שמות · פרק כו׳
הפרק מפרט את בניית מעטפת המשכן: היריעות והכיסויים, הקרשים והבריחים, הפרוכת המבדילה בין חלקי המשכן והמסך שבפתח.
להקשיב. להבין. להתחבר.
שמות כו׳ · סיפור והסבר
הסיפור המלא, בהאזנה אחת.
ריחוף על פסוק מציג את המקור. במגע — לחיצה ממושכת או כפתור ״המקור״.
את המשכן תעשה מעשר יריעות של שש שזור, תכלת, ארגמן ותולעת שני. בתוך האריגה יהיו דמויות כרובים בעבודה אומנותית.
וְאֶת־הַמִּשְׁכָּ֥ן תַּעֲשֶׂ֖ה עֶ֣שֶׂר יְרִיעֹ֑ת שֵׁ֣שׁ מָשְׁזָ֗ר וּתְכֵ֤לֶת וְאַרְגָּמָן֙ וְתֹלַ֣עַת שָׁנִ֔י כְּרֻבִ֛ים מַעֲשֵׂ֥ה חֹשֵׁ֖ב תַּעֲשֶׂ֥ה אֹתָֽם׃שש משזר הוא חומר פשתן שזור. "מעשה חושב" מציין כאן מלאכת אריגה אומנותית.
אורכה של כל יריעה יהיה עשרים ושמונה אמה ורוחבה ארבע אמות. לכל היריעות תהיה אותה מידה.
אֹ֣רֶךְ ׀ הַיְרִיעָ֣ה הָֽאַחַ֗ת שְׁמֹנֶ֤ה וְעֶשְׂרִים֙ בָּֽאַמָּ֔ה וְרֹ֙חַב֙ אַרְבַּ֣ע בָּאַמָּ֔ה הַיְרִיעָ֖ה הָאֶחָ֑ת מִדָּ֥ה אַחַ֖ת לְכָל־הַיְרִיעֹֽת׃האמה היא יחידת מידה עתיקה; אין כאן המרה למידה מודרנית.
חמש יריעות יחוברו זו לזו לקבוצה אחת, וחמש היריעות האחרות יחוברו זו לזו לקבוצה שנייה.
חֲמֵ֣שׁ הַיְרִיעֹ֗ת תִּֽהְיֶ֙יןָ֙ חֹֽבְרֹ֔ת אִשָּׁ֖ה אֶל־אֲחֹתָ֑הּ וְחָמֵ֤שׁ יְרִיעֹת֙ חֹֽבְרֹ֔ת אִשָּׁ֖ה אֶל־אֲחֹתָֽהּ׃עשה לולאות תכלת לאורך שפת היריעה שבקצה הקבוצה הראשונה, וכך תעשה גם בשפת היריעה שבקצה הקבוצה השנייה.
וְעָשִׂ֜יתָ לֻֽלְאֹ֣ת תְּכֵ֗לֶת עַ֣ל שְׂפַ֤ת הַיְרִיעָה֙ הָאֶחָ֔ת מִקָּצָ֖ה בַּחֹבָ֑רֶת וְכֵ֤ן תַּעֲשֶׂה֙ בִּשְׂפַ֣ת הַיְרִיעָ֔ה הַקִּ֣יצוֹנָ֔ה בַּמַּחְבֶּ֖רֶת הַשֵּׁנִֽית׃עשה חמישים לולאות ביריעה האחת וחמישים לולאות בקצה היריעה שבקבוצה השנייה. הלולאות יהיו זו מול זו.
חֲמִשִּׁ֣ים לֻֽלָאֹ֗ת תַּעֲשֶׂה֮ בַּיְרִיעָ֣ה הָאֶחָת֒ וַחֲמִשִּׁ֣ים לֻֽלָאֹ֗ת תַּעֲשֶׂה֙ בִּקְצֵ֣ה הַיְרִיעָ֔ה אֲשֶׁ֖ר בַּמַּחְבֶּ֣רֶת הַשֵּׁנִ֑ית מַקְבִּילֹת֙ הַלֻּ֣לָאֹ֔ת אִשָּׁ֖ה אֶל־אֲחֹתָֽהּ׃עשה חמישים קרסי זהב, וחבר באמצעותם את שתי קבוצות היריעות זו לזו, כך שהמשכן יהיה יחידה אחת.
וְעָשִׂ֕יתָ חֲמִשִּׁ֖ים קַרְסֵ֣י זָהָ֑ב וְחִבַּרְתָּ֨ אֶת־הַיְרִיעֹ֜ת אִשָּׁ֤ה אֶל־אֲחֹתָהּ֙ בַּקְּרָסִ֔ים וְהָיָ֥ה הַמִּשְׁכָּ֖ן אֶחָֽד׃ (פ)עשה גם יריעות מעיזים שישמשו כאוהל מעל המשכן. בסך הכול תעשה אחת עשרה יריעות.
וְעָשִׂ֙יתָ֙ יְרִיעֹ֣ת עִזִּ֔ים לְאֹ֖הֶל עַל־הַמִּשְׁכָּ֑ן עַשְׁתֵּי־עֶשְׂרֵ֥ה יְרִיעֹ֖ת תַּעֲשֶׂ֥ה אֹתָֽם׃המילה "עיזים" מציינת כאן חומר שמקורו בעיזים.
אורכה של כל אחת מן היריעות יהיה שלושים אמה ורוחבה ארבע אמות. לכל אחת עשרה היריעות תהיה אותה מידה.
אֹ֣רֶךְ ׀ הַיְרִיעָ֣ה הָֽאַחַ֗ת שְׁלֹשִׁים֙ בָּֽאַמָּ֔ה וְרֹ֙חַב֙ אַרְבַּ֣ע בָּאַמָּ֔ה הַיְרִיעָ֖ה הָאֶחָ֑ת מִדָּ֣ה אַחַ֔ת לְעַשְׁתֵּ֥י עֶשְׂרֵ֖ה יְרִיעֹֽת׃חבר חמש מן היריעות לקבוצה אחת ואת שש היריעות האחרות לקבוצה שנייה. את היריעה השישית שבקבוצה הגדולה קפל בחזית האוהל.
וְחִבַּרְתָּ֞ אֶת־חֲמֵ֤שׁ הַיְרִיעֹת֙ לְבָ֔ד וְאֶת־שֵׁ֥שׁ הַיְרִיעֹ֖ת לְבָ֑ד וְכָפַלְתָּ֙ אֶת־הַיְרִיעָ֣ה הַשִּׁשִּׁ֔ית אֶל־מ֖וּל פְּנֵ֥י הָאֹֽהֶל׃עשה חמישים לולאות בשפת היריעה הקיצונית של הקבוצה האחת, וחמישים לולאות בשפת היריעה של הקבוצה השנייה.
וְעָשִׂ֜יתָ חֲמִשִּׁ֣ים לֻֽלָאֹ֗ת עַ֣ל שְׂפַ֤ת הַיְרִיעָה֙ הָֽאֶחָ֔ת הַקִּיצֹנָ֖ה בַּחֹבָ֑רֶת וַחֲמִשִּׁ֣ים לֻֽלָאֹ֗ת עַ֚ל שְׂפַ֣ת הַיְרִיעָ֔ה הַחֹבֶ֖רֶת הַשֵּׁנִֽית׃עשה חמישים קרסי נחושת, הכנס אותם ללולאות וחבר כך את האוהל ליחידה אחת.
וְעָשִׂ֛יתָ קַרְסֵ֥י נְחֹ֖שֶׁת חֲמִשִּׁ֑ים וְהֵבֵאתָ֤ אֶת־הַקְּרָסִים֙ בַּלֻּ֣לָאֹ֔ת וְחִבַּרְתָּ֥ אֶת־הָאֹ֖הֶל וְהָיָ֥ה אֶחָֽד׃מן החלק העודף של יריעות האוהל, חצי היריעה העודפת ישתלשל מעל החלק האחורי של המשכן.
וְסֶ֙רַח֙ הָעֹדֵ֔ף בִּירִיעֹ֖ת הָאֹ֑הֶל חֲצִ֤י הַיְרִיעָה֙ הָעֹדֶ֔פֶת תִּסְרַ֕ח עַ֖ל אֲחֹרֵ֥י הַמִּשְׁכָּֽן׃האמה העודפת מצד אחד והאמה העודפת מצד שני באורך יריעות האוהל ישתלשלו על שני צדי המשכן כדי לכסות אותו.
וְהָאַמָּ֨ה מִזֶּ֜ה וְהָאַמָּ֤ה מִזֶּה֙ בָּעֹדֵ֔ף בְּאֹ֖רֶךְ יְרִיעֹ֣ת הָאֹ֑הֶל יִהְיֶ֨ה סָר֜וּחַ עַל־צִדֵּ֧י הַמִּשְׁכָּ֛ן מִזֶּ֥ה וּמִזֶּ֖ה לְכַסֹּתֽוֹ׃עשה לאוהל מכסה מעורות אילים צבועים באדום, ומעליו מכסה נוסף מעורות תחשים.
וְעָשִׂ֤יתָ מִכְסֶה֙ לָאֹ֔הֶל עֹרֹ֥ת אֵילִ֖ם מְאָדָּמִ֑ים וּמִכְסֵ֛ה עֹרֹ֥ת תְּחָשִׁ֖ים מִלְמָֽעְלָה׃ (פ)זהותו המדויקת של התחש אינה מפורטת בפרק, ולכן השם נשמר.
עשה למשכן קרשים מעצי שיטים, והעמד אותם זקופים.
וְעָשִׂ֥יתָ אֶת־הַקְּרָשִׁ֖ים לַמִּשְׁכָּ֑ן עֲצֵ֥י שִׁטִּ֖ים עֹמְדִֽים׃אורכו של כל קרש יהיה עשר אמות ורוחבו אמה וחצי.
עֶ֥שֶׂר אַמּ֖וֹת אֹ֣רֶךְ הַקָּ֑רֶשׁ וְאַמָּה֙ וַחֲצִ֣י הָֽאַמָּ֔ה רֹ֖חַב הַקֶּ֥רֶשׁ הָאֶחָֽד׃לכל קרש יהיו שתי ידות המחוברות ומתואמות זו מול זו. כך תעשה לכל קרשי המשכן.
שְׁתֵּ֣י יָד֗וֹת לַקֶּ֙רֶשׁ֙ הָאֶחָ֔ד מְשֻׁלָּבֹ֔ת אִשָּׁ֖ה אֶל־אֲחֹתָ֑הּ כֵּ֣ן תַּעֲשֶׂ֔ה לְכֹ֖ל קַרְשֵׁ֥י הַמִּשְׁכָּֽן׃ה"ידות" הן חלקים בולטים של הקרש שנועדו להתחבר אל האדנים; צורת החיבור המדויקת אינה מפורטת כאן.
לצד הדרומי של המשכן תעשה עשרים קרשים.
וְעָשִׂ֥יתָ אֶת־הַקְּרָשִׁ֖ים לַמִּשְׁכָּ֑ן עֶשְׂרִ֣ים קֶ֔רֶשׁ לִפְאַ֖ת נֶ֥גְבָּה תֵימָֽנָה׃הביטויים "נגבה" ו"תימנה" מציינים כאן את כיוון דרום.
מתחת לעשרים הקרשים תעשה ארבעים אדני כסף: שני אדנים מתחת לכל קרש, אחד לכל אחת משתי ידותיו.
וְאַרְבָּעִים֙ אַדְנֵי־כֶ֔סֶף תַּעֲשֶׂ֕ה תַּ֖חַת עֶשְׂרִ֣ים הַקָּ֑רֶשׁ שְׁנֵ֨י אֲדָנִ֜ים תַּֽחַת־הַקֶּ֤רֶשׁ הָאֶחָד֙ לִשְׁתֵּ֣י יְדֹתָ֔יו וּשְׁנֵ֧י אֲדָנִ֛ים תַּֽחַת־הַקֶּ֥רֶשׁ הָאֶחָ֖ד לִשְׁתֵּ֥י יְדֹתָֽיו׃האדנים הם בסיסים שעליהם עומדים הקרשים.
לצד השני של המשכן, בצפון, תעשה עשרים קרשים.
וּלְצֶ֧לַע הַמִּשְׁכָּ֛ן הַשֵּׁנִ֖ית לִפְאַ֣ת צָפ֑וֹן עֶשְׂרִ֖ים קָֽרֶשׁ׃גם להם יהיו ארבעים אדני כסף, שני אדנים מתחת לכל קרש.
וְאַרְבָּעִ֥ים אַדְנֵיהֶ֖ם כָּ֑סֶף שְׁנֵ֣י אֲדָנִ֗ים תַּ֚חַת הַקֶּ֣רֶשׁ הָֽאֶחָ֔ד וּשְׁנֵ֣י אֲדָנִ֔ים תַּ֖חַת הַקֶּ֥רֶשׁ הָאֶחָֽד׃לחלק האחורי של המשכן, בצד מערב, תעשה שישה קרשים.
וּֽלְיַרְכְּתֵ֥י הַמִּשְׁכָּ֖ן יָ֑מָּה תַּעֲשֶׂ֖ה שִׁשָּׁ֥ה קְרָשִֽׁים׃המילה "ימה" מציינת כאן את כיוון מערב.
בנוסף תעשה שני קרשים לפינות האחוריות של המשכן.
וּשְׁנֵ֤י קְרָשִׁים֙ תַּעֲשֶׂ֔ה לִמְקֻצְעֹ֖ת הַמִּשְׁכָּ֑ן בַּיַּרְכָתָֽיִם׃שני קרשי הפינה יהיו מחוברים יחד מלמטה, וגם בחלקם העליון יתחברו אל טבעת אחת. כך יהיה בשתי הפינות.
וְיִֽהְי֣וּ תֹֽאֲמִים֮ מִלְּמַטָּה֒ וְיַחְדָּ֗ו יִהְי֤וּ תַמִּים֙ עַל־רֹאשׁ֔וֹ אֶל־הַטַּבַּ֖עַת הָאֶחָ֑ת כֵּ֚ן יִהְיֶ֣ה לִשְׁנֵיהֶ֔ם לִשְׁנֵ֥י הַמִּקְצֹעֹ֖ת יִהְיֽוּ׃לשון הפסוק מתארת את אופן חיבור קרשי הפינות, אך פרטי המבנה המדויקים אינם מפורטים מעבר לכך.
כך יהיו בחלק האחורי שמונה קרשים ושישה עשר אדני כסף, שני אדנים מתחת לכל קרש.
וְהָיוּ֙ שְׁמֹנָ֣ה קְרָשִׁ֔ים וְאַדְנֵיהֶ֣ם כֶּ֔סֶף שִׁשָּׁ֥ה עָשָׂ֖ר אֲדָנִ֑ים שְׁנֵ֣י אֲדָנִ֗ים תַּ֚חַת הַקֶּ֣רֶשׁ הָאֶחָ֔ד וּשְׁנֵ֣י אֲדָנִ֔ים תַּ֖חַת הַקֶּ֥רֶשׁ הָאֶחָֽד׃עשה בריחים מעצי שיטים: חמישה לקרשים שבצד אחד של המשכן.
וְעָשִׂ֥יתָ בְרִיחִ֖ם עֲצֵ֣י שִׁטִּ֑ים חֲמִשָּׁ֕ה לְקַרְשֵׁ֥י צֶֽלַע־הַמִּשְׁכָּ֖ן הָאֶחָֽד׃הבריחים הם מוטות המחברים ומייצבים את הקרשים.
עשה חמישה בריחים גם לקרשים שבצד השני, ועוד חמישה לקרשים שבחלק האחורי, בצד מערב.
וַחֲמִשָּׁ֣ה בְרִיחִ֔ם לְקַרְשֵׁ֥י צֶֽלַע־הַמִּשְׁכָּ֖ן הַשֵּׁנִ֑ית וַחֲמִשָּׁ֣ה בְרִיחִ֗ם לְקַרְשֵׁי֙ צֶ֣לַע הַמִּשְׁכָּ֔ן לַיַּרְכָתַ֖יִם יָֽמָּה׃הבריח האמצעי יעבור בתוך הקרשים מקצה אחד של הקיר ועד הקצה השני.
וְהַבְּרִ֥יחַ הַתִּיכֹ֖ן בְּת֣וֹךְ הַקְּרָשִׁ֑ים מַבְרִ֕חַ מִן־הַקָּצֶ֖ה אֶל־הַקָּצֶֽה׃צפה את הקרשים בזהב, עשה את טבעותיהם מזהב כדי שישמשו בתי אחיזה לבריחים, וצפה גם את הבריחים בזהב.
וְֽאֶת־הַקְּרָשִׁ֞ים תְּצַפֶּ֣ה זָהָ֗ב וְאֶת־טַבְּעֹֽתֵיהֶם֙ תַּעֲשֶׂ֣ה זָהָ֔ב בָּתִּ֖ים לַבְּרִיחִ֑ם וְצִפִּיתָ֥ אֶת־הַבְּרִיחִ֖ם זָהָֽב׃הקם את המשכן לפי הסדר והתבנית שהראו לך בהר.
וַהֲקֵמֹתָ֖ אֶת־הַמִּשְׁכָּ֑ן כְּמִ֨שְׁפָּט֔וֹ אֲשֶׁ֥ר הָרְאֵ֖יתָ בָּהָֽר׃ (ס)עשה פרוכת מתכלת, ארגמן, תולעת שני ושש שזור. היא תיעשה בעבודה אומנותית, עם דמויות כרובים.
וְעָשִׂ֣יתָ פָרֹ֗כֶת תְּכֵ֧לֶת וְאַרְגָּמָ֛ן וְתוֹלַ֥עַת שָׁנִ֖י וְשֵׁ֣שׁ מָשְׁזָ֑ר מַעֲשֵׂ֥ה חֹשֵׁ֛ב יַעֲשֶׂ֥ה אֹתָ֖הּ כְּרֻבִֽים׃הפרוכת היא מחיצה עשויה אריג.
תלה את הפרוכת על ארבעה עמודי שיטים מצופים זהב, עם ווי זהב, העומדים על ארבעה אדני כסף.
וְנָתַתָּ֣ה אֹתָ֗הּ עַל־אַרְבָּעָה֙ עַמּוּדֵ֣י שִׁטִּ֔ים מְצֻפִּ֣ים זָהָ֔ב וָוֵיהֶ֖ם זָהָ֑ב עַל־אַרְבָּעָ֖ה אַדְנֵי־כָֽסֶף׃מקם את הפרוכת מתחת לקרסים, והכנס אל החלל שמאחוריה את ארון העדות. הפרוכת תבדיל בין הקודש ובין קודש הקודשים.
וְנָתַתָּ֣ה אֶת־הַפָּרֹכֶת֮ תַּ֣חַת הַקְּרָסִים֒ וְהֵבֵאתָ֥ שָׁ֙מָּה֙ מִבֵּ֣ית לַפָּרֹ֔כֶת אֵ֖ת אֲר֣וֹן הָעֵד֑וּת וְהִבְדִּילָ֤ה הַפָּרֹ֙כֶת֙ לָכֶ֔ם בֵּ֣ין הַקֹּ֔דֶשׁ וּבֵ֖ין קֹ֥דֶשׁ הַקֳּדָשִֽׁים׃שים את הכפורת על ארון העדות בתוך קודש הקודשים.
וְנָתַתָּ֙ אֶת־הַכַּפֹּ֔רֶת עַ֖ל אֲר֣וֹן הָעֵדֻ֑ת בְּקֹ֖דֶשׁ הַקֳּדָשִֽׁים׃מחוץ לפרוכת שים את השולחן ואת המנורה זה מול זה: המנורה בצד הדרומי של המשכן והשולחן בצד הצפוני.
וְשַׂמְתָּ֤ אֶת־הַשֻּׁלְחָן֙ מִח֣וּץ לַפָּרֹ֔כֶת וְאֶת־הַמְּנֹרָה֙ נֹ֣כַח הַשֻּׁלְחָ֔ן עַ֛ל צֶ֥לַע הַמִּשְׁכָּ֖ן תֵּימָ֑נָה וְהַ֨שֻּׁלְחָ֔ן תִּתֵּ֖ן עַל־צֶ֥לַע צָפֽוֹן׃עשה מסך לפתח האוהל מתכלת, ארגמן, תולעת שני ושש שזור, בעבודת רקמה.
וְעָשִׂ֤יתָ מָסָךְ֙ לְפֶ֣תַח הָאֹ֔הֶל תְּכֵ֧לֶת וְאַרְגָּמָ֛ן וְתוֹלַ֥עַת שָׁנִ֖י וְשֵׁ֣שׁ מָשְׁזָ֑ר מַעֲשֵׂ֖ה רֹקֵֽם׃למסך תעשה חמישה עמודי שיטים, תצפה אותם בזהב ותעשה את וויהם מזהב. לעמודים תיצוק חמישה אדני נחושת.
וְעָשִׂ֣יתָ לַמָּסָ֗ךְ חֲמִשָּׁה֙ עַמּוּדֵ֣י שִׁטִּ֔ים וְצִפִּיתָ֤ אֹתָם֙ זָהָ֔ב וָוֵיהֶ֖ם זָהָ֑ב וְיָצַקְתָּ֣ לָהֶ֔ם חֲמִשָּׁ֖ה אַדְנֵ֥י נְחֹֽשֶׁת׃ (ס)Tanach with Ta'amei Hamikra · ניקוד וטעמי מקרא
וְאֶת־הַמִּשְׁכָּ֥ן תַּעֲשֶׂ֖ה עֶ֣שֶׂר יְרִיעֹ֑ת שֵׁ֣שׁ מָשְׁזָ֗ר וּתְכֵ֤לֶת וְאַרְגָּמָן֙ וְתֹלַ֣עַת שָׁנִ֔י כְּרֻבִ֛ים מַעֲשֵׂ֥ה חֹשֵׁ֖ב תַּעֲשֶׂ֥ה אֹתָֽם׃
אֹ֣רֶךְ ׀ הַיְרִיעָ֣ה הָֽאַחַ֗ת שְׁמֹנֶ֤ה וְעֶשְׂרִים֙ בָּֽאַמָּ֔ה וְרֹ֙חַב֙ אַרְבַּ֣ע בָּאַמָּ֔ה הַיְרִיעָ֖ה הָאֶחָ֑ת מִדָּ֥ה אַחַ֖ת לְכָל־הַיְרִיעֹֽת׃
חֲמֵ֣שׁ הַיְרִיעֹ֗ת תִּֽהְיֶ֙יןָ֙ חֹֽבְרֹ֔ת אִשָּׁ֖ה אֶל־אֲחֹתָ֑הּ וְחָמֵ֤שׁ יְרִיעֹת֙ חֹֽבְרֹ֔ת אִשָּׁ֖ה אֶל־אֲחֹתָֽהּ׃
וְעָשִׂ֜יתָ לֻֽלְאֹ֣ת תְּכֵ֗לֶת עַ֣ל שְׂפַ֤ת הַיְרִיעָה֙ הָאֶחָ֔ת מִקָּצָ֖ה בַּחֹבָ֑רֶת וְכֵ֤ן תַּעֲשֶׂה֙ בִּשְׂפַ֣ת הַיְרִיעָ֔ה הַקִּ֣יצוֹנָ֔ה בַּמַּחְבֶּ֖רֶת הַשֵּׁנִֽית׃
חֲמִשִּׁ֣ים לֻֽלָאֹ֗ת תַּעֲשֶׂה֮ בַּיְרִיעָ֣ה הָאֶחָת֒ וַחֲמִשִּׁ֣ים לֻֽלָאֹ֗ת תַּעֲשֶׂה֙ בִּקְצֵ֣ה הַיְרִיעָ֔ה אֲשֶׁ֖ר בַּמַּחְבֶּ֣רֶת הַשֵּׁנִ֑ית מַקְבִּילֹת֙ הַלֻּ֣לָאֹ֔ת אִשָּׁ֖ה אֶל־אֲחֹתָֽהּ׃
וְעָשִׂ֕יתָ חֲמִשִּׁ֖ים קַרְסֵ֣י זָהָ֑ב וְחִבַּרְתָּ֨ אֶת־הַיְרִיעֹ֜ת אִשָּׁ֤ה אֶל־אֲחֹתָהּ֙ בַּקְּרָסִ֔ים וְהָיָ֥ה הַמִּשְׁכָּ֖ן אֶחָֽד׃ (פ)
וְעָשִׂ֙יתָ֙ יְרִיעֹ֣ת עִזִּ֔ים לְאֹ֖הֶל עַל־הַמִּשְׁכָּ֑ן עַשְׁתֵּי־עֶשְׂרֵ֥ה יְרִיעֹ֖ת תַּעֲשֶׂ֥ה אֹתָֽם׃
אֹ֣רֶךְ ׀ הַיְרִיעָ֣ה הָֽאַחַ֗ת שְׁלֹשִׁים֙ בָּֽאַמָּ֔ה וְרֹ֙חַב֙ אַרְבַּ֣ע בָּאַמָּ֔ה הַיְרִיעָ֖ה הָאֶחָ֑ת מִדָּ֣ה אַחַ֔ת לְעַשְׁתֵּ֥י עֶשְׂרֵ֖ה יְרִיעֹֽת׃
וְחִבַּרְתָּ֞ אֶת־חֲמֵ֤שׁ הַיְרִיעֹת֙ לְבָ֔ד וְאֶת־שֵׁ֥שׁ הַיְרִיעֹ֖ת לְבָ֑ד וְכָפַלְתָּ֙ אֶת־הַיְרִיעָ֣ה הַשִּׁשִּׁ֔ית אֶל־מ֖וּל פְּנֵ֥י הָאֹֽהֶל׃
וְעָשִׂ֜יתָ חֲמִשִּׁ֣ים לֻֽלָאֹ֗ת עַ֣ל שְׂפַ֤ת הַיְרִיעָה֙ הָֽאֶחָ֔ת הַקִּיצֹנָ֖ה בַּחֹבָ֑רֶת וַחֲמִשִּׁ֣ים לֻֽלָאֹ֗ת עַ֚ל שְׂפַ֣ת הַיְרִיעָ֔ה הַחֹבֶ֖רֶת הַשֵּׁנִֽית׃
וְעָשִׂ֛יתָ קַרְסֵ֥י נְחֹ֖שֶׁת חֲמִשִּׁ֑ים וְהֵבֵאתָ֤ אֶת־הַקְּרָסִים֙ בַּלֻּ֣לָאֹ֔ת וְחִבַּרְתָּ֥ אֶת־הָאֹ֖הֶל וְהָיָ֥ה אֶחָֽד׃
וְסֶ֙רַח֙ הָעֹדֵ֔ף בִּירִיעֹ֖ת הָאֹ֑הֶל חֲצִ֤י הַיְרִיעָה֙ הָעֹדֶ֔פֶת תִּסְרַ֕ח עַ֖ל אֲחֹרֵ֥י הַמִּשְׁכָּֽן׃
וְהָאַמָּ֨ה מִזֶּ֜ה וְהָאַמָּ֤ה מִזֶּה֙ בָּעֹדֵ֔ף בְּאֹ֖רֶךְ יְרִיעֹ֣ת הָאֹ֑הֶל יִהְיֶ֨ה סָר֜וּחַ עַל־צִדֵּ֧י הַמִּשְׁכָּ֛ן מִזֶּ֥ה וּמִזֶּ֖ה לְכַסֹּתֽוֹ׃
וְעָשִׂ֤יתָ מִכְסֶה֙ לָאֹ֔הֶל עֹרֹ֥ת אֵילִ֖ם מְאָדָּמִ֑ים וּמִכְסֵ֛ה עֹרֹ֥ת תְּחָשִׁ֖ים מִלְמָֽעְלָה׃ (פ)
וְעָשִׂ֥יתָ אֶת־הַקְּרָשִׁ֖ים לַמִּשְׁכָּ֑ן עֲצֵ֥י שִׁטִּ֖ים עֹמְדִֽים׃
עֶ֥שֶׂר אַמּ֖וֹת אֹ֣רֶךְ הַקָּ֑רֶשׁ וְאַמָּה֙ וַחֲצִ֣י הָֽאַמָּ֔ה רֹ֖חַב הַקֶּ֥רֶשׁ הָאֶחָֽד׃
שְׁתֵּ֣י יָד֗וֹת לַקֶּ֙רֶשׁ֙ הָאֶחָ֔ד מְשֻׁלָּבֹ֔ת אִשָּׁ֖ה אֶל־אֲחֹתָ֑הּ כֵּ֣ן תַּעֲשֶׂ֔ה לְכֹ֖ל קַרְשֵׁ֥י הַמִּשְׁכָּֽן׃
וְעָשִׂ֥יתָ אֶת־הַקְּרָשִׁ֖ים לַמִּשְׁכָּ֑ן עֶשְׂרִ֣ים קֶ֔רֶשׁ לִפְאַ֖ת נֶ֥גְבָּה תֵימָֽנָה׃
וְאַרְבָּעִים֙ אַדְנֵי־כֶ֔סֶף תַּעֲשֶׂ֕ה תַּ֖חַת עֶשְׂרִ֣ים הַקָּ֑רֶשׁ שְׁנֵ֨י אֲדָנִ֜ים תַּֽחַת־הַקֶּ֤רֶשׁ הָאֶחָד֙ לִשְׁתֵּ֣י יְדֹתָ֔יו וּשְׁנֵ֧י אֲדָנִ֛ים תַּֽחַת־הַקֶּ֥רֶשׁ הָאֶחָ֖ד לִשְׁתֵּ֥י יְדֹתָֽיו׃
וּלְצֶ֧לַע הַמִּשְׁכָּ֛ן הַשֵּׁנִ֖ית לִפְאַ֣ת צָפ֑וֹן עֶשְׂרִ֖ים קָֽרֶשׁ׃
וְאַרְבָּעִ֥ים אַדְנֵיהֶ֖ם כָּ֑סֶף שְׁנֵ֣י אֲדָנִ֗ים תַּ֚חַת הַקֶּ֣רֶשׁ הָֽאֶחָ֔ד וּשְׁנֵ֣י אֲדָנִ֔ים תַּ֖חַת הַקֶּ֥רֶשׁ הָאֶחָֽד׃
וּֽלְיַרְכְּתֵ֥י הַמִּשְׁכָּ֖ן יָ֑מָּה תַּעֲשֶׂ֖ה שִׁשָּׁ֥ה קְרָשִֽׁים׃
וּשְׁנֵ֤י קְרָשִׁים֙ תַּעֲשֶׂ֔ה לִמְקֻצְעֹ֖ת הַמִּשְׁכָּ֑ן בַּיַּרְכָתָֽיִם׃
וְיִֽהְי֣וּ תֹֽאֲמִים֮ מִלְּמַטָּה֒ וְיַחְדָּ֗ו יִהְי֤וּ תַמִּים֙ עַל־רֹאשׁ֔וֹ אֶל־הַטַּבַּ֖עַת הָאֶחָ֑ת כֵּ֚ן יִהְיֶ֣ה לִשְׁנֵיהֶ֔ם לִשְׁנֵ֥י הַמִּקְצֹעֹ֖ת יִהְיֽוּ׃
וְהָיוּ֙ שְׁמֹנָ֣ה קְרָשִׁ֔ים וְאַדְנֵיהֶ֣ם כֶּ֔סֶף שִׁשָּׁ֥ה עָשָׂ֖ר אֲדָנִ֑ים שְׁנֵ֣י אֲדָנִ֗ים תַּ֚חַת הַקֶּ֣רֶשׁ הָאֶחָ֔ד וּשְׁנֵ֣י אֲדָנִ֔ים תַּ֖חַת הַקֶּ֥רֶשׁ הָאֶחָֽד׃
וְעָשִׂ֥יתָ בְרִיחִ֖ם עֲצֵ֣י שִׁטִּ֑ים חֲמִשָּׁ֕ה לְקַרְשֵׁ֥י צֶֽלַע־הַמִּשְׁכָּ֖ן הָאֶחָֽד׃
וַחֲמִשָּׁ֣ה בְרִיחִ֔ם לְקַרְשֵׁ֥י צֶֽלַע־הַמִּשְׁכָּ֖ן הַשֵּׁנִ֑ית וַחֲמִשָּׁ֣ה בְרִיחִ֗ם לְקַרְשֵׁי֙ צֶ֣לַע הַמִּשְׁכָּ֔ן לַיַּרְכָתַ֖יִם יָֽמָּה׃
וְהַבְּרִ֥יחַ הַתִּיכֹ֖ן בְּת֣וֹךְ הַקְּרָשִׁ֑ים מַבְרִ֕חַ מִן־הַקָּצֶ֖ה אֶל־הַקָּצֶֽה׃
וְֽאֶת־הַקְּרָשִׁ֞ים תְּצַפֶּ֣ה זָהָ֗ב וְאֶת־טַבְּעֹֽתֵיהֶם֙ תַּעֲשֶׂ֣ה זָהָ֔ב בָּתִּ֖ים לַבְּרִיחִ֑ם וְצִפִּיתָ֥ אֶת־הַבְּרִיחִ֖ם זָהָֽב׃
וַהֲקֵמֹתָ֖ אֶת־הַמִּשְׁכָּ֑ן כְּמִ֨שְׁפָּט֔וֹ אֲשֶׁ֥ר הָרְאֵ֖יתָ בָּהָֽר׃ (ס)
וְעָשִׂ֣יתָ פָרֹ֗כֶת תְּכֵ֧לֶת וְאַרְגָּמָ֛ן וְתוֹלַ֥עַת שָׁנִ֖י וְשֵׁ֣שׁ מָשְׁזָ֑ר מַעֲשֵׂ֥ה חֹשֵׁ֛ב יַעֲשֶׂ֥ה אֹתָ֖הּ כְּרֻבִֽים׃
וְנָתַתָּ֣ה אֹתָ֗הּ עַל־אַרְבָּעָה֙ עַמּוּדֵ֣י שִׁטִּ֔ים מְצֻפִּ֣ים זָהָ֔ב וָוֵיהֶ֖ם זָהָ֑ב עַל־אַרְבָּעָ֖ה אַדְנֵי־כָֽסֶף׃
וְנָתַתָּ֣ה אֶת־הַפָּרֹכֶת֮ תַּ֣חַת הַקְּרָסִים֒ וְהֵבֵאתָ֥ שָׁ֙מָּה֙ מִבֵּ֣ית לַפָּרֹ֔כֶת אֵ֖ת אֲר֣וֹן הָעֵד֑וּת וְהִבְדִּילָ֤ה הַפָּרֹ֙כֶת֙ לָכֶ֔ם בֵּ֣ין הַקֹּ֔דֶשׁ וּבֵ֖ין קֹ֥דֶשׁ הַקֳּדָשִֽׁים׃
וְנָתַתָּ֙ אֶת־הַכַּפֹּ֔רֶת עַ֖ל אֲר֣וֹן הָעֵדֻ֑ת בְּקֹ֖דֶשׁ הַקֳּדָשִֽׁים׃
וְשַׂמְתָּ֤ אֶת־הַשֻּׁלְחָן֙ מִח֣וּץ לַפָּרֹ֔כֶת וְאֶת־הַמְּנֹרָה֙ נֹ֣כַח הַשֻּׁלְחָ֔ן עַ֛ל צֶ֥לַע הַמִּשְׁכָּ֖ן תֵּימָ֑נָה וְהַ֨שֻּׁלְחָ֔ן תִּתֵּ֖ן עַל־צֶ֥לַע צָפֽוֹן׃
וְעָשִׂ֤יתָ מָסָךְ֙ לְפֶ֣תַח הָאֹ֔הֶל תְּכֵ֧לֶת וְאַרְגָּמָ֛ן וְתוֹלַ֥עַת שָׁנִ֖י וְשֵׁ֣שׁ מָשְׁזָ֑ר מַעֲשֵׂ֖ה רֹקֵֽם׃
וְעָשִׂ֣יתָ לַמָּסָ֗ךְ חֲמִשָּׁה֙ עַמּוּדֵ֣י שִׁטִּ֔ים וְצִפִּיתָ֤ אֹתָם֙ זָהָ֔ב וָוֵיהֶ֖ם זָהָ֑ב וְיָצַקְתָּ֣ לָהֶ֔ם חֲמִשָּׁ֖ה אַדְנֵ֥י נְחֹֽשֶׁת׃ (ס)
התמונה השלמה
הפרק נותן הוראות בנייה מפורטות למעטפת המשכן ולחלוקה הפנימית שלו. הוא מתחיל בשכבות היריעות, עובר למערכת הקרשים והבריחים, ומסיים בפרוכת ובמסך שקובעים את גבולות החללים שבתוך המבנה.
המשכן מורכב תחילה מעשר יריעות של שש שזור, תכלת, ארגמן ותולעת שני, ובהן כרובים בעבודה אומנותית. היריעות מחולקות לשתי קבוצות של חמש, ובקצותיהן חמישים לולאות זו מול זו. חמישים קרסי זהב מחברים את שתי הקבוצות כך שהן נעשות יחידה אחת.
מעל היריעות הפנימיות מונחות אחת עשרה יריעות שמקורן בעיזים. הן מחולקות לקבוצות של חמש ושש ומחוברות בחמישים קרסי נחושת. היריעה השישית מתקפלת בחזית, וחלקים מן הכיסוי משתלשלים מאחור ובצדדים. מעל שכבה זו באים מכסה מעורות אילים מאדמים ומכסה עליון מעורות תחשים.
קירות המשכן בנויים מקרשי שיטים עומדים. בצד הדרומי יש עשרים קרשים על ארבעים אדני כסף, ובצד הצפוני מספר זהה. בחלק המערבי יש שישה קרשים ועוד שני קרשי פינה, ובסך הכול שמונה קרשים על שישה עשר אדנים. הקרשים מחוזקים בבריחי שיטים ומצופים זהב.
בתוך המשכן נתלית פרוכת מאריג צבעוני עם כרובים, על ארבעה עמודי שיטים מצופים זהב. היא מפרידה בין הקודש לקודש הקודשים, שבו נמצא ארון העדות ועליו הכפורת. מחוץ לפרוכת עומדים השולחן בצפון והמנורה בדרום.
פתח האוהל נסגר במסך מתכלת, ארגמן, תולעת שני ושש שזור בעבודת רקמה. המסך תלוי על חמישה עמודי שיטים מצופים זהב, עם ווי זהב וחמישה אדני נחושת.
הפרק מגדיר את המשכן כמבנה נייד ומדויק, שבו שכבות הכיסוי, הקרשים, החיבורים והמחיצות יוצרים חללים מובחנים וסידור קבוע לכלי המשכן.
מעבר לקריאה הראשונה
מבחר ממקורות חז״ל, בהסבר עכשווי. דברי המקור המצוטטים מובחנים מן ההסבר; פירושי מפרשים מובאים בהמשך ובנפרד.
״עֲשָׂרָה זָהָב, כְּנֶגֶד עֶשֶׂר פָּרָשִׁיּוֹת שֶׁכָּתוּב בָּהֶן עֲשִׂיָּה הַנֶּאֱמֶרֶת בַּמִּשְׁכָּן״
במדבר רבה דורש את קרבנות הנשיאים כנגד חלקים שונים של המשכן. בתוך הדרשה הוא מונה עשר פרשיות שבהן מופיע ציווי של עשייה הקשור למשכן וכליו, ובין הדוגמאות הוא מביא במפורש את פתיחת הפרק שלנו: "ואת המשכן תעשה". כך הפסוק הראשון משתלב אצל חז״ל במבנה מדרשי רחב של עשרה ציוויי עשייה. זהו קשר מדרשי שנוצר באמצעות המספר והלשון החוזרת. בפשט הפרק, הפסוק הראשון פשוט פותח את הוראות הכנת יריעות המשכן. המדרש אינו משנה את פרטי הבנייה, אלא משבץ אותם במערכת סמלית רחבה יותר הקושרת בין חלקי המשכן לקרבנות הנשיאים.
במדבר רבה י״ג:י״ט ↗״בִּשְׁעַת מִלְחָמָה נִקְרָא אִישׁ, שֶׁנֶּאֱמַר: ה' אִישׁ מִלְחָמָה ה' שְׁמוֹ (שמות כו, ג).״
מדרש תנחומא שסופק עוסק ביציאת מצרים, במרדף פרעה ובמלחמה על הים. בתוך דבריו מופיע הציטוט "ה׳ איש מלחמה ה׳ שמו", ולאחריו בסוגריים ההפניה "שמות כו, ג". עם זאת, הטקסט שסופק אינו עוסק בחמש היריעות המחוברות שבפסוק ג׳ של הפרק שלנו. לכן אין במקור הזה בסיס לפרש את צורת חיבור היריעות או להוסיף לפרק פרט מדרשי על בניית המשכן. בפשט שמות כ״ו פסוק ג׳, עשר היריעות מתחלקות לשתי קבוצות של חמש, וכל חמש יריעות מחוברות זו לזו.
מדרש תנחומא, שופטים י״ד:א׳ ↗״ועשית יריעות עזים וגו' (שמות כו ז).״
תנחומא בובר פותח בציטוט מן הפסוק שלנו, "ועשית יריעות עזים", אך מיד עובר לדרשה ארוכה על דברי מלאכי ועל אהבת ה׳ לישראל. המקור שסופק אינו מסביר את מידות היריעות, את מספרן או את דרך חיבורן. לכן חשוב להפריד בין שתי הרמות. בפשט הפרק, יריעות העיזים הן שכבה נוספת מעל המשכן: יש אחת עשרה יריעות, והפסוקים הבאים מפרטים את מידותיהן ואת חיבורן. הדרשה משתמשת בפסוק כנקודת פתיחה לנושא אחר ואינה מוסיפה כאן פרט טכני לבניית האוהל.
תנחומא בובר, תרומה ז׳:א׳ ↗״הָעוֹדֶפֶת בְּאֵלּוּ הָעֶלְיוֹנוֹת יוֹתֵר מִן הַתַּחְתּוֹנוֹת״
רש״י מסביר שהיריעה השישית היא חלק מן העודף שיש ביריעות האוהל העליונות לעומת היריעות התחתונות של המשכן. קבוצת יריעות העיזים כוללת שש יריעות בצד אחד, בעוד הקבוצה המקבילה של היריעות הפנימיות כוללת חמש בלבד. לכן הציווי לקפל את היריעה השישית מול חזית האוהל קשור, לפי רש״י, להבדל המבני בין שתי שכבות הכיסוי. הפסוק עצמו אומר שיש לחבר חמש יריעות בנפרד ושש בנפרד ולקפל את השישית. רש״י מסביר את הקיפול מתוך היחס בין הכיסוי העליון לבין השכבה שמתחתיו.
רש״י על שמות 26:9:1 ↗״הַטַּבָּעוֹת שֶׁתַּעֲשֶׂה בָּהֶן יִהְיוּ בָּתִּים לִכָּנֵס בָּהֵן הַבְּרִיחִים״
רש״י מסביר בפשטות את הביטוי "בתים לבריחם". הטבעות שמחברים לקרשים משמשות כפתחים או בתי אחיזה שאליהם נכנסים הבריחים. כך הם יכולים לעבור לאורך הקירות ולחבר את הקרשים למערכת אחת יציבה. הפירוש עוזר לדמיין את מנגנון החיבור המתואר בפסוקים כ״ו–כ״ט. הקרשים אינם עומדים כל אחד לעצמו: הבריחים מחזקים אותם לאורך הצדדים, והטבעות מחזיקות את הבריחים במקומם. זהו פירוש טכני של רש״י למונח קצר בפסוק, בלי לשנות את מבנה ההוראות.
רש״י על שמות 26:29:1 ↗״וְהַמַּעֲרָב יִזְכְּרֶנּוּ בְּכִנּוּי "יָם" (שמות כ"ו:כ"ב)״
רמב״ן דן בשמות הכיוונים במקרא ומסביר שהמערב מכונה לעיתים "ים", מפני שמנקודת המבט של ארץ ישראל הים הגדול נמצא במערב. הוא מזכיר במפורש את לשון הפרק שלנו, שבו חלקו האחורי של המשכן מתואר במילה "ימה". הוא מסביר גם כינויים נוספים לצפון, לדרום ולמזרח. המקור שסופק משויך לפסוק י״ז, אך תוכנו נוגע בעיקר למונחי הכיוון המופיעים בהמשך הפרק. בפשט, פסוק י״ז עוסק בשתי הידות של כל קרש. ההסבר של רמב״ן מועיל במיוחד להבנת "נגבה תימנה" ו"ימה" בפסוקים העוסקים במיקום הקרשים.
רמב״ן על שמות 26:17:3 ↗״שיאמר כן לחכמי הלב. או בעבור שהוא יקימנו בראשונה ואחרים עמו. כי יש צורך לרבים״
אבן עזרא מתעכב על לשון היחיד בציווי "והקמות את המשכן" שנאמר למשה. הוא מציע שתי אפשרויות: ייתכן שמשה נדרש למסור את ההוראה לחכמי הלב, וייתכן שמשה עצמו יתחיל בהקמה ואחרים יעזרו לו, מפני שמלאכת ההקמה דורשת אנשים רבים. הפסוק עצמו אינו מפרט מי בדיוק מבצע כל שלב של ההקמה. הוא מטיל את הציווי על משה ודורש שהמשכן יוקם לפי התבנית שנראתה בהר. אבן עזרא מנסה להסביר כיצד ציווי אישי למשה משתלב עם עבודה מעשית רחבת היקף.
אבן עזרא על שמות 26:30:1 ↗