מי כמו האדם החכם, ומי יודע לפרש דבר? החוכמה של אדם מאירה את פניו, ומשנה את המראה הקשה של פניו.
מִ֚י כְּהֶ֣חָכָ֔ם וּמִ֥י יוֹדֵ֖עַ פֵּ֣שֶׁר דָּבָ֑ר חָכְמַ֤ת אָדָם֙ תָּאִ֣יר פָּנָ֔יו וְעֹ֥ז פָּנָ֖יו יְשֻׁנֶּֽא׃קהלת · פרק ח׳
חכמת האדם והתנהלות מול המלך
התמודדות עם סמכות, חוסר צדק וגבולות הבינה האנושית בעולם המשתנה.
להקשיב. להבין. להתחבר.
הפרק בקול
קהלת ח׳ · סיפור והסבר
הסיפור המלא, בהאזנה אחת.
ריחוף על פסוק מציג את המקור. במגע — לחיצה ממושכת או כפתור ״המקור״.
א–ד
חכמת האדם והתנהלות מול המלך
אני אומר: שמור את פקודת המלך, גם בגלל שבועה הקשורה לאלוהים.
אֲנִי֙ פִּי־מֶ֣לֶךְ שְׁמ֔וֹר וְעַ֕ל דִּבְרַ֖ת שְׁבוּעַ֥ת אֱלֹהִֽים׃על המילים
לא ברור אם הכוונה לשבועה בשם אלוהים או לשבועה לאלוהים.
אל תמהר לצאת מלפניו, ואל תעמוד על דבר רע, כי הוא יעשה כל מה שירצה.
אַל־תִּבָּהֵ֤ל מִפָּנָיו֙ תֵּלֵ֔ךְ אַֽל־תַּעֲמֹ֖ד בְּדָבָ֣ר רָ֑ע כִּ֛י כָּל־אֲשֶׁ֥ר יַחְפֹּ֖ץ יַעֲשֶֽׂה׃לדבר המלך יש סמכות, ומי יכול לשאול אותו: מה אתה עושה?
בַּאֲשֶׁ֥ר דְּבַר־מֶ֖לֶךְ שִׁלְט֑וֹן וּמִ֥י יֹֽאמַר־ל֖וֹ מַֽה־תַּעֲשֶֽׂה׃ה–ח
חכמה, זמן ושליטה
מי ששומר מצווה לא יֵדע דבר רע, ולבו של אדם חכם יודע מה הזמן ומה הדין.
שׁוֹמֵ֣ר מִצְוָ֔ה לֹ֥א יֵדַ֖ע דָּבָ֣ר רָ֑ע וְעֵ֣ת וּמִשְׁפָּ֔ט יֵדַ֖ע לֵ֥ב חָכָֽם׃על המילים
לא נאמר כאן איזו מצווה.
כי לכל דבר יש זמן ודין, כי הרעה של האדם רבה עליו.
כִּ֣י לְכָל־חֵ֔פֶץ יֵ֖שׁ עֵ֣ת וּמִשְׁפָּ֑ט כִּֽי־רָעַ֥ת הָאָדָ֖ם רַבָּ֥ה עָלָֽיו׃על המילים
״רעת האדם״ יכולה לציין את הרעה שאדם עושה או את הרעה שפוקדת אותו.
כי הוא לא יודע מה יקרה; ומי יגיד לו איך זה יקרה?
כִּֽי־אֵינֶ֥נּוּ יֹדֵ֖עַ מַה־שֶּׁיִּֽהְיֶ֑ה כִּ֚י כַּאֲשֶׁ֣ר יִֽהְיֶ֔ה מִ֖י יַגִּ֥יד לֽוֹ׃אין אדם ששולט ברוח ויכול לכלוא אותה, ואין שליטה ביום המוות, ואין שחרור מן המלחמה, והרשע לא יציל את מי שנוהג בו.
אֵ֣ין אָדָ֞ם שַׁלִּ֤יט בָּר֙וּחַ֙ לִכְל֣וֹא אֶת־הָר֔וּחַ וְאֵ֤ין שִׁלְטוֹן֙ בְּי֣וֹם הַמָּ֔וֶת וְאֵ֥ין מִשְׁלַ֖חַת בַּמִּלְחָמָ֑ה וְלֹֽא־יְמַלֵּ֥ט רֶ֖שַׁע אֶת־בְּעָלָֽיו׃על המילים
״רוח״ יכולה להתפרש כרוח הנושבת או כרוח החיים.
ט–יב
הצדק והעוול תחת השמש
ראיתי את כל זה, ונתתי את דעתי על כל מה שנעשה תחת השמש, בזמן שאדם שולט באדם אחר לרעתו.
אֶת־כָּל־זֶ֤ה רָאִ֙יתִי֙ וְנָת֣וֹן אֶת־לִבִּ֔י לְכָֽל־מַעֲשֶׂ֔ה אֲשֶׁ֥ר נַעֲשָׂ֖ה תַּ֣חַת הַשָּׁ֑מֶשׁ עֵ֗ת אֲשֶׁ֨ר שָׁלַ֧ט הָאָדָ֛ם בְּאָדָ֖ם לְרַ֥ע לֽוֹ׃על המילים
לא ברור אם ״לרעתו״ מתייחס לשולט או למי שנשלט.
ראיתי גם רשעים שנקברו. הם באו והלכו ממקום קדוש, ונשכחו בעיר שבה נהגו כך. גם זה הבל.
וּבְכֵ֡ן רָאִיתִי֩ רְשָׁעִ֨ים קְבֻרִ֜ים וָבָ֗אוּ וּמִמְּק֤וֹם קָדוֹשׁ֙ יְהַלֵּ֔כוּ וְיִֽשְׁתַּכְּח֥וּ בָעִ֖יר אֲשֶׁ֣ר כֵּן־עָשׂ֑וּ גַּם־זֶ֖ה הָֽבֶל׃על המילים
לא ברור מה הקשר בין קבורת הרשעים להליכתם ממקום קדוש, ולמה בדיוק מתייחס ״כך״.
כשגזר הדין על מעשה רע אינו מבוצע במהירות, לבם של בני האדם מתמלא בתוכם ברצון לעשות רע.
אֲשֶׁר֙ אֵין־נַעֲשָׂ֣ה פִתְגָ֔ם מַעֲשֵׂ֥ה הָרָעָ֖ה מְהֵרָ֑ה עַל־כֵּ֡ן מָלֵ֞א לֵ֧ב בְּֽנֵי־הָאָדָ֛ם בָּהֶ֖ם לַעֲשׂ֥וֹת רָֽע׃גם כשאדם חוטא עושה רע מאה פעמים ומאריך ימים, אני בכל זאת יודע שיהיה טוב למי שיראים מאלוהים, משום שהם יראים מפניו.
אֲשֶׁ֣ר חֹטֶ֗א עֹשֶׂ֥ה רָ֛ע מְאַ֖ת וּמַאֲרִ֣יךְ ל֑וֹ כִּ֚י גַּם־יוֹדֵ֣עַ אָ֔נִי אֲשֶׁ֤ר יִהְיֶה־טּוֹב֙ לְיִרְאֵ֣י הָאֱלֹהִ֔ים אֲשֶׁ֥ר יִֽירְא֖וּ מִלְּפָנָֽיו׃על המילים
אפשר להבין את ״ומאריך לו״ גם כדחייה ממושכת של העונש.
יג–טז
חוסר הצדק בעולם והשמחה ביומיום
ולרשע שאינו ירא מפני אלוהים לא יהיה טוב, והוא לא יאריך ימים כצל.
וְטוֹב֙ לֹֽא־יִהְיֶ֣ה לָֽרָשָׁ֔ע וְלֹֽא־יַאֲרִ֥יךְ יָמִ֖ים כַּצֵּ֑ל אֲשֶׁ֛ר אֵינֶ֥נּוּ יָרֵ֖א מִלִּפְנֵ֥י אֱלֹהִֽים׃יש דבר חסר פשר שקורה בארץ: יש צדיקים שמגיע אליהם מה שמתאים למעשיהם של רשעים, ויש רשעים שמגיע אליהם מה שמתאים למעשיהם של צדיקים. אמרתי שגם זה הבל.
יֶשׁ־הֶבֶל֮ אֲשֶׁ֣ר נַעֲשָׂ֣ה עַל־הָאָרֶץ֒ אֲשֶׁ֣ר ׀ יֵ֣שׁ צַדִּיקִ֗ים אֲשֶׁ֨ר מַגִּ֤יעַ אֲלֵהֶם֙ כְּמַעֲשֵׂ֣ה הָרְשָׁעִ֔ים וְיֵ֣שׁ רְשָׁעִ֔ים שֶׁמַּגִּ֥יעַ אֲלֵהֶ֖ם כְּמַעֲשֵׂ֣ה הַצַּדִּיקִ֑ים אָמַ֕רְתִּי שֶׁגַּם־זֶ֖ה הָֽבֶל׃ואני שיבחתי את השמחה, כי אין לאדם דבר טוב יותר תחת השמש מלאכול, לשתות ולשמוח. השמחה תלווה אותו בעמלו במשך ימי חייו שנתן לו אלוהים תחת השמש.
וְשִׁבַּ֤חְתִּֽי אֲנִי֙ אֶת־הַשִּׂמְחָ֔ה אֲשֶׁ֨ר אֵֽין־ט֤וֹב לָֽאָדָם֙ תַּ֣חַת הַשֶּׁ֔מֶשׁ כִּ֛י אִם־לֶאֱכ֥וֹל וְלִשְׁתּ֖וֹת וְלִשְׂמ֑וֹחַ וְה֞וּא יִלְוֶ֣נּוּ בַעֲמָל֗וֹ יְמֵ֥י חַיָּ֛יו אֲשֶׁר־נָֽתַן־ל֥וֹ הָאֱלֹהִ֖ים תַּ֥חַת הַשָּֽׁמֶשׁ׃כשהקדשתי את מחשבתי להבנת החוכמה ולראיית מה שנעשה בארץ, כי גם ביום וגם בלילה אין שינה בעיניו.
כַּאֲשֶׁ֨ר נָתַ֤תִּי אֶת־לִבִּי֙ לָדַ֣עַת חָכְמָ֔ה וְלִרְאוֹת֙ אֶת־הָ֣עִנְיָ֔ן אֲשֶׁ֥ר נַעֲשָׂ֖ה עַל־הָאָ֑רֶץ כִּ֣י גַ֤ם בַּיּוֹם֙ וּבַלַּ֔יְלָה שֵׁנָ֕ה בְּעֵינָ֖יו אֵינֶ֥נּוּ רֹאֶֽה׃על המילים
לא מפורש למי מתייחס ״בעיניו״.
יז–יז
מגבלות החוכמה האנושית
וראיתי את כל מעשה האלוהים: האדם לא יכול לגלות את מה שנעשה תחת השמש. גם כשהוא עמל ומחפש, הוא לא מוצא; וגם אם החכם יאמר שהוא יודע, הוא לא יוכל לגלות זאת.
וְרָאִיתִי֮ אֶת־כָּל־מַעֲשֵׂ֣ה הָאֱלֹהִים֒ כִּי֩ לֹ֨א יוּכַ֜ל הָאָדָ֗ם לִמְצוֹא֙ אֶת־הַֽמַּעֲשֶׂה֙ אֲשֶׁ֣ר נַעֲשָׂ֣ה תַֽחַת־הַשֶּׁ֔מֶשׁ בְּ֠שֶׁל אֲשֶׁ֨ר יַעֲמֹ֧ל הָאָדָ֛ם לְבַקֵּ֖שׁ וְלֹ֣א יִמְצָ֑א וְגַ֨ם אִם־יֹאמַ֤ר הֶֽחָכָם֙ לָדַ֔עַת לֹ֥א יוּכַ֖ל לִמְצֹֽא׃Tanach with Ta'amei Hamikra · ניקוד וטעמי מקרא
א–ד
חכמת האדם והתנהלות מול המלך
מִ֚י כְּהֶ֣חָכָ֔ם וּמִ֥י יוֹדֵ֖עַ פֵּ֣שֶׁר דָּבָ֑ר חָכְמַ֤ת אָדָם֙ תָּאִ֣יר פָּנָ֔יו וְעֹ֥ז פָּנָ֖יו יְשֻׁנֶּֽא׃
אֲנִי֙ פִּי־מֶ֣לֶךְ שְׁמ֔וֹר וְעַ֕ל דִּבְרַ֖ת שְׁבוּעַ֥ת אֱלֹהִֽים׃
אַל־תִּבָּהֵ֤ל מִפָּנָיו֙ תֵּלֵ֔ךְ אַֽל־תַּעֲמֹ֖ד בְּדָבָ֣ר רָ֑ע כִּ֛י כָּל־אֲשֶׁ֥ר יַחְפֹּ֖ץ יַעֲשֶֽׂה׃
בַּאֲשֶׁ֥ר דְּבַר־מֶ֖לֶךְ שִׁלְט֑וֹן וּמִ֥י יֹֽאמַר־ל֖וֹ מַֽה־תַּעֲשֶֽׂה׃
ה–ח
חכמה, זמן ושליטה
שׁוֹמֵ֣ר מִצְוָ֔ה לֹ֥א יֵדַ֖ע דָּבָ֣ר רָ֑ע וְעֵ֣ת וּמִשְׁפָּ֔ט יֵדַ֖ע לֵ֥ב חָכָֽם׃
כִּ֣י לְכָל־חֵ֔פֶץ יֵ֖שׁ עֵ֣ת וּמִשְׁפָּ֑ט כִּֽי־רָעַ֥ת הָאָדָ֖ם רַבָּ֥ה עָלָֽיו׃
כִּֽי־אֵינֶ֥נּוּ יֹדֵ֖עַ מַה־שֶּׁיִּֽהְיֶ֑ה כִּ֚י כַּאֲשֶׁ֣ר יִֽהְיֶ֔ה מִ֖י יַגִּ֥יד לֽוֹ׃
אֵ֣ין אָדָ֞ם שַׁלִּ֤יט בָּר֙וּחַ֙ לִכְל֣וֹא אֶת־הָר֔וּחַ וְאֵ֤ין שִׁלְטוֹן֙ בְּי֣וֹם הַמָּ֔וֶת וְאֵ֥ין מִשְׁלַ֖חַת בַּמִּלְחָמָ֑ה וְלֹֽא־יְמַלֵּ֥ט רֶ֖שַׁע אֶת־בְּעָלָֽיו׃
ט–יב
הצדק והעוול תחת השמש
אֶת־כָּל־זֶ֤ה רָאִ֙יתִי֙ וְנָת֣וֹן אֶת־לִבִּ֔י לְכָֽל־מַעֲשֶׂ֔ה אֲשֶׁ֥ר נַעֲשָׂ֖ה תַּ֣חַת הַשָּׁ֑מֶשׁ עֵ֗ת אֲשֶׁ֨ר שָׁלַ֧ט הָאָדָ֛ם בְּאָדָ֖ם לְרַ֥ע לֽוֹ׃
וּבְכֵ֡ן רָאִיתִי֩ רְשָׁעִ֨ים קְבֻרִ֜ים וָבָ֗אוּ וּמִמְּק֤וֹם קָדוֹשׁ֙ יְהַלֵּ֔כוּ וְיִֽשְׁתַּכְּח֥וּ בָעִ֖יר אֲשֶׁ֣ר כֵּן־עָשׂ֑וּ גַּם־זֶ֖ה הָֽבֶל׃
אֲשֶׁר֙ אֵין־נַעֲשָׂ֣ה פִתְגָ֔ם מַעֲשֵׂ֥ה הָרָעָ֖ה מְהֵרָ֑ה עַל־כֵּ֡ן מָלֵ֞א לֵ֧ב בְּֽנֵי־הָאָדָ֛ם בָּהֶ֖ם לַעֲשׂ֥וֹת רָֽע׃
אֲשֶׁ֣ר חֹטֶ֗א עֹשֶׂ֥ה רָ֛ע מְאַ֖ת וּמַאֲרִ֣יךְ ל֑וֹ כִּ֚י גַּם־יוֹדֵ֣עַ אָ֔נִי אֲשֶׁ֤ר יִהְיֶה־טּוֹב֙ לְיִרְאֵ֣י הָאֱלֹהִ֔ים אֲשֶׁ֥ר יִֽירְא֖וּ מִלְּפָנָֽיו׃
יג–טז
חוסר הצדק בעולם והשמחה ביומיום
וְטוֹב֙ לֹֽא־יִהְיֶ֣ה לָֽרָשָׁ֔ע וְלֹֽא־יַאֲרִ֥יךְ יָמִ֖ים כַּצֵּ֑ל אֲשֶׁ֛ר אֵינֶ֥נּוּ יָרֵ֖א מִלִּפְנֵ֥י אֱלֹהִֽים׃
יֶשׁ־הֶבֶל֮ אֲשֶׁ֣ר נַעֲשָׂ֣ה עַל־הָאָרֶץ֒ אֲשֶׁ֣ר ׀ יֵ֣שׁ צַדִּיקִ֗ים אֲשֶׁ֨ר מַגִּ֤יעַ אֲלֵהֶם֙ כְּמַעֲשֵׂ֣ה הָרְשָׁעִ֔ים וְיֵ֣שׁ רְשָׁעִ֔ים שֶׁמַּגִּ֥יעַ אֲלֵהֶ֖ם כְּמַעֲשֵׂ֣ה הַצַּדִּיקִ֑ים אָמַ֕רְתִּי שֶׁגַּם־זֶ֖ה הָֽבֶל׃
וְשִׁבַּ֤חְתִּֽי אֲנִי֙ אֶת־הַשִּׂמְחָ֔ה אֲשֶׁ֨ר אֵֽין־ט֤וֹב לָֽאָדָם֙ תַּ֣חַת הַשֶּׁ֔מֶשׁ כִּ֛י אִם־לֶאֱכ֥וֹל וְלִשְׁתּ֖וֹת וְלִשְׂמ֑וֹחַ וְה֞וּא יִלְוֶ֣נּוּ בַעֲמָל֗וֹ יְמֵ֥י חַיָּ֛יו אֲשֶׁר־נָֽתַן־ל֥וֹ הָאֱלֹהִ֖ים תַּ֥חַת הַשָּֽׁמֶשׁ׃
כַּאֲשֶׁ֨ר נָתַ֤תִּי אֶת־לִבִּי֙ לָדַ֣עַת חָכְמָ֔ה וְלִרְאוֹת֙ אֶת־הָ֣עִנְיָ֔ן אֲשֶׁ֥ר נַעֲשָׂ֖ה עַל־הָאָ֑רֶץ כִּ֣י גַ֤ם בַּיּוֹם֙ וּבַלַּ֔יְלָה שֵׁנָ֕ה בְּעֵינָ֖יו אֵינֶ֥נּוּ רֹאֶֽה׃
יז–יז
מגבלות החוכמה האנושית
וְרָאִיתִי֮ אֶת־כָּל־מַעֲשֵׂ֣ה הָאֱלֹהִים֒ כִּי֩ לֹ֨א יוּכַ֜ל הָאָדָ֗ם לִמְצוֹא֙ אֶת־הַֽמַּעֲשֶׂה֙ אֲשֶׁ֣ר נַעֲשָׂ֣ה תַֽחַת־הַשֶּׁ֔מֶשׁ בְּ֠שֶׁל אֲשֶׁ֨ר יַעֲמֹ֧ל הָאָדָ֛ם לְבַקֵּ֖שׁ וְלֹ֣א יִמְצָ֑א וְגַ֨ם אִם־יֹאמַ֤ר הֶֽחָכָם֙ לָדַ֔עַת לֹ֥א יוּכַ֖ל לִמְצֹֽא׃
התמונה השלמה
הפרק, בקצרה
הפרק עוסק בשימוש בחוכמה מול שלטון, בבחינת מצבי עוול והתמודדות עם חוסר היכולת להבין את כל מה שקורה תחת השמש.
פסוקים א–ד
חכמת האדם והתנהלות מול המלך
הפרק דן בכוחה של החכמה לשנות את פני האדם ולעניינה של ציות למלכות. קוֹהֶלֶת שואל מי דומה לחכם שיודע לפרש דברים. הוא מציג את עצמו כשומר על דברי המלך ועל שבועת אלוהים. הוא מזהיר שלא להיבהל ממלך או לעמוד מול דברי רע, כי למלך יש כוח לעשות כל מה שיחפוץ בזכות שלטונו.
פסוקים ה–ח
חכמה, זמן ושליטה
הקטע עוסק בערך החכמה ובהבנת הזמן והמשפט. הוא מסביר שמי ששומר מצווה ידע להבדיל בין טוב לרע, אך מדגיש כי לכל דבר יש זמן קצוב וקשה לאדם לחזות את העתיד. בסוף, הטקסט מציין את חוסר היכולת של האדם לשלוט ברוח, במוות או בתוצאות המלחמה.
פסוקים ט–יב
הצדק והעוול תחת השמש
הכותב מתבונן בכל המעשים שמתרחשים בעולם ומניח את לבו להבין אותם. הוא רואה רשעים שנקברים ונעלים מהעיר לאחר שעשו רע. הוא מציין כי כשהעוול לא נענש מיד, לב האדם מתמלא ברצון לעשות רע. הוא מכיר בכך שגם חוטא יכול לחיות זמן רב, למרות הידיעה שהטוב מחכה ליראי אלוהים.
פסוקים יג–טז
חוסר הצדק בעולם והשמחה ביומיום
הפסוקים דנים באי-ההיגיון של חיי האדם. מצד אחד, הרשע שאינו ירא מאלוהים לא יזכה לאריכות ימים. מצד שני, קיימת אי-צדק שבו צדיקים מקבלים עונש של רשעים, ורשעים מקבלים שכר של צדיקים. בסופו של דבר, הדרך היחידה להתמודד עם חוסר הוודאות הזו היא לשמוח, לאכול ולשתות בכל ימי החיים שניתנו לנו.
פסוקים יז–יז
מגבלות החוכמה האנושית
הספר מסביר שגם החכם ביותר לא יכול להבין את כל מה שקורה בעולם. האדם מנסה מאוד לחקור את מעשי האלוהים, אך אין לו יכולת להבין את כל הסיבות והתהליכים שמתרחשים תחת השמש. גם אם אדם יצהיר על רצון עמוק בידע, הוא עדיין לא יוכל להגיע להבנה מלאה של הכל.
הפרק מסתיים בהכרה בכך שהאדם, גם אם הוא חכם, אינו יכול להבין את תוכנית הַשֵּׁם או את כל מה שקורה בעולם.
מעבר לקריאה הראשונה
לימוד ועיון
מבחר ממקורות חז״ל, בהסבר עכשווי. דברי המקור המצוטטים מובחנים מן ההסבר; פירושי מפרשים מובאים בהמשך ובנפרד.
מדברי חז״ל
הַמְּקוֹר לַחָכְמָה וְלִזְרִיזוּת
״מִי כְּהֶחָכָם, זֶה הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא, דִּכְתִיב בֵּיהּ (איוב ט, ד): חֲכַם לֵבָב וְאַמִּיץ כֹּחַ. וּמִי יוֹדֵעַ פֵּשֶׁר דָּבָר, שֶׁפָּשַׁר תּוֹרָה לְמשֶׁה. חָכְמַת אָדָם תָּאִיר״
בְּפֶרֶק הַזֶּה בְּקוֹהֶלֶת רַבָּה, הַמְּבַקֵּשׁ לְהַסְבִּיר אֶת עֹמֶק הַתּוֹדָעָה, מִתְחִיל בְּשְׁאֵלָה מַה חָכְמָה מְעַטֶּה אֶת הָאָדָם. הַמְּסַבֵּל מְצַיֵּן כִּי הַחָכְמָה הַמֻּלְאָה בֶּאֱמֶת שׁוֹלֶתת הַקֹּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא, כְּמוֹ שֶׁנִּכְתָּב בְּסֵפֶר אִיּוֹב עַל הַחָכְמָה וְהַעֹז שֶׁלּוֹ. הַמְפַשֵּׁר הוֹלֵךְ וּמְסַבֵּל אֶת הַכֹּחַ הַמְּיֻחָד שֶׁל הַנְּבִיאִים, שֶׁיּוֹדְעִים לְתַקֵּן אֶת הַתּוֹרָה וּלְהַבִּין אֶת הַמְּקוֹר. לְפִי רַבִּי שִׁמְעוֹן גָּדוֹל, הַנְּבִיאִים מְדַמְּיִים אֶת הַצּוּרָה לַיּוֹצֵר, כְּמוֹ שֶׁנִּרְאָה בְּחֶזְקֶאל וּבְדָנִיֵּאל. הַחָכְמָה מְאִירָה אֶת הַפָּנִים, וּמְשַׁנֶּה אֶת הַדִּין לְרַחֲמִים עַל יִשְׂרָאֵל.
קוהלת רבה ח׳:א׳:א׳ ↗החכמה, אדם הראשון והגנים של הקדוש ברוך הוא
״דָּבָר אַחֵר, מִי כְּהֶחָכָם, זֶה אָדָם הָרִאשׁוֹן, דִּכְתִיב בֵּיהּ (יחזקאל כח, יב): אַתָּה חוֹתֵם תָּכְנִית. וּמִי יוֹדֵעַ פֵּשֶׁר דָּבָר, שֶׁפֵּרַשׁ שֵׁמוֹת לַכֹּל. חָכְמַת אָדָם תָּאִיר״
בַּפֶּרֶק הַזֶּה מְסֻרֶרֶת הַתַּעֲלוּמָה שֶׁל הַחָכְמָה וְהַקֶּשֶׁר שֶׁלָּהּ לַמַּעֲלָה. הַמַּקְשִׁיר בַּתּוֹרָה מַקְשִׁיר לִכְתִיבֶת יְחֶזְקֶאל עַל אָדָם הָרִשׁוֹן, שֶׁהוּא הֶחָכָם הָאַחַת וְהוּא הַמְּסַכֵּם אֶת הַתָּכְנִית. הַחָכְמָה מְאִירָה אֶת פְּנֵי הָאָדָם וְהַיֹּפִי שֶׁלּוֹ. רַבִּי לֵוִי מְסַבֵּר שֶׁעֶקֶב אַדְמָתוֹ שֶׁל אָדָם הָרִשׁוֹן כָּה כֹּחַ כָּל כָּךְ שֶׁהוּא מַכֶּה אֶת גַּלְגַּל הַשֶּׁמֶשׁ, וְזֶה כְּבָר אֲנוּשׁ כִּי הָאָדָם נִבְרָא לְשֵׁרוּת הַשֵּׁם וְהַשֶּׁמֶשׁ לְשֵׁרוּת הָאָדָם. רַבִּי חָמָא בַּר חֲנִינָא מְסַבֵּר שֶׁבְּגַן עֵדֶן הָיוּ חֻפּוֹת יְקָרִים, וּמִשְׁתָּרְרִים בַּמָּדָה כַּמָּה אֲדָדוֹת עַל מְסִפָּרָם: שְׁלֹשׁ-עֶשְׂרֵה, אַחַת-עֶשְׂרֵה אוֹ עֶשֶׂר. הַפִּתְרוֹן הוּא שֶׁכָּל מַחֲשָׁבָה תְּלוּיָה בַּמַּעֲשֶׂה שֶׁעָשָׂה הָאָדָם בְּבִנְיַן הַגַּן. אַךְ כָּל הַשֶּׁבַח הַזֶּה נֶעֶלָם, כִּי בַּסּוֹף הָאָדָם הוּא עָפָר. אֲפִלּוּ הַקֹּדֶשׁ שֶׁבְּפָנָיו הָיָה כָּל כָּךְ גָּבוֹהַּ, הַשֵּׁם הִשְׁלִיךְ אוֹתוֹ מֵעֵדֶן בִּגְלַל הַגְּאוֹן שֶׁלּוֹ.
קוהלת רבה ח׳:א׳:ב׳ ↗בעקבות המפרשים
הַשְׁלָטֹן וְהַמְּצִיאוּת
״בַּאֲשֶׁר דְּבַר מֶלֶךְ שִׁלְטוֹן. בִּשְׁבִיל אֲשֶׁר דְּבַר הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא מוֹשֵׁל הוּא, וּמִי יֹאמַר לוֹ מַה תַּעֲשֶׂה. וְאִם שׁוֹמֵר מִצְוָה אַתָּה, לֹא תֵדַע דָּבָר רָע״
הַקְּהֵלֶת מְבַקֵּשׁ לְהַסְבִּיר אֶת הַקְּמוּת עִם הַשְּׁלִיטוֹת וְהַחֹקִים. הַטֶּקסט מְסַיֵּעַ לְהַבְחִין בֵּין הַשְּׁלָטֹן הַמְּשֻׁלָּט כְּמַמְשָׁל וּבֵין הַחֹק הַמְּקַדֵּשׁ אֶת הַחַיִּים. הַמַּבָּט הַזֶּה מְתַקֵּן אֶת הַתְּפיסָה שֶׁהַכֹּל הוּא אִישִׁי וְאִישִׁי. רַשִׁי, בְּפֵרוּשׁוֹ עַל הַפֶּסוּק הָרְבָעִי, מַסְבִּיר שֶׁדִּבְרֵי הַמֶּלֶךְ הַשּׁוֹלֵט מְשַׁקְפִים אֶת הַמְּצִיאוּת הָאֱמֶתִית. הוּא טוֹעֵן שֶׁכְּיוֹם הַמֶּלֶךְ הוּא מַמְשִׁיל לַקֹּדֶשׁ בָּרוּךְ הוּא, שֶׁהוּא הַמַּשְׁלִיט הַמֻּחְלָט. לְפִי הַתְּעוּתָה הַזֹּאת, הַקַּיִּימָה בְּמִצְוֹת הַשְּׁלִיטִים וּבְחֹקֵי הַטֶּבַע מְבַטֶּלֶת סִיכּוּנִים וְהוֹלֶכֶת מְגֻנֶּת.
רש״י על קהלת 8:4:1 ↗הַחֲכָמָה וְהַפַּחַד מִלְּפָנֵי הָאֱלֹהִים
״וְטוֹב לֹא יִהְיֶה לְרָשָׁע. לְפִי אֲשֶׁר אֵינֶנּוּ יָרֵא לִפְנֵי הָאֱלֹהִים:״
הַפֶּסֶק מְסַבֵּל בְּתוֹךְ סֵפֶר קֹהֶלֶת פֵּרוּשׁ עַל הַקֶּשֶׁר שֶׁל חָכְמָה וְעָנָוָה. הַכּוֹתֵב מְצַיין שֶׁהַחָכְמָה הִיא זוֹ שֶׁמְּשַׁנָּה אֶת הָאָדָם וְאוֹתָהּ מְבִיאָה לְשֵׁנוּי חַיִּים. בַּסּוֹף, הַחָכְמָה תִּתֵּן לְאָדָם אֶת הַהֲבָנָה שֶׁל הַמִּשְׁפָּט וְהַדֶּרֶךְ הַנְּכוֹנָה. רַשִׁ"י, בְּפֵרוּשׁוֹ עַל הַפֶּסֶק, מַסְבִּיר מַדּוּעַ הַקֶּשֶׁר לְמַעֲשֵׂי הָרָשָׁע. הוּא טוֹעֵן שֶׁהַמַּצָּב שֶׁל הָרָשָׁע הוּא לֹא טוֹב, כִּי הוּא לֹא יָרֵא מֵהָאֱלֹהִים. לְפִי רַשִׁ"י, הַחֹסֶר בְּחָכְמָה הַמּוֹבִיל לְעוֹלָם הָרָשָׁע הוּא הַחֶסְרוֹן בִּירְאָת הַשֵּׁם.
רש״י על קהלת 8:13:1 ↗הַשְּׁלְטֹן וְהַחֹק
״באשר. בכל מקום שדבר המלך שם שלטון הוא עליך ואין מי יוכיחנו להצילך מידו כי הכל יפחדו ממנו א״כ לבשר ודם אף כי למלך האמת״
בְּפֶסַק הַלַּמְדִים, הַמְּחַפֵּשׂ חָכְמָה מַעֲלֶה אֶת עַצְמוֹ. הוּא מְבַקֵּשׁ לְהַקְשִׁיב לַמֶּלֶךְ וּלְשָׁמֹר אֶת הַחֹק, כִּי הַשְּׁלְטֹן בַּמָּקוֹם הַשֶּׁלֶט הִיא חִיּוּי. קָרֵי לְמֶלֶךְ בְּעֵת רָע, כִּי הַמִּשְׁפָּט שֶׁלּוֹ מְשַׁלֵּט אֶת כָּל הַמְּקוֹם. הַאִבֶּן עֶזְרָא מַסְבִּיר שֶׁבְּכָל מָקוֹם שֶׁיֵּשׁ שְׁלִיטָה, הַמֶּלֶךְ הִוא הַכֹּחַ הַמַּשְׁפִּיעַ עַל כֻּלָּם. לְכָךְ אֵין טוֹב לְהִתְעוֹרֵר לְפָנָיו בְּעֵת כַּעַס, כִּי הַפַּח מִמֶּנּוּ יְמַנְע מִמְּךָ אֶת הַיְּכֹלֶת לְהַצִּיל אֶת עַצְמְךָ. הַכֹּחַ הַזֶּה נִמְצָא גַּם בְּמֶלֶךְ הַצֶּדֶק, שֶׁכָּל כְּבוֹדוֹ מִלְמַעֲלָה וּמִלְמַטָּה, וְעַד כִּי הַכֹּל יְפַחֵד מִן הַשְּׁלְטֹן.
אבן עזרא על קהלת 8:4:1 ↗הַחָכְמָה בַּמִּמְשָׁל וְהַמְּצִיאוּת שֶׁל הָרֶשַׁע
״וטוב לא יהיה לרשע. באחריתו ויש מהם שלא יאריך ימים כצל ובעבור היות רשע לענינים רבים פירש זה הרשע הוא אשר איננו ירא מלפני האלהים:״
בְּקֶהֶלֶת מְסֻרִים דִּבְרֵי חָכְמָה עַל אֵיךְ לִהְיוֹת בְּמִמְשָׁל וְעַל הַשְּׁלֹטָן. הַטֶּקְסֵט מְדַבֵּר עַל הַיְּכֹלֶת שֶׁל הַחָכְמָה לְשַׁנּוֹת אֶת הַתְּחוּמִים וְאֶת הַתְּגִישָׁה לַחַיִּים. הָרַב אִבֶּן עֶזְרָא מְסַבֵּר אֶת הַפֶּסַק שֶׁלּוֹ אֲיֵשׁ שֶׁלֹּא יִהְיֶה טוֹב לָרָשָׁע. הוּא מַסְבִּיר שֶׁהַטּוֹב לָרָשָׁע הוּא בְּסוֹפוֹ, וְיֵשׁ רְשָׁעִים שֶׁחַיּוֹתֵיהֶם קְצָרוֹת כְּצֵל. לְדַרְכּוֹ, הָרֶשַׁע הִוא הָעִינְיָן שֶׁל אָדָם שֶׁאֵינוֹ יָרֵא מֵאלֹהִים וְעָסוּק בְּדְבָרִים רַבִּים.
אבן עזרא על קהלת 8:13:1 ↗