ה' מודיע למשה שמכה אחת נוספת תביא לכך שפרעה ישלח את בני ישראל ויגרש אותם ממצרים. העם מתבקש לבקש כלי כסף וזהב, ומשה מזהיר שבסביבות חצות ימות כל בכור במצרים, בעוד שבין מצרים לישראל תהיה הבחנה ברורה.
יא
10 פסוקיםתנ״ך לכולם · נאמן למקור. בעברית שכולם מבינים.
הפרק מודיע שהעימות עם פרעה עומד להגיע למכה האחרונה. ה' אומר למשה שלאחר המכה הזאת פרעה לא רק יסכים לשלח את בני ישראל, אלא יגרש אותם ממצרים. במקביל העם מתכונן ליציאה, ומשה מוסר אזהרה מפורשת על מות הבכורות.
א
פסוקים א–ג
המכה האחרונה והכנות העם
ה' מודיע למשה שעוד מכה אחת תבוא על פרעה ועל מצרים, ואחריה בני ישראל יגורשו מן הארץ. משה נדרש לבקש מן העם שיבקשו כלי כסף וכלי זהב. ה' נותן לישראל חן בעיני המצרים, ומשה נחשב לאדם גדול מאוד בעיני עבדי פרעה ובעיני העם.
ב
פסוקים ד–ח
האזהרה על מות הבכורות
משה מודיע שבסביבות חצות הלילה ה' יעבור בתוך מצרים. כל בכור במצרים ימות, מבכור פרעה ועד בכור השפחה, וגם בכורי הבהמות. במצרים תהיה זעקה חסרת תקדים, ואילו אצל בני ישראל יהיה שקט והבחנה ברורה. משה אומר שעבדי פרעה יבואו לבקש ממנו לצאת עם כל העם.
ג
פסוקים ט–י
הסירוב נמשך עד המכה האחרונה
ה' מזכיר למשה שפרעה לא יקשיב, וכך יתרבו המופתים במצרים. הפרק מסכם שמשה ואהרן כבר עשו את המופתים לפני פרעה, אך לבו נשאר חזק והוא עדיין אינו משלח את בני ישראל.
הפרק מסתיים רגע לפני ביצוע המכה שעליה משה הזהיר: מכת הבכורות, שאחריה פרעה עתיד לשלח את בני ישראל ממצרים.
מעבר לקריאה הראשונה
לימוד ועיון
מבחר ממקורות חז״ל, בהסבר עכשווי. דברי המקור המצוטטים מובחנים מן ההסבר; פירושי מפרשים מובאים בהמשך ובנפרד.
מדברי חז״ל
חז״לפסוקים א
הפסיקתא קושרת בין ההודעה על המכה האחרונה לבין זמן מכת הבכורות
״עוד נגע אחד [אביא] על [פרעה ועל] מצרים״
פסיקתא רבתי מחברת בין דבר ה' למשה על ״עוד נגע אחד״ לבין הודעת משה בהמשך הפרק שהמכה תתרחש ״כחצות הלילה״. המדרש מדגיש שהניסוח המדויק של שעת חצות נאמר בפי משה, ובהמשך מסופר שהמכה אכן באה בחצי הלילה.
זו קריאה מדרשית שמעניקה חשיבות מיוחדת לדבריו של משה. בפשט של פרק י״א, ה' מודיע שתבוא עוד מכה אחת, ומשה הוא שמוסר את האזהרה על הזמן ועל מות הבכורות. הפרק עצמו עדיין אינו מתאר את ביצוע המכה.
מכילתא דרבי ישמעאל מצטטת את ההוראה שבפרק שלנו ומחברת אותה במפורש למה שמסופר בפרק הבא: בני ישראל אכן עושים כדבר משה ומבקשים מן המצרים כלי כסף, כלי זהב ושמלות. מבחינת המדרש, הפסוק כאן הוא ההוראה והפסוק המאוחר יותר הוא ביצועה.
החיבור עוזר לראות שהבקשה בפרק י״א אינה פרט מבודד. היא חלק מן ההכנה המעשית ליציאה ממצרים. עם זאת, בפרק הנוכחי עדיין נמסרת רק ההוראה לבקש כלי כסף וכלי זהב.
דברים רבה אינו מפרש כאן ישירות את אירועי יציאת מצרים. הוא עוסק בהמשך חייו של משה ובתפילתו להיכנס לארץ, ובתוך הדיון מצטט את הפסוק מפרקנו שמתאר את משה כאדם גדול מאוד בארץ מצרים.
הציטוט משמש את המדרש כדוגמה למעמדו המיוחד של משה. בפשט של שמות י״א, הפסוק מתאר כיצד נתפס משה באותו שלב בעיני עבדי פרעה ובעיני העם, לצד העובדה שבני ישראל מצאו חן בעיני המצרים. אין צורך להוסיף לפסוק את שאר פרטי המדרש כדי להבין את הסיפור.
רש״י מתעכב על המילה ״נא״ שבציווי למשה. הוא מפרש אותה כלשון בקשה ומסביר שה' מבקש ממשה להקפיד שבני ישראל יבקשו את כלי הכסף והזהב. רש״י מחבר זאת להבטחה לאברהם שצאצאיו יצאו מן השעבוד ברכוש גדול.
זהו פירוש מאוחר שמקשר את הפסוק להבטחה מספר בראשית. בפשט של הפרק, משה נדרש לומר לעם לבקש כלי כסף וכלי זהב. רש״י מסביר מדוע הציווי מנוסח כאן בלשון בקשה מודגשת.
רש״י מפרש את הביטוי ״כל העם אשר ברגליך״ לא כתיאור גופני של מי שנמצא ממש ליד רגליו של משה, אלא ככינוי לאנשים שהולכים אחר דרכו והנהגתו. כך דברי משה מתארים את יציאת העם בהנהגתו.
בפשט, משה אומר לעבדי פרעה שהם עוד יבואו אליו, ישתחוו ויבקשו ממנו לצאת יחד עם כל העם שאיתו. רש״י מבהיר את המשמעות של הביטוי המקראי כדי שהקורא יבין שמדובר בעם ההולך בעקבות משה.
רמב״ן שם לב לכך שמשה אומר ״כחצות הלילה״ בלי לציין בפרק הזה באיזה תאריך או באיזה לילה תתרחש המכה. הוא מסביר שבשלב זה האזהרה לפרעה מתארת את השעה, אבל לא מוסרת לו עדיין את הלילה המסוים.
רמב״ן מחבר זאת להמשך הסיפור, שבו בני ישראל מקבלים פרטים מדויקים יותר על אותו לילה. זהו הסבר פרשני לרצף הפרקים. בפרק י״א עצמו אפשר לומר רק שמשה מודיע שהמכה תתרחש בסביבות חצות הלילה.
״וכל העם אשר. ברגליך. שהם ברשותך שאוליכם אל המקום שארצה כמו ויעל ברגליו.״
אבן עזרא מפרש את הביטוי ״העם אשר ברגליך״ כעם שנמצא תחת הנהגתו של משה ושאותו הוא יכול להוביל למקום שאליו עליו ללכת. גם כאן אין הכוונה למיקום פיזי ליד רגליו, אלא לקשר של הנהגה והליכה אחריו.
הפירוש מתאים להקשר: משה אומר שעבדי פרעה עצמם יבקשו ממנו לצאת, יחד עם כל העם שהולך בעקבותיו. לאחר מכן, אומר משה, הוא אכן יצא. אבן עזרא גם קושר את יציאתו בכעס לעימות החריף עם פרעה.