באותו היום נתן המלך אחשוורוש לאסתר המלכה את בית המן הרשע, ומרדכי בא לפני המלך כי אסתר סיפרה לו מה קרה לה.
בַּיּ֣וֹם הַה֗וּא נָתַ֞ן הַמֶּ֤לֶךְ אֲחַשְׁוֵרוֹשׁ֙ לְאֶסְתֵּ֣ר הַמַּלְכָּ֔ה אֶת־בֵּ֥ית הָמָ֖ן צֹרֵ֣ר היהודיים [הַיְּהוּדִ֑ים] וּמָרְדֳּכַ֗י בָּ֚א לִפְנֵ֣י הַמֶּ֔לֶךְ כִּֽי־הִגִּ֥ידָה אֶסְתֵּ֖ר מַ֥ה הוּא־לָֽהּ׃אסתר · פרק ח׳
העברת השלטון וציווי ההגנה על היהודים
המלכה אסתר מקבלת את בית המן, ומרדכי כותב פתח חדש להצלת העם מתוכנית ההשמדה.
להקשיב. להבין. להתחבר.
הפרק בקול
אסתר ח׳ · סיפור והסבר
גרסת ההאזנה בהכנה. הנגן יופיע כאן כשהיא תהיה מוכנה.
ריחוף על פסוק מציג את המקור. במגע — לחיצה ממושכת או כפתור ״המקור״.
העברת השלטון בבית המן
המלך הוריד את הטבעת שלו, שקיבל מהמן, ונתן אותה למרדכי. ואסתר מינתה את מרדכי על בית המן.
וַיָּ֨סַר הַמֶּ֜לֶךְ אֶת־טַבַּעְתּ֗וֹ אֲשֶׁ֤ר הֶֽעֱבִיר֙ מֵֽהָמָ֔ן וַֽיִּתְּנָ֖הּ לְמָרְדֳּכָ֑י וַתָּ֧שֶׂם אֶסְתֵּ֛ר אֶֽת־מָרְדֳּכַ֖י עַל־בֵּ֥ית הָמָֽן׃ (פ)אסתר המשיכה לדבר לפני המלך, נפלה לרגליו ובכתה. היא התחננה בפניו להעביר את הרע של המן האגגי ואת התכנון שלו נגד היהודים.
וַתּ֣וֹסֶף אֶסְתֵּ֗ר וַתְּדַבֵּר֙ לִפְנֵ֣י הַמֶּ֔לֶךְ וַתִּפֹּ֖ל לִפְנֵ֣י רַגְלָ֑יו וַתֵּ֣בְךְּ וַתִּתְחַנֶּן־ל֗וֹ לְהַֽעֲבִיר֙ אֶת־רָעַת֙ הָמָ֣ן הָֽאֲגָגִ֔י וְאֵת֙ מַֽחֲשַׁבְתּ֔וֹ אֲשֶׁ֥ר חָשַׁ֖ב עַל־הַיְּהוּדִֽים׃המלך הושיט לאסתר את שרביט הזהב. אסתר קמה ועמדה לפני המלך.
וַיּ֤וֹשֶׁט הַמֶּ֙לֶךְ֙ לְאֶסְתֵּ֔ר אֵ֖ת שַׁרְבִ֣ט הַזָּהָ֑ב וַתָּ֣קָם אֶסְתֵּ֔ר וַֽתַּעֲמֹ֖ד לִפְנֵ֥י הַמֶּֽלֶךְ׃הַצְלַת הַפְּסָקִים וְהַשְׁבַּח הַיְּהוּדִים
הִיא אָמְרָה: אִם הַמֶּלֶק טוֹב, וְאִם מָצָאתִי חֵן לְפָנָיו וְנִתְקַבֵּל הַדָּבָר לְפָנָיו, וְאִם אָנִי טוֹבָה בְּעֵינָיו, שֶׁיִּכָּתֵב כְּדֵבַר הַשֵּׁבֶת הַפְּרָטוֹת שֶׁכָּתַב הָמָן הַמְּדַתִּי הָאַגָּגִי, כְּדֵי לְבַטֵּל אֶת הַפְּסָקִים שֶׁכָּתַב לְהַשְׁמִיד אֶת הַיְּהוּדִים שֶׁבְּכָל מְדִינוֹת הַמֶּלֶךְ.
וַ֠תֹּאמֶר אִם־עַל־הַמֶּ֨לֶךְ ט֜וֹב וְאִם־מָצָ֧אתִי חֵ֣ן לְפָנָ֗יו וְכָשֵׁ֤ר הַדָּבָר֙ לִפְנֵ֣י הַמֶּ֔לֶךְ וְטוֹבָ֥ה אֲנִ֖י בְּעֵינָ֑יו יִכָּתֵ֞ב לְהָשִׁ֣יב אֶת־הַסְּפָרִ֗ים מַחֲשֶׁ֜בֶת הָמָ֤ן בֶּֽן־הַמְּדָ֙תָא֙ הָאֲגָגִ֔י אֲשֶׁ֣ר כָּתַ֗ב לְאַבֵּד֙ אֶת־הַיְּהוּדִ֔ים אֲשֶׁ֖ר בְּכָל־מְדִינ֥וֹת הַמֶּֽלֶךְ׃כִּי אֵיךְ אוּכַל לִרְאוֹת בָּרָעָה שֶׁתִּקְרֶה לְעַמִּי, וְאֵיךְ אוּכַל לִרְאוֹת אֶת הָאֲבָדָן שֶׁל בְּנֵי עַמִּי?
כִּ֠י אֵיכָכָ֤ה אוּכַל֙ וְֽרָאִ֔יתִי בָּרָעָ֖ה אֲשֶׁר־יִמְצָ֣א אֶת־עַמִּ֑י וְאֵֽיכָכָ֤ה אוּכַל֙ וְֽרָאִ֔יתִי בְּאָבְדַ֖ן מוֹלַדְתִּֽי׃ (ס)וְהַמֶּלֶךְ אֲחַשְׁוֵרוֹשׁ אָמַר לְהֶסְתֵּר הַמַּלְכָּה וּלְמַרְדּכַי הַיְּהוּדִי: הִנֵּה נָתַתִּי אֶת בֵּיתוֹ שֶׁל הָמָן לְהֶסְתֵּר, וְאֶת הוּא תִּתְלוּ עַל הָעֵץ, בִּגְלַל שֶׁשָּׁלַח יָדוֹ בַּיְּהוּדִים.
וַיֹּ֨אמֶר הַמֶּ֤לֶךְ אֲחַשְׁוֵרֹשׁ֙ לְאֶסְתֵּ֣ר הַמַּלְכָּ֔ה וּֽלְמָרְדֳּכַ֖י הַיְּהוּדִ֑י הִנֵּ֨ה בֵית־הָמָ֜ן נָתַ֣תִּי לְאֶסְתֵּ֗ר וְאֹתוֹ֙ תָּל֣וּ עַל־הָעֵ֔ץ עַ֛ל אֲשֶׁר־שָׁלַ֥ח יָד֖וֹ ביהודיים [בַּיְּהוּדִֽים׃]וּלְאַתֶּם, תִּכְתְּבוּ לַיְּהוּדִים כְּכָל הַטּוֹב שֶׁבְּעֵינֵיכֶם בְּשֵׁם הַמֶּלֶךְ, וְחִתְּמוּ בְּטוֹבַעַת הַמֶּלֶךְ, כִּי כָּתוּב בְּשֵׁם הַמֶּלֶךְ וֶחָתוּם בְּטוֹבַעַת הַמֶּלֶךְ – אֵין אֶת הַכְּתִיבָה הַזֹּאת לְהָשִׁיב.
וְ֠אַתֶּם כִּתְב֨וּ עַל־הַיְּהוּדִ֜ים כַּטּ֤וֹב בְּעֵֽינֵיכֶם֙ בְּשֵׁ֣ם הַמֶּ֔לֶךְ וְחִתְמ֖וּ בְּטַבַּ֣עַת הַמֶּ֑לֶךְ כִּֽי־כְתָ֞ב אֲשֶׁר־נִכְתָּ֣ב בְּשֵׁם־הַמֶּ֗לֶךְ וְנַחְתּ֛וֹם בְּטַבַּ֥עַת הַמֶּ֖לֶךְ אֵ֥ין לְהָשִֽׁיב׃הציווי למגן היהודים
באותו זמן, ביום עשרים ושלושה בחודש השלישי, שהוא חודש סיון, קראו סופרי המלך. הם כתבו בדיוק כפי שמרדכי ציווה את היהודים, את האחשדרפנים, את הפוחות ואת שרי המדינות, מהוד ועד כוש. הם כתבו לכל אחת מ-מאה ושבעים ועיסרי מדינות לפי הכתוב בהן, לכל עם ולכל שפה. והם כתבו ליהודים לפי הכתוב והשפה שלהם.
וַיִּקָּרְא֣וּ סֹפְרֵֽי־הַמֶּ֣לֶךְ בָּֽעֵת־הַ֠הִיא בַּחֹ֨דֶשׁ הַשְּׁלִישִׁ֜י הוּא־חֹ֣דֶשׁ סִיוָ֗ן בִּשְׁלוֹשָׁ֣ה וְעֶשְׂרִים֮ בּוֹ֒ וַיִּכָּתֵ֣ב כְּֽכָל־אֲשֶׁר־צִוָּ֣ה מָרְדֳּכַ֣י אֶל־הַיְּהוּדִ֡ים וְאֶ֣ל הָאֲחַשְׁדַּרְפְּנִֽים־וְהַפַּחוֹת֩ וְשָׂרֵ֨י הַמְּדִינ֜וֹת אֲשֶׁ֣ר ׀ מֵהֹ֣דּוּ וְעַד־כּ֗וּשׁ שֶׁ֣בַע וְעֶשְׂרִ֤ים וּמֵאָה֙ מְדִינָ֔ה מְדִינָ֤ה וּמְדִינָה֙ כִּכְתָבָ֔הּ וְעַ֥ם וָעָ֖ם כִּלְשֹׁנ֑וֹ וְאֶ֨ל־הַיְּהוּדִ֔ים כִּכְתָבָ֖ם וְכִלְשׁוֹנָֽם׃הכתבו נכתב בשם המלך אכשוורש וחתום בחתם המלך. את המכתבים שלחו הרצים על סוסים, הרוכבים על המרכבות האכשתרנים, בני הרמכים.
וַיִּכְתֹּ֗ב בְּשֵׁם֙ הַמֶּ֣לֶךְ אֲחַשְׁוֵרֹ֔שׁ וַיַּחְתֹּ֖ם בְּטַבַּ֣עַת הַמֶּ֑לֶךְ וַיִּשְׁלַ֣ח סְפָרִ֡ים בְּיַד֩ הָרָצִ֨ים בַּסּוּסִ֜ים רֹכְבֵ֤י הָרֶ֙כֶשׁ֙ הָֽאֲחַשְׁתְּרָנִ֔ים בְּנֵ֖י הָֽרַמָּכִֽים׃הכתוב נתן המלך ליהודים שבכל עיר ועיר, כדי שיתאספו ויעמדו על חייהם, כדי להשמיד, להרוג ולהשמיד את כל חיי העם והמדינה שתוקפים אותם, כולל ילדים ונשים, ולקחת את שללו כבזות.
אֲשֶׁר֩ נָתַ֨ן הַמֶּ֜לֶךְ לַיְּהוּדִ֣ים ׀ אֲשֶׁ֣ר בְּכָל־עִיר־וָעִ֗יר לְהִקָּהֵל֮ וְלַעֲמֹ֣ד עַל־נַפְשָׁם֒ לְהַשְׁמִיד֩ וְלַהֲרֹ֨ג וּלְאַבֵּ֜ד אֶת־כָּל־חֵ֨יל עַ֧ם וּמְדִינָ֛ה הַצָּרִ֥ים אֹתָ֖ם טַ֣ף וְנָשִׁ֑ים וּשְׁלָלָ֖ם לָבֽוֹז׃הדבר יקרה ביום אחד בכל מדינות המלך אכשוורש, ביום שלושה עשר בחודש שנים עשר, שהוא חודש אדר.
בְּי֣וֹם אֶחָ֔ד בְּכָל־מְדִינ֖וֹת הַמֶּ֣לֶךְ אֲחַשְׁוֵר֑וֹשׁ בִּשְׁלוֹשָׁ֥ה עָשָׂ֛ר לְחֹ֥דֶשׁ שְׁנֵים־עָשָׂ֖ר הוּא־חֹ֥דֶשׁ אֲדָֽר׃הַצִּוּוּי לַיְּהוּדִים לְהִתְנַקֵּם
הַצִוּוּי הַכָּתוּב הֻפְצַע בְּכָל מְדִינָה וּמְדִינָה, גָּלוּי לְכָל הָעַמִּים, כְּדֵי שֶׁהַיְּהוּדִים יִהְיוּ מוּכָנִים לַיּוֹם הַזֶּה, לְהִתְנַקֵּם מֵאֹיְבֵיהֶם.
פַּתְשֶׁ֣גֶן הַכְּתָ֗ב לְהִנָּ֤תֵֽן דָּת֙ בְּכָל־מְדִינָ֣ה וּמְדִינָ֔ה גָּל֖וּי לְכָל־הָעַמִּ֑ים וְלִהְי֨וֹת היהודיים [הַיְּהוּדִ֤ים] עתודים [עֲתִידִים֙] לַיּ֣וֹם הַזֶּ֔ה לְהִנָּקֵ֖ם מֵאֹיְבֵיהֶֽם׃הָרְצוּעִים, הָרֹכְבִים עַל סוּסֵי הָאַחְשְׁדַרְפָּנִים, יָצְאוּ בְּהִלְהָבָה וּבְמְהִירוּת בְּשֶׁל דִּבְרַת הַמֶּלֶק, וְהַצִּוּוּי הֻפְצַע בְּשׁוּשַׁן הַבִּירָה.
הָרָצִ֞ים רֹכְבֵ֤י הָרֶ֙כֶשׁ֙ הָֽאֲחַשְׁתְּרָנִ֔ים יָֽצְא֛וּ מְבֹהָלִ֥ים וּדְחוּפִ֖ים בִּדְבַ֣ר הַמֶּ֑לֶךְ וְהַדָּ֥ת נִתְּנָ֖ה בְּשׁוּשַׁ֥ן הַבִּירָֽה׃ (פ)וּמָרְדּכַי יָצָא מִלִּפְנֵי הַמֶּלֶךְ בִּלְבּוּשׁ מַלְכוּת כְּתֹלֶת וְתֹכֶלֶת, עִם כִּסְמָה זָהָב גְּדוֹלָה וּבֶגֶד בּוּץ וְאַרְגָּמָן. וְעִיר שׁוּשַׁן שָׂמְחָה וְשָׂמְחָה.
וּמָרְדֳּכַ֞י יָצָ֣א ׀ מִלִּפְנֵ֣י הַמֶּ֗לֶךְ בִּלְב֤וּשׁ מַלְכוּת֙ תְּכֵ֣לֶת וָח֔וּר וַעֲטֶ֤רֶת זָהָב֙ גְּדוֹלָ֔ה וְתַכְרִ֥יךְ בּ֖וּץ וְאַרְגָּמָ֑ן וְהָעִ֣יר שׁוּשָׁ֔ן צָהֲלָ֖ה וְשָׂמֵֽחָה׃לַיְּהוּדִים הָיְתָה אוֹרָה, שִׂמְחָה, גִּיל וְכָבוֹד.
לַיְּהוּדִ֕ים הָֽיְתָ֥ה אוֹרָ֖ה וְשִׂמְחָ֑ה וְשָׂשֹׂ֖ן וִיקָֽר׃השמחה ביהודים והתגיירות אנשי הארץ
בכל מחוז ומחוז, ובכל עיר ועיר, במקומות שבהם הגיע דבר המלך וצו המלך, הייתה שמחה וששון ליהודים, חגיגה ויום טוב. ורבים מאנשי הארץ הפכו ליהודים, כי הפחד מיהודים נפל עליהם.
וּבְכָל־מְדִינָ֨ה וּמְדִינָ֜ה וּבְכָל־עִ֣יר וָעִ֗יר מְקוֹם֙ אֲשֶׁ֨ר דְּבַר־הַמֶּ֤לֶךְ וְדָתוֹ֙ מַגִּ֔יעַ שִׂמְחָ֤ה וְשָׂשׂוֹן֙ לַיְּהוּדִ֔ים מִשְׁתֶּ֖ה וְי֣וֹם ט֑וֹב וְרַבִּ֞ים מֵֽעַמֵּ֤י הָאָ֙רֶץ֙ מִֽתְיַהֲדִ֔ים כִּֽי־נָפַ֥ל פַּֽחַד־הַיְּהוּדִ֖ים עֲלֵיהֶֽם׃Tanach with Ta'amei Hamikra · ניקוד וטעמי מקרא
העברת השלטון בבית המן
בַּיּ֣וֹם הַה֗וּא נָתַ֞ן הַמֶּ֤לֶךְ אֲחַשְׁוֵרוֹשׁ֙ לְאֶסְתֵּ֣ר הַמַּלְכָּ֔ה אֶת־בֵּ֥ית הָמָ֖ן צֹרֵ֣ר היהודיים [הַיְּהוּדִ֑ים] וּמָרְדֳּכַ֗י בָּ֚א לִפְנֵ֣י הַמֶּ֔לֶךְ כִּֽי־הִגִּ֥ידָה אֶסְתֵּ֖ר מַ֥ה הוּא־לָֽהּ׃
וַיָּ֨סַר הַמֶּ֜לֶךְ אֶת־טַבַּעְתּ֗וֹ אֲשֶׁ֤ר הֶֽעֱבִיר֙ מֵֽהָמָ֔ן וַֽיִּתְּנָ֖הּ לְמָרְדֳּכָ֑י וַתָּ֧שֶׂם אֶסְתֵּ֛ר אֶֽת־מָרְדֳּכַ֖י עַל־בֵּ֥ית הָמָֽן׃ (פ)
וַתּ֣וֹסֶף אֶסְתֵּ֗ר וַתְּדַבֵּר֙ לִפְנֵ֣י הַמֶּ֔לֶךְ וַתִּפֹּ֖ל לִפְנֵ֣י רַגְלָ֑יו וַתֵּ֣בְךְּ וַתִּתְחַנֶּן־ל֗וֹ לְהַֽעֲבִיר֙ אֶת־רָעַת֙ הָמָ֣ן הָֽאֲגָגִ֔י וְאֵת֙ מַֽחֲשַׁבְתּ֔וֹ אֲשֶׁ֥ר חָשַׁ֖ב עַל־הַיְּהוּדִֽים׃
וַיּ֤וֹשֶׁט הַמֶּ֙לֶךְ֙ לְאֶסְתֵּ֔ר אֵ֖ת שַׁרְבִ֣ט הַזָּהָ֑ב וַתָּ֣קָם אֶסְתֵּ֔ר וַֽתַּעֲמֹ֖ד לִפְנֵ֥י הַמֶּֽלֶךְ׃
הַצְלַת הַפְּסָקִים וְהַשְׁבַּח הַיְּהוּדִים
וַ֠תֹּאמֶר אִם־עַל־הַמֶּ֨לֶךְ ט֜וֹב וְאִם־מָצָ֧אתִי חֵ֣ן לְפָנָ֗יו וְכָשֵׁ֤ר הַדָּבָר֙ לִפְנֵ֣י הַמֶּ֔לֶךְ וְטוֹבָ֥ה אֲנִ֖י בְּעֵינָ֑יו יִכָּתֵ֞ב לְהָשִׁ֣יב אֶת־הַסְּפָרִ֗ים מַחֲשֶׁ֜בֶת הָמָ֤ן בֶּֽן־הַמְּדָ֙תָא֙ הָאֲגָגִ֔י אֲשֶׁ֣ר כָּתַ֗ב לְאַבֵּד֙ אֶת־הַיְּהוּדִ֔ים אֲשֶׁ֖ר בְּכָל־מְדִינ֥וֹת הַמֶּֽלֶךְ׃
כִּ֠י אֵיכָכָ֤ה אוּכַל֙ וְֽרָאִ֔יתִי בָּרָעָ֖ה אֲשֶׁר־יִמְצָ֣א אֶת־עַמִּ֑י וְאֵֽיכָכָ֤ה אוּכַל֙ וְֽרָאִ֔יתִי בְּאָבְדַ֖ן מוֹלַדְתִּֽי׃ (ס)
וַיֹּ֨אמֶר הַמֶּ֤לֶךְ אֲחַשְׁוֵרֹשׁ֙ לְאֶסְתֵּ֣ר הַמַּלְכָּ֔ה וּֽלְמָרְדֳּכַ֖י הַיְּהוּדִ֑י הִנֵּ֨ה בֵית־הָמָ֜ן נָתַ֣תִּי לְאֶסְתֵּ֗ר וְאֹתוֹ֙ תָּל֣וּ עַל־הָעֵ֔ץ עַ֛ל אֲשֶׁר־שָׁלַ֥ח יָד֖וֹ ביהודיים [בַּיְּהוּדִֽים׃]
וְ֠אַתֶּם כִּתְב֨וּ עַל־הַיְּהוּדִ֜ים כַּטּ֤וֹב בְּעֵֽינֵיכֶם֙ בְּשֵׁ֣ם הַמֶּ֔לֶךְ וְחִתְמ֖וּ בְּטַבַּ֣עַת הַמֶּ֑לֶךְ כִּֽי־כְתָ֞ב אֲשֶׁר־נִכְתָּ֣ב בְּשֵׁם־הַמֶּ֗לֶךְ וְנַחְתּ֛וֹם בְּטַבַּ֥עַת הַמֶּ֖לֶךְ אֵ֥ין לְהָשִֽׁיב׃
הציווי למגן היהודים
וַיִּקָּרְא֣וּ סֹפְרֵֽי־הַמֶּ֣לֶךְ בָּֽעֵת־הַ֠הִיא בַּחֹ֨דֶשׁ הַשְּׁלִישִׁ֜י הוּא־חֹ֣דֶשׁ סִיוָ֗ן בִּשְׁלוֹשָׁ֣ה וְעֶשְׂרִים֮ בּוֹ֒ וַיִּכָּתֵ֣ב כְּֽכָל־אֲשֶׁר־צִוָּ֣ה מָרְדֳּכַ֣י אֶל־הַיְּהוּדִ֡ים וְאֶ֣ל הָאֲחַשְׁדַּרְפְּנִֽים־וְהַפַּחוֹת֩ וְשָׂרֵ֨י הַמְּדִינ֜וֹת אֲשֶׁ֣ר ׀ מֵהֹ֣דּוּ וְעַד־כּ֗וּשׁ שֶׁ֣בַע וְעֶשְׂרִ֤ים וּמֵאָה֙ מְדִינָ֔ה מְדִינָ֤ה וּמְדִינָה֙ כִּכְתָבָ֔הּ וְעַ֥ם וָעָ֖ם כִּלְשֹׁנ֑וֹ וְאֶ֨ל־הַיְּהוּדִ֔ים כִּכְתָבָ֖ם וְכִלְשׁוֹנָֽם׃
וַיִּכְתֹּ֗ב בְּשֵׁם֙ הַמֶּ֣לֶךְ אֲחַשְׁוֵרֹ֔שׁ וַיַּחְתֹּ֖ם בְּטַבַּ֣עַת הַמֶּ֑לֶךְ וַיִּשְׁלַ֣ח סְפָרִ֡ים בְּיַד֩ הָרָצִ֨ים בַּסּוּסִ֜ים רֹכְבֵ֤י הָרֶ֙כֶשׁ֙ הָֽאֲחַשְׁתְּרָנִ֔ים בְּנֵ֖י הָֽרַמָּכִֽים׃
אֲשֶׁר֩ נָתַ֨ן הַמֶּ֜לֶךְ לַיְּהוּדִ֣ים ׀ אֲשֶׁ֣ר בְּכָל־עִיר־וָעִ֗יר לְהִקָּהֵל֮ וְלַעֲמֹ֣ד עַל־נַפְשָׁם֒ לְהַשְׁמִיד֩ וְלַהֲרֹ֨ג וּלְאַבֵּ֜ד אֶת־כָּל־חֵ֨יל עַ֧ם וּמְדִינָ֛ה הַצָּרִ֥ים אֹתָ֖ם טַ֣ף וְנָשִׁ֑ים וּשְׁלָלָ֖ם לָבֽוֹז׃
בְּי֣וֹם אֶחָ֔ד בְּכָל־מְדִינ֖וֹת הַמֶּ֣לֶךְ אֲחַשְׁוֵר֑וֹשׁ בִּשְׁלוֹשָׁ֥ה עָשָׂ֛ר לְחֹ֥דֶשׁ שְׁנֵים־עָשָׂ֖ר הוּא־חֹ֥דֶשׁ אֲדָֽר׃
הַצִּוּוּי לַיְּהוּדִים לְהִתְנַקֵּם
פַּתְשֶׁ֣גֶן הַכְּתָ֗ב לְהִנָּ֤תֵֽן דָּת֙ בְּכָל־מְדִינָ֣ה וּמְדִינָ֔ה גָּל֖וּי לְכָל־הָעַמִּ֑ים וְלִהְי֨וֹת היהודיים [הַיְּהוּדִ֤ים] עתודים [עֲתִידִים֙] לַיּ֣וֹם הַזֶּ֔ה לְהִנָּקֵ֖ם מֵאֹיְבֵיהֶֽם׃
הָרָצִ֞ים רֹכְבֵ֤י הָרֶ֙כֶשׁ֙ הָֽאֲחַשְׁתְּרָנִ֔ים יָֽצְא֛וּ מְבֹהָלִ֥ים וּדְחוּפִ֖ים בִּדְבַ֣ר הַמֶּ֑לֶךְ וְהַדָּ֥ת נִתְּנָ֖ה בְּשׁוּשַׁ֥ן הַבִּירָֽה׃ (פ)
וּמָרְדֳּכַ֞י יָצָ֣א ׀ מִלִּפְנֵ֣י הַמֶּ֗לֶךְ בִּלְב֤וּשׁ מַלְכוּת֙ תְּכֵ֣לֶת וָח֔וּר וַעֲטֶ֤רֶת זָהָב֙ גְּדוֹלָ֔ה וְתַכְרִ֥יךְ בּ֖וּץ וְאַרְגָּמָ֑ן וְהָעִ֣יר שׁוּשָׁ֔ן צָהֲלָ֖ה וְשָׂמֵֽחָה׃
לַיְּהוּדִ֕ים הָֽיְתָ֥ה אוֹרָ֖ה וְשִׂמְחָ֑ה וְשָׂשֹׂ֖ן וִיקָֽר׃
השמחה ביהודים והתגיירות אנשי הארץ
וּבְכָל־מְדִינָ֨ה וּמְדִינָ֜ה וּבְכָל־עִ֣יר וָעִ֗יר מְקוֹם֙ אֲשֶׁ֨ר דְּבַר־הַמֶּ֤לֶךְ וְדָתוֹ֙ מַגִּ֔יעַ שִׂמְחָ֤ה וְשָׂשׂוֹן֙ לַיְּהוּדִ֔ים מִשְׁתֶּ֖ה וְי֣וֹם ט֑וֹב וְרַבִּ֞ים מֵֽעַמֵּ֤י הָאָ֙רֶץ֙ מִֽתְיַהֲדִ֔ים כִּֽי־נָפַ֥ל פַּֽחַד־הַיְּהוּדִ֖ים עֲלֵיהֶֽם׃
התמונה השלמה
הפרק, בקצרה
לאחר מותו של המן, מתרחשים שינויים שלטוניים ויוצאים צווים חדשים המאפשרים ליהודים להגן על עצמם.
העברת השלטון בבית המן
המלך אחשוורוש מעניק לאסתר את בית המן ומעביר את הטבעת שלו למרדכי. אסתר מתחננת בפני המלך להפסיק את תוכניתו של המן נגד היהודים, והוא מגיב בקירוב לב שלה באמצעות שרביט הזהב.
הַצְלַת הַפְּסָקִים וְהַשְׁבַּח הַיְּהוּדִים
הֶסְתֵּר מְבַקֶּשֶׁת מֵהַמֶּלֶךְ לְבַטֵּל אֶת הַצּוּוֹת שֶׁכָּתַב הָמָן לְהַשְׁמִיד אֶת הַיְּהוּדִים, כִּי הִיא אֵינָהּ יְכוֹלָה לִרְאוֹת בְּאֵבְדָם שֶׁל עַמָּהּ. הַמֶּלֶךְ מַעֲנֶה לְהַשְׁבִּית אֶת בֵּית הָמָן וְלִתְלוֹתוֹ, וּמוֹשֶׁה לַיְּהוּדִים לִכְתֹּב פְּרָטוֹת חֲדָשִׁים בְּשֵׁם הַמֶּלֶךְ, שֶׁלֹּא יִתָּן לְהָשִׁיבָם.
הציווי למגן היהודים
סופרי המלך כותבים את ציוויו של מרדכי לכל מדינות האימפריה, מן הוד ועד כוש. המכתבים, שנחתמו בחתם המלך, נשלחו במהירות בכל המדינות. הם מאשרים ליהודים הזכות להתאסף ולהגן על חייהם בכוח, כולל התקפת אויביהם ונטילת שללו ביום יום שלוש עשרה באדר.
הַצִּוּוּי לַיְּהוּדִים לְהִתְנַקֵּם
הַצִּוּוּי הַמַּלְכִּי הַפָּשׁוּט מְאֹד מַצְטֵט אֶת הַהַכְנָסָה לַתְּגוּבָה הַיְּהוּדִית. הַצִּוּוּי הֻפְצַע בְּכָל הַמְּדִינוֹת כְּדֵי לְאַתֶּרֶת אֶת הַיְּהוּדִים לַיּוֹם הַזֶּה. מָרְדּכַי יוֹצֵא בִּלְבּוּשׁ מַלְכוּת מַרְעִישׁ, וְהַעִיר שׁוּשַׁן וְהַיְּהוּדִים כֻּלָּם שְׂמֵחִים וּמְכֻבָּדִים.
השמחה ביהודים והתגיירות אנשי הארץ
לאחר הוצאת צו המלך, התפשטה שמחה גדולה בקרב היהודים בכל המחוזות שבהם הגיע הצו. במקביל, רבים מאנשי המדינות הפכו ליהודים, מתוך פחד מפני היהודים שהיו במצב חדש ובעל כוח.
הציווי החדש מוביל לשמחה גדולה ולשינוי רוחני ופיזי בקרב תושבי הממלכה.
מעבר לקריאה הראשונה
לימוד ועיון
מבחר ממקורות חז״ל, בהסבר עכשווי. דברי המקור המצוטטים מובחנים מן ההסבר; פירושי מפרשים מובאים בהמשך ובנפרד.
מדברי חז״ל
כֹּחַ הַדְּמוּת וְהַהַחְלָה הַמְּשׂוֹמֶתת
״דבר אחר: ויקחו לי תרומה, הה"ד (משלי כב): נבחר שם מעושר רב. נבחר שמו של משה, שנאמר (תהלים קו): לולי משה בחירו. וכן הוא אומר״
בַּקֶּצֶת הַמַּעֲשֶׂה, הַמַּקְדִּים לַמְּלֵכָה הַשּׁוֹמֶרֶת אֶת הַכֹּחַ, נִתָּן פֹּה פֵּרוּשׁ עַל הַמַּעֲטָר שֶׁל הַשֵּׁם וְהַמַּעֲמָד שֶׁל הַדְּמוּת שֶׁל פִּנְחָס. הַמְּסֹרָה מְסַבֶּת עַל כֹּחַ הַשֵּׁם וְעַל הַהַחְלָטָה הַקָּשָׁה שֶׁל פִּנְחָס לְהִתְעַקֵּף אַחֲרֵי הַהֲלָכָה עַד שֶׁהוּא מוֹצֵא דֶּרֶךְ שֶׁל הַצְלָה. הַמְּסֹרָה מְסַבֶּת עַל פִּנְחָס שֶׁמָּצָא דֶּרֶךְ לְהַצִּילוֹת אֶת הַמַּצָּב בְּתוֹךְ הַקֹּדֶשׁ, וְעַל הַמַּעֲמָד שֶׁל זַמְרִי שֶׁהוּא נֶחְשָׁב לָרָשָׁע. הַמְּסֹרָה מְסַבֶּת עַל הַמַּאֲבָק בֵּין הַצִּיּוּר שֶׁל כֹּחַ הַמַּעֲמָד לְעוֹרֵר פִּרְעוֹן, לְבֵין הַמַּעֲמָד שֶׁל פִּנְחָס הַמִּתְפַּלֵּל וּמְחַפֵּשׂ דֶּרֶךְ שֶׁל תְּשׁוּבָה וְהַצְלָה.
שמות רבה ל״ג:ה׳ ↗העברת הבית והסדר החדש
״דָּבָר אַחֵר, בִּנְיָמִין זְאֵב יִטְרָף, מְדַבֵּר בְּאֶסְתֵּר הַמַּלְכָּה. בַּבֹּקֶר יֹאכַל עַד, וַיָּבֹא הַמֶּלֶךְ וְהָמָן לִשְׁתּוֹת (אסתר ז, א). וְלָעֶרֶב יְחַלֵּק שָׁלָל, וַיִּתְלוּ אֶת הָמָן. מַה״
בפרשתנו מופיע דברי בנימין זאב, המתייחס לאירועים המתרחשים בפרשת אסתר. הוא מציין כי בבוקר המלך והמן שתו יחד, אך עד הערב המלך חילק את השלל והמן נתלה. המדרש מדגיש את המעבר של רכוש המן לידי אסתר, כפי שכתוב שבאותו היום נתן המלך אחשוורוש את בית המן למלכה אסתר. הפרשנות במידרש תנחומא מתמקדת בשינוי המעמדות ובמהירות השינוי שהתרחש באותו יום. המפרש מראה כיצד הבית שהיה מיועד להשמדת היהודים, הפך לנחלה של אסתר, וזאת בסמוך למותו של המן.
מדרש תנחומא, ויחי י״ד:י׳ ↗בעקבות המפרשים
התקווה החדשה של היהודים
״לְהַעֲבִיר אֶת רָעַת הָמָן. שֶׁלֹּא תִתְקַיֵּם עֲצָתוֹ הָרָעָה:״
בפרק זה אנו רואים את השינוי במצב היהודים בממלכת פרס. המלך אכסר מעניק את טבעתו לה Esther, והיא הופכת לדמות בעלת השפעה רבה. היא פונה אל המלך בבקשה דחופה להציל את עמם מהגזר הדין של המן, ומתארת את סכנת הכחדה של כל היהודים. הטקסט מציג את ניסיון הפיכת הגזירה הבלתי ניתנת לביטול לגזירה חדשה שמאפשרת הגנה עצמית. רש"י מפרש על פסוק ג, כי המטרה המרכזית של הפעולות הללו היא להעביר את רעת המן ולמנוע את התקיימות עצתו הרעה. הפרשן מתמקד בכך שהפעולה נועדה לשבש את התוכנית המקורית של האויב.
רש״י על אסתר 8:3:1 ↗השינוי בסדר ההוראה
״פַּתְשֶׁגֶן. אִגֶּרֶת מְפֹרָשׁ:״
בפרק זה אנו רואים כיצד המצב משתנה לאחר שהעברת הזכות על הבית למרדכי ואסתר. המלך אחשוורוש נותן למרדכי את הטבעת שלו, ואסתר כותבת מכתבים חדשים בשם המלך כדי להגן על היהודים. רש"י מסביר את המושג "פתשגן" ככותרת לאגרת המפורשת. לפי הפירוש, מדובר בהודעה מפורשת וברורה שנשלחה לכל מחוזות הממלכה כדי להבהיר את התקנות החדשות.
רש״י על אסתר 8:13:1 ↗השינוי בכתב המצווה
״וכשר הטעם טוב וכמוהו איזה יכשר בכושרות. כ"ף איככה אוכל כפול ויש אומרים שהם שתי מלות כמו איכה כי מצאנו איכה תרה טעמו כטעם איכה״
בפרק זה אנו רואים כיצד המלך אכסר מעניק את כל רכושו לאסתר, והיא מבקשת ממנו להוציא כתב חדש שבו יהודים יוכלו להתגונן מפני האויבים. הכתב החדש מאפשר ליהודים להילחם על חייהם ולשמור על משפחותיהם ביום שנקבע מראש על ידי המן. הטקסט מתמקד בפרטים הטכניים של הצו החדש ובמבנה המלכותי של הפעולות. אבן עזרא, במבט בלשני, בוחן את המילים בכתב המצווה, ובוחן אפשרויות דקדוקיות למילים מסוימות כדי להבין את המשמעות המדויקת של הפעולות המתוארות בטקסט המקורי.
אבן עזרא על אסתר 8:5:1 ↗השינוי בגזרת המיתה
״בוץ. הוא הבד והוא מין ממיני פשתים במצרים והוא דק ויקר.״
בפרק זה אנו רואים כיצד המצב משתנה בבית המלך. מרדכי מקבל את כל רכוש המלך ואת אסתר, בעוד המן נשאר כהשעבוד של המלך. כיוון שהגזירה נכתבה בשם המלך, לא ניתן היה לבטלה, ולכן נשלחו כתבים חדשים לכל המחוזות המאפשרים ליהודים להתגונן ולהילחם.
אבן עזרא על אסתר 8:15:2 ↗