ה׳ דיבר אל משה ואמר לו:
וַיְדַבֵּ֥ר יְהוָ֖ה אֶל־מֹשֶׁ֥ה לֵּאמֹֽר׃שמות · פרק מ׳
הקמת המשכן והענן המלווה את ישראל
ה׳ מצווה את משה להקים את המשכן ולהקדיש אותו ואת הכוהנים. משה מבצע את הציווי, כבוד ה׳ ממלא את המשכן, והענן נעשה הסימן למסעות ישראל.
להקשיב. להבין. להתחבר.
הפרק בקול
שמות מ׳ · סיפור והסבר
הסיפור המלא, בהאזנה אחת.
ריחוף על פסוק מציג את המקור. במגע — לחיצה ממושכת או כפתור ״המקור״.
הציווי להקים ולקדש את המשכן
ביום הראשון של החודש הראשון עליך להקים את משכן אוהל מועד.
בְּיוֹם־הַחֹ֥דֶשׁ הָרִאשׁ֖וֹן בְּאֶחָ֣ד לַחֹ֑דֶשׁ תָּקִ֕ים אֶת־מִשְׁכַּ֖ן אֹ֥הֶל מוֹעֵֽד׃שים שם את ארון העדות, והצב את הפרוכת כך שתסתיר את הארון.
וְשַׂמְתָּ֣ שָׁ֔ם אֵ֖ת אֲר֣וֹן הָעֵד֑וּת וְסַכֹּתָ֥ עַל־הָאָרֹ֖ן אֶת־הַפָּרֹֽכֶת׃הכנס את השולחן וסדר עליו את הסידור המיועד לו. הכנס גם את המנורה והדלק את נרותיה.
וְהֵבֵאתָ֙ אֶת־הַשֻּׁלְחָ֔ן וְעָרַכְתָּ֖ אֶת־עֶרְכּ֑וֹ וְהֵבֵאתָ֙ אֶת־הַמְּנֹרָ֔ה וְהַעֲלֵיתָ֖ אֶת־נֵרֹתֶֽיהָ׃הצב את מזבח הזהב המיועד לקטורת לפני ארון העדות, ושים את המסך בפתח המשכן.
וְנָתַתָּ֞ה אֶת־מִזְבַּ֤ח הַזָּהָב֙ לִקְטֹ֔רֶת לִפְנֵ֖י אֲר֣וֹן הָעֵדֻ֑ת וְשַׂמְתָּ֛ אֶת־מָסַ֥ךְ הַפֶּ֖תַח לַמִּשְׁכָּֽן׃הצב את מזבח העולה לפני פתח משכן אוהל מועד.
וְנָ֣תַתָּ֔ה אֵ֖ת מִזְבַּ֣ח הָעֹלָ֑ה לִפְנֵ֕י פֶּ֖תַח מִשְׁכַּ֥ן אֹֽהֶל־מוֹעֵֽד׃הצב את הכיור בין אוהל מועד ובין המזבח, ומלא אותו במים.
וְנָֽתַתָּ֙ אֶת־הַכִּיֹּ֔ר בֵּֽין־אֹ֥הֶל מוֹעֵ֖ד וּבֵ֣ין הַמִּזְבֵּ֑חַ וְנָתַתָּ֥ שָׁ֖ם מָֽיִם׃הקם את החצר מסביב ושים את המסך בשער החצר.
וְשַׂמְתָּ֥ אֶת־הֶחָצֵ֖ר סָבִ֑יב וְנָ֣תַתָּ֔ אֶת־מָסַ֖ךְ שַׁ֥עַר הֶחָצֵֽר׃קח את שמן המשחה ומשח את המשכן ואת כל מה שבתוכו. כך תקדש את המשכן ואת כל כליו, והוא יהיה קודש.
וְלָקַחְתָּ֙ אֶת־שֶׁ֣מֶן הַמִּשְׁחָ֔ה וּמָשַׁחְתָּ֥ אֶת־הַמִּשְׁכָּ֖ן וְאֶת־כָּל־אֲשֶׁר־בּ֑וֹ וְקִדַּשְׁתָּ֥ אֹת֛וֹ וְאֶת־כָּל־כֵּלָ֖יו וְהָ֥יָה קֹֽדֶשׁ׃משח גם את מזבח העולה ואת כל כליו, וקדש את המזבח. המזבח יהיה קודש קודשים.
וּמָשַׁחְתָּ֛ אֶת־מִזְבַּ֥ח הָעֹלָ֖ה וְאֶת־כָּל־כֵּלָ֑יו וְקִדַּשְׁתָּ֙ אֶת־הַמִּזְבֵּ֔חַ וְהָיָ֥ה הַמִּזְבֵּ֖חַ קֹ֥דֶשׁ קָֽדָשִֽׁים׃משח את הכיור ואת הבסיס שלו וקדש אותו.
וּמָשַׁחְתָּ֥ אֶת־הַכִּיֹּ֖ר וְאֶת־כַּנּ֑וֹ וְקִדַּשְׁתָּ֖ אֹתֽוֹ׃הבא את אהרן ואת בניו אל פתח אוהל מועד ורחץ אותם במים.
וְהִקְרַבְתָּ֤ אֶֽת־אַהֲרֹן֙ וְאֶת־בָּנָ֔יו אֶל־פֶּ֖תַח אֹ֣הֶל מוֹעֵ֑ד וְרָחַצְתָּ֥ אֹתָ֖ם בַּמָּֽיִם׃הלבש את אהרן בבגדי הקודש, משח אותו וקדש אותו, כדי שישמש לי ככוהן.
וְהִלְבַּשְׁתָּ֙ אֶֽת־אַהֲרֹ֔ן אֵ֖ת בִּגְדֵ֣י הַקֹּ֑דֶשׁ וּמָשַׁחְתָּ֥ אֹת֛וֹ וְקִדַּשְׁתָּ֥ אֹת֖וֹ וְכִהֵ֥ן לִֽי׃הבא גם את בניו והלבש אותם בכותנות.
וְאֶת־בָּנָ֖יו תַּקְרִ֑יב וְהִלְבַּשְׁתָּ֥ אֹתָ֖ם כֻּתֳּנֹֽת׃משח אותם כפי שמשחת את אביהם, כדי שישמשו לי ככוהנים. המשיחה הזאת תעניק להם כהונה לדורות.
וּמָשַׁחְתָּ֣ אֹתָ֗ם כַּאֲשֶׁ֤ר מָשַׁ֙חְתָּ֙ אֶת־אֲבִיהֶ֔ם וְכִהֲנ֖וּ לִ֑י וְ֠הָיְתָה לִהְיֹ֨ת לָהֶ֧ם מָשְׁחָתָ֛ם לִכְהֻנַּ֥ת עוֹלָ֖ם לְדֹרֹתָֽם׃משה מקים את המשכן
משה עשה את הכול כפי שה׳ ציווה אותו. כך בדיוק הוא עשה.
וַיַּ֖עַשׂ מֹשֶׁ֑ה כְּ֠כֹל אֲשֶׁ֨ר צִוָּ֧ה יְהוָ֛ה אֹת֖וֹ כֵּ֥ן עָשָֽׂה׃ (ס)בחודש הראשון של השנה השנייה, ביום הראשון בחודש, הוקם המשכן.
וַיְהִ֞י בַּחֹ֧דֶשׁ הָרִאשׁ֛וֹן בַּשָּׁנָ֥ה הַשֵּׁנִ֖ית בְּאֶחָ֣ד לַחֹ֑דֶשׁ הוּקַ֖ם הַמִּשְׁכָּֽן׃משה הקים את המשכן. הוא הציב את בסיסיו, העמיד את קרשיו, הכניס את בריחיו והקים את עמודיו.
וַיָּ֨קֶם מֹשֶׁ֜ה אֶת־הַמִּשְׁכָּ֗ן וַיִּתֵּן֙ אֶת־אֲדָנָ֔יו וַיָּ֙שֶׂם֙ אֶת־קְרָשָׁ֔יו וַיִּתֵּ֖ן אֶת־בְּרִיחָ֑יו וַיָּ֖קֶם אֶת־עַמּוּדָֽיו׃הוא פרש את האוהל על המשכן ושם מעליו את כיסוי האוהל, כפי שה׳ ציווה את משה.
וַיִּפְרֹ֤שׂ אֶת־הָאֹ֙הֶל֙ עַל־הַמִּשְׁכָּ֔ן וַיָּ֜שֶׂם אֶת־מִכְסֵ֥ה הָאֹ֛הֶל עָלָ֖יו מִלְמָ֑עְלָה כַּאֲשֶׁ֛ר צִוָּ֥ה יְהוָ֖ה אֶת־מֹשֶֽׁה׃ (ס)הצבת הכלים והשלמת המלאכה
משה לקח את העדות והניח אותה בתוך הארון. הוא שם את המוטות בארון והניח את הכפורת מעל הארון.
וַיִּקַּ֞ח וַיִּתֵּ֤ן אֶת־הָעֵדֻת֙ אֶל־הָ֣אָרֹ֔ן וַיָּ֥שֶׂם אֶת־הַבַּדִּ֖ים עַל־הָאָרֹ֑ן וַיִּתֵּ֧ן אֶת־הַכַּפֹּ֛רֶת עַל־הָאָרֹ֖ן מִלְמָֽעְלָה׃הוא הכניס את הארון אל המשכן, הציב את פרוכת המסך וכיסה באמצעותה את ארון העדות, כפי שה׳ ציווה את משה.
וַיָּבֵ֣א אֶת־הָאָרֹן֮ אֶל־הַמִּשְׁכָּן֒ וַיָּ֗שֶׂם אֵ֚ת פָּרֹ֣כֶת הַמָּסָ֔ךְ וַיָּ֕סֶךְ עַ֖ל אֲר֣וֹן הָעֵד֑וּת כַּאֲשֶׁ֛ר צִוָּ֥ה יְהוָ֖ה אֶת־מֹשֶֽׁה׃ (ס)הוא הציב את השולחן באוהל מועד, בצד הצפוני של המשכן, מחוץ לפרוכת.
וַיִּתֵּ֤ן אֶת־הַשֻּׁלְחָן֙ בְּאֹ֣הֶל מוֹעֵ֔ד עַ֛ל יֶ֥רֶךְ הַמִּשְׁכָּ֖ן צָפֹ֑נָה מִח֖וּץ לַפָּרֹֽכֶת׃הוא סידר עליו את הלחם לפני ה׳, כפי שה׳ ציווה את משה.
וַיַּעֲרֹ֥ךְ עָלָ֛יו עֵ֥רֶךְ לֶ֖חֶם לִפְנֵ֣י יְהוָ֑ה כַּאֲשֶׁ֛ר צִוָּ֥ה יְהוָ֖ה אֶת־מֹשֶֽׁה׃ (ס)הוא הציב את המנורה באוהל מועד מול השולחן, בצד הדרומי של המשכן.
וַיָּ֤שֶׂם אֶת־הַמְּנֹרָה֙ בְּאֹ֣הֶל מוֹעֵ֔ד נֹ֖כַח הַשֻּׁלְחָ֑ן עַ֛ל יֶ֥רֶךְ הַמִּשְׁכָּ֖ן נֶֽגְבָּה׃הוא הדליק את הנרות לפני ה׳, כפי שה׳ ציווה את משה.
וַיַּ֥עַל הַנֵּרֹ֖ת לִפְנֵ֣י יְהוָ֑ה כַּאֲשֶׁ֛ר צִוָּ֥ה יְהוָ֖ה אֶת־מֹשֶֽׁה׃ (ס)הוא הציב את מזבח הזהב באוהל מועד, לפני הפרוכת.
וַיָּ֛שֶׂם אֶת־מִזְבַּ֥ח הַזָּהָ֖ב בְּאֹ֣הֶל מוֹעֵ֑ד לִפְנֵ֖י הַפָּרֹֽכֶת׃הוא הקטיר עליו קטורת סמים, כפי שה׳ ציווה את משה.
וַיַּקְטֵ֥ר עָלָ֖יו קְטֹ֣רֶת סַמִּ֑ים כַּאֲשֶׁ֛ר צִוָּ֥ה יְהוָ֖ה אֶת־מֹשֶֽׁה׃ (פ)הוא הציב את מסך הפתח של המשכן.
וַיָּ֛שֶׂם אֶת־מָסַ֥ךְ הַפֶּ֖תַח לַמִּשְׁכָּֽן׃את מזבח העולה הוא הציב בפתח משכן אוהל מועד, והקריב עליו את העולה ואת המנחה, כפי שה׳ ציווה את משה.
וְאֵת֙ מִזְבַּ֣ח הָעֹלָ֔ה שָׂ֕ם פֶּ֖תַח מִשְׁכַּ֣ן אֹֽהֶל־מוֹעֵ֑ד וַיַּ֣עַל עָלָ֗יו אֶת־הָעֹלָה֙ וְאֶת־הַמִּנְחָ֔ה כַּאֲשֶׁ֛ר צִוָּ֥ה יְהוָ֖ה אֶת־מֹשֶֽׁה׃ (ס)הוא הציב את הכיור בין אוהל מועד ובין המזבח ומילא אותו במים לרחצה.
וַיָּ֙שֶׂם֙ אֶת־הַכִּיֹּ֔ר בֵּֽין־אֹ֥הֶל מוֹעֵ֖ד וּבֵ֣ין הַמִּזְבֵּ֑חַ וַיִּתֵּ֥ן שָׁ֛מָּה מַ֖יִם לְרָחְצָֽה׃משה, אהרן ובני אהרן רחצו ממנו את ידיהם ואת רגליהם.
וְרָחֲצ֣וּ מִמֶּ֔נּוּ מֹשֶׁ֖ה וְאַהֲרֹ֣ן וּבָנָ֑יו אֶת־יְדֵיהֶ֖ם וְאֶת־רַגְלֵיהֶֽם׃כאשר הם נכנסו אל אוהל מועד וכאשר התקרבו אל המזבח, הם רחצו, כפי שה׳ ציווה את משה.
בְּבֹאָ֞ם אֶל־אֹ֣הֶל מוֹעֵ֗ד וּבְקָרְבָתָ֛ם אֶל־הַמִּזְבֵּ֖חַ יִרְחָ֑צוּ כַּאֲשֶׁ֛ר צִוָּ֥ה יְהוָ֖ה אֶת־מֹשֶֽׁה׃ (ס)משה הקים את החצר מסביב למשכן ולמזבח והציב את המסך בשער החצר. בכך סיים משה את המלאכה.
וַיָּ֣קֶם אֶת־הֶחָצֵ֗ר סָבִיב֙ לַמִּשְׁכָּ֣ן וְלַמִּזְבֵּ֔חַ וַיִּתֵּ֕ן אֶת־מָסַ֖ךְ שַׁ֣עַר הֶחָצֵ֑ר וַיְכַ֥ל מֹשֶׁ֖ה אֶת־הַמְּלָאכָֽה׃ (פ)הענן וכבוד ה׳
הענן כיסה את אוהל מועד, וכבוד ה׳ מילא את המשכן.
וַיְכַ֥ס הֶעָנָ֖ן אֶת־אֹ֣הֶל מוֹעֵ֑ד וּכְב֣וֹד יְהוָ֔ה מָלֵ֖א אֶת־הַמִּשְׁכָּֽן׃משה לא יכול היה להיכנס אל אוהל מועד, מפני שהענן שכן עליו וכבוד ה׳ מילא את המשכן.
וְלֹא־יָכֹ֣ל מֹשֶׁ֗ה לָבוֹא֙ אֶל־אֹ֣הֶל מוֹעֵ֔ד כִּֽי־שָׁכַ֥ן עָלָ֖יו הֶעָנָ֑ן וּכְב֣וֹד יְהוָ֔ה מָלֵ֖א אֶת־הַמִּשְׁכָּֽן׃בכל מסעותיהם, כאשר הענן עלה מעל המשכן, בני ישראל יצאו לדרך.
וּבְהֵעָל֤וֹת הֶֽעָנָן֙ מֵעַ֣ל הַמִּשְׁכָּ֔ן יִסְע֖וּ בְּנֵ֣י יִשְׂרָאֵ֑ל בְּכֹ֖ל מַסְעֵיהֶֽם׃אם הענן לא עלה, הם לא יצאו למסע עד היום שבו עלה.
וְאִם־לֹ֥א יֵעָלֶ֖ה הֶעָנָ֑ן וְלֹ֣א יִסְע֔וּ עַד־י֖וֹם הֵעָלֹתֽוֹ׃ענן ה׳ היה מעל המשכן ביום, ובלילה נראתה בו אש. כל בית ישראל ראו זאת לאורך כל מסעותיהם.
כִּי֩ עֲנַ֨ן יְהוָ֤ה עַֽל־הַמִּשְׁכָּן֙ יוֹמָ֔ם וְאֵ֕שׁ תִּהְיֶ֥ה לַ֖יְלָה בּ֑וֹ לְעֵינֵ֥י כָל־בֵּֽית־יִשְׂרָאֵ֖ל בְּכָל־מַסְעֵיהֶֽם׃Tanach with Ta'amei Hamikra · ניקוד וטעמי מקרא
הציווי להקים ולקדש את המשכן
וַיְדַבֵּ֥ר יְהוָ֖ה אֶל־מֹשֶׁ֥ה לֵּאמֹֽר׃
בְּיוֹם־הַחֹ֥דֶשׁ הָרִאשׁ֖וֹן בְּאֶחָ֣ד לַחֹ֑דֶשׁ תָּקִ֕ים אֶת־מִשְׁכַּ֖ן אֹ֥הֶל מוֹעֵֽד׃
וְשַׂמְתָּ֣ שָׁ֔ם אֵ֖ת אֲר֣וֹן הָעֵד֑וּת וְסַכֹּתָ֥ עַל־הָאָרֹ֖ן אֶת־הַפָּרֹֽכֶת׃
וְהֵבֵאתָ֙ אֶת־הַשֻּׁלְחָ֔ן וְעָרַכְתָּ֖ אֶת־עֶרְכּ֑וֹ וְהֵבֵאתָ֙ אֶת־הַמְּנֹרָ֔ה וְהַעֲלֵיתָ֖ אֶת־נֵרֹתֶֽיהָ׃
וְנָתַתָּ֞ה אֶת־מִזְבַּ֤ח הַזָּהָב֙ לִקְטֹ֔רֶת לִפְנֵ֖י אֲר֣וֹן הָעֵדֻ֑ת וְשַׂמְתָּ֛ אֶת־מָסַ֥ךְ הַפֶּ֖תַח לַמִּשְׁכָּֽן׃
וְנָ֣תַתָּ֔ה אֵ֖ת מִזְבַּ֣ח הָעֹלָ֑ה לִפְנֵ֕י פֶּ֖תַח מִשְׁכַּ֥ן אֹֽהֶל־מוֹעֵֽד׃
וְנָֽתַתָּ֙ אֶת־הַכִּיֹּ֔ר בֵּֽין־אֹ֥הֶל מוֹעֵ֖ד וּבֵ֣ין הַמִּזְבֵּ֑חַ וְנָתַתָּ֥ שָׁ֖ם מָֽיִם׃
וְשַׂמְתָּ֥ אֶת־הֶחָצֵ֖ר סָבִ֑יב וְנָ֣תַתָּ֔ אֶת־מָסַ֖ךְ שַׁ֥עַר הֶחָצֵֽר׃
וְלָקַחְתָּ֙ אֶת־שֶׁ֣מֶן הַמִּשְׁחָ֔ה וּמָשַׁחְתָּ֥ אֶת־הַמִּשְׁכָּ֖ן וְאֶת־כָּל־אֲשֶׁר־בּ֑וֹ וְקִדַּשְׁתָּ֥ אֹת֛וֹ וְאֶת־כָּל־כֵּלָ֖יו וְהָ֥יָה קֹֽדֶשׁ׃
וּמָשַׁחְתָּ֛ אֶת־מִזְבַּ֥ח הָעֹלָ֖ה וְאֶת־כָּל־כֵּלָ֑יו וְקִדַּשְׁתָּ֙ אֶת־הַמִּזְבֵּ֔חַ וְהָיָ֥ה הַמִּזְבֵּ֖חַ קֹ֥דֶשׁ קָֽדָשִֽׁים׃
וּמָשַׁחְתָּ֥ אֶת־הַכִּיֹּ֖ר וְאֶת־כַּנּ֑וֹ וְקִדַּשְׁתָּ֖ אֹתֽוֹ׃
וְהִקְרַבְתָּ֤ אֶֽת־אַהֲרֹן֙ וְאֶת־בָּנָ֔יו אֶל־פֶּ֖תַח אֹ֣הֶל מוֹעֵ֑ד וְרָחַצְתָּ֥ אֹתָ֖ם בַּמָּֽיִם׃
וְהִלְבַּשְׁתָּ֙ אֶֽת־אַהֲרֹ֔ן אֵ֖ת בִּגְדֵ֣י הַקֹּ֑דֶשׁ וּמָשַׁחְתָּ֥ אֹת֛וֹ וְקִדַּשְׁתָּ֥ אֹת֖וֹ וְכִהֵ֥ן לִֽי׃
וְאֶת־בָּנָ֖יו תַּקְרִ֑יב וְהִלְבַּשְׁתָּ֥ אֹתָ֖ם כֻּתֳּנֹֽת׃
וּמָשַׁחְתָּ֣ אֹתָ֗ם כַּאֲשֶׁ֤ר מָשַׁ֙חְתָּ֙ אֶת־אֲבִיהֶ֔ם וְכִהֲנ֖וּ לִ֑י וְ֠הָיְתָה לִהְיֹ֨ת לָהֶ֧ם מָשְׁחָתָ֛ם לִכְהֻנַּ֥ת עוֹלָ֖ם לְדֹרֹתָֽם׃
משה מקים את המשכן
וַיַּ֖עַשׂ מֹשֶׁ֑ה כְּ֠כֹל אֲשֶׁ֨ר צִוָּ֧ה יְהוָ֛ה אֹת֖וֹ כֵּ֥ן עָשָֽׂה׃ (ס)
וַיְהִ֞י בַּחֹ֧דֶשׁ הָרִאשׁ֛וֹן בַּשָּׁנָ֥ה הַשֵּׁנִ֖ית בְּאֶחָ֣ד לַחֹ֑דֶשׁ הוּקַ֖ם הַמִּשְׁכָּֽן׃
וַיָּ֨קֶם מֹשֶׁ֜ה אֶת־הַמִּשְׁכָּ֗ן וַיִּתֵּן֙ אֶת־אֲדָנָ֔יו וַיָּ֙שֶׂם֙ אֶת־קְרָשָׁ֔יו וַיִּתֵּ֖ן אֶת־בְּרִיחָ֑יו וַיָּ֖קֶם אֶת־עַמּוּדָֽיו׃
וַיִּפְרֹ֤שׂ אֶת־הָאֹ֙הֶל֙ עַל־הַמִּשְׁכָּ֔ן וַיָּ֜שֶׂם אֶת־מִכְסֵ֥ה הָאֹ֛הֶל עָלָ֖יו מִלְמָ֑עְלָה כַּאֲשֶׁ֛ר צִוָּ֥ה יְהוָ֖ה אֶת־מֹשֶֽׁה׃ (ס)
הצבת הכלים והשלמת המלאכה
וַיִּקַּ֞ח וַיִּתֵּ֤ן אֶת־הָעֵדֻת֙ אֶל־הָ֣אָרֹ֔ן וַיָּ֥שֶׂם אֶת־הַבַּדִּ֖ים עַל־הָאָרֹ֑ן וַיִּתֵּ֧ן אֶת־הַכַּפֹּ֛רֶת עַל־הָאָרֹ֖ן מִלְמָֽעְלָה׃
וַיָּבֵ֣א אֶת־הָאָרֹן֮ אֶל־הַמִּשְׁכָּן֒ וַיָּ֗שֶׂם אֵ֚ת פָּרֹ֣כֶת הַמָּסָ֔ךְ וַיָּ֕סֶךְ עַ֖ל אֲר֣וֹן הָעֵד֑וּת כַּאֲשֶׁ֛ר צִוָּ֥ה יְהוָ֖ה אֶת־מֹשֶֽׁה׃ (ס)
וַיִּתֵּ֤ן אֶת־הַשֻּׁלְחָן֙ בְּאֹ֣הֶל מוֹעֵ֔ד עַ֛ל יֶ֥רֶךְ הַמִּשְׁכָּ֖ן צָפֹ֑נָה מִח֖וּץ לַפָּרֹֽכֶת׃
וַיַּעֲרֹ֥ךְ עָלָ֛יו עֵ֥רֶךְ לֶ֖חֶם לִפְנֵ֣י יְהוָ֑ה כַּאֲשֶׁ֛ר צִוָּ֥ה יְהוָ֖ה אֶת־מֹשֶֽׁה׃ (ס)
וַיָּ֤שֶׂם אֶת־הַמְּנֹרָה֙ בְּאֹ֣הֶל מוֹעֵ֔ד נֹ֖כַח הַשֻּׁלְחָ֑ן עַ֛ל יֶ֥רֶךְ הַמִּשְׁכָּ֖ן נֶֽגְבָּה׃
וַיַּ֥עַל הַנֵּרֹ֖ת לִפְנֵ֣י יְהוָ֑ה כַּאֲשֶׁ֛ר צִוָּ֥ה יְהוָ֖ה אֶת־מֹשֶֽׁה׃ (ס)
וַיָּ֛שֶׂם אֶת־מִזְבַּ֥ח הַזָּהָ֖ב בְּאֹ֣הֶל מוֹעֵ֑ד לִפְנֵ֖י הַפָּרֹֽכֶת׃
וַיַּקְטֵ֥ר עָלָ֖יו קְטֹ֣רֶת סַמִּ֑ים כַּאֲשֶׁ֛ר צִוָּ֥ה יְהוָ֖ה אֶת־מֹשֶֽׁה׃ (פ)
וַיָּ֛שֶׂם אֶת־מָסַ֥ךְ הַפֶּ֖תַח לַמִּשְׁכָּֽן׃
וְאֵת֙ מִזְבַּ֣ח הָעֹלָ֔ה שָׂ֕ם פֶּ֖תַח מִשְׁכַּ֣ן אֹֽהֶל־מוֹעֵ֑ד וַיַּ֣עַל עָלָ֗יו אֶת־הָעֹלָה֙ וְאֶת־הַמִּנְחָ֔ה כַּאֲשֶׁ֛ר צִוָּ֥ה יְהוָ֖ה אֶת־מֹשֶֽׁה׃ (ס)
וַיָּ֙שֶׂם֙ אֶת־הַכִּיֹּ֔ר בֵּֽין־אֹ֥הֶל מוֹעֵ֖ד וּבֵ֣ין הַמִּזְבֵּ֑חַ וַיִּתֵּ֥ן שָׁ֛מָּה מַ֖יִם לְרָחְצָֽה׃
וְרָחֲצ֣וּ מִמֶּ֔נּוּ מֹשֶׁ֖ה וְאַהֲרֹ֣ן וּבָנָ֑יו אֶת־יְדֵיהֶ֖ם וְאֶת־רַגְלֵיהֶֽם׃
בְּבֹאָ֞ם אֶל־אֹ֣הֶל מוֹעֵ֗ד וּבְקָרְבָתָ֛ם אֶל־הַמִּזְבֵּ֖חַ יִרְחָ֑צוּ כַּאֲשֶׁ֛ר צִוָּ֥ה יְהוָ֖ה אֶת־מֹשֶֽׁה׃ (ס)
וַיָּ֣קֶם אֶת־הֶחָצֵ֗ר סָבִיב֙ לַמִּשְׁכָּ֣ן וְלַמִּזְבֵּ֔חַ וַיִּתֵּ֕ן אֶת־מָסַ֖ךְ שַׁ֣עַר הֶחָצֵ֑ר וַיְכַ֥ל מֹשֶׁ֖ה אֶת־הַמְּלָאכָֽה׃ (פ)
הענן וכבוד ה׳
וַיְכַ֥ס הֶעָנָ֖ן אֶת־אֹ֣הֶל מוֹעֵ֑ד וּכְב֣וֹד יְהוָ֔ה מָלֵ֖א אֶת־הַמִּשְׁכָּֽן׃
וְלֹא־יָכֹ֣ל מֹשֶׁ֗ה לָבוֹא֙ אֶל־אֹ֣הֶל מוֹעֵ֔ד כִּֽי־שָׁכַ֥ן עָלָ֖יו הֶעָנָ֑ן וּכְב֣וֹד יְהוָ֔ה מָלֵ֖א אֶת־הַמִּשְׁכָּֽן׃
וּבְהֵעָל֤וֹת הֶֽעָנָן֙ מֵעַ֣ל הַמִּשְׁכָּ֔ן יִסְע֖וּ בְּנֵ֣י יִשְׂרָאֵ֑ל בְּכֹ֖ל מַסְעֵיהֶֽם׃
וְאִם־לֹ֥א יֵעָלֶ֖ה הֶעָנָ֑ן וְלֹ֣א יִסְע֔וּ עַד־י֖וֹם הֵעָלֹתֽוֹ׃
כִּי֩ עֲנַ֨ן יְהוָ֤ה עַֽל־הַמִּשְׁכָּן֙ יוֹמָ֔ם וְאֵ֕שׁ תִּהְיֶ֥ה לַ֖יְלָה בּ֑וֹ לְעֵינֵ֥י כָל־בֵּֽית־יִשְׂרָאֵ֖ל בְּכָל־מַסְעֵיהֶֽם׃
התמונה השלמה
הפרק, בקצרה
הפרק האחרון בספר שמות מתאר את המעבר מהכנת המשכן להקמתו בפועל. ה׳ מוסר למשה את סדר ההקמה והקידוש, משה מבצע אותו, ולבסוף הענן וכבוד ה׳ ממלאים את המשכן.
הוראות להקמת המשכן
ה׳ מצווה את משה להקים את המשכן ביום הראשון של החודש הראשון. עליו להציב לפי הסדר את הארון והפרוכת, השולחן, המנורה, המזבחות, הכיור והחצר, ולאחר מכן למשוח ולקדש את המשכן ואת כליו.
קידוש אהרן ובניו
משה מצווה להביא את אהרן ובניו אל פתח אוהל מועד, לרחוץ אותם, להלביש אותם ולמשוח אותם. אהרן מוקדש לכהונה, וגם בניו נמשחים לכהונה שתימשך לדורותיהם.
המשכן מוקם
משה פועל בהתאם לציווי. ביום הראשון בחודש הראשון של השנה השנייה מוקם המשכן. משה מציב את הבסיסים, הקרשים, הבריחים והעמודים, פורש את האוהל ומניח את הכיסוי מעליו.
הכלים מוצבים ועבודתם מתחילה
העדות מוכנסת לארון, הארון מוצב מאחורי הפרוכת, והשולחן, המנורה ומזבח הזהב מוצבים במקומם. משה מסדר את הלחם, מדליק את הנרות, מקטיר קטורת, מקריב על מזבח העולה ומציב את הכיור. לאחר הקמת החצר הוא מסיים את המלאכה.
כבוד ה׳ והמסעות
הענן מכסה את אוהל מועד וכבוד ה׳ ממלא את המשכן עד שמשה אינו יכול להיכנס אליו. מכאן ואילך תנועת הענן קובעת את מסעות ישראל: כשהענן עולה הם יוצאים לדרך, וכשהוא נשאר הם נשארים במקום. ביום נראה הענן, ובלילה נראית אש לעיני ישראל.
ספר שמות מסתיים כשהמשכן עומד במקומו, נוכחות ה׳ ניכרת בו, והענן מלווה את בני ישראל בכל מסעותיהם.
מעבר לקריאה הראשונה
לימוד ועיון
מבחר ממקורות חז״ל, בהסבר עכשווי. דברי המקור המצוטטים מובחנים מן ההסבר; פירושי מפרשים מובאים בהמשך ובנפרד.
מדברי חז״ל
הקמת המשכן במסורת חז״ל
״כָּל שִׁבְעַת יְמֵי הַמִּלּוּאִים הָיָה מֹשֶׁה מְפָרְקוֹ שְׁתֵּי פְעָמִים בְּכָל יוֹם וְקוֹבְעוֹ.״
מדרש תנחומא מדגיש את המעורבות האישית של משה במשכן. רבי חייא בר יוסי אומר שמשה השקיע את עצמו גם במלאכה הזאת, ובמסגרת ימי המילואים היה מקים את המשכן ומפרק אותו שוב. במדרש מובאות דעות שונות לגבי מספר הפעמים שבהן הדבר נעשה בכל יום. הדרשה מסתמכת בין השאר על כמה צורות של הפועל המתאר את הקמת המשכן. זהו רובד מדרשי נוסף על פשט הפרק. בשמות מ׳ עצמו מסופר שה׳ מצווה את משה להקים את המשכן ביום הראשון בחודש, ובהמשך מתואר כיצד משה אכן מקים אותו ומסדר את כל חלקיו. :contentReference[oaicite:0]{index=0}
מדרש תנחומא, כי תשא ל״ה:ג׳ ↗מדוע המשכן הוקם דווקא בחודש הראשון
״כיון שהגיע החודש, אמר לו הקב"ה ביום החדש הראשון באחד לחדש״
תנחומא בובר מוסיף מסורת מדרשית על הזמן שקדם להקמת המשכן. לפי הדרשה, המלאכה כבר הייתה מוכנה זמן מה לפני ההקמה, והיו אנשים שהתלוננו על העיכוב. המדרש מסביר שהקדוש ברוך הוא התכוון שהמשכן יעמוד דווקא בחודש שבו, לפי המסורת המובאת שם, התבשר אברהם על יצחק. הסבר זה אינו מופיע בפשט של שמות מ׳. הפרק עצמו מוסר את התאריך ואת הציווי בלי להסביר מדוע נבחר המועד הזה: ביום הראשון של החודש הראשון על משה להקים את המשכן. המדרש מבקש לתת משמעות נוספת לעיתוי ולתקופה שבין סיום המלאכה לבין הקמתה.
תנחומא בובר, פקודי ו׳:א׳ ↗המשכן והעולם בדרשת חז״ל
״אַפִּרְיוֹן עָשָׂה לוֹ, זֶה הָעוֹלָם שֶׁהוּא עָשׂוּי כְּמִין כִּלָּה.״
במדבר רבה מציב את המשכן בתוך דרשה רחבה שמקבילה בין מבנה העולם, התורה, המקדש והשראת השכינה. המדרש מפרש ביטויים משיר השירים באופן סמלי וקושר בין מרכיבי הבריאה לבין מרכיבים של מקום הקדושה. בתוך התמונה הזאת המשכן אינו מוצג רק כמבנה פיזי, אלא כחלק ממערכת של דימויים על סדר העולם ונוכחות האל. זהו פירוש מדרשי ולא תיאור שמופיע בפרק עצמו. שמות מ׳ מתמקד בפעולות מוחשיות: הצבת הארון, הפרוכת ושאר הכלים, ולאחר מכן כיסוי האוהל בענן ומילוי המשכן בכבוד ה׳. המדרש מרחיב את התיאור הזה אל משמעות קוסמית וסמלית.
במדבר רבה י״ב:ד׳ ↗בעקבות המפרשים
מה סידר משה על השולחן
״שְׁתַּיִם מַעֲרָכוֹת שֶׁל לֶחֶם הַפָּנִים:״
רש״י מסביר את הציווי "וערכת את ערכו" שבפסוק ד׳ כמתייחס לסידור לחם הפנים על השולחן. לפי פירושו, מדובר בשתי מערכות של לחם הפנים. כך ההוראה הכללית לסדר את מה שמיועד לשולחן מקבלת הגדרה מדויקת יותר. בהמשך הפרק מתואר שמשה אכן הציב את השולחן בצד הצפוני של המשכן וסידר עליו לחם לפני ה׳. הפרק עצמו אינו מפרט שם את מספר המערכות, ולכן פרט זה מגיע מפירוש רש״י ולא מן הניסוח הישיר של שמות מ׳. הפירוש מחבר את ההוראה שבתחילת הפרק עם הסידור המעשי המתואר בהמשכו.
רש״י על שמות 40:4:1 ↗המנחה שעל מזבח העולה
״מִנְחַת נְסָכִים שֶׁל תָּמִיד״
בפסוק כ״ט מסופר שמשה העלה על מזבח העולה את העולה ואת המנחה. רש״י מזהה את המנחה כאן כמנחת הנסכים של קרבן התמיד, ומפנה לציווי שנאמר קודם לכן על הסולת הבלולה בשמן הנלווית לקרבן. זהו פירוש שמבהיר איזו מנחה עומדת מאחורי המונח הכללי שבפסוק. שמות מ׳ עצמו אינו מפרט כאן את מרכיבי המנחה, אלא מדגיש שמשה הציב את מזבח העולה והקריב עליו בהתאם לציווי שקיבל. רש״י מקשר את הפעולה לפרטי עבודת התמיד שנמסרו קודם ומסביר כיצד יש לזהות את המנחה הנזכרת בפרק.
רש״י על שמות 40:29:3 ↗מאין לקח משה את לוחות העדות
״שֶׁלָּקַח הַלּוּחוֹת מֵאֲרוֹן עֵץ שֶׁהָיוּ שָׁם בְּתוֹךְ אֹהֶל מֹשֶׁה וְהֵבִיא אוֹתָם אֶל הַמִּשְׁכָּן״
הרמב״ן מתעכב על הניסוח "ויקח ויתן את העדות אל הארון". לדבריו, המילה "ויקח" מלמדת שמשה לקח את הלוחות ממקום שבו היו שמורים עד אז, בארון עץ שהיה בתוך אוהלו, והביא אותם אל המשכן החדש לפני שהניח אותם בארון העדות. הפרט על מקום האחסון הקודם של הלוחות הוא פירוש של הרמב״ן ואינו נאמר במפורש בפרק. פשט שמות מ׳ מספר את שלב המעבר הסופי: משה נותן את העדות בארון, מציב את המוטות והכפורת, מכניס את הארון למשכן ואז מסתיר אותו באמצעות הפרוכת, בהתאם לציווי.
רמב״ן על שמות 40:20:1 ↗מתי כיסה הענן את המשכן
״ועל דרך הסברא כאשר הוקם המשכן ויצא משה אז כסה הענן את המשכן וכבוד ה' מלא את המשכן:״
אבן עזרא מציע סדר זמנים לפרטי הסיום של הפרק. לפי הבנתו, לאחר שהמשכן הוקם ומשה יצא ממנו, הענן כיסה את המשכן וכבוד ה׳ מילא אותו. בכך הוא מסביר את המעבר מן המשפט שמשה סיים את המלאכה אל הופעת הענן והכבוד. הפסוקים עצמם מספרים תחילה שמשה השלים את מלאכת ההקמה, ומיד אחר כך שהענן כיסה את אוהל מועד וכבוד ה׳ מילא את המשכן. הם אינם אומרים במפורש באיזה רגע יצא משה. לכן אבן עזרא מסמן את דבריו כדרך של סברה: ניסיון להסביר את סדר האירועים, ולא פרט מפורש שנכתב בפסוק.
אבן עזרא על שמות 40:34:1 ↗