מן התכלת, הארגמן ותולעת השני עשו בגדי שרד לשירות בקודש. הם עשו גם את בגדי הקודש של אהרן, כפי שה׳ ציווה את משה.
וּמִן־הַתְּכֵ֤לֶת וְהָֽאַרְגָּמָן֙ וְתוֹלַ֣עַת הַשָּׁנִ֔י עָשׂ֥וּ בִגְדֵי־שְׂרָ֖ד לְשָׁרֵ֣ת בַּקֹּ֑דֶשׁ וַֽיַּעֲשׂ֞וּ אֶת־בִּגְדֵ֤י הַקֹּ֙דֶשׁ֙ אֲשֶׁ֣ר לְאַהֲרֹ֔ן כַּאֲשֶׁ֛ר צִוָּ֥ה יְהוָ֖ה אֶת־מֹשֶֽׁה׃ (פ)שמות · פרק לט׳
בגדי הכהונה והשלמת מלאכת המשכן
הפרק מתאר את הכנת בגדי הקודש לאהרן ולבניו, את השלמת כל עבודת המשכן, את הבאתה אל משה ואת בדיקתו וברכתו.
להקשיב. להבין. להתחבר.
הפרק בקול
שמות לט׳ · סיפור והסבר
הסיפור המלא, בהאזנה אחת.
ריחוף על פסוק מציג את המקור. במגע — לחיצה ממושכת או כפתור ״המקור״.
א׳–ז׳
האפוד ואבני הזיכרון
הוא עשה את האפוד מזהב, תכלת, ארגמן, תולעת שני ופשתן שזור.
וַיַּ֖עַשׂ אֶת־הָאֵפֹ֑ד זָהָ֗ב תְּכֵ֧לֶת וְאַרְגָּמָ֛ן וְתוֹלַ֥עַת שָׁנִ֖י וְשֵׁ֥שׁ מָשְׁזָֽר׃הם רידדו את לוחות הזהב הדקים, חתכו מהם חוטים ושילבו אותם בתוך חוטי התכלת, הארגמן, תולעת השני והפשתן, בעבודת אומן מתוכננת.
וַֽיְרַקְּע֞וּ אֶת־פַּחֵ֣י הַזָּהָב֮ וְקִצֵּ֣ץ פְּתִילִם֒ לַעֲשׂ֗וֹת בְּת֤וֹךְ הַתְּכֵ֙לֶת֙ וּבְת֣וֹךְ הָֽאַרְגָּמָ֔ן וּבְת֛וֹךְ תּוֹלַ֥עַת הַשָּׁנִ֖י וּבְת֣וֹךְ הַשֵּׁ֑שׁ מַעֲשֵׂ֖ה חֹשֵֽׁב׃לאפוד עשו שתי כתפיות מחוברות, והוא חובר בשני קצותיו.
כְּתֵפֹ֥ת עָֽשׂוּ־ל֖וֹ חֹבְרֹ֑ת עַל־שְׁנֵ֥י קצוותו [קְצוֹתָ֖יו] חֻבָּֽר׃החגורה המחוברת לאפוד הייתה חלק ממנו ונעשתה באותה צורת עבודה: מזהב, תכלת, ארגמן, תולעת שני ופשתן שזור, כפי שה׳ ציווה את משה.
וְחֵ֨שֶׁב אֲפֻדָּת֜וֹ אֲשֶׁ֣ר עָלָ֗יו מִמֶּ֣נּוּ הוּא֮ כְּמַעֲשֵׂהוּ֒ זָהָ֗ב תְּכֵ֧לֶת וְאַרְגָּמָ֛ן וְתוֹלַ֥עַת שָׁנִ֖י וְשֵׁ֣שׁ מָשְׁזָ֑ר כַּאֲשֶׁ֛ר צִוָּ֥ה יְהוָ֖ה אֶת־מֹשֶֽׁה׃הם הכינו את אבני השוהם כשהן מוקפות במסגרות זהב, ועליהן חרטו, כמו חריטה של חותם, את שמות בני ישראל.
וַֽיַּעֲשׂוּ֙ אֶת־אַבְנֵ֣י הַשֹּׁ֔הַם מֻֽסַבֹּ֖ת מִשְׁבְּצֹ֣ת זָהָ֑ב מְפֻתָּחֹת֙ פִּתּוּחֵ֣י חוֹתָ֔ם עַל־שְׁמ֖וֹת בְּנֵ֥י יִשְׂרָאֵֽל׃הוא שם את האבנים על כתפיות האפוד כאבני זיכרון לבני ישראל, כפי שה׳ ציווה את משה.
וַיָּ֣שֶׂם אֹתָ֗ם עַ֚ל כִּתְפֹ֣ת הָאֵפֹ֔ד אַבְנֵ֥י זִכָּר֖וֹן לִבְנֵ֣י יִשְׂרָאֵ֑ל כַּאֲשֶׁ֛ר צִוָּ֥ה יְהוָ֖ה אֶת־מֹשֶֽׁה׃ (פ)ח׳–כ״א
החושן ואבני השבטים
הוא עשה את החושן בעבודת אומן מתוכננת, כמו עבודת האפוד, מזהב, תכלת, ארגמן, תולעת שני ופשתן שזור.
וַיַּ֧עַשׂ אֶת־הַחֹ֛שֶׁן מַעֲשֵׂ֥ה חֹשֵׁ֖ב כְּמַעֲשֵׂ֣ה אֵפֹ֑ד זָהָ֗ב תְּכֵ֧לֶת וְאַרְגָּמָ֛ן וְתוֹלַ֥עַת שָׁנִ֖י וְשֵׁ֥שׁ מָשְׁזָֽר׃החושן היה ריבועי ועשוי כשהוא מקופל לשניים. אורכו היה זרת ורוחבו זרת כשהוא כפול.
רָב֧וּעַ הָיָ֛ה כָּפ֖וּל עָשׂ֣וּ אֶת־הַחֹ֑שֶׁן זֶ֧רֶת אָרְכּ֛וֹ וְזֶ֥רֶת רָחְבּ֖וֹ כָּפֽוּל׃הם שיבצו בחושן ארבעה טורים של אבנים. בטור הראשון היו אודם, פטדה וברקת.
וַיְמַלְאוּ־ב֔וֹ אַרְבָּעָ֖ה ט֣וּרֵי אָ֑בֶן ט֗וּר אֹ֤דֶם פִּטְדָה֙ וּבָרֶ֔קֶת הַטּ֖וּר הָאֶחָֽד׃בטור השני היו נופך, ספיר ויהלום.
וְהַטּ֖וּר הַשֵּׁנִ֑י נֹ֥פֶךְ סַפִּ֖יר וְיָהֲלֹֽם׃בטור השלישי היו לשם, שבו ואחלמה.
וְהַטּ֖וּר הַשְּׁלִישִׁ֑י לֶ֥שֶׁם שְׁב֖וֹ וְאַחְלָֽמָה׃בטור הרביעי היו תרשיש, שוהם וישפה. האבנים היו משובצות בתוך מסגרות זהב.
וְהַטּוּר֙ הָֽרְבִיעִ֔י תַּרְשִׁ֥ישׁ שֹׁ֖הַם וְיָשְׁפֵ֑ה מֽוּסַבֹּ֛ת מִשְׁבְּצ֥וֹת זָהָ֖ב בְּמִלֻּאֹתָֽם׃היו שתים עשרה אבנים, כנגד שמות בני ישראל. על כל אבן נחרט שם אחד, כמו חריטת חותם, כנגד שנים עשר השבטים.
וְ֠הָאֲבָנִים עַל־שְׁמֹ֨ת בְּנֵי־יִשְׂרָאֵ֥ל הֵ֛נָּה שְׁתֵּ֥ים עֶשְׂרֵ֖ה עַל־שְׁמֹתָ֑ם פִּתּוּחֵ֤י חֹתָם֙ אִ֣ישׁ עַל־שְׁמ֔וֹ לִשְׁנֵ֥ים עָשָׂ֖ר שָֽׁבֶט׃הם עשו לחושן שרשרות קלועות, מעשה עבות, מזהב טהור.
וַיַּעֲשׂ֧וּ עַל־הַחֹ֛שֶׁן שַׁרְשְׁרֹ֥ת גַּבְלֻ֖ת מַעֲשֵׂ֣ה עֲבֹ֑ת זָהָ֖ב טָהֽוֹר׃הם עשו שתי מסגרות זהב ושתי טבעות זהב, והצמידו את שתי הטבעות לשני קצות החושן.
וַֽיַּעֲשׂ֗וּ שְׁתֵּי֙ מִשְׁבְּצֹ֣ת זָהָ֔ב וּשְׁתֵּ֖י טַבְּעֹ֣ת זָהָ֑ב וַֽיִּתְּנ֗וּ אֶת־שְׁתֵּי֙ הַטַּבָּעֹ֔ת עַל־שְׁנֵ֖י קְצ֥וֹת הַחֹֽשֶׁן׃את שתי שרשרות הזהב הם חיברו לשתי הטבעות שבקצות החושן.
וַֽיִּתְּנ֗וּ שְׁתֵּי֙ הָעֲבֹתֹ֣ת הַזָּהָ֔ב עַל־שְׁתֵּ֖י הַטַּבָּעֹ֑ת עַל־קְצ֖וֹת הַחֹֽשֶׁן׃את שני הקצוות האחרים של השרשרות הם חיברו לשתי מסגרות הזהב, ואת המסגרות שמו בחזית כתפיות האפוד.
וְאֵ֨ת שְׁתֵּ֤י קְצוֹת֙ שְׁתֵּ֣י הָֽעֲבֹתֹ֔ת נָתְנ֖וּ עַל־שְׁתֵּ֣י הַֽמִּשְׁבְּצֹ֑ת וַֽיִּתְּנֻ֛ם עַל־כִּתְפֹ֥ת הָאֵפֹ֖ד אֶל־מ֥וּל פָּנָֽיו׃הם עשו עוד שתי טבעות זהב ושמו אותן בשני קצות החושן, בשפה הפנימית שלו, בצד הפונה אל האפוד.
וַֽיַּעֲשׂ֗וּ שְׁתֵּי֙ טַבְּעֹ֣ת זָהָ֔ב וַיָּשִׂ֕ימוּ עַל־שְׁנֵ֖י קְצ֣וֹת הַחֹ֑שֶׁן עַל־שְׂפָת֕וֹ אֲשֶׁ֛ר אֶל־עֵ֥בֶר הָאֵפֹ֖ד בָּֽיְתָה׃הם עשו שתי טבעות זהב נוספות ושמו אותן על שתי כתפיות האפוד מלמטה, בצד הקדמי, סמוך למקום החיבור ומעל לחגורת האפוד.
וַֽיַּעֲשׂוּ֮ שְׁתֵּ֣י טַבְּעֹ֣ת זָהָב֒ וַֽיִּתְּנֻ֡ם עַל־שְׁתֵּי֩ כִתְפֹ֨ת הָאֵפֹ֤ד מִלְמַ֙טָּה֙ מִמּ֣וּל פָּנָ֔יו לְעֻמַּ֖ת מֶחְבַּרְתּ֑וֹ מִמַּ֕עַל לְחֵ֖שֶׁב הָאֵפֹֽד׃הם קשרו את טבעות החושן לטבעות האפוד בחוט תכלת, כדי שהחושן יהיה צמוד לחגורת האפוד ולא יזוז מעל האפוד, כפי שה׳ ציווה את משה.
וַיִּרְכְּס֣וּ אֶת־הַחֹ֡שֶׁן מִטַּבְּעֹתָיו֩ אֶל־טַבְּעֹ֨ת הָאֵפֹ֜ד בִּפְתִ֣יל תְּכֵ֗לֶת לִֽהְיֹת֙ עַל־חֵ֣שֶׁב הָאֵפֹ֔ד וְלֹֽא־יִזַּ֣ח הַחֹ֔שֶׁן מֵעַ֖ל הָאֵפֹ֑ד כַּאֲשֶׁ֛ר צִוָּ֥ה יְהוָ֖ה אֶת־מֹשֶֽׁה׃כ״ב–כ״ו
מעיל האפוד
הוא עשה את מעיל האפוד באריגה, כולו מתכלת.
וַיַּ֛עַשׂ אֶת־מְעִ֥יל הָאֵפֹ֖ד מַעֲשֵׂ֣ה אֹרֵ֑ג כְּלִ֖יל תְּכֵֽלֶת׃פתח הראש של המעיל היה במרכזו, כמו פתח של שריון. מסביב לפתח הייתה שפה מחוזקת כדי שלא ייקרע.
וּפִֽי־הַמְּעִ֥יל בְּתוֹכ֖וֹ כְּפִ֣י תַחְרָ֑א שָׂפָ֥ה לְפִ֛יו סָבִ֖יב לֹ֥א יִקָּרֵֽעַ׃על שולי המעיל הם עשו צורות של רימונים מחוטים שזורים של תכלת, ארגמן ותולעת שני.
וַֽיַּעֲשׂוּ֙ עַל־שׁוּלֵ֣י הַמְּעִ֔יל רִמּוֹנֵ֕י תְּכֵ֥לֶת וְאַרְגָּמָ֖ן וְתוֹלַ֣עַת שָׁנִ֑י מָשְׁזָֽר׃הם עשו פעמונים מזהב טהור ושמו אותם בתוך הרימונים שעל שולי המעיל, מסביב.
וַיַּעֲשׂ֥וּ פַעֲמֹנֵ֖י זָהָ֣ב טָה֑וֹר וַיִּתְּנ֨וּ אֶת־הַפַּֽעֲמֹנִ֜ים בְּת֣וֹךְ הָרִמֹּנִ֗ים עַל־שׁוּלֵ֤י הַמְּעִיל֙ סָבִ֔יב בְּת֖וֹךְ הָרִמֹּנִֽים׃מסביב לשולי המעיל היו פעמון ורימון לסירוגין, פעמון ורימון, כדי לשמש בקודש, כפי שה׳ ציווה את משה.
פַּעֲמֹ֤ן וְרִמֹּן֙ פַּעֲמֹ֣ן וְרִמֹּ֔ן עַל־שׁוּלֵ֥י הַמְּעִ֖יל סָבִ֑יב לְשָׁרֵ֕ת כַּאֲשֶׁ֛ר צִוָּ֥ה יְהוָ֖ה אֶת־מֹשֶֽׁה׃ (ס)כ״ז–ל״א
שאר בגדי הכהונה
הם ארגו כתנות מפשתן לאהרן ולבניו.
וַֽיַּעֲשׂ֛וּ אֶת־הַכָּתְנֹ֥ת שֵׁ֖שׁ מַעֲשֵׂ֣ה אֹרֵ֑ג לְאַהֲרֹ֖ן וּלְבָנָֽיו׃הם עשו מפשתן את המצנפת, את המגבעות המפוארות ואת מכנסי הבד, שהיו מפשתן שזור.
וְאֵת֙ הַמִּצְנֶ֣פֶת שֵׁ֔שׁ וְאֶת־פַּאֲרֵ֥י הַמִּגְבָּעֹ֖ת שֵׁ֑שׁ וְאֶת־מִכְנְסֵ֥י הַבָּ֖ד שֵׁ֥שׁ מָשְׁזָֽר׃הם עשו גם את האבנט מפשתן שזור, תכלת, ארגמן ותולעת שני, בעבודת רוקם, כפי שה׳ ציווה את משה.
וְֽאֶת־הָאַבְנֵ֞ט שֵׁ֣שׁ מָשְׁזָ֗ר וּתְכֵ֧לֶת וְאַרְגָּמָ֛ן וְתוֹלַ֥עַת שָׁנִ֖י מַעֲשֵׂ֣ה רֹקֵ֑ם כַּאֲשֶׁ֛ר צִוָּ֥ה יְהוָ֖ה אֶת־מֹשֶֽׁה׃ (ס)הם עשו את הציץ, נזר הקודש, מזהב טהור, וחרטו עליו כמו בחריטת חותם את המילים: קודש לה׳.
וַֽיַּעֲשׂ֛וּ אֶת־צִ֥יץ נֵֽזֶר־הַקֹּ֖דֶשׁ זָהָ֣ב טָה֑וֹר וַיִּכְתְּב֣וּ עָלָ֗יו מִכְתַּב֙ פִּתּוּחֵ֣י חוֹתָ֔ם קֹ֖דֶשׁ לַיהוָֽה׃הם חיברו לציץ חוט תכלת כדי לשים אותו על המצנפת מלמעלה, כפי שה׳ ציווה את משה.
וַיִּתְּנ֤וּ עָלָיו֙ פְּתִ֣יל תְּכֵ֔לֶת לָתֵ֥ת עַל־הַמִּצְנֶ֖פֶת מִלְמָ֑עְלָה כַּאֲשֶׁ֛ר צִוָּ֥ה יְהוָ֖ה אֶת־מֹשֶֽׁה׃ (ס)ל״ב–מ״ג
השלמת המלאכה והבאתה אל משה
כך הסתיימה כל עבודת משכן אוהל מועד. בני ישראל עשו את הכול בדיוק כפי שה׳ ציווה את משה.
וַתֵּ֕כֶל כָּל־עֲבֹדַ֕ת מִשְׁכַּ֖ן אֹ֣הֶל מוֹעֵ֑ד וַֽיַּעֲשׂוּ֙ בְּנֵ֣י יִשְׂרָאֵ֔ל כְּ֠כֹל אֲשֶׁ֨ר צִוָּ֧ה יְהוָ֛ה אֶת־מֹשֶׁ֖ה כֵּ֥ן עָשֽׂוּ׃ (פ)הם הביאו אל משה את המשכן, את האוהל ואת כל חלקיו וכליו: הקרסים, הקרשים, הבריחים, העמודים והבסיסים.
וַיָּבִ֤יאוּ אֶת־הַמִּשְׁכָּן֙ אֶל־מֹשֶׁ֔ה אֶת־הָאֹ֖הֶל וְאֶת־כָּל־כֵּלָ֑יו קְרָסָ֣יו קְרָשָׁ֔יו בריחו [בְּרִיחָ֖יו] וְעַמֻּדָ֥יו וַאֲדָנָֽיו׃הם הביאו גם את כיסוי עורות האילים המאודמים, את כיסוי עורות התחשים ואת פרוכת המסך.
וְאֶת־מִכְסֵ֞ה עוֹרֹ֤ת הָֽאֵילִם֙ הַמְאָדָּמִ֔ים וְאֶת־מִכְסֵ֖ה עֹרֹ֣ת הַתְּחָשִׁ֑ים וְאֵ֖ת פָּרֹ֥כֶת הַמָּסָֽךְ׃הם הביאו את ארון העדות, את המוטות שלו ואת הכפורת.
אֶת־אֲרֹ֥ן הָעֵדֻ֖ת וְאֶת־בַּדָּ֑יו וְאֵ֖ת הַכַּפֹּֽרֶת׃הם הביאו את השולחן, את כל הכלים שלו ואת לחם הפנים.
אֶת־הַשֻּׁלְחָן֙ אֶת־כָּל־כֵּלָ֔יו וְאֵ֖ת לֶ֥חֶם הַפָּנִֽים׃הם הביאו את המנורה הטהורה, את נרותיה שאותם מסדרים במקומם, את כל כליה ואת שמן המאור.
אֶת־הַמְּנֹרָ֨ה הַטְּהֹרָ֜ה אֶת־נֵרֹתֶ֗יהָ נֵרֹ֛ת הַמַּֽעֲרָכָ֖ה וְאֶת־כָּל־כֵּלֶ֑יהָ וְאֵ֖ת שֶׁ֥מֶן הַמָּאֽוֹר׃הם הביאו את מזבח הזהב, את שמן המשחה, את קטורת הסמים ואת המסך של פתח האוהל.
וְאֵת֙ מִזְבַּ֣ח הַזָּהָ֔ב וְאֵת֙ שֶׁ֣מֶן הַמִּשְׁחָ֔ה וְאֵ֖ת קְטֹ֣רֶת הַסַּמִּ֑ים וְאֵ֕ת מָסַ֖ךְ פֶּ֥תַח הָאֹֽהֶל׃הם הביאו את מזבח הנחושת, את רשת הנחושת שלו, את המוטות שלו ואת כל כליו, וגם את הכיור ואת הבסיס שלו.
אֵ֣ת ׀ מִזְבַּ֣ח הַנְּחֹ֗שֶׁת וְאֶת־מִכְבַּ֤ר הַנְּחֹ֙שֶׁת֙ אֲשֶׁר־ל֔וֹ אֶת־בַּדָּ֖יו וְאֶת־כָּל־כֵּלָ֑יו אֶת־הַכִּיֹּ֖ר וְאֶת־כַּנּֽוֹ׃הם הביאו את יריעות החצר, עמודיה ובסיסיה, את המסך לשער החצר, את המיתרים והיתדות שלה ואת כל כלי העבודה של המשכן לאוהל מועד.
אֵת֩ קַלְעֵ֨י הֶחָצֵ֜ר אֶת־עַמֻּדֶ֣יהָ וְאֶת־אֲדָנֶ֗יהָ וְאֶת־הַמָּסָךְ֙ לְשַׁ֣עַר הֶֽחָצֵ֔ר אֶת־מֵיתָרָ֖יו וִיתֵדֹתֶ֑יהָ וְאֵ֗ת כָּל־כְּלֵ֛י עֲבֹדַ֥ת הַמִּשְׁכָּ֖ן לְאֹ֥הֶל מוֹעֵֽד׃הם הביאו גם את בגדי השרד לשירות בקודש, את בגדי הקודש של אהרן הכוהן ואת בגדי בניו לעבודתם ככוהנים.
אֶת־בִּגְדֵ֥י הַשְּׂרָ֖ד לְשָׁרֵ֣ת בַּקֹּ֑דֶשׁ אֶת־בִּגְדֵ֤י הַקֹּ֙דֶשׁ֙ לְאַהֲרֹ֣ן הַכֹּהֵ֔ן וְאֶת־בִּגְדֵ֥י בָנָ֖יו לְכַהֵֽן׃בני ישראל עשו את כל העבודה כפי שה׳ ציווה את משה.
כְּכֹ֛ל אֲשֶׁר־צִוָּ֥ה יְהוָ֖ה אֶת־מֹשֶׁ֑ה כֵּ֤ן עָשׂוּ֙ בְּנֵ֣י יִשְׂרָאֵ֔ל אֵ֖ת כָּל־הָעֲבֹדָֽה׃משה בדק את כל המלאכה וראה שהם עשו אותה כפי שה׳ ציווה. כך הם אכן עשו, ומשה בירך אותם.
וַיַּ֨רְא מֹשֶׁ֜ה אֶת־כָּל־הַמְּלָאכָ֗ה וְהִנֵּה֙ עָשׂ֣וּ אֹתָ֔הּ כַּאֲשֶׁ֛ר צִוָּ֥ה יְהוָ֖ה כֵּ֣ן עָשׂ֑וּ וַיְבָ֥רֶךְ אֹתָ֖ם מֹשֶֽׁה׃ (פ)Tanach with Ta'amei Hamikra · ניקוד וטעמי מקרא
א׳–ז׳
האפוד ואבני הזיכרון
וּמִן־הַתְּכֵ֤לֶת וְהָֽאַרְגָּמָן֙ וְתוֹלַ֣עַת הַשָּׁנִ֔י עָשׂ֥וּ בִגְדֵי־שְׂרָ֖ד לְשָׁרֵ֣ת בַּקֹּ֑דֶשׁ וַֽיַּעֲשׂ֞וּ אֶת־בִּגְדֵ֤י הַקֹּ֙דֶשׁ֙ אֲשֶׁ֣ר לְאַהֲרֹ֔ן כַּאֲשֶׁ֛ר צִוָּ֥ה יְהוָ֖ה אֶת־מֹשֶֽׁה׃ (פ)
וַיַּ֖עַשׂ אֶת־הָאֵפֹ֑ד זָהָ֗ב תְּכֵ֧לֶת וְאַרְגָּמָ֛ן וְתוֹלַ֥עַת שָׁנִ֖י וְשֵׁ֥שׁ מָשְׁזָֽר׃
וַֽיְרַקְּע֞וּ אֶת־פַּחֵ֣י הַזָּהָב֮ וְקִצֵּ֣ץ פְּתִילִם֒ לַעֲשׂ֗וֹת בְּת֤וֹךְ הַתְּכֵ֙לֶת֙ וּבְת֣וֹךְ הָֽאַרְגָּמָ֔ן וּבְת֛וֹךְ תּוֹלַ֥עַת הַשָּׁנִ֖י וּבְת֣וֹךְ הַשֵּׁ֑שׁ מַעֲשֵׂ֖ה חֹשֵֽׁב׃
כְּתֵפֹ֥ת עָֽשׂוּ־ל֖וֹ חֹבְרֹ֑ת עַל־שְׁנֵ֥י קצוותו [קְצוֹתָ֖יו] חֻבָּֽר׃
וְחֵ֨שֶׁב אֲפֻדָּת֜וֹ אֲשֶׁ֣ר עָלָ֗יו מִמֶּ֣נּוּ הוּא֮ כְּמַעֲשֵׂהוּ֒ זָהָ֗ב תְּכֵ֧לֶת וְאַרְגָּמָ֛ן וְתוֹלַ֥עַת שָׁנִ֖י וְשֵׁ֣שׁ מָשְׁזָ֑ר כַּאֲשֶׁ֛ר צִוָּ֥ה יְהוָ֖ה אֶת־מֹשֶֽׁה׃
וַֽיַּעֲשׂוּ֙ אֶת־אַבְנֵ֣י הַשֹּׁ֔הַם מֻֽסַבֹּ֖ת מִשְׁבְּצֹ֣ת זָהָ֑ב מְפֻתָּחֹת֙ פִּתּוּחֵ֣י חוֹתָ֔ם עַל־שְׁמ֖וֹת בְּנֵ֥י יִשְׂרָאֵֽל׃
וַיָּ֣שֶׂם אֹתָ֗ם עַ֚ל כִּתְפֹ֣ת הָאֵפֹ֔ד אַבְנֵ֥י זִכָּר֖וֹן לִבְנֵ֣י יִשְׂרָאֵ֑ל כַּאֲשֶׁ֛ר צִוָּ֥ה יְהוָ֖ה אֶת־מֹשֶֽׁה׃ (פ)
ח׳–כ״א
החושן ואבני השבטים
וַיַּ֧עַשׂ אֶת־הַחֹ֛שֶׁן מַעֲשֵׂ֥ה חֹשֵׁ֖ב כְּמַעֲשֵׂ֣ה אֵפֹ֑ד זָהָ֗ב תְּכֵ֧לֶת וְאַרְגָּמָ֛ן וְתוֹלַ֥עַת שָׁנִ֖י וְשֵׁ֥שׁ מָשְׁזָֽר׃
רָב֧וּעַ הָיָ֛ה כָּפ֖וּל עָשׂ֣וּ אֶת־הַחֹ֑שֶׁן זֶ֧רֶת אָרְכּ֛וֹ וְזֶ֥רֶת רָחְבּ֖וֹ כָּפֽוּל׃
וַיְמַלְאוּ־ב֔וֹ אַרְבָּעָ֖ה ט֣וּרֵי אָ֑בֶן ט֗וּר אֹ֤דֶם פִּטְדָה֙ וּבָרֶ֔קֶת הַטּ֖וּר הָאֶחָֽד׃
וְהַטּ֖וּר הַשֵּׁנִ֑י נֹ֥פֶךְ סַפִּ֖יר וְיָהֲלֹֽם׃
וְהַטּ֖וּר הַשְּׁלִישִׁ֑י לֶ֥שֶׁם שְׁב֖וֹ וְאַחְלָֽמָה׃
וְהַטּוּר֙ הָֽרְבִיעִ֔י תַּרְשִׁ֥ישׁ שֹׁ֖הַם וְיָשְׁפֵ֑ה מֽוּסַבֹּ֛ת מִשְׁבְּצ֥וֹת זָהָ֖ב בְּמִלֻּאֹתָֽם׃
וְ֠הָאֲבָנִים עַל־שְׁמֹ֨ת בְּנֵי־יִשְׂרָאֵ֥ל הֵ֛נָּה שְׁתֵּ֥ים עֶשְׂרֵ֖ה עַל־שְׁמֹתָ֑ם פִּתּוּחֵ֤י חֹתָם֙ אִ֣ישׁ עַל־שְׁמ֔וֹ לִשְׁנֵ֥ים עָשָׂ֖ר שָֽׁבֶט׃
וַיַּעֲשׂ֧וּ עַל־הַחֹ֛שֶׁן שַׁרְשְׁרֹ֥ת גַּבְלֻ֖ת מַעֲשֵׂ֣ה עֲבֹ֑ת זָהָ֖ב טָהֽוֹר׃
וַֽיַּעֲשׂ֗וּ שְׁתֵּי֙ מִשְׁבְּצֹ֣ת זָהָ֔ב וּשְׁתֵּ֖י טַבְּעֹ֣ת זָהָ֑ב וַֽיִּתְּנ֗וּ אֶת־שְׁתֵּי֙ הַטַּבָּעֹ֔ת עַל־שְׁנֵ֖י קְצ֥וֹת הַחֹֽשֶׁן׃
וַֽיִּתְּנ֗וּ שְׁתֵּי֙ הָעֲבֹתֹ֣ת הַזָּהָ֔ב עַל־שְׁתֵּ֖י הַטַּבָּעֹ֑ת עַל־קְצ֖וֹת הַחֹֽשֶׁן׃
וְאֵ֨ת שְׁתֵּ֤י קְצוֹת֙ שְׁתֵּ֣י הָֽעֲבֹתֹ֔ת נָתְנ֖וּ עַל־שְׁתֵּ֣י הַֽמִּשְׁבְּצֹ֑ת וַֽיִּתְּנֻ֛ם עַל־כִּתְפֹ֥ת הָאֵפֹ֖ד אֶל־מ֥וּל פָּנָֽיו׃
וַֽיַּעֲשׂ֗וּ שְׁתֵּי֙ טַבְּעֹ֣ת זָהָ֔ב וַיָּשִׂ֕ימוּ עַל־שְׁנֵ֖י קְצ֣וֹת הַחֹ֑שֶׁן עַל־שְׂפָת֕וֹ אֲשֶׁ֛ר אֶל־עֵ֥בֶר הָאֵפֹ֖ד בָּֽיְתָה׃
וַֽיַּעֲשׂוּ֮ שְׁתֵּ֣י טַבְּעֹ֣ת זָהָב֒ וַֽיִּתְּנֻ֡ם עַל־שְׁתֵּי֩ כִתְפֹ֨ת הָאֵפֹ֤ד מִלְמַ֙טָּה֙ מִמּ֣וּל פָּנָ֔יו לְעֻמַּ֖ת מֶחְבַּרְתּ֑וֹ מִמַּ֕עַל לְחֵ֖שֶׁב הָאֵפֹֽד׃
וַיִּרְכְּס֣וּ אֶת־הַחֹ֡שֶׁן מִטַּבְּעֹתָיו֩ אֶל־טַבְּעֹ֨ת הָאֵפֹ֜ד בִּפְתִ֣יל תְּכֵ֗לֶת לִֽהְיֹת֙ עַל־חֵ֣שֶׁב הָאֵפֹ֔ד וְלֹֽא־יִזַּ֣ח הַחֹ֔שֶׁן מֵעַ֖ל הָאֵפֹ֑ד כַּאֲשֶׁ֛ר צִוָּ֥ה יְהוָ֖ה אֶת־מֹשֶֽׁה׃
כ״ב–כ״ו
מעיל האפוד
וַיַּ֛עַשׂ אֶת־מְעִ֥יל הָאֵפֹ֖ד מַעֲשֵׂ֣ה אֹרֵ֑ג כְּלִ֖יל תְּכֵֽלֶת׃
וּפִֽי־הַמְּעִ֥יל בְּתוֹכ֖וֹ כְּפִ֣י תַחְרָ֑א שָׂפָ֥ה לְפִ֛יו סָבִ֖יב לֹ֥א יִקָּרֵֽעַ׃
וַֽיַּעֲשׂוּ֙ עַל־שׁוּלֵ֣י הַמְּעִ֔יל רִמּוֹנֵ֕י תְּכֵ֥לֶת וְאַרְגָּמָ֖ן וְתוֹלַ֣עַת שָׁנִ֑י מָשְׁזָֽר׃
וַיַּעֲשׂ֥וּ פַעֲמֹנֵ֖י זָהָ֣ב טָה֑וֹר וַיִּתְּנ֨וּ אֶת־הַפַּֽעֲמֹנִ֜ים בְּת֣וֹךְ הָרִמֹּנִ֗ים עַל־שׁוּלֵ֤י הַמְּעִיל֙ סָבִ֔יב בְּת֖וֹךְ הָרִמֹּנִֽים׃
פַּעֲמֹ֤ן וְרִמֹּן֙ פַּעֲמֹ֣ן וְרִמֹּ֔ן עַל־שׁוּלֵ֥י הַמְּעִ֖יל סָבִ֑יב לְשָׁרֵ֕ת כַּאֲשֶׁ֛ר צִוָּ֥ה יְהוָ֖ה אֶת־מֹשֶֽׁה׃ (ס)
כ״ז–ל״א
שאר בגדי הכהונה
וַֽיַּעֲשׂ֛וּ אֶת־הַכָּתְנֹ֥ת שֵׁ֖שׁ מַעֲשֵׂ֣ה אֹרֵ֑ג לְאַהֲרֹ֖ן וּלְבָנָֽיו׃
וְאֵת֙ הַמִּצְנֶ֣פֶת שֵׁ֔שׁ וְאֶת־פַּאֲרֵ֥י הַמִּגְבָּעֹ֖ת שֵׁ֑שׁ וְאֶת־מִכְנְסֵ֥י הַבָּ֖ד שֵׁ֥שׁ מָשְׁזָֽר׃
וְֽאֶת־הָאַבְנֵ֞ט שֵׁ֣שׁ מָשְׁזָ֗ר וּתְכֵ֧לֶת וְאַרְגָּמָ֛ן וְתוֹלַ֥עַת שָׁנִ֖י מַעֲשֵׂ֣ה רֹקֵ֑ם כַּאֲשֶׁ֛ר צִוָּ֥ה יְהוָ֖ה אֶת־מֹשֶֽׁה׃ (ס)
וַֽיַּעֲשׂ֛וּ אֶת־צִ֥יץ נֵֽזֶר־הַקֹּ֖דֶשׁ זָהָ֣ב טָה֑וֹר וַיִּכְתְּב֣וּ עָלָ֗יו מִכְתַּב֙ פִּתּוּחֵ֣י חוֹתָ֔ם קֹ֖דֶשׁ לַיהוָֽה׃
וַיִּתְּנ֤וּ עָלָיו֙ פְּתִ֣יל תְּכֵ֔לֶת לָתֵ֥ת עַל־הַמִּצְנֶ֖פֶת מִלְמָ֑עְלָה כַּאֲשֶׁ֛ר צִוָּ֥ה יְהוָ֖ה אֶת־מֹשֶֽׁה׃ (ס)
ל״ב–מ״ג
השלמת המלאכה והבאתה אל משה
וַתֵּ֕כֶל כָּל־עֲבֹדַ֕ת מִשְׁכַּ֖ן אֹ֣הֶל מוֹעֵ֑ד וַֽיַּעֲשׂוּ֙ בְּנֵ֣י יִשְׂרָאֵ֔ל כְּ֠כֹל אֲשֶׁ֨ר צִוָּ֧ה יְהוָ֛ה אֶת־מֹשֶׁ֖ה כֵּ֥ן עָשֽׂוּ׃ (פ)
וַיָּבִ֤יאוּ אֶת־הַמִּשְׁכָּן֙ אֶל־מֹשֶׁ֔ה אֶת־הָאֹ֖הֶל וְאֶת־כָּל־כֵּלָ֑יו קְרָסָ֣יו קְרָשָׁ֔יו בריחו [בְּרִיחָ֖יו] וְעַמֻּדָ֥יו וַאֲדָנָֽיו׃
וְאֶת־מִכְסֵ֞ה עוֹרֹ֤ת הָֽאֵילִם֙ הַמְאָדָּמִ֔ים וְאֶת־מִכְסֵ֖ה עֹרֹ֣ת הַתְּחָשִׁ֑ים וְאֵ֖ת פָּרֹ֥כֶת הַמָּסָֽךְ׃
אֶת־אֲרֹ֥ן הָעֵדֻ֖ת וְאֶת־בַּדָּ֑יו וְאֵ֖ת הַכַּפֹּֽרֶת׃
אֶת־הַשֻּׁלְחָן֙ אֶת־כָּל־כֵּלָ֔יו וְאֵ֖ת לֶ֥חֶם הַפָּנִֽים׃
אֶת־הַמְּנֹרָ֨ה הַטְּהֹרָ֜ה אֶת־נֵרֹתֶ֗יהָ נֵרֹ֛ת הַמַּֽעֲרָכָ֖ה וְאֶת־כָּל־כֵּלֶ֑יהָ וְאֵ֖ת שֶׁ֥מֶן הַמָּאֽוֹר׃
וְאֵת֙ מִזְבַּ֣ח הַזָּהָ֔ב וְאֵת֙ שֶׁ֣מֶן הַמִּשְׁחָ֔ה וְאֵ֖ת קְטֹ֣רֶת הַסַּמִּ֑ים וְאֵ֕ת מָסַ֖ךְ פֶּ֥תַח הָאֹֽהֶל׃
אֵ֣ת ׀ מִזְבַּ֣ח הַנְּחֹ֗שֶׁת וְאֶת־מִכְבַּ֤ר הַנְּחֹ֙שֶׁת֙ אֲשֶׁר־ל֔וֹ אֶת־בַּדָּ֖יו וְאֶת־כָּל־כֵּלָ֑יו אֶת־הַכִּיֹּ֖ר וְאֶת־כַּנּֽוֹ׃
אֵת֩ קַלְעֵ֨י הֶחָצֵ֜ר אֶת־עַמֻּדֶ֣יהָ וְאֶת־אֲדָנֶ֗יהָ וְאֶת־הַמָּסָךְ֙ לְשַׁ֣עַר הֶֽחָצֵ֔ר אֶת־מֵיתָרָ֖יו וִיתֵדֹתֶ֑יהָ וְאֵ֗ת כָּל־כְּלֵ֛י עֲבֹדַ֥ת הַמִּשְׁכָּ֖ן לְאֹ֥הֶל מוֹעֵֽד׃
אֶת־בִּגְדֵ֥י הַשְּׂרָ֖ד לְשָׁרֵ֣ת בַּקֹּ֑דֶשׁ אֶת־בִּגְדֵ֤י הַקֹּ֙דֶשׁ֙ לְאַהֲרֹ֣ן הַכֹּהֵ֔ן וְאֶת־בִּגְדֵ֥י בָנָ֖יו לְכַהֵֽן׃
כְּכֹ֛ל אֲשֶׁר־צִוָּ֥ה יְהוָ֖ה אֶת־מֹשֶׁ֑ה כֵּ֤ן עָשׂוּ֙ בְּנֵ֣י יִשְׂרָאֵ֔ל אֵ֖ת כָּל־הָעֲבֹדָֽה׃
וַיַּ֨רְא מֹשֶׁ֜ה אֶת־כָּל־הַמְּלָאכָ֗ה וְהִנֵּה֙ עָשׂ֣וּ אֹתָ֔הּ כַּאֲשֶׁ֛ר צִוָּ֥ה יְהוָ֖ה כֵּ֣ן עָשׂ֑וּ וַיְבָ֥רֶךְ אֹתָ֖ם מֹשֶֽׁה׃ (פ)
התמונה השלמה
הפרק, בקצרה
הפרק מתמקד בבגדי הכהונה ובהשלמת כל חלקי המשכן. תחילה מתוארים האפוד, החושן, המעיל ושאר בגדי אהרן ובניו, ולאחר מכן מובאת כל המלאכה אל משה לבדיקה.
פסוקים א׳–ז׳
האפוד ואבני הזיכרון
האפוד נעשה מזהב, תכלת, ארגמן, תולעת שני ופשתן שזור. הזהב רודד ונחתך לחוטים ששולבו באריג. על כתפיות האפוד הוצבו אבני שוהם שעליהן נחרטו שמות בני ישראל, כאבני זיכרון.
פסוקים ח׳–כ״א
החושן ושנים עשר השבטים
החושן נעשה מאותם חומרים ובאותה עבודת אומן של האפוד. שובצו בו ארבעה טורים ובהם שתים עשרה אבנים, אחת לכל שבט. מערכת של טבעות, שרשרות וחוט תכלת חיברה את החושן לאפוד כדי שלא יזוז ממקומו.
פסוקים כ״ב–כ״ו
המעיל והפעמונים
מעיל האפוד נארג כולו מתכלת. פתחו חוזק בשפה כדי שלא ייקרע, ועל שוליו הוצבו רימונים ארוגים ופעמוני זהב לסירוגין, בהתאם לציווי שנמסר למשה.
פסוקים כ״ז–ל״א
בגדי הכהונה הנוספים
לאהרן ולבניו נעשו כתנות, מצנפת, מגבעות, מכנסי בד ואבנט. נוסף עליהם נעשה ציץ זהב שעליו נחרטו המילים "קודש לה׳", והוא חובר בחוט תכלת אל המצנפת.
פסוקים ל״ב–מ״ג
המלאכה מושלמת ונבדקת
לאחר שכל העבודה הסתיימה, בני ישראל הביאו אל משה את חלקי המשכן, כיסוייו, כליו, כלי החצר ובגדי הכהונה. משה בחן את המלאכה, ראה שהיא נעשתה בהתאם לציווי ה׳ ובירך את העושים.
הפרק מסתיים כשהמשכן וכל ציודו מוכנים, מובאים אל משה ונמצאים תואמים לציווי שניתן לו.
מעבר לקריאה הראשונה
לימוד ועיון
מבחר ממקורות חז״ל, בהסבר עכשווי. דברי המקור המצוטטים מובחנים מן ההסבר; פירושי מפרשים מובאים בהמשך ובנפרד.
מדברי חז״ל
מדוע המלאכה נקשרת שוב ושוב למשה
״והלך משה ונתן נפשו שלא יטעו, לכך כתיב על כל דבר ודבר כאשר צוה ה' את משה״
תנחומא בובר מדגיש שבניית המשכן הייתה מאמץ משותף: ישראל תרמו, נשים השתתפו במלאכה, ובצלאל ואהליאב ביצעו אותה. עם זאת, המדרש מעניק מקום מיוחד למשה מפני שלפי דרשתו הוא השקיע מאמץ כדי לוודא שהמלאכה תיעשה בדיוק לפי התבנית שנמסרה לו. מכאן מסביר המדרש את החזרה בפרק על הביטוי שהמלאכה נעשתה כפי שה׳ ציווה את משה. בפשט הפרק זו הצהרה על התאמה לציווי. המדרש מוסיף לה משמעות של הכרה באחריות ובמסירות של משה לפיקוח על התהליך, ואף קושר לכך את ברכתו בסיום המלאכה. :contentReference[oaicite:0]{index=0}
תנחומא בובר, נשא כ׳:א׳ ↗ריקוע הזהב כדימוי מדרשי
״הֵיךְ מָה דְאַתְּ אָמֵר (שמות לט, ג): וַיְרַקְּעוּ אֶת פַּחֵי הַזָּהָב״
בראשית רבה משתמש בלשון "וירקעו את פחי הזהב" מן הפרק כדי להסביר את המילה רקיע שבסיפור הבריאה. במסגרת הדרשה מובאות דעות שונות על יצירת הרקיע, ואחת מהן מדמה את פעולת יצירתו לפרישת חומר שנרקע ונעשה דק ורחב. הקישור אינו פירוש ישיר לבגדי הכהונה. בפרק שלנו מדובר בפעולה מעשית של עיבוד הזהב לקראת שילובו באריג. המדרש לוקח את הפועל המתאר את מלאכת הזהב ומשתמש בו כדי להמחיש רעיון אחר לגמרי על בריאת הרקיע. כך פסוק טכני ממלאכת המשכן נעשה מקור לשוני לדימוי מדרשי.
בראשית רבה ד׳:ב׳ ↗אהרן ומעמד הכהונה בדרשת הפסיקתא
״מכל אלו העומדים חייך [אין] אני אומר למשה שיבחר מכולם אלא לך ולבניך קח את אהרן ואת בניו אתו״
פסיקתא רבתי אינה מפרשת כאן ישירות את צורת המצנפת או המגבעות שבפסוק כ״ח. בתוך דרשה רחבה היא מדברת על אהרן ועל בחירתו לכהונה, ומציגה את בחירת אהרן ובניו כמעמד מיוחד בתוך ישראל ובתוך שבט לוי. הקשר לפרק הוא בכך שבגדי הכהונה המתוארים כאן אינם בגדים כלליים לכל העם. הכתנות, המצנפת ושאר פריטי הלבוש מיועדים לאהרן ולבניו במסגרת כהונתם. עם זאת, ההסבר על הסיבה לבחירת אהרן שבפסיקתא הוא דרשת חז״ל נפרדת; הוא אינו נאמר בפשט של שמות ל״ט ואינו חלק מתיאור מלאכת הבגדים.
פסיקתא רבתי ל״ג:א׳ ↗בעקבות המפרשים
איך שילבו זהב בתוך האריג
״מְרַדְּדִים טַסִּין דַּקִּין, וְקוֹצְצִין מֵהֶן פְּתִילִים לְאֹרֶךְ הַטַּס״
רש״י מסביר בפירוט את פעולת הזהב בפסוק. תחילה היו מרדדים את הזהב ללוחות דקים מאוד. אחר כך היו חותכים מן הלוחות רצועות צרות וארוכות, שהפכו לחוטי זהב שניתן לשלב בתוך חומרי האריגה של האפוד והחושן. לפי רש״י, בכל אחד מסוגי החוטים הצבעוניים היו שישה חוטים, וחוט הזהב נוסף אליהם כחוט שביעי. הפירוש מסביר כיצד חומר מתכתי קשיח יחסית יכול להשתלב באריג. הפסוק עצמו מתאר את ריקוע הזהב, חיתוך הפתילים ושילובם בתוך התכלת, הארגמן, תולעת השני והפשתן; רש״י מפרט את שיטת העבודה.
רש״י על שמות 39:3:1 ↗מי עשה את מלאכת המשכן
״ויעשו בני ישראל. אֶת הַמְּלָאכָה ככל אשר צוה ה' וגו':״
רש״י קורא את פסוק ל״ב כפשוטו ומבהיר שהמילים "ויעשו בני ישראל" מתייחסות אל המלאכה כולה. אף שבפרקים הקודמים הוזכרו בעלי מלאכה מסוימים ובראשם בצלאל ואהליאב, סיום התהליך מיוחס כאן לבני ישראל בכללותם. ההערה הקצרה מדגישה את מבנה הפסוק: עבודת משכן אוהל מועד הסתיימה, והכתוב מסכם שהיא נעשתה כפי שה׳ ציווה את משה. אין כאן פירוט חדש של דרך העבודה אלא חתימה על כל התהליך. האחריות הקולקטיבית של בני ישראל עומדת לצד התפקידים המיוחדים של האומנים ושל משה.
רש״י על שמות 39:32:1 ↗סדר הפעמונים והרימונים לפי הרמב״ן
״וַיָּשִׂימוּ הַפַּעֲמוֹנִים בְּתוֹךְ הָרִמּוֹנִים קֹדֶם שֶׁיִּתְּנוּ אוֹתָם בַּמְּעִיל״
הרמב״ן מתעכב על סדר הפעולות המתואר בשולי המעיל. לדעתו, תחילה הכינו את הרימונים ואת פעמוני הזהב כשהם עדיין נפרדים מן המעיל. לאחר מכן שמו את הפעמונים בתוך הרימונים, ורק אחר כך תלו את המכלול על שולי המעיל מסביב. הוא מסביר בדרך זו גם את החזרה בלשון הכתוב על כך שהפעמונים נמצאים "בתוך הרימונים". לפי פירושו, החזרה מתאימה לשני שלבים: מצבם לפני החיבור למעיל ומצבם לאחר שנתלו עליו. זהו פירוש של הרמב״ן למבנה המלאכה ולסדר ההרכבה, מעבר למה שנאמר במפורש בפסוקים.
רמב״ן על שמות 39:24:1 ↗מה נכלל בהבאת המשכן אל משה
״ויביאו את המשכן. והנה את מתריו ויתדותיה. כמו את קלעי החצר ואת עמודיו ואת אדניה:״
אבן עזרא עוסק ברשימת הדברים שהובאו אל משה לאחר סיום המלאכה. הוא מפנה במיוחד לפרטים הקשורים לחצר, ובהם המיתרים והיתדות, ומקביל אותם ליריעות החצר, לעמודים ולבסיסים המנויים באותה רשימה. הערתו מסייעת לקרוא את פסוקים ל״ג–מ׳ כרשימת מסירה אחת שלמה ולא כאוסף פריטים מקרי. המשכן מובא למשה כשהחלקים המבניים, הכיסויים, כלי הקודש, חלקי החצר ואביזרי ההקמה נמצאים כולם יחד. אבן עזרא אינו מוסיף כאן אירוע חדש, אלא מבהיר את היחס בין הפריטים המנויים בתיאור ההבאה.
אבן עזרא על שמות 39:33:1 ↗