אלוהים אמר את כל הדברים האלה:
וַיְדַבֵּ֣ר אֱלֹהִ֔ים אֵ֛ת כָּל־הַדְּבָרִ֥ים הָאֵ֖לֶּה לֵאמֹֽר׃ (ס)שמות · פרק כ׳
עשרת הדיברות והחוקים
הצהרת עשרת הדיברות, איסורי עבודה זרה ושמירת השבת, וכללי עבודת המזבח
להקשיב. להבין. להתחבר.
הפרק בקול
שמות כ׳ · סיפור והסבר
הסיפור המלא, בהאזנה אחת.
ריחוף על פסוק מציג את המקור. במגע — לחיצה ממושכת או כפתור ״המקור״.
עשרת הדיברות: ההצהרה הראשונה
אני ה' אלוהיכם, שהוצאתי אתכם מארץ מצרים, מבית העבדים.
אָֽנֹכִ֖י֙ יְהוָ֣ה אֱלֹהֶ֑֔יךָ אֲשֶׁ֧ר הוֹצֵאתִ֛יךָ מֵאֶ֥רֶץ מִצְרַ֖יִם מִבֵּ֣֥ית עֲבָדִֽ֑ים׃לא יהיו לך אלוהים אחרים לפניי.
לֹֽ֣א יִהְיֶֽה־לְךָ֛֩ אֱלֹהִ֥֨ים אֲחֵרִ֖֜ים עַל־פָּנָֽ֗יַלא תעשה לך פסל או כל תמונה של מה שבשמים למעלה, או מה שבארץ למטה, או מה שבמים מתחת לארץ.
לֹֽ֣א תַֽעֲשֶׂ֨ה־לְךָ֥֣ פֶ֣֙סֶל֙ ׀ וְכָל־תְּמוּנָ֡֔ה אֲשֶׁ֤֣ר בַּשָּׁמַ֣֙יִם֙ ׀ מִמַּ֡֔עַל וַֽאֲשֶׁ֥ר֩ בָּאָ֖֨רֶץ מִתַָּ֑֜חַת וַאֲשֶׁ֥֣ר בַּמַּ֖֣יִם ׀ מִתַּ֥֣חַת לָאָֽ֗רֶץאיסורי עבודת אלוהים ושמירת השבת
אל תשתחוו להם ואל תעבדו אותם, כי אני הַשֵּׁם אלוהיכם, אלוהים קנאי, שגונע על עוון אבות על בנים, על הדור השלישי ועל הדור הרביעי לשונאי.
לֹֽא־תִשְׁתַּחְוֶ֥֣ה לָהֶ֖ם֮ וְלֹ֣א תָעָבְדֵ֑ם֒ כִּ֣י אָֽנֹכִ֞י יְהוָ֤ה אֱלֹהֶ֙יךָ֙ אֵ֣ל קַנָּ֔א פֹּ֠קֵד עֲוֺ֨ן אָבֹ֧ת עַל־בָּנִ֛ים עַל־שִׁלֵּשִׁ֥ים וְעַל־רִבֵּעִ֖ים לְשֹׂנְאָֽ֑י׃ואני עושה חסד לאלפי דורות לאוהביי ולשומרי המצוות שלי.
וְעֹ֥֤שֶׂה חֶ֖֙סֶד֙ לַאֲלָפִ֑֔ים לְאֹהֲבַ֖י וּלְשֹׁמְרֵ֥י מִצְוֺתָֽי׃ (ס)אל תשתמש בשם הַשֵּׁם אלוהיכם לשווא, כי הַשֵּׁם לא יתבטל מן האחריות של מי שמשתמש בשמו לשווא.
לֹ֥א תִשָּׂ֛א אֶת־שֵֽׁם־יְהוָ֥ה אֱלֹהֶ֖יךָ לַשָּׁ֑וְא כִּ֣י לֹ֤א יְנַקֶּה֙ יְהוָ֔ה אֵ֛ת אֲשֶׁר־יִשָּׂ֥א אֶת־שְׁמ֖וֹ לַשָּֽׁוְא׃ (פ)זכרו את יום השבת כדי לקדש אותו.
זָכ֛וֹר֩ אֶת־י֥֨וֹם הַשַּׁבָּ֖֜ת לְקַדְּשֽׁ֗וֹחוקי השבת וכיבוד הורים
תעבוד שש ימים ותעשה את כל עבודתך.
שֵׁ֤֣שֶׁת יָמִ֣ים֙ תַּֽעֲבֹ֔ד֮ וְעָשִׂ֖֣יתָ כָּל־מְלַאכְתֶּֽךָ֒ביום השביעי יהיה שבת לה' אלוהיך. אל תעשה שום מלאכה, לא אתה, לא בנך ולא בתך, לא עבדך ולא עבדתך, לא בהמתך ולא הגר שנמצא בשעריך.
וְי֙וֹם֙ הַשְּׁבִיעִ֔֜י שַׁבָּ֖֣ת ׀ לַיהוָ֣ה אֱלֹהֶ֑֗יךָ לֹֽ֣א־תַעֲשֶׂ֣֨ה כָל־מְלָאכָ֡֜ה אַתָּ֣ה ׀ וּבִנְךָֽ֣־וּ֠בִתֶּ֗ךָ עַבְדְּךָ֤֨ וַאֲמָֽתְךָ֜֙ וּבְהֶמְתֶּ֔֗ךָ וְגֵרְךָ֖֙ אֲשֶׁ֥֣ר בִּשְׁעָרֶֽ֔יךָכי שש ימים עשה ה' את השמים ואת הארץ, את הים ואת כל מה שבהם, וינוח ביום השביעי. לכן בירך ה' את יום השבת וקידש אותו.
כִּ֣י שֵֽׁשֶׁת־יָמִים֩ עָשָׂ֨ה יְהוָ֜ה אֶת־הַשָּׁמַ֣יִם וְאֶת־הָאָ֗רֶץ אֶת־הַיָּם֙ וְאֶת־כָּל־אֲשֶׁר־בָּ֔ם וַיָּ֖נַח בַּיּ֣וֹם הַשְּׁבִיעִ֑י עַל־כֵּ֗ן בֵּרַ֧ךְ יְהוָ֛ה אֶת־י֥וֹם הַשַּׁבָּ֖ת וַֽיְקַדְּשֵֽׁהוּ׃ (ס)כבד את אביך ואת אמך, כדי שיאריכו ימיך על האדמה שה' אלוהיך נותן לך.
כַּבֵּ֥ד אֶת־אָבִ֖יךָ וְאֶת־אִמֶּ֑ךָ לְמַ֙עַן֙ יַאֲרִכ֣וּן יָמֶ֔יךָ עַ֚ל הָאֲדָמָ֔ה אֲשֶׁר־יְהוָ֥ה אֱלֹהֶ֖יךָ נֹתֵ֥ן לָֽךְ׃ (ס)עדות ותענויות והתגלות ההר
לא תרצח, לא תבגר, לא תגנוב, ולא תעיד עליך חברך עדות שקר.
לֹ֥֖א תִּֿרְצָֽ֖ח׃ (ס) לֹ֣֖א תִּֿנְאָֽ֑ף׃ (ס) לֹ֣֖א תִּֿגְנֹֽ֔ב׃ (ס) לֹֽא־תַעֲנֶ֥ה בְרֵעֲךָ֖ עֵ֥ד שָֽׁקֶר׃ (ס)לא תחשק בבית חברך, לא תחשק באישה של חברך, ולא בשפחו, ולא בשפחה, ולא בשורו, ולא בחמורו, ולא בכל מה ששייך לחברך.
לֹ֥א תַחְמֹ֖ד בֵּ֣ית רֵעֶ֑ךָ לֹֽא־תַחְמֹ֞ד אֵ֣שֶׁת רֵעֶ֗ךָ וְעַבְדּ֤וֹ וַאֲמָתוֹ֙ וְשׁוֹר֣וֹ וַחֲמֹר֔וֹ וְכֹ֖ל אֲשֶׁ֥ר לְרֵעֶֽךָ׃ (פ)כל העם ראו את הברקים, את הלפידים, את קול השופר ואת העשן על ההר, והעם פחדו ועמדו מרחוק.
וְכָל־הָעָם֩ רֹאִ֨ים אֶת־הַקּוֹלֹ֜ת וְאֶת־הַלַּפִּידִ֗ם וְאֵת֙ ק֣וֹל הַשֹּׁפָ֔ר וְאֶת־הָהָ֖ר עָשֵׁ֑ן וַיַּ֤רְא הָעָם֙ וַיָּנֻ֔עוּ וַיַּֽעַמְד֖וּ מֵֽרָחֹֽק׃הם אמרו למשה: "דבר אתה איתנו ונשמע, אבל אל אלוהים תדבר איתנו, כדי שלא נמות".
וַיֹּֽאמְרוּ֙ אֶל־מֹשֶׁ֔ה דַּבֵּר־אַתָּ֥ה עִמָּ֖נוּ וְנִשְׁמָ֑עָה וְאַל־יְדַבֵּ֥ר עִמָּ֛נוּ אֱלֹהִ֖ים פֶּן־נָמֽוּת׃הכנות לפני המצוות והקשר עם השמים
משה אמר לעם: אל תפחדו, כי אלו הניסיונות של אלוהים איתכם, וכדי שתהיה לכם יראת אלוהים שתמנע מכם חטא.
וַיֹּ֨אמֶר מֹשֶׁ֣ה אֶל־הָעָם֮ אַל־תִּירָאוּ֒ כִּ֗י לְבַֽעֲבוּר֙ נַסּ֣וֹת אֶתְכֶ֔ם בָּ֖א הָאֱלֹהִ֑ים וּבַעֲב֗וּר תִּהְיֶ֧ה יִרְאָת֛וֹ עַל־פְּנֵיכֶ֖ם לְבִלְתִּ֥י תֶחֱטָֽאוּ׃העם עמד מרחוק, ומשה ניגש אל הערפל שבו היה אלוהים.
וַיַּעֲמֹ֥ד הָעָ֖ם מֵרָחֹ֑ק וּמֹשֶׁה֙ נִגַּ֣שׁ אֶל־הָֽעֲרָפֶ֔ל אֲשֶׁר־שָׁ֖ם הָאֱלֹהִֽים׃ (פ)השם אמר למשה: כך תגיד לבני ישראל, ראיתם שמהשמים דיברתי איתכם.
וַיֹּ֤אמֶר יְהוָה֙ אֶל־מֹשֶׁ֔ה כֹּ֥ה תֹאמַ֖ר אֶל־בְּנֵ֣י יִשְׂרָאֵ֑ל אַתֶּ֣ם רְאִיתֶ֔ם כִּ֚י מִן־הַשָּׁמַ֔יִם דִּבַּ֖רְתִּי עִמָּכֶֽם׃אל תעשו לעצמכם אלוהי כסף ואלוהי זהב.
לֹ֥א תַעֲשׂ֖וּן אִתִּ֑י אֱלֹ֤הֵי כֶ֙סֶף֙ וֵאלֹהֵ֣י זָהָ֔ב לֹ֥א תַעֲשׂ֖וּ לָכֶֽם׃הַצְוָּת הַמִּזְבֵּחַ
תעשה לי מזבח מאדמה, ותקריב עליו את עוליך ואת שלמיך, את צאנך ואת בקרך. בכל מקום שאזכיר בו את שמי, אבוא אליך ואברך אותך.
מִזְבַּ֣ח אֲדָמָה֮ תַּעֲשֶׂה־לִּי֒ וְזָבַחְתָּ֣ עָלָ֗יו אֶת־עֹלֹתֶ֙יךָ֙ וְאֶת־שְׁלָמֶ֔יךָ אֶת־צֹֽאנְךָ֖ וְאֶת־בְּקָרֶ֑ךָ בְּכָל־הַמָּקוֹם֙ אֲשֶׁ֣ר אַזְכִּ֣יר אֶת־שְׁמִ֔י אָב֥וֹא אֵלֶ֖יךָ וּבֵרַכְתִּֽיךָ׃ואם תעשה לי מזבח מאבנים, אל תבנה אותו חצוי, כי חרבך הניפה עליו וחיללת אותו.
וְאִם־מִזְבַּ֤ח אֲבָנִים֙ תַּֽעֲשֶׂה־לִּ֔י לֹֽא־תִבְנֶ֥ה אֶתְהֶ֖ן גָּזִ֑ית כִּ֧י חַרְבְּךָ֛ הֵנַ֥פְתָּ עָלֶ֖יהָ וַתְּחַֽלְלֶֽהָ׃ואל תעלה במעלות על המזבחי שלי, כדי שלא יתגלה ערומתך עליו.
וְלֹֽא־תַעֲלֶ֥ה בְמַעֲלֹ֖ת עַֽל־מִזְבְּחִ֑י אֲשֶׁ֛ר לֹֽא־תִגָּלֶ֥ה עֶרְוָתְךָ֖ עָלָֽיו׃ (פ)Tanach with Ta'amei Hamikra · ניקוד וטעמי מקרא
עשרת הדיברות: ההצהרה הראשונה
וַיְדַבֵּ֣ר אֱלֹהִ֔ים אֵ֛ת כָּל־הַדְּבָרִ֥ים הָאֵ֖לֶּה לֵאמֹֽר׃ (ס)
אָֽנֹכִ֖י֙ יְהוָ֣ה אֱלֹהֶ֑֔יךָ אֲשֶׁ֧ר הוֹצֵאתִ֛יךָ מֵאֶ֥רֶץ מִצְרַ֖יִם מִבֵּ֣֥ית עֲבָדִֽ֑ים׃
לֹֽ֣א יִהְיֶֽה־לְךָ֛֩ אֱלֹהִ֥֨ים אֲחֵרִ֖֜ים עַל־פָּנָֽ֗יַ
לֹֽ֣א תַֽעֲשֶׂ֨ה־לְךָ֥֣ פֶ֣֙סֶל֙ ׀ וְכָל־תְּמוּנָ֡֔ה אֲשֶׁ֤֣ר בַּשָּׁמַ֣֙יִם֙ ׀ מִמַּ֡֔עַל וַֽאֲשֶׁ֥ר֩ בָּאָ֖֨רֶץ מִתַָּ֑֜חַת וַאֲשֶׁ֥֣ר בַּמַּ֖֣יִם ׀ מִתַּ֥֣חַת לָאָֽ֗רֶץ
איסורי עבודת אלוהים ושמירת השבת
לֹֽא־תִשְׁתַּחְוֶ֥֣ה לָהֶ֖ם֮ וְלֹ֣א תָעָבְדֵ֑ם֒ כִּ֣י אָֽנֹכִ֞י יְהוָ֤ה אֱלֹהֶ֙יךָ֙ אֵ֣ל קַנָּ֔א פֹּ֠קֵד עֲוֺ֨ן אָבֹ֧ת עַל־בָּנִ֛ים עַל־שִׁלֵּשִׁ֥ים וְעַל־רִבֵּעִ֖ים לְשֹׂנְאָֽ֑י׃
וְעֹ֥֤שֶׂה חֶ֖֙סֶד֙ לַאֲלָפִ֑֔ים לְאֹהֲבַ֖י וּלְשֹׁמְרֵ֥י מִצְוֺתָֽי׃ (ס)
לֹ֥א תִשָּׂ֛א אֶת־שֵֽׁם־יְהוָ֥ה אֱלֹהֶ֖יךָ לַשָּׁ֑וְא כִּ֣י לֹ֤א יְנַקֶּה֙ יְהוָ֔ה אֵ֛ת אֲשֶׁר־יִשָּׂ֥א אֶת־שְׁמ֖וֹ לַשָּֽׁוְא׃ (פ)
זָכ֛וֹר֩ אֶת־י֥֨וֹם הַשַּׁבָּ֖֜ת לְקַדְּשֽׁ֗וֹ
חוקי השבת וכיבוד הורים
שֵׁ֤֣שֶׁת יָמִ֣ים֙ תַּֽעֲבֹ֔ד֮ וְעָשִׂ֖֣יתָ כָּל־מְלַאכְתֶּֽךָ֒
וְי֙וֹם֙ הַשְּׁבִיעִ֔֜י שַׁבָּ֖֣ת ׀ לַיהוָ֣ה אֱלֹהֶ֑֗יךָ לֹֽ֣א־תַעֲשֶׂ֣֨ה כָל־מְלָאכָ֡֜ה אַתָּ֣ה ׀ וּבִנְךָֽ֣־וּ֠בִתֶּ֗ךָ עַבְדְּךָ֤֨ וַאֲמָֽתְךָ֜֙ וּבְהֶמְתֶּ֔֗ךָ וְגֵרְךָ֖֙ אֲשֶׁ֥֣ר בִּשְׁעָרֶֽ֔יךָ
כִּ֣י שֵֽׁשֶׁת־יָמִים֩ עָשָׂ֨ה יְהוָ֜ה אֶת־הַשָּׁמַ֣יִם וְאֶת־הָאָ֗רֶץ אֶת־הַיָּם֙ וְאֶת־כָּל־אֲשֶׁר־בָּ֔ם וַיָּ֖נַח בַּיּ֣וֹם הַשְּׁבִיעִ֑י עַל־כֵּ֗ן בֵּרַ֧ךְ יְהוָ֛ה אֶת־י֥וֹם הַשַּׁבָּ֖ת וַֽיְקַדְּשֵֽׁהוּ׃ (ס)
כַּבֵּ֥ד אֶת־אָבִ֖יךָ וְאֶת־אִמֶּ֑ךָ לְמַ֙עַן֙ יַאֲרִכ֣וּן יָמֶ֔יךָ עַ֚ל הָאֲדָמָ֔ה אֲשֶׁר־יְהוָ֥ה אֱלֹהֶ֖יךָ נֹתֵ֥ן לָֽךְ׃ (ס)
עדות ותענויות והתגלות ההר
לֹ֥֖א תִּֿרְצָֽ֖ח׃ (ס) לֹ֣֖א תִּֿנְאָֽ֑ף׃ (ס) לֹ֣֖א תִּֿגְנֹֽ֔ב׃ (ס) לֹֽא־תַעֲנֶ֥ה בְרֵעֲךָ֖ עֵ֥ד שָֽׁקֶר׃ (ס)
לֹ֥א תַחְמֹ֖ד בֵּ֣ית רֵעֶ֑ךָ לֹֽא־תַחְמֹ֞ד אֵ֣שֶׁת רֵעֶ֗ךָ וְעַבְדּ֤וֹ וַאֲמָתוֹ֙ וְשׁוֹר֣וֹ וַחֲמֹר֔וֹ וְכֹ֖ל אֲשֶׁ֥ר לְרֵעֶֽךָ׃ (פ)
וְכָל־הָעָם֩ רֹאִ֨ים אֶת־הַקּוֹלֹ֜ת וְאֶת־הַלַּפִּידִ֗ם וְאֵת֙ ק֣וֹל הַשֹּׁפָ֔ר וְאֶת־הָהָ֖ר עָשֵׁ֑ן וַיַּ֤רְא הָעָם֙ וַיָּנֻ֔עוּ וַיַּֽעַמְד֖וּ מֵֽרָחֹֽק׃
וַיֹּֽאמְרוּ֙ אֶל־מֹשֶׁ֔ה דַּבֵּר־אַתָּ֥ה עִמָּ֖נוּ וְנִשְׁמָ֑עָה וְאַל־יְדַבֵּ֥ר עִמָּ֛נוּ אֱלֹהִ֖ים פֶּן־נָמֽוּת׃
הכנות לפני המצוות והקשר עם השמים
וַיֹּ֨אמֶר מֹשֶׁ֣ה אֶל־הָעָם֮ אַל־תִּירָאוּ֒ כִּ֗י לְבַֽעֲבוּר֙ נַסּ֣וֹת אֶתְכֶ֔ם בָּ֖א הָאֱלֹהִ֑ים וּבַעֲב֗וּר תִּהְיֶ֧ה יִרְאָת֛וֹ עַל־פְּנֵיכֶ֖ם לְבִלְתִּ֥י תֶחֱטָֽאוּ׃
וַיַּעֲמֹ֥ד הָעָ֖ם מֵרָחֹ֑ק וּמֹשֶׁה֙ נִגַּ֣שׁ אֶל־הָֽעֲרָפֶ֔ל אֲשֶׁר־שָׁ֖ם הָאֱלֹהִֽים׃ (פ)
וַיֹּ֤אמֶר יְהוָה֙ אֶל־מֹשֶׁ֔ה כֹּ֥ה תֹאמַ֖ר אֶל־בְּנֵ֣י יִשְׂרָאֵ֑ל אַתֶּ֣ם רְאִיתֶ֔ם כִּ֚י מִן־הַשָּׁמַ֔יִם דִּבַּ֖רְתִּי עִמָּכֶֽם׃
לֹ֥א תַעֲשׂ֖וּן אִתִּ֑י אֱלֹ֤הֵי כֶ֙סֶף֙ וֵאלֹהֵ֣י זָהָ֔ב לֹ֥א תַעֲשׂ֖וּ לָכֶֽם׃
הַצְוָּת הַמִּזְבֵּחַ
מִזְבַּ֣ח אֲדָמָה֮ תַּעֲשֶׂה־לִּי֒ וְזָבַחְתָּ֣ עָלָ֗יו אֶת־עֹלֹתֶ֙יךָ֙ וְאֶת־שְׁלָמֶ֔יךָ אֶת־צֹֽאנְךָ֖ וְאֶת־בְּקָרֶ֑ךָ בְּכָל־הַמָּקוֹם֙ אֲשֶׁ֣ר אַזְכִּ֣יר אֶת־שְׁמִ֔י אָב֥וֹא אֵלֶ֖יךָ וּבֵרַכְתִּֽיךָ׃
וְאִם־מִזְבַּ֤ח אֲבָנִים֙ תַּֽעֲשֶׂה־לִּ֔י לֹֽא־תִבְנֶ֥ה אֶתְהֶ֖ן גָּזִ֑ית כִּ֧י חַרְבְּךָ֛ הֵנַ֥פְתָּ עָלֶ֖יהָ וַתְּחַֽלְלֶֽהָ׃
וְלֹֽא־תַעֲלֶ֥ה בְמַעֲלֹ֖ת עַֽל־מִזְבְּחִ֑י אֲשֶׁ֛ר לֹֽא־תִגָּלֶ֥ה עֶרְוָתְךָ֖ עָלָֽיו׃ (פ)
התמונה השלמה
הפרק, בקצרה
הפסוקים מתארים את מתן התורה בסיני, את עשרת הדיברות ואת ההוראות בנוגע לעבודה עם הַשֵּׁם.
עשרת הדיברות: ההצהרה הראשונה
אלוהים מופיע לעם ישראל ומצהיר על זהותו כאל המציל אותם מעבדות מצרים. הוא מביא את הציונים הראשונים: האיסור על קיום אלוהים אחרים והאיסור על עבודת אלילים באמצעות פסלים או דמויות של כל דבר בשמיים, בארץ או במים.
איסורי עבודת אלוהים ושמירת השבת
פסוקים אלו מפרטים את האיסור על עבודת אלוהים אחרים ועל שימוש בשם הַשֵּׁם לשווא. הם מדגישים את תכונת הקנאות של אלוהים ועונש העוון, לצד חסדו האינסופי לאוהביו. כמו כן, מופיעה הציווי על קדושת יום השבת.
חוקי השבת וכיבוד הורים
פסוקים אלו מפרטים את מצוות השבת וההלכות הנלוות אליה, כולל איסור עבודה לכל בני הבית ולעובדים, ומתן הטעם למנוחה כחיקוי לבריאת העולם. בנוסף, מופיעה המצווה לכבד את ההורים כבסיס לאריכות ימים בארץ.
עדות ותענויות והתגלות ההר
הפסוקים כוללים את מצוות המוסר העוסקות באיסור רצח, בגידה, גניבה, עדות שקר וקנאה ברכוש הזולת. לאחר מכן מתוארת התגלות הופעת הברקים והעשן על ההר, שגרמה לעם פחד רב, עד כדי בקשתם ממשה להיות המתווך בינם לבין אלוהים כדי להימנע ממוות.
הכנות לפני המצוות והקשר עם השמים
משה מרגיע את העם מפני הניסיונות של אלוהים, כדי שיפתחו יראת שמיים. העם עומד מרחוק בזמן שמשה ניגש אל הערפל שבו נמצא אלוהים. השם מצווה על משה להודיע לבני ישראל שהקול נשמע מהשמים, ומתחיל לאסור על עבודת אלוהי כסף וזהב.
הַצְוָּת הַמִּזְבֵּחַ
הַצְוָּת הַשֵּׁם לַבְּנַעַם לִבְנוֹת מִזְבֵּחַ מֵאֲדָמָה לְקֶרֶב הַקְּרָבִים, עִם אִסּוּר בִּבְנִיַּת מִזְבֵּחַ אֲבָנִים חֲצוּיִים וְאִסּוּר עֲלִיָּה בַּמַּעֲלֹת הַמִּזְבֵּחַ.
הפסוקים מסתיימים בהוראות לגבי בניית מזבח אדמה ודיני הקרבנות.
מעבר לקריאה הראשונה
לימוד ועיון
מבחר ממקורות חז״ל, בהסבר עכשווי. דברי המקור המצוטטים מובחנים מן ההסבר; פירושי מפרשים מובאים בהמשך ובנפרד.
מדברי חז״ל
הדיבור וקבלת המצוות
״וידבר אלהים את כל הדברים האלה לאמר אמר להן דין אני נוהג ביניכם ובין כל הדברים שאלו לא קבלתם עליכם לא הייתי נפרע מכם אינו״
במכילתא דרבי שמעון בן יוחאי מוסבר שהדברים שנאמרו בסיני הם חוקים שנועדו לשמור על הקשר בין ה' לעם ישראל. רב יודה הנשיא משווה את מצב ישראל למקרה של אדם שנשואה לו חזק מאוד, עד כדי כך שהוא נמשך לרצון אלוהיו באופן טבעי. לפי הפירוש הזה, הדיבור של אלוהים הוא מופשט ומתפרס על פני מקומות רבים בתורה, כך שדבר אחד יכול להופיע בכמה פסוקים שונים. הפרשן מדגיש שהדיבור של ה' התנהל שלב אחר שלב, דבר אחר דבר. לכל מצווה היה דיבור נפרד וקבלת אחריות נפרדת מצד העם. המדרש מלמד שגם הכללים הכלליים של ה' מדגישים את הפרטים הקטנים, כך שכל דבר וכל איסור או מצווה קיבלו התייחסות מיוחדת בנפרד, כדי שהעם יקבל על עצמו כל פרט ופרט בבהירות.
מכילתא דרבי שמעון בן יוחאי כ׳:א׳ ↗הַכֹּחַ הַנִּסּוֹת וְהַחֲכִימּוּת הַנִּקְרֶעֶת
״אֲחִיתוֹפֶל אָדָם גּיבּוֹר בַּתּוֹרָה הָיָה. כָּתוּב וַיּוֹסֶף עוֹד דָּוִד אֶת כָּל בָּחוּר בְּיִשְׂרָאֵל שְׁלשִׁים אָלֶף. רִבִּי בְּרֶכְיָה בְשֵׁם רִבִּי אַבָּא בַּר כָּהֲנָא. תִּשְׁעִים אֶלֶף זְקֵינִים״
בַּתַּלְמוּד הַיְרוּשָׁלְמִי, בְּסֵפֶר סַנְהֶדְרִין, מְסֻרִים עָלֵינוּ דִּבְרִים מַפְלִיאִים עַל אַחִיתוֹפֶל, הָיָה אָדָם גִּבּוֹר בַּתּוֹרָה. הַמַּקְצֵעַ מְבִיא מִמָּקוֹם אַחֵר שֶׁדָּוִד הוֹסִיף שְׁלֹשִׁים אָלֶף בַּחוּרֵי יִשְׂרָאֵל, וּמִכָּאן מְסֻמָּן שֶׁדָּוִד הָיָה לוֹ תִּשְׁעִים אֶלֶף זְקֵנִים בְּיוֹם אֶחָד, אֲבָל אַחִיתוֹפֶל לֹא הָיָה בְּקַבוּצָה זוֹ. הַסְּבָרָה הַמִּתְחַלֶּת מְסַרֶּת עַל כֹּחַ הַחֲכִימּוּת שֶׁכָּכָה הָיְתָה, עַד שֶׁדָּוִד בְּעֵת שֶׁלָּקַח אֶת אֲרוֹן הַבְּרִית, הַכֹּהֲנִים רָצוּ לְהָרִימוֹ וְלִפְלֹט אוֹתוֹ לָאָרֶץ. כְּשֶׁדָּוִד שָׁלַח אֶת אַחִיתוֹפֶל לְהַסְבִּיר אֶת הַמַּעֲמָד הַמַּחְשֵׁבֵת, הַכֹּהֲנִים רָצוּ לְהָרִימוֹ וְלִפְלֹט אוֹתוֹ לָאָרֶץ. דָּוִד הִגִּיד לוֹ שֶׁלֵּב הַחֲכָמִים שֶׁיֵּשׁ לָהֶם דְּבָרִים כֹּה קָשִׁים, שֶׁאֲפִילוּ אִם יְהִי סוֹפָם לְהִחְנָק, הַדָּבָר יִשְׁאָר קַיָּם. כְּמוֹ שֶׁלְּבֵנֵי קְהָת לֹא נִתְּנוּ לָשֵׂאת אֶת הַקֹּדֶשׁ עַל הַכֶּתֶף, כָּךְ גַּם אַחִיתוֹפֶל לֹא הִצְלִיחַ לְהַסְבִּיר אֶת הַקֹּשִׁי. הַמַּקְצֵעַ מְצַיֵּן כְּבָר חֲכָמִים אַחֵרִים, רַבִּי חֲנִינָה וְרַבִּי מָנָא, שֶׁהִתוֹרְרוּ עַל מְסוֹת הַזְּבִיחָה בְּכָל צָעַד שֶׁעָשָׂה הָאָרוֹן.
תלמוד ירושלמי סנהדרין י׳:ב׳:כ׳ ↗בעקבות המפרשים
הקשר למורשת האבות
״לשנאי. כְּתַרְגּוּמוֹ, כְּשֶׁאוֹחֲזִין מַעֲשֵׂה אֲבוֹתֵיהֶם בִּידֵיהֶם.״
בפרשת מעמד הר סיני, הַשֵּׁם מצהיר כי הוא עשוי להעניש את הדורות הבאים בגלל עוונות אבותיהם. רש"י מסביר את הפסוק הזה על ידי הסבר של התרגום העתיק, לפיו הכוונה היא שהעונש יגיע כאשר המעשים הרעים של האבות עדיין נחשבים כחלק מהמורשת שהילדים נושאים איתם בידיהם. ההסבר של רש" על פי התרגום מדגיש את האחריות ההיסטורית של עם ישראל. לפי גישה זו, העונש אינו רק על מעשה אישי, אלא על ההמשכיות של המורשת וההשפעה של האבות על דורות הבאים.
רש״י על שמות 20:5:2 ↗מטרת המצוות: חיזוק והשראת כבוד שמיים
״לבעבור נסות אתכם. לְגַדֵּל אֶתְכֶם בָּעוֹלָם, שֶׁיֵּצֵא לָכֶם שֵׁם בָּאֻמּוֹת שֶׁהוּא בִּכְבוֹדוֹ נִגְלָה עֲלֵיכֶם:״
רש"י מסביר את המניע למצוות העשיות, כמו איסור על השכחת אבות, כדרך לבחון ולחזק את העם. המצוות נועדו לגדל ולפתח את העם בעולם, כדי שהמעשים שלהם יביאו לתוצאה רוחנית ומוסרית משמעותית. המטרה הסופית היא שהעם יזכה לשם טוב בקרב כל האומות. השם יתברך רוצה שהעובדה שהוא נגלה עבורנו בכבודו, תהיה ניכרת דרך ההתנהגות שלנו, כך שכולם יראו את ההשפעה של נוכחותו בעולם.
רש״י על שמות 20:17:1 ↗