שמות · פרק לז׳
בצלאל ובעלי המלאכה יוצרים את כלי הקודש המרכזיים: ארון העדות והכפורת, השולחן וכליו, מנורת הזהב, מזבח הקטורת, שמן המשחה וקטורת הבשמים.
להקשיב. להבין. להתחבר.
שמות לז׳ · סיפור והסבר
הסיפור המלא, בהאזנה אחת.
ריחוף על פסוק מציג את המקור. במגע — לחיצה ממושכת או כפתור ״המקור״.
בצלאל עשה את הארון מעצי שיטים. אורכו היה שתי אמות וחצי, רוחבו אמה וחצי וגובהו אמה וחצי.
וַיַּ֧עַשׂ בְּצַלְאֵ֛ל אֶת־הָאָרֹ֖ן עֲצֵ֣י שִׁטִּ֑ים אַמָּתַ֨יִם וָחֵ֜צִי אָרְכּ֗וֹ וְאַמָּ֤ה וָחֵ֙צִי֙ רָחְבּ֔וֹ וְאַמָּ֥ה וָחֵ֖צִי קֹמָתֽוֹ׃האמה היא יחידת מידה עתיקה; אין כאן המרה למידה מודרנית.
הוא ציפה את הארון בזהב טהור מבפנים ומבחוץ, ועשה סביבו זר זהב.
וַיְצַפֵּ֛הוּ זָהָ֥ב טָה֖וֹר מִבַּ֣יִת וּמִח֑וּץ וַיַּ֥עַשׂ ל֛וֹ זֵ֥ר זָהָ֖ב סָבִֽיב׃הוא יצק לארון ארבע טבעות זהב בארבע פינותיו: שתי טבעות בצד אחד ושתי טבעות בצד השני.
וַיִּצֹ֣ק ל֗וֹ אַרְבַּע֙ טַבְּעֹ֣ת זָהָ֔ב עַ֖ל אַרְבַּ֣ע פַּעֲמֹתָ֑יו וּשְׁתֵּ֣י טַבָּעֹ֗ת עַל־צַלְעוֹ֙ הָֽאֶחָ֔ת וּשְׁתֵּי֙ טַבָּע֔וֹת עַל־צַלְע֖וֹ הַשֵּׁנִֽית׃הוא עשה מוטות נשיאה מעצי שיטים וציפה אותם בזהב.
וַיַּ֥עַשׂ בַּדֵּ֖י עֲצֵ֣י שִׁטִּ֑ים וַיְצַ֥ף אֹתָ֖ם זָהָֽב׃הוא הכניס את המוטות לטבעות שבצדי הארון, כדי שיוכלו לשאת את הארון.
וַיָּבֵ֤א אֶת־הַבַּדִּים֙ בַּטַּבָּעֹ֔ת עַ֖ל צַלְעֹ֣ת הָאָרֹ֑ן לָשֵׂ֖את אֶת־הָאָרֹֽן׃הוא עשה כפורת מזהב טהור. אורכה היה שתי אמות וחצי ורוחבה אמה וחצי.
וַיַּ֥עַשׂ כַּפֹּ֖רֶת זָהָ֣ב טָה֑וֹר אַמָּתַ֤יִם וָחֵ֙צִי֙ אָרְכָּ֔הּ וְאַמָּ֥ה וָחֵ֖צִי רָחְבָּֽהּ׃הוא עשה שני כרובים מזהב. הם נעשו כמקשה אחת בשני קצות הכפורת.
וַיַּ֛עַשׂ שְׁנֵ֥י כְרֻבִ֖ים זָהָ֑ב מִקְשָׁה֙ עָשָׂ֣ה אֹתָ֔ם מִשְּׁנֵ֖י קְצ֥וֹת הַכַּפֹּֽרֶת׃"מקשה" מציינת כאן יצירה כחלק אחד מן החומר, ולא חיבור של חלקים נפרדים.
כרוב אחד היה בקצה האחד וכרוב אחד בקצה האחר. שני הכרובים נעשו מן הכפורת עצמה, בשני קצותיה.
כְּרוּב־אֶחָ֤ד מִקָּצָה֙ מִזֶּ֔ה וּכְרוּב־אֶחָ֥ד מִקָּצָ֖ה מִזֶּ֑ה מִן־הַכַּפֹּ֛רֶת עָשָׂ֥ה אֶת־הַכְּרֻבִ֖ים מִשְּׁנֵ֥י קצוותו [קְצוֹתָֽיו׃]בנוסח המסורה מופיעים כתיב וקרי בסיום הפסוק: "קצוותו" כתיב ו"קצותיו" קרי.
הכרובים פרשו את כנפיהם כלפי מעלה וסוככו בכנפיהם על הכפורת. פניהם היו זה אל זה, כשהם מופנים אל הכפורת.
וַיִּהְי֣וּ הַכְּרֻבִים֩ פֹּרְשֵׂ֨י כְנָפַ֜יִם לְמַ֗עְלָה סֹֽכְכִ֤ים בְּכַנְפֵיהֶם֙ עַל־הַכַּפֹּ֔רֶת וּפְנֵיהֶ֖ם אִ֣ישׁ אֶל־אָחִ֑יו אֶל־הַכַּפֹּ֔רֶת הָי֖וּ פְּנֵ֥י הַכְּרֻבִֽים׃ (פ)הוא עשה את השולחן מעצי שיטים. אורכו היה שתי אמות, רוחבו אמה וגובהו אמה וחצי.
וַיַּ֥עַשׂ אֶת־הַשֻּׁלְחָ֖ן עֲצֵ֣י שִׁטִּ֑ים אַמָּתַ֤יִם אָרְכּוֹ֙ וְאַמָּ֣ה רָחְבּ֔וֹ וְאַמָּ֥ה וָחֵ֖צִי קֹמָתֽוֹ׃הוא ציפה את השולחן בזהב טהור ועשה סביבו זר זהב.
וַיְצַ֥ף אֹת֖וֹ זָהָ֣ב טָה֑וֹר וַיַּ֥עַשׂ ל֛וֹ זֵ֥ר זָהָ֖ב סָבִֽיב׃הוא עשה לשולחן מסגרת בגובה טפח מסביב, ועשה גם למסגרת זר זהב סביב.
וַיַּ֨עַשׂ ל֥וֹ מִסְגֶּ֛רֶת טֹ֖פַח סָבִ֑יב וַיַּ֧עַשׂ זֵר־זָהָ֛ב לְמִסְגַּרְתּ֖וֹ סָבִֽיב׃טפח הוא יחידת מידה עתיקה; אין כאן המרה למידה מודרנית.
הוא יצק לשולחן ארבע טבעות זהב וקבע אותן בארבע הפינות, ליד ארבע רגליו.
וַיִּצֹ֣ק ל֔וֹ אַרְבַּ֖ע טַבְּעֹ֣ת זָהָ֑ב וַיִּתֵּן֙ אֶת־הַטַּבָּעֹ֔ת עַ֚ל אַרְבַּ֣ע הַפֵּאֹ֔ת אֲשֶׁ֖ר לְאַרְבַּ֥ע רַגְלָֽיו׃הטבעות היו סמוך למסגרת ושימשו בתי אחיזה למוטות שבהם נשאו את השולחן.
לְעֻמַּת֙ הַמִּסְגֶּ֔רֶת הָי֖וּ הַטַּבָּעֹ֑ת בָּתִּים֙ לַבַּדִּ֔ים לָשֵׂ֖את אֶת־הַשֻּׁלְחָֽן׃הוא עשה את מוטות הנשיאה מעצי שיטים וציפה אותם בזהב, כדי לשאת את השולחן.
וַיַּ֤עַשׂ אֶת־הַבַּדִּים֙ עֲצֵ֣י שִׁטִּ֔ים וַיְצַ֥ף אֹתָ֖ם זָהָ֑ב לָשֵׂ֖את אֶת־הַשֻּׁלְחָֽן׃הוא עשה מזהב טהור את כלי השולחן: את הקערות, הכפות, המנקיות והקשות ששימשו לעבודתו.
וַיַּ֜עַשׂ אֶֽת־הַכֵּלִ֣ים ׀ אֲשֶׁ֣ר עַל־הַשֻּׁלְחָ֗ן אֶת־קְעָרֹתָ֤יו וְאֶת־כַּפֹּתָיו֙ וְאֵת֙ מְנַקִּיֹּתָ֔יו וְאֶת־הַקְּשָׂוֺ֔ת אֲשֶׁ֥ר יֻסַּ֖ךְ בָּהֵ֑ן זָהָ֖ב טָהֽוֹר׃ (פ)המונחים "מנקיות" ו"קשות" הם שמות עתיקים לכלים; תפקידם המדויק אינו מפורט כאן.
הוא עשה את המנורה מזהב טהור כמקשה אחת. הבסיס, הקנה, הגביעים, הכפתורים והפרחים היו כולם חלק ממנה.
וַיַּ֥עַשׂ אֶת־הַמְּנֹרָ֖ה זָהָ֣ב טָה֑וֹר מִקְשָׁ֞ה עָשָׂ֤ה אֶת־הַמְּנֹרָה֙ יְרֵכָ֣הּ וְקָנָ֔הּ גְּבִיעֶ֛יהָ כַּפְתֹּרֶ֥יהָ וּפְרָחֶ֖יהָ מִמֶּ֥נָּה הָיֽוּ׃שישה קנים יצאו מצדי המנורה: שלושה מן הצד האחד ושלושה מן הצד השני.
וְשִׁשָּׁ֣ה קָנִ֔ים יֹצְאִ֖ים מִצִּדֶּ֑יהָ שְׁלֹשָׁ֣ה ׀ קְנֵ֣י מְנֹרָ֗ה מִצִּדָּהּ֙ הָֽאֶחָ֔ד וּשְׁלֹשָׁה֙ קְנֵ֣י מְנֹרָ֔ה מִצִּדָּ֖הּ הַשֵּׁנִֽי׃בכל אחד מששת הקנים היו שלושה גביעים בעיצוב דמוי שקד, יחד עם כפתור ופרח.
שְׁלֹשָׁ֣ה גְ֠בִעִים מְֽשֻׁקָּדִ֞ים בַּקָּנֶ֣ה הָאֶחָד֮ כַּפְתֹּ֣ר וָפֶרַח֒ וּשְׁלֹשָׁ֣ה גְבִעִ֗ים מְשֻׁקָּדִ֛ים בְּקָנֶ֥ה אֶחָ֖ד כַּפְתֹּ֣ר וָפָ֑רַח כֵּ֚ן לְשֵׁ֣שֶׁת הַקָּנִ֔ים הַיֹּצְאִ֖ים מִן־הַמְּנֹרָֽה׃בגוף המנורה עצמו היו ארבעה גביעים בעיצוב דמוי שקד, עם הכפתורים והפרחים שלה.
וּבַמְּנֹרָ֖ה אַרְבָּעָ֣ה גְבִעִ֑ים מְשֻׁ֨קָּדִ֔ים כַּפְתֹּרֶ֖יהָ וּפְרָחֶֽיהָ׃מתחת לכל זוג קנים היוצאים מן המנורה היה כפתור אחד, וכך בשלושת זוגות הקנים.
וְכַפְתֹּ֡ר תַּחַת֩ שְׁנֵ֨י הַקָּנִ֜ים מִמֶּ֗נָּה וְכַפְתֹּר֙ תַּ֣חַת שְׁנֵ֤י הַקָּנִים֙ מִמֶּ֔נָּה וְכַפְתֹּ֕ר תַּֽחַת־שְׁנֵ֥י הַקָּנִ֖ים מִמֶּ֑נָּה לְשֵׁ֙שֶׁת֙ הַקָּנִ֔ים הַיֹּצְאִ֖ים מִמֶּֽנָּה׃הכפתורים והקנים היו חלק מן המנורה עצמה. כולה נעשתה כמקשה אחת של זהב טהור.
כַּפְתֹּרֵיהֶ֥ם וּקְנֹתָ֖ם מִמֶּ֣נָּה הָי֑וּ כֻּלָּ֛הּ מִקְשָׁ֥ה אַחַ֖ת זָהָ֥ב טָהֽוֹר׃הוא עשה את שבעת נרות המנורה, את המלקחיים שלה ואת המחתות שלה מזהב טהור.
וַיַּ֥עַשׂ אֶת־נֵרֹתֶ֖יהָ שִׁבְעָ֑ה וּמַלְקָחֶ֥יהָ וּמַחְתֹּתֶ֖יהָ זָהָ֥ב טָהֽוֹר׃מכיכר אחת של זהב טהור הוא עשה את המנורה ואת כל כליה.
כִּכָּ֛ר זָהָ֥ב טָה֖וֹר עָשָׂ֣ה אֹתָ֑הּ וְאֵ֖ת כָּל־כֵּלֶֽיהָ׃ (פ)כיכר היא יחידת משקל עתיקה; אין כאן המרה למשקל מודרני.
הוא עשה את מזבח הקטורת מעצי שיטים. אורכו אמה, רוחבו אמה והוא היה מרובע. גובהו שתי אמות, וקרנותיו היו חלק ממנו.
וַיַּ֛עַשׂ אֶת־מִזְבַּ֥ח הַקְּטֹ֖רֶת עֲצֵ֣י שִׁטִּ֑ים אַמָּ֣ה אָרְכּוֹ֩ וְאַמָּ֨ה רָחְבּ֜וֹ רָב֗וּעַ וְאַמָּתַ֙יִם֙ קֹֽמָת֔וֹ מִמֶּ֖נּוּ הָי֥וּ קַרְנֹתָֽיו׃הוא ציפה בזהב טהור את חלקו העליון של המזבח, את קירותיו מסביב ואת קרנותיו, ועשה לו זר זהב סביב.
וַיְצַ֨ף אֹת֜וֹ זָהָ֣ב טָה֗וֹר אֶת־גַּגּ֧וֹ וְאֶת־קִירֹתָ֛יו סָבִ֖יב וְאֶת־קַרְנֹתָ֑יו וַיַּ֥עַשׂ ל֛וֹ זֵ֥ר זָהָ֖ב סָבִֽיב׃מתחת לזר הוא עשה שתי טבעות זהב, אחת בכל צד. הטבעות שימשו בתי אחיזה למוטות שבהם נשאו את המזבח.
וּשְׁתֵּי֩ טַבְּעֹ֨ת זָהָ֜ב עָֽשָׂה־ל֣וֹ ׀ מִתַּ֣חַת לְזֵר֗וֹ עַ֚ל שְׁתֵּ֣י צַלְעֹתָ֔יו עַ֖ל שְׁנֵ֣י צִדָּ֑יו לְבָתִּ֣ים לְבַדִּ֔ים לָשֵׂ֥את אֹת֖וֹ בָּהֶֽם׃הוא עשה את מוטות הנשיאה מעצי שיטים וציפה אותם בזהב.
וַיַּ֥עַשׂ אֶת־הַבַּדִּ֖ים עֲצֵ֣י שִׁטִּ֑ים וַיְצַ֥ף אֹתָ֖ם זָהָֽב׃הוא הכין את שמן משחת הקודש ואת קטורת הבשמים הטהורה, בעבודה מקצועית של רוקח.
וַיַּ֜עַשׂ אֶת־שֶׁ֤מֶן הַמִּשְׁחָה֙ קֹ֔דֶשׁ וְאֶת־קְטֹ֥רֶת הַסַּמִּ֖ים טָה֑וֹר מַעֲשֵׂ֖ה רֹקֵֽחַ׃ (פ)Tanach with Ta'amei Hamikra · ניקוד וטעמי מקרא
וַיַּ֧עַשׂ בְּצַלְאֵ֛ל אֶת־הָאָרֹ֖ן עֲצֵ֣י שִׁטִּ֑ים אַמָּתַ֨יִם וָחֵ֜צִי אָרְכּ֗וֹ וְאַמָּ֤ה וָחֵ֙צִי֙ רָחְבּ֔וֹ וְאַמָּ֥ה וָחֵ֖צִי קֹמָתֽוֹ׃
וַיְצַפֵּ֛הוּ זָהָ֥ב טָה֖וֹר מִבַּ֣יִת וּמִח֑וּץ וַיַּ֥עַשׂ ל֛וֹ זֵ֥ר זָהָ֖ב סָבִֽיב׃
וַיִּצֹ֣ק ל֗וֹ אַרְבַּע֙ טַבְּעֹ֣ת זָהָ֔ב עַ֖ל אַרְבַּ֣ע פַּעֲמֹתָ֑יו וּשְׁתֵּ֣י טַבָּעֹ֗ת עַל־צַלְעוֹ֙ הָֽאֶחָ֔ת וּשְׁתֵּי֙ טַבָּע֔וֹת עַל־צַלְע֖וֹ הַשֵּׁנִֽית׃
וַיַּ֥עַשׂ בַּדֵּ֖י עֲצֵ֣י שִׁטִּ֑ים וַיְצַ֥ף אֹתָ֖ם זָהָֽב׃
וַיָּבֵ֤א אֶת־הַבַּדִּים֙ בַּטַּבָּעֹ֔ת עַ֖ל צַלְעֹ֣ת הָאָרֹ֑ן לָשֵׂ֖את אֶת־הָאָרֹֽן׃
וַיַּ֥עַשׂ כַּפֹּ֖רֶת זָהָ֣ב טָה֑וֹר אַמָּתַ֤יִם וָחֵ֙צִי֙ אָרְכָּ֔הּ וְאַמָּ֥ה וָחֵ֖צִי רָחְבָּֽהּ׃
וַיַּ֛עַשׂ שְׁנֵ֥י כְרֻבִ֖ים זָהָ֑ב מִקְשָׁה֙ עָשָׂ֣ה אֹתָ֔ם מִשְּׁנֵ֖י קְצ֥וֹת הַכַּפֹּֽרֶת׃
כְּרוּב־אֶחָ֤ד מִקָּצָה֙ מִזֶּ֔ה וּכְרוּב־אֶחָ֥ד מִקָּצָ֖ה מִזֶּ֑ה מִן־הַכַּפֹּ֛רֶת עָשָׂ֥ה אֶת־הַכְּרֻבִ֖ים מִשְּׁנֵ֥י קצוותו [קְצוֹתָֽיו׃]
וַיִּהְי֣וּ הַכְּרֻבִים֩ פֹּרְשֵׂ֨י כְנָפַ֜יִם לְמַ֗עְלָה סֹֽכְכִ֤ים בְּכַנְפֵיהֶם֙ עַל־הַכַּפֹּ֔רֶת וּפְנֵיהֶ֖ם אִ֣ישׁ אֶל־אָחִ֑יו אֶל־הַכַּפֹּ֔רֶת הָי֖וּ פְּנֵ֥י הַכְּרֻבִֽים׃ (פ)
וַיַּ֥עַשׂ אֶת־הַשֻּׁלְחָ֖ן עֲצֵ֣י שִׁטִּ֑ים אַמָּתַ֤יִם אָרְכּוֹ֙ וְאַמָּ֣ה רָחְבּ֔וֹ וְאַמָּ֥ה וָחֵ֖צִי קֹמָתֽוֹ׃
וַיְצַ֥ף אֹת֖וֹ זָהָ֣ב טָה֑וֹר וַיַּ֥עַשׂ ל֛וֹ זֵ֥ר זָהָ֖ב סָבִֽיב׃
וַיַּ֨עַשׂ ל֥וֹ מִסְגֶּ֛רֶת טֹ֖פַח סָבִ֑יב וַיַּ֧עַשׂ זֵר־זָהָ֛ב לְמִסְגַּרְתּ֖וֹ סָבִֽיב׃
וַיִּצֹ֣ק ל֔וֹ אַרְבַּ֖ע טַבְּעֹ֣ת זָהָ֑ב וַיִּתֵּן֙ אֶת־הַטַּבָּעֹ֔ת עַ֚ל אַרְבַּ֣ע הַפֵּאֹ֔ת אֲשֶׁ֖ר לְאַרְבַּ֥ע רַגְלָֽיו׃
לְעֻמַּת֙ הַמִּסְגֶּ֔רֶת הָי֖וּ הַטַּבָּעֹ֑ת בָּתִּים֙ לַבַּדִּ֔ים לָשֵׂ֖את אֶת־הַשֻּׁלְחָֽן׃
וַיַּ֤עַשׂ אֶת־הַבַּדִּים֙ עֲצֵ֣י שִׁטִּ֔ים וַיְצַ֥ף אֹתָ֖ם זָהָ֑ב לָשֵׂ֖את אֶת־הַשֻּׁלְחָֽן׃
וַיַּ֜עַשׂ אֶֽת־הַכֵּלִ֣ים ׀ אֲשֶׁ֣ר עַל־הַשֻּׁלְחָ֗ן אֶת־קְעָרֹתָ֤יו וְאֶת־כַּפֹּתָיו֙ וְאֵת֙ מְנַקִּיֹּתָ֔יו וְאֶת־הַקְּשָׂוֺ֔ת אֲשֶׁ֥ר יֻסַּ֖ךְ בָּהֵ֑ן זָהָ֖ב טָהֽוֹר׃ (פ)
וַיַּ֥עַשׂ אֶת־הַמְּנֹרָ֖ה זָהָ֣ב טָה֑וֹר מִקְשָׁ֞ה עָשָׂ֤ה אֶת־הַמְּנֹרָה֙ יְרֵכָ֣הּ וְקָנָ֔הּ גְּבִיעֶ֛יהָ כַּפְתֹּרֶ֥יהָ וּפְרָחֶ֖יהָ מִמֶּ֥נָּה הָיֽוּ׃
וְשִׁשָּׁ֣ה קָנִ֔ים יֹצְאִ֖ים מִצִּדֶּ֑יהָ שְׁלֹשָׁ֣ה ׀ קְנֵ֣י מְנֹרָ֗ה מִצִּדָּהּ֙ הָֽאֶחָ֔ד וּשְׁלֹשָׁה֙ קְנֵ֣י מְנֹרָ֔ה מִצִּדָּ֖הּ הַשֵּׁנִֽי׃
שְׁלֹשָׁ֣ה גְ֠בִעִים מְֽשֻׁקָּדִ֞ים בַּקָּנֶ֣ה הָאֶחָד֮ כַּפְתֹּ֣ר וָפֶרַח֒ וּשְׁלֹשָׁ֣ה גְבִעִ֗ים מְשֻׁקָּדִ֛ים בְּקָנֶ֥ה אֶחָ֖ד כַּפְתֹּ֣ר וָפָ֑רַח כֵּ֚ן לְשֵׁ֣שֶׁת הַקָּנִ֔ים הַיֹּצְאִ֖ים מִן־הַמְּנֹרָֽה׃
וּבַמְּנֹרָ֖ה אַרְבָּעָ֣ה גְבִעִ֑ים מְשֻׁ֨קָּדִ֔ים כַּפְתֹּרֶ֖יהָ וּפְרָחֶֽיהָ׃
וְכַפְתֹּ֡ר תַּחַת֩ שְׁנֵ֨י הַקָּנִ֜ים מִמֶּ֗נָּה וְכַפְתֹּר֙ תַּ֣חַת שְׁנֵ֤י הַקָּנִים֙ מִמֶּ֔נָּה וְכַפְתֹּ֕ר תַּֽחַת־שְׁנֵ֥י הַקָּנִ֖ים מִמֶּ֑נָּה לְשֵׁ֙שֶׁת֙ הַקָּנִ֔ים הַיֹּצְאִ֖ים מִמֶּֽנָּה׃
כַּפְתֹּרֵיהֶ֥ם וּקְנֹתָ֖ם מִמֶּ֣נָּה הָי֑וּ כֻּלָּ֛הּ מִקְשָׁ֥ה אַחַ֖ת זָהָ֥ב טָהֽוֹר׃
וַיַּ֥עַשׂ אֶת־נֵרֹתֶ֖יהָ שִׁבְעָ֑ה וּמַלְקָחֶ֥יהָ וּמַחְתֹּתֶ֖יהָ זָהָ֥ב טָהֽוֹר׃
כִּכָּ֛ר זָהָ֥ב טָה֖וֹר עָשָׂ֣ה אֹתָ֑הּ וְאֵ֖ת כָּל־כֵּלֶֽיהָ׃ (פ)
וַיַּ֛עַשׂ אֶת־מִזְבַּ֥ח הַקְּטֹ֖רֶת עֲצֵ֣י שִׁטִּ֑ים אַמָּ֣ה אָרְכּוֹ֩ וְאַמָּ֨ה רָחְבּ֜וֹ רָב֗וּעַ וְאַמָּתַ֙יִם֙ קֹֽמָת֔וֹ מִמֶּ֖נּוּ הָי֥וּ קַרְנֹתָֽיו׃
וַיְצַ֨ף אֹת֜וֹ זָהָ֣ב טָה֗וֹר אֶת־גַּגּ֧וֹ וְאֶת־קִירֹתָ֛יו סָבִ֖יב וְאֶת־קַרְנֹתָ֑יו וַיַּ֥עַשׂ ל֛וֹ זֵ֥ר זָהָ֖ב סָבִֽיב׃
וּשְׁתֵּי֩ טַבְּעֹ֨ת זָהָ֜ב עָֽשָׂה־ל֣וֹ ׀ מִתַּ֣חַת לְזֵר֗וֹ עַ֚ל שְׁתֵּ֣י צַלְעֹתָ֔יו עַ֖ל שְׁנֵ֣י צִדָּ֑יו לְבָתִּ֣ים לְבַדִּ֔ים לָשֵׂ֥את אֹת֖וֹ בָּהֶֽם׃
וַיַּ֥עַשׂ אֶת־הַבַּדִּ֖ים עֲצֵ֣י שִׁטִּ֑ים וַיְצַ֥ף אֹתָ֖ם זָהָֽב׃
וַיַּ֜עַשׂ אֶת־שֶׁ֤מֶן הַמִּשְׁחָה֙ קֹ֔דֶשׁ וְאֶת־קְטֹ֥רֶת הַסַּמִּ֖ים טָה֑וֹר מַעֲשֵׂ֖ה רֹקֵֽחַ׃ (פ)
התמונה השלמה
הפרק מתאר את ייצור כלי הקודש לאחר הכנת מבנה המשכן. בצלאל מכין את הארון ואת הכפורת, ולאחר מכן מתוארים השולחן, המנורה, מזבח הקטורת ושתי התערובות המקודשות.
בצלאל עושה את הארון מעצי שיטים במידות שנקבעו, מצפה אותו בזהב ומכין לו טבעות ומוטות נשיאה. מעליו נעשית כפורת מזהב טהור, ומשני קצותיה שני כרובים העשויים כחלק ממנה. הכרובים פורשים כנפיים מעל הכפורת ופונים זה אל זה.
השולחן נעשה מעצי שיטים ומצופה בזהב טהור. מסביבו מסגרת וזר זהב, ובפינותיו טבעות למוטות הנשיאה. גם המוטות מצופים בזהב. כלי השולחן השונים נעשים כולם מזהב טהור.
המנורה נעשית כמקשה אחת מזהב טהור. מן הגוף המרכזי יוצאים שישה קנים, שלושה לכל צד, והיא מעוטרת בגביעים דמויי שקד, כפתורים ופרחים. גם שבעת הנרות וכלי הטיפול בהם עשויים מזהב טהור. המנורה וכל כליה נעשים מכיכר זהב אחת.
מזבח הקטורת נעשה מעצי שיטים, מצופה בזהב ומצויד בטבעות ובמוטות נשיאה. בסיום הפרק מוכנים גם שמן משחת הקודש וקטורת הבשמים הטהורה, במלאכת רוקח.
הפרק עובר כלי אחר כלי ומציג את הביצוע המעשי של כלי הקודש, מן הארון שבמרכז היחידה ועד שמן המשחה והקטורת.
מעבר לקריאה הראשונה
מבחר ממקורות חז״ל, בהסבר עכשווי. דברי המקור המצוטטים מובחנים מן ההסבר; פירושי מפרשים מובאים בהמשך ובנפרד.
״את מוצא כל מה שהיה במשכן על הדר היה עשוי״
תנחומא בובר מתאר את מלאכת המשכן כסדרה מסודרת של שלבים וכלים. הוא מזכיר תחילה את מבנה המשכן, אחר כך את הפרוכת, הארון והכפורת, ובהמשך את השולחן והמנורה. המדרש רואה בסדר הזה ארגון מכוון ומשווה אותו לדרך שבה מסודר מקום מלכותי. הפרק שלנו עצמו אינו מסביר את הסיבה לסדר שבו הכלים נזכרים. הוא פשוט מתאר את ביצועם בזה אחר זה. ההסבר על סדר של הדר ועל הקבלה לסדר מלכותי הוא רובד מדרשי של חז״ל, ולא פרט שנאמר במפורש בתיאור הבנייה.
תנחומא בובר, ויקהל י׳:ב׳ ↗״שָׁלֹש תֵּבוֹת עָשָׂה בְּצַלְאֵל אֶת הָאָרוֹן, שְׁתַּיִם שֶׁל זָהָב וְאַחַת שֶׁל עֵץ.״
מדרש תנחומא מסביר כיצד לדעת חז״ל אפשר להבין את הציווי שהארון יהיה מעץ ובכל זאת מצופה בזהב מבפנים ומבחוץ. לפי הדרשה, בצלאל יצר שלוש תיבות: אחת מעץ ושתי תיבות מזהב, והכניס אותן זו בתוך זו כך שהעץ היה מכוסה בזהב משני צדדיו. הפרק עצמו אינו מתאר את שיטת הבנייה הזאת. הוא אומר שהארון נעשה מעצי שיטים ושבצלאל ציפה אותו בזהב טהור מבפנים ומבחוץ. תיאור שלוש התיבות הוא הסבר מדרשי של חז״ל לאופן שבו ניתן היה לבצע את הציפוי.
מדרש תנחומא, ויקהל ז׳:ג׳ ↗״מְכֻוָּנִים זֶה לָזֶה, שֶׁנֶּאֱמַר: וּפְנֵיהֶם אִישׁ אֶל אָחִיו״
מדרש תנחומא מתמקד בכיוון פניהם של הכרובים. הוא מצטט את תיאורם כמי שפונים זה אל זה ומקשר את העמדה הזאת לכיסא הכבוד ולרעיון של התאמה בין הכרובים לבין מציאות שמימית שהמדרש מתאר. בפשט הפרק, התיאור מוחשי ומדויק יותר: הכרובים פורשים את כנפיהם כלפי מעלה, מסוככים על הכפורת, פניהם זה אל זה ופניהם מופנות גם אל הכפורת. הקישור לכיסא הכבוד הוא פירוש מדרשי של חז״ל ואינו חלק מן התיאור הישיר של כלי המשכן.
מדרש תנחומא, ויקהל ז׳:י׳ ↗״לְפִי שֶׁנָּתַן נַפְשׁוֹ עַל הַמְּלָאכָה יוֹתֵר מִשְּׁאָר חֲכָמִים, נִקְרֵאת עַל שְׁמוֹ״
רש״י שואל מדוע דווקא בארון נאמר במפורש "ויעש בצלאל", אף שבמלאכת המשכן פעלו בעלי מלאכה רבים. הוא מביא הסבר מדרשי שלפיו בצלאל השקיע במלאכה יותר משאר החכמים, ולכן המלאכה הזאת נקראת על שמו. בפשט הפרק נאמר בפשטות שבצלאל עשה את הארון, ואין בפסוק הסבר מפורש מדוע שמו מודגש כאן. ההסבר על מידת ההשקעה שלו הוא פירוש מאוחר שרש״י מביא, ולכן אין להפוך אותו לעובדה המסופרת בתוך תיאור הבנייה עצמו.
רש״י על שמות 37:1:1 ↗״לֹא פֵּרֵשׁ בְּאֵלּוּ כַּאֲשֶׁר פֵּרֵשׁ בַּאֲחֵרִים״
רמב״ן מבחין בין הפירוט הרב שניתן בפרק לכלי המשכן לבין הפסוק הקצר על שמן המשחה וקטורת הבשמים. לדבריו, התורה אינה חוזרת כאן על רשימת המרכיבים ועל כל שלבי ההכנה, אלא מסתפקת בקביעה שהדברים נעשו כמעשה רוקח. רמב״ן מסביר שהקיצור קשור גם לאופן שבו נוסחו קודם הציוויים על התערובות האלה. מבחינתו, הביטוי "מעשה רוקח" מלמד שהן הוכנו לפי הידע המקצועי המתאים. זהו הסבר פרשני למבנה המקוצר של הפסוק, ולא רשימת מרכיבים נוספת שהפרק עצמו מוסר.
רמב״ן על שמות 37:29:1 ↗״ויעש בצלאל. בעבור כבוד הארון. גם הוא עשה כל כלי הקדש.״
אבן עזרא מסביר שהזכרת שמו של בצלאל דווקא בתחילת עשיית הארון קשורה לכבודו המיוחד של הארון. הוא מוסיף שלדעתו בצלאל עשה גם את כלי הקודש האחרים, אף ששמו אינו חוזר לפני כל כלי וכלי בפרק. הפסוק עצמו מייחס לבצלאל במפורש את עשיית הארון, ובהמשך עובר ללשון כללית יותר של "ויעש". אבן עזרא קורא את הרצף כממשיך להתייחס לבצלאל גם בהמשך. זו הכרעה פרשנית שלו לגבי נושא הפעלים בפרק, ולא פרט שנאמר במפורש בכל אחד מן הפסוקים.
אבן עזרא על שמות 37:1:1 ↗