י בָשָׂ֑ר וַתַּרְבִּ֥י אֶת־תַּזְנֻתֵ֖ךְ לְהַכְעִיסֵֽנִי׃
וְהִנֵּ֨ה נָטִ֤יתִי יָדִי֙ עָלַ֔יִךְ וָאֶגְרַ֖ע חֻקֵּ֑ךְ וָאֶתְּנֵ֞ךְ בְּנֶ֤פֶשׁ שֹׂנְאוֹתַ֙יִךְ֙ בְּנ֣וֹת פְּלִשְׁתִּ֔ים הַנִּכְלָמ֖וֹת מִדַּרְכֵּ֥ךְ זִמָּֽה׃
וַתִּזְנִי֙ אֶל־בְּנֵ֣י אַשּׁ֔וּר מִבִּלְתִּ֖י שָׂבְעָתֵ֑ךְ וַתִּזְנִ֕ים וְגַ֖ם לֹ֥א שָׂבָֽעַתְּ׃
כט–לב
הַזְּנוּת הַמְּשֻׁלֶּלֶת שֶׁל יְרוּשָׁלִַם
וַתַּרְבִּ֧י אֶת־תַּזְנוּתֵ֛ךְ אֶל־אֶ֥רֶץ כְּנַ֖עַן כַּשְׂדִּ֑ימָה וְגַם־בְּזֹ֖את לֹ֥א שָׂבָֽעַתְּ׃
מָ֤ה אֲמֻלָה֙ לִבָּתֵ֔ךְ נְאֻ֖ם אֲדֹנָ֣י יְהוִ֑ה בַּעֲשׂוֹתֵךְ֙ אֶת־כָּל־אֵ֔לֶּה מַעֲשֵׂ֥ה אִשָּֽׁה־זוֹנָ֖ה שַׁלָּֽטֶת׃
בִּבְנוֹתַ֤יִךְ גַּבֵּךְ֙ בְּרֹ֣אשׁ כָּל־דֶּ֔רֶךְ וְרָמָתֵ֥ךְ עשיתי [עָשִׂ֖ית] בְּכָל־רְח֑וֹב וְלֹא־הייתי [הָיִ֥ית] כַּזּוֹנָ֖ה לְקַלֵּ֥ס אֶתְנָֽן׃
הָאִשָּׁ֖ה הַמְּנָאָ֑פֶת תַּ֣חַת אִישָׁ֔הּ תִּקַּ֖ח אֶת־זָרִֽים׃
לג–לו
ההיפוך של ירושלים
לְכָל־זֹנ֖וֹת יִתְּנוּ־נֵ֑דֶה וְאַ֨תְּ נָתַ֤תְּ אֶת־נְדָנַ֙יִךְ֙ לְכָל־מְאַֽהֲבַ֔יִךְ וַתִּשְׁחֳדִ֣י אוֹתָ֗ם לָב֥וֹא אֵלַ֛יִךְ מִסָּבִ֖יב בְּתַזְנוּתָֽיִךְ׃
וַיְהִי־בָ֨ךְ הֵ֤פֶךְ מִן־הַנָּשִׁים֙ בְּתַזְנוּתַ֔יִךְ וְאַחֲרַ֖יִךְ לֹ֣א זוּנָּ֑ה וּבְתִתֵּ֣ךְ אֶתְנָ֗ן וְאֶתְנַ֛ן לֹ֥א נִתַּן־לָ֖ךְ וַתְּהִ֥י לְהֶֽפֶךְ׃
לָכֵ֣ן זוֹנָ֔ה שִׁמְעִ֖י דְּבַר־יְהוָֽה׃ (פ)
כֹּֽה־אָמַ֞ר אֲדֹנָ֣י יְהֹוִ֗ה יַ֣עַן הִשָּׁפֵ֤ךְ נְחֻשְׁתֵּךְ֙ וַתִּגָּלֶ֣ה עֶרְוָתֵ֔ךְ בְּתַזְנוּתַ֖יִךְ עַל־מְאַהֲבָ֑יִךְ וְעַל֙ כָּל־גִּלּוּלֵ֣י תוֹעֲבוֹתַ֔יִךְ וְכִדְמֵ֣י בָנַ֔יִךְ אֲשֶׁ֥ר נָתַ֖תְּ לָהֶֽם׃
לז–מ
עונש ירושלים על בגידתה
לָ֠כֵן הִנְנִ֨י מְקַבֵּ֤ץ אֶת־כָּל־מְאַהֲבַ֙יִךְ֙ אֲשֶׁ֣ר עָרַ֣בְתְּ עֲלֵיהֶ֔ם וְאֵת֙ כָּל־אֲשֶׁ֣ר אָהַ֔בְתְּ עַ֖ל כָּל־אֲשֶׁ֣ר שָׂנֵ֑את וְקִבַּצְתִּי֩ אֹתָ֨ם עָלַ֜יִךְ מִסָּבִ֗יב וְגִלֵּיתִ֤י עֶרְוָתֵךְ֙ אֲלֵהֶ֔ם וְרָא֖וּ אֶת־כָּל־עֶרְוָתֵֽךְ׃
וּשְׁפַטְתִּיךְ֙ מִשְׁפְּטֵ֣י נֹאֲפ֔וֹת וְשֹׁפְכֹ֖ת דָּ֑ם וּנְתַתִּ֕יךְ דַּ֥ם חֵמָ֖ה וְקִנְאָֽה׃
וְנָתַתִּ֨י אוֹתָ֜ךְ בְּיָדָ֗ם וְהָרְס֤וּ גַבֵּךְ֙ וְנִתְּצ֣וּ רָמֹתַ֔יִךְ וְהִפְשִׁ֤יטוּ אוֹתָךְ֙ בְּגָדַ֔יִךְ וְלָקְח֖וּ כְּלֵ֣י תִפְאַרְתֵּ֑ךְ וְהִנִּיח֖וּךְ עֵירֹ֥ם וְעֶרְיָֽה׃
וְהֶעֱל֤וּ עָלַ֙יִךְ֙ קָהָ֔ל וְרָגְמ֥וּ אוֹתָ֖ךְ בָּאָ֑בֶן וּבִתְּק֖וּךְ בְּחַרְבוֹתָֽם׃
מא–מד
העונש והתשובה של ירושלים
וְשָׂרְפ֤וּ בָתַּ֙יִךְ֙ בָּאֵ֔שׁ וְעָשׂוּ־בָ֣ךְ שְׁפָטִ֔ים לְעֵינֵ֖י נָשִׁ֣ים רַבּ֑וֹת וְהִשְׁבַּתִּיךְ֙ מִזּוֹנָ֔ה וְגַם־אֶתְנַ֖ן לֹ֥א תִתְּנִי־עֽוֹד׃
וַהֲנִחֹתִ֤י חֲמָתִי֙ בָּ֔ךְ וְסָ֥רָה קִנְאָתִ֖י מִמֵּ֑ךְ וְשָׁ֣קַטְתִּ֔י וְלֹ֥א אֶכְעַ֖ס עֽוֹד׃
יַ֗עַן אֲשֶׁ֤ר לֹֽא־זכרתי [זָכַרְתְּ֙] אֶת־יְמֵ֣י נְעוּרַ֔יִךְ וַתִּרְגְּזִי־לִ֖י בְּכָל־אֵ֑לֶּה וְגַם־אֲנִ֨י הֵ֜א דַּרְכֵּ֣ךְ ׀ בְּרֹ֣אשׁ נָתַ֗תִּי נְאֻם֙ אֲדֹנָ֣י יְהוִ֔ה וְלֹ֤א עשיתי [עָשִׂית֙] אֶת־הַזִּמָּ֔ה עַ֖ל כָּל־תּוֹעֲבֹתָֽיִךְ׃
הִנֵּה֙ כָּל־הַמֹּשֵׁ֔ל עָלַ֥יִךְ יִמְשֹׁ֖ל לֵאמֹ֑ר כְּאִמָּ֖ה בִּתָּֽהּ׃
מה–מח
השוואת ירושלים לאחיותיה
בַּת־אִמֵּ֣ךְ אַ֔תְּ גֹּעֶ֥לֶת אִישָׁ֖הּ וּבָנֶ֑יהָ וַאֲח֨וֹת אֲחוֹתֵ֜ךְ אַ֗תְּ אֲשֶׁ֤ר גָּֽעֲ֙לוּ֙ אַנְשֵׁיהֶ֣ן וּבְנֵיהֶ֔ן אִמְּכֶ֣ן חִתִּ֔ית וַאֲבִיכֶ֖ן אֱמֹרִֽי׃
וַאֲחוֹתֵ֨ךְ הַגְּדוֹלָ֤ה שֹֽׁמְרוֹן֙ הִ֣יא וּבְנוֹתֶ֔יהָ הַיּוֹשֶׁ֖בֶת עַל־שְׂמֹאולֵ֑ךְ וַאֲחוֹתֵ֞ךְ הַקְּטַנָּ֣ה מִמֵּ֗ךְ הַיּוֹשֶׁ֙בֶת֙ מִֽימִינֵ֔ךְ סְדֹ֖ם וּבְנוֹתֶֽיהָ׃
וְלֹ֤א בְדַרְכֵיהֶן֙ הָלַ֔כְתְּ וּבְתוֹעֲבֽוֹתֵיהֶ֖ן עשיתי [עָשִׂ֑ית] כִּמְעַ֣ט קָ֔ט וַתַּשְׁחִ֥תִי מֵהֵ֖ן בְּכָל־דְּרָכָֽיִךְ׃
חַי־אָ֗נִי נְאֻם֙ אֲדֹנָ֣י יְהוִ֔ה אִם־עָֽשְׂתָה֙ סְדֹ֣ם אֲחוֹתֵ֔ךְ הִ֖יא וּבְנוֹתֶ֑יהָ כַּאֲשֶׁ֣ר עָשִׂ֔ית אַ֖תְּ וּבְנוֹתָֽיִךְ׃
מט–נב
השוואה בין ירושלים לסדום ושומרון
הִנֵּה־זֶ֣ה הָיָ֔ה עֲוֺ֖ן סְדֹ֣ם אֲחוֹתֵ֑ךְ גָּא֨וֹן שִׂבְעַת־לֶ֜חֶם וְשַׁלְוַ֣ת הַשְׁקֵ֗ט הָ֤יָה לָהּ֙ וְלִבְנוֹתֶ֔יהָ וְיַד־עָנִ֥י וְאֶבְי֖וֹן לֹ֥א הֶחֱזִֽיקָה׃
וַֽתִּגְבְּהֶ֔ינָה וַתַּעֲשֶׂ֥ינָה תוֹעֵבָ֖ה לְפָנָ֑י וָאָסִ֥יר אֶתְהֶ֖ן כַּאֲשֶׁ֥ר רָאִֽיתִי׃ (ס)
וְשֹׁ֣מְר֔וֹן כַּחֲצִ֥י חַטֹּאתַ֖יִךְ לֹ֣א חָטָ֑אָה וַתַּרְבִּ֤י אֶת־תּוֹעֲבוֹתַ֙יִךְ֙ מֵהֵ֔נָּה וַתְּצַדְּקִי֙ אֶת־אחותך [אֲחוֹתַ֔יִךְ] בְּכָל־תּוֹעֲבוֹתַ֖יִךְ אֲשֶׁ֥ר עשיתי [עָשִֽׂית׃]
גַּם־אַ֣תְּ ׀ שְׂאִ֣י כְלִמָּתֵ֗ךְ אֲשֶׁ֤ר פִּלַּלְתְּ֙ לַֽאֲחוֹתֵ֔ךְ בְּחַטֹּאתַ֛יִךְ אֲשֶׁר־הִתְעַ֥בְתְּ מֵהֵ֖ן תִּצְדַּ֣קְנָה מִמֵּ֑ךְ וְגַם־אַ֥תְּ בּ֙וֹשִׁי֙ וּשְׂאִ֣י כְלִמָּתֵ֔ךְ בְּצַדֶּקְתֵּ֖ךְ אַחְיוֹתֵֽךְ׃
נג–נו
שיבת המצב ובושת ירושלים
וְשַׁבְתִּי֙ אֶת־שְׁבִ֣יתְהֶ֔ן אֶת־שבית [שְׁב֤וּת] סְדֹם֙ וּבְנוֹתֶ֔יהָ וְאֶת־שבית [שְׁב֥וּת] שֹׁמְר֖וֹן וּבְנוֹתֶ֑יהָ ושבית [וּשְׁב֥וּת] שְׁבִיתַ֖יִךְ בְּתוֹכָֽהְנָה׃
לְמַ֙עַן֙ תִּשְׂאִ֣י כְלִמָּתֵ֔ךְ וְנִכְלַ֕מְתְּ מִכֹּ֖ל אֲשֶׁ֣ר עָשִׂ֑ית בְּנַחֲמֵ֖ךְ אֹתָֽן׃
וַאֲחוֹתַ֗יִךְ סְדֹ֤ם וּבְנוֹתֶ֙יהָ֙ תָּשֹׁ֣בְןָ לְקַדְמָתָ֔ן וְשֹֽׁמְרוֹן֙ וּבְנוֹתֶ֔יהָ תָּשֹׁ֖בְןָ לְקַדְמָתָ֑ן וְאַתְּ֙ וּבְנוֹתַ֔יִךְ תְּשֻׁבֶ֖ינָה לְקַדְמַתְכֶֽן׃
וְל֤וֹא הָֽיְתָה֙ סְדֹ֣ם אֲחוֹתֵ֔ךְ לִשְׁמוּעָ֖ה בְּפִ֑יךְ בְּי֖וֹם גְּאוֹנָֽיִךְ׃
נז–ס
העונש על בגידת הברית וההבטחה לעתיד
בְּטֶרֶם֮ תִּגָּלֶ֣ה רָעָתֵךְ֒ כְּמ֗וֹ עֵ֚ת חֶרְפַּ֣ת בְּנוֹת־אֲרָ֔ם וְכָל־סְבִיבוֹתֶ֖יהָ בְּנ֣וֹת פְּלִשְׁתִּ֑ים הַשָּׁאט֥וֹת אוֹתָ֖ךְ מִסָּבִֽיב׃
אֶת־זִמָּתֵ֥ךְ וְאֶת־תּוֹעֲבוֹתַ֖יִךְ אַ֣תְּ נְשָׂאתִ֑ים נְאֻ֖ם יְהוָֽה׃ (ס)
כִּ֣י כֹ֤ה אָמַר֙ אֲדֹנָ֣י יְהוִ֔ה ועשית [וְעָשִׂ֥יתִי] אוֹתָ֖ךְ כַּאֲשֶׁ֣ר עָשִׂ֑ית אֲשֶׁר־בָּזִ֥ית אָלָ֖ה לְהָפֵ֥ר בְּרִֽית׃
וְזָכַרְתִּ֨י אֲנִ֧י אֶת־בְּרִיתִ֛י אוֹתָ֖ךְ בִּימֵ֣י נְעוּרָ֑יִךְ וַהֲקִמוֹתִ֥י לָ֖ךְ בְּרִ֥ית עוֹלָֽם׃
סא–סג
חידוש הברית והכפרה
וְזָכַ֣רְתְּ אֶת־דְּרָכַיִךְ֮ וְנִכְלַמְתְּ֒ בְּקַחְתֵּ֗ךְ אֶת־אֲחוֹתַ֙יִךְ֙ הַגְּדֹל֣וֹת מִמֵּ֔ךְ אֶל־הַקְּטַנּ֖וֹת מִמֵּ֑ךְ וְנָתַתִּ֨י אֶתְהֶ֥ן לָ֛ךְ לְבָנ֖וֹת וְלֹ֥א מִבְּרִיתֵֽךְ׃
וַהֲקִימוֹתִ֥י אֲנִ֛י אֶת־בְּרִיתִ֖י אִתָּ֑ךְ וְיָדַ֖עַתְּ כִּֽי־אֲנִ֥י יְהוָֽה׃
לְמַ֤עַן תִּזְכְּרִי֙ וָבֹ֔שְׁתְּ וְלֹ֨א יִֽהְיֶה־לָּ֥ךְ עוֹד֙ פִּתְח֣וֹן פֶּ֔ה מִפְּנֵ֖י כְּלִמָּתֵ֑ךְ בְּכַפְּרִי־לָךְ֙ לְכָל־אֲשֶׁ֣ר עָשִׂ֔ית נְאֻ֖ם אֲדֹנָ֥י יְהוִֽה׃ (ס)
התמונה השלמה
הפרק, בקצרה
הנבואה מתארת את המקור הצנוע של ירוית, את ההשגחה האלוקית עליה ואת הכשל המוסרי של העיר.
פסוקים א–ד
מקור ירושלים ומצבה ביום לידתה
הנביא יחזקאל מקבל הודעה מה' להתעמת עם ירושלים. הוא חושף את שורשיה הכנעניים של העיר ומתאר את מצבה המזעזע והמזלזל ביום לידתה, כאשר לא זכתה לכל טקסי הטהרה והטיפול הנדרשים.
פסוקים ה–ח
השמירה על היילודה והברית
הפסוקים מתארים את מצבה העלוב של ירושלים מרגע לידתה, כשהייתה נטושה ללא טיפול ומוות. ה' מציל אותה מתוך הדם, מגדל אותה עד שהפכה לפורחת, ואז כורת איתה ברית של נאמנות ושותפות קיומית.
פסוקים ט–יב
התקדמות המעמד של ירושלים
פסוקים אלו מתארים תהליך של טיפוח והעצמה. לאחר תקופת הזלזול, ירושלים זוכה לניקוי, ללבוש מפואר ולקישוטים יוקרתיים של זהב ובד, מה שהופך אותה מנזוקה למלכה בעלת תפארת.
פסוקים יג–טז
הַתַּלְאָה שֶׁל יְרוּשָׁלַיִם
הַפֶּסוּקִים מְתָאֲרִים אֶת הַתַּהֲלִיכִים שֶׁל יְרוּשָׁלַיִם, שֶׁהִתְעַצְּמָה וְנִצְלְחָה בִּזְכוּת עֶזְרָה אֱלֹהִית, אַךְ אָז הִשְׁתַּמְּשָׁה בַּיֹּפִי שֶׁלָּהּ כְּכְלִי לְבִלְעוֹת וּלְזִנוּת עִם עַמִּים זָרִים, וְהִשְׁחִיתָה אֶת הַבָּמוֹת שֶׁהִיא בְּנוֹתָה.
פסוקים יז–כ
ניצול משאבי הברכה למרד
הפסוקים מתארים כיצד העם השתמש בכלי התפארת, בבגדים, במזון ובשמן שניתנו לו כמתנה מהאל, כדי לעבוד עבודה זרה ולבצע קורבנות אדם. הפסוקים מדגישים את ניצול המשאבים שהאל סיפק לצורך בגידה וזנות.
פסוקים כא–כד
בגידת ירושלים ושכחת ימי הנעורים
פסוקים אלו מתארים את הנאמנות המופקרת של ירושלים. העם הקריב את ילדיו לאלילים ושכח את מצבו העני והחשוף של ימי הנעור. לאחר כל הרע שעשתה, ה' מבהיר את חומרת המעשים. ירושלים בנתה לעצמה מבנים וגדרים בכל רחוב, כסמל להתרחבות וביצור המעשים המרע.
פסוקים כה–כח
התדרדרות ירושלים לבריתות זנות
הפסוקים מתארים את בגידת ירושלים בברית עם אלוהים דרך דימויי זנות. העיר בונה את כוחה בדרכים נתעבות, פותחת את עצמה לבריתות עם מצרים, פלשתים ואשור. למרות הבריתות הרבות עם העמים השכנים, העיר לא שבעה מפריצותה, דבר שהוביל לענישה וצמצום חוקים מצד ה' כתוצאה מהכעסו.
פסוקים כט–לב
הַזְּנוּת הַמְּשֻׁלֶּלֶת שֶׁל יְרוּשָׁלִַם
הַנָּבִיא יֶחְזֶקֶאל מְתָאֵר אֶת הַמַּעֲשִׂים הַנִּבְלָאִים שֶׁל יְרוּשָׁלִַם. הִיא הֶעֱלִית אֶת הַבְּגִידָה שֶׁלָּהּ עַד כְּנַעַן וְלֹא הִתְרוֹצְצָה מֵרָעָב. הִיא בִּעֲרָה אֶת לִבָּהּ בְּמַעֲשֵׂי זֹנוֹת וְלֹא שָׂרְתָה כְּמוֹ זֹנָה הַמְּחַפֶּשֶׁת כֶּסֶף, אֶלָּא הִיא הָיְתָה כְּזוֹנָה הַמְּחַפֶּשֶׁת אֲנָשִׁים זָרִים.
פסוקים לג–לו
ההיפוך של ירושלים
פסוקים אלו מתארים את בגידת ירושלים והתנהגותה החריגה. בניגוד לזונות רגילות המקבלות מתנות, ירושלים משלמת לאחרים כדי שיבואו אליה. הנביא קורא לה לשמוע את דברי ה', ומפרט את החשיפה של חטאיה וסדק בבריתה מול האוהבים והעבודה הזרה.
פסוקים לז–מ
עונש ירושלים על בגידתה
הפסוקים מתארים את העונש שייחתך על ירושלים בגלל בגידתה בברית. ה' יאסוף את כל נוכחיה ובעליה ויחשוף את חטאיה בפניהם. העונש כולל משפט קשה, הרס המבנים, גזל התפארת והשמדה על ידי קהל וחרבות.
פסוקים מא–מד
העונש והתשובה של ירושלים
הפסוקים מתארים את תוצאות הבגידה של ירושלים, הכוללת חורבן בתים ומשפט פומבי. לאחר הכעס והקנאה, הדובר מבטיח שהכעס יירגע לאחר שהעונש יבוצע כהתמודדות עם שכחת ימי הנעורים והמעשים המגעילים. הפסוק מסתיים בשימוש בפולמוס ומשל על קשר בין אם לבתה.
פסוקים מה–מח
השוואת ירושלים לאחיותיה
הנביא מתאר את שורשי המשפחה של ירושלים ואת קשריה עם שמות וסדום. הוא מאשים את ירושלים בכך שלא רק לא הלכה בדרכי אחיותיה, אלא אף ביצעה מעשים נתעבים ומשחיתים בדרכים חמורות עוד יותר ממה שהן עשו.
פסוקים מט–נב
השוואה בין ירושלים לסדום ושומרון
הפסוקים מתארים את עוון סדום כחוסר דאגה לעני למרות שפע, ואת התנשאותה של ירושלים שהפכה גרועה משומרון. ירושלים גורמת לאחותה להיראות צודקת בכך שהיא מגבירה את הרע, ובסוף תסבול מהבושה שהעניקה לאחרות.
פסוקים נג–נו
שיבת המצב ובושת ירושלים
הנבואה מדברת על החזרת המצב הקדום של סדם, שומרון וירושלים. התהליך יתקיים כדי להביא לירושלים את הבושה על מעשיה, תוך הצגת סדם ושומרון כמי שחזרו למקומן הראשון, בעוד ירושלים תתמודד עם ההשלכות של מעשיה ביום תהילתה.
פסוקים נז–ס
העונש על בגידת הברית וההבטחה לעתיד
פסוקים אלו מתארים את ההשלכות של בגידת העם בבריתו, שכוללת חשיפת רעו ובושה מול עמים שכנים כמו ארם ופלשת. הַשֵּׁם מצהיר כי העונש יהיה כתוצאה מהזלזול בברית, אך בסופו של דבר הוא מבטיח לזכור את הברית הישנה ולהקים ברית עולם חדשה וקבועה.
פסוקים סא–סג
חידוש הברית והכפרה
הפסוקים מתארים את הבטחת ה' לקיים ברית חדשה עם העם, למרות בגידות העבר. הברית החדשה תביא לתודעה של חרטה וביישון מול המעשים הקודמים, כאשר ה' מבטיח לכפר על כל עוונות העם ולשקם את הקשר איתו.
הפרק מסיים בהבטחה לחידוש הברית וכיסוי העוונות.
מעבר לקריאה הראשונה
לימוד ועיון
מבחר ממקורות חז״ל, בהסבר עכשווי. דברי המקור המצוטטים מובחנים מן ההסבר; פירושי מפרשים מובאים בהמשך ובנפרד.
מדברי חז״ל
ההבדל בין נעלי תפוסה לנעלי תפוסה חדשה
״אָמַר רַב יְהוּדָה אָמַר רַב: סַנְדָּל הַתָּפוּר בְּפִשְׁתָּן — אֵין חוֹלְצִין בּוֹ, שֶׁנֶּאֱמַר: ״וָאֶנְעֲלֵךְ תָּחַשׁ״. וְאֵימָא: תַּחַשׁ — אִין, מִידֵּי אַחֲרִינָא — לָא! ״נַעַל״ ״נַעַל״״
בְּמַקֲרֵה הַדִּיּוּק בַּדִּטְטָלִים שֶׁבַּתּוֹרָה, הַגְּמָרָא בְּיֶבָמוֹת דּוֹרֶשֶׁת אֶת הַמִּלָּה "תָּחַשׁ". רַב יְהוּדָה מְסַבֵּר שֶׁכְּשֶׁמַּדְבִּירִים עַל סַנְדָּל שֶׁנִּתְפָּר בְּפִשְׁתָּן, הַכַּוָּנָה הִיא שֶׁאֵין לוֹ לְהַחְלִיץ אוֹתוֹ מִמְּקוֹמוֹ. הַקְּוָנְטִים בַּטֶּקְסְט הַמַּקְדִּים מַצִּיעִים שְׁתֵּי הֶבְלֵי דִּקְדּוּק: אֶחָד, שֶׁמִּלַּת "תָּחַשׁ" מְצַמְצֶמֶת אֶת הָאֶפְשָׁרוּת לְהַחְלִיץ. הַשְּׁנִי, שֶׁהַקְּרִיבָה בַּמִּלִּים שֶׁל "נַעַל" וּ"נַעַל" מְבִיאָה לְמַחְלוֹקֶת בְּפִירוּשׁ הַמִּלָּה. הַדְּרָשָׁה מְבִטְּאָה אֶת הַמִּלִּים כְּכְלִי לְהַעֲמַקַת הַמִּשְׁמַע שֶׁל הַמַּעֲמָד הַקַּיָּם.
יבמות ק״ב ב:ה׳ ↗הַקִּימוֹן הַמְּיֻחָד שֶׁל יִשְׂרָאֵל
״ולא נחם אלהים דרך ארץ - שלא נהג עמם כדרך כל הארץ. היאך דרך כל הארץ? מי שהוא קונה עבדים, קונה אותם על מנת שיהיו״
בְּפֶרֶק זֶה בְּשֵׁמוֹת רַבָּה, הַמְפרִישׁ אֶת הַקֶּשֶׁר הַמְיֻחָד שֶׁל הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא לְיִשְׂרָאֵל. הַמַּפרִישׁ הוּא הַמַּבְטִיחַ שֶׁהַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא לֹא פָּעַל כְּדֵי לְהַעֲלֶה אֶת יִשְׂרָאֵל בְּדֶרֶךְ רגילה שֶׁל קְנִיָּה וְעֲבֹדוּת. בִּמְקוֹם לְקַנּוֹת עֲבָדִים וּלְטַפֵּל בָּהֶם, הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא רָחַם עַל יִשְׂרָאֵל וְדָרַג אֶת הַמַּעֲמָד הַנִּשְׂגָּב שֶׁלָּהֶם. הוּא רָחַץ אוֹתָם, סָכָה אוֹתָם בְּשֶׁמֶן, הִלְבִּישָׁם בִּבְגָדִים יְפֵיפִים וְנָשָׂא אוֹתָם עַל כְּנָפֵי נֶשֶׁר. הַמַּפרִישׁ מְסַבֵּל גַּם אֶת הַמַּאֲבָק מִפְּלִשְׁתִּים. הוּא מַסְבִּיר שֶׁבְּנֵי אֶפְרַיִם מָתוּ בַּמִּלְחָמָה בִּגְלַל טָעוּת בְּהַבְטָחָה הַקְּדִימָה. הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא מְבַקֵּשׁ לְהַסְתִּיר אֶת עַצְמוֹתֵיהֶם הַמְטֻפָּחוֹת בַּדֶּרֶךְ, כְּדֵי שֶׁיִּשְׂרָאֵל לֹא יִרְאוּ אוֹתָם וְלֹא יִתְאַסְּפוּ שׁוּב לְמִצְרַיִם. הַמַּפרִישׁ מַשְׁוֶה זאת לְמֶלֶךְ שֶׁמְסַבֵּב אֶת הַדֶּרֶךְ כְּדֵי לְמַנְעוּת מִפְּגִיעָה בְּדִמְעַת אִשְׁתוֹ.
שמות רבה כ׳:י״א ↗בעקבות המפרשים
ההתנהגות הלא ראויה של ירושלים
״לא באות. לא היתה ראויה זאת לבא, נו"ן אבני"ר אינו"ן אייטר"א בלע"ז:״
בפסוקים אלו מופיע תיאור המדגיש את חומרת המעשים של ירושלים. לפי רש"י, הכוונה היא שהמעשים הללו לא היו ראויים למי שהיה אמור להיות נאמן. המפרש מציין כי התנהגות זו לא הייתה הולמת עבור מי שהיה אמור לשמור על קדושת הברית. הטקסט מציג מצב שבו הנאה והיופי הופכים לכלי לחטא. רש"י מתמקד בכך שהמעשים עצמם אינם יכולים להצדיק את המעשה, שכן הם חורגים ממה שהיה ראוי ומתאים למצב של קדושה.
רש״י על יחזקאל 16:16:2 ↗הלכת בדרכים אחרות
״ולא בדרכיהן הלכת. והלואי בדרכיהן הלכת ולא התעבת יותר מהם וכן ולא יותן נא לעבדיך (מלכים ב ה) וכן ולא אם עודני חי דיהונתן (שמואל״
בפירושו על יחזקאל, רש"י מתמקד בביטוי "ולא בדרכיהן הלכת". הוא מפרש את הפסוק כתיאור למצב שבו אדם לא הלך בדרכים אחרות, אך לא בהכרח מציין שהוא נשאר נאמן לחלוטין. הרמב"ן והמפרשים האחרים עוסקים רבות בשאלה האם הכוונה היא רק להימנע ממעשה רע או גם לשמור על קדושה מוחלטת. רש"י משתמש בדוגמאות נוספות מהתנ"ך, כמו בסיפורים על מלכים או על דוד המלך, כדי להראות איך הביטוי "לא" משמש לתיאור מצב של הימנעות מפעולה מסוימת. הוא מראה שניתן להשתמש בלשון שלילה כדי לתאר מצב שבו לא התרחשה התעבות או חטא, מבלי להבטיח שהאדם הגיע לשלמות מוחלטת.
רש״י על יחזקאל 16:47:1 ↗מעשים חסרי תקדים
״לא באות ולא יהיה. מעשים כאלה לא באו עדיין בעולם ולא יהיו נעשים עוד דוגמתן:״
בְּפֶרֶק שִׁשְׁעֶה עֶשְׂרֵה בְּסֵפֶר יְחֶזְקֵאל, נִכְתָּב עַל מַעֲשֵׂי הַבְּגִיעוּת שֶׁנַּעֲשׂוּ. הַמִּצּוֹדֶת דָּוִד מְסַבֵּר שֶׁהַדְּבָרִים הַנּוּכָחִים בַּטֶּקְסְט הַזֶּה הֵם דְּבָרִים שֶׁלֹּא קָרוּ בָּעוֹלָם וְגַם לֹא יִקְרְאוּ עוֹד. הַכַּתָּב מַדְגִּישׁ שֶׁמָּעֲשִׂים כְּמוֹתָם הֵם חֲסְרֵי תַקְדִּים וְאֵין לָהֶם דּוּגְמָה בַּהִיסטוֹרְיָה. הַפֵּרוּשׁ מַתְרִים כְּבָר שֶׁהַמַּעֲשִׂים הַמְּתֻאֲרִים בַּפֶּסוּק הֵם מַעֲשִׂים חֲדָשִׁים וְנֶדָרִים, וְהוּא לֹא מְזַכֶּה אֶת הַמַּעֲשִׂים כְּלוּם, אֶלָּא מַצִּיעַ שֶׁהַמּוֹצָא קוֹלְקְטִיבִים שֶׁל הַבְּגִיעוּת הוּא כָּל כָּךְ חֲרִיג שֶׁהוּא נֶעֱלָם מִהַתְּקֵן הַמְּזוּמָן.
מצודת דוד על יחזקאל 16:16:2 ↗החומרה של העוונות
״ולא וגו׳. רצה לומר לא למדת מהן ולא הלכת בדרכיהן ולא עשית רק כשיעור תועבותיהן אשר היו בשיעור מעט וקטן למולך אבל השחת יותר מהן״
בפרשת יחזקאל, המצודת דוד מסביר את פסוק ממה שקרה בסיפור. הוא מתמקד בכך שהעוונות לא היו רק במידה קטנה או בשיעור מסוים, אלא שהשחתות היו הרבה יותר גרועות מהעוונות הראשונים. המפרש מדגיש שהחטאים לא היו רק בשיעור המעט שנמצא אצל מלך מולד, אלא שהשחת היו מוגברים בכל הדרכים והעניינים. ההסבר מתמקד בהבדל בין עוונות קטנים לבין שחת מוחלט. המצודת דוד מראה שהעוונות של ירושלים היו חמורים בהרבה מהמעשים שהיו נהוגים אצל עמים אחרים. הוא לא טוען שכל העוונות היו באותה מידה, אלא שהשחת היה הרבה יותר עמוק ורחב בכל היבט של החטא.
מצודת דוד על יחזקאל 16:47:1 ↗