ה' אמר למשה: עכשיו תראה מה אעשה לפרעה, כי בכוח גדול הוא ישלח את בני ישראל, ובכוח גדול הוא יגרש אותם מארצו.
וַיֹּ֤אמֶר יְהוָה֙ אֶל־מֹשֶׁ֔ה עַתָּ֣ה תִרְאֶ֔ה אֲשֶׁ֥ר אֶֽעֱשֶׂ֖ה לְפַרְעֹ֑ה כִּ֣י בְיָ֤ד חֲזָקָה֙ יְשַׁלְּחֵ֔ם וּבְיָ֣ד חֲזָקָ֔ה יְגָרְשֵׁ֖ם מֵאַרְצֽוֹ׃ (ס)שמות · פרק ו׳
ה' מבטיח גאולה ומציג את משפחת משה ואהרן
ה' מבטיח להוציא את בני ישראל מעבדות מצרים, להביא אותם אל הארץ שהובטחה לאבות ולהיות להם לאלוהים. לאחר שבני ישראל אינם מסוגלים להקשיב בגלל קוצר רוח ועבודה קשה, מופיעה שושלת המשפחה שממנה באו משה ואהרן, והשליחות אל פרעה חוזרת ונאמרת.
להקשיב. להבין. להתחבר.
הפרק בקול
שמות ו׳ · סיפור והסבר
הסיפור המלא, בהאזנה אחת.
ריחוף על פסוק מציג את המקור. במגע — לחיצה ממושכת או כפתור ״המקור״.
הבטחת הגאולה לבני ישראל
אלוהים דיבר אל משה ואמר לו: אני ה'.
וַיְדַבֵּ֥ר אֱלֹהִ֖ים אֶל־מֹשֶׁ֑ה וַיֹּ֥אמֶר אֵלָ֖יו אֲנִ֥י יְהוָֽה׃נראיתי אל אברהם, אל יצחק ואל יעקב בשם אל שדי, אבל בשמי ה' לא נודעתי להם.
וָאֵרָ֗א אֶל־אַבְרָהָ֛ם אֶל־יִצְחָ֥ק וְאֶֽל־יַעֲקֹ֖ב בְּאֵ֣ל שַׁדָּ֑י וּשְׁמִ֣י יְהוָ֔ה לֹ֥א נוֹדַ֖עְתִּי לָהֶֽם׃על המילים
הפסוק מבחין בין ההתגלות לאבות בשם אל שדי לבין ההיוודעות בשם ה'. הוא אינו מפרט כאן את מלוא משמעות ההבחנה.
גם הקמתי איתם את בריתי לתת להם את ארץ כנען, הארץ שבה חיו כתושבים זרים.
וְגַ֨ם הֲקִמֹ֤תִי אֶת־בְּרִיתִי֙ אִתָּ֔ם לָתֵ֥ת לָהֶ֖ם אֶת־אֶ֣רֶץ כְּנָ֑עַן אֵ֛ת אֶ֥רֶץ מְגֻרֵיהֶ֖ם אֲשֶׁר־גָּ֥רוּ בָֽהּ׃גם שמעתי את זעקת בני ישראל, שהמצרים מעבידים אותם, וזכרתי את בריתי.
וְגַ֣ם ׀ אֲנִ֣י שָׁמַ֗עְתִּי אֶֽת־נַאֲקַת֙ בְּנֵ֣י יִשְׂרָאֵ֔ל אֲשֶׁ֥ר מִצְרַ֖יִם מַעֲבִדִ֣ים אֹתָ֑ם וָאֶזְכֹּ֖ר אֶת־בְּרִיתִֽי׃לכן אמור לבני ישראל: אני ה'. אוציא אתכם מתחת לעבודת הכפייה של מצרים, אציל אתכם מעבודתם ואגאל אתכם בכוח גדול ובמשפטים גדולים.
לָכֵ֞ן אֱמֹ֥ר לִבְנֵֽי־יִשְׂרָאֵ֘ל אֲנִ֣י יְהוָה֒ וְהוֹצֵאתִ֣י אֶתְכֶ֗ם מִתַּ֙חַת֙ סִבְלֹ֣ת מִצְרַ֔יִם וְהִצַּלְתִּ֥י אֶתְכֶ֖ם מֵעֲבֹדָתָ֑ם וְגָאַלְתִּ֤י אֶתְכֶם֙ בִּזְר֣וֹעַ נְטוּיָ֔ה וּבִשְׁפָטִ֖ים גְּדֹלִֽים׃אקח אתכם להיות העם שלי, ואני אהיה לכם לאלוהים. אז תדעו שאני ה' אלוהיכם, שמוציא אתכם מתחת לעבודת הכפייה של מצרים.
וְלָקַחְתִּ֨י אֶתְכֶ֥ם לִי֙ לְעָ֔ם וְהָיִ֥יתִי לָכֶ֖ם לֵֽאלֹהִ֑ים וִֽידַעְתֶּ֗ם כִּ֣י אֲנִ֤י יְהוָה֙ אֱלֹ֣הֵיכֶ֔ם הַמּוֹצִ֣יא אֶתְכֶ֔ם מִתַּ֖חַת סִבְל֥וֹת מִצְרָֽיִם׃אביא אתכם אל הארץ שנשבעתי לתת לאברהם, ליצחק וליעקב, ואתן אותה לכם כנחלה. אני ה'.
וְהֵבֵאתִ֤י אֶתְכֶם֙ אֶל־הָאָ֔רֶץ אֲשֶׁ֤ר נָשָׂ֙אתִי֙ אֶת־יָדִ֔י לָתֵ֣ת אֹתָ֔הּ לְאַבְרָהָ֥ם לְיִצְחָ֖ק וּֽלְיַעֲקֹ֑ב וְנָתַתִּ֨י אֹתָ֥הּ לָכֶ֛ם מוֹרָשָׁ֖ה אֲנִ֥י יְהוָֽה׃על המילים
הביטוי המקורי ״נשאתי את ידי״ מתאר שבועה.
משה מסר את הדברים האלה לבני ישראל, אבל הם לא היו מסוגלים להקשיב לו בגלל קוצר רוח ובגלל העבודה הקשה.
וַיְדַבֵּ֥ר מֹשֶׁ֛ה כֵּ֖ן אֶל־בְּנֵ֣י יִשְׂרָאֵ֑ל וְלֹ֤א שָֽׁמְעוּ֙ אֶל־מֹשֶׁ֔ה מִקֹּ֣צֶר ר֔וּחַ וּמֵעֲבֹדָ֖ה קָשָֽׁה׃ (פ)השליחות אל פרעה וקושי הדיבור של משה
ה' דיבר אל משה ואמר לו:
וַיְדַבֵּ֥ר יְהוָ֖ה אֶל־מֹשֶׁ֥ה לֵּאמֹֽר׃לך ודבר אל פרעה מלך מצרים, כדי שישלח את בני ישראל מארצו.
בֹּ֣א דַבֵּ֔ר אֶל־פַּרְעֹ֖ה מֶ֣לֶךְ מִצְרָ֑יִם וִֽישַׁלַּ֥ח אֶת־בְּנֵֽי־יִשְׂרָאֵ֖ל מֵאַרְצֽוֹ׃משה אמר לפני ה': הרי בני ישראל לא הקשיבו לי. איך פרעה יקשיב לי, כשקשה לי לדבר?
וַיְדַבֵּ֣ר מֹשֶׁ֔ה לִפְנֵ֥י יְהוָ֖ה לֵאמֹ֑ר הֵ֤ן בְּנֵֽי־יִשְׂרָאֵל֙ לֹֽא־שָׁמְע֣וּ אֵלַ֔י וְאֵיךְ֙ יִשְׁמָעֵ֣נִי פַרְעֹ֔ה וַאֲנִ֖י עֲרַ֥ל שְׂפָתָֽיִם׃ (פ)על המילים
הביטוי ״ערל שפתיים״ מתאר כאן קושי בדיבור.
ה' דיבר אל משה ואל אהרן וציווה אותם בנוגע לבני ישראל ובנוגע לפרעה מלך מצרים, כדי להוציא את בני ישראל מארץ מצרים.
וַיְדַבֵּ֣ר יְהוָה֮ אֶל־מֹשֶׁ֣ה וְאֶֽל־אַהֲרֹן֒ וַיְצַוֵּם֙ אֶל־בְּנֵ֣י יִשְׂרָאֵ֔ל וְאֶל־פַּרְעֹ֖ה מֶ֣לֶךְ מִצְרָ֑יִם לְהוֹצִ֥יא אֶת־בְּנֵֽי־יִשְׂרָאֵ֖ל מֵאֶ֥רֶץ מִצְרָֽיִם׃ (ס)ראשי המשפחות וייחוס משה ואהרן
אלה ראשי בתי האבות שלהם. בני ראובן, בכור ישראל, היו חנוך, פלוא, חצרון וכרמי. אלה משפחות ראובן.
אֵ֖לֶּה רָאשֵׁ֣י בֵית־אֲבֹתָ֑ם בְּנֵ֨י רְאוּבֵ֜ן בְּכֹ֣ר יִשְׂרָאֵ֗ל חֲנ֤וֹךְ וּפַלּוּא֙ חֶצְר֣וֹן וְכַרְמִ֔י אֵ֖לֶּה מִשְׁפְּחֹ֥ת רְאוּבֵֽן׃בני שמעון היו ימואל, ימין, אוהד, יכין, צוחר ושאול בן הכנענית. אלה משפחות שמעון.
וּבְנֵ֣י שִׁמְע֗וֹן יְמוּאֵ֨ל וְיָמִ֤ין וְאֹ֙הַד֙ וְיָכִ֣ין וְצֹ֔חַר וְשָׁא֖וּל בֶּן־הַֽכְּנַעֲנִ֑ית אֵ֖לֶּה מִשְׁפְּחֹ֥ת שִׁמְעֽוֹן׃אלה שמות בני לוי לפי המשפחות שנולדו מהם: גרשון, קהת ומררי. לוי חי מאה שלושים ושבע שנה.
וְאֵ֨לֶּה שְׁמ֤וֹת בְּנֵֽי־לֵוִי֙ לְתֹ֣לְדֹתָ֔ם גֵּרְשׁ֕וֹן וּקְהָ֖ת וּמְרָרִ֑י וּשְׁנֵי֙ חַיֵּ֣י לֵוִ֔י שֶׁ֧בַע וּשְׁלֹשִׁ֛ים וּמְאַ֖ת שָׁנָֽה׃בני גרשון היו לבני ושמעי, לפי משפחותיהם.
בְּנֵ֥י גֵרְשׁ֛וֹן לִבְנִ֥י וְשִׁמְעִ֖י לְמִשְׁפְּחֹתָֽם׃בני קהת היו עמרם, יצהר, חברון ועוזיאל. קהת חי מאה שלושים ושלוש שנה.
וּבְנֵ֣י קְהָ֔ת עַמְרָ֣ם וְיִצְהָ֔ר וְחֶבְר֖וֹן וְעֻזִּיאֵ֑ל וּשְׁנֵי֙ חַיֵּ֣י קְהָ֔ת שָׁלֹ֧שׁ וּשְׁלֹשִׁ֛ים וּמְאַ֖ת שָׁנָֽה׃בני מררי היו מחלי ומושי. אלה משפחות לוי לפי תולדותיהן.
וּבְנֵ֥י מְרָרִ֖י מַחְלִ֣י וּמוּשִׁ֑י אֵ֛לֶּה מִשְׁפְּחֹ֥ת הַלֵּוִ֖י לְתֹלְדֹתָֽם׃עמרם לקח את יוכבד דודתו לאישה. היא ילדה לו את אהרן ואת משה. עמרם חי מאה שלושים ושבע שנה.
וַיִּקַּ֨ח עַמְרָ֜ם אֶת־יוֹכֶ֤בֶד דֹּֽדָתוֹ֙ ל֣וֹ לְאִשָּׁ֔ה וַתֵּ֣לֶד ל֔וֹ אֶֽת־אַהֲרֹ֖ן וְאֶת־מֹשֶׁ֑ה וּשְׁנֵי֙ חַיֵּ֣י עַמְרָ֔ם שֶׁ֧בַע וּשְׁלֹשִׁ֛ים וּמְאַ֖ת שָׁנָֽה׃בני יצהר היו קורח, נפג וזכרי.
וּבְנֵ֖י יִצְהָ֑ר קֹ֥רַח וָנֶ֖פֶג וְזִכְרִֽי׃בני עוזיאל היו מישאל, אלצפן וסתרי.
וּבְנֵ֖י עֻזִּיאֵ֑ל מִֽישָׁאֵ֥ל וְאֶלְצָפָ֖ן וְסִתְרִֽי׃אהרן לקח את אלישבע בת עמינדב, אחות נחשון, לאישה. היא ילדה לו את נדב, אביהוא, אלעזר ואיתמר.
וַיִּקַּ֨ח אַהֲרֹ֜ן אֶת־אֱלִישֶׁ֧בַע בַּת־עַמִּינָדָ֛ב אֲח֥וֹת נַחְשׁ֖וֹן ל֣וֹ לְאִשָּׁ֑ה וַתֵּ֣לֶד ל֗וֹ אֶת־נָדָב֙ וְאֶת־אֲבִיה֔וּא אֶת־אֶלְעָזָ֖ר וְאֶת־אִֽיתָמָֽר׃בני קורח היו אסיר, אלקנה ואביאסף. אלה משפחות הקורחי.
וּבְנֵ֣י קֹ֔רַח אַסִּ֥יר וְאֶלְקָנָ֖ה וַאֲבִיאָסָ֑ף אֵ֖לֶּה מִשְׁפְּחֹ֥ת הַקָּרְחִֽי׃אלעזר בן אהרן לקח לו אישה מבנות פוטיאל, והיא ילדה לו את פינחס. אלה ראשי בתי האבות של הלויים לפי משפחותיהם.
וְאֶלְעָזָ֨ר בֶּֽן־אַהֲרֹ֜ן לָקַֽח־ל֨וֹ מִבְּנ֤וֹת פּֽוּטִיאֵל֙ ל֣וֹ לְאִשָּׁ֔ה וַתֵּ֥לֶד ל֖וֹ אֶת־פִּֽינְחָ֑ס אֵ֗לֶּה רָאשֵׁ֛י אֲב֥וֹת הַלְוִיִּ֖ם לְמִשְׁפְּחֹתָֽם׃אלה אהרן ומשה שה' אמר להם להוציא את בני ישראל מארץ מצרים לפי קבוצותיהם.
ה֥וּא אַהֲרֹ֖ן וּמֹשֶׁ֑ה אֲשֶׁ֨ר אָמַ֤ר יְהוָה֙ לָהֶ֔ם הוֹצִ֜יאוּ אֶת־בְּנֵ֧י יִשְׂרָאֵ֛ל מֵאֶ֥רֶץ מִצְרַ֖יִם עַל־צִבְאֹתָֽם׃על המילים
הביטוי ״על צבאותם״ מתאר את יציאת העם בקבוצות מאורגנות.
אלה הם שדיברו אל פרעה מלך מצרים כדי להוציא את בני ישראל ממצרים: משה ואהרן.
הֵ֗ם הַֽמְדַבְּרִים֙ אֶל־פַּרְעֹ֣ה מֶֽלֶךְ־מִצְרַ֔יִם לְהוֹצִ֥יא אֶת־בְּנֵֽי־יִשְׂרָאֵ֖ל מִמִּצְרָ֑יִם ה֥וּא מֹשֶׁ֖ה וְאַהֲרֹֽן׃השליחות אל פרעה נאמרת שוב
כך היה ביום שבו ה' דיבר אל משה בארץ מצרים.
וַיְהִ֗י בְּי֨וֹם דִּבֶּ֧ר יְהוָ֛ה אֶל־מֹשֶׁ֖ה בְּאֶ֥רֶץ מִצְרָֽיִם׃ (פ)ה' אמר למשה: אני ה'. אמור לפרעה מלך מצרים את כל מה שאני אומר לך.
וַיְדַבֵּ֧ר יְהוָ֛ה אֶל־מֹשֶׁ֥ה לֵּאמֹ֖ר אֲנִ֣י יְהוָ֑ה דַּבֵּ֗ר אֶל־פַּרְעֹה֙ מֶ֣לֶךְ מִצְרַ֔יִם אֵ֛ת כָּל־אֲשֶׁ֥ר אֲנִ֖י דֹּבֵ֥ר אֵלֶֽיךָ׃משה אמר לפני ה': הרי קשה לי לדבר. איך פרעה יקשיב לי?
וַיֹּ֥אמֶר מֹשֶׁ֖ה לִפְנֵ֣י יְהוָ֑ה הֵ֤ן אֲנִי֙ עֲרַ֣ל שְׂפָתַ֔יִם וְאֵ֕יךְ יִשְׁמַ֥ע אֵלַ֖י פַּרְעֹֽה׃ (פ)על המילים
הביטוי ״ערל שפתיים״ מתאר כאן קושי בדיבור.
Tanach with Ta'amei Hamikra · ניקוד וטעמי מקרא
הבטחת הגאולה לבני ישראל
וַיֹּ֤אמֶר יְהוָה֙ אֶל־מֹשֶׁ֔ה עַתָּ֣ה תִרְאֶ֔ה אֲשֶׁ֥ר אֶֽעֱשֶׂ֖ה לְפַרְעֹ֑ה כִּ֣י בְיָ֤ד חֲזָקָה֙ יְשַׁלְּחֵ֔ם וּבְיָ֣ד חֲזָקָ֔ה יְגָרְשֵׁ֖ם מֵאַרְצֽוֹ׃ (ס)
וַיְדַבֵּ֥ר אֱלֹהִ֖ים אֶל־מֹשֶׁ֑ה וַיֹּ֥אמֶר אֵלָ֖יו אֲנִ֥י יְהוָֽה׃
וָאֵרָ֗א אֶל־אַבְרָהָ֛ם אֶל־יִצְחָ֥ק וְאֶֽל־יַעֲקֹ֖ב בְּאֵ֣ל שַׁדָּ֑י וּשְׁמִ֣י יְהוָ֔ה לֹ֥א נוֹדַ֖עְתִּי לָהֶֽם׃
וְגַ֨ם הֲקִמֹ֤תִי אֶת־בְּרִיתִי֙ אִתָּ֔ם לָתֵ֥ת לָהֶ֖ם אֶת־אֶ֣רֶץ כְּנָ֑עַן אֵ֛ת אֶ֥רֶץ מְגֻרֵיהֶ֖ם אֲשֶׁר־גָּ֥רוּ בָֽהּ׃
וְגַ֣ם ׀ אֲנִ֣י שָׁמַ֗עְתִּי אֶֽת־נַאֲקַת֙ בְּנֵ֣י יִשְׂרָאֵ֔ל אֲשֶׁ֥ר מִצְרַ֖יִם מַעֲבִדִ֣ים אֹתָ֑ם וָאֶזְכֹּ֖ר אֶת־בְּרִיתִֽי׃
לָכֵ֞ן אֱמֹ֥ר לִבְנֵֽי־יִשְׂרָאֵ֘ל אֲנִ֣י יְהוָה֒ וְהוֹצֵאתִ֣י אֶתְכֶ֗ם מִתַּ֙חַת֙ סִבְלֹ֣ת מִצְרַ֔יִם וְהִצַּלְתִּ֥י אֶתְכֶ֖ם מֵעֲבֹדָתָ֑ם וְגָאַלְתִּ֤י אֶתְכֶם֙ בִּזְר֣וֹעַ נְטוּיָ֔ה וּבִשְׁפָטִ֖ים גְּדֹלִֽים׃
וְלָקַחְתִּ֨י אֶתְכֶ֥ם לִי֙ לְעָ֔ם וְהָיִ֥יתִי לָכֶ֖ם לֵֽאלֹהִ֑ים וִֽידַעְתֶּ֗ם כִּ֣י אֲנִ֤י יְהוָה֙ אֱלֹ֣הֵיכֶ֔ם הַמּוֹצִ֣יא אֶתְכֶ֔ם מִתַּ֖חַת סִבְל֥וֹת מִצְרָֽיִם׃
וְהֵבֵאתִ֤י אֶתְכֶם֙ אֶל־הָאָ֔רֶץ אֲשֶׁ֤ר נָשָׂ֙אתִי֙ אֶת־יָדִ֔י לָתֵ֣ת אֹתָ֔הּ לְאַבְרָהָ֥ם לְיִצְחָ֖ק וּֽלְיַעֲקֹ֑ב וְנָתַתִּ֨י אֹתָ֥הּ לָכֶ֛ם מוֹרָשָׁ֖ה אֲנִ֥י יְהוָֽה׃
וַיְדַבֵּ֥ר מֹשֶׁ֛ה כֵּ֖ן אֶל־בְּנֵ֣י יִשְׂרָאֵ֑ל וְלֹ֤א שָֽׁמְעוּ֙ אֶל־מֹשֶׁ֔ה מִקֹּ֣צֶר ר֔וּחַ וּמֵעֲבֹדָ֖ה קָשָֽׁה׃ (פ)
השליחות אל פרעה וקושי הדיבור של משה
וַיְדַבֵּ֥ר יְהוָ֖ה אֶל־מֹשֶׁ֥ה לֵּאמֹֽר׃
בֹּ֣א דַבֵּ֔ר אֶל־פַּרְעֹ֖ה מֶ֣לֶךְ מִצְרָ֑יִם וִֽישַׁלַּ֥ח אֶת־בְּנֵֽי־יִשְׂרָאֵ֖ל מֵאַרְצֽוֹ׃
וַיְדַבֵּ֣ר מֹשֶׁ֔ה לִפְנֵ֥י יְהוָ֖ה לֵאמֹ֑ר הֵ֤ן בְּנֵֽי־יִשְׂרָאֵל֙ לֹֽא־שָׁמְע֣וּ אֵלַ֔י וְאֵיךְ֙ יִשְׁמָעֵ֣נִי פַרְעֹ֔ה וַאֲנִ֖י עֲרַ֥ל שְׂפָתָֽיִם׃ (פ)
וַיְדַבֵּ֣ר יְהוָה֮ אֶל־מֹשֶׁ֣ה וְאֶֽל־אַהֲרֹן֒ וַיְצַוֵּם֙ אֶל־בְּנֵ֣י יִשְׂרָאֵ֔ל וְאֶל־פַּרְעֹ֖ה מֶ֣לֶךְ מִצְרָ֑יִם לְהוֹצִ֥יא אֶת־בְּנֵֽי־יִשְׂרָאֵ֖ל מֵאֶ֥רֶץ מִצְרָֽיִם׃ (ס)
ראשי המשפחות וייחוס משה ואהרן
אֵ֖לֶּה רָאשֵׁ֣י בֵית־אֲבֹתָ֑ם בְּנֵ֨י רְאוּבֵ֜ן בְּכֹ֣ר יִשְׂרָאֵ֗ל חֲנ֤וֹךְ וּפַלּוּא֙ חֶצְר֣וֹן וְכַרְמִ֔י אֵ֖לֶּה מִשְׁפְּחֹ֥ת רְאוּבֵֽן׃
וּבְנֵ֣י שִׁמְע֗וֹן יְמוּאֵ֨ל וְיָמִ֤ין וְאֹ֙הַד֙ וְיָכִ֣ין וְצֹ֔חַר וְשָׁא֖וּל בֶּן־הַֽכְּנַעֲנִ֑ית אֵ֖לֶּה מִשְׁפְּחֹ֥ת שִׁמְעֽוֹן׃
וְאֵ֨לֶּה שְׁמ֤וֹת בְּנֵֽי־לֵוִי֙ לְתֹ֣לְדֹתָ֔ם גֵּרְשׁ֕וֹן וּקְהָ֖ת וּמְרָרִ֑י וּשְׁנֵי֙ חַיֵּ֣י לֵוִ֔י שֶׁ֧בַע וּשְׁלֹשִׁ֛ים וּמְאַ֖ת שָׁנָֽה׃
בְּנֵ֥י גֵרְשׁ֛וֹן לִבְנִ֥י וְשִׁמְעִ֖י לְמִשְׁפְּחֹתָֽם׃
וּבְנֵ֣י קְהָ֔ת עַמְרָ֣ם וְיִצְהָ֔ר וְחֶבְר֖וֹן וְעֻזִּיאֵ֑ל וּשְׁנֵי֙ חַיֵּ֣י קְהָ֔ת שָׁלֹ֧שׁ וּשְׁלֹשִׁ֛ים וּמְאַ֖ת שָׁנָֽה׃
וּבְנֵ֥י מְרָרִ֖י מַחְלִ֣י וּמוּשִׁ֑י אֵ֛לֶּה מִשְׁפְּחֹ֥ת הַלֵּוִ֖י לְתֹלְדֹתָֽם׃
וַיִּקַּ֨ח עַמְרָ֜ם אֶת־יוֹכֶ֤בֶד דֹּֽדָתוֹ֙ ל֣וֹ לְאִשָּׁ֔ה וַתֵּ֣לֶד ל֔וֹ אֶֽת־אַהֲרֹ֖ן וְאֶת־מֹשֶׁ֑ה וּשְׁנֵי֙ חַיֵּ֣י עַמְרָ֔ם שֶׁ֧בַע וּשְׁלֹשִׁ֛ים וּמְאַ֖ת שָׁנָֽה׃
וּבְנֵ֖י יִצְהָ֑ר קֹ֥רַח וָנֶ֖פֶג וְזִכְרִֽי׃
וּבְנֵ֖י עֻזִּיאֵ֑ל מִֽישָׁאֵ֥ל וְאֶלְצָפָ֖ן וְסִתְרִֽי׃
וַיִּקַּ֨ח אַהֲרֹ֜ן אֶת־אֱלִישֶׁ֧בַע בַּת־עַמִּינָדָ֛ב אֲח֥וֹת נַחְשׁ֖וֹן ל֣וֹ לְאִשָּׁ֑ה וַתֵּ֣לֶד ל֗וֹ אֶת־נָדָב֙ וְאֶת־אֲבִיה֔וּא אֶת־אֶלְעָזָ֖ר וְאֶת־אִֽיתָמָֽר׃
וּבְנֵ֣י קֹ֔רַח אַסִּ֥יר וְאֶלְקָנָ֖ה וַאֲבִיאָסָ֑ף אֵ֖לֶּה מִשְׁפְּחֹ֥ת הַקָּרְחִֽי׃
וְאֶלְעָזָ֨ר בֶּֽן־אַהֲרֹ֜ן לָקַֽח־ל֨וֹ מִבְּנ֤וֹת פּֽוּטִיאֵל֙ ל֣וֹ לְאִשָּׁ֔ה וַתֵּ֥לֶד ל֖וֹ אֶת־פִּֽינְחָ֑ס אֵ֗לֶּה רָאשֵׁ֛י אֲב֥וֹת הַלְוִיִּ֖ם לְמִשְׁפְּחֹתָֽם׃
ה֥וּא אַהֲרֹ֖ן וּמֹשֶׁ֑ה אֲשֶׁ֨ר אָמַ֤ר יְהוָה֙ לָהֶ֔ם הוֹצִ֜יאוּ אֶת־בְּנֵ֧י יִשְׂרָאֵ֛ל מֵאֶ֥רֶץ מִצְרַ֖יִם עַל־צִבְאֹתָֽם׃
הֵ֗ם הַֽמְדַבְּרִים֙ אֶל־פַּרְעֹ֣ה מֶֽלֶךְ־מִצְרַ֔יִם לְהוֹצִ֥יא אֶת־בְּנֵֽי־יִשְׂרָאֵ֖ל מִמִּצְרָ֑יִם ה֥וּא מֹשֶׁ֖ה וְאַהֲרֹֽן׃
השליחות אל פרעה נאמרת שוב
וַיְהִ֗י בְּי֨וֹם דִּבֶּ֧ר יְהוָ֛ה אֶל־מֹשֶׁ֖ה בְּאֶ֥רֶץ מִצְרָֽיִם׃ (פ)
וַיְדַבֵּ֧ר יְהוָ֛ה אֶל־מֹשֶׁ֥ה לֵּאמֹ֖ר אֲנִ֣י יְהוָ֑ה דַּבֵּ֗ר אֶל־פַּרְעֹה֙ מֶ֣לֶךְ מִצְרַ֔יִם אֵ֛ת כָּל־אֲשֶׁ֥ר אֲנִ֖י דֹּבֵ֥ר אֵלֶֽיךָ׃
וַיֹּ֥אמֶר מֹשֶׁ֖ה לִפְנֵ֣י יְהוָ֑ה הֵ֤ן אֲנִי֙ עֲרַ֣ל שְׂפָתַ֔יִם וְאֵ֕יךְ יִשְׁמַ֥ע אֵלַ֖י פַּרְעֹֽה׃ (פ)
התמונה השלמה
הפרק, בקצרה
לאחר שמשה התלונן שמצב העם החמיר, ה' מבטיח שהעימות עם פרעה יוביל לשחרור. הוא מזכיר את הברית עם האבות, מבטיח גאולה וארץ, ומצווה על משה ואהרן להמשיך בשליחות גם כשבני ישראל אינם מצליחים להקשיב בגלל העבודה הקשה.
הבטחה להוציא את ישראל ממצרים
ה' אומר למשה שהוא עומד לפעול נגד פרעה, עד שפרעה ישלח ואף יגרש את בני ישראל. הוא מזכיר את הופעתו לאברהם, ליצחק וליעקב, את הברית לתת להם את ארץ כנען ואת זעקת בני ישראל במצרים.
גאולה, ברית והבטחת הארץ
משה נדרש למסור לבני ישראל סדרה של הבטחות: ה' יוציא אותם מעבודת מצרים, יציל ויגאל אותם, ייקח אותם לו לעם, יהיה להם לאלוהים ויביא אותם אל הארץ שנשבע לתת לאבות. בני ישראל אינם מצליחים להקשיב בגלל קוצר רוח ועבודה קשה.
משה נשלח שוב אל פרעה
ה' מצווה על משה לדבר אל פרעה כדי שישלח את ישראל. משה משיב שאפילו בני ישראל לא הקשיבו לו ושוב מזכיר את קושי הדיבור שלו. ה' מצווה את משה ואת אהרן להמשיך לפעול מול בני ישראל ומול פרעה כדי להוציא את העם ממצרים.
המשפחה שממנה באו משה ואהרן
הפרק עובר לרשימת ראשי המשפחות, מתחיל בראובן ובשמעון ומתרכז בלוי ובצאצאיו. הרשימה מציגה את עמרם ויוכבד כהורי אהרן ומשה, את משפחת אהרן ואת צאצאי קרח ואלעזר, ומזהה את משה ואהרן כשליחים שנצטוו להוציא את ישראל ממצרים.
השליחות חוזרת למרכז הסיפור
לאחר הייחוס המשפחתי חוזר הסיפור אל דבר ה' למשה בארץ מצרים. משה נדרש למסור לפרעה את כל מה שה' אומר לו, והוא חוזר ומעלה את קושי הדיבור שלו ושואל כיצד פרעה יקשיב לו.
הפרק מחבר בין הבטחת הגאולה לבין זהותם של השליחים: ה' מתחייב להוציא את ישראל, ומשה ואהרן מזוהים בתוך משפחת לוי כמי שנשלחו לעמוד מול פרעה.
מעבר לקריאה הראשונה
לימוד ועיון
מבחר ממקורות חז״ל, בהסבר עכשווי. דברי המקור המצוטטים מובחנים מן ההסבר; פירושי מפרשים מובאים בהמשך ובנפרד.
מדברי חז״ל
המכילתא קוראת את תשובת ה' כהמשך ישיר לתלונת משה
״משה אתה זכית ועל ידך אני מוציאם תדע לך שכך שמתוך תשובה שאמר לו אתה למד״
מכילתא דרבי שמעון בן יוחאי מציגה כמה דרשות על דבר ה' למשה בתחילת הפרק. בתוך הקטע מובאת גם עמדה שמרככת את האופן שבו יש להבין את תלונת משה מסוף הפרק הקודם. לפי הדרשה, משה אינו כופר בעצם הגאולה, אלא שואל אם אולי אדם אחר הוא שיוציא את ישראל. לפי אותה דרשה, תשובת ה' היא אישור מפורש לכך שמשה עצמו הוא השליח שבאמצעותו תתרחש היציאה. זהו פירוש מדרשי, ולא ניסוח מפורש של הפסוק. בפשט, ה' אומר למשה שעכשיו הוא יראה מה ייעשה לפרעה ושבכוח גדול פרעה ישלח את העם.
מכילתא דרבי שמעון בן יוחאי ו׳:א׳ ↗במדבר רבה מדגיש שגם משה נשאר כפוף לה'
״הִזָּהֵר לִהְיוֹת אֱלָהוּתִי עָלֶיךָ, שֶׁלֹא עֲשִׂיתִיךָ אֱלוֹהַּ כִּי אִם לְפַרְעֹה לְבַדּוֹ״
במדבר רבה דורש את המילים ״אני ה'״ כאמירה שמציבה גבול ברור למעמדו של משה. גם כאשר בהמשך נאמר שמשה יהיה ״אלוהים לפרעה״, המדרש מדגיש שאין פירוש הדבר שמשה עומד מחוץ לסמכותו של ה'. הוא נשלח לפעול מול פרעה, אבל נשאר עצמו כפוף לציווי האלוהי. זהו רובד מדרשי שמבקש להבחין בין סמכותו של שליח כלפי מלך אנושי לבין היחס שבין השליח לבין מי ששלח אותו. בפשט של הפרק, המילים ״אני ה'״ פותחות את ההבטחה המחודשת למשה ומקדימות את תיאור הברית, הגאולה והארץ.
במדבר רבה י״ד:ו׳ ↗במדבר רבה רואה בסדר המילים ״ושמי ה'״ דגם של כבוד
״אֲבָל הַצַּדִּיקִים שְׁמָן קוֹדְמָם״
במדבר רבה עוסק בקטע רחב על הדרך שבה שמות מופיעים במקרא. בתוך הדיון הוא מביא את הביטוי ״ושמי ה'״ שבפרק שלנו כחלק מדפוס לשוני שהוא מקשר לדמויות חיוביות. הדרשה אינה באה להסביר את כל משמעות ההתגלות בשם ה', אלא משתמשת בניסוח הפסוק כדוגמה בתוך דיון על סדר השם והכינוי. חשוב להפריד בין הדרשה הזאת לבין הפשט. בפרק עצמו עיקר הפסוק הוא ההבחנה בין ההתגלות לאבות בשם אל שדי לבין ההיוודעות בשם ה'. המדרש מתמקד בפרט לשוני אחר ומעניק לו משמעות דרשנית.
במדבר רבה י׳:ה׳ ↗בעקבות המפרשים
רש״י מפרש את ״נשאתי את ידי״ כלשון שבועה
״נשאתי את ידי. הֲרִימוֹתִיהָ לְהִשָּׁבַע בְּכִסְאִי״
רש״י מסביר שהביטוי ״נשאתי את ידי״ בפסוק אינו מתאר פעולה גופנית בלבד, אלא לשון של שבועה. לפי פירושו, ה' אומר שהתחייב בשבועה לתת את הארץ לאברהם, ליצחק וליעקב. הפירוש עוזר לקורא בן זמננו להבין מדוע הפסוק משתמש בתמונה של הרמת יד דווקא בהקשר של נתינת הארץ. ההבטחה איננה מוצגת כרעיון כללי או כאפשרות, אלא כהתחייבות שנקשרה בשבועה. לכן בהמשך הפסוק הארץ מתוארת כירושה שה' עומד לתת לבני ישראל.
רש״י על שמות 6:8:1 ↗רש״י לומד מאזכור נחשון על בדיקת משפחת הכלה
״מִכָּאן לָמְדוּ, הַנּוֹשֵׂא אִשָּׁה צָרִיךְ לִבְדֹק בְאַחֶיהָ״
רש״י מתעכב על כך שהפסוק אינו מסתפק בשם אלישבע ובשם אביה עמינדב, אלא מוסיף שהיא אחות נחשון. הוא מביא מכאן לימוד של חז״ל שלפיו אדם הנושא אישה צריך להתבונן גם באחיה ובמשפחתה. זהו פירוש מאוחר שמביא מסורת חז״לית, ולא מידע שהפסוק עצמו מסביר. בפשט, אזכור נחשון הוא חלק מן הייחוס המשפחתי של אהרן ואשתו. רש״י מבקש להסביר מדוע פרט משפחתי נוסף מופיע כאן, וממנו הוא מביא את העיקרון שנלמד במסורת התלמודית.
רש״י על שמות 6:23:1 ↗רמב״ן מסביר מדוע הרשימה מתחילה בראובן ובשמעון
״שֶׁלֹּא יֵרָאֶה שֶׁיִּהְיֶה לֵוִי בְּכוֹר הַיַּחַס מִכָּאן וְאֵילָךְ לִכְבוֹד מֹשֶׁה״
רמב״ן שואל מדוע ייחוס המשפחה אינו מתחיל מיד בלוי, אף שהמטרה המרכזית של הרשימה היא להגיע למשה ולאהרן. הוא מסביר שהכתוב מזכיר קודם את ראובן ואת שמעון, האחים המבוגרים מלוי, כדי לשמור על סדר השבטים ולא ליצור רושם שלוי נעשה הראשון רק לכבוד משה. לאחר מכן הרשימה מתרחבת דווקא אצל לוי, עם שמות הצאצאים ושנות החיים, משום ששם נמצא הקו המשפחתי של משה ואהרן. זהו הסבר פרשני למבנה הרשימה. בפשט עצמו אנו רואים שהייחוס אכן מתחיל בשלושת הבנים הראשונים של יעקב ומתמקד בלוי.
רמב״ן על שמות 6:14:1 ↗אבן עזרא מסביר את בחירת הפרטים בייחוס משפחת אהרן
״הזכיר אשת אהרן בעבור כבוד אלעזר והזכיר אחות נחשון בעבור כבוד הכהונה״
אבן עזרא מסביר שהרשימה המשפחתית אינה אוספת כל פרט אפשרי, אלא בוחרת פרטים שיש להם חשיבות לייחוס הכהונה. לשיטתו, אשת אהרן נזכרת גם בגלל מעמדו של אלעזר, ואחיה נחשון נזכר בגלל הכבוד הקשור למשפחת הכהונה. אבן עזרא מוסיף שגם בני קורח נזכרים מפני שהמשך המקרא מייחס להם חשיבות, ובכלל זה העובדה שבני קורח לא מתו. אלה הסברים פרשניים לבחירת השמות ברשימה. בפשט של הפרק, השמות בונים את שרשרת המשפחה שמובילה מאבות שבט לוי אל משה, אהרן וצאצאי אהרן.
אבן עזרא על שמות 6:23:1 ↗