הרוח הרימה אותי והביאה אותי אל שער בית ה׳ המזרחי, שפונה לכיוון מזרח. ובפתח השער ראיתי עשרים וחמישה אנשים, וביניהם ראיתי את יאזניה בן עזור ואת פלטיהו בן בניה, שהם מנהיגי העם.
וַתִּשָּׂ֨א אֹתִ֜י ר֗וּחַ וַתָּבֵ֣א אֹ֠תִי אֶל־שַׁ֨עַר בֵּית־יְהוָ֤ה הַקַּדְמוֹנִי֙ הַפּוֹנֶ֣ה קָדִ֔ימָה וְהִנֵּה֙ בְּפֶ֣תַח הַשַּׁ֔עַר עֶשְׂרִ֥ים וַחֲמִשָּׁ֖ה אִ֑ישׁ וָאֶרְאֶ֨ה בְתוֹכָ֜ם אֶת־יַאֲזַנְיָ֧ה בֶן־עַזֻּ֛ר וְאֶת־פְּלַטְיָ֥הוּ בֶן־בְּנָיָ֖הוּ שָׂרֵ֖י הָעָֽם׃ (פ)יחזקאל · פרק יא׳
חזון מנהיגי ירושלים והבטחת הגאולה
חזון על המחשבות הרעות של מנהיגי ירושלים, הדין שיבוא עליהם, והבטחת השכינה ללוח רחוק בגלות.
להקשיב. להבין. להתחבר.
הפרק בקול
יחזקאל יא׳ · סיפור והסבר
גרסת ההאזנה בהכנה. הנגן יופיע כאן כשהיא תהיה מוכנה.
ריחוף על פסוק מציג את המקור. במגע — לחיצה ממושכת או כפתור ״המקור״.
א–ד
חזון מנהיגי ירושלים
והוא אמר לי: בן אדם, האנשים האלה הם אלו שמתכננים רע ונותנים עצות רעות בעיר הזאת.
וַיֹּ֖אמֶר אֵלָ֑י בֶּן־אָדָ֕ם אֵ֣לֶּה הָאֲנָשִׁ֞ים הַחֹשְׁבִ֥ים אָ֛וֶן וְהַיֹּעֲצִ֥ים עֲצַת־רָ֖ע בָּעִ֥יר הַזֹּֽאת׃הם אומרים: העיר הזאת היא הסיר, ואנחנו הבשר.
הָאֹ֣מְרִ֔ים לֹ֥א בְקָר֖וֹב בְּנ֣וֹת בָּתִּ֑ים הִ֣יא הַסִּ֔יר וַאֲנַ֖חְנוּ הַבָּשָֽׂר׃לכן תנבא נגדם, בן אדם.
לָכֵ֖ן הִנָּבֵ֣א עֲלֵיהֶ֑ם הִנָּבֵ֖א בֶּן־אָדָֽם׃ה–ח
חשיפת המחשבות והדין על ירושלים
הרוח של הַשֵּׁם נחתה עליי ואמרה לי: תגיד כך, כך אמר הַשֵּׁם, אתם בבית ישראל אומרים דברים שאתם חושבים בלבכם, ואני יודע את המחשבות שלכם.
וַתִּפֹּ֣ל עָלַי֮ ר֣וּחַ יְהוָה֒ וַיֹּ֣אמֶר אֵלַ֗י אֱמֹר֙ כֹּה־אָמַ֣ר יְהוָ֔ה כֵּ֥ן אֲמַרְתֶּ֖ם בֵּ֣ית יִשְׂרָאֵ֑ל וּמַעֲל֥וֹת רֽוּחֲכֶ֖ם אֲנִ֥י יְדַעְתִּֽיהָ׃הגברתם את הרוצחים בעיר הזאת ומילאתם את רחובותיה בדם.
הִרְבֵּיתֶ֥ם חַלְלֵיכֶ֖ם בָּעִ֣יר הַזֹּ֑את וּמִלֵּאתֶ֥ם חוּצֹתֶ֖יהָ חָלָֽל׃ (פ)לכן אמר אדוני הַשֵּׁם, הרוצחים שהשארתם בתוך העיר, הם הבשר, והעיר היא הסיר, ואתם תוצאו מתוכה.
לָכֵ֗ן כֹּֽה־אָמַר֮ אֲדֹנָ֣י יְהוִה֒ חַלְלֵיכֶם֙ אֲשֶׁ֣ר שַׂמְתֶּ֣ם בְּתוֹכָ֔הּ הֵ֥מָּה הַבָּשָׂ֖ר וְהִ֣יא הַסִּ֑יר וְאֶתְכֶ֖ם הוֹצִ֥יא מִתּוֹכָֽהּ׃חרב שאתם פוחדים ממנה, אני אביא עליכם, נא אדוני הַשֵּׁם.
חֶ֖רֶב יְרֵאתֶ֑ם וְחֶ֙רֶב֙ אָבִ֣יא עֲלֵיכֶ֔ם נְאֻ֖ם אֲדֹנָ֥י יְהוִֽה׃ט–יב
גָּלוּת וּמִשְׁפָּט
וְהוֹצֵאתִי אֶתְכֶם מִתוֹךְ הָעִיר, וְנָתַתִּי אֶתְכֶם בְּיַד זָרִים, וְעָשִׂיתִי בָכֶם מִשְׁפָּטִים.
וְהוֹצֵאתִ֤י אֶתְכֶם֙ מִתּוֹכָ֔הּ וְנָתַתִּ֥י אֶתְכֶ֖ם בְּיַד־זָרִ֑ים וְעָשִׂ֛יתִי בָכֶ֖ם שְׁפָטִֽים׃בַּחֶרֶב תִּפֹּלוּ עַל גְּבוּל יִשְׂרָאֵל, וְאֶשְׁפֹּט אֶתְכֶם, וְיָדַעְתֶּם כִּי אֲנִי הַשֵּׁם.
בַּחֶ֣רֶב תִּפֹּ֔לוּ עַל־גְּב֥וּל יִשְׂרָאֵ֖ל אֶשְׁפּ֣וֹט אֶתְכֶ֑ם וִֽידַעְתֶּ֖ם כִּֽי־אֲנִ֥י יְהוָֽה׃הָעִיר לֹא תִּהְיֶה לָכֶם מִקְלָע, וְאַתֶּם תִּהְיֶה בְּתוֹכָהּ כִּבְשָׂר, וְעַל גְּבוּל יִשְׂרָאֵל אֶשְׁפֹּט אֶתְכֶם.
הִ֗יא לֹֽא־תִהְיֶ֤ה לָכֶם֙ לְסִ֔יר וְאַתֶּ֛ם תִּהְי֥וּ בְתוֹכָ֖הּ לְבָשָׂ֑ר אֶל־גְּב֥וּל יִשְׂרָאֵ֖ל אֶשְׁפֹּ֥ט אֶתְכֶֽם׃וְיָדַעְתֶּם כִּי אֲנִי הַשֵּׁם, שֶׁבְּחֻקַּי לֹא הָלַכְתֶּם וּמִשְׁפָּטַי לֹא עֲשִׂיתֶם, אֶלָּא כְּמִשְׁפְּטֵי הָעַמִּים שֶׁסְּבִיבְכֶם עֲשִׂיתֶם.
וִֽידַעְתֶּם֙ כִּֽי־אֲנִ֣י יְהוָ֔ה אֲשֶׁ֤ר בְּחֻקַּי֙ לֹ֣א הֲלַכְתֶּ֔ם וּמִשְׁפָּטַ֖י לֹ֣א עֲשִׂיתֶ֑ם וּֽכְמִשְׁפְּטֵ֧י הַגּוֹיִ֛ם אֲשֶׁ֥ר סְבִיבוֹתֵיכֶ֖ם עֲשִׂיתֶֽם׃יג–טז
הבטחת המקדש בגלות
וכשהתנבאתי, פלטיה בן בניה מת, ונפלתי על פניי וצעקתי בקול גדול ואמרתי: אוי, אדוני ה', סיימת לעשות עם שארית ישראל.
וַֽיְהִי֙ כְּהִנָּ֣בְאִ֔י וּפְלַטְיָ֥הוּ בֶן־בְּנָיָ֖ה מֵ֑ת וָאֶפֹּ֨ל עַל־פָּנַ֜י וָאֶזְעַ֣ק קוֹל־גָּד֗וֹל וָאֹמַר֙ אֲהָהּ֙ אֲדֹנָ֣י יְהוִ֔ה כָּלָה֙ אַתָּ֣ה עֹשֶׂ֔ה אֵ֖ת שְׁאֵרִ֥ית יִשְׂרָאֵֽל׃ (פ)ודבר ה' היה אליי כך:
וַיְהִ֥י דְבַר־יְהוָ֖ה אֵלַ֥י לֵאמֹֽר׃בן אדם, אחיך, אחיך, אנשי גאולתך וכל בית ישראל כולכם, אלו שאמר להם יושבי ירושלים: התרחקו מיה', כי היא ניתנה לנו לנחלה.
בֶּן־אָדָ֗ם אַחֶ֤יךָ אַחֶ֙יךָ֙ אַנְשֵׁ֣י גְאֻלָּתֶ֔ךָ וְכָל־בֵּ֥ית יִשְׂרָאֵ֖ל כֻּלֹּ֑ה אֲשֶׁר֩ אָמְר֨וּ לָהֶ֜ם יֹשְׁבֵ֣י יְרוּשָׁלִַ֗ם רַֽחֲקוּ֙ מֵעַ֣ל יְהוָ֔ה לָ֥נוּ הִ֛יא נִתְּנָ֥ה הָאָ֖רֶץ לְמוֹרָשָֽׁה׃ (ס)לכן אמור כך: אמר אדוני ה': כי הרחקתי אותם בין העמים ופיזרתי אותם בארצות, ואהיה להם למקדש קטן בארצות שאליהן באו.
לָכֵ֣ן אֱמֹ֗ר כֹּֽה־אָמַר֮ אֲדֹנָ֣י יְהוִה֒ כִּ֤י הִרְחַקְתִּים֙ בַּגּוֹיִ֔ם וְכִ֥י הֲפִֽיצוֹתִ֖ים בָּאֲרָצ֑וֹת וָאֱהִ֤י לָהֶם֙ לְמִקְדָּ֣שׁ מְעַ֔ט בָּאֲרָצ֖וֹת אֲשֶׁר־בָּ֥אוּ שָֽׁם׃ (ס)יז–כ
הבטחת האיסוף והשינוי הרוחני
לכן תגידו כך: אמר הַשֵׁם אֲדֹנָי, אני אאסוף אתכם מכל העמים ואקבץ אתכם מכל הארצות שבהן התפזרתם, ואתן לכם את ארץ ישראל.
לָכֵ֣ן אֱמֹ֗ר כֹּֽה־אָמַר֮ אֲדֹנָ֣י יְהוִה֒ וְקִבַּצְתִּ֤י אֶתְכֶם֙ מִן־הָ֣עַמִּ֔ים וְאָסַפְתִּ֣י אֶתְכֶ֔ם מִן־הָ֣אֲרָצ֔וֹת אֲשֶׁ֥ר נְפֹצוֹתֶ֖ם בָּהֶ֑ם וְנָתַתִּ֥י לָכֶ֖ם אֶת־אַדְמַ֥ת יִשְׂרָאֵֽל׃הם יבואו לשם ויסלקו ממנה את כל הדברים הטמאים ואת כל הדברים המגעילים.
וּבָ֖אוּ־שָׁ֑מָּה וְהֵסִ֜ירוּ אֶת־כָּל־שִׁקּוּצֶ֛יהָ וְאֶת־כָּל־תּוֹעֲבוֹתֶ֖יהָ מִמֶּֽנָּה׃אתן להם לב אחד ורוח חדשה בתוכם, ואסיר מהם את לב האבן ואתן להם לב בשר.
וְנָתַתִּ֤י לָהֶם֙ לֵ֣ב אֶחָ֔ד וְר֥וּחַ חֲדָשָׁ֖ה אֶתֵּ֣ן בְּקִרְבְּכֶ֑ם וַהֲסִ֨רֹתִ֜י לֵ֤ב הָאֶ֙בֶן֙ מִבְּשָׂרָ֔ם וְנָתַתִּ֥י לָהֶ֖ם לֵ֥ב בָּשָֽׂר׃כדי שינהגו בחוקים שלי וישמרו על המשפטים שלי ויעשו אותם, ויהיו לי לעם ואני אהיה להם לאלוהים.
לְמַ֙עַן֙ בְּחֻקֹּתַ֣י יֵלֵ֔כוּ וְאֶת־מִשְׁפָּטַ֥י יִשְׁמְר֖וּ וְעָשׂ֣וּ אֹתָ֑ם וְהָיוּ־לִ֣י לְעָ֔ם וַאֲנִ֕י אֶהְיֶ֥ה לָהֶ֖ם לֵאלֹהִֽים׃כא–כד
עילוי כבוד הַשֵּׁם מעל העיר
והם הולכים אחרי הלב המכוון לדברים המגעילים ולדבר המזעזע, כי נתתי את דרכם בראשם, כך אומר הַשֵּׁם.
וְאֶל־לֵ֧ב שִׁקּוּצֵיהֶ֛ם וְתוֹעֲבוֹתֵיהֶ֖ם לִבָּ֣ם הֹלֵ֑ךְ דַּרְכָּם֙ בְּרֹאשָׁ֣ם נָתַ֔תִּי נְאֻ֖ם אֲדֹנָ֥י יְהוִֽה׃הכרובים הרמו את כנפיהם, והגלגלים עלה לצדם, וכבוד אלוהי ישראל היה מעליהם מלמעלה.
וַיִּשְׂא֤וּ הַכְּרוּבִים֙ אֶת־כַּנְפֵיהֶ֔ם וְהָאֽוֹפַנִּ֖ים לְעֻמָּתָ֑ם וּכְב֧וֹד אֱלֹהֵֽי־יִשְׂרָאֵ֛ל עֲלֵיהֶ֖ם מִלְמָֽעְלָה׃וכבוד הַשֵּׁם עלה מעל מרכז העיר, ועמד על ההר שנמצא מצד מזרח העיר.
וַיַּ֙עַל֙ כְּב֣וֹד יְהוָ֔ה מֵעַ֖ל תּ֣וֹךְ הָעִ֑יר וַֽיַּעֲמֹד֙ עַל־הָהָ֔ר אֲשֶׁ֖ר מִקֶּ֥דֶם לָעִֽיר׃והרוח הרימה אותי והביאה אותי כצד המדבר אל מקום הגלות, כחזון ברוח אלוהים, והחזון שראיתי עלה מעליי.
וְר֣וּחַ נְשָׂאַ֗תְנִי וַתְּבִיאֵ֤נִי כַשְׂדִּ֙ימָה֙ אֶל־הַגּוֹלָ֔ה בַּמַּרְאֶ֖ה בְּר֣וּחַ אֱלֹהִ֑ים וַיַּ֙עַל֙ מֵֽעָלַ֔י הַמַּרְאֶ֖ה אֲשֶׁ֥ר רָאִֽיתִי׃כה–כה
העברת החזון לגולה
ודברתי אל הגולה את כל דברי ה' שראה לי.
וָאֲדַבֵּ֖ר אֶל־הַגּוֹלָ֑ה אֵ֛ת כָּל־דִּבְרֵ֥י יְהוָ֖ה אֲשֶׁ֥ר הֶרְאָֽנִי׃ (פ)Tanach with Ta'amei Hamikra · ניקוד וטעמי מקרא
א–ד
חזון מנהיגי ירושלים
וַתִּשָּׂ֨א אֹתִ֜י ר֗וּחַ וַתָּבֵ֣א אֹ֠תִי אֶל־שַׁ֨עַר בֵּית־יְהוָ֤ה הַקַּדְמוֹנִי֙ הַפּוֹנֶ֣ה קָדִ֔ימָה וְהִנֵּה֙ בְּפֶ֣תַח הַשַּׁ֔עַר עֶשְׂרִ֥ים וַחֲמִשָּׁ֖ה אִ֑ישׁ וָאֶרְאֶ֨ה בְתוֹכָ֜ם אֶת־יַאֲזַנְיָ֧ה בֶן־עַזֻּ֛ר וְאֶת־פְּלַטְיָ֥הוּ בֶן־בְּנָיָ֖הוּ שָׂרֵ֖י הָעָֽם׃ (פ)
וַיֹּ֖אמֶר אֵלָ֑י בֶּן־אָדָ֕ם אֵ֣לֶּה הָאֲנָשִׁ֞ים הַחֹשְׁבִ֥ים אָ֛וֶן וְהַיֹּעֲצִ֥ים עֲצַת־רָ֖ע בָּעִ֥יר הַזֹּֽאת׃
הָאֹ֣מְרִ֔ים לֹ֥א בְקָר֖וֹב בְּנ֣וֹת בָּתִּ֑ים הִ֣יא הַסִּ֔יר וַאֲנַ֖חְנוּ הַבָּשָֽׂר׃
לָכֵ֖ן הִנָּבֵ֣א עֲלֵיהֶ֑ם הִנָּבֵ֖א בֶּן־אָדָֽם׃
ה–ח
חשיפת המחשבות והדין על ירושלים
וַתִּפֹּ֣ל עָלַי֮ ר֣וּחַ יְהוָה֒ וַיֹּ֣אמֶר אֵלַ֗י אֱמֹר֙ כֹּה־אָמַ֣ר יְהוָ֔ה כֵּ֥ן אֲמַרְתֶּ֖ם בֵּ֣ית יִשְׂרָאֵ֑ל וּמַעֲל֥וֹת רֽוּחֲכֶ֖ם אֲנִ֥י יְדַעְתִּֽיהָ׃
הִרְבֵּיתֶ֥ם חַלְלֵיכֶ֖ם בָּעִ֣יר הַזֹּ֑את וּמִלֵּאתֶ֥ם חוּצֹתֶ֖יהָ חָלָֽל׃ (פ)
לָכֵ֗ן כֹּֽה־אָמַר֮ אֲדֹנָ֣י יְהוִה֒ חַלְלֵיכֶם֙ אֲשֶׁ֣ר שַׂמְתֶּ֣ם בְּתוֹכָ֔הּ הֵ֥מָּה הַבָּשָׂ֖ר וְהִ֣יא הַסִּ֑יר וְאֶתְכֶ֖ם הוֹצִ֥יא מִתּוֹכָֽהּ׃
חֶ֖רֶב יְרֵאתֶ֑ם וְחֶ֙רֶב֙ אָבִ֣יא עֲלֵיכֶ֔ם נְאֻ֖ם אֲדֹנָ֥י יְהוִֽה׃
ט–יב
גָּלוּת וּמִשְׁפָּט
וְהוֹצֵאתִ֤י אֶתְכֶם֙ מִתּוֹכָ֔הּ וְנָתַתִּ֥י אֶתְכֶ֖ם בְּיַד־זָרִ֑ים וְעָשִׂ֛יתִי בָכֶ֖ם שְׁפָטִֽים׃
בַּחֶ֣רֶב תִּפֹּ֔לוּ עַל־גְּב֥וּל יִשְׂרָאֵ֖ל אֶשְׁפּ֣וֹט אֶתְכֶ֑ם וִֽידַעְתֶּ֖ם כִּֽי־אֲנִ֥י יְהוָֽה׃
הִ֗יא לֹֽא־תִהְיֶ֤ה לָכֶם֙ לְסִ֔יר וְאַתֶּ֛ם תִּהְי֥וּ בְתוֹכָ֖הּ לְבָשָׂ֑ר אֶל־גְּב֥וּל יִשְׂרָאֵ֖ל אֶשְׁפֹּ֥ט אֶתְכֶֽם׃
וִֽידַעְתֶּם֙ כִּֽי־אֲנִ֣י יְהוָ֔ה אֲשֶׁ֤ר בְּחֻקַּי֙ לֹ֣א הֲלַכְתֶּ֔ם וּמִשְׁפָּטַ֖י לֹ֣א עֲשִׂיתֶ֑ם וּֽכְמִשְׁפְּטֵ֧י הַגּוֹיִ֛ם אֲשֶׁ֥ר סְבִיבוֹתֵיכֶ֖ם עֲשִׂיתֶֽם׃
יג–טז
הבטחת המקדש בגלות
וַֽיְהִי֙ כְּהִנָּ֣בְאִ֔י וּפְלַטְיָ֥הוּ בֶן־בְּנָיָ֖ה מֵ֑ת וָאֶפֹּ֨ל עַל־פָּנַ֜י וָאֶזְעַ֣ק קוֹל־גָּד֗וֹל וָאֹמַר֙ אֲהָהּ֙ אֲדֹנָ֣י יְהוִ֔ה כָּלָה֙ אַתָּ֣ה עֹשֶׂ֔ה אֵ֖ת שְׁאֵרִ֥ית יִשְׂרָאֵֽל׃ (פ)
וַיְהִ֥י דְבַר־יְהוָ֖ה אֵלַ֥י לֵאמֹֽר׃
בֶּן־אָדָ֗ם אַחֶ֤יךָ אַחֶ֙יךָ֙ אַנְשֵׁ֣י גְאֻלָּתֶ֔ךָ וְכָל־בֵּ֥ית יִשְׂרָאֵ֖ל כֻּלֹּ֑ה אֲשֶׁר֩ אָמְר֨וּ לָהֶ֜ם יֹשְׁבֵ֣י יְרוּשָׁלִַ֗ם רַֽחֲקוּ֙ מֵעַ֣ל יְהוָ֔ה לָ֥נוּ הִ֛יא נִתְּנָ֥ה הָאָ֖רֶץ לְמוֹרָשָֽׁה׃ (ס)
לָכֵ֣ן אֱמֹ֗ר כֹּֽה־אָמַר֮ אֲדֹנָ֣י יְהוִה֒ כִּ֤י הִרְחַקְתִּים֙ בַּגּוֹיִ֔ם וְכִ֥י הֲפִֽיצוֹתִ֖ים בָּאֲרָצ֑וֹת וָאֱהִ֤י לָהֶם֙ לְמִקְדָּ֣שׁ מְעַ֔ט בָּאֲרָצ֖וֹת אֲשֶׁר־בָּ֥אוּ שָֽׁם׃ (ס)
יז–כ
הבטחת האיסוף והשינוי הרוחני
לָכֵ֣ן אֱמֹ֗ר כֹּֽה־אָמַר֮ אֲדֹנָ֣י יְהוִה֒ וְקִבַּצְתִּ֤י אֶתְכֶם֙ מִן־הָ֣עַמִּ֔ים וְאָסַפְתִּ֣י אֶתְכֶ֔ם מִן־הָ֣אֲרָצ֔וֹת אֲשֶׁ֥ר נְפֹצוֹתֶ֖ם בָּהֶ֑ם וְנָתַתִּ֥י לָכֶ֖ם אֶת־אַדְמַ֥ת יִשְׂרָאֵֽל׃
וּבָ֖אוּ־שָׁ֑מָּה וְהֵסִ֜ירוּ אֶת־כָּל־שִׁקּוּצֶ֛יהָ וְאֶת־כָּל־תּוֹעֲבוֹתֶ֖יהָ מִמֶּֽנָּה׃
וְנָתַתִּ֤י לָהֶם֙ לֵ֣ב אֶחָ֔ד וְר֥וּחַ חֲדָשָׁ֖ה אֶתֵּ֣ן בְּקִרְבְּכֶ֑ם וַהֲסִ֨רֹתִ֜י לֵ֤ב הָאֶ֙בֶן֙ מִבְּשָׂרָ֔ם וְנָתַתִּ֥י לָהֶ֖ם לֵ֥ב בָּשָֽׂר׃
לְמַ֙עַן֙ בְּחֻקֹּתַ֣י יֵלֵ֔כוּ וְאֶת־מִשְׁפָּטַ֥י יִשְׁמְר֖וּ וְעָשׂ֣וּ אֹתָ֑ם וְהָיוּ־לִ֣י לְעָ֔ם וַאֲנִ֕י אֶהְיֶ֥ה לָהֶ֖ם לֵאלֹהִֽים׃
כא–כד
עילוי כבוד הַשֵּׁם מעל העיר
וְאֶל־לֵ֧ב שִׁקּוּצֵיהֶ֛ם וְתוֹעֲבוֹתֵיהֶ֖ם לִבָּ֣ם הֹלֵ֑ךְ דַּרְכָּם֙ בְּרֹאשָׁ֣ם נָתַ֔תִּי נְאֻ֖ם אֲדֹנָ֥י יְהוִֽה׃
וַיִּשְׂא֤וּ הַכְּרוּבִים֙ אֶת־כַּנְפֵיהֶ֔ם וְהָאֽוֹפַנִּ֖ים לְעֻמָּתָ֑ם וּכְב֧וֹד אֱלֹהֵֽי־יִשְׂרָאֵ֛ל עֲלֵיהֶ֖ם מִלְמָֽעְלָה׃
וַיַּ֙עַל֙ כְּב֣וֹד יְהוָ֔ה מֵעַ֖ל תּ֣וֹךְ הָעִ֑יר וַֽיַּעֲמֹד֙ עַל־הָהָ֔ר אֲשֶׁ֖ר מִקֶּ֥דֶם לָעִֽיר׃
וְר֣וּחַ נְשָׂאַ֗תְנִי וַתְּבִיאֵ֤נִי כַשְׂדִּ֙ימָה֙ אֶל־הַגּוֹלָ֔ה בַּמַּרְאֶ֖ה בְּר֣וּחַ אֱלֹהִ֑ים וַיַּ֙עַל֙ מֵֽעָלַ֔י הַמַּרְאֶ֖ה אֲשֶׁ֥ר רָאִֽיתִי׃
כה–כה
העברת החזון לגולה
וָאֲדַבֵּ֖ר אֶל־הַגּוֹלָ֑ה אֵ֛ת כָּל־דִּבְרֵ֥י יְהוָ֖ה אֲשֶׁ֥ר הֶרְאָֽנִי׃ (פ)
התמונה השלמה
הפרק, בקצרה
הפרק מתאר את חזיונו של יחזקאל על קבוצת מנהיגים בירושלים ועל הגורל של העיר והגלות.
פסוקים א–ד
חזון מנהיגי ירושלים
הנביא יחזקאל נלקח בראיון רוח אל שער בית ה׳ במזרח. שם הוא רואה קבוצת מנהיגים המתכננים רע בעיר, תוך שימוש בדימוי של סיר ובשר כדי להצדיק את עצמם, ומתקבלת פקודה לנבא נגדם.
פסוקים ה–ח
חשיפת המחשבות והדין על ירושלים
הנביא יחזקאל מקבל התגלות שבה הַשֵּׁם חושף את ידיעת המחשבות הרעות של בני ישראל. הַשֵּׁם קובע שהעיר מלאה ברצח, וכי הבשר שנשאר בה הוא הרוצחים עצמם, בעוד שאר התושבים יגורשו ממנה וייפגעו בחרב שהם פוחדים ממנה.
פסוקים ט–יב
גָּלוּת וּמִשְׁפָּט
הַנָּבִיא מַתְרִיעַ כִּי הַמִּשְׁפָּט הַנּוֹרָא יַמְשִׁיךְ. הַשֵּׁם יוֹצִיא אֶת הָאֲנָשִׁים מֵהָעִיר לְיַד זָרִים, שֶׁם הֵם יֵרָגְשׁוּ בַּחֶרֶב עַל גְּבַל יִשְׂרָאֵל. הַמַּטָּרָה הוּא שֶׁיֵּדְעוּ כִּי הַשֵּׁם הוּא הָאֵל, כִּי הֵם חָרְתוּ מֵחֻקָּיו וְעָשׂוּ כְּמִשְׁפְּטֵי הָעַמִּים הַסְּבִיבִים.
פסוקים יג–טז
הבטחת המקדש בגלות
במהלך חזיון הנביא, בעקבות מותו של פלטיה, נמסרת הבטחה מאת ה' עבור ישראל הגולה. למרות שתושבי ירושלים טענו לנחלת הארץ וניתקו את עצמם מה', ה' מבטיח שגם בגלות בין העמים, הוא יהיה להם כמקדש קטן ומחבר.
פסוקים יז–כ
הבטחת האיסוף והשינוי הרוחני
הפסוקים מתארים את הבטחת הַשֵׁם לאסוף את ישראל מכל הגלות ולהשיבם לארצם. התהליך כולל טהרה מהעבודה הזרה ושינוי פנימי עמוק של הלב, כדי שהעם יקיים את מצוות ה' ויהיה לו לקשר ברית של נאמנות וקדושה.
פסוקים כא–כד
עילוי כבוד הַשֵּׁם מעל העיר
הפסוקים מתארים את תנועת הכרובים וכבוד הַשֵּׁם המעזב את העיר ירושלים ועולה על ההר ממזרחה. הכרובים מרים כנפיהם ומשתתפים בתנועה זו, בעוד הרוח מעלה את יחזקאל אל מקום הגלות במדבר כחזון אלוֹהי.
פסוקים כה–כה
העברת החזון לגולה
הנביא יחזקאל מתאר כיצד העביר את כל דברי ה' שראה בחזיונותיו לאנשים שנמצאים בגלות. הוא מדגיש כי הדיבור כלל את כל התוכן המדויק שהוצג בפניו על ידי אלוהים.
הפרק מסתיים ביציאת כבוד הַשֵּׁם מעל העיר והעברת החזון ליחזקאל.
מעבר לקריאה הראשונה
לימוד ועיון
מבחר ממקורות חז״ל, בהסבר עכשווי. דברי המקור המצוטטים מובחנים מן ההסבר; פירושי מפרשים מובאים בהמשך ובנפרד.
מדברי חז״ל
ראיית המנהיגים בפתח בית המקדש
״מַאן דְּאָמַר לְרָעָה, דִּכְתִיב: ״וַתָּבֵא אֹתִי אֶל שַׁעַר בֵּית ה׳ הַקַּדְמוֹנִי הַפּוֹנֶה קָדִימָה וְהִנֵּה בְּפֶתַח הַשַּׁעַר עֶשְׂרִים וַחֲמִשָּׁה אִישׁ וָאֶרְאֶה בְתוֹכָם אֶת יַאֲזַנְיָה בֶן עַזֻּר״
בפסוק זה מתוארת חז vision של יחזקאל, שמוביל אל שער בית ה' הקדמוני. בפתח השער הוא רואה עשרים וחמישה אנשים, וביניהם יאזניה בן עזור ופלטיהו בן בנייהו, שהם שרי העם. לאחר מכן הוא נכנס לחצר הפנימית של בית ה', שם הוא רואה עשרים וחמישה אנשים נוספים עומדים בפתח ההיכל, בין האולם למזבח, כשהם פונים לכיוון המזרח. הטקסט מבוסס על פירוש חז"ל בגמרא (קידושין ע"ב), המזהה את האנשים המתוארים בנבואה כשרים. הגמרא משתמשת בתיאור המדויק של המספרים והמיקומים כדי להבין את זהות המנהיגים שהיו בבית המקדש. הגישה כאן היא פרשנית, המנסה להבין מי בדיוק היו אותם אנשים שירחזקאל ראה בראייתו.
קידושין ע״ב ב:ו׳ ↗הַקֶּלֶט וְהַקְּלָלָה בַּמִּשְׁפָּט
״כִּדְרַבִּי יְהוֹשֻׁעַ בֶּן לֵוִי, דְּרַבִּי יְהוֹשֻׁעַ בֶּן לֵוִי רָמֵי: כְּתִיב ״וּכְמִשְׁפְּטֵי הַגּוֹיִם אֲשֶׁר סְבִיבוֹתֵיכֶם לֹא עֲשִׂיתֶם״, וּכְתִיב ״וּכְמִשְׁפְּטֵי הַגּוֹיִם אֲשֶׁר סְבִיבוֹתֵיכֶם עֲשִׂיתֶם״. כַּמְתוּקָּנִין שֶׁבָּהֶם –״
בַּמַּקּוֹר הַמּוּתְרָם מִסֵּפֶר סַנְהֶדְרִין, רַבִּי יְהוֹשֻׁעַ בֶּן לֵוִי מְצַיֵּן הֶפְרֵשׁ מַהוּ מַשְׂמָע הַפְּסוּק שֶׁמַּדְכִּיב אֶת הַמִּשְׁפָּטִים. הוּא מְבִיא שְׁנַיְתַיִם פְּסוּקִים שֶׁנֶּחְשְׁבִים לְאוֹתִיּוֹת מְנַגְּדוֹת בַּגּוֹיִם: פֶּרֶט אֶחָד אוֹמֵר שֶׁהָעַם לֹא עָשָׂה כְּמִשְׁפְּטֵי הַגּוֹיִם, וְהַשֵּׁנִי אוֹמֵר שֶׁהָעַם עָשָׂה כְּמִשְׁפְּטֵי הַגּוֹיִם. הַפֵּרוּשׁ שֶׁל רַבִּי יְהוֹשֻׁעַ בֶּן לֵוִי הוּא שֶׁהַפְּסוּקִים הָאֵלֶּה מְסַבְּלִים בְּתוֹךְ הַכְּתִיבָה אֶת הַמַּצָּב הַמִּשְׁשָׁר וְאֶת הַמַּצָּב הַמְּקֻלְקָל. הַחֲלָקִים הַמְּתֻקָּנִים בַּמִּשְׁפָּטִים הֵם אֵלֶּה שֶׁבָּהֶם הָעַם לֹא עָשָׂה אֶת הָרַע, וְהַחֲלָקִים הַמְּקֻלְקָלִים הֵם אֵלֶּה שֶׁבָּהֶם הָעַם עָשָׂה אֶת הָרַע.
סנהדרין ל״ט ב:י״ט ↗בעקבות המפרשים
החורבן והתקווה בתוך הגלות
״הוציא. כמו להוצי' ולשוא בניתם הבתי' כי בגלות תלכו האבות והבנים ואין יורש את הבתים:״
בפרק זה של ספר יחזקאל, הנביא מתאר את המצב הקשה של ירושלים ואת הגורל של תושביה. הַשֵּׁם מודיע על העונש שיבוא על הרשעים שנשארו בעיר, אך גם על הבטחת הגאולה בעתיד. הנביא מדבר על מנהיגים רעים ועל השומרים שעושים רע, ומראה איך הדין יבוא עליהם. רש"י מפרש את דברי הנביא על הבתים הנטושים. הוא מסביר שהבנייה שנעשתה בביטחון הייתה לחינם, כי הגלות תגרום לאבות ולבנים לעזוב את ארצם. כך לא יישאר יורש לבתים הללו. הפרשן מדגיש את חוסר הוודאות והאובדן של הנחלה כתוצאה מהגלות.
רש״י על יחזקאל 11:7:1 ↗הלב החדש והשינוי הפנימי
״לב בשר. לב רך ונוח להכנע:״
בפסוק זה מיחזקאל מדבר על הבטחה לשינוי עמוק בלב בני ישראל. הַשֵּׁם מבטיח לתת להם לב אחד ולרוח חדשה, ולהסיר מלבם את לב האבן הקשה. התמונה מראה תהליך של התרככות והתחדשות רוחנית, שבו הלב הופך להיות רגיש וקשוב יותר. רש"י מפרש את הביטוי "לב בשר" כלב רך, כזה שקל לו להכניע את עצמו ולשמוע. לפי גישה זו, המטרה היא לא רק שינוי חיצוני, אלא יצירת לב שיש בו נכונות ורצון להיטהר ולהתקדם.
רש״י על יחזקאל 11:19:1 ↗החיפוי של העיר והעושים הרע
״הרביתם. ר״ל ובעבור הדברים והמחשבות האלו אשר תחשובו שלא תגלו מן העיר תוסיפו לעשות הרע ותרבו חללים בעיר הזאת ותמלאו החוצות חללים:״
בפסוק הזה מופיע הפירוש של מצודת דוד על דברי יחזקאל. המפרש מסביר שהמחשבות של האנשים בעיר, שהם בטוחים שהם לא יצאו ממנה, הם בדיוק הסיבה שהם ממשיכים לעשות רע. הם חושבים שהעיר מוגנת, ולכן הם מרבים רצח ופגיעה בתוך העיר ובחוצותיה. המצודת דוד מראה כיצד התחושה של ביטחון שווא מניעה את האנשים להמשיך במעשיהם הרעים. לפי הגישה הזו, המחשבה שהחטא לא יתגלה או שלא יהיו לו השלכות מחוץ לחומות, היא זו שגורמת להם למלא את העיר בדם ובהרס.
מצודת דוד על יחזקאל 11:6:1 ↗רצון חדש ורוח חדשה
״ורוח חדשה. רצון חדש ללכת בחוקי:״
בקטע זה מספר יחזקאל על הבטחה לעתיד, שבה הַשֵּׁם מבטיח להעניק לעם כוחות פנימיים חדשים. הדיבור מתמקד בשינוי עמוק של הרצון והלב, כך שהאנשים יוכלו לקיים את הדינים ואת המשפט בצורה אמיתית. המצודת דוד מסביר את הביטוי "ורוח חדשה" כרצון חדש שיינתן לאנשים, כדי שיהיה להם רצון פנימי ללכת בדרכי הדינים והחוקים. ההסבר מתמקד בשינוי המניע של האדם מתוך רצון טוב.
מצודת דוד על יחזקאל 11:19:2 ↗