ה' דיבר אל משה ואמר:
וַיְדַבֵּ֥ר יְהֹוָ֖ה אֶל־מֹשֶׁ֥ה לֵּאמֹֽר׃שמות · פרק יד׳
קריעת ים סוף והצלת ישראל מיד מצרים
פרעה וצבאו רודפים אחרי בני ישראל עד הים. העם נבהל, משה מבטיח שה' יילחם למענם, והים נבקע כדי שישראל יעברו ביבשה. המצרים נכנסים אחריהם, המים חוזרים ומכסים את צבא פרעה, וישראל רואים את ההצלה ומאמינים בה' ובמשה עבדו. :contentReference[oaicite:0]{index=0}
להקשיב. להבין. להתחבר.
הפרק בקול
שמות יד׳ · סיפור והסבר
הסיפור המלא, בהאזנה אחת.
ריחוף על פסוק מציג את המקור. במגע — לחיצה ממושכת או כפתור ״המקור״.
ישראל חוזרים לחנות ליד הים
אמור לבני ישראל לחזור ולחנות לפני פי החירות, בין מגדול ובין הים, מול בעל צפון. תחַנו מולו על שפת הים.
דַּבֵּר֮ אֶל־בְּנֵ֣י יִשְׂרָאֵל֒ וְיָשֻׁ֗בוּ וְיַחֲנוּ֙ לִפְנֵי֙ פִּ֣י הַחִירֹ֔ת בֵּ֥ין מִגְדֹּ֖ל וּבֵ֣ין הַיָּ֑ם לִפְנֵי֙ בַּ֣עַל צְפֹ֔ן נִכְח֥וֹ תַחֲנ֖וּ עַל־הַיָּֽם׃פרעה יאמר על בני ישראל: הם מבולבלים בארץ; המדבר סגר עליהם ואין להם דרך לצאת.
וְאָמַ֤ר פַּרְעֹה֙ לִבְנֵ֣י יִשְׂרָאֵ֔ל נְבֻכִ֥ים הֵ֖ם בָּאָ֑רֶץ סָגַ֥ר עֲלֵיהֶ֖ם הַמִּדְבָּֽר׃על המילים
המילה "נבוכים" מתארת כאן מצב של בלבול וחוסר דרך.
אני אחזק את לב פרעה והוא ירדוף אחריהם. אתכבד בפרעה ובכל צבאו, והמצרים ידעו שאני ה'. בני ישראל עשו כפי שנצטוו.
וְחִזַּקְתִּ֣י אֶת־לֵב־פַּרְעֹה֮ וְרָדַ֣ף אַחֲרֵיהֶם֒ וְאִכָּבְדָ֤ה בְּפַרְעֹה֙ וּבְכָל־חֵיל֔וֹ וְיָדְע֥וּ מִצְרַ֖יִם כִּֽי־אֲנִ֣י יְהוָ֑ה וַיַּֽעֲשׂוּ־כֵֽן׃פרעה רודף והעם נבהל
למלך מצרים נמסר שהעם ברח. פרעה ועבדיו שינו את דעתם על העם ואמרו: מה עשינו? למה שלחנו את ישראל והפסקנו את עבודתם אצלנו?
וַיֻּגַּד֙ לְמֶ֣לֶךְ מִצְרַ֔יִם כִּ֥י בָרַ֖ח הָעָ֑ם וַ֠יֵּהָפֵךְ לְבַ֨ב פַּרְעֹ֤ה וַעֲבָדָיו֙ אֶל־הָעָ֔ם וַיֹּֽאמרוּ֙ מַה־זֹּ֣את עָשִׂ֔ינוּ כִּֽי־שִׁלַּ֥חְנוּ אֶת־יִשְׂרָאֵ֖ל מֵעָבְדֵֽנוּ׃פרעה הכין את מרכבתו ולקח איתו את אנשיו.
וַיֶּאְסֹ֖ר אֶת־רִכְבּ֑וֹ וְאֶת־עַמּ֖וֹ לָקַ֥ח עִמּֽוֹ׃הוא לקח שש מאות מרכבות מובחרות, את כל שאר מרכבות מצרים, ומפקדים על כולן.
וַיִּקַּ֗ח שֵׁשׁ־מֵא֥וֹת רֶ֙כֶב֙ בָּח֔וּר וְכֹ֖ל רֶ֣כֶב מִצְרָ֑יִם וְשָׁלִשִׁ֖ם עַל־כֻּלּֽוֹ׃על המילים
המילה "שלישים" מתארת בעלי תפקיד במערך המרכבות; התפקיד המדויק אינו מפורט בפסוק.
ה' חיזק את לב פרעה מלך מצרים, והוא רדף אחרי בני ישראל. בני ישראל יצאו בגלוי ובעוצמה.
וַיְחַזֵּ֣ק יְהֹוָ֗ה אֶת־לֵ֤ב פַּרְעֹה֙ מֶ֣לֶךְ מִצְרַ֔יִם וַיִּרְדֹּ֕ף אַחֲרֵ֖י בְּנֵ֣י יִשְׂרָאֵ֑ל וּבְנֵ֣י יִשְׂרָאֵ֔ל יֹצְאִ֖ים בְּיָ֥ד רָמָֽה׃על המילים
הביטוי "ביד רמה" מתאר יציאה גלויה ובטוחה, לא בריחה בסתר.
המצרים רדפו אחריהם והשיגו אותם כשהם חונים ליד הים, סמוך לפי החירות ומול בעל צפון. כל סוסי מרכבות פרעה, פרשיו וצבאו הגיעו לשם.
וַיִּרְדְּפ֨וּ מִצְרַ֜יִם אַחֲרֵיהֶ֗ם וַיַּשִּׂ֤יגוּ אוֹתָם֙ חֹנִ֣ים עַל־הַיָּ֔ם כָּל־סוּס֙ רֶ֣כֶב פַּרְעֹ֔ה וּפָרָשָׁ֖יו וְחֵיל֑וֹ עַל־פִּי֙ הַֽחִירֹ֔ת לִפְנֵ֖י בַּ֥עַל צְפֹֽן׃כשפרעה התקרב, בני ישראל הביטו וראו שהמצרים מתקדמים אחריהם. הם פחדו מאוד וצעקו אל ה'.
וּפַרְעֹ֖ה הִקְרִ֑יב וַיִּשְׂאוּ֩ בְנֵֽי־יִשְׂרָאֵ֨ל אֶת־עֵינֵיהֶ֜ם וְהִנֵּ֥ה מִצְרַ֣יִם ׀ נֹסֵ֣עַ אַחֲרֵיהֶ֗ם וַיִּֽירְאוּ֙ מְאֹ֔ד וַיִּצְעֲק֥וּ בְנֵֽי־יִשְׂרָאֵ֖ל אֶל־יְהוָֽה׃הם אמרו למשה: האם בגלל שאין קברים במצרים לקחת אותנו למות במדבר? מה עשית לנו כשהוצאת אותנו ממצרים?
וַיֹּאמְרוּ֮ אֶל־מֹשֶׁה֒ הַֽמִבְּלִ֤י אֵין־קְבָרִים֙ בְּמִצְרַ֔יִם לְקַחְתָּ֖נוּ לָמ֣וּת בַּמִּדְבָּ֑ר מַה־זֹּאת֙ עָשִׂ֣יתָ לָּ֔נוּ לְהוֹצִיאָ֖נוּ מִמִּצְרָֽיִם׃הרי כבר אמרנו לך במצרים: עזוב אותנו, ונמשיך לעבוד את המצרים. עדיף לנו לעבוד את מצרים מאשר למות במדבר.
הֲלֹא־זֶ֣ה הַדָּבָ֗ר אֲשֶׁר֩ דִּבַּ֨רְנוּ אֵלֶ֤יךָ בְמִצְרַ֙יִם֙ לֵאמֹ֔ר חֲדַ֥ל מִמֶּ֖נּוּ וְנַֽעַבְדָ֣ה אֶת־מִצְרָ֑יִם כִּ֣י ט֥וֹב לָ֙נוּ֙ עֲבֹ֣ד אֶת־מִצְרַ֔יִם מִמֻּתֵ֖נוּ בַּמִּדְבָּֽר׃משה אמר לעם: אל תפחדו. עמדו וראו את הישועה שה' יעשה לכם היום. את המצרים שאתם רואים היום לא תראו עוד לעולם.
וַיֹּ֨אמֶר מֹשֶׁ֣ה אֶל־הָעָם֮ אַל־תִּירָאוּ֒ הִֽתְיַצְב֗וּ וּרְאוּ֙ אֶת־יְשׁוּעַ֣ת יְהוָ֔ה אֲשֶׁר־יַעֲשֶׂ֥ה לָכֶ֖ם הַיּ֑וֹם כִּ֗י אֲשֶׁ֨ר רְאִיתֶ֤ם אֶת־מִצְרַ֙יִם֙ הַיּ֔וֹם לֹ֥א תֹסִ֛יפוּ לִרְאֹתָ֥ם ע֖וֹד עַד־עוֹלָֽם׃ה' יילחם למענכם, ואתם תישארו בשקט.
יְהוָ֖ה יִלָּחֵ֣ם לָכֶ֑ם וְאַתֶּ֖ם תַּחֲרִישֽׁוּן׃ (פ)הים נבקע וישראל עוברים
ה' אמר למשה: למה אתה צועק אליי? אמור לבני ישראל להתחיל לנסוע.
וַיֹּ֤אמֶר יְהוָה֙ אֶל־מֹשֶׁ֔ה מַה־תִּצְעַ֖ק אֵלָ֑י דַּבֵּ֥ר אֶל־בְּנֵי־יִשְׂרָאֵ֖ל וְיִסָּֽעוּ׃על המילים
הפסוק אינו מספר קודם במפורש שמשה צעק; הוא מציג כאן את תגובת ה' אליו.
הרם את מטך ונטה את ידך על הים כדי לבקוע אותו. בני ישראל ייכנסו אל תוך הים ויעברו ביבשה.
וְאַתָּ֞ה הָרֵ֣ם אֶֽת־מַטְּךָ֗ וּנְטֵ֧ה אֶת־יָדְךָ֛ עַל־הַיָּ֖ם וּבְקָעֵ֑הוּ וְיָבֹ֧אוּ בְנֵֽי־יִשְׂרָאֵ֛ל בְּת֥וֹךְ הַיָּ֖ם בַּיַּבָּשָֽׁה׃אני אחזק את לב המצרים, והם ייכנסו אחריהם. אתכבד בפרעה ובכל צבאו, במרכבותיו ובפרשיו.
וַאֲנִ֗י הִנְנִ֤י מְחַזֵּק֙ אֶת־לֵ֣ב מִצְרַ֔יִם וְיָבֹ֖אוּ אַחֲרֵיהֶ֑ם וְאִכָּבְדָ֤ה בְּפַרְעֹה֙ וּבְכָל־חֵיל֔וֹ בְּרִכְבּ֖וֹ וּבְפָרָשָֽׁיו׃המצרים ידעו שאני ה' כאשר אתכבד בפרעה, במרכבותיו ובפרשיו.
וְיָדְע֥וּ מִצְרַ֖יִם כִּי־אֲנִ֣י יְהוָ֑ה בְּהִכָּבְדִ֣י בְּפַרְעֹ֔ה בְּרִכְבּ֖וֹ וּבְפָרָשָֽׁיו׃מלאך האלוהים שהלך לפני מחנה ישראל עבר אל מאחוריהם. גם עמוד הענן עבר מלפניהם ונעמד מאחוריהם.
וַיִּסַּ֞ע מַלְאַ֣ךְ הָאֱלֹהִ֗ים הַהֹלֵךְ֙ לִפְנֵי֙ מַחֲנֵ֣ה יִשְׂרָאֵ֔ל וַיֵּ֖לֶךְ מֵאַחֲרֵיהֶ֑ם וַיִּסַּ֞ע עַמּ֤וּד הֶֽעָנָן֙ מִפְּנֵיהֶ֔ם וַיַּֽעֲמֹ֖ד מֵאַחֲרֵיהֶֽם׃עמוד הענן עמד בין מחנה מצרים ובין מחנה ישראל. מצד אחד היו ענן וחושך, ומצד ישראל הוא האיר את הלילה, ושני המחנות לא התקרבו זה לזה כל הלילה.
וַיָּבֹ֞א בֵּ֣ין ׀ מַחֲנֵ֣ה מִצְרַ֗יִם וּבֵין֙ מַחֲנֵ֣ה יִשְׂרָאֵ֔ל וַיְהִ֤י הֶֽעָנָן֙ וְהַחֹ֔שֶׁךְ וַיָּ֖אֶר אֶת־הַלָּ֑יְלָה וְלֹא־קָרַ֥ב זֶ֛ה אֶל־זֶ֖ה כָּל־הַלָּֽיְלָה׃על המילים
לשון הפסוק קצרה ויכולה להתפרש בכמה דרכים ביחס לענן, לחושך ולאור; הניסוח כאן משמר את ההבחנה בין שני המחנות.
משה נטה את ידו על הים. ה' דחף את הים ברוח מזרחית חזקה במשך כל הלילה, הפך את אזור הים ליבשה, והמים נבקעו.
וַיֵּ֨ט מֹשֶׁ֣ה אֶת־יָדוֹ֮ עַל־הַיָּם֒ וַיּ֣וֹלֶךְ יְהוָ֣ה ׀ אֶת־הַ֠יָּם בְּר֨וּחַ קָדִ֤ים עַזָּה֙ כָּל־הַלַּ֔יְלָה וַיָּ֥שֶׂם אֶת־הַיָּ֖ם לֶחָרָבָ֑ה וַיִּבָּקְע֖וּ הַמָּֽיִם׃בני ישראל נכנסו אל תוך הים על היבשה, והמים עמדו להם כחומה מימינם ומשמאלם.
וַיָּבֹ֧אוּ בְנֵֽי־יִשְׂרָאֵ֛ל בְּת֥וֹךְ הַיָּ֖ם בַּיַּבָּשָׁ֑ה וְהַמַּ֤יִם לָהֶם֙ חֹמָ֔ה מִֽימִינָ֖ם וּמִשְּׂמֹאלָֽם׃המצרים רדפו אחריהם ונכנסו גם הם אל תוך הים, עם סוסי פרעה, מרכבותיו ופרשיו.
וַיִּרְדְּפ֤וּ מִצְרַ֙יִם֙ וַיָּבֹ֣אוּ אַחֲרֵיהֶ֔ם כֹּ֚ל ס֣וּס פַּרְעֹ֔ה רִכְבּ֖וֹ וּפָרָשָׁ֑יו אֶל־תּ֖וֹךְ הַיָּֽם׃לקראת הבוקר ה' השקיף אל מחנה מצרים מתוך עמוד האש והענן וגרם למהומה במחנה מצרים.
וַֽיְהִי֙ בְּאַשְׁמֹ֣רֶת הַבֹּ֔קֶר וַיַּשְׁקֵ֤ף יְהוָה֙ אֶל־מַחֲנֵ֣ה מִצְרַ֔יִם בְּעַמּ֥וּד אֵ֖שׁ וְעָנָ֑ן וַיָּ֕הָם אֵ֖ת מַחֲנֵ֥ה מִצְרָֽיִם׃על המילים
״אשמורת הבוקר״ היא חלקו האחרון של הלילה, לקראת הבוקר.
ה' הסיר את גלגלי מרכבות המצרים, והם התקדמו בקושי. המצרים אמרו: נברח מפני ישראל, כי ה' נלחם למענם נגד מצרים.
וַיָּ֗סַר אֵ֚ת אֹפַ֣ן מַרְכְּבֹתָ֔יו וַֽיְנַהֲגֵ֖הוּ בִּכְבֵדֻ֑ת וַיֹּ֣אמֶר מִצְרַ֗יִם אָנ֙וּסָה֙ מִפְּנֵ֣י יִשְׂרָאֵ֔ל כִּ֣י יְהוָ֔ה נִלְחָ֥ם לָהֶ֖ם בְּמִצְרָֽיִם׃ (פ)המים חוזרים ומצרים מובסים
ה' אמר למשה: נטה את ידך על הים, והמים יחזרו על המצרים, על מרכבותיהם ועל פרשיהם.
וַיֹּ֤אמֶר יְהוָה֙ אֶל־מֹשֶׁ֔ה נְטֵ֥ה אֶת־יָדְךָ֖ עַל־הַיָּ֑ם וְיָשֻׁ֤בוּ הַמַּ֙יִם֙ עַל־מִצְרַ֔יִם עַל־רִכְבּ֖וֹ וְעַל־פָּרָשָֽׁיו׃משה נטה את ידו על הים, ולפנות בוקר הים חזר למצבו הרגיל. המצרים ניסו לברוח מול המים החוזרים, וה' הטיל אותם בתוך הים.
וַיֵּט֩ מֹשֶׁ֨ה אֶת־יָד֜וֹ עַל־הַיָּ֗ם וַיָּ֨שָׁב הַיָּ֜ם לִפְנ֥וֹת בֹּ֙קֶר֙ לְאֵ֣יתָנ֔וֹ וּמִצְרַ֖יִם נָסִ֣ים לִקְרָאת֑וֹ וַיְנַעֵ֧ר יְהוָ֛ה אֶת־מִצְרַ֖יִם בְּת֥וֹךְ הַיָּֽם׃המים חזרו וכיסו את המרכבות ואת הפרשים, את כל צבא פרעה שנכנס אחר בני ישראל אל הים. לא נשאר מהם אפילו אחד.
וַיָּשֻׁ֣בוּ הַמַּ֗יִם וַיְכַסּ֤וּ אֶת־הָרֶ֙כֶב֙ וְאֶת־הַפָּ֣רָשִׁ֔ים לְכֹל֙ חֵ֣יל פַּרְעֹ֔ה הַבָּאִ֥ים אַחֲרֵיהֶ֖ם בַּיָּ֑ם לֹֽא־נִשְׁאַ֥ר בָּהֶ֖ם עַד־אֶחָֽד׃בני ישראל המשיכו ללכת ביבשה בתוך הים, והמים היו להם כחומה מימינם ומשמאלם.
וּבְנֵ֧י יִשְׂרָאֵ֛ל הָלְכ֥וּ בַיַּבָּשָׁ֖ה בְּת֣וֹךְ הַיָּ֑ם וְהַמַּ֤יִם לָהֶם֙ חֹמָ֔ה מִֽימִינָ֖ם וּמִשְּׂמֹאלָֽם׃באותו יום ה' הציל את ישראל מיד מצרים. ישראל ראו את המצרים מתים על שפת הים.
וַיּ֨וֹשַׁע יְהוָ֜ה בַּיּ֥וֹם הַה֛וּא אֶת־יִשְׂרָאֵ֖ל מִיַּ֣ד מִצְרָ֑יִם וַיַּ֤רְא יִשְׂרָאֵל֙ אֶת־מִצְרַ֔יִם מֵ֖ת עַל־שְׂפַ֥ת הַיָּֽם׃ישראל ראו את הכוח הגדול שה' הפעיל נגד מצרים. העם ירא את ה', והם האמינו בה' ובמשה עבדו.
וַיַּ֨רְא יִשְׂרָאֵ֜ל אֶת־הַיָּ֣ד הַגְּדֹלָ֗ה אֲשֶׁ֨ר עָשָׂ֤ה יְהוָה֙ בְּמִצְרַ֔יִם וַיִּֽירְא֥וּ הָעָ֖ם אֶת־יְהוָ֑ה וַיַּֽאֲמִ֙ינוּ֙ בַּֽיהוָ֔ה וּבְמֹשֶׁ֖ה עַבְדּֽוֹ׃ (פ)Tanach with Ta'amei Hamikra · ניקוד וטעמי מקרא
ישראל חוזרים לחנות ליד הים
וַיְדַבֵּ֥ר יְהֹוָ֖ה אֶל־מֹשֶׁ֥ה לֵּאמֹֽר׃
דַּבֵּר֮ אֶל־בְּנֵ֣י יִשְׂרָאֵל֒ וְיָשֻׁ֗בוּ וְיַחֲנוּ֙ לִפְנֵי֙ פִּ֣י הַחִירֹ֔ת בֵּ֥ין מִגְדֹּ֖ל וּבֵ֣ין הַיָּ֑ם לִפְנֵי֙ בַּ֣עַל צְפֹ֔ן נִכְח֥וֹ תַחֲנ֖וּ עַל־הַיָּֽם׃
וְאָמַ֤ר פַּרְעֹה֙ לִבְנֵ֣י יִשְׂרָאֵ֔ל נְבֻכִ֥ים הֵ֖ם בָּאָ֑רֶץ סָגַ֥ר עֲלֵיהֶ֖ם הַמִּדְבָּֽר׃
וְחִזַּקְתִּ֣י אֶת־לֵב־פַּרְעֹה֮ וְרָדַ֣ף אַחֲרֵיהֶם֒ וְאִכָּבְדָ֤ה בְּפַרְעֹה֙ וּבְכָל־חֵיל֔וֹ וְיָדְע֥וּ מִצְרַ֖יִם כִּֽי־אֲנִ֣י יְהוָ֑ה וַיַּֽעֲשׂוּ־כֵֽן׃
פרעה רודף והעם נבהל
וַיֻּגַּד֙ לְמֶ֣לֶךְ מִצְרַ֔יִם כִּ֥י בָרַ֖ח הָעָ֑ם וַ֠יֵּהָפֵךְ לְבַ֨ב פַּרְעֹ֤ה וַעֲבָדָיו֙ אֶל־הָעָ֔ם וַיֹּֽאמרוּ֙ מַה־זֹּ֣את עָשִׂ֔ינוּ כִּֽי־שִׁלַּ֥חְנוּ אֶת־יִשְׂרָאֵ֖ל מֵעָבְדֵֽנוּ׃
וַיֶּאְסֹ֖ר אֶת־רִכְבּ֑וֹ וְאֶת־עַמּ֖וֹ לָקַ֥ח עִמּֽוֹ׃
וַיִּקַּ֗ח שֵׁשׁ־מֵא֥וֹת רֶ֙כֶב֙ בָּח֔וּר וְכֹ֖ל רֶ֣כֶב מִצְרָ֑יִם וְשָׁלִשִׁ֖ם עַל־כֻּלּֽוֹ׃
וַיְחַזֵּ֣ק יְהֹוָ֗ה אֶת־לֵ֤ב פַּרְעֹה֙ מֶ֣לֶךְ מִצְרַ֔יִם וַיִּרְדֹּ֕ף אַחֲרֵ֖י בְּנֵ֣י יִשְׂרָאֵ֑ל וּבְנֵ֣י יִשְׂרָאֵ֔ל יֹצְאִ֖ים בְּיָ֥ד רָמָֽה׃
וַיִּרְדְּפ֨וּ מִצְרַ֜יִם אַחֲרֵיהֶ֗ם וַיַּשִּׂ֤יגוּ אוֹתָם֙ חֹנִ֣ים עַל־הַיָּ֔ם כָּל־סוּס֙ רֶ֣כֶב פַּרְעֹ֔ה וּפָרָשָׁ֖יו וְחֵיל֑וֹ עַל־פִּי֙ הַֽחִירֹ֔ת לִפְנֵ֖י בַּ֥עַל צְפֹֽן׃
וּפַרְעֹ֖ה הִקְרִ֑יב וַיִּשְׂאוּ֩ בְנֵֽי־יִשְׂרָאֵ֨ל אֶת־עֵינֵיהֶ֜ם וְהִנֵּ֥ה מִצְרַ֣יִם ׀ נֹסֵ֣עַ אַחֲרֵיהֶ֗ם וַיִּֽירְאוּ֙ מְאֹ֔ד וַיִּצְעֲק֥וּ בְנֵֽי־יִשְׂרָאֵ֖ל אֶל־יְהוָֽה׃
וַיֹּאמְרוּ֮ אֶל־מֹשֶׁה֒ הַֽמִבְּלִ֤י אֵין־קְבָרִים֙ בְּמִצְרַ֔יִם לְקַחְתָּ֖נוּ לָמ֣וּת בַּמִּדְבָּ֑ר מַה־זֹּאת֙ עָשִׂ֣יתָ לָּ֔נוּ לְהוֹצִיאָ֖נוּ מִמִּצְרָֽיִם׃
הֲלֹא־זֶ֣ה הַדָּבָ֗ר אֲשֶׁר֩ דִּבַּ֨רְנוּ אֵלֶ֤יךָ בְמִצְרַ֙יִם֙ לֵאמֹ֔ר חֲדַ֥ל מִמֶּ֖נּוּ וְנַֽעַבְדָ֣ה אֶת־מִצְרָ֑יִם כִּ֣י ט֥וֹב לָ֙נוּ֙ עֲבֹ֣ד אֶת־מִצְרַ֔יִם מִמֻּתֵ֖נוּ בַּמִּדְבָּֽר׃
וַיֹּ֨אמֶר מֹשֶׁ֣ה אֶל־הָעָם֮ אַל־תִּירָאוּ֒ הִֽתְיַצְב֗וּ וּרְאוּ֙ אֶת־יְשׁוּעַ֣ת יְהוָ֔ה אֲשֶׁר־יַעֲשֶׂ֥ה לָכֶ֖ם הַיּ֑וֹם כִּ֗י אֲשֶׁ֨ר רְאִיתֶ֤ם אֶת־מִצְרַ֙יִם֙ הַיּ֔וֹם לֹ֥א תֹסִ֛יפוּ לִרְאֹתָ֥ם ע֖וֹד עַד־עוֹלָֽם׃
יְהוָ֖ה יִלָּחֵ֣ם לָכֶ֑ם וְאַתֶּ֖ם תַּחֲרִישֽׁוּן׃ (פ)
הים נבקע וישראל עוברים
וַיֹּ֤אמֶר יְהוָה֙ אֶל־מֹשֶׁ֔ה מַה־תִּצְעַ֖ק אֵלָ֑י דַּבֵּ֥ר אֶל־בְּנֵי־יִשְׂרָאֵ֖ל וְיִסָּֽעוּ׃
וְאַתָּ֞ה הָרֵ֣ם אֶֽת־מַטְּךָ֗ וּנְטֵ֧ה אֶת־יָדְךָ֛ עַל־הַיָּ֖ם וּבְקָעֵ֑הוּ וְיָבֹ֧אוּ בְנֵֽי־יִשְׂרָאֵ֛ל בְּת֥וֹךְ הַיָּ֖ם בַּיַּבָּשָֽׁה׃
וַאֲנִ֗י הִנְנִ֤י מְחַזֵּק֙ אֶת־לֵ֣ב מִצְרַ֔יִם וְיָבֹ֖אוּ אַחֲרֵיהֶ֑ם וְאִכָּבְדָ֤ה בְּפַרְעֹה֙ וּבְכָל־חֵיל֔וֹ בְּרִכְבּ֖וֹ וּבְפָרָשָֽׁיו׃
וְיָדְע֥וּ מִצְרַ֖יִם כִּי־אֲנִ֣י יְהוָ֑ה בְּהִכָּבְדִ֣י בְּפַרְעֹ֔ה בְּרִכְבּ֖וֹ וּבְפָרָשָֽׁיו׃
וַיִּסַּ֞ע מַלְאַ֣ךְ הָאֱלֹהִ֗ים הַהֹלֵךְ֙ לִפְנֵי֙ מַחֲנֵ֣ה יִשְׂרָאֵ֔ל וַיֵּ֖לֶךְ מֵאַחֲרֵיהֶ֑ם וַיִּסַּ֞ע עַמּ֤וּד הֶֽעָנָן֙ מִפְּנֵיהֶ֔ם וַיַּֽעֲמֹ֖ד מֵאַחֲרֵיהֶֽם׃
וַיָּבֹ֞א בֵּ֣ין ׀ מַחֲנֵ֣ה מִצְרַ֗יִם וּבֵין֙ מַחֲנֵ֣ה יִשְׂרָאֵ֔ל וַיְהִ֤י הֶֽעָנָן֙ וְהַחֹ֔שֶׁךְ וַיָּ֖אֶר אֶת־הַלָּ֑יְלָה וְלֹא־קָרַ֥ב זֶ֛ה אֶל־זֶ֖ה כָּל־הַלָּֽיְלָה׃
וַיֵּ֨ט מֹשֶׁ֣ה אֶת־יָדוֹ֮ עַל־הַיָּם֒ וַיּ֣וֹלֶךְ יְהוָ֣ה ׀ אֶת־הַ֠יָּם בְּר֨וּחַ קָדִ֤ים עַזָּה֙ כָּל־הַלַּ֔יְלָה וַיָּ֥שֶׂם אֶת־הַיָּ֖ם לֶחָרָבָ֑ה וַיִּבָּקְע֖וּ הַמָּֽיִם׃
וַיָּבֹ֧אוּ בְנֵֽי־יִשְׂרָאֵ֛ל בְּת֥וֹךְ הַיָּ֖ם בַּיַּבָּשָׁ֑ה וְהַמַּ֤יִם לָהֶם֙ חֹמָ֔ה מִֽימִינָ֖ם וּמִשְּׂמֹאלָֽם׃
וַיִּרְדְּפ֤וּ מִצְרַ֙יִם֙ וַיָּבֹ֣אוּ אַחֲרֵיהֶ֔ם כֹּ֚ל ס֣וּס פַּרְעֹ֔ה רִכְבּ֖וֹ וּפָרָשָׁ֑יו אֶל־תּ֖וֹךְ הַיָּֽם׃
וַֽיְהִי֙ בְּאַשְׁמֹ֣רֶת הַבֹּ֔קֶר וַיַּשְׁקֵ֤ף יְהוָה֙ אֶל־מַחֲנֵ֣ה מִצְרַ֔יִם בְּעַמּ֥וּד אֵ֖שׁ וְעָנָ֑ן וַיָּ֕הָם אֵ֖ת מַחֲנֵ֥ה מִצְרָֽיִם׃
וַיָּ֗סַר אֵ֚ת אֹפַ֣ן מַרְכְּבֹתָ֔יו וַֽיְנַהֲגֵ֖הוּ בִּכְבֵדֻ֑ת וַיֹּ֣אמֶר מִצְרַ֗יִם אָנ֙וּסָה֙ מִפְּנֵ֣י יִשְׂרָאֵ֔ל כִּ֣י יְהוָ֔ה נִלְחָ֥ם לָהֶ֖ם בְּמִצְרָֽיִם׃ (פ)
המים חוזרים ומצרים מובסים
וַיֹּ֤אמֶר יְהוָה֙ אֶל־מֹשֶׁ֔ה נְטֵ֥ה אֶת־יָדְךָ֖ עַל־הַיָּ֑ם וְיָשֻׁ֤בוּ הַמַּ֙יִם֙ עַל־מִצְרַ֔יִם עַל־רִכְבּ֖וֹ וְעַל־פָּרָשָֽׁיו׃
וַיֵּט֩ מֹשֶׁ֨ה אֶת־יָד֜וֹ עַל־הַיָּ֗ם וַיָּ֨שָׁב הַיָּ֜ם לִפְנ֥וֹת בֹּ֙קֶר֙ לְאֵ֣יתָנ֔וֹ וּמִצְרַ֖יִם נָסִ֣ים לִקְרָאת֑וֹ וַיְנַעֵ֧ר יְהוָ֛ה אֶת־מִצְרַ֖יִם בְּת֥וֹךְ הַיָּֽם׃
וַיָּשֻׁ֣בוּ הַמַּ֗יִם וַיְכַסּ֤וּ אֶת־הָרֶ֙כֶב֙ וְאֶת־הַפָּ֣רָשִׁ֔ים לְכֹל֙ חֵ֣יל פַּרְעֹ֔ה הַבָּאִ֥ים אַחֲרֵיהֶ֖ם בַּיָּ֑ם לֹֽא־נִשְׁאַ֥ר בָּהֶ֖ם עַד־אֶחָֽד׃
וּבְנֵ֧י יִשְׂרָאֵ֛ל הָלְכ֥וּ בַיַּבָּשָׁ֖ה בְּת֣וֹךְ הַיָּ֑ם וְהַמַּ֤יִם לָהֶם֙ חֹמָ֔ה מִֽימִינָ֖ם וּמִשְּׂמֹאלָֽם׃
וַיּ֨וֹשַׁע יְהוָ֜ה בַּיּ֥וֹם הַה֛וּא אֶת־יִשְׂרָאֵ֖ל מִיַּ֣ד מִצְרָ֑יִם וַיַּ֤רְא יִשְׂרָאֵל֙ אֶת־מִצְרַ֔יִם מֵ֖ת עַל־שְׂפַ֥ת הַיָּֽם׃
וַיַּ֨רְא יִשְׂרָאֵ֜ל אֶת־הַיָּ֣ד הַגְּדֹלָ֗ה אֲשֶׁ֨ר עָשָׂ֤ה יְהוָה֙ בְּמִצְרַ֔יִם וַיִּֽירְא֥וּ הָעָ֖ם אֶת־יְהוָ֑ה וַיַּֽאֲמִ֙ינוּ֙ בַּֽיהוָ֔ה וּבְמֹשֶׁ֖ה עַבְדּֽוֹ׃ (פ)
התמונה השלמה
הפרק, בקצרה
הפרק מתאר את המרדף של פרעה וצבאו אחרי בני ישראל, את המצוקה של העם מול הים, את בקיעת הים ואת חזרת המים על צבא מצרים. הוא מסתיים בכך שישראל רואים את ההצלה, יראים את ה' ומאמינים בו ובמשה עבדו.
ישראל חוזרים לחנות ליד הים
ה' מורה למשה להחזיר את בני ישראל ולחנות מול הים, ליד פי החירות ובעל צפון. פרעה אמור לחשוב שהעם מבולבל והמדבר סוגר עליו. ה' מודיע שיחזק את לב פרעה, שירדוף אחריהם, ושבאמצעות המפגש עם פרעה וצבאו מצרים ידעו שהוא ה'.
פרעה יוצא למרדף
כשנמסר לפרעה שהעם ברח, הוא ועבדיו מתחרטים על כך ששילחו את ישראל. פרעה יוצא למרדף עם שש מאות מרכבות מובחרות, עם שאר מרכבות מצרים ועם צבאו. המצרים משיגים את ישראל כשהם חונים ליד הים.
העם נבהל ומשה מבטיח הצלה
בני ישראל רואים את המצרים מתקרבים, מפחדים מאוד וצועקים אל ה'. הם מאשימים את משה שהוציא אותם למות במדבר ואומרים שהיה עדיף להמשיך לעבוד את מצרים. משה אומר להם לא לפחד, לעמוד ולראות את ישועת ה', ומבטיח שה' יילחם למענם.
הים נבקע וישראל עוברים
ה' מורה למשה לומר לעם להתקדם ולנטות את ידו על הים. מלאך האלוהים ועמוד הענן עוברים אל מאחורי מחנה ישראל ומפרידים בינו לבין מחנה מצרים. רוח מזרחית חזקה פועלת כל הלילה, המים נבקעים ובני ישראל עוברים ביבשה כשמים עומדים כחומה מימינם ומשמאלם. המצרים נכנסים אחריהם.
המים חוזרים על צבא מצרים
לקראת הבוקר ה' גורם למהומה במחנה מצרים ומקשה על תנועת מרכבותיהם. המצרים מבינים שה' נלחם למען ישראל ומנסים לברוח. משה נוטה שוב את ידו, הים חוזר למצבו ומכסה את המרכבות, הפרשים וכל צבא פרעה שנכנס לים. לא נשאר מהם אף אחד.
ישראל רואים את ההצלה
בני ישראל עוברים ביבשה בתוך הים וניצלים מיד מצרים. לאחר מכן הם רואים את המצרים מתים על שפת הים ואת הכוח הגדול שה' הפעיל נגד מצרים. העם ירא את ה' ומאמין בו ובמשה עבדו.
הפרק מסתיים כשהמרדף המצרי נעצר לחלוטין, בני ישראל ניצלים מן הצבא שרדף אחריהם, והתגובה שלהם היא יראה ואמונה בה' ובמשה.
מעבר לקריאה הראשונה
לימוד ועיון
מבחר ממקורות חז״ל, בהסבר עכשווי. דברי המקור המצוטטים מובחנים מן ההסבר; פירושי מפרשים מובאים בהמשך ובנפרד.
מדברי חז״ל
המכילתא דנה אם לשון הציווי מלמדת על הוראה לדורות
״כל מקום שנאמר לאמר ואמרת אליהם הרי זה לדורות״
מכילתא דרבי שמעון בן יוחאי מתעכבת על צורת הדיבור בתחילת הפרק ועל המילים שמלוות ציוויים בתורה. רבי שמעון בן יוחאי מציע כלל שלפיו כאשר נאמר גם "לאמר" וגם "ואמרת אליהם", הדבר מצביע על הוראה לדורות, ואילו מקום שחסר בו הניסוח הזה עשוי להיות הוראה לשעה בלבד. הדיון הוא מדרשי־הלכתי על ניסוחי התורה, ולא פירוש ישיר למסע אל הים. בפרק עצמו ה' אומר למשה לדבר אל בני ישראל ולשנות את מקום חנייתם. המכילתא משתמשת בלשון הפתיחה כדי לדון בשאלה רחבה יותר: מתי ציווי שנאמר למשה מיועד רק לאותו רגע ומתי הוא מלמד גם לדורות.
מכילתא דרבי שמעון בן יוחאי י״ד:א׳ ↗במדבר רבה מעניק לפי החירות משמעות מדרשית
״מַהוּ פִּי הַחִירֹת, מָקוֹם קָבוּעַ לִזְנוּת הָיָה״
במדבר רבה דורש את שם המקום פי החירות ומחבר אותו לנושא מוסרי שאינו מופיע בסיפור קריעת הים עצמו. לפי המדרש, למקום הייתה משמעות קודמת הקשורה לזנות, והוא קיבל את השם פי החירות מפני שבני ישראל נהגו בצניעות בזמן יציאתם ממצרים. זהו מדרש על שם המקום, ולא הפשט של שמות י״ד. בפרק עצמו פי החירות הוא נקודת ציון גאוגרפית שבה בני ישראל נדרשים לחנות, בין מגדול ובין הים ומול בעל צפון. אין בפרק מידע על משמעות מוסרית של שם המקום. לכן ההסבר של במדבר רבה צריך להישאר מיוחס למדרש.
במדבר רבה כ׳:כ״ג ↗המכילתא מציעה כמה הסברים ל״נבוכים הם בארץ״
״אין נבוכים אלא מטורפין כענין שנאמר״
מכילתא דרבי שמעון בן יוחאי מציעה כמה דרכים להבין את דברי פרעה, "נבוכים הם בארץ". אחת מהן מפרשת את "נבוכים" כמבולבלים או מטורפים, ואחרת כמעורבבים. בהמשך המקור מובאות גם דרשות נוספות שקושרות את המילים לאירועים אחרים ולמשמעויות שאינן עולות ישירות מן הפסוק. בפשט, פרעה צפוי לראות את בני ישראל כמי שאיבדו את דרכם ושנלכדו בין המדבר לבין הים. זה מתאים להמשך המשפט, "סגר עליהם המדבר". המכילתא מרחיבה את המילה ומציגה כמה אפשרויות מדרשיות, ולכן אין צורך לבחור את כולן כחלק מן הסיפור המקראי עצמו.
מכילתא דרבי שמעון בן יוחאי י״ד:ג׳ ↗בעקבות המפרשים
רש״י מסביר את הביטוי ״ביד רמה״
״ביד רמה. בִּגְבוּרָה גְּבוֹהָה וּמְפֻרְסֶמֶת:״
רש״י מפרש את הביטוי "ביד רמה" כתיאור של גבורה גלויה ומפורסמת. בני ישראל אינם מתוארים כאן כמי שמתגנבים או בורחים בסתר, אלא כמי שיוצאים באופן גלוי ובולט. הפירוש עוזר להבין את הניגוד שבפסוק: מצד אחד ה' מחזק את לב פרעה והוא יוצא לרדוף, ומצד אחר בני ישראל כבר יצאו ביד רמה. רש״י מבהיר את משמעות הביטוי המקראי בלי להוסיף אירוע חדש לסיפור.
רש״י על שמות 14:8:2 ↗רש״י דורש את לשון היחיד ״כל סוס פרעה״
״וְכִי סוּס אֶחָד הָיָה? מַגִּיד שֶׁאֵין כֻּלָּם חֲשׁוּבִין לִפְנֵי הַמָּקוֹם אֶלָּא כְּסוּס אֶחָד״
רש״י שם לב לכך שהפסוק אומר "כל סוס פרעה" בלשון יחיד, אף שברור מן הסיפור שמדובר בצבא גדול ובסוסים רבים. בעקבות המכילתא הוא דורש את הניסוח ואומר שכל כוחו של הצבא המצרי אינו נחשב לפני ה' אלא כסוס אחד. זו דרשה על צורת הלשון, ולא טענה שבפועל היה לפרעה סוס יחיד. בפשט, המצרים נכנסים אל הים עם סוסי פרעה, מרכבותיו ופרשיו. רש״י משתמש בלשון היחיד כדי להדגיש את חוסר המשקל של העוצמה המצרית מול הכוח האלוהי.
רש״י על שמות 14:23:1 ↗רמב״ן מסביר את הצעקה של משה שאינה מסופרת במפורש
״שֶׁהָיָה מֹשֶׁה צוֹעֵק וּמִתְפַּלֵּל, וְהוּא הַנָּכוֹן״
רמב״ן דן בקושי שבדברי ה' למשה, "מה תצעק אלי", משום שהפסוקים שלפני כן מספרים במפורש על צעקת בני ישראל אבל אינם מספרים שמשה צעק. הוא מביא הסבר שלפיו דברי ה' מכוונים למשה כנציג העם, אך מעדיף את דברי חז״ל שמשה עצמו התפלל וצעק אף שהכתוב לא סיפר זאת בנפרד. רמב״ן מסביר שמשה ידע שה' הבטיח להתכבד בפרעה, אבל עדיין לא ידע כיצד עליו לפעול כשהים לפניו והצבא המצרי משיג אותו. זהו פירוש מאוחר שממלא פער בסיפור; בפשט נשאר רק הדיבור הישיר של ה' למשה.
רמב״ן על שמות 14:15:1 ↗אבן עזרא מדגיש שהמצרים מכירים בפעולת ה' עוד לפני מותם
״והתברר דבר השם שאמר וידעו מצרים כי אני ה' לפני מותם:״
אבן עזרא מתמקד בדברי המצרים כאשר מרכבותיהם מתקשות לנוע: "אנוסה מפני ישראל כי ה' נלחם להם במצרים". הוא רואה במשפט הזה קיום של ההודעה המוקדמת שהמצרים ידעו כי הוא ה'. לפי פירושו, ההכרה הזאת מתרחשת עוד לפני מותם בים. הפשט אכן יוצר קשר ברור בין שני המקומות. בתחילת הפרק ה' אומר שמצרים ידעו מי הוא כאשר יתכבד בפרעה ובצבאו. בהמשך המצרים עצמם אומרים שה' נלחם למען ישראל נגדם. אבן עזרא מדגיש שההבנה מגיעה אליהם לפני שהמים חוזרים ומכסים את הצבא.
אבן עזרא על שמות 14:25:3 ↗