לכל דבר יש זמן, ולכל עניין תחת השמיים יש עת.
לַכֹּ֖ל זְמָ֑ן וְעֵ֥ת לְכָל־חֵ֖פֶץ תַּ֥חַת הַשָּׁמָֽיִם׃ (ס)קהלת · פרק ג׳
זְמַנִּים לְכָל דָּבָר
הסדר של עולם, המעגל של הזמן, והמקום של האדם בתוך המציאות
להקשיב. להבין. להתחבר.
הפרק בקול
קהלת ג׳ · סיפור והסבר
גרסת ההאזנה בהכנה. הנגן יופיע כאן כשהיא תהיה מוכנה.
ריחוף על פסוק מציג את המקור. במגע — לחיצה ממושכת או כפתור ״המקור״.
א–ד
זְמַנִּים לְכָל דָּבָר
עת ללדת ועת למות, עת לנטוע ועת לעקור את מה שניטע.
עֵ֥ת לָלֶ֖דֶת וְעֵ֣ת לָמ֑וּת עֵ֣ת לָטַ֔עַת וְעֵ֖ת לַעֲק֥וֹר נָטֽוּעַ׃עת להרוג ועת לרפא, עת לפרוץ ועת לבנות.
עֵ֤ת לַהֲרוֹג֙ וְעֵ֣ת לִרְפּ֔וֹא עֵ֥ת לִפְר֖וֹץ וְעֵ֥ת לִבְנֽוֹת׃עת לבכות ועת לצחוק, עת להספיד ועת לרקוד.
עֵ֤ת לִבְכּוֹת֙ וְעֵ֣ת לִשְׂח֔וֹק עֵ֥ת סְפ֖וֹד וְעֵ֥ת רְקֽוֹד׃ה–ח
עֵת לְכֹל
יש זמן להשליך אבנים ויש זמן לאסוף אבנים; יש זמן לחבק ויש זמן להתרחק מחיבוק.
עֵ֚ת לְהַשְׁלִ֣יךְ אֲבָנִ֔ים וְעֵ֖ת כְּנ֣וֹס אֲבָנִ֑ים עֵ֣ת לַחֲב֔וֹק וְעֵ֖ת לִרְחֹ֥ק מֵחַבֵּֽק׃יש זמן לחפש ויש זמן לאבד; יש זמן לשמור ויש זמן להשליך.
עֵ֤ת לְבַקֵּשׁ֙ וְעֵ֣ת לְאַבֵּ֔ד עֵ֥ת לִשְׁמ֖וֹר וְעֵ֥ת לְהַשְׁלִֽיךְ׃יש זמן לקרוע ויש זמן לתפור; יש זמן לשתוק ויש זמן לדבר.
עֵ֤ת לִקְר֙וֹעַ֙ וְעֵ֣ת לִתְפּ֔וֹר עֵ֥ת לַחֲשׁ֖וֹת וְעֵ֥ת לְדַבֵּֽר׃יש זמן לאהוב ויש זמן לשנוא; יש זמן למלחמה ויש זמן לשלום.
עֵ֤ת לֶֽאֱהֹב֙ וְעֵ֣ת לִשְׂנֹ֔א עֵ֥ת מִלְחָמָ֖ה וְעֵ֥ת שָׁלֽוֹם׃ (ס)ט–יב
העמל האנושי והסדר האלוקי
מה מרוויח מי שפועל מכל העמל שהוא עמל?
מַה־יִּתְרוֹן֙ הָֽעוֹשֶׂ֔ה בַּאֲשֶׁ֖ר ה֥וּא עָמֵֽל׃ראיתי את העיסוק שאלוהים נתן לבני האדם להתעסק בו.
רָאִ֣יתִי אֶת־הָֽעִנְיָ֗ן אֲשֶׁ֨ר נָתַ֧ן אֱלֹהִ֛ים לִבְנֵ֥י הָאָדָ֖ם לַעֲנ֥וֹת בּֽוֹ׃את הכול אלוהים עשה יפה בזמן המתאים לו. גם את הנצח הוא נתן בליבם, ובכל זאת האדם אינו יכול להבין את כל מה שאלוהים עשה, מההתחלה ועד הסוף.
אֶת־הַכֹּ֥ל עָשָׂ֖ה יָפֶ֣ה בְעִתּ֑וֹ גַּ֤ם אֶת־הָעֹלָם֙ נָתַ֣ן בְּלִבָּ֔ם מִבְּלִ֞י אֲשֶׁ֧ר לֹא־יִמְצָ֣א הָאָדָ֗ם אֶת־הַֽמַּעֲשֶׂ֛ה אֲשֶׁר־עָשָׂ֥ה הָאֱלֹהִ֖ים מֵרֹ֥אשׁ וְעַד־סֽוֹף׃על המילים
אפשר להבין את ״העולם״ גם כעולם כולו, ולא רק כמשך הזמן.
ידעתי שאין להם דבר טוב מלבד לשמוח ולעשות טוב בחייהם.
יָדַ֕עְתִּי כִּ֛י אֵ֥ין ט֖וֹב בָּ֑ם כִּ֣י אִם־לִשְׂמ֔וֹחַ וְלַעֲשׂ֥וֹת ט֖וֹב בְּחַיָּֽיו׃יג–טז
מתנת אלוהים והמשפט שמתחת לשמש
וגם כשכל אדם אוכל ושותה ונהנה מכל עמלו, זו מתנה מאלוהים.
וְגַ֤ם כָּל־הָאָדָם֙ שֶׁיֹּאכַ֣ל וְשָׁתָ֔ה וְרָאָ֥ה ט֖וֹב בְּכָל־עֲמָל֑וֹ מַתַּ֥ת אֱלֹהִ֖ים הִֽיא׃אני יודע שכל מה שאלוהים עושה יישאר לעולם. אי אפשר להוסיף עליו או לגרוע ממנו, ואלוהים עשה זאת כדי שייראו מלפניו.
יָדַ֗עְתִּי כִּ֠י כָּל־אֲשֶׁ֨ר יַעֲשֶׂ֤ה הָאֱלֹהִים֙ ה֚וּא יִהְיֶ֣ה לְעוֹלָ֔ם עָלָיו֙ אֵ֣ין לְהוֹסִ֔יף וּמִמֶּ֖נּוּ אֵ֣ין לִגְרֹ֑עַ וְהָאֱלֹהִ֣ים עָשָׂ֔ה שֶׁיִּֽרְא֖וּ מִלְּפָנָֽיו׃מה שהיה כבר קיים, ומה שעוד יהיה כבר היה; ואלוהים מבקש את הנרדף.
מַה־שֶּֽׁהָיָה֙ כְּבָ֣ר ה֔וּא וַאֲשֶׁ֥ר לִהְי֖וֹת כְּבָ֣ר הָיָ֑ה וְהָאֱלֹהִ֖ים יְבַקֵּ֥שׁ אֶת־נִרְדָּֽף׃על המילים
אפשר להבין את ״הנרדף״ כדבר שחלף, או כמי שנרדף.
ועוד ראיתי תחת השמש: במקום המשפט יש רשע, ובמקום הצדק יש רשע.
וְע֥וֹד רָאִ֖יתִי תַּ֣חַת הַשָּׁ֑מֶשׁ מְק֤וֹם הַמִּשְׁפָּט֙ שָׁ֣מָּה הָרֶ֔שַׁע וּמְק֥וֹם הַצֶּ֖דֶק שָׁ֥מָּה הָרָֽשַׁע׃יז–כ
המשפט האלוהי וגורל האדם והבהמה
אמרתי לעצמי בלב: אלוהים ישפוט את הצדיק ואת הרשע, כי יש זמן לכל עניין ולכל מעשה שם.
אָמַ֤רְתִּֽי אֲנִי֙ בְּלִבִּ֔י אֶת־הַצַּדִּיק֙ וְאֶת־הָ֣רָשָׁ֔ע יִשְׁפֹּ֖ט הָאֱלֹהִ֑ים כִּי־עֵ֣ת לְכָל־חֵ֔פֶץ וְעַ֥ל כָּל־הַֽמַּעֲשֶׂ֖ה שָֽׁם׃על המילים
לא נאמר במפורש לאיזה מקום מתייחסת המילה ״שם״.
אמרתי לעצמי בלב על בני האדם: אלוהים בוחן אותם כדי שיראו שהם עצמם בהמות.
אָמַ֤רְתִּֽי אֲנִי֙ בְּלִבִּ֔י עַל־דִּבְרַת֙ בְּנֵ֣י הָאָדָ֔ם לְבָרָ֖ם הָאֱלֹהִ֑ים וְלִרְא֕וֹת שְׁהֶם־בְּהֵמָ֥ה הֵ֖מָּה לָהֶֽם׃על המילים
את המילה ״לברם״ אפשר להבין גם במובן של לברור אותם.
כי לבני האדם ולבהמות יש אותו גורל: כמו שאלה מתים, כך גם אלה מתים. לכולם יש אותה רוח, ואין לאדם יתרון על הבהמה, כי הכול הבל.
כִּי֩ מִקְרֶ֨ה בְֽנֵי־הָאָדָ֜ם וּמִקְרֶ֣ה הַבְּהֵמָ֗ה וּמִקְרֶ֤ה אֶחָד֙ לָהֶ֔ם כְּמ֥וֹת זֶה֙ כֵּ֣ן מ֣וֹת זֶ֔ה וְר֥וּחַ אֶחָ֖ד לַכֹּ֑ל וּמוֹתַ֨ר הָאָדָ֤ם מִן־הַבְּהֵמָה֙ אָ֔יִן כִּ֥י הַכֹּ֖ל הָֽבֶל׃הכול הולך לאותו מקום. הכול בא מן העפר, והכול חוזר אל העפר.
הַכֹּ֥ל הוֹלֵ֖ךְ אֶל־מָק֣וֹם אֶחָ֑ד הַכֹּל֙ הָיָ֣ה מִן־הֶֽעָפָ֔ר וְהַכֹּ֖ל שָׁ֥ב אֶל־הֶעָפָֽר׃כא–כב
הַמַּעֲלָה וְהַיְּרִידָה וְהַשִּׂמְחָה בַּעֲשִׂיָּה
מי יודע אם רוח בני האדם עולה למעלה, ואם רוח הבהמה יורדת למטה, אל הארץ?
מִ֣י יוֹדֵ֗עַ ר֚וּחַ בְּנֵ֣י הָאָדָ֔ם הָעֹלָ֥ה הִ֖יא לְמָ֑עְלָה וְר֙וּחַ֙ הַבְּהֵמָ֔ה הַיֹּרֶ֥דֶת הִ֖יא לְמַ֥טָּה לָאָֽרֶץ׃וראיתי שאין טוב יותר מכך שאדם ישמח במעשיו, כי זה חלקו. כי מי יביא אותו לראות מה יהיה אחריו?
וְרָאִ֗יתִי כִּ֣י אֵ֥ין טוֹב֙ מֵאֲשֶׁ֨ר יִשְׂמַ֤ח הָאָדָם֙ בְּֽמַעֲשָׂ֔יו כִּי־ה֖וּא חֶלְק֑וֹ כִּ֣י מִ֤י יְבִיאֶ֙נּוּ֙ לִרְא֔וֹת בְּמֶ֖ה שֶׁיִּהְיֶ֥ה אַחֲרָֽיו׃Tanach with Ta'amei Hamikra · ניקוד וטעמי מקרא
א–ד
זְמַנִּים לְכָל דָּבָר
לַכֹּ֖ל זְמָ֑ן וְעֵ֥ת לְכָל־חֵ֖פֶץ תַּ֥חַת הַשָּׁמָֽיִם׃ (ס)
עֵ֥ת לָלֶ֖דֶת וְעֵ֣ת לָמ֑וּת עֵ֣ת לָטַ֔עַת וְעֵ֖ת לַעֲק֥וֹר נָטֽוּעַ׃
עֵ֤ת לַהֲרוֹג֙ וְעֵ֣ת לִרְפּ֔וֹא עֵ֥ת לִפְר֖וֹץ וְעֵ֥ת לִבְנֽוֹת׃
עֵ֤ת לִבְכּוֹת֙ וְעֵ֣ת לִשְׂח֔וֹק עֵ֥ת סְפ֖וֹד וְעֵ֥ת רְקֽוֹד׃
ה–ח
עֵת לְכֹל
עֵ֚ת לְהַשְׁלִ֣יךְ אֲבָנִ֔ים וְעֵ֖ת כְּנ֣וֹס אֲבָנִ֑ים עֵ֣ת לַחֲב֔וֹק וְעֵ֖ת לִרְחֹ֥ק מֵחַבֵּֽק׃
עֵ֤ת לְבַקֵּשׁ֙ וְעֵ֣ת לְאַבֵּ֔ד עֵ֥ת לִשְׁמ֖וֹר וְעֵ֥ת לְהַשְׁלִֽיךְ׃
עֵ֤ת לִקְר֙וֹעַ֙ וְעֵ֣ת לִתְפּ֔וֹר עֵ֥ת לַחֲשׁ֖וֹת וְעֵ֥ת לְדַבֵּֽר׃
עֵ֤ת לֶֽאֱהֹב֙ וְעֵ֣ת לִשְׂנֹ֔א עֵ֥ת מִלְחָמָ֖ה וְעֵ֥ת שָׁלֽוֹם׃ (ס)
ט–יב
העמל האנושי והסדר האלוקי
מַה־יִּתְרוֹן֙ הָֽעוֹשֶׂ֔ה בַּאֲשֶׁ֖ר ה֥וּא עָמֵֽל׃
רָאִ֣יתִי אֶת־הָֽעִנְיָ֗ן אֲשֶׁ֨ר נָתַ֧ן אֱלֹהִ֛ים לִבְנֵ֥י הָאָדָ֖ם לַעֲנ֥וֹת בּֽוֹ׃
אֶת־הַכֹּ֥ל עָשָׂ֖ה יָפֶ֣ה בְעִתּ֑וֹ גַּ֤ם אֶת־הָעֹלָם֙ נָתַ֣ן בְּלִבָּ֔ם מִבְּלִ֞י אֲשֶׁ֧ר לֹא־יִמְצָ֣א הָאָדָ֗ם אֶת־הַֽמַּעֲשֶׂ֛ה אֲשֶׁר־עָשָׂ֥ה הָאֱלֹהִ֖ים מֵרֹ֥אשׁ וְעַד־סֽוֹף׃
יָדַ֕עְתִּי כִּ֛י אֵ֥ין ט֖וֹב בָּ֑ם כִּ֣י אִם־לִשְׂמ֔וֹחַ וְלַעֲשׂ֥וֹת ט֖וֹב בְּחַיָּֽיו׃
יג–טז
מתנת אלוהים והמשפט שמתחת לשמש
וְגַ֤ם כָּל־הָאָדָם֙ שֶׁיֹּאכַ֣ל וְשָׁתָ֔ה וְרָאָ֥ה ט֖וֹב בְּכָל־עֲמָל֑וֹ מַתַּ֥ת אֱלֹהִ֖ים הִֽיא׃
יָדַ֗עְתִּי כִּ֠י כָּל־אֲשֶׁ֨ר יַעֲשֶׂ֤ה הָאֱלֹהִים֙ ה֚וּא יִהְיֶ֣ה לְעוֹלָ֔ם עָלָיו֙ אֵ֣ין לְהוֹסִ֔יף וּמִמֶּ֖נּוּ אֵ֣ין לִגְרֹ֑עַ וְהָאֱלֹהִ֣ים עָשָׂ֔ה שֶׁיִּֽרְא֖וּ מִלְּפָנָֽיו׃
מַה־שֶּֽׁהָיָה֙ כְּבָ֣ר ה֔וּא וַאֲשֶׁ֥ר לִהְי֖וֹת כְּבָ֣ר הָיָ֑ה וְהָאֱלֹהִ֖ים יְבַקֵּ֥שׁ אֶת־נִרְדָּֽף׃
וְע֥וֹד רָאִ֖יתִי תַּ֣חַת הַשָּׁ֑מֶשׁ מְק֤וֹם הַמִּשְׁפָּט֙ שָׁ֣מָּה הָרֶ֔שַׁע וּמְק֥וֹם הַצֶּ֖דֶק שָׁ֥מָּה הָרָֽשַׁע׃
יז–כ
המשפט האלוהי וגורל האדם והבהמה
אָמַ֤רְתִּֽי אֲנִי֙ בְּלִבִּ֔י אֶת־הַצַּדִּיק֙ וְאֶת־הָ֣רָשָׁ֔ע יִשְׁפֹּ֖ט הָאֱלֹהִ֑ים כִּי־עֵ֣ת לְכָל־חֵ֔פֶץ וְעַ֥ל כָּל־הַֽמַּעֲשֶׂ֖ה שָֽׁם׃
אָמַ֤רְתִּֽי אֲנִי֙ בְּלִבִּ֔י עַל־דִּבְרַת֙ בְּנֵ֣י הָאָדָ֔ם לְבָרָ֖ם הָאֱלֹהִ֑ים וְלִרְא֕וֹת שְׁהֶם־בְּהֵמָ֥ה הֵ֖מָּה לָהֶֽם׃
כִּי֩ מִקְרֶ֨ה בְֽנֵי־הָאָדָ֜ם וּמִקְרֶ֣ה הַבְּהֵמָ֗ה וּמִקְרֶ֤ה אֶחָד֙ לָהֶ֔ם כְּמ֥וֹת זֶה֙ כֵּ֣ן מ֣וֹת זֶ֔ה וְר֥וּחַ אֶחָ֖ד לַכֹּ֑ל וּמוֹתַ֨ר הָאָדָ֤ם מִן־הַבְּהֵמָה֙ אָ֔יִן כִּ֥י הַכֹּ֖ל הָֽבֶל׃
הַכֹּ֥ל הוֹלֵ֖ךְ אֶל־מָק֣וֹם אֶחָ֑ד הַכֹּל֙ הָיָ֣ה מִן־הֶֽעָפָ֔ר וְהַכֹּ֖ל שָׁ֥ב אֶל־הֶעָפָֽר׃
כא–כב
הַמַּעֲלָה וְהַיְּרִידָה וְהַשִּׂמְחָה בַּעֲשִׂיָּה
מִ֣י יוֹדֵ֗עַ ר֚וּחַ בְּנֵ֣י הָאָדָ֔ם הָעֹלָ֥ה הִ֖יא לְמָ֑עְלָה וְר֙וּחַ֙ הַבְּהֵמָ֔ה הַיֹּרֶ֥דֶת הִ֖יא לְמַ֥טָּה לָאָֽרֶץ׃
וְרָאִ֗יתִי כִּ֣י אֵ֥ין טוֹב֙ מֵאֲשֶׁ֨ר יִשְׂמַ֤ח הָאָדָם֙ בְּֽמַעֲשָׂ֔יו כִּי־ה֖וּא חֶלְק֑וֹ כִּ֣י מִ֤י יְבִיאֶ֙נּוּ֙ לִרְא֔וֹת בְּמֶ֖ה שֶׁיִּהְיֶ֥ה אַחֲרָֽיו׃
התמונה השלמה
הפרק, בקצרה
הקטע עוסק בקביעות הזמנים ובשינויים שמתרחשים תחת השמש.
פסוקים א–ד
זְמַנִּים לְכָל דָּבָר
הַקְּצָע בְּסֵפֶר קוֹהֶלֶת מְתָאֵר אֶת הַמַּעֲרָכָה שֶׁל הַזְּמַנִּים בָּעוֹלָם. הַכּוֹתֵב מְציין שֶׁלְכָל דָּבָר בַּטֶּבַע וּלְכָל עִנְיָן תַּחַת הַשָּׁמַיִם יֵשׁ רֶגַע מְתֻחְתָּשׁ וּזְמַן סְפִיקִי. הַפֶּסֻקִים מְפַצְרִים בֵּין זְמַנִּים מְנוֹגְדִּים כְּמוֹ לִידָה וּמוּת, אוֹ בְּנִיָּה וְהֶרֶס, כְּדֵי לְהַדְגִּישׁ אֶת הַשְּׁלִיטוּת שֶׁל הַזְּמַן עַל כָּל הַמּהוּמּוֹת בַּחַיִּים.
פסוקים ה–ח
עֵת לְכֹל
הַקְטָע מְתָאֵר אֶת הַמַּצָּב שֶׁל הַזְּמַנִּים הַשּׁוֹנִים בַּעֲלַי הָעוֹלָם. הַכּוֹתֵב מְצַיין כִּי לְכָל עֶצֶם יֵשׁ רֶגַע מְתֻחְתָּךְ וְעֵת מְתֻחְתָּךְ. הוּא מְפַרְטֵט זַמִּים שׁוֹנִים שֶׁל פְּעֻלּוֹת אֱנוֹשִׁיּוֹת, כְּמוֹ הַחֲבָקָה, הַבְּקִישָׁה, הַמִּלְחָמָה וְהַשָּׁלוֹם, וּמַדְגִּישׁ שֶׁלְּכָל פְּעֻלָּה יֵשׁ עֵת מְתֻחְתָּךְ לָהּ.
פסוקים ט–יב
העמל האנושי והסדר האלוקי
הקוהלת שואל מה התועלת בעבודה קשה אם הכל מוגבל. הוא מציין שאלוהים נתן לבני האדם את היכולת להתמודד עם המצב הזה. הכל נעשה יפה בזמנו, ואלוהים הניח בעולם את הרצון לחפש משמעות, למרות שהאדם לא יכול להבין את כל מעשי האל מההתחלה ועד הסוף. לכן, הטוב היחיד הוא לשמוח ולעשות טוב כל יום.
פסוקים יג–טז
מתנת אלוהים והמשפט שמתחת לשמש
כל אדם שאוכל, שותה ורואה טוב בעמלו, מקבל מתנה מאלוהים. כל מה שאלוהים עושה יישאר לנצח, ואי אפשר להוסיף או להחסיר ממה שהוא עשה. מה שהיה כבר היה, ומה שיהיה כבר היה, ואלוהים מחפש את הרודף. אך ראיתי שגם במקום המשפט נמצא רשע, וגם במקום הצדק נמצא רשע.
פסוקים יז–כ
המשפט האלוהי וגורל האדם והבהמה
הקוהלת מביא מחשבות מליבו על כך שהאל ישפט את הצדיקים ואת הרשעים, כי לכל דבר יש זמן ועת מתאימה. הוא מציין שדברי בני האדם יבחנו על ידי האל, ושהאדם והבהמה חולקים גורל דומה של מוות. בסופו של דבר, הכל חוזר לאותו מקום, מהעפר ועד העפר, ואין הבדל בין שניהם בכך שהכל הבל.
פסוקים כא–כב
הַמַּעֲלָה וְהַיְּרִידָה וְהַשִּׂמְחָה בַּעֲשִׂיָּה
הַפּסוּקִים בּוֹחֲנִים אֶת הַמּוּעֲלָה שֶׁל רוּחַ הָאָדָם וְהַבְּהֵמָה, וְעוֹשִׂים הַבְחָנָה בֵּין הַתְּנוּעָה לְמַעְלָה לְמַעְלָה וְהַתְּנוּעָה לְמַטָּה לָאָרֶץ. הַכּוֹתֵב מְצֵיעַ שֶׁאֵין דָּבָר טוֹב יוֹתֵר מֵהַשִּׂמְחָה בַּמַּעֲשִׂים הַקּייָמִים, כִּי הַמַּעֲשֶׂה הוּא חֶלְקֵנוּ, וְאֵין אֶפְשָׁרוּת לָדַעַת מַה יִּקְרֶה בָּעָתִיד.
הדברים מסתיימים בהתמקדות בשמחה בתוך העמל היומיומי.
מעבר לקריאה הראשונה
לימוד ועיון
מבחר ממקורות חז״ל, בהסבר עכשווי. דברי המקור המצוטטים מובחנים מן ההסבר; פירושי מפרשים מובאים בהמשך ובנפרד.
מדברי חז״ל
זְמַן לְכָל חֵפֶץ
״לַכֹּל זְמָן וְעֵת לְכָל חֵפֶץ, זְמַן הָיָה לוֹ לְאָדָם הָרִאשׁוֹן שֶׁיִּכָּנֵס לַגַּן עֵדֶן, שֶׁנֶּאֱמַר (בראשית ב, טו): וַיַּנִּחֵהוּ בְּגַן עֵדֶן. וּזְמַן הָיָה לוֹ שֶׁיֵּצֵא מִשָּׁם,״
בְּפֶרֶק הַשְּׁלִישִׁי בְּקֹהֶלֶת מְתּוּעֶה הַמּוּשָׂג שֶׁל זְמַן וְעֵת לְכָל חֵפֶץ תַּחַת הַשָּׁמַיִם. הַמַּקְשִׁים בְּקֹהֶלֶת רַבָּה מְבִיאִים דַּוגְמוֹת מֵהַהִיסְטוֹרְיָה שֶׁל יִשְׂרָאֵל כְּדֵי לְהַדְגִּים שֶׁלּוֹ לְכָל אֵרוּעַ יֵשׁ רֶגַע מְדֻיָּק שֶׁהוּא מֻתָּר אוֹ מֻתָּר לְהִתְרַחֵשׁ. הַמְּפרֵשׁ מְסַבֵּל אֶת הַמַּשְׁאָה שֶׁל הַזְּמַן עַל יְיִדוּק הָאֵרוּעִים. הוּא מְצַיֵּן אֶת זְמַן כְּנִיסָתוֹ וְיֵצֵאוֹ שֶׁל אָדָם רִאשׁוֹן לַגַּן עֵדֶן, אֶת זְמַן כְּנִיסָתוֹ וְיֵצֵאוֹ שֶׁל נֹחַ לַתֵּבָה, וְאֶת זְמָן בְּרִית מִילָה לְאַבְרָהָם וּלְבָנָיו. רַב בֵּיבַי מוֹסִיף רְיִיעָה עֲמוּקָה: הַזְּמַן שֶׁבֶּוּ הָיָה לְדָבָר הַנִּתָּן מֵעַל לַשָּׁמַיִם, כְּמוֹ הַתּוֹרָה, יַעֲבֹר כְּבָר לְהִהְיוֹת נָתוּן מִתַּחַת לַשָּׁמַיִם.
קוהלת רבה ג׳:א׳:א׳ ↗הַשְׁתָּנוּת הַזְּמַנִּים וּמַעֲלַת הַטְּהוֹרָה
״רִבִּי יַעֲקֹב בַּר אַבַּיי בְּשֵׁם רִבִּי אָחָא שְׁמוֹר רַגְלְךָ כַּאֲשֶׁר תֵּלֵךְ אֶל בֵּית הָאֱלֹהִים שְׁמוֹר עַצְמְךָ כְּשֶׁתְּהֵא נִקְרָא אֶל בֵּית הָאֱלֹהִים שֶׁתְּהֵא טָהוֹר וְנָקִי. אָמַר״
בְּקֶצֶר הַדִּרְשׁוּת מֵהַתַּלְמוּד הַיְרוּשָׁלְמִי, רַבִּי אָחָא מְלַמֵּד עַל הַחֲשִׁיבוּת שֶׁל הַשְּׁמִירָה הַפְּנִימִית בִּזְמַן הַקְּדֻשָּׁה. הוּא מַצִּיעַ שֶׁעַל הָאָדָם לִשְׁמֹר אֶת רַגְלָיו וְאֶת נַפְשׁוֹ כְּשֶׁהוּא הוֹלֵךְ אֶל בֵּית הָאֱלֹהִים, כְּדֵי לִהְיוֹת טָהוֹר וְנָקִי. רַבִּי אַבָּא מְבָרֵךְ אֶת הַמַּקְרֶה שֶׁיִּהְיֶה מְקֻדָּשׁ וּבָרוּךְ, וּמְצַיֵּן שֶׁגַּם הַקְּרִיאָה לַקֶּבֶר צְבִיעָה בִּבְרָכָה. רַבִּי בְּרֶכְיָה מְצַיֵּן שֶׁיֵּשׁ עֵת לָלֶדֶת וְעֵת לָמוּת. הוּא מְבִיא שֶׁבֶר וְאַשְׁרֵי הָאָדָם שֶׁשְּׁעַת מִיתָתוֹ מְדַוֶּהֶת כְּשַׁעַת לֵידָתוֹ. הַמַּטְרָה הַמֶּרְכָּזִית הִיא שֶׁכְּמוֹ שֶׁהָאָדָם נֶהְיֶה נָקִי וּבֶטִי בִּרְגִיעוֹת הַלֵּדָה, כָּךְ גַּם בְּרֶגַע הַסָּיוֹם יִהְיֶה נָקִי וּבֶטִי. הַתַּלְמוּד מְדַגֵּשׁ אֶת הַקֶּשֶׁר בֵּין הַטְּהוֹרָה הַפְּנִימִית לְעֵת הַסְיוֹם.
תלמוד ירושלמי ברכות ב׳:ג׳:י״ט ↗בעקבות המפרשים
המרחק שבין החיבוק לבין הריחוק
״וְעֵת לִרְחֹק מְחַבֵּק. "וְרִחַק ה' אֶת־הָאָדָם":״
בְּקֶצֶת הַפָּסוּק הַמְּדַבֵּר עַל הַזְמַנִּים הַשּׁוֹנִים בַּחַיִּים, מוּצָג הַקֶּצֶת הַמֶּתֶם שֶׁבַּקֶּצֶת הַזְמַנִּים: יֵשׁ עֵת לִמְחֹק וְיֵשׁ עֵת לְחַבֵּק. הַדָּבָר מַעֲמִיד לִפְנֵינוּ אֶת הַקּוֹשִׁי שֶׁבַּמַּעֲמָדִים הַמְשַׁנִּים שֶׁל הַקֶּרֶב וְהַמֶּרְחָק בְּיַחַד. רַשִׁי, בְּפֵרוּשׁוֹ עַל הַפָּסוּק הַזֶּה, מְסַבֵּל אֶת הַקּוֹשִׁי שֶׁל הַמַּעֲמָד הַמְשַׁנֶּה שֶׁל הַמֶּרְחָק. הוּא מְסַבֵּר אֶת הַמִּשְׁאָה שֶׁל הַמֵּרְחָק כְּעֵת שֶׁבָּהּ הַשֵּׁם מַרְחִיק אֶת הָאָדָם. הַפֵּרוּשׁ הַזֶּה מַתְחִיל לְהַבְחִין בֵּין הַזְמַנִּים שֶׁל הַקִּרְבּוֹן לְבֵין הַזְמַנִּים שֶׁל הַנֶּתִינָה הַמַּרְחִיקָה.
רש״י על קהלת 3:5:4 ↗הַצֶּדֶק בְּמָקוֹם הַשּׁוֹתֵן
״מְקוֹם הַצֶּדֶק. שַׁעַר הַתָּוֶךְ, שֶׁהָיָה מְקוֹם חִתּוּךְ הֲלָכוֹת:״
בְּמָקוֹם שֶׁכֻּלָּם אֲמִירָה שֶׁעָלֶה הַצֶּדֶק, רַשִׁ"י מְסַבֵּל הַקְשָׁה עַל הַמַּצָּב בְּעִיר הַמִּשְׁפָּט. הוּא מְסַבֵּר שֶׁהַכַּוָּנָה הִיא עַל הַמָּקוֹם שֶׁבוּאֲנָסִים מְחַפְּשִׂים וּמְחַלְּקִים אֶת הַהֲלָכוֹת וְהַמִּשְׁפָּטִים. הַמְּבִיאִים כֹּה, הַכַּוָּנָה הִיא שֶׁהַתּוֹוֶךְ, כְּמוֹ שַׁעַר הַמִּשְׁפָּט, הָיָה מָקוֹם שֶׁבוּאֲנָסִים מְחַלְּקוּ וּמְחַתְּכים אֶת הַהֲלָכוֹת. רַשִׁ"י מַסְבִּיר כָּאן שֶׁהַכַּוָּנָה הִיא לְתַקֵּן אֶת הַהֲלָכוֹת בְּמָקוֹם הַשּׁוֹתֵן, וְלֹא כַּעֲקֵרָה שֶׁהַצֶּדֶק הָיָה חֶסְרוֹן.
רש״י על קהלת 3:16:2 ↗מבנה המשפט והמשמעות שלו
״ומחבק. מן הבנין הדגוש הכבד והענין אחד:״
הַפֶּעַם נַבְדִּיל בֵּין הַתְּוָנָה הַלֶּכֶת בַּמִּקְרָא לְבֵין הַסִּבְלִיּוּת הַדִּרָשִׁית. הַכּוֹתֵב בְּסֵפֶר אֶבֶן עֶזְרָא מַצְיִיעַ הֶסְבֵּר לְמִבְנֵי הַמִּלִּים בְּפֶסֶק הַמְּדַבֵּר עַל הַמְּחַבֵּק וְהַמְּפַרֵד. הוּא מַסְבִּיר שֶׁהַמִּבְנֶה הַדִּיקִי וְהַכָּבֵד שֶׁל הַמִּלִּים מְצַיֵּן עִנְיָן אֶחָד וְאוֹתָהּ מַשְׁאָה. הַפֵּרוּשׁ שֶׁל אֶבֶן עֶזְרָה מִתְמַקֵּד בַּצָּד הַלֶּקְטוּרִי שֶׁל הַלָּשׁוֹן. הוּא טוֹעֵן שֶׁהַכְּבֵדוּת הַדּוּרָנִית בַּמִּבְנֶה הַדִּרָשִׁי מְדַגֶּשֶׁת אֶת הַקֶּשֶׁר הַחֲזָק שֶׁל הַמִּלִּים. הַסִּבְלִיּוּת הַזֹּאת בַּמִּבְנֶה הַלֶּקְטוּרִי מַעֲנִיק לַמִּשְׁאָה חֲזַקְתָּהּ בְּמַעֲשֶׂה.
אבן עזרא על קהלת 3:5:4 ↗הצדק והעוול בבית המשפט
״ועוד. המקום שהיה ראוי להיות שם המשפט שמה הרשע וכפל הענין כמו אשורנו ולא קרוב קום בלק ושמע ורוב הנבואות כן:״
בַּמָּקוֹם שֶׁלְּכָל דָּבָר יֵשׁ זְמָן, גַּם בְּבֵית הַמִּשְׁפָּט אֲנַחְנוּ רוֹאִים כְּפִילּוּת. הַקְּהֶלֶת מְצַיין כִּי בְּמָקוֹם שֶׁהָיָה רָאוּי לִמְצֹא צֶדֶק וְמִשְׁפָּט, מְצָאנוּ רֶשַׁע וְעָלְמוּ. הַמַּצֶּב הַזֶּה מַעֲמִיד לְפָנֵינוּ שְׁאֵלָה עַל הַמָּקוֹם שֶׁל הַשֹּׁפְטִים וְעַל הַמִּשְׁפָּט בָּעוֹלָם. הָאִבֶּן עֶזְרָא מְסַבֵּר כִּי הַכַּכְתָּב מְצַיֵּן מַצָּב שֶׁל חֹסֶר צֶדֶק. הוּא מַצְמִיד אֶת הַדָּבָר לְכַפְלִיּוּת שֶׁבָּעוֹלָם, כְּמוֹ שֶׁמּוֹצִאים נְבוּאוֹת רַבּוֹת וְגַם דְּבָרִים שֶׁאֵינָם קְרוֹבִים לַאֲמִתָּה. הַמְּסוֹרֶת מַדְגִּישָׁה כִּי הַעֶצֶם הַמּוּסָרִי שֶׁל הַמִּשְׁפָּט הָיָה אֲמִתִּי, אַךְ הַמְּצִיאוּת הַמְּעַקֶּבֶת הִיא הָעוֹלָם הַמְּעֻקָּשׁ.
אבן עזרא על קהלת 3:16:1 ↗