אחר כך באו משה ואהרן אל פרעה ואמרו לו: כך אמר ה', אלוהי ישראל: שלח את עמי כדי שיחגגו לי במדבר.
וְאַחַ֗ר בָּ֚אוּ מֹשֶׁ֣ה וְאַהֲרֹ֔ן וַיֹּאמְר֖וּ אֶל־פַּרְעֹ֑ה כֹּֽה־אָמַ֤ר יְהוָה֙ אֱלֹהֵ֣י יִשְׂרָאֵ֔ל שַׁלַּח֙ אֶת־עַמִּ֔י וְיָחֹ֥גּוּ לִ֖י בַּמִּדְבָּֽר׃שמות · פרק ה׳
פרעה מכביד את עבודת בני ישראל
משה ואהרן דורשים מפרעה לשלח את העם לעבוד את ה', אך פרעה מסרב ומחמיר את עבודת הכפייה. שוטרי ישראל מאשימים את משה ואהרן, ומשה פונה אל ה' ושואל מדוע מצב העם נעשה גרוע יותר.
להקשיב. להבין. להתחבר.
הפרק בקול
שמות ה׳ · סיפור והסבר
גרסת ההאזנה בהכנה. הנגן יופיע כאן כשהיא תהיה מוכנה.
ריחוף על פסוק מציג את המקור. במגע — לחיצה ממושכת או כפתור ״המקור״.
משה ואהרן עומדים לפני פרעה
פרעה ענה: מי הוא ה' שאשמע בקולו ואשלח את ישראל? אני לא מכיר את ה', וגם את ישראל לא אשלח.
וַיֹּ֣אמֶר פַּרְעֹ֔ה מִ֤י יְהוָה֙ אֲשֶׁ֣ר אֶשְׁמַ֣ע בְּקֹל֔וֹ לְשַׁלַּ֖ח אֶת־יִשְׂרָאֵ֑ל לֹ֤א יָדַ֙עְתִּי֙ אֶת־יְהוָ֔ה וְגַ֥ם אֶת־יִשְׂרָאֵ֖ל לֹ֥א אֲשַׁלֵּֽחַ׃משה ואהרן אמרו: אלוהי העברים נגלה אלינו. בבקשה, נלך דרך של שלושה ימים במדבר ונקריב זבחים לה' אלוהינו, כדי שלא יפגע בנו בדבר או בחרב.
וַיֹּ֣אמְר֔וּ אֱלֹהֵ֥י הָעִבְרִ֖ים נִקְרָ֣א עָלֵ֑ינוּ נֵ֣לֲכָה נָּ֡א דֶּרֶךְ֩ שְׁלֹ֨שֶׁת יָמִ֜ים בַּמִּדְבָּ֗ר וְנִזְבְּחָה֙ לַֽיהוָ֣ה אֱלֹהֵ֔ינוּ פֶּ֨ן־יִפְגָּעֵ֔נוּ בַּדֶּ֖בֶר א֥וֹ בֶחָֽרֶב׃מלך מצרים אמר להם: משה ואהרן, למה אתם מפריעים לעם בעבודה שלו? חזרו לעבודת הכפייה שלכם.
וַיֹּ֤אמֶר אֲלֵהֶם֙ מֶ֣לֶךְ מִצְרַ֔יִם לָ֚מָּה מֹשֶׁ֣ה וְאַהֲרֹ֔ן תַּפְרִ֥יעוּ אֶת־הָעָ֖ם מִמַּֽעֲשָׂ֑יו לְכ֖וּ לְסִבְלֹתֵיכֶֽם׃פרעה הוסיף: העם בארץ כבר גדול מאוד, ואתם גורמים להם להפסיק את עבודת הכפייה שלהם.
וַיֹּ֣אמֶר פַּרְעֹ֔ה הֵן־רַבִּ֥ים עַתָּ֖ה עַ֣ם הָאָ֑רֶץ וְהִשְׁבַּתֶּ֥ם אֹתָ֖ם מִסִּבְלֹתָֽם׃פרעה מפסיק לספק תבן ומכביד את העבודה
באותו יום פרעה נתן הוראה לנוגשים הממונים על העם ולשוטרים שתחתיהם.
וַיְצַ֥ו פַּרְעֹ֖ה בַּיּ֣וֹם הַה֑וּא אֶת־הַנֹּגְשִׂ֣ים בָּעָ֔ם וְאֶת־שֹׁטְרָ֖יו לֵאמֹֽר׃אל תמשיכו לתת לעם תבן להכנת הלבנים כמו קודם. שהם ילכו בעצמם ויאספו להם תבן.
לֹ֣א תֹאסִפ֞וּן לָתֵ֨ת תֶּ֧בֶן לָעָ֛ם לִלְבֹּ֥ן הַלְּבֵנִ֖ים כִּתְמ֣וֹל שִׁלְשֹׁ֑ם הֵ֚ם יֵֽלְכ֔וּ וְקֹשְׁשׁ֥וּ לָהֶ֖ם תֶּֽבֶן׃אבל את אותה מכסת לבנים שהם ייצרו עד עכשיו תדרשו מהם גם להבא. אל תפחיתו ממנה. הם עצלנים, ולכן הם צועקים שהם רוצים ללכת ולהקריב זבח לאלוהיהם.
וְאֶת־מַתְכֹּ֨נֶת הַלְּבֵנִ֜ים אֲשֶׁ֣ר הֵם֩ עֹשִׂ֨ים תְּמ֤וֹל שִׁלְשֹׁם֙ תָּשִׂ֣ימוּ עֲלֵיהֶ֔ם לֹ֥א תִגְרְע֖וּ מִמֶּ֑נּוּ כִּֽי־נִרְפִּ֣ים הֵ֔ם עַל־כֵּ֗ן הֵ֤ם צֹֽעֲקִים֙ לֵאמֹ֔ר נֵלְכָ֖ה נִזְבְּחָ֥ה לֵאלֹהֵֽינוּ׃תכבידו על האנשים את העבודה ותעסיקו אותם בה, כדי שלא יתפנו להקשיב למה שפרעה מכנה דברי שקר.
תִּכְבַּ֧ד הָעֲבֹדָ֛ה עַל־הָאֲנָשִׁ֖ים וְיַעֲשׂוּ־בָ֑הּ וְאַל־יִשְׁע֖וּ בְּדִבְרֵי־שָֽׁקֶר׃על המילים
הכינוי "דברי שקר" מבטא את עמדתו של פרעה כלפי דברי משה ואהרן.
הנוגשים והשוטרים יצאו ואמרו לעם: כך אמר פרעה: אני לא נותן לכם יותר תבן.
וַיֵּ֨צְא֜וּ נֹגְשֵׂ֤י הָעָם֙ וְשֹׁ֣טְרָ֔יו וַיֹּאמְר֥וּ אֶל־הָעָ֖ם לֵאמֹ֑ר כֹּ֚ה אָמַ֣ר פַּרְעֹ֔ה אֵינֶ֛נִּי נֹתֵ֥ן לָכֶ֖ם תֶּֽבֶן׃לכו בעצמכם וקחו תבן מכל מקום שבו תוכלו למצוא אותו, אבל מכמות העבודה שלכם לא יופחת דבר.
אַתֶּ֗ם לְכ֨וּ קְח֤וּ לָכֶם֙ תֶּ֔בֶן מֵאֲשֶׁ֖ר תִּמְצָ֑אוּ כִּ֣י אֵ֥ין נִגְרָ֛ע מֵעֲבֹדַתְכֶ֖ם דָּבָֽר׃העם התפזר בכל ארץ מצרים כדי לאסוף קש שישמש במקום התבן.
וַיָּ֥פֶץ הָעָ֖ם בְּכָל־אֶ֣רֶץ מִצְרָ֑יִם לְקֹשֵׁ֥שׁ קַ֖שׁ לַתֶּֽבֶן׃הנוגשים לחצו עליהם ואמרו: השלימו בכל יום את כל המכסה היומית שלכם, בדיוק כמו כשהיה לכם תבן.
וְהַנֹּגְשִׂ֖ים אָצִ֣ים לֵאמֹ֑ר כַּלּ֤וּ מַעֲשֵׂיכֶם֙ דְּבַר־י֣וֹם בְּיוֹמ֔וֹ כַּאֲשֶׁ֖ר בִּהְי֥וֹת הַתֶּֽבֶן׃שוטרי בני ישראל, שנוגשי פרעה מינו על העובדים, הוכו. שאלו אותם: למה לא השלמתם את מכסת הלבנים שלכם כמו קודם, לא אתמול ולא היום?
וַיֻּכּ֗וּ שֹֽׁטְרֵי֙ בְּנֵ֣י יִשְׂרָאֵ֔ל אֲשֶׁר־שָׂ֣מוּ עֲלֵהֶ֔ם נֹגְשֵׂ֥י פַרְעֹ֖ה לֵאמֹ֑ר מַדּ֡וּעַ לֹא֩ כִלִּיתֶ֨ם חָקְכֶ֤ם לִלְבֹּן֙ כִּתְמ֣וֹל שִׁלְשֹׁ֔ם גַּם־תְּמ֖וֹל גַּם־הַיּֽוֹם׃שוטרי ישראל מתלוננים לפני פרעה
שוטרי בני ישראל באו אל פרעה וזעקו אליו: למה אתה עושה כך לעבדיך?
וַיָּבֹ֗אוּ שֹֽׁטְרֵי֙ בְּנֵ֣י יִשְׂרָאֵ֔ל וַיִּצְעֲק֥וּ אֶל־פַּרְעֹ֖ה לֵאמֹ֑ר לָ֧מָּה תַעֲשֶׂ֦ה כֹ֖ה לַעֲבָדֶֽיךָ׃לא נותנים לעבדיך תבן, אבל אומרים לנו לייצר לבנים. עכשיו עבדיך מוכים, והאשמה היא בעם שלך.
תֶּ֗בֶן אֵ֤ין נִתָּן֙ לַעֲבָדֶ֔יךָ וּלְבֵנִ֛ים אֹמְרִ֥ים לָ֖נוּ עֲשׂ֑וּ וְהִנֵּ֧ה עֲבָדֶ֛יךָ מֻכִּ֖ים וְחָטָ֥את עַמֶּֽךָ׃על המילים
הביטוי "וחטאת עמך" קצר וניתן להבנה בכמה דרכים. כאן הוא נשמר כהאשמה המופנית כלפי הצד המצרי.
פרעה ענה: אתם עצלנים, עצלנים. בגלל זה אתם אומרים שאתם רוצים ללכת ולהקריב זבח לה'.
וַיֹּ֛אמֶר נִרְפִּ֥ים אַתֶּ֖ם נִרְפִּ֑ים עַל־כֵּן֙ אַתֶּ֣ם אֹֽמְרִ֔ים נֵלְכָ֖ה נִזְבְּחָ֥ה לַֽיהוָֽה׃עכשיו לכו לעבוד. לא תקבלו תבן, אבל עדיין תצטרכו לספק את מלוא מכסת הלבנים.
וְעַתָּה֙ לְכ֣וּ עִבְד֔וּ וְתֶ֖בֶן לֹא־יִנָּתֵ֣ן לָכֶ֑ם וְתֹ֥כֶן לְבֵנִ֖ים תִּתֵּֽנּוּ׃שוטרי בני ישראל הבינו שהם נמצאים במצב קשה, מפני שנאמר להם שלא להפחית אפילו לבנה אחת מן המכסה היומית.
וַיִּרְא֞וּ שֹֽׁטְרֵ֧י בְנֵֽי־יִשְׂרָאֵ֛ל אֹתָ֖ם בְּרָ֣ע לֵאמֹ֑ר לֹא־תִגְרְע֥וּ מִלִּבְנֵיכֶ֖ם דְּבַר־י֥וֹם בְּיוֹמֽוֹ׃השוטרים מאשימים את משה ואהרן ומשה פונה אל ה'
כשיצאו מפרעה, השוטרים פגשו את משה ואת אהרן, שעמדו שם לקראתם.
וַֽיִּפְגְּעוּ֙ אֶת־מֹשֶׁ֣ה וְאֶֽת־אַהֲרֹ֔ן נִצָּבִ֖ים לִקְרָאתָ֑ם בְּצֵאתָ֖ם מֵאֵ֥ת פַּרְעֹֽה׃הם אמרו למשה ולאהרן: ה' יראה את מה שעשיתם וישפוט אתכם. גרמתם לפרעה ולעבדיו לשנוא אותנו, וכאילו נתתם בידיהם חרב להרוג אותנו.
וַיֹּאמְר֣וּ אֲלֵהֶ֔ם יֵ֧רֶא יְהוָ֛ה עֲלֵיכֶ֖ם וְיִשְׁפֹּ֑ט אֲשֶׁ֧ר הִבְאַשְׁתֶּ֣ם אֶת־רֵיחֵ֗נוּ בְּעֵינֵ֤י פַרְעֹה֙ וּבְעֵינֵ֣י עֲבָדָ֔יו לָֽתֶת־חֶ֥רֶב בְּיָדָ֖ם לְהָרְגֵֽנוּ׃משה חזר אל ה' ואמר: אדוני, למה הבאת רעה על העם הזה? למה שלחת אותי?
וַיָּ֧שָׁב מֹשֶׁ֛ה אֶל־יְהוָ֖ה וַיֹּאמַ֑ר אֲדֹנָ֗י לָמָ֤ה הֲרֵעֹ֙תָה֙ לָעָ֣ם הַזֶּ֔ה לָ֥מָּה זֶּ֖ה שְׁלַחְתָּֽנִי׃מאז שבאתי אל פרעה לדבר בשמך, הוא רק הרע לעם הזה, ואתה עדיין לא הצלת את עמך.
וּמֵאָ֞ז בָּ֤אתִי אֶל־פַּרְעֹה֙ לְדַבֵּ֣ר בִּשְׁמֶ֔ךָ הֵרַ֖ע לָעָ֣ם הַזֶּ֑ה וְהַצֵּ֥ל לֹא־הִצַּ֖לְתָּ אֶת־עַמֶּֽךָ׃Tanach with Ta'amei Hamikra · ניקוד וטעמי מקרא
משה ואהרן עומדים לפני פרעה
וְאַחַ֗ר בָּ֚אוּ מֹשֶׁ֣ה וְאַהֲרֹ֔ן וַיֹּאמְר֖וּ אֶל־פַּרְעֹ֑ה כֹּֽה־אָמַ֤ר יְהוָה֙ אֱלֹהֵ֣י יִשְׂרָאֵ֔ל שַׁלַּח֙ אֶת־עַמִּ֔י וְיָחֹ֥גּוּ לִ֖י בַּמִּדְבָּֽר׃
וַיֹּ֣אמֶר פַּרְעֹ֔ה מִ֤י יְהוָה֙ אֲשֶׁ֣ר אֶשְׁמַ֣ע בְּקֹל֔וֹ לְשַׁלַּ֖ח אֶת־יִשְׂרָאֵ֑ל לֹ֤א יָדַ֙עְתִּי֙ אֶת־יְהוָ֔ה וְגַ֥ם אֶת־יִשְׂרָאֵ֖ל לֹ֥א אֲשַׁלֵּֽחַ׃
וַיֹּ֣אמְר֔וּ אֱלֹהֵ֥י הָעִבְרִ֖ים נִקְרָ֣א עָלֵ֑ינוּ נֵ֣לֲכָה נָּ֡א דֶּרֶךְ֩ שְׁלֹ֨שֶׁת יָמִ֜ים בַּמִּדְבָּ֗ר וְנִזְבְּחָה֙ לַֽיהוָ֣ה אֱלֹהֵ֔ינוּ פֶּ֨ן־יִפְגָּעֵ֔נוּ בַּדֶּ֖בֶר א֥וֹ בֶחָֽרֶב׃
וַיֹּ֤אמֶר אֲלֵהֶם֙ מֶ֣לֶךְ מִצְרַ֔יִם לָ֚מָּה מֹשֶׁ֣ה וְאַהֲרֹ֔ן תַּפְרִ֥יעוּ אֶת־הָעָ֖ם מִמַּֽעֲשָׂ֑יו לְכ֖וּ לְסִבְלֹתֵיכֶֽם׃
וַיֹּ֣אמֶר פַּרְעֹ֔ה הֵן־רַבִּ֥ים עַתָּ֖ה עַ֣ם הָאָ֑רֶץ וְהִשְׁבַּתֶּ֥ם אֹתָ֖ם מִסִּבְלֹתָֽם׃
פרעה מפסיק לספק תבן ומכביד את העבודה
וַיְצַ֥ו פַּרְעֹ֖ה בַּיּ֣וֹם הַה֑וּא אֶת־הַנֹּגְשִׂ֣ים בָּעָ֔ם וְאֶת־שֹׁטְרָ֖יו לֵאמֹֽר׃
לֹ֣א תֹאסִפ֞וּן לָתֵ֨ת תֶּ֧בֶן לָעָ֛ם לִלְבֹּ֥ן הַלְּבֵנִ֖ים כִּתְמ֣וֹל שִׁלְשֹׁ֑ם הֵ֚ם יֵֽלְכ֔וּ וְקֹשְׁשׁ֥וּ לָהֶ֖ם תֶּֽבֶן׃
וְאֶת־מַתְכֹּ֨נֶת הַלְּבֵנִ֜ים אֲשֶׁ֣ר הֵם֩ עֹשִׂ֨ים תְּמ֤וֹל שִׁלְשֹׁם֙ תָּשִׂ֣ימוּ עֲלֵיהֶ֔ם לֹ֥א תִגְרְע֖וּ מִמֶּ֑נּוּ כִּֽי־נִרְפִּ֣ים הֵ֔ם עַל־כֵּ֗ן הֵ֤ם צֹֽעֲקִים֙ לֵאמֹ֔ר נֵלְכָ֖ה נִזְבְּחָ֥ה לֵאלֹהֵֽינוּ׃
תִּכְבַּ֧ד הָעֲבֹדָ֛ה עַל־הָאֲנָשִׁ֖ים וְיַעֲשׂוּ־בָ֑הּ וְאַל־יִשְׁע֖וּ בְּדִבְרֵי־שָֽׁקֶר׃
וַיֵּ֨צְא֜וּ נֹגְשֵׂ֤י הָעָם֙ וְשֹׁ֣טְרָ֔יו וַיֹּאמְר֥וּ אֶל־הָעָ֖ם לֵאמֹ֑ר כֹּ֚ה אָמַ֣ר פַּרְעֹ֔ה אֵינֶ֛נִּי נֹתֵ֥ן לָכֶ֖ם תֶּֽבֶן׃
אַתֶּ֗ם לְכ֨וּ קְח֤וּ לָכֶם֙ תֶּ֔בֶן מֵאֲשֶׁ֖ר תִּמְצָ֑אוּ כִּ֣י אֵ֥ין נִגְרָ֛ע מֵעֲבֹדַתְכֶ֖ם דָּבָֽר׃
וַיָּ֥פֶץ הָעָ֖ם בְּכָל־אֶ֣רֶץ מִצְרָ֑יִם לְקֹשֵׁ֥שׁ קַ֖שׁ לַתֶּֽבֶן׃
וְהַנֹּגְשִׂ֖ים אָצִ֣ים לֵאמֹ֑ר כַּלּ֤וּ מַעֲשֵׂיכֶם֙ דְּבַר־י֣וֹם בְּיוֹמ֔וֹ כַּאֲשֶׁ֖ר בִּהְי֥וֹת הַתֶּֽבֶן׃
וַיֻּכּ֗וּ שֹֽׁטְרֵי֙ בְּנֵ֣י יִשְׂרָאֵ֔ל אֲשֶׁר־שָׂ֣מוּ עֲלֵהֶ֔ם נֹגְשֵׂ֥י פַרְעֹ֖ה לֵאמֹ֑ר מַדּ֡וּעַ לֹא֩ כִלִּיתֶ֨ם חָקְכֶ֤ם לִלְבֹּן֙ כִּתְמ֣וֹל שִׁלְשֹׁ֔ם גַּם־תְּמ֖וֹל גַּם־הַיּֽוֹם׃
שוטרי ישראל מתלוננים לפני פרעה
וַיָּבֹ֗אוּ שֹֽׁטְרֵי֙ בְּנֵ֣י יִשְׂרָאֵ֔ל וַיִּצְעֲק֥וּ אֶל־פַּרְעֹ֖ה לֵאמֹ֑ר לָ֧מָּה תַעֲשֶׂ֦ה כֹ֖ה לַעֲבָדֶֽיךָ׃
תֶּ֗בֶן אֵ֤ין נִתָּן֙ לַעֲבָדֶ֔יךָ וּלְבֵנִ֛ים אֹמְרִ֥ים לָ֖נוּ עֲשׂ֑וּ וְהִנֵּ֧ה עֲבָדֶ֛יךָ מֻכִּ֖ים וְחָטָ֥את עַמֶּֽךָ׃
וַיֹּ֛אמֶר נִרְפִּ֥ים אַתֶּ֖ם נִרְפִּ֑ים עַל־כֵּן֙ אַתֶּ֣ם אֹֽמְרִ֔ים נֵלְכָ֖ה נִזְבְּחָ֥ה לַֽיהוָֽה׃
וְעַתָּה֙ לְכ֣וּ עִבְד֔וּ וְתֶ֖בֶן לֹא־יִנָּתֵ֣ן לָכֶ֑ם וְתֹ֥כֶן לְבֵנִ֖ים תִּתֵּֽנּוּ׃
וַיִּרְא֞וּ שֹֽׁטְרֵ֧י בְנֵֽי־יִשְׂרָאֵ֛ל אֹתָ֖ם בְּרָ֣ע לֵאמֹ֑ר לֹא־תִגְרְע֥וּ מִלִּבְנֵיכֶ֖ם דְּבַר־י֥וֹם בְּיוֹמֽוֹ׃
השוטרים מאשימים את משה ואהרן ומשה פונה אל ה'
וַֽיִּפְגְּעוּ֙ אֶת־מֹשֶׁ֣ה וְאֶֽת־אַהֲרֹ֔ן נִצָּבִ֖ים לִקְרָאתָ֑ם בְּצֵאתָ֖ם מֵאֵ֥ת פַּרְעֹֽה׃
וַיֹּאמְר֣וּ אֲלֵהֶ֔ם יֵ֧רֶא יְהוָ֛ה עֲלֵיכֶ֖ם וְיִשְׁפֹּ֑ט אֲשֶׁ֧ר הִבְאַשְׁתֶּ֣ם אֶת־רֵיחֵ֗נוּ בְּעֵינֵ֤י פַרְעֹה֙ וּבְעֵינֵ֣י עֲבָדָ֔יו לָֽתֶת־חֶ֥רֶב בְּיָדָ֖ם לְהָרְגֵֽנוּ׃
וַיָּ֧שָׁב מֹשֶׁ֛ה אֶל־יְהוָ֖ה וַיֹּאמַ֑ר אֲדֹנָ֗י לָמָ֤ה הֲרֵעֹ֙תָה֙ לָעָ֣ם הַזֶּ֔ה לָ֥מָּה זֶּ֖ה שְׁלַחְתָּֽנִי׃
וּמֵאָ֞ז בָּ֤אתִי אֶל־פַּרְעֹה֙ לְדַבֵּ֣ר בִּשְׁמֶ֔ךָ הֵרַ֖ע לָעָ֣ם הַזֶּ֑ה וְהַצֵּ֥ל לֹא־הִצַּ֖לְתָּ אֶת־עַמֶּֽךָ׃
התמונה השלמה
הפרק, בקצרה
משה ואהרן מגיעים לראשונה אל פרעה בשליחות ה' ודורשים ממנו לאפשר לבני ישראל לצאת למדבר ולעבוד את אלוהיהם. פרעה מסרב, ובמקום להקל עליהם הוא מחמיר מיד את תנאי עבודת הכפייה.
הדרישה מפרעה והסירוב
משה ואהרן אומרים לפרעה שה' דורש ממנו לשלח את ישראל כדי שיחגגו לו במדבר. פרעה משיב שאינו מכיר את ה' ואינו מוכן לשלח את העם. גם כשהם מבקשים לצאת דרך של שלושה ימים ולהקריב זבח, הוא רואה בבקשה הפרעה לעבודה.
עבודת הכפייה נעשית קשה יותר
פרעה מצווה להפסיק לספק לבני ישראל תבן לייצור לבנים, אך אינו מפחית את מכסת הלבנים שהם חייבים לייצר. העם נאלץ להתפזר ברחבי מצרים כדי לאסוף קש, בעוד הנוגשים דורשים את אותה תפוקה ומכים את השוטרים הישראלים כשהמכסה אינה מושלמת.
שוטרי ישראל פונים לפרעה
השוטרים מתלוננים בפני פרעה שלא נותנים להם תבן ובכל זאת דורשים מהם אותה כמות לבנים. פרעה מאשים אותם בעצלנות וחוזר על הדרישה: לעבוד בלי לקבל תבן, אבל לספק את מלוא המכסה.
הכעס מופנה כלפי משה ואהרן
בצאתם מפרעה, השוטרים פוגשים את משה ואהרן ומאשימים אותם בכך שהחמירו את מצב העם וסיכנו אותו. משה פונה אל ה' ושואל מדוע השליחות שלו הביאה בינתיים להחמרת הסבל במקום להצלה.
הפרק מסתיים בלי פתרון מיידי: פרעה הקשיח את תנאי העבודה, בני ישראל נמצאים תחת לחץ גדול יותר, ומשה מבקש מה' להבין מדוע שליחותו עדיין לא הביאה להצלה.
מעבר לקריאה הראשונה
לימוד ועיון
מבחר ממקורות חז״ל, בהסבר עכשווי. דברי המקור המצוטטים מובחנים מן ההסבר; פירושי מפרשים מובאים בהמשך ובנפרד.
מדברי חז״ל
חז״ל מדגישים שהשליחות אל פרעה קדמה למכה
״יכול היית לשלוח ברק אחד לשרוף המצריים, ולא עשית, אלא שלחתני לפרעה שנאמר שלח את עמי״
בתנחומא בובר משה מתאר עיקרון שהוא לומד מדרכו של ה': לפני הפעלת כוח נגד מצרים, נשלח שליח אל פרעה עם דרישה מפורשת לשחרר את העם. המדרש מדגיש שהעימות אינו מתחיל מיד בפגיעה, אף שלפי ניסוחו של המדרש הייתה אפשרות לעשות זאת. זהו פירוש של חז״ל ולא פרט שנאמר במפורש בפרק. בפשט של שמות ה', משה ואהרן אכן מתחילים בדיבור: הם באים אל פרעה ומוסרים את דרישת ה'. התנחומא רואה בסדר הזה משמעות עקרונית ומציג את השליחות עצמה כשלב שקודם לעונש.
תנחומא בובר, הוספה לדברים י׳:ב׳ ↗במדבר רבה קורא את תשובת פרעה כביטוי של גאווה
״דָּבָר אַחֵר גַּאֲוַת אָדָם תַּשְׁפִּילֶנּוּ, זֶה פַּרְעֹה שֶׁנִּתְגָּאָה עַל משֶׁה וְאָמַר״
במדבר רבה מביא את פרעה כדוגמה לפסוק במשלי על גאווה שמביאה להשפלה. המדרש קושר את השאלה של פרעה, "מי ה' אשר אשמע בקולו", לעמדה של התנשאות כלפי משה וכלפי מי ששלח אותו. בהמשך המדרש מציב מול פרעה את משה כדמות של ענווה. הפרק עצמו אינו משתמש במילה גאווה כדי לתאר את פרעה. הוא מתאר את דבריו ואת סירובו. חז״ל מוסיפים כאן הערכה מוסרית ומכניסים את תגובת פרעה למסגרת רחבה יותר שבה התנשאות מביאה בסופו של דבר לנפילה.
במדבר רבה י״ג:ג׳ ↗המכילתא מזהה את הביטוי ״עברי״ עם בן ישראל
״מָה "עִבְרִי" הָאָמוּר לְהַלָּן, בְּבֶן יִשְׂרָאֵל הַכָּתוּב מְדַבֵּר״
המכילתא עוסקת במשמעות המשפטית והלשונית של המילה "עברי" ומשווה בין הופעות שונות שלה בתורה. כחלק מן הדיון היא מביאה את דברי משה ואהרן בפרק שלנו, "אלוהי העברים נקרא עלינו", כאחד המקומות שמראים את השימוש בכינוי הזה ביחס לישראל. הדיון של המכילתא רחב יותר מן הסיפור בשמות ה' ואינו בא לפרש את כל העימות עם פרעה. התרומה שלו כאן היא לשונית: הוא מסביר כיצד חז״ל הבינו את הכינוי "עברי" ומקשרים אותו לזהותם של בני ישראל.
מכילתא דרבי ישמעאל, מַסֶּכְתָּא דִנְזִיקִין א׳:ט׳ ↗בעקבות המפרשים
רש״י מסביר את מדרג הפיקוח על עבודת הכפייה
״מִצְרִיִּים הָיוּ וְהַשּׁוֹטְרִים הָיוּ יִשְׂרְאֵלִים״
רש״י מסביר שהנוגשים היו מצרים ואילו השוטרים היו מבני ישראל. לפי פירושו, כל נוגש היה ממונה על כמה שוטרים, וכל שוטר היה אחראי על קבוצה מן העובדים. כך מתקבלת מערכת פיקוח מדורגת שבה הלחץ של השלטון המצרי עובר דרך השוטרים הישראלים אל עובדי הכפייה. ההבחנה הזאת עוזרת להבין מדוע דווקא שוטרי בני ישראל מוכים כשמכסת הלבנים אינה מושלמת, ומדוע הם אלה שפונים אחר כך לפרעה. זהו פירוש של רש״י המבוסס על מדרש, והוא מוסיף פירוט ארגוני שאינו מוסבר במפורש בפסוק עצמו.
רש״י על שמות 5:6:1 ↗רש״י מסביר מהי ״תוכן לבנים״
״ותכן לבנים. חֶשְׁבּוֹן הַלְּבֵנִים״
רש״י מסביר שהמילה "תוכן" בפסוק מתייחסת לחשבון או למכסה של הלבנים. כלומר, פרעה אינו רק דורש מהעובדים להמשיך לעבוד באופן כללי; הוא דורש מהם לספק מספר קבוע של לבנים גם לאחר שהפסיק לספק להם תבן. הפירוש מחדד את חומרת הגזרה. לא מדובר בהוראה מעורפלת לעבוד קשה יותר, אלא בדרישה מדידה: חומר גלם מרכזי נלקח מהם, אך כמות התפוקה שהם חייבים לספק נשארת כפי שהייתה. זה מסביר מדוע השוטרים מבינים מיד שמצבם נעשה קשה מאוד.
רש״י על שמות 5:18:1 ↗רמב״ן מסביר מדוע פרעה פונה למשה ולאהרן בשמותיהם
״שָׁאַל לָהֶם שְׁמוֹתָם וְהִזְכִּירָם בִּשְׁמָם דֶּרֶךְ כָּבוֹד״
רמב״ן שם לב לכך שפרעה אומר במפורש "למה משה ואהרן". לפי פירושו, פרעה ידע את שמותיהם ופנה אליהם בשמותיהם בדרך של כבוד. זו הבחנה קטנה בלשון, אבל היא מדגישה שגם בתוך העימות החריף יש לפרטי הפנייה משמעות. הפירוש אינו משנה את העובדה שפרעה דוחה את בקשתם ומחזיר אותם אל עבודת הכפייה. הוא רק מסביר את צורת הפנייה. רמב״ן מראה כיצד גם פרט לשוני קצר יכול ללמד, לדעתו, על אופן השיחה בין המלך לבין שני השליחים.
רמב״ן על שמות 5:4:1 ↗אבן עזרא כולל גם את השוטרים בדרישת העבודה
״ועתה לכו עבדו. אמר לשוטרים גם הם חייבים לעבוד״
אבן עזרא מפרש את דברי פרעה "ועתה לכו עבדו" כפנייה ישירה לשוטרי בני ישראל שבאו להתלונן. לפי פירושו, פרעה אינו רק דוחה את טענתם אלא אומר שגם הם עצמם חייבים לחזור לעבודה תחת התנאים החדשים. הדבר מתאים להקשר שבו השוטרים אינם מוצגים רק כמפקחים מרוחקים. הם נושאים באחריות למכסה, מוכים כשהעבודה אינה מושלמת, ופונים בעצמם אל פרעה. אבן עזרא מדגיש שהתגובה של פרעה משאירה גם אותם בתוך מעגל עבודת הכפייה.
אבן עזרא על שמות 5:18:1 ↗