ה׳ אמר למשה: עלה אל ה׳, אתה ואהרון, נדב ואביהוא ושבעים מזקני ישראל, והשתחוו מרחוק.
וְאֶל־מֹשֶׁ֨ה אָמַ֜ר עֲלֵ֣ה אֶל־יְהוָ֗ה אַתָּה֙ וְאַהֲרֹן֙ נָדָ֣ב וַאֲבִיה֔וּא וְשִׁבְעִ֖ים מִזִּקְנֵ֣י יִשְׂרָאֵ֑ל וְהִשְׁתַּחֲוִיתֶ֖ם מֵרָחֹֽק׃שמות · פרק כד׳
כריתת הברית ועליית משה אל ההר
משה מוסר לעם את דברי ה׳, הברית נכרתת בטקס של קרבנות ודם, מנהיגי ישראל עולים ורואים מראה אלוהי, ומשה נכנס אל הענן לארבעים יום ולילה.
להקשיב. להבין. להתחבר.
הפרק בקול
שמות כד׳ · סיפור והסבר
הסיפור המלא, בהאזנה אחת.
ריחוף על פסוק מציג את המקור. במגע — לחיצה ממושכת או כפתור ״המקור״.
א׳–ח׳
קבלת הברית וכריתתה
רק משה יתקרב אל ה׳. האחרים לא יתקרבו, והעם לא יעלה איתו.
וְנִגַּ֨שׁ מֹשֶׁ֤ה לְבַדּוֹ֙ אֶל־יְהוָ֔ה וְהֵ֖ם לֹ֣א יִגָּ֑שׁוּ וְהָעָ֕ם לֹ֥א יַעֲל֖וּ עִמּֽוֹ׃משה בא וסיפר לעם את כל דברי ה׳ ואת כל המשפטים. כל העם ענה בקול אחד: את כל הדברים שה׳ דיבר נעשה.
וַיָּבֹ֣א מֹשֶׁ֗ה וַיְסַפֵּ֤ר לָעָם֙ אֵ֚ת כָּל־דִּבְרֵ֣י יְהוָ֔ה וְאֵ֖ת כָּל־הַמִּשְׁפָּטִ֑ים וַיַּ֨עַן כָּל־הָעָ֜ם ק֤וֹל אֶחָד֙ וַיֹּ֣אמְר֔וּ כָּל־הַדְּבָרִ֛ים אֲשֶׁר־דִּבֶּ֥ר יְהוָ֖ה נַעֲשֶֽׂה׃משה כתב את כל דברי ה׳. למחרת הוא קם מוקדם, בנה מזבח למרגלות ההר והקים שתים עשרה מצבות כנגד שנים עשר שבטי ישראל.
וַיִּכְתֹּ֣ב מֹשֶׁ֗ה אֵ֚ת כָּל־דִּבְרֵ֣י יְהוָ֔ה וַיַּשְׁכֵּ֣ם בַּבֹּ֔קֶר וַיִּ֥בֶן מִזְבֵּ֖חַ תַּ֣חַת הָהָ֑ר וּשְׁתֵּ֤ים עֶשְׂרֵה֙ מַצֵּבָ֔ה לִשְׁנֵ֥ים עָשָׂ֖ר שִׁבְטֵ֥י יִשְׂרָאֵֽל׃משה שלח את נערי בני ישראל, והם הקריבו עולות וזבחו לה׳ פרים כזבחי שלמים.
וַיִּשְׁלַ֗ח אֶֽת־נַעֲרֵי֙ בְּנֵ֣י יִשְׂרָאֵ֔ל וַיַּֽעֲל֖וּ עֹלֹ֑ת וַֽיִּזְבְּח֞וּ זְבָחִ֧ים שְׁלָמִ֛ים לַיהוָ֖ה פָּרִֽים׃משה לקח חצי מן הדם ושם אותו באגנות, ואת החצי השני זרק על המזבח.
וַיִּקַּ֤ח מֹשֶׁה֙ חֲצִ֣י הַדָּ֔ם וַיָּ֖שֶׂם בָּאַגָּנֹ֑ת וַחֲצִ֣י הַדָּ֔ם זָרַ֖ק עַל־הַמִּזְבֵּֽחַ׃על המילים
אגנות הם כלים ששימשו כאן להחזקת הדם.
משה לקח את ספר הברית וקרא אותו באוזני העם. העם אמר: את כל מה שה׳ דיבר נעשה ונשמע.
וַיִּקַּח֙ סֵ֣פֶר הַבְּרִ֔ית וַיִּקְרָ֖א בְּאָזְנֵ֣י הָעָ֑ם וַיֹּ֣אמְר֔וּ כֹּ֛ל אֲשֶׁר־דִּבֶּ֥ר יְהוָ֖ה נַעֲשֶׂ֥ה וְנִשְׁמָֽע׃משה לקח את הדם וזרק אותו על העם. הוא אמר: זהו דם הברית שה׳ כרת איתכם על כל הדברים האלה.
וַיִּקַּ֤ח מֹשֶׁה֙ אֶת־הַדָּ֔ם וַיִּזְרֹ֖ק עַל־הָעָ֑ם וַיֹּ֗אמֶר הִנֵּ֤ה דַֽם־הַבְּרִית֙ אֲשֶׁ֨ר כָּרַ֤ת יְהוָה֙ עִמָּכֶ֔ם עַ֥ל כָּל־הַדְּבָרִ֖ים הָאֵֽלֶּה׃ט׳–י״א
העלייה והמראה האלוהי
משה ואהרון, נדב ואביהוא ושבעים מזקני ישראל עלו.
וַיַּ֥עַל מֹשֶׁ֖ה וְאַהֲרֹ֑ן נָדָב֙ וַאֲבִיה֔וּא וְשִׁבְעִ֖ים מִזִּקְנֵ֥י יִשְׂרָאֵֽל׃הם ראו את אלוהי ישראל, ומתחת לרגליו היה מראה כמו לבנה של ספיר, צלול כמו השמים עצמם.
וַיִּרְא֕וּ אֵ֖ת אֱלֹהֵ֣י יִשְׂרָאֵ֑ל וְתַ֣חַת רַגְלָ֗יו כְּמַעֲשֵׂה֙ לִבְנַ֣ת הַסַּפִּ֔יר וּכְעֶ֥צֶם הַשָּׁמַ֖יִם לָטֹֽהַר׃על המילים
הפסוק מתאר מראה אלוהי בלשון חזותית ואינו מסביר את אופן הראייה. מפרשים שונים הבינו את התיאור בדרכים שונות.
הוא לא פגע במנהיגי בני ישראל. הם חזו באלוהים, ואכלו ושתו.
וְאֶל־אֲצִילֵי֙ בְּנֵ֣י יִשְׂרָאֵ֔ל לֹ֥א שָׁלַ֖ח יָד֑וֹ וַֽיֶּחֱזוּ֙ אֶת־הָ֣אֱלֹהִ֔ים וַיֹּאכְל֖וּ וַיִּשְׁתּֽוּ׃ (ס)על המילים
המילה "אצילי" מתארת כאן את נכבדי או מנהיגי העם.
י״ב–י״ח
משה עולה אל הענן
ה׳ אמר למשה: עלה אליי אל ההר והישאר שם. אתן לך את לוחות האבן, ואת התורה והמצווה שכתבתי כדי להורות להם.
וַיֹּ֨אמֶר יְהוָ֜ה אֶל־מֹשֶׁ֗ה עֲלֵ֥ה אֵלַ֛י הָהָ֖רָה וֶהְיֵה־שָׁ֑ם וְאֶתְּנָ֨ה לְךָ֜ אֶת־לֻחֹ֣ת הָאֶ֗בֶן וְהַתּוֹרָה֙ וְהַמִּצְוָ֔ה אֲשֶׁ֥ר כָּתַ֖בְתִּי לְהוֹרֹתָֽם׃משה קם יחד עם יהושע, המשרת שלו, ומשה עלה אל הר האלוהים.
וַיָּ֣קָם מֹשֶׁ֔ה וִיהוֹשֻׁ֖עַ מְשָׁרְת֑וֹ וַיַּ֥עַל מֹשֶׁ֖ה אֶל־הַ֥ר הָאֱלֹהִֽים׃משה אמר לזקנים: הישארו כאן עד שנחזור אליכם. אהרון וחור נמצאים איתכם; מי שיש לו עניין משפטי יפנה אליהם.
וְאֶל־הַזְּקֵנִ֤ים אָמַר֙ שְׁבוּ־לָ֣נוּ בָזֶ֔ה עַ֥ד אֲשֶׁר־נָשׁ֖וּב אֲלֵיכֶ֑ם וְהִנֵּ֨ה אַהֲרֹ֤ן וְחוּר֙ עִמָּכֶ֔ם מִי־בַ֥עַל דְּבָרִ֖ים יִגַּ֥שׁ אֲלֵהֶֽם׃משה עלה אל ההר, והענן כיסה את ההר.
וַיַּ֥עַל מֹשֶׁ֖ה אֶל־הָהָ֑ר וַיְכַ֥ס הֶעָנָ֖ן אֶת־הָהָֽר׃כבוד ה׳ שכן על הר סיני, והענן כיסה את ההר במשך שישה ימים. ביום השביעי ה׳ קרא אל משה מתוך הענן.
וַיִּשְׁכֹּ֤ן כְּבוֹד־יְהוָה֙ עַל־הַ֣ר סִינַ֔י וַיְכַסֵּ֥הוּ הֶעָנָ֖ן שֵׁ֣שֶׁת יָמִ֑ים וַיִּקְרָ֧א אֶל־מֹשֶׁ֛ה בַּיּ֥וֹם הַשְּׁבִיעִ֖י מִתּ֥וֹךְ הֶעָנָֽן׃לעיני בני ישראל, מראה כבוד ה׳ בראש ההר נראה כמו אש אוכלת.
וּמַרְאֵה֙ כְּב֣וֹד יְהוָ֔ה כְּאֵ֥שׁ אֹכֶ֖לֶת בְּרֹ֣אשׁ הָהָ֑ר לְעֵינֵ֖י בְּנֵ֥י יִשְׂרָאֵֽל׃משה נכנס לתוך הענן ועלה אל ההר. הוא נשאר בהר ארבעים יום וארבעים לילה.
וַיָּבֹ֥א מֹשֶׁ֛ה בְּת֥וֹךְ הֶעָנָ֖ן וַיַּ֣עַל אֶל־הָהָ֑ר וַיְהִ֤י מֹשֶׁה֙ בָּהָ֔ר אַרְבָּעִ֣ים י֔וֹם וְאַרְבָּעִ֖ים לָֽיְלָה׃ (פ)Tanach with Ta'amei Hamikra · ניקוד וטעמי מקרא
א׳–ח׳
קבלת הברית וכריתתה
וְאֶל־מֹשֶׁ֨ה אָמַ֜ר עֲלֵ֣ה אֶל־יְהוָ֗ה אַתָּה֙ וְאַהֲרֹן֙ נָדָ֣ב וַאֲבִיה֔וּא וְשִׁבְעִ֖ים מִזִּקְנֵ֣י יִשְׂרָאֵ֑ל וְהִשְׁתַּחֲוִיתֶ֖ם מֵרָחֹֽק׃
וְנִגַּ֨שׁ מֹשֶׁ֤ה לְבַדּוֹ֙ אֶל־יְהוָ֔ה וְהֵ֖ם לֹ֣א יִגָּ֑שׁוּ וְהָעָ֕ם לֹ֥א יַעֲל֖וּ עִמּֽוֹ׃
וַיָּבֹ֣א מֹשֶׁ֗ה וַיְסַפֵּ֤ר לָעָם֙ אֵ֚ת כָּל־דִּבְרֵ֣י יְהוָ֔ה וְאֵ֖ת כָּל־הַמִּשְׁפָּטִ֑ים וַיַּ֨עַן כָּל־הָעָ֜ם ק֤וֹל אֶחָד֙ וַיֹּ֣אמְר֔וּ כָּל־הַדְּבָרִ֛ים אֲשֶׁר־דִּבֶּ֥ר יְהוָ֖ה נַעֲשֶֽׂה׃
וַיִּכְתֹּ֣ב מֹשֶׁ֗ה אֵ֚ת כָּל־דִּבְרֵ֣י יְהוָ֔ה וַיַּשְׁכֵּ֣ם בַּבֹּ֔קֶר וַיִּ֥בֶן מִזְבֵּ֖חַ תַּ֣חַת הָהָ֑ר וּשְׁתֵּ֤ים עֶשְׂרֵה֙ מַצֵּבָ֔ה לִשְׁנֵ֥ים עָשָׂ֖ר שִׁבְטֵ֥י יִשְׂרָאֵֽל׃
וַיִּשְׁלַ֗ח אֶֽת־נַעֲרֵי֙ בְּנֵ֣י יִשְׂרָאֵ֔ל וַיַּֽעֲל֖וּ עֹלֹ֑ת וַֽיִּזְבְּח֞וּ זְבָחִ֧ים שְׁלָמִ֛ים לַיהוָ֖ה פָּרִֽים׃
וַיִּקַּ֤ח מֹשֶׁה֙ חֲצִ֣י הַדָּ֔ם וַיָּ֖שֶׂם בָּאַגָּנֹ֑ת וַחֲצִ֣י הַדָּ֔ם זָרַ֖ק עַל־הַמִּזְבֵּֽחַ׃
וַיִּקַּח֙ סֵ֣פֶר הַבְּרִ֔ית וַיִּקְרָ֖א בְּאָזְנֵ֣י הָעָ֑ם וַיֹּ֣אמְר֔וּ כֹּ֛ל אֲשֶׁר־דִּבֶּ֥ר יְהוָ֖ה נַעֲשֶׂ֥ה וְנִשְׁמָֽע׃
וַיִּקַּ֤ח מֹשֶׁה֙ אֶת־הַדָּ֔ם וַיִּזְרֹ֖ק עַל־הָעָ֑ם וַיֹּ֗אמֶר הִנֵּ֤ה דַֽם־הַבְּרִית֙ אֲשֶׁ֨ר כָּרַ֤ת יְהוָה֙ עִמָּכֶ֔ם עַ֥ל כָּל־הַדְּבָרִ֖ים הָאֵֽלֶּה׃
ט׳–י״א
העלייה והמראה האלוהי
וַיַּ֥עַל מֹשֶׁ֖ה וְאַהֲרֹ֑ן נָדָב֙ וַאֲבִיה֔וּא וְשִׁבְעִ֖ים מִזִּקְנֵ֥י יִשְׂרָאֵֽל׃
וַיִּרְא֕וּ אֵ֖ת אֱלֹהֵ֣י יִשְׂרָאֵ֑ל וְתַ֣חַת רַגְלָ֗יו כְּמַעֲשֵׂה֙ לִבְנַ֣ת הַסַּפִּ֔יר וּכְעֶ֥צֶם הַשָּׁמַ֖יִם לָטֹֽהַר׃
וְאֶל־אֲצִילֵי֙ בְּנֵ֣י יִשְׂרָאֵ֔ל לֹ֥א שָׁלַ֖ח יָד֑וֹ וַֽיֶּחֱזוּ֙ אֶת־הָ֣אֱלֹהִ֔ים וַיֹּאכְל֖וּ וַיִּשְׁתּֽוּ׃ (ס)
י״ב–י״ח
משה עולה אל הענן
וַיֹּ֨אמֶר יְהוָ֜ה אֶל־מֹשֶׁ֗ה עֲלֵ֥ה אֵלַ֛י הָהָ֖רָה וֶהְיֵה־שָׁ֑ם וְאֶתְּנָ֨ה לְךָ֜ אֶת־לֻחֹ֣ת הָאֶ֗בֶן וְהַתּוֹרָה֙ וְהַמִּצְוָ֔ה אֲשֶׁ֥ר כָּתַ֖בְתִּי לְהוֹרֹתָֽם׃
וַיָּ֣קָם מֹשֶׁ֔ה וִיהוֹשֻׁ֖עַ מְשָׁרְת֑וֹ וַיַּ֥עַל מֹשֶׁ֖ה אֶל־הַ֥ר הָאֱלֹהִֽים׃
וְאֶל־הַזְּקֵנִ֤ים אָמַר֙ שְׁבוּ־לָ֣נוּ בָזֶ֔ה עַ֥ד אֲשֶׁר־נָשׁ֖וּב אֲלֵיכֶ֑ם וְהִנֵּ֨ה אַהֲרֹ֤ן וְחוּר֙ עִמָּכֶ֔ם מִי־בַ֥עַל דְּבָרִ֖ים יִגַּ֥שׁ אֲלֵהֶֽם׃
וַיַּ֥עַל מֹשֶׁ֖ה אֶל־הָהָ֑ר וַיְכַ֥ס הֶעָנָ֖ן אֶת־הָהָֽר׃
וַיִּשְׁכֹּ֤ן כְּבוֹד־יְהוָה֙ עַל־הַ֣ר סִינַ֔י וַיְכַסֵּ֥הוּ הֶעָנָ֖ן שֵׁ֣שֶׁת יָמִ֑ים וַיִּקְרָ֧א אֶל־מֹשֶׁ֛ה בַּיּ֥וֹם הַשְּׁבִיעִ֖י מִתּ֥וֹךְ הֶעָנָֽן׃
וּמַרְאֵה֙ כְּב֣וֹד יְהוָ֔ה כְּאֵ֥שׁ אֹכֶ֖לֶת בְּרֹ֣אשׁ הָהָ֑ר לְעֵינֵ֖י בְּנֵ֥י יִשְׂרָאֵֽל׃
וַיָּבֹ֥א מֹשֶׁ֛ה בְּת֥וֹךְ הֶעָנָ֖ן וַיַּ֣עַל אֶל־הָהָ֑ר וַיְהִ֤י מֹשֶׁה֙ בָּהָ֔ר אַרְבָּעִ֣ים י֔וֹם וְאַרְבָּעִ֖ים לָֽיְלָה׃ (פ)
התמונה השלמה
הפרק, בקצרה
הפרק מתאר את כריתת הברית בין ה׳ לישראל ואת המעבר אל שהותו הממושכת של משה בהר. העם מקבל את הדברים, נערך טקס של קרבנות ודם, מנהיגי ישראל עולים אל ההר, ולבסוף משה נקרא לעלות כדי לקבל את לוחות האבן.
פסוקים א׳–ה׳
העם מקבל את דברי הברית
משה נצטווה לעלות עם אהרון, נדב, אביהוא ושבעים זקנים, אך רק הוא אמור להתקרב אל ה׳. לפני העלייה משה מוסר לעם את כל דברי ה׳ ואת המשפטים, והעם מתחייב לעשות אותם. משה כותב את הדברים, בונה מזבח ושתים עשרה מצבות כנגד שבטי ישראל, ונערי ישראל מקריבים עולות ושלמים.
פסוקים ו׳–ח׳
דם הברית וספר הברית
משה מחלק את דם הקרבנות: חצי ממנו נשמר באגנות וחצי נזרק על המזבח. הוא קורא באוזני העם את ספר הברית, והעם משיב שוב שהוא יעשה וישמע את כל אשר ה׳ דיבר. לאחר מכן משה זורק מן הדם על העם ומכריז שזהו דם הברית שכרת ה׳ איתם על הדברים האלה.
פסוקים ט׳–י״א
המנהיגים עולים ורואים
משה, אהרון, נדב, אביהוא ושבעים מזקני ישראל עולים. הכתוב אומר שהם רואים את אלוהי ישראל ומתאר מתחת לרגליו מראה של לבנת ספיר ובהירות כשמים. ה׳ אינו פוגע בנכבדי ישראל; הם חוזים באלוהים ואוכלים ושותים. אופן הראייה אינו מוסבר בפרק עצמו.
פסוקים י״ב–י״ח
משה נכנס אל הענן
ה׳ קורא למשה לעלות להר כדי לקבל את לוחות האבן, התורה והמצווה. משה יוצא עם יהושע ומשאיר את הזקנים מאחור, כאשר אהרון וחור זמינים לטפל בעניינים משפטיים. הענן מכסה את ההר שישה ימים, וביום השביעי ה׳ קורא למשה. משה נכנס לענן ונשאר בהר ארבעים יום וארבעים לילה.
הפרק מסתיים כאשר הברית כבר התקבלה ונכרתה, ומשה נמצא בתוך הענן על הר סיני לקראת קבלת ההוראות הבאות.
מעבר לקריאה הראשונה
לימוד ועיון
מבחר ממקורות חז״ל, בהסבר עכשווי. דברי המקור המצוטטים מובחנים מן ההסבר; פירושי מפרשים מובאים בהמשך ובנפרד.
מדברי חז״ל
מי מקבל את הדיבור?
״וְלֹא נָתַתָּ אוֹתָהּ אֶלָּא לִי, שֶׁנֶּאֱמַר (שמות כד, א): וְאֶל משֶׁה אָמַר עֲלֵה אֶל ה'.״
במדבר רבה מביא מדרש שבו משה טוען שהדיבור האלוהי בתורה נאמר אליו בלשון יחיד, ומביא בין הראיות את פתיחת הפרק: "ואל משה אמר עלה אל ה׳". המדרש משתמש בניסוח הזה כדי לדון בשאלה כיצד ישראל יודעים שהציוויים והאחריות שייכים גם להם ולא רק למשה. זהו מהלך מדרשי רחב, ולא פירוש פשוט של הפסוק. בפשט הפרק, משה הוא האדם שמקבל כאן את הוראת העלייה, בעוד אהרון, נדב, אביהוא ושבעים הזקנים מקבלים מעמד שונה, והעם נשאר למטה.
במדבר רבה י״ט:ל״ג ↗קבלת הדברים כוללת גם את המשפטים
״וַיָּבֹא מֹשֶׁה וַיְסַפֵּר לָעָם אֵת כָּל דִּבְרֵי יי וְאֵת כָּל הַמִּשְׁפָּטִים״
מכילתא דרבי ישמעאל מתמקדת בכך שמשה מספר לעם גם את דברי ה׳ וגם את המשפטים. לפי הדרשה, משה מציג לישראל לא רק מצוות אלא גם את האחריות והעונשים הכרוכים בקבלתן, והעם מקבל אותם מרצונו. הפרק עצמו אומר בפשטות שהעם שומע את הדברים ועונה בקול אחד: "כל הדברים אשר דיבר ה׳ נעשה". המכילתא מוסיפה רובד פרשני על משמעות ההסכמה הזאת ורואה בה קבלה מודעת של מערכת שלמה הכוללת גם תוצאות מחייבות.
מכילתא דרבי ישמעאל, מַסֶּכְתָּא דְבַחֹדֶשׁ ב׳:כ״ה ↗המזבח תחת ההר במסורת המדרש
״וַיִּבֶן מִזְבֵּחַ תַּחַת הָהָר״
במדבר רבה מזכיר את המזבח שבנה משה מתחת להר במסגרת מדרש מאוחר יותר על שבירת הלוחות בעקבות חטא העגל. המדרש מקשר בין המקום שבו נכרתה הברית לבין המקום שבו, לפי קריאתו, נשברו אחר כך הלוחות. בפרק שלנו אין עדיין תיאור של חטא העגל או של שבירת הלוחות. כאן המזבח שייך לטקס כריתת הברית: משה בונה אותו לצד שתים עשרה מצבות, נערי ישראל מקריבים קרבנות, וחלק מן הדם נזרק עליו. הקישור לאירועים המאוחרים הוא רובד מדרשי נוסף.
במדבר רבה ט׳:מ״ח ↗בעקבות המפרשים
מה כתב משה?
״מִבְּרֵאשִׁית וְעַד מַתַּן תּוֹרָה, וְכָתַב מִצְווֹת שֶׁנִּצְטַוּוּ בְמָרָה:״
רש״י מפרש את המילים "ויכתב משה את כל דברי ה׳" ומנסה לזהות את תוכן הכתיבה. לפי פירושו, משה כתב את המסופר מבראשית ועד מתן תורה וכן מצוות שניתנו במרה. בכך רש״י מעניק תוכן מוגדר יותר למה שהפסוק מכנה באופן כללי "כל דברי ה׳". הפסוק עצמו אינו מפרט בדיוק אילו קטעים נכתבו באותו שלב. לכן הזיהוי של רש״י הוא פירוש מאוחר ולא פרט מפורש בסיפור. בהמשך הפרק הכתב הזה מכונה "ספר הברית", ומשה קורא ממנו באוזני העם לפני חידוש התחייבותם.
רש״י על שמות 24:4:1 ↗אהרון וחור נשארים לטפל בענייני העם
״וְהִתְעַכְּבוּ כָּאן עִם שְׁאָר הָעָם בַּמַּחֲנֶה, לִהְיוֹת נְכוֹנִים לִשְׁפֹּט לְכָל אִישׁ רִיבוֹ:״
רש״י מסביר את הוראת משה לזקנים להישאר במקום עד שובו. לדבריו, הם נשארים עם שאר העם במחנה, בעוד אהרון וחור זמינים כדי לטפל במחלוקות ובעניינים משפטיים שיעלו בזמן שמשה אינו נמצא. הפירוש נשען על המשך הפסוק: "מי בעל דברים יגש אליהם". בפשט, משה מצביע על אהרון וחור ככתובת למי שיש לו עניין הדורש הכרעה. רש״י מנסח במפורש את התפקיד הזמני שנוצר במחנה בזמן העלייה של משה.
רש״י על שמות 24:14:2 ↗כיצד להבין את ראיית אלוהי ישראל?
״וַיִּרְאוּ אֵת אֱלֹהֵי יִשְׂרָאֵל פֵּרֵשׁ ר"א בְּמַרְאֵה הַנְּבוּאָה״
רמב״ן מביא את פירוש אבן עזרא שלפיו "ויראו את אלהי ישראל" מתאר ראייה במראה נבואי. הוא משווה את התיאור למראות נבואיים אחרים, ובייחוד למראה יחזקאל, שבו מתוארים רקיע, ספיר וכיסא. רמב״ן עצמו ממשיך לדון ברמות שונות של ההשגה המתוארת כאן. הדבר החשוב לקריאת הפרק הוא שהכתוב עצמו משתמש בלשון ראייה אך אינו מסביר את מנגנונה. לכן אין צורך להפוך את אחד ההסברים המאוחרים לחלק מן הסיפור עצמו. ניתן לומר שהזקנים זכו למראה אלוהי, ואת טיבו המדויק להשאיר לפרשנות.
רמב״ן על שמות 24:10:1 ↗מי מנהיג את המחנה בזמן שמשה עולה?
״ואולי היה חור והוא מהשבעים ושניהם ידינו תחת משה עד שובו.״
אבן עזרא מתייחס לכך שמשה משאיר את אהרון וחור עם הזקנים ומפנה אליהם בעלי דין. הוא מציע שחור היה אולי אחד משבעים הזקנים, ושאהרון וחור ישמשו תחת משה בענייני הנהגת הדין עד שישוב מן ההר. הפסוק עצמו אינו אומר שחור היה אחד מן השבעים ואינו נותן לשניים תואר רשמי. הוא רק קובע שאהרון וחור נמצאים עם הזקנים ושמי שיש לו עניין משפטי ייגש אליהם. אבן עזרא משלים מכאן תמונה של סמכות זמנית בזמן היעדרו של משה.
אבן עזרא על שמות 24:14:2 ↗