אל תקבל או תפיץ דיווח שקרי. אל תצטרף לרשע כדי להיות עד המעיד עדות חמס.
לֹ֥א תִשָּׂ֖א שֵׁ֣מַע שָׁ֑וְא אַל־תָּ֤שֶׁת יָֽדְךָ֙ עִם־רָשָׁ֔ע לִהְיֹ֖ת עֵ֥ד חָמָֽס׃ (ס)שמות · פרק כג׳
משפט צדק, מועדים והדרך אל הארץ
הפרק מחבר בין יושר במשפט ועזרה לזולת, שמיטה ושבת, שלושת החגים, והוראות לקראת הכניסה לארץ.
להקשיב. להבין. להתחבר.
הפרק בקול
שמות כג׳ · סיפור והסבר
הסיפור המלא, בהאזנה אחת.
ריחוף על פסוק מציג את המקור. במגע — לחיצה ממושכת או כפתור ״המקור״.
אמת, משפט ועזרה גם לשונא
אל תלך אחרי הרבים כדי לעשות רע, ואל תענה בעניין משפטי באופן שמטה את הדין מתוך נטייה אחרי הרבים.
לֹֽא־תִהְיֶ֥ה אַחֲרֵֽי־רַבִּ֖ים לְרָעֹ֑ת וְלֹא־תַעֲנֶ֣ה עַל־רִ֗ב לִנְטֹ֛ת אַחֲרֵ֥י רַבִּ֖ים לְהַטֹּֽת׃על המילים
מבנה הפסוק, ובייחוד היחס בין "לא תהיה אחרי רבים" לבין "אחרי רבים להטות", קצר ומורכב והתפרש בדרכים שונות.
אל תעדיף אדם עני במשפט רק מפני שהוא עני.
וְדָ֕ל לֹ֥א תֶהְדַּ֖ר בְּרִיבֽוֹ׃ (ס)אם תפגוש שור או חמור של אויבך כשהוא תועה, עליך להחזיר אותו לבעליו.
כִּ֣י תִפְגַּ֞ע שׁ֧וֹר אֹֽיִבְךָ֛ א֥וֹ חֲמֹר֖וֹ תֹּעֶ֑ה הָשֵׁ֥ב תְּשִׁיבֶ֖נּוּ לֽוֹ׃ (ס)אם תראה את חמורו של מי ששונא אותך רובץ תחת המשא שלו, אל תימנע מלעזור לו; עליך לעזור יחד איתו.
כִּֽי־תִרְאֶ֞ה חֲמ֣וֹר שֹׂנַאֲךָ֗ רֹבֵץ֙ תַּ֣חַת מַשָּׂא֔וֹ וְחָדַלְתָּ֖ מֵעֲזֹ֣ב ל֑וֹ עָזֹ֥ב תַּעֲזֹ֖ב עִמּֽוֹ׃ (ס)על המילים
הפועל "עזב" בלשון הפסוק קיבל פירושים שונים; בהקשר כאן הוא מתאר חובה לסייע עם בעל החמור.
אל תטה את משפטו של העני כאשר הוא עומד בדין.
לֹ֥א תַטֶּ֛ה מִשְׁפַּ֥ט אֶבְיֹנְךָ֖ בְּרִיבֽוֹ׃התרחק מדבר שקר. אל תגרום למותו של אדם נקי וצדיק, כי לא אצדיק אדם רשע.
מִדְּבַר־שֶׁ֖קֶר תִּרְחָ֑ק וְנָקִ֤י וְצַדִּיק֙ אַֽל־תַּהֲרֹ֔ג כִּ֥י לֹא־אַצְדִּ֖יק רָשָֽׁע׃אל תיקח שוחד, כי השוחד מעוור גם אנשים פיקחים ומסלף דברים צודקים.
וְשֹׁ֖חַד לֹ֣א תִקָּ֑ח כִּ֤י הַשֹּׁ֙חַד֙ יְעַוֵּ֣ר פִּקְחִ֔ים וִֽיסַלֵּ֖ף דִּבְרֵ֥י צַדִּיקִֽים׃גר, שמיטה, שבת ונאמנות לה׳
אל תלחצו על גר. אתם מכירים את מצבו של הגר, כי גם אתם הייתם גרים בארץ מצרים.
וְגֵ֖ר לֹ֣א תִלְחָ֑ץ וְאַתֶּ֗ם יְדַעְתֶּם֙ אֶת־נֶ֣פֶשׁ הַגֵּ֔ר כִּֽי־גֵרִ֥ים הֱיִיתֶ֖ם בְּאֶ֥רֶץ מִצְרָֽיִם׃במשך שש שנים תזרע את אדמתך ותאסוף את יבולה.
וְשֵׁ֥שׁ שָׁנִ֖ים תִּזְרַ֣ע אֶת־אַרְצֶ֑ךָ וְאָסַפְתָּ֖ אֶת־תְּבוּאָתָֽהּ׃בשנה השביעית תשמוט את הארץ ותעזוב את תוצרתה. עניי עמך יאכלו ממנה, ומה שיישאר תאכל חיית השדה. כך תעשה גם לכרם שלך ולמטע הזיתים שלך.
וְהַשְּׁבִיעִ֞ת תִּשְׁמְטֶ֣נָּה וּנְטַשְׁתָּ֗הּ וְאָֽכְלוּ֙ אֶבְיֹנֵ֣י עַמֶּ֔ךָ וְיִתְרָ֕ם תֹּאכַ֖ל חַיַּ֣ת הַשָּׂדֶ֑ה כֵּֽן־תַּעֲשֶׂ֥ה לְכַרְמְךָ֖ לְזֵיתֶֽךָ׃שישה ימים תעשה את עבודתך, וביום השביעי תשבות, כדי ששורך וחמורך ינוחו וכדי שבן אמתך והגר יוכלו לנוח ולהתרענן.
שֵׁ֤שֶׁת יָמִים֙ תַּעֲשֶׂ֣ה מַעֲשֶׂ֔יךָ וּבַיּ֥וֹם הַשְּׁבִיעִ֖י תִּשְׁבֹּ֑ת לְמַ֣עַן יָנ֗וּחַ שֽׁוֹרְךָ֙ וַחֲמֹרֶ֔ךָ וְיִנָּפֵ֥שׁ בֶּן־אֲמָתְךָ֖ וְהַגֵּֽר׃הישמרו לקיים את כל מה שאמרתי לכם. אל תזכירו את שמם של אלוהים אחרים, ושמם לא יישמע מפיכם.
וּבְכֹ֛ל אֲשֶׁר־אָמַ֥רְתִּי אֲלֵיכֶ֖ם תִּשָּׁמֵ֑רוּ וְשֵׁ֨ם אֱלֹהִ֤ים אֲחֵרִים֙ לֹ֣א תַזְכִּ֔ירוּ לֹ֥א יִשָּׁמַ֖ע עַל־פִּֽיךָ׃שלושת החגים והקרבנות
שלוש פעמים בשנה תחגוג לי.
שָׁלֹ֣שׁ רְגָלִ֔ים תָּחֹ֥ג לִ֖י בַּשָּׁנָֽה׃שמור את חג המצות: במשך שבעה ימים תאכל מצות כפי שציוויתי אותך, במועד שנקבע בחודש האביב, כי בחודש הזה יצאת ממצרים. אל תופיע לפניי בידיים ריקות.
אֶת־חַ֣ג הַמַּצּוֹת֮ תִּשְׁמֹר֒ שִׁבְעַ֣ת יָמִים֩ תֹּאכַ֨ל מַצּ֜וֹת כַּֽאֲשֶׁ֣ר צִוִּיתִ֗ךָ לְמוֹעֵד֙ חֹ֣דֶשׁ הָֽאָבִ֔יב כִּי־ב֖וֹ יָצָ֣אתָ מִמִּצְרָ֑יִם וְלֹא־יֵרָא֥וּ פָנַ֖י רֵיקָֽם׃תחגוג גם את חג הקציר, בזמן ביכורי היבול שזרעת בשדה, ואת חג האסיף בסוף השנה, בזמן שאתה אוסף מן השדה את תוצרת עבודתך.
וְחַ֤ג הַקָּצִיר֙ בִּכּוּרֵ֣י מַעֲשֶׂ֔יךָ אֲשֶׁ֥ר תִּזְרַ֖ע בַּשָּׂדֶ֑ה וְחַ֤ג הָֽאָסִף֙ בְּצֵ֣את הַשָּׁנָ֔ה בְּאָסְפְּךָ֥ אֶֽת־מַעֲשֶׂ֖יךָ מִן־הַשָּׂדֶֽה׃שלוש פעמים בשנה כל הזכרים שבקרבך יופיעו לפני האדון ה׳.
שָׁלֹ֥שׁ פְּעָמִ֖ים בַּשָּׁנָ֑ה יֵרָאֶה֙ כָּל־זְכ֣וּרְךָ֔ אֶל־פְּנֵ֖י הָאָדֹ֥ן ׀ יְהוָֽה׃אל תזבח את דם זבחי יחד עם חמץ, ואל תשאיר את חֵלֶב קרבן החג שלי עד הבוקר.
לֹֽא־תִזְבַּ֥ח עַל־חָמֵ֖ץ דַּם־זִבְחִ֑י וְלֹֽא־יָלִ֥ין חֵֽלֶב־חַגִּ֖י עַד־בֹּֽקֶר׃את ראשית ביכורי אדמתך תביא לבית ה׳ אלוהיך. אל תבשל גדי בחלב אמו.
רֵאשִׁ֗ית בִּכּוּרֵי֙ אַדְמָ֣תְךָ֔ תָּבִ֕יא בֵּ֖ית יְהוָ֣ה אֱלֹהֶ֑יךָ לֹֽא־תְבַשֵּׁ֥ל גְּדִ֖י בַּחֲלֵ֥ב אִמּֽוֹ׃ (ס)המלאך, הדרך והכניסה לארץ
אני שולח מלאך לפניך כדי לשמור עליך בדרך ולהביא אותך אל המקום שהכנתי.
הִנֵּ֨ה אָנֹכִ֜י שֹׁלֵ֤חַ מַלְאָךְ֙ לְפָנֶ֔יךָ לִשְׁמָרְךָ֖ בַּדָּ֑רֶךְ וְלַהֲבִ֣יאֲךָ֔ אֶל־הַמָּק֖וֹם אֲשֶׁ֥ר הֲכִנֹֽתִי׃הישמר מפניו ושמע בקולו. אל תמרוד בו, כי הוא לא יסלח על פשעיכם, מפני ששמי בקרבו.
הִשָּׁ֧מֶר מִפָּנָ֛יו וּשְׁמַ֥ע בְּקֹל֖וֹ אַל־תַּמֵּ֣ר בּ֑וֹ כִּ֣י לֹ֤א יִשָּׂא֙ לְפִשְׁעֲכֶ֔ם כִּ֥י שְׁמִ֖י בְּקִרְבּֽוֹ׃על המילים
הביטוי "שמי בקרבו" אינו מוסבר כאן מעבר לכך.
אבל אם אכן תשמע בקולו ותעשה את כל מה שאדבר, אהיה אויב לאויביך ואפעל נגד מי שצרים לך.
כִּ֣י אִם־שָׁמֹ֤עַ תִּשְׁמַע֙ בְּקֹל֔וֹ וְעָשִׂ֕יתָ כֹּ֖ל אֲשֶׁ֣ר אֲדַבֵּ֑ר וְאָֽיַבְתִּי֙ אֶת־אֹ֣יְבֶ֔יךָ וְצַרְתִּ֖י אֶת־צֹרְרֶֽיךָ׃המלאך שלי ילך לפניך ויביא אותך אל האמורי, החיתי, הפריזי, הכנעני, החיווי והיבוסי, ואני אכחיד אותם.
כִּֽי־יֵלֵ֣ךְ מַלְאָכִי֮ לְפָנֶיךָ֒ וֶהֱבִֽיאֲךָ֗ אֶל־הָֽאֱמֹרִי֙ וְהַ֣חִתִּ֔י וְהַפְּרִזִּי֙ וְהַֽכְּנַעֲנִ֔י הַחִוִּ֖י וְהַיְבוּסִ֑י וְהִכְחַדְתִּֽיו׃אל תשתחווה לאלוהיהם, אל תעבוד אותם ואל תנהג לפי מעשיהם. עליך להרוס אותם ולשבור לגמרי את המצבות שלהם.
לֹֽא־תִשְׁתַּחֲוֶ֤ה לֵאלֹֽהֵיהֶם֙ וְלֹ֣א תָֽעָבְדֵ֔ם וְלֹ֥א תַעֲשֶׂ֖ה כְּמַֽעֲשֵׂיהֶ֑ם כִּ֤י הָרֵס֙ תְּהָ֣רְסֵ֔ם וְשַׁבֵּ֥ר תְּשַׁבֵּ֖ר מַצֵּבֹתֵיהֶֽם׃על המילים
המצבות הן אבנים שהוצבו בהקשר פולחני.
תעבדו את ה׳ אלוהיכם, והוא יברך את הלחם ואת המים שלכם, ואני אסיר מחלה מקרבכם.
וַעֲבַדְתֶּ֗ם אֵ֚ת יְהוָ֣ה אֱלֹֽהֵיכֶ֔ם וּבֵרַ֥ךְ אֶֽת־לַחְמְךָ֖ וְאֶת־מֵימֶ֑יךָ וַהֲסִרֹתִ֥י מַחֲלָ֖ה מִקִּרְבֶּֽךָ׃לא תהיה בארצך אישה שמשכלת את ולדה או אישה עקרה, ואת מספר ימיך אמלא.
לֹ֥א תִהְיֶ֛ה מְשַׁכֵּלָ֥ה וַעֲקָרָ֖ה בְּאַרְצֶ֑ךָ אֶת־מִסְפַּ֥ר יָמֶ֖יךָ אֲמַלֵּֽא׃אשלח את אימתי לפניך ואביא מהומה על כל העם שתגיע אליו, ואגרום לכל אויביך להפנות אליך עורף.
אֶת־אֵֽימָתִי֙ אֲשַׁלַּ֣ח לְפָנֶ֔יךָ וְהַמֹּתִי֙ אֶת־כָּל־הָעָ֔ם אֲשֶׁ֥ר תָּבֹ֖א בָּהֶ֑ם וְנָתַתִּ֧י אֶת־כָּל־אֹיְבֶ֛יךָ אֵלֶ֖יךָ עֹֽרֶף׃אשלח את הצרעה לפניך, והיא תגרש מפניך את החיווי, הכנעני והחיתי.
וְשָׁלַחְתִּ֥י אֶת־הַצִּרְעָ֖ה לְפָנֶ֑יךָ וְגֵרְשָׁ֗ה אֶת־הַחִוִּ֧י אֶת־הַֽכְּנַעֲנִ֛י וְאֶת־הַחִתִּ֖י מִלְּפָנֶֽיךָ׃לא אגרש אותם מפניך בתוך שנה אחת, כדי שהארץ לא תהפוך לשממה וחיות השדה לא יתרבו נגדך.
לֹ֧א אֲגָרְשֶׁ֛נּוּ מִפָּנֶ֖יךָ בְּשָׁנָ֣ה אֶחָ֑ת פֶּן־תִּהְיֶ֤ה הָאָ֙רֶץ֙ שְׁמָמָ֔ה וְרַבָּ֥ה עָלֶ֖יךָ חַיַּ֥ת הַשָּׂדֶֽה׃מעט מעט אגרש אותם מפניך, עד שתתרבה ותוכל לרשת את הארץ.
מְעַ֥ט מְעַ֛ט אֲגָרְשֶׁ֖נּוּ מִפָּנֶ֑יךָ עַ֚ד אֲשֶׁ֣ר תִּפְרֶ֔ה וְנָחַלְתָּ֖ אֶת־הָאָֽרֶץ׃אקבע את גבולך מים סוף ועד ים פלשתים, ומן המדבר ועד הנהר. אתן בידכם את יושבי הארץ, ואתם תגרשו אותם מפניכם.
וְשַׁתִּ֣י אֶת־גְּבֻלְךָ֗ מִיַּם־סוּף֙ וְעַד־יָ֣ם פְּלִשְׁתִּ֔ים וּמִמִּדְבָּ֖ר עַד־הַנָּהָ֑ר כִּ֣י ׀ אֶתֵּ֣ן בְּיֶדְכֶ֗ם אֵ֚ת יֹשְׁבֵ֣י הָאָ֔רֶץ וְגֵרַשְׁתָּ֖מוֹ מִפָּנֶֽיךָ׃על המילים
הפסוק מכנה את הגבול המזרחי או הצפוני "הנהר" בלי לזהותו בשם נוסף כאן.
אל תכרות ברית איתם או עם אלוהיהם.
לֹֽא־תִכְרֹ֥ת לָהֶ֛ם וְלֵאלֹֽהֵיהֶ֖ם בְּרִֽית׃הם לא יישבו בארצך, כדי שלא יגרמו לך לחטוא לי. אם תעבוד את אלוהיהם, הדבר יהיה לך למוקש.
לֹ֤א יֵשְׁבוּ֙ בְּאַרְצְךָ֔ פֶּן־יַחֲטִ֥יאוּ אֹתְךָ֖ לִ֑י כִּ֤י תַעֲבֹד֙ אֶת־אֱלֹ֣הֵיהֶ֔ם כִּֽי־יִהְיֶ֥ה לְךָ֖ לְמוֹקֵֽשׁ׃ (פ)Tanach with Ta'amei Hamikra · ניקוד וטעמי מקרא
אמת, משפט ועזרה גם לשונא
לֹ֥א תִשָּׂ֖א שֵׁ֣מַע שָׁ֑וְא אַל־תָּ֤שֶׁת יָֽדְךָ֙ עִם־רָשָׁ֔ע לִהְיֹ֖ת עֵ֥ד חָמָֽס׃ (ס)
לֹֽא־תִהְיֶ֥ה אַחֲרֵֽי־רַבִּ֖ים לְרָעֹ֑ת וְלֹא־תַעֲנֶ֣ה עַל־רִ֗ב לִנְטֹ֛ת אַחֲרֵ֥י רַבִּ֖ים לְהַטֹּֽת׃
וְדָ֕ל לֹ֥א תֶהְדַּ֖ר בְּרִיבֽוֹ׃ (ס)
כִּ֣י תִפְגַּ֞ע שׁ֧וֹר אֹֽיִבְךָ֛ א֥וֹ חֲמֹר֖וֹ תֹּעֶ֑ה הָשֵׁ֥ב תְּשִׁיבֶ֖נּוּ לֽוֹ׃ (ס)
כִּֽי־תִרְאֶ֞ה חֲמ֣וֹר שֹׂנַאֲךָ֗ רֹבֵץ֙ תַּ֣חַת מַשָּׂא֔וֹ וְחָדַלְתָּ֖ מֵעֲזֹ֣ב ל֑וֹ עָזֹ֥ב תַּעֲזֹ֖ב עִמּֽוֹ׃ (ס)
לֹ֥א תַטֶּ֛ה מִשְׁפַּ֥ט אֶבְיֹנְךָ֖ בְּרִיבֽוֹ׃
מִדְּבַר־שֶׁ֖קֶר תִּרְחָ֑ק וְנָקִ֤י וְצַדִּיק֙ אַֽל־תַּהֲרֹ֔ג כִּ֥י לֹא־אַצְדִּ֖יק רָשָֽׁע׃
וְשֹׁ֖חַד לֹ֣א תִקָּ֑ח כִּ֤י הַשֹּׁ֙חַד֙ יְעַוֵּ֣ר פִּקְחִ֔ים וִֽיסַלֵּ֖ף דִּבְרֵ֥י צַדִּיקִֽים׃
גר, שמיטה, שבת ונאמנות לה׳
וְגֵ֖ר לֹ֣א תִלְחָ֑ץ וְאַתֶּ֗ם יְדַעְתֶּם֙ אֶת־נֶ֣פֶשׁ הַגֵּ֔ר כִּֽי־גֵרִ֥ים הֱיִיתֶ֖ם בְּאֶ֥רֶץ מִצְרָֽיִם׃
וְשֵׁ֥שׁ שָׁנִ֖ים תִּזְרַ֣ע אֶת־אַרְצֶ֑ךָ וְאָסַפְתָּ֖ אֶת־תְּבוּאָתָֽהּ׃
וְהַשְּׁבִיעִ֞ת תִּשְׁמְטֶ֣נָּה וּנְטַשְׁתָּ֗הּ וְאָֽכְלוּ֙ אֶבְיֹנֵ֣י עַמֶּ֔ךָ וְיִתְרָ֕ם תֹּאכַ֖ל חַיַּ֣ת הַשָּׂדֶ֑ה כֵּֽן־תַּעֲשֶׂ֥ה לְכַרְמְךָ֖ לְזֵיתֶֽךָ׃
שֵׁ֤שֶׁת יָמִים֙ תַּעֲשֶׂ֣ה מַעֲשֶׂ֔יךָ וּבַיּ֥וֹם הַשְּׁבִיעִ֖י תִּשְׁבֹּ֑ת לְמַ֣עַן יָנ֗וּחַ שֽׁוֹרְךָ֙ וַחֲמֹרֶ֔ךָ וְיִנָּפֵ֥שׁ בֶּן־אֲמָתְךָ֖ וְהַגֵּֽר׃
וּבְכֹ֛ל אֲשֶׁר־אָמַ֥רְתִּי אֲלֵיכֶ֖ם תִּשָּׁמֵ֑רוּ וְשֵׁ֨ם אֱלֹהִ֤ים אֲחֵרִים֙ לֹ֣א תַזְכִּ֔ירוּ לֹ֥א יִשָּׁמַ֖ע עַל־פִּֽיךָ׃
שלושת החגים והקרבנות
שָׁלֹ֣שׁ רְגָלִ֔ים תָּחֹ֥ג לִ֖י בַּשָּׁנָֽה׃
אֶת־חַ֣ג הַמַּצּוֹת֮ תִּשְׁמֹר֒ שִׁבְעַ֣ת יָמִים֩ תֹּאכַ֨ל מַצּ֜וֹת כַּֽאֲשֶׁ֣ר צִוִּיתִ֗ךָ לְמוֹעֵד֙ חֹ֣דֶשׁ הָֽאָבִ֔יב כִּי־ב֖וֹ יָצָ֣אתָ מִמִּצְרָ֑יִם וְלֹא־יֵרָא֥וּ פָנַ֖י רֵיקָֽם׃
וְחַ֤ג הַקָּצִיר֙ בִּכּוּרֵ֣י מַעֲשֶׂ֔יךָ אֲשֶׁ֥ר תִּזְרַ֖ע בַּשָּׂדֶ֑ה וְחַ֤ג הָֽאָסִף֙ בְּצֵ֣את הַשָּׁנָ֔ה בְּאָסְפְּךָ֥ אֶֽת־מַעֲשֶׂ֖יךָ מִן־הַשָּׂדֶֽה׃
שָׁלֹ֥שׁ פְּעָמִ֖ים בַּשָּׁנָ֑ה יֵרָאֶה֙ כָּל־זְכ֣וּרְךָ֔ אֶל־פְּנֵ֖י הָאָדֹ֥ן ׀ יְהוָֽה׃
לֹֽא־תִזְבַּ֥ח עַל־חָמֵ֖ץ דַּם־זִבְחִ֑י וְלֹֽא־יָלִ֥ין חֵֽלֶב־חַגִּ֖י עַד־בֹּֽקֶר׃
רֵאשִׁ֗ית בִּכּוּרֵי֙ אַדְמָ֣תְךָ֔ תָּבִ֕יא בֵּ֖ית יְהוָ֣ה אֱלֹהֶ֑יךָ לֹֽא־תְבַשֵּׁ֥ל גְּדִ֖י בַּחֲלֵ֥ב אִמּֽוֹ׃ (ס)
המלאך, הדרך והכניסה לארץ
הִנֵּ֨ה אָנֹכִ֜י שֹׁלֵ֤חַ מַלְאָךְ֙ לְפָנֶ֔יךָ לִשְׁמָרְךָ֖ בַּדָּ֑רֶךְ וְלַהֲבִ֣יאֲךָ֔ אֶל־הַמָּק֖וֹם אֲשֶׁ֥ר הֲכִנֹֽתִי׃
הִשָּׁ֧מֶר מִפָּנָ֛יו וּשְׁמַ֥ע בְּקֹל֖וֹ אַל־תַּמֵּ֣ר בּ֑וֹ כִּ֣י לֹ֤א יִשָּׂא֙ לְפִשְׁעֲכֶ֔ם כִּ֥י שְׁמִ֖י בְּקִרְבּֽוֹ׃
כִּ֣י אִם־שָׁמֹ֤עַ תִּשְׁמַע֙ בְּקֹל֔וֹ וְעָשִׂ֕יתָ כֹּ֖ל אֲשֶׁ֣ר אֲדַבֵּ֑ר וְאָֽיַבְתִּי֙ אֶת־אֹ֣יְבֶ֔יךָ וְצַרְתִּ֖י אֶת־צֹרְרֶֽיךָ׃
כִּֽי־יֵלֵ֣ךְ מַלְאָכִי֮ לְפָנֶיךָ֒ וֶהֱבִֽיאֲךָ֗ אֶל־הָֽאֱמֹרִי֙ וְהַ֣חִתִּ֔י וְהַפְּרִזִּי֙ וְהַֽכְּנַעֲנִ֔י הַחִוִּ֖י וְהַיְבוּסִ֑י וְהִכְחַדְתִּֽיו׃
לֹֽא־תִשְׁתַּחֲוֶ֤ה לֵאלֹֽהֵיהֶם֙ וְלֹ֣א תָֽעָבְדֵ֔ם וְלֹ֥א תַעֲשֶׂ֖ה כְּמַֽעֲשֵׂיהֶ֑ם כִּ֤י הָרֵס֙ תְּהָ֣רְסֵ֔ם וְשַׁבֵּ֥ר תְּשַׁבֵּ֖ר מַצֵּבֹתֵיהֶֽם׃
וַעֲבַדְתֶּ֗ם אֵ֚ת יְהוָ֣ה אֱלֹֽהֵיכֶ֔ם וּבֵרַ֥ךְ אֶֽת־לַחְמְךָ֖ וְאֶת־מֵימֶ֑יךָ וַהֲסִרֹתִ֥י מַחֲלָ֖ה מִקִּרְבֶּֽךָ׃
לֹ֥א תִהְיֶ֛ה מְשַׁכֵּלָ֥ה וַעֲקָרָ֖ה בְּאַרְצֶ֑ךָ אֶת־מִסְפַּ֥ר יָמֶ֖יךָ אֲמַלֵּֽא׃
אֶת־אֵֽימָתִי֙ אֲשַׁלַּ֣ח לְפָנֶ֔יךָ וְהַמֹּתִי֙ אֶת־כָּל־הָעָ֔ם אֲשֶׁ֥ר תָּבֹ֖א בָּהֶ֑ם וְנָתַתִּ֧י אֶת־כָּל־אֹיְבֶ֛יךָ אֵלֶ֖יךָ עֹֽרֶף׃
וְשָׁלַחְתִּ֥י אֶת־הַצִּרְעָ֖ה לְפָנֶ֑יךָ וְגֵרְשָׁ֗ה אֶת־הַחִוִּ֧י אֶת־הַֽכְּנַעֲנִ֛י וְאֶת־הַחִתִּ֖י מִלְּפָנֶֽיךָ׃
לֹ֧א אֲגָרְשֶׁ֛נּוּ מִפָּנֶ֖יךָ בְּשָׁנָ֣ה אֶחָ֑ת פֶּן־תִּהְיֶ֤ה הָאָ֙רֶץ֙ שְׁמָמָ֔ה וְרַבָּ֥ה עָלֶ֖יךָ חַיַּ֥ת הַשָּׂדֶֽה׃
מְעַ֥ט מְעַ֛ט אֲגָרְשֶׁ֖נּוּ מִפָּנֶ֑יךָ עַ֚ד אֲשֶׁ֣ר תִּפְרֶ֔ה וְנָחַלְתָּ֖ אֶת־הָאָֽרֶץ׃
וְשַׁתִּ֣י אֶת־גְּבֻלְךָ֗ מִיַּם־סוּף֙ וְעַד־יָ֣ם פְּלִשְׁתִּ֔ים וּמִמִּדְבָּ֖ר עַד־הַנָּהָ֑ר כִּ֣י ׀ אֶתֵּ֣ן בְּיֶדְכֶ֗ם אֵ֚ת יֹשְׁבֵ֣י הָאָ֔רֶץ וְגֵרַשְׁתָּ֖מוֹ מִפָּנֶֽיךָ׃
לֹֽא־תִכְרֹ֥ת לָהֶ֛ם וְלֵאלֹֽהֵיהֶ֖ם בְּרִֽית׃
לֹ֤א יֵשְׁבוּ֙ בְּאַרְצְךָ֔ פֶּן־יַחֲטִ֥יאוּ אֹתְךָ֖ לִ֑י כִּ֤י תַעֲבֹד֙ אֶת־אֱלֹ֣הֵיהֶ֔ם כִּֽי־יִהְיֶ֥ה לְךָ֖ לְמוֹקֵֽשׁ׃ (פ)
התמונה השלמה
הפרק, בקצרה
הפרק ממשיך את המשפטים ומרחיב אותם אל התנהגות ישרה במשפט ובחיי היום־יום, מנוחה לארץ ולאדם, מועדי השנה, והוראות לקראת הכניסה לארץ.
יושר במשפט גם מול לחץ חברתי
אסור להפיץ דבר שקר, להצטרף לרשע לעדות או להטות משפט בגלל הרבים. גם עוני אינו סיבה להעדיף צד בדין. לצד זאת נדרשת עזרה ממשית גם לאויב או לשונא: יש להשיב את בהמתו שאבדה ולעזור כאשר חמורו קורס תחת משאו. אסור להטות את משפט העני, יש להתרחק משקר, ואין לקחת שוחד.
מנוחה לגר, לעני, לארץ ולבעלי החיים
הגר אינו אמור לסבול לחץ, והנימוק הוא ניסיון החיים של ישראל כגרים במצרים. שש שנים מעבדים את הקרקע, ובשביעית משאירים אותה כדי שגם עניי העם וחיות השדה יאכלו. באותו עיקרון של מחזור מנוחה, שישה ימים עובדים ובשביעי שובתים, כדי שגם בעלי החיים, בן האמה והגר ינוחו.
שלושת מועדי השנה
שלוש פעמים בשנה נחגגים מועדים לה׳: חג המצות בחודש האביב, חג הקציר בזמן ביכורי התוצרת וחג האסיף בסוף השנה. שלוש פעמים בשנה כל הזכרים מופיעים לפני ה׳. הפרק מוסיף דינים הנוגעים לזבח, לחמץ, להשארת החֵלֶב עד הבוקר, להבאת ראשית הביכורים ולאיסור לבשל גדי בחלב אמו.
המלאך והדרך אל הארץ
ה׳ מודיע שישלח מלאך לפני ישראל כדי לשמור עליהם בדרך ולהביאם אל המקום שהכין. העם מצווה לשמוע בקולו ולא למרוד בו. אם ישמעו, ה׳ יפעל נגד אויביהם. המלאך יוביל אותם אל עמי הארץ, והם נדרשים שלא לעבוד את אלוהיהם אלא להרוס את פולחנם ולעבוד את ה׳.
גירוש הדרגתי וגבולות הארץ
ה׳ מבטיח לשלוח אימה וצרעה לפני ישראל, אך מבהיר שהגירוש לא יתרחש כולו בשנה אחת, כדי שהארץ לא תהיה שממה וחיות השדה לא יתרבו. הגירוש יהיה בהדרגה עד שהעם יתרבה ויירש את הארץ. נקבעים גבולות מים סוף עד ים פלשתים ומן המדבר עד הנהר, ונאסרת כריתת ברית עם יושבי הארץ ועם אלוהיהם.
הפרק קושר בין משפט שאינו נכנע לשקר או להעדפה, מנוחה וחגים, לבין נאמנות לה׳ והוראות מפורטות על הדרך וההתיישבות בארץ.
מעבר לקריאה הראשונה
לימוד ועיון
מבחר ממקורות חז״ל, בהסבר עכשווי. דברי המקור המצוטטים מובחנים מן ההסבר; פירושי מפרשים מובאים בהמשך ובנפרד.
מדברי חז״ל
לא לשמוע רק צד אחד
״מניין לדיין שלא ישמע טענת אחד מבעלי דינין עד שלא יבוא חבירו [ת"ל] לא תשא שמע שוא״
מכילתא דרבי שמעון בן יוחאי מרחיבה את "לא תשא שמע שוא" מן האיסור על שמועה שקרית גם אל דרך ניהול המשפט. לפי הדרשה, דיין אינו אמור לשמוע את טענתו של צד אחד לפני שהצד האחר נמצא ומסוגל להשיב. כך נמנעת יצירת תמונה מוקדמת וחד־צדדית של המקרה. המקור ממשיך ומחיל את הפסוק גם על טענת שקר, לשון הרע ועדות פסולה. אלה הרחבות מדרשיות והלכתיות. בפשט הפסוק עומדים יחד שני איסורים מרכזיים: נשיאת שמועת שווא והצטרפות לרשע כדי להיות עד חמס.
מכילתא דרבי שמעון בן יוחאי כ״ג:א׳ ↗דעה עצמאית בתוך בית הדין
״שלא תאמר בשעת מניין דיי שאהיה כפלוני אלא אמור מה שבפניך״
מכילתא דרבי שמעון בן יוחאי קוראת את הפסוק בתוך עולם בית הדין. היא דורשת מן הדיין שלא יוותר על שיקול דעתו ויאמר שהוא פשוט מצטרף לדעתו של אדם אחר. בשעת ההכרעה עליו לומר את מה שנראה לו לפי העניין שלפניו. המקור ממשיך לדון בהבדלים בין הכרעה לזכות ולהכרעה לחובה ובמבנה של דיני נפשות. אלה דינים מדרשיים שאינם כתובים במפורש בפסוק. הפסוק עצמו מזהיר מפני הליכה אחרי רבים לרעה ומפני הטיית משפט מתוך היסחפות אחר הרבים.
מכילתא דרבי שמעון בן יוחאי כ״ג:ב׳ ↗גם רחמים אינם משנים את הדין
״שלא יהדרנו בדין שלא תאמר עני הוא זה בן טובים הוא זה אזכנו בדין״
מכילתא דרבי שמעון בן יוחאי מסבירה שהאיסור "ודל לא תהדר בריבו" מכוון להעדפה בתוך המשפט. דיין אינו אמור לזכות אדם רק מפני שהוא עני, גם אם נדמה לו שתוצאה כזאת תעזור לעני להתפרנס בדרך מכובדת. הדרשה מדגישה שעשיית צדק אינה זהה להעדפה לטובת החלש בכל מקרה. בפשט הפסוק, מצבו הכלכלי של בעל הדין אינו אמור להכריע את המשפט. ההגנה על העני מופיעה בפרק בדרכים אחרות, אך כאשר הוא עומד בדין יש לשפוט את המחלוקת עצמה.
מכילתא דרבי שמעון בן יוחאי כ״ג:ג׳ ↗בעקבות המפרשים
מה השוחד מסלף?
״דברי צדיקים. דְּבָרִים הַמְצֻדָּקִים, מִשְׁפְּטֵי אֱמֶת״
רש״י מסביר שהביטוי "דברי צדיקים" אינו חייב לתאר דווקא דברים שאמרו אנשים צדיקים. לפי פירושו, הכוונה היא לדברים מוצדקים וישרים, כלומר למשפטי אמת. כך הוא ממקד את הפסוק בתוצאה שהשוחד יוצר בתוך תהליך השיפוט. השוחד אינו מוצג רק כמעשה אסור בפני עצמו. לפי הפסוק הוא מסוגל לעוור גם אדם פיקח ולעוות דבר שהיה ראוי וצודק. פירוש רש״י מחדד שהסכנה היא עיוות של האמת המשפטית עצמה, גם אצל מי שבדרך כלל מסוגל לראות את הדברים בבהירות.
רש״י על שמות 23:8:4 ↗מה הן המצבות שיש לשבור?
״מצבתיהם. אֲבָנִים שֶׁהֵם מַצִּיבִין לְהִשְׁתַּחֲווֹת לָהֶם:״
רש״י מסביר את המילה "מצבותיהם" כאבנים שמעמידים לשם השתחוויה ופולחן. בכך הוא מבהיר שהציווי לשבור את המצבות אינו מתייחס לכל אבן עומדת, אלא למתקנים הקשורים לעבודת האלוהים של עמי הארץ. הפירוש משתלב בהקשר המיידי של הפסוק. ישראל מצווים שלא להשתחוות לאלוהי העמים, לא לעבוד אותם ולא לחקות את מעשיהם, אלא להרוס את מוקדי הפולחן שלהם. רש״י נותן למילה העתיקה "מצבה" תיאור מעשי וקונקרטי בתוך ההקשר הזה.
רש״י על שמות 23:24:2 ↗החגים ומחזור העבודה בשדה
״וְהִנֵּה כֻּלָּם בְּאָסְפוֹ כָּל מַעֲשָׂיו מִן הַשָּׂדֶה לָתֵת בָּהֶם הוֹדָאָה לֵאלֹהִים״
רמב״ן מתבונן בשלושת החגים דרך המחזור החקלאי. חג המצות נמצא בראשית עונת האביב, חג הקציר קשור לביכורי התבואה, וחג האסיף מגיע כאשר האדם אוסף את תוצרת השדה. הוא רואה במועדים האלה זמן של הודאה לאלוהים על פרנסת הארץ. זהו פירוש של רמב״ן למשמעות המבנה של החגים בפרק. בפשט, הכתוב אכן קושר שניים מן החגים במפורש לעבודת השדה ולעונות האיסוף. רמב״ן מחבר את הפרטים האלה לרעיון כולל של הכרה במקור הברכה והתוצרת.
רמב״ן על שמות 23:16:1 ↗מה פירוש "את מספר ימיך אמלא"?
״והרביעית שגם הוא יחיה שנים רבות.״
אבן עזרא מפרש את ההבטחה "את מספר ימיך אמלא" כהבטחה לחיים ארוכים. בהמשך דבריו הוא מציג תפיסה שלפיה לאדם יש מהלך חיים טבעי, אך מלחמה, מגפה ואירועים חיצוניים עלולים לקצר אותו. הדבקות בה׳, לפי פירושו, יכולה להגן מפני אותם גורמים. זהו ההסבר הפרשני והפילוסופי של אבן עזרא, ולא פירוט שנמצא בתוך הפסוק עצמו. בפשט הכתוב נאמר שה׳ ימלא את מספר ימי האדם לצד ההבטחות על ברכה, הסרת מחלה והיעדר עקרות ושכול בארץ.
אבן עזרא על שמות 23:26:2 ↗