באותו הלילה המלך לא הצליח לישון, והוא ביקש להביא את ספר הזיכרונות של הדברים שקרו בימים האחרונים, והם קראו אותו לפני המלך.
בַּלַּ֣יְלָה הַה֔וּא נָדְדָ֖ה שְׁנַ֣ת הַמֶּ֑לֶךְ וַיֹּ֗אמֶר לְהָבִ֞יא אֶת־סֵ֤פֶר הַזִּכְרֹנוֹת֙ דִּבְרֵ֣י הַיָּמִ֔ים וַיִּהְי֥וּ נִקְרָאִ֖ים לִפְנֵ֥י הַמֶּֽלֶךְ׃אסתר · פרק ו׳
קריאת ספר הזיכרונות והגעת המן
הַמֶּלֶךְ אֲחַשְׁוֵרוֹשׁ קוֹרֵא אֶת הַזִּכָּרוֹן עַל מַרְדּכַי, וְהַמָּן מַגִּיעַ לְבַקֵּשׁ כָּבוֹד לְהַשְׁלֵט אֶת הַמּוֹת.
להקשיב. להבין. להתחבר.
הפרק בקול
אסתר ו׳ · סיפור והסבר
גרסת ההאזנה בהכנה. הנגן יופיע כאן כשהיא תהיה מוכנה.
ריחוף על פסוק מציג את המקור. במגע — לחיצה ממושכת או כפתור ״המקור״.
א–ד
קריאת ספר הזיכרונות והגעת המן
הם מצאו כתוב שמרדכי דיווח על ביגתן ותרש, שני שומרי שער מהשרתים של המלך אחשוורוש, שניים שרצו לפגוע במלך.
וַיִּמָּצֵ֣א כָת֗וּב אֲשֶׁר֩ הִגִּ֨יד מָרְדֳּכַ֜י עַל־בִּגְתָ֣נָא וָתֶ֗רֶשׁ שְׁנֵי֙ סָרִיסֵ֣י הַמֶּ֔לֶךְ מִשֹּׁמְרֵ֖י הַסַּ֑ף אֲשֶׁ֤ר בִּקְשׁוּ֙ לִשְׁלֹ֣חַ יָ֔ד בַּמֶּ֖לֶךְ אֲחַשְׁוֵרֽוֹשׁ׃המלך שאל: מה עשו כבוד וגדולת דבר למרדכי על זה? והשרתים של המלך ענו: לא עשו איתו שום דבר.
וַיֹּ֣אמֶר הַמֶּ֔לֶךְ מַֽה־נַּעֲשָׂ֞ה יְקָ֧ר וּגְדוּלָּ֛ה לְמָרְדֳּכַ֖י עַל־זֶ֑ה וַיֹּ֨אמְר֜וּ נַעֲרֵ֤י הַמֶּ֙לֶךְ֙ מְשָׁ֣רְתָ֔יו לֹא־נַעֲשָׂ֥ה עִמּ֖וֹ דָּבָֽר׃המלך שאל: מי נמצא בחצר? ובאותה עת המן נכנס לחצר הארמון החיצוני כדי לבקש מהמלך לתלות את מרדכי על העץ שהוא הכין לו.
וַיֹּ֥אמֶר הַמֶּ֖לֶךְ מִ֣י בֶחָצֵ֑ר וְהָמָ֣ן בָּ֗א לַחֲצַ֤ר בֵּית־הַמֶּ֙לֶךְ֙ הַחִ֣יצוֹנָ֔ה לֵאמֹ֣ר לַמֶּ֔לֶךְ לִתְלוֹת֙ אֶֽת־מָרְדֳּכַ֔י עַל־הָעֵ֖ץ אֲשֶׁר־הֵכִ֥ין לֽוֹ׃ה–ח
הַכְּבֹד הַמְּצֻיָּד שֶׁהָמָן מְבַקֵּשׁ
הַנְּעָרִים שֶׁל הַמֶּלֶךְ אָמְרוּ לוֹ: "הִנֵּה הָמָן עוֹמֵד בַּחֲצַרְתּוֹ". הַמֶּלֶּךְ אָמַר: "הוּא יָבֹוא".
וַיֹּ֨אמְר֜וּ נַעֲרֵ֤י הַמֶּ֙לֶךְ֙ אֵלָ֔יו הִנֵּ֥ה הָמָ֖ן עֹמֵ֣ד בֶּחָצֵ֑ר וַיֹּ֥אמֶר הַמֶּ֖לֶךְ יָבֽוֹא׃הָמָן בָּא, וְהַמֶּלֶךְ שָׁאַל אוֹתוֹ: "מָה כדאי לַעֲשׂוֹת לְאִישׁ שֶׁהַמֶּלֶךְ רוֹצֶה לְכַבֵּד?". הָמָן הֶאֱמִין בְּעַצְמוֹ וְחָשַׁב: "לְמִי יִרְצֶה הַמֶּלֶךְ לַעֲשׂוֹת כבוד גדול יותר ממֶנִּי?".
וַיָּבוֹא֮ הָמָן֒ וַיֹּ֤אמֶר לוֹ֙ הַמֶּ֔לֶךְ מַה־לַעֲשׂ֕וֹת בָּאִ֕ישׁ אֲשֶׁ֥ר הַמֶּ֖לֶךְ חָפֵ֣ץ בִּיקָר֑וֹ וַיֹּ֤אמֶר הָמָן֙ בְּלִבּ֔וֹ לְמִ֞י יַחְפֹּ֥ץ הַמֶּ֛לֶךְ לַעֲשׂ֥וֹת יְקָ֖ר יוֹתֵ֥ר מִמֶּֽנִּי׃הָמָן ענה לַמֶּלֶךְ: "אֶת הָאִישׁ שֶׁהַמֶּלֶךְ רוֹצֶה לְכַבֵּד".
וַיֹּ֥אמֶר הָמָ֖ן אֶל־הַמֶּ֑לֶךְ אִ֕ישׁ אֲשֶׁ֥ר הַמֶּ֖לֶךְ חָפֵ֥ץ בִּיקָרֽוֹ׃הוּא הוֹסִיף: "תָּבִיאוּ לוֹ אֶת הַלְבוּשׁ הַמַּלְכּוּת שֶׁהַמֶּלֶךְ לָבַשׁ, אֶת הַסּוּס שֶׁהַמֶּלֶךְ רָכַב עָלָיו, וְאֶת הַכֶּתֶר הַמַּלְכּוּת שֶׁעַל רֹאשׁוֹ".
יָבִ֙יאוּ֙ לְב֣וּשׁ מַלְכ֔וּת אֲשֶׁ֥ר לָֽבַשׁ־בּ֖וֹ הַמֶּ֑לֶךְ וְס֗וּס אֲשֶׁ֨ר רָכַ֤ב עָלָיו֙ הַמֶּ֔לֶךְ וַאֲשֶׁ֥ר נִתַּ֛ן כֶּ֥תֶר מַלְכ֖וּת בְּרֹאשֽׁוֹ׃ט–יב
כְּבוֹד הַמָּרְדּכַי וּמַהֲלַךְ הָמָן
וְנָתְנוּ לוֹ אֶת הַלְבּוּשׁ וְאֶת הַסּוּס עַל יְדֵי אֶחָד מִקַּצְיֹת הַשָּׂרִים הַפַּרְסִים, וְהִלְבִּישׁוּ אֶת הָאִישׁ שֶׁהַמֶּלֶק רוֹצֶה לְבַקֵּר, וְהֶעֱלוּ אוֹתוֹ עַל הַסּוּס בְּרַחֲבוֹת הָעִיר, וְקָרְאוּ לְפָנָיו: כָּךְ יֵעָשֶׂה לָאִישׁ שֶׁהַמֶּלֶק רוֹצֶה לְבַקֵּר.
וְנָת֨וֹן הַלְּב֜וּשׁ וְהַסּ֗וּס עַל־יַד־אִ֞ישׁ מִשָּׂרֵ֤י הַמֶּ֙לֶךְ֙ הַֽפַּרְתְּמִ֔ים וְהִלְבִּ֙ישׁוּ֙ אֶת־הָאִ֔ישׁ אֲשֶׁ֥ר הַמֶּ֖לֶךְ חָפֵ֣ץ בִּֽיקָר֑וֹ וְהִרְכִּיבֻ֤הוּ עַל־הַסּוּס֙ בִּרְח֣וֹב הָעִ֔יר וְקָרְא֣וּ לְפָנָ֔יו כָּ֚כָה יֵעָשֶׂ֣ה לָאִ֔ישׁ אֲשֶׁ֥ר הַמֶּ֖לֶךְ חָפֵ֥ץ בִּיקָרֽוֹ׃וְהַמֶּלֶךְ אָמַר לְהָמָן: מַהֵר, קַח אֶת הַלְבּוּשׁ וְאֶת הַסּוּס כְּמוֹ שֶׁדִּבַּרְתָּ, וַעֲשֵׂה כָּךְ לְמָרְדּכַי הַיְּהוּדִי שֶׁיוֹשֵׁב בְּשַׁעַר הַמֶּלֶךְ. אַל תַּשְׁמִיט שׁוּם דָּבָר מִכָּל מָה שֶׁדִּבַּרְתָּ.
וַיֹּ֨אמֶר הַמֶּ֜לֶךְ לְהָמָ֗ן מַ֠הֵר קַ֣ח אֶת־הַלְּב֤וּשׁ וְאֶת־הַסּוּס֙ כַּאֲשֶׁ֣ר דִּבַּ֔רְתָּ וַֽעֲשֵׂה־כֵן֙ לְמָרְדֳּכַ֣י הַיְּהוּדִ֔י הַיּוֹשֵׁ֖ב בְּשַׁ֣עַר הַמֶּ֑לֶךְ אַל־תַּפֵּ֣ל דָּבָ֔ר מִכֹּ֖ל אֲשֶׁ֥ר דִּבַּֽרְתָּ׃וְהָמָן לָקַח אֶת הַלְבּוּשׁ וְאֶת הַסּוּס וְהִלְבִּישׁ אֶת מָרְדּכַי, וְהֶעֱלוּ אוֹתוֹ עַל הַסּוּס בְּרַחֲבוֹת הָעִיר, וְקָרְאוּ לְפִנָיו: כָּךְ יֵעָשֶׂה לָאִישׁ שֶׁהַמֶּלֶךְ רוֹצֶה לְבַקֵּר.
וַיִּקַּ֤ח הָמָן֙ אֶת־הַלְּב֣וּשׁ וְאֶת־הַסּ֔וּס וַיַּלְבֵּ֖שׁ אֶֽת־מָרְדֳּכָ֑י וַיַּרְכִּיבֵ֙הוּ֙ בִּרְח֣וֹב הָעִ֔יר וַיִּקְרָ֣א לְפָנָ֔יו כָּ֚כָה יֵעָשֶׂ֣ה לָאִ֔ישׁ אֲשֶׁ֥ר הַמֶּ֖לֶךְ חָפֵ֥ץ בִּיקָרֽוֹ׃וּמָרְדּכַי חָזַר לְשַׁעַר הַמֶּלֶךְ, וְהָמָן הָלַךְ בְּמַהֲרָה לְבֵיתוֹ, אָבֵל וּמְכֻסֶּה רֹאשׁ.
וַיָּ֥שָׁב מָרְדֳּכַ֖י אֶל־שַׁ֣עַר הַמֶּ֑לֶךְ וְהָמָן֙ נִדְחַ֣ף אֶל־בֵּית֔וֹ אָבֵ֖ל וַחֲפ֥וּי רֹֽאשׁ׃יג–יד
הַתַּחְבּוּלָה שֶׁל הַחֲכָמִים וְהַגִּיעַת הַשְּׁלִיחִים
הֲמָן סִפֵּר לְזֶרֶשׁ אִשְׁתּוֹ וְלְכָל אֲהָבָיו אֶת כָּל מָה שֶּׁקָּרָה לוֹ. הַחֲכָמִים שֶׁלּוֹ וְזֶרֶשׁ אִשְׁתּוֹ אִמְרוּ לוֹ: אִם מֶרְדּכַי מִזֶּרַע הַיְּהוּדִים, וְהוּא מַתְחִיל לִנְפֹּל לְפָנֶיךָ, לֹא תּוּכַל לְהִתְגַּיֵּס לוֹ, כִּי בְּכָל מִשְׁמַע שֶׁתִּשְׁמַע, הוּא יִפֹּל לְפָנֶיךָ.
וַיְסַפֵּ֨ר הָמָ֜ן לְזֶ֤רֶשׁ אִשְׁתּוֹ֙ וּלְכָל־אֹ֣הֲבָ֔יו אֵ֖ת כָּל־אֲשֶׁ֣ר קָרָ֑הוּ וַיֹּ֩אמְרוּ֩ ל֨וֹ חֲכָמָ֜יו וְזֶ֣רֶשׁ אִשְׁתּ֗וֹ אִ֣ם מִזֶּ֣רַע הַיְּהוּדִ֡ים מָרְדֳּכַ֞י אֲשֶׁר֩ הַחִלּ֨וֹתָ לִנְפֹּ֤ל לְפָנָיו֙ לֹא־תוּכַ֣ל ל֔וֹ כִּֽי־נָפ֥וֹל תִּפּ֖וֹל לְפָנָֽיו׃הֵם עֲדַיִן דִּבְּרוּ אִתּוֹ, וּבְתוֹךְ כָּךְ הִגִּיעוּ שֶׁלִישֵׁי הַמֶּלֶךְ, וְהֵם נִבְהֲלוּ לְהַבִיא אֶת הֲמָן לַמִּשְׁתֶּה שֶׁעָשְׂתָה אֶסְתֵּר.
עוֹדָם֙ מְדַבְּרִ֣ים עִמּ֔וֹ וְסָרִיסֵ֥י הַמֶּ֖לֶךְ הִגִּ֑יעוּ וַיַּבְהִ֙לוּ֙ לְהָבִ֣יא אֶת־הָמָ֔ן אֶל־הַמִּשְׁתֶּ֖ה אֲשֶׁר־עָשְׂתָ֥ה אֶסְתֵּֽר׃Tanach with Ta'amei Hamikra · ניקוד וטעמי מקרא
א–ד
קריאת ספר הזיכרונות והגעת המן
בַּלַּ֣יְלָה הַה֔וּא נָדְדָ֖ה שְׁנַ֣ת הַמֶּ֑לֶךְ וַיֹּ֗אמֶר לְהָבִ֞יא אֶת־סֵ֤פֶר הַזִּכְרֹנוֹת֙ דִּבְרֵ֣י הַיָּמִ֔ים וַיִּהְי֥וּ נִקְרָאִ֖ים לִפְנֵ֥י הַמֶּֽלֶךְ׃
וַיִּמָּצֵ֣א כָת֗וּב אֲשֶׁר֩ הִגִּ֨יד מָרְדֳּכַ֜י עַל־בִּגְתָ֣נָא וָתֶ֗רֶשׁ שְׁנֵי֙ סָרִיסֵ֣י הַמֶּ֔לֶךְ מִשֹּׁמְרֵ֖י הַסַּ֑ף אֲשֶׁ֤ר בִּקְשׁוּ֙ לִשְׁלֹ֣חַ יָ֔ד בַּמֶּ֖לֶךְ אֲחַשְׁוֵרֽוֹשׁ׃
וַיֹּ֣אמֶר הַמֶּ֔לֶךְ מַֽה־נַּעֲשָׂ֞ה יְקָ֧ר וּגְדוּלָּ֛ה לְמָרְדֳּכַ֖י עַל־זֶ֑ה וַיֹּ֨אמְר֜וּ נַעֲרֵ֤י הַמֶּ֙לֶךְ֙ מְשָׁ֣רְתָ֔יו לֹא־נַעֲשָׂ֥ה עִמּ֖וֹ דָּבָֽר׃
וַיֹּ֥אמֶר הַמֶּ֖לֶךְ מִ֣י בֶחָצֵ֑ר וְהָמָ֣ן בָּ֗א לַחֲצַ֤ר בֵּית־הַמֶּ֙לֶךְ֙ הַחִ֣יצוֹנָ֔ה לֵאמֹ֣ר לַמֶּ֔לֶךְ לִתְלוֹת֙ אֶֽת־מָרְדֳּכַ֔י עַל־הָעֵ֖ץ אֲשֶׁר־הֵכִ֥ין לֽוֹ׃
ה–ח
הַכְּבֹד הַמְּצֻיָּד שֶׁהָמָן מְבַקֵּשׁ
וַיֹּ֨אמְר֜וּ נַעֲרֵ֤י הַמֶּ֙לֶךְ֙ אֵלָ֔יו הִנֵּ֥ה הָמָ֖ן עֹמֵ֣ד בֶּחָצֵ֑ר וַיֹּ֥אמֶר הַמֶּ֖לֶךְ יָבֽוֹא׃
וַיָּבוֹא֮ הָמָן֒ וַיֹּ֤אמֶר לוֹ֙ הַמֶּ֔לֶךְ מַה־לַעֲשׂ֕וֹת בָּאִ֕ישׁ אֲשֶׁ֥ר הַמֶּ֖לֶךְ חָפֵ֣ץ בִּיקָר֑וֹ וַיֹּ֤אמֶר הָמָן֙ בְּלִבּ֔וֹ לְמִ֞י יַחְפֹּ֥ץ הַמֶּ֛לֶךְ לַעֲשׂ֥וֹת יְקָ֖ר יוֹתֵ֥ר מִמֶּֽנִּי׃
וַיֹּ֥אמֶר הָמָ֖ן אֶל־הַמֶּ֑לֶךְ אִ֕ישׁ אֲשֶׁ֥ר הַמֶּ֖לֶךְ חָפֵ֥ץ בִּיקָרֽוֹ׃
יָבִ֙יאוּ֙ לְב֣וּשׁ מַלְכ֔וּת אֲשֶׁ֥ר לָֽבַשׁ־בּ֖וֹ הַמֶּ֑לֶךְ וְס֗וּס אֲשֶׁ֨ר רָכַ֤ב עָלָיו֙ הַמֶּ֔לֶךְ וַאֲשֶׁ֥ר נִתַּ֛ן כֶּ֥תֶר מַלְכ֖וּת בְּרֹאשֽׁוֹ׃
ט–יב
כְּבוֹד הַמָּרְדּכַי וּמַהֲלַךְ הָמָן
וְנָת֨וֹן הַלְּב֜וּשׁ וְהַסּ֗וּס עַל־יַד־אִ֞ישׁ מִשָּׂרֵ֤י הַמֶּ֙לֶךְ֙ הַֽפַּרְתְּמִ֔ים וְהִלְבִּ֙ישׁוּ֙ אֶת־הָאִ֔ישׁ אֲשֶׁ֥ר הַמֶּ֖לֶךְ חָפֵ֣ץ בִּֽיקָר֑וֹ וְהִרְכִּיבֻ֤הוּ עַל־הַסּוּס֙ בִּרְח֣וֹב הָעִ֔יר וְקָרְא֣וּ לְפָנָ֔יו כָּ֚כָה יֵעָשֶׂ֣ה לָאִ֔ישׁ אֲשֶׁ֥ר הַמֶּ֖לֶךְ חָפֵ֥ץ בִּיקָרֽוֹ׃
וַיֹּ֨אמֶר הַמֶּ֜לֶךְ לְהָמָ֗ן מַ֠הֵר קַ֣ח אֶת־הַלְּב֤וּשׁ וְאֶת־הַסּוּס֙ כַּאֲשֶׁ֣ר דִּבַּ֔רְתָּ וַֽעֲשֵׂה־כֵן֙ לְמָרְדֳּכַ֣י הַיְּהוּדִ֔י הַיּוֹשֵׁ֖ב בְּשַׁ֣עַר הַמֶּ֑לֶךְ אַל־תַּפֵּ֣ל דָּבָ֔ר מִכֹּ֖ל אֲשֶׁ֥ר דִּבַּֽרְתָּ׃
וַיִּקַּ֤ח הָמָן֙ אֶת־הַלְּב֣וּשׁ וְאֶת־הַסּ֔וּס וַיַּלְבֵּ֖שׁ אֶֽת־מָרְדֳּכָ֑י וַיַּרְכִּיבֵ֙הוּ֙ בִּרְח֣וֹב הָעִ֔יר וַיִּקְרָ֣א לְפָנָ֔יו כָּ֚כָה יֵעָשֶׂ֣ה לָאִ֔ישׁ אֲשֶׁ֥ר הַמֶּ֖לֶךְ חָפֵ֥ץ בִּיקָרֽוֹ׃
וַיָּ֥שָׁב מָרְדֳּכַ֖י אֶל־שַׁ֣עַר הַמֶּ֑לֶךְ וְהָמָן֙ נִדְחַ֣ף אֶל־בֵּית֔וֹ אָבֵ֖ל וַחֲפ֥וּי רֹֽאשׁ׃
יג–יד
הַתַּחְבּוּלָה שֶׁל הַחֲכָמִים וְהַגִּיעַת הַשְּׁלִיחִים
וַיְסַפֵּ֨ר הָמָ֜ן לְזֶ֤רֶשׁ אִשְׁתּוֹ֙ וּלְכָל־אֹ֣הֲבָ֔יו אֵ֖ת כָּל־אֲשֶׁ֣ר קָרָ֑הוּ וַיֹּ֩אמְרוּ֩ ל֨וֹ חֲכָמָ֜יו וְזֶ֣רֶשׁ אִשְׁתּ֗וֹ אִ֣ם מִזֶּ֣רַע הַיְּהוּדִ֡ים מָרְדֳּכַ֞י אֲשֶׁר֩ הַחִלּ֨וֹתָ לִנְפֹּ֤ל לְפָנָיו֙ לֹא־תוּכַ֣ל ל֔וֹ כִּֽי־נָפ֥וֹל תִּפּ֖וֹל לְפָנָֽיו׃
עוֹדָם֙ מְדַבְּרִ֣ים עִמּ֔וֹ וְסָרִיסֵ֥י הַמֶּ֖לֶךְ הִגִּ֑יעוּ וַיַּבְהִ֙לוּ֙ לְהָבִ֣יא אֶת־הָמָ֔ן אֶל־הַמִּשְׁתֶּ֖ה אֲשֶׁר־עָשְׂתָ֥ה אֶסְתֵּֽר׃
התמונה השלמה
הפרק, בקצרה
בַּלַּיְלָה הַמֶּלֶת קוֹרֵא אֶת סֵפֶר הַזִּכָּרוֹנוֹת, וְהַמָּן מַגִּיעַ אֶל הַמֶּלֶךְ כְּשֶׁהוּא מְחַפֵּשׂ אֶת מַרְדּכַי.
פסוקים א–ד
קריאת ספר הזיכרונות והגעת המן
המלך אחשוורוש סובל מנדודי שינה וקורא בספר הזיכרונות, שם הוא מגלה כי מרדכי הציל את חייו מרצון ההתנקשות של שני שומרי שער. בעוד המלך שואל מה תוגמל למרדכי, המן מגיע לחצר כדי לבקש את הוצאתו להורג של מרדכי.
פסוקים ה–ח
הַכְּבֹד הַמְּצֻיָּד שֶׁהָמָן מְבַקֵּשׁ
הַנְּעָרִים מַבִּיעִים אֶת נוֹכְחוּתוֹ שֶׁל הָמָן בַּחֲצַר הַמֶּלֶךְ. הַמֶּלֶךְ שׁוֹאַל מָה לַעֲשׂוֹת לְאִישׁ שֶׁרוֹצִים לְכַבֵּדוֹ, וְהָמָן, שֶׁחוֹשֵׁב שֶׁאַף אֶחָד אֵינוֹ חשוב ממֶּנּוּ, מַצִּיעַ לְהַעֲנִיק לוֹ כָּבוֹד מַלְכּוּתִי מֻחְלָט בִּלְבַד.
פסוקים ט–יב
כְּבוֹד הַמָּרְדּכַי וּמַהֲלַךְ הָמָן
הַמֶּלֶךְ מְצַוֶּה עַל הָמָן לְבַצֵּעַ אֶת מָה שֶׁדִּבֵּר לְכַבֵּד אֶת מָרְדּכַי. הָמָן לָבַשׁ אֶת הַלְּבּוּשׁ וְהַסּוּס, הִלְבִּישׁ אֶת מָרְדּכַי וְהוֹצִיא אוֹתוֹ בְּכָבוֹד בִּרְחַבוֹת הָעִיר. לְאַחַר כָּךְ, מָרְדּכַי שָׁב לַעֲבוֹדָתוֹ, וְהָמָן חָזַר לְבֵיתוֹ בְּעֶצֶב וּבְאֵבֶל.
פסוקים יג–יד
הַתַּחְבּוּלָה שֶׁל הַחֲכָמִים וְהַגִּיעַת הַשְּׁלִיחִים
הֲמָן מְסַפֵּר לַקְּרוֹבִים אֶת מַה שֶּׁקָּרָה לוֹ. חֲכָמָיו וְאִשְׁתּוֹ מַתְרִיעִים לוֹ שֶׁאִם מֶרְדּכַי מִזֶּרַע הַיְּהוּדִים, הוּא לֹא יוּכַל לְהִתְגַּיֵּס לוֹ. בְּעֵת הַדִּבּוּר מַגִּיעִים שְׁלִישֵׁי הַמֶּלֶךְ וְנִבְהָלִים לְהַבִיא אֶת הֲמָן לַמִּשְׁתֶּה.
הַמָּן מְכַבֵּד אֶת מַרְדּכַי בְּכָל הַדֶּרֶךְ הַנִּמְצֵאת בְּיַד הַמֶּלֶךְ, וְהַשְּׁלִיחִים מַגִּיעִים אֶל הַמַּלְכָּה אֶסְתֵּר.
מעבר לקריאה הראשונה
לימוד ועיון
מבחר ממקורות חז״ל, בהסבר עכשווי. דברי המקור המצוטטים מובחנים מן ההסבר; פירושי מפרשים מובאים בהמשך ובנפרד.
מדברי חז״ל
מְקוֹם הַגְּדִילָה וּמְקוֹם הַמַּפָּלָה
״הלכה: מֵאֵיכָן קוֹרֵא אָדָם אֶת הַמְּגִילָּה וְיוֹצֵא בָּהּ יְדֵי חוֹבָתוֹ. רִבִּי מֵאִיר אוֹמֵר. אֶת כּוּלָּהּ. רִבִּי יְהוּדָה אוֹמֵר. מֵאִישׁ יְהוּדִי. רִבִּי יוֹסֵה אוֹמֵר. מֵאַחַר הַדְּבָרִים״
הַקְרָאָה בַּתַּלְמוּד הַיְרוּשָׁלְמִי בַּמְּגִלָּה דּוֹרֶשֶׁת אֶת הַשְּׁאֵלָה מֵאֵיךָ אָדָם יוֹצֵא בַּמְּגִלָּה יְדֵי חוֹבָתוֹ. הַמְּקוֹר הוּא מַחְלוֹקֶת הָאַמּוֹרוֹת עַל הַסְּיָגוֹת וְהַגְּדֵרוֹת שֶׁל הַקְרָאָה. רַבִּי מֵאִיר סוֹבֵר שֶׁצָּרִיךְ לִקְרוֹא אֶת כָּל הַמְּגִלָּה, וְרַבִּי יְהוּדָה וְרַבִּי יוֹסֵה מַגִּיעִים לְפֵרוּט יוֹתֵר עַל אֲפִיּוּת הַקְרָאָה בְּאִמְרֵי הַמְּגִלָּה הַסְּפִיצִיתִית. רַבִּי שִׁמְעוֹן בֶּן יוֹחַי מַבִּיעַ תַּמְדִיק מַתְנַת מַעֲשֵׂה הַמְּגִלָּה. הוּא מְסַבֵּר שֶׁבַּלַּיְלָה הַהוּא, בַּמָּקוֹם בַּאֲשֶׁר הָיְתָה הַמַּפָּלָה הַמַּחְטִיטָה שֶׁל הָמָן, בָּהֶהּ הִתְגַּבֵּר הַכֹּחַ וְהַגְּדִילָה שֶׁל מָרְדכַי. הַמַּעֲשֶׂה מַדְגִּישׁ אֶת הַקֶּצֶה שֶׁל הַתְּהוּמָה שֶׁבִּינוֹ לֹא לְמַטְעַן הַדְרָכָה מֻצְרֶת, אֶלָּא כְּחֵיבַת הַפְּרָשָׁה הַמְּגִידָה אֶת הַמְּצִיאוּת שֶׁל הַמִּשְׁמַע.
תלמוד ירושלמי מגילה ב׳:ד׳:ב׳ ↗השינה של המלך והגילוי האמיתי
״בַּלַּיְלָה הַהוּא נָדְדָה שְׁנַת הַמֶּלֶךְ (אסתר ו, א), נָדְדוּ שָׁמַיִם כִּסְאוֹ שֶׁל מֶלֶךְ מַלְכֵי הַמְלָכִים הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא, שֶׁרָאָה אֶת יִשְׂרָאֵל בַּצָּרָה. וְכִי יֵשׁ שֵׁנָה״
בפרשת אסתר רבה מוסבר כי לילה אחד המלך אחשרוש לא הצליח לישון. חז"ל מסבירים כי השינה נעלמה מהמלך כי הקדוש ברוך הוא ראה את סבל עם ישראל, וכי השם אינו ישן לעולם אלא כשהעם נמצא בצרה. המלך חלם שומר הומאן רודף אותו עם חרב, ומהבהל קם משנתו. המלך ביקש לקרוא בספר הזיכרונות כדי לבדוק מה קרה בעבר. הסופרים מצאו את הדיווח של מרדכי על ניסיון ההתנקשות בביגתן וטרש. כשהמלך שמע שומר הומאן עומד בחוץ, הוא הבין שהחלום על רצח הגיע למימוש, ושהדבר קרה בדיוק כדי להציל אותו.
אסתר רבה י׳:א׳ ↗בעקבות המפרשים
הלילה ללא שינה
״נָדְדָה שְׁנַת הַמֶּלֶךְ. נֵס הָיָה. וְיֵשׁ אוֹמְרִים שָׂם אֶת לִבּוֹ עַל שֶׁזִּמְּנָה אֶסְתֵּר אֶת הָמָן שֶׁמָּא נָתְנָה עֵינֶיהָ בּוֹ וְיַהַרְגֵהוּ:״
בפרק זה אנו רואים כיצד האירועים משתנים בפתאומיות. המלך אינו יכול לישון, והוא מבקש לקרוא בספר הזיכרונות של הדברים שנכתבו בעבר. במהלך הקריאה, הוא מגלה שדווח לו בעבר על מעשה טוב שעשה מרדכי, וזה מזכיר לו את חובתו. פרשנות רש"י מציעה ששינה זו הייתה נס גלוי. ישנם גם דעות אחרות המסבירות שהמלך הפנה את תשומת לבו לאותו זמן בדיוק כדי שאסתר תוכל להרוג את המן, אך זהו פירוש אחד מתוך כמה אפשרויות המובאות במקור.
רש״י על אסתר 6:1:1 ↗השינוי בגורלו של מרדכאי
״וַיָּשָׁב מָרְדְּכַי. לְשַׂקּוֹ וּלְתַעֲנִיתוֹ:״
בפרק זה אנו רואים כיצד הַשֵּׁם מסדר את האירועים כך שהמלך אסתר יעץ לכבוד מרדכאי. הלילה המלך לא יכול היה לישון, וקרא לו לעיין בספר ההיסטוריה של הממלכה. שם קרא המלך על המעשה הטוב שעשה מרדקאי והצלת חייו מפני המזימה. המלך לא שכר אף אחד על כך עד אותו רגע. הפרק מתאר את רצף האירועים שבו המלך מחפש מי לכבד, בעוד המן מתכנן להכשיר את מרדכאי להמתה. לפי רש"י, מרדכאי חזר למקום שלו כדי להמשיך בתענית שלו, דבר המצביע על כך שגם לאחר ההצלה הוא לא נרגע לגמרי מעניין הגאולה.
רש״י על אסתר 6:12:1 ↗ההתעוררות המאוחרת של המלך
״יקר. הוא שם ולעולם הוא קמוץ רק אם היה סמוך כמו ואת יקר תפארת גדולתו, ואם היה שם התואר יהיה היו"ד קמוץ בקמץ גדול וכאשר״
בפרק זה אנו רואים כיצד המלך אכשווכש אינו יכול לישון, ומשאיר אותו עורני בלילה. בעת זו נקרא המלך לכתוב שבח למרדכי, ומתבצע המעשה בדרכו של המלך ובנוכחות המלך והאדם אשר ירא את המלך. המעשה יוצר סיטואציה שבה כבודו של מרדכי מוענק לו בצורה רשמית וציבורית. אבן עזרא מסביר בפירושו על המילה "יקר" בפרק זה, כי המשמעות של התואר תלויה בזיקה למילה שלפניו. הוא מנתח את הצורה הדקדוקית של המילה וכיצד היא מתקשרת לשם התואר הסמוך, כדי להבהיר את אופן השימוש בלשון המקרא.
אבן עזרא על אסתר 6:3:1 ↗הלילה בלילות והכבוד שניתן להמן
״נדחף. מעצמו והוא אבל וחפוי ראש פעול, והטעם מכסה ראשו והעד ופני המן חפו והוא מגזרת ויחפהו ואם הוא בבנין אחר.״
בפרק זה אנו רואים את המהפך המפתיע המתרחש בלילה שבו המלך לא יכול לישון. המלך מבקש לקרוא לספר הזיכרונות ומתברר שמרדכי קיבל כבוד על כך שהציל את חיי המלך. המלך פוקד על המן להוקיר את מרדכי בפני כל העם, מה שגורם למן למצוא את עצמו חייב להוביל את מרדכי בתהלוכה המפוארת. זהו רגע של אירוניה גדולה שבה האויב נאלץ לבצע את המעשה שרצה לעשות למרדכי. אבן עזרא מסביר את המילה "חפוי" בפסוק המתאר את המן, וטוען כי המן כיסה את ראשו מתוך בושה או כחלק מהלבוש שלו. לפי הפירוש, המבנה הלשוני מרמז על כך שהכיסוי של ראשו היה פעולה שנעשתה במכוון.
אבן עזרא על אסתר 6:12:1 ↗