תורה›שמות›פרק טז׳

שמות · פרק טז׳

המן, השליו והשבת במדבר

בני ישראל מתלוננים על המחסור במזון, ה׳ נותן להם שליו ומן, ומלמד אותם כיצד לאסוף את מזונם בכל יום וכיצד לשבות ביום השביעי.

36 פסוקיםתנ״ך לכולם · נאמן למקור. בעברית שכולם מבינים.

להקשיב. להבין. להתחבר.

הפרק בקול

שמות טז׳ · סיפור והסבר

הסיפור המלא, בהאזנה אחת.

הורדת ההקלטה
תצוגה

ריחוף על פסוק מציג את המקור. במגע — לחיצה ממושכת או כפתור ״המקור״.

א–ג

התלונה על המחסור במזון

א

כל עדת בני ישראל יצאה מאילים והגיעה למדבר סין, שנמצא בין אילים לסיני. זה היה ביום החמישה עשר בחודש השני מאז יציאתם מארץ מצרים.

ב

כל עדת בני ישראל התלוננה על משה ועל אהרן במדבר.

ג

בני ישראל אמרו להם: הלוואי שהיינו מתים ביד ה׳ בארץ מצרים, כשישבנו ליד סירי הבשר ואכלנו לחם לשובע. הרי הוצאתם אותנו אל המדבר הזה כדי להמית את כל הקהל הזה ברעב.

ד–יב

הבטחת הלחם והבשר

ד

ה׳ אמר למשה: אני עומד להמטיר לכם לחם מן השמים. העם יצא ויאסוף בכל יום את הכמות של אותו יום, וכך אעמיד אותו בניסיון לראות אם ילך לפי הוראותיי או לא.

ה

ביום השישי הם יכינו את מה שיביאו, והכמות תהיה כפולה מזו שהם אוספים בכל יום רגיל.

ו

משה ואהרן אמרו לכל בני ישראל: בערב תדעו שה׳ הוא שהוציא אתכם מארץ מצרים.

ז

ובבוקר תראו את כבוד ה׳, מפני שהוא שמע את תלונותיכם עליו. ומה אנחנו, שאתם מתלוננים עלינו?

ח

משה אמר: ה׳ ייתן לכם בערב בשר לאכול ובבוקר לחם לשובע, מפני שהוא שמע את התלונות שאתם משמיעים נגדו. ומה אנחנו? התלונות שלכם אינן נגדנו, אלא נגד ה׳.

ט

משה אמר לאהרן: אמור לכל עדת בני ישראל להתקרב לפני ה׳, כי הוא שמע את תלונותיהם.

י

בזמן שאהרן דיבר אל כל עדת בני ישראל, הם פנו אל המדבר, וכבוד ה׳ נראה בענן.

יא

ה׳ דיבר אל משה.

יב

ה׳ אמר: שמעתי את תלונות בני ישראל. אמור להם: לקראת הערב תאכלו בשר, ובבוקר תשבעו מלחם, ואז תדעו שאני ה׳ אלוהיכם.

יג–כא

המן יורד והעם לומד לאסוף אותו

יג

בערב עלו שלווים וכיסו את המחנה, ובבוקר הייתה שכבת טל סביב המחנה.

יד

כששכבת הטל נעלמה, נראה על פני המדבר חומר דק ומחוספס, דק כמו כפור על הארץ.

טו

בני ישראל ראו אותו ושאלו זה את זה: מה זה? כי הם לא ידעו מה הוא. משה אמר להם: זה הלחם שה׳ נתן לכם לאכול.

על המילים

הביטוי ״מָן הוּא״ מוסבר כאן לפי ההקשר כשאלה על הדבר הלא מוכר.

טז

זה מה שה׳ ציווה: אספו ממנו לפי צורכי האכילה, עומר לכל אדם. כל אחד ייקח לפי מספר האנשים שנמצאים באוהל שלו.

על המילים

עומר הוא מידת נפח מקראית; הפסוק עצמו מגדיר בהמשך הפרק את היחס בינה לבין האיפה.

יז

בני ישראל עשו כך. היו שאספו הרבה והיו שאספו מעט.

יח

כשמדדו בעומר, למי שאסף הרבה לא היה עודף, ולמי שאסף מעט לא היה חסר. כל אחד אסף לפי צורכי האכילה שלו.

יט

משה אמר להם: אל תשאירו ממנו עד הבוקר.

כ

כמה אנשים לא שמעו למשה והשאירו מן עד הבוקר. הופיעו בו תולעים והוא הסריח, ומשה כעס עליהם.

כא

בכל בוקר הם אספו אותו, כל אחד לפי צורכי האכילה שלו. כשהשמש התחממה, המן נמס.

כב–ל

המנה הכפולה והשבת

כב

ביום השישי הם אספו כמות כפולה של לחם, שני עומר לכל אדם. כל נשיאי העדה באו וסיפרו על כך למשה.

כג

משה אמר להם: זה מה שה׳ דיבר עליו. מחר הוא יום מנוחה, שבת קודש לה׳. את מה שאתם רוצים לאפות, אפו היום; את מה שאתם רוצים לבשל, בשלו היום; ואת כל מה שנשאר שמרו עד הבוקר.

כד

הם שמרו אותו עד הבוקר כפי שמשה ציווה. הפעם הוא לא הסריח ולא היו בו תולעים.

כה

משה אמר: אכלו אותו היום, כי היום שבת לה׳. היום לא תמצאו מן בשדה.

כו

במשך שישה ימים תאספו אותו, אבל ביום השביעי, שהוא שבת, לא יהיה מן.

כז

ביום השביעי יצאו כמה אנשים מן העם לאסוף מן, אבל לא מצאו.

כח

ה׳ אמר למשה: עד מתי תסרבו לשמור את מצוותיי ואת הוראותיי?

כט

ראו שה׳ נתן לכם את השבת. לכן הוא נותן לכם ביום השישי לחם ליומיים. כל אחד יישאר במקומו, ואיש לא יצא ממקומו ביום השביעי.

ל

העם שבת ביום השביעי.

לא–לו

תיאור המן ושמירתו לדורות

לא

בית ישראל קרא למזון הזה מן. הוא היה לבן, דומה לזרע גד, וטעמו היה כמו מאפה מתוק בדבש.

על המילים

״זרע גד״ הוא תיאור מקראי של צורת המן; זיהויו המדויק של הצמח אינו נדרש להבנת הפסוק.

לב

משה אמר: זה מה שה׳ ציווה. שמרו ממנו מלוא עומר לדורות הבאים, כדי שהם יראו את הלחם שהאכלתי אתכם במדבר כשהוצאתי אתכם מארץ מצרים.

לג

משה אמר לאהרן: קח צנצנת אחת, שים בתוכה מלוא עומר מן, והנח אותה לפני ה׳ לשמירה לדורות הבאים.

לד

כפי שה׳ ציווה את משה, אהרן הניח את המן לפני העדות כדי שיישמר.

לה

בני ישראל אכלו את המן במשך ארבעים שנה, עד שהגיעו לארץ מיושבת. הם אכלו מן עד שהגיעו אל קצה ארץ כנען.

לו

עומר הוא עשירית האיפה.

על המילים

הפסוק מגדיר את היחס בין שתי מידות נפח מקראיות, בלי להמיר אותן ליחידות מודרניות.

נאמנות שמאפשרת בדיקה

על הנוסח ועל העריכה

נוסח המקרא בפרק זה מבוסס על Tanach with Ta'amei Hamikra. נשמרים האותיות, הניקוד, הטעמים וסדר הפסוקים של המהדורה שנבחרה. סימני פרשה מוצגים בנפרד מן הפסוק.

הנוסח העכשווי הוא עיבוד מסייע להבנה. ההערות מציינות ביטויים שנשמרו והכרעות ניסוח. התקציר, ההסברים וכותרות היחידות הם תוספות עריכה.

מהדורת העיון הראשונה נוסחה בסיוע בינה מלאכותית. היא פתוחה להגהה ולתיקון ואינה נושאת הסכמה רבנית. נוסח המקרא הוא נקודת הייחוס לבחינת כל שינוי.

למהדורת המקור ↗

גרסת פרק 65 · מקור שנקלט בתאריך 2026-09-24

נוסח המקרא