מרדכי ידע מה קרה, אז הוא קרע את הבגדים שלו, לבש שק ואפר ויצא אל תוך העיר בצעקה גדולה ומרירה.
וּמָרְדֳּכַ֗י יָדַע֙ אֶת־כָּל־אֲשֶׁ֣ר נַעֲשָׂ֔ה וַיִּקְרַ֤ע מָרְדֳּכַי֙ אֶת־בְּגָדָ֔יו וַיִּלְבַּ֥שׁ שַׂ֖ק וָאֵ֑פֶר וַיֵּצֵא֙ בְּת֣וֹךְ הָעִ֔יר וַיִּזְעַ֛ק זְעָקָ֥ה גְדֹלָ֖ה וּמָרָֽה׃אסתר · פרק ד׳
האבל של מרדכי והתגובה של אסתר
מרדכי מתאבל על הגזרת; אסתר מקבלת את הודעת המצב ומחליטה להציל את עמה.
להקשיב. להבין. להתחבר.
הפרק בקול
אסתר ד׳ · סיפור והסבר
גרסת ההאזנה בהכנה. הנגן יופיע כאן כשהיא תהיה מוכנה.
ריחוף על פסוק מציג את המקור. במגע — לחיצה ממושכת או כפתור ״המקור״.
האבל של מרדכי והתגובה של אסתר
הוא הגיע עד לשער המלך, כי אי אפשר להיכנס לשער המלך כשהלבוש הוא שק.
וַיָּב֕וֹא עַ֖ד לִפְנֵ֣י שַֽׁעַר־הַמֶּ֑לֶךְ כִּ֣י אֵ֥ין לָב֛וֹא אֶל־שַׁ֥עַר הַמֶּ֖לֶךְ בִּלְב֥וּשׁ שָֽׂק׃בכל מחוז ומחוז, בכל מקום שהגיע דבר המלך וגזרתו, היה אבל גדול בקרב היהודים, עם צום, בכי וקינה, ואנשים רבים לבשו שק ואפר.
וּבְכָל־מְדִינָ֣ה וּמְדִינָ֗ה מְקוֹם֙ אֲשֶׁ֨ר דְּבַר־הַמֶּ֤לֶךְ וְדָתוֹ֙ מַגִּ֔יעַ אֵ֤בֶל גָּדוֹל֙ לַיְּהוּדִ֔ים וְצ֥וֹם וּבְכִ֖י וּמִסְפֵּ֑ד שַׂ֣ק וָאֵ֔פֶר יֻצַּ֖ע לָֽרַבִּֽים׃הנערות של אסתר והחצר שלה באו לספר לה, ואז המלכה נבהלה מאוד. היא שלחה בגדים כדי ללבוש למרדכי ולהוריד ממנו את השק, אבל הוא לא הסכים.
וַ֠תָּבוֹאינָה נַעֲר֨וֹת אֶסְתֵּ֤ר וְסָרִיסֶ֙יהָ֙ וַיַּגִּ֣ידוּ לָ֔הּ וַתִּתְחַלְחַ֥ל הַמַּלְכָּ֖ה מְאֹ֑ד וַתִּשְׁלַ֨ח בְּגָדִ֜ים לְהַלְבִּ֣ישׁ אֶֽת־מָרְדֳּכַ֗י וּלְהָסִ֥יר שַׂקּ֛וֹ מֵעָלָ֖יו וְלֹ֥א קִבֵּֽל׃הודעת המצב לאסתר
אסתר קראה להתך, אחד מהשרים של המלך שעומדים בפניה, ופקדה עליו לספר למרדכי מה קרה ומה הסיבה לזה.
וַתִּקְרָא֩ אֶסְתֵּ֨ר לַהֲתָ֜ךְ מִסָּרִיסֵ֤י הַמֶּ֙לֶךְ֙ אֲשֶׁ֣ר הֶעֱמִ֣יד לְפָנֶ֔יהָ וַתְּצַוֵּ֖הוּ עַֽל־מָרְדֳּכָ֑י לָדַ֥עַת מַה־זֶּ֖ה וְעַל־מַה־זֶּֽה׃התך יצא למרדכי לרחוב העיר, מול שער המלך.
וַיֵּצֵ֥א הֲתָ֖ךְ אֶֽל־מָרְדֳּכָ֑י אֶל־רְח֣וֹב הָעִ֔יר אֲשֶׁ֖ר לִפְנֵ֥י שַֽׁעַר־הַמֶּֽלֶךְ׃מרדכי סיפר לו את כל מה שקרה, ואת סכום הכסף שהמן אמר שיוריד מהאוצר המלכותי כדי להשמיד את היהודים.
וַיַּגֶּד־ל֣וֹ מָרְדֳּכַ֔י אֵ֖ת כָּל־אֲשֶׁ֣ר קָרָ֑הוּ וְאֵ֣ת ׀ פָּרָשַׁ֣ת הַכֶּ֗סֶף אֲשֶׁ֨ר אָמַ֤ר הָמָן֙ לִ֠שְׁקוֹל עַל־גִּנְזֵ֥י הַמֶּ֛לֶךְ ביהודיים [בַּיְּהוּדִ֖ים] לְאַבְּדָֽם׃הוא גם נתן לו את המסמך שבו כתוב על ההשמדה, שניתן בשושן, כדי להראות לאסתר ולהודיע לה, ולציווח עליה לבוא אל המלך ולהתחנן לפניו ולבקש ממנו למען עמה.
וְאֶת־פַּתְשֶׁ֣גֶן כְּתָֽב־הַ֠דָּת אֲשֶׁר־נִתַּ֨ן בְּשׁוּשָׁ֤ן לְהַשְׁמִידָם֙ נָ֣תַן ל֔וֹ לְהַרְא֥וֹת אֶת־אֶסְתֵּ֖ר וּלְהַגִּ֣יד לָ֑הּ וּלְצַוּ֣וֹת עָלֶ֗יהָ לָב֨וֹא אֶל־הַמֶּ֧לֶךְ לְהִֽתְחַנֶּן־ל֛וֹ וּלְבַקֵּ֥שׁ מִלְּפָנָ֖יו עַל־עַמָּֽהּ׃התקשורת בין אסתר למרדכי
התך בא אל אסתר וסיפר לה את דברי מרדכי.
וַיָּב֖וֹא הֲתָ֑ךְ וַיַּגֵּ֣ד לְאֶסְתֵּ֔ר אֵ֖ת דִּבְרֵ֥י מָרְדֳּכָֽי׃אסתר אמרה להתך והורה לו להעביר את הדברים למרדכי.
וַתֹּ֤אמֶר אֶסְתֵּר֙ לַהֲתָ֔ךְ וַתְּצַוֵּ֖הוּ אֶֽל־מָרְדֳּכָֽי׃כל עבדי המלך ועמי המדינות שלו יודעים שכל גבר או אישה שנכנס למלך לחצר הפנימית, ולא נקרא לו להיכנס, הדין שלו הוא מוות, אלא אם המלך מושיט לו את שרביט הזהב והוא שורד. ואני לא נקראתי להיכנס למלך כבר שלושים ימים.
כָּל־עַבְדֵ֣י הַמֶּ֡לֶךְ וְעַם־מְדִינ֨וֹת הַמֶּ֜לֶךְ יֽוֹדְעִ֗ים אֲשֶׁ֣ר כָּל־אִ֣ישׁ וְאִשָּׁ֡ה אֲשֶׁ֣ר יָבֽוֹא־אֶל־הַמֶּלֶךְ֩ אֶל־הֶחָצֵ֨ר הַפְּנִימִ֜ית אֲשֶׁ֣ר לֹֽא־יִקָּרֵ֗א אַחַ֤ת דָּתוֹ֙ לְהָמִ֔ית לְ֠בַד מֵאֲשֶׁ֨ר יֽוֹשִׁיט־ל֥וֹ הַמֶּ֛לֶךְ אֶת־שַׁרְבִ֥יט הַזָּהָ֖ב וְחָיָ֑ה וַאֲנִ֗י לֹ֤א נִקְרֵ֙אתי֙ לָב֣וֹא אֶל־הַמֶּ֔לֶךְ זֶ֖ה שְׁלוֹשִׁ֥ים יֽוֹם׃הם סיפרו למרדכי את דברי אסתר.
וַיַּגִּ֣ידוּ לְמָרְדֳּכָ֔י אֵ֖ת דִּבְרֵ֥י אֶסְתֵּֽר׃ (פ)האזהרה של מרדכי וההחלטה של אסתר
מרדכי אמר לאסתר: אל תחשבי שתוכלי להימלט מהבית של המלך ושתצליחי לשמור על עצמך מכל היהודים.
וַיֹּ֥אמֶר מָרְדֳּכַ֖י לְהָשִׁ֣יב אֶל־אֶסְתֵּ֑ר אַל־תְּדַמִּ֣י בְנַפְשֵׁ֔ךְ לְהִמָּלֵ֥ט בֵּית־הַמֶּ֖לֶךְ מִכָּל־הַיְּהוּדִֽים׃אם תשתדלי להישאר בשתיקה בזמן הזה, עדיין תהיה לך מנוחה והצלחה, והיהודים יצליחו במקום אחר. אבל את ובית אביך תאבדו. ומי יודע, אולי בדיוק בשביל זמן כזה הגעת למלוכה?
כִּ֣י אִם־הַחֲרֵ֣שׁ תַּחֲרִישִׁי֮ בָּעֵ֣ת הַזֹּאת֒ רֶ֣וַח וְהַצָּלָ֞ה יַעֲמ֤וֹד לַיְּהוּדִים֙ מִמָּק֣וֹם אַחֵ֔ר וְאַ֥תְּ וּבֵית־אָבִ֖יךְ תֹּאבֵ֑דוּ וּמִ֣י יוֹדֵ֔עַ אִם־לְעֵ֣ת כָּזֹ֔את הִגַּ֖עַתְּ לַמַּלְכֽוּת׃ואסתר ענתה למרדכי.
וַתֹּ֥אמֶר אֶסְתֵּ֖ר לְהָשִׁ֥יב אֶֽל־מָרְדֳּכָֽי׃לך, ואסוף את כל היהודים שנמצאים בשושן, ותבקש מהם לצום בשבילי. אל יאכלו ואל ישתו במשך שלושה ימים, לילה ויום. גם אני והנערות שלי נצום כך. ואז אבוא אל המלך, למרות שהדבר אסור על פי החוק, ואם אאבד, אאבד.
לֵךְ֩ כְּנ֨וֹס אֶת־כָּל־הַיְּהוּדִ֜ים הַֽנִּמְצְאִ֣ים בְּשׁוּשָׁ֗ן וְצ֣וּמוּ עָ֠לַי וְאַל־תֹּאכְל֨וּ וְאַל־תִּשְׁתּ֜וּ שְׁלֹ֤שֶׁת יָמִים֙ לַ֣יְלָה וָי֔וֹם גַּם־אֲנִ֥י וְנַעֲרֹתַ֖י אָצ֣וּם כֵּ֑ן וּבְכֵ֞ן אָב֤וֹא אֶל־הַמֶּ֙לֶךְ֙ אֲשֶׁ֣ר לֹֽא־כַדָּ֔ת וְכַאֲשֶׁ֥ר אָבַ֖דְתִּי אָבָֽדְתִּי׃צִיּוּם הַמְּצֻוֶּה
וּמָרְדּכַי עָבַר וְעָשָׂה כֻּלָּהּ כְּמוֹ שֶׁצִּוְּתָה עָלָיו אֶסְתֵּר.
וַֽיַּעֲבֹ֖ר מָרְדֳּכָ֑י וַיַּ֕עַשׂ כְּכֹ֛ל אֲשֶׁר־צִוְּתָ֥ה עָלָ֖יו אֶסְתֵּֽר׃ (ס)Tanach with Ta'amei Hamikra · ניקוד וטעמי מקרא
האבל של מרדכי והתגובה של אסתר
וּמָרְדֳּכַ֗י יָדַע֙ אֶת־כָּל־אֲשֶׁ֣ר נַעֲשָׂ֔ה וַיִּקְרַ֤ע מָרְדֳּכַי֙ אֶת־בְּגָדָ֔יו וַיִּלְבַּ֥שׁ שַׂ֖ק וָאֵ֑פֶר וַיֵּצֵא֙ בְּת֣וֹךְ הָעִ֔יר וַיִּזְעַ֛ק זְעָקָ֥ה גְדֹלָ֖ה וּמָרָֽה׃
וַיָּב֕וֹא עַ֖ד לִפְנֵ֣י שַֽׁעַר־הַמֶּ֑לֶךְ כִּ֣י אֵ֥ין לָב֛וֹא אֶל־שַׁ֥עַר הַמֶּ֖לֶךְ בִּלְב֥וּשׁ שָֽׂק׃
וּבְכָל־מְדִינָ֣ה וּמְדִינָ֗ה מְקוֹם֙ אֲשֶׁ֨ר דְּבַר־הַמֶּ֤לֶךְ וְדָתוֹ֙ מַגִּ֔יעַ אֵ֤בֶל גָּדוֹל֙ לַיְּהוּדִ֔ים וְצ֥וֹם וּבְכִ֖י וּמִסְפֵּ֑ד שַׂ֣ק וָאֵ֔פֶר יֻצַּ֖ע לָֽרַבִּֽים׃
וַ֠תָּבוֹאינָה נַעֲר֨וֹת אֶסְתֵּ֤ר וְסָרִיסֶ֙יהָ֙ וַיַּגִּ֣ידוּ לָ֔הּ וַתִּתְחַלְחַ֥ל הַמַּלְכָּ֖ה מְאֹ֑ד וַתִּשְׁלַ֨ח בְּגָדִ֜ים לְהַלְבִּ֣ישׁ אֶֽת־מָרְדֳּכַ֗י וּלְהָסִ֥יר שַׂקּ֛וֹ מֵעָלָ֖יו וְלֹ֥א קִבֵּֽל׃
הודעת המצב לאסתר
וַתִּקְרָא֩ אֶסְתֵּ֨ר לַהֲתָ֜ךְ מִסָּרִיסֵ֤י הַמֶּ֙לֶךְ֙ אֲשֶׁ֣ר הֶעֱמִ֣יד לְפָנֶ֔יהָ וַתְּצַוֵּ֖הוּ עַֽל־מָרְדֳּכָ֑י לָדַ֥עַת מַה־זֶּ֖ה וְעַל־מַה־זֶּֽה׃
וַיֵּצֵ֥א הֲתָ֖ךְ אֶֽל־מָרְדֳּכָ֑י אֶל־רְח֣וֹב הָעִ֔יר אֲשֶׁ֖ר לִפְנֵ֥י שַֽׁעַר־הַמֶּֽלֶךְ׃
וַיַּגֶּד־ל֣וֹ מָרְדֳּכַ֔י אֵ֖ת כָּל־אֲשֶׁ֣ר קָרָ֑הוּ וְאֵ֣ת ׀ פָּרָשַׁ֣ת הַכֶּ֗סֶף אֲשֶׁ֨ר אָמַ֤ר הָמָן֙ לִ֠שְׁקוֹל עַל־גִּנְזֵ֥י הַמֶּ֛לֶךְ ביהודיים [בַּיְּהוּדִ֖ים] לְאַבְּדָֽם׃
וְאֶת־פַּתְשֶׁ֣גֶן כְּתָֽב־הַ֠דָּת אֲשֶׁר־נִתַּ֨ן בְּשׁוּשָׁ֤ן לְהַשְׁמִידָם֙ נָ֣תַן ל֔וֹ לְהַרְא֥וֹת אֶת־אֶסְתֵּ֖ר וּלְהַגִּ֣יד לָ֑הּ וּלְצַוּ֣וֹת עָלֶ֗יהָ לָב֨וֹא אֶל־הַמֶּ֧לֶךְ לְהִֽתְחַנֶּן־ל֛וֹ וּלְבַקֵּ֥שׁ מִלְּפָנָ֖יו עַל־עַמָּֽהּ׃
התקשורת בין אסתר למרדכי
וַיָּב֖וֹא הֲתָ֑ךְ וַיַּגֵּ֣ד לְאֶסְתֵּ֔ר אֵ֖ת דִּבְרֵ֥י מָרְדֳּכָֽי׃
וַתֹּ֤אמֶר אֶסְתֵּר֙ לַהֲתָ֔ךְ וַתְּצַוֵּ֖הוּ אֶֽל־מָרְדֳּכָֽי׃
כָּל־עַבְדֵ֣י הַמֶּ֡לֶךְ וְעַם־מְדִינ֨וֹת הַמֶּ֜לֶךְ יֽוֹדְעִ֗ים אֲשֶׁ֣ר כָּל־אִ֣ישׁ וְאִשָּׁ֡ה אֲשֶׁ֣ר יָבֽוֹא־אֶל־הַמֶּלֶךְ֩ אֶל־הֶחָצֵ֨ר הַפְּנִימִ֜ית אֲשֶׁ֣ר לֹֽא־יִקָּרֵ֗א אַחַ֤ת דָּתוֹ֙ לְהָמִ֔ית לְ֠בַד מֵאֲשֶׁ֨ר יֽוֹשִׁיט־ל֥וֹ הַמֶּ֛לֶךְ אֶת־שַׁרְבִ֥יט הַזָּהָ֖ב וְחָיָ֑ה וַאֲנִ֗י לֹ֤א נִקְרֵ֙אתי֙ לָב֣וֹא אֶל־הַמֶּ֔לֶךְ זֶ֖ה שְׁלוֹשִׁ֥ים יֽוֹם׃
וַיַּגִּ֣ידוּ לְמָרְדֳּכָ֔י אֵ֖ת דִּבְרֵ֥י אֶסְתֵּֽר׃ (פ)
האזהרה של מרדכי וההחלטה של אסתר
וַיֹּ֥אמֶר מָרְדֳּכַ֖י לְהָשִׁ֣יב אֶל־אֶסְתֵּ֑ר אַל־תְּדַמִּ֣י בְנַפְשֵׁ֔ךְ לְהִמָּלֵ֥ט בֵּית־הַמֶּ֖לֶךְ מִכָּל־הַיְּהוּדִֽים׃
כִּ֣י אִם־הַחֲרֵ֣שׁ תַּחֲרִישִׁי֮ בָּעֵ֣ת הַזֹּאת֒ רֶ֣וַח וְהַצָּלָ֞ה יַעֲמ֤וֹד לַיְּהוּדִים֙ מִמָּק֣וֹם אַחֵ֔ר וְאַ֥תְּ וּבֵית־אָבִ֖יךְ תֹּאבֵ֑דוּ וּמִ֣י יוֹדֵ֔עַ אִם־לְעֵ֣ת כָּזֹ֔את הִגַּ֖עַתְּ לַמַּלְכֽוּת׃
וַתֹּ֥אמֶר אֶסְתֵּ֖ר לְהָשִׁ֥יב אֶֽל־מָרְדֳּכָֽי׃
לֵךְ֩ כְּנ֨וֹס אֶת־כָּל־הַיְּהוּדִ֜ים הַֽנִּמְצְאִ֣ים בְּשׁוּשָׁ֗ן וְצ֣וּמוּ עָ֠לַי וְאַל־תֹּאכְל֨וּ וְאַל־תִּשְׁתּ֜וּ שְׁלֹ֤שֶׁת יָמִים֙ לַ֣יְלָה וָי֔וֹם גַּם־אֲנִ֥י וְנַעֲרֹתַ֖י אָצ֣וּם כֵּ֑ן וּבְכֵ֞ן אָב֤וֹא אֶל־הַמֶּ֙לֶךְ֙ אֲשֶׁ֣ר לֹֽא־כַדָּ֔ת וְכַאֲשֶׁ֥ר אָבַ֖דְתִּי אָבָֽדְתִּי׃
צִיּוּם הַמְּצֻוֶּה
וַֽיַּעֲבֹ֖ר מָרְדֳּכָ֑י וַיַּ֕עַשׂ כְּכֹ֛ל אֲשֶׁר־צִוְּתָ֥ה עָלָ֖יו אֶסְתֵּֽר׃ (ס)
התמונה השלמה
הפרק, בקצרה
מרדכי מגלה על גזרת המיתה ומתחיל להתאבל, ואסתר שולחת אליו איש כדי לברר מה קרה.
האבל של מרדכי והתגובה של אסתר
מרדכי נודע על גזרת המלך ומתבטא באבל עמוק וצעקה גדולה בתוך העיר. בכל המחוזות מתפרץ אבל יהודי גדול עם צום וקינה. אסתר מקבלת את הבשורה ומתעוררת בחרדה, אך מרדכי מסרב להסיר את בגדי האבל שלו.
הודעת המצב לאסתר
אסתר שולחת את התך למרדכי כדי לברר את המתרחש. מרדכי מעדכן את התך בכל הפרטים: תוכנית ההשמדה של היהודים, סכום הכסף שיוקדש לכך, ומכתב המצווה שניתן בשושן. הוא מביא את המכתב כדי שאסתר תדע ותפעל בבקשה מהמלך להציל את עמה.
התקשורת בין אסתר למרדכי
התך מוסר למרדכי את דברי אסתר דרך המ消息 ששלח אליה. אסתר מבהירה לו את הסכנה הגדולה שבכניסה אל המלך ללא הזמנה, כיוון שהחוק קובע מיתה למי שעובר על כך, אלא אם המלך מעניק לו את שרביט הזהב. היא מציינת שלא נקרא לה להיכנס לפני שלושים יום.
האזהרה של מרדכי וההחלטה של אסתר
מרדכי מזהיר את אסתר שהשתיקה שלה לא תציל אותה וכי היהודים יצילו את עצמם בכל מקרה, בעוד היא ומשפחתה יאבדו. אסתר מחליטה להתייצב בפני המלך למרות הסכנה, ומורה למרדכי לאסוף את כל יהודי שושן לצום של שלושה ימים.
צִיּוּם הַמְּצֻוֶּה
מָרְדּכַי פָּעַל לְפִי הַהֲרָאָיוֹת שֶׁנָּתְנָה לוֹ אֶסְתֵּר. הוּא בִּצֵּעַ אֶת כָּל הַהֲרָאָיוֹת שֶׁהִיא הִצְטִיר לוֹ לְעֲשׂוֹת בְּמִשְׁמַע הַפְּקֻדּוֹת שֶׁלָּהּ.
הפרק מסתיים בהכנה לצום המשותף של מרדכי, אסתר וכל היהודים בשושן.
מעבר לקריאה הראשונה
לימוד ועיון
מבחר ממקורות חז״ל, בהסבר עכשווי. דברי המקור המצוטטים מובחנים מן ההסבר; פירושי מפרשים מובאים בהמשך ובנפרד.
מדברי חז״ל
ההתמודדות עם האיום
״״וּמׇרְדֳּכַי יָדַע אֶת כׇּל אֲשֶׁר נַעֲשָׂה״. מַאי אָמַר? רַב אָמַר: גָּבַהּ הָמָן מֵאֲחַשְׁוֵרוֹשׁ, וּשְׁמוּאֵל אָמַר: גְּבַר מַלְכָּא עִילָּאָה מִמַּלְכָּא תַּתָּאָה.״
הפרק המתאר את אירועי מגילת אסתר עוסק בכאב העמוק של העם היהודי ובניסיון למצוא פתרון למצוקה. מרדכי מגיב למציר של המלך בכבודל ובתענית, ומניע את אסתר לקחת אחריות על גורל בני עמה. הפרק מדגיש את חשיבות המעשה וההקרבה האישית מול סכנת הכחדה. הטקסט מציג את הדיאלוג בין מרדכי לאסתר ואת קריאתו להיאבק למען הכלל. המפרש מציע הבחנה בין רב לשמואל לגבי מעמדו של המרדכי והמלך, אך הגישה כאן מתמקדת בתיאור העובדות כפי שהן מופיעות במקרה ההיסטורי, ללא הוספת פרשנות רבנית למעשה המלכים.
מגילה ט״ו א:ט׳ ↗ההפתעה שבשינוי הגורל
״לֹא יָדַעְתִּי נַפְשִׁי שָׂמַתְנִי, תָּנֵי רַבִּי חִיָּא מָשָׁל לְבַת מְלָכִים שֶׁהָיְתָה מְלַקֶּטֶת בַּשְּׁלָפִים, נִמְצָא הַמֶּלֶךְ עוֹבֵר וְהִכִּיר שֶׁהִיא בִּתּוֹ, שָׁלַח אוֹהֲבוֹ נְטָלָהּ וְהוֹשִׁיבָהּ עִמּוֹ בַּקְּרוֹנִין,״
בְּמַקְור הַדָּרָשׁ, רַבִּי חִיָּא מֵבִיא מָשָׁל עַל בַּת מְלָכִים שֶׁהָיְתָה מְלַקֶטֶת בַּשְּׁלָפִים וְלַחַשׁ בְּיוֹמָהּ הָיְתָה יוֹשֶׁבֶת בַּקְּרוֹנִין עִם הַמֶּלֶךְ. הַמַּעֲשֶׂה מְדַבֵּר עַל הַתְּהוֹת שֶׁמֵּצֵא הָאָדָם כְּשֶׁהַמְּצִיאוּת מִשְׁתַּנָּה בְּרִגְעִיּוּת כָּה גְּבוֹהָה, מִמַּצָּב שֶׁל עָנִיּוּת אוֹ עֲבֹדָה לְמַצָּב שֶׁל כָּבוֹד וּמַלְכוּת. הַדְּרָשָׁה מְקַשֶּׁרֶת אֶת הַבִּטּוּי "לֹא יָדַעְתִּי נַפְשִׁי שָׂמַתְנִי" לְמַצָּאוֹת רַבּוֹת בַּמִּקְרָא, כְּמוֹ הַמַּסָּע שֶׁל יוֹסֵף מֵעֲבֹדָה לְשִׁלְטוֹן, וְדָוִד מִבְּרִיזָה לְמַלְכוּת, וְאַף מַרְדּכַי מִלְּבִישֵׁי שַׂק לְלְבוּשׁ מַלְכּוּת. הַכַּוָּנָה הִיא שֶׁהַשִּׁיב וְהַשִּׁנּוּי בַּגְּלוּת וּבְגָזֵר כְּנֶסֶת יִשְׂרָאֵל מְשַׁנֶּה אֶת הַמַּצָּב הַמַּתְחִילִי, וְהָאָדָם עַצְמוֹ מְהוּם מִן הַמַּעֲמָד הֶחָדָשׁ.
שיר השירים רבה ו׳:י״ב:א׳ ↗בעקבות המפרשים
ההכרזה בערים ובמחוזות
״דְּבַר הַמֶּלֶךְ וְדָתוֹ. כְּשֶׁהַשְּׁלוּחִים נוֹשְׂאֵי הַסְּפָרִים עוֹבְרִים שָׁם נִתְּנָה הַדָּת בָּעִיר:״
בפסוק זה מובא הפירוט על אופן הפצת הצו המלכותי. רש"י מסביר כי כשהשליחים הנושאים את המסמכים עברו במקומות השונים, היתה הכתובה וההודעה רשמית וקבועה בכל עיר ומחוז שבו הגיעו. הפירוש מתמקד בתהליך הלוגיסטי של הפצת הדין, ומדגיש כי הדין הפך לחלק בלתי נפרד מהמציאות בערים עצמן ברגע שהשליחים הגיעו והצהירו על מה שכתוב בספר.
רש״י על אסתר 4:3:1 ↗ההתמודדות עם הפחד והאחריות
״אַל תְּדַמִּי בְנַפְשֵׁךְ. אַל תַּחְשְׁבִי, כְּמוֹ "וְהָיָה כַּאֲשֶׁר דִּמִּיתִי". "אַל תְּדַמִּי בְנַפְשֵׁךְ": "אַל תְּהִי סְבוּרָה לְהִמָּלֵט בְּיוֹם הַהֲרֵגָה בְּבֵית הַמֶּלֶךְ, שֶׁאֵין אַתְּ רוֹצָה לְסַכֵּן אֶת״
הפרק מתאר את הרגע שבו מרדכי מגלה לאסתר על גזרת ההשמדה וקורא לה לפעול למען עמה. מרדכי מזהיר אותה שגם אם היא תצליח להישאר בבית המלך, היא לא ת escaped מהגורל שנקבע ליהודים. הוא מדגיש שהחברה כולה תאבד, אך היא לא תהיה חסונה מזה. רש"י מסביר את הביטוי "אל תדמי בנפשל" כך: אל תחשבי שתוכלי להימלט בטוח מיום ההרגה רק כי את נמצאת בבית המלך. הוא מפרש את דברי מרדכי כהזהרה מפני אשליה של ביטחון עצמי שנובעת מהמיקום המבודד של אסתר, וכי לא ניתן להפריד בין גורל הפרט לגורל הכלל.
רש״י על אסתר 4:13:1 ↗התמודדות עם משבר
״ותתחלחל. מגזרת חיל אחז יושבי פלשת מהפעלי' השניי' שם כפולים.״
הפרק מתאר את התגובה של אסתר ומרדכי למצוקה של העם היהודי בשעת גזרת המן. מרדכי מתאבל וקורא לכולם לצום, ואסתר מנסה להבין מה קורה. הפרק מציג את המעבר מאי-ודאות למעורבות גורלית. אבן עזרא מפרש את המילה "ותתלחלח" כביטוי להתחזקות או פריצה של כוחות, וקשקש זאת להתחזקות צבא הפלשתים בתקופת אחז. הוא מתמקד במשמעות הלשונית של המילה ובהקשר ההיסטורי של המלחמות בתקופה זו.
אבן עזרא על אסתר 4:4:1 ↗הבחירה בין הצלה לבין אובדן
״אל תדמי. תחשבי מגזרת כאשר דמיתי ושניהם מגזרת דמיון במחשבת הנפש. דגשות צד"י והצלה לחסרון נו"ן השורש, והטעם שיעמד ריוח והצלה ליהודים מדרך אחרת ולא״
בפרק זה אנו רואים את המפגש בין מורדנות ההרס לבין האחריות האישית. מרדכי מגיב בבכי וצעקה על הגזירה שהוצאה עלי עם ישראל, ומנסה להוביל את אסתר להשתדלות למען עמה. הוא מזהיר אותה שלא תוכל להימנע ממה שעתיד לקרות גם אם תהיה במערכת המלוכה. אבן עזרא מפרש את דברי מרדכי על כך שאסתר צריכה להבין שהצלה בדרכים אחרות היא אפשרית, אך דרכה האישי עלולה להוביל לאובדן שלה ושל ביתה. הוא מנתח את לשון הפסוק כדי להראות שהדגש הוא על ההבדל בין גזירה לבין אפשרות להצלה בדרך שונה, תוך שמירה על הזהירות הנדרשת ממי שעומד בפני סכנה גדולה.
אבן עזרא על אסתר 4:13:1 ↗