ביום השלישי אסתר לבשה בגדי מלכה ועמדה בחצר הפנימית של בית המלך, מול בית המלך, כשהמלך יושב על כיסא המלכות שלו ליד פתח הבית.
וַיְהִ֣י ׀ בַּיּ֣וֹם הַשְּׁלִישִׁ֗י וַתִּלְבַּ֤שׁ אֶסְתֵּר֙ מַלְכ֔וּת וַֽתַּעֲמֹ֞ד בַּחֲצַ֤ר בֵּית־הַמֶּ֙לֶךְ֙ הַפְּנִימִ֔ית נֹ֖כַח בֵּ֣ית הַמֶּ֑לֶךְ וְ֠הַמֶּלֶךְ יוֹשֵׁ֞ב עַל־כִּסֵּ֤א מַלְכוּתוֹ֙ בְּבֵ֣ית הַמַּלְכ֔וּת נֹ֖כַח פֶּ֥תַח הַבָּֽיִת׃אסתר · פרק ה׳
ההגעה אל המלך והבקשה הראשונה
אסתר ניגשת אל המלך בשלושת ימי המשתה, מבקשת את רצון המלך ומגלה את תוכנית ההשמדה של המן.
להקשיב. להבין. להתחבר.
הפרק בקול
אסתר ה׳ · סיפור והסבר
גרסת ההאזנה בהכנה. הנגן יופיע כאן כשהיא תהיה מוכנה.
ריחוף על פסוק מציג את המקור. במגע — לחיצה ממושכת או כפתור ״המקור״.
א–ד
ההגעה אל המלך והבקשה הראשונה
כשהמלך ראה את אסתר המלכה עומדת בחצר, היא מצאה חן בעיניו. המלך שלח לאסתר את שרביט הזהב שהיה בידו, ואסתר התקרבה ונגעה בראש השרביט.
וַיְהִי֩ כִרְא֨וֹת הַמֶּ֜לֶךְ אֶת־אֶסְתֵּ֣ר הַמַּלְכָּ֗ה עֹמֶ֙דֶת֙ בֶּֽחָצֵ֔ר נָשְׂאָ֥ה חֵ֖ן בְּעֵינָ֑יו וַיּ֨וֹשֶׁט הַמֶּ֜לֶךְ לְאֶסְתֵּ֗ר אֶת־שַׁרְבִ֤יט הַזָּהָב֙ אֲשֶׁ֣ר בְּיָד֔וֹ וַתִּקְרַ֣ב אֶסְתֵּ֔ר וַתִּגַּ֖ע בְּרֹ֥אשׁ הַשַּׁרְבִֽיט׃ (ס)המלך שאל אותה: "מה קרה לך, אסתר המלכה? מה הבקשות שלך? אני אתן לך אפילו עד מחצית הממלכה."
וַיֹּ֤אמֶר לָהּ֙ הַמֶּ֔לֶךְ מַה־לָּ֖ךְ אֶסְתֵּ֣ר הַמַּלְכָּ֑ה וּמַה־בַּקָּשָׁתֵ֛ךְ עַד־חֲצִ֥י הַמַּלְכ֖וּת וְיִנָּ֥תֵֽן לָֽךְ׃אסתר ענתה: "אם זה רצון המלך, בבקשה שהמלך וההמן יבואו היום למשתה שהכנתתי עבורו."
וַתֹּ֣אמֶר אֶסְתֵּ֔ר אִם־עַל־הַמֶּ֖לֶךְ ט֑וֹב יָב֨וֹא הַמֶּ֤לֶךְ וְהָמָן֙ הַיּ֔וֹם אֶל־הַמִּשְׁתֶּ֖ה אֲשֶׁר־עָשִׂ֥יתִי לֽוֹ׃ה–ח
הבקשה של אסתר
המלך אמר שיהיו מהירים לבצע את מה שאסתר ביקשה מהמן. ואז המלך והמן הגיעו למשתיה שהכינה אסתר.
וַיֹּ֣אמֶר הַמֶּ֔לֶךְ מַהֲרוּ֙ אֶת־הָמָ֔ן לַעֲשׂ֖וֹת אֶת־דְּבַ֣ר אֶסְתֵּ֑ר וַיָּבֹ֤א הַמֶּ֙לֶךְ֙ וְהָמָ֔ן אֶל־הַמִּשְׁתֶּ֖ה אֲשֶׁר־עָשְׂתָ֥ה אֶסְתֵּֽר׃במהלך משתיית היין, המלך שאל את אסתר מה היא רוצה ומה הבקשה שלה, ואמר שהוא ייתן לה עד מחצית המלוכה.
וַיֹּ֨אמֶר הַמֶּ֤לֶךְ לְאֶסְתֵּר֙ בְּמִשְׁתֵּ֣ה הַיַּ֔יִן מַה־שְּׁאֵלָתֵ֖ךְ וְיִנָּ֣תֵֽן לָ֑ךְ וּמַה־בַּקָּשָׁתֵ֛ךְ עַד־חֲצִ֥י הַמַּלְכ֖וּת וְתֵעָֽשׂ׃אסתר ענתה ואמרה: זו השאלה שלי וזו הבקשה שלי.
וַתַּ֥עַן אֶסְתֵּ֖ר וַתֹּאמַ֑ר שְׁאֵלָתִ֖י וּבַקָּשָׁתִֽי׃אם מצאתי חן בעיני המלך, ואם המלך רוצה ומוכן לתת לי את מה שביקשתי ולבצע את הבקשה שלי, שהמלך והמן יבואו למשתיה שאעשה עבורם, ומחר אעשה כדברי המלך.
אִם־מָצָ֨אתִי חֵ֜ן בְּעֵינֵ֣י הַמֶּ֗לֶךְ וְאִם־עַל־הַמֶּ֙לֶךְ֙ ט֔וֹב לָתֵת֙ אֶת־שְׁאֵ֣לָתִ֔י וְלַעֲשׂ֖וֹת אֶת־בַּקָּשָׁתִ֑י יָב֧וֹא הַמֶּ֣לֶךְ וְהָמָ֗ן אֶל־הַמִּשְׁתֶּה֙ אֲשֶׁ֣ר אֶֽעֱשֶׂ֣ה לָהֶ֔ם וּמָחָ֥ר אֶֽעֱשֶׂ֖ה כִּדְבַ֥ר הַמֶּֽלֶךְ׃ט–יב
הַמָּן וְהַכַּעַס שֶׁלּוֹ
הַמַּקְדִּים יָצְאוּ בַּיּוֹם הַהוּא שְׂמֵחִים וּמְרוּחָקִים. כְּשֶׁהַמָּן רָאָה אֶת מָרְדַּכַי בְּשַׁעַר הַמֶּלֶךְ, הַמָּן רָאָה שֶׁהוּא לֹא קָם וְלֹא כָּעַס עָלָיו, וְהַמָּן מָלֵא כַּעַס עַל מָרְדַּכַי.
וַיֵּצֵ֤א הָמָן֙ בַּיּ֣וֹם הַה֔וּא שָׂמֵ֖חַ וְט֣וֹב לֵ֑ב וְכִרְאוֹת֩ הָמָ֨ן אֶֽת־מָרְדֳּכַ֜י בְּשַׁ֣עַר הַמֶּ֗לֶךְ וְלֹא־קָם֙ וְלֹא־זָ֣ע מִמֶּ֔נּוּ וַיִּמָּלֵ֥א הָמָ֛ן עַֽל־מָרְדֳּכַ֖י חֵמָֽה׃על המילים
The Hebrew 'טוב לב' in this context refers to a state of being well-disposed/happy, not necessarily moral goodness.
הַמָּן כָּעַס מְאוֹד, הָלַךְ לְבֵיתוֹ וּשְׁלַח אֶת חֲבֵרָיו וְאֶת זֶרֶשׁ אִשְׁתּוֹ לְבֹא אֶלְכֹּה.
וַיִּתְאַפַּ֣ק הָמָ֔ן וַיָּב֖וֹא אֶל־בֵּית֑וֹ וַיִּשְׁלַ֛ח וַיָּבֵ֥א אֶת־אֹהֲבָ֖יו וְאֶת־זֶ֥רֶשׁ אִשְׁתּֽוֹ׃הַמָּן סִפֵּר לָהֶם עַל הַכָּבוֹד שֶׁלּוֹ, עַל הַבָּנִים הַרבִּים שֶׁלּוֹ, וְעַל כָּל מָה שֶׁהַמֶּלֶשׁ הֶעֱלָה אוֹתוֹ עַל הַשָּׂרִים וְעַל עֲבָדֵי הַמֶּלֶךְ.
וַיְסַפֵּ֨ר לָהֶ֥ם הָמָ֛ן אֶת־כְּב֥וֹד עָשְׁר֖וֹ וְרֹ֣ב בָּנָ֑יו וְאֵת֩ כָּל־אֲשֶׁ֨ר גִּדְּל֤וֹ הַמֶּ֙לֶךְ֙ וְאֵ֣ת אֲשֶׁ֣ר נִשְּׂא֔וֹ עַל־הַשָּׂרִ֖ים וְעַבְדֵ֥י הַמֶּֽלֶךְ׃הַמָּן אָמַר שֶׁגַּם הַמַּלְכָּה אֶסְתֵּר לֹא הֵבִיאָה אוֹתוֹ לַמִּשְׁתֶּה שֶׁהִיא עָשְׂתָה יַחַד עִם הַמֶּלֶשׁ, אֶלָּא רַק אוֹתוֹ, וְגַם לְמָחָר הוּא קָרוּי לְהִפָּגֵשׁ עִם הַמֶּלֶךְ.
וַיֹּאמֶר֮ הָמָן֒ אַ֣ף לֹא־הֵבִיאָה֩ אֶסְתֵּ֨ר הַמַּלְכָּ֧ה עִם־הַמֶּ֛לֶךְ אֶל־הַמִּשְׁתֶּ֥ה אֲשֶׁר־עָשָׂ֖תָה כִּ֣י אִם־אוֹתִ֑י וְגַם־לְמָחָ֛ר אֲנִ֥י קָֽרוּא־לָ֖הּ עִם־הַמֶּֽלֶךְ׃יג–יד
מַחְשַׁבַּת הָהָרָה לְהַפָּרַע בְּמָרְדּכַי
וְכָל הַדְּבָרִים הָעֶבֶר, כְּשֶׁאֲנִי רוֹאָה אֶת מָרְדּכַי הַיְהוּדִי יוֹשֵׁב בְּשַׁעַר הַמֶּלֶךְ, לֹא מְשַׁמְּחִים אוֹתִי בְּאַף עֵת.
וְכָל־זֶ֕ה אֵינֶ֥נּוּ שֹׁוֶ֖ה לִ֑י בְּכָל־עֵ֗ת אֲשֶׁ֨ר אֲנִ֤י רֹאֶה֙ אֶת־מָרְדֳּכַ֣י הַיְּהוּדִ֔י יוֹשֵׁ֖ב בְּשַׁ֥עַר הַמֶּֽלֶךְ׃אִזְּרֶשׁ אִשְׁתּוֹ וְכָל הָאוֹהֲבִים אוֹתָהּ אָמְרוּ לוֹ: תַּעֲשֶׂה עֵץ גָּבוֹהַּ, חֲמִשִּׁים אַמָּה. בַּבּוֹקֶר תֹּאמַר לַמֶּלֶק שֶׁיִּתְּלֶה אֶת מָרְדּכַי עָלָיו, וְשֶׁיּוֹצֵא הָמָן עִם הַמֶּלֶךְ אֶל הַמִּשְׁתֶּה בְּשִׂמְחָה. וְהַדָּבָר הָיָה טוֹב לְפָנֵי הָמָן, וְהוּא עָשָׂה אֶת הָעֵץ.
וַתֹּ֣אמֶר לוֹ֩ זֶ֨רֶשׁ אִשְׁתּ֜וֹ וְכָל־אֹֽהֲבָ֗יו יַֽעֲשׂוּ־עֵץ֮ גָּבֹ֣הַּ חֲמִשִּׁ֣ים אַמָּה֒ וּבַבֹּ֣קֶר ׀ אֱמֹ֣ר לַמֶּ֗לֶךְ וְיִתְל֤וּ אֶֽת־מָרְדֳּכַי֙ עָלָ֔יו וּבֹֽא־עִם־הַמֶּ֥לֶךְ אֶל הַמִּשְׁתֶּ֖ה שָׂמֵ֑חַ וַיִּיטַ֧ב הַדָּבָ֛ר לִפְנֵ֥י הָמָ֖ן וַיַּ֥עַשׂ הָעֵֽץ׃ (פ)Tanach with Ta'amei Hamikra · ניקוד וטעמי מקרא
א–ד
ההגעה אל המלך והבקשה הראשונה
וַיְהִ֣י ׀ בַּיּ֣וֹם הַשְּׁלִישִׁ֗י וַתִּלְבַּ֤שׁ אֶסְתֵּר֙ מַלְכ֔וּת וַֽתַּעֲמֹ֞ד בַּחֲצַ֤ר בֵּית־הַמֶּ֙לֶךְ֙ הַפְּנִימִ֔ית נֹ֖כַח בֵּ֣ית הַמֶּ֑לֶךְ וְ֠הַמֶּלֶךְ יוֹשֵׁ֞ב עַל־כִּסֵּ֤א מַלְכוּתוֹ֙ בְּבֵ֣ית הַמַּלְכ֔וּת נֹ֖כַח פֶּ֥תַח הַבָּֽיִת׃
וַיְהִי֩ כִרְא֨וֹת הַמֶּ֜לֶךְ אֶת־אֶסְתֵּ֣ר הַמַּלְכָּ֗ה עֹמֶ֙דֶת֙ בֶּֽחָצֵ֔ר נָשְׂאָ֥ה חֵ֖ן בְּעֵינָ֑יו וַיּ֨וֹשֶׁט הַמֶּ֜לֶךְ לְאֶסְתֵּ֗ר אֶת־שַׁרְבִ֤יט הַזָּהָב֙ אֲשֶׁ֣ר בְּיָד֔וֹ וַתִּקְרַ֣ב אֶסְתֵּ֔ר וַתִּגַּ֖ע בְּרֹ֥אשׁ הַשַּׁרְבִֽיט׃ (ס)
וַיֹּ֤אמֶר לָהּ֙ הַמֶּ֔לֶךְ מַה־לָּ֖ךְ אֶסְתֵּ֣ר הַמַּלְכָּ֑ה וּמַה־בַּקָּשָׁתֵ֛ךְ עַד־חֲצִ֥י הַמַּלְכ֖וּת וְיִנָּ֥תֵֽן לָֽךְ׃
וַתֹּ֣אמֶר אֶסְתֵּ֔ר אִם־עַל־הַמֶּ֖לֶךְ ט֑וֹב יָב֨וֹא הַמֶּ֤לֶךְ וְהָמָן֙ הַיּ֔וֹם אֶל־הַמִּשְׁתֶּ֖ה אֲשֶׁר־עָשִׂ֥יתִי לֽוֹ׃
ה–ח
הבקשה של אסתר
וַיֹּ֣אמֶר הַמֶּ֔לֶךְ מַהֲרוּ֙ אֶת־הָמָ֔ן לַעֲשׂ֖וֹת אֶת־דְּבַ֣ר אֶסְתֵּ֑ר וַיָּבֹ֤א הַמֶּ֙לֶךְ֙ וְהָמָ֔ן אֶל־הַמִּשְׁתֶּ֖ה אֲשֶׁר־עָשְׂתָ֥ה אֶסְתֵּֽר׃
וַיֹּ֨אמֶר הַמֶּ֤לֶךְ לְאֶסְתֵּר֙ בְּמִשְׁתֵּ֣ה הַיַּ֔יִן מַה־שְּׁאֵלָתֵ֖ךְ וְיִנָּ֣תֵֽן לָ֑ךְ וּמַה־בַּקָּשָׁתֵ֛ךְ עַד־חֲצִ֥י הַמַּלְכ֖וּת וְתֵעָֽשׂ׃
וַתַּ֥עַן אֶסְתֵּ֖ר וַתֹּאמַ֑ר שְׁאֵלָתִ֖י וּבַקָּשָׁתִֽי׃
אִם־מָצָ֨אתִי חֵ֜ן בְּעֵינֵ֣י הַמֶּ֗לֶךְ וְאִם־עַל־הַמֶּ֙לֶךְ֙ ט֔וֹב לָתֵת֙ אֶת־שְׁאֵ֣לָתִ֔י וְלַעֲשׂ֖וֹת אֶת־בַּקָּשָׁתִ֑י יָב֧וֹא הַמֶּ֣לֶךְ וְהָמָ֗ן אֶל־הַמִּשְׁתֶּה֙ אֲשֶׁ֣ר אֶֽעֱשֶׂ֣ה לָהֶ֔ם וּמָחָ֥ר אֶֽעֱשֶׂ֖ה כִּדְבַ֥ר הַמֶּֽלֶךְ׃
ט–יב
הַמָּן וְהַכַּעַס שֶׁלּוֹ
וַיֵּצֵ֤א הָמָן֙ בַּיּ֣וֹם הַה֔וּא שָׂמֵ֖חַ וְט֣וֹב לֵ֑ב וְכִרְאוֹת֩ הָמָ֨ן אֶֽת־מָרְדֳּכַ֜י בְּשַׁ֣עַר הַמֶּ֗לֶךְ וְלֹא־קָם֙ וְלֹא־זָ֣ע מִמֶּ֔נּוּ וַיִּמָּלֵ֥א הָמָ֛ן עַֽל־מָרְדֳּכַ֖י חֵמָֽה׃
וַיִּתְאַפַּ֣ק הָמָ֔ן וַיָּב֖וֹא אֶל־בֵּית֑וֹ וַיִּשְׁלַ֛ח וַיָּבֵ֥א אֶת־אֹהֲבָ֖יו וְאֶת־זֶ֥רֶשׁ אִשְׁתּֽוֹ׃
וַיְסַפֵּ֨ר לָהֶ֥ם הָמָ֛ן אֶת־כְּב֥וֹד עָשְׁר֖וֹ וְרֹ֣ב בָּנָ֑יו וְאֵת֩ כָּל־אֲשֶׁ֨ר גִּדְּל֤וֹ הַמֶּ֙לֶךְ֙ וְאֵ֣ת אֲשֶׁ֣ר נִשְּׂא֔וֹ עַל־הַשָּׂרִ֖ים וְעַבְדֵ֥י הַמֶּֽלֶךְ׃
וַיֹּאמֶר֮ הָמָן֒ אַ֣ף לֹא־הֵבִיאָה֩ אֶסְתֵּ֨ר הַמַּלְכָּ֧ה עִם־הַמֶּ֛לֶךְ אֶל־הַמִּשְׁתֶּ֥ה אֲשֶׁר־עָשָׂ֖תָה כִּ֣י אִם־אוֹתִ֑י וְגַם־לְמָחָ֛ר אֲנִ֥י קָֽרוּא־לָ֖הּ עִם־הַמֶּֽלֶךְ׃
יג–יד
מַחְשַׁבַּת הָהָרָה לְהַפָּרַע בְּמָרְדּכַי
וְכָל־זֶ֕ה אֵינֶ֥נּוּ שֹׁוֶ֖ה לִ֑י בְּכָל־עֵ֗ת אֲשֶׁ֨ר אֲנִ֤י רֹאֶה֙ אֶת־מָרְדֳּכַ֣י הַיְּהוּדִ֔י יוֹשֵׁ֖ב בְּשַׁ֥עַר הַמֶּֽלֶךְ׃
וַתֹּ֣אמֶר לוֹ֩ זֶ֨רֶשׁ אִשְׁתּ֜וֹ וְכָל־אֹֽהֲבָ֗יו יַֽעֲשׂוּ־עֵץ֮ גָּבֹ֣הַּ חֲמִשִּׁ֣ים אַמָּה֒ וּבַבֹּ֣קֶר ׀ אֱמֹ֣ר לַמֶּ֗לֶךְ וְיִתְל֤וּ אֶֽת־מָרְדֳּכַי֙ עָלָ֔יו וּבֹֽא־עִם־הַמֶּ֥לֶךְ אֶל הַמִּשְׁתֶּ֖ה שָׂמֵ֑חַ וַיִּיטַ֧ב הַדָּבָ֛ר לִפְנֵ֥י הָמָ֖ן וַיַּ֥עַשׂ הָעֵֽץ׃ (פ)
התמונה השלמה
הפרק, בקצרה
לאחר שלושה ימים, אסתר לובשת את בגדי המלכות ועומדת בחצר המלך.
פסוקים א–ד
ההגעה אל המלך והבקשה הראשונה
אסתר לובשת בגדי מלכות ועומדת בפני המלך ביום השלישי. המלך מקבל את פניה בחיבה ומוכן להעניק לה בקשות עד מחצית הממלכה. אסתר מזמינה את המלך ואת המן למשתה שהכינה להם.
פסוקים ה–ח
הבקשה של אסתר
אסתר פונה אל המלך במהלך המשתייה. המלך מבטיח לה למלא את משאלתה עד מחצית המלוכה. אסתר מבקשת שהמלך והמן יגיעו למשתייה נוספת שהיא תערוך עבורם, ותקווה שהבקשה תתקבל.
פסוקים ט–יב
הַמָּן וְהַכַּעַס שֶׁלּוֹ
הַמָּן יוֹצֵא מִפְּגִישָׁה עִם הַמֶּלֶךְ בְּשִׂמְחָה, אַךְ כְּשֶׁהוּא רוֹאֶה אֶת מָרְדַּכַי שֶׁלֹּא מִתְגַּיֵּס לוֹ, הוּא מִתְמַלֵּא כַּעַס. הוּא חוֹזֵר לְבֵיתוֹ, מְזַמֵּן אֶת חֲבָרָיו וְאֶת אִשְׁתּוֹ, וּסְפֵּר לָהֶם עַל עֹשֶׁר וּמַעֲמָד, אַךְ מְבַטֵּא אֶת הַתְּחוּשָׁה שֶׁהַמַּלְכָּה אֶסְתֵּר לֹא הֵבִיאָה אוֹתוֹ לַמִּשְׁתֶּה הַקּוֹדֵם.
פסוקים יג–יד
מַחְשַׁבַּת הָהָרָה לְהַפָּרַע בְּמָרְדּכַי
הַמַּצּוּרָה שֶׁל מָרְדּכַי בַּשַּׁעַר הַמְּלָכִי מְכַכֵּבֶת אֶת הָהָרָה, וְכָל הַדְּבָרִים הַמּוֹצְאִים אוֹתָהּ לֹא מְשַׁמְּחִים אוֹתָהּ. אִזְּרֶשׁ אִשְׁתּוֹ שֶׁל הָמָן מְּצִיעָה לוֹ לִבְנוֹת עֵץ גָּבוֹהַּ כְּדֵי לְתַלֵּד עָלָיו אֶת מָרְדּכַי, וְהָמָן מְבַצֵּעַ אֶת הַתָּכְנִית.
המן מתכנן להכין עמוד לתלייה עבור מרדכי.
מעבר לקריאה הראשונה
לימוד ועיון
מבחר ממקורות חז״ל, בהסבר עכשווי. דברי המקור המצוטטים מובחנים מן ההסבר; פירושי מפרשים מובאים בהמשך ובנפרד.
מדברי חז״ל
הלבוש המלכותי של אסתר
״אֶסְתֵּר — דִּכְתִיב: ״וַיְהִי בַּיּוֹם הַשְּׁלִישִׁי וַתִּלְבַּשׁ אֶסְתֵּר מַלְכוּת״, בִּגְדֵי מַלְכוּת מִיבְּעֵי לֵיהּ! אֶלָּא שֶׁלְּבָשַׁתָּה רוּחַ הַקֹּדֶשׁ, כְּתִיב הָכָא: ״וַתִּלְבַּשׁ״, וּכְתִיב הָתָם: ״וְרוּחַ לָבְשָׁה אֶת״
בפרשת מגילה י"ד ב:ט׳ מובא פירוש על הפסוק המתאר את אסתר לובשת בגדי מלכות ביום השלישי. לפי המדרש הזה, המילה "תלבש" אינה מתייחסת רק לבגדים גשמיים, אלא למשהו רוחני יותר. המפרש מציע שאסתר לבשה את רוח הקודש, ומשווה זאת לפסוק אחר שבו נאמר על רוח שכבשה את עמאסאי. הגישה הזאת מנסה להסביר את המעבר המהיר של אסתר מהמצב האישי שלה למצב של מלכה מלאת עוצמה. עם זאת, ישנם פרשנים אחרים שמתייחסים למקרה כתיאור פשוט של לבוש מלכותי מכובד, ללא הכוונה למעמד רוחני.
מגילה י״ד ב:ט׳ ↗הלבוש של אסתר והשראת הרוח
״״וַיְהִי בַּיּוֹם הַשְּׁלִישִׁי וַתִּלְבַּשׁ אֶסְתֵּר מַלְכוּת״. ״בִּגְדֵי מַלְכוּת״ מִיבְּעֵי לֵיהּ! אָמַר רַבִּי אֶלְעָזָר אָמַר רַבִּי חֲנִינָא: מְלַמֵּד שֶׁלְּבָשַׁתָּה רוּחַ הַקֹּדֶשׁ. כְּתִיב הָכָא: ״וַתִּלְבַּשׁ״, וּכְתִיב הָתָם:״
הקטע מבוסס על דברי חז"ל במסכת מגילה, העוסקים בלבוש המלכות של אסתר ביום השלישי. המפרשים שואלים מדוע נכתב במפורש שהיא לבשה "בגדי מלכות". לפי רבי חנינא, הביטוי הזה מלמד שאסתר לבשה את רוח הקדוש בטהרה. ההסבר מתבסס על השוואה לשונית בין המקרה של אסתר לבין מקרה אחר שבו נאמר שרוח הלוי לבשה את עמשאי. הגישה כאן היא שהלשון המקראית משתמשת בפועל "ללבוש" כדי לתאר השפעה רוחנית פנימית שהפכה לגלוית וניכרת בחוץ.
מגילה ט״ו א:ט״ז ↗בעקבות המפרשים
ההגעה למשתה והבקשה של אסתר
״אֶל הַמִּשְׁתֶּה. כָּל סְעוּדָה נִקְרֵאת עַל שֵׁם הַיַּיִן שֶׁהוּא עִיקָר:״
בפרק זה אנו רואים את אסתר פונה אל המלך ביום השלישי למשתה. היא מציעה לו להמשיך את הסעודה ולהעניק לה בקשה, אפילו אם היא תהיה חצי מהממלכה, כדי להציל את עמה. הגישה כאן מתמקדת בפעולה המעשית של אסתר בתוך המערכת הקיימת. רש"י מתייחס למילה "המשתה" ומסביר כי כל סעודה נקראת על שם היין שהוא המרכיב העיקרי בה. לפי פירוש זה, המושג משתה אינו מתאר רק ארוחה, אלא את מרכז האירוע שהיא השתייה.
רש״י על אסתר 5:4:2 ↗העמידה מול המלך וההתמודדות עם הכעס
״וַיִּתְאַפַּק. נִתְחַזֵּק לַעֲמֹד עַל כַּעְסוֹ, כִּי הָיָה יָרֵא לְהִנָּקֵם בְּלֹא רְשׁוּת. וַיִּתְאַפַּק אישטנט"ר בְּלַעַ"ז:״
בפרק זה אנו רואים את אסתר ניצבת בחצר המלך ביום השלישי, כשהיא לובשת את בגדי המלכות. היא פונה אל המלך אחשוורוש ומבקשת ממנו וממרדכי לדבר בפני המלך. המלך מקבל אותה בברכה ומציע לה את חציו, אך היא מבקשת בבקשה מיוחדת: להגיע למשתה של המלך וגם להציג את חמור המזימים. רש"י, בפירושו לפסוק עשירי, מסביר את המילה "וַיִּתְאַפַּק". הוא מפרש שהמלך התחזק וניסה לעמוד על כעסו, כיוון שהיה חושש לנקום באסתר ללא רשות רשמית. רש"י מפרש את המילה הזאת לפי המקור הלועזי, כדרך של התחזקות ושינוי פנים.
רש״י על אסתר 5:10:1 ↗המהירות שבבקשה
״מהרו את המן. הנה הוא פועל יוצא ויתכן להיו' כך מהר המלט שמה והטעם מהר נפשך.״
בפרק זה אנו רואים את אסתר פונה אל המלך בשלושה ימים, ובסוף היום השלישי היא עומדת בחצר. המלך מקבל אותה בברכה ומציע לה לבקש כל משאלה, אפילו עד מחצית הממלכה. אבן עזר מפרש את המילה "מהרו" שבבקשת המלך כעצה לאסתר למהר להציל את נפשה. לפי גישה זו, המהירות אינה רק עבור הבקשה, אלא עבור השגת המטרה וההישרדות.
אבן עזרא על אסתר 5:5:1 ↗הפנייה של אסתר למלך
״ויתאפק המן. שלא גילה סודו לאדם עד בואו אל ביתו והוא מגזרת להתאפק קרוב מטעם לסבול.״
בפרק זה אנו רואים את אסתר פועלת בביטחון ובאומץ. ביום השלישי למחאה, היא מתלבשת כבת מלך וניצבת בחצר הפנימית. כשהמלך רואה אותה, הוא מודה בה ומושיט לה את שרביט הזהב. אסתר מבקשת רשות להיכנס אל המלך ולבקש את בקשתה, ומבקשת מהמלך ואת המן לשבת למשתה המיוחד שהיא הכינה. המלך מסכים ומזמין את המן. הטקסט מתמקד בפעולות ובבקשות המפורשות של המשתתפים. אבן עזרא מפרש על הפסוק העוסק בהמן, וטוען שהמילה "ויתאפק" מלמדת על כוונה להסתיר את סודו של המן עד שהגיע לביתו. הוא מסביר שהמילה מרמזת על מאמץ וסבל כדי לשמור על שתיקה. פרשנות זו היא דעה אחת על משמעות המילה, ולא מדווחת כעובדה היסטורית או כהסבר היחיד בפרשנות.
אבן עזרא על אסתר 5:10:1 ↗