שוב הסתכלתי וראיתי את כל העושק שנעשה תחת השמש. ראיתי את דמעות העשוקים, ואין מי שינחם אותם. לעושקים שלהם יש כוח, ואין מי שינחם אותם.
וְשַׁ֣בְתִּֽי אֲנִ֗י וָאֶרְאֶה֙ אֶת־כָּל־הָ֣עֲשֻׁקִ֔ים אֲשֶׁ֥ר נַעֲשִׂ֖ים תַּ֣חַת הַשָּׁ֑מֶשׁ וְהִנֵּ֣ה ׀ דִּמְעַ֣ת הָעֲשֻׁקִ֗ים וְאֵ֤ין לָהֶם֙ מְנַחֵ֔ם וּמִיַּ֤ד עֹֽשְׁקֵיהֶם֙ כֹּ֔חַ וְאֵ֥ין לָהֶ֖ם מְנַחֵֽם׃קהלת · פרק ד׳
עמל, בדידות ושיתוף פעולה
בחינת המצבים השונים של קיום האדם: מרדידות וקנאה ועד לערך השותפות והזהירות בדרך.
להקשיב. להבין. להתחבר.
הפרק בקול
קהלת ד׳ · סיפור והסבר
הסיפור המלא, בהאזנה אחת.
ריחוף על פסוק מציג את המקור. במגע — לחיצה ממושכת או כפתור ״המקור״.
עמל, דיכוי וקנאה
ואני משבח את המתים שכבר מתו יותר מאת החיים שעדיין חיים.
וְשַׁבֵּ֧חַ אֲנִ֛י אֶת־הַמֵּתִ֖ים שֶׁכְּבָ֣ר מֵ֑תוּ מִן־הַ֣חַיִּ֔ים אֲשֶׁ֛ר הֵ֥מָּה חַיִּ֖ים עֲדֶֽנָה׃וטוב משניהם מצבו של מי שעדיין לא בא לעולם, כי הוא לא ראה את המעשה הרע שנעשה תחת השמש.
וְטוֹב֙ מִשְּׁנֵיהֶ֔ם אֵ֥ת אֲשֶׁר־עֲדֶ֖ן לֹ֣א הָיָ֑ה אֲשֶׁ֤ר לֹֽא־רָאָה֙ אֶת־הַמַּעֲשֶׂ֣ה הָרָ֔ע אֲשֶׁ֥ר נַעֲשָׂ֖ה תַּ֥חַת הַשָּֽׁמֶשׁ׃וראיתי שכל עמל וכל הצלחה בעשייה נובעים מקנאה של אדם בחברו. גם זה הבל ורדיפה אחרי רוח.
וְרָאִ֨יתִֽי אֲנִ֜י אֶת־כָּל־עָמָ֗ל וְאֵת֙ כָּל־כִּשְׁר֣וֹן הַֽמַּעֲשֶׂ֔ה כִּ֛י הִ֥יא קִנְאַת־אִ֖ישׁ מֵרֵעֵ֑הוּ גַּם־זֶ֥ה הֶ֖בֶל וּרְע֥וּת רֽוּחַ׃עמלה של בדידות והערך של מנוחה
הטיפש מחבק את ידיו ואוכל את בשרו.
הַכְּסִיל֙ חֹבֵ֣ק אֶת־יָדָ֔יו וְאֹכֵ֖ל אֶת־בְּשָׂרֽוֹ׃על המילים
״אוכל את בשרו״ הוא דימוי לפגיעה בעצמו.
עדיף כף יד אחת מלאה בנחת משתי כפות ידיים מלאות בעמל וברדיפה אחרי רוח.
ט֕וֹב מְלֹ֥א כַ֖ף נָ֑חַת מִמְּלֹ֥א חָפְנַ֛יִם עָמָ֖ל וּרְע֥וּת רֽוּחַ׃ושוב ראיתי דבר הבל תחת השמש.
וְשַׁ֧בְתִּי אֲנִ֛י וָאֶרְאֶ֥ה הֶ֖בֶל תַּ֥חַת הַשָּֽׁמֶשׁ׃יש אדם אחד, ואין איתו אדם נוסף; גם בן או אח אין לו. אין סוף לכל עמלו, וגם עינו אינה שבעה מעושר. הוא שואל: ״בשביל מי אני עמל ומונע מעצמי דברים טובים?״ גם זה הבל ועיסוק רע.
יֵ֣שׁ אֶחָד֩ וְאֵ֨ין שֵׁנִ֜י גַּ֣ם בֵּ֧ן וָאָ֣ח אֵֽין־ל֗וֹ וְאֵ֥ין קֵץ֙ לְכָל־עֲמָל֔וֹ גַּם־עיניו [עֵינ֖וֹ] לֹא־תִשְׂבַּ֣ע עֹ֑שֶׁר וּלְמִ֣י ׀ אֲנִ֣י עָמֵ֗ל וּמְחַסֵּ֤ר אֶת־נַפְשִׁי֙ מִטּוֹבָ֔ה גַּם־זֶ֥ה הֶ֛בֶל וְעִנְיַ֥ן רָ֖ע הֽוּא׃על המילים
במקור כתוב ״עיניו״, אך קוראים ״עינו״; בשתי הצורות העושר אינו משביע את עיניו.
היתרונות של שותפות ועזרה הדדית
שניים טובים מאחד, כי יש להם שכר טוב על העמל שלהם.
טוֹבִ֥ים הַשְּׁנַ֖יִם מִן־הָאֶחָ֑ד אֲשֶׁ֧ר יֵשׁ־לָהֶ֛ם שָׂכָ֥ר ט֖וֹב בַּעֲמָלָֽם׃כי אם הם ייפלו, אחד יקים את חברו; ואוי למי שנופל ואין אדם שני שיקים אותו.
כִּ֣י אִם־יִפֹּ֔לוּ הָאֶחָ֖ד יָקִ֣ים אֶת־חֲבֵר֑וֹ וְאִ֣יל֗וֹ הָֽאֶחָד֙ שֶׁיִּפּ֔וֹל וְאֵ֥ין שֵׁנִ֖י לַהֲקִימֽוֹ׃וגם אם שניים שוכבים יחד, חם להם; אבל לאדם אחד, איך יהיה חם?
גַּ֛ם אִם־יִשְׁכְּב֥וּ שְׁנַ֖יִם וְחַ֣ם לָהֶ֑ם וּלְאֶחָ֖ד אֵ֥יךְ יֵחָֽם׃ואם מישהו יגבר על אדם אחד, שניים יעמדו נגדו; וחוט משולש לא ייקרע במהרה.
וְאִֽם־יִתְקְפוֹ֙ הָאֶחָ֔ד הַשְּׁנַ֖יִם יַעַמְד֣וּ נֶגְדּ֑וֹ וְהַחוּט֙ הַֽמְשֻׁלָּ֔שׁ לֹ֥א בִמְהֵרָ֖ה יִנָּתֵֽק׃חוסר משמעות של כוח וסדרי עולם
עדיף ילד עני וחכם על מלך זקן וטיפש, שכבר לא יודע להיזהר.
ט֛וֹב יֶ֥לֶד מִסְכֵּ֖ן וְחָכָ֑ם מִמֶּ֤לֶךְ זָקֵן֙ וּכְסִ֔יל אֲשֶׁ֛ר לֹא־יָדַ֥ע לְהִזָּהֵ֖ר עֽוֹד׃כי הוא יצא מבית הכלא כדי למלוך, וגם בממלכה שלו הוא נולד עני.
כִּֽי־מִבֵּ֥ית הָסוּרִ֖ים יָצָ֣א לִמְלֹ֑ךְ כִּ֛י גַּ֥ם בְּמַלְכוּת֖וֹ נוֹלַ֥ד רָֽשׁ׃על המילים
לא ברור לגמרי למי מתייחסת המילה ״ממלכתו״.
ראיתי את כל האנשים החיים שמתהלכים תחת השמש עם הילד השני, שיעמוד במקומו.
רָאִ֙יתִי֙ אֶת־כָּל־הַ֣חַיִּ֔ים הַֽמְהַלְּכִ֖ים תַּ֣חַת הַשָּׁ֑מֶשׁ עִ֚ם הַיֶּ֣לֶד הַשֵּׁנִ֔י אֲשֶׁ֥ר יַעֲמֹ֖ד תַּחְתָּֽיו׃על המילים
לא ברור לגמרי את מקומו של מי הילד השני יתפוס.
אין סוף לכל העם, לכל מי שהיה לפניהם. גם אלה שיבואו אחר כך לא ישמחו בו, כי גם זה הבל וניסיון לתפוס את הרוח.
אֵֽין־קֵ֣ץ לְכָל־הָעָ֗ם לְכֹ֤ל אֲשֶׁר־הָיָה֙ לִפְנֵיהֶ֔ם גַּ֥ם הָאַחֲרוֹנִ֖ים לֹ֣א יִשְׂמְחוּ־ב֑וֹ כִּֽי־גַם־זֶ֥ה הֶ֖בֶל וְרַעְי֥וֹן רֽוּחַ׃זהירות בדרך אל המקדש
שְׁמֹר עַל צְעָדֶיךָ כְּשֶׁאַתָּה הוֹלֵךְ אֶל בֵּית הָאֱלֹהִים. עָדִיף לְהִתְקָרֵב כְּדֵי לְהַקְשִׁיב מֵאֲשֶׁר לָתֵת קָרְבָּן כְּמוֹ הַכְּסִילִים, כִּי הֵם אֵינָם יוֹדְעִים שֶׁהֵם עוֹשִׂים רַע.
שְׁמֹ֣ר רגליך [רַגְלְךָ֗] כַּאֲשֶׁ֤ר תֵּלֵךְ֙ אֶל־בֵּ֣ית הָאֱלֹהִ֔ים וְקָר֣וֹב לִשְׁמֹ֔עַ מִתֵּ֥ת הַכְּסִילִ֖ים זָ֑בַח כִּֽי־אֵינָ֥ם יוֹדְעִ֖ים לַעֲשׂ֥וֹת רָֽע׃על המילים
אֶפְשָׁר גַּם לְהָבִין שֶׁהַכְּסִילִים אֵינָם מַבְחִינִים מַהוּ רַע.
Tanach with Ta'amei Hamikra · ניקוד וטעמי מקרא
עמל, דיכוי וקנאה
וְשַׁ֣בְתִּֽי אֲנִ֗י וָאֶרְאֶה֙ אֶת־כָּל־הָ֣עֲשֻׁקִ֔ים אֲשֶׁ֥ר נַעֲשִׂ֖ים תַּ֣חַת הַשָּׁ֑מֶשׁ וְהִנֵּ֣ה ׀ דִּמְעַ֣ת הָעֲשֻׁקִ֗ים וְאֵ֤ין לָהֶם֙ מְנַחֵ֔ם וּמִיַּ֤ד עֹֽשְׁקֵיהֶם֙ כֹּ֔חַ וְאֵ֥ין לָהֶ֖ם מְנַחֵֽם׃
וְשַׁבֵּ֧חַ אֲנִ֛י אֶת־הַמֵּתִ֖ים שֶׁכְּבָ֣ר מֵ֑תוּ מִן־הַ֣חַיִּ֔ים אֲשֶׁ֛ר הֵ֥מָּה חַיִּ֖ים עֲדֶֽנָה׃
וְטוֹב֙ מִשְּׁנֵיהֶ֔ם אֵ֥ת אֲשֶׁר־עֲדֶ֖ן לֹ֣א הָיָ֑ה אֲשֶׁ֤ר לֹֽא־רָאָה֙ אֶת־הַמַּעֲשֶׂ֣ה הָרָ֔ע אֲשֶׁ֥ר נַעֲשָׂ֖ה תַּ֥חַת הַשָּֽׁמֶשׁ׃
וְרָאִ֨יתִֽי אֲנִ֜י אֶת־כָּל־עָמָ֗ל וְאֵת֙ כָּל־כִּשְׁר֣וֹן הַֽמַּעֲשֶׂ֔ה כִּ֛י הִ֥יא קִנְאַת־אִ֖ישׁ מֵרֵעֵ֑הוּ גַּם־זֶ֥ה הֶ֖בֶל וּרְע֥וּת רֽוּחַ׃
עמלה של בדידות והערך של מנוחה
הַכְּסִיל֙ חֹבֵ֣ק אֶת־יָדָ֔יו וְאֹכֵ֖ל אֶת־בְּשָׂרֽוֹ׃
ט֕וֹב מְלֹ֥א כַ֖ף נָ֑חַת מִמְּלֹ֥א חָפְנַ֛יִם עָמָ֖ל וּרְע֥וּת רֽוּחַ׃
וְשַׁ֧בְתִּי אֲנִ֛י וָאֶרְאֶ֥ה הֶ֖בֶל תַּ֥חַת הַשָּֽׁמֶשׁ׃
יֵ֣שׁ אֶחָד֩ וְאֵ֨ין שֵׁנִ֜י גַּ֣ם בֵּ֧ן וָאָ֣ח אֵֽין־ל֗וֹ וְאֵ֥ין קֵץ֙ לְכָל־עֲמָל֔וֹ גַּם־עיניו [עֵינ֖וֹ] לֹא־תִשְׂבַּ֣ע עֹ֑שֶׁר וּלְמִ֣י ׀ אֲנִ֣י עָמֵ֗ל וּמְחַסֵּ֤ר אֶת־נַפְשִׁי֙ מִטּוֹבָ֔ה גַּם־זֶ֥ה הֶ֛בֶל וְעִנְיַ֥ן רָ֖ע הֽוּא׃
היתרונות של שותפות ועזרה הדדית
טוֹבִ֥ים הַשְּׁנַ֖יִם מִן־הָאֶחָ֑ד אֲשֶׁ֧ר יֵשׁ־לָהֶ֛ם שָׂכָ֥ר ט֖וֹב בַּעֲמָלָֽם׃
כִּ֣י אִם־יִפֹּ֔לוּ הָאֶחָ֖ד יָקִ֣ים אֶת־חֲבֵר֑וֹ וְאִ֣יל֗וֹ הָֽאֶחָד֙ שֶׁיִּפּ֔וֹל וְאֵ֥ין שֵׁנִ֖י לַהֲקִימֽוֹ׃
גַּ֛ם אִם־יִשְׁכְּב֥וּ שְׁנַ֖יִם וְחַ֣ם לָהֶ֑ם וּלְאֶחָ֖ד אֵ֥יךְ יֵחָֽם׃
וְאִֽם־יִתְקְפוֹ֙ הָאֶחָ֔ד הַשְּׁנַ֖יִם יַעַמְד֣וּ נֶגְדּ֑וֹ וְהַחוּט֙ הַֽמְשֻׁלָּ֔שׁ לֹ֥א בִמְהֵרָ֖ה יִנָּתֵֽק׃
חוסר משמעות של כוח וסדרי עולם
ט֛וֹב יֶ֥לֶד מִסְכֵּ֖ן וְחָכָ֑ם מִמֶּ֤לֶךְ זָקֵן֙ וּכְסִ֔יל אֲשֶׁ֛ר לֹא־יָדַ֥ע לְהִזָּהֵ֖ר עֽוֹד׃
כִּֽי־מִבֵּ֥ית הָסוּרִ֖ים יָצָ֣א לִמְלֹ֑ךְ כִּ֛י גַּ֥ם בְּמַלְכוּת֖וֹ נוֹלַ֥ד רָֽשׁ׃
רָאִ֙יתִי֙ אֶת־כָּל־הַ֣חַיִּ֔ים הַֽמְהַלְּכִ֖ים תַּ֣חַת הַשָּׁ֑מֶשׁ עִ֚ם הַיֶּ֣לֶד הַשֵּׁנִ֔י אֲשֶׁ֥ר יַעֲמֹ֖ד תַּחְתָּֽיו׃
אֵֽין־קֵ֣ץ לְכָל־הָעָ֗ם לְכֹ֤ל אֲשֶׁר־הָיָה֙ לִפְנֵיהֶ֔ם גַּ֥ם הָאַחֲרוֹנִ֖ים לֹ֣א יִשְׂמְחוּ־ב֑וֹ כִּֽי־גַם־זֶ֥ה הֶ֖בֶל וְרַעְי֥וֹן רֽוּחַ׃
זהירות בדרך אל המקדש
שְׁמֹ֣ר רגליך [רַגְלְךָ֗] כַּאֲשֶׁ֤ר תֵּלֵךְ֙ אֶל־בֵּ֣ית הָאֱלֹהִ֔ים וְקָר֣וֹב לִשְׁמֹ֔עַ מִתֵּ֥ת הַכְּסִילִ֖ים זָ֑בַח כִּֽי־אֵינָ֥ם יוֹדְעִ֖ים לַעֲשׂ֥וֹת רָֽע׃
התמונה השלמה
הפרק, בקצרה
פרק זה בקהלת בוחן את המציאות האנושית דרך התבוננות על עוולות, בדידות, יתרונות עבודה משותפת והריקנות שבכוח.
עמל, דיכוי וקנאה
הכותב מתבונן שוב בעמלות העולם ותחת השמש. הוא רואה את דמעות הנעקשים שאין להם מנחם, וגם את כוחם של העוקשים שאין להם מפריע. הוא מעדיף את המתים על החיים שעדיין קיימים, ואומר שטוב יותר מי שטרם נולד ולא ראה את הרע שנעשה. בסוף הוא רואה שכל העמל נובע מקנאה של אדם מחברו, וזה רק הבל ורעוע רוח.
עמלה של בדידות והערך של מנוחה
המספר מתאר את המצב של האדם הכסיל שפוגע בעצמו, ואת היתרון שבמנוחה קטנה על עבודה קשה ומתישה. לאחר מכן, הוא מתבונן בבדידותו של אדם שעובד ללא פסק זמן וללא יורש, ורואה בכך הבל ודבר שאין לו תכלית או סיפוק.
היתרונות של שותפות ועזרה הדדית
הפסוקים עוסקים בערך של עבודת צוות והדדיות. שני אנשים עדיפים על אחד כי יש להם שכר טוב בעמלם. אם אחד נופל, חברו יכול להרים אותו, אך לבד קשה להתגבר על נפילה. גם החימום המשותף טוב יותר, וכוחם של שניים מגן עליהם מפני תקיפה, כמו חוט שלוש פלגות שקשה לקרוע.
חוסר משמעות של כוח וסדרי עולם
הפסוקים מתארים את חוסר התועלת של כבוד ושלטון שנובעים רק מהבסיס הנמוך ביותר. נער חכם עדיף על מלך זקן וטיפש שלא יודע להימנע מרע. גם אם עני הופך למלך, ההמון שבא אחריו לא ישמח בו לאורך זמן. בסופו של דבר, כל הדורות עוברים, ואין סוף לעם, וכל מה שקורה תחת השמש הוא חלוף וריק.
זהירות בדרך אל המקדש
הפסוק מזהיר את האדם לשמור על דרכו ובחירותיו כאשר הוא פונה אל בית האלוהים. יש חשיבות גדולה להקשבה ולקבלת דברי חכמה, במיוחד מול אנשים שאינם מבינים את מעשיהם הרעים או את משמעות המעשים שבהם הם עוסקים.
הפרק מסתיים בהתראה על חוסר משמעות של חיים שנעשים ללא מחשבה ורק למען מנוחה וטובת עצם.
מעבר לקריאה הראשונה
לימוד ועיון
מבחר ממקורות חז״ל, בהסבר עכשווי. דברי המקור המצוטטים מובחנים מן ההסבר; פירושי מפרשים מובאים בהמשך ובנפרד.
מדברי חז״ל
הַתַּקְלָה שֶׁל הָעֲוֹן וְהַתִּקְוָה שֶׁל הַצְּדָקוּת
״וְשַׁבְתִּי אֲנִי וָאֶרְאֶה. רַבִּי יְהוּדָה וְרַבִּי נְחֶמְיָה וְרַבָּנָן, רַבִּי יְהוּדָה אוֹמֵר אֵלּוּ הַקְּטַנִּים הַנִּגְנָזִים בְּחַיֵּיהֶן בַּעֲוֹן אֲבוֹתָם בָּעוֹלָם הַזֶּה, לֶעָתִיד לָבוֹא הֵן עוֹמְדִין בְּצַד חֲבוּרָה״
בַּמַּקְצָע הַזֶּה מִמִּדְרָשׁ קֹהֶלֶת רַבָּה, רַבִּי יְהוּדָה, רַבִּי נְחֶמְיָה וְרַבָּנָן דּוֹרְשִׁים עַל כָּל מִי שֶׁנֶּעֱנָה בְּעַוְֹן אֲבוֹתָיו. הַמִּדְרָשׁ מַסְבֵּר כִּי הַקְּטַנִּים הַנִּגְנָזִים בַּעֲוֹן אֲבוֹתֵיהֶם, יוֹעֲדִים לַעֲמֹד בְּצַד הַצַּדִּיקִים בָּעוֹלָם הַבָּא. הֵם מִתְלַונְנִים לִפְנֵי הַשֵּׁם שֶׁהַמַּתָּנוֹת שֶׁלָּהֶם הָיוּ בִּזְכוּת אֲבוֹתֵיהֶם, אֲבָל הַשֵּׁם מַזְכִּיר לָהֶם שֶׁהָרָשָׁעִים חָטְאוּ אַחֲרֵיהֶם. מִקֶּצֶת הַדָּבָר, הַמִּדְרָשׁ מְצַיֵּן שֶׁאֵלִיָּהוּ הַנָּבִיא עֹמֵד כְּסַנְגּוֹר וּמַדְרִיכַת הַצֶּדֶק, וְכוֹרָעַת הַמִּדָּה הַטּוֹבָה גְּדוֹלָה יוֹתֵר מֵהַפֻּרְעָנוּת. הַמַּטְרָה הָעֶקְרוֹנִית הִיא הַצִּלּוּחַ לַעֲשׂוֹת תּוֹרָה לַבָּנִים כְּדֵי לְהַצִּילָם מִגֵּיהִנֹּם, וְכֵן הַתְּפִלָּה לְהַצָּלַת הָעֲשׁוּקִים וְהַמְּעַשׂוֹת רָשָׁע, כִּי הַשֵּׁם יִתְיַכֵּחַ עִמָּהֶם וְיִפְרַע לַנִּקְבּוֹת.
קוהלת רבה ד׳:א׳:א׳ ↗הַכְּאֵב שֶׁל הָעֲשׁוּקִים וְהַתִּקְוָה לַגְּאוּלָה
״דָּבָר אַחֵר, וַיֵּצֵא בֶּן אִשָּׁה יִשְׂרְאֵלִית, הֲדָא הוּא דִכְתִיב (קהלת ד, א): וְשַׁבְתִּי אֲנִי וָאֶרְאֶה אֶת כָּל הָעֲשׁוּקִים, דָּנִיֵּאל חַיָּטָא פָּתַר קְרָיָה בַּמַּמְזֵרִים, (קהלת ד,״
בְּפֶרֶק הַמִּקְרָא, קוֹהֶלֶת מְתָפֵס אֶת הַמַּבטֵּן הַכְּאֵב שֶׁל הָעֲשׁוּקִים, אֵלּוּ הַנִּדְחִים וְהַמְּעֻנִּים שֶׁאֵין לָהֶם מְנַחֵם. הַמִּקְרָא מַצִּיג אֶת הַדְּמָעוֹת שֶׁל הַנִּקְדָּעִים וְאֶת הַמַּצָּב שֶׁל חַיּוֹת הָעֲבֵרוֹת שֶׁנִּדְחָקוּ מֵהַקְּהָל. הַמַּבטֵּן מַבְחִין בֵּין הָעֲלֹוּבִים שֶׁהַכְּעַס אֵינוֹ אִכְפַּת לָהֶם, לְבֵין אֵלּוּ שֶׁהַקְּרִיבָה הִיא כְּכֹחַ הַסַּנְהֶדְרֵי שֶׁמֵּרְחֲקָה אוֹתָם בְּיוֹתֵר מִמְּצוּי. הַמִּקְרָא מְסַיֵּם בְּהַבְטָחָה שֶׁל הַשֵּׁם עַל הַנְּחָמָה הַקְּרֵבָה. הַמִּקְרָא מְסַיֵּר כְּמוֹ הַמְפַשֵּׁר בְּסֵפֶר וַיִּקְרָא רַבָּה, שֶׁהַכְּאֵב בָּעוֹלָם הַזֶּה הוּא כְּחֵלֶת הַתְּהִלָּה. הַמְפַשֵּׁר מְסַבֵּר שֶׁהַגְּאוּלָה תָּבֹא כְּמוֹ מְנוֹרָה שֶׁכֻּלָּהּ זָהָב וּנְקִיָּה, וְהוּא מְצַיֵּן אֶת הַמַּחֲלוֹקֶת בֵּין הַמְּפַשֵּׁרִים עַל הַמַּשְׁמָעוּת שֶׁל הַגִּלְיוֹן, אִם כְּגִלּוּי הַגְּאוּלָה מִבְּבֶל אוֹ כְּגִלּוּי הַפְּרִיצָה בַּשְּׁעָרִים. הַמְפַשֵּׁר מְבִיא מִמְּקוֹרוֹת הַנְּבִיאִים אֶת הַתְּקִיפָה שֶׁתַּעֲבֹר הַגְּאוּלָה בְּכֹחַ וּבְמִשְׁמַע הַשֵּׁם.
ויקרא רבה ל״ב:ח׳ ↗בעקבות המפרשים
הַמּוֹֹתִיב וְהַמַּרְעִיעַ: הַקִּנְאָה בַּעֲבוֹדָה
״כִּי הִיא קִנְאַת אִישׁ. אֲשֶׁר הִיא קִנְאַת אִישׁ מֵרֵעֵהוּ:״
בַּמָּקוֹם שֶׁבּוֹ הַכּוֹהֵן מַבְצִיעַ תּוֹדָעָה עַל פָּסוּק בְּקֹהֶלֶת, הוּא מְסַבֵּל אֶת הַקִּנְאָה הַמּוֹתִיבָה. הַפָּסוּק מְצַיין שֶׁהָעֲבוֹדָה וְהַהַשׂגָּה הַנִּמְצָא בָּהּ מִתְאַתֶּרֶת מִפְּנֵי הַקִּנְאָה שֶׁל אָדָם מֵחֲבֵרוֹ. הַמַּטּוֹר הַמְּרֻבֶּה הוּא לְהַסְבִּיר אֶת הַמּוֹפָע הַנֶּפֶשׁ שֶׁבְּמִלְחֶמֶת הַמִּשְׁרֵה. רַשִׁ"י מְסַבֵּר שֶׁהַקִּנְאָה הַזֹּאת הוּא הַגֶּרֶם לְעִסְקוֹן הַיָּתֵר. הוּא רוֹאה בַּקִּנְאָה כּוֹחֵל מַנְעִיד שֶׁמְּדַחֶה אֶת הָאָדָם לְהַשׂגִּיעַ לְהַצְלָחָה בְּעָמָלָיו. הַפֵּרוּשׁ מַדְגִּישׁ כִּי הַתַּחֲרוּת הַחֶבְרָתִית בֵּין הָאֲנָשִׁים הִיא הַמַּנְעִיקָה אֶת הַפְּעִילָה, וְאַף כִּי זֶה עָלֶה בְּעֶצֶב, זֶה הַמַּבְסִיס לַעֲבוֹדָה הַמְּשֻׁדְרֶת.
רש״י על קהלת 4:4:3 ↗הַהֶבֶל שֶׁל הַכֹּחַ הַלְּבַד
״חָכָם. שֶׁמַּשְׂכִּיל אֶת־הָאָדָם לְדֶרֶךְ טוֹבָה:״
בְּקֶהֶלֶת הַכּוֹתֵב מַבְטִין בַּסֵּבֶךְ הַכְּאֵב שֶׁל הַעֲמָלוֹת שֶׁל הָאָדָם וְהַמַּעֲקָבוֹת הַקָּשׁוֹת שֶׁל הַעוֹלָם. הוּא מַצִּיעַ מַבָּט מְשַׁנֶּה עַל הַכֹּחַ וְעַל הַעֲמָלוֹת, וּמַזְכִּיר שֶׁגַּם כְּשֶׁיֵּשׁ כֹּחַ וְהַצְלָחָה, יֵשׁ בָּהֶם רָעָה וְעֶצֶב. הַסּוֹפֵר מְצַייֵר תְּמוּנָה שֶׁל חַיִּים שֶׁל מַאֲבָק וְעַמָּל שֶׁלֹּא נִגְמָר. רַשִּׁי, בְּפֵרוּשׁוֹ עַל הַפֶּסוּק, מַסְבִּיר שֶׁהַמַּשְׂכִּיל הוּא אָדָם שֶׁמֵּבִין וְגוֹרֶה אֶת הָאָדָם לְהֵלֵךְ בַּדֶּרֶךְ הַטּוֹבָה. הַקּוֹמֶט מַבְחִין בֵּין הַיּוֹדֵעַ לְבַד לְבֵין הַמַּדְרִיךְ הַמַּשְׂכִּיל שֶׁמֵּבִיא אֶת הָאָדָם לַנָּתִיב הַנָּכוֹן.
רש״י על קהלת 4:13:3 ↗המרדף אחר ההצלחה והקנאה שבו
״וראיתי. רוב עמל האדם גם כשרון מעשיהם בעבור בני האדם שיקנאו זה בזה וירצה להתפאר על חבירו ושלא יהיה הוא חסר ממנו בדירתו ומלבושיו ובניו״
בְּפֶסַת הַקְּהֵלֶת, הַכּוֹתֵב מַבְחִין בְּעַמָּל הָאָדָם וּבְעָמָל הַמַּשְׁכִּיל. הוּא רוֹאֶה בְּכָל הַעֲמָלוּת וּבְכָל הַהַצְלָחָה שֶׁל הָאָדָם, כְּבָר מַצָּאתִי עִסְקִין שֶׁל קִנְאָה. הָאָדָם מַשְׁקִיעַ כָּל כָּךְ רַב בְּמַעֲשָׂיו, רַק כְּדֵי שֶׁהַזּוּג בְּתוֹךְ הַחֶבְרִים יִקְנְאוּ בּוֹ. הַמַּטּוּר הוּא לְהִתְגָּאוֹ עַל חֲבֵרוֹ וְלֹא לְהַרְגִּישׁ חָסֵר בְּכָל דָּבָר. הָאִבּן עֶזְרָא מְסַבֵּר אֶת הַסְּבָרָה הַזֹּאת וּמַסְכִּים כְּבָר כְּמוֹ הַמַּבְחִין בַּמַּצָּאת. הוּא רוֹאֶה שֶׁעֶמֶל הָאָדָם וְכָשֶׁרוֹן הַמַּעֲשִׂים שֶׁלּוֹ, מִתְבַּסְּסִים עַל הָרָצּוֹן לְהִתְפָּרֵט וְלְהַשְׁוֹת הַשְׁוָה בְּמַעֲמָד הַחֹדֶשׁ וּבְרָשִׁי. הָאָדָם רוֹצֶה לִמְצֹא עַצְמוֹ מְתֻקָּה בְּבִגְדֵי הַשִּׁיעוּר, בְּבֵית, בְּבָנִים, בְּאוֹכֶל, בְּחָכְמָה וּבְטּוּב הַשֵּׁם, כְּדֵי שֶׁלֹּא יִהְיֶה חָסֵר מִן הַסְּבִיבָה שֶׁלּוֹ.
אבן עזרא על קהלת 4:4:1 ↗הַהֶבֶל שֶׁל הַכְּסִיל מול הַחָכְמוּת שֶׁל הֶעָנִי
״טוב. כאשר השלים לבאר כי ענין הכסיל ואפילו שיש לו עושר רב הבל הוא הזכיר כי הטוב הוא החכם ואפילו יהי׳ עני כי מסכן כמו״
בְּקֶצֶר הַדָּבָר, הַסּוֹפֵר בְּקֹהֶלֶת מַבִּיט עַל הַמְּצִיאוּת הַקָּשָׁה שֶׁל הָעוֹלָם. הוּא מַבְחִין כֵּיצַד הַכֹּחַ וְהַעוֹשֶׁר הַמִּתְאַבְּדִים הֵם הֶבֶל חֶדְלָה, כְּשֶׁהַכְּסִיל מַמְשִׁיךְ בְּדַרְכָיו הַשְּׁטוֹיוֹת. הַמַּבָּט הַזֶּה מַדְגִּישׁ אֶת הָאֲבִיסוּת שֶׁל הַחַיִּים לְלֹא תַכְלִית אֲמיתִית. אֶבֶן עֶזְרָא מְסַבֵּר אֶת הַהֶבֶל שֶׁל הַכְּסִיל, גַּם אִם יֵשׁ לוֹ עֹשֶׁר רַב. הוּא מַשְׁוֶה בֵּין הֶעָנִי הַחָכָם לְבֵין הַכְּסִיל הֶעָשִׁיר, וּמַדְגִּישׁ כִּי הַחָכְמוּת הִיא הַמְּעַלָּה הַאֲמִיתִית. הַיֶּלֶד מְסַמֶּל אֶת הַיְּכֹלֶת לִלְמֹד וְלְהַוָּנוֹת כָּל יוֹם, לְעוֹד הַזָּקֵן עָלָיו לְהִזָּהֵר מִן הַכְּסִיל וּמִן הַשִּׁיטֶה שֶׁל הַתְּכֵלֶת הַקְּדִימָה.
אבן עזרא על קהלת 4:13:1 ↗