היה זה בשנה השלושים, בחודש החמישי, ביום החמישי. הייתי בגלות על נהר כבאר, וכשהשמיים נפתחו, ראיתי חזיונות של אלוהים.
וַיְהִ֣י ׀ בִּשְׁלֹשִׁ֣ים שָׁנָ֗ה בָּֽרְבִיעִי֙ בַּחֲמִשָּׁ֣ה לַחֹ֔דֶשׁ וַאֲנִ֥י בְתֽוֹךְ־הַגּוֹלָ֖ה עַל־נְהַר־כְּבָ֑ר נִפְתְּחוּ֙ הַשָּׁמַ֔יִם וָאֶרְאֶ֖ה מַרְא֥וֹת אֱלֹהִֽים׃יחזקאל · פרק א׳
חזון ארבעת היצורים וכבוד הַשֵּׁם
הנביא יחזקאל רואה את המרכב השמימי מעל נהר כבאר, את תיאור היצורים החיים, האופנים וכיסא הכבוד.
להקשיב. להבין. להתחבר.
הפרק בקול
יחזקאל א׳ · סיפור והסבר
גרסת ההאזנה בהכנה. הנגן יופיע כאן כשהיא תהיה מוכנה.
ריחוף על פסוק מציג את המקור. במגע — לחיצה ממושכת או כפתור ״המקור״.
חזיונות אלוהים על נהר כבאר
החודש החמישי, בשנה החמישית לגלות המלך יויכין.
בַּחֲמִשָּׁ֖ה לַחֹ֑דֶשׁ הִ֚יא הַשָּׁנָ֣ה הַחֲמִישִׁ֔ית לְגָל֖וּת הַמֶּ֥לֶךְ יוֹיָכִֽין׃דבר הַשֵׁם היה ליחזקאל בן בועז הכהן, בארץ כשים, על נהר כבאר, ושם הייתה עליו יד הַשֵׁם.
הָיֹ֣ה הָיָ֣ה דְבַר־יְ֠הוָה אֶל־יְחֶזְקֵ֨אל בֶּן־בּוּזִ֧י הַכֹּהֵ֛ן בְּאֶ֥רֶץ כַּשְׂדִּ֖ים עַל־נְהַר־כְּבָ֑ר וַתְּהִ֥י עָלָ֛יו שָׁ֖ם יַד־יְהוָֽה׃ראיתי רוח סער הבאה מצפון, עם ענן גדול ואש בוערת, שהסביבה שלה הייתה מבריקה, ומתוכה, כמו חושך בתוך האש, היה משהו שדומה לחשמל.
וָאֵ֡רֶא וְהִנֵּה֩ ר֨וּחַ סְעָרָ֜ה בָּאָ֣ה מִן־הַצָּפ֗וֹן עָנָ֤ן גָּדוֹל֙ וְאֵ֣שׁ מִתְלַקַּ֔חַת וְנֹ֥גַֽהּ ל֖וֹ סָבִ֑יב וּמִ֨תּוֹכָ֔הּ כְּעֵ֥ין הַחַשְׁמַ֖ל מִתּ֥וֹךְ הָאֵֽשׁ׃תיאור ארבעת היצורים החיים
ומתוכה יצאו דמויות של ארבע יצורים חיים, וזה המראה שלהם: דמויות אדם לכל אחד מהם.
וּמִ֨תּוֹכָ֔הּ דְּמ֖וּת אַרְבַּ֣ע חַיּ֑וֹת וְזֶה֙ מַרְאֵֽיהֶ֔ן דְּמ֥וּת אָדָ֖ם לָהֵֽנָּה׃לכל אחד מהם היו ארבע פנים וארבע כנפיים.
וְאַרְבָּעָ֥ה פָנִ֖ים לְאֶחָ֑ת וְאַרְבַּ֥ע כְּנָפַ֖יִם לְאַחַ֥ת לָהֶֽם׃רגליהם היו רגליים ישרות, וכפות רגליהם היו כמו כפות רגלי עגל, והן נצצו כמו נחושת מבריקה.
וְרַגְלֵיהֶ֖ם רֶ֣גֶל יְשָׁרָ֑ה וְכַ֣ף רַגְלֵיהֶ֗ם כְּכַף֙ רֶ֣גֶל עֵ֔גֶל וְנֹ֣צְצִ֔ים כְּעֵ֖ין נְחֹ֥שֶׁת קָלָֽל׃מתחת לכנפיהם, בכל ארבעת הצדדים שלהם, היו ידי אדם, וגם פניהם וכנפיהם היו כאלה עבור כולם.
וידו [וִידֵ֣י] אָדָ֗ם מִתַּ֙חַת֙ כַּנְפֵיהֶ֔ם עַ֖ל אַרְבַּ֣עַת רִבְעֵיהֶ֑ם וּפְנֵיהֶ֥ם וְכַנְפֵיהֶ֖ם לְאַרְבַּעְתָּֽם׃תיאור ארבעת היצורים
הכנפיים שלהם היו מצומדות אחת לשנייה כמו אחות לאחותה, והם לא פנו לצדדים בזמן ההליכה, אלא כל אחד הלך בדיוק לכיוון הפנים שלו.
חֹֽבְרֹ֛ת אִשָּׁ֥ה אֶל־אֲחוֹתָ֖הּ כַּנְפֵיהֶ֑ם לֹא־יִסַּ֣בּוּ בְלֶכְתָּ֔ן אִ֛ישׁ אֶל־עֵ֥בֶר פָּנָ֖יו יֵלֵֽכוּ׃מראה הפנים שלהם היה כמו פני אדם, ולכל ארבעת הכנפיים היה פנים של אריה מצד ימין, פנים של שור מצד שמאל, ופנים של נשר לכל ארבעת הכנפיים.
וּדְמ֣וּת פְּנֵיהֶם֮ פְּנֵ֣י אָדָם֒ וּפְנֵ֨י אַרְיֵ֤ה אֶל־הַיָּמִין֙ לְאַרְבַּעְתָּ֔ם וּפְנֵי־שׁ֥וֹר מֵֽהַשְּׂמֹ֖אול לְאַרְבַּעְתָּ֑ן וּפְנֵי־נֶ֖שֶׁר לְאַרְבַּעְתָּֽן׃הפנים והכנפיים שלהם היו פרוסות כלפי מעלה, ושתי כנפיים של כל אחד היו מצומדות לאחד לשני, ושתי כנפיים אחרות כיסו את גופם.
וּפְנֵיהֶ֕ם וְכַנְפֵיהֶ֥ם פְּרֻד֖וֹת מִלְמָ֑עְלָה לְאִ֗ישׁ שְׁ֚תַּיִם חֹבְר֣וֹת אִ֔ישׁ וּשְׁתַּ֣יִם מְכַסּ֔וֹת אֵ֖ת גְּוִיֹתֵיהֶֽנָה׃כל אחד הלך בדיוק לכיוון הפנים שלו, לא פנו לצדדים, אלא הלכו לאן שרוח תביא אותם.
וְאִ֛ישׁ אֶל־עֵ֥בֶר פָּנָ֖יו יֵלֵ֑כוּ אֶ֣ל אֲשֶׁר֩ יִֽהְיֶה־שָׁ֨מָּה הָר֤וּחַ לָלֶ֙כֶת֙ יֵלֵ֔כוּ לֹ֥א יִסַּ֖בּוּ בְּלֶכְתָּֽן׃תיאור החיות והאופנים
מראה החיות היה כמו גחלי אש בוערות, כמו מראה הלפידים. הן התקדמו בין החיות, והיה בהן זוהר של אש, ומתוך האש יצאה ברק.
וּדְמ֨וּת הַחַיּ֜וֹת מַרְאֵיהֶ֣ם כְּגַחֲלֵי־אֵ֗שׁ בֹּֽעֲרוֹת֙ כְּמַרְאֵ֣ה הַלַּפִּדִ֔ים הִ֕יא מִתְהַלֶּ֖כֶת בֵּ֣ין הַחַיּ֑וֹת וְנֹ֣גַהּ לָאֵ֔שׁ וּמִן־הָאֵ֖שׁ יוֹצֵ֥א בָרָֽק׃והחיות רצו והחזרו את עצמן במהירות, כמו מראה הבזק.
וְהַחַיּ֖וֹת רָצ֣וֹא וָשׁ֑וֹב כְּמַרְאֵ֖ה הַבָּזָֽק׃הבטתי בחיות, והנה היה אוףן אחד על הארץ ליד החיות, לפני ארבעת הפנים שלהן.
וָאֵ֖רֶא הַחַיּ֑וֹת וְהִנֵּה֩ אוֹפַ֨ן אֶחָ֥ד בָּאָ֛רֶץ אֵ֥צֶל הַחַיּ֖וֹת לְאַרְבַּ֥עַת פָּנָֽיו׃מראה האופנים ופעולתם הייתה כמו עין התרשיש. לכל ארבעת האופנים היה מראה זהה, ופעולתם וצורתם היו כך שאופן אחד היה בתוך אופן אחר.
מַרְאֵ֨ה הָאוֹפַנִּ֤ים וּמַעֲשֵׂיהֶם֙ כְּעֵ֣ין תַּרְשִׁ֔ישׁ וּדְמ֥וּת אֶחָ֖ד לְאַרְבַּעְתָּ֑ן וּמַרְאֵיהֶם֙ וּמַ֣עֲשֵׂיהֶ֔ם כַּאֲשֶׁ֛ר יִהְיֶ֥ה הָאוֹפַ֖ן בְּת֥וֹךְ הָאוֹפָֽן׃תְּנוּעַת הַחַיּוֹת וְהָאוֹפַנִּים
בְּכָל כִּוּוּן שֶׁהֵם הָלְכוּ, אַרְבַּעְתָּם הָלְכוּ בְּקוֹשַׁת הַכִּוּוּן הַזֶּה, וְלֹא פָּנְוּ מִכְּיוֹנָם.
עַל־אַרְבַּ֥עַת רִבְעֵיהֶ֖ן בְּלֶכְתָּ֣ם יֵלֵ֑כוּ לֹ֥א יִסַּ֖בּוּ בְּלֶכְתָּֽן׃הַגְּבָעוֹת שֶׁלָּהֶם הָיוּ גְּבוֹהוֹת וּמַפְחִידוֹת, וְהַצַּדִּים שֶׁלָּהֶם הָיוּ מְלֵאֵי עֵינִים סָבִיב לְאַרְבַּעְתָּם.
וְגַ֨בֵּיהֶ֔ן וְגֹ֥בַהּ לָהֶ֖ם וְיִרְאָ֣ה לָהֶ֑ם וְגַבֹּתָ֗ם מְלֵאֹ֥ת עֵינַ֛יִם סָבִ֖יב לְאַרְבַּעְתָּֽן׃כְּשֶׁהַחַיּוֹת הָלְכוּ, הָאוֹפַנִּים הָלְכוּ לְצִדָּן, וּכְשֶׁהַחַיּוֹת הָלְכוּ לְמַעְלָה מֵעַל הָאָרֶץ, גַּם הָאוֹפַנִּים הָלְכוּ לְמַעְלָה.
וּבְלֶ֙כֶת֙ הַֽחַיּ֔וֹת יֵלְכ֥וּ הָאוֹפַנִּ֖ים אֶצְלָ֑ם וּבְהִנָּשֵׂ֤א הַֽחַיּוֹת֙ מֵעַ֣ל הָאָ֔רֶץ יִנָּשְׂא֖וּ הָאוֹפַנִּֽים׃הֵם הָלְכוּ לְאָן שֶׁהָרוּחַ רָצְתָה לָלֶכֶת, כַּאֲשֶׁר הָרוּחַ הָלְכָה כָּךְ, גַּם הָאוֹפַנִּים הָלְכוּ לְמַעְלָה יַחְדָּו אִתָּם, כִּי רוּחַ הַחַיָּה הָיְתָה בָּאוֹפַנִּים.
עַ֣ל אֲשֶׁר֩ יִֽהְיֶה־שָּׁ֨ם הָר֤וּחַ לָלֶ֙כֶת֙ יֵלֵ֔כוּ שָׁ֥מָּה הָר֖וּחַ לָלֶ֑כֶת וְהָאוֹפַנִּ֗ים יִנָּשְׂאוּ֙ לְעֻמָּתָ֔ם כִּ֛י ר֥וּחַ הַחַיָּ֖ה בָּאוֹפַנִּֽים׃מַבְטֵי הָאוֹפַנִּים וְרוּחַ הַחַיִּים
כְּשֶׁהֵם הָלְכוּ, הֵם הָלְכוּ, וכְּשֶׁהֵם עָמְדוּ, הֵם עָמְדוּ. כְּשֶׁהָאוֹפַנִּים הָלְכוּ לְמַעְלָה מֵהָאָרֶץ, הֵם הָלְתוּ בְּעִמְתָם, כִּי רוּחַ הַחַיִּים הָיְתָה בָּאוֹפַנִּים.
בְּלֶכְתָּ֣ם יֵלֵ֔כוּ וּבְעָמְדָ֖ם יַֽעֲמֹ֑דוּ וּֽבְהִנָּשְׂאָ֞ם מֵעַ֣ל הָאָ֗רֶץ יִנָּשְׂא֤וּ הָאֽוֹפַנִּים֙ לְעֻמָּתָ֔ם כִּ֛י ר֥וּחַ הַחַיָּ֖ה בָּאוֹפַנִּֽים׃וְכָל מָה שֶׁהָיָה מֵעַל רָאשֵׁי הַחַיִּים נִרְאָה כְּמוֹ רָקִיעַ, כְּמוֹ הַקֶּרַח הַמַּפְעִים, שֶׁמִּטְוֶה עַל רָאשֵׁיהֶם מִלְמַעְלָה.
וּדְמ֞וּת עַל־רָאשֵׁ֤י הַחַיָּה֙ רָקִ֔יעַ כְּעֵ֖ין הַקֶּ֣רַח הַנּוֹרָ֑א נָט֥וּי עַל־רָאשֵׁיהֶ֖ם מִלְמָֽעְלָה׃וּתַחַת הָרָקִיעַ הַכְּנָפַיִם הָיוּ יְשָׁרִים. לְכָנָף אַחַת הָיָה אֵלֶּה וְאֵלֶּה, וּלְכָּנָף אַחַת הָיָה אֵלֶּה וְאֵלֶּה, וְהֵם כִסּוּ אֶת גְּוִיּוֹת הַחַיִּים.
וְתַ֙חַת֙ הָרָקִ֔יעַ כַּנְפֵיהֶ֣ם יְשָׁר֔וֹת אִשָּׁ֖ה אֶל־אֲחוֹתָ֑הּ לְאִ֗ישׁ שְׁתַּ֤יִם מְכַסּוֹת֙ לָהֵ֔נָּה וּלְאִ֗ישׁ שְׁתַּ֤יִם מְכַסּוֹת֙ לָהֵ֔נָּה אֵ֖ת גְּוִיֹּתֵיהֶֽם׃וְשָׁמַעְתִּי אֶת קוֹל הַכְּנָפַיִם שֶׁלָּהֶם, כְּקוֹל מַיִם רַבִּים, כְּקוֹל הַשַּׁדַּי בִּלְכָתָם, וְקוֹל רַעַשׁ כְּקוֹל מַחֲנֶה. כְּשֶׁהֵם עָמְדוּ, הַכְּנָפַיִם שֶׁלָּהֶם הָיוּ מֻרְפּוֹת.
וָאֶשְׁמַ֣ע אֶת־ק֣וֹל כַּנְפֵיהֶ֡ם כְּקוֹל֩ מַ֨יִם רַבִּ֤ים כְּקוֹל־שַׁדַּי֙ בְּלֶכְתָּ֔ם ק֥וֹל הֲמֻלָּ֖ה כְּק֣וֹל מַחֲנֶ֑ה בְּעָמְדָ֖ם תְּרַפֶּ֥ינָה כַנְפֵיהֶֽן׃חזון כבוד ה' על הכיסא
היה קול ממעל הרקיע שמעל לראשם, וכשהם עמדו, הם הורידו את כנפיהם.
וַיְהִי־ק֕וֹל מֵעַ֕ל לָרָקִ֖יעַ אֲשֶׁ֣ר עַל־רֹאשָׁ֑ם בְּעָמְדָ֖ם תְּרַפֶּ֥ינָה כַנְפֵיהֶֽן׃וממעל לרקיע שמעל לראשם, היה מראה כמו אבן ספיר, דמוי כסא, ועל דמוי הכסא היה מראה דמוי אדם מלמעלה.
וּמִמַּ֗עַל לָרָקִ֙יעַ֙ אֲשֶׁ֣ר עַל־רֹאשָׁ֔ם כְּמַרְאֵ֥ה אֶֽבֶן־סַפִּ֖יר דְּמ֣וּת כִּסֵּ֑א וְעַל֙ דְּמ֣וּת הַכִּסֵּ֔א דְּמ֞וּת כְּמַרְאֵ֥ה אָדָ֛ם עָלָ֖יו מִלְמָֽעְלָה׃וראיתי, כמו עין חשל, מראה אש מסביב למרכז הברכיים ומעלה, וגם ממרכז הברכיים ומטה ראיתי מראה אש וזוהר מסביב לו.
וָאֵ֣רֶא ׀ כְּעֵ֣ין חַשְׁמַ֗ל כְּמַרְאֵה־אֵ֤שׁ בֵּֽית־לָהּ֙ סָבִ֔יב מִמַּרְאֵ֥ה מָתְנָ֖יו וּלְמָ֑עְלָה וּמִמַּרְאֵ֤ה מָתְנָיו֙ וּלְמַ֔טָּה רָאִ֙יתִי֙ כְּמַרְאֵה־אֵ֔שׁ וְנֹ֥גַֽהּ ל֖וֹ סָבִֽיב׃כמראה הקשת שתהיה בענן ביום הגשם, כך היה מראה הזוהר מסביב. זה היה מראה דמות כבוד ה' . וראיתי וכרעתי על פניי, ושמעתי קול מדבר.
כְּמַרְאֵ֣ה הַקֶּ֡שֶׁת אֲשֶׁר֩ יִֽהְיֶ֨ה בֶעָנָ֜ן בְּי֣וֹם הַגֶּ֗שֶׁם כֵּ֣ן מַרְאֵ֤ה הַנֹּ֙גַהּ֙ סָבִ֔יב ה֕וּא מַרְאֵ֖ה דְּמ֣וּת כְּבוֹד־יְהוָ֑ה וָֽאֶרְאֶה֙ וָאֶפֹּ֣ל עַל־פָּנַ֔י וָאֶשְׁמַ֖ע ק֥וֹל מְדַבֵּֽר׃ (ס)Tanach with Ta'amei Hamikra · ניקוד וטעמי מקרא
חזיונות אלוהים על נהר כבאר
וַיְהִ֣י ׀ בִּשְׁלֹשִׁ֣ים שָׁנָ֗ה בָּֽרְבִיעִי֙ בַּחֲמִשָּׁ֣ה לַחֹ֔דֶשׁ וַאֲנִ֥י בְתֽוֹךְ־הַגּוֹלָ֖ה עַל־נְהַר־כְּבָ֑ר נִפְתְּחוּ֙ הַשָּׁמַ֔יִם וָאֶרְאֶ֖ה מַרְא֥וֹת אֱלֹהִֽים׃
בַּחֲמִשָּׁ֖ה לַחֹ֑דֶשׁ הִ֚יא הַשָּׁנָ֣ה הַחֲמִישִׁ֔ית לְגָל֖וּת הַמֶּ֥לֶךְ יוֹיָכִֽין׃
הָיֹ֣ה הָיָ֣ה דְבַר־יְ֠הוָה אֶל־יְחֶזְקֵ֨אל בֶּן־בּוּזִ֧י הַכֹּהֵ֛ן בְּאֶ֥רֶץ כַּשְׂדִּ֖ים עַל־נְהַר־כְּבָ֑ר וַתְּהִ֥י עָלָ֛יו שָׁ֖ם יַד־יְהוָֽה׃
וָאֵ֡רֶא וְהִנֵּה֩ ר֨וּחַ סְעָרָ֜ה בָּאָ֣ה מִן־הַצָּפ֗וֹן עָנָ֤ן גָּדוֹל֙ וְאֵ֣שׁ מִתְלַקַּ֔חַת וְנֹ֥גַֽהּ ל֖וֹ סָבִ֑יב וּמִ֨תּוֹכָ֔הּ כְּעֵ֥ין הַחַשְׁמַ֖ל מִתּ֥וֹךְ הָאֵֽשׁ׃
תיאור ארבעת היצורים החיים
וּמִ֨תּוֹכָ֔הּ דְּמ֖וּת אַרְבַּ֣ע חַיּ֑וֹת וְזֶה֙ מַרְאֵֽיהֶ֔ן דְּמ֥וּת אָדָ֖ם לָהֵֽנָּה׃
וְאַרְבָּעָ֥ה פָנִ֖ים לְאֶחָ֑ת וְאַרְבַּ֥ע כְּנָפַ֖יִם לְאַחַ֥ת לָהֶֽם׃
וְרַגְלֵיהֶ֖ם רֶ֣גֶל יְשָׁרָ֑ה וְכַ֣ף רַגְלֵיהֶ֗ם כְּכַף֙ רֶ֣גֶל עֵ֔גֶל וְנֹ֣צְצִ֔ים כְּעֵ֖ין נְחֹ֥שֶׁת קָלָֽל׃
וידו [וִידֵ֣י] אָדָ֗ם מִתַּ֙חַת֙ כַּנְפֵיהֶ֔ם עַ֖ל אַרְבַּ֣עַת רִבְעֵיהֶ֑ם וּפְנֵיהֶ֥ם וְכַנְפֵיהֶ֖ם לְאַרְבַּעְתָּֽם׃
תיאור ארבעת היצורים
חֹֽבְרֹ֛ת אִשָּׁ֥ה אֶל־אֲחוֹתָ֖הּ כַּנְפֵיהֶ֑ם לֹא־יִסַּ֣בּוּ בְלֶכְתָּ֔ן אִ֛ישׁ אֶל־עֵ֥בֶר פָּנָ֖יו יֵלֵֽכוּ׃
וּדְמ֣וּת פְּנֵיהֶם֮ פְּנֵ֣י אָדָם֒ וּפְנֵ֨י אַרְיֵ֤ה אֶל־הַיָּמִין֙ לְאַרְבַּעְתָּ֔ם וּפְנֵי־שׁ֥וֹר מֵֽהַשְּׂמֹ֖אול לְאַרְבַּעְתָּ֑ן וּפְנֵי־נֶ֖שֶׁר לְאַרְבַּעְתָּֽן׃
וּפְנֵיהֶ֕ם וְכַנְפֵיהֶ֥ם פְּרֻד֖וֹת מִלְמָ֑עְלָה לְאִ֗ישׁ שְׁ֚תַּיִם חֹבְר֣וֹת אִ֔ישׁ וּשְׁתַּ֣יִם מְכַסּ֔וֹת אֵ֖ת גְּוִיֹתֵיהֶֽנָה׃
וְאִ֛ישׁ אֶל־עֵ֥בֶר פָּנָ֖יו יֵלֵ֑כוּ אֶ֣ל אֲשֶׁר֩ יִֽהְיֶה־שָׁ֨מָּה הָר֤וּחַ לָלֶ֙כֶת֙ יֵלֵ֔כוּ לֹ֥א יִסַּ֖בּוּ בְּלֶכְתָּֽן׃
תיאור החיות והאופנים
וּדְמ֨וּת הַחַיּ֜וֹת מַרְאֵיהֶ֣ם כְּגַחֲלֵי־אֵ֗שׁ בֹּֽעֲרוֹת֙ כְּמַרְאֵ֣ה הַלַּפִּדִ֔ים הִ֕יא מִתְהַלֶּ֖כֶת בֵּ֣ין הַחַיּ֑וֹת וְנֹ֣גַהּ לָאֵ֔שׁ וּמִן־הָאֵ֖שׁ יוֹצֵ֥א בָרָֽק׃
וְהַחַיּ֖וֹת רָצ֣וֹא וָשׁ֑וֹב כְּמַרְאֵ֖ה הַבָּזָֽק׃
וָאֵ֖רֶא הַחַיּ֑וֹת וְהִנֵּה֩ אוֹפַ֨ן אֶחָ֥ד בָּאָ֛רֶץ אֵ֥צֶל הַחַיּ֖וֹת לְאַרְבַּ֥עַת פָּנָֽיו׃
מַרְאֵ֨ה הָאוֹפַנִּ֤ים וּמַעֲשֵׂיהֶם֙ כְּעֵ֣ין תַּרְשִׁ֔ישׁ וּדְמ֥וּת אֶחָ֖ד לְאַרְבַּעְתָּ֑ן וּמַרְאֵיהֶם֙ וּמַ֣עֲשֵׂיהֶ֔ם כַּאֲשֶׁ֛ר יִהְיֶ֥ה הָאוֹפַ֖ן בְּת֥וֹךְ הָאוֹפָֽן׃
תְּנוּעַת הַחַיּוֹת וְהָאוֹפַנִּים
עַל־אַרְבַּ֥עַת רִבְעֵיהֶ֖ן בְּלֶכְתָּ֣ם יֵלֵ֑כוּ לֹ֥א יִסַּ֖בּוּ בְּלֶכְתָּֽן׃
וְגַ֨בֵּיהֶ֔ן וְגֹ֥בַהּ לָהֶ֖ם וְיִרְאָ֣ה לָהֶ֑ם וְגַבֹּתָ֗ם מְלֵאֹ֥ת עֵינַ֛יִם סָבִ֖יב לְאַרְבַּעְתָּֽן׃
וּבְלֶ֙כֶת֙ הַֽחַיּ֔וֹת יֵלְכ֥וּ הָאוֹפַנִּ֖ים אֶצְלָ֑ם וּבְהִנָּשֵׂ֤א הַֽחַיּוֹת֙ מֵעַ֣ל הָאָ֔רֶץ יִנָּשְׂא֖וּ הָאוֹפַנִּֽים׃
עַ֣ל אֲשֶׁר֩ יִֽהְיֶה־שָּׁ֨ם הָר֤וּחַ לָלֶ֙כֶת֙ יֵלֵ֔כוּ שָׁ֥מָּה הָר֖וּחַ לָלֶ֑כֶת וְהָאוֹפַנִּ֗ים יִנָּשְׂאוּ֙ לְעֻמָּתָ֔ם כִּ֛י ר֥וּחַ הַחַיָּ֖ה בָּאוֹפַנִּֽים׃
מַבְטֵי הָאוֹפַנִּים וְרוּחַ הַחַיִּים
בְּלֶכְתָּ֣ם יֵלֵ֔כוּ וּבְעָמְדָ֖ם יַֽעֲמֹ֑דוּ וּֽבְהִנָּשְׂאָ֞ם מֵעַ֣ל הָאָ֗רֶץ יִנָּשְׂא֤וּ הָאֽוֹפַנִּים֙ לְעֻמָּתָ֔ם כִּ֛י ר֥וּחַ הַחַיָּ֖ה בָּאוֹפַנִּֽים׃
וּדְמ֞וּת עַל־רָאשֵׁ֤י הַחַיָּה֙ רָקִ֔יעַ כְּעֵ֖ין הַקֶּ֣רַח הַנּוֹרָ֑א נָט֥וּי עַל־רָאשֵׁיהֶ֖ם מִלְמָֽעְלָה׃
וְתַ֙חַת֙ הָרָקִ֔יעַ כַּנְפֵיהֶ֣ם יְשָׁר֔וֹת אִשָּׁ֖ה אֶל־אֲחוֹתָ֑הּ לְאִ֗ישׁ שְׁתַּ֤יִם מְכַסּוֹת֙ לָהֵ֔נָּה וּלְאִ֗ישׁ שְׁתַּ֤יִם מְכַסּוֹת֙ לָהֵ֔נָּה אֵ֖ת גְּוִיֹּתֵיהֶֽם׃
וָאֶשְׁמַ֣ע אֶת־ק֣וֹל כַּנְפֵיהֶ֡ם כְּקוֹל֩ מַ֨יִם רַבִּ֤ים כְּקוֹל־שַׁדַּי֙ בְּלֶכְתָּ֔ם ק֥וֹל הֲמֻלָּ֖ה כְּק֣וֹל מַחֲנֶ֑ה בְּעָמְדָ֖ם תְּרַפֶּ֥ינָה כַנְפֵיהֶֽן׃
חזון כבוד ה' על הכיסא
וַיְהִי־ק֕וֹל מֵעַ֕ל לָרָקִ֖יעַ אֲשֶׁ֣ר עַל־רֹאשָׁ֑ם בְּעָמְדָ֖ם תְּרַפֶּ֥ינָה כַנְפֵיהֶֽן׃
וּמִמַּ֗עַל לָרָקִ֙יעַ֙ אֲשֶׁ֣ר עַל־רֹאשָׁ֔ם כְּמַרְאֵ֥ה אֶֽבֶן־סַפִּ֖יר דְּמ֣וּת כִּסֵּ֑א וְעַל֙ דְּמ֣וּת הַכִּסֵּ֔א דְּמ֞וּת כְּמַרְאֵ֥ה אָדָ֛ם עָלָ֖יו מִלְמָֽעְלָה׃
וָאֵ֣רֶא ׀ כְּעֵ֣ין חַשְׁמַ֗ל כְּמַרְאֵה־אֵ֤שׁ בֵּֽית־לָהּ֙ סָבִ֔יב מִמַּרְאֵ֥ה מָתְנָ֖יו וּלְמָ֑עְלָה וּמִמַּרְאֵ֤ה מָתְנָיו֙ וּלְמַ֔טָּה רָאִ֙יתִי֙ כְּמַרְאֵה־אֵ֔שׁ וְנֹ֥גַֽהּ ל֖וֹ סָבִֽיב׃
כְּמַרְאֵ֣ה הַקֶּ֡שֶׁת אֲשֶׁר֩ יִֽהְיֶ֨ה בֶעָנָ֜ן בְּי֣וֹם הַגֶּ֗שֶׁם כֵּ֣ן מַרְאֵ֤ה הַנֹּ֙גַהּ֙ סָבִ֔יב ה֕וּא מַרְאֵ֖ה דְּמ֣וּת כְּבוֹד־יְהוָ֑ה וָֽאֶרְאֶה֙ וָאֶפֹּ֣ל עַל־פָּנַ֔י וָאֶשְׁמַ֖ע ק֥וֹל מְדַבֵּֽר׃ (ס)
התמונה השלמה
הפרק, בקצרה
הפרק מתאר את החזון המרהיב שראה יחזקאל בגלות בנהר כבאר.
חזיונות אלוהים על נהר כבאר
הנביא יחזקאל מתאר את תחילת חזוֹנותיו בגלות בארץ כשים. הוא מציין תאריך מדויק בשנה השלישיתים לגלות המלך יויכין. החזון מתחיל בראיית ענן גדול ואש בוערת המגיעים מצפון, עם אור מבריק ומרשים המזכיר חשמל.
תיאור ארבעת היצורים החיים
חזון היצורים החיים שחזה יחזקאל. מתוך המראה המסתורי יוצאים ארבעה יצורים בעלי פנים אנושיות, ארבע פנים וארבע כנפיים לכל אחד. רגליהם ישרות וכפותיהם כעגל ונוצצות, ותחת כנפיהם יש ידי אדם.
תיאור ארבעת היצורים
הפסוקים מתארים את המראה המדויק של ארבעת היצורים החיים בראזת ה'. הכנפיים שלהם היו מצומדות או פרושות, ופניהם כללו ארבעה סוגי פנים: אדם, אריה, שור ונשר. התנועה שלהם הייתה ישירה ומדויקת לפי כיוון פניהם, ללא פנייה הצידה, ונעמדה רק לפי כוח הרוח.
תיאור החיות והאופנים
הפסוקים מתארים את מראם של ארבעת החיות והאופנים בתוך החזון. החיות נראות כלהבות בוערות ונעות במהירות רבה. לצד החיות מופיעים גלגלי אופנים בעלי מראה מבריק וייחודי, המורכבים זה בתוך זה בדרך מורכבת.
תְּנוּעַת הַחַיּוֹת וְהָאוֹפַנִּים
הַפסּוּקִים מְתָאֲרִים אֶת הַתְּנוּעָה הַמַּדְהִימָה שֶׁל כְּרֻבִּים וְאוֹפַנִּים. הַחַיּוֹת הָלְכוּ בְּקוֹשֶׁת כִּוּוּן אֶחָד לְלאֹרֶךְ כָּל צַד, לְלאֹרֶךְ גְּבָעוֹת מַפְחִידוֹת וּמְלֵאוֹת עֵינִים. הָאוֹפַנִּים הָלְכוּ בְּסִינְכְרוֹנִיּוּת עִם הַחַיּוֹת וְלֹא פָּנְאוּ מִכִּוּוּן הָרוּחַ, כִּי רוּחַ הַחַיָּה הָיְתָה בָּהֶם.
מַבְטֵי הָאוֹפַנִּים וְרוּחַ הַחַיִּים
הַקֶּטעers מְתָאֵר אֶת תִּצְלוּם הַמַּבְטֵא הַנִּסִּים שֶׁל הָאוֹפַנִּים וְהַחַיִּים. הַטֶקְסְט מְפרט אֶת אֹפֶן תְּנוּעָתָם, אֶת הָרָקִיעַ הַנִּצָּב מֵעַל רָאשֵׁיהֶם, אֶת מַבְנֵי הַכְּנָפַיִם וְאֶת הָרַעַשׁ הָעַצְמָתִי שֶׁהֵם הִשְׁמִיעוּ כְּקוֹל מַיִם רַבִּים.
חזון כבוד ה' על הכיסא
הפסוקים מתארים את סיום החזון המרהיב של יחזקאל. הנביא מתאר קול ממעל, כסא שנראה כספיר ועליו דמות אדם, ומעטפת אש וזוהר הדומה לקשת בענן. החשיפה של כבוד ה' גורמת לנביא ליפול על פניו ולשמוע קול מדבר.
החזון מסתיים בתיאור כבוד הַשֵּׁם המוקף בברק ובענן.
מעבר לקריאה הראשונה
לימוד ועיון
מבחר ממקורות חז״ל, בהסבר עכשווי. דברי המקור המצוטטים מובחנים מן ההסבר; פירושי מפרשים מובאים בהמשך ובנפרד.
מדברי חז״ל
מנהגי סיום חגיגות השבוע
״בָּעֲצֶרֶת ״שִׁבְעָה שָׁבוּעוֹת״, וּמַפְטִירִין בַּחֲבַקּוּק. אֲחֵרִים אוֹמְרִים: ״בַּחֹדֶשׁ הַשְּׁלִישִׁי״, וּמַפְטִירִין בַּמֶּרְכָּבָה. וְהָאִידָּנָא דְּאִיכָּא תְּרֵי יוֹמֵי, עָבְדִינַן כְּתַרְוַיְיהוּ וְאִיפְכָּא.״
הטקסט מביא דיון בהלכות סיום שבעת השבועות. יש שקובעים את סיום התקופה ביום חבקוק, ויש האומרים שהיא מסתיימת בחודש השלישי ביום המרכבה. הדיון עוסק בבחירת המגילה או הקטע המתאים לסיום התקופה המקודשת. מקור הדברים הוא בתלמוד הבבלי, מסכת מגילה. החידוש המופיע כאן הוא שכשקיימים שני ימים שונים שניתן לסיים בהם, נוהגים לעבוד בשניהם, כלומר משלבים בין שתי הדרכים השונות.
מגילה ל״א א:ח׳ ↗הכרה בבורא דרך עוצמתו ויופיו
״עזי אין עזי אלא תקפי שנ' (ירמיה י"ו י"ט) ה' עזי ומעזי ואומר (תהלים כ״ח ז') ה' עזי ומגני בו בטח לבי ונעזרתי: ד"א עזי״
במכילתא דרבי שמעון בן יוחאי מובא פירוש למילים "עזי" ו"מעזי". חז"ל מסבירים שהעוז של ה–שם מתבטא בשלושה אופים: התורה, המלכות והישועה. כל אלו הם כוחו של הבורא המלווה את כל העולם, אך הוא מתעמת ומקשיב באופן מיוחד ונעים לעם ישראל. הפירוש מראה כיצד השבחים של ישראל הם ייחודיים, שכן בעוד אומות העולם משבחות את גאון הבורא כיוצר, עם ישראל משבח את קרבתו וקשר האהבה אליו. הטקסט משתמש בדימויים של טבע ויופי כדי להמחיש את הקשר בין עם ישראל לבוראו. רבי אלעזר מציע משל למלכים כדי להסביר את גילוי האלוהות הנשגב, שבו אין צורך בשאלות כי כולם מזהים את נוכחותו. רב יצחק ומפרשים אחרים מדגישים כי ההתנשאות או היופי של האדם צריכים לבוא דרך קיום המצוות וקבלת מידת הרחמים, כהד לתכונותיו של הבורא.
מכילתא דרבי שמעון בן יוחאי ט״ו:ב׳ ↗בעקבות המפרשים
הרגליים של היצורים
״רגל עגל. רגל עגול וכן תרגם יונתן רגלין סגלגלין:״
בפרק הראשון של ספר יחזקאל, הנביא מתאר חזון מרהיב של ארבעה יצורים חיים. הוא מתאר את רגליהם של היצורים הללו בצורה מיוחדת. המילה "סגלגלין" מתארת רגליים עגולות וחזקות. רש"י מסביר שהמילה רגל עגל פירושה רגל עגולה. תרגום יונתן גם משתמש במילה סגלגלין כדי לתאר את המבנה הזה. הפירוש מתמקד בצורה הפיזית של רגלי היצורים כפי שהן מופיעות בתיאור החזון.
רש״י על יחזקאל 1:7:2 ↗הקרח שמעל לכירובים
״הקרח הנורא. ת"י גליד חסין גליא"ה פור"ט בלע"ז:״
בפסוק זה, יחזקאל מתאר את המראה המרהיב שמעל לראשם של ארבעת הכירובים. הוא מדמה את המשטח שמעל לראשיהם לקרח, שנראה כנצנוץ מיוחד בתוך החזון. זהו חלק מתיאור מורכב של כבוד הַשֵּׁם וגבורתו. רש"י מפרש שהקרח הזה הוא כזה שמה שהוא נראה, הוא אינו מכוסה בשכבה של קרח רגיל, אלא זהו תיאור של המראה המבריק והנוצץ שמעל לכירובים. הפירוש מתמקד בצורה שבה המראה נראה לעין בתוך החזון הנבואי.
רש״י על יחזקאל 1:22:1 ↗צורת הרגליים של היצורים
״וכף רגליהם. תחתיות רגליהם המה כדמות כף רגל עגל:״
בפסוק זה, יחזקאל מתאר את המראה של ארבעת היצורים החיים שהוא רואה בתוך סערת השמיים. הוא מציין כי לרגליהם היו תחתיות, כלומר החלק התחתון של כף הרגל, שהיו דומים לצורה של כף רגל של עגל. הפירוש של מצודת דוד מסביר שהמבנה של החלק התחתון של הרגליים היה בעל דמיון לצורת כף הרגל של עגל. הפירוש מתמקד בתיאור הפיזי של היצורים כפי שמופיע בטקסט המקראי.
מצודת דוד על יחזקאל 1:7:2 ↗התנועה המאוחדת של היצורים השמימיים
״בלכתם. בעת ילכו החיות ילכו גם האופנים וכו׳ וכפל הדבר לחזוק לומר שלא תשתנה לעולם:״
בפסוק זה מופיע תיאור של התנועה של החיות והאופנים. המצודת דוד מסביר שהשימוש בכפל המילים, שבו נאמר שבתנועת החיות תנועה זו קיימת גם אצל האופנים, נועד להדגיש את הקשר המוחלט ביניהם. לפי פירוש זה, התנועה של כל אחד מהם אינה משתנה וכל היצורים הללו נעים יחד באותו אופן. הפירוש מתמקד בצד הטכני של התיאור המקראי. הוא מציע שהחזרה על הפעולה נועדה לחזק את הבנת הקורא לגבי האחידות של התנועה השמימית. המצודת דוד מפרש את הטקסט כדי להבהיר כי לא מדובר בתיאור של תנועות שונות, אלא של אחדות מוחלטת בין היצורים.
מצודת דוד על יחזקאל 1:21:1 ↗