בחודש השלישי מאז שבני ישראל יצאו מארץ מצרים, באותו יום הם הגיעו למדבר סיני.
בַּחֹ֙דֶשׁ֙ הַשְּׁלִישִׁ֔י לְצֵ֥את בְּנֵי־יִשְׂרָאֵ֖ל מֵאֶ֣רֶץ מִצְרָ֑יִם בַּיּ֣וֹם הַזֶּ֔ה בָּ֖אוּ מִדְבַּ֥ר סִינָֽי׃שמות · פרק יט׳
ההכנה למעמד הר סיני
ישראל מגיעים לסיני, מקבלים את הצעת הברית ומתכוננים להתגלות ה׳ על ההר.
להקשיב. להבין. להתחבר.
הפרק בקול
שמות יט׳ · סיפור והסבר
הסיפור המלא, בהאזנה אחת.
ריחוף על פסוק מציג את המקור. במגע — לחיצה ממושכת או כפתור ״המקור״.
א׳–ח׳
הברית מוצעת לישראל
הם נסעו מרפידים, הגיעו למדבר סיני וחָנו במדבר. עם ישראל חנה שם מול ההר.
וַיִּסְע֣וּ מֵרְפִידִ֗ים וַיָּבֹ֙אוּ֙ מִדְבַּ֣ר סִינַ֔י וַֽיַּחֲנ֖וּ בַּמִּדְבָּ֑ר וַיִּֽחַן־שָׁ֥ם יִשְׂרָאֵ֖ל נֶ֥גֶד הָהָֽר׃משה עלה אל האלוהים, וה׳ קרא אליו מן ההר ואמר: כך תאמר לבית יעקב וכך תודיע לבני ישראל.
וּמֹשֶׁ֥ה עָלָ֖ה אֶל־הָאֱלֹהִ֑ים וַיִּקְרָ֨א אֵלָ֤יו יְהוָה֙ מִן־הָהָ֣ר לֵאמֹ֔ר כֹּ֤ה תֹאמַר֙ לְבֵ֣ית יַעֲקֹ֔ב וְתַגֵּ֖יד לִבְנֵ֥י יִשְׂרָאֵֽל׃אתם ראיתם מה עשיתי למצרים, ואיך נשאתי אתכם על כנפי נשרים והבאתי אתכם אליי.
אַתֶּ֣ם רְאִיתֶ֔ם אֲשֶׁ֥ר עָשִׂ֖יתִי לְמִצְרָ֑יִם וָאֶשָּׂ֤א אֶתְכֶם֙ עַל־כַּנְפֵ֣י נְשָׁרִ֔ים וָאָבִ֥א אֶתְכֶ֖ם אֵלָֽי׃ועכשיו, אם אכן תשמעו בקולי ותשמרו את בריתי, תהיו לי סגולה מכל העמים, כי כל הארץ שייכת לי.
וְעַתָּ֗ה אִם־שָׁמ֤וֹעַ תִּשְׁמְעוּ֙ בְּקֹלִ֔י וּשְׁמַרְתֶּ֖ם אֶת־בְּרִיתִ֑י וִהְיִ֨יתֶם לִ֤י סְגֻלָּה֙ מִכָּל־הָ֣עַמִּ֔ים כִּי־לִ֖י כָּל־הָאָֽרֶץ׃על המילים
סגולה: דבר יקר ומיוחד השייך לבעליו; כאן זהו תיאור מעמדם המיוחד של ישראל כלפי ה׳.
ואתם תהיו לי ממלכת כוהנים וגוי קדוש. אלה הדברים שעליך לומר לבני ישראל.
וְאַתֶּ֧ם תִּהְיוּ־לִ֛י מַמְלֶ֥כֶת כֹּהֲנִ֖ים וְג֣וֹי קָד֑וֹשׁ אֵ֚לֶּה הַדְּבָרִ֔ים אֲשֶׁ֥ר תְּדַבֵּ֖ר אֶל־בְּנֵ֥י יִשְׂרָאֵֽל׃משה בא, קרא לזקני העם והציג לפניהם את כל הדברים האלה שה׳ ציווה עליו.
וַיָּבֹ֣א מֹשֶׁ֔ה וַיִּקְרָ֖א לְזִקְנֵ֣י הָעָ֑ם וַיָּ֣שֶׂם לִפְנֵיהֶ֗ם אֵ֚ת כָּל־הַדְּבָרִ֣ים הָאֵ֔לֶּה אֲשֶׁ֥ר צִוָּ֖הוּ יְהוָֽה׃כל העם ענה יחד ואמר: כל מה שה׳ דיבר נעשה. משה החזיר לה׳ את דברי העם.
וַיַּעֲנ֨וּ כָל־הָעָ֤ם יַחְדָּו֙ וַיֹּ֣אמְר֔וּ כֹּ֛ל אֲשֶׁר־דִּבֶּ֥ר יְהוָ֖ה נַעֲשֶׂ֑ה וַיָּ֧שֶׁב מֹשֶׁ֛ה אֶת־דִּבְרֵ֥י הָעָ֖ם אֶל־יְהוָֽה׃ט׳–ט״ו
הכנה, קדושה וגבולות
ה׳ אמר למשה: אני בא אליך בתוך ענן כבד, כדי שהעם ישמע כשאני מדבר איתך, וגם יאמין בך תמיד. משה סיפר לה׳ את דברי העם.
וַיֹּ֨אמֶר יְהוָ֜ה אֶל־מֹשֶׁ֗ה הִנֵּ֨ה אָנֹכִ֜י בָּ֣א אֵלֶיךָ֮ בְּעַ֣ב הֶֽעָנָן֒ בַּעֲב֞וּר יִשְׁמַ֤ע הָעָם֙ בְּדַבְּרִ֣י עִמָּ֔ךְ וְגַם־בְּךָ֖ יַאֲמִ֣ינוּ לְעוֹלָ֑ם וַיַּגֵּ֥ד מֹשֶׁ֛ה אֶת־דִּבְרֵ֥י הָעָ֖ם אֶל־יְהוָֽה׃ה׳ אמר למשה: לך אל העם והכן אותם לקדושה היום ומחר, והם יכבסו את בגדיהם.
וַיֹּ֨אמֶר יְהוָ֤ה אֶל־מֹשֶׁה֙ לֵ֣ךְ אֶל־הָעָ֔ם וְקִדַּשְׁתָּ֥ם הַיּ֖וֹם וּמָחָ֑ר וְכִבְּס֖וּ שִׂמְלֹתָֽם׃הם צריכים להיות מוכנים ליום השלישי, כי ביום השלישי ה׳ ירד על הר סיני לעיני כל העם.
וְהָי֥וּ נְכֹנִ֖ים לַיּ֣וֹם הַשְּׁלִישִׁ֑י כִּ֣י ׀ בַּיּ֣וֹם הַשְּׁלִישִׁ֗י יֵרֵ֧ד יְהוָ֛ה לְעֵינֵ֥י כָל־הָעָ֖ם עַל־הַ֥ר סִינָֽי׃קבע לעם גבול סביב ההר ואמור להם: היזהרו שלא לעלות בהר ולא לגעת אפילו בקצהו. כל מי שייגע בהר יומת.
וְהִגְבַּלְתָּ֤ אֶת־הָעָם֙ סָבִ֣יב לֵאמֹ֔ר הִשָּׁמְר֥וּ לָכֶ֛ם עֲל֥וֹת בָּהָ֖ר וּנְגֹ֣עַ בְּקָצֵ֑הוּ כָּל־הַנֹּגֵ֥עַ בָּהָ֖ר מ֥וֹת יוּמָֽת׃אין לגעת ביד במי שעבר על האיסור; יש להמית אותו בסקילה או בירייה. בין אם זו בהמה ובין אם זה אדם, הוא לא יחיה. כאשר יימשך קול היובל, הם יוכלו לעלות בהר.
לֹא־תִגַּ֨ע בּ֜וֹ יָ֗ד כִּֽי־סָק֤וֹל יִסָּקֵל֙ אוֹ־יָרֹ֣ה יִיָּרֶ֔ה אִם־בְּהֵמָ֥ה אִם־אִ֖ישׁ לֹ֣א יִחְיֶ֑ה בִּמְשֹׁךְ֙ הַיֹּבֵ֔ל הֵ֖מָּה יַעֲל֥וּ בָהָֽר׃על המילים
היובל כאן הוא אות קולי הקשור לשופר; הפסוק קובע שרק עם הישמע האות הממושך יותר להם לעלות בהר.
משה ירד מן ההר אל העם, הכין את העם לקדושה, והם כיבסו את בגדיהם.
וַיֵּ֧רֶד מֹשֶׁ֛ה מִן־הָהָ֖ר אֶל־הָעָ֑ם וַיְקַדֵּשׁ֙ אֶת־הָעָ֔ם וַֽיְכַבְּס֖וּ שִׂמְלֹתָֽם׃משה אמר לעם: היו מוכנים ליום השלישי, ובזמן ההכנה אל תקיימו יחסי אישות.
וַיֹּ֙אמֶר֙ אֶל־הָעָ֔ם הֱי֥וּ נְכֹנִ֖ים לִשְׁלֹ֣שֶׁת יָמִ֑ים אַֽל־תִּגְּשׁ֖וּ אֶל־אִשָּֽׁה׃על המילים
הביטוי "אל תגשו אל אשה" הוא לשון מקראית להימנעות מיחסי אישות בזמן ההכנה.
ט״ז–כ׳
ההתגלות על הר סיני
בבוקר היום השלישי היו קולות רעם וברקים, ענן כבד היה על ההר, וקול שופר חזק מאוד נשמע. כל העם שבמחנה רעד.
וַיְהִי֩ בַיּ֨וֹם הַשְּׁלִישִׁ֜י בִּֽהְיֹ֣ת הַבֹּ֗קֶר וַיְהִי֩ קֹלֹ֨ת וּבְרָקִ֜ים וְעָנָ֤ן כָּבֵד֙ עַל־הָהָ֔ר וְקֹ֥ל שֹׁפָ֖ר חָזָ֣ק מְאֹ֑ד וַיֶּחֱרַ֥ד כָּל־הָעָ֖ם אֲשֶׁ֥ר בַּֽמַּחֲנֶֽה׃משה הוציא את העם מן המחנה לקראת האלוהים, והם התייצבו למרגלות ההר.
וַיּוֹצֵ֨א מֹשֶׁ֧ה אֶת־הָעָ֛ם לִקְרַ֥את הָֽאֱלֹהִ֖ים מִן־הַֽמַּחֲנֶ֑ה וַיִּֽתְיַצְּב֖וּ בְּתַחְתִּ֥ית הָהָֽר׃כל הר סיני העלה עשן, מפני שה׳ ירד עליו באש. העשן עלה כמו עשן של כבשן, וכל ההר רעד מאוד.
וְהַ֤ר סִינַי֙ עָשַׁ֣ן כֻּלּ֔וֹ מִ֠פְּנֵי אֲשֶׁ֨ר יָרַ֥ד עָלָ֛יו יְהוָ֖ה בָּאֵ֑שׁ וַיַּ֤עַל עֲשָׁנוֹ֙ כְּעֶ֣שֶׁן הַכִּבְשָׁ֔ן וַיֶּחֱרַ֥ד כָּל־הָהָ֖ר מְאֹֽד׃קול השופר הלך והתחזק מאוד. משה דיבר, והאלוהים ענה לו בקול.
וַיְהִי֙ ק֣וֹל הַשּׁוֹפָ֔ר הוֹלֵ֖ךְ וְחָזֵ֣ק מְאֹ֑ד מֹשֶׁ֣ה יְדַבֵּ֔ר וְהָאֱלֹהִ֖ים יַעֲנֶ֥נּוּ בְקֽוֹל׃ה׳ ירד על הר סיני, אל ראש ההר. ה׳ קרא למשה אל ראש ההר, ומשה עלה.
וַיֵּ֧רֶד יְהוָ֛ה עַל־הַ֥ר סִינַ֖י אֶל־רֹ֣אשׁ הָהָ֑ר וַיִּקְרָ֨א יְהוָ֧ה לְמֹשֶׁ֛ה אֶל־רֹ֥אשׁ הָהָ֖ר וַיַּ֥עַל מֹשֶֽׁה׃כ״א–כ״ה
האזהרה המחודשת לפני העם
ה׳ אמר למשה: רד והזהר את העם שלא יפרוץ את הגבול לעבר ה׳ כדי לראות, כדי שלא ייפלו רבים מהם.
וַיֹּ֤אמֶר יְהוָה֙ אֶל־מֹשֶׁ֔ה רֵ֖ד הָעֵ֣ד בָּעָ֑ם פֶּן־יֶהֶרְס֤וּ אֶל־יְהוָה֙ לִרְא֔וֹת וְנָפַ֥ל מִמֶּ֖נּוּ רָֽב׃גם הכוהנים שניגשים אל ה׳ צריכים להתקדש, כדי שה׳ לא יפגע בהם.
וְגַ֧ם הַכֹּהֲנִ֛ים הַנִּגָּשִׁ֥ים אֶל־יְהוָ֖ה יִתְקַדָּ֑שׁוּ פֶּן־יִפְרֹ֥ץ בָּהֶ֖ם יְהוָֽה׃משה אמר לה׳: העם לא יכול לעלות אל הר סיני, כי אתה הזהרת אותנו ואמרת לקבוע גבול להר ולקדש אותו.
וַיֹּ֤אמֶר מֹשֶׁה֙ אֶל־יְהוָ֔ה לֹא־יוּכַ֣ל הָעָ֔ם לַעֲלֹ֖ת אֶל־הַ֣ר סִינָ֑י כִּֽי־אַתָּ֞ה הַעֵדֹ֤תָה בָּ֙נוּ֙ לֵאמֹ֔ר הַגְבֵּ֥ל אֶת־הָהָ֖ר וְקִדַּשְׁתּֽוֹ׃ה׳ אמר לו: לך, רד. אחר כך תעלה אתה ואהרון איתך. הכוהנים והעם לא יפרצו את הגבול כדי לעלות אל ה׳, כדי שה׳ לא יפגע בהם.
וַיֹּ֨אמֶר אֵלָ֤יו יְהוָה֙ לֶךְ־רֵ֔ד וְעָלִ֥יתָ אַתָּ֖ה וְאַהֲרֹ֣ן עִמָּ֑ךְ וְהַכֹּהֲנִ֣ים וְהָעָ֗ם אַל־יֶֽהֶרְס֛וּ לַעֲלֹ֥ת אֶל־יְהוָ֖ה פֶּן־יִפְרָץ־בָּֽם׃משה ירד אל העם ודיבר אליהם.
וַיֵּ֥רֶד מֹשֶׁ֖ה אֶל־הָעָ֑ם וַיֹּ֖אמֶר אֲלֵהֶֽם׃ (ס)Tanach with Ta'amei Hamikra · ניקוד וטעמי מקרא
א׳–ח׳
הברית מוצעת לישראל
בַּחֹ֙דֶשׁ֙ הַשְּׁלִישִׁ֔י לְצֵ֥את בְּנֵי־יִשְׂרָאֵ֖ל מֵאֶ֣רֶץ מִצְרָ֑יִם בַּיּ֣וֹם הַזֶּ֔ה בָּ֖אוּ מִדְבַּ֥ר סִינָֽי׃
וַיִּסְע֣וּ מֵרְפִידִ֗ים וַיָּבֹ֙אוּ֙ מִדְבַּ֣ר סִינַ֔י וַֽיַּחֲנ֖וּ בַּמִּדְבָּ֑ר וַיִּֽחַן־שָׁ֥ם יִשְׂרָאֵ֖ל נֶ֥גֶד הָהָֽר׃
וּמֹשֶׁ֥ה עָלָ֖ה אֶל־הָאֱלֹהִ֑ים וַיִּקְרָ֨א אֵלָ֤יו יְהוָה֙ מִן־הָהָ֣ר לֵאמֹ֔ר כֹּ֤ה תֹאמַר֙ לְבֵ֣ית יַעֲקֹ֔ב וְתַגֵּ֖יד לִבְנֵ֥י יִשְׂרָאֵֽל׃
אַתֶּ֣ם רְאִיתֶ֔ם אֲשֶׁ֥ר עָשִׂ֖יתִי לְמִצְרָ֑יִם וָאֶשָּׂ֤א אֶתְכֶם֙ עַל־כַּנְפֵ֣י נְשָׁרִ֔ים וָאָבִ֥א אֶתְכֶ֖ם אֵלָֽי׃
וְעַתָּ֗ה אִם־שָׁמ֤וֹעַ תִּשְׁמְעוּ֙ בְּקֹלִ֔י וּשְׁמַרְתֶּ֖ם אֶת־בְּרִיתִ֑י וִהְיִ֨יתֶם לִ֤י סְגֻלָּה֙ מִכָּל־הָ֣עַמִּ֔ים כִּי־לִ֖י כָּל־הָאָֽרֶץ׃
וְאַתֶּ֧ם תִּהְיוּ־לִ֛י מַמְלֶ֥כֶת כֹּהֲנִ֖ים וְג֣וֹי קָד֑וֹשׁ אֵ֚לֶּה הַדְּבָרִ֔ים אֲשֶׁ֥ר תְּדַבֵּ֖ר אֶל־בְּנֵ֥י יִשְׂרָאֵֽל׃
וַיָּבֹ֣א מֹשֶׁ֔ה וַיִּקְרָ֖א לְזִקְנֵ֣י הָעָ֑ם וַיָּ֣שֶׂם לִפְנֵיהֶ֗ם אֵ֚ת כָּל־הַדְּבָרִ֣ים הָאֵ֔לֶּה אֲשֶׁ֥ר צִוָּ֖הוּ יְהוָֽה׃
וַיַּעֲנ֨וּ כָל־הָעָ֤ם יַחְדָּו֙ וַיֹּ֣אמְר֔וּ כֹּ֛ל אֲשֶׁר־דִּבֶּ֥ר יְהוָ֖ה נַעֲשֶׂ֑ה וַיָּ֧שֶׁב מֹשֶׁ֛ה אֶת־דִּבְרֵ֥י הָעָ֖ם אֶל־יְהוָֽה׃
ט׳–ט״ו
הכנה, קדושה וגבולות
וַיֹּ֨אמֶר יְהוָ֜ה אֶל־מֹשֶׁ֗ה הִנֵּ֨ה אָנֹכִ֜י בָּ֣א אֵלֶיךָ֮ בְּעַ֣ב הֶֽעָנָן֒ בַּעֲב֞וּר יִשְׁמַ֤ע הָעָם֙ בְּדַבְּרִ֣י עִמָּ֔ךְ וְגַם־בְּךָ֖ יַאֲמִ֣ינוּ לְעוֹלָ֑ם וַיַּגֵּ֥ד מֹשֶׁ֛ה אֶת־דִּבְרֵ֥י הָעָ֖ם אֶל־יְהוָֽה׃
וַיֹּ֨אמֶר יְהוָ֤ה אֶל־מֹשֶׁה֙ לֵ֣ךְ אֶל־הָעָ֔ם וְקִדַּשְׁתָּ֥ם הַיּ֖וֹם וּמָחָ֑ר וְכִבְּס֖וּ שִׂמְלֹתָֽם׃
וְהָי֥וּ נְכֹנִ֖ים לַיּ֣וֹם הַשְּׁלִישִׁ֑י כִּ֣י ׀ בַּיּ֣וֹם הַשְּׁלִישִׁ֗י יֵרֵ֧ד יְהוָ֛ה לְעֵינֵ֥י כָל־הָעָ֖ם עַל־הַ֥ר סִינָֽי׃
וְהִגְבַּלְתָּ֤ אֶת־הָעָם֙ סָבִ֣יב לֵאמֹ֔ר הִשָּׁמְר֥וּ לָכֶ֛ם עֲל֥וֹת בָּהָ֖ר וּנְגֹ֣עַ בְּקָצֵ֑הוּ כָּל־הַנֹּגֵ֥עַ בָּהָ֖ר מ֥וֹת יוּמָֽת׃
לֹא־תִגַּ֨ע בּ֜וֹ יָ֗ד כִּֽי־סָק֤וֹל יִסָּקֵל֙ אוֹ־יָרֹ֣ה יִיָּרֶ֔ה אִם־בְּהֵמָ֥ה אִם־אִ֖ישׁ לֹ֣א יִחְיֶ֑ה בִּמְשֹׁךְ֙ הַיֹּבֵ֔ל הֵ֖מָּה יַעֲל֥וּ בָהָֽר׃
וַיֵּ֧רֶד מֹשֶׁ֛ה מִן־הָהָ֖ר אֶל־הָעָ֑ם וַיְקַדֵּשׁ֙ אֶת־הָעָ֔ם וַֽיְכַבְּס֖וּ שִׂמְלֹתָֽם׃
וַיֹּ֙אמֶר֙ אֶל־הָעָ֔ם הֱי֥וּ נְכֹנִ֖ים לִשְׁלֹ֣שֶׁת יָמִ֑ים אַֽל־תִּגְּשׁ֖וּ אֶל־אִשָּֽׁה׃
ט״ז–כ׳
ההתגלות על הר סיני
וַיְהִי֩ בַיּ֨וֹם הַשְּׁלִישִׁ֜י בִּֽהְיֹ֣ת הַבֹּ֗קֶר וַיְהִי֩ קֹלֹ֨ת וּבְרָקִ֜ים וְעָנָ֤ן כָּבֵד֙ עַל־הָהָ֔ר וְקֹ֥ל שֹׁפָ֖ר חָזָ֣ק מְאֹ֑ד וַיֶּחֱרַ֥ד כָּל־הָעָ֖ם אֲשֶׁ֥ר בַּֽמַּחֲנֶֽה׃
וַיּוֹצֵ֨א מֹשֶׁ֧ה אֶת־הָעָ֛ם לִקְרַ֥את הָֽאֱלֹהִ֖ים מִן־הַֽמַּחֲנֶ֑ה וַיִּֽתְיַצְּב֖וּ בְּתַחְתִּ֥ית הָהָֽר׃
וְהַ֤ר סִינַי֙ עָשַׁ֣ן כֻּלּ֔וֹ מִ֠פְּנֵי אֲשֶׁ֨ר יָרַ֥ד עָלָ֛יו יְהוָ֖ה בָּאֵ֑שׁ וַיַּ֤עַל עֲשָׁנוֹ֙ כְּעֶ֣שֶׁן הַכִּבְשָׁ֔ן וַיֶּחֱרַ֥ד כָּל־הָהָ֖ר מְאֹֽד׃
וַיְהִי֙ ק֣וֹל הַשּׁוֹפָ֔ר הוֹלֵ֖ךְ וְחָזֵ֣ק מְאֹ֑ד מֹשֶׁ֣ה יְדַבֵּ֔ר וְהָאֱלֹהִ֖ים יַעֲנֶ֥נּוּ בְקֽוֹל׃
וַיֵּ֧רֶד יְהוָ֛ה עַל־הַ֥ר סִינַ֖י אֶל־רֹ֣אשׁ הָהָ֑ר וַיִּקְרָ֨א יְהוָ֧ה לְמֹשֶׁ֛ה אֶל־רֹ֥אשׁ הָהָ֖ר וַיַּ֥עַל מֹשֶֽׁה׃
כ״א–כ״ה
האזהרה המחודשת לפני העם
וַיֹּ֤אמֶר יְהוָה֙ אֶל־מֹשֶׁ֔ה רֵ֖ד הָעֵ֣ד בָּעָ֑ם פֶּן־יֶהֶרְס֤וּ אֶל־יְהוָה֙ לִרְא֔וֹת וְנָפַ֥ל מִמֶּ֖נּוּ רָֽב׃
וְגַ֧ם הַכֹּהֲנִ֛ים הַנִּגָּשִׁ֥ים אֶל־יְהוָ֖ה יִתְקַדָּ֑שׁוּ פֶּן־יִפְרֹ֥ץ בָּהֶ֖ם יְהוָֽה׃
וַיֹּ֤אמֶר מֹשֶׁה֙ אֶל־יְהוָ֔ה לֹא־יוּכַ֣ל הָעָ֔ם לַעֲלֹ֖ת אֶל־הַ֣ר סִינָ֑י כִּֽי־אַתָּ֞ה הַעֵדֹ֤תָה בָּ֙נוּ֙ לֵאמֹ֔ר הַגְבֵּ֥ל אֶת־הָהָ֖ר וְקִדַּשְׁתּֽוֹ׃
וַיֹּ֨אמֶר אֵלָ֤יו יְהוָה֙ לֶךְ־רֵ֔ד וְעָלִ֥יתָ אַתָּ֖ה וְאַהֲרֹ֣ן עִמָּ֑ךְ וְהַכֹּהֲנִ֣ים וְהָעָ֗ם אַל־יֶֽהֶרְס֛וּ לַעֲלֹ֥ת אֶל־יְהוָ֖ה פֶּן־יִפְרָץ־בָּֽם׃
וַיֵּ֥רֶד מֹשֶׁ֖ה אֶל־הָעָ֑ם וַיֹּ֖אמֶר אֲלֵהֶֽם׃ (ס)
התמונה השלמה
הפרק, בקצרה
בני ישראל מגיעים למדבר סיני. שם ה׳ מציע להם ברית ומגדיר את ייעודם, העם מקבל את הדברים, ולאחר מכן מתחילה הכנה מדויקת לקראת התגלות ה׳ על ההר.
פסוקים א׳–ח׳
הברית מוצעת לישראל
בני ישראל חונים מול הר סיני. משה עולה אל האלוהים, וה׳ שולח בידו מסר לעם: הם ראו את מה שנעשה למצרים ואת הדרך שבה הובאו אליו. אם ישמעו בקולו וישמרו את בריתו, יהיו לו סגולה מכל העמים, ממלכת כוהנים וגוי קדוש. משה מוסר את הדברים לזקנים, וכל העם מתחייב יחד לעשות את אשר ה׳ דיבר.
פסוקים ט׳–ט״ו
הכנה, קדושה וגבולות
ה׳ מודיע שיבוא אל משה בתוך ענן כבד, כדי שהעם ישמע את הדיבור איתו ויאמין במשה. העם נדרש להתכונן במשך היום ומחר, לכבס את בגדיו ולהיות מוכן ליום השלישי. סביב ההר נקבע גבול שאסור לעבור או לגעת בו, ונקבע עונש מוות למי שיפר את האיסור. משה יורד ומכין את העם, ומורה גם על הימנעות מיחסי אישות בזמן ההכנה.
פסוקים ט״ז–כ׳
ההתגלות על הר סיני
בבוקר היום השלישי מופיעים קולות, ברקים, ענן כבד וקול שופר חזק מאוד. העם רעד, ומשה הוציא אותו מן המחנה לקראת האלוהים. הר סיני כולו העלה עשן מפני שה׳ ירד עליו באש, ההר רעד, וקול השופר התחזק. משה דיבר והאלוהים ענה לו בקול. ה׳ ירד אל ראש ההר, קרא למשה, ומשה עלה.
פסוקים כ״א–כ״ה
האזהרה חוזרת לפני העם
בראש ההר ה׳ מצווה את משה לרדת ולהזהיר שוב את העם שלא לפרוץ את הגבול כדי לראות, וגם מורה לכוהנים להתקדש. משה מזכיר שההר כבר הוגבל וקודש, אך ה׳ חוזר על הציווי: משה ירד, ובהמשך יעלה עם אהרון; הכוהנים והעם לא יפרצו לעלות. משה יורד אל העם ומדבר אליהם.
הפרק מסתיים כשהעם עדיין למרגלות ההר, בתוך גבולות ההכנה והקדושה, ומשה יורד למסור להם את האזהרה המחודשת.
מעבר לקריאה הראשונה
לימוד ועיון
מבחר ממקורות חז״ל, בהסבר עכשווי. דברי המקור המצוטטים מובחנים מן ההסבר; פירושי מפרשים מובאים בהמשך ובנפרד.
מדברי חז״ל
מה מלמד הביטוי "ביום הזה"?
״ביום הזה. מלמד שהוא ראש חדש נאמר כאן ביום הזה ונאמר להלן (י"ב ב') החדש הזה לכם ראש חדשים״
מכילתא דרבי שמעון בן יוחאי דורשת את הביטוי "ביום הזה" ומקשרת אותו ללשון "החדש הזה לכם" שבפרק י״ב. לפי הדרשה, הגעת ישראל למדבר סיני הייתה בראש חודש. זהו פירוש מדרשי שנוסף על המידע הפשוט שבפסוק, שלפיו האירוע התרחש בחודש השלישי לצאת ישראל ממצרים. בהמשך הקטע המכילתא מרחיבה על דרכי מניין הזמן בתנ״ך: תחילה לפי יציאת מצרים, ובהקשרים אחרים לפי בניין המקדש, שנות מלכים, הגלות ומלכויות זרות. כך היא מציבה את הפסוק בתוך דיון רחב יותר בשאלה מאיזו נקודת מוצא מונים תקופות וזמנים.
מכילתא דרבי שמעון בן יוחאי י״ט:א׳ ↗מחניה מפולגת לחניה אחת
״ויחן שם ישראל נגד ההר. ולהלן [הוא אומר] ויסעו בני ישראל ויחנו בני ישראל נוסעים במחלוקת וחונים במחלוקת״
מכילתא דרבי שמעון בן יוחאי שמה לב לכך שבתחילת הפסוק הפעולות מתוארות בלשון רבים, ואילו בסופו נאמר "ויחן שם ישראל" בלשון יחיד. היא מפרשת את השינוי הזה כסימן לכך שבחניה מול ההר נוצרה אחדות שאפשרה לישראל לקבל את התורה. זהו פירוש מדרשי; בפשט, לשון היחיד יכולה להתייחס לישראל כאל עם אחד. אותו מקור מוסיף עוד כיוונים: המדבר מוצג כמקום שאינו שייך לקבוצה מקומית אחת, ולכן התורה אינה רכוש של אזור מסוים; והוא גם קושר את המעבר מרפידים לסיני לאפשרות של תשובה ושינוי מהיר.
מכילתא דרבי שמעון בן יוחאי י״ט:ב׳ ↗"כה תאמר" בתוך מסורת מדרשית
״וְרַבָּנָן אָמְרֵי מִיַעֲקֹב, שֶׁנֶּאֱמַר (שמות יט, ג): כֹּה תֹאמַר לְבֵית יַעֲקֹב, וּכְנֶגְדּוֹ כֹּה תְבָרֲכוּ אֶת בְּנֵי יִשְׂרָאֵל.״
בראשית רבה מביא מחלוקת על מקור הזכות לברכת הכוהנים. בתוך הדיון, חכמים קושרים את המילה "כה" שבברכה אל "כה תאמר לבית יעקב" שבפרק שלנו. זהו חיבור מדרשי בין פסוקים שונים, ולא טענה שהפסוק בשמות עצמו מדבר על ברכת הכוהנים. בהמשך אותו קטע מובאות גם דעות שמקשרות את "כה" להתגלות האלוהית ולמעמדו של מנהיג ישראל. הרעיון המשותף הוא שהמילה הקצרה "כה" נעשית נקודת חיבור בין מסורות שונות. בפשט הפסוק כאן, לעומת זאת, ה׳ פשוט מורה למשה באילו דברים לפנות לבית יעקב ולבני ישראל.
בראשית רבה מ״ג:ח׳ ↗בעקבות המפרשים
למסור בדיוק את הדברים
״אלה הדברים. לֹא פָּחוֹת וְלֹא יוֹתֵר (מכילתא):״
רש״י, בעקבות המכילתא, מפרש את המילים "אלה הדברים" כהגבלה ברורה על שליחותו של משה: עליו למסור לישראל את הדברים שנצטווה למסור, "לא פחות ולא יותר". זהו חידוד פרשני של ניסוח הפסוק. בפשט, סוף הפסוק מסכם את המסר שניתן למשה ומצווה עליו לדבר אל בני ישראל. רש״י מדגיש מכאן את הדיוק הנדרש בשליחות: משה אינו מוסיף מסר משלו ואינו גורע מן הדברים שנמסרו לו.
רש״י על שמות 19:6:2 ↗מה פירוש "יעננו בקול"?
״יעננו בקול. יַעֲנֶנּוּ עַל דְּבַר הַקּוֹל, כְּמוֹ אֲשֶׁר יַעֲנֶה בָאֵשׁ (מלכים א י"ח) – עַל דְּבַר הָאֵשׁ, לְהוֹרִידוֹ:״
רש״י מסביר את הצירוף "יעננו בקול" לא כפרט טכני על עוצמת הקול, אלא כלשון שבה המענה קשור לדבר מסוים. הוא משווה זאת ללשון "יענה באש" בסיפור אליהו, שאותה הוא מבין כמענה בעניין האש, כלומר בהורדתה. לפי הקריאה הזאת, כאשר משה מדבר והאלוהים "יעננו בקול", המענה האלוהי מתייחס לקול או בא באמצעותו. הפירוש מנסה להבהיר מבנה לשוני קצר ולא רגיל. הפסוק עצמו אינו מפרט את תוכן דברי משה ואת תוכן המענה, ולכן אין להוסיף להם דברים שאינם נאמרים.
רש״י על שמות 19:19:3 ↗היובל והמסורת על אילו של יצחק
״וְלֹא הֲבִינוֹתִי זֶה, כִּי אֵילוֹ שֶׁל יִצְחָק עוֹלָה הִקְרִיב אוֹתוֹ, וְהַקַּרְנַיִם וְהַטְּלָפַיִם הַכֹּל נִשְׂרָף בָּעוֹלוֹת״
רמב״ן מביא את פירוש רש״י שלפיו "היובל" הוא שופר של איל, ושאותו שופר קשור במסורת לאילו של יצחק. לאחר מכן הוא מקשה על ההבנה המילולית של הזיהוי הזה: האיל הוקרב לעולה, ולדבריו גם הקרניים והטלפיים נשרפים בעולה. לכן הוא אינו מקבל את הדברים כפשוטם. רמב״ן מציע שלאגדה יש משמעות נסתרת, וקושר את הקול ל"פחד יצחק" ולחרדת העם. חשוב להבחין בין הרבדים: הפסוק קובע שכאשר יימשך היובל יוכלו לעלות בהר; הקישור לאילו של יצחק וההסבר הסודי הם פרשנות מאוחרת, לא חלק מן הסיפור המקראי עצמו.
רמב״ן על שמות 19:13:1 ↗למה משה נקרא אל ראש ההר?
״וטעם ויקרא. שקראו השם כדי שיראו ישראל גודל מעלת משה שהגיע לראש ההר ששם הכבוד. ודבריו ישמעו מתוך האש שיש שם:״
אבן עזרא מפרש שהקריאה למשה לעלות אל ראש ההר נועדה להראות לישראל את מעלתו של משה: הוא מגיע למקום שבו מתגלה הכבוד, והעם שומע את דבריו מתוך האש. זהו הסבר של הפרשן למטרת הקריאה, ולא פרט שנאמר במפורש בפסוק. בפשט הפסוק, רצף האירועים פשוט: ה׳ יורד אל ראש הר סיני, קורא למשה אל ראש ההר, ומשה עולה. אבן עזרא מוסיף לרצף הזה משמעות הנוגעת למעמדו של משה בעיני העם, על רקע ההתגלות שהם עדים לה והקשר שבין דבר ה׳ לבין שליחותו.
אבן עזרא על שמות 19:20:2 ↗