ה׳ דיבר אל משה ואמר:
וַיְדַבֵּ֥ר יְהוָ֖ה אֶל־מֹשֶׁ֥ה לֵּאמֹֽר׃שמות · פרק כה׳
התרומה וכלי המשכן
בני ישראל מתבקשים להביא חומרים מרצונם לבניית המקדש, וה׳ מוסר למשה הוראות מדויקות להכנת הארון, השולחן והמנורה.
להקשיב. להבין. להתחבר.
הפרק בקול
שמות כה׳ · סיפור והסבר
הסיפור המלא, בהאזנה אחת.
ריחוף על פסוק מציג את המקור. במגע — לחיצה ממושכת או כפתור ״המקור״.
א׳–ט׳
התרומה והמקדש
דבר אל בני ישראל, והם ייקחו לי תרומה. מכל אדם שלבו מניע אותו לתת, תיקחו את התרומה שלי.
דַּבֵּר֙ אֶל־בְּנֵ֣י יִשְׂרָאֵ֔ל וְיִקְחוּ־לִ֖י תְּרוּמָ֑ה מֵאֵ֤ת כָּל־אִישׁ֙ אֲשֶׁ֣ר יִדְּבֶ֣נּוּ לִבּ֔וֹ תִּקְח֖וּ אֶת־תְּרוּמָתִֽי׃אלה הדברים שתיקחו מהם כתרומה: זהב, כסף ונחושת.
וְזֹאת֙ הַתְּרוּמָ֔ה אֲשֶׁ֥ר תִּקְח֖וּ מֵאִתָּ֑ם זָהָ֥ב וָכֶ֖סֶף וּנְחֹֽשֶׁת׃וכן תכלת, ארגמן, תולעת שני, שש וחומר מן העיזים.
וּתְכֵ֧לֶת וְאַרְגָּמָ֛ן וְתוֹלַ֥עַת שָׁנִ֖י וְשֵׁ֥שׁ וְעִזִּֽים׃על המילים
תכלת, ארגמן ותולעת שני הם שמות של צבעים או חומרים צבעוניים; "שש" הוא פשתן משובח, ו"עיזים" מתייחס לחומר שמקורו בעיזים.
וכן עורות אילים צבועים באדום, עורות תחשים ועצי שיטים.
וְעֹרֹ֨ת אֵילִ֧ם מְאָדָּמִ֛ים וְעֹרֹ֥ת תְּחָשִׁ֖ים וַעֲצֵ֥י שִׁטִּֽים׃על המילים
זהותו המדויקת של התחש אינה ברורה מן הפסוק, ולכן השם נשמר.
וכן שמן למאור, בשמים לשמן המשחה ולתערובת הקטורת.
שֶׁ֖מֶן לַמָּאֹ֑ר בְּשָׂמִים֙ לְשֶׁ֣מֶן הַמִּשְׁחָ֔ה וְלִקְטֹ֖רֶת הַסַּמִּֽים׃וכן אבני שוהם ואבני מילואים לשיבוץ באפוד ובחושן.
אַבְנֵי־שֹׁ֕הַם וְאַבְנֵ֖י מִלֻּאִ֑ים לָאֵפֹ֖ד וְלַחֹֽשֶׁן׃הם יעשו לי מקדש, ואני אשכון בתוכם.
וְעָ֥שׂוּ לִ֖י מִקְדָּ֑שׁ וְשָׁכַנְתִּ֖י בְּתוֹכָֽם׃עליכם לעשות את המשכן ואת כל כליו בדיוק לפי התבנית שאני מראה לך.
כְּכֹ֗ל אֲשֶׁ֤ר אֲנִי֙ מַרְאֶ֣ה אוֹתְךָ֔ אֵ֚ת תַּבְנִ֣ית הַמִּשְׁכָּ֔ן וְאֵ֖ת תַּבְנִ֣ית כָּל־כֵּלָ֑יו וְכֵ֖ן תַּעֲשֽׂוּ׃ (ס)י׳–כ״ב
הארון, הכפורת והכרובים
עליהם לעשות ארון מעצי שיטים. אורכו שתי אמות וחצי, רוחבו אמה וחצי וגובהו אמה וחצי.
וְעָשׂ֥וּ אֲר֖וֹן עֲצֵ֣י שִׁטִּ֑ים אַמָּתַ֨יִם וָחֵ֜צִי אָרְכּ֗וֹ וְאַמָּ֤ה וָחֵ֙צִי֙ רָחְבּ֔וֹ וְאַמָּ֥ה וָחֵ֖צִי קֹמָתֽוֹ׃על המילים
האמה היא יחידת מידה עתיקה; אין כאן המרה למידה מודרנית.
צפה את הארון בזהב טהור מבפנים ומבחוץ, ועשה סביבו זר זהב.
וְצִפִּיתָ֤ אֹתוֹ֙ זָהָ֣ב טָה֔וֹר מִבַּ֥יִת וּמִח֖וּץ תְּצַפֶּ֑נּוּ וְעָשִׂ֧יתָ עָלָ֛יו זֵ֥ר זָהָ֖ב סָבִֽיב׃יצוק לו ארבע טבעות זהב וקבע אותן בארבע פינותיו: שתי טבעות בצד אחד ושתי טבעות בצד השני.
וְיָצַ֣קְתָּ לּ֗וֹ אַרְבַּע֙ טַבְּעֹ֣ת זָהָ֔ב וְנָ֣תַתָּ֔ה עַ֖ל אַרְבַּ֣ע פַּעֲמֹתָ֑יו וּשְׁתֵּ֣י טַבָּעֹ֗ת עַל־צַלְעוֹ֙ הָֽאֶחָ֔ת וּשְׁתֵּי֙ טַבָּעֹ֔ת עַל־צַלְע֖וֹ הַשֵּׁנִֽית׃עשה מוטות מעצי שיטים וצפה אותם בזהב.
וְעָשִׂ֥יתָ בַדֵּ֖י עֲצֵ֣י שִׁטִּ֑ים וְצִפִּיתָ֥ אֹתָ֖ם זָהָֽב׃על המילים
ה"בדים" הם מוטות הנשיאה של הארון.
הכנס את המוטות לטבעות שבצדי הארון, כדי לשאת בהם את הארון.
וְהֵֽבֵאתָ֤ אֶת־הַבַּדִּים֙ בַּטַּבָּעֹ֔ת עַ֖ל צַלְעֹ֣ת הָאָרֹ֑ן לָשֵׂ֥את אֶת־הָאָרֹ֖ן בָּהֶֽם׃המוטות יישארו בטבעות הארון ולא יוסרו ממנו.
בְּטַבְּעֹת֙ הָאָרֹ֔ן יִהְי֖וּ הַבַּדִּ֑ים לֹ֥א יָסֻ֖רוּ מִמֶּֽנּוּ׃בתוך הארון תשים את העדות שאיתן לך.
וְנָתַתָּ֖ אֶל־הָאָרֹ֑ן אֵ֚ת הָעֵדֻ֔ת אֲשֶׁ֥ר אֶתֵּ֖ן אֵלֶֽיךָ׃על המילים
הפסוק מכנה את הדבר שיושם בארון "העדות" ואינו מפרט אותו כאן מעבר לכך.
עשה כפורת מזהב טהור. אורכה אמתיים וחצי ורוחבה אמה וחצי.
וְעָשִׂ֥יתָ כַפֹּ֖רֶת זָהָ֣ב טָה֑וֹר אַמָּתַ֤יִם וָחֵ֙צִי֙ אָרְכָּ֔הּ וְאַמָּ֥ה וָחֵ֖צִי רָחְבָּֽהּ׃על המילים
הכפורת היא מכסה הזהב של הארון.
עשה שני כרובים מזהב. עשה אותם כמקשה אחת משני קצות הכפורת.
וְעָשִׂ֛יתָ שְׁנַ֥יִם כְּרֻבִ֖ים זָהָ֑ב מִקְשָׁה֙ תַּעֲשֶׂ֣ה אֹתָ֔ם מִשְּׁנֵ֖י קְצ֥וֹת הַכַּפֹּֽרֶת׃על המילים
הפסוק אינו מתאר כאן במפורש את צורת הכרובים.
עשה כרוב אחד בקצה הזה וכרוב אחד בקצה האחר. הכרובים יהיו עשויים מתוך הכפורת עצמה, בשני קצותיה.
וַ֠עֲשֵׂה כְּר֨וּב אֶחָ֤ד מִקָּצָה֙ מִזֶּ֔ה וּכְרוּב־אֶחָ֥ד מִקָּצָ֖ה מִזֶּ֑ה מִן־הַכַּפֹּ֛רֶת תַּעֲשׂ֥וּ אֶת־הַכְּרֻבִ֖ים עַל־שְׁנֵ֥י קְצוֹתָֽיו׃הכרובים יפרשו את כנפיהם כלפי מעלה ויסוככו בכנפיהם על הכפורת. פניהם יהיו זה אל זה, ופני שניהם יופנו אל הכפורת.
וְהָי֣וּ הַכְּרֻבִים֩ פֹּרְשֵׂ֨י כְנָפַ֜יִם לְמַ֗עְלָה סֹכְכִ֤ים בְּכַנְפֵיהֶם֙ עַל־הַכַּפֹּ֔רֶת וּפְנֵיהֶ֖ם אִ֣ישׁ אֶל־אָחִ֑יו אֶל־הַכַּפֹּ֔רֶת יִהְי֖וּ פְּנֵ֥י הַכְּרֻבִֽים׃שים את הכפורת על הארון מלמעלה, ובתוך הארון תשים את העדות שאיתן לך.
וְנָתַתָּ֧ אֶת־הַכַּפֹּ֛רֶת עַל־הָאָרֹ֖ן מִלְמָ֑עְלָה וְאֶל־הָ֣אָרֹ֔ן תִּתֵּן֙ אֶת־הָ֣עֵדֻ֔ת אֲשֶׁ֥ר אֶתֵּ֖ן אֵלֶֽיךָ׃שם אפגש איתך ואדבר איתך מעל הכפורת, מבין שני הכרובים שעל ארון העדות, ואמסור לך את כל מה שאצווה אותך לומר לבני ישראל.
וְנוֹעַדְתִּ֣י לְךָ֮ שָׁם֒ וְדִבַּרְתִּ֨י אִתְּךָ֜ מֵעַ֣ל הַכַּפֹּ֗רֶת מִבֵּין֙ שְׁנֵ֣י הַכְּרֻבִ֔ים אֲשֶׁ֖ר עַל־אֲרֹ֣ן הָעֵדֻ֑ת אֵ֣ת כָּל־אֲשֶׁ֧ר אֲצַוֶּ֛ה אוֹתְךָ֖ אֶל־בְּנֵ֥י יִשְׂרָאֵֽל׃ (פ)כ״ג–ל׳
השולחן ולחם הפנים
עשה שולחן מעצי שיטים. אורכו שתי אמות, רוחבו אמה וגובהו אמה וחצי.
וְעָשִׂ֥יתָ שֻׁלְחָ֖ן עֲצֵ֣י שִׁטִּ֑ים אַמָּתַ֤יִם אָרְכּוֹ֙ וְאַמָּ֣ה רָחְבּ֔וֹ וְאַמָּ֥ה וָחֵ֖צִי קֹמָתֽוֹ׃צפה את השולחן בזהב טהור ועשה סביבו זר זהב.
וְצִפִּיתָ֥ אֹת֖וֹ זָהָ֣ב טָה֑וֹר וְעָשִׂ֥יתָ לּ֛וֹ זֵ֥ר זָהָ֖ב סָבִֽיב׃עשה לו מסגרת ברוחב טפח מסביב, ועשה זר זהב סביב המסגרת.
וְעָשִׂ֨יתָ לּ֥וֹ מִסְגֶּ֛רֶת טֹ֖פַח סָבִ֑יב וְעָשִׂ֧יתָ זֵר־זָהָ֛ב לְמִסְגַּרְתּ֖וֹ סָבִֽיב׃על המילים
טפח הוא יחידת מידה עתיקה; אין כאן המרה למידה מודרנית.
עשה לשולחן ארבע טבעות זהב וקבע אותן בארבע הפינות שליד ארבע רגליו.
וְעָשִׂ֣יתָ לּ֔וֹ אַרְבַּ֖ע טַבְּעֹ֣ת זָהָ֑ב וְנָתַתָּ֙ אֶת־הַטַּבָּעֹ֔ת עַ֚ל אַרְבַּ֣ע הַפֵּאֹ֔ת אֲשֶׁ֖ר לְאַרְבַּ֥ע רַגְלָֽיו׃הטבעות יהיו סמוכות למסגרת וישמשו בתי אחיזה למוטות שנושאים בהם את השולחן.
לְעֻמַּת֙ הַמִּסְגֶּ֔רֶת תִּהְיֶ֖יןָ הַטַּבָּעֹ֑ת לְבָתִּ֣ים לְבַדִּ֔ים לָשֵׂ֖את אֶת־הַשֻּׁלְחָֽן׃עשה את המוטות מעצי שיטים וצפה אותם בזהב, ובהם יישאו את השולחן.
וְעָשִׂ֤יתָ אֶת־הַבַּדִּים֙ עֲצֵ֣י שִׁטִּ֔ים וְצִפִּיתָ֥ אֹתָ֖ם זָהָ֑ב וְנִשָּׂא־בָ֖ם אֶת־הַשֻּׁלְחָֽן׃עשה את קערות השולחן, כפותיו, קשותיו ומנקיותיו, שישמשו לניסוך. את כולם עשה מזהב טהור.
וְעָשִׂ֨יתָ קְּעָרֹתָ֜יו וְכַפֹּתָ֗יו וּקְשׂוֹתָיו֙ וּמְנַקִּיֹּתָ֔יו אֲשֶׁ֥ר יֻסַּ֖ךְ בָּהֵ֑ן זָהָ֥ב טָה֖וֹר תַּעֲשֶׂ֥ה אֹתָֽם׃על המילים
שמות הכלים "קשות" ו"מנקיות" הם מונחים עתיקים שתפקידם המדויק התפרש בדרכים שונות.
שים על השולחן לחם פנים לפניי תמיד.
וְנָתַתָּ֧ עַֽל־הַשֻּׁלְחָ֛ן לֶ֥חֶם פָּנִ֖ים לְפָנַ֥י תָּמִֽיד׃ (פ)על המילים
לחם הפנים הוא הלחם המונח דרך קבע על השולחן; פרטי סידורו אינם מפורטים בפרק הזה.
ל״א–מ׳
מנורת הזהב
עשה מנורה מזהב טהור. המנורה תהיה עשויה כמקשה אחת; הבסיס שלה, הקנה המרכזי, הגביעים, הכפתורים והפרחים יהיו כולם חלק ממנה.
וְעָשִׂ֥יתָ מְנֹרַ֖ת זָהָ֣ב טָה֑וֹר מִקְשָׁ֞ה תֵּעָשֶׂ֤ה הַמְּנוֹרָה֙ יְרֵכָ֣הּ וְקָנָ֔הּ גְּבִיעֶ֛יהָ כַּפְתֹּרֶ֥יהָ וּפְרָחֶ֖יהָ מִמֶּ֥נָּה יִהְיֽוּ׃שישה קנים יצאו משני צדדיה: שלושה קנים מצד אחד ושלושה קנים מן הצד השני.
וְשִׁשָּׁ֣ה קָנִ֔ים יֹצְאִ֖ים מִצִּדֶּ֑יהָ שְׁלֹשָׁ֣ה ׀ קְנֵ֣י מְנֹרָ֗ה מִצִּדָּהּ֙ הָאֶחָ֔ד וּשְׁלֹשָׁה֙ קְנֵ֣י מְנֹרָ֔ה מִצִּדָּ֖הּ הַשֵּׁנִֽי׃בכל אחד מששת הקנים יהיו שלושה גביעים משוקדים, עם כפתור ופרח.
שְׁלֹשָׁ֣ה גְ֠בִעִים מְֽשֻׁקָּדִ֞ים בַּקָּנֶ֣ה הָאֶחָד֮ כַּפְתֹּ֣ר וָפֶרַח֒ וּשְׁלֹשָׁ֣ה גְבִעִ֗ים מְשֻׁקָּדִ֛ים בַּקָּנֶ֥ה הָאֶחָ֖ד כַּפְתֹּ֣ר וָפָ֑רַח כֵּ֚ן לְשֵׁ֣שֶׁת הַקָּנִ֔ים הַיֹּצְאִ֖ים מִן־הַמְּנֹרָֽה׃על המילים
המשמעות המדויקת של "משוקדים" נידונה בפרשנות; התיאור מציין עיצוב דקורטיבי של הגביעים.
במנורה עצמה יהיו ארבעה גביעים משוקדים, עם הכפתורים והפרחים שלה.
וּבַמְּנֹרָ֖ה אַרְבָּעָ֣ה גְבִעִ֑ים מְשֻׁקָּדִ֔ים כַּפְתֹּרֶ֖יהָ וּפְרָחֶֽיהָ׃יהיה כפתור מתחת לכל זוג קנים היוצאים מן המנורה: כפתור מתחת לזוג הראשון, כפתור מתחת לזוג השני וכפתור מתחת לזוג השלישי.
וְכַפְתֹּ֡ר תַּחַת֩ שְׁנֵ֨י הַקָּנִ֜ים מִמֶּ֗נָּה וְכַפְתֹּר֙ תַּ֣חַת שְׁנֵ֤י הַקָּנִים֙ מִמֶּ֔נָּה וְכַפְתֹּ֕ר תַּחַת־שְׁנֵ֥י הַקָּנִ֖ים מִמֶּ֑נָּה לְשֵׁ֙שֶׁת֙ הַקָּנִ֔ים הַיֹּצְאִ֖ים מִן־הַמְּנֹרָֽה׃הכפתורים והקנים יהיו חלק מן המנורה עצמה. כולה תהיה מקשה אחת של זהב טהור.
כַּפְתֹּרֵיהֶ֥ם וּקְנֹתָ֖ם מִמֶּ֣נָּה יִהְי֑וּ כֻּלָּ֛הּ מִקְשָׁ֥ה אַחַ֖ת זָהָ֥ב טָהֽוֹר׃עשה לה שבעה נרות. יעלו את נרותיה כך שיאירו אל עבר חזית המנורה.
וְעָשִׂ֥יתָ אֶת־נֵרֹתֶ֖יהָ שִׁבְעָ֑ה וְהֶֽעֱלָה֙ אֶת־נֵ֣רֹתֶ֔יהָ וְהֵאִ֖יר עַל־עֵ֥בֶר פָּנֶֽיהָ׃גם מלקחיה ומחתותיה יהיו מזהב טהור.
וּמַלְקָחֶ֥יהָ וּמַחְתֹּתֶ֖יהָ זָהָ֥ב טָהֽוֹר׃את המנורה ואת כל הכלים האלה יש לעשות מכיכר אחת של זהב טהור.
כִּכָּ֛ר זָהָ֥ב טָה֖וֹר יַעֲשֶׂ֣ה אֹתָ֑הּ אֵ֥ת כָּל־הַכֵּלִ֖ים הָאֵֽלֶּה׃על המילים
כיכר היא יחידת משקל עתיקה; אין כאן המרה למשקל מודרני.
ראה ועשה אותם לפי התבנית שמראים לך בהר.
וּרְאֵ֖ה וַעֲשֵׂ֑ה בְּתַ֨בְנִיתָ֔ם אֲשֶׁר־אַתָּ֥ה מָרְאֶ֖ה בָּהָֽר׃ (ס)Tanach with Ta'amei Hamikra · ניקוד וטעמי מקרא
א׳–ט׳
התרומה והמקדש
וַיְדַבֵּ֥ר יְהוָ֖ה אֶל־מֹשֶׁ֥ה לֵּאמֹֽר׃
דַּבֵּר֙ אֶל־בְּנֵ֣י יִשְׂרָאֵ֔ל וְיִקְחוּ־לִ֖י תְּרוּמָ֑ה מֵאֵ֤ת כָּל־אִישׁ֙ אֲשֶׁ֣ר יִדְּבֶ֣נּוּ לִבּ֔וֹ תִּקְח֖וּ אֶת־תְּרוּמָתִֽי׃
וְזֹאת֙ הַתְּרוּמָ֔ה אֲשֶׁ֥ר תִּקְח֖וּ מֵאִתָּ֑ם זָהָ֥ב וָכֶ֖סֶף וּנְחֹֽשֶׁת׃
וּתְכֵ֧לֶת וְאַרְגָּמָ֛ן וְתוֹלַ֥עַת שָׁנִ֖י וְשֵׁ֥שׁ וְעִזִּֽים׃
וְעֹרֹ֨ת אֵילִ֧ם מְאָדָּמִ֛ים וְעֹרֹ֥ת תְּחָשִׁ֖ים וַעֲצֵ֥י שִׁטִּֽים׃
שֶׁ֖מֶן לַמָּאֹ֑ר בְּשָׂמִים֙ לְשֶׁ֣מֶן הַמִּשְׁחָ֔ה וְלִקְטֹ֖רֶת הַסַּמִּֽים׃
אַבְנֵי־שֹׁ֕הַם וְאַבְנֵ֖י מִלֻּאִ֑ים לָאֵפֹ֖ד וְלַחֹֽשֶׁן׃
וְעָ֥שׂוּ לִ֖י מִקְדָּ֑שׁ וְשָׁכַנְתִּ֖י בְּתוֹכָֽם׃
כְּכֹ֗ל אֲשֶׁ֤ר אֲנִי֙ מַרְאֶ֣ה אוֹתְךָ֔ אֵ֚ת תַּבְנִ֣ית הַמִּשְׁכָּ֔ן וְאֵ֖ת תַּבְנִ֣ית כָּל־כֵּלָ֑יו וְכֵ֖ן תַּעֲשֽׂוּ׃ (ס)
י׳–כ״ב
הארון, הכפורת והכרובים
וְעָשׂ֥וּ אֲר֖וֹן עֲצֵ֣י שִׁטִּ֑ים אַמָּתַ֨יִם וָחֵ֜צִי אָרְכּ֗וֹ וְאַמָּ֤ה וָחֵ֙צִי֙ רָחְבּ֔וֹ וְאַמָּ֥ה וָחֵ֖צִי קֹמָתֽוֹ׃
וְצִפִּיתָ֤ אֹתוֹ֙ זָהָ֣ב טָה֔וֹר מִבַּ֥יִת וּמִח֖וּץ תְּצַפֶּ֑נּוּ וְעָשִׂ֧יתָ עָלָ֛יו זֵ֥ר זָהָ֖ב סָבִֽיב׃
וְיָצַ֣קְתָּ לּ֗וֹ אַרְבַּע֙ טַבְּעֹ֣ת זָהָ֔ב וְנָ֣תַתָּ֔ה עַ֖ל אַרְבַּ֣ע פַּעֲמֹתָ֑יו וּשְׁתֵּ֣י טַבָּעֹ֗ת עַל־צַלְעוֹ֙ הָֽאֶחָ֔ת וּשְׁתֵּי֙ טַבָּעֹ֔ת עַל־צַלְע֖וֹ הַשֵּׁנִֽית׃
וְעָשִׂ֥יתָ בַדֵּ֖י עֲצֵ֣י שִׁטִּ֑ים וְצִפִּיתָ֥ אֹתָ֖ם זָהָֽב׃
וְהֵֽבֵאתָ֤ אֶת־הַבַּדִּים֙ בַּטַּבָּעֹ֔ת עַ֖ל צַלְעֹ֣ת הָאָרֹ֑ן לָשֵׂ֥את אֶת־הָאָרֹ֖ן בָּהֶֽם׃
בְּטַבְּעֹת֙ הָאָרֹ֔ן יִהְי֖וּ הַבַּדִּ֑ים לֹ֥א יָסֻ֖רוּ מִמֶּֽנּוּ׃
וְנָתַתָּ֖ אֶל־הָאָרֹ֑ן אֵ֚ת הָעֵדֻ֔ת אֲשֶׁ֥ר אֶתֵּ֖ן אֵלֶֽיךָ׃
וְעָשִׂ֥יתָ כַפֹּ֖רֶת זָהָ֣ב טָה֑וֹר אַמָּתַ֤יִם וָחֵ֙צִי֙ אָרְכָּ֔הּ וְאַמָּ֥ה וָחֵ֖צִי רָחְבָּֽהּ׃
וְעָשִׂ֛יתָ שְׁנַ֥יִם כְּרֻבִ֖ים זָהָ֑ב מִקְשָׁה֙ תַּעֲשֶׂ֣ה אֹתָ֔ם מִשְּׁנֵ֖י קְצ֥וֹת הַכַּפֹּֽרֶת׃
וַ֠עֲשֵׂה כְּר֨וּב אֶחָ֤ד מִקָּצָה֙ מִזֶּ֔ה וּכְרוּב־אֶחָ֥ד מִקָּצָ֖ה מִזֶּ֑ה מִן־הַכַּפֹּ֛רֶת תַּעֲשׂ֥וּ אֶת־הַכְּרֻבִ֖ים עַל־שְׁנֵ֥י קְצוֹתָֽיו׃
וְהָי֣וּ הַכְּרֻבִים֩ פֹּרְשֵׂ֨י כְנָפַ֜יִם לְמַ֗עְלָה סֹכְכִ֤ים בְּכַנְפֵיהֶם֙ עַל־הַכַּפֹּ֔רֶת וּפְנֵיהֶ֖ם אִ֣ישׁ אֶל־אָחִ֑יו אֶל־הַכַּפֹּ֔רֶת יִהְי֖וּ פְּנֵ֥י הַכְּרֻבִֽים׃
וְנָתַתָּ֧ אֶת־הַכַּפֹּ֛רֶת עַל־הָאָרֹ֖ן מִלְמָ֑עְלָה וְאֶל־הָ֣אָרֹ֔ן תִּתֵּן֙ אֶת־הָ֣עֵדֻ֔ת אֲשֶׁ֥ר אֶתֵּ֖ן אֵלֶֽיךָ׃
וְנוֹעַדְתִּ֣י לְךָ֮ שָׁם֒ וְדִבַּרְתִּ֨י אִתְּךָ֜ מֵעַ֣ל הַכַּפֹּ֗רֶת מִבֵּין֙ שְׁנֵ֣י הַכְּרֻבִ֔ים אֲשֶׁ֖ר עַל־אֲרֹ֣ן הָעֵדֻ֑ת אֵ֣ת כָּל־אֲשֶׁ֧ר אֲצַוֶּ֛ה אוֹתְךָ֖ אֶל־בְּנֵ֥י יִשְׂרָאֵֽל׃ (פ)
כ״ג–ל׳
השולחן ולחם הפנים
וְעָשִׂ֥יתָ שֻׁלְחָ֖ן עֲצֵ֣י שִׁטִּ֑ים אַמָּתַ֤יִם אָרְכּוֹ֙ וְאַמָּ֣ה רָחְבּ֔וֹ וְאַמָּ֥ה וָחֵ֖צִי קֹמָתֽוֹ׃
וְצִפִּיתָ֥ אֹת֖וֹ זָהָ֣ב טָה֑וֹר וְעָשִׂ֥יתָ לּ֛וֹ זֵ֥ר זָהָ֖ב סָבִֽיב׃
וְעָשִׂ֨יתָ לּ֥וֹ מִסְגֶּ֛רֶת טֹ֖פַח סָבִ֑יב וְעָשִׂ֧יתָ זֵר־זָהָ֛ב לְמִסְגַּרְתּ֖וֹ סָבִֽיב׃
וְעָשִׂ֣יתָ לּ֔וֹ אַרְבַּ֖ע טַבְּעֹ֣ת זָהָ֑ב וְנָתַתָּ֙ אֶת־הַטַּבָּעֹ֔ת עַ֚ל אַרְבַּ֣ע הַפֵּאֹ֔ת אֲשֶׁ֖ר לְאַרְבַּ֥ע רַגְלָֽיו׃
לְעֻמַּת֙ הַמִּסְגֶּ֔רֶת תִּהְיֶ֖יןָ הַטַּבָּעֹ֑ת לְבָתִּ֣ים לְבַדִּ֔ים לָשֵׂ֖את אֶת־הַשֻּׁלְחָֽן׃
וְעָשִׂ֤יתָ אֶת־הַבַּדִּים֙ עֲצֵ֣י שִׁטִּ֔ים וְצִפִּיתָ֥ אֹתָ֖ם זָהָ֑ב וְנִשָּׂא־בָ֖ם אֶת־הַשֻּׁלְחָֽן׃
וְעָשִׂ֨יתָ קְּעָרֹתָ֜יו וְכַפֹּתָ֗יו וּקְשׂוֹתָיו֙ וּמְנַקִּיֹּתָ֔יו אֲשֶׁ֥ר יֻסַּ֖ךְ בָּהֵ֑ן זָהָ֥ב טָה֖וֹר תַּעֲשֶׂ֥ה אֹתָֽם׃
וְנָתַתָּ֧ עַֽל־הַשֻּׁלְחָ֛ן לֶ֥חֶם פָּנִ֖ים לְפָנַ֥י תָּמִֽיד׃ (פ)
ל״א–מ׳
מנורת הזהב
וְעָשִׂ֥יתָ מְנֹרַ֖ת זָהָ֣ב טָה֑וֹר מִקְשָׁ֞ה תֵּעָשֶׂ֤ה הַמְּנוֹרָה֙ יְרֵכָ֣הּ וְקָנָ֔הּ גְּבִיעֶ֛יהָ כַּפְתֹּרֶ֥יהָ וּפְרָחֶ֖יהָ מִמֶּ֥נָּה יִהְיֽוּ׃
וְשִׁשָּׁ֣ה קָנִ֔ים יֹצְאִ֖ים מִצִּדֶּ֑יהָ שְׁלֹשָׁ֣ה ׀ קְנֵ֣י מְנֹרָ֗ה מִצִּדָּהּ֙ הָאֶחָ֔ד וּשְׁלֹשָׁה֙ קְנֵ֣י מְנֹרָ֔ה מִצִּדָּ֖הּ הַשֵּׁנִֽי׃
שְׁלֹשָׁ֣ה גְ֠בִעִים מְֽשֻׁקָּדִ֞ים בַּקָּנֶ֣ה הָאֶחָד֮ כַּפְתֹּ֣ר וָפֶרַח֒ וּשְׁלֹשָׁ֣ה גְבִעִ֗ים מְשֻׁקָּדִ֛ים בַּקָּנֶ֥ה הָאֶחָ֖ד כַּפְתֹּ֣ר וָפָ֑רַח כֵּ֚ן לְשֵׁ֣שֶׁת הַקָּנִ֔ים הַיֹּצְאִ֖ים מִן־הַמְּנֹרָֽה׃
וּבַמְּנֹרָ֖ה אַרְבָּעָ֣ה גְבִעִ֑ים מְשֻׁקָּדִ֔ים כַּפְתֹּרֶ֖יהָ וּפְרָחֶֽיהָ׃
וְכַפְתֹּ֡ר תַּחַת֩ שְׁנֵ֨י הַקָּנִ֜ים מִמֶּ֗נָּה וְכַפְתֹּר֙ תַּ֣חַת שְׁנֵ֤י הַקָּנִים֙ מִמֶּ֔נָּה וְכַפְתֹּ֕ר תַּחַת־שְׁנֵ֥י הַקָּנִ֖ים מִמֶּ֑נָּה לְשֵׁ֙שֶׁת֙ הַקָּנִ֔ים הַיֹּצְאִ֖ים מִן־הַמְּנֹרָֽה׃
כַּפְתֹּרֵיהֶ֥ם וּקְנֹתָ֖ם מִמֶּ֣נָּה יִהְי֑וּ כֻּלָּ֛הּ מִקְשָׁ֥ה אַחַ֖ת זָהָ֥ב טָהֽוֹר׃
וְעָשִׂ֥יתָ אֶת־נֵרֹתֶ֖יהָ שִׁבְעָ֑ה וְהֶֽעֱלָה֙ אֶת־נֵ֣רֹתֶ֔יהָ וְהֵאִ֖יר עַל־עֵ֥בֶר פָּנֶֽיהָ׃
וּמַלְקָחֶ֥יהָ וּמַחְתֹּתֶ֖יהָ זָהָ֥ב טָהֽוֹר׃
כִּכָּ֛ר זָהָ֥ב טָה֖וֹר יַעֲשֶׂ֣ה אֹתָ֑הּ אֵ֥ת כָּל־הַכֵּלִ֖ים הָאֵֽלֶּה׃
וּרְאֵ֖ה וַעֲשֵׂ֑ה בְּתַ֨בְנִיתָ֔ם אֲשֶׁר־אַתָּ֥ה מָרְאֶ֖ה בָּהָֽר׃ (ס)
התמונה השלמה
הפרק, בקצרה
הפרק פותח בהוראה לאסוף תרומה מרצון לבם של בני ישראל כדי לבנות מקום מקודש. לאחר רשימת החומרים, ה׳ מוסר למשה הוראות מדויקות להכנת הארון והכפורת, השולחן והמנורה.
פסוקים א׳–ט׳
התרומה והמקדש
בני ישראל מתבקשים להביא תרומה מתוך רצון. הרשימה כוללת מתכות, אריגים וחומרי צביעה, עורות, עצי שיטים, שמן, בשמים ואבנים. מכל אלה ייעשה מקדש שבו ה׳ ישכון בתוך העם, לפי התבנית שמראה ה׳ למשה למשכן ולכליו.
פסוקים י׳–כ״ב
הארון, הכפורת והכרובים
הארון עשוי מעצי שיטים ומצופה זהב מבפנים ומבחוץ. יש לו טבעות ומוטות נשיאה שאסור להסירם, ובתוכו תינתן העדות. מעליו נמצאת כפורת זהב ושני כרובים שמקשה אחת עם קצותיה, כנפיהם פרושות ופניהם זה אל זה. ה׳ אומר שמשם, מעל הכפורת ומבין הכרובים, ידבר עם משה.
פסוקים כ״ג–ל׳
השולחן ולחם הפנים
השולחן עשוי מעצי שיטים ומצופה זהב, עם מסגרת, טבעות ומוטות לנשיאה. לצדו נדרשים כלי זהב שונים לעבודתו. על השולחן יש להניח תמיד את לחם הפנים לפני ה׳.
פסוקים ל״א–מ׳
מנורת הזהב
המנורה נעשית מזהב טהור כמקשה אחת. מן הקנה המרכזי יוצאים שישה קנים, שלושה מכל צד, והיא מעוטרת בגביעים, כפתורים ופרחים. יש לה שבעה נרות וכלי טיפול מזהב טהור. המנורה וכל כליה נעשים מכיכר זהב אחת, בהתאם לתבנית שמוצגת למשה בהר.
הפרק קובע את החומרים, המידות וצורתם של הכלים הראשונים במשכן, ומדגיש שוב ושוב שהעשייה צריכה להתאים לתבנית שנמסרה למשה.
מעבר לקריאה הראשונה
לימוד ועיון
מבחר ממקורות חז״ל, בהסבר עכשווי. דברי המקור המצוטטים מובחנים מן ההסבר; פירושי מפרשים מובאים בהמשך ובנפרד.
מדברי חז״ל
מה מוסיפה המילה "לאמר"?
״כָּל מָקוֹם שֶׁהוּא אוֹמֵר "לֵאמֹר", "וְאָמַרְתָּ אֲלֵיהֶם", הֲרֵי זֶה לַדּוֹרוֹת״
מכילתא דרבי ישמעאל, בדיון על פסוק אחר בשמות, מביאה את דעת רבי שמעון בן יוחאי שלפיה לשון "לאמר" או "ואמרת אליהם" עשויה לסמן מסר שנועד גם לדורות. מקור זה אינו פירוש ישיר לשמות כ״ה, אבל הוא מציע כלל מדרשי על ניסוח שמופיע גם בפתיחת הפרק שלנו: "וידבר ה׳ אל משה לאמר". בפשט הפסוק כאן, "לאמר" פותח את ההוראות שמשה אמור לקבל ולהעביר הלאה, והפסוקים הבאים אכן פונים לבני ישראל בעניין התרומה. הקביעה שהלשון מלמדת דווקא על תוקף לדורות היא דרשת חז״ל מן המקור שסופק, ולא פרט מפורש בפסוק עצמו.
מכילתא דרבי ישמעאל, מַסֶּכְתָּא דְוַיְהִי בְּשַׁלַּח ב׳:א׳ ↗התרומה כאחד הדברים שנאמר עליהם "לי"
״תְּרוּמָה מִנַּיִן (שמות כה, ב): וְיִקְחוּ לִי תְּרוּמָה.״
במדבר רבה מונה קבוצה של דברים שהמקרא קושר במפורש לה׳ באמצעות המילה "לי". בתוך הרשימה נמצאת גם התרומה של הפרק שלנו, על סמך המילים "ויקחו לי תרומה". המדרש מציב אותה לצד דברים נוספים כגון מזבח, שמן המשחה, אוהל מועד, קרבנות וארץ ישראל. זהו חיבור מדרשי בין שימושים שונים של אותה לשון במקרא. בפשט שמות כ״ה, בני ישראל מתבקשים לתת חומרים לבניית המקדש וכליו, והנתינה מתוארת כתרומה לה׳. המדרש מרחיב את משמעות המילה "לי" בכך שהוא רואה בה סימן לקבוצה רחבה של דברים המיוחסים לקדושה ולשייכות לה׳.
במדבר רבה ט״ו:י״ז ↗המקור שסופק עוסק בשמיטה, לא בחומרי התרומה
״שֵׁשׁ שָׁנִים תִּזְרַע אֶת אַרְצֶךָ״
המקור שסופק תחת יחידה זו הוא מכילתא דרבי ישמעאל על שמות כ״ג, והוא דורש את הפסוק "שש שנים תזרע את ארצך" ואת מחזור השמיטה. הוא אינו מפרש את שמות כ״ה פסוק ג׳, שבו נמנים זהב, כסף ונחושת כחלק מן התרומה למשכן. לכן אין מן המקור הזה בסיס להסביר את שלוש המתכות שבפסוק שלנו או להוסיף להן משמעות מדרשית. אפשר רק לציין שהמקור עוסק בנושא אחר מן הפרק הקודם. שמירת ההבחנה הזאת חשובה כדי לא לייחס לחז״ל פירוש שלא נאמר במקור שנמסר.
מכילתא דרבי ישמעאל, מַסֶּכְתָּא דְכַסְפָּא ג׳:כ׳ ↗בעקבות המפרשים
צורת הארון לפי רש״י
״כְּמִין אֲרוֹנוֹת שֶׁעוֹשִׂים בְּלֹא רַגְלַיִם״
רש״י מסביר את הציווי "ועשו ארון" באמצעות תיאור פשוט של צורתו: כלי דמוי ארגז, בלי רגליים, היושב על תחתיתו. הפירוש שלו נועד לעזור לקורא לדמיין את המבנה הבסיסי לפני שנוספים עליו הציפוי, הטבעות ומוטות הנשיאה המתוארים בפסוקים הבאים. בפשט הפרק נאמר שהארון עשוי מעצי שיטים וניתנות מידותיו, אך צורת ה"ארגז" אינה מנוסחת במילים האלה. זהו פירוש מאוחר של רש״י המבאר כיצד להבין את שם הכלי ואת מבנהו. אין צורך להכניס את הדימוי הזה אל הטקסט המקראי עצמו, אך הוא מועיל להבנת התיאור.
רש״י על שמות 25:10:1 ↗מהו לחם הפנים?
״לחם פנים. שֶׁהָיוּ לוֹ פָּנִים כְּמוֹ שֶׁפֵּרַשְׁתִּי״
רש״י מתייחס לשם "לחם פנים" ומסביר שללחם הייתה צורה שיש בה "פנים", לפי פירוש שפירט במקום אחר. הוא גם מציין שמספר הלחמים וסדר הנחתם מבוארים בהמשך התורה, בפרשת אמור אל הכוהנים. הפרק שלנו עצמו אומר רק שיש להניח את לחם הפנים על השולחן לפני ה׳ תמיד. הוא אינו מוסר כאן את מספר הכיכרות או את סדר המערכות. לכן רש״י עוזר לזהות שהשם מתייחס ללחם בעל צורה וסידור מיוחדים, אך הפרטים המלאים אינם חלק מן ההוראות שבפרק הזה.
רש״י על שמות 25:30:1 ↗למה חוזרת נתינת העדות לארון?
״לֹא יָדַעְתִּי לָמָּה נִכְפַּל, שֶׁהֲרֵי כְּבָר אָמוּר״
רמב״ן שם לב לכך שהציווי לתת את העדות בארון מופיע כבר בפסוק ט״ז וחוזר בפסוק כ״א. הוא מביא הסבר שלפיו החזרה מלמדת על סדר הפעולות: קודם מכניסים את העדות אל הארון ורק אחר כך מניחים עליו את הכפורת. בהמשך רמב״ן מציע הסבר רחב יותר לתפקיד הכפורת והכרובים. לפי דבריו, החזרה גם מדגישה את הקשר בין העדות שבתוך הארון לבין המקום שמעליו, שבו ה׳ אומר שייפגש עם משה וידבר אליו מבין הכרובים. זהו ניתוח פרשני של מבנה הפסוקים; הפשט עצמו חוזר על הציווי ומיד מסביר את מקום ההתוועדות.
רמב״ן על שמות 25:21:1 ↗מה פירוש "משוקדים"?
״אמר הגאון כי משקדים. כדמות שקדים והנכון שהוא מגזרת לשקוד על דלתותי״
אבן עזרא מביא שתי אפשרויות להבנת המילה "משוקדים" בתיאור גביעי המנורה. לפי דעה שהוא מצטט, הגביעים היו מעוצבים בדמות שקדים. אבן עזרא עצמו מעדיף לקשור את המילה לשורש של "לשקוד", ולא בהכרח לצורת פרי השקד. הפסוק מתאר שלושה גביעים משוקדים בכל קנה, לצד כפתור ופרח, אך אינו מסביר את המונח. לכן מדובר במקרה של עמימות לשונית אמיתית. במקום לבחור בשקט פירוש אחד, נכון לשמור בתרגום המודרני את המילה "משוקדים" ולהסביר שהצורה המדויקת שלה שנויה בפרשנות.
אבן עזרא על שמות 25:33:1 ↗