הקרב אליך את אהרון אחיך ואת בניו מתוך בני ישראל, כדי שישמשו לי ככוהנים: אהרון ובניו נדב, אביהוא, אלעזר ואיתמר.
וְאַתָּ֡ה הַקְרֵ֣ב אֵלֶיךָ֩ אֶת־אַהֲרֹ֨ן אָחִ֜יךָ וְאֶת־בָּנָ֣יו אִתּ֔וֹ מִתּ֛וֹךְ בְּנֵ֥י יִשְׂרָאֵ֖ל לְכַהֲנוֹ־לִ֑י אַהֲרֹ֕ן נָדָ֧ב וַאֲבִיה֛וּא אֶלְעָזָ֥ר וְאִיתָמָ֖ר בְּנֵ֥י אַהֲרֹֽן׃שמות · פרק כח׳
בגדי הכהונה של אהרון ובניו
הפרק מייחד את אהרון ובניו לכהונה ומפרט את בגדי הקודש: האפוד, חושן המשפט, המעיל, הציץ, הכתונת, המצנפת, האבנט ושאר בגדי הכוהנים.
להקשיב. להבין. להתחבר.
הפרק בקול
שמות כח׳ · סיפור והסבר
הסיפור המלא, בהאזנה אחת.
ריחוף על פסוק מציג את המקור. במגע — לחיצה ממושכת או כפתור ״המקור״.
א׳–ה׳
בחירת הכוהנים ובגדי הקודש
עשה לאהרון אחיך בגדי קודש, לכבוד ולתפארת.
וְעָשִׂ֥יתָ בִגְדֵי־קֹ֖דֶשׁ לְאַהֲרֹ֣ן אָחִ֑יךָ לְכָב֖וֹד וּלְתִפְאָֽרֶת׃דבר אל כל בעלי החוכמה והכישרון שמילאתי ברוח חוכמה, והם יעשו את בגדי אהרון כדי לקדש אותו לשמש לי ככוהן.
וְאַתָּ֗ה תְּדַבֵּר֙ אֶל־כָּל־חַכְמֵי־לֵ֔ב אֲשֶׁ֥ר מִלֵּאתִ֖יו ר֣וּחַ חָכְמָ֑ה וְעָשׂ֞וּ אֶת־בִּגְדֵ֧י אַהֲרֹ֛ן לְקַדְּשׁ֖וֹ לְכַהֲנוֹ־לִֽי׃על המילים
הביטוי "חכמי לב" מתאר כאן אנשים בעלי חוכמה וכישרון הנדרשים למלאכת הבגדים.
אלה הבגדים שיעשו: חושן, אפוד, מעיל, כתונת משובצת, מצנפת ואבנט. כך יעשו בגדי קודש לאהרון אחיך ולבניו, כדי שישמשו לי ככוהנים.
וְאֵ֨לֶּה הַבְּגָדִ֜ים אֲשֶׁ֣ר יַעֲשׂ֗וּ חֹ֤שֶׁן וְאֵפוֹד֙ וּמְעִ֔יל וּכְתֹ֥נֶת תַּשְׁבֵּ֖ץ מִצְנֶ֣פֶת וְאַבְנֵ֑ט וְעָשׂ֨וּ בִגְדֵי־קֹ֜דֶשׁ לְאַהֲרֹ֥ן אָחִ֛יךָ וּלְבָנָ֖יו לְכַהֲנוֹ־לִֽי׃על המילים
חלק מן הבגדים, ובהם האפוד והחושן, הם פריטי לבוש ייחודיים לכהונה ומתוארים בהמשך הפרק.
הם ייקחו זהב, תכלת, ארגמן, תולעת שני ושש.
וְהֵם֙ יִקְח֣וּ אֶת־הַזָּהָ֔ב וְאֶת־הַתְּכֵ֖לֶת וְאֶת־הָֽאַרְגָּמָ֑ן וְאֶת־תּוֹלַ֥עַת הַשָּׁנִ֖י וְאֶת־הַשֵּֽׁשׁ׃ (פ)ו׳–י״ד
האפוד ואבני הזיכרון
את האפוד יעשו מזהב, תכלת, ארגמן, תולעת שני ושש שזור, בעבודה אומנותית.
וְעָשׂ֖וּ אֶת־הָאֵפֹ֑ד זָ֠הָב תְּכֵ֨לֶת וְאַרְגָּמָ֜ן תּוֹלַ֧עַת שָׁנִ֛י וְשֵׁ֥שׁ מָשְׁזָ֖ר מַעֲשֵׂ֥ה חֹשֵֽׁב׃יהיו לאפוד שתי כתפות מחוברות בשני קצותיו, וכך הוא יהיה מחובר.
שְׁתֵּ֧י כְתֵפֹ֣ת חֹֽבְרֹ֗ת יִֽהְיֶה־לּ֛וֹ אֶל־שְׁנֵ֥י קְצוֹתָ֖יו וְחֻבָּֽר׃החלק המחבר של האפוד יהיה עשוי כחלק ממנו ובאותה מלאכה: מזהב, תכלת, ארגמן, תולעת שני ושש שזור.
וְחֵ֤שֶׁב אֲפֻדָּתוֹ֙ אֲשֶׁ֣ר עָלָ֔יו כְּמַעֲשֵׂ֖הוּ מִמֶּ֣נּוּ יִהְיֶ֑ה זָהָ֗ב תְּכֵ֧לֶת וְאַרְגָּמָ֛ן וְתוֹלַ֥עַת שָׁנִ֖י וְשֵׁ֥שׁ מָשְׁזָֽר׃על המילים
הביטוי "חשב אפודתו" הוא מונח לבוש עתיק המתאר חלק מן האפוד המשמש לחיבורו.
קח שתי אבני שוהם וחרוט עליהן את שמות בני ישראל.
וְלָ֣קַחְתָּ֔ אֶת־שְׁתֵּ֖י אַבְנֵי־שֹׁ֑הַם וּפִתַּחְתָּ֣ עֲלֵיהֶ֔ם שְׁמ֖וֹת בְּנֵ֥י יִשְׂרָאֵֽל׃שישה מן השמות יהיו על האבן האחת, ושמות ששת הנותרים על האבן השנייה, לפי סדר לידתם.
שִׁשָּׁה֙ מִשְּׁמֹתָ֔ם עַ֖ל הָאֶ֣בֶן הָאֶחָ֑ת וְאֶת־שְׁמ֞וֹת הַשִּׁשָּׁ֧ה הַנּוֹתָרִ֛ים עַל־הָאֶ֥בֶן הַשֵּׁנִ֖ית כְּתוֹלְדֹתָֽם׃אומן אבן יחרוט על שתי האבנים את שמות בני ישראל, בחריטה כמו של חותם. את האבנים תקיף במשבצות זהב.
מַעֲשֵׂ֣ה חָרַשׁ֮ אֶבֶן֒ פִּתּוּחֵ֣י חֹתָ֗ם תְּפַתַּח֙ אֶת־שְׁתֵּ֣י הָאֲבָנִ֔ים עַל־שְׁמֹ֖ת בְּנֵ֣י יִשְׂרָאֵ֑ל מֻסַבֹּ֛ת מִשְׁבְּצ֥וֹת זָהָ֖ב תַּעֲשֶׂ֥ה אֹתָֽם׃שים את שתי האבנים על כתפות האפוד כאבני זיכרון לבני ישראל. אהרון יישא את שמותיהם על שתי כתפיו לפני ה׳ לזיכרון.
וְשַׂמְתָּ֞ אֶת־שְׁתֵּ֣י הָאֲבָנִ֗ים עַ֚ל כִּתְפֹ֣ת הָֽאֵפֹ֔ד אַבְנֵ֥י זִכָּרֹ֖ן לִבְנֵ֣י יִשְׂרָאֵ֑ל וְנָשָׂא֩ אַהֲרֹ֨ן אֶת־שְׁמוֹתָ֜ם לִפְנֵ֧י יְהוָ֛ה עַל־שְׁתֵּ֥י כְתֵפָ֖יו לְזִכָּרֹֽן׃ (ס)עשה משבצות מזהב.
וְעָשִׂ֥יתָ מִשְׁבְּצֹ֖ת זָהָֽב׃עשה שתי שרשרות מזהב טהור, קלועות כעבותות, וחבר את השרשרות אל המשבצות.
וּשְׁתֵּ֤י שַׁרְשְׁרֹת֙ זָהָ֣ב טָה֔וֹר מִגְבָּלֹ֛ת תַּעֲשֶׂ֥ה אֹתָ֖ם מַעֲשֵׂ֣ה עֲבֹ֑ת וְנָתַתָּ֛ה אֶת־שַׁרְשְׁרֹ֥ת הָעֲבֹתֹ֖ת עַל־הַֽמִּשְׁבְּצֹֽת׃ (ס)ט״ו–ל׳
חושן המשפט ואבני השבטים
עשה חושן משפט בעבודה אומנותית, באותה מלאכה כמו האפוד. עשה אותו מזהב, תכלת, ארגמן, תולעת שני ושש שזור.
וְעָשִׂ֜יתָ חֹ֤שֶׁן מִשְׁפָּט֙ מַעֲשֵׂ֣ה חֹשֵׁ֔ב כְּמַעֲשֵׂ֥ה אֵפֹ֖ד תַּעֲשֶׂ֑נּוּ זָ֠הָב תְּכֵ֨לֶת וְאַרְגָּמָ֜ן וְתוֹלַ֧עַת שָׁנִ֛י וְשֵׁ֥שׁ מָשְׁזָ֖ר תַּעֲשֶׂ֥ה אֹתֽוֹ׃החושן יהיה מרובע וכפול. אורכו זרת ורוחבו זרת.
רָב֥וּעַ יִֽהְיֶ֖ה כָּפ֑וּל זֶ֥רֶת אָרְכּ֖וֹ וְזֶ֥רֶת רָחְבּֽוֹ׃על המילים
זרת היא יחידת מידה עתיקה; אין כאן המרה למידה מודרנית.
שבץ בחושן ארבעה טורים של אבנים. בטור הראשון יהיו אודם, פטדה וברקת.
וּמִלֵּאתָ֥ בוֹ֙ מִלֻּ֣אַת אֶ֔בֶן אַרְבָּעָ֖ה טוּרִ֣ים אָ֑בֶן ט֗וּר אֹ֤דֶם פִּטְדָה֙ וּבָרֶ֔קֶת הַטּ֖וּר הָאֶחָֽד׃על המילים
שמות האבנים נשמרים כלשון המקרא, בלי לזהות אותם בוודאות עם אבני חן מודרניות.
בטור השני יהיו נופך, ספיר ויהלום.
וְהַטּ֖וּר הַשֵּׁנִ֑י נֹ֥פֶךְ סַפִּ֖יר וְיָהֲלֹֽם׃בטור השלישי יהיו לשם, שבו ואחלמה.
וְהַטּ֖וּר הַשְּׁלִישִׁ֑י לֶ֥שֶׁם שְׁב֖וֹ וְאַחְלָֽמָה׃בטור הרביעי יהיו תרשיש, שוהם וישפה. האבנים יהיו משובצות בזהב במקומותיהן.
וְהַטּוּר֙ הָרְבִיעִ֔י תַּרְשִׁ֥ישׁ וְשֹׁ֖הַם וְיָשְׁפֵ֑ה מְשֻׁבָּצִ֥ים זָהָ֛ב יִהְי֖וּ בְּמִלּוּאֹתָֽם׃שתים עשרה האבנים יישאו את שמות בני ישראל. על כל אבן ייחרט שם אחד, כמו חריטת חותם, כנגד שנים עשר השבטים.
וְ֠הָאֲבָנִים תִּֽהְיֶ֜יןָ עַל־שְׁמֹ֧ת בְּנֵֽי־יִשְׂרָאֵ֛ל שְׁתֵּ֥ים עֶשְׂרֵ֖ה עַל־שְׁמֹתָ֑ם פִּתּוּחֵ֤י חוֹתָם֙ אִ֣ישׁ עַל־שְׁמ֔וֹ תִּֽהְיֶ֕יןָ לִשְׁנֵ֥י עָשָׂ֖ר שָֽׁבֶט׃עשה לחושן שרשרות קלועות מזהב טהור.
וְעָשִׂ֧יתָ עַל־הַחֹ֛שֶׁן שַֽׁרְשֹׁ֥ת גַּבְלֻ֖ת מַעֲשֵׂ֣ה עֲבֹ֑ת זָהָ֖ב טָהֽוֹר׃עשה לחושן שתי טבעות זהב וקבע אותן בשני קצות החושן.
וְעָשִׂ֙יתָ֙ עַל־הַחֹ֔שֶׁן שְׁתֵּ֖י טַבְּע֣וֹת זָהָ֑ב וְנָתַתָּ֗ אֶת־שְׁתֵּי֙ הַטַּבָּע֔וֹת עַל־שְׁנֵ֖י קְצ֥וֹת הַחֹֽשֶׁן׃חבר את שתי שרשרות הזהב לשתי הטבעות שבקצות החושן.
וְנָתַתָּ֗ה אֶת־שְׁתֵּי֙ עֲבֹתֹ֣ת הַזָּהָ֔ב עַל־שְׁתֵּ֖י הַטַּבָּעֹ֑ת אֶל־קְצ֖וֹת הַחֹֽשֶׁן׃את הקצוות האחרים של שתי השרשרות חבר לשתי המשבצות שעל כתפות האפוד, בחלק הקדמי שלו.
וְאֵ֨ת שְׁתֵּ֤י קְצוֹת֙ שְׁתֵּ֣י הָעֲבֹתֹ֔ת תִּתֵּ֖ן עַל־שְׁתֵּ֣י הַֽמִּשְׁבְּצ֑וֹת וְנָתַתָּ֛ה עַל־כִּתְפ֥וֹת הָאֵפֹ֖ד אֶל־מ֥וּל פָּנָֽיו׃עשה עוד שתי טבעות זהב וקבע אותן בשני קצות החושן, בשפה הפנימית שלו הפונה אל האפוד.
וְעָשִׂ֗יתָ שְׁתֵּי֙ טַבְּע֣וֹת זָהָ֔ב וְשַׂמְתָּ֣ אֹתָ֔ם עַל־שְׁנֵ֖י קְצ֣וֹת הַחֹ֑שֶׁן עַל־שְׂפָת֕וֹ אֲשֶׁ֛ר אֶל־עֵ֥בֶר הָאֵפֹ֖ד בָּֽיְתָה׃עשה שתי טבעות זהב נוספות וקבע אותן בחלק התחתון של שתי כתפות האפוד, בחזית, סמוך למקום החיבור ומעל לחלק המחבר של האפוד.
וְעָשִׂיתָ֮ שְׁתֵּ֣י טַבְּע֣וֹת זָהָב֒ וְנָתַתָּ֣ה אֹתָ֡ם עַל־שְׁתֵּי֩ כִתְפ֨וֹת הָאֵפ֤וֹד מִלְּמַ֙טָּה֙ מִמּ֣וּל פָּנָ֔יו לְעֻמַּ֖ת מֶחְבַּרְתּ֑וֹ מִמַּ֕עַל לְחֵ֖שֶׁב הָאֵפֽוֹד׃יחברו את טבעות החושן אל טבעות האפוד בפתיל תכלת, כך שהחושן יהיה צמוד לחלק המחבר של האפוד ולא יתנתק ממנו.
וְיִרְכְּס֣וּ אֶת־הַ֠חֹשֶׁן מטבעתו [מִֽטַּבְּעֹתָ֞יו] אֶל־טַבְּעֹ֤ת הָאֵפֹד֙ בִּפְתִ֣יל תְּכֵ֔לֶת לִֽהְי֖וֹת עַל־חֵ֣שֶׁב הָאֵפ֑וֹד וְלֹֽא־יִזַּ֣ח הַחֹ֔שֶׁן מֵעַ֖ל הָאֵפֽוֹד׃על המילים
בנוסח המסורה כתוב "מטבעתו" ונקרא "מטבעותיו". הפועל "יזח" מוסבר בפרשנות במשמעות של הינתקות או היפרדות.
כאשר אהרון יבוא אל הקודש, הוא יישא על לבו בחושן המשפט את שמות בני ישראל, לזיכרון לפני ה׳ תמיד.
וְנָשָׂ֣א אַ֠הֲרֹן אֶת־שְׁמ֨וֹת בְּנֵֽי־יִשְׂרָאֵ֜ל בְּחֹ֧שֶׁן הַמִּשְׁפָּ֛ט עַל־לִבּ֖וֹ בְּבֹא֣וֹ אֶל־הַקֹּ֑דֶשׁ לְזִכָּרֹ֥ן לִפְנֵֽי־יְהוָ֖ה תָּמִֽיד׃שים בחושן המשפט את האורים ואת התומים. הם יהיו על לב אהרון כשהוא בא לפני ה׳, ואהרון יישא את משפט בני ישראל על לבו לפני ה׳ תמיד.
וְנָתַתָּ֞ אֶל־חֹ֣שֶׁן הַמִּשְׁפָּ֗ט אֶת־הָאוּרִים֙ וְאֶת־הַתֻּמִּ֔ים וְהָיוּ֙ עַל־לֵ֣ב אַהֲרֹ֔ן בְּבֹא֖וֹ לִפְנֵ֣י יְהוָ֑ה וְנָשָׂ֣א אַ֠הֲרֹן אֶת־מִשְׁפַּ֨ט בְּנֵי־יִשְׂרָאֵ֧ל עַל־לִבּ֛וֹ לִפְנֵ֥י יְהוָ֖ה תָּמִֽיד׃ (ס)על המילים
הפרק מזכיר את האורים והתומים בשמם אך אינו מסביר כאן את צורתם או את אופן פעולתם.
ל״א–ל״ח
המעיל והציץ
עשה את מעיל האפוד כולו מתכלת.
וְעָשִׂ֛יתָ אֶת־מְעִ֥יל הָאֵפ֖וֹד כְּלִ֥יל תְּכֵֽלֶת׃פתח הראש של המעיל יהיה באמצעו, וסביב הפתח תהיה שפה ארוגה ומחוזקת, כמו פתח של שריון, כדי שלא ייקרע.
וְהָיָ֥ה פִֽי־רֹאשׁ֖וֹ בְּתוֹכ֑וֹ שָׂפָ֡ה יִֽהְיֶה֩ לְפִ֨יו סָבִ֜יב מַעֲשֵׂ֣ה אֹרֵ֗ג כְּפִ֥י תַחְרָ֛א יִֽהְיֶה־לּ֖וֹ לֹ֥א יִקָּרֵֽעַ׃על המילים
הדימוי "כפי תחרא" מתאר פתח מחוזק; רש״י משווה אותו לפתח של שריון.
על שולי המעיל מסביב עשה צורות של רימונים מתכלת, ארגמן ותולעת שני, וביניהן פעמוני זהב מסביב.
וְעָשִׂ֣יתָ עַל־שׁוּלָ֗יו רִמֹּנֵי֙ תְּכֵ֤לֶת וְאַרְגָּמָן֙ וְתוֹלַ֣עַת שָׁנִ֔י עַל־שׁוּלָ֖יו סָבִ֑יב וּפַעֲמֹנֵ֥י זָהָ֛ב בְּתוֹכָ֖ם סָבִֽיב׃לאורך שולי המעיל מסביב יהיו לסירוגין פעמון זהב ורימון, פעמון זהב ורימון.
פַּעֲמֹ֤ן זָהָב֙ וְרִמּ֔וֹן פַּֽעֲמֹ֥ן זָהָ֖ב וְרִמּ֑וֹן עַל־שׁוּלֵ֥י הַמְּעִ֖יל סָבִֽיב׃המעיל יהיה על אהרון בזמן השירות. קולו יישמע כשהוא נכנס אל הקודש לפני ה׳ וכשהוא יוצא, וכך לא ימות.
וְהָיָ֥ה עַֽל־אַהֲרֹ֖ן לְשָׁרֵ֑ת וְנִשְׁמַ֣ע ק֠וֹלוֹ בְּבֹא֨וֹ אֶל־הַקֹּ֜דֶשׁ לִפְנֵ֧י יְהוָ֛ה וּבְצֵאת֖וֹ וְלֹ֥א יָמֽוּת׃ (ס)עשה ציץ מזהב טהור וחרוט עליו, בחריטה כמו של חותם: קודש לה׳.
וְעָשִׂ֥יתָ צִּ֖יץ זָהָ֣ב טָה֑וֹר וּפִתַּחְתָּ֤ עָלָיו֙ פִּתּוּחֵ֣י חֹתָ֔ם קֹ֖דֶשׁ לַֽיהוָֽה׃על המילים
הציץ הוא לוח זהב הנמצא באזור המצח, כפי שמתברר מן הפסוקים הבאים.
חבר את הציץ לפתיל תכלת. הוא יהיה על המצנפת, בחלק הקדמי שלה.
וְשַׂמְתָּ֤ אֹתוֹ֙ עַל־פְּתִ֣יל תְּכֵ֔לֶת וְהָיָ֖ה עַל־הַמִּצְנָ֑פֶת אֶל־מ֥וּל פְּנֵֽי־הַמִּצְנֶ֖פֶת יִהְיֶֽה׃הציץ יהיה על מצחו של אהרון. אהרון יישא את עוון הקודשים שבני ישראל מקדישים בכל מתנות הקודש שלהם. הציץ יהיה על מצחו תמיד, כדי שיהיו לרצון לפני ה׳.
וְהָיָה֮ עַל־מֵ֣צַח אַהֲרֹן֒ וְנָשָׂ֨א אַהֲרֹ֜ן אֶת־עֲוֺ֣ן הַקֳּדָשִׁ֗ים אֲשֶׁ֤ר יַקְדִּ֙ישׁוּ֙ בְּנֵ֣י יִשְׂרָאֵ֔ל לְכָֽל־מַתְּנֹ֖ת קָדְשֵׁיהֶ֑ם וְהָיָ֤ה עַל־מִצְחוֹ֙ תָּמִ֔יד לְרָצ֥וֹן לָהֶ֖ם לִפְנֵ֥י יְהוָֽה׃על המילים
הביטוי "עוון הקודשים" נשמר קרוב ללשון המקור, מפני שהפסוק עצמו אינו מפרט כאן אילו פגמים או עוונות נכללים בו.
ל״ט–מ״ג
שאר בגדי הכהונה והלבשת הכוהנים
עשה את הכתונת משש בעבודה משובצת, עשה מצנפת משש, ואת האבנט עשה בעבודת רקמה.
וְשִׁבַּצְתָּ֙ הַכְּתֹ֣נֶת שֵׁ֔שׁ וְעָשִׂ֖יתָ מִצְנֶ֣פֶת שֵׁ֑שׁ וְאַבְנֵ֥ט תַּעֲשֶׂ֖ה מַעֲשֵׂ֥ה רֹקֵֽם׃לבני אהרון עשה כתונות, אבנטים ומגבעות, לכבוד ולתפארת.
וְלִבְנֵ֤י אַהֲרֹן֙ תַּעֲשֶׂ֣ה כֻתֳּנֹ֔ת וְעָשִׂ֥יתָ לָהֶ֖ם אַבְנֵטִ֑ים וּמִגְבָּעוֹת֙ תַּעֲשֶׂ֣ה לָהֶ֔ם לְכָב֖וֹד וּלְתִפְאָֽרֶת׃הלבש את אהרון אחיך ואת בניו בבגדים האלה, משח אותם, מלא את ידם וקדש אותם, כדי שישמשו לי ככוהנים.
וְהִלְבַּשְׁתָּ֤ אֹתָם֙ אֶת־אַהֲרֹ֣ן אָחִ֔יךָ וְאֶת־בָּנָ֖יו אִתּ֑וֹ וּמָשַׁחְתָּ֨ אֹתָ֜ם וּמִלֵּאתָ֧ אֶת־יָדָ֛ם וְקִדַּשְׁתָּ֥ אֹתָ֖ם וְכִהֲנ֥וּ לִֽי׃על המילים
הביטוי "מילאת את ידם" הוא מונח של הקדשה לכהונה; פרטי הטקס אינם מפורטים בפסוק הזה.
עשה להם מכנסי בד לכיסוי הערווה. הם יכסו מן המותניים ועד הירכיים.
וַעֲשֵׂ֤ה לָהֶם֙ מִכְנְסֵי־בָ֔ד לְכַסּ֖וֹת בְּשַׂ֣ר עֶרְוָ֑ה מִמָּתְנַ֥יִם וְעַד־יְרֵכַ֖יִם יִהְיֽוּ׃אהרון ובניו חייבים ללבוש אותם כשהם באים אל אוהל מועד או ניגשים אל המזבח לשרת בקודש, כדי שלא יישאו עוון וימותו. זו חוקת עולם לאהרון ולזרעו אחריו.
וְהָיוּ֩ עַל־אַהֲרֹ֨ן וְעַל־בָּנָ֜יו בְּבֹאָ֣ם ׀ אֶל־אֹ֣הֶל מוֹעֵ֗ד א֣וֹ בְגִשְׁתָּ֤ם אֶל־הַמִּזְבֵּ֙חַ֙ לְשָׁרֵ֣ת בַּקֹּ֔דֶשׁ וְלֹא־יִשְׂא֥וּ עָוֺ֖ן וָמֵ֑תוּ חֻקַּ֥ת עוֹלָ֛ם ל֖וֹ וּלְזַרְע֥וֹ אַחֲרָֽיו׃ (ס)Tanach with Ta'amei Hamikra · ניקוד וטעמי מקרא
א׳–ה׳
בחירת הכוהנים ובגדי הקודש
וְאַתָּ֡ה הַקְרֵ֣ב אֵלֶיךָ֩ אֶת־אַהֲרֹ֨ן אָחִ֜יךָ וְאֶת־בָּנָ֣יו אִתּ֔וֹ מִתּ֛וֹךְ בְּנֵ֥י יִשְׂרָאֵ֖ל לְכַהֲנוֹ־לִ֑י אַהֲרֹ֕ן נָדָ֧ב וַאֲבִיה֛וּא אֶלְעָזָ֥ר וְאִיתָמָ֖ר בְּנֵ֥י אַהֲרֹֽן׃
וְעָשִׂ֥יתָ בִגְדֵי־קֹ֖דֶשׁ לְאַהֲרֹ֣ן אָחִ֑יךָ לְכָב֖וֹד וּלְתִפְאָֽרֶת׃
וְאַתָּ֗ה תְּדַבֵּר֙ אֶל־כָּל־חַכְמֵי־לֵ֔ב אֲשֶׁ֥ר מִלֵּאתִ֖יו ר֣וּחַ חָכְמָ֑ה וְעָשׂ֞וּ אֶת־בִּגְדֵ֧י אַהֲרֹ֛ן לְקַדְּשׁ֖וֹ לְכַהֲנוֹ־לִֽי׃
וְאֵ֨לֶּה הַבְּגָדִ֜ים אֲשֶׁ֣ר יַעֲשׂ֗וּ חֹ֤שֶׁן וְאֵפוֹד֙ וּמְעִ֔יל וּכְתֹ֥נֶת תַּשְׁבֵּ֖ץ מִצְנֶ֣פֶת וְאַבְנֵ֑ט וְעָשׂ֨וּ בִגְדֵי־קֹ֜דֶשׁ לְאַהֲרֹ֥ן אָחִ֛יךָ וּלְבָנָ֖יו לְכַהֲנוֹ־לִֽי׃
וְהֵם֙ יִקְח֣וּ אֶת־הַזָּהָ֔ב וְאֶת־הַתְּכֵ֖לֶת וְאֶת־הָֽאַרְגָּמָ֑ן וְאֶת־תּוֹלַ֥עַת הַשָּׁנִ֖י וְאֶת־הַשֵּֽׁשׁ׃ (פ)
ו׳–י״ד
האפוד ואבני הזיכרון
וְעָשׂ֖וּ אֶת־הָאֵפֹ֑ד זָ֠הָב תְּכֵ֨לֶת וְאַרְגָּמָ֜ן תּוֹלַ֧עַת שָׁנִ֛י וְשֵׁ֥שׁ מָשְׁזָ֖ר מַעֲשֵׂ֥ה חֹשֵֽׁב׃
שְׁתֵּ֧י כְתֵפֹ֣ת חֹֽבְרֹ֗ת יִֽהְיֶה־לּ֛וֹ אֶל־שְׁנֵ֥י קְצוֹתָ֖יו וְחֻבָּֽר׃
וְחֵ֤שֶׁב אֲפֻדָּתוֹ֙ אֲשֶׁ֣ר עָלָ֔יו כְּמַעֲשֵׂ֖הוּ מִמֶּ֣נּוּ יִהְיֶ֑ה זָהָ֗ב תְּכֵ֧לֶת וְאַרְגָּמָ֛ן וְתוֹלַ֥עַת שָׁנִ֖י וְשֵׁ֥שׁ מָשְׁזָֽר׃
וְלָ֣קַחְתָּ֔ אֶת־שְׁתֵּ֖י אַבְנֵי־שֹׁ֑הַם וּפִתַּחְתָּ֣ עֲלֵיהֶ֔ם שְׁמ֖וֹת בְּנֵ֥י יִשְׂרָאֵֽל׃
שִׁשָּׁה֙ מִשְּׁמֹתָ֔ם עַ֖ל הָאֶ֣בֶן הָאֶחָ֑ת וְאֶת־שְׁמ֞וֹת הַשִּׁשָּׁ֧ה הַנּוֹתָרִ֛ים עַל־הָאֶ֥בֶן הַשֵּׁנִ֖ית כְּתוֹלְדֹתָֽם׃
מַעֲשֵׂ֣ה חָרַשׁ֮ אֶבֶן֒ פִּתּוּחֵ֣י חֹתָ֗ם תְּפַתַּח֙ אֶת־שְׁתֵּ֣י הָאֲבָנִ֔ים עַל־שְׁמֹ֖ת בְּנֵ֣י יִשְׂרָאֵ֑ל מֻסַבֹּ֛ת מִשְׁבְּצ֥וֹת זָהָ֖ב תַּעֲשֶׂ֥ה אֹתָֽם׃
וְשַׂמְתָּ֞ אֶת־שְׁתֵּ֣י הָאֲבָנִ֗ים עַ֚ל כִּתְפֹ֣ת הָֽאֵפֹ֔ד אַבְנֵ֥י זִכָּרֹ֖ן לִבְנֵ֣י יִשְׂרָאֵ֑ל וְנָשָׂא֩ אַהֲרֹ֨ן אֶת־שְׁמוֹתָ֜ם לִפְנֵ֧י יְהוָ֛ה עַל־שְׁתֵּ֥י כְתֵפָ֖יו לְזִכָּרֹֽן׃ (ס)
וְעָשִׂ֥יתָ מִשְׁבְּצֹ֖ת זָהָֽב׃
וּשְׁתֵּ֤י שַׁרְשְׁרֹת֙ זָהָ֣ב טָה֔וֹר מִגְבָּלֹ֛ת תַּעֲשֶׂ֥ה אֹתָ֖ם מַעֲשֵׂ֣ה עֲבֹ֑ת וְנָתַתָּ֛ה אֶת־שַׁרְשְׁרֹ֥ת הָעֲבֹתֹ֖ת עַל־הַֽמִּשְׁבְּצֹֽת׃ (ס)
ט״ו–ל׳
חושן המשפט ואבני השבטים
וְעָשִׂ֜יתָ חֹ֤שֶׁן מִשְׁפָּט֙ מַעֲשֵׂ֣ה חֹשֵׁ֔ב כְּמַעֲשֵׂ֥ה אֵפֹ֖ד תַּעֲשֶׂ֑נּוּ זָ֠הָב תְּכֵ֨לֶת וְאַרְגָּמָ֜ן וְתוֹלַ֧עַת שָׁנִ֛י וְשֵׁ֥שׁ מָשְׁזָ֖ר תַּעֲשֶׂ֥ה אֹתֽוֹ׃
רָב֥וּעַ יִֽהְיֶ֖ה כָּפ֑וּל זֶ֥רֶת אָרְכּ֖וֹ וְזֶ֥רֶת רָחְבּֽוֹ׃
וּמִלֵּאתָ֥ בוֹ֙ מִלֻּ֣אַת אֶ֔בֶן אַרְבָּעָ֖ה טוּרִ֣ים אָ֑בֶן ט֗וּר אֹ֤דֶם פִּטְדָה֙ וּבָרֶ֔קֶת הַטּ֖וּר הָאֶחָֽד׃
וְהַטּ֖וּר הַשֵּׁנִ֑י נֹ֥פֶךְ סַפִּ֖יר וְיָהֲלֹֽם׃
וְהַטּ֖וּר הַשְּׁלִישִׁ֑י לֶ֥שֶׁם שְׁב֖וֹ וְאַחְלָֽמָה׃
וְהַטּוּר֙ הָרְבִיעִ֔י תַּרְשִׁ֥ישׁ וְשֹׁ֖הַם וְיָשְׁפֵ֑ה מְשֻׁבָּצִ֥ים זָהָ֛ב יִהְי֖וּ בְּמִלּוּאֹתָֽם׃
וְ֠הָאֲבָנִים תִּֽהְיֶ֜יןָ עַל־שְׁמֹ֧ת בְּנֵֽי־יִשְׂרָאֵ֛ל שְׁתֵּ֥ים עֶשְׂרֵ֖ה עַל־שְׁמֹתָ֑ם פִּתּוּחֵ֤י חוֹתָם֙ אִ֣ישׁ עַל־שְׁמ֔וֹ תִּֽהְיֶ֕יןָ לִשְׁנֵ֥י עָשָׂ֖ר שָֽׁבֶט׃
וְעָשִׂ֧יתָ עַל־הַחֹ֛שֶׁן שַֽׁרְשֹׁ֥ת גַּבְלֻ֖ת מַעֲשֵׂ֣ה עֲבֹ֑ת זָהָ֖ב טָהֽוֹר׃
וְעָשִׂ֙יתָ֙ עַל־הַחֹ֔שֶׁן שְׁתֵּ֖י טַבְּע֣וֹת זָהָ֑ב וְנָתַתָּ֗ אֶת־שְׁתֵּי֙ הַטַּבָּע֔וֹת עַל־שְׁנֵ֖י קְצ֥וֹת הַחֹֽשֶׁן׃
וְנָתַתָּ֗ה אֶת־שְׁתֵּי֙ עֲבֹתֹ֣ת הַזָּהָ֔ב עַל־שְׁתֵּ֖י הַטַּבָּעֹ֑ת אֶל־קְצ֖וֹת הַחֹֽשֶׁן׃
וְאֵ֨ת שְׁתֵּ֤י קְצוֹת֙ שְׁתֵּ֣י הָעֲבֹתֹ֔ת תִּתֵּ֖ן עַל־שְׁתֵּ֣י הַֽמִּשְׁבְּצ֑וֹת וְנָתַתָּ֛ה עַל־כִּתְפ֥וֹת הָאֵפֹ֖ד אֶל־מ֥וּל פָּנָֽיו׃
וְעָשִׂ֗יתָ שְׁתֵּי֙ טַבְּע֣וֹת זָהָ֔ב וְשַׂמְתָּ֣ אֹתָ֔ם עַל־שְׁנֵ֖י קְצ֣וֹת הַחֹ֑שֶׁן עַל־שְׂפָת֕וֹ אֲשֶׁ֛ר אֶל־עֵ֥בֶר הָאֵפֹ֖ד בָּֽיְתָה׃
וְעָשִׂיתָ֮ שְׁתֵּ֣י טַבְּע֣וֹת זָהָב֒ וְנָתַתָּ֣ה אֹתָ֡ם עַל־שְׁתֵּי֩ כִתְפ֨וֹת הָאֵפ֤וֹד מִלְּמַ֙טָּה֙ מִמּ֣וּל פָּנָ֔יו לְעֻמַּ֖ת מֶחְבַּרְתּ֑וֹ מִמַּ֕עַל לְחֵ֖שֶׁב הָאֵפֽוֹד׃
וְיִרְכְּס֣וּ אֶת־הַ֠חֹשֶׁן מטבעתו [מִֽטַּבְּעֹתָ֞יו] אֶל־טַבְּעֹ֤ת הָאֵפֹד֙ בִּפְתִ֣יל תְּכֵ֔לֶת לִֽהְי֖וֹת עַל־חֵ֣שֶׁב הָאֵפ֑וֹד וְלֹֽא־יִזַּ֣ח הַחֹ֔שֶׁן מֵעַ֖ל הָאֵפֽוֹד׃
וְנָשָׂ֣א אַ֠הֲרֹן אֶת־שְׁמ֨וֹת בְּנֵֽי־יִשְׂרָאֵ֜ל בְּחֹ֧שֶׁן הַמִּשְׁפָּ֛ט עַל־לִבּ֖וֹ בְּבֹא֣וֹ אֶל־הַקֹּ֑דֶשׁ לְזִכָּרֹ֥ן לִפְנֵֽי־יְהוָ֖ה תָּמִֽיד׃
וְנָתַתָּ֞ אֶל־חֹ֣שֶׁן הַמִּשְׁפָּ֗ט אֶת־הָאוּרִים֙ וְאֶת־הַתֻּמִּ֔ים וְהָיוּ֙ עַל־לֵ֣ב אַהֲרֹ֔ן בְּבֹא֖וֹ לִפְנֵ֣י יְהוָ֑ה וְנָשָׂ֣א אַ֠הֲרֹן אֶת־מִשְׁפַּ֨ט בְּנֵי־יִשְׂרָאֵ֧ל עַל־לִבּ֛וֹ לִפְנֵ֥י יְהוָ֖ה תָּמִֽיד׃ (ס)
ל״א–ל״ח
המעיל והציץ
וְעָשִׂ֛יתָ אֶת־מְעִ֥יל הָאֵפ֖וֹד כְּלִ֥יל תְּכֵֽלֶת׃
וְהָיָ֥ה פִֽי־רֹאשׁ֖וֹ בְּתוֹכ֑וֹ שָׂפָ֡ה יִֽהְיֶה֩ לְפִ֨יו סָבִ֜יב מַעֲשֵׂ֣ה אֹרֵ֗ג כְּפִ֥י תַחְרָ֛א יִֽהְיֶה־לּ֖וֹ לֹ֥א יִקָּרֵֽעַ׃
וְעָשִׂ֣יתָ עַל־שׁוּלָ֗יו רִמֹּנֵי֙ תְּכֵ֤לֶת וְאַרְגָּמָן֙ וְתוֹלַ֣עַת שָׁנִ֔י עַל־שׁוּלָ֖יו סָבִ֑יב וּפַעֲמֹנֵ֥י זָהָ֛ב בְּתוֹכָ֖ם סָבִֽיב׃
פַּעֲמֹ֤ן זָהָב֙ וְרִמּ֔וֹן פַּֽעֲמֹ֥ן זָהָ֖ב וְרִמּ֑וֹן עַל־שׁוּלֵ֥י הַמְּעִ֖יל סָבִֽיב׃
וְהָיָ֥ה עַֽל־אַהֲרֹ֖ן לְשָׁרֵ֑ת וְנִשְׁמַ֣ע ק֠וֹלוֹ בְּבֹא֨וֹ אֶל־הַקֹּ֜דֶשׁ לִפְנֵ֧י יְהוָ֛ה וּבְצֵאת֖וֹ וְלֹ֥א יָמֽוּת׃ (ס)
וְעָשִׂ֥יתָ צִּ֖יץ זָהָ֣ב טָה֑וֹר וּפִתַּחְתָּ֤ עָלָיו֙ פִּתּוּחֵ֣י חֹתָ֔ם קֹ֖דֶשׁ לַֽיהוָֽה׃
וְשַׂמְתָּ֤ אֹתוֹ֙ עַל־פְּתִ֣יל תְּכֵ֔לֶת וְהָיָ֖ה עַל־הַמִּצְנָ֑פֶת אֶל־מ֥וּל פְּנֵֽי־הַמִּצְנֶ֖פֶת יִהְיֶֽה׃
וְהָיָה֮ עַל־מֵ֣צַח אַהֲרֹן֒ וְנָשָׂ֨א אַהֲרֹ֜ן אֶת־עֲוֺ֣ן הַקֳּדָשִׁ֗ים אֲשֶׁ֤ר יַקְדִּ֙ישׁוּ֙ בְּנֵ֣י יִשְׂרָאֵ֔ל לְכָֽל־מַתְּנֹ֖ת קָדְשֵׁיהֶ֑ם וְהָיָ֤ה עַל־מִצְחוֹ֙ תָּמִ֔יד לְרָצ֥וֹן לָהֶ֖ם לִפְנֵ֥י יְהוָֽה׃
ל״ט–מ״ג
שאר בגדי הכהונה והלבשת הכוהנים
וְשִׁבַּצְתָּ֙ הַכְּתֹ֣נֶת שֵׁ֔שׁ וְעָשִׂ֖יתָ מִצְנֶ֣פֶת שֵׁ֑שׁ וְאַבְנֵ֥ט תַּעֲשֶׂ֖ה מַעֲשֵׂ֥ה רֹקֵֽם׃
וְלִבְנֵ֤י אַהֲרֹן֙ תַּעֲשֶׂ֣ה כֻתֳּנֹ֔ת וְעָשִׂ֥יתָ לָהֶ֖ם אַבְנֵטִ֑ים וּמִגְבָּעוֹת֙ תַּעֲשֶׂ֣ה לָהֶ֔ם לְכָב֖וֹד וּלְתִפְאָֽרֶת׃
וְהִלְבַּשְׁתָּ֤ אֹתָם֙ אֶת־אַהֲרֹ֣ן אָחִ֔יךָ וְאֶת־בָּנָ֖יו אִתּ֑וֹ וּמָשַׁחְתָּ֨ אֹתָ֜ם וּמִלֵּאתָ֧ אֶת־יָדָ֛ם וְקִדַּשְׁתָּ֥ אֹתָ֖ם וְכִהֲנ֥וּ לִֽי׃
וַעֲשֵׂ֤ה לָהֶם֙ מִכְנְסֵי־בָ֔ד לְכַסּ֖וֹת בְּשַׂ֣ר עֶרְוָ֑ה מִמָּתְנַ֥יִם וְעַד־יְרֵכַ֖יִם יִהְיֽוּ׃
וְהָיוּ֩ עַל־אַהֲרֹ֨ן וְעַל־בָּנָ֜יו בְּבֹאָ֣ם ׀ אֶל־אֹ֣הֶל מוֹעֵ֗ד א֣וֹ בְגִשְׁתָּ֤ם אֶל־הַמִּזְבֵּ֙חַ֙ לְשָׁרֵ֣ת בַּקֹּ֔דֶשׁ וְלֹא־יִשְׂא֥וּ עָוֺ֖ן וָמֵ֑תוּ חֻקַּ֥ת עוֹלָ֛ם ל֖וֹ וּלְזַרְע֥וֹ אַחֲרָֽיו׃ (ס)
התמונה השלמה
הפרק, בקצרה
הפרק מייחד את אהרון ובניו לעבודת הכהונה ומפרט את הבגדים שעליהם ללבוש בשירות הקודש. חלק גדול מן הפרק מוקדש לאפוד ולחושן, הנושאים את שמות שבטי ישראל, ובהמשך מתוארים המעיל, הציץ ושאר בגדי הכוהנים.
פסוקים א׳–ה׳
אהרון ובניו נבחרים לכהונה
אהרון ובניו נדב, אביהוא, אלעזר ואיתמר מובדלים מתוך בני ישראל כדי לשמש ככוהנים. יש להכין לאהרון בגדי קודש לכבוד ולתפארת, באמצעות בעלי חוכמה וכישרון שניתנה להם רוח חוכמה. הרשימה כוללת חושן, אפוד, מעיל, כתונת משובצת, מצנפת ואבנט, והחומרים כוללים זהב, תכלת, ארגמן, תולעת שני ושש.
פסוקים ו׳–י״ד
האפוד ואבני הזיכרון
האפוד עשוי מן החומרים הצבעוניים ומזהב, עם שתי כתפות מחוברות. על שתי אבני שוהם נחרטים שמות בני ישראל, שישה שמות על כל אבן לפי סדר לידתם. האבנים נקבעות על כתפות האפוד, כדי שאהרון יישא את שמות בני ישראל לפני ה׳ לזיכרון.
פסוקים ט״ו–ל׳
חושן המשפט
חושן המשפט עשוי באותה מלאכה כמו האפוד, והוא מרובע וכפול. משובצים בו ארבעה טורים ובהם שתים עשרה אבנים, אבן לכל שבט ושמו חרוט עליה. החושן מחובר לאפוד בשרשרות, טבעות ופתיל תכלת כדי שלא יתנתק ממנו. בתוכו ניתנים האורים והתומים, ואהרון נושא על לבו את שמות בני ישראל ואת משפטם לפני ה׳.
פסוקים ל״א–ל״ח
המעיל והציץ
מעיל האפוד עשוי כולו תכלת, עם פתח ראש מחוזק. על שוליו יש רימונים ופעמוני זהב לסירוגין, וקולם נשמע בבוא אהרון אל הקודש ובצאתו. על מצחו של אהרון נמצא ציץ זהב שעליו חרוט "קודש לה׳", והוא קשור למצנפת בפתיל תכלת.
פסוקים ל״ט–מ״ג
בגדי אהרון ובניו והקדשתם
לאהרון נעשים גם כתונת, מצנפת ואבנט, ולבניו נעשים כתונות, אבנטים ומגבעות. משה מצווה להלביש אותם, למשוח אותם, למלא את ידם ולקדש אותם לכהונה. בנוסף נעשים להם מכנסי בד לכיסוי הערווה, והם חייבים ללבוש אותם כשהם נכנסים לאוהל מועד או ניגשים אל המזבח לשירות.
הפרק מציג את בגדי הכהונה כחלק מחייב מן השירות בקודש, וקושר בין לבושו של אהרון לבין נשיאת שמות בני ישראל, עבודת המשפט והכניסה לפני ה׳.
מעבר לקריאה הראשונה
לימוד ועיון
מבחר ממקורות חז״ל, בהסבר עכשווי. דברי המקור המצוטטים מובחנים מן ההסבר; פירושי מפרשים מובאים בהמשך ובנפרד.
מדברי חז״ל
אהרון והמשכן במדרש על בריאת העולם
״בַּשִּׁשִּׁי, נִבְרָא אָדָם, וּבַמִּשְׁכָּן (שמות כח, א): וְאַתָּה הַקְרֵב אֵלֶיךָ אֶת אַהֲרֹן אָחִיךָ.״
במדבר רבה בונה הקבלה מדרשית בין בריאת העולם לבין המשכן. הוא משווה בין שלבים שונים בבריאה לבין מרכיבים שונים של המשכן, וכאשר הוא מגיע ליום השישי, שבו נברא האדם, הוא מקביל זאת לציווי לקרב את אהרון לכהונה. כך כניסת האדם לתפקיד בתוך המשכן נעשית חלק מן המבנה הסמלי של המדרש. זהו פירוש מדרשי ולא משמעות מפורשת של הפסוק. בפשט הפרק, משה נדרש לקרב אליו את אהרון ואת ארבעת בניו מתוך בני ישראל כדי שישמשו ככוהנים. ההשוואה לבריאת האדם מוסיפה רובד רעיוני של חז״ל על מקומו של המשכן בעולם.
במדבר רבה י״ב:י״ג ↗בגדי הכהונה כתפארת
״וְתִפְאַרְתּוֹ בְּיַד צָר, אֵלּוּ בִּגְדֵי כְּהֻנָּה, כְּמָה דְאַתְּ אָמַר (שמות כח, ב): וְעָשִׂיתָ בִגְדֵי קֹדֶשׁ לְאַהֲרֹן וגו' וּלְתִפְאָרֶת.״
בראשית רבה מביא את הפסוק שלנו במסגרת מדרש על ארון הברית ובגדי הכהונה. כאשר המזמור מזכיר את "תפארתו", המדרש מזהה את התפארת עם בגדי הכהונה ומבסס את הקישור על המילים בפרק שלנו, שבו בגדי אהרון נעשים "לכבוד ולתפארת". אין זה פירוש ישיר למידות הבגדים או לצורתם. בפשט שמות כ״ח, הכתוב עצמו מגדיר את בגדי הקודש של אהרון כבגדים שנועדו לכבוד ולתפארת. המדרש משתמש בלשון הזאת כדי לפרש פסוק אחר ולזהות את בגדי הכהונה עם ביטוי של תפארת בתוך מסורת רחבה יותר.
בראשית רבה נ״ד:ד׳ ↗הבגדים כחלק מהקדשת הכוהנים
״"ואת הבגדים" – אלו הבגדים שהפקדתיך (ס"א שפקדתיך) עליהם שנאמר (שמות כח, ד) "ואלה הבגדים אשר יעשו חֹשן ואפוד…"״
הספרא עוסק בטקס המילואים ומזהה את "הבגדים" הנדרשים שם עם בגדי הכהונה שעליהם נצטווה משה בפרק שלנו. כדי להבהיר באילו בגדים מדובר, המקור מצטט את פתיחת הרשימה: חושן ואפוד, ובהמשך הוא מזכיר גם את שמן המשחה ופריטי הטקס האחרים. בפשט שמות כ״ח, הפסוק מונה את הבגדים שיש להכין לאהרון ולבניו כדי שישמשו ככוהנים. הספרא קורא את הרשימה הזאת יחד עם הוראות ההקדשה ממקום אחר. כך הוא מזהה בין הבגדים המתוארים כאן לבין הבגדים המשמשים בפועל בטקס הכניסה לכהונה.
ספרא, צו, מכילתא דמילואים א ג׳ ↗בעקבות המפרשים
איך נחרטים השמות על האבנים?
״חֲרוּצוֹת הָאוֹתִיּוֹת בְּתוֹכָן כְּמוֹ שֶׁחוֹרְצִין חוֹתְמֵי טַבָּעוֹת שֶׁהֵם לַחְתֹּם אִגְּרוֹת״
רש״י מסביר את הביטוי "פיתוחי חותם" באמצעות מלאכת החריטה של חותמות. לדבריו, האותיות נחרצות בתוך האבן בצורה ברורה, בדומה לדרך שבה חורטים אותיות בחותמות של טבעות המשמשות לחתימת איגרות. בכך הוא נותן תיאור מוחשי לאופן כתיבת שמות השבטים על אבני השוהם. בפשט הפרק נאמר שאומן אבן יפתח את שתי האבנים על שמות בני ישראל, "פיתוחי חותם". רש״י אינו משנה את תוכן הציווי אלא מסביר את טכניקת החריטה שהביטוי העתיק מתאר. המטרה היא שהשמות יהיו כתובים באופן ניכר ומפורש על שתי האבנים.
רש״י על שמות 28:11:2 ↗פתח המעיל צריך להיות מחוזק
״כפי תחרא. לָמַדְנוּ שֶׁהַשִּׁרְיוֹנִים שֶׁלָּהֶם פִּיהֶם כָּפוּל:״
רש״י מסביר את הדימוי "כפי תחרא" שבפתח המעיל באמצעות מבנה של שריון. לדבריו, פתח השריונות היה כפול, כלומר בעל שפה מחוזקת. ההשוואה עוזרת להבין את הציווי ליצור סביב פתח הראש של המעיל שפה ארוגה שלא תיקרע. הפסוק עצמו אינו מפרט כיצד נראה אותו שריון, אלא משתמש בו כדימוי מוכר. לכן העיבוד המודרני מתאר פתח מחוזק ואינו מוסיף צורה שאינה כתובה. פירוש רש״י נותן רקע מעשי לדימוי ומסביר מדוע השפה הארוגה סביב הפתח נועדה להגן על הבגד מקריעה.
רש״י על שמות 28:32:3 ↗החושן אינו אמור להתנתק מן האפוד
״וְלֹא יִזַּח הַחֹשֶׁן לְשׁוֹן נִתּוּק״
רמב״ן דן במילה הנדירה "יזח" ומסביר אותה כלשון ניתוק והיפרדות. הוא משווה אותה למילים דומות במקומות אחרים במקרא ומציע שהמשמעות היא שהחושן לא ייעקר או ייפרד ממקומו על האפוד. בפשט הפרק, טבעות החושן נקשרות לטבעות האפוד באמצעות פתיל תכלת, והציווי מסתיים בכך שהחושן לא "יזח" מעל האפוד. פירוש רמב״ן מסייע להפוך את המילה העתיקה להוראה מעשית ברורה: החיבור צריך לשמור את החושן צמוד לאפוד ולא לאפשר לו להינתק ממנו.
רמב״ן על שמות 28:28:1 ↗הציץ נמצא על המצח
״ועשית ציץ. תרגמה הגאון עצאבה והיא נתונה על המצנפת ואיננה כדמות כתר כי הוא על המצח לבדו.״
אבן עזרא מסביר שהציץ אינו כתר המקיף את הראש. לדבריו, הוא נמצא באזור המצח ומונח על המצנפת. בהמשך הוא דן גם בצורת המצנפת ובהבדלים שבין כיסויי הראש, ומדגיש שמנהגי הלבוש המוכרים בזמנו אינם בהכרח זהים למנהגי ארץ ישראל הקדומים. בפסוקים עצמם נאמר שהציץ עשוי זהב טהור, נושא את הכתובת "קודש לה׳", קשור בפתיל תכלת ונמצא על המצנפת ועל מצח אהרון. אבן עזרא מחדד את הצורה הכללית: מדובר בלוח הנמצא בחזית הראש, ולא בכתר המקיף אותו.
אבן עזרא על שמות 28:36:1 ↗