אחרי הדברים האלה, המלך אכסרש קידם את המן בן מדית האגגי והעלה אותו בדרגה. הוא הציב את כיסאו מעל כל השרים שנמצאים איתו.
אַחַ֣ר ׀ הַדְּבָרִ֣ים הָאֵ֗לֶּה גִּדַּל֩ הַמֶּ֨לֶךְ אֲחַשְׁוֵר֜וֹשׁ אֶת־הָמָ֧ן בֶּֽן־הַמְּדָ֛תָא הָאֲגָגִ֖י וַֽיְנַשְּׂאֵ֑הוּ וַיָּ֙שֶׂם֙ אֶת־כִּסְא֔וֹ מֵעַ֕ל כָּל־הַשָּׂרִ֖ים אֲשֶׁ֥ר אִתּֽוֹ׃אסתר · פרק ג׳
עלייתה של המן והתוכנית להשמדת היהודים
המן עולה למעמד גבוה, מרדכי מסרב להשתחוות לו, והHamen מקדם תוכנית להשמדת כל היהודים בממלכה.
להקשיב. להבין. להתחבר.
הפרק בקול
אסתר ג׳ · סיפור והסבר
גרסת ההאזנה בהכנה. הנגן יופיע כאן כשהיא תהיה מוכנה.
ריחוף על פסוק מציג את המקור. במגע — לחיצה ממושכת או כפתור ״המקור״.
א–ד
עלייתה של המן והתנגדותו של מרדכי
כל עבדי המלך שנמצאים בשער המלך כורעים ומשתחווים למן, כי המלך כך ציווה עליו. אבל מרדכי לא כרע ולא השתחווה.
וְכָל־עַבְדֵ֨י הַמֶּ֜לֶךְ אֲשֶׁר־בְּשַׁ֣עַר הַמֶּ֗לֶךְ כֹּרְעִ֤ים וּמִֽשְׁתַּחֲוִים֙ לְהָמָ֔ן כִּי־כֵ֖ן צִוָּה־ל֣וֹ הַמֶּ֑לֶךְ וּמָ֨רְדֳּכַ֔י לֹ֥א יִכְרַ֖ע וְלֹ֥א יִֽשְׁתַּחֲוֶֽה׃עבדי המלך שבשער המלך אמרו למרדכי: למה אתה עובר על פקודת המלך?
וַיֹּ֨אמְר֜וּ עַבְדֵ֥י הַמֶּ֛לֶךְ אֲשֶׁר־בְּשַׁ֥עַר הַמֶּ֖לֶךְ לְמָרְדֳּכָ֑י מַדּ֙וּעַ֙ אַתָּ֣ה עוֹבֵ֔ר אֵ֖ת מִצְוַ֥ת הַמֶּֽלֶךְ׃כששאלו אותו, הוא לא הקשיב להם ביום ובערב. הם הלכו לספר למן כדי לבדוק אם דברי מרדכי יחזיקו מעמד, כי הוא סיפר להם שהוא יהודי.
וַיְהִ֗י באמרם [כְּאָמְרָ֤ם] אֵלָיו֙ י֣וֹם וָי֔וֹם וְלֹ֥א שָׁמַ֖ע אֲלֵיהֶ֑ם וַיַּגִּ֣ידוּ לְהָמָ֗ן לִרְאוֹת֙ הֲיַֽעַמְדוּ֙ דִּבְרֵ֣י מָרְדֳּכַ֔י כִּֽי־הִגִּ֥יד לָהֶ֖ם אֲשֶׁר־ה֥וּא יְהוּדִֽי׃ה–ח
התוכנית להשמדת היהודים
האמן ראה שמרדכי לא כורע ולא משתחווה בפניו, והאמן התמלא כעס.
וַיַּ֣רְא הָמָ֔ן כִּי־אֵ֣ין מָרְדֳּכַ֔י כֹּרֵ֥עַ וּמִֽשְׁתַּחֲוֶ֖ה ל֑וֹ וַיִּמָּלֵ֥א הָמָ֖ן חֵמָֽה׃הוא זלזל במרדכי בלבד, כי סיפרו לו על בני עמו של מרדכי. לכן האמן חיפש להשמיד את כל היהודים שנמצאים בכל ממלכת אחשוורוש, שהם בני עמו של מרדכי.
וַיִּ֣בֶז בְּעֵינָ֗יו לִשְׁלֹ֤ח יָד֙ בְּמָרְדֳּכַ֣י לְבַדּ֔וֹ כִּֽי־הִגִּ֥ידוּ ל֖וֹ אֶת־עַ֣ם מָרְדֳּכָ֑י וַיְבַקֵּ֣שׁ הָמָ֗ן לְהַשְׁמִ֧יד אֶת־כָּל־הַיְּהוּדִ֛ים אֲשֶׁ֛ר בְּכָל־מַלְכ֥וּת אֲחַשְׁוֵר֖וֹשׁ עַ֥ם מָרְדֳּכָֽי׃בחודש הראשון, שהוא חודש ניסן, בשנה שתים עשרה למלך אחשוורוש, הוטלה הפור, שהוא הגורל, לפני האמן, יום אחר יום ומחודש לחודש, עד חודש אדר.
בַּחֹ֤דֶשׁ הָרִאשׁוֹן֙ הוּא־חֹ֣דֶשׁ נִיסָ֔ן בִּשְׁנַת֙ שְׁתֵּ֣ים עֶשְׂרֵ֔ה לַמֶּ֖לֶךְ אֲחַשְׁוֵר֑וֹשׁ הִפִּ֣יל פּוּר֩ ה֨וּא הַגּוֹרָ֜ל לִפְנֵ֣י הָמָ֗ן מִיּ֧וֹם ׀ לְי֛וֹם וּמֵחֹ֛דֶשׁ לְחֹ֥דֶשׁ שְׁנֵים־עָשָׂ֖ר הוּא־חֹ֥דֶשׁ אֲדָֽר׃ (ס)האמן אמר למלך אחשוורוש: יש עם אחד מפוזר ומופרד בין כל מחוזות ממלכתך, והחוקים שלהם שונים מכל עם, והם לא מקיימים את חוקי המלך, ואין למלך טעם להשאיר אותם בחיים.
וַיֹּ֤אמֶר הָמָן֙ לַמֶּ֣לֶךְ אֲחַשְׁוֵר֔וֹשׁ יֶשְׁנ֣וֹ עַם־אֶחָ֗ד מְפֻזָּ֤ר וּמְפֹרָד֙ בֵּ֣ין הָֽעַמִּ֔ים בְּכֹ֖ל מְדִינ֣וֹת מַלְכוּתֶ֑ךָ וְדָתֵיהֶ֞ם שֹׁנ֣וֹת מִכָּל־עָ֗ם וְאֶת־דָּתֵ֤י הַמֶּ֙לֶךְ֙ אֵינָ֣ם עֹשִׂ֔ים וְלַמֶּ֥לֶךְ אֵין־שֹׁוֶ֖ה לְהַנִּיחָֽם׃ט–יב
הסמכת המן והפקודת ליהודים
אם זה לטובת המלך, יכתבו למשפחתם את הסכום של עשרת אלפים כיכר כסף, שאותם ישקלו עובדי המלאכה כדי להביא לאוצרות המלך.
אִם־עַל־הַמֶּ֣לֶךְ ט֔וֹב יִכָּתֵ֖ב לְאַבְּדָ֑ם וַעֲשֶׂ֨רֶת אֲלָפִ֜ים כִּכַּר־כֶּ֗סֶף אֶשְׁקוֹל֙ עַל־יְדֵי֙ עֹשֵׂ֣י הַמְּלָאכָ֔ה לְהָבִ֖יא אֶל־גִּנְזֵ֥י הַמֶּֽלֶךְ׃המלך הוריד את הטבעת מידו ונתן אותה להמן בן המדתא, האגגי, שמרד ביהודים.
וַיָּ֧סַר הַמֶּ֛לֶךְ אֶת־טַבַּעְתּ֖וֹ מֵעַ֣ל יָד֑וֹ וַֽיִּתְּנָ֗הּ לְהָמָ֧ן בֶּֽן־הַמְּדָ֛תָא הָאֲגָגִ֖י צֹרֵ֥ר הַיְּהוּדִֽים׃המלך אמר להמן: הכסף יינתן לך, והעם יוכל לעשות בו כרצונך.
וַיֹּ֤אמֶר הַמֶּ֙לֶךְ֙ לְהָמָ֔ן הַכֶּ֖סֶף נָת֣וּן לָ֑ךְ וְהָעָ֕ם לַעֲשׂ֥וֹת בּ֖וֹ כַּטּ֥וֹב בְּעֵינֶֽיךָ׃סופרי המלך קראו בחודש הראשון, ביום שלושה עשר, וכתבו בדיוק כפי שהורה המן לכל שר ופקיד של המלך בכל מדינה ומדינה, ולכל שר וכל עם בכל מדינה ומדינה, בשפת כל עם, בשם המלך אחשוורוש, וחתמו בטבעת המלך.
וַיִּקָּרְאוּ֩ סֹפְרֵ֨י הַמֶּ֜לֶךְ בַּחֹ֣דֶשׁ הָרִאשׁ֗וֹן בִּשְׁלוֹשָׁ֨ה עָשָׂ֣ר יוֹם֮ בּוֹ֒ וַיִּכָּתֵ֣ב כְּֽכָל־אֲשֶׁר־צִוָּ֣ה הָמָ֡ן אֶ֣ל אֲחַשְׁדַּרְפְּנֵֽי־הַ֠מֶּלֶךְ וְֽאֶל־הַפַּח֞וֹת אֲשֶׁ֣ר ׀ עַל־מְדִינָ֣ה וּמְדִינָ֗ה וְאֶל־שָׂ֤רֵי עַם֙ וָעָ֔ם מְדִינָ֤ה וּמְדִינָה֙ כִּכְתָבָ֔הּ וְעַ֥ם וָעָ֖ם כִּלְשׁוֹנ֑וֹ בְּשֵׁ֨ם הַמֶּ֤לֶךְ אֲחַשְׁוֵרֹשׁ֙ נִכְתָּ֔ב וְנֶחְתָּ֖ם בְּטַבַּ֥עַת הַמֶּֽלֶךְ׃יג–טו
הפקודה להשמדת היהודים
ושולחים מכתבים בידי רצים לכל מחוזות המלך, כדי להשמיד, להרוג ולאבד את כל היהודים, מילדים ועד זקנים, כולל תינוקות ונשים, ביום אחד, ביום שלושה עשר לחודש שנים עשר, שהוא חודש אדר, וגם כדי לבזוז את רכושם.
וְנִשְׁל֨וֹחַ סְפָרִ֜ים בְּיַ֣ד הָרָצִים֮ אֶל־כָּל־מְדִינ֣וֹת הַמֶּלֶךְ֒ לְהַשְׁמִ֡יד לַהֲרֹ֣ג וּלְאַבֵּ֣ד אֶת־כָּל־הַ֠יְּהוּדִים מִנַּ֨עַר וְעַד־זָקֵ֜ן טַ֤ף וְנָשִׁים֙ בְּי֣וֹם אֶחָ֔ד בִּשְׁלוֹשָׁ֥ה עָשָׂ֛ר לְחֹ֥דֶשׁ שְׁנֵים־עָשָׂ֖ר הוּא־חֹ֣דֶשׁ אֲדָ֑ר וּשְׁלָלָ֖ם לָבֽוֹז׃הפקודה נכתבה כדי לתת חוק בכל מחוז ומחוז, גלוי לכל העמים, כדי שיהיו מוכנים ליום הזה.
פַּתְשֶׁ֣גֶן הַכְּתָ֗ב לְהִנָּ֤תֵֽן דָּת֙ בְּכָל־מְדִינָ֣ה וּמְדִינָ֔ה גָּל֖וּי לְכָל־הָֽעַמִּ֑ים לִהְי֥וֹת עֲתִדִ֖ים לַיּ֥וֹם הַזֶּֽה׃הרצים יצאו במהירות עם דברי המלך, והחוק ניתן בשושן הבירה; המלך והמן ישבו לשתות, ועיר שושן הייתה בבלאגן.
הָֽרָצִ֞ים יָצְא֤וּ דְחוּפִים֙ בִּדְבַ֣ר הַמֶּ֔לֶךְ וְהַדָּ֥ת נִתְּנָ֖ה בְּשׁוּשַׁ֣ן הַבִּירָ֑ה וְהַמֶּ֤לֶךְ וְהָמָן֙ יָשְׁב֣וּ לִשְׁתּ֔וֹת וְהָעִ֥יר שׁוּשָׁ֖ן נָבֽוֹכָה׃ (פ)Tanach with Ta'amei Hamikra · ניקוד וטעמי מקרא
א–ד
עלייתה של המן והתנגדותו של מרדכי
אַחַ֣ר ׀ הַדְּבָרִ֣ים הָאֵ֗לֶּה גִּדַּל֩ הַמֶּ֨לֶךְ אֲחַשְׁוֵר֜וֹשׁ אֶת־הָמָ֧ן בֶּֽן־הַמְּדָ֛תָא הָאֲגָגִ֖י וַֽיְנַשְּׂאֵ֑הוּ וַיָּ֙שֶׂם֙ אֶת־כִּסְא֔וֹ מֵעַ֕ל כָּל־הַשָּׂרִ֖ים אֲשֶׁ֥ר אִתּֽוֹ׃
וְכָל־עַבְדֵ֨י הַמֶּ֜לֶךְ אֲשֶׁר־בְּשַׁ֣עַר הַמֶּ֗לֶךְ כֹּרְעִ֤ים וּמִֽשְׁתַּחֲוִים֙ לְהָמָ֔ן כִּי־כֵ֖ן צִוָּה־ל֣וֹ הַמֶּ֑לֶךְ וּמָ֨רְדֳּכַ֔י לֹ֥א יִכְרַ֖ע וְלֹ֥א יִֽשְׁתַּחֲוֶֽה׃
וַיֹּ֨אמְר֜וּ עַבְדֵ֥י הַמֶּ֛לֶךְ אֲשֶׁר־בְּשַׁ֥עַר הַמֶּ֖לֶךְ לְמָרְדֳּכָ֑י מַדּ֙וּעַ֙ אַתָּ֣ה עוֹבֵ֔ר אֵ֖ת מִצְוַ֥ת הַמֶּֽלֶךְ׃
וַיְהִ֗י באמרם [כְּאָמְרָ֤ם] אֵלָיו֙ י֣וֹם וָי֔וֹם וְלֹ֥א שָׁמַ֖ע אֲלֵיהֶ֑ם וַיַּגִּ֣ידוּ לְהָמָ֗ן לִרְאוֹת֙ הֲיַֽעַמְדוּ֙ דִּבְרֵ֣י מָרְדֳּכַ֔י כִּֽי־הִגִּ֥יד לָהֶ֖ם אֲשֶׁר־ה֥וּא יְהוּדִֽי׃
ה–ח
התוכנית להשמדת היהודים
וַיַּ֣רְא הָמָ֔ן כִּי־אֵ֣ין מָרְדֳּכַ֔י כֹּרֵ֥עַ וּמִֽשְׁתַּחֲוֶ֖ה ל֑וֹ וַיִּמָּלֵ֥א הָמָ֖ן חֵמָֽה׃
וַיִּ֣בֶז בְּעֵינָ֗יו לִשְׁלֹ֤ח יָד֙ בְּמָרְדֳּכַ֣י לְבַדּ֔וֹ כִּֽי־הִגִּ֥ידוּ ל֖וֹ אֶת־עַ֣ם מָרְדֳּכָ֑י וַיְבַקֵּ֣שׁ הָמָ֗ן לְהַשְׁמִ֧יד אֶת־כָּל־הַיְּהוּדִ֛ים אֲשֶׁ֛ר בְּכָל־מַלְכ֥וּת אֲחַשְׁוֵר֖וֹשׁ עַ֥ם מָרְדֳּכָֽי׃
בַּחֹ֤דֶשׁ הָרִאשׁוֹן֙ הוּא־חֹ֣דֶשׁ נִיסָ֔ן בִּשְׁנַת֙ שְׁתֵּ֣ים עֶשְׂרֵ֔ה לַמֶּ֖לֶךְ אֲחַשְׁוֵר֑וֹשׁ הִפִּ֣יל פּוּר֩ ה֨וּא הַגּוֹרָ֜ל לִפְנֵ֣י הָמָ֗ן מִיּ֧וֹם ׀ לְי֛וֹם וּמֵחֹ֛דֶשׁ לְחֹ֥דֶשׁ שְׁנֵים־עָשָׂ֖ר הוּא־חֹ֥דֶשׁ אֲדָֽר׃ (ס)
וַיֹּ֤אמֶר הָמָן֙ לַמֶּ֣לֶךְ אֲחַשְׁוֵר֔וֹשׁ יֶשְׁנ֣וֹ עַם־אֶחָ֗ד מְפֻזָּ֤ר וּמְפֹרָד֙ בֵּ֣ין הָֽעַמִּ֔ים בְּכֹ֖ל מְדִינ֣וֹת מַלְכוּתֶ֑ךָ וְדָתֵיהֶ֞ם שֹׁנ֣וֹת מִכָּל־עָ֗ם וְאֶת־דָּתֵ֤י הַמֶּ֙לֶךְ֙ אֵינָ֣ם עֹשִׂ֔ים וְלַמֶּ֥לֶךְ אֵין־שֹׁוֶ֖ה לְהַנִּיחָֽם׃
ט–יב
הסמכת המן והפקודת ליהודים
אִם־עַל־הַמֶּ֣לֶךְ ט֔וֹב יִכָּתֵ֖ב לְאַבְּדָ֑ם וַעֲשֶׂ֨רֶת אֲלָפִ֜ים כִּכַּר־כֶּ֗סֶף אֶשְׁקוֹל֙ עַל־יְדֵי֙ עֹשֵׂ֣י הַמְּלָאכָ֔ה לְהָבִ֖יא אֶל־גִּנְזֵ֥י הַמֶּֽלֶךְ׃
וַיָּ֧סַר הַמֶּ֛לֶךְ אֶת־טַבַּעְתּ֖וֹ מֵעַ֣ל יָד֑וֹ וַֽיִּתְּנָ֗הּ לְהָמָ֧ן בֶּֽן־הַמְּדָ֛תָא הָאֲגָגִ֖י צֹרֵ֥ר הַיְּהוּדִֽים׃
וַיֹּ֤אמֶר הַמֶּ֙לֶךְ֙ לְהָמָ֔ן הַכֶּ֖סֶף נָת֣וּן לָ֑ךְ וְהָעָ֕ם לַעֲשׂ֥וֹת בּ֖וֹ כַּטּ֥וֹב בְּעֵינֶֽיךָ׃
וַיִּקָּרְאוּ֩ סֹפְרֵ֨י הַמֶּ֜לֶךְ בַּחֹ֣דֶשׁ הָרִאשׁ֗וֹן בִּשְׁלוֹשָׁ֨ה עָשָׂ֣ר יוֹם֮ בּוֹ֒ וַיִּכָּתֵ֣ב כְּֽכָל־אֲשֶׁר־צִוָּ֣ה הָמָ֡ן אֶ֣ל אֲחַשְׁדַּרְפְּנֵֽי־הַ֠מֶּלֶךְ וְֽאֶל־הַפַּח֞וֹת אֲשֶׁ֣ר ׀ עַל־מְדִינָ֣ה וּמְדִינָ֗ה וְאֶל־שָׂ֤רֵי עַם֙ וָעָ֔ם מְדִינָ֤ה וּמְדִינָה֙ כִּכְתָבָ֔הּ וְעַ֥ם וָעָ֖ם כִּלְשׁוֹנ֑וֹ בְּשֵׁ֨ם הַמֶּ֤לֶךְ אֲחַשְׁוֵרֹשׁ֙ נִכְתָּ֔ב וְנֶחְתָּ֖ם בְּטַבַּ֥עַת הַמֶּֽלֶךְ׃
יג–טו
הפקודה להשמדת היהודים
וְנִשְׁל֨וֹחַ סְפָרִ֜ים בְּיַ֣ד הָרָצִים֮ אֶל־כָּל־מְדִינ֣וֹת הַמֶּלֶךְ֒ לְהַשְׁמִ֡יד לַהֲרֹ֣ג וּלְאַבֵּ֣ד אֶת־כָּל־הַ֠יְּהוּדִים מִנַּ֨עַר וְעַד־זָקֵ֜ן טַ֤ף וְנָשִׁים֙ בְּי֣וֹם אֶחָ֔ד בִּשְׁלוֹשָׁ֥ה עָשָׂ֛ר לְחֹ֥דֶשׁ שְׁנֵים־עָשָׂ֖ר הוּא־חֹ֣דֶשׁ אֲדָ֑ר וּשְׁלָלָ֖ם לָבֽוֹז׃
פַּתְשֶׁ֣גֶן הַכְּתָ֗ב לְהִנָּ֤תֵֽן דָּת֙ בְּכָל־מְדִינָ֣ה וּמְדִינָ֔ה גָּל֖וּי לְכָל־הָֽעַמִּ֑ים לִהְי֥וֹת עֲתִדִ֖ים לַיּ֥וֹם הַזֶּֽה׃
הָֽרָצִ֞ים יָצְא֤וּ דְחוּפִים֙ בִּדְבַ֣ר הַמֶּ֔לֶךְ וְהַדָּ֥ת נִתְּנָ֖ה בְּשׁוּשַׁ֣ן הַבִּירָ֑ה וְהַמֶּ֤לֶךְ וְהָמָן֙ יָשְׁב֣וּ לִשְׁתּ֔וֹת וְהָעִ֥יר שׁוּשָׁ֖ן נָבֽוֹכָה׃ (פ)
התמונה השלמה
הפרק, בקצרה
הסיפור מתחיל בקידום המן למעמד בכיר בממלכת פרס ומתאר את העימות בינו לבין מרדכי, וכן את התוכנית להשנת כל היהודים.
פסוקים א–ד
עלייתה של המן והתנגדותו של מרדכי
המלך אכסרש מעלה את המן לדרגה גבוהה מעל כל השרים. בעוד שכל עבדי המלך משתחווים למן לפי ציווי המלך, מרדכי מסרב להשתחוות. עבדי המלך שואלים אותו מדוע הוא מפר את הפקודה, והוא מתעלם מהם. הם מדווחים למן שמרדכי יהודי, כדי לבדוק אם הוא יעמוד בסירובו.
פסוקים ה–ח
התוכנית להשמדת היהודים
האמן רואה שמרדכי אינו מכבד אותו ומתמלא כעס. לאחר שנודע לו על שיוכו של מרדכי לעם היהודי, הוא מתכנן להשמיד את כל היהודים בממלכה. הוא משתמש בהטלת הגורל כדי לקבוע תאריך, ומדווח למלך אחשוורוש כי העם הזה אינו שומר על חוקי המלכות.
פסוקים ט–יב
הסמכת המן והפקודת ליהודים
המן מקבל את טבעת המלך ואת הכוח לפעול נגד היהודים תמורת סכום כסף גדול. המלך מאשר לו לבצע את רצונו בבני העם, והצו נשלח לכל רחבי הממלכה בשפות השונות וחתום בחותם המלך.
פסוקים יג–טו
הפקודה להשמדת היהודים
המן מקבל פקודה לשלוח מכתבים לכל מחוזות המלך כדי להשמיד את כל היהודים ביום אחד בחודש אדר. הפקודה הופצה לכל העמים כדי שכולם יהיו מוכנים ליום זה. הרצים יצאו במהירות, החוק ניתן בשושן, בעוד המלך והמן שתו ושושן הייתה בתוהו ובוהו.
הפרק מסתיים עם קבלת הפקודה להשמדת היהודים וההתפרצות לשמחה וקצף במלכה אster.
מעבר לקריאה הראשונה
לימוד ועיון
מבחר ממקורות חז״ל, בהסבר עכשווי. דברי המקור המצוטטים מובחנים מן ההסבר; פירושי מפרשים מובאים בהמשך ובנפרד.
מדברי חז״ל
מתי קוראים את המגילה?
״משנה: מֵאֵיכָן קוֹרֵא אָדָם אֶת הַמְּגִילָּה וְיוֹצֵא בָּהּ יְדֵי חוֹבָתוֹ רִבִּי מֵאִיר אוֹמֵר כּוּלָּהּ. רִבִּי יְהוּדָה אוֹמֵר מֵאִישׁ יְהוּדִי. וְרִבִּי יוֹסֵי אוֹמֵר מֵאַחַר הַדְּבָרִים הָאֵלֶּה:״
במשנה במסכת מגילה, חכמים דנים בשאלה כיצד אדם יכול לצאת ידי חובת קריאת המגילה. רבנים שונים מציעים תנאים שונים להגעה לפורענות זו. רבי מאיר סובר שכל אדם יכול לקרוא את המגילה ולקיים את החובה, בעוד רבי יהודה טוען שהדבר מיועד לאיש יהודי בלבד. רבי יוסי מציע גישה נוספת וקובע שהקריאה תקפה לאחר המעשים המתוארים במגילה עצמה. הגישה המובאת כאן מציגה מחלוקת הלכתית בבסיס מנהג קריאת המגילה, כאשר כל אחד מהחכמים מגדיר את גבולות החובה והקהל המוסמך לבצע אותה.
תלמוד ירושלמי מגילה ב׳:ד׳:א׳ ↗מַעֲמַד הַתּוֹקֶף בַּמְּגִלָּה
״הלכה: מֵאֵיכָן קוֹרֵא אָדָם אֶת הַמְּגִילָּה וְיוֹצֵא בָּהּ יְדֵי חוֹבָתוֹ. רִבִּי מֵאִיר אוֹמֵר. אֶת כּוּלָּהּ. רִבִּי יְהוּדָה אוֹמֵר. מֵאִישׁ יְהוּדִי. רִבִּי יוֹסֵה אוֹמֵר. מֵאַחַר הַדְּבָרִים״
הַפֶּסֶק מֵהַתַּלְמוּד הַיְרוּשְׁלְמִי דּוֹרֵשׁ אֶת הַשְּאֵלָה כַּיְכָה אָדָם מְקַיֵּם אֶת חוֹבַת הַקְּרִיאָה בַּמְּגִלָּה. הַמְּקוֹרֶת מַצִיג מַחֲלוֹקֶת בֵּין תַּנָּאִים: רַבִּי מֵאִיר אוֹמֵר שֶׁעוֹדֵן כָּל הַמְּגִלָּה, רַבִּי יְהוּדָה אוֹמֵר שֶׁמַּסְפִּיק מֵאִישׁ יְהוּדִי, וְרַבִּי יוֹסֵה אוֹמֵר שֶׁמַּסְפִּיק מֵאַחַר הַדְּבָרִים הַקְּרוֹאִים בָּהּ. רַבִּי אַבָּהוּ מְסַבֵּר שֶׁהַדְּבָרִים הָאֵלֶּה מְסַבְּלִים אֶת כָּל הַמַּחְלוֹקֶת. רַבִּי יְהוּשַׁע בֶּן לֵוִי מְסַבֵּר לְמָהּ הָיוּ הַדּוֹרוֹת הַשּׁוֹנִים בְּפֶרֶטֵיהֶם. הוּא מַסְבִּיר שֶׁמִּמָּקוֹם שֶׁהָיְתָה שָׁם הַמַּפָּלָה שֶׁל הָמָן, מִשָּׁם גָּבַר הַתּוֹקֶף שֶׁל מָרְדּכַי. הַפֵּרוּשׁ הַזֶּה מְקַשֵּׁר אֶת הַמַּעֲשִׂים בַּמְּגִלָּה לְסִבָּה הַיְנוּתִית שֶׁל הַמַּעֲמָד הַמִּשְׁתַּנֶּה שֶׁל הַדְּמוּיוֹת בַּתַּהֲלִיךְ הַהִיסְטוֹרִי.
תלמוד ירושלמי מגילה ב׳:ד׳:ב׳ ↗בעקבות המפרשים
הסירוב של מרדכאי והתקרית עם המנהלים
״הֲיַעַמְדוּ דִּבְרֵי מָרְדְּכַי. הָאוֹמֵר שֶׁלֹּא יִשְׁתַּחֲוֶה עוֹלָמִית, כִּי הוּא יְהוּדִי, וְהוּזְהַר עַל עֲבוֹדַת אֱלִילִים:״
בפרק זה אנו רואים את המפגש בין המנהלים של המלך אדם לבין מרדכאי. המנהלים מחפשים סיבה להפיל את מרדכאי, והם שואלים אותו מדוע הוא לא משתחווה בפני המלך אדם. מרדכאי מסרב לבצע פעולה זו באופן קבוע. רש"י מפרש כי סיבת הסירוב של מרדכאי היא היותו יהודי, מכיוון שהוא נזהר שלא לעבוד עבודה זרה. לפי גישה זו, הסירוב אינו רק עניין של כבוד אישי, אלא עמידה על עיקרי האמונה והימנעות מעבודה זרה.
רש״י על אסתר 3:4:1 ↗הסמכות של המן
״וַיָּסַר הַמֶּלֶךְ אֶת טַבַּעְתּוֹ. הוּא מַתַּן כָּל דָּבָר גָּדוֹל שֶׁיִּשְׁאֲלוּ מֵאֵת הַמֶּלֶךְ, לִהְיוֹת מִי שֶׁהַטַּבַּעַת בְּיָדוֹ שַׁלִּיט בְּכָל דְּבַר הַמֶּלֶךְ:״
בפרק זה אנו רואים את המלך אמרתא מרע את מרדכי ומעלה את המן, השושני, מעל כל שאר הנגידים. המלך נותן למן את הטבעת שלו, מה שמעניק לו שליטה מלא רחבה על כל מה שקשור לדברי המלך. רש"י מסביר שהענקת הטבעת למן לא הייתה רק כבוד אישי, אלא הענקת סמכות שלטונית. מי שהטבעת נמצאת בידו, יכול להוציא פקודות ולקבל החלטות בכל עניין ששייך לממלכת המלך.
רש״י על אסתר 3:10:1 ↗הסיכון של מרדכי והעמידה על משער המלך
״כי הגיד להם אשר הוא יהודי. כי הוא אסור לו, והנה יש לשאול למה הכניס מרדכי עצמו בסכנה גם הכניס כל ישראל היה ראוי שידבר״
בפרק זה מספר ספר אסתר על המעמד של המן, שקידם את מעמדו ומינה את כל שאר העבדים של המלך. המלך הורה להגדיל את כבודו של המן, ומרדכי לא עמד בשער המלך יחד עם כל שאר העבדים. כשניסו מרדלאו של המן לברר מדוע מרדכי לא מציית, התברר שהוא יהודי. אבן עזרא מסביר כאן את המניע של מרדכי. הוא תוהה מדוע מרדכי הרים לעצמו סכנה וסיכן את כל עם ישראל, כשעליו היה יכול פשוט לבקש מאסתר להסיר אותו מהשער. התשובה שהוא מציע היא שמרדכי לא יכול היה לעזוב את השער בלי להפר את פקודת המלך, דבר שעלול היה להוביל למותו.
אבן עזרא על אסתר 3:4:1 ↗המעמד של המן וההחלטה נגד היהודים
״הכסף נתון לך. והעם לעשות בו חפצך. והנה הספרים נכתבו בי"ג לניסן והנה המן נתלה בניסן, וחכמינו אמרו שהתענה מרדכי בימי הפסח ויתכן שלא נשמע״
בפרק זה אנו רואים את המעלה של המן, שמינה אותו המלך מעל כל שאר השרים. המלך נתן לו את כל הטבעת שלו. המן גם קיבל את העם כדי שיעשה כרצונו. מול זה, המן הציב את מרדכי ואת העם היהודי כקבוצה נפרדת. המן הכין תוכנית להשמדת כל היהודים, מגיל קטנים ועד גדולים, וגם את כל רכושם. הטקסט מציג את הציווי המלכותי שמטרתו להשמיד את העם. אבן עזרא מפרש כאן את התאריכים המופיעים בסיפור. הוא מציין שהכתבים נכתבו ביום שלוש עשרה בניסן, והמן נתלה במהלך חודש ניסן. הוא גם מעלה השער לגבי התענית של מרדכי בימי חג הפסח, ומציין שייתכן שהבשורה על התענית לא הגיעה לידיעת המנהלים בזמן כתיבת הספרים.
אבן עזרא על אסתר 3:11:1 ↗