יתרו, כוהן מדיין וחותנו של משה, שמע על כל מה שאלוהים עשה למשה ולישראל עמו, ובמיוחד על כך שה׳ הוציא את ישראל ממצרים.
וַיִּשְׁמַ֞ע יִתְר֨וֹ כֹהֵ֤ן מִדְיָן֙ חֹתֵ֣ן מֹשֶׁ֔ה אֵת֩ כָּל־אֲשֶׁ֨ר עָשָׂ֤ה אֱלֹהִים֙ לְמֹשֶׁ֔ה וּלְיִשְׂרָאֵ֖ל עַמּ֑וֹ כִּֽי־הוֹצִ֧יא יְהוָ֛ה אֶת־יִשְׂרָאֵ֖ל מִמִּצְרָֽיִם׃שמות · פרק יח׳
יתרו בא אל משה ומציע מערכת שיפוט
יתרו שומע על יציאת ישראל ממצרים, מגיע אל משה עם ציפורה ושני בניה, מברך את ה׳, ולאחר שהוא רואה את עומס השיפוט הוא מציע למשה לחלק את האחריות בין שופטים רבים.
להקשיב. להבין. להתחבר.
הפרק בקול
שמות יח׳ · סיפור והסבר
הסיפור המלא, בהאזנה אחת.
ריחוף על פסוק מציג את המקור. במגע — לחיצה ממושכת או כפתור ״המקור״.
א–יב
יתרו מגיע אל משה ושומע על ההצלה
יתרו, חותנו של משה, לקח איתו את ציפורה אשת משה, לאחר שמשה שילח אותה.
וַיִּקַּ֗ח יִתְרוֹ֙ חֹתֵ֣ן מֹשֶׁ֔ה אֶת־צִפֹּרָ֖ה אֵ֣שֶׁת מֹשֶׁ֑ה אַחַ֖ר שִׁלּוּחֶֽיהָ׃על המילים
הפסוק אינו מפרט כאן מתי, כיצד או מדוע נשלחה ציפורה.
יתרו לקח גם את שני בניה. שמו של אחד מהם היה גרשום, כי משה אמר: הייתי גר בארץ זרה.
וְאֵ֖ת שְׁנֵ֣י בָנֶ֑יהָ אֲשֶׁ֨ר שֵׁ֤ם הָֽאֶחָד֙ גֵּֽרְשֹׁ֔ם כִּ֣י אָמַ֔ר גֵּ֣ר הָיִ֔יתִי בְּאֶ֖רֶץ נָכְרִיָּֽה׃שמו של הבן השני היה אליעזר, כי משה אמר: אלוהי אבי היה בעזרי והציל אותי מחרב פרעה.
וְשֵׁ֥ם הָאֶחָ֖ד אֱלִיעֶ֑זֶר כִּֽי־אֱלֹהֵ֤י אָבִי֙ בְּעֶזְרִ֔י וַיַּצִּלֵ֖נִי מֵחֶ֥רֶב פַּרְעֹֽה׃יתרו, חותנו של משה, הגיע עם אשתו של משה ועם בניו אל משה במדבר, למקום שבו משה חנה ליד הר האלוהים.
וַיָּבֹ֞א יִתְר֨וֹ חֹתֵ֥ן מֹשֶׁ֛ה וּבָנָ֥יו וְאִשְׁתּ֖וֹ אֶל־מֹשֶׁ֑ה אֶל־הַמִּדְבָּ֗ר אֲשֶׁר־ה֛וּא חֹנֶ֥ה שָׁ֖ם הַ֥ר הָאֱלֹהִֽים׃יתרו הודיע למשה: אני, יתרו חותנך, בא אליך. גם אשתך ושני בניה איתה.
וַיֹּ֙אמֶר֙ אֶל־מֹשֶׁ֔ה אֲנִ֛י חֹתֶנְךָ֥ יִתְר֖וֹ בָּ֣א אֵלֶ֑יךָ וְאִ֨שְׁתְּךָ֔ וּשְׁנֵ֥י בָנֶ֖יהָ עִמָּֽהּ׃משה יצא לקראת חותנו. אחד מהם השתחווה ונשק לאחר, והם שאלו זה לשלומו של זה. אחר כך הם נכנסו לאוהל.
וַיֵּצֵ֨א מֹשֶׁ֜ה לִקְרַ֣את חֹֽתְנ֗וֹ וַיִּשְׁתַּ֙חוּ֙ וַיִּשַּׁק־ל֔וֹ וַיִּשְׁאֲל֥וּ אִישׁ־לְרֵעֵ֖הוּ לְשָׁל֑וֹם וַיָּבֹ֖אוּ הָאֹֽהֱלָה׃על המילים
הניסוח המקראי אינו אומר במפורש מי השתחווה ומי נשק למי.
משה סיפר לחותנו על כל מה שה׳ עשה לפרעה ולמצרים למען ישראל, על כל הקשיים שפגשו בדרך ועל כך שה׳ הציל אותם.
וַיְסַפֵּ֤ר מֹשֶׁה֙ לְחֹ֣תְנ֔וֹ אֵת֩ כָּל־אֲשֶׁ֨ר עָשָׂ֤ה יְהוָה֙ לְפַרְעֹ֣ה וּלְמִצְרַ֔יִם עַ֖ל אוֹדֹ֣ת יִשְׂרָאֵ֑ל אֵ֤ת כָּל־הַתְּלָאָה֙ אֲשֶׁ֣ר מְצָאָ֣תַם בַּדֶּ֔רֶךְ וַיַּצִּלֵ֖ם יְהוָֽה׃יתרו שמח על כל הטובה שה׳ עשה לישראל, כשהציל אותם מיד מצרים.
וַיִּ֣חַדְּ יִתְר֔וֹ עַ֚ל כָּל־הַטּוֹבָ֔ה אֲשֶׁר־עָשָׂ֥ה יְהוָ֖ה לְיִשְׂרָאֵ֑ל אֲשֶׁ֥ר הִצִּיל֖וֹ מִיַּ֥ד מִצְרָֽיִם׃יתרו אמר: ברוך ה׳, שהציל אתכם מיד מצרים ומיד פרעה, ושהציל את העם משליטת מצרים.
וַיֹּאמֶר֮ יִתְרוֹ֒ בָּר֣וּךְ יְהוָ֔ה אֲשֶׁ֨ר הִצִּ֥יל אֶתְכֶ֛ם מִיַּ֥ד מִצְרַ֖יִם וּמִיַּ֣ד פַּרְעֹ֑ה אֲשֶׁ֤ר הִצִּיל֙ אֶת־הָעָ֔ם מִתַּ֖חַת יַד־מִצְרָֽיִם׃עכשיו אני יודע שה׳ גדול מכל האלים, כפי שניכר במה שקרה למצרים בעניין שבו נהגו בזדון כלפי ישראל.
עַתָּ֣ה יָדַ֔עְתִּי כִּֽי־גָד֥וֹל יְהוָ֖ה מִכָּל־הָאֱלֹהִ֑ים כִּ֣י בַדָּבָ֔ר אֲשֶׁ֥ר זָד֖וּ עֲלֵיהֶֽם׃על המילים
הביטוי ״כי בדבר אשר זדו עליהם״ קצר, ויש דרכים שונות להסביר במדויק את הקשר שבין מעשי המצרים לבין מה שאירע להם.
יתרו, חותנו של משה, הביא עולה וזבחים לאלוהים. אהרן וכל זקני ישראל באו לאכול עם חותנו של משה לפני האלוהים.
וַיִּקַּ֞ח יִתְר֨וֹ חֹתֵ֥ן מֹשֶׁ֛ה עֹלָ֥ה וּזְבָחִ֖ים לֵֽאלֹהִ֑ים וַיָּבֹ֨א אַהֲרֹ֜ן וְכֹ֣ל ׀ זִקְנֵ֣י יִשְׂרָאֵ֗ל לֶאֱכָל־לֶ֛חֶם עִם־חֹתֵ֥ן מֹשֶׁ֖ה לִפְנֵ֥י הָאֱלֹהִֽים׃יג–יח
יתרו רואה את עומס השיפוט
למחרת משה ישב לשפוט את העם, והאנשים עמדו לפניו מן הבוקר עד הערב.
וַיְהִי֙ מִֽמָּחֳרָ֔ת וַיֵּ֥שֶׁב מֹשֶׁ֖ה לִשְׁפֹּ֣ט אֶת־הָעָ֑ם וַיַּעֲמֹ֤ד הָעָם֙ עַל־מֹשֶׁ֔ה מִן־הַבֹּ֖קֶר עַד־הָעָֽרֶב׃חותנו של משה ראה את כל מה שמשה עושה למען העם ושאל: מה הדבר הזה שאתה עושה? למה אתה יושב לבדך, וכל העם עומד ומחכה לך מן הבוקר עד הערב?
וַיַּרְא֙ חֹתֵ֣ן מֹשֶׁ֔ה אֵ֛ת כָּל־אֲשֶׁר־ה֥וּא עֹשֶׂ֖ה לָעָ֑ם וַיֹּ֗אמֶר מָֽה־הַדָּבָ֤ר הַזֶּה֙ אֲשֶׁ֨ר אַתָּ֤ה עֹשֶׂה֙ לָעָ֔ם מַדּ֗וּעַ אַתָּ֤ה יוֹשֵׁב֙ לְבַדֶּ֔ךָ וְכָל־הָעָ֛ם נִצָּ֥ב עָלֶ֖יךָ מִן־בֹּ֥קֶר עַד־עָֽרֶב׃משה אמר לחותנו: העם בא אליי כדי לבקש מאלוהים הדרכה והכרעה.
וַיֹּ֥אמֶר מֹשֶׁ֖ה לְחֹתְנ֑וֹ כִּֽי־יָבֹ֥א אֵלַ֛י הָעָ֖ם לִדְרֹ֥שׁ אֱלֹהִֽים׃על המילים
הביטוי ״לדרוש אלוהים״ מתאר פנייה לקבלת תשובה או הכרעה מאת האלוהים.
כשיש להם סכסוך או עניין שדורש הכרעה, הם באים אליי. אני שופט בין אדם לבין חברו ומודיע להם את חוקי האלוהים ואת הוראותיו.
כִּֽי־יִהְיֶ֨ה לָהֶ֤ם דָּבָר֙ בָּ֣א אֵלַ֔י וְשָׁ֣פַטְתִּ֔י בֵּ֥ין אִ֖ישׁ וּבֵ֣ין רֵעֵ֑הוּ וְהוֹדַעְתִּ֛י אֶת־חֻקֵּ֥י הָאֱלֹהִ֖ים וְאֶת־תּוֹרֹתָֽיו׃חותנו של משה אמר לו: הדרך שבה אתה עושה את הדבר הזה אינה טובה.
וַיֹּ֛אמֶר חֹתֵ֥ן מֹשֶׁ֖ה אֵלָ֑יו לֹא־טוֹב֙ הַדָּבָ֔ר אֲשֶׁ֥ר אַתָּ֖ה עֹשֶֽׂה׃גם אתה וגם העם שאיתך תתעייפו ותישחקו. המשימה הזאת כבדה מדי בשבילך, ולא תוכל לעשות אותה לבד.
נָבֹ֣ל תִּבֹּ֔ל גַּם־אַתָּ֕ה גַּם־הָעָ֥ם הַזֶּ֖ה אֲשֶׁ֣ר עִמָּ֑ךְ כִּֽי־כָבֵ֤ד מִמְּךָ֙ הַדָּבָ֔ר לֹא־תוּכַ֥ל עֲשֹׂ֖הוּ לְבַדֶּֽךָ׃יט–כג
עצת יתרו לחלוקת האחריות
עכשיו שמע לעצתי, ואלוהים יהיה איתך. אתה תייצג את העם מול האלוהים, ואת העניינים תביא אל האלוהים.
עַתָּ֞ה שְׁמַ֤ע בְּקֹלִי֙ אִיעָ֣צְךָ֔ וִיהִ֥י אֱלֹהִ֖ים עִמָּ֑ךְ הֱיֵ֧ה אַתָּ֣ה לָעָ֗ם מ֚וּל הָֽאֱלֹהִ֔ים וְהֵבֵאתָ֥ אַתָּ֛ה אֶת־הַדְּבָרִ֖ים אֶל־הָאֱלֹהִֽים׃תלמד אותם את החוקים ואת ההוראות, ותבהיר להם באיזו דרך עליהם ללכת ומה עליהם לעשות.
וְהִזְהַרְתָּ֣ה אֶתְהֶ֔ם אֶת־הַחֻקִּ֖ים וְאֶת־הַתּוֹרֹ֑ת וְהוֹדַעְתָּ֣ לָהֶ֗ם אֶת־הַדֶּ֙רֶךְ֙ יֵ֣לְכוּ בָ֔הּ וְאֶת־הַֽמַּעֲשֶׂ֖ה אֲשֶׁ֥ר יַעֲשֽׂוּן׃בחר מתוך העם אנשים מוכשרים ובעלי יכולת, יראי אלוהים, אנשי אמת ששונאים רווח לא ישר. מנה אותם לשרי אלפים, שרי מאות, שרי חמישים ושרי עשרות.
וְאַתָּ֣ה תֶחֱזֶ֣ה מִכָּל־הָ֠עָם אַנְשֵׁי־חַ֜יִל יִרְאֵ֧י אֱלֹהִ֛ים אַנְשֵׁ֥י אֱמֶ֖ת שֹׂ֣נְאֵי בָ֑צַע וְשַׂמְתָּ֣ עֲלֵהֶ֗ם שָׂרֵ֤י אֲלָפִים֙ שָׂרֵ֣י מֵא֔וֹת שָׂרֵ֥י חֲמִשִּׁ֖ים וְשָׂרֵ֥י עֲשָׂרֹֽת׃הם ישפטו את העם בכל עת. כל עניין גדול יביאו אליך, ואת העניינים הקטנים ישפטו בעצמם. כך העומס מעליך יקטן, והם יישאו אותו יחד איתך.
וְשָׁפְט֣וּ אֶת־הָעָם֮ בְּכָל־עֵת֒ וְהָיָ֞ה כָּל־הַדָּבָ֤ר הַגָּדֹל֙ יָבִ֣יאוּ אֵלֶ֔יךָ וְכָל־הַדָּבָ֥ר הַקָּטֹ֖ן יִשְׁפְּטוּ־הֵ֑ם וְהָקֵל֙ מֵֽעָלֶ֔יךָ וְנָשְׂא֖וּ אִתָּֽךְ׃אם תעשה את הדבר הזה, ואם אלוהים יצווה עליך כך, תוכל לעמוד בעומס, וגם כל העם הזה יגיע אל מקומו בשלום.
אִ֣ם אֶת־הַדָּבָ֤ר הַזֶּה֙ תַּעֲשֶׂ֔ה וְצִוְּךָ֣ אֱלֹהִ֔ים וְיָֽכָלְתָּ֖ עֲמֹ֑ד וְגַם֙ כָּל־הָעָ֣ם הַזֶּ֔ה עַל־מְקֹמ֖וֹ יָבֹ֥א בְשָׁלֽוֹם׃על המילים
יתרו מציג את עצתו בכפוף לציווי האלוהים.
כד–כז
משה מקים מערכת שופטים
משה קיבל את עצת חותנו ועשה את כל מה שאמר.
וַיִּשְׁמַ֥ע מֹשֶׁ֖ה לְק֣וֹל חֹתְנ֑וֹ וַיַּ֕עַשׂ כֹּ֖ל אֲשֶׁ֥ר אָמָֽר׃משה בחר אנשים מוכשרים מכל ישראל ומינה אותם לראשים על העם: שרי אלפים, שרי מאות, שרי חמישים ושרי עשרות.
וַיִּבְחַ֨ר מֹשֶׁ֤ה אַנְשֵׁי־חַ֙יִל֙ מִכָּל־יִשְׂרָאֵ֔ל וַיִּתֵּ֥ן אֹתָ֛ם רָאשִׁ֖ים עַל־הָעָ֑ם שָׂרֵ֤י אֲלָפִים֙ שָׂרֵ֣י מֵא֔וֹת שָׂרֵ֥י חֲמִשִּׁ֖ים וְשָׂרֵ֥י עֲשָׂרֹֽת׃השופטים שפטו את העם בכל עת. את המקרים הקשים הם הביאו אל משה, ואת המקרים הקטנים הם שפטו בעצמם.
וְשָׁפְט֥וּ אֶת־הָעָ֖ם בְּכָל־עֵ֑ת אֶת־הַדָּבָ֤ר הַקָּשֶׁה֙ יְבִיא֣וּן אֶל־מֹשֶׁ֔ה וְכָל־הַדָּבָ֥ר הַקָּטֹ֖ן יִשְׁפּוּט֥וּ הֵֽם׃משה נפרד מחותנו ושלח אותו לדרכו, ויתרו חזר אל ארצו.
וַיְשַׁלַּ֥ח מֹשֶׁ֖ה אֶת־חֹתְנ֑וֹ וַיֵּ֥לֶךְ ל֖וֹ אֶל־אַרְצֽוֹ׃ (פ)Tanach with Ta'amei Hamikra · ניקוד וטעמי מקרא
א–יב
יתרו מגיע אל משה ושומע על ההצלה
וַיִּשְׁמַ֞ע יִתְר֨וֹ כֹהֵ֤ן מִדְיָן֙ חֹתֵ֣ן מֹשֶׁ֔ה אֵת֩ כָּל־אֲשֶׁ֨ר עָשָׂ֤ה אֱלֹהִים֙ לְמֹשֶׁ֔ה וּלְיִשְׂרָאֵ֖ל עַמּ֑וֹ כִּֽי־הוֹצִ֧יא יְהוָ֛ה אֶת־יִשְׂרָאֵ֖ל מִמִּצְרָֽיִם׃
וַיִּקַּ֗ח יִתְרוֹ֙ חֹתֵ֣ן מֹשֶׁ֔ה אֶת־צִפֹּרָ֖ה אֵ֣שֶׁת מֹשֶׁ֑ה אַחַ֖ר שִׁלּוּחֶֽיהָ׃
וְאֵ֖ת שְׁנֵ֣י בָנֶ֑יהָ אֲשֶׁ֨ר שֵׁ֤ם הָֽאֶחָד֙ גֵּֽרְשֹׁ֔ם כִּ֣י אָמַ֔ר גֵּ֣ר הָיִ֔יתִי בְּאֶ֖רֶץ נָכְרִיָּֽה׃
וְשֵׁ֥ם הָאֶחָ֖ד אֱלִיעֶ֑זֶר כִּֽי־אֱלֹהֵ֤י אָבִי֙ בְּעֶזְרִ֔י וַיַּצִּלֵ֖נִי מֵחֶ֥רֶב פַּרְעֹֽה׃
וַיָּבֹ֞א יִתְר֨וֹ חֹתֵ֥ן מֹשֶׁ֛ה וּבָנָ֥יו וְאִשְׁתּ֖וֹ אֶל־מֹשֶׁ֑ה אֶל־הַמִּדְבָּ֗ר אֲשֶׁר־ה֛וּא חֹנֶ֥ה שָׁ֖ם הַ֥ר הָאֱלֹהִֽים׃
וַיֹּ֙אמֶר֙ אֶל־מֹשֶׁ֔ה אֲנִ֛י חֹתֶנְךָ֥ יִתְר֖וֹ בָּ֣א אֵלֶ֑יךָ וְאִ֨שְׁתְּךָ֔ וּשְׁנֵ֥י בָנֶ֖יהָ עִמָּֽהּ׃
וַיֵּצֵ֨א מֹשֶׁ֜ה לִקְרַ֣את חֹֽתְנ֗וֹ וַיִּשְׁתַּ֙חוּ֙ וַיִּשַּׁק־ל֔וֹ וַיִּשְׁאֲל֥וּ אִישׁ־לְרֵעֵ֖הוּ לְשָׁל֑וֹם וַיָּבֹ֖אוּ הָאֹֽהֱלָה׃
וַיְסַפֵּ֤ר מֹשֶׁה֙ לְחֹ֣תְנ֔וֹ אֵת֩ כָּל־אֲשֶׁ֨ר עָשָׂ֤ה יְהוָה֙ לְפַרְעֹ֣ה וּלְמִצְרַ֔יִם עַ֖ל אוֹדֹ֣ת יִשְׂרָאֵ֑ל אֵ֤ת כָּל־הַתְּלָאָה֙ אֲשֶׁ֣ר מְצָאָ֣תַם בַּדֶּ֔רֶךְ וַיַּצִּלֵ֖ם יְהוָֽה׃
וַיִּ֣חַדְּ יִתְר֔וֹ עַ֚ל כָּל־הַטּוֹבָ֔ה אֲשֶׁר־עָשָׂ֥ה יְהוָ֖ה לְיִשְׂרָאֵ֑ל אֲשֶׁ֥ר הִצִּיל֖וֹ מִיַּ֥ד מִצְרָֽיִם׃
וַיֹּאמֶר֮ יִתְרוֹ֒ בָּר֣וּךְ יְהוָ֔ה אֲשֶׁ֨ר הִצִּ֥יל אֶתְכֶ֛ם מִיַּ֥ד מִצְרַ֖יִם וּמִיַּ֣ד פַּרְעֹ֑ה אֲשֶׁ֤ר הִצִּיל֙ אֶת־הָעָ֔ם מִתַּ֖חַת יַד־מִצְרָֽיִם׃
עַתָּ֣ה יָדַ֔עְתִּי כִּֽי־גָד֥וֹל יְהוָ֖ה מִכָּל־הָאֱלֹהִ֑ים כִּ֣י בַדָּבָ֔ר אֲשֶׁ֥ר זָד֖וּ עֲלֵיהֶֽם׃
וַיִּקַּ֞ח יִתְר֨וֹ חֹתֵ֥ן מֹשֶׁ֛ה עֹלָ֥ה וּזְבָחִ֖ים לֵֽאלֹהִ֑ים וַיָּבֹ֨א אַהֲרֹ֜ן וְכֹ֣ל ׀ זִקְנֵ֣י יִשְׂרָאֵ֗ל לֶאֱכָל־לֶ֛חֶם עִם־חֹתֵ֥ן מֹשֶׁ֖ה לִפְנֵ֥י הָאֱלֹהִֽים׃
יג–יח
יתרו רואה את עומס השיפוט
וַיְהִי֙ מִֽמָּחֳרָ֔ת וַיֵּ֥שֶׁב מֹשֶׁ֖ה לִשְׁפֹּ֣ט אֶת־הָעָ֑ם וַיַּעֲמֹ֤ד הָעָם֙ עַל־מֹשֶׁ֔ה מִן־הַבֹּ֖קֶר עַד־הָעָֽרֶב׃
וַיַּרְא֙ חֹתֵ֣ן מֹשֶׁ֔ה אֵ֛ת כָּל־אֲשֶׁר־ה֥וּא עֹשֶׂ֖ה לָעָ֑ם וַיֹּ֗אמֶר מָֽה־הַדָּבָ֤ר הַזֶּה֙ אֲשֶׁ֨ר אַתָּ֤ה עֹשֶׂה֙ לָעָ֔ם מַדּ֗וּעַ אַתָּ֤ה יוֹשֵׁב֙ לְבַדֶּ֔ךָ וְכָל־הָעָ֛ם נִצָּ֥ב עָלֶ֖יךָ מִן־בֹּ֥קֶר עַד־עָֽרֶב׃
וַיֹּ֥אמֶר מֹשֶׁ֖ה לְחֹתְנ֑וֹ כִּֽי־יָבֹ֥א אֵלַ֛י הָעָ֖ם לִדְרֹ֥שׁ אֱלֹהִֽים׃
כִּֽי־יִהְיֶ֨ה לָהֶ֤ם דָּבָר֙ בָּ֣א אֵלַ֔י וְשָׁ֣פַטְתִּ֔י בֵּ֥ין אִ֖ישׁ וּבֵ֣ין רֵעֵ֑הוּ וְהוֹדַעְתִּ֛י אֶת־חֻקֵּ֥י הָאֱלֹהִ֖ים וְאֶת־תּוֹרֹתָֽיו׃
וַיֹּ֛אמֶר חֹתֵ֥ן מֹשֶׁ֖ה אֵלָ֑יו לֹא־טוֹב֙ הַדָּבָ֔ר אֲשֶׁ֥ר אַתָּ֖ה עֹשֶֽׂה׃
נָבֹ֣ל תִּבֹּ֔ל גַּם־אַתָּ֕ה גַּם־הָעָ֥ם הַזֶּ֖ה אֲשֶׁ֣ר עִמָּ֑ךְ כִּֽי־כָבֵ֤ד מִמְּךָ֙ הַדָּבָ֔ר לֹא־תוּכַ֥ל עֲשֹׂ֖הוּ לְבַדֶּֽךָ׃
יט–כג
עצת יתרו לחלוקת האחריות
עַתָּ֞ה שְׁמַ֤ע בְּקֹלִי֙ אִיעָ֣צְךָ֔ וִיהִ֥י אֱלֹהִ֖ים עִמָּ֑ךְ הֱיֵ֧ה אַתָּ֣ה לָעָ֗ם מ֚וּל הָֽאֱלֹהִ֔ים וְהֵבֵאתָ֥ אַתָּ֛ה אֶת־הַדְּבָרִ֖ים אֶל־הָאֱלֹהִֽים׃
וְהִזְהַרְתָּ֣ה אֶתְהֶ֔ם אֶת־הַחֻקִּ֖ים וְאֶת־הַתּוֹרֹ֑ת וְהוֹדַעְתָּ֣ לָהֶ֗ם אֶת־הַדֶּ֙רֶךְ֙ יֵ֣לְכוּ בָ֔הּ וְאֶת־הַֽמַּעֲשֶׂ֖ה אֲשֶׁ֥ר יַעֲשֽׂוּן׃
וְאַתָּ֣ה תֶחֱזֶ֣ה מִכָּל־הָ֠עָם אַנְשֵׁי־חַ֜יִל יִרְאֵ֧י אֱלֹהִ֛ים אַנְשֵׁ֥י אֱמֶ֖ת שֹׂ֣נְאֵי בָ֑צַע וְשַׂמְתָּ֣ עֲלֵהֶ֗ם שָׂרֵ֤י אֲלָפִים֙ שָׂרֵ֣י מֵא֔וֹת שָׂרֵ֥י חֲמִשִּׁ֖ים וְשָׂרֵ֥י עֲשָׂרֹֽת׃
וְשָׁפְט֣וּ אֶת־הָעָם֮ בְּכָל־עֵת֒ וְהָיָ֞ה כָּל־הַדָּבָ֤ר הַגָּדֹל֙ יָבִ֣יאוּ אֵלֶ֔יךָ וְכָל־הַדָּבָ֥ר הַקָּטֹ֖ן יִשְׁפְּטוּ־הֵ֑ם וְהָקֵל֙ מֵֽעָלֶ֔יךָ וְנָשְׂא֖וּ אִתָּֽךְ׃
אִ֣ם אֶת־הַדָּבָ֤ר הַזֶּה֙ תַּעֲשֶׂ֔ה וְצִוְּךָ֣ אֱלֹהִ֔ים וְיָֽכָלְתָּ֖ עֲמֹ֑ד וְגַם֙ כָּל־הָעָ֣ם הַזֶּ֔ה עַל־מְקֹמ֖וֹ יָבֹ֥א בְשָׁלֽוֹם׃
כד–כז
משה מקים מערכת שופטים
וַיִּשְׁמַ֥ע מֹשֶׁ֖ה לְק֣וֹל חֹתְנ֑וֹ וַיַּ֕עַשׂ כֹּ֖ל אֲשֶׁ֥ר אָמָֽר׃
וַיִּבְחַ֨ר מֹשֶׁ֤ה אַנְשֵׁי־חַ֙יִל֙ מִכָּל־יִשְׂרָאֵ֔ל וַיִּתֵּ֥ן אֹתָ֛ם רָאשִׁ֖ים עַל־הָעָ֑ם שָׂרֵ֤י אֲלָפִים֙ שָׂרֵ֣י מֵא֔וֹת שָׂרֵ֥י חֲמִשִּׁ֖ים וְשָׂרֵ֥י עֲשָׂרֹֽת׃
וְשָׁפְט֥וּ אֶת־הָעָ֖ם בְּכָל־עֵ֑ת אֶת־הַדָּבָ֤ר הַקָּשֶׁה֙ יְבִיא֣וּן אֶל־מֹשֶׁ֔ה וְכָל־הַדָּבָ֥ר הַקָּטֹ֖ן יִשְׁפּוּט֥וּ הֵֽם׃
וַיְשַׁלַּ֥ח מֹשֶׁ֖ה אֶת־חֹתְנ֑וֹ וַיֵּ֥לֶךְ ל֖וֹ אֶל־אַרְצֽוֹ׃ (פ)
התמונה השלמה
הפרק, בקצרה
יתרו, חותנו של משה וכוהן מדיין, שומע על מה שאלוהים עשה למשה ולישראל ועל יציאת מצרים. הוא מגיע אל משה במדבר עם ציפורה ושני בניה. לאחר המפגש המשפחתי והשיחה על ההצלה, יתרו רואה כיצד משה מטפל לבדו בכל ענייני המשפט של העם ומציע דרך אחרת לחלק את האחריות.
פסוקים א–ח
יתרו מגיע אל מחנה ישראל
יתרו לוקח איתו את ציפורה ואת שני בניה, גרשום ואליעזר, ומגיע אל משה ליד הר האלוהים. משה יוצא לקראתו, והם נכנסים לאוהל. משה מספר לו על מה שה׳ עשה לפרעה ולמצרים ועל הקשיים שישראל עברו בדרך.
פסוקים ט–יב
יתרו מברך ומקריב
יתרו שמח על הצלת ישראל, מברך את ה׳ ומצהיר שעכשיו הוא יודע שה׳ גדול מכל האלים. הוא מביא עולה וזבחים לאלוהים, ואהרן וזקני ישראל מצטרפים אליו לאכילה לפני האלוהים.
פסוקים יג–טז
משה שופט לבדו
למחרת משה יושב לשפוט, והעם ממתין לפניו מן הבוקר עד הערב. יתרו שואל מדוע משה עושה הכול לבדו. משה מסביר שהעם בא אליו כדי לדרוש אלוהים, לקבל הכרעה בסכסוכים וללמוד את חוקי האלוהים והוראותיו.
פסוקים יז–כג
עצת יתרו
יתרו מזהיר שהמצב ישחק גם את משה וגם את העם. הוא מציע שמשה ימשיך לייצג את העם לפני האלוהים וללמד את החוקים והדרך, ובמקביל ימנה אנשים מוכשרים, יראי אלוהים, אנשי אמת ושונאי בצע לדרגות שונות של הנהגה ושיפוט. העניינים הגדולים יגיעו למשה והקטנים יוכרעו בידי השופטים.
פסוקים כד–כז
העצה מיושמת
משה מקבל את עצת יתרו, בוחר אנשי חיל מכל ישראל וממנה שרי אלפים, מאות, חמישים ועשרות. הם שופטים את העם בכל עת, מביאים את המקרים הקשים למשה ומכריעים בעצמם את המקרים הקטנים. לאחר מכן יתרו חוזר אל ארצו.
הפרק מסתיים במעבר ממערכת שבה משה מטפל לבדו בכל פנייה למערכת שיפוט מחולקת, שבה שופטים נוספים נושאים איתו באחריות.
מעבר לקריאה הראשונה
לימוד ועיון
מבחר ממקורות חז״ל, בהסבר עכשווי. דברי המקור המצוטטים מובחנים מן ההסבר; פירושי מפרשים מובאים בהמשך ובנפרד.
מדברי חז״ל
איזו שמועה הביאה את יתרו
״ר' יהושע אומר מלחמת עמלק שמע ובא שכן היא כתובה בצדה״
המכילתא דרבי שמעון בן יוחאי שואלת מה בדיוק שמע יתרו שגרם לו לבוא אל משה. היא מביאה כמה תשובות של חז״ל. רבי יהושע אומר שהוא שמע על מלחמת עמלק, רבי אלעזר המודעי קושר את בואו למתן תורה, ודעה נוספת קושרת אותו לקריעת ים סוף. אלה דרשות שמנסות לזהות אירוע מסוים מאחורי הביטוי הכללי ״וישמע יתרו״. בפשט הפסוק עצמו אין צורך לבחור אחת מן האפשרויות. נאמר שיתרו שמע את כל מה שאלוהים עשה למשה ולישראל, ובמיוחד שה׳ הוציא את ישראל ממצרים. המדרש מרחיב את השאלה איזה אירוע מתוך מכלול החדשות היה הגורם המכריע לבואו.
מכילתא דרבי שמעון בן יוחאי י״ח:א׳ ↗מה פירוש ״אחר שילוחיה״
״ר' יהושע אומר אחר שפטרה בדבר ר' אלעזר המודעי אומר אחר שפטרה באגרת״
המכילתא דנה בביטוי ״אחר שילוחיה״ ומביאה מחלוקת לגבי האופן שבו ציפורה נשלחה. רבי יהושע מפרש שמשה פטר אותה בדיבור, ואילו רבי אלעזר המודעי משווה את לשון השילוח ללשון גירושין ומבין שהיה כאן מסמך כתוב. בהמשך המקור מובא סיפור מדרשי המסביר מתי ולמה חזרה ציפורה לבית אביה. הפרק עצמו אינו מוסר את הפרטים האלה. הוא רק אומר שיתרו לקח את ציפורה לאחר שילוחיה ואת שני בניה והביא אותם אל משה. לכן המחלוקת במכילתא היא ניסיון של חז״ל להשלים פרט שהמקרא משאיר פתוח, ואין להציג אחת מן האפשרויות כאילו היא נאמרה במפורש בפסוק.
מכילתא דרבי שמעון בן יוחאי י״ח:ב׳ ↗״ארץ נכריה״ בשם גרשום
״ר' יהושע אומר ארץ נכריה היא לי בודאי״
המכילתא עוסקת בהסבר שמו של גרשום ובמילים ״גר הייתי בארץ נכריה״. רבי יהושע מבין את הדברים כפשוטם: משה חי כגר בארץ שהייתה זרה לו. רבי אלעזר המודעי מוסיף רובד דתי ומפרש את הזרות גם כניגוד בין משה, שעובד את מי שאמר והיה העולם, לבין סביבתו העובדת עבודה זרה. בפשט של שמות י״ח, הפסוק רק מסביר את שם גרשום באמצעות חוויית הזרות של משה בארץ אחרת. ההרחבה על אמונת הסביבה שייכת למדרש. היא מציעה משמעות נוספת למילה ״נכריה״, אך אינה מחליפה את המשמעות הישירה של מגורי משה מחוץ לארצו.
מכילתא דרבי שמעון בן יוחאי י״ח:ג׳ ↗בעקבות המפרשים
מי השתחווה למי
״אֵינִי יוֹדֵעַ מִי הִשְׁתַּחֲוָה לְמִי״
רש״י מצביע על עמימות אמיתית בפסוק המתאר את הפגישה בין משה ליתרו. הכתוב אומר שמשה יצא לקראת חותנו, ואז משתמש בפעלים ביחיד: ״וישתחו וישק לו״. מבחינה דקדוקית לא נאמר במפורש מי משני האנשים השתחווה ומי נשק למי. רש״י מנסה להכריע בעזרת המשך הפסוק, ״איש לרעהו״, ובעזרת מקום אחר שבו משה נקרא ״האיש משה״. מכאן הוא מסיק שמשה הוא שהשתחווה ליתרו. זו הכרעה פרשנית של רש״י. בקריאה המודרנית של הפסוק כדאי לשמור על כך שהנוסח המקראי עצמו נשאר עמום, ולהציג את זיהוי משה כמפרש ולא כפרט מפורש.
רש״י על שמות 18:7:2 ↗כמה שרי אלפים לפי רש״י
״הֵם הָיוּ שֵׁשׁ מֵאוֹת שָׂרִים לְשֵׁשׁ מֵאוֹת אֶלֶף״
רש״י מפרש את הכינוי ״שרי אלפים״ באופן מספרי: אם מדובר בשר אחד לכל אלף מתוך שש מאות אלף, הרי שהיו שש מאות שרי אלפים. הפירוש מנסה לתרגם את המבנה שהציע יתרו למספר ממשי של בעלי תפקידים בדרגה העליונה. הפסוק עצמו אינו נותן את מספר השופטים בכל דרגה. הוא מפרט ארבע קבוצות: שרי אלפים, שרי מאות, שרי חמישים ושרי עשרות. לכן החישוב של רש״י הוא פירוש הנסמך על מספר בני ישראל הידוע ממקומות אחרים, ולא נתון שנאמר כאן ישירות. עיקר הצעת יתרו בפרק הוא ליצור שכבות של אחריות כדי שהעומס לא יישאר כולו על משה.
רש״י על שמות 18:21:5 ↗״אלוהים״ בהקשר של משפט
״וְיִתָּכֵן שֶׁאָמַר לוֹ כֵּן בַּעֲבוּר כִּי הַמִּשְׁפָּט לֵאלֹהִים הוּא״
הרמב״ן מתעכב על השימוש בשם ״אלוהים״ בכמה מקומות בפרק: בקרבנות שמביא יתרו, בדברי משה על כך שהעם בא ״לדרוש אלוהים״ ובתיאור חוקי האלוהים. הוא מציע שלפחות בהקשר של השיפוט יש משמעות מיוחדת לכך שהמשפט שייך לאלוהים, ומזכיר את הקישור של חז״ל בין השם הזה לבין מידת הדין. הפרק עצמו מציג את משה כשופט בין אדם לחברו וכמי שמודיע לעם את חוקי האלוהים והוראותיו. הרמב״ן מנסה להסביר מדוע דווקא התואר ״אלוהים״ חוזר בהקשר הזה. זו הבחנה פרשנית על לשון הכתוב, ולא שינוי בזהות הדובר או במבנה מערכת המשפט שמתאר הסיפור.
רמב״ן על שמות 18:13:2 ↗מה קורה כשגם השופטים אינם יודעים
״ומה שלא ידעו הם לשפוט תשפטנו אתה. ואם אתה לא ידעתו והבאת אתה את הדברים אל האלהים:״
אבן עזרא מסביר את חלוקת העבודה שהציע יתרו כמערכת מדורגת של הכרעה. השופטים יטפלו בעניינים שהם יודעים לשפוט. עניין שאינם יודעים להכריע בו יגיע אל משה. ואם גם משה אינו יודע את התשובה, הוא יביא את הדבר אל האלוהים. כך אבן עזרא מחבר בין הצעת יתרו בפסוק כ״ב לבין תפקידו של משה שתואר קודם: משה אינו רק שופט בכיר, אלא גם מי שמביא את הדברים אל האלוהים. בפשט הפרק נאמר שהעניינים הגדולים או הקשים מגיעים למשה, והקטנים מוכרעים בידי השופטים. אבן עזרא מסביר את ההבחנה גם לפי מידת הידיעה והיכולת להכריע.
אבן עזרא על שמות 18:22:1 ↗