ה' אמר למשה: לך אל פרעה ואמור לו: כך אמר ה', אלוהי העברים: שלח את עמי כדי שיעבדו אותי.
וַיֹּ֤אמֶר יְהוָה֙ אֶל־מֹשֶׁ֔ה בֹּ֖א אֶל־פַּרְעֹ֑ה וְדִבַּרְתָּ֣ אֵלָ֗יו כֹּֽה־אָמַ֤ר יְהוָה֙ אֱלֹהֵ֣י הָֽעִבְרִ֔ים שַׁלַּ֥ח אֶת־עַמִּ֖י וְיַֽעַבְדֻֽנִי׃שמות · פרק ט׳
מכות הדבר, השחין והברד
ה' מביא על מצרים דבר שפוגע במקנה, שחין שפוגע באדם ובבהמה, וברד כבד שמכה את מי ואת מה שנשארו בשדה. בכל שלב נשמרת ההבחנה בין ישראל למצרים, ופרעה ממשיך לסרב לשלח את העם גם לאחר שהוא מבקש ממשה להתפלל להפסקת הברד.
להקשיב. להבין. להתחבר.
הפרק בקול
שמות ט׳ · סיפור והסבר
גרסת ההאזנה בהכנה. הנגן יופיע כאן כשהיא תהיה מוכנה.
ריחוף על פסוק מציג את המקור. במגע — לחיצה ממושכת או כפתור ״המקור״.
הדבר פוגע במקנה מצרים
אם אתה מסרב לשלח אותם וממשיך להחזיק בהם,
כִּ֛י אִם־מָאֵ֥ן אַתָּ֖ה לְשַׁלֵּ֑חַ וְעוֹדְךָ֖ מַחֲזִ֥יק בָּֽם׃יד ה' תפגע במקנה שלך שבשדה: בסוסים, בחמורים, בגמלים, בבקר ובצאן. תבוא בהם מגפת דבר קשה מאוד.
הִנֵּ֨ה יַד־יְהוָ֜ה הוֹיָ֗ה בְּמִקְנְךָ֙ אֲשֶׁ֣ר בַּשָּׂדֶ֔ה בַּסּוּסִ֤ים בַּֽחֲמֹרִים֙ בַּגְּמַלִּ֔ים בַּבָּקָ֖ר וּבַצֹּ֑אן דֶּ֖בֶר כָּבֵ֥ד מְאֹֽד׃ה' יבדיל בין המקנה של ישראל ובין המקנה של מצרים, ומן המקנה של בני ישראל לא ימות דבר.
וְהִפְלָ֣ה יְהוָ֔ה בֵּ֚ין מִקְנֵ֣ה יִשְׂרָאֵ֔ל וּבֵ֖ין מִקְנֵ֣ה מִצְרָ֑יִם וְלֹ֥א יָמ֛וּת מִכָּל־לִבְנֵ֥י יִשְׂרָאֵ֖ל דָּבָֽר׃ה' קבע מועד ואמר: מחר אעשה את הדבר הזה בארץ.
וַיָּ֥שֶׂם יְהוָ֖ה מוֹעֵ֣ד לֵאמֹ֑ר מָחָ֗ר יַעֲשֶׂ֧ה יְהוָ֛ה הַדָּבָ֥ר הַזֶּ֖ה בָּאָֽרֶץ׃למחרת ה' עשה את הדבר הזה. כל מקנה מצרים מת, וממקנה בני ישראל לא מת אפילו אחד.
וַיַּ֨עַשׂ יְהוָ֜ה אֶת־הַדָּבָ֤ר הַזֶּה֙ מִֽמָּחֳרָ֔ת וַיָּ֕מָת כֹּ֖ל מִקְנֵ֣ה מִצְרָ֑יִם וּמִמִּקְנֵ֥ה בְנֵֽי־יִשְׂרָאֵ֖ל לֹא־מֵ֥ת אֶחָֽד׃פרעה שלח לבדוק, והתברר שלא מת אפילו אחד ממקנה ישראל. למרות זאת פרעה הכביד את לבו ולא שלח את העם.
וַיִּשְׁלַ֣ח פַּרְעֹ֔ה וְהִנֵּ֗ה לֹא־מֵ֛ת מִמִּקְנֵ֥ה יִשְׂרָאֵ֖ל עַד־אֶחָ֑ד וַיִּכְבַּד֙ לֵ֣ב פַּרְעֹ֔ה וְלֹ֥א שִׁלַּ֖ח אֶת־הָעָֽם׃ (פ)מכת השחין
ה' אמר למשה ולאהרן: קחו מלוא חופניכם פיח מכבשן, ומשה יזרוק אותו כלפי השמים לעיני פרעה.
וַיֹּ֣אמֶר יְהוָה֮ אֶל־מֹשֶׁ֣ה וְאֶֽל־אַהֲרֹן֒ קְח֤וּ לָכֶם֙ מְלֹ֣א חָפְנֵיכֶ֔ם פִּ֖יחַ כִּבְשָׁ֑ן וּזְרָק֥וֹ מֹשֶׁ֛ה הַשָּׁמַ֖יְמָה לְעֵינֵ֥י פַרְעֹֽה׃הפיח יהפוך לאבק שיתפזר בכל ארץ מצרים, ועל האדם ועל הבהמה יתפתח שחין עם אבעבועות בכל הארץ.
וְהָיָ֣ה לְאָבָ֔ק עַ֖ל כָּל־אֶ֣רֶץ מִצְרָ֑יִם וְהָיָ֨ה עַל־הָאָדָ֜ם וְעַל־הַבְּהֵמָ֗ה לִשְׁחִ֥ין פֹּרֵ֛חַ אֲבַעְבֻּעֹ֖ת בְּכָל־אֶ֥רֶץ מִצְרָֽיִם׃על המילים
שחין הוא נגע גופני המתואר כאן כאבעבועות המתפתחות על הגוף.
משה ואהרן לקחו את פיח הכבשן ועמדו לפני פרעה. משה זרק את הפיח כלפי השמים, ועל האנשים ועל הבהמות התפתח שחין עם אבעבועות.
וַיִּקְח֞וּ אֶת־פִּ֣יחַ הַכִּבְשָׁ֗ן וַיַּֽעַמְדוּ֙ לִפְנֵ֣י פַרְעֹ֔ה וַיִּזְרֹ֥ק אֹת֛וֹ מֹשֶׁ֖ה הַשָּׁמָ֑יְמָה וַיְהִ֗י שְׁחִין֙ אֲבַעְבֻּעֹ֔ת פֹּרֵ֕חַ בָּאָדָ֖ם וּבַבְּהֵמָֽה׃החרטומים לא יכלו לעמוד לפני משה בגלל השחין, כי השחין פגע גם בהם וגם בכל מצרים.
וְלֹֽא־יָכְל֣וּ הַֽחַרְטֻמִּ֗ים לַעֲמֹ֛ד לִפְנֵ֥י מֹשֶׁ֖ה מִפְּנֵ֣י הַשְּׁחִ֑ין כִּֽי־הָיָ֣ה הַשְּׁחִ֔ין בַּֽחֲרְטֻמִּ֖ם וּבְכָל־מִצְרָֽיִם׃ה' חיזק את לב פרעה, והוא לא הקשיב למשה ולאהרן, כפי שה' אמר למשה.
וַיְחַזֵּ֤ק יְהוָה֙ אֶת־לֵ֣ב פַּרְעֹ֔ה וְלֹ֥א שָׁמַ֖ע אֲלֵהֶ֑ם כַּאֲשֶׁ֛ר דִּבֶּ֥ר יְהוָ֖ה אֶל־מֹשֶֽׁה׃ (ס)האזהרה ומכת הברד
ה' אמר למשה: קום מוקדם בבוקר והתייצב לפני פרעה. אמור לו: כך אמר ה', אלוהי העברים: שלח את עמי כדי שיעבדו אותי.
וַיֹּ֤אמֶר יְהוָה֙ אֶל־מֹשֶׁ֔ה הַשְׁכֵּ֣ם בַּבֹּ֔קֶר וְהִתְיַצֵּ֖ב לִפְנֵ֣י פַרְעֹ֑ה וְאָמַרְתָּ֣ אֵלָ֗יו כֹּֽה־אָמַ֤ר יְהוָה֙ אֱלֹהֵ֣י הָֽעִבְרִ֔ים שַׁלַּ֥ח אֶת־עַמִּ֖י וְיַֽעַבְדֻֽנִי׃כי הפעם אני שולח את מכותיי אליך, אל עבדיך ואל עמך, כדי שתדע שאין כמוני בכל הארץ.
כִּ֣י ׀ בַּפַּ֣עַם הַזֹּ֗את אֲנִ֨י שֹׁלֵ֜חַ אֶת־כָּל־מַגֵּפֹתַי֙ אֶֽל־לִבְּךָ֔ וּבַעֲבָדֶ֖יךָ וּבְעַמֶּ֑ךָ בַּעֲב֣וּר תֵּדַ֔ע כִּ֛י אֵ֥ין כָּמֹ֖נִי בְּכָל־הָאָֽרֶץ׃על המילים
המקור אומר ״את כל מגפותי אל לבך״. הניסוח חריג, והתרגום המודרני שומר על הכיוון הכללי בלי לקבוע פירוש נוסף לביטוי.
אילו עכשיו הייתי שולח את ידי ומכה אותך ואת עמך בדבר, היית נכחד מן הארץ.
כִּ֤י עַתָּה֙ שָׁלַ֣חְתִּי אֶת־יָדִ֔י וָאַ֥ךְ אוֹתְךָ֛ וְאֶֽת־עַמְּךָ֖ בַּדָּ֑בֶר וַתִּכָּחֵ֖ד מִן־הָאָֽרֶץ׃אבל השארתי אותך עומד כדי להראות לך את כוחי, וכדי ששמי יסופר בכל הארץ.
וְאוּלָ֗ם בַּעֲב֥וּר זֹאת֙ הֶעֱמַדְתִּ֔יךָ בַּעֲב֖וּר הַרְאֹתְךָ֣ אֶת־כֹּחִ֑י וּלְמַ֛עַן סַפֵּ֥ר שְׁמִ֖י בְּכָל־הָאָֽרֶץ׃אתה עדיין מתנשא על עמי ומסרב לשלח אותם.
עוֹדְךָ֖ מִסְתּוֹלֵ֣ל בְּעַמִּ֑י לְבִלְתִּ֖י שַׁלְּחָֽם׃על המילים
המילה ״מסתולל״ נדירה, והמשמעות המדויקת שלה שנויה בפרשנות. כאן היא מובנת כהתנשאות והתנגדות כלפי העם.
מחר בשעה הזאת אמטיר ברד כבד מאוד, שכמוהו לא היה במצרים מאז שנוסדה ועד עכשיו.
הִנְנִ֤י מַמְטִיר֙ כָּעֵ֣ת מָחָ֔ר בָּרָ֖ד כָּבֵ֣ד מְאֹ֑ד אֲשֶׁ֨ר לֹא־הָיָ֤ה כָמֹ֙הוּ֙ בְּמִצְרַ֔יִם לְמִן־הַיּ֥וֹם הִוָּסְדָ֖ה וְעַד־עָֽתָּה׃עכשיו שלח אנשים והכנס למקום מוגן את המקנה שלך ואת כל מה שיש לך בשדה. כל אדם ובהמה שיישארו בשדה ולא ייאספו אל הבית, הברד יירד עליהם והם ימותו.
וְעַתָּ֗ה שְׁלַ֤ח הָעֵז֙ אֶֽת־מִקְנְךָ֔ וְאֵ֛ת כָּל־אֲשֶׁ֥ר לְךָ֖ בַּשָּׂדֶ֑ה כָּל־הָאָדָ֨ם וְהַבְּהֵמָ֜ה אֲשֶֽׁר־יִמָּצֵ֣א בַשָּׂדֶ֗ה וְלֹ֤א יֵֽאָסֵף֙ הַבַּ֔יְתָה וְיָרַ֧ד עֲלֵהֶ֛ם הַבָּרָ֖ד וָמֵֽתוּ׃מי מעבדי פרעה שירא מפני דבר ה' מיהר להכניס את עבדיו ואת מקנהו אל הבתים.
הַיָּרֵא֙ אֶת־דְּבַ֣ר יְהוָ֔ה מֵֽעַבְדֵ֖י פַּרְעֹ֑ה הֵנִ֛יס אֶת־עֲבָדָ֥יו וְאֶת־מִקְנֵ֖הוּ אֶל־הַבָּתִּֽים׃מי שלא התייחס לדבר ה' השאיר את עבדיו ואת מקנהו בשדה.
וַאֲשֶׁ֥ר לֹא־שָׂ֛ם לִבּ֖וֹ אֶל־דְּבַ֣ר יְהוָ֑ה וַֽיַּעֲזֹ֛ב אֶת־עֲבָדָ֥יו וְאֶת־מִקְנֵ֖הוּ בַּשָּׂדֶֽה׃ (פ)ה' אמר למשה: נטה את ידך אל השמים, ויבוא ברד בכל ארץ מצרים על האדם, על הבהמה ועל כל הצמחייה שבשדה.
וַיֹּ֨אמֶר יְהוָ֜ה אֶל־מֹשֶׁה נְטֵ֤ה אֶת־יָֽדְךָ֙ עַל־הַשָּׁמַ֔יִם וִיהִ֥י בָרָ֖ד בְּכָל־אֶ֣רֶץ מִצְרָ֑יִם עַל־הָאָדָ֣ם וְעַל־הַבְּהֵמָ֗ה וְעַ֛ל כָּל־עֵ֥שֶׂב הַשָּׂדֶ֖ה בְּאֶ֥רֶץ מִצְרָֽיִם׃משה נטה את מטהו אל השמים. ה' הביא רעמים וברד, ואש ירדה אל הארץ. ה' המטיר ברד על ארץ מצרים.
וַיֵּ֨ט מֹשֶׁ֣ה אֶת־מַטֵּהוּ֮ עַל־הַשָּׁמַיִם֒ וַֽיהוָ֗ה נָתַ֤ן קֹלֹת֙ וּבָרָ֔ד וַתִּ֥הֲלַךְ אֵ֖שׁ אָ֑רְצָה וַיַּמְטֵ֧ר יְהוָ֛ה בָּרָ֖ד עַל־אֶ֥רֶץ מִצְרָֽיִם׃על המילים
המילה ״קולות״ מתארת כאן קולות סערה ורעמים.
היה ברד כבד מאוד, ובתוך הברד בערה אש. ברד כזה לא היה בכל ארץ מצרים מאז שהייתה לעם.
וַיְהִ֣י בָרָ֔ד וְאֵ֕שׁ מִתְלַקַּ֖חַת בְּת֣וֹךְ הַבָּרָ֑ד כָּבֵ֣ד מְאֹ֔ד אֲ֠שֶׁר לֹֽא־הָיָ֤ה כָמֹ֙הוּ֙ בְּכָל־אֶ֣רֶץ מִצְרַ֔יִם מֵאָ֖ז הָיְתָ֥ה לְגֽוֹי׃הברד הכה בכל ארץ מצרים את כל מה שהיה בשדה, מאדם ועד בהמה. הוא הכה את כל צמחי השדה ושבר את כל עצי השדה.
וַיַּ֨ךְ הַבָּרָ֜ד בְּכָל־אֶ֣רֶץ מִצְרַ֗יִם אֵ֚ת כָּל־אֲשֶׁ֣ר בַּשָּׂדֶ֔ה מֵאָדָ֖ם וְעַד־בְּהֵמָ֑ה וְאֵ֨ת כָּל־עֵ֤שֶׂב הַשָּׂדֶה֙ הִכָּ֣ה הַבָּרָ֔ד וְאֶת־כָּל־עֵ֥ץ הַשָּׂדֶ֖ה שִׁבֵּֽר׃רק בארץ גושן, שבה היו בני ישראל, לא היה ברד.
רַ֚ק בְּאֶ֣רֶץ גֹּ֔שֶׁן אֲשֶׁר־שָׁ֖ם בְּנֵ֣י יִשְׂרָאֵ֑ל לֹ֥א הָיָ֖ה בָּרָֽד׃פרעה מבקש שהברד ייפסק וחוזר בו
פרעה שלח לקרוא למשה ולאהרן ואמר להם: הפעם חטאתי. ה' צדיק, ואני ועמי רשעים.
וַיִּשְׁלַ֣ח פַּרְעֹ֗ה וַיִּקְרָא֙ לְמֹשֶׁ֣ה וּֽלְאַהֲרֹ֔ן וַיֹּ֥אמֶר אֲלֵהֶ֖ם חָטָ֣אתִי הַפָּ֑עַם יְהוָה֙ הַצַּדִּ֔יק וַאֲנִ֥י וְעַמִּ֖י הָרְשָׁעִֽים׃התפללו אל ה'. די לרעמים האדירים ולברד. אני אשלח אתכם, ולא תצטרכו להישאר עוד.
הַעְתִּ֙ירוּ֙ אֶל־יְהוָ֔ה וְרַ֕ב מִֽהְיֹ֛ת קֹלֹ֥ת אֱלֹהִ֖ים וּבָרָ֑ד וַאֲשַׁלְּחָ֣ה אֶתְכֶ֔ם וְלֹ֥א תֹסִפ֖וּן לַעֲמֹֽד׃משה אמר לו: כשאצא מן העיר אפרוש את ידיי אל ה'. הרעמים ייפסקו והברד לא ימשיך, כדי שתדע שהארץ שייכת לה'.
וַיֹּ֤אמֶר אֵלָיו֙ מֹשֶׁ֔ה כְּצֵאתִי֙ אֶת־הָעִ֔יר אֶפְרֹ֥שׂ אֶת־כַּפַּ֖י אֶל־יְהוָ֑ה הַקֹּל֣וֹת יֶחְדָּל֗וּן וְהַבָּרָד֙ לֹ֣א יִֽהְיֶה־ע֔וֹד לְמַ֣עַן תֵּדַ֔ע כִּ֥י לַיהוָ֖ה הָאָֽרֶץ׃אבל אני יודע שאתה ועבדיך עדיין אינכם יראים מפני ה' אלוהים.
וְאַתָּ֖ה וַעֲבָדֶ֑יךָ יָדַ֕עְתִּי כִּ֚י טֶ֣רֶם תִּֽירְא֔וּן מִפְּנֵ֖י יְהוָ֥ה אֱלֹהִֽים׃הפשתה והשעורה נפגעו, כי השעורה כבר הייתה בשלב מתקדם של צמיחה והפשתה כבר העלתה גבעול.
וְהַפִּשְׁתָּ֥ה וְהַשְּׂעֹרָ֖ה נֻכָּ֑תָה כִּ֤י הַשְּׂעֹרָה֙ אָבִ֔יב וְהַפִּשְׁתָּ֖ה גִּבְעֹֽל׃על המילים
״אביב״ ו״גבעול״ מתארים כאן שלבי התפתחות של הגידולים.
החיטה והכוסמת לא נפגעו, כי הן מבשילות מאוחר יותר.
וְהַחִטָּ֥ה וְהַכֻּסֶּ֖מֶת לֹ֣א נֻכּ֑וּ כִּ֥י אֲפִילֹ֖ת הֵֽנָּה׃משה יצא מפרעה ומן העיר, פרש את ידיו אל ה', והרעמים והברד נפסקו. גם הגשם חדל לרדת על הארץ.
וַיֵּצֵ֨א מֹשֶׁ֜ה מֵעִ֤ם פַּרְעֹה֙ אֶת־הָעִ֔יר וַיִּפְרֹ֥שׂ כַּפָּ֖יו אֶל־יְהוָ֑ה וַֽיַּחְדְּל֤וּ הַקֹּלוֹת֙ וְהַבָּרָ֔ד וּמָטָ֖ר לֹא־נִתַּ֥ךְ אָֽרְצָה׃כשראה פרעה שהגשם, הברד והרעמים פסקו, הוא חטא שוב. הוא ועבדיו הכבידו את לבם.
וַיַּ֣רְא פַּרְעֹ֗ה כִּֽי־חָדַ֨ל הַמָּטָ֧ר וְהַבָּרָ֛ד וְהַקֹּלֹ֖ת וַיֹּ֣סֶף לַחֲטֹ֑א וַיַּכְבֵּ֥ד לִבּ֖וֹ ה֥וּא וַעֲבָדָֽיו׃לב פרעה התחזק, והוא לא שלח את בני ישראל, כפי שה' אמר באמצעות משה.
וַֽיֶּחֱזַק֙ לֵ֣ב פַּרְעֹ֔ה וְלֹ֥א שִׁלַּ֖ח אֶת־בְּנֵ֣י יִשְׂרָאֵ֑ל כַּאֲשֶׁ֛ר דִּבֶּ֥ר יְהוָ֖ה בְּיַד־מֹשֶֽׁה׃ (פ)Tanach with Ta'amei Hamikra · ניקוד וטעמי מקרא
הדבר פוגע במקנה מצרים
וַיֹּ֤אמֶר יְהוָה֙ אֶל־מֹשֶׁ֔ה בֹּ֖א אֶל־פַּרְעֹ֑ה וְדִבַּרְתָּ֣ אֵלָ֗יו כֹּֽה־אָמַ֤ר יְהוָה֙ אֱלֹהֵ֣י הָֽעִבְרִ֔ים שַׁלַּ֥ח אֶת־עַמִּ֖י וְיַֽעַבְדֻֽנִי׃
כִּ֛י אִם־מָאֵ֥ן אַתָּ֖ה לְשַׁלֵּ֑חַ וְעוֹדְךָ֖ מַחֲזִ֥יק בָּֽם׃
הִנֵּ֨ה יַד־יְהוָ֜ה הוֹיָ֗ה בְּמִקְנְךָ֙ אֲשֶׁ֣ר בַּשָּׂדֶ֔ה בַּסּוּסִ֤ים בַּֽחֲמֹרִים֙ בַּגְּמַלִּ֔ים בַּבָּקָ֖ר וּבַצֹּ֑אן דֶּ֖בֶר כָּבֵ֥ד מְאֹֽד׃
וְהִפְלָ֣ה יְהוָ֔ה בֵּ֚ין מִקְנֵ֣ה יִשְׂרָאֵ֔ל וּבֵ֖ין מִקְנֵ֣ה מִצְרָ֑יִם וְלֹ֥א יָמ֛וּת מִכָּל־לִבְנֵ֥י יִשְׂרָאֵ֖ל דָּבָֽר׃
וַיָּ֥שֶׂם יְהוָ֖ה מוֹעֵ֣ד לֵאמֹ֑ר מָחָ֗ר יַעֲשֶׂ֧ה יְהוָ֛ה הַדָּבָ֥ר הַזֶּ֖ה בָּאָֽרֶץ׃
וַיַּ֨עַשׂ יְהוָ֜ה אֶת־הַדָּבָ֤ר הַזֶּה֙ מִֽמָּחֳרָ֔ת וַיָּ֕מָת כֹּ֖ל מִקְנֵ֣ה מִצְרָ֑יִם וּמִמִּקְנֵ֥ה בְנֵֽי־יִשְׂרָאֵ֖ל לֹא־מֵ֥ת אֶחָֽד׃
וַיִּשְׁלַ֣ח פַּרְעֹ֔ה וְהִנֵּ֗ה לֹא־מֵ֛ת מִמִּקְנֵ֥ה יִשְׂרָאֵ֖ל עַד־אֶחָ֑ד וַיִּכְבַּד֙ לֵ֣ב פַּרְעֹ֔ה וְלֹ֥א שִׁלַּ֖ח אֶת־הָעָֽם׃ (פ)
מכת השחין
וַיֹּ֣אמֶר יְהוָה֮ אֶל־מֹשֶׁ֣ה וְאֶֽל־אַהֲרֹן֒ קְח֤וּ לָכֶם֙ מְלֹ֣א חָפְנֵיכֶ֔ם פִּ֖יחַ כִּבְשָׁ֑ן וּזְרָק֥וֹ מֹשֶׁ֛ה הַשָּׁמַ֖יְמָה לְעֵינֵ֥י פַרְעֹֽה׃
וְהָיָ֣ה לְאָבָ֔ק עַ֖ל כָּל־אֶ֣רֶץ מִצְרָ֑יִם וְהָיָ֨ה עַל־הָאָדָ֜ם וְעַל־הַבְּהֵמָ֗ה לִשְׁחִ֥ין פֹּרֵ֛חַ אֲבַעְבֻּעֹ֖ת בְּכָל־אֶ֥רֶץ מִצְרָֽיִם׃
וַיִּקְח֞וּ אֶת־פִּ֣יחַ הַכִּבְשָׁ֗ן וַיַּֽעַמְדוּ֙ לִפְנֵ֣י פַרְעֹ֔ה וַיִּזְרֹ֥ק אֹת֛וֹ מֹשֶׁ֖ה הַשָּׁמָ֑יְמָה וַיְהִ֗י שְׁחִין֙ אֲבַעְבֻּעֹ֔ת פֹּרֵ֕חַ בָּאָדָ֖ם וּבַבְּהֵמָֽה׃
וְלֹֽא־יָכְל֣וּ הַֽחַרְטֻמִּ֗ים לַעֲמֹ֛ד לִפְנֵ֥י מֹשֶׁ֖ה מִפְּנֵ֣י הַשְּׁחִ֑ין כִּֽי־הָיָ֣ה הַשְּׁחִ֔ין בַּֽחֲרְטֻמִּ֖ם וּבְכָל־מִצְרָֽיִם׃
וַיְחַזֵּ֤ק יְהוָה֙ אֶת־לֵ֣ב פַּרְעֹ֔ה וְלֹ֥א שָׁמַ֖ע אֲלֵהֶ֑ם כַּאֲשֶׁ֛ר דִּבֶּ֥ר יְהוָ֖ה אֶל־מֹשֶֽׁה׃ (ס)
האזהרה ומכת הברד
וַיֹּ֤אמֶר יְהוָה֙ אֶל־מֹשֶׁ֔ה הַשְׁכֵּ֣ם בַּבֹּ֔קֶר וְהִתְיַצֵּ֖ב לִפְנֵ֣י פַרְעֹ֑ה וְאָמַרְתָּ֣ אֵלָ֗יו כֹּֽה־אָמַ֤ר יְהוָה֙ אֱלֹהֵ֣י הָֽעִבְרִ֔ים שַׁלַּ֥ח אֶת־עַמִּ֖י וְיַֽעַבְדֻֽנִי׃
כִּ֣י ׀ בַּפַּ֣עַם הַזֹּ֗את אֲנִ֨י שֹׁלֵ֜חַ אֶת־כָּל־מַגֵּפֹתַי֙ אֶֽל־לִבְּךָ֔ וּבַעֲבָדֶ֖יךָ וּבְעַמֶּ֑ךָ בַּעֲב֣וּר תֵּדַ֔ע כִּ֛י אֵ֥ין כָּמֹ֖נִי בְּכָל־הָאָֽרֶץ׃
כִּ֤י עַתָּה֙ שָׁלַ֣חְתִּי אֶת־יָדִ֔י וָאַ֥ךְ אוֹתְךָ֛ וְאֶֽת־עַמְּךָ֖ בַּדָּ֑בֶר וַתִּכָּחֵ֖ד מִן־הָאָֽרֶץ׃
וְאוּלָ֗ם בַּעֲב֥וּר זֹאת֙ הֶעֱמַדְתִּ֔יךָ בַּעֲב֖וּר הַרְאֹתְךָ֣ אֶת־כֹּחִ֑י וּלְמַ֛עַן סַפֵּ֥ר שְׁמִ֖י בְּכָל־הָאָֽרֶץ׃
עוֹדְךָ֖ מִסְתּוֹלֵ֣ל בְּעַמִּ֑י לְבִלְתִּ֖י שַׁלְּחָֽם׃
הִנְנִ֤י מַמְטִיר֙ כָּעֵ֣ת מָחָ֔ר בָּרָ֖ד כָּבֵ֣ד מְאֹ֑ד אֲשֶׁ֨ר לֹא־הָיָ֤ה כָמֹ֙הוּ֙ בְּמִצְרַ֔יִם לְמִן־הַיּ֥וֹם הִוָּסְדָ֖ה וְעַד־עָֽתָּה׃
וְעַתָּ֗ה שְׁלַ֤ח הָעֵז֙ אֶֽת־מִקְנְךָ֔ וְאֵ֛ת כָּל־אֲשֶׁ֥ר לְךָ֖ בַּשָּׂדֶ֑ה כָּל־הָאָדָ֨ם וְהַבְּהֵמָ֜ה אֲשֶֽׁר־יִמָּצֵ֣א בַשָּׂדֶ֗ה וְלֹ֤א יֵֽאָסֵף֙ הַבַּ֔יְתָה וְיָרַ֧ד עֲלֵהֶ֛ם הַבָּרָ֖ד וָמֵֽתוּ׃
הַיָּרֵא֙ אֶת־דְּבַ֣ר יְהוָ֔ה מֵֽעַבְדֵ֖י פַּרְעֹ֑ה הֵנִ֛יס אֶת־עֲבָדָ֥יו וְאֶת־מִקְנֵ֖הוּ אֶל־הַבָּתִּֽים׃
וַאֲשֶׁ֥ר לֹא־שָׂ֛ם לִבּ֖וֹ אֶל־דְּבַ֣ר יְהוָ֑ה וַֽיַּעֲזֹ֛ב אֶת־עֲבָדָ֥יו וְאֶת־מִקְנֵ֖הוּ בַּשָּׂדֶֽה׃ (פ)
וַיֹּ֨אמֶר יְהוָ֜ה אֶל־מֹשֶׁה נְטֵ֤ה אֶת־יָֽדְךָ֙ עַל־הַשָּׁמַ֔יִם וִיהִ֥י בָרָ֖ד בְּכָל־אֶ֣רֶץ מִצְרָ֑יִם עַל־הָאָדָ֣ם וְעַל־הַבְּהֵמָ֗ה וְעַ֛ל כָּל־עֵ֥שֶׂב הַשָּׂדֶ֖ה בְּאֶ֥רֶץ מִצְרָֽיִם׃
וַיֵּ֨ט מֹשֶׁ֣ה אֶת־מַטֵּהוּ֮ עַל־הַשָּׁמַיִם֒ וַֽיהוָ֗ה נָתַ֤ן קֹלֹת֙ וּבָרָ֔ד וַתִּ֥הֲלַךְ אֵ֖שׁ אָ֑רְצָה וַיַּמְטֵ֧ר יְהוָ֛ה בָּרָ֖ד עַל־אֶ֥רֶץ מִצְרָֽיִם׃
וַיְהִ֣י בָרָ֔ד וְאֵ֕שׁ מִתְלַקַּ֖חַת בְּת֣וֹךְ הַבָּרָ֑ד כָּבֵ֣ד מְאֹ֔ד אֲ֠שֶׁר לֹֽא־הָיָ֤ה כָמֹ֙הוּ֙ בְּכָל־אֶ֣רֶץ מִצְרַ֔יִם מֵאָ֖ז הָיְתָ֥ה לְגֽוֹי׃
וַיַּ֨ךְ הַבָּרָ֜ד בְּכָל־אֶ֣רֶץ מִצְרַ֗יִם אֵ֚ת כָּל־אֲשֶׁ֣ר בַּשָּׂדֶ֔ה מֵאָדָ֖ם וְעַד־בְּהֵמָ֑ה וְאֵ֨ת כָּל־עֵ֤שֶׂב הַשָּׂדֶה֙ הִכָּ֣ה הַבָּרָ֔ד וְאֶת־כָּל־עֵ֥ץ הַשָּׂדֶ֖ה שִׁבֵּֽר׃
רַ֚ק בְּאֶ֣רֶץ גֹּ֔שֶׁן אֲשֶׁר־שָׁ֖ם בְּנֵ֣י יִשְׂרָאֵ֑ל לֹ֥א הָיָ֖ה בָּרָֽד׃
פרעה מבקש שהברד ייפסק וחוזר בו
וַיִּשְׁלַ֣ח פַּרְעֹ֗ה וַיִּקְרָא֙ לְמֹשֶׁ֣ה וּֽלְאַהֲרֹ֔ן וַיֹּ֥אמֶר אֲלֵהֶ֖ם חָטָ֣אתִי הַפָּ֑עַם יְהוָה֙ הַצַּדִּ֔יק וַאֲנִ֥י וְעַמִּ֖י הָרְשָׁעִֽים׃
הַעְתִּ֙ירוּ֙ אֶל־יְהוָ֔ה וְרַ֕ב מִֽהְיֹ֛ת קֹלֹ֥ת אֱלֹהִ֖ים וּבָרָ֑ד וַאֲשַׁלְּחָ֣ה אֶתְכֶ֔ם וְלֹ֥א תֹסִפ֖וּן לַעֲמֹֽד׃
וַיֹּ֤אמֶר אֵלָיו֙ מֹשֶׁ֔ה כְּצֵאתִי֙ אֶת־הָעִ֔יר אֶפְרֹ֥שׂ אֶת־כַּפַּ֖י אֶל־יְהוָ֑ה הַקֹּל֣וֹת יֶחְדָּל֗וּן וְהַבָּרָד֙ לֹ֣א יִֽהְיֶה־ע֔וֹד לְמַ֣עַן תֵּדַ֔ע כִּ֥י לַיהוָ֖ה הָאָֽרֶץ׃
וְאַתָּ֖ה וַעֲבָדֶ֑יךָ יָדַ֕עְתִּי כִּ֚י טֶ֣רֶם תִּֽירְא֔וּן מִפְּנֵ֖י יְהוָ֥ה אֱלֹהִֽים׃
וְהַפִּשְׁתָּ֥ה וְהַשְּׂעֹרָ֖ה נֻכָּ֑תָה כִּ֤י הַשְּׂעֹרָה֙ אָבִ֔יב וְהַפִּשְׁתָּ֖ה גִּבְעֹֽל׃
וְהַחִטָּ֥ה וְהַכֻּסֶּ֖מֶת לֹ֣א נֻכּ֑וּ כִּ֥י אֲפִילֹ֖ת הֵֽנָּה׃
וַיֵּצֵ֨א מֹשֶׁ֜ה מֵעִ֤ם פַּרְעֹה֙ אֶת־הָעִ֔יר וַיִּפְרֹ֥שׂ כַּפָּ֖יו אֶל־יְהוָ֑ה וַֽיַּחְדְּל֤וּ הַקֹּלוֹת֙ וְהַבָּרָ֔ד וּמָטָ֖ר לֹא־נִתַּ֥ךְ אָֽרְצָה׃
וַיַּ֣רְא פַּרְעֹ֗ה כִּֽי־חָדַ֨ל הַמָּטָ֧ר וְהַבָּרָ֛ד וְהַקֹּלֹ֖ת וַיֹּ֣סֶף לַחֲטֹ֑א וַיַּכְבֵּ֥ד לִבּ֖וֹ ה֥וּא וַעֲבָדָֽיו׃
וַֽיֶּחֱזַק֙ לֵ֣ב פַּרְעֹ֔ה וְלֹ֥א שִׁלַּ֖ח אֶת־בְּנֵ֣י יִשְׂרָאֵ֑ל כַּאֲשֶׁ֛ר דִּבֶּ֥ר יְהוָ֖ה בְּיַד־מֹשֶֽׁה׃ (פ)
התמונה השלמה
הפרק, בקצרה
הפרק מתאר שלוש מכות נוספות על מצרים. הדבר פוגע במקנה המצרי ולא במקנה ישראל, השחין פוגע באדם ובבהמה ומונע אפילו מן החרטומים לעמוד לפני משה, והברד גורם הרס כבד בשדות. לפני הברד ניתנת למצרים אפשרות להכניס אנשים ובהמות למקום מוגן, וחלק מעבדי פרעה אכן עושים זאת.
הדבר פוגע במקנה מצרים
משה מזהיר את פרעה שמגפת דבר קשה תפגע בסוסים, בחמורים, בגמלים, בבקר ובצאן שבשדה אם לא ישלח את בני ישראל. ה' קובע מראש שהמכה תבוא למחרת ומבדיל בין מקנה מצרים למקנה ישראל. פרעה בודק ומגלה שממקנה ישראל לא מת אפילו אחד, אך עדיין אינו משלח את העם.
השחין פוגע באדם ובבהמה
משה ואהרן לוקחים פיח מכבשן, ומשה זורק אותו כלפי השמים לעיני פרעה. הפיח נעשה לאבק שמביא שחין ואבעבועות על אנשים ובהמות. החרטומים עצמם נפגעים ואינם מסוגלים לעמוד לפני משה. למרות זאת פרעה אינו מקשיב.
אזהרה מפורטת לפני הברד
משה חוזר על הדרישה לשלח את העם ומזהיר מפני ברד כבד שלא היה כמוהו במצרים. הפעם ניתנת הוראה מעשית שיכולה להציל חיים: להכניס לבתים את האנשים ואת המקנה שבשדה. מעבדי פרעה שמתייחסים לדבר ה' עושים זאת, ואחרים משאירים את אנשיהם ואת מקנם בחוץ.
הברד מכה את השדות
משה נוטה את מטהו, ורעמים, ברד ואש מגיעים על מצרים. הברד מכה באדם, בבהמה, בצמחי השדה ובעצים, אך בארץ גושן אין ברד. הפשתה והשעורה נפגעות, ואילו החיטה והכוסמת אינן נפגעות מפני שהן מאוחרות יותר.
פרעה מודה בחטאו ואז חוזר בו
פרעה אומר שהפעם חטא, מכנה את ה' צדיק ומבקש שהברד והרעמים ייפסקו. משה מבטיח להתפלל, אך אומר שהוא יודע שפרעה ועבדיו עדיין אינם יראים מפני ה'. לאחר שהסערה נפסקת, פרעה ועבדיו שוב מכבידים את לבם, ובני ישראל אינם משוחררים.
הפרק מסתיים באותו דפוס שכבר הופיע קודם: בזמן המכה פרעה מבקש הקלה ומבטיח לשלח את העם, אבל לאחר שהמכה נפסקת הוא חוזר בו ואינו משחרר את בני ישראל.
מעבר לקריאה הראשונה
לימוד ועיון
מבחר ממקורות חז״ל, בהסבר עכשווי. דברי המקור המצוטטים מובחנים מן ההסבר; פירושי מפרשים מובאים בהמשך ובנפרד.
מדברי חז״ל
המכילתא מרחיבה את משמעות מכת הדבר
״היה הסוס נופל ורוכבו עמו: החמור וחמרו: הגמל וגמלו: הבקר ואכרו: הצאן ורועיהן:״
מכילתא דרבי שמעון בן יוחאי מרחיבה בדרשה את השפעת מכת הדבר. היא מתארת לא רק את מות בעלי החיים, אלא גם את הפגיעה האנושית שנגרמת כשהסוס, החמור, הגמל, הבקר או הצאן נופלים בזמן שאדם עובד איתם או רוכב עליהם. הפרק עצמו אומר במפורש שהדבר פוגע במקנה שבשדה ומונה סוסים, חמורים, גמלים, בקר וצאן. הוא אינו מתאר כאן בני אדם שמתים במכת הדבר. לכן התיאור של הרוכבים, החמרים והרועים הוא הרחבה מדרשית של חז״ל ולא חלק מן הפשט.
מכילתא דרבי שמעון בן יוחאי, הוספה ט׳:א׳ ↗שמות רבה מדגיש את ההבחנה המדויקת בין מקנה ישראל למקנה מצרים
״אפילו בהמה, שהיתה ביד מצרי והיה לו לישראל תרעומות עליה שיש לו חלק בה, היתה ניצולת״
שמות רבה דורש את ההבטחה שלא ימות דבר ממקנה בני ישראל באופן מדויק במיוחד. לפי המדרש, אפילו בהמה שנמצאה בידי מצרי אבל לישראלי היה חלק בה ניצלה מן המכה. כך ההבחנה בין ישראל למצרים נעשית, לפי הדרשה, עד לרמת הבעלות החלקית. הפשט אינו נכנס למקרים של בעלות משותפת. הוא קובע שה' מבדיל בין מקנה ישראל למקנה מצרים, ולאחר המכה פרעה אף שולח לבדוק ומגלה שממקנה ישראל לא מת אפילו אחד. המדרש מרחיב את העיקרון הזה למקרה משפטי מפורט.
שמות רבה י״א:ד׳ ↗המקור שסופק אינו מפרש ישירות את מכת הדבר
״איני מבקש לפי כחי אלא לפי כחן״
הקטע מתנחומא בובר, נשא, עוסק בעיקר במשכן, בקרבנות ובדברים שה' מבקש מישראל לפי יכולתם. הוא אינו דן במכת הדבר, במקנה מצרים או בפסוק השישי של הפרק. לכן אין בסיס להציג את המקור הזה כפירוש ישיר לשמות ט', ו'. אפשר ללמוד ממנו רעיון כללי על דרישות המותאמות ליכולתו של האדם, אבל חיבור של הרעיון למכת הדבר יהיה כבר פרשנות נוספת שאינה נמצאת במקור שסופק. לצורך הפרק יש לשמור את ההבחנה הזאת ברורה.
תנחומא בובר, נשא י״ט:א׳ ↗בעקבות המפרשים
רש״י מסביר את משמעות המילה ״שחין״
״שחין. לְשׁוֹן חֲמִימוּת; וְהַרְבֵּה יֵשׁ בִּלְשׁוֹן מִשְׁנָה, "שָׁנָה שְׁחוּנָה"״
רש״י מקשר את המילה ״שחין״ ללשון של חום. כדי להסביר את השורש הוא מביא מן המשנה את הביטוי ״שנה שחונה״, כלומר שנה חמה. כך הוא מסביר את שם הנגע דרך תחושת החום או הדלקת הקשורה בו. הפסוק עצמו מתאר את השחין כ״פורח אבעבועות״ באדם ובבהמה. כלומר, מדובר בנגע גופני שמתפתח על העור. רש״י אינו משנה את תיאור המכה אלא מוסיף הסבר לשוני לשם שלה.
רש״י על שמות 9:9:2 ↗רש״י רואה באש שבתוך הברד נס נוסף
״נֵס בְּתוֹךְ נֵס, הָאֵשׁ וְהַבָּרָד מְעֹרָבִין, וְהַבָּרָד מַיִם הוּא״
רש״י מתעכב על התיאור החריג של אש המתלקחת בתוך הברד. הוא מכנה זאת ״נס בתוך נס״: הברד עשוי מים, והאש והברד מופיעים יחד למרות הניגוד הטבעי ביניהם. לפי דבריו, הם מתקיימים יחד כדי לעשות את רצון הבורא. בפשט הפרק נאמר שהיה ברד כבד מאוד ואש מתלקחת בתוכו. הפסוק אינו מסביר כיצד הדבר מתרחש. רש״י מעניק לתמונה הזאת משמעות של שילוב ניסי בין שני יסודות שבדרך כלל אינם מתקיימים יחד.
רש״י על שמות 9:24:1 ↗רמב״ן מדגיש את אפשרות ההצלה לפני הברד
״וְהָיְתָה הָעֵצָה הַזֹּאת בְּחֶמְלַת ה', כִּי מַכַּת הַבָּרָד לֹא שָׁלַח רַק לְהַשְׁחִית יְבוּל הָאָרֶץ, וְלֹא עַל הָאָדָם,״
רמב״ן מתמקד באזהרה להכניס את האנשים ואת המקנה מן השדה לפני הברד. הוא רואה באזהרה הזאת ביטוי לחמלה: המכה נועדה, לשיטתו, בעיקר לפגוע ביבול הארץ, ולכן ניתנת למצרים אפשרות להציל את בני האדם ואת בעלי החיים אם יקשיבו לאזהרה. הפשט אכן מציג בחירה ברורה. מי מעבדי פרעה שירא את דבר ה' מכניס את עבדיו ואת מקנהו לבתים, ואילו מי שאינו מתייחס לאזהרה משאיר אותם בשדה. הברד פוגע במי ובמה שנשארו בחוץ.
רמב״ן על שמות 9:18:2 ↗אבן עזרא מבחין בין דברי פרעה לבין ניסוחו של משה
״העתירו אל ה'. הזכיר השם הנכבד. ואמר קולות אלהים. כי הוא מודה שיש אלהים כאשר הזכרתי.״
אבן עזרא שם לב לכך שבבקשתו פרעה אומר ״העתירו אל ה'״, אך כשהוא מתאר את הרעמים הוא אומר ״קולות אלוהים״. לדעת אבן עזרא, הניסוח מלמד שפרעה כבר מודה בקיומו של אלוהים, אף שהשפה שבה הוא משתמש עדיין אינה זהה לחלוטין לזו של משה. אבן עזרא ממשיך ומסביר שמשה מחבר בתשובתו את השם המפורש עם התואר אלוהים. זהו דיוק לשוני בפרטי השיחה. בפשט, העיקר הוא שפרעה מבקש תפילה להפסקת הברד ומבטיח לשלח את בני ישראל.
אבן עזרא על שמות 9:28:1 ↗