בימי אחשוורוש, המלך ששלט מהוד ועד כוש, במאה עשרים ושבע מדינות.
וַיְהִ֖י בִּימֵ֣י אֲחַשְׁוֵר֑וֹשׁ ה֣וּא אֲחַשְׁוֵר֗וֹשׁ הַמֹּלֵךְ֙ מֵהֹ֣דּוּ וְעַד־כּ֔וּשׁ שֶׁ֛בַע וְעֶשְׂרִ֥ים וּמֵאָ֖ה מְדִינָֽה׃אסתר · פרק א׳
הממשלה של אחשוורוש והמשתה הגדולה
מהימים הראשונים של שלטון אחשוורוש, מהמשתה המלכותי ועד להוצאת הצו נגד המלכה ושת.
להקשיב. להבין. להתחבר.
הפרק בקול
אסתר א׳ · סיפור והסבר
גרסת ההאזנה בהכנה. הנגן יופיע כאן כשהיא תהיה מוכנה.
ריחוף על פסוק מציג את המקור. במגע — לחיצה ממושכת או כפתור ״המקור״.
א–ד
ממלכת אחשוורוש והמשתה המלכותי
בימים ההם, כשהמלך אחשוורוש ישב על כיסא מלכותו בשושן הבירה.
בַּיָּמִ֖ים הָהֵ֑ם כְּשֶׁ֣בֶת ׀ הַמֶּ֣לֶךְ אֲחַשְׁוֵר֗וֹשׁ עַ֚ל כִּסֵּ֣א מַלְכוּת֔וֹ אֲשֶׁ֖ר בְּשׁוּשַׁ֥ן הַבִּירָֽה׃בשנה השלישית למלכותו, הוא עשה משתה לכל שריו ועבדיו, לצבא פרס ומדי, הפרתים וראשי המדינות לפניו.
בִּשְׁנַ֤ת שָׁלוֹשׁ֙ לְמָלְכ֔וֹ עָשָׂ֣ה מִשְׁתֶּ֔ה לְכָל־שָׂרָ֖יו וַעֲבָדָ֑יו חֵ֣יל ׀ פָּרַ֣ס וּמָדַ֗י הַֽפַּרְתְּמִ֛ים וְשָׂרֵ֥י הַמְּדִינ֖וֹת לְפָנָֽיו׃כשהוא הראה להם את עושר כבוד מלכותו ואת יוקרת תפארת גדלותו, במשך ימים רבים, שמונים ומאה יום.
בְּהַרְאֹת֗וֹ אֶת־עֹ֙שֶׁר֙ כְּב֣וֹד מַלְכוּת֔וֹ וְאֶ֨ת־יְקָ֔ר תִּפְאֶ֖רֶת גְּדוּלָּת֑וֹ יָמִ֣ים רַבִּ֔ים שְׁמוֹנִ֥ים וּמְאַ֖ת יֽוֹם׃ה–ח
המשתה הגדול של המלך
בתום הימים האלה, המלך עשה לכל העם שנמצא בשושן הבירה, מהאנשים הגדולים ועד הקטנים, משתה שנמשך שבעה ימים בחצר גני ארמון המלך.
וּבִמְל֣וֹאת ׀ הַיָּמִ֣ים הָאֵ֗לֶּה עָשָׂ֣ה הַמֶּ֡לֶךְ לְכָל־הָעָ֣ם הַנִּמְצְאִים֩ בְּשׁוּשַׁ֨ן הַבִּירָ֜ה לְמִגָּ֧דוֹל וְעַד־קָטָ֛ן מִשְׁתֶּ֖ה שִׁבְעַ֣ת יָמִ֑ים בַּחֲצַ֕ר גִּנַּ֥ת בִּיתַ֖ן הַמֶּֽלֶךְ׃השתמשו בבדים של כותנה ובתכלת שקועים בחבלי בוטס וארגמן, על גלי כסף ועמודי שש, מיטות זהב וכסף על רצפת פשתן וסדה, ועם סוחרים.
ח֣וּר ׀ כַּרְפַּ֣ס וּתְכֵ֗לֶת אָחוּז֙ בְּחַבְלֵי־ב֣וּץ וְאַרְגָּמָ֔ן עַל־גְּלִ֥ילֵי כֶ֖סֶף וְעַמּ֣וּדֵי שֵׁ֑שׁ מִטּ֣וֹת ׀ זָהָ֣ב וָכֶ֗סֶף עַ֛ל רִֽצְפַ֥ת בַּהַט־וָשֵׁ֖שׁ וְדַ֥ר וְסֹחָֽרֶת׃השתמשו בכלי זהב ובכלים שונים, והגישו יין מלכותי בכמות גדולה מאוד, כפי שהרגיל המלך.
וְהַשְׁקוֹת֙ בִּכְלֵ֣י זָהָ֔ב וְכֵלִ֖ים מִכֵּלִ֣ים שׁוֹנִ֑ים וְיֵ֥ין מַלְכ֛וּת רָ֖ב כְּיַ֥ד הַמֶּֽלֶךְ׃השתייה הייתה חגיגית ללא כל הגבלה, כי המלך הורה לכל הדרגים הגבוהים בבית שלו לפעול לפי רצון כל אדם ואדם.
וְהַשְּׁתִיָּ֥ה כַדָּ֖ת אֵ֣ין אֹנֵ֑ס כִּי־כֵ֣ן ׀ יִסַּ֣ד הַמֶּ֗לֶךְ עַ֚ל כָּל־רַ֣ב בֵּית֔וֹ לַעֲשׂ֖וֹת כִּרְצ֥וֹן אִישׁ־וָאִֽישׁ׃ט–יב
סירובה של ושת
גם ושת המלכה עשתה מסיבת נשים בבית המלך אכשוורוש.
גַּ֚ם וַשְׁתִּ֣י הַמַּלְכָּ֔ה עָשְׂתָ֖ה מִשְׁתֵּ֣ה נָשִׁ֑ים בֵּ֚ית הַמַּלְכ֔וּת אֲשֶׁ֖ר לַמֶּ֥לֶךְ אֲחַשְׁוֵרֽוֹשׁ׃ (ס)ביום השביעי, כשהמלך אכשוורוש היה שמח מהיין, הוא אמר לשבעת השרים המשרתים לפניו: בזיון הבגדים והקישוטים.
בַּיּוֹם֙ הַשְּׁבִיעִ֔י כְּט֥וֹב לֵב־הַמֶּ֖לֶךְ בַּיָּ֑יִן אָמַ֡ר לִ֠מְהוּמָן בִּזְּתָ֨א חַרְבוֹנָ֜א בִּגְתָ֤א וַאֲבַגְתָא֙ זֵתַ֣ר וְכַרְכַּ֔ס שִׁבְעַת֙ הַסָּ֣רִיסִ֔ים הַמְשָׁ֣רְתִ֔ים אֶת־פְּנֵ֖י הַמֶּ֥לֶךְ אֲחַשְׁוֵרֽוֹשׁ׃להביא את המלכה ושת לפני המלך עם כתר המלוכה, כדי שהעמים והשרים יראו את יופייה, כי היא הייתה יפה מאוד.
לְ֠הָבִיא אֶת־וַשְׁתִּ֧י הַמַּלְכָּ֛ה לִפְנֵ֥י הַמֶּ֖לֶךְ בְּכֶ֣תֶר מַלְכ֑וּת לְהַרְא֨וֹת הָֽעַמִּ֤ים וְהַשָּׂרִים֙ אֶת־יָפְיָ֔הּ כִּֽי־טוֹבַ֥ת מַרְאֶ֖ה הִֽיא׃אך המלכה ושת סירבה לבוא לפי פקודת המלך שהייתה בידי השרים, והמלך כעס מאוד ומתעצבן.
וַתְּמָאֵ֞ן הַמַּלְכָּ֣ה וַשְׁתִּ֗י לָבוֹא֙ בִּדְבַ֣ר הַמֶּ֔לֶךְ אֲשֶׁ֖ר בְּיַ֣ד הַסָּרִיסִ֑ים וַיִּקְצֹ֤ף הַמֶּ֙לֶךְ֙ מְאֹ֔ד וַחֲמָת֖וֹ בָּעֲרָ֥ה בֽוֹ׃יג–טז
הדיון על מעשיה של המלכה ושתי
המלך אמר לחכמים שמכירים את הזמנים, כי כך המלך הורה לפני כל המומחים בחוק ומשפט.
וַיֹּ֣אמֶר הַמֶּ֔לֶךְ לַחֲכָמִ֖ים יֹדְעֵ֣י הָֽעִתִּ֑ים כִּי־כֵן֙ דְּבַ֣ר הַמֶּ֔לֶךְ לִפְנֵ֕י כָּל־יֹדְעֵ֖י דָּ֥ת וָדִֽין׃הקרבה אליו כשרים, מנהיגי ארצות תרשיש, מרס, מ đốc, שבעת שרים של פרס ומדי, שרואים את פני המלך ויושבים ראשונים בממלכה.
וְהַקָּרֹ֣ב אֵלָ֗יו כַּרְשְׁנָ֤א שֵׁתָר֙ אַדְמָ֣תָא תַרְשִׁ֔ישׁ מֶ֥רֶס מַרְסְנָ֖א מְמוּכָ֑ן שִׁבְעַ֞ת שָׂרֵ֣י ׀ פָּרַ֣ס וּמָדַ֗י רֹאֵי֙ פְּנֵ֣י הַמֶּ֔לֶךְ הַיֹּשְׁבִ֥ים רִאשֹׁנָ֖ה בַּמַּלְכֽוּת׃לפי החוק, מה לעשות עם המלכה ושתי, בגלל שלא עשתה את פקודת המלך אחשוורוש דרך הסרים?
כְּדָת֙ מַֽה־לַּעֲשׂ֔וֹת בַּמַּלְכָּ֖ה וַשְׁתִּ֑י עַ֣ל ׀ אֲשֶׁ֣ר לֹֽא־עָשְׂתָ֗ה אֶֽת־מַאֲמַר֙ הַמֶּ֣לֶךְ אֲחַשְׁוֵר֔וֹשׁ בְּיַ֖ד הַסָּרִיסִֽים׃ (ס)והמוכנים אמרו בפני המלך והשרים, שלא רק על המלך לבדו היא עשתה עוול, אלא על כל השרים ועל כל העמים שנמצאים בכל מחוזות ממלכת אחשוורוש.
וַיֹּ֣אמֶר מומכן [מְמוּכָ֗ן] לִפְנֵ֤י הַמֶּ֙לֶךְ֙ וְהַשָּׂרִ֔ים לֹ֤א עַל־הַמֶּ֙לֶךְ֙ לְבַדּ֔וֹ עָוְתָ֖ה וַשְׁתִּ֣י הַמַּלְכָּ֑ה כִּ֤י עַל־כָּל־הַשָּׂרִים֙ וְעַל־כָּל־הָ֣עַמִּ֔ים אֲשֶׁ֕ר בְּכָל־מְדִינ֖וֹת הַמֶּ֥לֶךְ אֲחַשְׁוֵרֽוֹשׁ׃יז–כ
הפקודה נגד ושת
כי הדבר של המלכה עלול לצאת לכל הנשים, כדי לבזות את בעליהן בעיניהן, כשהן יגידו: המלך אחשוורוש ציווה להביא את המלכה ושת לפניו, והיא לא באה.
כִּֽי־יֵצֵ֤א דְבַר־הַמַּלְכָּה֙ עַל־כָּל־הַנָּשִׁ֔ים לְהַבְז֥וֹת בַּעְלֵיהֶ֖ן בְּעֵינֵיהֶ֑ן בְּאָמְרָ֗ם הַמֶּ֣לֶךְ אֲחַשְׁוֵר֡וֹשׁ אָמַ֞ר לְהָבִ֨יא אֶת־וַשְׁתִּ֧י הַמַּלְכָּ֛ה לְפָנָ֖יו וְלֹא־בָֽאָה׃והיום הזה שרתי פרס ומדי, ששמעו את דברי המלכה, יגידו את הדבר הזה לכל שרי המלך, וזה מספיק כדי להעיר כעס וזלזול.
וְֽהַיּ֨וֹם הַזֶּ֜ה תֹּאמַ֣רְנָה ׀ שָׂר֣וֹת פָּֽרַס־וּמָדַ֗י אֲשֶׁ֤ר שָֽׁמְעוּ֙ אֶת־דְּבַ֣ר הַמַּלְכָּ֔ה לְכֹ֖ל שָׂרֵ֣י הַמֶּ֑לֶךְ וּכְדַ֖י בִּזָּי֥וֹן וָקָֽצֶף׃אם זה טוב למלך, שייצא פקודה מהמלוכה לפניו ותיכתב בחוקי פרס ומדי, שלא תעבור ההוראה שאשת ושת לא תבוא לפני המלך אחשוורוש, שהמלך ייתן את ממלתה למחליפה הטובה ממנה.
אִם־עַל־הַמֶּ֣לֶךְ ט֗וֹב יֵצֵ֤א דְבַר־מַלְכוּת֙ מִלְּפָנָ֔יו וְיִכָּתֵ֛ב בְּדָתֵ֥י פָֽרַס־וּמָדַ֖י וְלֹ֣א יַעֲב֑וֹר אֲשֶׁ֨ר לֹֽא־תָב֜וֹא וַשְׁתִּ֗י לִפְנֵי֙ הַמֶּ֣לֶךְ אֲחַשְׁוֵר֔וֹשׁ וּמַלְכוּתָהּ֙ יִתֵּ֣ן הַמֶּ֔לֶךְ לִרְעוּתָ֖הּ הַטּוֹבָ֥ה מִמֶּֽנָּה׃ויישמע הכתב שהמלך יעשה בכל ממלכתו, כי היא גדולה, וכל הנשים יתנו כבוד לבעליהן, מהגדול ועד הקטן.
וְנִשְׁמַע֩ פִּתְגָ֨ם הַמֶּ֤לֶךְ אֲשֶֽׁר־יַעֲשֶׂה֙ בְּכָל־מַלְכוּת֔וֹ כִּ֥י רַבָּ֖ה הִ֑יא וְכָל־הַנָּשִׁ֗ים יִתְּנ֤וּ יְקָר֙ לְבַעְלֵיהֶ֔ן לְמִגָּד֖וֹל וְעַד־קָטָֽן׃כא–כב
ההחלטה על המכתבים
זה היה דבר טוב בעיני המלך והשרים, והמלך עשה כפי שהציעו המומחים.
וַיִּיטַב֙ הַדָּבָ֔ר בְּעֵינֵ֥י הַמֶּ֖לֶךְ וְהַשָּׂרִ֑ים וַיַּ֥עַשׂ הַמֶּ֖לֶךְ כִּדְבַ֥ר מְמוּכָֽן׃והוא שלח מכתבים לכל מחוזות המלך, מחוז אחד למחוז הבא לפי הכתוב בו, ולכל עם לפי לשונו, כדי שכל איש יהיה שר בביתו וידבר בשפת עמו.
וַיִּשְׁלַ֤ח סְפָרִים֙ אֶל־כָּל־מְדִינ֣וֹת הַמֶּ֔לֶךְ אֶל־מְדִינָ֤ה וּמְדִינָה֙ כִּכְתָבָ֔הּ וְאֶל־עַ֥ם וָעָ֖ם כִּלְשׁוֹנ֑וֹ לִהְי֤וֹת כָּל־אִישׁ֙ שֹׂרֵ֣ר בְּבֵית֔וֹ וּמְדַבֵּ֖ר כִּלְשׁ֥וֹן עַמּֽוֹ׃ (פ)Tanach with Ta'amei Hamikra · ניקוד וטעמי מקרא
א–ד
ממלכת אחשוורוש והמשתה המלכותי
וַיְהִ֖י בִּימֵ֣י אֲחַשְׁוֵר֑וֹשׁ ה֣וּא אֲחַשְׁוֵר֗וֹשׁ הַמֹּלֵךְ֙ מֵהֹ֣דּוּ וְעַד־כּ֔וּשׁ שֶׁ֛בַע וְעֶשְׂרִ֥ים וּמֵאָ֖ה מְדִינָֽה׃
בַּיָּמִ֖ים הָהֵ֑ם כְּשֶׁ֣בֶת ׀ הַמֶּ֣לֶךְ אֲחַשְׁוֵר֗וֹשׁ עַ֚ל כִּסֵּ֣א מַלְכוּת֔וֹ אֲשֶׁ֖ר בְּשׁוּשַׁ֥ן הַבִּירָֽה׃
בִּשְׁנַ֤ת שָׁלוֹשׁ֙ לְמָלְכ֔וֹ עָשָׂ֣ה מִשְׁתֶּ֔ה לְכָל־שָׂרָ֖יו וַעֲבָדָ֑יו חֵ֣יל ׀ פָּרַ֣ס וּמָדַ֗י הַֽפַּרְתְּמִ֛ים וְשָׂרֵ֥י הַמְּדִינ֖וֹת לְפָנָֽיו׃
בְּהַרְאֹת֗וֹ אֶת־עֹ֙שֶׁר֙ כְּב֣וֹד מַלְכוּת֔וֹ וְאֶ֨ת־יְקָ֔ר תִּפְאֶ֖רֶת גְּדוּלָּת֑וֹ יָמִ֣ים רַבִּ֔ים שְׁמוֹנִ֥ים וּמְאַ֖ת יֽוֹם׃
ה–ח
המשתה הגדול של המלך
וּבִמְל֣וֹאת ׀ הַיָּמִ֣ים הָאֵ֗לֶּה עָשָׂ֣ה הַמֶּ֡לֶךְ לְכָל־הָעָ֣ם הַנִּמְצְאִים֩ בְּשׁוּשַׁ֨ן הַבִּירָ֜ה לְמִגָּ֧דוֹל וְעַד־קָטָ֛ן מִשְׁתֶּ֖ה שִׁבְעַ֣ת יָמִ֑ים בַּחֲצַ֕ר גִּנַּ֥ת בִּיתַ֖ן הַמֶּֽלֶךְ׃
ח֣וּר ׀ כַּרְפַּ֣ס וּתְכֵ֗לֶת אָחוּז֙ בְּחַבְלֵי־ב֣וּץ וְאַרְגָּמָ֔ן עַל־גְּלִ֥ילֵי כֶ֖סֶף וְעַמּ֣וּדֵי שֵׁ֑שׁ מִטּ֣וֹת ׀ זָהָ֣ב וָכֶ֗סֶף עַ֛ל רִֽצְפַ֥ת בַּהַט־וָשֵׁ֖שׁ וְדַ֥ר וְסֹחָֽרֶת׃
וְהַשְׁקוֹת֙ בִּכְלֵ֣י זָהָ֔ב וְכֵלִ֖ים מִכֵּלִ֣ים שׁוֹנִ֑ים וְיֵ֥ין מַלְכ֛וּת רָ֖ב כְּיַ֥ד הַמֶּֽלֶךְ׃
וְהַשְּׁתִיָּ֥ה כַדָּ֖ת אֵ֣ין אֹנֵ֑ס כִּי־כֵ֣ן ׀ יִסַּ֣ד הַמֶּ֗לֶךְ עַ֚ל כָּל־רַ֣ב בֵּית֔וֹ לַעֲשׂ֖וֹת כִּרְצ֥וֹן אִישׁ־וָאִֽישׁ׃
ט–יב
סירובה של ושת
גַּ֚ם וַשְׁתִּ֣י הַמַּלְכָּ֔ה עָשְׂתָ֖ה מִשְׁתֵּ֣ה נָשִׁ֑ים בֵּ֚ית הַמַּלְכ֔וּת אֲשֶׁ֖ר לַמֶּ֥לֶךְ אֲחַשְׁוֵרֽוֹשׁ׃ (ס)
בַּיּוֹם֙ הַשְּׁבִיעִ֔י כְּט֥וֹב לֵב־הַמֶּ֖לֶךְ בַּיָּ֑יִן אָמַ֡ר לִ֠מְהוּמָן בִּזְּתָ֨א חַרְבוֹנָ֜א בִּגְתָ֤א וַאֲבַגְתָא֙ זֵתַ֣ר וְכַרְכַּ֔ס שִׁבְעַת֙ הַסָּ֣רִיסִ֔ים הַמְשָׁ֣רְתִ֔ים אֶת־פְּנֵ֖י הַמֶּ֥לֶךְ אֲחַשְׁוֵרֽוֹשׁ׃
לְ֠הָבִיא אֶת־וַשְׁתִּ֧י הַמַּלְכָּ֛ה לִפְנֵ֥י הַמֶּ֖לֶךְ בְּכֶ֣תֶר מַלְכ֑וּת לְהַרְא֨וֹת הָֽעַמִּ֤ים וְהַשָּׂרִים֙ אֶת־יָפְיָ֔הּ כִּֽי־טוֹבַ֥ת מַרְאֶ֖ה הִֽיא׃
וַתְּמָאֵ֞ן הַמַּלְכָּ֣ה וַשְׁתִּ֗י לָבוֹא֙ בִּדְבַ֣ר הַמֶּ֔לֶךְ אֲשֶׁ֖ר בְּיַ֣ד הַסָּרִיסִ֑ים וַיִּקְצֹ֤ף הַמֶּ֙לֶךְ֙ מְאֹ֔ד וַחֲמָת֖וֹ בָּעֲרָ֥ה בֽוֹ׃
יג–טז
הדיון על מעשיה של המלכה ושתי
וַיֹּ֣אמֶר הַמֶּ֔לֶךְ לַחֲכָמִ֖ים יֹדְעֵ֣י הָֽעִתִּ֑ים כִּי־כֵן֙ דְּבַ֣ר הַמֶּ֔לֶךְ לִפְנֵ֕י כָּל־יֹדְעֵ֖י דָּ֥ת וָדִֽין׃
וְהַקָּרֹ֣ב אֵלָ֗יו כַּרְשְׁנָ֤א שֵׁתָר֙ אַדְמָ֣תָא תַרְשִׁ֔ישׁ מֶ֥רֶס מַרְסְנָ֖א מְמוּכָ֑ן שִׁבְעַ֞ת שָׂרֵ֣י ׀ פָּרַ֣ס וּמָדַ֗י רֹאֵי֙ פְּנֵ֣י הַמֶּ֔לֶךְ הַיֹּשְׁבִ֥ים רִאשֹׁנָ֖ה בַּמַּלְכֽוּת׃
כְּדָת֙ מַֽה־לַּעֲשׂ֔וֹת בַּמַּלְכָּ֖ה וַשְׁתִּ֑י עַ֣ל ׀ אֲשֶׁ֣ר לֹֽא־עָשְׂתָ֗ה אֶֽת־מַאֲמַר֙ הַמֶּ֣לֶךְ אֲחַשְׁוֵר֔וֹשׁ בְּיַ֖ד הַסָּרִיסִֽים׃ (ס)
וַיֹּ֣אמֶר מומכן [מְמוּכָ֗ן] לִפְנֵ֤י הַמֶּ֙לֶךְ֙ וְהַשָּׂרִ֔ים לֹ֤א עַל־הַמֶּ֙לֶךְ֙ לְבַדּ֔וֹ עָוְתָ֖ה וַשְׁתִּ֣י הַמַּלְכָּ֑ה כִּ֤י עַל־כָּל־הַשָּׂרִים֙ וְעַל־כָּל־הָ֣עַמִּ֔ים אֲשֶׁ֕ר בְּכָל־מְדִינ֖וֹת הַמֶּ֥לֶךְ אֲחַשְׁוֵרֽוֹשׁ׃
יז–כ
הפקודה נגד ושת
כִּֽי־יֵצֵ֤א דְבַר־הַמַּלְכָּה֙ עַל־כָּל־הַנָּשִׁ֔ים לְהַבְז֥וֹת בַּעְלֵיהֶ֖ן בְּעֵינֵיהֶ֑ן בְּאָמְרָ֗ם הַמֶּ֣לֶךְ אֲחַשְׁוֵר֡וֹשׁ אָמַ֞ר לְהָבִ֨יא אֶת־וַשְׁתִּ֧י הַמַּלְכָּ֛ה לְפָנָ֖יו וְלֹא־בָֽאָה׃
וְֽהַיּ֨וֹם הַזֶּ֜ה תֹּאמַ֣רְנָה ׀ שָׂר֣וֹת פָּֽרַס־וּמָדַ֗י אֲשֶׁ֤ר שָֽׁמְעוּ֙ אֶת־דְּבַ֣ר הַמַּלְכָּ֔ה לְכֹ֖ל שָׂרֵ֣י הַמֶּ֑לֶךְ וּכְדַ֖י בִּזָּי֥וֹן וָקָֽצֶף׃
אִם־עַל־הַמֶּ֣לֶךְ ט֗וֹב יֵצֵ֤א דְבַר־מַלְכוּת֙ מִלְּפָנָ֔יו וְיִכָּתֵ֛ב בְּדָתֵ֥י פָֽרַס־וּמָדַ֖י וְלֹ֣א יַעֲב֑וֹר אֲשֶׁ֨ר לֹֽא־תָב֜וֹא וַשְׁתִּ֗י לִפְנֵי֙ הַמֶּ֣לֶךְ אֲחַשְׁוֵר֔וֹשׁ וּמַלְכוּתָהּ֙ יִתֵּ֣ן הַמֶּ֔לֶךְ לִרְעוּתָ֖הּ הַטּוֹבָ֥ה מִמֶּֽנָּה׃
וְנִשְׁמַע֩ פִּתְגָ֨ם הַמֶּ֤לֶךְ אֲשֶֽׁר־יַעֲשֶׂה֙ בְּכָל־מַלְכוּת֔וֹ כִּ֥י רַבָּ֖ה הִ֑יא וְכָל־הַנָּשִׁ֗ים יִתְּנ֤וּ יְקָר֙ לְבַעְלֵיהֶ֔ן לְמִגָּד֖וֹל וְעַד־קָטָֽן׃
כא–כב
ההחלטה על המכתבים
וַיִּיטַב֙ הַדָּבָ֔ר בְּעֵינֵ֥י הַמֶּ֖לֶךְ וְהַשָּׂרִ֑ים וַיַּ֥עַשׂ הַמֶּ֖לֶךְ כִּדְבַ֥ר מְמוּכָֽן׃
וַיִּשְׁלַ֤ח סְפָרִים֙ אֶל־כָּל־מְדִינ֣וֹת הַמֶּ֔לֶךְ אֶל־מְדִינָ֤ה וּמְדִינָה֙ כִּכְתָבָ֔הּ וְאֶל־עַ֥ם וָעָ֖ם כִּלְשׁוֹנ֑וֹ לִהְי֤וֹת כָּל־אִישׁ֙ שֹׂרֵ֣ר בְּבֵית֔וֹ וּמְדַבֵּ֖ר כִּלְשׁ֥וֹן עַמּֽוֹ׃ (פ)
התמונה השלמה
הפרק, בקצרה
הפרק מתאר את המשתות המפוארים של המלך אחשוורוש ואת האירוע שהוביל להדחת המלכה ושת.
פסוקים א–ד
ממלכת אחשוורוש והמשתה המלכותי
הפרק מתאר את גודל מלכותו של אחשוורוש, המלך ששלט במאה עשרים ושבע מדינות מהוד ועד כוש. בתחילת שנות שלטונו, בערך בשנה השלישית, הוא ערך משתה מפואר לכל שריו, עבדיו ודרגות השלטון של פרס ומדי, כדי להציג את עושר הממלכה ותפארתה במשך מאה שמונים יום.
פסוקים ה–ח
המשתה הגדול של המלך
המלך עורך משתה מפואר וארך בשבעה ימים בשושן הבירה עבור כל העם. המשתה כלל עיטורי בדים יוקרתיים, כלי זהב ויין רב, וכל הדרגים בבית המלך הורו לפעול לפי רצון כל אורח.
פסוקים ט–יב
סירובה של ושת
המלכה ושת עשתה מסיבת נשים בבית המלך אכשוורוש. ביום השביעי, כשהמלך היה שמח מהיין, הוא ביקש מהשרים להביא אותה לפניו עם כתר המלוכה כדי להראות את יופייה לעם ולשרים. המלכה סירבה לבוא לפי פקודת המלך, מה שגרם למלך לכעוס מאוד.
פסוקים יג–טז
הדיון על מעשיה של המלכה ושתי
המלך אחשוורוש פונה לחכמי הממלכה והשרים הבכירים בנוגע למעשה המלכה ושתי. המומחים לחוק מוסרים את הפתעה המשפטית, והשרים טוענים שהפרת החוק של המלכה פוגעת בסמכות המלוכה וביציבות כלל העמים בממלכה.
פסוקים יז–כ
הפקודה נגד ושת
החלטת שרתי פרס ומדי היא להוציא פקודה חוקית קבועה, כדי למנוע את הביזוי של הגברים על ידי הנשים בעקבות אי-צייתנותה של המלכה ושת למפקד המלך אחשוורוש, ובכך להבטיח שכל הנשים יכבדו את בעליהן.
פסוקים כא–כב
ההחלטה על המכתבים
לאחר שההצעה על המכתבים נתקלה בברכה בעיני המלך והשרים, המלך הוציא צו מכתבים לכל רחבי האימפריה. המכתבים נשלחו לכל מחוז בנפרד, כאשר התוכן הותאם לשפת המקומיים, במטרה להעניק לכל אדם סמכות ושימוש בשפת עמו.
הפרק מסתיים בהוצאת צו רשמי לכל הממלכה לגבי התנהגות המלכה.
מעבר לקריאה הראשונה
לימוד ועיון
מבחר ממקורות חז״ל, בהסבר עכשווי. דברי המקור המצוטטים מובחנים מן ההסבר; פירושי מפרשים מובאים בהמשך ובנפרד.
מדברי חז״ל
הזהות והשפעת המלך אחשוורוש
״אֲחַשְׁוֵרוֹשׁ רַבִּי לֵוִי וְרַבָּנָן, רַבִּי לֵוִי אָמַר אֲחַשְׁוֵרוֹשׁ הוּא אַרְתַּחְשַׁשְׂתָּא. וְרַבָּנָן אָמְרֵי אֲחַשְׁוֵרוֹשׁ, שֶׁכָּל מִי שֶׁזּוֹכְרוֹ חוֹשֵׁשׁ אֶת רֹאשׁוֹ. לָמָּה קְרָאוֹ הַכָּתוּב אַרְתַּחְשַׁשְׂתָּא, שֶׁהָיָה מַרְתִּיחַ״
בפרשה זו מובאים פירושים חז"ל על שמו של המלך אחשוורוש ועל תקופת שלטונו. רב לוי טוען כי השם הוא בעצם ארתחששתא, בעוד רבנן מסביר שהשם מרמז על מי שזוכר תמיד את הראש וחושש לו. המדרש מציע גם שנויות מחץ לגבי אופיו של המלך: רב יצחק מציין שבתקופתו הגיעו צרות גדולים ליהודים, אך מצד שני הוא מדגיש שגם טובות ומשאות גדולים הגיעו בימיו. הפרשנות של רבנן מוסיפה היבט אישי ומתירני לגבי המלך, וטוענת כי שינוי בהתנהגות המלך חל לאחר כניסת אסתר לפניו. המדרש מציג כאן תמונה מורכבת של המלך, שמשלב בין עוצמה פוליטית לבין שינויים בהנהגתו האישית.
אסתר רבה א׳:ג׳ ↗גְּדִילוּת הַמַּמְלָכוֹת וְהַמִּסְפָּרִים שֶׁל הָעוֹלָם
״שֶׁבַע וְעֶשְׂרִים וּמֵאָה. רַבִּי אֶלְעָזָר בְּשֵׁם רַבִּי חֲנִינָא, וַהֲלֹא מָאתַיִם וַחֲמִשִּׁים וּשְׁתַּיִם אִפַּרְכִיּוֹת הֵן בָּעוֹלָם, וְדָוִד שָׁלַט בְּכֻלָּן, הֲדָא הוּא דִכְתִיב (דברי הימים א יד,״
הַטֶּקְסְט מֵהַמָּקוֹר "אֶסְתֵּר רַבָּה" דּוֹנֶה בְּעִסְקַיִן שֶׁל גְּדִילוּת הַמַּמְלָכֻת וְהַשְּׁלִיטָה הַפּוֹלִיטִית בְּמַלְכֵי יִשְׂרָאֵל וְעַמֵּי הָעוֹלָם. הַמְּפַרְשׁ מַקְשֶׁה עַל הַמִּסְפָּר שֶׁל הַמְּחוּזוֹת (אִפַּרְכִּיּוֹת) בָּעוֹלָם, וּמְנַסֶּה לְהַצְהִיעַ שֶׁמַּלְכֵי בֵּית דָּוִד, כְּמוֹ דָּוִד וּשְׁלֹמֹה, שָׁלְטוּ בְּכָל הָאֲרָצוֹת וּבְכָל הַמְּחוּזוֹת. הַמְּפַרְשׁ מַצְיֵב דַּבְרֵי מַלְכֵי יִשְׂרָאֵל וְגַם מַלְכֵי גּוֹיִם, כְּמוֹ נְבוּכַדְנֶצַּר וְכֹרֶשׁ, כְּדֵי לְהַשְׁלִים אֶת הַתְּמוּנָה שֶׁל שְׁלִיטָה עַל הַמַּמְלָכוֹת. הַמֵּצִיאוּת בַּמִּסְפָּרִים מְסֻבֶּלֶת בַּתַּלְמוּד וּבְפִרְשֵׁי הַכְּתָבִים. מְסֻבֶּלֶת בִּכְבוֹד הַמַּלְכִים הַמְּחֻלְטִים שֶׁלֹּא הָיוּ שׁוֹלְטִים בְּכָל הָאֲרָצוֹת בְּעֵת וַחֲצִי, אוֹ בִּכְבוֹד הַמִּסְפָּרִים הַגְּדוֹלִים שֶׁל הַמְּחוּזוֹת שֶׁקִּיים בָּעוֹלָם. הַתּוֹדָעָה הַמּוּצֶרֶת כָּאן מְנַסָּה לְחַבֵּר בֵּין הַמִּסְרִים הַמְּפוּרְטָסִים עַל הַמַּלְכֻתּוֹת שֶׁנֶּחְשְׁבוּ כְּכָל הָאָרֶץ לְכָל הַמְּחַבְּרִים.
אסתר רבה א׳:ה׳ ↗בעקבות המפרשים
הַמְּלוֹכִים וְהַחֲגָגָה הַגְּדוֹלָה בְּשׁוּשַׁן הַפַּרְדֶּס
״בִּיתַן. נָטוּעַ בְּאִילָנוֹת:״
בַּסֵּפֶר אֶסְתֵּר, הַסִּפּוּר מַתְחִיל בִּתְקִיפָה שֶׁל כֹּחַ וְהַשְׁפָּעָה בְּשׁוּשַׁ עוּסַן הַפַּרְדֶּס. הַמֶּלֶךְ אֲחַשְׁוֵרוֹשׁ שׁוֹלֵט בְּמְדִינָה רְחָבָה, מֵהַהַפִּיד וְעַד לַקּוּס. בְּעִתְּיֵי הַמְּלָכִים, הַמֶּלֶךְ וְהַנְּבִטִים שֶׁלּוֹ עָשׂוּ חֲגָגָה גְּדוֹלָה לְכָל עַמּוֹ וּלְכָל הָרָאשִׁים. הַחֲגָגָה הָיְתָה מְפֹאָרֶת, וְהַמֶּלֶךְ הִקְצִין אֶת הַשְּׁתִיָּה וְאֶת הַשָּׂשׂוֹן בְּשִׁבְעִים יוֹם בַּבַּיִת וּבְשְׁלֹשִׁים יוֹם בְּחַצַר הַמְּלוֹכִית. הַכֶּסֶף הָיָה רַב וְהַמַּתָּנוֹת הָיוּ מְפֹאָרוֹת לְכָל אִישׁ. הַמֶּלֶךְ הִקְצִין מִן הַכֶּסֶף וּמִן הַשָּׂשׂוֹן לְכָל אִישׁ בְּחַצְרוֹ. הַחֲגָגָה הָיְתָה כָּזוֹ שֶׁכָּל אִישׁ הִשְׁקָה אֶת עַמּוֹ בְּמִשְׁכָּה, וּבְכָל בַּיִת הָיְשְׁנוּ כְּפִי רָצוֹנוֹ. הַטֶּקסט מַתְחִיל בְּתִיאור הַמַּעֲמָד הַפּוֹלִיטִי וְהַמַּעֲמָד הַחַגִּי. הַסִּפּוּר מְתָאֵר אֶת הַהוֹד וְהַהַשְׁפָּעָה שֶׁל הַמֶּלֶךְ אֲחַשְׁוֵרוֹשׁ. הַדִּבּוּר מְתָאֵר אֶת הַחֲגָגָה כְּעִנְיָן חַלּוּק לְכָל אִישׁ בַּחַצָּר וּלְעַמּוֹ. הַתּוֹכֶן מִתְמַקֵּד בְּעוֹצְמַת הַמְּלָכוּת וּבְהַשְׁקָעָה הַמַּעֲמוּדִית בְּרַבּוֹת הַמַּתָּנוֹת וְהַחֲגָגָה.
רש״י על אסתר 1:5:2 ↗השלכות מעשיה של אסתר
״כִּי יֵצֵא דְבַר הַמַּלְכָּה עַל כָּל הַנָּשִׁים. זֶה שֶׁבִּזְּתָה אֶת הַמֶּלֶךְ עַל כָּל הַנָּשִׁים לְהַבְזוֹת אַף הֵן אֶת בַּעֲלֵיהֶן:״
בפרשנותו על אסתר, רש"י מסביר שהדבר המלכתי על כל הנשים בעקבות מעשיה של המלכה. לפי דבריו, המלכה גרמה למלכה בזילה ופגיעה בכבוד המלך, דבר שהוביל לכך שגם שאר הנשים ירגישו ביטחון לבזות את בעליהן. רש"י מפרש את הטקסט מתוך כוונה להדגיש את ההשפעה החברתית של המלכה. הוא מציג את המעשה לא רק כאירוע אישי, אלא כדבר שיוצא אל ציבור הנשים ומשנה את ההתנהגות של כולן כלפי בניהן.
רש״י על אסתר 1:17:1 ↗המשתה הגדול של אחשוורוש והחגיגה המפוארת
״בהט. גם דר וסחרת אבנים יקרות.״
הפרק הראשון מספר על המשתה המפואר שערך המלך אחשוורוש לכל השרים והנכבדים שלו בשלושת החודשים הראשונים של שנתו השבעת עשר. המשתה נערך בגינת ארמון שושן הפרת וכל השרים, הנגידים והמנהלים השתתפו בו. המלכה ושרית המלך גם היו שם. החגיגה הייתה עתירת עושר, כשכל כלי השתייה היו עשויים מכסף וזהב, והשירות היו אבנים יקרות. המפרש אבן עזרא מציין כי גם הכלים ששימשו למסחר באבנים יקרות היו חלק מהעושר הזה. הפרק מתאר גם את המשתה השני שנערך בתוך ארמון המלך לכל תושבי שושן הפרת. המשתה היה כל כך מפואר, שהמלך הורה לכל אחד להשתמש בכלי שמתאים לו באופן אישי. בשיא האירוע, המלך אחשוץורוש הורה למלכה ושתיה לביאה לפני השרים, וביקש ממנה להראות את יופייה. המלכה סירבה להגיע לפני השרים, מה שהוביל להחלטה המלכותית של המלך להוציא תקנה קבועה שלא תשתנה.
אבן עזרא על אסתר 1:6:9 ↗העוות של המלך אहासווש
״עותה. ישרת עצמו ואת עמו וכן הוא כי על כל השרים עותה ומה הוא העוות שיצא וישמע זה הדבר.״
במגילת אסתר, הפרק הראשון מתאר את המשתה הגדול של המלך אहासווש ואת ההחלטה המעוותת שלו להוציא פני אור בשבעה ימים. המלך הראה עליונות על כל השרים והנשיאים בממלכתו הרחבה. אבן עזרא מפרש את המילה "עוות" המופיעה בתיאור מעשיו של המלך. הוא מסביר כי המלך פעל בצורה לא ישרה, וכי המעשה הזה נחשב לעוות שהשפיע על כל השרים והנשיאים בממלכה. הוא אינו מגדיר בדיוק מה היה תוכן העוות, אך מדגיש שהדבר היה לא ישר.
אבן עזרא על אסתר 1:16:1 ↗