שם טוב עדיף משמן טוב, ויום מותו של אדם עדיף מיום היוולדו.
ט֥וֹב שֵׁ֖ם מִשֶּׁ֣מֶן ט֑וֹב וְי֣וֹם הַמָּ֔וֶת מִיּ֖וֹם הִוָּלְדֽוֹ׃קהלת · פרק ז׳
הַשְׁוָיוֹת שֶׁל הַחַיִּים וְהַמָּוֶת
הַשְׁוָיוֹת בֵּין הַמַּצָּב הַטּוֹב לַמַּצָּב הָרָע, הַהֶבְדֵּל בֵּין חָכְמָה לְכִסִילִיּוּת, וְהַגְּבוֹלוֹת שֶׁל הַחַכְמָה בְּעוֹלַם הַמַּעֲשֶׂה.
להקשיב. להבין. להתחבר.
הפרק בקול
קהלת ז׳ · סיפור והסבר
הסיפור המלא, בהאזנה אחת.
ריחוף על פסוק מציג את המקור. במגע — לחיצה ממושכת או כפתור ״המקור״.
א–ד
הַשְׁוָיוֹת שֶׁל הַחַיִּים וְהַמָּוֶת
עדיף ללכת לבית אבל מאשר לבית משתה, כי המוות הוא סופו של כל אדם, ומי שחי ייקח את זה לתשומת ליבו.
ט֞וֹב לָלֶ֣כֶת אֶל־בֵּֽית־אֵ֗בֶל מִלֶּ֙כֶת֙ אֶל־בֵּ֣ית מִשְׁתֶּ֔ה בַּאֲשֶׁ֕ר ה֖וּא ס֣וֹף כָּל־הָאָדָ֑ם וְהַחַ֖י יִתֵּ֥ן אֶל־לִבּֽוֹ׃צער עדיף מצחוק, כי כשהפנים קודרות, הלב נעשה טוב יותר.
ט֥וֹב כַּ֖עַס מִשְּׂחֹ֑ק כִּֽי־בְרֹ֥עַ פָּנִ֖ים יִ֥יטַב לֵֽב׃על המילים
המילה ״כעס״ עשויה לציין כאן צער או עוגמת נפש, ולא רק כעס במובן הרגיל.
הלב של החכמים נמצא בבית אבל, והלב של הטיפשים בבית שמחה.
לֵ֤ב חֲכָמִים֙ בְּבֵ֣ית אֵ֔בֶל וְלֵ֥ב כְּסִילִ֖ים בְּבֵ֥ית שִׂמְחָֽה׃ה–ח
הַשְׁוָיוֹן בֵּין חָכְמָה לְכִסִילִיּוּת
טוב לשמוע גערה של אדם חכם מאשר להיות אדם שמקשיב לשיר של כסילים.
ט֕וֹב לִשְׁמֹ֖עַ גַּעֲרַ֣ת חָכָ֑ם מֵאִ֕ישׁ שֹׁמֵ֖עַ שִׁ֥יר כְּסִילִֽים׃כי כמו רעש הקוצים הבוערים מתחת לסיר, כך צחוקו של הכסיל; וגם זה הבל.
כִּ֣י כְק֤וֹל הַסִּירִים֙ תַּ֣חַת הַסִּ֔יר כֵּ֖ן שְׂחֹ֣ק הַכְּסִ֑יל וְגַם־זֶ֖ה הָֽבֶל׃כי העושק מוציא חכם מדעתו, ומתנה משחיתה את הלב.
כִּ֥י הָעֹ֖שֶׁק יְהוֹלֵ֣ל חָכָ֑ם וִֽיאַבֵּ֥ד אֶת־לֵ֖ב מַתָּנָֽה׃על המילים
לא ברור אם החכם עושה את העושק או סובל ממנו. המתנה עשויה להיות שוחד, אך הדבר אינו נאמר במפורש.
סופו של דבר טוב יותר מתחילתו, ועדיף להיות סבלני מאשר יהיר.
ט֛וֹב אַחֲרִ֥ית דָּבָ֖ר מֵֽרֵאשִׁית֑וֹ ט֥וֹב אֶֽרֶךְ־ר֖וּחַ מִגְּבַהּ־רֽוּחַ׃ט–יב
הַשִּׁבְחוֹת שֶׁל חָכְמָה וְהַהֲרִיעַ מֵהַכַּעַס
אל תמהר לכעוס בתוכך, כי הכעס שוכן אצל כסילים.
אַל־תְּבַהֵ֥ל בְּרֽוּחֲךָ֖ לִכְע֑וֹס כִּ֣י כַ֔עַס בְּחֵ֥יק כְּסִילִ֖ים יָנֽוּחַ׃אל תשאל: ״למה הימים הראשונים היו טובים יותר מהימים האלה?״ כי השאלה הזאת לא באה מחוכמה.
אַל־תֹּאמַר֙ מֶ֣ה הָיָ֔ה שֶׁ֤הַיָּמִים֙ הָרִ֣אשֹׁנִ֔ים הָי֥וּ טוֹבִ֖ים מֵאֵ֑לֶּה כִּ֛י לֹ֥א מֵחָכְמָ֖ה שָׁאַ֥לְתָּ עַל־זֶֽה׃חוכמה טובה יחד עם נחלה, ויש בה יתרון למי שרואים את השמש.
טוֹבָ֥ה חָכְמָ֖ה עִֽם־נַחֲלָ֑ה וְיֹתֵ֖ר לְרֹאֵ֥י הַשָּֽׁמֶשׁ׃על המילים
״מי שרואים את השמש״ הם האנשים החיים.
כי גם החוכמה וגם הכסף נותנים מחסה; אבל היתרון שבידיעת החוכמה הוא שהחוכמה נותנת חיים למי שיש להם אותה.
כִּ֛י בְּצֵ֥ל הַֽחָכְמָ֖ה בְּצֵ֣ל הַכָּ֑סֶף וְיִתְר֣וֹן דַּ֔עַת הַֽחָכְמָ֖ה תְּחַיֶּ֥ה בְעָלֶֽיהָ׃יג–טז
מעשי האלוהים וחוסר ודאות האדם
התבונן במעשה אלוהים: מי יכול ליישר את מה שהוא עיקם?
רְאֵ֖ה אֶת־מַעֲשֵׂ֣ה הָאֱלֹהִ֑ים כִּ֣י מִ֤י יוּכַל֙ לְתַקֵּ֔ן אֵ֖ת אֲשֶׁ֥ר עִוְּתֽוֹ׃ביום טוב, היה בטוב; וביום רע, התבונן. אלוהים עשה גם את זה וגם את זה, כדי שהאדם לא יוכל לגלות שום דבר על מה שיבוא אחריו.
בְּי֤וֹם טוֹבָה֙ הֱיֵ֣ה בְט֔וֹב וּבְי֥וֹם רָעָ֖ה רְאֵ֑ה גַּ֣ם אֶת־זֶ֤ה לְעֻמַּת־זֶה֙ עָשָׂ֣ה הָֽאֱלֹהִ֔ים עַל־דִּבְרַ֗ת שֶׁלֹּ֨א יִמְצָ֧א הָֽאָדָ֛ם אַחֲרָ֖יו מְאֽוּמָה׃על המילים
״אחריו״ יכול להתייחס למה שיבוא בהמשך או למה שיבוא אחרי האדם.
את הכול ראיתי בימי חיי החולפים: יש צדיק שאובד בעודו נוהג בצדק, ויש רשע שמאריך ימים בעודו נוהג ברשע.
אֶת־הַכֹּ֥ל רָאִ֖יתִי בִּימֵ֣י הֶבְלִ֑י יֵ֤שׁ צַדִּיק֙ אֹבֵ֣ד בְּצִדְק֔וֹ וְיֵ֣שׁ רָשָׁ֔ע מַאֲרִ֖יךְ בְּרָעָתֽוֹ׃אל תהיה צדיק יותר מדי, ואל תתחכם יותר מדי. למה שתביא על עצמך חורבן?
אַל־תְּהִ֤י צַדִּיק֙ הַרְבֵּ֔ה וְאַל־תִּתְחַכַּ֖ם יוֹתֵ֑ר לָ֖מָּה תִּשּׁוֹמֵֽם׃יז–כ
חכמה, יראת אלוהים והאדם
אל תרשע יותר מדי ואל תהיה טיפש. למה שתמות לפני זמנך?
אַל־תִּרְשַׁ֥ע הַרְבֵּ֖ה וְאַל־תְּהִ֣י סָכָ֑ל לָ֥מָּה תָמ֖וּת בְּלֹ֥א עִתֶּֽךָ׃טוב שתאחז בזה, וגם מזה אל תסיר את ידך, כי מי שירא את אלוהים יֵצא מכל אלה.
ט֚וֹב אֲשֶׁ֣ר תֶּאֱחֹ֣ז בָּזֶ֔ה וְגַם־מִזֶּ֖ה אַל־תַּנַּ֣ח אֶת־יָדֶ֑ךָ כִּֽי־יְרֵ֥א אֱלֹהִ֖ים יֵצֵ֥א אֶת־כֻּלָּֽם׃על המילים
לא ברור לגמרי למה מכוונים ״בזה״ ו״מזה״, ומה פירוש ״יֵצא את כולם״.
החוכמה נותנת לחכם יותר כוח מעשרה שליטים שנמצאים בעיר.
הַֽחָכְמָ֖ה תָּעֹ֣ז לֶחָכָ֑ם מֵֽעֲשָׂרָה֙ שַׁלִּיטִ֔ים אֲשֶׁ֥ר הָי֖וּ בָּעִֽיר׃כי אין בארץ אדם צדיק שעושה טוב ואינו חוטא.
כִּ֣י אָדָ֔ם אֵ֥ין צַדִּ֖יק בָּאָ֑רֶץ אֲשֶׁ֥ר יַעֲשֶׂה־טּ֖וֹב וְלֹ֥א יֶחֱטָֽא׃כא–כד
גבולות החוכמה והזיכרון
אל תיתן את דעתך לכל מה שאנשים אומרים, כדי שלא תשמע את העבד שלך מקלל אותך.
גַּ֤ם לְכָל־הַדְּבָרִים֙ אֲשֶׁ֣ר יְדַבֵּ֔רוּ אַל־תִּתֵּ֖ן לִבֶּ֑ךָ אֲשֶׁ֥ר לֹֽא־תִשְׁמַ֥ע אֶֽת־עַבְדְּךָ֖ מְקַלְלֶֽךָ׃כי גם אתה יודע בלבך שפעמים רבות קיללת אחרים.
כִּ֛י גַּם־פְּעָמִ֥ים רַבּ֖וֹת יָדַ֣ע לִבֶּ֑ךָ אֲשֶׁ֥ר גַּם־את [אַתָּ֖ה] קִלַּ֥לְתָּ אֲחֵרִֽים׃את כל זה בחנתי בעזרת החוכמה. אמרתי: אהיה חכם, אבל החוכמה רחוקה ממני.
כָּל־זֹ֖ה נִסִּ֣יתִי בַֽחָכְמָ֑ה אָמַ֣רְתִּי אֶחְכָּ֔מָה וְהִ֖יא רְחוֹקָ֥ה מִמֶּֽנִּי׃רחוק מה שהיה, ועמוק, עמוק. מי ימצא אותו?
רָח֖וֹק מַה־שֶּׁהָיָ֑ה וְעָמֹ֥ק ׀ עָמֹ֖ק מִ֥י יִמְצָאֶֽנּוּ׃כה–כח
חיפוש אחר חוכמה ואמת
אני וליבי פנינו לדעת, לחקור ולבקש חוכמה והבנה, ולדעת שרשעות היא טיפשות ושטיפשות היא שיגעון.
סַבּ֨וֹתִֽי אֲנִ֤י וְלִבִּי֙ לָדַ֣עַת וְלָת֔וּר וּבַקֵּ֥שׁ חָכְמָ֖ה וְחֶשְׁבּ֑וֹן וְלָדַ֙עַת֙ רֶ֣שַׁע כֶּ֔סֶל וְהַסִּכְל֖וּת הוֹלֵלֽוֹת׃ואני מוצא שהאישה שהיא מלכודות ורשתות, ליבה כבלים וידיה אזיקים, מרה יותר ממוות. מי שטוב לפני אלוהים יימלט ממנה, ומי שחוטא יילכד בה.
וּמוֹצֶ֨א אֲנִ֜י מַ֣ר מִמָּ֗וֶת אֶת־הָֽאִשָּׁה֙ אֲשֶׁר־הִ֨יא מְצוֹדִ֧ים וַחֲרָמִ֛ים לִבָּ֖הּ אֲסוּרִ֣ים יָדֶ֑יהָ ט֞וֹב לִפְנֵ֤י הָאֱלֹהִים֙ יִמָּלֵ֣ט מִמֶּ֔נָּה וְחוֹטֵ֖א יִלָּ֥כֶד בָּֽהּ׃תראה, את זה מצאתי, אומרת קהלת: בדקתי דבר אחרי דבר כדי למצוא הסבר.
רְאֵה֙ זֶ֣ה מָצָ֔אתִי אָמְרָ֖ה קֹהֶ֑לֶת אַחַ֥ת לְאַחַ֖ת לִמְצֹ֥א חֶשְׁבּֽוֹן׃עוד חיפשתי משהו ולא מצאתי: אדם אחד מתוך אלף מצאתי, אבל אישה בכל אלה לא מצאתי.
אֲשֶׁ֛ר עוֹד־בִּקְשָׁ֥ה נַפְשִׁ֖י וְלֹ֣א מָצָ֑אתִי אָדָ֞ם אֶחָ֤ד מֵאֶ֙לֶף֙ מָצָ֔אתִי וְאִשָּׁ֥ה בְכָל־אֵ֖לֶּה לֹ֥א מָצָֽאתִי׃על המילים
לא נאמר במפורש מה ביקשה קהלת למצוא באדם או באישה. ״אדם״ עשוי לציין אדם בכלל או גבר לעומת אישה.
כט–כט
החיפוש אחר מורכבות
רק את זה מצאתי: אלוהים עשה את האדם ישר, אבל בני האדם חיפשו תוכניות ותחבולות רבות.
לְבַד֙ רְאֵה־זֶ֣ה מָצָ֔אתִי אֲשֶׁ֨ר עָשָׂ֧ה הָאֱלֹהִ֛ים אֶת־הָאָדָ֖ם יָשָׁ֑ר וְהֵ֥מָּה בִקְשׁ֖וּ חִשְּׁבֹנ֥וֹת רַבִּֽים׃על המילים
״חשבונות״ עשוי להתפרש כתוכניות או כתחבולות.
Tanach with Ta'amei Hamikra · ניקוד וטעמי מקרא
א–ד
הַשְׁוָיוֹת שֶׁל הַחַיִּים וְהַמָּוֶת
ט֥וֹב שֵׁ֖ם מִשֶּׁ֣מֶן ט֑וֹב וְי֣וֹם הַמָּ֔וֶת מִיּ֖וֹם הִוָּלְדֽוֹ׃
ט֞וֹב לָלֶ֣כֶת אֶל־בֵּֽית־אֵ֗בֶל מִלֶּ֙כֶת֙ אֶל־בֵּ֣ית מִשְׁתֶּ֔ה בַּאֲשֶׁ֕ר ה֖וּא ס֣וֹף כָּל־הָאָדָ֑ם וְהַחַ֖י יִתֵּ֥ן אֶל־לִבּֽוֹ׃
ט֥וֹב כַּ֖עַס מִשְּׂחֹ֑ק כִּֽי־בְרֹ֥עַ פָּנִ֖ים יִ֥יטַב לֵֽב׃
לֵ֤ב חֲכָמִים֙ בְּבֵ֣ית אֵ֔בֶל וְלֵ֥ב כְּסִילִ֖ים בְּבֵ֥ית שִׂמְחָֽה׃
ה–ח
הַשְׁוָיוֹן בֵּין חָכְמָה לְכִסִילִיּוּת
ט֕וֹב לִשְׁמֹ֖עַ גַּעֲרַ֣ת חָכָ֑ם מֵאִ֕ישׁ שֹׁמֵ֖עַ שִׁ֥יר כְּסִילִֽים׃
כִּ֣י כְק֤וֹל הַסִּירִים֙ תַּ֣חַת הַסִּ֔יר כֵּ֖ן שְׂחֹ֣ק הַכְּסִ֑יל וְגַם־זֶ֖ה הָֽבֶל׃
כִּ֥י הָעֹ֖שֶׁק יְהוֹלֵ֣ל חָכָ֑ם וִֽיאַבֵּ֥ד אֶת־לֵ֖ב מַתָּנָֽה׃
ט֛וֹב אַחֲרִ֥ית דָּבָ֖ר מֵֽרֵאשִׁית֑וֹ ט֥וֹב אֶֽרֶךְ־ר֖וּחַ מִגְּבַהּ־רֽוּחַ׃
ט–יב
הַשִּׁבְחוֹת שֶׁל חָכְמָה וְהַהֲרִיעַ מֵהַכַּעַס
אַל־תְּבַהֵ֥ל בְּרֽוּחֲךָ֖ לִכְע֑וֹס כִּ֣י כַ֔עַס בְּחֵ֥יק כְּסִילִ֖ים יָנֽוּחַ׃
אַל־תֹּאמַר֙ מֶ֣ה הָיָ֔ה שֶׁ֤הַיָּמִים֙ הָרִ֣אשֹׁנִ֔ים הָי֥וּ טוֹבִ֖ים מֵאֵ֑לֶּה כִּ֛י לֹ֥א מֵחָכְמָ֖ה שָׁאַ֥לְתָּ עַל־זֶֽה׃
טוֹבָ֥ה חָכְמָ֖ה עִֽם־נַחֲלָ֑ה וְיֹתֵ֖ר לְרֹאֵ֥י הַשָּֽׁמֶשׁ׃
כִּ֛י בְּצֵ֥ל הַֽחָכְמָ֖ה בְּצֵ֣ל הַכָּ֑סֶף וְיִתְר֣וֹן דַּ֔עַת הַֽחָכְמָ֖ה תְּחַיֶּ֥ה בְעָלֶֽיהָ׃
יג–טז
מעשי האלוהים וחוסר ודאות האדם
רְאֵ֖ה אֶת־מַעֲשֵׂ֣ה הָאֱלֹהִ֑ים כִּ֣י מִ֤י יוּכַל֙ לְתַקֵּ֔ן אֵ֖ת אֲשֶׁ֥ר עִוְּתֽוֹ׃
בְּי֤וֹם טוֹבָה֙ הֱיֵ֣ה בְט֔וֹב וּבְי֥וֹם רָעָ֖ה רְאֵ֑ה גַּ֣ם אֶת־זֶ֤ה לְעֻמַּת־זֶה֙ עָשָׂ֣ה הָֽאֱלֹהִ֔ים עַל־דִּבְרַ֗ת שֶׁלֹּ֨א יִמְצָ֧א הָֽאָדָ֛ם אַחֲרָ֖יו מְאֽוּמָה׃
אֶת־הַכֹּ֥ל רָאִ֖יתִי בִּימֵ֣י הֶבְלִ֑י יֵ֤שׁ צַדִּיק֙ אֹבֵ֣ד בְּצִדְק֔וֹ וְיֵ֣שׁ רָשָׁ֔ע מַאֲרִ֖יךְ בְּרָעָתֽוֹ׃
אַל־תְּהִ֤י צַדִּיק֙ הַרְבֵּ֔ה וְאַל־תִּתְחַכַּ֖ם יוֹתֵ֑ר לָ֖מָּה תִּשּׁוֹמֵֽם׃
יז–כ
חכמה, יראת אלוהים והאדם
אַל־תִּרְשַׁ֥ע הַרְבֵּ֖ה וְאַל־תְּהִ֣י סָכָ֑ל לָ֥מָּה תָמ֖וּת בְּלֹ֥א עִתֶּֽךָ׃
ט֚וֹב אֲשֶׁ֣ר תֶּאֱחֹ֣ז בָּזֶ֔ה וְגַם־מִזֶּ֖ה אַל־תַּנַּ֣ח אֶת־יָדֶ֑ךָ כִּֽי־יְרֵ֥א אֱלֹהִ֖ים יֵצֵ֥א אֶת־כֻּלָּֽם׃
הַֽחָכְמָ֖ה תָּעֹ֣ז לֶחָכָ֑ם מֵֽעֲשָׂרָה֙ שַׁלִּיטִ֔ים אֲשֶׁ֥ר הָי֖וּ בָּעִֽיר׃
כִּ֣י אָדָ֔ם אֵ֥ין צַדִּ֖יק בָּאָ֑רֶץ אֲשֶׁ֥ר יַעֲשֶׂה־טּ֖וֹב וְלֹ֥א יֶחֱטָֽא׃
כא–כד
גבולות החוכמה והזיכרון
גַּ֤ם לְכָל־הַדְּבָרִים֙ אֲשֶׁ֣ר יְדַבֵּ֔רוּ אַל־תִּתֵּ֖ן לִבֶּ֑ךָ אֲשֶׁ֥ר לֹֽא־תִשְׁמַ֥ע אֶֽת־עַבְדְּךָ֖ מְקַלְלֶֽךָ׃
כִּ֛י גַּם־פְּעָמִ֥ים רַבּ֖וֹת יָדַ֣ע לִבֶּ֑ךָ אֲשֶׁ֥ר גַּם־את [אַתָּ֖ה] קִלַּ֥לְתָּ אֲחֵרִֽים׃
כָּל־זֹ֖ה נִסִּ֣יתִי בַֽחָכְמָ֑ה אָמַ֣רְתִּי אֶחְכָּ֔מָה וְהִ֖יא רְחוֹקָ֥ה מִמֶּֽנִּי׃
רָח֖וֹק מַה־שֶּׁהָיָ֑ה וְעָמֹ֥ק ׀ עָמֹ֖ק מִ֥י יִמְצָאֶֽנּוּ׃
כה–כח
חיפוש אחר חוכמה ואמת
סַבּ֨וֹתִֽי אֲנִ֤י וְלִבִּי֙ לָדַ֣עַת וְלָת֔וּר וּבַקֵּ֥שׁ חָכְמָ֖ה וְחֶשְׁבּ֑וֹן וְלָדַ֙עַת֙ רֶ֣שַׁע כֶּ֔סֶל וְהַסִּכְל֖וּת הוֹלֵלֽוֹת׃
וּמוֹצֶ֨א אֲנִ֜י מַ֣ר מִמָּ֗וֶת אֶת־הָֽאִשָּׁה֙ אֲשֶׁר־הִ֨יא מְצוֹדִ֧ים וַחֲרָמִ֛ים לִבָּ֖הּ אֲסוּרִ֣ים יָדֶ֑יהָ ט֞וֹב לִפְנֵ֤י הָאֱלֹהִים֙ יִמָּלֵ֣ט מִמֶּ֔נָּה וְחוֹטֵ֖א יִלָּ֥כֶד בָּֽהּ׃
רְאֵה֙ זֶ֣ה מָצָ֔אתִי אָמְרָ֖ה קֹהֶ֑לֶת אַחַ֥ת לְאַחַ֖ת לִמְצֹ֥א חֶשְׁבּֽוֹן׃
אֲשֶׁ֛ר עוֹד־בִּקְשָׁ֥ה נַפְשִׁ֖י וְלֹ֣א מָצָ֑אתִי אָדָ֞ם אֶחָ֤ד מֵאֶ֙לֶף֙ מָצָ֔אתִי וְאִשָּׁ֥ה בְכָל־אֵ֖לֶּה לֹ֥א מָצָֽאתִי׃
כט–כט
החיפוש אחר מורכבות
לְבַד֙ רְאֵה־זֶ֣ה מָצָ֔אתִי אֲשֶׁ֨ר עָשָׂ֧ה הָאֱלֹהִ֛ים אֶת־הָאָדָ֖ם יָשָׁ֑ר וְהֵ֥מָּה בִקְשׁ֖וּ חִשְּׁבֹנ֥וֹת רַבִּֽים׃
התמונה השלמה
הפרק, בקצרה
הַפֶּסֶק בּוֹחֵן אֶת הַהֶבְדֵּלִים בֵּין הַחָכְמָה לַכִּסְלוּת וְאֶת הַמְּבִין הַמְּסֻבָּךְ שֶׁל הַמַּעֲשֶׂה הָאֱנוֹשִׁי.
פסוקים א–ד
הַשְׁוָיוֹת שֶׁל הַחַיִּים וְהַמָּוֶת
הַקְּרָאת הַמַּסָּרִים עַל הַבְּחָרָה בֵּין הַחָכְמָה לְבֵין הַכְּסִילוּת. הַפֶּסֶקֶת מַשְׁוִית בֵּין שֵׁם טוֹב לְבֵין שֶׁמֶן, וּבֵין יוֹם הַמָּוֶת לְבֵין יוֹם הַלֵּדָה. הַכּוֹתֵב מַסְבִּיר לָמָּה בַּיִת הָאֵבֶל טוֹב יוֹתֵר מַעֲשֵׂה בֵּית הַמִּשְׁתֶּה, וְלָמָּה כַּעַס טוֹב יוֹתֵר מִשִּׂחוֹק, כִּי הַמַּוֶת וְהַמַּצָּעָה הַמְּשַׁנָּה אֶת הַלֵּב הִיא הַמְּלַמְּדִים אֶת הֶחָכְמִים.
פסוקים ה–ח
הַשְׁוָיוֹן בֵּין חָכְמָה לְכִסִילִיּוּת
הַקְּרָאָה עַל הַעֲלָיוּת שֶׁל הַלְּמִידָה מֵחָכָם וְעַל הַנְּזִיקוּת שֶׁל הַלְּלָקוֹט הַכְּסִילִי. הַפֶּסֻקִּים מְצַייְנִים כִּי הַקְּשֵׁב לְנִיקוּד הַחָכָם טוֹב יוֹתֵר מֵהַקְּשֵׁב לְשִׁירָה שֶׁל כְּסִילִים, שֶׁהִיא חֲלָל וְחָסְרֵי מַשְׁעַן. לְמִידוֹת הַחָכְמָה מְסַיְּעוֹת לְהַשְׁלֵם, וְהַסּוֹף שֶׁל דָּבָר טוֹב יוֹתֵר מֵהָרֵאשִׁית שֶׁלּוֹ, וְאֶרֶךְ רוּחַ טוֹב יוֹתֵר מִגְּבַהּ רוּחַ.
פסוקים ט–יב
הַשִּׁבְחוֹת שֶׁל חָכְמָה וְהַהֲרִיעַ מֵהַכַּעַס
הַקֶּצֶת מִן הַכַּעַס וּמֵהַמִּשְׁכַּעֲרִיעַ הַנֶּפֶשׁ. אַל תִּשְׁאַל עַל הַיָּמִים הָרִאשׁוֹנִים כִּי זֶה לֹא מִן הַחָכְמָה. חָכְמָה טוֹבָה כְּמוֹ אוֹצָר, וְהִיא מַגִּיעָה לְכָל מִי שֶׁרוֹאֶה אֶת הַשֶּׁמֶשׁ. הַחָכְמָה מַגִּיעָה לְכָל אֶחָד כְּמוֹ צֵל הַכֶּסֶף, וְהַדַּעַת הִיא זוֹ שֶׁמַּחֲיָה אֶת הָאָדָם.
פסוקים יג–טז
מעשי האלוהים וחוסר ודאות האדם
הפסוקים דנים בבורות האדם מול חוכמת האלוהים. הכותב קורא להכיר במעשי הⲵ שאינם ניתנים לשינוי. הוא מסביר שהאלוהים ברא גם ימים טובים וגם ימים רעים, וכי האדם לא יכול לנבא את העתיד. כמו כן, הוא מציין את אי-הצדק בעולם, שבו צדיקים ורשעים חווים גורלות שונים, ומזהיר מפני חוכמה וצדק מוגזמים.
פסוקים יז–כ
חכמה, יראת אלוהים והאדם
הפסוקים דנים בשליטה על המעשים וביחס למוסר. הם מזהירים מפני רשע ושטות כדי שלא למות בטרם עת. מודגשת חשיבות הדבקות ביראת אלוהים, שהיא המפתח לפתרון סתירות. החכמה נחשבת לכוח משמעותי יותר מכוחם של עשרה שליטים, אך המציאות האנושית מראה שאין אדם צדיק המעשה רק טוב ולא חוטא.
פסוקים כא–כד
גבולות החוכמה והזיכרון
הפסוקים מדברים על הצורך לא להקדיש יותר מדי מחשבה לדברי קללה של אחרים, שכן גם אנחנו קיללנו אחרים בעבר. המחבר מודה שניסה לחקור את החוכמה בכל כוחו, אך גילה שהיא רחוקה וקשה מאוד למצוא אותה.
פסוקים כה–כח
חיפוש אחר חוכמה ואמת
קוהלת מתאר את ניסיונו לחקור ולהבין את המציאות באמצעות חוכמה וחשבון. הוא מתאר את הקושי למצוא אדם ישר ואת הסכנה שבקשר עם אישה המהווה מלכודת. בסוף הוא מודה כי למרות כל החיפושים והבדיקות, לא מצא אדם אחד מתוך אלף שהוא שלם וטהור לחלוטין.
פסוקים כט–כט
החיפוש אחר מורכבות
הכותב מציג תובנה אחת שהוא מצא. הוא מסביר שהאל יצר את האדם ביושר ובתמימות. עם זאת, בני האדם מחפשים מורכבות וחישובים רבים ומסובכים, במקום להישאר פשוטים.
הַטֶּקְסְט מַסִּיים אֶת הַקוֹשִׁי לְהַשְׁלֵים אֶת כָּל הַחָכְמָה וְאֶת הַמְּצִיאוּת.
מעבר לקריאה הראשונה
לימוד ועיון
מבחר ממקורות חז״ל, בהסבר עכשווי. דברי המקור המצוטטים מובחנים מן ההסבר; פירושי מפרשים מובאים בהמשך ובנפרד.
מדברי חז״ל
ההבדל הנצחי בין שם טוב לשמן טוב
״סדרא תנינא טוֹב שֵׁם מִשֶּׁמֶן טוֹב, שֶׁמֶן טוֹב יוֹרֵד, וְשֵׁם טוֹב עוֹלֶה. שֶׁמֶן טוֹב לִשְׁעָתוֹ, וְשֵׁם טוֹב לְעוֹלָם. שֶׁמֶן טוֹב כָּלֶה, וְשֵׁם טוֹב אֵינוֹ כָּלֶה.״
בְּקֶצֶת הַדְּרָשָׁה מֵסְבֵּר הַמְקָור עַל הַפְּרָשָׁה בְּקוֹהֶלֶת, כִּי טוֹב שֵׁם מִשֶּׁמֶן טוֹב. הַשְּׁוּלְחָן הַמַּדְרָשִׁי מַשְׁוֶה בֵּין הַשֵּׁם הַטּוֹב לְבֵין שֶׁמֶן בַּיָּקָר, אַךְ הוּא מַבְחִין בֵּין הַזְּמַן וְהַהַשְׁפָּעָה שֶׁלָּהֶם. הַשֶּׁמֶן הַטּוֹב הוּא רַק לְרֶגַע וְהוּא עָלֶה בְּזֶה, אַךְ הַשֵּׁם הַטּוֹב הוּא לְעוֹלָם וְהוּא עָלֶה. הַשֶּׁמֶן הַטּוֹב עָלוֹת בְּדָמִים אוֹ בְּחִנָּם, וְהוּא נֶעֱלָם כְּשֶׁהַמַּצָּב מִשְׁתַּנֶּה. הַשֵּׁם הַטּוֹב מְלוֹא הַמַּצָּב, בְּחַיִּים וּבַמָּוֶת, בְּעֹשֶׁר וּבְעַנִיּוּת, וּמִסוֹף הָעוֹלָם וְעַד סוֹפוֹ. הַמַּדְרָשָׁה מְבִיאָה דַּוגְמוֹת לְהַדְגָּשָׁה. שֶׁמֶן טוֹב עָלֶה עַל הַמַּיִם וְנִדְחָה, וְהַשֵּׁם הַטּוֹב עָלֶה עַל הַמַּיִם וְאֵינוֹ נִדְחֶה. שֶׁמֶן טוֹב עָלֶה עַל הָאוּר וְנִשְׂרַף, אַךְ הַשֵּׁם הַטּוֹב עָלֶה עַל הָאוּר וְאֵינוֹ נִשְׂרַף. רַבִּי יְהוּדָה בְּרַבִּי סִימוֹן מְסַכֵּם כִּי הַשֵּׁם הַטּוֹב מְבִיאַת חַיִּים אֲפִילוּ בְּמָקוֹם שֶׁמָּתוּ, כְּמוֹ הָאֲנָשִׁים שֶׁיָּצְאוּ מֵהָאֵשׁ חַיִּים, בְּעוֹד שֶׁבְּעַלֵּי שֶׁמֶן טוֹב עָשׂוּ מְקוֹם חַיִּים לְמָקוֹם מָוֶת.
קוהלת רבה ז׳:א׳:א׳ ↗הַקְדָמָה לְמַעֲלַת הַשְּׁמוֹת
״רַבָּנָן אָמְרֵי אָמַר הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא לְמשֶׁה לֵךְ וּמַנֵּה לִי כֹּהֵן גָּדוֹל, אָמַר לְפָנָיו רִבּוֹנוֹ שֶׁל עוֹלָם מֵאֵיזֶה שֵׁבֶט, אָמַר לוֹ מִשֵּׁבֶט לֵוִי. וּבַמֶּה אֲנִי״
הַמִּקְרָא מְסַפֵּר עַל הַדִּבּוּר שֶׁל הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא לְמֹשֶׁה. הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא אָמַר לְמֹשֶׁה לָלֶכֶת וּלְמַנֶּה כֹּהֵן גָּדוֹל. מֹשֶׁה שָׁאַל מֵאֵיזֶה שֵׁבֶט וּבְאֵיזוֹ מְשִׁיחָה. כְּשֶׁעָנָה מִשֵּׁבֶט לֵוִי וּבְשֶׁמֶן הַמִּשְׁחָה, שָׂמַח מֹשֶׁה וְחשַב שֶׁשִּׁבְטוֹ חָבִיב לַהַשֵּׁם. אֲבָל הַשֵּׁם הִשִּׁיב לוֹ שֶׁלֹא שִׁבְטוֹ חָבִיב, אֶלָּא אָחִיו אַהֲרֹן. הַמַּקְשָׁה הִיא שֶׁהַכֹּהֵן גָּדוֹל רָאוּי לְהִתְחַיֵּב בַּעֲבוֹדָה רַק בִּשְׁבֶט הַמִּשְׁשָׁה, אַךְ הוּא מְשַׁמֵּשׁ כִּי שְׁמוֹת שְׁבָטֵי יִשְׂרָאֵל חֲקוּקִים עַל כְּתֵפָיו. הַתּוֹרָה מְדַגֶּשֶׁת שֶׁהַשֵּׁמוֹת חֲבִיבִים לַשֵּׁם יוֹתֵר מֵהַשֶּׁמֶן. רַבִּי שִׁמְעוֹן בֶּן יוֹחָאי מְסַבֵּל אֶת הַכְּתָרִים שְׁלוֹשָׁה: תּוֹרָה, כְּהֻנָּה וּמַלְכוּת. אַהֲרֹן זָכָה בִּכְתֶר הַכְּהֻנָּה.
קוהלת רבה ז׳:א׳:ב׳ ↗בעקבות המפרשים
הַחֲכָמָה כְּמַתָּנָה מֵעֶל
״לֵב מַתָּנָה. לֵב חָכְמָה, שֶׁהִיא מַתָּנָה לְאָדָם, שֶׁנֶּאֱמַר, "כִּי ה' יִתֵּן חָכְמָה":״
בַּקְּטַע הַתַּלְמוּד הַנֶּעֱקֵב, רַשִׁ"י מַסְבֵּר אֶת הַמַּשְׁמָע הַפְּשׁוּט שֶׁל הַחֲכָם שֶׁהוּא כְּמוֹ מַתָּנָה. הוּא מְסַבֵּר שֶׁהַלֵּב הֶחָכָם הוּא מַתָּנָה שֶׁהָאָדָם מְקַבֵּל, כְּמוֹ שֶׁנֶּאֱמַר כִּי הַשֵּׁם יִתֵּן חָכְמָה. הַהֶסְבֵּר הַזֶּה מְקַשֵּׁר אֶת הַיְּכֹלֶת הַמַּחְשֶׁבְתִּית שֶׁל הָאָדָם לַמְּצוּי בּוֹ מִמַּעְלָה. הַמְּפרֵשׁ מְתַקֵּן אֶת הַבְּהִירוּת בְּהַבְחָנָה אַחַת: הַחֲכָמָה אֵינָהּ רַק מְיוּמָנוּת שֶׁמְּשַׂמְּעִים אוֹתָהּ, אֶלָּא הִיא כּוֹחַ פְּנִימִי שֶׁנֶּתָּן הַשֵּׁם לַלֵּב. רַשִׁ"י לֹא מַעֲמִיד טענה כְּמוֹ שֶׁהוּא תָּמִיד, אֲבָל הוּא מַצִּיג אֶת הַקֶּשֶׁר הַמִּקְרֵאִי בֵּין הַלֵּב לְבֵין הַמַּתָּנָה הָאֱלֹהִית.
רש״י על קהלת 7:7:2 ↗הַחָכְמָה בַּמַּעֲמַקִּים שֶׁל הַחַיִּים
״דָּבָר אַחֵר: לֶחָכָם. זֶה יוֹסֵף. מֵעֲשָׂרָה שַׁלִּיטִים. אֵלּוּ אֶחָיו.״
הַקְּטִיעַ הַזֶּה מֵסַפֵּר עַל הַחֲשִׁיבוּת שֶׁל הַחָכְמָה בְּמַצָּבִים שֶׁל קוֹשִי. הַכּוֹתֵב מַפְרִיד בֵּין הַחָכְמָה הַקְּלָסִית לְבֵין הַהַתְאָמָה הַמַּצְרִיכָה בַּמִּפְגָּשׁ הַמְּשֻׁנֶּה שֶׁל הַיְּחַדִּים. הַדָּבָר מַדְגִּישׁ כֵּיצַד הַחָכְמָה הַמְּשֻׁבַּחַת מְבַדֶּלֶת בֵּין הַחַיִּים לְבֵין הַמָּוֶת וּבֵין הַטּוֹב לְבֵין הָרַע. בְּקֶצֶר, רַשִׁי בְּפֶרֶק ז', מְפַרֵּשׁ אֶת הַמִּדִּים הַמְּדַקִּים עַל הַחָכָם בַּסּוֹף שֶׁל הַפֶּסֶק. הוּא מְזַהֶה אֶת הַחָכָם שֶׁנִּכְלַע בַּסּוֹף כְּמְצַיֵּן אֶת יוֹסֵף הַצַּדִּיק. רַשִׁי מַצִיג תּוֹרָה שֶׁל זִהוּי הַדְּמוּיוֹת, כְּאִלּוּ הַחָכְמוּת הָעֲמוּקָה מְקוֹרֶת לְמַסְתּוֹרִים שֶׁל גְּבוּרוּת וְשִׁלְטוֹן שֶׁל הָאָחִים.
רש״י על קהלת 7:21:6 ↗הַשְּׁפַעַת הַעֹשְׁק עַל הַחָכְמָה
״כי העושק. הזכיר כי הטוב לחכם שלא יתעסק בדברי השחוק והזכיר שיש דבר שישיבנו מהולל והוא העושק ויחסר דבר טרם מתנה בעבור היות ויאבד לשון״
בְּפֶרֶק הַשְּׁוֹבֵעַ, הַמּוֹצִיא מִקְצָע עַל הַחָכְמָה וְעַל הַמַּמְאַס, אֲבִי הַקּוֹהֶלֶת מְצַיֵּן כִּי הַעֹשְׁק עָלֶה בְּמַמְאַס הַמַּהֲוֶה לַחָכָם. אִם הַחָכָם מִתְעַסֵּק בְּדְבָרִים שֶׁהֵם שְׁחוּקִים וְחַסְרֵי תּוֹעֶלֶת, הַעֹשְׁק יַעֲלֶה עָלָיו וְיַחֲרֹב אֶת הַמַּהֲוֶה שֶׁלּוֹ. הַכַּוָּנָה הִיא שֶׁהַחָכְמָה צְרִיכָה לִהְיוֹת מְשֻׁלֶטֶת עַל הַמַּעֲשֶׂה, וְהַעֹשְׁכִים עֲשׂוּלִים לְהַשְׁחִית אֶת הַמַּדָּע הַטּוֹב. הָאִבֶּן עֶזְרָא מְסַבֵּר אֶת הַפֶּסַח הַזֶּה בְּכָךְ שֶׁהַעֹשְׁק מַשְׁחִית אֶת הַטּוֹב הַיֵּשׁ בַּחָכְמָה. הוּא מְצַיֵּן כִּי כְּמוֹ שֶׁכְּבָר נִלְמַד מֵעִנְיַן הַמַּתָּנוֹת, שֶׁשּׁוֹנֵא מַתָּנוֹת עָלָיו יִחְיֶה, כָּךְ גַּם הַעֹשְׁק יַעֲלֶה עַל הַמַּהֲוֶה עַד שֶׁיִּמְצָא שֶׁהוּא מַשְׁחִית אֶת הַשְּׁנוֹי וְאֶת הַמַּדָּע הַטּוֹב. הַמְּפַרֵשׁ רוֹאֶה בַּעֹשְׁק גּוֹרֵם לְאִבּוּד הַזִּכָּרוֹן הַטּוֹב וְלַחֲרִיבַת הַבִּינָה.
אבן עזרא על קהלת 7:7:1 ↗התמודדות עם ביקורת ודיבור שלילי
״כי גם. כל פעם בלשון הקדש חובר על לשון זכרים ולעולם הוא לשון נקבה חוץ מן אך הפעם הזה של שמשון, והענין אל תחוש לדברי״
בפסוק זה, קהלת מדבר על הקושי שבהתמודדות עם מילים פוגעות. הוא מזהיר אותנו לא להיגרם על ידי אנשים שמבזים או מקללים. המטרה היא לשמור על השלווה הפנימית ולא לתת למילים של אחרים לערער אותנו. אבן עזרא מפרש את הפסוק ומסביר שהבעיה אינה רק בביקורת שאנו שומעים, אלא גם במה שקורה בתוכנו. הוא מציין שאדם צריך לשים לב כי ייתכן שגם הוא משתמש במילים דומות או מחשבות דומות כלפי אחרים. הפרשן מזכיר גם הבדל דקדוקי בלשון הקודש לגבי המילה "גם", אך הדגש העיקרי הוא על הצורך בעבודה עצמית על אופן הדיבור שלנו.
אבן עזרא על קהלת 7:22:1 ↗