תורה›שמות›פרק א׳

שמות · פרק א׳

בני ישראל מתרבים במצרים ופרעה מתחיל לשעבד אותם

מלך מצרים מטיל על בני ישראל עבודות כפייה ומצווה להרוג את הבנים שנולדים. המיילדות אינן מצייתות ומשאירות את הילדים בחיים.

22 פסוקיםתנ״ך לכולם · נאמן למקור. בעברית שכולם מבינים.

להקשיב. להבין. להתחבר.

הפרק בקול

שמות א׳ · סיפור והסבר

הסיפור המלא, בהאזנה אחת.

הורדת ההקלטה
תצוגה

ריחוף על פסוק מציג את המקור. במגע — לחיצה ממושכת או כפתור ״המקור״.

א–ז

משפחת יעקב גדלה לעם במצרים

א

אלה שמות בני ישראל שבאו למצרים עם יעקב. כל אחד מהם בא עם משפחתו:

על המילים

ישראל הוא שמו הנוסף של יעקב. כאן הכוונה לבניו; בהמשך הפרק, הביטוי ״בני ישראל״ מתייחס לעם שצמח ממשפחתו.

ב

ראובן, שמעון, לוי ויהודה;

ג

יששכר, זבולון ובנימין;

ד

דן ונפתלי, גד ואשר.

ה

מספרם הכולל של צאצאי יעקב היה שבעים. יוסף כבר היה במצרים.

ו

יוסף מת, וגם כל אחיו וכל בני אותו דור מתו.

ז

לבני ישראל נולדו ילדים רבים. הם התרבו בקצב מהיר, נעשו רבים וחזקים מאוד מאוד, והארץ התמלאה בהם.

ח–יד

המלך החדש מטיל עבודות כפייה

ח

במצרים עלה לשלטון מלך חדש, שלא הכיר את יוסף.

על המילים

חז״ל נחלקו אם זה היה מלך אחר או אותו מלך ששינה את גזרותיו. המחלוקת מוסברת בלשונית הלימוד.

ט

הוא אמר לעמו: ״תראו, בני ישראל הם עם גדול וחזק יותר מאיתנו.

י

בואו נפעל נגדם בתחבולה, כדי שלא יתרבו. אחרת, אם תפרוץ מלחמה, הם עלולים להצטרף לאויבים שלנו, להילחם בנו ולעזוב את הארץ.״

על המילים

״ועלה מן הארץ״ מובן כאן כעזיבת מצרים. בלשונית הלימוד מובאות גם דרכים אחרות שבהן פירשו את הביטוי.

יא

המצרים מינו על בני ישראל ממונים על עבודות כפייה, כדי לענות אותם בעומס העבודה. בני ישראל בנו לפרעה את פיתום ואת רעמסס, ערים ששימשו לאחסון אספקה.

על המילים

״מס״ כאן הוא חובת עבודה לשלטון, ולא רק תשלום כספי.

יב

אבל ככל שעינו את בני ישראל, כך הם התרבו והתפשטו, והמצרים חשו אימה מפניהם.

על המילים

״ויקוצו״ מתאר רתיעה קשה; אפשר להבינו גם כתחושת מיאוס וסלידה.

יג

המצרים העבידו את בני ישראל בעבודה קשה ואכזרית.

יד

הם הפכו את חייהם למרים בעבודה קשה בחומר ובלבנים ובכל סוגי העבודה בשדה. בכל העבודות האלה העבידו אותם בקשיחות ובאכזריות.

על המילים

״חומר״ כאן הוא חומר הבנייה ששימש לעבודה בלבנים.

טו–כא

שפרה ופועה משאירות את הילדים בחיים

טו

מלך מצרים פנה אל המיילדות העבריות. לאחת קראו שפרה ולשנייה פועה.

על המילים

יש המפרשים שמדובר במיילדות שהיו בעצמן עבריות, ויש המפרשים שהן המיילדות שטיפלו בנשים העבריות.

טז

הוא אמר: ״כשאתן עוזרות לנשים העבריות ללדת, בדקו את התינוק בזמן הלידה, על מושב הלידה. אם זה בן, הרגו אותו. אם זאת בת, השאירו אותה בחיים.״

על המילים

״האובניים״ מתפרשות כאן כמושב או כמתקן ששימש בלידה.

יז

אבל המיילדות יראו את אלוהים, לא עשו את מה שמלך מצרים ציווה עליהן, והשאירו את הילדים בחיים.

על המילים

יראת אלוהים היא יחס של כבוד ומחויבות כלפיו, הכולל חשש לפעול בניגוד לרצונו.

יח

מלך מצרים זימן את המיילדות ושאל אותן: ״למה עשיתן את זה והשארתן את הילדים בחיים?״

יט

המיילדות ענו לפרעה: ״הנשים העבריות אינן כמו הנשים המצריות. הן חזקות ומלאות כוח חיים, וכבר יולדות לפני שהמיילדת מגיעה אליהן.״

על המילים

״חיות״ מתפרש כאן כבעלות כוח חיים, בהתאם להסבר אבן עזרא שבמקורות הלימוד. הדברים מובאים כתשובת המיילדות לפרעה.

כ

אלוהים עשה טוב למיילדות, ובני ישראל המשיכו להתרבות והתחזקו מאוד.

כא

מכיוון שהמיילדות יראו את אלוהים, הוא הקים להן בתים.

על המילים

״בתים״ יכול לציין כאן משפחות והמשכיות משפחתית. חז״ל פירשו את הביטוי כשושלות של כהונה ולוויה או של מלכות; פירושיהם מובאים בלשונית הלימוד.

כב

פרעה מצווה על כל עמו להשליך את הבנים ליאור

כב

פרעה ציווה על כל עמו: ״כל בן שנולד תשליכו ליאור, וכל בת תשאירו בחיים.״

על המילים

היאור הוא נהר הנילוס. הציווי מופיע בהקשר של הפגיעה בבני ישראל, אך אינו אומר במפורש ״כל בן עברי״. רש״י, בעקבות חז״ל, מפרש שבשלב מסוים הוא כלל גם בנים מצרים.

נאמנות שמאפשרת בדיקה

על הנוסח ועל העריכה

נוסח המקרא בפרק זה מבוסס על Tanach with Ta'amei Hamikra. נשמרים האותיות, הניקוד, הטעמים וסדר הפסוקים של המהדורה שנבחרה. סימני פרשה מוצגים בנפרד מן הפסוק.

הנוסח העכשווי הוא עיבוד מסייע להבנה. ההערות מציינות ביטויים שנשמרו והכרעות ניסוח. התקציר, ההסברים וכותרות היחידות הם תוספות עריכה.

מהדורת העיון הראשונה נוסחה בסיוע בינה מלאכותית. היא פתוחה להגהה ולתיקון ואינה נושאת הסכמה רבנית. נוסח המקרא הוא נקודת הייחוס לבחינת כל שינוי.

למהדורת המקור ↗

גרסת פרק 54 · מקור שנקלט בתאריך 2026-09-24

נוסח המקרא