אל תיתן לפה שלך לדבר בפזיזות, ואל תמהר בלבך לומר דבר לפני אלוהים. אלוהים בשמיים ואתה על הארץ, ולכן דבר מעט.
אַל־תְּבַהֵ֨ל עַל־פִּ֜יךָ וְלִבְּךָ֧ אַל־יְמַהֵ֛ר לְהוֹצִ֥יא דָבָ֖ר לִפְנֵ֣י הָאֱלֹהִ֑ים כִּ֣י הָאֱלֹהִ֤ים בַּשָּׁמַ֙יִם֙ וְאַתָּ֣ה עַל־הָאָ֔רֶץ עַֽל־כֵּ֛ן יִהְי֥וּ דְבָרֶ֖יךָ מְעַטִּֽים׃קהלת · פרק ה׳
הִשָּׁמְרוּת בַּתְּפִלָּה, בַּמֶּדִינָה וּבָעוֹשַׁד
הַקְשָׁבָה בְּבֵית הָאֱלֹהִים, הַקִּינָה בַּשַּׁלְטֹן וְהַקְּשִׁי בַּלֹּא לְהִסָּבֵל בַּעוֹשַׁד
להקשיב. להבין. להתחבר.
הפרק בקול
קהלת ה׳ · סיפור והסבר
הסיפור המלא, בהאזנה אחת.
ריחוף על פסוק מציג את המקור. במגע — לחיצה ממושכת או כפתור ״המקור״.
הִשָּׁמְרוּת בַּתְּפִלָּה וּבַנְּדָרִים
כי חלום בא מרוב עיסוקים, וקולו של טיפש בא מרוב דיבורים.
כִּ֛י בָּ֥א הַחֲל֖וֹם בְּרֹ֣ב עִנְיָ֑ן וְק֥וֹל כְּסִ֖יל בְּרֹ֥ב דְּבָרִֽים׃כשאתה נודר נדר לאלוהים, אל תתעכב מלמלא אותו, כי אנשים טיפשים אינם רצויים. את מה שנדרת, קיים.
כַּאֲשֶׁר֩ תִּדֹּ֨ר נֶ֜דֶר לֵֽאלֹהִ֗ים אַל־תְּאַחֵר֙ לְשַׁלְּמ֔וֹ כִּ֛י אֵ֥ין חֵ֖פֶץ בַּכְּסִילִ֑ים אֵ֥ת אֲשֶׁר־תִּדֹּ֖ר שַׁלֵּֽם׃עדיף שלא תנדור, מאשר שתנדור ולא תקיים את הנדר.
ט֖וֹב אֲשֶׁ֣ר לֹֽא־תִדֹּ֑ר מִשֶׁתִּדּ֖וֹר וְלֹ֥א תְשַׁלֵּֽם׃הַקְשָׁבָה בְּבֵית הָאֱלֹהִים וְהַצֶּדֶק בַּמֶּדִינָה
אל תיתן לפה שלך להחטיא את גופך, ואל תגיד לפני המלאך שזה קרה בשגגה. למה שאלוהים יכעס על מה שאמרת ויהרוס את מה שעשית בידיך?
אַל־תִּתֵּ֤ן אֶת־פִּ֙יךָ֙ לַחֲטִ֣יא אֶת־בְּשָׂרֶ֔ךָ וְאַל־תֹּאמַר֙ לִפְנֵ֣י הַמַּלְאָ֔ךְ כִּ֥י שְׁגָגָ֖ה הִ֑יא לָ֣מָּה יִקְצֹ֤ף הָֽאֱלֹהִים֙ עַל־קוֹלֶ֔ךָ וְחִבֵּ֖ל אֶת־מַעֲשֵׂ֥ה יָדֶֽיךָ׃על המילים
לא ברור למי בדיוק הכוונה במילה ״המלאך״.
כי יש הרבה חלומות, דברים ריקים ומילים רבות; אבל את אלוהים יש לירוא.
כִּ֣י בְרֹ֤ב חֲלֹמוֹת֙ וַהֲבָלִ֔ים וּדְבָרִ֖ים הַרְבֵּ֑ה כִּ֥י אֶת־הָאֱלֹהִ֖ים יְרָֽא׃אם תראה במדינה שעושקים אדם עני ושגוזלים משפט וצדק, אל תתפלא על כך: מעל כל מי שנמצא בעמדה גבוהה יש מי שגבוה ממנו ושומר, ומעליהם יש עוד גבוהים.
אִם־עֹ֣שֶׁק רָ֠שׁ וְגֵ֨זֶל מִשְׁפָּ֤ט וָצֶ֙דֶק֙ תִּרְאֶ֣ה בַמְּדִינָ֔ה אַל־תִּתְמַ֖הּ עַל־הַחֵ֑פֶץ כִּ֣י גָבֹ֜הַּ מֵעַ֤ל גָּבֹ֙הַ֙ שֹׁמֵ֔ר וּגְבֹהִ֖ים עֲלֵיהֶֽם׃התועלת מן הארץ נוגעת לכולם; גם המלך תלוי בשדה מעובד.
וְיִתְר֥וֹן אֶ֖רֶץ בַּכֹּ֣ל היא [ה֑וּא] מֶ֥לֶךְ לְשָׂדֶ֖ה נֶעֱבָֽד׃על המילים
הניסוח ״מלך לשדה נעבד״ אינו חד־משמעי: אפשר להבין שהמלך תלוי בשדה המעובד, ואפשר להבין שהמלך עצמו משרת את השדה.
החוסר בסיפוק ובשלווה
מי שאוהב כסף לא ישבע מכסף, ומי שאוהב שפע לא ישבע גם מהתבואה. גם זה הבל.
אֹהֵ֥ב כֶּ֙סֶף֙ לֹא־יִשְׂבַּ֣ע כֶּ֔סֶף וּמִֽי־אֹהֵ֥ב בֶּהָמ֖וֹן לֹ֣א תְבוּאָ֑ה גַּם־זֶ֖ה הָֽבֶל׃על המילים
״תבואה״ עשויה לציין יבול או הכנסה.
כשהשפע גדל, גדל גם מספר האנשים שאוכלים ממנו. ומה היתרון לבעליו, חוץ מזה שהוא רואה אותו בעיניו?
בִּרְבוֹת֙ הַטּוֹבָ֔ה רַבּ֖וּ אוֹכְלֶ֑יהָ וּמַה־כִּשְׁרוֹן֙ לִבְעָלֶ֔יהָ כִּ֖י אִם־ראית [רְא֥וּת] עֵינָֽיו׃שנתו של מי שעובד מתוקה, בין שהוא אוכל מעט ובין שהוא אוכל הרבה. אבל השובע של העשיר לא נותן לו לישון.
מְתוּקָה֙ שְׁנַ֣ת הָעֹבֵ֔ד אִם־מְעַ֥ט וְאִם־הַרְבֵּ֖ה יֹאכֵ֑ל וְהַשָּׂבָע֙ לֶֽעָשִׁ֔יר אֵינֶ֛נּוּ מַנִּ֥יחַֽ ל֖וֹ לִישֽׁוֹן׃על המילים
״השובע״ עשוי להתייחס לשובע מאוכל או לשפע של העשיר.
ראיתי תחת השמש רעה קשה: עושר שנשמר לבעליו, אבל הוא פוגע בו.
יֵ֚שׁ רָעָ֣ה חוֹלָ֔ה רָאִ֖יתִי תַּ֣חַת הַשָּׁ֑מֶשׁ עֹ֛שֶׁר שָׁמ֥וּר לִבְעָלָ֖יו לְרָעָתֽוֹ׃חוסר ודאות בעושר
והעושר ההוא אבד בגלל עניין רע. הוא הוליד בן, ואין בידו שום דבר.
וְאָבַ֛ד הָעֹ֥שֶׁר הַה֖וּא בְּעִנְיַ֣ן רָ֑ע וְהוֹלִ֣יד בֵּ֔ן וְאֵ֥ין בְּיָד֖וֹ מְאֽוּמָה׃על המילים
לא ברור מהו העניין הרע שגרם לאובדן העושר, ואם ״בידו״ מתייחס לאב או לבן.
כמו שיצא עירום מבטן אמו, כך ילך מכאן, בדיוק כמו שבא. הוא לא ייקח בידו שום דבר מכל מה שעמל עליו.
כַּאֲשֶׁ֤ר יָצָא֙ מִבֶּ֣טֶן אִמּ֔וֹ עָר֛וֹם יָשׁ֥וּב לָלֶ֖כֶת כְּשֶׁבָּ֑א וּמְא֙וּמָה֙ לֹא־יִשָּׂ֣א בַעֲמָל֔וֹ שֶׁיֹּלֵ֖ךְ בְּיָדֽוֹ׃וגם זו רעה קשה: בדיוק כמו שבא, כך ילך. ומה יוצא לו מכך שהוא עמל בשביל הרוח?
וְגַם־זֹה֙ רָעָ֣ה חוֹלָ֔ה כָּל־עֻמַּ֥ת שֶׁבָּ֖א כֵּ֣ן יֵלֵ֑ךְ וּמַה־יִּתְר֣וֹן ל֔וֹ שֶֽׁיַּעֲמֹ֖ל לָרֽוּחַ׃גם כל ימיו הוא אוכל בחושך, עם הרבה כעס, חולי וזעם.
גַּ֥ם כָּל־יָמָ֖יו בַּחֹ֣שֶׁךְ יֹאכֵ֑ל וְכָעַ֥ס הַרְבֵּ֖ה וְחָלְי֥וֹ וָקָֽצֶף׃הַשָּׂכָה עַל הַחֵלֶק שֶׁל הָאָדָם
הנה מה שראיתי אני כטוב וכראוי: לאכול, לשתות וליהנות מכל העמל שאדם עמל תחת השמש, במשך ימי חייו שאלוהים נתן לו, כי זה חלקו.
הִנֵּ֞ה אֲשֶׁר־רָאִ֣יתִי אָ֗נִי ט֣וֹב אֲשֶׁר־יָפֶ֣ה לֶֽאֶכוֹל־וְ֠לִשְׁתּוֹת וְלִרְא֨וֹת טוֹבָ֜ה בְּכָל־עֲמָל֣וֹ ׀ שֶׁיַּעֲמֹ֣ל תַּֽחַת־הַשֶּׁ֗מֶשׁ מִסְפַּ֧ר יְמֵי־חיו [חַיָּ֛יו] אֲשֶׁר־נָֽתַן־ל֥וֹ הָאֱלֹהִ֖ים כִּי־ה֥וּא חֶלְקֽוֹ׃וגם כל אדם שאלוהים נתן לו עושר ונכסים, ונתן לו את היכולת לאכול מהם, לקבל את חלקו ולשמוח בעמלו — זו מתנה מאלוהים.
גַּ֣ם כָּֽל־הָאָדָ֡ם אֲשֶׁ֣ר נָֽתַן־ל֣וֹ הָאֱלֹהִים֩ עֹ֨שֶׁר וּנְכָסִ֜ים וְהִשְׁלִיט֨וֹ לֶאֱכֹ֤ל מִמֶּ֙נּוּ֙ וְלָשֵׂ֣את אֶת־חֶלְק֔וֹ וְלִשְׂמֹ֖חַ בַּעֲמָל֑וֹ זֹ֕ה מַתַּ֥ת אֱלֹהִ֖ים הִֽיא׃כי הוא לא יזכור הרבה את ימי חייו, כי אלוהים מעסיק אותו בשמחת לבו.
כִּ֚י לֹ֣א הַרְבֵּ֔ה יִזְכֹּ֖ר אֶת־יְמֵ֣י חַיָּ֑יו כִּ֧י הָאֱלֹהִ֛ים מַעֲנֶ֖ה בְּשִׂמְחַ֥ת לִבּֽוֹ׃על המילים
אפשר להבין את המילה ״מענה״ כ״מעסיק״ או כ״משיב״; כאן נבחר הפירוש ״מעסיק״.
Tanach with Ta'amei Hamikra · ניקוד וטעמי מקרא
הִשָּׁמְרוּת בַּתְּפִלָּה וּבַנְּדָרִים
אַל־תְּבַהֵ֨ל עַל־פִּ֜יךָ וְלִבְּךָ֧ אַל־יְמַהֵ֛ר לְהוֹצִ֥יא דָבָ֖ר לִפְנֵ֣י הָאֱלֹהִ֑ים כִּ֣י הָאֱלֹהִ֤ים בַּשָּׁמַ֙יִם֙ וְאַתָּ֣ה עַל־הָאָ֔רֶץ עַֽל־כֵּ֛ן יִהְי֥וּ דְבָרֶ֖יךָ מְעַטִּֽים׃
כִּ֛י בָּ֥א הַחֲל֖וֹם בְּרֹ֣ב עִנְיָ֑ן וְק֥וֹל כְּסִ֖יל בְּרֹ֥ב דְּבָרִֽים׃
כַּאֲשֶׁר֩ תִּדֹּ֨ר נֶ֜דֶר לֵֽאלֹהִ֗ים אַל־תְּאַחֵר֙ לְשַׁלְּמ֔וֹ כִּ֛י אֵ֥ין חֵ֖פֶץ בַּכְּסִילִ֑ים אֵ֥ת אֲשֶׁר־תִּדֹּ֖ר שַׁלֵּֽם׃
ט֖וֹב אֲשֶׁ֣ר לֹֽא־תִדֹּ֑ר מִשֶׁתִּדּ֖וֹר וְלֹ֥א תְשַׁלֵּֽם׃
הַקְשָׁבָה בְּבֵית הָאֱלֹהִים וְהַצֶּדֶק בַּמֶּדִינָה
אַל־תִּתֵּ֤ן אֶת־פִּ֙יךָ֙ לַחֲטִ֣יא אֶת־בְּשָׂרֶ֔ךָ וְאַל־תֹּאמַר֙ לִפְנֵ֣י הַמַּלְאָ֔ךְ כִּ֥י שְׁגָגָ֖ה הִ֑יא לָ֣מָּה יִקְצֹ֤ף הָֽאֱלֹהִים֙ עַל־קוֹלֶ֔ךָ וְחִבֵּ֖ל אֶת־מַעֲשֵׂ֥ה יָדֶֽיךָ׃
כִּ֣י בְרֹ֤ב חֲלֹמוֹת֙ וַהֲבָלִ֔ים וּדְבָרִ֖ים הַרְבֵּ֑ה כִּ֥י אֶת־הָאֱלֹהִ֖ים יְרָֽא׃
אִם־עֹ֣שֶׁק רָ֠שׁ וְגֵ֨זֶל מִשְׁפָּ֤ט וָצֶ֙דֶק֙ תִּרְאֶ֣ה בַמְּדִינָ֔ה אַל־תִּתְמַ֖הּ עַל־הַחֵ֑פֶץ כִּ֣י גָבֹ֜הַּ מֵעַ֤ל גָּבֹ֙הַ֙ שֹׁמֵ֔ר וּגְבֹהִ֖ים עֲלֵיהֶֽם׃
וְיִתְר֥וֹן אֶ֖רֶץ בַּכֹּ֣ל היא [ה֑וּא] מֶ֥לֶךְ לְשָׂדֶ֖ה נֶעֱבָֽד׃
החוסר בסיפוק ובשלווה
אֹהֵ֥ב כֶּ֙סֶף֙ לֹא־יִשְׂבַּ֣ע כֶּ֔סֶף וּמִֽי־אֹהֵ֥ב בֶּהָמ֖וֹן לֹ֣א תְבוּאָ֑ה גַּם־זֶ֖ה הָֽבֶל׃
בִּרְבוֹת֙ הַטּוֹבָ֔ה רַבּ֖וּ אוֹכְלֶ֑יהָ וּמַה־כִּשְׁרוֹן֙ לִבְעָלֶ֔יהָ כִּ֖י אִם־ראית [רְא֥וּת] עֵינָֽיו׃
מְתוּקָה֙ שְׁנַ֣ת הָעֹבֵ֔ד אִם־מְעַ֥ט וְאִם־הַרְבֵּ֖ה יֹאכֵ֑ל וְהַשָּׂבָע֙ לֶֽעָשִׁ֔יר אֵינֶ֛נּוּ מַנִּ֥יחַֽ ל֖וֹ לִישֽׁוֹן׃
יֵ֚שׁ רָעָ֣ה חוֹלָ֔ה רָאִ֖יתִי תַּ֣חַת הַשָּׁ֑מֶשׁ עֹ֛שֶׁר שָׁמ֥וּר לִבְעָלָ֖יו לְרָעָתֽוֹ׃
חוסר ודאות בעושר
וְאָבַ֛ד הָעֹ֥שֶׁר הַה֖וּא בְּעִנְיַ֣ן רָ֑ע וְהוֹלִ֣יד בֵּ֔ן וְאֵ֥ין בְּיָד֖וֹ מְאֽוּמָה׃
כַּאֲשֶׁ֤ר יָצָא֙ מִבֶּ֣טֶן אִמּ֔וֹ עָר֛וֹם יָשׁ֥וּב לָלֶ֖כֶת כְּשֶׁבָּ֑א וּמְא֙וּמָה֙ לֹא־יִשָּׂ֣א בַעֲמָל֔וֹ שֶׁיֹּלֵ֖ךְ בְּיָדֽוֹ׃
וְגַם־זֹה֙ רָעָ֣ה חוֹלָ֔ה כָּל־עֻמַּ֥ת שֶׁבָּ֖א כֵּ֣ן יֵלֵ֑ךְ וּמַה־יִּתְר֣וֹן ל֔וֹ שֶֽׁיַּעֲמֹ֖ל לָרֽוּחַ׃
גַּ֥ם כָּל־יָמָ֖יו בַּחֹ֣שֶׁךְ יֹאכֵ֑ל וְכָעַ֥ס הַרְבֵּ֖ה וְחָלְי֥וֹ וָקָֽצֶף׃
הַשָּׂכָה עַל הַחֵלֶק שֶׁל הָאָדָם
הִנֵּ֞ה אֲשֶׁר־רָאִ֣יתִי אָ֗נִי ט֣וֹב אֲשֶׁר־יָפֶ֣ה לֶֽאֶכוֹל־וְ֠לִשְׁתּוֹת וְלִרְא֨וֹת טוֹבָ֜ה בְּכָל־עֲמָל֣וֹ ׀ שֶׁיַּעֲמֹ֣ל תַּֽחַת־הַשֶּׁ֗מֶשׁ מִסְפַּ֧ר יְמֵי־חיו [חַיָּ֛יו] אֲשֶׁר־נָֽתַן־ל֥וֹ הָאֱלֹהִ֖ים כִּי־ה֥וּא חֶלְקֽוֹ׃
גַּ֣ם כָּֽל־הָאָדָ֡ם אֲשֶׁ֣ר נָֽתַן־ל֣וֹ הָאֱלֹהִים֩ עֹ֨שֶׁר וּנְכָסִ֜ים וְהִשְׁלִיט֨וֹ לֶאֱכֹ֤ל מִמֶּ֙נּוּ֙ וְלָשֵׂ֣את אֶת־חֶלְק֔וֹ וְלִשְׂמֹ֖חַ בַּעֲמָל֑וֹ זֹ֕ה מַתַּ֥ת אֱלֹהִ֖ים הִֽיא׃
כִּ֚י לֹ֣א הַרְבֵּ֔ה יִזְכֹּ֖ר אֶת־יְמֵ֣י חַיָּ֑יו כִּ֧י הָאֱלֹהִ֛ים מַעֲנֶ֖ה בְּשִׂמְחַ֥ת לִבּֽוֹ׃
התמונה השלמה
הפרק, בקצרה
הַהַסְבָּרָה שֶׁל הַמַּעֲמָד הָאָדָם מוּל הָאֱלֹהִים, הַשַּׁלְטֹן וְהַמַּמְלָכָה.
הִשָּׁמְרוּת בַּתְּפִלָּה וּבַנְּדָרִים
הַסּוֹפֵר מַזְהִיר לֹא לְהִשָּׁמֵט בְּדִבְרֵי הַשֵּׁם וְלֹא לְהַרְבּוֹת בִּדְבָרִים כִּי הָאֱלֹהִים בַּשָּׁמַיִם וְאָנוּ עַל הָאָרֶץ. עָלֵינוּ לְהִשָּׁמֵר מִהַבְטָחוֹת כְּבֵית רְגִיעוּת כִּי הַכְּסִיל עוֹשֶׂה רַב דְּבָרִים. אִם נֶדֶר נִדַּר לֵאלֹהִים, חַיָּב לְהַשְׁלִים אוֹתוֹ בִּלְבֶד, וְעָדִיף לְכָל אָדָם לֹא לִדְרוֹשׁ נֶדֶר מֵתְחִלָּה.
הַקְשָׁבָה בְּבֵית הָאֱלֹהִים וְהַצֶּדֶק בַּמֶּדִינָה
הַקְשָׁבָה עַל הַדִּבְּרוֹת לִפְנֵי הַמַּלְאָךְ וְהַיִּרְאָה מֵהַשֵּׁם. הַקְשָׁבָה מִפְּנֵי הַשְּׁגָגוֹת בַּחֲלוֹמוֹת הַרְבֵּה. בְּעֵת רִבּוּי הָעֹשֶׁק וְהַגְּזֵל בַּמֶּדִינָה, הַמַּבְטִיחִים לְשַׁמֵּר אֶת הַמִּשְׁפָּט כְּשֶׁהַשֹּׁלִים וְהַגְּבֹהִים שׁוֹמְרִים עַל הַכֹּל. הַשֶּׁלִים גַּם הַמְּמַשִּׁים אֶת הַתַּפְקִיד בַּשָּׂדֶה.
החוסר בסיפוק ובשלווה
פסוקים אלו עוסקים בחוסר הסיפוק שברדיפת אחר ממון. מי שאוהב כסף לא יתמלא מעושר, ומי שרודף אחרי רווחים לא יגיע לתוצאה מספקת. הכנסה רבה מביאה איתה יותר הוצאות ויותר דאגה. בניגוד לכך, שינה של עובד מתוקה ורגועה, בעוד העשיר לא יכול לישון מרוב דאגותיו. לעיתים עשב רב נשמר רק כדי שיבוא לו נזק.
חוסר ודאות בעושר
הפסוקים מתארים מצב שבו עושר הולך לאיבוד בגלל עניין רע, ומשאירים את האדם ללא שום דבר ביד. מי שיצא לעולם ערום, יחזור ערום גם כן, מבלי שיוכל להחזיק בשום דבר מהמאמץ שלו. זו רעה וגם מחלה, כי אין תועלת בעמל המקנה רק דאגה וסבל.
הַשָּׂכָה עַל הַחֵלֶק שֶׁל הָאָדָם
הַכּוֹתֵב מְצֵיעַ מַבָּט עַל הַטּוֹב שֶׁל הַחַיִּים תַּחַת הַשֶּׁמֶשׁ. הוּא רוֹאֶה שֶׁלֶאֱכֹל, לִשְׁתּוֹת וּלְהַבְטִיחַ אֶת הַטּוֹב בְּעָמָלוֹ הוּא הַחֵלֶק שֶׁל הָאָדָם לְפִי יְמֵי חַיָּיו שֶׁנָּתַן לוֹ הָאֱלֹהִים. גַּם כָּל אָדָם שֶׁנָּתַן לוֹ הָאֱלֹהִים עוֹשֶׁר, נְכָסִים וְיֶכֶל לֶאֱכֹל מֵהֶם וּלְשַׂמֵּחַ בְּעָמָלוֹ, זֶהוּ מַתָּן מֵאֵת הָאֱלֹהִים. הַאֲדָם לֹא יִזְכֹּר הַרְבֵּה אֶת יְמֵי חַיָּיו, כִּי הָאֱלֹהִים נוֹתֵן לוֹ שִׂמְחַת לֵב.
הַתְּמִיכָה בְּהַנְעָצָה וּבְקַבָּלַת הַחֵלֶק שֶׁל הָאָדָם בַּחַיִּים.
מעבר לקריאה הראשונה
לימוד ועיון
מבחר ממקורות חז״ל, בהסבר עכשווי. דברי המקור המצוטטים מובחנים מן ההסבר; פירושי מפרשים מובאים בהמשך ובנפרד.
מדברי חז״ל
סַכָּנַת הַדִּבּוּר וְהַגָּאוֹן
״בֶּן אָדָם אֱמֹר לִנְגִיד צֹר כֹּה אָמַר אֲדֹנָי אֱלֹקִים יַעַן גָּבַהּ לִבְּךָ וַתֹּאמֶר אֵל אָנִי מוֹשַׁב אֱלֹהִים יָשַׁבְתִּי וְגוֹ' (יחזקאל כח, ב). זֶה שֶׁאָמַר הַכָּתוּב:״
מִדְרַשׁ תַּנְחוּמָא מְסַבֵּר אֶת הַזְּרִיזּוּת הַמְּסֻכֶּנֶת בַּדִּבּוּר. הַמַּדְרִישׁ מְצַטֵּט אֶת הַקִּצּוּר הַנֶּחוּץ בַּמִּפְתַּח הַשֶּׁל הַדִּבּוּר לִפְנֵי אֱלֹהִים. הוּא מְקַבֵּץ עֶדִים מִמְּקוֹרוֹת שׁוֹנִים, כְּמוֹ הַנְּבִיאִים בְּיחֶזְקֵאל וְהַמִּשְׁלֵי, כְּדֵי לְהַדְגִּים אֶת הַסַּכָּנוֹת שֶׁל הַגָּאוֹן. הַמַּדְרִישׁ מַסְבִּיר שֶׁהַמְּבַקֵּשׁ לְהַגְבִּיהַּ אֶת פִּתְחוֹ בַּדִּבּוּר וְלְהוֹצִיא דְּבָרִים לֹא כְהֹגֶן, הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא מְשַׁבֵּר אוֹתוֹ. הַמַּדְרִישׁ מַקְשָׁה עַל הַפֶּסַק שֶׁמַּקְצִיף אֶת הָאָדָם לְהַשְׁפִּיל אֶת פִּתְחוֹ. הוּא טוֹעֵן שֶׁבְּנֵי אָדָם נִכְשָׁלִין כְּשֶׁהֵם מַשְׁפִּילִים אֶת עַצְמָם. לָכֵן, הַמַּשְׁאָר בַּמִּקְרִים הוּא הָאָדָם הַמַּגְבִּיהַּ אֶת פִּתְחוֹ, כְּמוֹ שֶׁנֶּאֱמַר עַל אוֹהֵב הַפֶּשַׁע, שֶׁהַדִּבּוּר הַגָּאוֹן הוּא מָקוֹר הַשֶּׁבֶר. הַמַּדְרִישׁ מַתְחִיל בְּעֵינַיִן הַדִּבּוּר הַמְּמֻשָּׁט וּמְקַדֵּם אוֹתוֹ לְהַסְבֵּר אֶת הַמַּטָּרָה הַמּוֹרָלית שֶׁל הַמִּצְוָה לִשְׁמֹר עַל דִּבּוּר נָכוֹן.
מדרש תנחומא, בראשית ז׳:ו׳ ↗הזהירות בדיבור לפני ה’ם
״וְנֶפֶשׁ כִּי תֶּחֱטָא וְשָׁמְעָה קוֹל אָלָה. זֶה שֶׁאָמַר הַכָּתוּב: אֶל תְּבַהֵל עַל פִּיךָ וְלִבְּךָ אֶל יְמַהֵר לְהוֹצִיא דָבָר לִפְנֵי הָאֱלֹהִים כִּי הָאֱלֹהִים בַּשָּׁמַיִם וְגוֹ' (קהלת״
מִדְרַשׁ תַּנְחוּמָא מַסְבֵּר אֶת הַזּוֹרֶה בְּקֶצֶר אֶת הַצְוָה בְּקֹהֶלֶת ה': "אַל תְּבַהֵל עַל פִּיךָ". הַמִּדְרָשׁ מְפַרֵּשׁ אֶת הַדְּרוּשׁ כְּהַזְמָנָה לְהִתְרַחֵק מִדִּבּוּרִים שֶׁמְּחַרְפִּים אֶת שֵׁם הַשֵּׁם. הוּא מְבִיא הַוכָחָה מֵהַבְּרִיאָה עַצְמָהּ, כְּשֶׁהַשֵּׁם נִבְרָא בְּחֵצִי שְׁמוֹ, כְּדֵי לִמְנֹעַ מִבְּנֵי אָדָם לְהַזְכִּיר אֶת שְׁמוֹ הַשָּׁלֵם בְּדִבְרֵי חֵלֶל. הַמִּדְרָשׁ מַצִיג עִמּוּד שֶׁל מִשְׁפָּט: כְּמוֹ שֶׁאִשָּׁה חַלְשָׁה הִכְלִית אֶת אֲבִימֶלֶךְ הַגִּבּוֹר, כָּךְ גַּם בְּנֵי אָדָם חַלְשִׁים יְכוֹלִים לְפַרְעֵן אֶת הַשֵּׁם בְּדִבְרֵיהֶם. הַפִּתְרוֹן הַמּוּלָץ הוּא הַשְּׁתִיקָה: "לִתֵּן יָדְךָ עַל פִּיךָ וְעַל אָזְנֶיךָ". הַמַּטְרָה הִיא לִמְנֹעַ מִצִּבְעוֹת וּמִטְּעָיוֹת שֶׁעֵד אוֹ רָאָה עֵדָה שֶׁהוּא חַטָּא, כְּשֶׁהַדִּבּוּר הָרָע מִתְנַצֵּחַ אֶת הַמְּבִין.
מדרש תנחומא, ויקרא ז׳:א׳ ↗בעקבות המפרשים
זהירות בדיבור מול אלוהים
״עַל־קוֹלֶךָ. בִּשְׁבִיל קוֹלֶךָ:״
בפרק חמש לקהלת, המחבר מדבר על החשיבות של זהירות ויראת כבוד בעת עמידה לפני הבורא. הוא מזהיר שלא יהיו מילים רבות וסתמיות, אלא עדיף להקשיב ולקיים את מה שהבטחנו להשם. המטרה היא להימנע משימוש בפה בטעות או מהבטחות שאינן ניתנות למימוש. רש"י מפרש את הפסוקים הללו ומסביר שהאזהרה היא בנוגע לאופן שבו אדם מדבר. הוא מציין שצריך לשמור על קולו של האדם, כלומר, להשתמש במילים בזהירות ובמחשבה. הפירוש מתמקד בכך שהאדם צריך לשלוט בכוח הדיבור שלו כדי שלא יחטא בטעות.
רש״י על קהלת 5:5:6 ↗הקשר בין עושר לבין מורשת
״וּמְאוּמָה לֹא יִשָּׂא בַעֲמָלוֹ. כְּשֶׁיָּמוּת, לֹא יִשָּׂא בְיָדוֹ שׁוּם זְכוּת צְדָקָה שֶׁעָשָׂה בְמָמוֹנוֹ בְחַיָּיו:״
בְּקָהֶלֶת הַמּוֹצִיא קוֹל, הַכְּתִיב בַּסֶּפֶר עַל הַקּוֹשִׁי שֶׁבַּעֹשֶׁר וְעַל הַחֲרָדוֹן שֶׁבַּהֲבָלָה. הַמּוֹצִיא קוֹל מַצִּיעַ לְהִשָּׁמֵר בַּבֵּית הַמִּקְדָּשׁ וְלֹא לְהַמְהוֹם לְפָנֵי הָאֱלֹהִים בְּפִיתְיַם. הַמְּסַבֵּר הַסּוֹפֵר מַצִּיעַ לְהַקְשִׁיב יוֹתֵר מִמּוֹ שֶּׁל לְדַבֵּר. הַסּוֹפֵר מַסְבֵּר אֶת הַמַּצָּב שֶׁבּוֹ עוֹשֶׁר עָמוּק עָלוּי לְהֵעָלֵם בִּקְלִיפָתוֹ. הָעֹשֶׁר הַמַּרְבֶּה מְנַקֵּה אֶת הָעֶצֶם מֵהַחַיִּים, וְלֹא תָמִיד יַעֲמֹד בַּעֲמָלוֹ. רַשִּׁי, בְּפֶרֶשְׁיוֹ עַל הַסּוֹפֵר, מַסְבֵּר אֶת הַמַּצָּב הַקָּשֶׁה בְּעָלִיּוּת הָעֹשֶׁר. הוּא מַסְבֵּיר שֶׁעַל פִּי הַכְּתִיב, כְּשֶׁהָעֹשֶׁר הַמַּרְבֶּה מַתְקִיף אֶת הָאָדָם, הָעֹשֶׁר לֹא יַעֲמֹד בְּעֶצֶם הַמַּצָּב. רַשִׁׁי מְסַבֵּר שֶׁבִּרְגָעַת הַמָּוֶת, הָאָדָם לֹא יוּכַל לְהַחְזִיר בְּיָדוֹ אֶת הַזְּכוּיוֹת שֶׁעָשָׂה בְּכָל כֹּל רְכָשׁוֹ. הַתּוֹרָה הַמְפַרֶשֶׁת מַבְחִינָה כָּאן בֵּין הַמַּמּוֹן הַנֶּעֱלָם לָעַד לְבֵין הַמַּעֲלִים הַנִּשְׁאָרִים.
רש״י על קהלת 5:14:1 ↗זהירות בדיבור ובנדרים
״אל תתן. למה יהיה פיך מוליד חטא ורע על בשרך שהוא גוף אם לא תשלם אשר דברת בפיך ודע כי נכח עיני נ׳ דרכי איש״
הפרק עוסק בחשיבות הזהירות בדיבור לפני אלוהים. כשאדם מבטיח הבטחה או נדר, עליו לקיים אותה במדויק. הדיבור אינו רק אוויר, אלא מעשה שיש לו השלכות על הגוף ועל הנשמה. אם אדם לא מקיים את מה שאמר, הוא מביא חטא ורע לעצמו. רבנו אבן עזרא מסביר שהמלאך הממנה את מעשי האדם רושם כל מילה שנאמרת. לכן, אסור להשתמש בטענה של שגגה כדי להתחמק מנדר שכבר נאמר. לפי גישה זו, האחריות על המילים היא מוחלטת, ואין תרוצה בטענה שהדברים נאמרו בטעות.
אבן עזרא על קהלת 5:5:1 ↗הזהירות בבית האל
״כאשר. בי״ת בעמלו במקום מ״ם כמו והנותר בבשר ובלחם:״
בפרק חמש לקהלת, הכותב מזהיר אותנו לגבי ההתנהלות בפני אלוהים. הוא קורא להקשיב למצווה ולא להשתפך מילים סתם, כי אלוהים בשמיים ואנחנו על הארץ. לכן, כדאי שהמילים שלנו יהיו מעט ומשמעותיות, ולא הבטחות ריקות שעלולות להפוֹנות לחיוב. הכותב מתאר גם את חוסר הוודאות שבקיום ובעושר. הוא מציין שאדם יכול לצבור רכוש ולהעביר אותו לאחר שלא עמל עבורו. אבן עזרא מפרש את הפסוק על האדם שנשאר עם מעט מאוד בבשר ובלחם, כשהעמל שלו נשאר כרכוש שאינו שלו. הפסוקים מדגישים את החשיבות של יושרה וזהירות מול הבטחות שווא.
אבן עזרא על קהלת 5:14:1 ↗