בתשע עשרה ביום שלוש עשרה לחודש אדר, היום שבו המלך וצו המלך הגיעו לביצוע, היום שבו האויבים של היהודים קיוו לשלוט בהם, המצב התהפך והיהודים שלטו במי שרצו להשמיד אותם.
וּבִשְׁנֵים֩ עָשָׂ֨ר חֹ֜דֶשׁ הוּא־חֹ֣דֶשׁ אֲדָ֗ר בִּשְׁלוֹשָׁ֨ה עָשָׂ֥ר יוֹם֙ בּ֔וֹ אֲשֶׁ֨ר הִגִּ֧יעַ דְּבַר־הַמֶּ֛לֶךְ וְדָת֖וֹ לְהֵעָשׂ֑וֹת בַּיּ֗וֹם אֲשֶׁ֨ר שִׂבְּר֜וּ אֹיְבֵ֤י הַיְּהוּדִים֙ לִשְׁל֣וֹט בָּהֶ֔ם וְנַהֲפ֣וֹךְ ה֔וּא אֲשֶׁ֨ר יִשְׁלְט֧וּ הַיְּהוּדִ֛ים הֵ֖מָּה בְּשֹׂנְאֵיהֶֽם׃אסתר · פרק ט׳
התהפכות הגורל וקיום מצוות הפורים
היהודים מתגוננים מפני האויבים ביום שלוש עשרה לאדר, מנצחים בשושן ובמדינות נוספות, ומקיימים את חגיגת הפורים.
להקשיב. להבין. להתחבר.
הפרק בקול
אסתר ט׳ · סיפור והסבר
גרסת ההאזנה בהכנה. הנגן יופיע כאן כשהיא תהיה מוכנה.
ריחוף על פסוק מציג את המקור. במגע — לחיצה ממושכת או כפתור ״המקור״.
א–ד
התהפכות הגורל ביום שלוש עשרה לאדר
היהודים התאספו בערים שלהם בכל מדינות המלך אחשוורוש כדי לתקוף את אלו שביקשו להרע להם, ואף איש לא עמד מולם כי הפחד שלהם נפל על כל העמים.
נִקְהֲל֨וּ הַיְּהוּדִ֜ים בְּעָרֵיהֶ֗ם בְּכָל־מְדִינוֹת֙ הַמֶּ֣לֶךְ אֳחַשְׁוֵר֔וֹשׁ לִשְׁלֹ֣חַ יָ֔ד בִּמְבַקְשֵׁ֖י רָֽעָתָ֑ם וְאִישׁ֙ לֹא־עָמַ֣ד לִפְנֵיהֶ֔ם כִּֽי־נָפַ֥ל פַּחְדָּ֖ם עַל־כָּל־הָעַמִּֽים׃כל שרי המדינות, האחשים דרפרנים, הפוחים ועובדי המלך תמכו ביהודים, כי הפחד ממרדכי נפל עליהם.
וְכָל־שָׂרֵ֨י הַמְּדִינ֜וֹת וְהָאֲחַשְׁדַּרְפְּנִ֣ים וְהַפַּח֗וֹת וְעֹשֵׂ֤י הַמְּלָאכָה֙ אֲשֶׁ֣ר לַמֶּ֔לֶךְ מְנַשְּׂאִ֖ים אֶת־הַיְּהוּדִ֑ים כִּֽי־נָפַ֥ל פַּֽחַד־מָרְדֳּכַ֖י עֲלֵיהֶֽם׃כי מרדכי היה גדול מאוד בבית המלך, והידיעה שהוא אדם גדול וחשוב הופצה בכל המדינות.
כִּֽי־גָ֤דוֹל מָרְדֳּכַי֙ בְּבֵ֣ית הַמֶּ֔לֶךְ וְשָׁמְע֖וֹ הוֹלֵ֣ךְ בְּכָל־הַמְּדִינ֑וֹת כִּֽי־הָאִ֥ישׁ מָרְדֳּכַ֖י הוֹלֵ֥ךְ וְגָדֽוֹל׃ (פ)ה–ח
ניצחון היהודים בשושן
היהודים הכהו את כל אויביהם בחרב, בחיסול ובהשמדה, ועשו בשונאיהם כרצונם.
וַיַּכּ֤וּ הַיְּהוּדִים֙ בְּכָל־אֹ֣יְבֵיהֶ֔ם מַכַּת־חֶ֥רֶב וְהֶ֖רֶג וְאַבְדָ֑ן וַיַּֽעֲשׂ֥וּ בְשֹׂנְאֵיהֶ֖ם כִּרְצוֹנָֽם׃בשושן הבירה הרגו היהודים חמש מאות איש.
וּבְשׁוּשַׁ֣ן הַבִּירָ֗ה הָרְג֤וּ הַיְּהוּדִים֙ וְאַבֵּ֔ד חֲמֵ֥שׁ מֵא֖וֹת אִֽישׁ׃הם הרגו את פרשנדתא, את דלפון ואת אספתא.
וְאֵ֧ת ׀ פַּרְשַׁנְדָּ֛תָא וְאֵ֥ת ׀ דַּֽלְפ֖וֹן וְאֵ֥ת ׀ אַסְפָּֽתָא׃הם הרגו גם את פורתא, את אדליה ואת ארידתא.
וְאֵ֧ת ׀ פּוֹרָ֛תָא וְאֵ֥ת ׀ אֲדַלְיָ֖א וְאֵ֥ת ׀ אֲרִידָֽתָא׃ט–יב
ההרוגים בשושן ודרישת אסתר
וגם את פרמשתא, ואת אריסאי, ואת ארידי, ואת וזתא.
וְאֵ֤ת ׀ פַּרְמַ֙שְׁתָּא֙ וְאֵ֣ת ׀ אֲרִיסַ֔י וְאֵ֥ת ׀ אֲרִדַ֖י וְאֵ֥ת ׀ וַיְזָֽתָא׃עשרת בני המן בן המדתא, או אויב היהודים, נהרגו, אבל הם לא לקחו שום דבר מהבזות.
עֲ֠שֶׂרֶת בְּנֵ֨י הָמָ֧ן בֶּֽן־הַמְּדָ֛תָא צֹרֵ֥ר הַיְּהוּדִ֖ים הָרָ֑גוּ וּבַ֨בִּזָּ֔ה לֹ֥א שָׁלְח֖וּ אֶת־יָדָֽם׃באותו היום הגיע למלך רשימת ההרוגים בשושן העיר.
בַּיּ֣וֹם הַה֗וּא בָּ֣א מִסְפַּ֧ר הַֽהֲרוּגִ֛ים בְּשׁוּשַׁ֥ן הַבִּירָ֖ה לִפְנֵ֥י הַמֶּֽלֶךְ׃ (ס)המלך אמר לאסתר המלכה בשושן העיר: "היהודים נהרגו ואבדת חמש מאות איש ועוד עשרת בני המן בשאר מחוזות המלך. מה עשו? ומה בקשתך ומה דרישתך הנוספת, וזה יינתן לך."
וַיֹּ֨אמֶר הַמֶּ֜לֶךְ לְאֶסְתֵּ֣ר הַמַּלְכָּ֗ה בְּשׁוּשַׁ֣ן הַבִּירָ֡ה הָרְגוּ֩ הַיְּהוּדִ֨ים וְאַבֵּ֜ד חֲמֵ֧שׁ מֵא֣וֹת אִ֗ישׁ וְאֵת֙ עֲשֶׂ֣רֶת בְּנֵֽי־הָמָ֔ן בִּשְׁאָ֛ר מְדִינ֥וֹת הַמֶּ֖לֶךְ מֶ֣ה עָשׂ֑וּ וּמַה־שְּׁאֵֽלָתֵךְ֙ וְיִנָּ֣תֵֽן לָ֔ךְ וּמַה־בַּקָּשָׁתֵ֥ךְ ע֖וֹד וְתֵעָֽשׂ׃יג–טז
הגנה על היהודים והניצחון על האויבים
אסתר אמרה: אם המלך ירצה, הוא יוכל לתת גם מחר ליהודים שנמצאים בשושן לבצע את מה שנעשה היום, וגם את עשרת בני המן לתלות על העץ.
וַתֹּ֤אמֶר אֶסְתֵּר֙ אִם־עַל־הַמֶּ֣לֶךְ ט֔וֹב יִנָּתֵ֣ן גַּם־מָחָ֗ר לַיְּהוּדִים֙ אֲשֶׁ֣ר בְּשׁוּשָׁ֔ן לַעֲשׂ֖וֹת כְּדָ֣ת הַיּ֑וֹם וְאֵ֛ת עֲשֶׂ֥רֶת בְּנֵֽי־הָמָ֖ן יִתְל֥וּ עַל־הָעֵֽץ׃המלך אמר שכן, והציווי ניתן בשושן, ועשרת בני המן נתלו.
וַיֹּ֤אמֶר הַמֶּ֙לֶךְ֙ לְהֵֽעָשׂ֣וֹת כֵּ֔ן וַתִּנָּתֵ֥ן דָּ֖ת בְּשׁוּשָׁ֑ן וְאֵ֛ת עֲשֶׂ֥רֶת בְּנֵֽי־הָמָ֖ן תָּלֽוּ׃היהודים שהיו בשושן התאספו גם ביום ארבעה עשר לחודש אדר, והרגו בשושן שלוש מאות איש, ולא לקחו דבר בשבי.
וַיִּֽקָּהֲל֞וּ היהודיים [הַיְּהוּדִ֣ים] אֲשֶׁר־בְּשׁוּשָׁ֗ן גַּ֠ם בְּי֣וֹם אַרְבָּעָ֤ה עָשָׂר֙ לְחֹ֣דֶשׁ אֲדָ֔ר וַיַּֽהַרְג֣וּ בְשׁוּשָׁ֔ן שְׁלֹ֥שׁ מֵא֖וֹת אִ֑ישׁ וּבַ֨בִּזָּ֔ה לֹ֥א שָׁלְח֖וּ אֶת־יָדָֽם׃שאר היהודים שהיו במדינות המלך התאספו, עמדו למען נפשם, מנו בסיכון מאויביהם והרגו את שונאיהם, שבעים וחמישה אלף איש, ולא לקחו דבר בשבי.
וּשְׁאָ֣ר הַיְּהוּדִ֡ים אֲשֶׁר֩ בִּמְדִינ֨וֹת הַמֶּ֜לֶךְ נִקְהֲל֣וּ ׀ וְעָמֹ֣ד עַל־נַפְשָׁ֗ם וְנ֙וֹחַ֙ מֵאֹ֣יְבֵיהֶ֔ם וְהָרֹג֙ בְּשֹׂ֣נְאֵיהֶ֔ם חֲמִשָּׁ֥ה וְשִׁבְעִ֖ים אָ֑לֶף וּבַ֨בִּזָּ֔ה לֹ֥א שָֽׁלְח֖וּ אֶת־יָדָֽם׃יז–כ
חגיגת הפורים והפצת הבשורה
ביום שלושים וערב שלוש עשרה לחודש אדר, ויום מנוחה ביום ארבע עשרה, חגגו אותו כיום משתה ושמחה.
בְּיוֹם־שְׁלֹשָׁ֥ה עָשָׂ֖ר לְחֹ֣דֶשׁ אֲדָ֑ר וְנ֗וֹחַ בְּאַרְבָּעָ֤ה עָשָׂר֙ בּ֔וֹ וְעָשֹׂ֣ה אֹת֔וֹ י֖וֹם מִשְׁתֶּ֥ה וְשִׂמְחָֽה׃והיהודים שהיו בשושן התאספו ביום שלוש עשרה וביום ארבע עשרה, ויום מנוחה ביום חמישה עשר, וחגגו אותו כיום משתה ושמחה.
והיהודיים [וְהַיְּהוּדִ֣ים] אֲשֶׁר־בְּשׁוּשָׁ֗ן נִקְהֲלוּ֙ בִּשְׁלֹשָׁ֤ה עָשָׂר֙ בּ֔וֹ וּבְאַרְבָּעָ֥ה עָשָׂ֖ר בּ֑וֹ וְנ֗וֹחַ בַּחֲמִשָּׁ֤ה עָשָׂר֙ בּ֔וֹ וְעָשֹׂ֣ה אֹת֔וֹ י֖וֹם מִשְׁתֶּ֥ה וְשִׂמְחָֽה׃לכן היהודים הפרוזים, שגרים בערים המבודדות, חוגגים את יום ארבע עשרה לחודש אדר כשמחה, משתה, יום טוב ושליחת מנות לאדם לחברו.
עַל־כֵּ֞ן הַיְּהוּדִ֣ים הפרוזים [הַפְּרָזִ֗ים] הַיֹּשְׁבִים֮ בְּעָרֵ֣י הַפְּרָזוֹת֒ עֹשִׂ֗ים אֵ֠ת י֣וֹם אַרְבָּעָ֤ה עָשָׂר֙ לְחֹ֣דֶשׁ אֲדָ֔ר שִׂמְחָ֥ה וּמִשְׁתֶּ֖ה וְי֣וֹם ט֑וֹב וּמִשְׁל֥וֹחַ מָנ֖וֹת אִ֥ישׁ לְרֵעֵֽהוּ׃ (פ)ומרדכי כתב את הדברים האלה ושלח מכתבים לכל היהודים שבכל מדינות המלך אחשוורוש, הקרובים והרחוקים.
וַיִּכְתֹּ֣ב מָרְדֳּכַ֔י אֶת־הַדְּבָרִ֖ים הָאֵ֑לֶּה וַיִּשְׁלַ֨ח סְפָרִ֜ים אֶל־כָּל־הַיְּהוּדִ֗ים אֲשֶׁר֙ בְּכָל־מְדִינוֹת֙ הַמֶּ֣לֶךְ אֲחַשְׁוֵר֔וֹשׁ הַקְּרוֹבִ֖ים וְהָרְחוֹקִֽים׃כא–כד
קֶצֶה הַתַּכְלִית וְהַקֶּצֶה הַנִּצָּחוֹן
כְּדֵי שֶׁיְּקַיְּמוּ אֶת עֲצָמָם, הַיְּהוּדִים יַעֲשׂוּ אֶת יוֹם הָאַרְבָּעָה עָשָׂר בְּחֹדֶשׁ אֲדָר וְאֶת יוֹם הַחֲמִשָּׁה עָשָׂר בְּבוֹ, בְּכָל שָׁנָה וְשָׁנָה.
לְקַיֵּם֮ עֲלֵיהֶם֒ לִהְי֣וֹת עֹשִׂ֗ים אֵ֠ת י֣וֹם אַרְבָּעָ֤ה עָשָׂר֙ לְחֹ֣דֶשׁ אֲדָ֔ר וְאֵ֛ת יוֹם־חֲמִשָּׁ֥ה עָשָׂ֖ר בּ֑וֹ בְּכָל־שָׁנָ֖ה וְשָׁנָֽה׃כְּמוֹ הַיָּמִים שֶׁבָּהֶם הַיְּהוּדִים הֶחְלִישׁוּ אֶת אוֹיְבֵיהֶם, וְהַחֹדֶשׁ שֶׁהֶפְכָּה לָהֶם הַיָּגוֹן לְשִׂמְחָה וְהָאֵבֶל לְחַג, לַעֲשׂוֹת אֶת הַיָּמִים הָאֵלֶּה כְּיָמֵי מִשְׁתֶּה וְשִׂמְחָה, לִשְׁלֹחַ מַתָּנוֹת לֶחֶם לֶאֱחִי, וּלְהָנוּץ אֶת הָעֲנִיִּים.
כַּיָּמִ֗ים אֲשֶׁר־נָ֨חוּ בָהֶ֤ם הַיְּהוּדִים֙ מֵא֣וֹיְבֵיהֶ֔ם וְהַחֹ֗דֶשׁ אֲשֶׁר֩ נֶהְפַּ֨ךְ לָהֶ֤ם מִיָּגוֹן֙ לְשִׂמְחָ֔ה וּמֵאֵ֖בֶל לְי֣וֹם ט֑וֹב לַעֲשׂ֣וֹת אוֹתָ֗ם יְמֵי֙ מִשְׁתֶּ֣ה וְשִׂמְחָ֔ה וּמִשְׁל֤וֹחַ מָנוֹת֙ אִ֣ישׁ לְרֵעֵ֔הוּ וּמַתָּנ֖וֹת לָֽאֶבְיוֹנִֽים׃וְהַיְּהוּדִים עָשׂוּ אֶת מָה שֶׁהֵתִחִילוּ לַעֲשׂוֹת, וְאֶת מָה שֶׁמָּרְדְּכַי כָּתַב לָהֶם.
וְקִבֵּל֙ הַיְּהוּדִ֔ים אֵ֥ת אֲשֶׁר־הֵחֵ֖לּוּ לַעֲשׂ֑וֹת וְאֵ֛ת אֲשֶׁר־כָּתַ֥ב מָרְדֳּכַ֖י אֲלֵיהֶֽם׃כִּי הָמָן הַאֲגָגִי, שֶׁהָיָה מִבֵּית הַמְּדָתָא, רָצָה לְהַשְׁמִיד אֶת כָּל הַיְּהוּדִים, וְהַגּוֹרָל הַפּוּר הַזֶּה הִפְלִית אוֹתָם לְהֵשָּׁמֵד וּלְהֵעָלֵם.
כִּי֩ הָמָ֨ן בֶּֽן־הַמְּדָ֜תָא הָֽאֲגָגִ֗י צֹרֵר֙ כָּל־הַיְּהוּדִ֔ים חָשַׁ֥ב עַל־הַיְּהוּדִ֖ים לְאַבְּדָ֑ם וְהִפִּ֥יל פּוּר֙ ה֣וּא הַגּוֹרָ֔ל לְהֻמָּ֖ם וּֽלְאַבְּדָֽם׃כה–כח
קֶצֶה הַמַּחְשָׁבָה הָרָעָה וְקֶצֶה הַקֶּצֶה שֶׁל פּוּרִים
כְּשֶׁהִיא נִכְנְסָה לִפְנֵי הַמֶּלֶךְ, הוּא אָמַר שֶׁהַמַּחְשָׁבָה הָרָעָה שֶׁהָיָה לוֹ כְּבָר תָּשׁוּב עָלָיו, וְשֶׁיִּתְּלוּ אוֹתוֹ וְאֶת בָּנָיו עַל הָעֵץ.
וּבְבֹאָהּ֮ לִפְנֵ֣י הַמֶּלֶךְ֒ אָמַ֣ר עִם־הַסֵּ֔פֶר יָשׁ֞וּב מַחֲשַׁבְתּ֧וֹ הָרָעָ֛ה אֲשֶׁר־חָשַׁ֥ב עַל־הַיְּהוּדִ֖ים עַל־רֹאשׁ֑וֹ וְתָל֥וּ אֹת֛וֹ וְאֶת־בָּנָ֖יו עַל־הָעֵֽץ׃לְכָךְ קָרְאוּ לַיָּמִים הָאֵלֶּה "פּוּרִים", בִּשְׁבִיל הַפּוּר, וְזֶה בִּשְׁבִיל כָּל דִּבְרֵי הַמִּכְתָּב הַזֶּה, וּמָה שֶׁקָּרָה וּמָה שֶׁהִגִּיעַ אֲלֵיהֶם.
עַל־כֵּ֡ן קָֽרְאוּ֩ לַיָּמִ֨ים הָאֵ֤לֶּה פוּרִים֙ עַל־שֵׁ֣ם הַפּ֔וּר עַל־כֵּ֕ן עַל־כָּל־דִּבְרֵ֖י הָאִגֶּ֣רֶת הַזֹּ֑את וּמָֽה־רָא֣וּ עַל־כָּ֔כָה וּמָ֥ה הִגִּ֖יעַ אֲלֵיהֶֽם׃הַיְּהוּדִים הִתְחַיְבּוּ וְקִבְּלוּ עַל עַצְמָם וְעַל צֶאֱצָאָם וְעַל כָּל הַמִּצְטָרְפִים אֲלֵיהֶם, לֹא לַעֲזֹב אֶת יוֹמֵי הַשְּׁנַיִם הָאֵלֶּה, כְּמוֹ שֶׁכָּתוּב וּכְמוֹ שֶׁהוּכְרַע לָהֶם, בְּכָל שָׁנָה וְשָׁנָה.
קִיְּמ֣וּ וקבל [וְקִבְּל֣וּ] הַיְּהוּדִים֩ ׀ עֲלֵיהֶ֨ם ׀ וְעַל־זַרְעָ֜ם וְעַ֨ל כָּל־הַנִּלְוִ֤ים עֲלֵיהֶם֙ וְלֹ֣א יַעֲב֔וֹר לִהְי֣וֹת עֹשִׂ֗ים אֵ֣ת שְׁנֵ֤י הַיָּמִים֙ הָאֵ֔לֶּה כִּכְתָבָ֖ם וְכִזְמַנָּ֑ם בְּכָל־שָׁנָ֖ה וְשָׁנָֽה׃וְהַיָּמִים הָאֵלֶּה נִזְכָּרִים וּמְצַיְלִים בְּכָל דּוֹר וְדוֹר, בְּכָל מִשְׁפָּחָה וּמִשְׁפָּחָה, בְּכָל מְדִינָה וּמְדִינָה, וּבְכָל עִיר וְעִיר. יְמֵי הַפּוּרִים הָאֵלֶּה לֹא יַעַבְרוּ מִתּוֹךְ הַיְּהוּדִים, וְזִכְרוֹנָם לֹא יִבְהַל מִצֶּאֱצָאָם.
וְהַיָּמִ֣ים הָ֠אֵלֶּה נִזְכָּרִ֨ים וְנַעֲשִׂ֜ים בְּכָל־דּ֣וֹר וָד֗וֹר מִשְׁפָּחָה֙ וּמִשְׁפָּחָ֔ה מְדִינָ֥ה וּמְדִינָ֖ה וְעִ֣יר וָעִ֑יר וִימֵ֞י הַפּוּרִ֣ים הָאֵ֗לֶּה לֹ֤א יַֽעַבְרוּ֙ מִתּ֣וֹךְ הַיְּהוּדִ֔ים וְזִכְרָ֖ם לֹא־יָס֥וּף מִזַּרְעָֽם׃ (ס)כט–לב
כְּתִיבַת הַפְּקֻדָּה הַשְּׁנִיָּה
הַמַּלְכָּה אֶסְתֵּר בַּת אֲבִיחַיִל וּמָרְדּכַי הַיְּהוּדִי כָּתְבוּ אֶת כָּל הַתֹּקֶף שֶׁל הַפְּקֻדָּה הַשְּׁנִיָּה לְכָל הַפּוּרִים.
וַ֠תִּכְתֹּב אֶסְתֵּ֨ר הַמַּלְכָּ֧ה בַת־אֲבִיחַ֛יִל וּמָרְדֳּכַ֥י הַיְּהוּדִ֖י אֶת־כָּל־תֹּ֑קֶף לְקַיֵּ֗ם אֵ֣ת אִגֶּ֧רֶת הַפּוּרִ֛ים הַזֹּ֖את הַשֵּׁנִֽית׃הוּם שָׁלְחוּ מִכְתָּבִים אֶל כָּל הַיְּהוּדִים בְּשִׁיבְעִים וְעֶשְׂרִים וּמֵאָה מְדִינוֹת בַּמַּמְלָכָה שֶׁל אַחַשְׁוֵרוֹשׁ, בְּדִבְרֵי שָׁלוֹם וֶאֱמֶת.
וַיִּשְׁלַ֨ח סְפָרִ֜ים אֶל־כָּל־הַיְּהוּדִ֗ים אֶל־שֶׁ֨בַע וְעֶשְׂרִ֤ים וּמֵאָה֙ מְדִינָ֔ה מַלְכ֖וּת אֲחַשְׁוֵר֑וֹשׁ דִּבְרֵ֥י שָׁל֖וֹם וֶאֱמֶֽת׃זֶה בִּשְׁבִּיל לְקַיֵּם אֶת יְמֵי הַפּוּרִים הָאֵלֶּה בַּזְּמַנִּים שֶׁלָּהֶם, כְּמוֹ שֶׁמָּרְדּכַי הַיְּהוּדִי וְהַמַּלְכָּה אֶסְתֵּר קִיְּמוּ אֶת הַפְּרִיעָה עַל נַפְשָׁם וְעַל צֶאֱצָעֵיהֶם, בְּשֶׁל הַזְּעָקוֹת וְהַצְּרָחוֹת שֶׁהָיוּ לָהֶם.
לְקַיֵּ֡ם אֵת־יְמֵי֩ הַפֻּרִ֨ים הָאֵ֜לֶּה בִּזְמַנֵּיהֶ֗ם כַּאֲשֶׁר֩ קִיַּ֨ם עֲלֵיהֶ֜ם מָרְדֳּכַ֤י הַיְּהוּדִי֙ וְאֶסְתֵּ֣ר הַמַּלְכָּ֔ה וְכַאֲשֶׁ֛ר קִיְּמ֥וּ עַל־נַפְשָׁ֖ם וְעַל־זַרְעָ֑ם דִּבְרֵ֥י הַצֹּמ֖וֹת וְזַעֲקָתָֽם׃וְדִבְרֵי הַפּוּרִים הָאֵלֶּה אֶסְתֵּר קִיְּמָה וְהֵם נִכְתְּבוּ בַּסֵּפֶר.
וּמַאֲמַ֣ר אֶסְתֵּ֔ר קִיַּ֕ם דִּבְרֵ֥י הַפֻּרִ֖ים הָאֵ֑לֶּה וְנִכְתָּ֖ב בַּסֵּֽפֶר׃ (פ)Tanach with Ta'amei Hamikra · ניקוד וטעמי מקרא
א–ד
התהפכות הגורל ביום שלוש עשרה לאדר
וּבִשְׁנֵים֩ עָשָׂ֨ר חֹ֜דֶשׁ הוּא־חֹ֣דֶשׁ אֲדָ֗ר בִּשְׁלוֹשָׁ֨ה עָשָׂ֥ר יוֹם֙ בּ֔וֹ אֲשֶׁ֨ר הִגִּ֧יעַ דְּבַר־הַמֶּ֛לֶךְ וְדָת֖וֹ לְהֵעָשׂ֑וֹת בַּיּ֗וֹם אֲשֶׁ֨ר שִׂבְּר֜וּ אֹיְבֵ֤י הַיְּהוּדִים֙ לִשְׁל֣וֹט בָּהֶ֔ם וְנַהֲפ֣וֹךְ ה֔וּא אֲשֶׁ֨ר יִשְׁלְט֧וּ הַיְּהוּדִ֛ים הֵ֖מָּה בְּשֹׂנְאֵיהֶֽם׃
נִקְהֲל֨וּ הַיְּהוּדִ֜ים בְּעָרֵיהֶ֗ם בְּכָל־מְדִינוֹת֙ הַמֶּ֣לֶךְ אֳחַשְׁוֵר֔וֹשׁ לִשְׁלֹ֣חַ יָ֔ד בִּמְבַקְשֵׁ֖י רָֽעָתָ֑ם וְאִישׁ֙ לֹא־עָמַ֣ד לִפְנֵיהֶ֔ם כִּֽי־נָפַ֥ל פַּחְדָּ֖ם עַל־כָּל־הָעַמִּֽים׃
וְכָל־שָׂרֵ֨י הַמְּדִינ֜וֹת וְהָאֲחַשְׁדַּרְפְּנִ֣ים וְהַפַּח֗וֹת וְעֹשֵׂ֤י הַמְּלָאכָה֙ אֲשֶׁ֣ר לַמֶּ֔לֶךְ מְנַשְּׂאִ֖ים אֶת־הַיְּהוּדִ֑ים כִּֽי־נָפַ֥ל פַּֽחַד־מָרְדֳּכַ֖י עֲלֵיהֶֽם׃
כִּֽי־גָ֤דוֹל מָרְדֳּכַי֙ בְּבֵ֣ית הַמֶּ֔לֶךְ וְשָׁמְע֖וֹ הוֹלֵ֣ךְ בְּכָל־הַמְּדִינ֑וֹת כִּֽי־הָאִ֥ישׁ מָרְדֳּכַ֖י הוֹלֵ֥ךְ וְגָדֽוֹל׃ (פ)
ה–ח
ניצחון היהודים בשושן
וַיַּכּ֤וּ הַיְּהוּדִים֙ בְּכָל־אֹ֣יְבֵיהֶ֔ם מַכַּת־חֶ֥רֶב וְהֶ֖רֶג וְאַבְדָ֑ן וַיַּֽעֲשׂ֥וּ בְשֹׂנְאֵיהֶ֖ם כִּרְצוֹנָֽם׃
וּבְשׁוּשַׁ֣ן הַבִּירָ֗ה הָרְג֤וּ הַיְּהוּדִים֙ וְאַבֵּ֔ד חֲמֵ֥שׁ מֵא֖וֹת אִֽישׁ׃
וְאֵ֧ת ׀ פַּרְשַׁנְדָּ֛תָא וְאֵ֥ת ׀ דַּֽלְפ֖וֹן וְאֵ֥ת ׀ אַסְפָּֽתָא׃
וְאֵ֧ת ׀ פּוֹרָ֛תָא וְאֵ֥ת ׀ אֲדַלְיָ֖א וְאֵ֥ת ׀ אֲרִידָֽתָא׃
ט–יב
ההרוגים בשושן ודרישת אסתר
וְאֵ֤ת ׀ פַּרְמַ֙שְׁתָּא֙ וְאֵ֣ת ׀ אֲרִיסַ֔י וְאֵ֥ת ׀ אֲרִדַ֖י וְאֵ֥ת ׀ וַיְזָֽתָא׃
עֲ֠שֶׂרֶת בְּנֵ֨י הָמָ֧ן בֶּֽן־הַמְּדָ֛תָא צֹרֵ֥ר הַיְּהוּדִ֖ים הָרָ֑גוּ וּבַ֨בִּזָּ֔ה לֹ֥א שָׁלְח֖וּ אֶת־יָדָֽם׃
בַּיּ֣וֹם הַה֗וּא בָּ֣א מִסְפַּ֧ר הַֽהֲרוּגִ֛ים בְּשׁוּשַׁ֥ן הַבִּירָ֖ה לִפְנֵ֥י הַמֶּֽלֶךְ׃ (ס)
וַיֹּ֨אמֶר הַמֶּ֜לֶךְ לְאֶסְתֵּ֣ר הַמַּלְכָּ֗ה בְּשׁוּשַׁ֣ן הַבִּירָ֡ה הָרְגוּ֩ הַיְּהוּדִ֨ים וְאַבֵּ֜ד חֲמֵ֧שׁ מֵא֣וֹת אִ֗ישׁ וְאֵת֙ עֲשֶׂ֣רֶת בְּנֵֽי־הָמָ֔ן בִּשְׁאָ֛ר מְדִינ֥וֹת הַמֶּ֖לֶךְ מֶ֣ה עָשׂ֑וּ וּמַה־שְּׁאֵֽלָתֵךְ֙ וְיִנָּ֣תֵֽן לָ֔ךְ וּמַה־בַּקָּשָׁתֵ֥ךְ ע֖וֹד וְתֵעָֽשׂ׃
יג–טז
הגנה על היהודים והניצחון על האויבים
וַתֹּ֤אמֶר אֶסְתֵּר֙ אִם־עַל־הַמֶּ֣לֶךְ ט֔וֹב יִנָּתֵ֣ן גַּם־מָחָ֗ר לַיְּהוּדִים֙ אֲשֶׁ֣ר בְּשׁוּשָׁ֔ן לַעֲשׂ֖וֹת כְּדָ֣ת הַיּ֑וֹם וְאֵ֛ת עֲשֶׂ֥רֶת בְּנֵֽי־הָמָ֖ן יִתְל֥וּ עַל־הָעֵֽץ׃
וַיֹּ֤אמֶר הַמֶּ֙לֶךְ֙ לְהֵֽעָשׂ֣וֹת כֵּ֔ן וַתִּנָּתֵ֥ן דָּ֖ת בְּשׁוּשָׁ֑ן וְאֵ֛ת עֲשֶׂ֥רֶת בְּנֵֽי־הָמָ֖ן תָּלֽוּ׃
וַיִּֽקָּהֲל֞וּ היהודיים [הַיְּהוּדִ֣ים] אֲשֶׁר־בְּשׁוּשָׁ֗ן גַּ֠ם בְּי֣וֹם אַרְבָּעָ֤ה עָשָׂר֙ לְחֹ֣דֶשׁ אֲדָ֔ר וַיַּֽהַרְג֣וּ בְשׁוּשָׁ֔ן שְׁלֹ֥שׁ מֵא֖וֹת אִ֑ישׁ וּבַ֨בִּזָּ֔ה לֹ֥א שָׁלְח֖וּ אֶת־יָדָֽם׃
וּשְׁאָ֣ר הַיְּהוּדִ֡ים אֲשֶׁר֩ בִּמְדִינ֨וֹת הַמֶּ֜לֶךְ נִקְהֲל֣וּ ׀ וְעָמֹ֣ד עַל־נַפְשָׁ֗ם וְנ֙וֹחַ֙ מֵאֹ֣יְבֵיהֶ֔ם וְהָרֹג֙ בְּשֹׂ֣נְאֵיהֶ֔ם חֲמִשָּׁ֥ה וְשִׁבְעִ֖ים אָ֑לֶף וּבַ֨בִּזָּ֔ה לֹ֥א שָֽׁלְח֖וּ אֶת־יָדָֽם׃
יז–כ
חגיגת הפורים והפצת הבשורה
בְּיוֹם־שְׁלֹשָׁ֥ה עָשָׂ֖ר לְחֹ֣דֶשׁ אֲדָ֑ר וְנ֗וֹחַ בְּאַרְבָּעָ֤ה עָשָׂר֙ בּ֔וֹ וְעָשֹׂ֣ה אֹת֔וֹ י֖וֹם מִשְׁתֶּ֥ה וְשִׂמְחָֽה׃
והיהודיים [וְהַיְּהוּדִ֣ים] אֲשֶׁר־בְּשׁוּשָׁ֗ן נִקְהֲלוּ֙ בִּשְׁלֹשָׁ֤ה עָשָׂר֙ בּ֔וֹ וּבְאַרְבָּעָ֥ה עָשָׂ֖ר בּ֑וֹ וְנ֗וֹחַ בַּחֲמִשָּׁ֤ה עָשָׂר֙ בּ֔וֹ וְעָשֹׂ֣ה אֹת֔וֹ י֖וֹם מִשְׁתֶּ֥ה וְשִׂמְחָֽה׃
עַל־כֵּ֞ן הַיְּהוּדִ֣ים הפרוזים [הַפְּרָזִ֗ים] הַיֹּשְׁבִים֮ בְּעָרֵ֣י הַפְּרָזוֹת֒ עֹשִׂ֗ים אֵ֠ת י֣וֹם אַרְבָּעָ֤ה עָשָׂר֙ לְחֹ֣דֶשׁ אֲדָ֔ר שִׂמְחָ֥ה וּמִשְׁתֶּ֖ה וְי֣וֹם ט֑וֹב וּמִשְׁל֥וֹחַ מָנ֖וֹת אִ֥ישׁ לְרֵעֵֽהוּ׃ (פ)
וַיִּכְתֹּ֣ב מָרְדֳּכַ֔י אֶת־הַדְּבָרִ֖ים הָאֵ֑לֶּה וַיִּשְׁלַ֨ח סְפָרִ֜ים אֶל־כָּל־הַיְּהוּדִ֗ים אֲשֶׁר֙ בְּכָל־מְדִינוֹת֙ הַמֶּ֣לֶךְ אֲחַשְׁוֵר֔וֹשׁ הַקְּרוֹבִ֖ים וְהָרְחוֹקִֽים׃
כא–כד
קֶצֶה הַתַּכְלִית וְהַקֶּצֶה הַנִּצָּחוֹן
לְקַיֵּם֮ עֲלֵיהֶם֒ לִהְי֣וֹת עֹשִׂ֗ים אֵ֠ת י֣וֹם אַרְבָּעָ֤ה עָשָׂר֙ לְחֹ֣דֶשׁ אֲדָ֔ר וְאֵ֛ת יוֹם־חֲמִשָּׁ֥ה עָשָׂ֖ר בּ֑וֹ בְּכָל־שָׁנָ֖ה וְשָׁנָֽה׃
כַּיָּמִ֗ים אֲשֶׁר־נָ֨חוּ בָהֶ֤ם הַיְּהוּדִים֙ מֵא֣וֹיְבֵיהֶ֔ם וְהַחֹ֗דֶשׁ אֲשֶׁר֩ נֶהְפַּ֨ךְ לָהֶ֤ם מִיָּגוֹן֙ לְשִׂמְחָ֔ה וּמֵאֵ֖בֶל לְי֣וֹם ט֑וֹב לַעֲשׂ֣וֹת אוֹתָ֗ם יְמֵי֙ מִשְׁתֶּ֣ה וְשִׂמְחָ֔ה וּמִשְׁל֤וֹחַ מָנוֹת֙ אִ֣ישׁ לְרֵעֵ֔הוּ וּמַתָּנ֖וֹת לָֽאֶבְיוֹנִֽים׃
וְקִבֵּל֙ הַיְּהוּדִ֔ים אֵ֥ת אֲשֶׁר־הֵחֵ֖לּוּ לַעֲשׂ֑וֹת וְאֵ֛ת אֲשֶׁר־כָּתַ֥ב מָרְדֳּכַ֖י אֲלֵיהֶֽם׃
כִּי֩ הָמָ֨ן בֶּֽן־הַמְּדָ֜תָא הָֽאֲגָגִ֗י צֹרֵר֙ כָּל־הַיְּהוּדִ֔ים חָשַׁ֥ב עַל־הַיְּהוּדִ֖ים לְאַבְּדָ֑ם וְהִפִּ֥יל פּוּר֙ ה֣וּא הַגּוֹרָ֔ל לְהֻמָּ֖ם וּֽלְאַבְּדָֽם׃
כה–כח
קֶצֶה הַמַּחְשָׁבָה הָרָעָה וְקֶצֶה הַקֶּצֶה שֶׁל פּוּרִים
וּבְבֹאָהּ֮ לִפְנֵ֣י הַמֶּלֶךְ֒ אָמַ֣ר עִם־הַסֵּ֔פֶר יָשׁ֞וּב מַחֲשַׁבְתּ֧וֹ הָרָעָ֛ה אֲשֶׁר־חָשַׁ֥ב עַל־הַיְּהוּדִ֖ים עַל־רֹאשׁ֑וֹ וְתָל֥וּ אֹת֛וֹ וְאֶת־בָּנָ֖יו עַל־הָעֵֽץ׃
עַל־כֵּ֡ן קָֽרְאוּ֩ לַיָּמִ֨ים הָאֵ֤לֶּה פוּרִים֙ עַל־שֵׁ֣ם הַפּ֔וּר עַל־כֵּ֕ן עַל־כָּל־דִּבְרֵ֖י הָאִגֶּ֣רֶת הַזֹּ֑את וּמָֽה־רָא֣וּ עַל־כָּ֔כָה וּמָ֥ה הִגִּ֖יעַ אֲלֵיהֶֽם׃
קִיְּמ֣וּ וקבל [וְקִבְּל֣וּ] הַיְּהוּדִים֩ ׀ עֲלֵיהֶ֨ם ׀ וְעַל־זַרְעָ֜ם וְעַ֨ל כָּל־הַנִּלְוִ֤ים עֲלֵיהֶם֙ וְלֹ֣א יַעֲב֔וֹר לִהְי֣וֹת עֹשִׂ֗ים אֵ֣ת שְׁנֵ֤י הַיָּמִים֙ הָאֵ֔לֶּה כִּכְתָבָ֖ם וְכִזְמַנָּ֑ם בְּכָל־שָׁנָ֖ה וְשָׁנָֽה׃
וְהַיָּמִ֣ים הָ֠אֵלֶּה נִזְכָּרִ֨ים וְנַעֲשִׂ֜ים בְּכָל־דּ֣וֹר וָד֗וֹר מִשְׁפָּחָה֙ וּמִשְׁפָּחָ֔ה מְדִינָ֥ה וּמְדִינָ֖ה וְעִ֣יר וָעִ֑יר וִימֵ֞י הַפּוּרִ֣ים הָאֵ֗לֶּה לֹ֤א יַֽעַבְרוּ֙ מִתּ֣וֹךְ הַיְּהוּדִ֔ים וְזִכְרָ֖ם לֹא־יָס֥וּף מִזַּרְעָֽם׃ (ס)
כט–לב
כְּתִיבַת הַפְּקֻדָּה הַשְּׁנִיָּה
וַ֠תִּכְתֹּב אֶסְתֵּ֨ר הַמַּלְכָּ֧ה בַת־אֲבִיחַ֛יִל וּמָרְדֳּכַ֥י הַיְּהוּדִ֖י אֶת־כָּל־תֹּ֑קֶף לְקַיֵּ֗ם אֵ֣ת אִגֶּ֧רֶת הַפּוּרִ֛ים הַזֹּ֖את הַשֵּׁנִֽית׃
וַיִּשְׁלַ֨ח סְפָרִ֜ים אֶל־כָּל־הַיְּהוּדִ֗ים אֶל־שֶׁ֨בַע וְעֶשְׂרִ֤ים וּמֵאָה֙ מְדִינָ֔ה מַלְכ֖וּת אֲחַשְׁוֵר֑וֹשׁ דִּבְרֵ֥י שָׁל֖וֹם וֶאֱמֶֽת׃
לְקַיֵּ֡ם אֵת־יְמֵי֩ הַפֻּרִ֨ים הָאֵ֜לֶּה בִּזְמַנֵּיהֶ֗ם כַּאֲשֶׁר֩ קִיַּ֨ם עֲלֵיהֶ֜ם מָרְדֳּכַ֤י הַיְּהוּדִי֙ וְאֶסְתֵּ֣ר הַמַּלְכָּ֔ה וְכַאֲשֶׁ֛ר קִיְּמ֥וּ עַל־נַפְשָׁ֖ם וְעַל־זַרְעָ֑ם דִּבְרֵ֥י הַצֹּמ֖וֹת וְזַעֲקָתָֽם׃
וּמַאֲמַ֣ר אֶסְתֵּ֔ר קִיַּ֕ם דִּבְרֵ֥י הַפֻּרִ֖ים הָאֵ֑לֶּה וְנִכְתָּ֖ב בַּסֵּֽפֶר׃ (פ)
התמונה השלמה
הפרק, בקצרה
הפרק מתאר את ימי ההגנה של היהודים מפני המזימה נגד פתח הכליה, את הניצחון המוחלט שלהם ואת קביעת חג הפורים.
פסוקים א–ד
התהפכות הגורל ביום שלוש עשרה לאדר
ביום שלוש עשרה לחודש אדר, היום שבו תוכננה השמדת היהודים, המצב התהפך. היהודים הגנו על עצמם בערים שלהם, ואנשי המלך והשליטים תמכו בהם בגלל מעמדו הגבוה של מרדכי והפחד שיראה מרדכי.
פסוקים ה–ח
ניצחון היהודים בשושן
היהודים מכהים את אויביהם כרצונם. בבירה שושן הרגו היהודים חמש מאות איש, ובראשם פרשנדתא, דלפון, אספתא, פורתא, אדליה וארידתא.
פסוקים ט–יב
ההרוגים בשושן ודרישת אסתר
הפרק מתאר את מותם של בני המן ועשרת בניו, וכן את רשימת ההרוגים בשושן שהובאה למלך. המלך שואל את אסתר על מה שקרה במחוזות האחרים ומציע לה להיענות לכל בקשה נוספת שלה.
פסוקים יג–טז
הגנה על היהודים והניצחון על האויבים
אסתר מבקשת שהיהודים בשושן יוכלו להגן על עצמם גם ביום שלמחרת, והמלך מאשר זאת. ביום ארבעה עשר לאדר, היהודים בשושן הגינו על עצמם והרגו שלוש מאות איש. שאר היהודים במדינות המלך התגוננו והרגו שבעים וחמישה אלף שונאים, מבלי לקחת שום רכוש בשבי.
פסוקים יז–כ
חגיגת הפורים והפצת הבשורה
היהודים בשושן ובערים המבודדות חוגגים את יום ארבעה עשר לאדר כיום של שמחה, משתה ושליחת מנות. מרדכי מעביר את הפרטים הללו בכתבים לכל יהודי במדינות אחשוורוש, הקרובים והרחוקים.
פסוקים כא–כד
קֶצֶה הַתַּכְלִית וְהַקֶּצֶה הַנִּצָּחוֹן
הַיְּהוֹדִים קוֹנְסִים אֶת יוֹמֵי הַפּוּר כְּחַג שִׂמְחָה וּמִשְׁתֶּה בְּכָל שָׁנָה, בְּזֶה הֶחְלִישׁוּ אֶת אוֹיְבֵיהֶם. הַיְּהוּדִים מְבַצְּעִים אֶת כָּל מָה שֶׁנֶּרְשָׂם עַל יְדֵי מָרְדְּכַי, בְּעוֹד הַגּוֹרָל שֶׁקָּבַע אֶת הַשְׁמָדָהּ שֶׁל הַיְּהוּדִים נִכְשָׁל.
פסוקים כה–כח
קֶצֶה הַמַּחְשָׁבָה הָרָעָה וְקֶצֶה הַקֶּצֶה שֶׁל פּוּרִים
הַמֶּלֶךְ מַחְלִיט שֶׁהַמַּחְשָׁבָה הָרָעָה שֶׁלּוֹ תָּשׁוּב עָלָיו וְיִתָּלֶה עַל הָעֵץ. בִּשְׁבִיל זֹאת קָרְאוּ לַיָּמִים פּוּרִים. הַיְּהוּדִים קִבְּלוּ עַל עַצְמָם וְעַל צֶאֱצָאָם לַחְגֹּג אֶת הַיָּמִים הָאֵלֶּה כָּל שָׁנָה, וְהַזִּכָּרוֹן יִשְׁתַּמֵּר לְכָל דּוֹר וְדוֹר.
פסוקים כט–לב
כְּתִיבַת הַפְּקֻדָּה הַשְּׁנִיָּה
הַמַּלְכָּה אֶסְתֵּר וּמָרְדּכַי כָּתְבוּ פְּקֻדָּה שְׁנִיָּה לְקִיּוּם יְמֵי הַפּוּרִים. הַמִּכְתָּבִים נִשְׁלְחוּ לְכָל מְדִינוֹת מַמְלֶכֶת אַחַשְׁוֵרוֹשׁ בְּדִבְרֵי שָׁלוֹם. הַמַּטָּרָה הָיְתָה לְקַיֵּם אֶת הַיָּמִים הַמֻּקְצָעִים כְּמוֹ שֶׁנַּעֲשָׂה בִּשְׁבִּל הַמִּצְעָרִים וְהַזְּעָקוֹת שֶׁעָבְרוּ עַל הַיְּהוּדִים.
הפרק מסתיים בתיאור הפקודה השנייה של אסתר ומרדכי לקיים את ימי הפורים בכל שנה.
מעבר לקריאה הראשונה
לימוד ועיון
מבחר ממקורות חז״ל, בהסבר עכשווי. דברי המקור המצוטטים מובחנים מן ההסבר; פירושי מפרשים מובאים בהמשך ובנפרד.
מדברי חז״ל
מתי קוראים את המגילה?
״בָּעוּן קוֹמֵי רִבִּי זְעוּרָה. כְּמַה דְאַתְּ אָמַר תַּמָּן. חָל לִהְיוֹת לַכַּרַכִּים בַּשַּׁבָּת קוֹרִין בְּעֶרֶב שַׁבָּת. חָל לִהְיוֹת לָעֲיָירוֹת בַּשַּׁבָּת יִקְרְאוּ בְעֶרֶב שַׁבָּת. אֶלָּא מַתְנִיתָא בִתְרֵין״
הַתַּלְמוּד הַיְרוּשָׁלְמִי בִּסְפַר מַגִּילָה דּוֹנֶה בְּעִנְיַן הַזְּמַן שֶׁבּוֹ קוֹרִים אֶת הַמַּגִּילָה כְּשֶׁהַשַּׁבָּת מַגִּיעָה. הַקּוֹרֵא בְּסוֹף הַקְּרוֹסָה מַבִּיעַ דַּאָה שֶׁכְּשֶׁהַקְּרִיאָה חָלָה בְּשַׁבָּת, כְּדֵי לְהִמָּנַע מִתְּשׁוּבָה לַשַּׁבָּת, קוֹרִים אוֹתָהּ בְּעֶרֶב הַשַּׁבָּת. הַמַּסֹרֶת מְצִיגָה שְׁתֵּי דַּעות שׁוֹנוֹת מִתְּנָאָיִים עַל הַמִּדָּה שֶׁל 'נִדְחֶה מִמְּקוֹמוֹ'. מִצַּד אֶחָד, יֵשׁ מַחֲלֹקֶת עַל הַדְּרִיכָה הַנְּכוֹנָה לְהַתְעַטֵּף בַּמִּצְוָה כְּשֶׁהַזְּמַן מִשְׁתַּנֶּה. הַתַּלְמוּד מְסַבֵּל אֶת הַמַּחְלוֹקֶת כְּזוֹ, וּבִסוֹף מְצַיֵּן שֶׁהַקּוֹרֵא מְצַיֵּן הַשְׁלָמוֹת וְדִיקּוֹת עַל כּוֹנְכוּת הַקְּרִיאָה בְּעַירוֹת וּבְכַרְכִּים, וּמְבִיא דֻּגְמָה עַל קְרִיאַת כְּפָרִים בְּעֶרֶב שַׁבָּת.
תלמוד ירושלמי מגילה א׳:ג׳:ג׳ ↗מתי קוראים במגילה?
״אֵין קוֹרִין אֶת הַמְּגִילָּה עַד שֶׁתָּנֵץ הַחַמָּה. דְּכְתִיב בַּיּוֹם אֲשֶׁר סִיבְּרוּ אוֹיְבֵי הַיְּהוּדִים לִשְׁלוֹט בָּהֶם.״
בפרשה זו מובא ההלכה לגבי הזמן המתאים לקריאת המגילה. לפי התלמוד הירושלמי, אין להתחיל לקרוא את המגילה לפני שהשמש זורחת. הסיבה לכך מוסברת על ידי הכתוב בתוך עצם המגילה, שבו מתואר היום שבו אויבי היהודים תכננו לשלוט בהם. מכיוון שהאירועים המרכזיים במגילה קשורים ליום שבו תוכנה התוכנית, נמנעים קוראים מהמגילה לפני אור היום.
תלמוד ירושלמי מגילה ב׳:ה׳:ד׳ ↗בעקבות המפרשים
הניצחון והשמירה על הרכוש
״וּבַבִּזָּה לֹא שָׁלְחוּ אֶת יָדָם. שֶׁלֹּא יִתֵּן הַמֶּלֶךְ עַיִן צָרָה בַּמָּמוֹן:״
הפרק מתאר את ימי הניצחון של היהודים על אויביהם. ביום שהתכוננו לאבד, התהפכו המצב והיהודים גברו על הצירים. בכל הערים שבהן היו היהודים, הם הגיבו בהתקפה על אויביהם. עם זאת, הם לא שרפו את הבתים. לפי רש"י, הדבר נעשה כדי שהמלך לא יתחיל להעיר טענות נרגזות לגבי הרכוש שנותר בבזיזה. הטקסט מפרט את השמות והמקומות שבהם התרחשו הלחימות. הכותב מדגיש את ההבדל בין ניצחון לבין השמדת רכוש. בפרק זה אנו רואים כיצד הניצחון הוביל להקמת חגיגות ומשתהים, אך גם לשינוי המעמד של היהודים בממלכה.
רש״י על אסתר 9:10:2 ↗התוכנית של המן והשינוי ביום
״כִּי הָמָן בֶּן הַמְּדָתָא. חָשַׁב לְהֻמָּם וּלְאַבְּדָם:״
הפרק מתאר את יום ההגנה על היהודים, שבו התהפכו המצב והם הצליחו להגן על עצמם מפני האויבים שרצו להשמיד אותם. ביום זה, היהודים התאספו בערים שבהן הם חיים, והתחילו להגן על חיי אדם. רש"י, בפירושו על הפסוק, מציין כי המן בן המדתא תכנן מראש להבהיל את היהודים ולהשמיד אותם. לפי הסבר זה, הכוונה הייתה ליצור מצב של בהלה גורית כדי להקל על ההשמדה, אך בסופו של דבר התרחשה התהפכות גמורה.
רש״י על אסתר 9:24:1 ↗ניצחון היהודים והחלטת המלך
״ובבזה לא שלחו. שם מפעלי הכפל על משקל רבה. גם ואת עצה טובה שהיתה הבזה לאוצרות המלך לרצותו.״
הפרק מתאר את היום שבו היהודים התכוננו להגן על עצמם מפני אויביהם. כולם התכנסו כדי להדוף את ההתקפות, וביום התשיעי לחודש אדר, האויבים של היהודים התכנסו גם הם כדי להשמיד אותם, אך התוצאה הייתה הפוכה: היהודים ניצחו את אלו שרצו להשמידם. השם עזר להם, והם הגיבו על המצב כשהם חולקים את שלל האויבים עם כל קרוביהם. בפרק זה מתוארת גם פעולת הניצחון של מרדכי והאצילות של אסתר. אבן עזרא מציין כי אסתר ומרדכי לא הסתפקו רק בניצחון הצבאי, אלא פעלו בצורה חכמה. הוא מסביר כי אסתר נתנה עצה טובה לאוצרות המלך כדי להשיג את מטרתה ולקבל את רצונו.
אבן עזרא על אסתר 9:10:1 ↗הניצחון של היהודים והקמת חג הפורים
״כי המן בן המדתא. הטעם דין הוא שיקבלו זה כי לולי זאת התשועה נמחה שמם ושם זרעם ויזכרו אותה בכל שנה להודות השם אשר לו״
פרק זה במסכת אסתר מתאר את היום שבו היהודים התגנו מפני אויביהם. ביום שתתכונן המזימה נגד היהודים, הם התכוננו להגן על עצמם והצליחו לנצח את מי שרצו להשמיד אותם. הם חילקו את השלל לאויביהם שסבבו את בתיהם. בנוסף, בפרק זה מופיעה ההודאה על הנס הגדול שקרה. אבן עזרא מסביר שחשיבות היום הזה היא שהיהודים יזכרו תמיד את ההצלה, כדי שלא יישכחו וזרעם לא יימחק. הוא מציין כי יום זה הפך למקור להודיה להשם על המהפך שהתרחש.
אבן עזרא על אסתר 9:24:1 ↗