הַמֶּלֶךְ וְהָמָן הִגִּיעוּ לִשְׁתּוֹת אֶת הַיַּיִן עִם הַמַּלְכָּה אֶסְתֵּר.
וַיָּבֹ֤א הַמֶּ֙לֶךְ֙ וְהָמָ֔ן לִשְׁתּ֖וֹת עִם־אֶסְתֵּ֥ר הַמַּלְכָּֽה׃אסתר · פרק ז׳
הבקשה של אסתר וחשיפת המן
המלכה אסתר מגישה את תביעתה בפני המלך אחשוורוש, חושפת את המזימה נגד היהודים וגורמת להוצאת המן על העמוד.
להקשיב. להבין. להתחבר.
הפרק בקול
אסתר ז׳ · סיפור והסבר
גרסת ההאזנה בהכנה. הנגן יופיע כאן כשהיא תהיה מוכנה.
ריחוף על פסוק מציג את המקור. במגע — לחיצה ממושכת או כפתור ״המקור״.
א–ד
הַבַּקָּשָׁה שֶׁל אֶסְתֵּר
הַמֶּלֶךְ אָמַר לְאֶסְתֵּר, "גַּם בַּיּוֹם הַשֵּׁנִי בְּמִשְׁתֵּה הַיַּיִן, מָה הַבַּקָּשָׁה שֶׁלָּךְ, אֶסְתֵּר הַמַּלְכָּה? אֶתֵּן לָךְ מָה שֶׁתִּשְׁאֲלִי, וְא even עַד חֲצִי הַמַּמְלָכָה הַבַּקָּשָׁה שֶׁלָּךְ תִּתְמַקֵּם."
וַיֹּאמֶר֩ הַמֶּ֨לֶךְ לְאֶסְתֵּ֜ר גַּ֣ם בַּיּ֤וֹם הַשֵּׁנִי֙ בְּמִשְׁתֵּ֣ה הַיַּ֔יִן מַה־שְּׁאֵלָתֵ֛ךְ אֶסְתֵּ֥ר הַמַּלְכָּ֖ה וְתִנָּ֣תֵֽן לָ֑ךְ וּמַה־בַּקָּשָׁתֵ֛ךְ עַד־חֲצִ֥י הַמַּלְכ֖וּת וְתֵעָֽשׂ׃הַמַּלְכָּה אֶסְתֵּר עָנְתָה וְאָמְרָה, "אִם מָצָאתִי חֵן בְּעֵינֶיךָ הַמֶּלֶשׁ, וְאִם הַדָּבָר טוֹב לְמֶלֶךְ, תֵּן לִי אֶת נַפְשִׁי בַּבַּקָּשָׁה שֶׁלִּי וְאֶת עַמִּי בַּבַּקָּשׁוֹת שֶׁלִּי."
וַתַּ֨עַן אֶסְתֵּ֤ר הַמַּלְכָּה֙ וַתֹּאמַ֔ר אִם־מָצָ֨אתִי חֵ֤ן בְּעֵינֶ֙יךָ֙ הַמֶּ֔לֶךְ וְאִם־עַל־הַמֶּ֖לֶךְ ט֑וֹב תִּנָּֽתֶן־לִ֤י נַפְשִׁי֙ בִּשְׁאֵ֣לָתִ֔י וְעַמִּ֖י בְּבַקָּשָׁתִֽי׃כִּי נִמְכַּרְנוּ אֲנִי וְעַמִּי לְהַשְׁמָדָה, לַהֲרָגָה וּלְהַשְׁמָטָה. וְלוּ רַק נִמְכַּרְנוּ לַעֲבָדִים וּלְשִׁפָּחוֹת, הָיָה זֶה מַסְפִּיק, כִּי הַצָּרָה שֶׁלָּנוּ אֵינָהּ כְּמִשְׁקַל הַנֶּזֶק שֶׁל הַמֶּלֶךְ.
כִּ֤י נִמְכַּ֙רְנוּ֙ אֲנִ֣י וְעַמִּ֔י לְהַשְׁמִ֖יד לַהֲר֣וֹג וּלְאַבֵּ֑ד וְ֠אִלּוּ לַעֲבָדִ֨ים וְלִשְׁפָח֤וֹת נִמְכַּ֙רְנוּ֙ הֶחֱרַ֔שְׁתִּי כִּ֣י אֵ֥ין הַצָּ֛ר שֹׁוֶ֖ה בְּנֵ֥זֶק הַמֶּֽלֶךְ׃ (ס)ה–ח
חשיפת המן והתפרצות הכעס
המלך אכסרשו אמר לאסתר המלכה: מי זה? וזה הוא שרצה לעשות כך.
וַיֹּ֙אמֶר֙ הַמֶּ֣לֶךְ אֲחַשְׁוֵר֔וֹשׁ וַיֹּ֖אמֶר לְאֶסְתֵּ֣ר הַמַּלְכָּ֑ה מִ֣י ה֥וּא זֶה֙ וְאֵֽי־זֶ֣ה ה֔וּא אֲשֶׁר־מְלָא֥וֹ לִבּ֖וֹ לַעֲשׂ֥וֹת כֵּֽן׃ואסתר אמרה: איש רע ואויב, המן הרע הזה. והמן נבהל לפני המלך ולפני המלכה.
וַתֹּ֣אמֶר־אֶסְתֵּ֔ר אִ֚ישׁ צַ֣ר וְאוֹיֵ֔ב הָמָ֥ן הָרָ֖ע הַזֶּ֑ה וְהָמָ֣ן נִבְעַ֔ת מִלִּפְנֵ֥י הַמֶּ֖לֶךְ וְהַמַּלְכָּֽה׃המלך קם בכעסו ממשתה של היין אל גינת המערלה, והמן עמד לבקש את חייו מאסתר המלכה, כי ראה שהוא קיבל ממנו את העונש מהמלך.
וְהַמֶּ֜לֶךְ קָ֤ם בַּחֲמָתוֹ֙ מִמִּשְׁתֵּ֣ה הַיַּ֔יִן אֶל־גִּנַּ֖ת הַבִּיתָ֑ן וְהָמָ֣ן עָמַ֗ד לְבַקֵּ֤שׁ עַל־נַפְשׁוֹ֙ מֵֽאֶסְתֵּ֣ר הַמַּלְכָּ֔ה כִּ֣י רָאָ֔ה כִּֽי־כָלְתָ֥ה אֵלָ֛יו הָרָעָ֖ה מֵאֵ֥ת הַמֶּֽלֶךְ׃המלך חזר מגינת המערלה אל בית משתה היין, והמן נפל על המיטה שעליה הייתה אסתר. המלך אמר: גם את המלכה אני רוצה לכבוש איתי בבית? הדבר יצא מפיו של המלך, ופניו של המן הפכו לאדום מחרדה.
וְהַמֶּ֡לֶךְ שָׁב֩ מִגִּנַּ֨ת הַבִּיתָ֜ן אֶל־בֵּ֣ית ׀ מִשְׁתֵּ֣ה הַיַּ֗יִן וְהָמָן֙ נֹפֵ֔ל עַל־הַמִּטָּה֙ אֲשֶׁ֣ר אֶסְתֵּ֣ר עָלֶ֔יהָ וַיֹּ֣אמֶר הַמֶּ֔לֶךְ הֲ֠גַם לִכְבּ֧וֹשׁ אֶת־הַמַּלְכָּ֛ה עִמִּ֖י בַּבָּ֑יִת הַדָּבָ֗ר יָצָא֙ מִפִּ֣י הַמֶּ֔לֶךְ וּפְנֵ֥י הָמָ֖ן חָפֽוּ׃ (ס)ט–י
סופו של המן
אחד מהשרים שעמדו לפני המלך אמר: גם העץ שהכין המן למרדכי, שעבר על המלך בטוב, עומד עכשיו בבית המן וגובהו חמישים אמה. המלך אמר: תלו אותו עליו.
וַיֹּ֣אמֶר חַ֠רְבוֹנָה אֶחָ֨ד מִן־הַסָּרִיסִ֜ים לִפְנֵ֣י הַמֶּ֗לֶךְ גַּ֣ם הִנֵּה־הָעֵ֣ץ אֲשֶׁר־עָשָׂ֪ה הָמָ֟ן לְֽמָרְדֳּכַ֞י אֲשֶׁ֧ר דִּבֶּר־ט֣וֹב עַל־הַמֶּ֗לֶךְ עֹמֵד֙ בְּבֵ֣ית הָמָ֔ן גָּבֹ֖הַּ חֲמִשִּׁ֣ים אַמָּ֑ה וַיֹּ֥אמֶר הַמֶּ֖לֶךְ תְּלֻ֥הוּ עָלָֽיו׃ולכן תלו את המן על העץ שהכין למרדכי, והכעס של המלך נרגע.
וַיִּתְלוּ֙ אֶת־הָמָ֔ן עַל־הָעֵ֖ץ אֲשֶׁר־הֵכִ֣ין לְמָרְדֳּכָ֑י וַחֲמַ֥ת הַמֶּ֖לֶךְ שָׁכָֽכָה׃ (פ)Tanach with Ta'amei Hamikra · ניקוד וטעמי מקרא
א–ד
הַבַּקָּשָׁה שֶׁל אֶסְתֵּר
וַיָּבֹ֤א הַמֶּ֙לֶךְ֙ וְהָמָ֔ן לִשְׁתּ֖וֹת עִם־אֶסְתֵּ֥ר הַמַּלְכָּֽה׃
וַיֹּאמֶר֩ הַמֶּ֨לֶךְ לְאֶסְתֵּ֜ר גַּ֣ם בַּיּ֤וֹם הַשֵּׁנִי֙ בְּמִשְׁתֵּ֣ה הַיַּ֔יִן מַה־שְּׁאֵלָתֵ֛ךְ אֶסְתֵּ֥ר הַמַּלְכָּ֖ה וְתִנָּ֣תֵֽן לָ֑ךְ וּמַה־בַּקָּשָׁתֵ֛ךְ עַד־חֲצִ֥י הַמַּלְכ֖וּת וְתֵעָֽשׂ׃
וַתַּ֨עַן אֶסְתֵּ֤ר הַמַּלְכָּה֙ וַתֹּאמַ֔ר אִם־מָצָ֨אתִי חֵ֤ן בְּעֵינֶ֙יךָ֙ הַמֶּ֔לֶךְ וְאִם־עַל־הַמֶּ֖לֶךְ ט֑וֹב תִּנָּֽתֶן־לִ֤י נַפְשִׁי֙ בִּשְׁאֵ֣לָתִ֔י וְעַמִּ֖י בְּבַקָּשָׁתִֽי׃
כִּ֤י נִמְכַּ֙רְנוּ֙ אֲנִ֣י וְעַמִּ֔י לְהַשְׁמִ֖יד לַהֲר֣וֹג וּלְאַבֵּ֑ד וְ֠אִלּוּ לַעֲבָדִ֨ים וְלִשְׁפָח֤וֹת נִמְכַּ֙רְנוּ֙ הֶחֱרַ֔שְׁתִּי כִּ֣י אֵ֥ין הַצָּ֛ר שֹׁוֶ֖ה בְּנֵ֥זֶק הַמֶּֽלֶךְ׃ (ס)
ה–ח
חשיפת המן והתפרצות הכעס
וַיֹּ֙אמֶר֙ הַמֶּ֣לֶךְ אֲחַשְׁוֵר֔וֹשׁ וַיֹּ֖אמֶר לְאֶסְתֵּ֣ר הַמַּלְכָּ֑ה מִ֣י ה֥וּא זֶה֙ וְאֵֽי־זֶ֣ה ה֔וּא אֲשֶׁר־מְלָא֥וֹ לִבּ֖וֹ לַעֲשׂ֥וֹת כֵּֽן׃
וַתֹּ֣אמֶר־אֶסְתֵּ֔ר אִ֚ישׁ צַ֣ר וְאוֹיֵ֔ב הָמָ֥ן הָרָ֖ע הַזֶּ֑ה וְהָמָ֣ן נִבְעַ֔ת מִלִּפְנֵ֥י הַמֶּ֖לֶךְ וְהַמַּלְכָּֽה׃
וְהַמֶּ֜לֶךְ קָ֤ם בַּחֲמָתוֹ֙ מִמִּשְׁתֵּ֣ה הַיַּ֔יִן אֶל־גִּנַּ֖ת הַבִּיתָ֑ן וְהָמָ֣ן עָמַ֗ד לְבַקֵּ֤שׁ עַל־נַפְשׁוֹ֙ מֵֽאֶסְתֵּ֣ר הַמַּלְכָּ֔ה כִּ֣י רָאָ֔ה כִּֽי־כָלְתָ֥ה אֵלָ֛יו הָרָעָ֖ה מֵאֵ֥ת הַמֶּֽלֶךְ׃
וְהַמֶּ֡לֶךְ שָׁב֩ מִגִּנַּ֨ת הַבִּיתָ֜ן אֶל־בֵּ֣ית ׀ מִשְׁתֵּ֣ה הַיַּ֗יִן וְהָמָן֙ נֹפֵ֔ל עַל־הַמִּטָּה֙ אֲשֶׁ֣ר אֶסְתֵּ֣ר עָלֶ֔יהָ וַיֹּ֣אמֶר הַמֶּ֔לֶךְ הֲ֠גַם לִכְבּ֧וֹשׁ אֶת־הַמַּלְכָּ֛ה עִמִּ֖י בַּבָּ֑יִת הַדָּבָ֗ר יָצָא֙ מִפִּ֣י הַמֶּ֔לֶךְ וּפְנֵ֥י הָמָ֖ן חָפֽוּ׃ (ס)
ט–י
סופו של המן
וַיֹּ֣אמֶר חַ֠רְבוֹנָה אֶחָ֨ד מִן־הַסָּרִיסִ֜ים לִפְנֵ֣י הַמֶּ֗לֶךְ גַּ֣ם הִנֵּה־הָעֵ֣ץ אֲשֶׁר־עָשָׂ֪ה הָמָ֟ן לְֽמָרְדֳּכַ֞י אֲשֶׁ֧ר דִּבֶּר־ט֣וֹב עַל־הַמֶּ֗לֶךְ עֹמֵד֙ בְּבֵ֣ית הָמָ֔ן גָּבֹ֖הַּ חֲמִשִּׁ֣ים אַמָּ֑ה וַיֹּ֥אמֶר הַמֶּ֖לֶךְ תְּלֻ֥הוּ עָלָֽיו׃
וַיִּתְלוּ֙ אֶת־הָמָ֔ן עַל־הָעֵ֖ץ אֲשֶׁר־הֵכִ֣ין לְמָרְדֳּכָ֑י וַחֲמַ֥ת הַמֶּ֖לֶךְ שָׁכָֽכָה׃ (פ)
התמונה השלמה
הפרק, בקצרה
הפרק מתאר את הדיון האחרון בין אסתר למלך ואת סופו של המן הרשע.
פסוקים א–ד
הַבַּקָּשָׁה שֶׁל אֶסְתֵּר
בַּמִּשְׁתֵּה הַיַּיִן הַשֵּׁנִי, הַמֶּלֶךְ מַבְטִיחַ לְאֶסְתֵּר לָתֵת לָהּ כָּל בַּקָּשָׁה עַד חֲצִי הַמַּמְלָכָה. אֶסְתֵּר מַשְׁתִּיפָה אֶת גּוֹזְרָה הַמּוֹת שֶׁעוֹמֵד עַל עַמָּהּ וּמְבַקֶּשֶׁת מִמֶּנוּ לְהַצִּילָם מֵהַשְׁמָדָה.
פסוקים ה–ח
חשיפת המן והתפרצות הכעס
אסתר חושפת בפני המלך אכסרשו כי המן הרע מתכנן לפגוע בה. המלך כעס מאוד וצא מהמשתה לגינה, בעוד המן ניסה לחלץ את עצמו מול המלכה. לאחר מכן, המלך חזר לחדר, ובעוד המן שוכב על המיטה, המלך אמר מילים שגרמו לחרדה גדולה בפניו של המן.
פסוקים ט–י
סופו של המן
אחד השרים מודיע למלך על העץ הגבוה שהכין המן כדי לתלות בו את מרדכי. המלך מורה לתלות את המן על אותו עץ, וכעס המלך פג נגד המן.
הפרק מסתיים בהתלייה של המן על העמוד שהכין למרדוס.
מעבר לקריאה הראשונה
לימוד ועיון
מבחר ממקורות חז״ל, בהסבר עכשווי. דברי המקור המצוטטים מובחנים מן ההסבר; פירושי מפרשים מובאים בהמשך ובנפרד.
מדברי חז״ל
הסיום של המלך והמנהיג החדש
״דָּבָר אַחֵר, בִּנְיָמִין זְאֵב יִטְרָף, מְדַבֵּר בְּאֶסְתֵּר הַמַּלְכָּה. בַּבֹּקֶר יֹאכַל עַד, וַיָּבֹא הַמֶּלֶךְ וְהָמָן לִשְׁתּוֹת (אסתר ז, א). וְלָעֶרֶב יְחַלֵּק שָׁלָל, וַיִּתְלוּ אֶת הָמָן. מַה״
במדרש תנחומא, על פרשת ויחי, מוסבר כי ביום זה מתקיים הנבואה על בנימין שזאב יטרף, כסמל לסיכון של שבט בנימין. המדרש מתאר את סדר האירועים ביום זה: בבוקר המלך והמן באו לשתות, אך בערב המלך מחלק את השלל, ובהתאם לכך המן נתלה על העמוד. המדרש מדגיש את המעבר של הכוח והרכוש. באותו היום בדיוק, המלך אחשוורוש נתן את בית המן למלכה אסתר. המפרש מראה כי כיבודו של המן הוחלף באופן מיידי בכיבוד של אסתר, כחלק מההשלכות של הגורל והגזרה שהתגלתה ביום זה.
מדרש תנחומא, ויחי י״ד:י׳ ↗חשיפת המזימה בערב המשתה
״ד"א בנימן זאב יטרף, מדבר באסתר המלכה, בבקר יאכל עד, ויבא המלך והמן לשתות (אסתר ז א), ולערב יחלק שלל, ביום ההוא נתן אחשורוש לאסתר״
הקטע מתוך תנחומא בובר מפרש את המילים על כך שבנימין ייאכל, ומקשר אותן למעשי אסתר והמלך. לפי פירוש זה, השעה שבה המן נטרף היא בבוקר, כשהמלך והמן שותים, ואילו חלוקת השלל מתרחשת בשעות הערב. המפרש משתמש בפרטי המשתה המופיעים בפרק ז מסידרת האירועים בזמן. הגישה כאן היא פרשנית-חיבורית, המנסה למצוא קשר בין פסוקים שונים בתוך הסיפור. חשוב לציין כי זו אינה הדרך היחידה להבין את הפסוקים, וקיימות פרשנויות אחרות על זמני המשתה, אך התנחומא בובר מתמקד בחיבור בין המיתה של המן לבין סדר היום של המלך ואסתר.
תנחומא בובר, ויחי ט״ו:ג׳ ↗בעקבות המפרשים
חשיפת המזימה והתפילה של אסתר
״תִּנָּתֶן לִי נַפְשִׁי. שֶׁלֹּא אֵהָרֵג בִּשְׁלשָׁה עָשָׂר בַּאֲדָר שֶׁגָּזַרְתָּ גְזֵרַת הֲרֵגָה עַל עַמִּי וּמוֹלַדְתִּי:״
בפרק זה אנו רואים את שיא האירועים בבית המלך. אסתר מגישה את בקשתה למלך אכשוועש בערב המשתה השני. היא מבקשת לשמור על חייה ועל חיי עמה, שכן המזימה של המן קבעה את מיתת היהודים. הנהגת המעשה מראה כיציית התפילה והחשיפה מול השלטון. רש"י מפרש את בקשתה של אסתר כבקשה להימנות מן הגזירה שקבע המן. הוא מסביר שהיא ביקשה שלא תהרג ביום שלושה עשר באדר, היום שנקבע להשמדת עמה ושל כול בני עמה. לפי גישה זו, אסתר לא רק מבקשת הצלה אישית, אלא פועלת למען הישרדות העם מול גזרת ההרג.
רש״י על אסתר 7:3:1 ↗נפילתו של המן
״וְהָמָן נֹפֵל. הַמַּלְאָךְ דְּחָפוֹ:״
בפסוק זה מתואר הרגע שבו המן נופל על מיטת המלכה אסתר. המפרש רש"י מציין כי המלאך דחף את המן ליפול על המיטה. הסבר זה מנסה להוסיף עומק לרגע הדרמטי של נפילתו, אך חשוב לזכור כי המקרא עצמו אינו מציין מעורבות של מלאך באירוע זה, אלא מתאר את הנפילה כחלק מההתפתחות המעשית של העלילה.
רש״י על אסתר 7:8:1 ↗החשיפה של המזימה והעונש של המן
״תנתן לי נפשי. הטעם אין שאלתי כי אם נפשי ומה נכבד עם תנתן לי.״
בפרק זה אנו רואים את שיא האירועים בבית המלך אכסרשס. אסתר פונה אל המלך ומבקשת את חייה ואת חייה של עמה. היא חושפת את המזימה של המן הרע מול המלך. המלך כועס מאוד ומחליט להעניש את המן. הפרק מתאר את סופה של המזימה ואת הרגע שבו המלך מגלה את התוכנית נגד היהודים. הפרק מציג את המפגש האחרון בין אסתר למלך ובין המלך למן. המפרש אבן עזרא מסביר את הביטוי "תנתן לי נפשי" של אסתר. הוא טוען שפסוק זה אינו שאלה, אלא בקשה דחופה של נפשה. לפי דבריו, אסתר לא שאלה מה יקרה לנפשה, אלא ביקשה שהמלך יציל את נפשה ואת עמה.
אבן עזרא על אסתר 7:3:1 ↗נפילת המן מול המלך
״והמן נפל. שהיה מתחנן ומשתחוה לרגליה וכראותו כי שב המלך נפל מרוב פחדו ודרך הדרש ידועה.״
בפרק זה אנו קוראים על שיא העימות בין אסתר להמן. אסתר פונה אל המלך ואל המן בערב המשתה, וחושפת את תוכנית ההשמדה של היהודים. היא מזהה את המן כמי שמתכנן להשמיד אותה ואת עמה. המלך כועס מאוד על המן וצו האסירה כזה. הטקסט מתאר רגע שבו המן נופל על הכיסא של אסתר. אבן עזרא מסביר שההמנו פשוט נפל מרוב פחד כשראה שהמלך חזר למעמדו. לפי פירושו, המן ניסה להתחנן ולהשתחוות לרגליה, אך הפחד שכבש אותו גרם לו ליפול במקום.
אבן עזרא על אסתר 7:8:1 ↗