ואלה המשפטים שעליך להציג לפניהם.
וְאֵ֙לֶּה֙ הַמִּשְׁפָּטִ֔ים אֲשֶׁ֥ר תָּשִׂ֖ים לִפְנֵיהֶֽם׃שמות · פרק כא׳
משפטים על עבדות, פגיעה באדם ונזקי רכוש
הפרק מפרט דינים על עבד ואמה, הריגה ופציעה, אחריות לפגיעה באדם, נזקי בעלי חיים ובורות, וגנבת מקנה.
להקשיב. להבין. להתחבר.
הפרק בקול
שמות כא׳ · סיפור והסבר
הסיפור המלא, בהאזנה אחת.
ריחוף על פסוק מציג את המקור. במגע — לחיצה ממושכת או כפתור ״המקור״.
עבד עברי ואמה עברייה
אם תקנה עבד עברי, הוא יעבוד שש שנים, ובשנה השביעית יצא לחופשי בלי לשלם.
כִּ֤י תִקְנֶה֙ עֶ֣בֶד עִבְרִ֔י שֵׁ֥שׁ שָׁנִ֖ים יַעֲבֹ֑ד וּבַ֨שְּׁבִעִ֔ת יֵצֵ֥א לַֽחָפְשִׁ֖י חִנָּֽם׃אם הוא בא לבדו, הוא יצא לבדו. אם הוא היה נשוי כשבא, אשתו תצא איתו.
אִם־בְּגַפּ֥וֹ יָבֹ֖א בְּגַפּ֣וֹ יֵצֵ֑א אִם־בַּ֤עַל אִשָּׁה֙ ה֔וּא וְיָצְאָ֥ה אִשְׁתּ֖וֹ עִמּֽוֹ׃אם אדוניו נתן לו אישה והיא ילדה לו בנים או בנות, האישה וילדיה יישארו אצל אדוניה, והוא יצא לבדו.
אִם־אֲדֹנָיו֙ יִתֶּן־ל֣וֹ אִשָּׁ֔ה וְיָלְדָה־ל֥וֹ בָנִ֖ים א֣וֹ בָנ֑וֹת הָאִשָּׁ֣ה וִילָדֶ֗יהָ תִּהְיֶה֙ לַֽאדֹנֶ֔יהָ וְה֖וּא יֵצֵ֥א בְגַפּֽוֹ׃אבל אם העבד יאמר במפורש: אני אוהב את אדוני, את אשתי ואת בניי, ואינני רוצה לצאת לחופשי.
וְאִם־אָמֹ֤ר יֹאמַר֙ הָעֶ֔בֶד אָהַ֙בְתִּי֙ אֶת־אֲדֹנִ֔י אֶת־אִשְׁתִּ֖י וְאֶת־בָּנָ֑י לֹ֥א אֵצֵ֖א חָפְשִֽׁי׃אדוניו יביא אותו אל האלוהים, ואחר כך יגיש אותו אל הדלת או אל המזוזה. אדוניו ירצע את אוזנו במרצע, והוא יעבוד אותו לעולם.
וְהִגִּישׁ֤וֹ אֲדֹנָיו֙ אֶל־הָ֣אֱלֹהִ֔ים וְהִגִּישׁוֹ֙ אֶל־הַדֶּ֔לֶת א֖וֹ אֶל־הַמְּזוּזָ֑ה וְרָצַ֨ע אֲדֹנָ֤יו אֶת־אָזְנוֹ֙ בַּמַּרְצֵ֔עַ וַעֲבָד֖וֹ לְעֹלָֽם׃ (ס)על המילים
הביטוי "אל האלהים" ניתן להבנות ביותר מדרך אחת, ובהן פנייה אל האלוהים או אל סמכות שיפוטית. המילה "לעולם" נשמרת כאן כלשון הפסוק; הפרק עצמו אינו מפרט כאן את גבולה.
אם אדם ימכור את בתו לאמה, היא לא תצא לחופשי באותה דרך שבה העבדים יוצאים.
וְכִֽי־יִמְכֹּ֥ר אִ֛ישׁ אֶת־בִּתּ֖וֹ לְאָמָ֑ה לֹ֥א תֵצֵ֖א כְּצֵ֥את הָעֲבָדִֽים׃על המילים
אמה כאן היא מעמד של שפחה במסגרת המשפט המתואר בפרק.
אם היא אינה רצויה בעיני אדוניה, אשר ייעד אותה לעצמו, עליו לאפשר את פדיונה. אין לו רשות למכור אותה לעם זר, מפני שבגד בה.
אִם־רָעָ֞ה בְּעֵינֵ֧י אֲדֹנֶ֛יהָ אֲשֶׁר־לא [ל֥וֹ] יְעָדָ֖הּ וְהֶפְדָּ֑הּ לְעַ֥ם נָכְרִ֛י לֹא־יִמְשֹׁ֥ל לְמָכְרָ֖הּ בְּבִגְדוֹ־בָֽהּ׃על המילים
בנוסח המסורה כתוב "לא" ונקרא "לו"; העיבוד המודרני כאן הולך לפי הקרי.
ואם ייעד אותה לבנו, עליו לנהוג כלפיה לפי הזכויות הנהוגות לבנות המשפחה.
וְאִם־לִבְנ֖וֹ יִֽיעָדֶ֑נָּה כְּמִשְׁפַּ֥ט הַבָּנ֖וֹת יַעֲשֶׂה־לָּֽהּ׃אם ייקח לעצמו אישה אחרת, אסור לו להפחית מן המזון שלה, מן הלבוש שלה ומיחסי האישות המגיעים לה.
אִם־אַחֶ֖רֶת יִֽקַּֽח־ל֑וֹ שְׁאֵרָ֛הּ כְּסוּתָ֥הּ וְעֹנָתָ֖הּ לֹ֥א יִגְרָֽע׃ואם לא יעשה לה את שלושת הדברים האלה, היא תצא לחופשי בלי לשלם כסף.
וְאִם־שְׁלָ֨שׁ־אֵ֔לֶּה לֹ֥א יַעֲשֶׂ֖ה לָ֑הּ וְיָצְאָ֥ה חִנָּ֖ם אֵ֥ין כָּֽסֶף׃ (ס)על המילים
הפסוק אינו מפרט מחדש למה מתייחס הביטוי "שלוש אלה", והוא התפרש בדרכים שונות.
עבירות שעונשן מוות
מי שמכה אדם והוא מת, דינו מוות.
מַכֵּ֥ה אִ֛ישׁ וָמֵ֖ת מ֥וֹת יוּמָֽת׃אבל אם הוא לא ארב לאדם כדי להרגו, והאלוהים זימן את הדבר לידו, אקבע לך מקום שאליו הוא יוכל לברוח.
וַאֲשֶׁר֙ לֹ֣א צָדָ֔ה וְהָאֱלֹהִ֖ים אִנָּ֣ה לְיָד֑וֹ וְשַׂמְתִּ֤י לְךָ֙ מָק֔וֹם אֲשֶׁ֥ר יָנ֖וּס שָֽׁמָּה׃ (ס)אבל אם אדם פעל במזיד נגד חברו כדי להרוג אותו בתחבולה, יש לקחת אותו אפילו ממזבחי כדי שיומת.
וְכִֽי־יָזִ֥ד אִ֛ישׁ עַל־רֵעֵ֖הוּ לְהָרְג֣וֹ בְעָרְמָ֑ה מֵעִ֣ם מִזְבְּחִ֔י תִּקָּחֶ֖נּוּ לָמֽוּת׃ (ס)מי שמכה את אביו או את אמו, דינו מוות.
וּמַכֵּ֥ה אָבִ֛יו וְאִמּ֖וֹ מ֥וֹת יוּמָֽת׃מי שגונב אדם, מוכר אותו, והוא נמצא בידו, דינו מוות.
וְגֹנֵ֨ב אִ֧ישׁ וּמְכָר֛וֹ וְנִמְצָ֥א בְיָד֖וֹ מ֥וֹת יוּמָֽת׃ (ס)מי שמקלל את אביו או את אמו, דינו מוות.
וּמְקַלֵּ֥ל אָבִ֛יו וְאִמּ֖וֹ מ֥וֹת יוּמָֽת׃ (ס)פציעה, פיצוי ואחריות
אם אנשים רבים זה עם זה, ואחד מכה את חברו באבן או באגרוף, והנפגע אינו מת אבל נופל למשכב.
וְכִֽי־יְרִיבֻ֣ן אֲנָשִׁ֔ים וְהִכָּה־אִישׁ֙ אֶת־רֵעֵ֔הוּ בְּאֶ֖בֶן א֣וֹ בְאֶגְרֹ֑ף וְלֹ֥א יָמ֖וּת וְנָפַ֥ל לְמִשְׁכָּֽב׃אם הנפגע יקום ויתהלך בחוץ כשהוא נשען על משענתו, המכה יהיה נקי מאשמת ההריגה; אבל עליו לשלם על הזמן שבו הנפגע לא יכול היה לעבוד ולדאוג לרפואתו.
אִם־יָק֞וּם וְהִתְהַלֵּ֥ךְ בַּח֛וּץ עַל־מִשְׁעַנְתּ֖וֹ וְנִקָּ֣ה הַמַּכֶּ֑ה רַ֥ק שִׁבְתּ֛וֹ יִתֵּ֖ן וְרַפֹּ֥א יְרַפֵּֽא׃ (ס)אם אדם יכה את עבדו או את אמתו במקל, והעבד או האמה ימותו מיד כתוצאה מן המכה, הדבר ייענש בנקמה.
וְכִֽי־יַכֶּה֩ אִ֨ישׁ אֶת־עַבְדּ֜וֹ א֤וֹ אֶת־אֲמָתוֹ֙ בַּשֵּׁ֔בֶט וּמֵ֖ת תַּ֣חַת יָד֑וֹ נָקֹ֖ם יִנָּקֵֽם׃אבל אם העבד או האמה יישארו בחיים יום או יומיים, לא תיעשה באדון אותה נקמה, כי העבד הוא כספו.
אַ֥ךְ אִם־י֛וֹם א֥וֹ יוֹמַ֖יִם יַעֲמֹ֑ד לֹ֣א יֻקַּ֔ם כִּ֥י כַסְפּ֖וֹ הֽוּא׃ (ס)אם אנשים מתקוטטים ופוגעים באישה הרה, וילדיה יוצאים, אבל לא קורה אסון, יוטל על הפוגע תשלום כפי שידרוש בעל האישה, והוא ישלם לפי קביעת המשפט.
וְכִֽי־יִנָּצ֣וּ אֲנָשִׁ֗ים וְנָ֨גְפ֜וּ אִשָּׁ֤ה הָרָה֙ וְיָצְא֣וּ יְלָדֶ֔יהָ וְלֹ֥א יִהְיֶ֖ה אָס֑וֹן עָנ֣וֹשׁ יֵעָנֵ֗שׁ כַּֽאֲשֶׁ֨ר יָשִׁ֤ית עָלָיו֙ בַּ֣עַל הָֽאִשָּׁ֔ה וְנָתַ֖ן בִּפְלִלִֽים׃על המילים
הביטויים "ויצאו ילדיה" ו"אסון" אינם מפורטים בפסוק ונתונים לפרשנות. העיבוד משאיר פתוחה את השאלה אם מדובר בלידה מוקדמת, באובדן ההיריון או בפגיעה אחרת.
ואם יהיה אסון, הדין יהיה נפש תחת נפש.
וְאִם־אָס֖וֹן יִהְיֶ֑ה וְנָתַתָּ֥ה נֶ֖פֶשׁ תַּ֥חַת נָֽפֶשׁ׃עין תחת עין, שן תחת שן, יד תחת יד, רגל תחת רגל.
עַ֚יִן תַּ֣חַת עַ֔יִן שֵׁ֖ן תַּ֣חַת שֵׁ֑ן יָ֚ד תַּ֣חַת יָ֔ד רֶ֖גֶל תַּ֥חַת רָֽגֶל׃על המילים
הפסוק קובע את עקרון "תחת" ואינו מפרט כאן כיצד הוא מיושם בפועל.
כוויה תחת כוויה, פצע תחת פצע, חבורה תחת חבורה.
כְּוִיָּה֙ תַּ֣חַת כְּוִיָּ֔ה פֶּ֖צַע תַּ֣חַת פָּ֑צַע חַבּוּרָ֕ה תַּ֖חַת חַבּוּרָֽה׃ (ס)אם אדם יכה את עין עבדו או את עין אמתו וישחית אותה, עליו לשחרר אותו או אותה לחופשי בגלל הפגיעה בעין.
וְכִֽי־יַכֶּ֨ה אִ֜ישׁ אֶת־עֵ֥ין עַבְדּ֛וֹ אֽוֹ־אֶת־עֵ֥ין אֲמָת֖וֹ וְשִֽׁחֲתָ֑הּ לַֽחָפְשִׁ֥י יְשַׁלְּחֶ֖נּוּ תַּ֥חַת עֵינֽוֹ׃ (ס)ואם יפיל שן של עבדו או של אמתו, עליו לשחרר אותו או אותה לחופשי בגלל השן.
וְאִם־שֵׁ֥ן עַבְדּ֛וֹ אֽוֹ־שֵׁ֥ן אֲמָת֖וֹ יַפִּ֑יל לַֽחָפְשִׁ֥י יְשַׁלְּחֶ֖נּוּ תַּ֥חַת שִׁנּֽוֹ׃ (פ)נזקי שור ובור
אם שור ייגח איש או אישה והם ימותו, יש לסקול את השור, ואסור לאכול את בשרו. בעל השור יהיה נקי.
וְכִֽי־יִגַּ֨ח שׁ֥וֹר אֶת־אִ֛ישׁ א֥וֹ אֶת־אִשָּׁ֖ה וָמֵ֑ת סָק֨וֹל יִסָּקֵ֜ל הַשּׁ֗וֹר וְלֹ֤א יֵאָכֵל֙ אֶת־בְּשָׂר֔וֹ וּבַ֥עַל הַשּׁ֖וֹר נָקִֽי׃אבל אם השור כבר היה ידוע בעבר כשור נוגח, בעליו הוזהר ולא שמר עליו, והשור הרג איש או אישה, השור ייסקל וגם בעליו יומת.
וְאִ֡ם שׁוֹר֩ נַגָּ֨ח ה֜וּא מִתְּמֹ֣ל שִׁלְשֹׁ֗ם וְהוּעַ֤ד בִּבְעָלָיו֙ וְלֹ֣א יִשְׁמְרֶ֔נּוּ וְהֵמִ֥ית אִ֖ישׁ א֣וֹ אִשָּׁ֑ה הַשּׁוֹר֙ יִסָּקֵ֔ל וְגַם־בְּעָלָ֖יו יוּמָֽת׃אם יוטל עליו כופר, הוא ישלם את פדיון נפשו לפי כל הסכום שיוטל עליו.
אִם־כֹּ֖פֶר יוּשַׁ֣ת עָלָ֑יו וְנָתַן֙ פִּדְיֹ֣ן נַפְשׁ֔וֹ כְּכֹ֥ל אֲשֶׁר־יוּשַׁ֖ת עָלָֽיו׃אם השור ייגח בן או בת, יחול על בעליו אותו דין.
אוֹ־בֵ֥ן יִגָּ֖ח אוֹ־בַ֣ת יִגָּ֑ח כַּמִּשְׁפָּ֥ט הַזֶּ֖ה יֵעָ֥שֶׂה לּֽוֹ׃אם השור ייגח עבד או אמה, בעל השור ישלם לאדוניו של הנפגע שלושים שקלי כסף, והשור ייסקל.
אִם־עֶ֛בֶד יִגַּ֥ח הַשּׁ֖וֹר א֣וֹ אָמָ֑ה כֶּ֣סֶף ׀ שְׁלֹשִׁ֣ים שְׁקָלִ֗ים יִתֵּן֙ לַֽאדֹנָ֔יו וְהַשּׁ֖וֹר יִסָּקֵֽל׃ (ס)על המילים
השקל כאן הוא יחידת משקל וכסף עתיקה; אין בפרק המרה לערך כספי מודרני.
אם אדם יפתח בור, או יחפור בור ולא יכסה אותו, ושור או חמור ייפלו לתוכו.
וְכִֽי־יִפְתַּ֨ח אִ֜ישׁ בּ֗וֹר א֠וֹ כִּֽי־יִכְרֶ֥ה אִ֛ישׁ בֹּ֖ר וְלֹ֣א יְכַסֶּ֑נּוּ וְנָֽפַל־שָׁ֥מָּה שּׁ֖וֹר א֥וֹ חֲמֽוֹר׃בעל הבור ישלם. הוא ישיב כסף לבעליו של בעל החיים, והבהמה המתה תהיה שלו.
בַּ֤עַל הַבּוֹר֙ יְשַׁלֵּ֔ם כֶּ֖סֶף יָשִׁ֣יב לִבְעָלָ֑יו וְהַמֵּ֖ת יִֽהְיֶה־לּֽוֹ׃ (ס)אם שור של אדם יפגע בשור של חברו והוא ימות, הם ימכרו את השור החי ויחלקו ביניהם את הכסף, וגם את שווי הבהמה המתה יחלקו ביניהם.
וְכִֽי־יִגֹּ֧ף שֽׁוֹר־אִ֛ישׁ אֶת־שׁ֥וֹר רֵעֵ֖הוּ וָמֵ֑ת וּמָ֨כְר֜וּ אֶת־הַשּׁ֤וֹר הַחַי֙ וְחָצ֣וּ אֶת־כַּסְפּ֔וֹ וְגַ֥ם אֶת־הַמֵּ֖ת יֶֽחֱצֽוּן׃אבל אם היה ידוע שהשור כבר נוגח בעבר ובעליו לא שמר עליו, עליו לשלם שור שלם במקום השור שנהרג, והבהמה המתה תהיה שלו.
א֣וֹ נוֹדַ֗ע כִּ֠י שׁ֣וֹר נַגָּ֥ח הוּא֙ מִתְּמ֣וֹל שִׁלְשֹׁ֔ם וְלֹ֥א יִשְׁמְרֶ֖נּוּ בְּעָלָ֑יו שַׁלֵּ֨ם יְשַׁלֵּ֥ם שׁוֹר֙ תַּ֣חַת הַשּׁ֔וֹר וְהַמֵּ֖ת יִֽהְיֶה־לּֽוֹ׃ (ס)תשלום על גנבת מקנה
אם אדם יגנוב שור או שה, וישחט אותו או ימכור אותו, הוא ישלם חמישה בני בקר במקום השור וארבעה מן הצאן במקום השה.
כִּ֤י יִגְנֹֽב־אִישׁ֙ שׁ֣וֹר אוֹ־שֶׂ֔ה וּטְבָח֖וֹ א֣וֹ מְכָר֑וֹ חֲמִשָּׁ֣ה בָקָ֗ר יְשַׁלֵּם֙ תַּ֣חַת הַשּׁ֔וֹר וְאַרְבַּע־צֹ֖אן תַּ֥חַת הַשֶּֽׂה׃Tanach with Ta'amei Hamikra · ניקוד וטעמי מקרא
עבד עברי ואמה עברייה
וְאֵ֙לֶּה֙ הַמִּשְׁפָּטִ֔ים אֲשֶׁ֥ר תָּשִׂ֖ים לִפְנֵיהֶֽם׃
כִּ֤י תִקְנֶה֙ עֶ֣בֶד עִבְרִ֔י שֵׁ֥שׁ שָׁנִ֖ים יַעֲבֹ֑ד וּבַ֨שְּׁבִעִ֔ת יֵצֵ֥א לַֽחָפְשִׁ֖י חִנָּֽם׃
אִם־בְּגַפּ֥וֹ יָבֹ֖א בְּגַפּ֣וֹ יֵצֵ֑א אִם־בַּ֤עַל אִשָּׁה֙ ה֔וּא וְיָצְאָ֥ה אִשְׁתּ֖וֹ עִמּֽוֹ׃
אִם־אֲדֹנָיו֙ יִתֶּן־ל֣וֹ אִשָּׁ֔ה וְיָלְדָה־ל֥וֹ בָנִ֖ים א֣וֹ בָנ֑וֹת הָאִשָּׁ֣ה וִילָדֶ֗יהָ תִּהְיֶה֙ לַֽאדֹנֶ֔יהָ וְה֖וּא יֵצֵ֥א בְגַפּֽוֹ׃
וְאִם־אָמֹ֤ר יֹאמַר֙ הָעֶ֔בֶד אָהַ֙בְתִּי֙ אֶת־אֲדֹנִ֔י אֶת־אִשְׁתִּ֖י וְאֶת־בָּנָ֑י לֹ֥א אֵצֵ֖א חָפְשִֽׁי׃
וְהִגִּישׁ֤וֹ אֲדֹנָיו֙ אֶל־הָ֣אֱלֹהִ֔ים וְהִגִּישׁוֹ֙ אֶל־הַדֶּ֔לֶת א֖וֹ אֶל־הַמְּזוּזָ֑ה וְרָצַ֨ע אֲדֹנָ֤יו אֶת־אָזְנוֹ֙ בַּמַּרְצֵ֔עַ וַעֲבָד֖וֹ לְעֹלָֽם׃ (ס)
וְכִֽי־יִמְכֹּ֥ר אִ֛ישׁ אֶת־בִּתּ֖וֹ לְאָמָ֑ה לֹ֥א תֵצֵ֖א כְּצֵ֥את הָעֲבָדִֽים׃
אִם־רָעָ֞ה בְּעֵינֵ֧י אֲדֹנֶ֛יהָ אֲשֶׁר־לא [ל֥וֹ] יְעָדָ֖הּ וְהֶפְדָּ֑הּ לְעַ֥ם נָכְרִ֛י לֹא־יִמְשֹׁ֥ל לְמָכְרָ֖הּ בְּבִגְדוֹ־בָֽהּ׃
וְאִם־לִבְנ֖וֹ יִֽיעָדֶ֑נָּה כְּמִשְׁפַּ֥ט הַבָּנ֖וֹת יַעֲשֶׂה־לָּֽהּ׃
אִם־אַחֶ֖רֶת יִֽקַּֽח־ל֑וֹ שְׁאֵרָ֛הּ כְּסוּתָ֥הּ וְעֹנָתָ֖הּ לֹ֥א יִגְרָֽע׃
וְאִם־שְׁלָ֨שׁ־אֵ֔לֶּה לֹ֥א יַעֲשֶׂ֖ה לָ֑הּ וְיָצְאָ֥ה חִנָּ֖ם אֵ֥ין כָּֽסֶף׃ (ס)
עבירות שעונשן מוות
מַכֵּ֥ה אִ֛ישׁ וָמֵ֖ת מ֥וֹת יוּמָֽת׃
וַאֲשֶׁר֙ לֹ֣א צָדָ֔ה וְהָאֱלֹהִ֖ים אִנָּ֣ה לְיָד֑וֹ וְשַׂמְתִּ֤י לְךָ֙ מָק֔וֹם אֲשֶׁ֥ר יָנ֖וּס שָֽׁמָּה׃ (ס)
וְכִֽי־יָזִ֥ד אִ֛ישׁ עַל־רֵעֵ֖הוּ לְהָרְג֣וֹ בְעָרְמָ֑ה מֵעִ֣ם מִזְבְּחִ֔י תִּקָּחֶ֖נּוּ לָמֽוּת׃ (ס)
וּמַכֵּ֥ה אָבִ֛יו וְאִמּ֖וֹ מ֥וֹת יוּמָֽת׃
וְגֹנֵ֨ב אִ֧ישׁ וּמְכָר֛וֹ וְנִמְצָ֥א בְיָד֖וֹ מ֥וֹת יוּמָֽת׃ (ס)
וּמְקַלֵּ֥ל אָבִ֛יו וְאִמּ֖וֹ מ֥וֹת יוּמָֽת׃ (ס)
פציעה, פיצוי ואחריות
וְכִֽי־יְרִיבֻ֣ן אֲנָשִׁ֔ים וְהִכָּה־אִישׁ֙ אֶת־רֵעֵ֔הוּ בְּאֶ֖בֶן א֣וֹ בְאֶגְרֹ֑ף וְלֹ֥א יָמ֖וּת וְנָפַ֥ל לְמִשְׁכָּֽב׃
אִם־יָק֞וּם וְהִתְהַלֵּ֥ךְ בַּח֛וּץ עַל־מִשְׁעַנְתּ֖וֹ וְנִקָּ֣ה הַמַּכֶּ֑ה רַ֥ק שִׁבְתּ֛וֹ יִתֵּ֖ן וְרַפֹּ֥א יְרַפֵּֽא׃ (ס)
וְכִֽי־יַכֶּה֩ אִ֨ישׁ אֶת־עַבְדּ֜וֹ א֤וֹ אֶת־אֲמָתוֹ֙ בַּשֵּׁ֔בֶט וּמֵ֖ת תַּ֣חַת יָד֑וֹ נָקֹ֖ם יִנָּקֵֽם׃
אַ֥ךְ אִם־י֛וֹם א֥וֹ יוֹמַ֖יִם יַעֲמֹ֑ד לֹ֣א יֻקַּ֔ם כִּ֥י כַסְפּ֖וֹ הֽוּא׃ (ס)
וְכִֽי־יִנָּצ֣וּ אֲנָשִׁ֗ים וְנָ֨גְפ֜וּ אִשָּׁ֤ה הָרָה֙ וְיָצְא֣וּ יְלָדֶ֔יהָ וְלֹ֥א יִהְיֶ֖ה אָס֑וֹן עָנ֣וֹשׁ יֵעָנֵ֗שׁ כַּֽאֲשֶׁ֨ר יָשִׁ֤ית עָלָיו֙ בַּ֣עַל הָֽאִשָּׁ֔ה וְנָתַ֖ן בִּפְלִלִֽים׃
וְאִם־אָס֖וֹן יִהְיֶ֑ה וְנָתַתָּ֥ה נֶ֖פֶשׁ תַּ֥חַת נָֽפֶשׁ׃
עַ֚יִן תַּ֣חַת עַ֔יִן שֵׁ֖ן תַּ֣חַת שֵׁ֑ן יָ֚ד תַּ֣חַת יָ֔ד רֶ֖גֶל תַּ֥חַת רָֽגֶל׃
כְּוִיָּה֙ תַּ֣חַת כְּוִיָּ֔ה פֶּ֖צַע תַּ֣חַת פָּ֑צַע חַבּוּרָ֕ה תַּ֖חַת חַבּוּרָֽה׃ (ס)
וְכִֽי־יַכֶּ֨ה אִ֜ישׁ אֶת־עֵ֥ין עַבְדּ֛וֹ אֽוֹ־אֶת־עֵ֥ין אֲמָת֖וֹ וְשִֽׁחֲתָ֑הּ לַֽחָפְשִׁ֥י יְשַׁלְּחֶ֖נּוּ תַּ֥חַת עֵינֽוֹ׃ (ס)
וְאִם־שֵׁ֥ן עַבְדּ֛וֹ אֽוֹ־שֵׁ֥ן אֲמָת֖וֹ יַפִּ֑יל לַֽחָפְשִׁ֥י יְשַׁלְּחֶ֖נּוּ תַּ֥חַת שִׁנּֽוֹ׃ (פ)
נזקי שור ובור
וְכִֽי־יִגַּ֨ח שׁ֥וֹר אֶת־אִ֛ישׁ א֥וֹ אֶת־אִשָּׁ֖ה וָמֵ֑ת סָק֨וֹל יִסָּקֵ֜ל הַשּׁ֗וֹר וְלֹ֤א יֵאָכֵל֙ אֶת־בְּשָׂר֔וֹ וּבַ֥עַל הַשּׁ֖וֹר נָקִֽי׃
וְאִ֡ם שׁוֹר֩ נַגָּ֨ח ה֜וּא מִתְּמֹ֣ל שִׁלְשֹׁ֗ם וְהוּעַ֤ד בִּבְעָלָיו֙ וְלֹ֣א יִשְׁמְרֶ֔נּוּ וְהֵמִ֥ית אִ֖ישׁ א֣וֹ אִשָּׁ֑ה הַשּׁוֹר֙ יִסָּקֵ֔ל וְגַם־בְּעָלָ֖יו יוּמָֽת׃
אִם־כֹּ֖פֶר יוּשַׁ֣ת עָלָ֑יו וְנָתַן֙ פִּדְיֹ֣ן נַפְשׁ֔וֹ כְּכֹ֥ל אֲשֶׁר־יוּשַׁ֖ת עָלָֽיו׃
אוֹ־בֵ֥ן יִגָּ֖ח אוֹ־בַ֣ת יִגָּ֑ח כַּמִּשְׁפָּ֥ט הַזֶּ֖ה יֵעָ֥שֶׂה לּֽוֹ׃
אִם־עֶ֛בֶד יִגַּ֥ח הַשּׁ֖וֹר א֣וֹ אָמָ֑ה כֶּ֣סֶף ׀ שְׁלֹשִׁ֣ים שְׁקָלִ֗ים יִתֵּן֙ לַֽאדֹנָ֔יו וְהַשּׁ֖וֹר יִסָּקֵֽל׃ (ס)
וְכִֽי־יִפְתַּ֨ח אִ֜ישׁ בּ֗וֹר א֠וֹ כִּֽי־יִכְרֶ֥ה אִ֛ישׁ בֹּ֖ר וְלֹ֣א יְכַסֶּ֑נּוּ וְנָֽפַל־שָׁ֥מָּה שּׁ֖וֹר א֥וֹ חֲמֽוֹר׃
בַּ֤עַל הַבּוֹר֙ יְשַׁלֵּ֔ם כֶּ֖סֶף יָשִׁ֣יב לִבְעָלָ֑יו וְהַמֵּ֖ת יִֽהְיֶה־לּֽוֹ׃ (ס)
וְכִֽי־יִגֹּ֧ף שֽׁוֹר־אִ֛ישׁ אֶת־שׁ֥וֹר רֵעֵ֖הוּ וָמֵ֑ת וּמָ֨כְר֜וּ אֶת־הַשּׁ֤וֹר הַחַי֙ וְחָצ֣וּ אֶת־כַּסְפּ֔וֹ וְגַ֥ם אֶת־הַמֵּ֖ת יֶֽחֱצֽוּן׃
א֣וֹ נוֹדַ֗ע כִּ֠י שׁ֣וֹר נַגָּ֥ח הוּא֙ מִתְּמ֣וֹל שִׁלְשֹׁ֔ם וְלֹ֥א יִשְׁמְרֶ֖נּוּ בְּעָלָ֑יו שַׁלֵּ֨ם יְשַׁלֵּ֥ם שׁוֹר֙ תַּ֣חַת הַשּׁ֔וֹר וְהַמֵּ֖ת יִֽהְיֶה־לּֽוֹ׃ (ס)
תשלום על גנבת מקנה
כִּ֤י יִגְנֹֽב־אִישׁ֙ שׁ֣וֹר אוֹ־שֶׂ֔ה וּטְבָח֖וֹ א֣וֹ מְכָר֑וֹ חֲמִשָּׁ֣ה בָקָ֗ר יְשַׁלֵּם֙ תַּ֣חַת הַשּׁ֔וֹר וְאַרְבַּע־צֹ֖אן תַּ֥חַת הַשֶּֽׂה׃
התמונה השלמה
הפרק, בקצרה
הפרק עובר מהעקרונות שנאמרו במעמד סיני אל מערכת מפורטת של משפטים. הוא קובע כללים על עבדות, יחסי משפחה, הריגה ופציעה, אחריות לנזק, בעלי חיים מסוכנים ורכוש.
עבד עברי ואמה עברייה
עבד עברי עובד שש שנים ויוצא בשביעית בלי תשלום. הפרק מפרט מה קורה אם הגיע לבדו או עם אישה, ומה הדין אם אדוניו נתן לו אישה ונולדו להם ילדים. אם הוא בוחר שלא לצאת, מתקיים הליך של רציעת אוזנו. לאחר מכן נקבעים דינים מיוחדים לאב שמוכר את בתו לאמה, ובהם אפשרות פדיון, ייעוד לאדון או לבנו, וחובות הנוגעות למזון, לבוש ויחסי אישות.
הריגה ועבירות חמורות
הפרק מבחין בין אדם שהרג ובין מי שלא ארב לקרבן והאירוע נזדמן לידו, ומזכיר מקום שאליו יוכל האחרון לברוח. לעומת זאת, מי שהורג במזיד ובתחבולה אינו מוגן אפילו ליד המזבח. עונש מוות נקבע גם על הכאת אב או אם, על גנבת אדם ומכירתו, ועל קללת אב או אם.
פציעה ופיצוי
כאשר מריבה גורמת לפציעה שאינה מסתיימת במוות, הפוגע נדרש לשלם על הזמן שבו הנפגע אינו יכול לעבוד ועל רפואתו. דינים נפרדים עוסקים באדון המכה עבד או אמה, בפגיעה באישה הרה ובתוצאותיה, ובעקרון של נפש תחת נפש ופגיעה תחת פגיעה. אם אדון משחית את עינו של עבד או אמה, או מפיל את שינו, הפגיעה מחייבת את שחרורם.
אחריות על שור מסוכן
שור שהורג אדם נסקל. כאשר לא הייתה ידועה בו מסוכנות קודמת, בעליו נקי; אבל אם השור כבר היה ידוע כנוגח, הבעלים הוזהר ולא שמר עליו, גם בעליו נושא בעונש החמור שנקבע בפרק, עם אפשרות לכופר אם יוטל עליו. הפרק מפרט גם דין ילד או ילדה שננגחו, וכן תשלום של שלושים שקלים במקרה של עבד או אמה.
בורות, נזקי בהמות וגנבה
מי שמשאיר בור פתוח ונופלת לתוכו בהמה חייב לשלם לבעליה. כאשר שור פוגע בשור אחר, אופן הפיצוי משתנה לפי השאלה אם השור הפוגע היה ידוע קודם כשור נוגח ואם בעליו שמר עליו. בסוף הפרק נקבע תשלום מוגדל למי שגנב שור או שה ולאחר מכן שחט או מכר אותו.
הפרק מציג מערכת של אחריות משפטית שבה התוצאה משתנה לפי המעשה, הנסיבות, הידע המוקדם, הנזק שנגרם והמעמד המשפטי של המעורבים.
מעבר לקריאה הראשונה
לימוד ועיון
מבחר ממקורות חז״ל, בהסבר עכשווי. דברי המקור המצוטטים מובחנים מן ההסבר; פירושי מפרשים מובאים בהמשך ובנפרד.
מדברי חז״ל
הר סיני כמקום של משפט
״הַר אֱלֹהִים לָמָּה, שֶׁיָּשַׁב בּוֹ הָאֱלֹהִים בַּדִּין, שֶׁנֱּאֱמַר (שמות כא, א): וְאֵלֶּה הַמִּשְׁפָּטִים.״
במדבר רבה דורש כמה שמות שניתנו להר סיני. כשהוא מסביר את הכינוי "הר אלהים", המדרש מקשר אותו אל פתיחת הפרק שלנו, "ואלה המשפטים", ורואה בסיני מקום שבו האלוהים יושב בדין. זהו קשר מדרשי בין מתן התורה לבין מערכת המשפט שמתחילה כאן. בפשט הפרק, הפסוק הראשון משמש ככותרת לדינים שמשה נדרש להציג לפני העם. המדרש מוסיף רובד רעיוני: המשפטים אינם נושא נפרד מן ההתגלות בסיני, אלא חלק מן המשמעות שהמדרש מייחס להר ולמה שניתן בו.
במדבר רבה א׳:ח׳ ↗מי הוא העבד העברי?
״כי תקנה עבד עברי. אתה קונה מעצמו ואי אתה קונה אמה עבריה מעצמה״
מכילתא דרבי שמעון בן יוחאי עוסקת בפירוט בזהותו ובמעמדו של העבד העברי. בין השאר היא מבחינה בין עבד שיכול למכור את עצמו לבין אמה עברייה, שלפי הדרשה אינה מוכרת את עצמה. בהמשך המקור נידונות גם מכירה בידי בית דין ודרכי היציאה מן העבדות. המקור מרחיב מאוד את המשפט הקצר שבפסוק, "כי תקנה עבד עברי". במקום לראות בו רק מקרה כללי, חז״ל מנסים להגדיר מי מוכר, מי נמכר, למי, לכמה זמן ובאילו נסיבות משתנה הדין. אלה פרטים פרשניים והלכתיים שאינם כולם מפורשים בפסוק עצמו.
מכילתא דרבי שמעון בן יוחאי כ״א:ב׳ ↗האישה והילדים בזמן העבדות
״אם בעל אשה הוא. מה הוא רבו חייב במזונותיו אף אשתו ובניו רבו חייב במזונותיהן״
מכילתא דרבי שמעון בן יוחאי לומדת מן הביטוי "אם בעל אשה הוא" אחריות רחבה יותר של האדון. לפי הדרשה, כשלעבד הייתה אישה עוד לפני שנכנס לעבודתו, האדון חייב לא רק במזונות העבד אלא גם במזונות אשתו וילדיו בזמן עבודתו. בהמשך המקור נדונים תנאים וגבולות שונים של החובה הזאת, וכן משמעות המילים "ויצאה אשתו עמו". זו הרחבה של חז״ל מעבר לניסוח הקצר של הפסוק, שמטרתה לברר כיצד נשמרת המסגרת המשפחתית של העבד ומהן חובות האדון כלפיה.
מכילתא דרבי שמעון בן יוחאי כ״א:ג׳ ↗בעקבות המפרשים
מה כולל משפט הבנות?
״כמשפט הבנות. שְׁאֵר כְּסוּת וְעוֹנָה (מכילתא):״
רש״י, בעקבות המכילתא, מסביר את הביטוי "כמשפט הבנות" באמצעות שלושת הדברים הנזכרים מיד אחר כך בפרק: שאר, כסות ועונה. כלומר, כאשר האמה מיועדת לבן, יש לנהוג כלפיה במסגרת זכויות הנישואים שהפרק מציג. הפירוש יוצר קשר ישיר בין פסוק ט׳ לפסוק י׳. במקום להשאיר את "משפט הבנות" כמונח כללי, רש״י נותן לו תוכן מעשי: מזון, לבוש ועונה. זהו פירוש של רש״י בשם המכילתא, ולא ניסוח מפורש של שלושת המרכיבים בתוך פסוק ט׳ עצמו.
רש״י על שמות 21:9:2 ↗השור כדוגמה לכלל רחב
״אֶחָד שׁוֹר וְאֶחָד כָּל בְּהֵמָה וְחַיָּה וָעוֹף, אֶלָּא שֶׁדִּבֵּר הַכָּתוּב בַּהֹוֶה״
רש״י מסביר שהמילה "שור" בפסוק אינה מצמצמת בהכרח את הדין למין הזה בלבד. לדבריו, הדין שייך גם לבהמה, לחיה ולעוף, והשור הוזכר מפני שהכתוב מדבר במקרה המצוי והרגיל. הוא מביא כאן עיקרון פרשני שמופיע בדברי חז״ל. בפשט הפרק, המקרה המתואר הוא שור שנוגח אדם. רש״י מרחיב את היקף הדין מעבר לדוגמה המפורשת. חשוב להבחין בין שתי הרמות: הסיפור המשפטי שבפסוק משתמש בשור, ואילו הפירוש ההלכתי שמביא רש״י רואה בשור דוגמה למערכת אחריות רחבה יותר על בעלי חיים.
רש״י על שמות 21:28:1 ↗תשלום הרפואה מיועד לריפוי
״לְהַגִּיד שֶׁיִּתֵּן הַשָּׂכָר אֶל הָרוֹפְאִים וִירַפְּאוּ אוֹתוֹ״
רמב״ן שם לב שהפסוק אינו אומר רק לתת לנפגע סכום עבור הרפואה, אלא משתמש בניסוח הפעיל "ורפא ירפא". מכאן הוא מסביר שהתשלום נועד לכך שהפצוע אכן יקבל טיפול רפואי, ולדעתו המכה נותן את שכר הרופאים כדי שירפאו אותו. רמב״ן מדגיש בכך הבדל בין הפיצוי על אובדן זמן העבודה לבין הוצאות הריפוי. את הראשון משלמים לנפגע, ואילו את כספי הרפואה הוא מתאר כתשלום שמטרתו המעשית היא הטיפול עצמו. זהו פירוש של לשון הפסוק, שמרחיב כיצד לדעתו יש לבצע את החובה.
רמב״ן על שמות 21:19:2 ↗כופר לבעל השור והריגה מכוונת
״אם כופר. אין זה הפך ולא תקחו כופר כי הכתוב שם הוא רוצח גמור. וזה לא רצח רק נענש בעבור שלא שמר שורו להיותו קשור.״
אבן עזרא מסביר שהאפשרות להטיל כופר על בעל השור אינה סותרת את האיסור המקראי לקבל כופר מרוצח. הוא מבחין בין אדם שרצח בעצמו ובכוונה לבין בעל שור שנענש מפני שלא שמר כראוי על בעל חיים שהיה מסוכן. לפי ההבחנה שלו, בעל השור נושא באחריות חמורה בגלל ההתרשלות בשמירה, אבל הוא אינו מתואר כרוצח שביצע את ההריגה בידיו. לכן הפסוק יכול לאפשר פדיון נפש אם כופר יוטל עליו. זוהי פרשנותו של אבן עזרא ליחס בין אחריות עקיפה לבין הריגה ישירה.
אבן עזרא על שמות 21:30:1 ↗