בצלאל, אהליאב וכל בעלי החוכמה שה׳ נתן בהם חוכמה ותבונה כדי לדעת לעשות את מלאכת הקודש, יעשו את הכול כפי שה׳ ציווה.
וְעָשָׂה֩ בְצַלְאֵ֨ל וְאָהֳלִיאָ֜ב וְכֹ֣ל ׀ אִ֣ישׁ חֲכַם־לֵ֗ב אֲשֶׁר֩ נָתַ֨ן יְהוָ֜ה חָכְמָ֤ה וּתְבוּנָה֙ בָּהֵ֔מָּה לָדַ֣עַת לַעֲשֹׂ֔ת אֶֽת־כָּל־מְלֶ֖אכֶת עֲבֹדַ֣ת הַקֹּ֑דֶשׁ לְכֹ֥ל אֲשֶׁר־צִוָּ֖ה יְהוָֽה׃שמות · פרק לו׳
התרומות נפסקות ומלאכת המשכן מתחילה
בצלאל, אהליאב ושאר בעלי המלאכה מקבלים את התרומות, העם מביא יותר מן הדרוש, ומשה עוצר את האיסוף. לאחר מכן נבנים יריעות המשכן, כיסוייו, קרשיו, בריחיו והמסכים.
להקשיב. להבין. להתחבר.
הפרק בקול
שמות לו׳ · סיפור והסבר
הסיפור המלא, בהאזנה אחת.
ריחוף על פסוק מציג את המקור. במגע — לחיצה ממושכת או כפתור ״המקור״.
א׳–ז׳
בעלי המלאכה והפסקת התרומות
משה קרא לבצלאל, לאהליאב ולכל בעלי החוכמה שה׳ נתן חוכמה בלבם, לכל מי שלבו הניע אותו לגשת אל המלאכה ולעשות אותה.
וַיִּקְרָ֣א מֹשֶׁ֗ה אֶל־בְּצַלְאֵ֘ל וְאֶל־אָֽהֳלִיאָב֒ וְאֶל֙ כָּל־אִ֣ישׁ חֲכַם־לֵ֔ב אֲשֶׁ֨ר נָתַ֧ן יְהוָ֛ה חָכְמָ֖ה בְּלִבּ֑וֹ כֹּ֚ל אֲשֶׁ֣ר נְשָׂא֣וֹ לִבּ֔וֹ לְקָרְבָ֥ה אֶל־הַמְּלָאכָ֖ה לַעֲשֹׂ֥ת אֹתָֽהּ׃בעלי המלאכה לקחו מלפני משה את כל התרומה שבני ישראל הביאו לצורך מלאכת הקודש. ובני ישראל המשיכו להביא אל משה נדבות בכל בוקר.
וַיִּקְח֞וּ מִלִּפְנֵ֣י מֹשֶׁ֗ה אֵ֤ת כָּל־הַתְּרוּמָה֙ אֲשֶׁ֨ר הֵבִ֜יאוּ בְּנֵ֣י יִשְׂרָאֵ֗ל לִמְלֶ֛אכֶת עֲבֹדַ֥ת הַקֹּ֖דֶשׁ לַעֲשֹׂ֣ת אֹתָ֑הּ וְ֠הֵם הֵבִ֨יאוּ אֵלָ֥יו ע֛וֹד נְדָבָ֖ה בַּבֹּ֥קֶר בַּבֹּֽקֶר׃כל בעלי החוכמה שעבדו במלאכת הקודש באו, כל אחד מן העבודה שבה עסק.
וַיָּבֹ֙אוּ֙ כָּל־הַ֣חֲכָמִ֔ים הָעֹשִׂ֕ים אֵ֖ת כָּל־מְלֶ֣אכֶת הַקֹּ֑דֶשׁ אִֽישׁ־אִ֥ישׁ מִמְּלַאכְתּ֖וֹ אֲשֶׁר־הֵ֥מָּה עֹשִֽׂים׃הם אמרו למשה: העם מביא יותר מן הכמות הדרושה למלאכה שה׳ ציווה לעשות.
וַיֹּאמְרוּ֙ אֶל־מֹשֶׁ֣ה לֵּאמֹ֔ר מַרְבִּ֥ים הָעָ֖ם לְהָבִ֑יא מִדֵּ֤י הָֽעֲבֹדָה֙ לַמְּלָאכָ֔ה אֲשֶׁר־צִוָּ֥ה יְהוָ֖ה לַעֲשֹׂ֥ת אֹתָֽהּ׃משה ציווה להעביר הודעה במחנה: איש ואישה לא יכינו עוד דבר לתרומת הקודש. כך הפסיק העם להביא.
וַיְצַ֣ו מֹשֶׁ֗ה וַיַּעֲבִ֨ירוּ ק֥וֹל בַּֽמַּחֲנֶה֮ לֵאמֹר֒ אִ֣ישׁ וְאִשָּׁ֗ה אַל־יַעֲשׂוּ־ע֛וֹד מְלָאכָ֖ה לִתְרוּמַ֣ת הַקֹּ֑דֶשׁ וַיִּכָּלֵ֥א הָעָ֖ם מֵהָבִֽיא׃החומרים שהובאו הספיקו לכל המלאכה שצריך היה לעשות, ואף נשאר עודף.
וְהַמְּלָאכָ֗ה הָיְתָ֥ה דַיָּ֛ם לְכָל־הַמְּלָאכָ֖ה לַעֲשׂ֣וֹת אֹתָ֑הּ וְהוֹתֵֽר׃ (ס)על המילים
רש״י מפרש ש"המלאכה" כאן כוללת את מלאכת הבאת החומרים.
ח׳–י״ט
יריעות המשכן וכיסוייו
בעלי החוכמה שבין עושי המלאכה הכינו למשכן עשר יריעות משש שזור, תכלת, ארגמן ותולעת שני. הם עשו בהן כרובים בעבודת אריגה אומנותית.
וַיַּעֲשׂ֨וּ כָל־חֲכַם־לֵ֜ב בְּעֹשֵׂ֧י הַמְּלָאכָ֛ה אֶת־הַמִּשְׁכָּ֖ן עֶ֣שֶׂר יְרִיעֹ֑ת שֵׁ֣שׁ מָשְׁזָ֗ר וּתְכֵ֤לֶת וְאַרְגָּמָן֙ וְתוֹלַ֣עַת שָׁנִ֔י כְּרֻבִ֛ים מַעֲשֵׂ֥ה חֹשֵׁ֖ב עָשָׂ֥ה אֹתָֽם׃אורך כל יריעה היה עשרים ושמונה אמה ורוחבה ארבע אמות. לכל היריעות הייתה אותה מידה.
אֹ֜רֶךְ הַיְרִיעָ֣ה הָֽאַחַ֗ת שְׁמֹנֶ֤ה וְעֶשְׂרִים֙ בָּֽאַמָּ֔ה וְרֹ֙חַב֙ אַרְבַּ֣ע בָּֽאַמָּ֔ה הַיְרִיעָ֖ה הָאֶחָ֑ת מִדָּ֥ה אַחַ֖ת לְכָל־הַיְרִיעֹֽת׃על המילים
האמה היא יחידת מידה עתיקה; אין כאן המרה למידה מודרנית.
חמש מן היריעות חוברו זו לזו, וגם חמש היריעות האחרות חוברו זו לזו.
וַיְחַבֵּר֙ אֶת־חֲמֵ֣שׁ הַיְרִיעֹ֔ת אַחַ֖ת אֶל־אֶחָ֑ת וְחָמֵ֤שׁ יְרִיעֹת֙ חִבַּ֔ר אַחַ֖ת אֶל־אֶחָֽת׃בשפה של היריעה הקיצונית בקבוצה האחת נעשו לולאות תכלת, וכך נעשה גם בשפה של היריעה הקיצונית בקבוצה השנייה.
וַיַּ֜עַשׂ לֻֽלְאֹ֣ת תְּכֵ֗לֶת עַ֣ל שְׂפַ֤ת הַיְרִיעָה֙ הָֽאֶחָ֔ת מִקָּצָ֖ה בַּמַּחְבָּ֑רֶת כֵּ֤ן עָשָׂה֙ בִּשְׂפַ֣ת הַיְרִיעָ֔ה הַקִּ֣יצוֹנָ֔ה בַּמַּחְבֶּ֖רֶת הַשֵּׁנִֽית׃נעשו חמישים לולאות ביריעה האחת וחמישים לולאות בקצה היריעה שבקבוצה השנייה, כך שהלולאות עמדו זו מול זו.
חֲמִשִּׁ֣ים לֻלָאֹ֗ת עָשָׂה֮ בַּיְרִיעָ֣ה הָאֶחָת֒ וַחֲמִשִּׁ֣ים לֻלָאֹ֗ת עָשָׂה֙ בִּקְצֵ֣ה הַיְרִיעָ֔ה אֲשֶׁ֖ר בַּמַּחְבֶּ֣רֶת הַשֵּׁנִ֑ית מַקְבִּילֹת֙ הַלֻּ֣לָאֹ֔ת אַחַ֖ת אֶל־אֶחָֽת׃נעשו חמישים קרסי זהב, ובעזרתם חוברו שתי קבוצות היריעות זו לזו, כך שהמשכן נעשה יחידה אחת.
וַיַּ֕עַשׂ חֲמִשִּׁ֖ים קַרְסֵ֣י זָהָ֑ב וַיְחַבֵּ֨ר אֶת־הַיְרִעֹ֜ת אַחַ֤ת אֶל־אַחַת֙ בַּקְּרָסִ֔ים וַֽיְהִ֥י הַמִּשְׁכָּ֖ן אֶחָֽד׃ (ס)מעל המשכן נעשו יריעות מחומר עיזים בשביל האוהל: אחת עשרה יריעות.
וַיַּ֙עַשׂ֙ יְרִיעֹ֣ת עִזִּ֔ים לְאֹ֖הֶל עַל־הַמִּשְׁכָּ֑ן עַשְׁתֵּֽי־עֶשְׂרֵ֥ה יְרִיעֹ֖ת עָשָׂ֥ה אֹתָֽם׃אורך כל אחת מן היריעות היה שלושים אמה ורוחבה ארבע אמות. לכל אחת עשרה היריעות הייתה אותה מידה.
אֹ֜רֶךְ הַיְרִיעָ֣ה הָאַחַ֗ת שְׁלֹשִׁים֙ בָּֽאַמָּ֔ה וְאַרְבַּ֣ע אַמּ֔וֹת רֹ֖חַב הַיְרִיעָ֣ה הָאֶחָ֑ת מִדָּ֣ה אַחַ֔ת לְעַשְׁתֵּ֥י עֶשְׂרֵ֖ה יְרִיעֹֽת׃חמש מן היריעות חוברו לקבוצה אחת, ושש היריעות האחרות חוברו לקבוצה נפרדת.
וַיְחַבֵּ֛ר אֶת־חֲמֵ֥שׁ הַיְרִיעֹ֖ת לְבָ֑ד וְאֶת־שֵׁ֥שׁ הַיְרִיעֹ֖ת לְבָֽד׃נעשו חמישים לולאות בשפה של היריעה הקיצונית בקבוצה האחת, וחמישים לולאות בשפה של היריעה שבקבוצה השנייה.
וַיַּ֜עַשׂ לֻֽלָאֹ֣ת חֲמִשִּׁ֗ים עַ֚ל שְׂפַ֣ת הַיְרִיעָ֔ה הַקִּיצֹנָ֖ה בַּמַּחְבָּ֑רֶת וַחֲמִשִּׁ֣ים לֻלָאֹ֗ת עָשָׂה֙ עַל־שְׂפַ֣ת הַיְרִיעָ֔ה הַחֹבֶ֖רֶת הַשֵּׁנִֽית׃נעשו חמישים קרסי נחושת כדי לחבר את חלקי האוהל ליחידה אחת.
וַיַּ֛עַשׂ קַרְסֵ֥י נְחֹ֖שֶׁת חֲמִשִּׁ֑ים לְחַבֵּ֥ר אֶת־הָאֹ֖הֶל לִֽהְיֹ֥ת אֶחָֽד׃לאוהל נעשה כיסוי מעורות אילים צבועים באדום, ומעליו כיסוי מעורות תחשים.
וַיַּ֤עַשׂ מִכְסֶה֙ לָאֹ֔הֶל עֹרֹ֥ת אֵלִ֖ים מְאָדָּמִ֑ים וּמִכְסֵ֛ה עֹרֹ֥ת תְּחָשִׁ֖ים מִלְמָֽעְלָה׃ (ס)על המילים
הזיהוי המדויק של "תחשים" אינו מפורש בפרק.
כ׳–ל״ד
קרשי המשכן והבריחים
למשכן נעשו קרשים עומדים מעצי שיטים.
וַיַּ֥עַשׂ אֶת־הַקְּרָשִׁ֖ים לַמִּשְׁכָּ֑ן עֲצֵ֥י שִׁטִּ֖ים עֹמְדִֽים׃אורך כל קרש היה עשר אמות ורוחבו אמה וחצי.
עֶ֥שֶׂר אַמֹּ֖ת אֹ֣רֶךְ הַקָּ֑רֶשׁ וְאַמָּה֙ וַחֲצִ֣י הָֽאַמָּ֔ה רֹ֖חַב הַקֶּ֥רֶשׁ הָאֶחָֽד׃לכל קרש היו שתי ידות מחוברות בהתאמה זו לזו, וכך נעשה בכל קרשי המשכן.
שְׁתֵּ֣י יָדֹ֗ת לַקֶּ֙רֶשׁ֙ הָֽאֶחָ֔ד מְשֻׁלָּבֹ֔ת אַחַ֖ת אֶל־אֶחָ֑ת כֵּ֣ן עָשָׂ֔ה לְכֹ֖ל קַרְשֵׁ֥י הַמִּשְׁכָּֽן׃על המילים
"ידות" הן חלקי חיבור הבולטים מן הקרשים.
לצד הדרומי של המשכן נעשו עשרים קרשים.
וַיַּ֥עַשׂ אֶת־הַקְּרָשִׁ֖ים לַמִּשְׁכָּ֑ן עֶשְׂרִ֣ים קְרָשִׁ֔ים לִפְאַ֖ת נֶ֥גֶב תֵּימָֽנָה׃מתחת לעשרים הקרשים נעשו ארבעים אדני כסף: שני אדנים מתחת לכל קרש, אחד לכל אחת משתי ידות החיבור שלו.
וְאַרְבָּעִים֙ אַדְנֵי־כֶ֔סֶף עָשָׂ֕ה תַּ֖חַת עֶשְׂרִ֣ים הַקְּרָשִׁ֑ים שְׁנֵ֨י אֲדָנִ֜ים תַּֽחַת־הַקֶּ֤רֶשׁ הָאֶחָד֙ לִשְׁתֵּ֣י יְדֹתָ֔יו וּשְׁנֵ֧י אֲדָנִ֛ים תַּֽחַת־הַקֶּ֥רֶשׁ הָאֶחָ֖ד לִשְׁתֵּ֥י יְדֹתָֽיו׃לצד השני של המשכן, בצפון, נעשו עשרים קרשים.
וּלְצֶ֧לַע הַמִּשְׁכָּ֛ן הַשֵּׁנִ֖ית לִפְאַ֣ת צָפ֑וֹן עָשָׂ֖ה עֶשְׂרִ֥ים קְרָשִֽׁים׃לקרשים האלה נעשו ארבעים אדני כסף, שני אדנים מתחת לכל קרש.
וְאַרְבָּעִ֥ים אַדְנֵיהֶ֖ם כָּ֑סֶף שְׁנֵ֣י אֲדָנִ֗ים תַּ֚חַת הַקֶּ֣רֶשׁ הָאֶחָ֔ד וּשְׁנֵ֣י אֲדָנִ֔ים תַּ֖חַת הַקֶּ֥רֶשׁ הָאֶחָֽד׃לחלק האחורי של המשכן, בצד מערב, נעשו שישה קרשים.
וּֽלְיַרְכְּתֵ֥י הַמִּשְׁכָּ֖ן יָ֑מָּה עָשָׂ֖ה שִׁשָּׁ֥ה קְרָשִֽׁים׃נוספו שני קרשים לפינות המשכן בצדו האחורי.
וּשְׁנֵ֤י קְרָשִׁים֙ עָשָׂ֔ה לִמְקֻצְעֹ֖ת הַמִּשְׁכָּ֑ן בַּיַּרְכָתָֽיִם׃שני קרשי הפינה הוצמדו מלמטה ונפגשו יחד בחלקם העליון אל טבעת אחת. כך נעשה בשתי פינות המשכן.
וְהָי֣וּ תוֹאֲמִם֮ מִלְּמַטָּה֒ וְיַחְדָּ֗ו יִהְי֤וּ תַמִּים֙ אֶל־רֹאשׁ֔וֹ אֶל־הַטַּבַּ֖עַת הָאֶחָ֑ת כֵּ֚ן עָשָׂ֣ה לִשְׁנֵיהֶ֔ם לִשְׁנֵ֖י הַמִּקְצֹעֹֽת׃על המילים
מבנה החיבור בפינות מתואר כאן בלשון טכנית ותמציתית.
בסך הכול היו בצד הזה שמונה קרשים ושישה עשר אדני כסף, שני אדנים מתחת לכל קרש.
וְהָיוּ֙ שְׁמֹנָ֣ה קְרָשִׁ֔ים וְאַדְנֵיהֶ֣ם כֶּ֔סֶף שִׁשָּׁ֥ה עָשָׂ֖ר אֲדָנִ֑ים שְׁנֵ֤י אֲדָנִים֙ שְׁנֵ֣י אֲדָנִ֔ים תַּ֖חַת הַקֶּ֥רֶשׁ הָאֶחָֽד׃נעשו בריחים מעצי שיטים: חמישה לקרשים שבצד האחד של המשכן.
וַיַּ֥עַשׂ בְּרִיחֵ֖י עֲצֵ֣י שִׁטִּ֑ים חֲמִשָּׁ֕ה לְקַרְשֵׁ֥י צֶֽלַע־הַמִּשְׁכָּ֖ן הָאֶחָֽת׃חמישה בריחים נעשו גם לקרשים שבצד השני, ועוד חמישה לקרשים שבחלק האחורי של המשכן, בצד מערב.
וַחֲמִשָּׁ֣ה בְרִיחִ֔ם לְקַרְשֵׁ֥י צֶֽלַע־הַמִּשְׁכָּ֖ן הַשֵּׁנִ֑ית וַחֲמִשָּׁ֤ה בְרִיחִם֙ לְקַרְשֵׁ֣י הַמִּשְׁכָּ֔ן לַיַּרְכָתַ֖יִם יָֽמָּה׃הבריח האמצעי נעשה כך שיעבור בתוך הקרשים מן הקצה האחד עד הקצה האחר.
וַיַּ֖עַשׂ אֶת־הַבְּרִ֣יחַ הַתִּיכֹ֑ן לִבְרֹ֙חַ֙ בְּת֣וֹךְ הַקְּרָשִׁ֔ים מִן־הַקָּצֶ֖ה אֶל־הַקָּצֶֽה׃הקרשים צופו בזהב. גם הטבעות ששימשו בתי אחיזה לבריחים נעשו מזהב, והבריחים עצמם צופו בזהב.
וְֽאֶת־הַקְּרָשִׁ֞ים צִפָּ֣ה זָהָ֗ב וְאֶת־טַבְּעֹתָם֙ עָשָׂ֣ה זָהָ֔ב בָּתִּ֖ים לַבְּרִיחִ֑ם וַיְצַ֥ף אֶת־הַבְּרִיחִ֖ם זָהָֽב׃ל״ה–ל״ח
הפרוכת ומסך הפתח
הפרוכת נעשתה מתכלת, ארגמן, תולעת שני ושש שזור, ובה כרובים בעבודת אריגה אומנותית.
וַיַּ֙עַשׂ֙ אֶת־הַפָּרֹ֔כֶת תְּכֵ֧לֶת וְאַרְגָּמָ֛ן וְתוֹלַ֥עַת שָׁנִ֖י וְשֵׁ֣שׁ מָשְׁזָ֑ר מַעֲשֵׂ֥ה חֹשֵׁ֛ב עָשָׂ֥ה אֹתָ֖הּ כְּרֻבִֽים׃לפרוכת נעשו ארבעה עמודי שיטים מצופים זהב, עם ווי זהב וארבעה אדני כסף.
וַיַּ֣עַשׂ לָ֗הּ אַרְבָּעָה֙ עַמּוּדֵ֣י שִׁטִּ֔ים וַיְצַפֵּ֣ם זָהָ֔ב וָוֵיהֶ֖ם זָהָ֑ב וַיִּצֹ֣ק לָהֶ֔ם אַרְבָּעָ֖ה אַדְנֵי־כָֽסֶף׃לפתח האוהל נעשה מסך מתכלת, ארגמן, תולעת שני ושש שזור, בעבודת רקמה.
וַיַּ֤עַשׂ מָסָךְ֙ לְפֶ֣תַח הָאֹ֔הֶל תְּכֵ֧לֶת וְאַרְגָּמָ֛ן וְתוֹלַ֥עַת שָׁנִ֖י וְשֵׁ֣שׁ מָשְׁזָ֑ר מַעֲשֵׂ֖ה רֹקֵֽם׃למסך נעשו חמישה עמודים עם ווים. ראשי העמודים וחישוקיהם צופו בזהב, וחמשת האדנים שלהם נעשו מנחושת.
וְאֶת־עַמּוּדָ֤יו חֲמִשָּׁה֙ וְאֶת־וָ֣וֵיהֶ֔ם וְצִפָּ֧ה רָאשֵׁיהֶ֛ם וַחֲשֻׁקֵיהֶ֖ם זָהָ֑ב וְאַדְנֵיהֶ֥ם חֲמִשָּׁ֖ה נְחֹֽשֶׁת׃ (פ)Tanach with Ta'amei Hamikra · ניקוד וטעמי מקרא
א׳–ז׳
בעלי המלאכה והפסקת התרומות
וְעָשָׂה֩ בְצַלְאֵ֨ל וְאָהֳלִיאָ֜ב וְכֹ֣ל ׀ אִ֣ישׁ חֲכַם־לֵ֗ב אֲשֶׁר֩ נָתַ֨ן יְהוָ֜ה חָכְמָ֤ה וּתְבוּנָה֙ בָּהֵ֔מָּה לָדַ֣עַת לַעֲשֹׂ֔ת אֶֽת־כָּל־מְלֶ֖אכֶת עֲבֹדַ֣ת הַקֹּ֑דֶשׁ לְכֹ֥ל אֲשֶׁר־צִוָּ֖ה יְהוָֽה׃
וַיִּקְרָ֣א מֹשֶׁ֗ה אֶל־בְּצַלְאֵ֘ל וְאֶל־אָֽהֳלִיאָב֒ וְאֶל֙ כָּל־אִ֣ישׁ חֲכַם־לֵ֔ב אֲשֶׁ֨ר נָתַ֧ן יְהוָ֛ה חָכְמָ֖ה בְּלִבּ֑וֹ כֹּ֚ל אֲשֶׁ֣ר נְשָׂא֣וֹ לִבּ֔וֹ לְקָרְבָ֥ה אֶל־הַמְּלָאכָ֖ה לַעֲשֹׂ֥ת אֹתָֽהּ׃
וַיִּקְח֞וּ מִלִּפְנֵ֣י מֹשֶׁ֗ה אֵ֤ת כָּל־הַתְּרוּמָה֙ אֲשֶׁ֨ר הֵבִ֜יאוּ בְּנֵ֣י יִשְׂרָאֵ֗ל לִמְלֶ֛אכֶת עֲבֹדַ֥ת הַקֹּ֖דֶשׁ לַעֲשֹׂ֣ת אֹתָ֑הּ וְ֠הֵם הֵבִ֨יאוּ אֵלָ֥יו ע֛וֹד נְדָבָ֖ה בַּבֹּ֥קֶר בַּבֹּֽקֶר׃
וַיָּבֹ֙אוּ֙ כָּל־הַ֣חֲכָמִ֔ים הָעֹשִׂ֕ים אֵ֖ת כָּל־מְלֶ֣אכֶת הַקֹּ֑דֶשׁ אִֽישׁ־אִ֥ישׁ מִמְּלַאכְתּ֖וֹ אֲשֶׁר־הֵ֥מָּה עֹשִֽׂים׃
וַיֹּאמְרוּ֙ אֶל־מֹשֶׁ֣ה לֵּאמֹ֔ר מַרְבִּ֥ים הָעָ֖ם לְהָבִ֑יא מִדֵּ֤י הָֽעֲבֹדָה֙ לַמְּלָאכָ֔ה אֲשֶׁר־צִוָּ֥ה יְהוָ֖ה לַעֲשֹׂ֥ת אֹתָֽהּ׃
וַיְצַ֣ו מֹשֶׁ֗ה וַיַּעֲבִ֨ירוּ ק֥וֹל בַּֽמַּחֲנֶה֮ לֵאמֹר֒ אִ֣ישׁ וְאִשָּׁ֗ה אַל־יַעֲשׂוּ־ע֛וֹד מְלָאכָ֖ה לִתְרוּמַ֣ת הַקֹּ֑דֶשׁ וַיִּכָּלֵ֥א הָעָ֖ם מֵהָבִֽיא׃
וְהַמְּלָאכָ֗ה הָיְתָ֥ה דַיָּ֛ם לְכָל־הַמְּלָאכָ֖ה לַעֲשׂ֣וֹת אֹתָ֑הּ וְהוֹתֵֽר׃ (ס)
ח׳–י״ט
יריעות המשכן וכיסוייו
וַיַּעֲשׂ֨וּ כָל־חֲכַם־לֵ֜ב בְּעֹשֵׂ֧י הַמְּלָאכָ֛ה אֶת־הַמִּשְׁכָּ֖ן עֶ֣שֶׂר יְרִיעֹ֑ת שֵׁ֣שׁ מָשְׁזָ֗ר וּתְכֵ֤לֶת וְאַרְגָּמָן֙ וְתוֹלַ֣עַת שָׁנִ֔י כְּרֻבִ֛ים מַעֲשֵׂ֥ה חֹשֵׁ֖ב עָשָׂ֥ה אֹתָֽם׃
אֹ֜רֶךְ הַיְרִיעָ֣ה הָֽאַחַ֗ת שְׁמֹנֶ֤ה וְעֶשְׂרִים֙ בָּֽאַמָּ֔ה וְרֹ֙חַב֙ אַרְבַּ֣ע בָּֽאַמָּ֔ה הַיְרִיעָ֖ה הָאֶחָ֑ת מִדָּ֥ה אַחַ֖ת לְכָל־הַיְרִיעֹֽת׃
וַיְחַבֵּר֙ אֶת־חֲמֵ֣שׁ הַיְרִיעֹ֔ת אַחַ֖ת אֶל־אֶחָ֑ת וְחָמֵ֤שׁ יְרִיעֹת֙ חִבַּ֔ר אַחַ֖ת אֶל־אֶחָֽת׃
וַיַּ֜עַשׂ לֻֽלְאֹ֣ת תְּכֵ֗לֶת עַ֣ל שְׂפַ֤ת הַיְרִיעָה֙ הָֽאֶחָ֔ת מִקָּצָ֖ה בַּמַּחְבָּ֑רֶת כֵּ֤ן עָשָׂה֙ בִּשְׂפַ֣ת הַיְרִיעָ֔ה הַקִּ֣יצוֹנָ֔ה בַּמַּחְבֶּ֖רֶת הַשֵּׁנִֽית׃
חֲמִשִּׁ֣ים לֻלָאֹ֗ת עָשָׂה֮ בַּיְרִיעָ֣ה הָאֶחָת֒ וַחֲמִשִּׁ֣ים לֻלָאֹ֗ת עָשָׂה֙ בִּקְצֵ֣ה הַיְרִיעָ֔ה אֲשֶׁ֖ר בַּמַּחְבֶּ֣רֶת הַשֵּׁנִ֑ית מַקְבִּילֹת֙ הַלֻּ֣לָאֹ֔ת אַחַ֖ת אֶל־אֶחָֽת׃
וַיַּ֕עַשׂ חֲמִשִּׁ֖ים קַרְסֵ֣י זָהָ֑ב וַיְחַבֵּ֨ר אֶת־הַיְרִעֹ֜ת אַחַ֤ת אֶל־אַחַת֙ בַּקְּרָסִ֔ים וַֽיְהִ֥י הַמִּשְׁכָּ֖ן אֶחָֽד׃ (ס)
וַיַּ֙עַשׂ֙ יְרִיעֹ֣ת עִזִּ֔ים לְאֹ֖הֶל עַל־הַמִּשְׁכָּ֑ן עַשְׁתֵּֽי־עֶשְׂרֵ֥ה יְרִיעֹ֖ת עָשָׂ֥ה אֹתָֽם׃
אֹ֜רֶךְ הַיְרִיעָ֣ה הָאַחַ֗ת שְׁלֹשִׁים֙ בָּֽאַמָּ֔ה וְאַרְבַּ֣ע אַמּ֔וֹת רֹ֖חַב הַיְרִיעָ֣ה הָאֶחָ֑ת מִדָּ֣ה אַחַ֔ת לְעַשְׁתֵּ֥י עֶשְׂרֵ֖ה יְרִיעֹֽת׃
וַיְחַבֵּ֛ר אֶת־חֲמֵ֥שׁ הַיְרִיעֹ֖ת לְבָ֑ד וְאֶת־שֵׁ֥שׁ הַיְרִיעֹ֖ת לְבָֽד׃
וַיַּ֜עַשׂ לֻֽלָאֹ֣ת חֲמִשִּׁ֗ים עַ֚ל שְׂפַ֣ת הַיְרִיעָ֔ה הַקִּיצֹנָ֖ה בַּמַּחְבָּ֑רֶת וַחֲמִשִּׁ֣ים לֻלָאֹ֗ת עָשָׂה֙ עַל־שְׂפַ֣ת הַיְרִיעָ֔ה הַחֹבֶ֖רֶת הַשֵּׁנִֽית׃
וַיַּ֛עַשׂ קַרְסֵ֥י נְחֹ֖שֶׁת חֲמִשִּׁ֑ים לְחַבֵּ֥ר אֶת־הָאֹ֖הֶל לִֽהְיֹ֥ת אֶחָֽד׃
וַיַּ֤עַשׂ מִכְסֶה֙ לָאֹ֔הֶל עֹרֹ֥ת אֵלִ֖ים מְאָדָּמִ֑ים וּמִכְסֵ֛ה עֹרֹ֥ת תְּחָשִׁ֖ים מִלְמָֽעְלָה׃ (ס)
כ׳–ל״ד
קרשי המשכן והבריחים
וַיַּ֥עַשׂ אֶת־הַקְּרָשִׁ֖ים לַמִּשְׁכָּ֑ן עֲצֵ֥י שִׁטִּ֖ים עֹמְדִֽים׃
עֶ֥שֶׂר אַמֹּ֖ת אֹ֣רֶךְ הַקָּ֑רֶשׁ וְאַמָּה֙ וַחֲצִ֣י הָֽאַמָּ֔ה רֹ֖חַב הַקֶּ֥רֶשׁ הָאֶחָֽד׃
שְׁתֵּ֣י יָדֹ֗ת לַקֶּ֙רֶשׁ֙ הָֽאֶחָ֔ד מְשֻׁלָּבֹ֔ת אַחַ֖ת אֶל־אֶחָ֑ת כֵּ֣ן עָשָׂ֔ה לְכֹ֖ל קַרְשֵׁ֥י הַמִּשְׁכָּֽן׃
וַיַּ֥עַשׂ אֶת־הַקְּרָשִׁ֖ים לַמִּשְׁכָּ֑ן עֶשְׂרִ֣ים קְרָשִׁ֔ים לִפְאַ֖ת נֶ֥גֶב תֵּימָֽנָה׃
וְאַרְבָּעִים֙ אַדְנֵי־כֶ֔סֶף עָשָׂ֕ה תַּ֖חַת עֶשְׂרִ֣ים הַקְּרָשִׁ֑ים שְׁנֵ֨י אֲדָנִ֜ים תַּֽחַת־הַקֶּ֤רֶשׁ הָאֶחָד֙ לִשְׁתֵּ֣י יְדֹתָ֔יו וּשְׁנֵ֧י אֲדָנִ֛ים תַּֽחַת־הַקֶּ֥רֶשׁ הָאֶחָ֖ד לִשְׁתֵּ֥י יְדֹתָֽיו׃
וּלְצֶ֧לַע הַמִּשְׁכָּ֛ן הַשֵּׁנִ֖ית לִפְאַ֣ת צָפ֑וֹן עָשָׂ֖ה עֶשְׂרִ֥ים קְרָשִֽׁים׃
וְאַרְבָּעִ֥ים אַדְנֵיהֶ֖ם כָּ֑סֶף שְׁנֵ֣י אֲדָנִ֗ים תַּ֚חַת הַקֶּ֣רֶשׁ הָאֶחָ֔ד וּשְׁנֵ֣י אֲדָנִ֔ים תַּ֖חַת הַקֶּ֥רֶשׁ הָאֶחָֽד׃
וּֽלְיַרְכְּתֵ֥י הַמִּשְׁכָּ֖ן יָ֑מָּה עָשָׂ֖ה שִׁשָּׁ֥ה קְרָשִֽׁים׃
וּשְׁנֵ֤י קְרָשִׁים֙ עָשָׂ֔ה לִמְקֻצְעֹ֖ת הַמִּשְׁכָּ֑ן בַּיַּרְכָתָֽיִם׃
וְהָי֣וּ תוֹאֲמִם֮ מִלְּמַטָּה֒ וְיַחְדָּ֗ו יִהְי֤וּ תַמִּים֙ אֶל־רֹאשׁ֔וֹ אֶל־הַטַּבַּ֖עַת הָאֶחָ֑ת כֵּ֚ן עָשָׂ֣ה לִשְׁנֵיהֶ֔ם לִשְׁנֵ֖י הַמִּקְצֹעֹֽת׃
וְהָיוּ֙ שְׁמֹנָ֣ה קְרָשִׁ֔ים וְאַדְנֵיהֶ֣ם כֶּ֔סֶף שִׁשָּׁ֥ה עָשָׂ֖ר אֲדָנִ֑ים שְׁנֵ֤י אֲדָנִים֙ שְׁנֵ֣י אֲדָנִ֔ים תַּ֖חַת הַקֶּ֥רֶשׁ הָאֶחָֽד׃
וַיַּ֥עַשׂ בְּרִיחֵ֖י עֲצֵ֣י שִׁטִּ֑ים חֲמִשָּׁ֕ה לְקַרְשֵׁ֥י צֶֽלַע־הַמִּשְׁכָּ֖ן הָאֶחָֽת׃
וַחֲמִשָּׁ֣ה בְרִיחִ֔ם לְקַרְשֵׁ֥י צֶֽלַע־הַמִּשְׁכָּ֖ן הַשֵּׁנִ֑ית וַחֲמִשָּׁ֤ה בְרִיחִם֙ לְקַרְשֵׁ֣י הַמִּשְׁכָּ֔ן לַיַּרְכָתַ֖יִם יָֽמָּה׃
וַיַּ֖עַשׂ אֶת־הַבְּרִ֣יחַ הַתִּיכֹ֑ן לִבְרֹ֙חַ֙ בְּת֣וֹךְ הַקְּרָשִׁ֔ים מִן־הַקָּצֶ֖ה אֶל־הַקָּצֶֽה׃
וְֽאֶת־הַקְּרָשִׁ֞ים צִפָּ֣ה זָהָ֗ב וְאֶת־טַבְּעֹתָם֙ עָשָׂ֣ה זָהָ֔ב בָּתִּ֖ים לַבְּרִיחִ֑ם וַיְצַ֥ף אֶת־הַבְּרִיחִ֖ם זָהָֽב׃
ל״ה–ל״ח
הפרוכת ומסך הפתח
וַיַּ֙עַשׂ֙ אֶת־הַפָּרֹ֔כֶת תְּכֵ֧לֶת וְאַרְגָּמָ֛ן וְתוֹלַ֥עַת שָׁנִ֖י וְשֵׁ֣שׁ מָשְׁזָ֑ר מַעֲשֵׂ֥ה חֹשֵׁ֛ב עָשָׂ֥ה אֹתָ֖הּ כְּרֻבִֽים׃
וַיַּ֣עַשׂ לָ֗הּ אַרְבָּעָה֙ עַמּוּדֵ֣י שִׁטִּ֔ים וַיְצַפֵּ֣ם זָהָ֔ב וָוֵיהֶ֖ם זָהָ֑ב וַיִּצֹ֣ק לָהֶ֔ם אַרְבָּעָ֖ה אַדְנֵי־כָֽסֶף׃
וַיַּ֤עַשׂ מָסָךְ֙ לְפֶ֣תַח הָאֹ֔הֶל תְּכֵ֧לֶת וְאַרְגָּמָ֛ן וְתוֹלַ֥עַת שָׁנִ֖י וְשֵׁ֣שׁ מָשְׁזָ֑ר מַעֲשֵׂ֖ה רֹקֵֽם׃
וְאֶת־עַמּוּדָ֤יו חֲמִשָּׁה֙ וְאֶת־וָ֣וֵיהֶ֔ם וְצִפָּ֧ה רָאשֵׁיהֶ֛ם וַחֲשֻׁקֵיהֶ֖ם זָהָ֑ב וְאַדְנֵיהֶ֥ם חֲמִשָּׁ֖ה נְחֹֽשֶׁת׃ (פ)
התמונה השלמה
הפרק, בקצרה
הפרק מתאר את המעבר מן התרומות אל הבנייה בפועל. בעלי המלאכה מקבלים את החומרים, מודיעים שהעם כבר הביא יותר מן הדרוש, ומשה עוצר את האיסוף. לאחר מכן מתוארת בניית החלקים המבניים של המשכן.
פסוקים א׳–ז׳
די לתרומות
בצלאל, אהליאב ושאר בעלי החוכמה ניגשים למלאכת הקודש ולוקחים את התרומות שהביא העם. בני ישראל ממשיכים להביא נדבות בכל בוקר, עד שבעלי המלאכה מודיעים למשה שיש יותר מן הדרוש. משה מורה להפסיק את ההבאה, והחומרים מספיקים למלאכה ואף נותרים.
פסוקים ח׳–י״ט
היריעות והכיסויים
בעלי המלאכה מכינים עשר יריעות פנימיות משש שזור, תכלת, ארגמן ותולעת שני, ובהן כרובים. היריעות מחוברות בשתי קבוצות באמצעות לולאות וקרסי זהב. מעליהן נעשות אחת עשרה יריעות מחומר עיזים המחוברות בקרסי נחושת, ומעל האוהל מונחים כיסויי עורות.
פסוקים כ׳–ל״ד
הקרשים, האדנים והבריחים
קרשי המשכן נעשים מעצי שיטים במידות קבועות ומוצבים על אדני כסף. עשרים קרשים מוקמים בדרום, עשרים בצפון, ושמונה בצד המערבי עם קרשי הפינות. בריחי שיטים מחזקים את הקרשים, והבריח האמצעי עובר מקצה לקצה. הקרשים והבריחים מצופים בזהב.
פסוקים ל״ה–ל״ח
הפרוכת ומסך הכניסה
הפרוכת נעשית מתכלת, ארגמן, תולעת שני ושש שזור, ובה כרובים. היא נתלית על ארבעה עמודי שיטים מצופי זהב העומדים על אדני כסף. לפתח האוהל נעשה מסך רקום מאותם חומרי טקסטיל, ולו חמישה עמודים על אדני נחושת.
הפרק מראה שהביצוע מתחיל רק לאחר שיש מספיק חומרים, ואז מפרט כיצד בעלי המלאכה בונים את מעטפת המשכן ואת המבנה הנושא אותה בהתאם למידות ולחומרים שנקבעו.
מעבר לקריאה הראשונה
לימוד ועיון
מבחר ממקורות חז״ל, בהסבר עכשווי. דברי המקור המצוטטים מובחנים מן ההסבר; פירושי מפרשים מובאים בהמשך ובנפרד.
מדברי חז״ל
השותפים הרבים במלאכת המשכן
״שהכל נתנו את נפשם ועשו את המשכן״
תנחומא בובר מדגיש שמלאכת המשכן הייתה מאמץ של אנשים רבים. המדרש מזכיר את נדבת ישראל, את עבודת הנשים, את חכמי הלב, את בצלאל ואהליאב וגם את מעורבותו של משה. הרעיון המרכזי הוא שההשקעה והמאמץ של כל אחד אינם נשכחים, גם כאשר המפעל כולו נקרא על שמו של אדם מסוים. בפשט הפרק, בצלאל, אהליאב וכל בעלי החוכמה שקיבלו יכולת מאת ה׳ ניגשים למלאכת הקודש. המדרש מרחיב את התמונה ומדגיש את השותפות הכוללת שהביאה להקמת המשכן, בלי לשנות את חלוקת התפקידים שבכתוב.
תנחומא בובר, נשא כ׳:א׳ ↗התרומות הגיעו במהירות
״וְלִשְׁנֵי בְּקָרִים הֵבִיאוּ כָּל הַנְּדָבָה,״
במדבר רבה מתאר את ההיענות של ישראל לתרומת המשכן כהיענות מהירה במיוחד. לפי המדרש, העם הביא את כל הדרוש בתוך שני בקרים, ולכן כאשר הנשיאים ביקשו להשלים את מה שיחסר כבר כמעט לא נשאר להם מה להביא. המדרש קושר זאת גם לביטוי שבפרק שלנו, שלפיו העם המשיך להביא נדבה "בבוקר בבוקר". בפשט שמות ל״ו נאמר רק שהתרומות המשיכו להגיע בכל בוקר ושבסופו של דבר הכמות הייתה גדולה מן הנדרש. משך הזמן המדויק של שני בקרים הוא פרט מדרשי של חז״ל, ולא נתון מפורש בפרק.
במדבר רבה י״ב:ט״ז ↗המקור שסופק אינו מפרש את הפסקת התרומות
״וְנִמְצָא מְחַלֵּל אֶת הַשַּׁבָּת.״
הקטע מבמדבר רבה שסופק עוסק בדיון מדרשי על ניאוף ועל הקשר שלו לעשרת הדיברות. בתוך הדיון מופיעה גם דוגמה שבה אדם מחלל את השבת, אך הקטע אינו עוסק בתרומת המשכן ואינו מפרש את שמות ל״ו פסוק ו׳. לכן אין מן המקור הזה בסיס להוסיף פירוש חז״לי להודעת משה להפסיק את הבאת התרומות. בפשט הפרק הסיבה ברורה מתוך ההקשר: בעלי המלאכה מודיעים שכבר הובאו יותר חומרים מן הדרוש, ומשה מעביר במחנה הוראה שאיש ואישה לא יכינו עוד תרומה.
במדבר רבה ט׳:י״ב ↗בעקבות המפרשים
משמעות המילה והותר
״והותר. כְּמוֹ וְהַכְבֵּד אֶת לִבּוֹ״
רש״י מסביר את הצורה הלשונית "והותר" באמצעות השוואה לפעלים מקראיים אחרים. מטרתו היא להבהיר שהמילה מתארת מצב שבו נשאר דבר מעבר לכמות שנדרשה, ולא פעולה נוספת שבעלי המלאכה היו צריכים לבצע. בהקשר של הפרק, בעלי המלאכה כבר הודיעו שהעם מביא יותר מדי, ומשה עצר את האיסוף. הפסוק מסכם שהחומרים הספיקו לכל המלאכה וגם נשאר מהם עודף. פירוש רש״י כאן הוא בעיקר הסבר לשוני קצר לצורה המקראית.
רש״י על שמות 36:7:2 ↗המלאכה היא גם מלאכת ההבאה
״וּמְלֶאכֶת הַהֲבָאָה הָיְתָה דַיָּם שֶׁל עוֹשֵׂי הַמִּשְׁכָּן״
רש״י מסביר שהמילה "המלאכה" בפסוק אינה מתייחסת רק לפעולת הבנייה. לדעתו היא כוללת כאן גם את מלאכת הבאת החומרים. כלומר, מה שהעם הביא הספיק לבעלי המלאכה כדי להשלים את כל עבודת המשכן, ואף נשאר מעבר לנדרש. הפירוש מתאים לרצף הפסוקים: בעלי המלאכה עוזבים לרגע את עבודתם, פונים למשה ומודיעים שהעם מרבה להביא. משה מפסיק את האיסוף, ואז בא הסיכום שהמלאכה הייתה די והותר. רש״י מבהיר כיצד המילה מקשרת בין ההבאה לבין הביצוע.
רש״י על שמות 36:7:1 ↗למה התורה חוזרת על פרטי המלאכה
״הִנֵּה הֶחְזִיר בַּתּוֹרָה מְלֶאכֶת הַמִּשְׁכָּן חָמֵשׁ פְּעָמִים״
רמב״ן שם לב שהתורה חוזרת כמה פעמים על מלאכת המשכן: תחילה בציווי, אחר כך בסיכומים שונים, ולבסוף בתיאור הביצוע המפורט. הוא מסביר שהחזרות מראות שבעלי המלאכה שמעו והבינו את התוכנית כולה, קיבלו על עצמם לבצע אותה, ולבסוף עשו כל פרט בסדר הנדרש. לפי רמב״ן, החזרה המפורטת בפרק שלנו אינה מיותרת. היא מדגישה את חוכמתם ואת הבנתם של בעלי המלאכה ואת ההתאמה בין הציווי לבין הביצוע. זהו הסבר פרשני מאוחר למבנה הספרותי של פרקי המשכן.
רמב״ן על שמות 36:8:1 ↗הבריח האמצעי עובר בתוך הקרשים
״ומלת לברוח. מהבנין הקל וטעם כמו מבריח שהוא מהבנין הכבד.״
אבן עזרא מתמקד במילה "לברוח" שבפסוק ומתייחס לצורתה הדקדוקית. הוא מסביר שהפועל מופיע בבניין הקל אך משמעותו כאן דומה לצורה הגורמת או המעבירה, כלומר הבריח עובר דרך הקרשים ומחבר אותם לאורך המבנה. בפשט הפסוק, הבריח התיכון נועד לעבור בתוך הקרשים מן הקצה האחד אל הקצה האחר. פירוש אבן עזרא מסביר את הצורה הלשונית החריגה ואינו מוסיף פרט חדש למבנה עצמו.
אבן עזרא על שמות 36:33:1 ↗