אמרתי לעצמי בלבי: קדימה, אנסה אותך בשמחה, ותיהנה מהטוב. והנה, גם זה הבל.
אָמַ֤רְתִּֽי אֲנִי֙ בְּלִבִּ֔י לְכָה־נָּ֛א אֲנַסְּכָ֛ה בְשִׂמְחָ֖ה וּרְאֵ֣ה בְט֑וֹב וְהִנֵּ֥ה גַם־ה֖וּא הָֽבֶל׃קהלת · פרק ב׳
ניסיונות להשיג סיפוק דרך הנאות, עמל וחכמה
הקוהלת בוחן את ההנאות, העושר, החכמה והעבודה, ובוחן את המשמעות של הכל תחת השמש.
להקשיב. להבין. להתחבר.
הפרק בקול
קהלת ב׳ · סיפור והסבר
גרסת ההאזנה בהכנה. הנגן יופיע כאן כשהיא תהיה מוכנה.
ריחוף על פסוק מציג את המקור. במגע — לחיצה ממושכת או כפתור ״המקור״.
הניסיון להשיג סיפוק דרך הנאות
על הצחוק אמרתי: זה טירוף; ועל השמחה שאלתי: מה היא עושה?
לִשְׂח֖וֹק אָמַ֣רְתִּי מְהוֹלָ֑ל וּלְשִׂמְחָ֖ה מַה־זֹּ֥ה עֹשָֽׂה׃חקרתי בלבי איך למשוך את גופי אל היין, כשלבי עדיין מנחה אותי בחוכמה, ואיך לאחוז גם בטיפשות, עד שאראה מה טוב לבני האדם לעשות תחת השמיים בימי חייהם הקצובים.
תַּ֣רְתִּי בְלִבִּ֔י לִמְשׁ֥וֹךְ בַּיַּ֖יִן אֶת־בְּשָׂרִ֑י וְלִבִּ֞י נֹהֵ֤ג בַּֽחָכְמָה֙ וְלֶאֱחֹ֣ז בְּסִכְל֔וּת עַ֣ד אֲשֶׁר־אֶרְאֶ֗ה אֵי־זֶ֨ה ט֜וֹב לִבְנֵ֤י הָאָדָם֙ אֲשֶׁ֤ר יַעֲשׂוּ֙ תַּ֣חַת הַשָּׁמַ֔יִם מִסְפַּ֖ר יְמֵ֥י חַיֵּיהֶֽם׃הרחבתי את מעשיי: בניתי לעצמי בתים ונטעתי לעצמי כרמים.
הִגְדַּ֖לְתִּי מַעֲשָׂ֑י בָּנִ֤יתִי לִי֙ בָּתִּ֔ים נָטַ֥עְתִּי לִ֖י כְּרָמִֽים׃הניסיונות להשיג סיפוק בעולם
עשיתי לי גנים ופרדסים, ונטעתי בהם עצי פרי מכל סוג.
עָשִׂ֣יתִי לִ֔י גַּנּ֖וֹת וּפַרְדֵּסִ֑ים וְנָטַ֥עְתִּי בָהֶ֖ם עֵ֥ץ כָּל־פֶּֽרִי׃עשיתי לי בריכות מים כדי להשקות מהן יער של עצים צומחים.
עָשִׂ֥יתִי לִ֖י בְּרֵכ֣וֹת מָ֑יִם לְהַשְׁק֣וֹת מֵהֶ֔ם יַ֖עַר צוֹמֵ֥חַ עֵצִֽים׃קניתי עבדים ושפחות, והיו לי גם עבדים שנולדו בביתי. היו לי גם עדרי בקר וצאן רבים יותר משהיו לכל מי שהיה לפניי בירושלים.
קָנִ֙יתִי֙ עֲבָדִ֣ים וּשְׁפָח֔וֹת וּבְנֵי־בַ֖יִת הָ֣יָה לִ֑י גַּ֣ם מִקְנֶה֩ בָקָ֨ר וָצֹ֤אן הַרְבֵּה֙ הָ֣יָה לִ֔י מִכֹּ֛ל שֶֽׁהָי֥וּ לְפָנַ֖י בִּירוּשָׁלִָֽם׃אספתי לי גם כסף וזהב ואוצרות מיוחדים של מלכים ושל מדינות. השגתי לי זמרים וזמרות, וגם תענוגות של בני אדם, שידה ושידות.
כָּנַ֤סְתִּי לִי֙ גַּם־כֶּ֣סֶף וְזָהָ֔ב וּסְגֻלַּ֥ת מְלָכִ֖ים וְהַמְּדִינ֑וֹת עָשִׂ֨יתִי לִ֜י שָׁרִ֣ים וְשָׁר֗וֹת וְתַעֲנוּגֹ֛ת בְּנֵ֥י הָאָדָ֖ם שִׁדָּ֥ה וְשִׁדּֽוֹת׃על המילים
משמעות הביטוי ״שידה ושידות״ אינה ברורה.
ניסיונות ההנאה והחכמה
גדלתי והוספתי עוד, יותר מכל מי שהיה לפניי בירושלים. גם החוכמה שלי נשארה איתי.
וְגָדַ֣לְתִּי וְהוֹסַ֔פְתִּי מִכֹּ֛ל שֶׁהָיָ֥ה לְפָנַ֖י בִּירוּשָׁלִָ֑ם אַ֥ף חָכְמָתִ֖י עָ֥מְדָה לִּֽי׃לא מנעתי מעיניי שום דבר שרצו, ולא מנעתי מליבי שום שמחה. הלב שלי שמח על כל העמל שלי, וזו הייתה מנת חלקי מכל העמל שלי.
וְכֹל֙ אֲשֶׁ֣ר שָֽׁאֲל֣וּ עֵינַ֔י לֹ֥א אָצַ֖לְתִּי מֵהֶ֑ם לֹֽא־מָנַ֨עְתִּי אֶת־לִבִּ֜י מִכָּל־שִׂמְחָ֗ה כִּֽי־לִבִּ֤י שָׂמֵ֙חַ֙ מִכָּל־עֲמָלִ֔י וְזֶֽה־הָיָ֥ה חֶלְקִ֖י מִכָּל־עֲמָלִֽי׃בחנתי את כל מה שעשו ידיי ואת כל העמל שהשקעתי בעשייתו. והנה, הכול הבל ורדיפה אחרי הרוח, ואין שום יתרון תחת השמש.
וּפָנִ֣יתִֽי אֲנִ֗י בְּכָל־מַעֲשַׂי֙ שֶֽׁעָשׂ֣וּ יָדַ֔י וּבֶֽעָמָ֖ל שֶׁעָמַ֣לְתִּי לַעֲשׂ֑וֹת וְהִנֵּ֨ה הַכֹּ֥ל הֶ֙בֶל֙ וּרְע֣וּת ר֔וּחַ וְאֵ֥ין יִתְר֖וֹן תַּ֥חַת הַשָּֽׁמֶשׁ׃פניתי לבחון חוכמה, הוללות וטיפשות. כי מה יוכל לעשות האדם שיבוא אחרי המלך? את מה שכבר עשו.
וּפָנִ֤יתִֽי אֲנִי֙ לִרְא֣וֹת חָכְמָ֔ה וְהוֹלֵל֖וֹת וְסִכְל֑וּת כִּ֣י ׀ מֶ֣ה הָאָדָ֗ם שֶׁיָּבוֹא֙ אַחֲרֵ֣י הַמֶּ֔לֶךְ אֵ֥ת אֲשֶׁר־כְּבָ֖ר עָשֽׂוּהוּ׃על המילים
סוף הפסוק אינו חד־משמעי; כאן הוא מובן כשאלה על עשיית מה שכבר נעשה.
היתרון של החכמה והסוף המשותף לכולם
וראיתי שיש לחוכמה יתרון על הטיפשות, כמו היתרון של האור על החושך.
וְרָאִ֣יתִי אָ֔נִי שֶׁיֵּ֥שׁ יִתְר֛וֹן לַֽחָכְמָ֖ה מִן־הַסִּכְל֑וּת כִּֽיתְר֥וֹן הָא֖וֹר מִן־הַחֹֽשֶׁךְ׃לחכם העיניים בראש, והטיפש הולך בחושך. אבל גם אני יודע שאותו גורל יקרה לכולם.
הֶֽחָכָם֙ עֵינָ֣יו בְּרֹאשׁ֔וֹ וְהַכְּסִ֖יל בַּחֹ֣שֶׁךְ הוֹלֵ֑ךְ וְיָדַ֣עְתִּי גַם־אָ֔נִי שֶׁמִּקְרֶ֥ה אֶחָ֖ד יִקְרֶ֥ה אֶת־כֻּלָּֽם׃אמרתי בליבי: מה שקורה לטיפש יקרה גם לי, אז למה הייתי חכם יותר? ואמרתי בליבי שגם זה הבל.
וְאָמַ֨רְתִּֽי אֲנִ֜י בְּלִבִּ֗י כְּמִקְרֵ֤ה הַכְּסִיל֙ גַּם־אֲנִ֣י יִקְרֵ֔נִי וְלָ֧מָּה חָכַ֛מְתִּי אֲנִ֖י אָ֣ז יוֹתֵ֑ר וְדִבַּ֣רְתִּי בְלִבִּ֔י שֶׁגַּם־זֶ֖ה הָֽבֶל׃כי לא החכם ולא הטיפש ייזכרו לנצח; בימים שיבואו הכול יישכח. ואיך ייתכן שהחכם ימות כמו הטיפש?
כִּי֩ אֵ֨ין זִכְר֧וֹן לֶחָכָ֛ם עִֽם־הַכְּסִ֖יל לְעוֹלָ֑ם בְּשֶׁכְּבָ֞ר הַיָּמִ֤ים הַבָּאִים֙ הַכֹּ֣ל נִשְׁכָּ֔ח וְאֵ֛יךְ יָמ֥וּת הֶחָכָ֖ם עִֽם־הַכְּסִֽיל׃הַמַּסָּה שֶׁל הֶעָמָל תַּחַת הַשָּׁמֶשׁ
ושנאתי את החיים, כי מה שנעשה תחת השמש היה רע בעיניי, כי הכול הבל ורדיפה אחרי הרוח.
וְשָׂנֵ֙אתִי֙ אֶת־הַ֣חַיִּ֔ים כִּ֣י רַ֤ע עָלַי֙ הַֽמַּעֲשֶׂ֔ה שֶׁנַּעֲשָׂ֖ה תַּ֣חַת הַשָּׁ֑מֶשׁ כִּֽי־הַכֹּ֥ל הֶ֖בֶל וּרְע֥וּת רֽוּחַ׃ושנאתי את כל העמל שאני עמל בו תחת השמש, שאשאיר אותו לאדם שיבוא אחריי.
וְשָׂנֵ֤אתִֽי אֲנִי֙ אֶת־כָּל־עֲמָלִ֔י שֶׁאֲנִ֥י עָמֵ֖ל תַּ֣חַת הַשָּׁ֑מֶשׁ שֶׁ֣אַנִּיחֶ֔נּוּ לָאָדָ֖ם שֶׁיִּהְיֶ֥ה אַחֲרָֽי׃ומי יודע אם הוא יהיה חכם או טיפש? הוא ישלוט בכל העמל שעמלתי בו והשקעתי בו חוכמה תחת השמש. גם זה הבל.
וּמִ֣י יוֹדֵ֗עַ הֶֽחָכָ֤ם יִהְיֶה֙ א֣וֹ סָכָ֔ל וְיִשְׁלַט֙ בְּכָל־עֲמָלִ֔י שֶֽׁעָמַ֥לְתִּי וְשֶׁחָכַ֖מְתִּי תַּ֣חַת הַשָּׁ֑מֶשׁ גַּם־זֶ֖ה הָֽבֶל׃ופניתי לייאש את לבי בגלל כל העמל שעמלתי תחת השמש.
וְסַבּ֥וֹתִֽי אֲנִ֖י לְיַאֵ֣שׁ אֶת־לִבִּ֑י עַ֚ל כָּל־הֶ֣עָמָ֔ל שֶׁעָמַ֖לְתִּי תַּ֥חַת הַשָּֽׁמֶשׁ׃העמל תחת השמש
יש אדם שעמל בחוכמה, בדעת ובכישרון, ואת חלקו הוא נותן לאדם שלא עמל בו. גם זה הבל ורעה גדולה.
כִּי־יֵ֣שׁ אָדָ֗ם שֶׁעֲמָל֛וֹ בְּחָכְמָ֥ה וּבְדַ֖עַת וּבְכִשְׁר֑וֹן וּלְאָדָ֞ם שֶׁלֹּ֤א עָֽמַל־בּוֹ֙ יִתְּנֶ֣נּוּ חֶלְק֔וֹ גַּם־זֶ֥ה הֶ֖בֶל וְרָעָ֥ה רַבָּֽה׃כי מה יוצא לאדם מכל עמלו ומכל המחשבות שבליבו, כשהוא עמל תחת השמש?
כִּ֠י מֶֽה־הֹוֶ֤ה לָֽאָדָם֙ בְּכָל־עֲמָל֔וֹ וּבְרַעְי֖וֹן לִבּ֑וֹ שֶׁה֥וּא עָמֵ֖ל תַּ֥חַת הַשָּֽׁמֶשׁ׃כי כל ימיו מלאים כאב, ועיסוקו כרוך בכעס. גם בלילה ליבו לא נח. גם זה הבל.
כִּ֧י כָל־יָמָ֣יו מַכְאֹבִ֗ים וָכַ֙עַס֙ עִנְיָנ֔וֹ גַּם־בַּלַּ֖יְלָה לֹא־שָׁכַ֣ב לִבּ֑ו גַּם־זֶ֖ה הֶ֥בֶל הֽוּא׃אין לאדם טוב יותר מלאכול ולשתות וליהנות מהטוב שבעמלו. גם את זה ראיתי בעצמי: זה בא מידי אלוהים.
אֵֽין־ט֤וֹב בָּאָדָם֙ שֶׁיֹּאכַ֣ל וְשָׁתָ֔ה וְהֶרְאָ֧ה אֶת־נַפְשׁ֛וֹ ט֖וֹב בַּעֲמָל֑וֹ גַּם־זֹה֙ רָאִ֣יתִי אָ֔נִי כִּ֛י מִיַּ֥ד הָאֱלֹהִ֖ים הִֽיא׃החכמה והשמחה כמתנה מהאל
כי מי יכול לאכול, ומי יכול ליהנות, חוץ ממני?
כִּ֣י מִ֥י יֹאכַ֛ל וּמִ֥י יָח֖וּשׁ ח֥וּץ מִמֶּֽנִּי׃על המילים
הפועל ״יחוש״ אינו חד־משמעי; יש המפרשים אותו כחוויית הנאה ויש המפרשים אותו כחיפזון.
כי לאדם שטוב בעיניו אלוהים נותן חוכמה, ידע ושמחה; ולאדם שחוטא הוא נותן עיסוק באיסוף ובצבירה, כדי שייתן את מה שאסף למי שטוב בעיני אלוהים. גם זה הבל ורדיפה אחרי רוח.
כִּ֤י לְאָדָם֙ שֶׁטּ֣וֹב לְפָנָ֔יו נָתַ֛ן חָכְמָ֥ה וְדַ֖עַת וְשִׂמְחָ֑ה וְלַחוֹטֶא֩ נָתַ֨ן עִנְיָ֜ן לֶאֱס֣וֹף וְלִכְנ֗וֹס לָתֵת֙ לְטוֹב֙ לִפְנֵ֣י הָֽאֱלֹהִ֔ים גַּם־זֶ֥ה הֶ֖בֶל וּרְע֥וּת רֽוּחַ׃Tanach with Ta'amei Hamikra · ניקוד וטעמי מקרא
הניסיון להשיג סיפוק דרך הנאות
אָמַ֤רְתִּֽי אֲנִי֙ בְּלִבִּ֔י לְכָה־נָּ֛א אֲנַסְּכָ֛ה בְשִׂמְחָ֖ה וּרְאֵ֣ה בְט֑וֹב וְהִנֵּ֥ה גַם־ה֖וּא הָֽבֶל׃
לִשְׂח֖וֹק אָמַ֣רְתִּי מְהוֹלָ֑ל וּלְשִׂמְחָ֖ה מַה־זֹּ֥ה עֹשָֽׂה׃
תַּ֣רְתִּי בְלִבִּ֔י לִמְשׁ֥וֹךְ בַּיַּ֖יִן אֶת־בְּשָׂרִ֑י וְלִבִּ֞י נֹהֵ֤ג בַּֽחָכְמָה֙ וְלֶאֱחֹ֣ז בְּסִכְל֔וּת עַ֣ד אֲשֶׁר־אֶרְאֶ֗ה אֵי־זֶ֨ה ט֜וֹב לִבְנֵ֤י הָאָדָם֙ אֲשֶׁ֤ר יַעֲשׂוּ֙ תַּ֣חַת הַשָּׁמַ֔יִם מִסְפַּ֖ר יְמֵ֥י חַיֵּיהֶֽם׃
הִגְדַּ֖לְתִּי מַעֲשָׂ֑י בָּנִ֤יתִי לִי֙ בָּתִּ֔ים נָטַ֥עְתִּי לִ֖י כְּרָמִֽים׃
הניסיונות להשיג סיפוק בעולם
עָשִׂ֣יתִי לִ֔י גַּנּ֖וֹת וּפַרְדֵּסִ֑ים וְנָטַ֥עְתִּי בָהֶ֖ם עֵ֥ץ כָּל־פֶּֽרִי׃
עָשִׂ֥יתִי לִ֖י בְּרֵכ֣וֹת מָ֑יִם לְהַשְׁק֣וֹת מֵהֶ֔ם יַ֖עַר צוֹמֵ֥חַ עֵצִֽים׃
קָנִ֙יתִי֙ עֲבָדִ֣ים וּשְׁפָח֔וֹת וּבְנֵי־בַ֖יִת הָ֣יָה לִ֑י גַּ֣ם מִקְנֶה֩ בָקָ֨ר וָצֹ֤אן הַרְבֵּה֙ הָ֣יָה לִ֔י מִכֹּ֛ל שֶֽׁהָי֥וּ לְפָנַ֖י בִּירוּשָׁלִָֽם׃
כָּנַ֤סְתִּי לִי֙ גַּם־כֶּ֣סֶף וְזָהָ֔ב וּסְגֻלַּ֥ת מְלָכִ֖ים וְהַמְּדִינ֑וֹת עָשִׂ֨יתִי לִ֜י שָׁרִ֣ים וְשָׁר֗וֹת וְתַעֲנוּגֹ֛ת בְּנֵ֥י הָאָדָ֖ם שִׁדָּ֥ה וְשִׁדּֽוֹת׃
ניסיונות ההנאה והחכמה
וְגָדַ֣לְתִּי וְהוֹסַ֔פְתִּי מִכֹּ֛ל שֶׁהָיָ֥ה לְפָנַ֖י בִּירוּשָׁלִָ֑ם אַ֥ף חָכְמָתִ֖י עָ֥מְדָה לִּֽי׃
וְכֹל֙ אֲשֶׁ֣ר שָֽׁאֲל֣וּ עֵינַ֔י לֹ֥א אָצַ֖לְתִּי מֵהֶ֑ם לֹֽא־מָנַ֨עְתִּי אֶת־לִבִּ֜י מִכָּל־שִׂמְחָ֗ה כִּֽי־לִבִּ֤י שָׂמֵ֙חַ֙ מִכָּל־עֲמָלִ֔י וְזֶֽה־הָיָ֥ה חֶלְקִ֖י מִכָּל־עֲמָלִֽי׃
וּפָנִ֣יתִֽי אֲנִ֗י בְּכָל־מַעֲשַׂי֙ שֶֽׁעָשׂ֣וּ יָדַ֔י וּבֶֽעָמָ֖ל שֶׁעָמַ֣לְתִּי לַעֲשׂ֑וֹת וְהִנֵּ֨ה הַכֹּ֥ל הֶ֙בֶל֙ וּרְע֣וּת ר֔וּחַ וְאֵ֥ין יִתְר֖וֹן תַּ֥חַת הַשָּֽׁמֶשׁ׃
וּפָנִ֤יתִֽי אֲנִי֙ לִרְא֣וֹת חָכְמָ֔ה וְהוֹלֵל֖וֹת וְסִכְל֑וּת כִּ֣י ׀ מֶ֣ה הָאָדָ֗ם שֶׁיָּבוֹא֙ אַחֲרֵ֣י הַמֶּ֔לֶךְ אֵ֥ת אֲשֶׁר־כְּבָ֖ר עָשֽׂוּהוּ׃
היתרון של החכמה והסוף המשותף לכולם
וְרָאִ֣יתִי אָ֔נִי שֶׁיֵּ֥שׁ יִתְר֛וֹן לַֽחָכְמָ֖ה מִן־הַסִּכְל֑וּת כִּֽיתְר֥וֹן הָא֖וֹר מִן־הַחֹֽשֶׁךְ׃
הֶֽחָכָם֙ עֵינָ֣יו בְּרֹאשׁ֔וֹ וְהַכְּסִ֖יל בַּחֹ֣שֶׁךְ הוֹלֵ֑ךְ וְיָדַ֣עְתִּי גַם־אָ֔נִי שֶׁמִּקְרֶ֥ה אֶחָ֖ד יִקְרֶ֥ה אֶת־כֻּלָּֽם׃
וְאָמַ֨רְתִּֽי אֲנִ֜י בְּלִבִּ֗י כְּמִקְרֵ֤ה הַכְּסִיל֙ גַּם־אֲנִ֣י יִקְרֵ֔נִי וְלָ֧מָּה חָכַ֛מְתִּי אֲנִ֖י אָ֣ז יוֹתֵ֑ר וְדִבַּ֣רְתִּי בְלִבִּ֔י שֶׁגַּם־זֶ֖ה הָֽבֶל׃
כִּי֩ אֵ֨ין זִכְר֧וֹן לֶחָכָ֛ם עִֽם־הַכְּסִ֖יל לְעוֹלָ֑ם בְּשֶׁכְּבָ֞ר הַיָּמִ֤ים הַבָּאִים֙ הַכֹּ֣ל נִשְׁכָּ֔ח וְאֵ֛יךְ יָמ֥וּת הֶחָכָ֖ם עִֽם־הַכְּסִֽיל׃
הַמַּסָּה שֶׁל הֶעָמָל תַּחַת הַשָּׁמֶשׁ
וְשָׂנֵ֙אתִי֙ אֶת־הַ֣חַיִּ֔ים כִּ֣י רַ֤ע עָלַי֙ הַֽמַּעֲשֶׂ֔ה שֶׁנַּעֲשָׂ֖ה תַּ֣חַת הַשָּׁ֑מֶשׁ כִּֽי־הַכֹּ֥ל הֶ֖בֶל וּרְע֥וּת רֽוּחַ׃
וְשָׂנֵ֤אתִֽי אֲנִי֙ אֶת־כָּל־עֲמָלִ֔י שֶׁאֲנִ֥י עָמֵ֖ל תַּ֣חַת הַשָּׁ֑מֶשׁ שֶׁ֣אַנִּיחֶ֔נּוּ לָאָדָ֖ם שֶׁיִּהְיֶ֥ה אַחֲרָֽי׃
וּמִ֣י יוֹדֵ֗עַ הֶֽחָכָ֤ם יִהְיֶה֙ א֣וֹ סָכָ֔ל וְיִשְׁלַט֙ בְּכָל־עֲמָלִ֔י שֶֽׁעָמַ֥לְתִּי וְשֶׁחָכַ֖מְתִּי תַּ֣חַת הַשָּׁ֑מֶשׁ גַּם־זֶ֖ה הָֽבֶל׃
וְסַבּ֥וֹתִֽי אֲנִ֖י לְיַאֵ֣שׁ אֶת־לִבִּ֑י עַ֚ל כָּל־הֶ֣עָמָ֔ל שֶׁעָמַ֖לְתִּי תַּ֥חַת הַשָּֽׁמֶשׁ׃
העמל תחת השמש
כִּי־יֵ֣שׁ אָדָ֗ם שֶׁעֲמָל֛וֹ בְּחָכְמָ֥ה וּבְדַ֖עַת וּבְכִשְׁר֑וֹן וּלְאָדָ֞ם שֶׁלֹּ֤א עָֽמַל־בּוֹ֙ יִתְּנֶ֣נּוּ חֶלְק֔וֹ גַּם־זֶ֥ה הֶ֖בֶל וְרָעָ֥ה רַבָּֽה׃
כִּ֠י מֶֽה־הֹוֶ֤ה לָֽאָדָם֙ בְּכָל־עֲמָל֔וֹ וּבְרַעְי֖וֹן לִבּ֑וֹ שֶׁה֥וּא עָמֵ֖ל תַּ֥חַת הַשָּֽׁמֶשׁ׃
כִּ֧י כָל־יָמָ֣יו מַכְאֹבִ֗ים וָכַ֙עַס֙ עִנְיָנ֔וֹ גַּם־בַּלַּ֖יְלָה לֹא־שָׁכַ֣ב לִבּ֑ו גַּם־זֶ֖ה הֶ֥בֶל הֽוּא׃
אֵֽין־ט֤וֹב בָּאָדָם֙ שֶׁיֹּאכַ֣ל וְשָׁתָ֔ה וְהֶרְאָ֧ה אֶת־נַפְשׁ֛וֹ ט֖וֹב בַּעֲמָל֑וֹ גַּם־זֹה֙ רָאִ֣יתִי אָ֔נִי כִּ֛י מִיַּ֥ד הָאֱלֹהִ֖ים הִֽיא׃
החכמה והשמחה כמתנה מהאל
כִּ֣י מִ֥י יֹאכַ֛ל וּמִ֥י יָח֖וּשׁ ח֥וּץ מִמֶּֽנִּי׃
כִּ֤י לְאָדָם֙ שֶׁטּ֣וֹב לְפָנָ֔יו נָתַ֛ן חָכְמָ֥ה וְדַ֖עַת וְשִׂמְחָ֑ה וְלַחוֹטֶא֩ נָתַ֨ן עִנְיָ֜ן לֶאֱס֣וֹף וְלִכְנ֗וֹס לָתֵת֙ לְטוֹב֙ לִפְנֵ֣י הָֽאֱלֹהִ֔ים גַּם־זֶ֥ה הֶ֖בֶל וּרְע֥וּת רֽוּחַ׃
התמונה השלמה
הפרק, בקצרה
הפרק מתאר את החיפוש של הקוהלת אחר משמעות דרך חוויות גשמיות ורוחניות שונות.
הניסיון להשיג סיפוק דרך הנאות
הכותב מתאר ניסיונות אישיים לבדוק אם שמחה, בילויים, שתייה ובילויים יביאו סיפוק אמיתי. הוא בנה פרויקטים גדולים, כמו בתים וכרמים, כדי לראות אם הישגים חומריים ובילויים ימנעו את תחושת ההבל. הוא ניסה להשתמש בחוכמה ובטירוף כדי להבין מה טוב לבני האדם תחת השמיים.
הניסיונות להשיג סיפוק בעולם
הכותב מתאר את המאמצים העצומים שעשה כדי למצוא הנאה וסיפוק דרך בנייה וגינון, יצירת פאר וטבע, רכישת עבדים, בעלי חיים והגדלת הרכוש. הוא מפרט את הצטברות הכסף, הזהב והאוצרות, ואף את השגת שרים, שירות וכל סוגי התענוגות האנושיים, תוך השוואת עושר זה למשהו שהיה קיים קודם לכן בירושלים.
ניסיונות ההנאה והחכמה
הכותב מתאר כיצד הגדיל והוסיף לעצמו את כל מה שהיה בירושלים, תוך שימוש בחכמתו. הוא לא מנע מעצמו שום דבר שעיניו ביקשו, ושמח מכל עבודתו. אך לאחר בחינת כל מעשיו, הוא מצא שהכל הבל ורעית רוח ללא תועלת תחת השמש. לכן הוא פנה לבחון חכמה מול שטות, כדי לראות מה נשאר לאחר שהדברים כבר נעשו.
היתרון של החכמה והסוף המשותף לכולם
הכותב מבין שהחכמה עדיפה על הטיפשות, בדיוק כפי שהאור עדיף על החשיכה. החכם רואה את הדרך, אך הטיפן הולך בחושך. למרות זאת, הכותב מודה כי בסופו של דבר גורלם של החכם והטיפן זהה. שניהם ימותו וכולם יישכחו, ואין זכרון נשאר לחכם יחד עם הטיפן.
הַמַּסָּה שֶׁל הֶעָמָל תַּחַת הַשָּׁמֶשׁ
הַקּוֹהֶל מְבַשֵּׁר עַל שִׂנְאָה לַחַיִּים וְעַל הַתַּסְכִּית הָרָע שֶׁנַּעֲשָׂה תַּחַת הַשָּׁמֶשׁ. הוּא מְסַרֵּק אֶת כָּל עֲמָלוֹ וְנִמְצָא כִּי הוּא מַנְחִיל אֶת הַכֹּל לְאָדָם אַחֵר שֶׁלֹּא יוֹדֵעַ אִם הוּא חָכָם אוֹ כְּסִיל. בְּסוֹף הַדָּרֶךְ, הַקּוֹהֶל מַסִּיט אֶת לִבּוֹ מִן הַתִּקְוָה וְנִתְעַלֶּה לְיֵאשׁ מִכָּל הָעֲמָל שֶׁעָשָׂה.
העמל תחת השמש
הקטע עוסק בחוסר התועלת שבטרודת העבודה. יש אדם שעמל בחוכמה ובכישרון, אך בסוף הירושה שלו עוברת לאדם שלא עמל כלל, וזהו דבר ריק ורע מאוד. כל המאמץ והגורם לדאגה תחת השמש אינם מביאים תועלת אמיתית, אלא רק כאב ועצבות וקושי לישון בלילה. האדם יכול רק ליהנות מאוכל, משתייה ומראות נעימים, כשהדבר מגיע מיד הָאֱלֹהִים.
החכמה והשמחה כמתנה מהאל
הכותב שואל מי יוכל ליהנות או לחוש רע מחוץ לניסיונותיו האישיים. הוא מסביר שהאל נותן חכמה, דעת ושמחה לאדם שטוב לו לפניו. לעומת זאת, החוטא נתון לעסוק רק באיסוף וצבירת רכוש, כדי בסופו של דבר לתת את כל מהאסף לאדם הטוב. גם זה, עם זאת, נחשב הבל ורדיפת רוח.
הפרק מסתיים בהכרה בכך שהיכולת ליהנות ולמצוא טוב היא מתנה מאת הַשֵּׁם.
מעבר לקריאה הראשונה
לימוד ועיון
מבחר ממקורות חז״ל, בהסבר עכשווי. דברי המקור המצוטטים מובחנים מן ההסבר; פירושי מפרשים מובאים בהמשך ובנפרד.
מדברי חז״ל
הַמַּרְתֵּן שֶׁל הַשִּׂמְחָה וְהַהֶבֶל
״אָמַרְתִּי אֲנִי בְּלִבִּי לְכָה נָּא אֲנַסְּכָה בְשִׂמְחָה, רַבִּי פִּנְחָס וְרַבִּי חִזְקִיָּה בְּשֵׁם רַבִּי סִימוֹן בַּר זַבְדִּי, רַבִּי פִּנְחָס אָמַר אֲנַסְּכָה וַאֲנַסְּכָה, אֲנַסֶּה בְּדִבְרֵי תוֹרָה, וַאֲנַסֶּה״
בַּמַּקּוֹר הַמּוּסָרִי קֹהֶלֶת רַבָּה, מֻסְבָּר הַמַּעֲמָד שֶׁל הַשִּׂמְחָה וְהַלְּמִידָה בָּעוֹלָם הַזֶּה. רַבִּי פִּנְחָס וְרַבִּי חִזְקִיָּה, בְּשֵׁם רַבִּי סִימוֹן בַּר זַבְדִּי, מְסַבְּרִים כִּי הַשִּׂמְחָה בְּדִבְרֵי תּוֹרָה וּבְדִבְרֵי מִינוּת הִיא אַף גַּם הֶבֶל, אַךְ הַמַּטָּרָה הִיא לַעֲבֹר מֵהַהֶבֶל לְטוֹבָה שֶׁל תּוֹרָה. רַבִּי חִזְקִיָּה מוֹסִיף שֶׁכָּל הַלְּמִידָה בָּעוֹלָם הַזֶּה הִיא הֶבֶל לְפִי הַתּוֹרָה שֶׁבָּעוֹלָם הַבָּא, כִּי כָּאן אָדָם לוֹמֵד וְשׁוֹכֵחַ, אֲבָל לְעָתִיד יָבוֹא הַתּוֹרָה תִּהְיֶה חֲקוּקָה בַּלֵּב. רַבָּנָן עוֹד מְסַבְּרִים שֶׁהַיֵּצֶר הָרָע יִתְפַּסֵר לְפִי הַיֵּצֶר הַטּוֹב בְּטוֹבָתוֹ שֶׁל עוֹלָם הַבָּא. רַבִּי יוֹנָה מוֹסִיף שֶׁכָּל שַׁלְוָה בָּעוֹלָם הַזֶּה הִיא הֶבֶל, כִּי אָדָם מֵת וּמוֹרִישׁ אֶת שַׁלְוָתוֹ לְאַחֵר, וּבְעוֹלָם הַבָּא הַבְּנִיָּה וְהַיְּשִׁיבָה הֵן נֶצַח לְעוֹלָם.
קוהלת רבה ב׳:א׳:א׳ ↗החיפוש אחר שמחה בעולם
״וְכֹל אֲשֶׁר שָׁאֲלוּ עֵינַי וגו', לֹא מָנַעְתִּי אֶת לִבִּי מִכָּל שִׂמְחָה, זוֹ שִׂמְחַת הָעשֶׁר. כִּי לִבִּי שָׂמֵחַ מִכָּל עֲמָלִי וְזֶה הָיָה חֶלְקִי מִכָּל עֲמָלִי, מַאן״
בְּקֶצֶת הַסּוֹד עַל הַחַיִּים, הַמְּסוֹרֶת בְּקוֹהֶלֶת רַבָּה מְנַתַּחַת אֶת הַנִּסָּיוֹן שֶׁל הַמֶּמְלֵךְ לִמְצֹא סַעֲדוּת בַּדְּבָרִים חֶמְדִים. הַמְּסוֹרֶת מַצִּיגָה שְׁתֵּי הַשְׁרָאוֹת שׁוֹנוֹת עַל הַמַּטָּרָה שֶׁל הַשִּׂמְחָה. הַהַשְׁרָאָה הָרִאשׁוֹנָה רוֹאה בָּעֹשֶׁר וּבַהַשְׂגָּה כְּכֹחַ שֶׁמַּהֲבִיל אֶת הָעֲמָל, וּבְכָךְ הַשִּׂמְחָה הִיא תּוֹצָאָה שֶׁל הַצְלָחָה חֶמְדָה. הַהַשְׁרָאָה הַשְּׁנִיָּה מְפַרֶטֶת אֶת הַבִּקּוּשׁ שֶׁל הַלֵּב בַּדְּבָרִים הָאֲנוֹשִׁיִּים, בָּעוֹלָם הַמּוּמָשׁ וּבַקִּיצִים הָאֲנוֹשִׁיִּים. הַפֵּרוּשׁ הַזֶּה מְחַבֵּר אֶת הַשִּׂמְחָה לַחַיִּים הַמַּקְדִּימִים וְלַמְּלוֹת הַחַיִּים. הַמְּסוֹרֶת מַצִּיגָה אֶת שְׁתֵּי הַדַּרְכּוֹת כְּמַחְלֹקֶת פֵּרוּשִׁים עַל מַהוּת הַנְּעִימִים שֶׁל הָעֲמָל.
קוהלת רבה ב׳:י׳:א׳ ↗בעקבות המפרשים
הַחֲיִים, הַהֲנָאָה וְהַבְּדִידָה
״בְּרֵכוֹת מָיִם. כְּמִין בִּיבָרִים שֶׁל דָּגִים שֶׁחוֹפְרִין בְּקַרְקַע:״
בַּפֶּסֶק הַזֶּה, קֹהֶלֶת מְתָאַפֵּן וּבוֹחֵן אֶת הַמַּעֲמָד הַמַּהֲרִיץ שֶׁל הַהֲנָעוֹת בָּעוֹלָם. הוּא מַתְחִיל בְּנִסָּיוֹן לִמְצֹא מַשֶּׁהוּ שֶׁיִּתְנוּ לוֹ מַשֶּׁהוּ קַוָּן, וְזֶה עוֹשֶׂה עַצְמוֹ בַּעַל כֹּחוֹ, בַּעַל עֹשֶׁר וּבַעַל תַּעֲנוֹת. הוּא בּוֹדֵק אֶת הַבְּנוּיִים, אֶת הַגַּנּוֹת, אֶת הַבְּרֵכוֹת וְאֶת הַמְּלוֹכִיּוּת, וְאֶת כָּל הַשִּׂמְחָה שֶׁבַּעוֹלָם. אֲבָל אַחֲרֵי הַבְּדִיקָה הַזּוֹ, הוּא מִגְלֶה שֶׁהַכֹּל הֶבֶל וְרֶעֶשׁ רוּחַ. רַשִׁ"י, בְּפֵרוּשׁוֹ עַל הַפֶּסֶק הַשּׁוֹכֵן בַּמַּעֲמָד הַזֶּה, מַסְבִּיר אֶת הַמַּשְׁמָעוּת הַמֻּמְשֶׁתִית שֶׁל הַבְּרֵכוֹת. הוּא מְצַיֵּן שֶׁהַמַּיִם הָלוֹכִים עָמוֹק בָּאָרֶץ, כְּמוֹ הַדָּגִים שֶׁחּוֹפְרִים בָּאֲדָה. הַפֵּרוּשׁ הַזֶּה מַדְגִּישׁ אֶת הָעֹמֶק וְאֶת הַמְּבִנִּים הַנֶּחְבָּאִים שֶׁבַּטֶּבַע, וְזֶה מְעַטְעֵד אֶת הַמַּתְחִיל בַּמַּחְשָׁבָה שֶׁל הַבְּדִיקָה הַמְּלַאֵה בְּעֹמֶק הַמְּחִקָּה.
רש״י על קהלת 2:6:1 ↗החיפוש אחר משמעות בעבודה ובהנאה
״וְסַבּוֹתִי אֲנִי לְיַאֵשׁ. שֶׁלֹּא לִיגַע וְלַעֲמֹל:״
בפרק זה, קהלת בוחן את הניסיונות למצוא סיפוק בבנייה, בעושר, בהנאה ובהשגה. הוא מתאר ניסיון מקיף להשיג כל דבר תחת השמש, אך מגיע למסקנה שהדברים הללו אינם מעניקים משמעות נצחית. הוא חווה תסכול מהעובדה שהירושה תישאר אחריו לאדם שלא עמל עבורה. רש"י מסביר את המילה "וסבֹתִי" כניסיון להרפות ולהתייאש מן המאמץ, כדי שלא להיכנס למצב של עייפות ומיצוי מוחלט. לפי פירושו, הכותב מנסה למצוא דרך להתמודד עם חוסר המשמעות בלי להישבר מהעבודה הקשה והבלתי פוסקת.
רש״י על קהלת 2:20:1 ↗החיפוש אחר סיפוק בקרב הרכוש והעמל
״קניתי. ובני בית שנולדו בביתי ומלת צאן כלל לכשבים ולעזים והראיה משכו וקחו לכם צאן:״
בפרק השני של ספר קהלת, הדובר מתאר ניסיונותיו למצוא משמעות דרך הנאות העולם. הוא בנה לעצמו בתים, נטע גנים, וערך רכוש רב הכולל עבדים, פרות וצאן. הכותב בוחן האם העיסוק בבנייה, בעבודה קשה ובאסף ממון יכול להעניק שמחה אמיתית וקבועה. הטקסט מציג את התסכול שבחוסר היכולת למצוא סיפוק נצחי בחומריות. מפרשים כמו אבן עזרא מסבירים פרטים טכניים בטקסט, כמו למשל שהמילה "צאן" בכתובים כוללת גם כבשים וגם עזים. המחקר בפרק זה מתמקד בשאלה האם הישגים חומריים הם תשובה לשאלות קיומיות, ומדגיש את המתח שבין הרצון לצבור לבין ריקנות המעשה.
אבן עזרא על קהלת 2:7:1 ↗החיפוש אחר משמעות מול תחושת הייאוש
״וסבותי. כאדם שהוא מסב פניו לדרך אחרת והוא ליאש הפך הדרך הראשונה ומלת ליאש מן הבנין הכבד והיה ראוי להדגש לולי היות האל״ף מן הגרון״
בפרק זה קהלת מתאר ניסיונות שונים למצוא סיפוק בחיים דרך הנאות, עבודה קשה ובנייה. הוא בוחן את הפיתויים של עושר, תהילה וכיף, אך מגיע למסקנה שהכל הבל ורדיפה אחרי רוח. הניסויים הללו אינם הבטחות להצלחה, אלא תיאור של מאמץ אנושי שאינו מצליח להשיג שביעות רצון נצחית. אבן עזרא מתייחס למצבו של קהלת כשמתאר את תחושת הייאוש מעמלו. הוא מסביר שהמילה "לְיַאֵשׁ" יכולה להתפרש כשינוי כיוון או כוונה, כאילו אדם הפנה פניו לדרך אחרת בגלל התסכול. אבן עזיא מציין כי מבחינה לשונית, המילה נשענת על מבנה מסוים, וכי הייאוש נובע מהקושי הכבד של המשימה שלא הניבה את התוצאה המצופה.
אבן עזרא על קהלת 2:20:1 ↗