דְּבַר הַשֵּׁם הָיָה אֵלַי וְאָמַר:
וַיְהִ֥י דְבַר־יְהוָ֖ה אֵלַ֥י לֵאמֹֽר׃יחזקאל · פרק יב׳
הַמְּטַלֵּה וְהָעָם הַמְּקַשְׁקָשׁ, מַעֲשֵׂה הַסִּימָן וּמַשָּׂא יְרוּשָׁלַיִם
יְחֶזְקֵאל מְתָאֵל עַל הַשִּׁבְי וְהַחֶרְבָּה הַבָּאָה עַל יְרוּשָׁלַיִם מִתְּמִיכֵהּ בְּמַעֲשֵׂה הַסִּימָן וּבְמִשְׁאָה עַל הַשְּׁמָמָה הַבָּאָה.
להקשיב. להבין. להתחבר.
הפרק בקול
יחזקאל יב׳ · סיפור והסבר
גרסת ההאזנה בהכנה. הנגן יופיע כאן כשהיא תהיה מוכנה.
ריחוף על פסוק מציג את המקור. במגע — לחיצה ממושכת או כפתור ״המקור״.
א–ד
הַמְּטַלֵּה וְהָעָם הַמְּקַשְׁקָשׁ
בֶּן אָדָם, אַתָּה יוֹשֵׁב בְּתוֹךְ בֵּית הַמֶּרִי. עֵינֵיהֶם רוֹאוֹת וְהֵם לֹא רוֹאִים, וְאָזְנֵיהֶם שׁוֹמְעוֹת וְהֵם לֹא שׁוֹמְעִים, כִּי בֵּית מֶרִי הֵם.
בֶּן־אָדָ֕ם בְּת֥וֹךְ בֵּית־הַמֶּ֖רִי אַתָּ֣ה יֹשֵׁ֑ב אֲשֶׁ֣ר עֵינַיִם֩ לָהֶ֨ם לִרְא֜וֹת וְלֹ֣א רָא֗וּ אָזְנַ֨יִם לָהֶ֤ם לִשְׁמֹ֙עַ֙ וְלֹ֣א שָׁמֵ֔עוּ כִּ֛י בֵּ֥ית מְרִ֖י הֵֽם׃וְאַתָּה, בֶּן אָדָם, עֲשֵׂה לְעַצְמְךָ כְּלֵי גוֹלָה, וְגָלֵה בְּיוֹם בְּעֵינֵיהֶם, וְגָלֵה מִמְּקוֹמְךָ לְמָקוֹם אַחֵר בְּעֵינֵיהֶם, אולי יִרְאוּ כִּי בֵּית מֶרִי הֵם.
וְאַתָּ֣ה בֶן־אָדָ֗ם עֲשֵׂ֤ה לְךָ֙ כְּלֵ֣י גוֹלָ֔ה וּגְלֵ֥ה יוֹמָ֖ם לְעֵֽינֵיהֶ֑ם וְגָלִ֨יתָ מִמְּקוֹמְךָ֜ אֶל־מָק֤וֹם אַחֵר֙ לְעֵ֣ינֵיהֶ֔ם אוּלַ֣י יִרְא֔וּ כִּ֛י בֵּ֥ית מְרִ֖י הֵֽמָּה׃וְהוֹצֵא אֶת כֵּלֶיךָ, כְּכֵלֵי גוֹלָה, בַּיּוֹם לְעֵינֵיהֶם, וְאַתָּה תֵצֵא בָּעֶרֶב לְעֵינֵיהֶם כְּמוֹצֵא גוֹלָה.
וְהוֹצֵאתָ֨ כֵלֶ֜יךָ כִּכְלֵ֥י גוֹלָ֛ה יוֹמָ֖ם לְעֵֽינֵיהֶ֑ם וְאַתָּ֗ה תֵּצֵ֤א בָעֶ֙רֶב֙ לְעֵ֣ינֵיהֶ֔ם כְּמוֹצָאֵ֖י גּוֹלָֽה׃ה–ח
מעשה הסימן של יחזקאל
הם יראו שאתה חופר בתוך הקיר ויוצא דרכו.
לְעֵינֵיהֶ֖ם חֲתָר־לְךָ֣ בַקִּ֑יר וְהוֹצֵאתָ֖ בּֽוֹ׃מול עיניהם אתה תרים את הציוד על הכתף, תצא בטמון, תכסה את פניך, ולא תראה את הארץ, כי הפכתי אותך למופת לבית ישראל.
לְעֵ֨ינֵיהֶ֜ם עַל־כָּתֵ֤ף תִּשָּׂא֙ בָּעֲלָטָ֣ה תוֹצִ֔יא פָּנֶ֣יךָ תְכַסֶּ֔ה וְלֹ֥א תִרְאֶ֖ה אֶת־הָאָ֑רֶץ כִּֽי־מוֹפֵ֥ת נְתַתִּ֖יךָ לְבֵ֥ית יִשְׂרָאֵֽל׃ועשיתי בדיוק כפי שצוטויתי; הוצאתי את כל כלי הגלות ביום ובלילה, חפרתי לעצמי קיר ביד, בטמון יצאתי, על הכתף הרמתי ותחת עיניהם עשיתי זאת.
וָאַ֣עַשׂ כֵּן֮ כַּאֲשֶׁ֣ר צֻוֵּיתִי֒ כֵּ֠לַי הוֹצֵ֜אתִי כִּכְלֵ֤י גוֹלָה֙ יוֹמָ֔ם וּבָעֶ֛רֶב חָתַֽרְתִּי־לִ֥י בַקִּ֖יר בְּיָ֑ד בָּעֲלָטָ֥ה הוֹצֵ֛אתִי עַל־כָּתֵ֥ף נָשָׂ֖אתִי לְעֵינֵיהֶֽם׃ (פ)ודבר ה' אלי בא בבוקר ואמר כך.
וַיְהִ֧י דְבַר־יְהוָ֛ה אֵלַ֖י בַּבֹּ֥קֶר לֵאמֹֽר׃ט–יב
המשא על ירושלים והיציאה בשבי
בן אדם, האם הם לא שואלים אותך, בית ישראל, בית המרד: מה אתה עושה?
בֶּן־אָדָ֕ם הֲלֹ֨א אָמְר֥וּ אֵלֶ֛יךָ בֵּ֥ית יִשְׂרָאֵ֖ל בֵּ֣ית הַמֶּ֑רִי מָ֖ה אַתָּ֥ה עֹשֶֽׂה׃תגיד להם: כך אמר האדון ה', הנשיא, שהמשא הזה הוא על ירושלים ועל כל בית ישראל שנמצא בתוכם.
אֱמֹ֣ר אֲלֵיהֶ֔ם כֹּ֥ה אָמַ֖ר אֲדֹנָ֣י יְהֹוִ֑ה הַנָּשִׂ֞יא הַמַּשָּׂ֤א הַזֶּה֙ בִּיר֣וּשָׁלִַ֔ם וְכָל־בֵּ֥ית יִשְׂרָאֵ֖ל אֲשֶׁר־הֵ֥מָּה בְתוֹכָֽם׃תגיד להם: אני מראה לכם, וכפי שעשיתי, כך ייעשה להם; בגלות ובשבי הם ילכו.
אֱמֹ֖ר אֲנִ֣י מֽוֹפֶתְכֶ֑ם כַּאֲשֶׁ֣ר עָשִׂ֗יתִי כֵּ֚ן יֵעָשֶׂ֣ה לָהֶ֔ם בַּגּוֹלָ֥ה בַשְּׁבִ֖י יֵלֵֽכוּ׃והנשיא שנמצא בתוכם יישא את משאו על הכתף וייצא, יחפור בקיר כדי להוציא את פניו דרכו, ויכסה את פניו כדי שלא יראה את הארץ.
וְהַנָּשִׂ֨יא אֲשֶׁר־בְּתוֹכָ֜ם אֶל־כָּתֵ֤ף יִשָּׂא֙ בָּעֲלָטָ֣ה וְיֵצֵ֔א בַּקִּ֥יר יַחְתְּר֖וּ לְה֣וֹצִיא ב֑וֹ פָּנָ֣יו יְכַסֶּ֔ה יַ֗עַן אֲשֶׁ֨ר לֹא־יִרְאֶ֥ה לַעַ֛יִן ה֖וּא אֶת־הָאָֽרֶץ׃יג–טז
שיעבוד ירושלים ופיזור העמים
אֲנִי אֶפְרֹשׂ עָלָיו אֶת הַרֶשֶׁת שֶׁלִּי, וְהוּא יִתְפַּס בַּמַּלְכֹּדֶת שֶׁלִּי. אֲנִי אֶבִיא אוֹתוֹ לְבָבֶל, אֶל אֶרֶץ כַּשְׂדִּים, וְהוּא לֹא יִרְאֶה אוֹתָהּ וְשָׁם יָמוּת.
וּפָרַשְׂתִּ֤י אֶת־רִשְׁתִּי֙ עָלָ֔יו וְנִתְפַּ֖שׂ בִּמְצֽוּדָתִ֑י וְהֵבֵאתִ֨י אֹת֤וֹ בָבֶ֙לָה֙ אֶ֣רֶץ כַּשְׂדִּ֔ים וְאוֹתָ֥הּ לֹֽא־יִרְאֶ֖ה וְשָׁ֥ם יָמֽוּת׃וְכָל הָעוֹזֶרִים שֶׁלּוֹ וְכָל הַצְּדָדִים שֶׁלּוֹ יְפֻזְרוּ לְכָל רוּחַ, וְחֶרֶב תִּרְדֹּף אַחֲרֵיהֶם.
וְכֹל֩ אֲשֶׁ֨ר סְבִיבֹתָ֥יו עזרה [עֶזְר֛וֹ] וְכָל־אֲגַפָּ֖יו אֱזָרֶ֣ה לְכָל־ר֑וּחַ וְחֶ֖רֶב אָרִ֥יק אַחֲרֵיהֶֽם׃וְהֵם יֵדְעוּ שֶׁאֲנִי הַשֵּׁם, כְּשֶׁאֲפַזֵּר אוֹתָם בֵּין הָעַמִּים וְאֶפְזֹר אוֹתָם בָּאָרָצוֹת.
וְיָדְע֖וּ כִּֽי־אֲנִ֣י יְהוָ֑ה בַּהֲפִיצִ֤י אוֹתָם֙ בַּגּוֹיִ֔ם וְזֵרִיתִ֥י אוֹתָ֖ם בָּאֲרָצֽוֹת׃וְאֶשְׁאִיר מֵהֶם אֲנָשִׁים בְּמִסְפָּר קָטָן, שְׂרִידִים מֵחֶרֶב, מֵרָעָב וּמֵמַגֵּלָה, כְּדֵי שֶׁיְּסַפְּרוּ אֶת כָּל הַתּוֹעֲבֹת שֶׁעָשׂוּ בֵּין הָעַמִּים שֶׁבָּאוּ שָׁם, וְיֵדְעוּ שֶׁאֲנִי הַשֵּׁם.
וְהוֹתַרְתִּ֤י מֵהֶם֙ אַנְשֵׁ֣י מִסְפָּ֔ר מֵחֶ֖רֶב מֵרָעָ֣ב וּמִדָּ֑בֶר לְמַ֨עַן יְסַפְּר֜וּ אֶת־כָּל־תּוֹעֲבֽוֹתֵיהֶ֗ם בַּגּוֹיִם֙ אֲשֶׁר־בָּ֣אוּ שָׁ֔ם וְיָדְע֖וּ כִּֽי־אֲנִ֥י יְהוָֽה׃ (פ)יז–כ
הַבְּשׂוֹרָה עַל הַשְּׁמָמָה הַבָּאָה
וַהֲיָה דְבַר הַשֵּׁם אֵלַי לֵאמֹר:
וַיְהִ֥י דְבַר־יְהוָ֖ה אֵלַ֥י לֵאמֹֽר׃בֶּן אָדָם, אֶת הַלֶּחֶם שֶׁלְּךָ תֹּאכַל בְּרֶעַד, וְאֶת הַמַּיִם שֶׁלְּךָ תִּשְׁתֶּה בְּכַעַס וּבַדְּאָגָה.
בֶּן־אָדָ֕ם לַחְמְךָ֖ בְּרַ֣עַשׁ תֹּאכֵ֑ל וּמֵימֶ֕יךָ בְּרָגְזָ֥ה וּבִדְאָגָ֖ה תִּשְׁתֶּֽה׃וְאָמַתָּ לְעַם הָאָרֶץ: כֹּה אָמַר הָאֲדוֹן הַשֵּׁם לְיוֹשְׁבֵי יְרוּשָׁלַיִם, לְיוֹשְׁבֵי אֶרֶץ יִשְׂרָאֵל: הֶלֶחֶם שֶׁלָּהֶם יֵאָכֵל בְּדַאֲגָה, וְהַמַּיִם שֶׁלָּהֶם יִשָּׁתוּ בְּשִׁמְמוֹן, כְּדֵי שֶׁהָאָרֶץ תִּהְיֶה שְׁמָמָה מִכֹּל הַמְּלֵאָה שֶׁבָּהּ, מִפֶּחַ הָאֹכֶל שֶׁל כָּל הַיֹּשְׁבִים בָּהּ.
וְאָמַרְתָּ֣ אֶל־עַ֣ם הָאָ֡רֶץ כֹּֽה־אָמַר֩ אֲדֹנָ֨י יְהוִ֜ה לְיוֹשְׁבֵ֤י יְרוּשָׁלִַ֙ם֙ אֶל־אַדְמַ֣ת יִשְׂרָאֵ֔ל לַחְמָם֙ בִּדְאָגָ֣ה יֹאכֵ֔לוּ וּמֵֽימֵיהֶ֖ם בְּשִׁמָּמ֣וֹן יִשְׁתּ֑וּ לְמַ֜עַן תֵּשַׁ֤ם אַרְצָהּ֙ מִמְּלֹאָ֔הּ מֵחֲמַ֖ס כָּֽל־הַיֹּשְׁבִ֥ים בָּֽהּ׃וְהָעֶרִים שֶׁיִּשָּׁבּוּ יֵחָרְבוּ, וְהָאָרֶץ תִּהְיֶה שְׁמָמָה, וְיָדַעְתֶּם כִּי אֲנִי הַשֵּׁם.
וְהֶעָרִ֤ים הַנּֽוֹשָׁבוֹת֙ תֶּחֱרַ֔בְנָה וְהָאָ֖רֶץ שְׁמָמָ֣ה תִֽהְיֶ֑ה וִֽידַעְתֶּ֖ם כִּֽי־אֲנִ֥י יְהוָֽה׃ (פ)כא–כד
ביטול המשל וקיום החזון
ודבר הַשֵּׁם היה אליי כך:
וַיְהִ֥י דְבַר־יְהוָ֖ה אֵלַ֥י לֵאמֹֽר׃בן אדם, מה המשל הזה אומר לכם על ארץ ישראל? הם אומרים: הימים ימשיכו לעבור וכל החזון יתבטל.
בֶּן־אָדָ֗ם מָֽה־הַמָּשָׁ֤ל הַזֶּה֙ לָכֶ֔ם עַל־אַדְמַ֥ת יִשְׂרָאֵ֖ל לֵאמֹ֑ר יַֽאַרְכוּ֙ הַיָּמִ֔ים וְאָבַ֖ד כָּל־חָזֽוֹן׃לכן אמור להם: כך אומר אדוני הַשֵּׁם, אני עוצר את השימוש במשל הזה ולא יפרשו אותו יותר בישראל. במקום זאת, אני אדבר אליהם, כי הימים קרו ודברי כל החזון יתקיימו.
לָכֵ֞ן אֱמֹ֣ר אֲלֵיהֶ֗ם כֹּֽה־אָמַר֮ אֲדֹנָ֣י יְהוִה֒ הִשְׁבַּ֙תִּי֙ אֶת־הַמָּשָׁ֣ל הַזֶּ֔ה וְלֹֽא־יִמְשְׁל֥וּ אֹת֛וֹ ע֖וֹד בְּיִשְׂרָאֵ֑ל כִּ֚י אִם־דַּבֵּ֣ר אֲלֵיהֶ֔ם קָֽרְבוּ֙ הַיָּמִ֔ים וּדְבַ֖ר כָּל־חָזֽוֹן׃כי לא יהיה יותר כל חזון שווא או ניחוש שקרי בתוך בית ישראל.
כִּ֠י לֹ֣א יִֽהְיֶ֥ה ע֛וֹד כָּל־חֲז֥וֹן שָׁ֖וְא וּמִקְסַ֣ם חָלָ֑ק בְּת֖וֹךְ בֵּ֥ית יִשְׂרָאֵֽל׃כה–כח
הבטחת מימוש הנבואה
כי אני ה׳, אני אדבר דבר והוא יקרה. זה לא יתעכב יותר, כי בימים שלכם, בית המרי, אני אדבר דבר ואעשה אותו, כך אומר אדוני ה׳.
כִּ֣י ׀ אֲנִ֣י יְהוָ֗ה אֲדַבֵּר֙ אֵת֩ אֲשֶׁ֨ר אֲדַבֵּ֤ר דָּבָר֙ וְיֵ֣עָשֶׂ֔ה לֹ֥א תִמָּשֵׁ֖ךְ ע֑וֹד כִּ֣י בִֽימֵיכֶ֞ם בֵּ֣ית הַמֶּ֗רִי אֲדַבֵּ֤ר דָּבָר֙ וַעֲשִׂיתִ֔יו נְאֻ֖ם אֲדֹנָ֥י יְהוִֽה׃ (פ)ודבר ה׳ אלי.
וַיְהִ֥י דְבַר־יְהוָ֖ה אֵלַ֥י לֵאמֹֽר׃בן אדם, הנה בית ישראל אומרים שהחזון שהוא רואה נועד לימים רבים ועבור זמנים רחוקים.
בֶּן־אָדָ֗ם הִנֵּ֤ה בֵֽית־יִשְׂרָאֵל֙ אֹֽמְרִ֔ים הֶחָז֛וֹן אֲשֶׁר־ה֥וּא חֹזֶ֖ה לְיָמִ֣ים רַבִּ֑ים וּלְעִתִּ֥ים רְחוֹק֖וֹת ה֥וּא נִבָּֽא׃לכן תגיד להם: כך אמר אדוני ה׳, שום דבר מדבריי לא יתעכב יותר, אני אדבר דבר והוא יקרה, כך אומר אדוני ה׳.
לָכֵ֞ן אֱמֹ֣ר אֲלֵיהֶ֗ם כֹּ֤ה אָמַר֙ אֲדֹנָ֣י יְהוִ֔ה לֹא־תִמָּשֵׁ֥ךְ ע֖וֹד כָּל־דְּבָרָ֑י אֲשֶׁ֨ר אֲדַבֵּ֤ר דָּבָר֙ וְיֵ֣עָשֶׂ֔ה נְאֻ֖ם אֲדֹנָ֥י יְהוִֽה׃ (ס)Tanach with Ta'amei Hamikra · ניקוד וטעמי מקרא
א–ד
הַמְּטַלֵּה וְהָעָם הַמְּקַשְׁקָשׁ
וַיְהִ֥י דְבַר־יְהוָ֖ה אֵלַ֥י לֵאמֹֽר׃
בֶּן־אָדָ֕ם בְּת֥וֹךְ בֵּית־הַמֶּ֖רִי אַתָּ֣ה יֹשֵׁ֑ב אֲשֶׁ֣ר עֵינַיִם֩ לָהֶ֨ם לִרְא֜וֹת וְלֹ֣א רָא֗וּ אָזְנַ֨יִם לָהֶ֤ם לִשְׁמֹ֙עַ֙ וְלֹ֣א שָׁמֵ֔עוּ כִּ֛י בֵּ֥ית מְרִ֖י הֵֽם׃
וְאַתָּ֣ה בֶן־אָדָ֗ם עֲשֵׂ֤ה לְךָ֙ כְּלֵ֣י גוֹלָ֔ה וּגְלֵ֥ה יוֹמָ֖ם לְעֵֽינֵיהֶ֑ם וְגָלִ֨יתָ מִמְּקוֹמְךָ֜ אֶל־מָק֤וֹם אַחֵר֙ לְעֵ֣ינֵיהֶ֔ם אוּלַ֣י יִרְא֔וּ כִּ֛י בֵּ֥ית מְרִ֖י הֵֽמָּה׃
וְהוֹצֵאתָ֨ כֵלֶ֜יךָ כִּכְלֵ֥י גוֹלָ֛ה יוֹמָ֖ם לְעֵֽינֵיהֶ֑ם וְאַתָּ֗ה תֵּצֵ֤א בָעֶ֙רֶב֙ לְעֵ֣ינֵיהֶ֔ם כְּמוֹצָאֵ֖י גּוֹלָֽה׃
ה–ח
מעשה הסימן של יחזקאל
לְעֵינֵיהֶ֖ם חֲתָר־לְךָ֣ בַקִּ֑יר וְהוֹצֵאתָ֖ בּֽוֹ׃
לְעֵ֨ינֵיהֶ֜ם עַל־כָּתֵ֤ף תִּשָּׂא֙ בָּעֲלָטָ֣ה תוֹצִ֔יא פָּנֶ֣יךָ תְכַסֶּ֔ה וְלֹ֥א תִרְאֶ֖ה אֶת־הָאָ֑רֶץ כִּֽי־מוֹפֵ֥ת נְתַתִּ֖יךָ לְבֵ֥ית יִשְׂרָאֵֽל׃
וָאַ֣עַשׂ כֵּן֮ כַּאֲשֶׁ֣ר צֻוֵּיתִי֒ כֵּ֠לַי הוֹצֵ֜אתִי כִּכְלֵ֤י גוֹלָה֙ יוֹמָ֔ם וּבָעֶ֛רֶב חָתַֽרְתִּי־לִ֥י בַקִּ֖יר בְּיָ֑ד בָּעֲלָטָ֥ה הוֹצֵ֛אתִי עַל־כָּתֵ֥ף נָשָׂ֖אתִי לְעֵינֵיהֶֽם׃ (פ)
וַיְהִ֧י דְבַר־יְהוָ֛ה אֵלַ֖י בַּבֹּ֥קֶר לֵאמֹֽר׃
ט–יב
המשא על ירושלים והיציאה בשבי
בֶּן־אָדָ֕ם הֲלֹ֨א אָמְר֥וּ אֵלֶ֛יךָ בֵּ֥ית יִשְׂרָאֵ֖ל בֵּ֣ית הַמֶּ֑רִי מָ֖ה אַתָּ֥ה עֹשֶֽׂה׃
אֱמֹ֣ר אֲלֵיהֶ֔ם כֹּ֥ה אָמַ֖ר אֲדֹנָ֣י יְהֹוִ֑ה הַנָּשִׂ֞יא הַמַּשָּׂ֤א הַזֶּה֙ בִּיר֣וּשָׁלִַ֔ם וְכָל־בֵּ֥ית יִשְׂרָאֵ֖ל אֲשֶׁר־הֵ֥מָּה בְתוֹכָֽם׃
אֱמֹ֖ר אֲנִ֣י מֽוֹפֶתְכֶ֑ם כַּאֲשֶׁ֣ר עָשִׂ֗יתִי כֵּ֚ן יֵעָשֶׂ֣ה לָהֶ֔ם בַּגּוֹלָ֥ה בַשְּׁבִ֖י יֵלֵֽכוּ׃
וְהַנָּשִׂ֨יא אֲשֶׁר־בְּתוֹכָ֜ם אֶל־כָּתֵ֤ף יִשָּׂא֙ בָּעֲלָטָ֣ה וְיֵצֵ֔א בַּקִּ֥יר יַחְתְּר֖וּ לְה֣וֹצִיא ב֑וֹ פָּנָ֣יו יְכַסֶּ֔ה יַ֗עַן אֲשֶׁ֨ר לֹא־יִרְאֶ֥ה לַעַ֛יִן ה֖וּא אֶת־הָאָֽרֶץ׃
יג–טז
שיעבוד ירושלים ופיזור העמים
וּפָרַשְׂתִּ֤י אֶת־רִשְׁתִּי֙ עָלָ֔יו וְנִתְפַּ֖שׂ בִּמְצֽוּדָתִ֑י וְהֵבֵאתִ֨י אֹת֤וֹ בָבֶ֙לָה֙ אֶ֣רֶץ כַּשְׂדִּ֔ים וְאוֹתָ֥הּ לֹֽא־יִרְאֶ֖ה וְשָׁ֥ם יָמֽוּת׃
וְכֹל֩ אֲשֶׁ֨ר סְבִיבֹתָ֥יו עזרה [עֶזְר֛וֹ] וְכָל־אֲגַפָּ֖יו אֱזָרֶ֣ה לְכָל־ר֑וּחַ וְחֶ֖רֶב אָרִ֥יק אַחֲרֵיהֶֽם׃
וְיָדְע֖וּ כִּֽי־אֲנִ֣י יְהוָ֑ה בַּהֲפִיצִ֤י אוֹתָם֙ בַּגּוֹיִ֔ם וְזֵרִיתִ֥י אוֹתָ֖ם בָּאֲרָצֽוֹת׃
וְהוֹתַרְתִּ֤י מֵהֶם֙ אַנְשֵׁ֣י מִסְפָּ֔ר מֵחֶ֖רֶב מֵרָעָ֣ב וּמִדָּ֑בֶר לְמַ֨עַן יְסַפְּר֜וּ אֶת־כָּל־תּוֹעֲבֽוֹתֵיהֶ֗ם בַּגּוֹיִם֙ אֲשֶׁר־בָּ֣אוּ שָׁ֔ם וְיָדְע֖וּ כִּֽי־אֲנִ֥י יְהוָֽה׃ (פ)
יז–כ
הַבְּשׂוֹרָה עַל הַשְּׁמָמָה הַבָּאָה
וַיְהִ֥י דְבַר־יְהוָ֖ה אֵלַ֥י לֵאמֹֽר׃
בֶּן־אָדָ֕ם לַחְמְךָ֖ בְּרַ֣עַשׁ תֹּאכֵ֑ל וּמֵימֶ֕יךָ בְּרָגְזָ֥ה וּבִדְאָגָ֖ה תִּשְׁתֶּֽה׃
וְאָמַרְתָּ֣ אֶל־עַ֣ם הָאָ֡רֶץ כֹּֽה־אָמַר֩ אֲדֹנָ֨י יְהוִ֜ה לְיוֹשְׁבֵ֤י יְרוּשָׁלִַ֙ם֙ אֶל־אַדְמַ֣ת יִשְׂרָאֵ֔ל לַחְמָם֙ בִּדְאָגָ֣ה יֹאכֵ֔לוּ וּמֵֽימֵיהֶ֖ם בְּשִׁמָּמ֣וֹן יִשְׁתּ֑וּ לְמַ֜עַן תֵּשַׁ֤ם אַרְצָהּ֙ מִמְּלֹאָ֔הּ מֵחֲמַ֖ס כָּֽל־הַיֹּשְׁבִ֥ים בָּֽהּ׃
וְהֶעָרִ֤ים הַנּֽוֹשָׁבוֹת֙ תֶּחֱרַ֔בְנָה וְהָאָ֖רֶץ שְׁמָמָ֣ה תִֽהְיֶ֑ה וִֽידַעְתֶּ֖ם כִּֽי־אֲנִ֥י יְהוָֽה׃ (פ)
כא–כד
ביטול המשל וקיום החזון
וַיְהִ֥י דְבַר־יְהוָ֖ה אֵלַ֥י לֵאמֹֽר׃
בֶּן־אָדָ֗ם מָֽה־הַמָּשָׁ֤ל הַזֶּה֙ לָכֶ֔ם עַל־אַדְמַ֥ת יִשְׂרָאֵ֖ל לֵאמֹ֑ר יַֽאַרְכוּ֙ הַיָּמִ֔ים וְאָבַ֖ד כָּל־חָזֽוֹן׃
לָכֵ֞ן אֱמֹ֣ר אֲלֵיהֶ֗ם כֹּֽה־אָמַר֮ אֲדֹנָ֣י יְהוִה֒ הִשְׁבַּ֙תִּי֙ אֶת־הַמָּשָׁ֣ל הַזֶּ֔ה וְלֹֽא־יִמְשְׁל֥וּ אֹת֛וֹ ע֖וֹד בְּיִשְׂרָאֵ֑ל כִּ֚י אִם־דַּבֵּ֣ר אֲלֵיהֶ֔ם קָֽרְבוּ֙ הַיָּמִ֔ים וּדְבַ֖ר כָּל־חָזֽוֹן׃
כִּ֠י לֹ֣א יִֽהְיֶ֥ה ע֛וֹד כָּל־חֲז֥וֹן שָׁ֖וְא וּמִקְסַ֣ם חָלָ֑ק בְּת֖וֹךְ בֵּ֥ית יִשְׂרָאֵֽל׃
כה–כח
הבטחת מימוש הנבואה
כִּ֣י ׀ אֲנִ֣י יְהוָ֗ה אֲדַבֵּר֙ אֵת֩ אֲשֶׁ֨ר אֲדַבֵּ֤ר דָּבָר֙ וְיֵ֣עָשֶׂ֔ה לֹ֥א תִמָּשֵׁ֖ךְ ע֑וֹד כִּ֣י בִֽימֵיכֶ֞ם בֵּ֣ית הַמֶּ֗רִי אֲדַבֵּ֤ר דָּבָר֙ וַעֲשִׂיתִ֔יו נְאֻ֖ם אֲדֹנָ֥י יְהוִֽה׃ (פ)
וַיְהִ֥י דְבַר־יְהוָ֖ה אֵלַ֥י לֵאמֹֽר׃
בֶּן־אָדָ֗ם הִנֵּ֤ה בֵֽית־יִשְׂרָאֵל֙ אֹֽמְרִ֔ים הֶחָז֛וֹן אֲשֶׁר־ה֥וּא חֹזֶ֖ה לְיָמִ֣ים רַבִּ֑ים וּלְעִתִּ֥ים רְחוֹק֖וֹת ה֥וּא נִבָּֽא׃
לָכֵ֞ן אֱמֹ֣ר אֲלֵיהֶ֗ם כֹּ֤ה אָמַר֙ אֲדֹנָ֣י יְהוִ֔ה לֹא־תִמָּשֵׁ֥ךְ ע֖וֹד כָּל־דְּבָרָ֑י אֲשֶׁ֨ר אֲדַבֵּ֤ר דָּבָר֙ וְיֵ֣עָשֶׂ֔ה נְאֻ֖ם אֲדֹנָ֥י יְהוִֽה׃ (ס)
התמונה השלמה
הפרק, בקצרה
הַקֶּטעַת מַתְחִילָה בְּתִיאּוּר הַמְּטַלֵּה וְהַעָם הַמְּקַשְׁקָשׁ, מְמַשְּׁכֶת בְּמַעֲשֵׂה הַסִּימָן שֶׁל יְחֶזְקֵאל וְעוֹגֶנֶת בְּנִבּוֹאוֹת הַחֶרְבָּה עַל יְרוּשָׁלַיִם.
פסוקים א–ד
הַמְּטַלֵּה וְהָעָם הַמְּקַשְׁקָשׁ
הַשֵּׁם מְצַוֶּה עַל יֶחֶזְקֵאל לְבַצע הַצְגָּה סִמְבּוֹלִית שֶׁל גּוֹלָה. הָעָם הַחַיָּה בְּבֵית מֶרִי מַמְשִׁיךְ לִשְׁכֹּחַ אֶת הָאֲמָרִים כְּשֶׁהוּא רוֹאֶה אֶת הַכֵּלִים וְאֶת הַיְּצִיאָה הַמְּתֻכְנֶנֶת, אַךְ הַמַּטָּרָה הִיא לְנַסּוֹת לְעוּדֵד אֶת רְאִיַּת הָאֲמִתָּה בְּעֵינֵיהֶם.
פסוקים ה–ח
מעשה הסימן של יחזקאל
הנביא יחזקאל מבצע פעולה של חפירה בקיר וצאת בטמון עם ציוד גלות, כסמל למעמדם של ישראל. המעשה נועד להוות מופת לעיני בני ישראל ולהדגים את הגלות המתרחשת.
פסוקים ט–יב
המשא על ירושלים והיציאה בשבי
הנביא יחזקאל מזהיר את בני ישראל המורדים על גורל ירושלים. הוא מתאר פעולה סמלית של הנשיא, שייצא בגלות בדרכים נסתרות וקשות, כדי להדגים שהנבואה על השבי והחורבן תתקיים בדיוק כפי שהוצגה.
פסוקים יג–טז
שיעבוד ירושלים ופיזור העמים
הפסוקים מתארים את גורל המלך והעמים הסובבים אותו. הַשֵּׁם ייתפס את המלך ברשת ויביאו אותו בגלות לבבל למותו. העמים יתפזרו ברוחות שונות ויירדפו בחרב, כאשר שרידים בודדים ישרדו כדי להעיד על מעשיהם הרעים ולדעת שהַשֵּׁם הוא אלוהים.
פסוקים יז–כ
הַבְּשׂוֹרָה עַל הַשְּׁמָמָה הַבָּאָה
הַנָּבִיא יְחֶזְקֶאל מְקַבֵּל מִצָּה מֵהַשֵּׁם עַל יוֹשְׁבֵי יְרוּשָׁלַיִם וְאֶרֶץ יִשְׂרָאֵל. הַמִּצָּה מְתָאֶרֶת הֶבְטָחָה לַחֶרְבָּן שֶׁתָּבֹא, שֶׁתִּגְרֹם לְרָעַב, לְדַאֲגָה וּלְהֶחְרֵבַת הָעֶרִים, כְּדֵי שֶׁהָאָרֶץ תִּהְיֶה שְׁמָמָה וְהָעָם יֵדַע אֶת הַשֵּׁם.
פסוקים כא–כד
ביטול המשל וקיום החזון
הנביא יחזקאל מדווח על דברי הַשֵּׁם המתייחסים למשל שמשתמשים בו בני ישראל כדי ללעוג לנבואות. הַשֵּׁם קובע שהמשל הזה יופסק, אך הנבואה עצמה תתממש באופן ישיר וברור, כך שלא יישארו חזונות שווא או ניחושים שקריים בתוך העם.
פסוקים כה–כח
הבטחת מימוש הנבואה
הפסוקים מתארים את התשובה האלוקית להתמהמהות בני ישראל במימוש הנבואות. ה' קובע שדבריו לא יתעכבו ויקרו בקרוב, בניגוד לתפיסה שהחזונות נועדו לעתיד רחוק בלבד.
הַנְּבִיאָה מִסְתַיֶּמֶת בְּהַבְטָחָה שֶׁהַדָּבָר יִקְרֶה וְלֹא יְאַחֵר עוֹד.
מעבר לקריאה הראשונה
לימוד ועיון
מבחר ממקורות חז״ל, בהסבר עכשווי. דברי המקור המצוטטים מובחנים מן ההסבר; פירושי מפרשים מובאים בהמשך ובנפרד.
מדברי חז״ל
חֻקַּת הָאִי-שְׁלִיטָה בַּטֶּבַע וּבַגּוֹרָל
״אֵין אָדָם שַׁלִּיט בָּרוּחַ, רַבָּנָן אָמְרִין אֵין אָדָם שַׁלִּיט בָּרוּחַ שֶׁל מַלְאַךְ הַמָּוֶת לִכְלוֹתוֹ מִמֶּנּוּ, וּמִנַּיִן שֶׁנִּקְרְאוּ הַמַּלְאָכִים רוּחוֹת, שֶׁנֶּאֱמַר (תהלים קד, ד): עֹשֶׂה מַלְאָכָיו״
הַמִּקְרָא בַּמְּקוֹרָה שֶׁל קֹהֶלֶת רַבָּה מְסַבֵּר אֶת הַמַּצָּב שֶׁל אִי-שְׁלִיטָה בָּעוֹלָם. הַמְּסֹרָה בָּאָה מִמָּקוֹר חֲזַ"ל, וּמַסְבֶּרֶת שֶׁלְּאָדָם אֵין שְׁלִיטָה עַל הָרוּחַ, בִּמְיוֹם הַמָּוֶת וּבַמִּלְחָמָה. הַמְּסֹרָה מְצַיֶּנֶת כְּבָר שֶׁאֵין אָדָם יָכוֹל לְמַנְע אֶת מַלְאַךְ הַמָּוֶת, וְגַם אֵין כָּל שְׁלִיטָה בְּעֵת הַמִּלְחָמָה, כִּי אֵין אָדָם יָכוֹל לְהַשְׁאִיר אֶת בְּנָתוֹ לְסַעֲדוֹ. הַמְּסֹרָה מְצִיעָה פְּרָשׁוּת שֶׁגַּם הַנְּבִיאִים אֵינָם שְׁלִיטִים בְּרוּחוֹ שֶׁל הַשֵּׁם כְּדֵי לְמַנְע מִמֶּנּוּ. הַקּוֹרֵא מְלַמֵּד עַל חֻקּוֹת הַטֶּבַע וְעַל הַמַּצָּב שֶׁבּוֹ הָאָדָם כְּפוּף לְכֹחַ יָתֵר. הַמְּסֹרָה מְשַׁלֶּבֶת דַּרְכֵי פֵּרוּשׁ שׁוֹנוֹת מֵהַמָּקוֹר. רַבִּי נְחֶמְיָה מְקַשֵּׁר אֶת חֻקַּת הַמּוֹת לְמִשְׁאָלָה מִתּוֹרַת יִרְמְיָהוּ, וְרַבִּי אֱלִיעֶזֶר בֶּן יַשְׁעַקּוֹב מְקַשֵּׁר אֶת הַחֻקָּה לְמִשְׁאָלָה מִתְּהִלִּים. רַבִּי חֲנִינָא מוֹסִיף הֶבְלֵט לְחֻקַּת הַמַּצָּר, וְאוֹמֵר שֶׁהַמַּצָּר בְּגַבֵּי אָדָם הוּא זֶה שֶׁמַּחֲזִיק אוֹתוֹ בְּגוּפוֹ, וְאִלּוּ לֹא כֵן, הָאָדָם הָיָה נוֹטֵל אֶת הַצָּרָה וּמַשְׁלִיכָהּ מֵעַל רֹאשׁוֹ.
קוהלת רבה ח׳:ח׳:א׳ ↗התחלה חדשה כסגולה לטעות
״זוֹ טָעוּת טָעָה נַחוּם אִישׁ הַמָּדִי. מַה טָעָה. שֶׁפָּתַח לָהֶם בְּנוֹלָד. אָמַר לָהֶם נַחוּם אִישׁ הַמָּדִי. אִילּוּ הָיִיתֶם יוֹדְעִין שֶׁבֵּית הַמִּקְדָּשׁ עָתִיד לִיחָרֵב נוֹדְרִין הָיִיתֶם.״
בְּתַלְמוּד יְרוּשָׁלְמִי בְּסֵפֶר נָזִיר, מְסֻבֶּת טָעוּת שֶׁעָשָׂה נַחוּם אִישׁ הַמָּדִי. הוּא פָּתַח אֶת דִּבְרָיו בַּמִּלָּה "נוֹלָד". הַתַּלְמוּד מַסְבִּיר שֶׁאִילוּ הָיָה יוֹדֵעַ שֶׁבֵּית הַמִּקְדָּשׁ עָתִיד לִיחָרֵב, הָיָה נוֹדֵר עַל כָּךְ. רַבִּי זְעִירָא מְסַבֵּר שֶׁהָיָה צָרִיךְ לוֹ לְהַזְכִּיר שֶׁהַנְּבִיאִים כְּבָר נִבְּאוּ עַל חֶרְבּוֹן הַבַּיִת, כְּדֵי שֶׁהַדָּבָר לֹא יִשָּׁמַע כְּדִי גֶשֶׁם חָדָשׁ וְרָחוֹק. הַקְרִיטִיקָה בַּמַּקוֹר הַמְּדוּרָשִׁי מְתַקֶּפֶת אֶת הַבְּחִירָה בְּסִמְמִים שֶׁל הִתְחָלָה, כְּשֶׁהַמַּצָּב הָאַכְשָׁוִי הוּא כְּבָר מְתֻחְכָּם וּמְנוּסָח בַּנְּבִאוּת. הַתַּלְמוּד מַצִּיג אֶת הַקּוֹשִׁי בְּסִבְּרָה שֶׁהַחָזוֹן נִרְאָה כְּעוֹד מַעֲשֶׂה רָחוֹק וְלֹא כְּדָבָר שֶׁכְּבָר נֶחְתָּם עַל הַמְּצִיאוּת.
תלמוד ירושלמי נזיר ה׳:ג׳:ג׳ ↗בעקבות המפרשים
הכנת כלי הגולה
״כלי הוצאתי ככלי גולה יומם. יום יום הייתי מראה להם שאני מתקן לעצמי כלי גולה:״
בפרק שתים-עשרה בספר יחזקאל, הנביא מתאר פעולה סמלית של הכנת כלי גולה. הוא אורז ומוצא את הציוד שלו ביום ובלילה, ממש כמו אדם שיוצא לגלות. המטרה היא להראות לאנשים את מה שעומד לקרות בעתיד דרך מעשה מוחשי. רש"י מסביר את הפעולה הזאת בצורה מעניינת. לפי דבריו, יחזקאל עשה את זה כדי להכין את הכלים עצמם. הוא היה מראה לעם יום אחר יום איך הוא מכין את הציוד שיידרש לגלות, כאילו הוא מתקן לעצמו את הכלים שייקחו אותו לכיבוש.
רש״י על יחזקאל 12:7:1 ↗המשמעות של הלב הלא מבין
״הנושבות. לי"ש אשייא"ש בלע"ז:״
בפירושו על יחזקאל, רש"י מסביר כי הביטוי "אשיי"א"ש" המופיע בטקסט הוא קיצור של המילים "אש ידע אש ידע". רש"י מפרש זאת כתיאור של אדם שאינו מסוגל להבין או לתפוס את המציאות. ההסבר מראה כי בנבואה זו, הלב שאינו מבין אינו רק חסר ידע, אלא הוא מצב שבו היכולת הקוגניטיבית של ההבנה עצמה אינה פועלת. רש"י מתמקד כאן במשמעות המילולית של המילה כדי להבהיר את חוסר התועלת של שמיעת הדברים ללא יכולת עיבוד שלהם.
רש״י על יחזקאל 12:20:1 ↗המסע של יחזקאל כסמל לגלות
״ככלי גולה. בענין דרך הוצאת כלי גולה:״
בפרק שתים עשרה בספר יחזקאל, הנביא מבצע פעולה סמלית כדי להמחיש את הגלות הקרבה. הוא אורז ציוד ויוצא בדרכו בתוך הלילה, ממש כמו אנשים שיוצאים ממקום מסוכן בחיפזון ובסתר. המעשה הזה מראה שהגליות היא לא רק רעיון, אלא מציאות פיזית שבה אנשים נאלצים לעזוב את בתיהם. הפירוש של מצודת דוד על פסוק ז' מסביר שהפעולה של יחזקאל מדמה את הדרך שבה כלי הגולה יוצאים מהארץ. לפי מפרש זה, האריזה והיציאה בערב מדגישות את אופן הוצאת השבויים והנכסים ממקום למקום בזמן המלחמה והגלות. המפרש מתמקד בהיבט המעשי של היציאה מהבית כהמחשה למצוקת הגולים.
מצודת דוד על יחזקאל 12:7:1 ↗התנועה והחוסר ודאות בסימנים הנבואיים
״הנושבות. המיושבות מאנשים:״
בקטע זה מופיע תיאור של תנועה ושינוי במצב של אנשים. המפרש מצודת דוד מסביר את המשמעות של המילים המדברות על אלו שאינם נעים או שאינם מיושבים, ומתייחס לכך שהם נמצאים במצב של תנועה או אי-יציבות. ההסבר מתמקד בניתוח המילים שמתארות את מצב האנשים, תוך הבחנה בין אלו שחייהם מאופיינים בשינוי לבין אלו שקשורים למקום מסוים. הפירוש מתבסס על הבנת המבנה הלשוני של הפסוק כדי להבהיר את המצב הקיים בטקסט.
מצודת דוד על יחזקאל 12:20:1 ↗