כל עדת בני ישראל יצאה ממדבר סין והמשיכה במסעותיה לפי הוראת ה׳. הם חנו ברפידים, ושם לא היו מים שהעם יכול לשתות.
וַ֠יִּסְעוּ כָּל־עֲדַ֨ת בְּנֵֽי־יִשְׂרָאֵ֧ל מִמִּדְבַּר־סִ֛ין לְמַסְעֵיהֶ֖ם עַל־פִּ֣י יְהוָ֑ה וַֽיַּחֲנוּ֙ בִּרְפִידִ֔ים וְאֵ֥ין מַ֖יִם לִשְׁתֹּ֥ת הָעָֽם׃שמות · פרק יז׳
מים מן הצור והמלחמה בעמלק
בני ישראל מגיעים לרפידים בלי מים, משה מוציא מים מן הצור בחורב, ולאחר מכן יהושע נלחם בעמלק בזמן שמשה עומד על הגבעה.
להקשיב. להבין. להתחבר.
הפרק בקול
שמות יז׳ · סיפור והסבר
הסיפור המלא, בהאזנה אחת.
ריחוף על פסוק מציג את המקור. במגע — לחיצה ממושכת או כפתור ״המקור״.
א–ז
הצמא ברפידים והמים מן הצור
העם רב עם משה ואמר: תנו לנו מים כדי שנשתה. משה אמר להם: למה אתם רבים איתי? למה אתם מעמידים את ה׳ בניסיון?
וַיָּ֤רֶב הָעָם֙ עִם־מֹשֶׁ֔ה וַיֹּ֣אמְר֔וּ תְּנוּ־לָ֥נוּ מַ֖יִם וְנִשְׁתֶּ֑ה וַיֹּ֤אמֶר לָהֶם֙ מֹשֶׁ֔ה מַה־תְּרִיבוּן֙ עִמָּדִ֔י מַה־תְּנַסּ֖וּן אֶת־יְהוָֽה׃העם היה צמא למים והתלונן על משה. הוא אמר: למה העלית אותנו ממצרים? כדי להמית בצמא אותי, את בניי ואת המקנה שלי?
וַיִּצְמָ֨א שָׁ֤ם הָעָם֙ לַמַּ֔יִם וַיָּ֥לֶן הָעָ֖ם עַל־מֹשֶׁ֑ה וַיֹּ֗אמֶר לָ֤מָּה זֶּה֙ הֶעֱלִיתָ֣נוּ מִמִּצְרַ֔יִם לְהָמִ֥ית אֹתִ֛י וְאֶת־בָּנַ֥י וְאֶת־מִקְנַ֖י בַּצָּמָֽא׃משה צעק אל ה׳ ואמר: מה אעשה לעם הזה? עוד מעט הם יסַקלו אותי באבנים.
וַיִּצְעַ֤ק מֹשֶׁה֙ אֶל־יְהוָ֣ה לֵאמֹ֔ר מָ֥ה אֶעֱשֶׂ֖ה לָעָ֣ם הַזֶּ֑ה ע֥וֹד מְעַ֖ט וּסְקָלֻֽנִי׃ה׳ אמר למשה: עבור לפני העם וקח איתך כמה מזקני ישראל. קח בידך גם את המטה שבו הכית את היאור, ולך.
וַיֹּ֨אמֶר יְהוָ֜ה אֶל־מֹשֶׁ֗ה עֲבֹר֙ לִפְנֵ֣י הָעָ֔ם וְקַ֥ח אִתְּךָ֖ מִזִּקְנֵ֣י יִשְׂרָאֵ֑ל וּמַטְּךָ֗ אֲשֶׁ֨ר הִכִּ֤יתָ בּוֹ֙ אֶת־הַיְאֹ֔ר קַ֥ח בְּיָדְךָ֖ וְהָלָֽכְתָּ׃ה׳ אמר: אני אעמוד שם לפניך על הצור בחורב. הכה בצור, ומים יצאו ממנו כדי שהעם ישתה. משה עשה כך לעיני זקני ישראל.
הִנְנִ֣י עֹמֵד֩ לְפָנֶ֨יךָ שָּׁ֥ם ׀ עַֽל־הַצּוּר֮ בְּחֹרֵב֒ וְהִכִּ֣יתָ בַצּ֗וּר וְיָצְא֥וּ מִמֶּ֛נּוּ מַ֖יִם וְשָׁתָ֣ה הָעָ֑ם וַיַּ֤עַשׂ כֵּן֙ מֹשֶׁ֔ה לְעֵינֵ֖י זִקְנֵ֥י יִשְׂרָאֵֽל׃משה קרא למקום מסה ומריבה, בגלל המריבה של בני ישראל ובגלל שהם העמידו את ה׳ בניסיון כששאלו: האם ה׳ נמצא בקרבנו או לא?
וַיִּקְרָא֙ שֵׁ֣ם הַמָּק֔וֹם מַסָּ֖ה וּמְרִיבָ֑ה עַל־רִ֣יב ׀ בְּנֵ֣י יִשְׂרָאֵ֗ל וְעַ֨ל נַסֹּתָ֤ם אֶת־יְהוָה֙ לֵאמֹ֔ר הֲיֵ֧שׁ יְהוָ֛ה בְּקִרְבֵּ֖נוּ אִם־אָֽיִן׃ (פ)על המילים
השמות מסה ומריבה קשורים כאן לניסיון ולמריבה המתוארים באירוע.
ח–יג
המלחמה בעמלק
עמלק בא ונלחם בישראל ברפידים.
וַיָּבֹ֖א עֲמָלֵ֑ק וַיִּלָּ֥חֶם עִם־יִשְׂרָאֵ֖ל בִּרְפִידִֽם׃משה אמר ליהושע: בחר לנו אנשים וצא להילחם בעמלק. מחר אני אעמוד בראש הגבעה, ומטה האלוהים יהיה בידי.
וַיֹּ֨אמֶר מֹשֶׁ֤ה אֶל־יְהוֹשֻׁ֙עַ֙ בְּחַר־לָ֣נוּ אֲנָשִׁ֔ים וְצֵ֖א הִלָּחֵ֣ם בַּעֲמָלֵ֑ק מָחָ֗ר אָנֹכִ֤י נִצָּב֙ עַל־רֹ֣אשׁ הַגִּבְעָ֔ה וּמַטֵּ֥ה הָאֱלֹהִ֖ים בְּיָדִֽי׃יהושע עשה כפי שמשה אמר לו ויצא להילחם בעמלק. משה, אהרן וחור עלו לראש הגבעה.
וַיַּ֣עַשׂ יְהוֹשֻׁ֗עַ כַּאֲשֶׁ֤ר אָֽמַר־לוֹ֙ מֹשֶׁ֔ה לְהִלָּחֵ֖ם בַּעֲמָלֵ֑ק וּמֹשֶׁה֙ אַהֲרֹ֣ן וְח֔וּר עָל֖וּ רֹ֥אשׁ הַגִּבְעָֽה׃כאשר משה הרים את ידו, ישראל גברו; וכאשר הוריד את ידו, עמלק גבר.
וְהָיָ֗ה כַּאֲשֶׁ֨ר יָרִ֥ים מֹשֶׁ֛ה יָד֖וֹ וְגָבַ֣ר יִשְׂרָאֵ֑ל וְכַאֲשֶׁ֥ר יָנִ֛יחַ יָד֖וֹ וְגָבַ֥ר עֲמָלֵֽק׃ידיו של משה נעשו כבדות. לקחו אבן, הניחו אותה תחתיו והוא ישב עליה. אהרן וחור תמכו בידיו, אחד מצד אחד ואחד מצד שני, וכך ידיו נשארו יציבות עד שקיעת השמש.
וִידֵ֤י מֹשֶׁה֙ כְּבֵדִ֔ים וַיִּקְחוּ־אֶ֛בֶן וַיָּשִׂ֥ימוּ תַחְתָּ֖יו וַיֵּ֣שֶׁב עָלֶ֑יהָ וְאַהֲרֹ֨ן וְח֜וּר תָּֽמְכ֣וּ בְיָדָ֗יו מִזֶּ֤ה אֶחָד֙ וּמִזֶּ֣ה אֶחָ֔ד וַיְהִ֥י יָדָ֛יו אֱמוּנָ֖ה עַד־בֹּ֥א הַשָּֽׁמֶשׁ׃יהושע החליש את עמלק ואת עמו בחרב.
וַיַּחֲלֹ֧שׁ יְהוֹשֻׁ֛עַ אֶת־עֲמָלֵ֥ק וְאֶת־עַמּ֖וֹ לְפִי־חָֽרֶב׃ (פ)יד–טז
זיכרון המלחמה בעמלק
ה׳ אמר למשה: כתוב את הדבר הזה לזיכרון בספר, והשמע אותו ליהושע: אני אמחה לגמרי את זכר עמלק מתחת השמים.
וַיֹּ֨אמֶר יְהוָ֜ה אֶל־מֹשֶׁ֗ה כְּתֹ֨ב זֹ֤את זִכָּרוֹן֙ בַּסֵּ֔פֶר וְשִׂ֖ים בְּאָזְנֵ֣י יְהוֹשֻׁ֑עַ כִּֽי־מָחֹ֤ה אֶמְחֶה֙ אֶת־זֵ֣כֶר עֲמָלֵ֔ק מִתַּ֖חַת הַשָּׁמָֽיִם׃משה בנה מזבח וקרא לו: ה׳ נִסִּי.
וַיִּ֥בֶן מֹשֶׁ֖ה מִזְבֵּ֑חַ וַיִּקְרָ֥א שְׁמ֖וֹ יְהוָ֥ה ׀ נִסִּֽי׃על המילים
השם שניתן למזבח מבטא את הקשר בין ה׳ לבין הנס או הדגל של משה; המילה ״נֵס״ במקרא יכולה לציין גם אות מורם או דגל.
משה אמר: כי יד על כס יָהּ; לה׳ יש מלחמה בעמלק מדור לדור.
וַיֹּ֗אמֶר כִּֽי־יָד֙ עַל־כֵּ֣ס יָ֔הּ מִלְחָמָ֥ה לַיהוָ֖ה בַּֽעֲמָלֵ֑ק מִדֹּ֖ר דֹּֽר׃ (פ)על המילים
הביטוי ״כי יד על כס יָהּ״ קצר וקשה לפירוש, ויש בו כמה דרכי הבנה. המשך המשפט ברור יותר: המלחמה בעמלק מוצגת כמלחמה של ה׳ מדור לדור.
Tanach with Ta'amei Hamikra · ניקוד וטעמי מקרא
א–ז
הצמא ברפידים והמים מן הצור
וַ֠יִּסְעוּ כָּל־עֲדַ֨ת בְּנֵֽי־יִשְׂרָאֵ֧ל מִמִּדְבַּר־סִ֛ין לְמַסְעֵיהֶ֖ם עַל־פִּ֣י יְהוָ֑ה וַֽיַּחֲנוּ֙ בִּרְפִידִ֔ים וְאֵ֥ין מַ֖יִם לִשְׁתֹּ֥ת הָעָֽם׃
וַיָּ֤רֶב הָעָם֙ עִם־מֹשֶׁ֔ה וַיֹּ֣אמְר֔וּ תְּנוּ־לָ֥נוּ מַ֖יִם וְנִשְׁתֶּ֑ה וַיֹּ֤אמֶר לָהֶם֙ מֹשֶׁ֔ה מַה־תְּרִיבוּן֙ עִמָּדִ֔י מַה־תְּנַסּ֖וּן אֶת־יְהוָֽה׃
וַיִּצְמָ֨א שָׁ֤ם הָעָם֙ לַמַּ֔יִם וַיָּ֥לֶן הָעָ֖ם עַל־מֹשֶׁ֑ה וַיֹּ֗אמֶר לָ֤מָּה זֶּה֙ הֶעֱלִיתָ֣נוּ מִמִּצְרַ֔יִם לְהָמִ֥ית אֹתִ֛י וְאֶת־בָּנַ֥י וְאֶת־מִקְנַ֖י בַּצָּמָֽא׃
וַיִּצְעַ֤ק מֹשֶׁה֙ אֶל־יְהוָ֣ה לֵאמֹ֔ר מָ֥ה אֶעֱשֶׂ֖ה לָעָ֣ם הַזֶּ֑ה ע֥וֹד מְעַ֖ט וּסְקָלֻֽנִי׃
וַיֹּ֨אמֶר יְהוָ֜ה אֶל־מֹשֶׁ֗ה עֲבֹר֙ לִפְנֵ֣י הָעָ֔ם וְקַ֥ח אִתְּךָ֖ מִזִּקְנֵ֣י יִשְׂרָאֵ֑ל וּמַטְּךָ֗ אֲשֶׁ֨ר הִכִּ֤יתָ בּוֹ֙ אֶת־הַיְאֹ֔ר קַ֥ח בְּיָדְךָ֖ וְהָלָֽכְתָּ׃
הִנְנִ֣י עֹמֵד֩ לְפָנֶ֨יךָ שָּׁ֥ם ׀ עַֽל־הַצּוּר֮ בְּחֹרֵב֒ וְהִכִּ֣יתָ בַצּ֗וּר וְיָצְא֥וּ מִמֶּ֛נּוּ מַ֖יִם וְשָׁתָ֣ה הָעָ֑ם וַיַּ֤עַשׂ כֵּן֙ מֹשֶׁ֔ה לְעֵינֵ֖י זִקְנֵ֥י יִשְׂרָאֵֽל׃
וַיִּקְרָא֙ שֵׁ֣ם הַמָּק֔וֹם מַסָּ֖ה וּמְרִיבָ֑ה עַל־רִ֣יב ׀ בְּנֵ֣י יִשְׂרָאֵ֗ל וְעַ֨ל נַסֹּתָ֤ם אֶת־יְהוָה֙ לֵאמֹ֔ר הֲיֵ֧שׁ יְהוָ֛ה בְּקִרְבֵּ֖נוּ אִם־אָֽיִן׃ (פ)
ח–יג
המלחמה בעמלק
וַיָּבֹ֖א עֲמָלֵ֑ק וַיִּלָּ֥חֶם עִם־יִשְׂרָאֵ֖ל בִּרְפִידִֽם׃
וַיֹּ֨אמֶר מֹשֶׁ֤ה אֶל־יְהוֹשֻׁ֙עַ֙ בְּחַר־לָ֣נוּ אֲנָשִׁ֔ים וְצֵ֖א הִלָּחֵ֣ם בַּעֲמָלֵ֑ק מָחָ֗ר אָנֹכִ֤י נִצָּב֙ עַל־רֹ֣אשׁ הַגִּבְעָ֔ה וּמַטֵּ֥ה הָאֱלֹהִ֖ים בְּיָדִֽי׃
וַיַּ֣עַשׂ יְהוֹשֻׁ֗עַ כַּאֲשֶׁ֤ר אָֽמַר־לוֹ֙ מֹשֶׁ֔ה לְהִלָּחֵ֖ם בַּעֲמָלֵ֑ק וּמֹשֶׁה֙ אַהֲרֹ֣ן וְח֔וּר עָל֖וּ רֹ֥אשׁ הַגִּבְעָֽה׃
וְהָיָ֗ה כַּאֲשֶׁ֨ר יָרִ֥ים מֹשֶׁ֛ה יָד֖וֹ וְגָבַ֣ר יִשְׂרָאֵ֑ל וְכַאֲשֶׁ֥ר יָנִ֛יחַ יָד֖וֹ וְגָבַ֥ר עֲמָלֵֽק׃
וִידֵ֤י מֹשֶׁה֙ כְּבֵדִ֔ים וַיִּקְחוּ־אֶ֛בֶן וַיָּשִׂ֥ימוּ תַחְתָּ֖יו וַיֵּ֣שֶׁב עָלֶ֑יהָ וְאַהֲרֹ֨ן וְח֜וּר תָּֽמְכ֣וּ בְיָדָ֗יו מִזֶּ֤ה אֶחָד֙ וּמִזֶּ֣ה אֶחָ֔ד וַיְהִ֥י יָדָ֛יו אֱמוּנָ֖ה עַד־בֹּ֥א הַשָּֽׁמֶשׁ׃
וַיַּחֲלֹ֧שׁ יְהוֹשֻׁ֛עַ אֶת־עֲמָלֵ֥ק וְאֶת־עַמּ֖וֹ לְפִי־חָֽרֶב׃ (פ)
יד–טז
זיכרון המלחמה בעמלק
וַיֹּ֨אמֶר יְהוָ֜ה אֶל־מֹשֶׁ֗ה כְּתֹ֨ב זֹ֤את זִכָּרוֹן֙ בַּסֵּ֔פֶר וְשִׂ֖ים בְּאָזְנֵ֣י יְהוֹשֻׁ֑עַ כִּֽי־מָחֹ֤ה אֶמְחֶה֙ אֶת־זֵ֣כֶר עֲמָלֵ֔ק מִתַּ֖חַת הַשָּׁמָֽיִם׃
וַיִּ֥בֶן מֹשֶׁ֖ה מִזְבֵּ֑חַ וַיִּקְרָ֥א שְׁמ֖וֹ יְהוָ֥ה ׀ נִסִּֽי׃
וַיֹּ֗אמֶר כִּֽי־יָד֙ עַל־כֵּ֣ס יָ֔הּ מִלְחָמָ֥ה לַיהוָ֖ה בַּֽעֲמָלֵ֑ק מִדֹּ֖ר דֹּֽר׃ (פ)
התמונה השלמה
הפרק, בקצרה
הפרק מתאר שני משברים ברפידים. תחילה אין לעם מים, והעימות עם משה מסתיים בהוצאת מים מן הצור. מיד אחר כך עמלק תוקף את ישראל, ויהושע מוביל את הלחימה בזמן שמשה, אהרן וחור נמצאים על הגבעה.
פסוקים א–ד
אין מים ברפידים
בני ישראל מגיעים לרפידים לפי מסעותיהם ואין שם מים לשתייה. העם רב עם משה, דורש מים ומאשים אותו שהעלה אותם ממצרים כדי להמית בצמא אותם, את בניהם ואת מקניהם. משה פונה אל ה׳ ואומר שהוא חושש שהעם עומד לסקול אותו.
פסוקים ה–ז
מים יוצאים מן הצור
ה׳ מורה למשה לעבור לפני העם עם זקני ישראל ועם המטה שבו הכה את היאור. בחורב משה מכה בצור לעיני הזקנים, מים יוצאים ממנו והעם יכול לשתות. המקום נקרא מסה ומריבה בגלל מריבת העם ובגלל השאלה אם ה׳ נמצא בקרבם.
פסוקים ח–יג
יהושע נלחם בעמלק
עמלק נלחם בישראל ברפידים. משה מורה ליהושע לבחור אנשים ולצאת למלחמה. משה עולה לראש הגבעה עם אהרן וחור. כאשר ידו מורמת ישראל גוברים, וכאשר היא יורדת עמלק גובר. אהרן וחור תומכים בידיו עד שקיעת השמש, ויהושע מחליש את עמלק ואת עמו בחרב.
פסוקים יד–טז
המלחמה נכתבת לזיכרון
ה׳ מצווה את משה לכתוב את האירוע לזיכרון ולהשמיע אותו ליהושע, ומודיע שימחה את זכר עמלק. משה בונה מזבח וקורא לו ה׳ נִסִּי. הפרק מסתיים באמירה שהמלחמה בעמלק היא מלחמה לה׳ מדור לדור, לצד ביטוי קצר ועמום על יד וכס יָהּ.
הפרק עובר ממשבר של מחסור במים אל עימות צבאי, ובשני החלקים משה פועל על פי הוראת ה׳ לצד זקני ישראל, יהושע, אהרן וחור.
מעבר לקריאה הראשונה
לימוד ועיון
מבחר ממקורות חז״ל, בהסבר עכשווי. דברי המקור המצוטטים מובחנים מן ההסבר; פירושי מפרשים מובאים בהמשך ובנפרד.
מדברי חז״ל
הקשר המדרשי בין חטא לאויב
״ויסעו כל עדת בני ישראל ממדבר סין לפי דרכינו למדנו שאין השונא בא אלא על החטא ועל העברה:״
המכילתא דרבי שמעון בן יוחאי קוראת את פתיחת הפרק כחלק מן הרצף שמוביל לבוא עמלק. היא מסיקה בדרך מדרשית שהופעת אויב קשורה לחטא ולעבירה. זו מסקנה פרשנית של חז״ל, ולא סיבה שהפסוק עצמו נותן במפורש לבואו של עמלק. בפשט הפרק נאמר תחילה שבני ישראל נוסעים ממדבר סין לרפידים, ושם מתפתח משבר המים. רק לאחר סיפור מסה ומריבה נאמר שעמלק בא ונלחם בישראל. המכילתא מחברת את שני החלקים מבחינה מוסרית, ואילו הטקסט המקראי עצמו שומר על רצף האירועים בלי להסביר במפורש מדוע עמלק תקף דווקא אז.
מכילתא דרבי שמעון בן יוחאי י״ז:א׳ ↗המריבה עם משה כניסיון של ה׳
״אמר להם כל זמן שאתם מידיינין כנגדי הרי אתם מנסים את המקום:״
המכילתא מסבירה את דברי משה לעם, ״מה תריבון עמדי מה תנסון את ה׳״. לפי הדרשה, כאשר בני ישראל מנהלים את המריבה מול משה, הם למעשה מעמידים את המקום, כלומר את הקדוש ברוך הוא, בניסיון. כך המדרש מדגיש שהעימות אינו רק ויכוח אישי עם המנהיג. גם בפשט הפרק יש קשר ישיר בין המריבה עם משה לבין הניסיון של ה׳, והפסוק השביעי מסביר שהמקום נקרא מסה ומריבה בגלל שני הדברים. המכילתא מחדדת את הקשר הזה ומנסחת אותו כעיקרון: ההתדיינות נגד משה נתפסת כאן כניסיון המופנה כלפי האל.
מכילתא דרבי שמעון בן יוחאי י״ז:ב׳ ↗התלונה ובוא עמלק במדרש
״וּבְשָׁעָה שֶׁהוּא מְצַפְצֵף בְּקוֹלוֹ אֵין הַיָּדַיִם יְדֵי עֵשָׂו, אֵין יְדֵי עֵשָׂו שׁוֹלְטוֹת.״
בראשית רבה דורש את המילים ״הקול קול יעקב והידיים ידי עשו״ ומקשר אותן למצבים שבהם ישראל משתמשים בקולם או מרפים ממנו. בתוך הדרשה מובאים התלונות במדבר ובוא עמלק כדוגמה לקשר שהמדרש יוצר בין מצבם של ישראל לבין כוחו של האויב. זהו רובד מדרשי רחב, שאינו נאמר בסיפור שמות י״ז עצמו. בפרק שלנו עמלק פשוט מגיע ונלחם בישראל ברפידים, בלי שנמסר במפורש שהתקיפה נגרמה בגלל התלונות. בראשית רבה קורא את האירועים דרך רעיון אחר מן התורה ומעניק להם משמעות רוחנית נוספת.
בראשית רבה ס״ה:כ׳ ↗בעקבות המפרשים
משה עובר לפני העם
״עבור לפני העם. וּרְאֵה אִם יִסְקְלוּךָ, לָמָּה הוֹצֵאתָ לַעַז עַל בָּנַי? (שמות רבה):״
רש״י, בעקבות שמות רבה, מפרש את הציווי למשה לעבור לפני העם גם כתגובה לדברי משה שהעם עומד לסקול אותו. לפי המדרש שמביא רש״י, ה׳ כביכול אומר למשה לעבור לפניהם ולראות אם אכן יסקלוהו, ובכך מוכיח אותו על החשד שהטיל בהם. בפשט הפסוקים ה׳ מורה למשה לעבור לפני העם, לקחת מזקני ישראל ואת המטה וללכת אל הצור בחורב. הטקסט אינו מסביר מדוע עליו לעבור דווקא לפני העם. רש״י מוסיף כאן הסבר מדרשי שמקשר את ההוראה ישירות לחשש שמשה ביטא בפסוק הקודם.
רש״י על שמות 17:5:1 ↗מדוע ידיו של משה נעשו כבדות
״וידי משה כבדים. בִּשְׁבִיל שֶׁנִּתְעַצֵּל בַּמִּצְוָה וּמִנָּה אַחֵר תַּחְתָּיו, נִתְיַקְּרוּ יָדָיו:״
רש״י מפרש את כובד ידיו של משה כתוצאה מכך שלא יצא בעצמו להילחם בעמלק, אלא מינה את יהושע. לפי פירושו, מאחר שמשה התעצל במצווה והעביר את ביצועה לאחר, ידיו נעשו כבדות. זהו הסבר פרשני לסיבה שהפסוק אינו מציין במפורש. בפשט הפרק יש חלוקת תפקידים ברורה: יהושע מוביל את הלוחמים, ומשה עולה לגבעה עם מטה האלוהים, ואחר כך אהרן וחור תומכים בידיו. הכתוב אומר שידיו נעשו כבדות אך אינו קובע שהדבר היה עונש. הקישור בין הכובד לבין בחירת יהושע שייך לפירוש רש״י.
רש״י על שמות 17:12:1 ↗חלוקת התפקידים בין משה ליהושע
״וְהַטַּעַם שֶׁצִּוָּה מֹשֶׁה אֶת יְהוֹשֻׁעַ לְהִלָּחֵם בַּעֲמָלֵק, בַּעֲבוּר שֶׁיִּתְפַּלֵּל הוּא בִּנְשִׂיאוּת כַּפַּיִם עַל רֹאשׁ הַגִּבְעָה״
הרמב״ן מסביר שמשה שלח את יהושע להילחם כדי שהוא עצמו יוכל לעמוד בראש הגבעה ולהתפלל בידיים מורמות. לפי פירושו, משה רצה גם לראות את הלוחמים, והם יוכלו לראות אותו מתפלל וכך להתחזק. הרמב״ן מרחיב כאן את משמעות מעשיו של משה מעבר למה שנאמר במפורש בפרק. בפשט הכתוב נאמר שמשה עומד בראש הגבעה עם מטה האלוהים, ושיש קשר בין הרמת ידו לבין התגברות ישראל. לא נאמר במפורש שהרמת הידיים היא תפילה. הרמב״ן מזהה בה מעשה של תפילה ומסביר באמצעותו את חלוקת התפקידים בין משה ליהושע.
רמב״ן על שמות 17:9:1 ↗מה פירוש שיהושע החליש את עמלק
״ויחלש. אין הפרש בין ויחלוש בין ויחלש כאשר טעם יטרוף. כמו יטרף.״
אבן עזרא מתמקד בצורה הדקדוקית של המילה ״ויחלש״. הוא משווה אותה לצורות מקראיות אחרות ומסביר שאין צורך לראות הבדל מהותי בין הצורה שבפסוק לבין צורה כמו ״ויחלוש״. הדיון שלו עוסק בדרך שבה הפועל מתפקד ובאפשרויות הלשוניות של השורש. בקריאה הפשוטה של הפסוק, יהושע הוא הפועל: הוא מחליש את עמלק ואת עמו באמצעות החרב. אבן עזרא מראה שהניסוח המקראי יכול לשאת משמעות זו גם בצורת הפועל המיוחדת שנבחרה כאן, בלי שיהיה צורך לשנות את נוסח הפסוק.
אבן עזרא על שמות 17:13:1 ↗