אלה שמות בני ישראל שהגיעו למצרים, יעקב ואנשיו ובתי משפחתו.
וְאֵ֗לֶּה שְׁמוֹת֙ בְּנֵ֣י יִשְׂרָאֵ֔ל הַבָּאִ֖ים מִצְרָ֑יְמָה אֵ֣ת יַעֲקֹ֔ב אִ֥ישׁ וּבֵית֖וֹ בָּֽאוּ׃שמות · פרק א׳
שמות פרק א'
רשימת בני ישראל והגעתם למצרים, שלב תחילת עבודת הכפייה, הפקודה להרג בנים ואי-ציות המיילדות, והתפתחות כוח בני ישראל לצד צו פרעה החדש.
להקשיב. להבין. להתחבר.
הפרק בקול
שמות א׳ · סיפור והסבר
הסיפור המלא, בהאזנה אחת.
ריחוף על פסוק מציג את המקור. במגע — לחיצה ממושכת או כפתור ״המקור״.
א–ז
שמות בני ישראל שעלו למצרים
ראובן, שמעון, לוי ויהודה.
רְאוּבֵ֣ן שִׁמְע֔וֹן לֵוִ֖י וִיהוּדָֽה׃יששכר, זבולון ובנימין.
יִשָּׂשכָ֥ר זְבוּלֻ֖ן וּבְנְיָמִֽן׃דן, נפתלי, גד ואשר.
דָּ֥ן וְנַפְתָּלִ֖י גָּ֥ד וְאָשֵֽׁר׃כל בני יעקב שירדו למצרים היו שבעים נפש, ויוסף היה במצרים.
וַֽיְהִ֗י כָּל־נֶ֛פֶשׁ יֹצְאֵ֥י יֶֽרֶךְ־יַעֲקֹ֖ב שִׁבְעִ֣ים נָ֑פֶשׁ וְיוֹסֵ֖ף הָיָ֥ה בְמִצְרָֽיִם׃על המילים
הביטוי יורדי ירך מתייחס לבני יעקב.
אז מת יוסף, כל אחיו וכל הדור ההוא.
וַיָּ֤מָת יוֹסֵף֙ וְכָל־אֶחָ֔יו וְכֹ֖ל הַדּ֥וֹר הַהֽוּא׃ובני ישראל שגשגו, רבו, התעצמו מאוד ומילאו את הארץ.
וּבְנֵ֣י יִשְׂרָאֵ֗ל פָּר֧וּ וַֽיִּשְׁרְצ֛וּ וַיִּרְבּ֥וּ וַיַּֽעַצְמ֖וּ בִּמְאֹ֣ד מְאֹ֑ד וַתִּמָּלֵ֥א הָאָ֖רֶץ אֹתָֽם׃ (פ)ח–יד
עבודת הכפייה בתוך מצרים
עלה מלך חדש על מצרים, אשר לא הכיר ביוסף.
וַיָּ֥קָם מֶֽלֶךְ־חָדָ֖שׁ עַל־מִצְרָ֑יִם אֲשֶׁ֥ר לֹֽא־יָדַ֖ע אֶת־יוֹסֵֽף׃על המילים
הפרשנות החזלית מציעה שייתכן שמדובר במלך חדש ממש או במלך שגזירותיו התחדשו.
ואמר לעמו: הנה עם בני ישראל רב ועצום ממנו.
וַיֹּ֖אמֶר אֶל־עַמּ֑וֹ הִנֵּ֗ה עַ֚ם בְּנֵ֣י יִשְׂרָאֵ֔ל רַ֥ב וְעָצ֖וּם מִמֶּֽנּוּ׃בואו נתחכם נגד עמדו, פן יתרבו ויהיה קשה, כי אם תפרוץ מלחמה והוא יוסיף גם על שונאינו, וילחם בנו ויעלה מן הארץ.
הָ֥בָה נִֽתְחַכְּמָ֖ה ל֑וֹ פֶּן־יִרְבֶּ֗ה וְהָיָ֞ה כִּֽי־תִקְרֶ֤אנָה מִלְחָמָה֙ וְנוֹסַ֤ף גַּם־הוּא֙ עַל־שֹׂ֣נְאֵ֔ינוּ וְנִלְחַם־בָּ֖נוּ וְעָלָ֥ה מִן־הָאָֽרֶץ׃על המילים
הצעת ה"תחכום" בפרשנותו של הרמב"ן היא דרך חכמה למניעת חמס ישיר.
ואת שרי מצרים מינו עליו כדי להעמיס עליו עבודות כפייה, והוא בנה ערי אחסון לפרעו, את פיתום ואת רעמסס.
וַיָּשִׂ֤ימוּ עָלָיו֙ שָׂרֵ֣י מִסִּ֔ים לְמַ֥עַן עַנֹּת֖וֹ בְּסִבְלֹתָ֑ם וַיִּ֜בֶן עָרֵ֤י מִסְכְּנוֹת֙ לְפַרְעֹ֔ה אֶת־פִּתֹ֖ם וְאֶת־רַעַמְסֵֽס׃על המילים
שרי מצרים הם ממונים על עבודת כפייה, וערי מִסְכְּנוֹת הן ערי אחסון.
וככל שיענו אותו, כך יתרבו וכך יפרצו, ויתעורר הזעם מול בני ישראל.
וְכַאֲשֶׁר֙ יְעַנּ֣וּ אֹת֔וֹ כֵּ֥ן יִרְבֶּ֖ה וְכֵ֣ן יִפְרֹ֑ץ וַיָּקֻ֕צוּ מִפְּנֵ֖י בְּנֵ֥י יִשְׂרָאֵֽל׃מצרים התיכה את בני ישראל בעבדות קשה.
וַיַּעֲבִ֧דוּ מִצְרַ֛יִם אֶת־בְּנֵ֥י יִשְׂרָאֵ֖ל בְּפָֽרֶךְ׃הם התישו את חייהם בעבודה קשה בייצור חומר ולבנים ובכל עבודה בשדה; את כל עבודתם שעשו שם במצרים.
וַיְמָרְר֨וּ אֶת־חַיֵּיהֶ֜ם בַּעֲבֹדָ֣ה קָשָׁ֗ה בְּחֹ֙מֶר֙ וּבִלְבֵנִ֔ים וּבְכָל־עֲבֹדָ֖ה בַּשָּׂדֶ֑ה אֵ֚ת כָּל־עֲבֹ֣דָתָ֔ם אֲשֶׁר־עָבְד֥וּ בָהֶ֖ם בְּפָֽרֶךְ׃טו–יט
פקודת המלך והמיילדות
אמר מלך מצרים למיילדות העבריות, שאחת שמה שפרה ואחרת שמה פועה.
וַיֹּ֙אמֶר֙ מֶ֣לֶךְ מִצְרַ֔יִם לַֽמְיַלְּדֹ֖ת הָֽעִבְרִיֹּ֑ת אֲשֶׁ֨ר שֵׁ֤ם הָֽאַחַת֙ שִׁפְרָ֔ה וְשֵׁ֥ם הַשֵּׁנִ֖ית פּוּעָֽה׃על המילים
הטקסט המקורי מציין ששמה של האחת הוא שפרה ושמה של השנייה הוא פועה; הניסוח המודרני שונה מעט מהמבנה התחבירי המקורי.
והוא אמר: כשתיוולדנה את העבריות ותראו אותן על האבנים, אם בן הוא - תהרגו אותו, ואם בת היא - תחיה.
וַיֹּ֗אמֶר בְּיַלֶּדְכֶן֙ אֶת־הָֽעִבְרִיּ֔וֹת וּרְאִיתֶ֖ן עַל־הָאָבְנָ֑יִם אִם־בֵּ֥ן הוּא֙ וַהֲמִתֶּ֣ן אֹת֔וֹ וְאִם־בַּ֥ת הִ֖יא וָחָֽיָה׃על המילים
הפנייה היא לעתיד (ביילדכן). 'וראיתן' מציין צפייה בתינוק לאחר הלידה.
המיילדות יראו את אלוהים ולא עשו כפי שדיבר אליהן מלך מצרים, והן הניחו לחיות את הילדים.
וַתִּירֶ֤אןָ הַֽמְיַלְּדֹת֙ אֶת־הָ֣אֱלֹהִ֔ים וְלֹ֣א עָשׂ֔וּ כַּאֲשֶׁ֛ר דִּבֶּ֥ר אֲלֵיהֶ֖ן מֶ֣לֶךְ מִצְרָ֑יִם וַתְּחַיֶּ֖יןָ אֶת־הַיְלָדִֽים׃מלך מצרים קרא למיילדות ואמר להן: מדוע עשיתן את הדבר הזה והנחיתן את הילדים לחיים?
וַיִּקְרָ֤א מֶֽלֶךְ־מִצְרַ֙יִם֙ לַֽמְיַלְּדֹ֔ת וַיֹּ֣אמֶר לָהֶ֔ן מַדּ֥וּעַ עֲשִׂיתֶ֖ן הַדָּבָ֣ר הַזֶּ֑ה וַתְּחַיֶּ֖יןָ אֶת־הַיְלָדִֽים׃על המילים
הפסוק המקורי מציין 'ותחינה את הילדים' (השארתם אותם בחיים).
והמיילדות אמרו לפרעה: כי העבריות לא כמו המצריות, הן חיות עוד בטרם תבוא אליהן המיילדת ותלד.
וַתֹּאמַ֤רְןָ הַֽמְיַלְּדֹת֙ אֶל־פַּרְעֹ֔ה כִּ֣י לֹ֧א כַנָּשִׁ֛ים הַמִּצְרִיֹּ֖ת הָֽעִבְרִיֹּ֑ת כִּֽי־חָי֣וֹת הֵ֔נָּה בְּטֶ֨רֶם תָּב֧וֹא אֲלֵהֶ֛ן הַמְיַלֶּ֖דֶת וְיָלָֽדוּ׃על המילים
במקור המילה חיות יכולה להיות תואר לעבריות או שם עצם (כפי שציין אבן עזרא). הטקסט המודרני שומר על לשון הרבים עבור המיילדות כפי שמופיע במקור.
כ–כב
תמורת כוח בני ישראל וצו פרעה
אלוהים בירך את המיילדות, והעם הלך ורב וגדל מאוד.
וַיֵּ֥יטֶב אֱלֹהִ֖ים לַֽמְיַלְּדֹ֑ת וַיִּ֧רֶב הָעָ֛ם וַיַּֽעַצְמ֖וּ מְאֹֽד׃כשהמיילדות יראו את אלוהים, נעשו להן בתים.
וַיְהִ֕י כִּֽי־יָֽרְא֥וּ הַֽמְיַלְּדֹ֖ת אֶת־הָאֱלֹהִ֑ים וַיַּ֥עַשׂ לָהֶ֖ם בָּתִּֽים׃על המילים
הטקסט שומר על עמימות המקור לגבי מי בנה את הבתים; הפירוש שהמיילדות בנו אותם או שהם נבנו עבורן נשמר ללא ייחוס פעולת הבנייה לאלוהים.
ואמר פרעה לכל עמו: כל הבן שייולד תשליכו אותו, וכל הבת תחיו.
וַיְצַ֣ו פַּרְעֹ֔ה לְכָל־עַמּ֖וֹ לֵאמֹ֑ר כָּל־הַבֵּ֣ן הַיִּלּ֗וֹד הַיְאֹ֙רָה֙ תַּשְׁלִיכֻ֔הוּ וְכָל־הַבַּ֖ת תְּחַיּֽוּן׃ (ס)על המילים
הניסוח המקורי של הצו הפרעה נשמר ללא צמצום. לפי רש"י, הצו זה כלל גם את הבנים המצרים.
Tanach with Ta'amei Hamikra · ניקוד וטעמי מקרא
א–ז
שמות בני ישראל שעלו למצרים
וְאֵ֗לֶּה שְׁמוֹת֙ בְּנֵ֣י יִשְׂרָאֵ֔ל הַבָּאִ֖ים מִצְרָ֑יְמָה אֵ֣ת יַעֲקֹ֔ב אִ֥ישׁ וּבֵית֖וֹ בָּֽאוּ׃
רְאוּבֵ֣ן שִׁמְע֔וֹן לֵוִ֖י וִיהוּדָֽה׃
יִשָּׂשכָ֥ר זְבוּלֻ֖ן וּבְנְיָמִֽן׃
דָּ֥ן וְנַפְתָּלִ֖י גָּ֥ד וְאָשֵֽׁר׃
וַֽיְהִ֗י כָּל־נֶ֛פֶשׁ יֹצְאֵ֥י יֶֽרֶךְ־יַעֲקֹ֖ב שִׁבְעִ֣ים נָ֑פֶשׁ וְיוֹסֵ֖ף הָיָ֥ה בְמִצְרָֽיִם׃
וַיָּ֤מָת יוֹסֵף֙ וְכָל־אֶחָ֔יו וְכֹ֖ל הַדּ֥וֹר הַהֽוּא׃
וּבְנֵ֣י יִשְׂרָאֵ֗ל פָּר֧וּ וַֽיִּשְׁרְצ֛וּ וַיִּרְבּ֥וּ וַיַּֽעַצְמ֖וּ בִּמְאֹ֣ד מְאֹ֑ד וַתִּמָּלֵ֥א הָאָ֖רֶץ אֹתָֽם׃ (פ)
ח–יד
עבודת הכפייה בתוך מצרים
וַיָּ֥קָם מֶֽלֶךְ־חָדָ֖שׁ עַל־מִצְרָ֑יִם אֲשֶׁ֥ר לֹֽא־יָדַ֖ע אֶת־יוֹסֵֽף׃
וַיֹּ֖אמֶר אֶל־עַמּ֑וֹ הִנֵּ֗ה עַ֚ם בְּנֵ֣י יִשְׂרָאֵ֔ל רַ֥ב וְעָצ֖וּם מִמֶּֽנּוּ׃
הָ֥בָה נִֽתְחַכְּמָ֖ה ל֑וֹ פֶּן־יִרְבֶּ֗ה וְהָיָ֞ה כִּֽי־תִקְרֶ֤אנָה מִלְחָמָה֙ וְנוֹסַ֤ף גַּם־הוּא֙ עַל־שֹׂ֣נְאֵ֔ינוּ וְנִלְחַם־בָּ֖נוּ וְעָלָ֥ה מִן־הָאָֽרֶץ׃
וַיָּשִׂ֤ימוּ עָלָיו֙ שָׂרֵ֣י מִסִּ֔ים לְמַ֥עַן עַנֹּת֖וֹ בְּסִבְלֹתָ֑ם וַיִּ֜בֶן עָרֵ֤י מִסְכְּנוֹת֙ לְפַרְעֹ֔ה אֶת־פִּתֹ֖ם וְאֶת־רַעַמְסֵֽס׃
וְכַאֲשֶׁר֙ יְעַנּ֣וּ אֹת֔וֹ כֵּ֥ן יִרְבֶּ֖ה וְכֵ֣ן יִפְרֹ֑ץ וַיָּקֻ֕צוּ מִפְּנֵ֖י בְּנֵ֥י יִשְׂרָאֵֽל׃
וַיַּעֲבִ֧דוּ מִצְרַ֛יִם אֶת־בְּנֵ֥י יִשְׂרָאֵ֖ל בְּפָֽרֶךְ׃
וַיְמָרְר֨וּ אֶת־חַיֵּיהֶ֜ם בַּעֲבֹדָ֣ה קָשָׁ֗ה בְּחֹ֙מֶר֙ וּבִלְבֵנִ֔ים וּבְכָל־עֲבֹדָ֖ה בַּשָּׂדֶ֑ה אֵ֚ת כָּל־עֲבֹ֣דָתָ֔ם אֲשֶׁר־עָבְד֥וּ בָהֶ֖ם בְּפָֽרֶךְ׃
טו–יט
פקודת המלך והמיילדות
וַיֹּ֙אמֶר֙ מֶ֣לֶךְ מִצְרַ֔יִם לַֽמְיַלְּדֹ֖ת הָֽעִבְרִיֹּ֑ת אֲשֶׁ֨ר שֵׁ֤ם הָֽאַחַת֙ שִׁפְרָ֔ה וְשֵׁ֥ם הַשֵּׁנִ֖ית פּוּעָֽה׃
וַיֹּ֗אמֶר בְּיַלֶּדְכֶן֙ אֶת־הָֽעִבְרִיּ֔וֹת וּרְאִיתֶ֖ן עַל־הָאָבְנָ֑יִם אִם־בֵּ֥ן הוּא֙ וַהֲמִתֶּ֣ן אֹת֔וֹ וְאִם־בַּ֥ת הִ֖יא וָחָֽיָה׃
וַתִּירֶ֤אןָ הַֽמְיַלְּדֹת֙ אֶת־הָ֣אֱלֹהִ֔ים וְלֹ֣א עָשׂ֔וּ כַּאֲשֶׁ֛ר דִּבֶּ֥ר אֲלֵיהֶ֖ן מֶ֣לֶךְ מִצְרָ֑יִם וַתְּחַיֶּ֖יןָ אֶת־הַיְלָדִֽים׃
וַיִּקְרָ֤א מֶֽלֶךְ־מִצְרַ֙יִם֙ לַֽמְיַלְּדֹ֔ת וַיֹּ֣אמֶר לָהֶ֔ן מַדּ֥וּעַ עֲשִׂיתֶ֖ן הַדָּבָ֣ר הַזֶּ֑ה וַתְּחַיֶּ֖יןָ אֶת־הַיְלָדִֽים׃
וַתֹּאמַ֤רְןָ הַֽמְיַלְּדֹת֙ אֶל־פַּרְעֹ֔ה כִּ֣י לֹ֧א כַנָּשִׁ֛ים הַמִּצְרִיֹּ֖ת הָֽעִבְרִיֹּ֑ת כִּֽי־חָי֣וֹת הֵ֔נָּה בְּטֶ֨רֶם תָּב֧וֹא אֲלֵהֶ֛ן הַמְיַלֶּ֖דֶת וְיָלָֽדוּ׃
כ–כב
תמורת כוח בני ישראל וצו פרעה
וַיֵּ֥יטֶב אֱלֹהִ֖ים לַֽמְיַלְּדֹ֑ת וַיִּ֧רֶב הָעָ֛ם וַיַּֽעַצְמ֖וּ מְאֹֽד׃
וַיְהִ֕י כִּֽי־יָֽרְא֥וּ הַֽמְיַלְּדֹ֖ת אֶת־הָאֱלֹהִ֑ים וַיַּ֥עַשׂ לָהֶ֖ם בָּתִּֽים׃
וַיְצַ֣ו פַּרְעֹ֔ה לְכָל־עַמּ֖וֹ לֵאמֹ֑ר כָּל־הַבֵּ֣ן הַיִּלּ֗וֹד הַיְאֹ֙רָה֙ תַּשְׁלִיכֻ֔הוּ וְכָל־הַבַּ֖ת תְּחַיּֽוּן׃ (ס)
התמונה השלמה
הפרק, בקצרה
פרק זה מתאר את הגעת בני יעקב למצרים, את תחילת עבודת הכפייה בערים מסים ומסכנות, את פקודת המלך להרג הבנים ואת מעשה המיילדות, וכן את התפתחות כוח בני ישראל והצו החדש של פרעה.
פסוקים א–ז
שמות בני ישראל שעלו למצרים
רשימת שמות בני ישראל שעלו למצרים עם יעקב, הכוללת את ראובן, שמעון, לוי, יהודה, יששכר, זבולון, בנימין, דן, נפתלי, גד ואשר. כל יוצאי ירך יעקב היו שבעים נפש, כאשר יוסף היה כבר במצרים. לאחר מכן מת יוסף, אחיו וכל הדור ההוא, ואת בני ישראל פרינו ורבו מאוד עד שמלאה הארץ.
פסוקים ח–יד
עבודת הכפייה בתוך מצרים
מלך חדש על מצרים, שלא הכיר את יוסף, רואה את רבבות בני ישראל וחושש מעוצמתם. כדי למנוע התרבותם או התקוממותם, הציב עליהם שרי מצרים סיבלאות למען ענותם, וניצבו ערי מסכנות (פתום ורעמסס) לבנייה עבור פרעה. ככל שהמצרים ענו את בני ישראל, כך הם רבנו ופרצו. המצרים עבדו את בני ישראל בפרך, והמרירו את חייהם בעבודה קשה בחומר, בלבנים ובכל עבודה בשדה.
פסוקים טו–יט
פקודת המלך והמיילדות
מלך מצרים מצווה את המיילדות העבריות, שפרה ופועה, להמית כל בן עברי שנולד לאחר ראייתו על האבנים, ולהשאיר בחיים רק בנות. המיילדות יראות אלוהים ואינן מבצעות את פקודת המלך. כאשר מלך מצרים שואל אותן מדוע עשו כן, הן משיבות כי העבריות חיות בפריון רב לפני בוא המיילדת.
פסוקים כ–כב
תמורת כוח בני ישראל וצו פרעה
העמים בבני ישראל מתרבים ומתעצמים, וזאת בזכות טוב לבן של המיילדות אשר יראו את אלוהים ובנו להן בתים. בעקבות זאת, פרעה מצווה על כל עמו: כל הבן היליד היורה ישליכו, ואת הבת יחיו.
הפרק מסתיים בתיאור הצו החדש של פרעה, הממשיך את התפתחות המצב מול בני ישראל.
מעבר לקריאה הראשונה
לימוד ועיון
מבחר ממקורות חז״ל, בהסבר עכשווי. דברי המקור המצוטטים מובחנים מן ההסבר; פירושי מפרשים מובאים בהמשך ובנפרד.
מדברי חז״ל
פרשנות חז"ל על משמעות המלך החדש: ממש או חדש גזירותיו
״חדש ממש וחד אמר שנתחדשו גזירותיו״
לגבי הפסוק "ויקם מלך חדש", קיימות שתי פרשנויות בחז"ל: רב טוען כי מדובר במלך חדש לגמרי, בעוד שמואל סבר כי הכוונה למלך שהתחדשו גזירותיו. הנימוק למלך חדש ממש הוא לשון הכתוב, ואילו הטענה להתחדשות גזירות מבוססת על היעדר ציון מותו או חילופי המלוכה. פרשנות זו עוזרת לקורא להבין את המשמעות המדויקת של המושג "חדש" בטקסט המקראי. היא מבהירה כי קיימת אי-ודאות בין מלך שהגיע לשלטון בפועל לבין מלך ששינה את מדיניותו, ומציגה את הקושי בביאור המילה "חדש" כפי שעולה מתוך הפסוק עצמו.
תלמוד בבלי, סוטה יא ע״א · קטע 6 ↗משמעות שמה של שפרה לפי חז"ל
״שפרה זו יוכבד ולמה נקרא שמה שפרה שמשפרת את הולד״
חז"ל בתלמוד הבבלי מפרשים את שמה של המיילדת שפרה באופן שבו היא משפרת את הולד. לפי פירוש זה, שמה מבטא את תפקידה או את התוצאה של מעשיה, שכן היא שמשפרת את הצאצאים, ובתקופתה שפרו ורבו בני ישראל. פירוש זה עוזר לקורא להבין את הקשר שבין שמות המיילדות לבין המציאות המתוארת בפסוקים; כך ששמה של שפרה אינו רק מזהה, אלא מקשר בין זהותה לבין התוצאה של פעולתה להצלת הילדים, כפי שמעיד המדרש על שפירת הצאצאים בימיה.
תלמוד בבלי, סוטה יא ע״ב · קטע 12 ↗פירוש המילדות עשו בתים כבתי כהונה ולויה
״בתי כהונה ולויה״
פרשנות חז"ל בתלמוד הבבלי מפרשת את ה"בתים" שהעניק אלוהים למיילדות כבתי כהונה ולויה. רב ושמואל חלקו בדעתם: אחד סבר שמדובר בבתי כהונה ולויה (כמו אהרן ומשה), ואחר סבר שמדובר בבתי מלכות (כמו דוד), תוך הבאת ראיות מפסוקי דברי הימים ושמואל. פירוש זה מסייע לקורא להבין כי מעבר למשמעות הפשטית של בנייה גשמית, הדרגה האלוקית למיילדות מלווה בשינוי מעמד ובהקמה של מוסדות רוחניים או מלכותיים, כפי שמשתקף בשינוי הפירוש של המילה "בתים" מבתים פיזיים לבתי כהונה או מלכות.
תלמוד בבלי, סוטה יא ע״ב · קטע 22 ↗בעקבות המפרשים
משמעות מניית שמות בני ישראל בחיים ובמותם לפי רש"י
״ואלה שמות בני ישראל. אַעַ"פִּ שֶׁמְּנָאָן בְּחַיֵּיהֶם בִּשְׁמוֹתָם,״
רש"י מפרש כי פירוט שמות בני ישראל נועד להודיע את חבותם וזיכרונם, גם אם בחיים הם נמנו בשמותיהם וגם אם במותם הם נמנים בשמותיהם. לפי פרשנות זו, שמותיהם נשמרים כמשל לכוכבים, אשר מוציאים ומכניסים את צבאות השמיים במספר ובשם. פרשנות זו עוזרת לקורא להבין את הקשר שבין פירוט השמות בפתח הפרק לבין המושג של שמיטה וזכרון נצחי. היא מבהירה כי הדיוק בשמות אינו רק רישום היסטורי, אלא ביטוי למעמדם של בני ישראל כחלק מסדר קיומי קבוע ובלתי משתנה, בדומה למסד כוכבי.
רש״י על שמות א, א ↗הטלת עבודת כפייה וסבל בדרכי חכמה ומעשה מסים
״אָמַר שֶׁיַּעֲשׂוּ דֶּרֶךְ חָכְמָה שֶׁלֹּא יַרְגִּישׁוּ יִשְׂרָאֵל כִּי בְּאֵיבָה יַעֲשׂוּ בָּהֶם,״
על פי הרמב"ן, המנהיגים בירחו דרך תחבולה כדי למנוע מאת פרעה להשתמש בכוח צבאי בגלוי נגד בני ישראל. בדרך זו, המעמסה הכבדה של עבודת הכפייה והמס נועדה להכביד על העם בדרכי ערמומיות, כך שלא יורגשו המעשים בברוטליות ובאלימות בולטת שעלולה להוביל למלחמה גדולה. הפרשנות מסייעת להבין את המניע מאחורי הטלת המסים ועבודת הכפייה בערים כפי שמתואר בפסוקים. לפי הרמב"ן, שימוש בטכניקה זו נועד להעלות מסים בדרכי ערמומיות, בדומה למנהג הגרים בארץ, כדי להימנע מעימות צבאי ישיר ומלחמה מפורשת מול עם רב ועצום.
רמב״ן על שמות א, י ↗פירוש אבן עזרא על המילה "חיות" בפסוק יט
״כי חיות והוא הנכון״
אבן עזרא מפרש את המילה "חיות" בפסוק כתיאור מצב המיילדות, שכן העבריות הן חיות (במובן של פעילות) בטרם הגעת המיילדת. הוא מציין כי הפירוש הנכון הוא שהן חיות, בדומה לפועל המתאר פעולה מתמשכת, ודוחה אפשרויות דקדוקיות אחרות המפרשות את המילה כשם עצם. פירוש זה מסייע לקורא להבין את המבנה הדקדוקי של המילה "חיות" בפסוק, תוך הבחנה בין תפקידה כתואר למצב המיילדות לבין אפשרות דקדוקית אחרת לפרש את המילה כשם עצם, כפי שמציין אבן עזרא.
אבן עזרא על שמות א, יט ↗גזירת פרעה על כל הבנים כפי שפורשה רש״י
״שֶׁנֶּאֱמַר כָּל הַבֵּן הַיִּלּוֹד, וְלֹא נֶאֱמַר הַיִּלּוֹד לָעִבְרִים;״
לפי רש"י, פרעה גזר את איסור השלכת הבנים גם על המצרים ביום שנולד משה; זאת משום שהמיילדות ראו כי גורלו של התינוד הוא ללכת למים, ולכן התפרשו דברי הצו על כל הבנים בליבד, ללא הבחנה בין עברים למצרים. הפרשנות עוזרת להבין כי לפי רש"י, התקבל הפירוש של "כל הבן" ככולל גם מצרים, כיוון שהצו לא הבחין בין עברים למצרים, וזאת בעקבות התצפית של המיילדות על גורלו של משה המצפה למים.
רש״י על שמות א, כב ↗