שלח את לחמך על פני המים, כי אחרי ימים רבים תמצא אותו.
שַׁלַּ֥ח לַחְמְךָ֖ עַל־פְּנֵ֣י הַמָּ֑יִם כִּֽי־בְרֹ֥ב הַיָּמִ֖ים תִּמְצָאֶֽנּוּ׃קהלת · פרק יא׳
הַהַשְׁקָעָה בְּעֵת חֹוסֶר וְעַל הַסְּפֵקוּת
הַצְּרִיכָה לִפְעֹל בְּעוֹלָם שֶׁל חֹוסֶר וְעַד שֶׁל חֹוסֶר וִידַע,
להקשיב. להבין. להתחבר.
הפרק בקול
קהלת יא׳ · סיפור והסבר
הסיפור המלא, בהאזנה אחת.
ריחוף על פסוק מציג את המקור. במגע — לחיצה ממושכת או כפתור ״המקור״.
א–ד
הַהַשְׁקָעָה בְּעֵת חֹוסֶר וְעַל הַסְּפֵקוּת
תן חלק לשבעה וגם לשמונה, כי אינך יודע איזו רעה תהיה בארץ.
תֶּן־חֵ֥לֶק לְשִׁבְעָ֖ה וְגַ֣ם לִשְׁמוֹנָ֑ה כִּ֚י לֹ֣א תֵדַ֔ע מַה־יִּהְיֶ֥ה רָעָ֖ה עַל־הָאָֽרֶץ׃אם העננים יתמלאו בגשם, הם ישפכו אותו על הארץ; ואם עץ ייפול בדרום ואם ייפול בצפון, במקום שבו ייפול העץ, שם הוא יהיה.
אִם־יִמָּלְא֨וּ הֶעָבִ֥ים גֶּ֙שֶׁם֙ עַל־הָאָ֣רֶץ יָרִ֔יקוּ וְאִם־יִפּ֥וֹל עֵ֛ץ בַּדָּר֖וֹם וְאִ֣ם בַּצָּפ֑וֹן מְק֛וֹם שֶׁיִּפּ֥וֹל הָעֵ֖ץ שָׁ֥ם יְהֽוּא׃מי שעוקב אחרי הרוח לא יזרע, ומי שמסתכל בעננים לא יקצור.
שֹׁמֵ֥ר ר֖וּחַ לֹ֣א יִזְרָ֑ע וְרֹאֶ֥ה בֶעָבִ֖ים לֹ֥א יִקְצֽוֹר׃ה–ח
החוסר היכולת לדעת את העתיד והצורך לפעול
כמו שאינך יודע מה דרכה של הרוח ואיך נוצרות העצמות בבטנה של אישה הרה, כך אינך יודע את מעשיו של אלוהים, שעושה את הכול.
כַּאֲשֶׁ֨ר אֵֽינְךָ֤ יוֹדֵ֙עַ֙ מַה־דֶּ֣רֶךְ הָר֔וּחַ כַּעֲצָמִ֖ים בְּבֶ֣טֶן הַמְּלֵאָ֑ה כָּ֗כָה לֹ֤א תֵדַע֙ אֶת־מַעֲשֵׂ֣ה הָֽאֱלֹהִ֔ים אֲשֶׁ֥ר יַעֲשֶׂ֖ה אֶת־הַכֹּֽל׃על המילים
אפשר להבין את ״הרוח״ כרוח הנושבת או כרוח החיים; גם הקשר בינה לבין העצמות אינו חד־משמעי.
בבוקר זרע את זרעך, ובערב אל תניח לידך לנוח, כי אינך יודע מה יצליח: זה או זה, או אם שניהם גם יחד יהיו טובים.
בַּבֹּ֙קֶר֙ זְרַ֣ע אֶת־זַרְעֶ֔ךָ וְלָעֶ֖רֶב אַל־תַּנַּ֣ח יָדֶ֑ךָ כִּי֩ אֵֽינְךָ֨ יוֹדֵ֜ע אֵ֣י זֶ֤ה יִכְשָׁר֙ הֲזֶ֣ה אוֹ־זֶ֔ה וְאִם־שְׁנֵיהֶ֥ם כְּאֶחָ֖ד טוֹבִֽים׃האור מתוק, וטוב לעיניים לראות את השמש.
וּמָת֖וֹק הָא֑וֹר וְט֥וֹב לַֽעֵינַ֖יִם לִרְא֥וֹת אֶת־הַשָּֽׁמֶשׁ׃אם אדם יחיה שנים רבות, שישמח בכולן, ושיזכור גם את ימי החושך, כי הם יהיו רבים. כל מה שיבוא הוא הבל.
כִּ֣י אִם־שָׁנִ֥ים הַרְבֵּ֛ה יִחְיֶ֥ה הָאָדָ֖ם בְּכֻלָּ֣ם יִשְׂמָ֑ח וְיִזְכֹּר֙ אֶת־יְמֵ֣י הַחֹ֔שֶׁךְ כִּֽי־הַרְבֵּ֥ה יִהְי֖וּ כָּל־שֶׁבָּ֥א הָֽבֶל׃על המילים
לא ברור אם ״ימי החושך״ הם ימים קשים בחיים או ימים שלאחר המוות.
ט–י
שמחה וזהירות בימי נעורים
שמח, בחור, בימי ילדותך, ותן ללבך לשמח אותך בימי בחרותך. לך בדרכי לבך ולפי מה שעיניך רואות, אבל דע שעל כל אלה אלוהים יביא אותך למשפט.
שְׂמַ֧ח בָּח֣וּר בְּיַלְדוּתֶ֗יךָ וִֽיטִֽיבְךָ֤ לִבְּךָ֙ בִּימֵ֣י בְחוּרוֹתֶ֔ךָ וְהַלֵּךְ֙ בְּדַרְכֵ֣י לִבְּךָ֔ וּבְמַרְאֵ֖י עֵינֶ֑יךָ וְדָ֕ע כִּ֧י עַל־כָּל־אֵ֛לֶּה יְבִֽיאֲךָ֥ הָאֱלֹהִ֖ים בַּמִּשְׁפָּֽט׃הסר כעס מלבך והרחק רעה מגופך, כי הילדות וימי הבחרות הם הבל.
וְהָסֵ֥ר כַּ֙עַס֙ מִלִּבֶּ֔ךָ וְהַעֲבֵ֥ר רָעָ֖ה מִבְּשָׂרֶ֑ךָ כִּֽי־הַיַּלְד֥וּת וְהַֽשַּׁחֲר֖וּת הָֽבֶל׃על המילים
״הבל״ מתאר כאן דבר חולף, שאי אפשר להיאחז בו.
Tanach with Ta'amei Hamikra · ניקוד וטעמי מקרא
א–ד
הַהַשְׁקָעָה בְּעֵת חֹוסֶר וְעַל הַסְּפֵקוּת
שַׁלַּ֥ח לַחְמְךָ֖ עַל־פְּנֵ֣י הַמָּ֑יִם כִּֽי־בְרֹ֥ב הַיָּמִ֖ים תִּמְצָאֶֽנּוּ׃
תֶּן־חֵ֥לֶק לְשִׁבְעָ֖ה וְגַ֣ם לִשְׁמוֹנָ֑ה כִּ֚י לֹ֣א תֵדַ֔ע מַה־יִּהְיֶ֥ה רָעָ֖ה עַל־הָאָֽרֶץ׃
אִם־יִמָּלְא֨וּ הֶעָבִ֥ים גֶּ֙שֶׁם֙ עַל־הָאָ֣רֶץ יָרִ֔יקוּ וְאִם־יִפּ֥וֹל עֵ֛ץ בַּדָּר֖וֹם וְאִ֣ם בַּצָּפ֑וֹן מְק֛וֹם שֶׁיִּפּ֥וֹל הָעֵ֖ץ שָׁ֥ם יְהֽוּא׃
שֹׁמֵ֥ר ר֖וּחַ לֹ֣א יִזְרָ֑ע וְרֹאֶ֥ה בֶעָבִ֖ים לֹ֥א יִקְצֽוֹר׃
ה–ח
החוסר היכולת לדעת את העתיד והצורך לפעול
כַּאֲשֶׁ֨ר אֵֽינְךָ֤ יוֹדֵ֙עַ֙ מַה־דֶּ֣רֶךְ הָר֔וּחַ כַּעֲצָמִ֖ים בְּבֶ֣טֶן הַמְּלֵאָ֑ה כָּ֗כָה לֹ֤א תֵדַע֙ אֶת־מַעֲשֵׂ֣ה הָֽאֱלֹהִ֔ים אֲשֶׁ֥ר יַעֲשֶׂ֖ה אֶת־הַכֹּֽל׃
בַּבֹּ֙קֶר֙ זְרַ֣ע אֶת־זַרְעֶ֔ךָ וְלָעֶ֖רֶב אַל־תַּנַּ֣ח יָדֶ֑ךָ כִּי֩ אֵֽינְךָ֨ יוֹדֵ֜ע אֵ֣י זֶ֤ה יִכְשָׁר֙ הֲזֶ֣ה אוֹ־זֶ֔ה וְאִם־שְׁנֵיהֶ֥ם כְּאֶחָ֖ד טוֹבִֽים׃
וּמָת֖וֹק הָא֑וֹר וְט֥וֹב לַֽעֵינַ֖יִם לִרְא֥וֹת אֶת־הַשָּֽׁמֶשׁ׃
כִּ֣י אִם־שָׁנִ֥ים הַרְבֵּ֛ה יִחְיֶ֥ה הָאָדָ֖ם בְּכֻלָּ֣ם יִשְׂמָ֑ח וְיִזְכֹּר֙ אֶת־יְמֵ֣י הַחֹ֔שֶׁךְ כִּֽי־הַרְבֵּ֥ה יִהְי֖וּ כָּל־שֶׁבָּ֥א הָֽבֶל׃
ט–י
שמחה וזהירות בימי נעורים
שְׂמַ֧ח בָּח֣וּר בְּיַלְדוּתֶ֗יךָ וִֽיטִֽיבְךָ֤ לִבְּךָ֙ בִּימֵ֣י בְחוּרוֹתֶ֔ךָ וְהַלֵּךְ֙ בְּדַרְכֵ֣י לִבְּךָ֔ וּבְמַרְאֵ֖י עֵינֶ֑יךָ וְדָ֕ע כִּ֧י עַל־כָּל־אֵ֛לֶּה יְבִֽיאֲךָ֥ הָאֱלֹהִ֖ים בַּמִּשְׁפָּֽט׃
וְהָסֵ֥ר כַּ֙עַס֙ מִלִּבֶּ֔ךָ וְהַעֲבֵ֥ר רָעָ֖ה מִבְּשָׂרֶ֑ךָ כִּֽי־הַיַּלְד֥וּת וְהַֽשַּׁחֲר֖וּת הָֽבֶל׃
התמונה השלמה
הפרק, בקצרה
הַקְּרָאָה עַל הַצְּרִיכָה לִפְעֹל בְּעוֹלָם שֶׁל חֹוסֶר וְעַל הַסְּפֵקוּת, וְעַל הַצָּרִיכוּת לְהִתְמודֵד עִם הַמְּלֵא וְהַחֲסֵר.
פסוקים א–ד
הַהַשְׁקָעָה בְּעֵת חֹוסֶר וְעַל הַסְּפֵקוּת
הַקֶּצֶת מַצִּיעַ לְהַשְׁקִיעַ בְּנֶתֶן וּבְנַתָּחִים כִּי הֶעָתִיד אֲנוּשׁ. כְּשֶׁהַמְּזַג אֲוִיר מִשְׁתַּנֶּה אוֹ כְּשֶׁהַתְּנָאִים הַטֶּבִים אֵינֶנּוּ בְּהִירָרוּת, הַמְּנַתֵּחַ מְהַסֵּס. אֲבָל הַמְּוֹסֵר מַדְגִּישׁ שֶׁמִּקְצָה לְחַכְמָה וּמִקְצָה לְהַסְסָה, הָאָדָם לֹא יִזְרַע וְלֹא יִקְצֹר.
פסוקים ה–ח
החוסר היכולת לדעת את העתיד והצורך לפעול
הפסוקים מסבירים שאדם לא יכול להבין את פעולת אלוהים, בדיוק כפי שאינו יודע כיצד הרוח נעה בתוך רחם מלא. לכן, יש לזרע זרעים בשעות שונות ביום, כי לא ידוע איזה זרע יצליח, ואולי שניהם יצליחו. האור נעים וטוב לראות את השמש, אך האדם צריך לשמוח בכל שנות חייו, תוך זכירת ימי החשיכה וההבל.
פסוקים ט–י
שמחה וזהירות בימי נעורים
הקטע מציע ליהנות מימי הנעורים וללכת בדרכי הלב, תוך הבנה שכל מעשה ייבחן ביום הדין. יחד עם זאת, הוא קורא להרחיק את הכעס והרע מהאדם, שכן תקופת הצעירות והחיוניות היא זמנית וחסרת קביעות.
הַדֶּרֶךְ הַנְּכוֹנָה לִחְיוֹת הִיא לְהִשְׁתַּמֵּשׁ בַּשִּׂמְחָה וּבְעֵת נְעוּרִים בְּתַחְתִּית הַזְּכָרָה לַמְּלֹא וְלַחֲסֵר.
מעבר לקריאה הראשונה
לימוד ועיון
מבחר ממקורות חז״ל, בהסבר עכשווי. דברי המקור המצוטטים מובחנים מן ההסבר; פירושי מפרשים מובאים בהמשך ובנפרד.
מדברי חז״ל
הַחֲשָׁבוּת שֶׁבַּצְּדָקָה וּבַעֲשִׂיָּה
״שַׁלַּח לַחְמְךָ עַל פְּנֵי הַמָּיִם, אָמַר רַבִּי בֵּיבַי אִם בִּקַּשְׁתָּ לַעֲשׂוֹת צְדָקָה, עֲשֵׂה אוֹתָהּ עִם עֲמֵלֵי תּוֹרָה, שֶׁאֵין מַיִם הָאָמוּר כָּאן אֶלָּא דִּבְרֵי תוֹרָה, שֶׁנֶּאֱמַר״
בַּמַּקְור הַמּוּבָל מִקּוֹהֶלֶת רַבָּה, מְסֻרִים כַּמָּה פֵּרוּשִׁים לַפָּסוּק "שַׁלַּק לַחְמְךָ עַל פְּנֵי הַמָּיִם". רַבִּי בֵּיבַי מְסַבֵּר שֶׁאִם אָדָם רוֹצֶה לַעֲשׂוֹת צְדָקָה, עָלָיו לַעֲשׂוֹת אוֹתָהּ עִם לִמּוּדֵי תּוֹרָה, כִּי הַמַּיִם הֵם דִּבְרֵי תּוֹרָה. רַבִּי עֲקִיבָא מְסַפֵּר סִפּוּר עַל תַּלְמִיד חָכָם שֶׁנִּצְלַד מִטְּבִיעַ סְפִינָה בִּזְכותְּוֹ שֶׁנָּתַן מַתָּנָה לְאִישׁ מִסְכֵּן, וְעַצְמוֹ נִשְׁאַר בַּיַּבָּשָׁה מִפְּנֵי תְּפִלָּתוֹ וְהַגַּלִּים. בְּסִפּוּרִים אֵלֶּה מֻצֶּגֶת הַתְּגוּעָה שֶׁל הַקְּבוּצָה שֶׁבַּסְּפִינָה, שֶׁבְּרָצוֹן לְהִצָּלֵד הִשְׁתַּתְּפוּ בַּמִּצְעָה שֶׁל הַצְּלָאָה בְּעַיִן שֶׁל גְּדִי, אַךְ הַמַּעֲשֶׂה הִתְגָּלָה כְּטָעוּת שֶׁהוֹבְלָה אֶת הַחַיָּה לַמַּיִם. הַפֵּרוּשִׁים הַשּׁוֹנִים בַּמִּקְרָה מְבַקְּשִׁים לְקַשֵּׁר אֶת הַצְּדָקָה לְמַעֲשִׂים שֶׁמַּצְלִיחִים לְהַצִּיל אוֹתָךְ, כְּמוֹ בְּמִקְרֵה בַּר קַפָּרָא שֶׁנָּתַן כַּסְפִּים לְאִישׁ שֶׁנִּשְׁאַר בַּסְּפִינָה וּבִזְכוּת זֶה הֶאֱכִיל וְהִשְׁקָה אוֹתוֹ. הַמַּטָּרָה הִיא לְהַדְגִּים אֶת הַכֹּחַ שֶׁל הַנְּתִינָה וְהַתְּדִיבָה.
קוהלת רבה י״א:א׳:א׳ ↗הַשְּׁלָחָה לַמַּיִם וְהַשְּׁלָחָה לַכֹּל
״דבר אחר: הנני ממטיר לכם לחם מן השמים, הדא הוא דכתיב (קהלת יא, א): שלח לחמך על פני המים כי ברוב הימים תמצאנו. רבי חנין״
בְּפֶרֶק זֶה בְּקֹהֶלֶת, הַכּוֹתֵב מַזְכִּיר אֶת הַצְּרִיכִיּוּת לִשְׁלֹחַ אֶת הַלֶּחֶם עַל פְּנֵי הַמַּיִים. הַכַּוָּנָה הִיא לְהַשְׁקִיעַ וּלְהַשְׁקִית, כִּי בְּזִמּוּר הַיָּמִים הַרַבִּים, הַמַּעֲשִׂים הַטּוֹבִים יָבוֹאוּ לְתוֹצָאָה חֲיוֹבִית. הַטֶּקסט מְצַיֵּן כִּי הַבְּרָכָה תַּגִּיעַ בְּזִמּוּר הַזְּמַנִּים. בְּפִלְפּוּל הַמִּדְרָשׁ מִשְּׁמוֹת רַבָּה, מְסֻבָּךְ הַפֶּסוּק הַזֶּה לְהַבְטָחָה שֶׁהַשֵּׁם יַמְטִיר לֶחֶם מִן הַשָּׁמַיִם. הַמִּדְרָשׁ מְקַשֵּׁר אֶת הַבְּרָכָה הַזֹּאת לְאֲבוֹתֵינוּ, וּבִדְכָךְ מֵבִיא הַפֵּרוּשׁ הַזֶּה קֶשֶׁר עַל כִּי הַשְּׁלָחָה לַמַּיִם הָיְתָה בְּזֵכְרוּת הַמַּעֲשִׂים שֶׁעָשָׂה אַבְרָהָם. הַמִּדְרָשׁ מַשְׁוֶה בֵּין הַבְּרָכָה לַבְּנִים לְבֵין הַמַּעֲשִׂים שֶׁעָשָׂה אַבְרָהָם, וּמְסַבֵּל כִּי הַמָּנוֹ בְּאֵלּוּשׁ יָרַד בִּזְכוּת הַמַּעֲשִׂים שֶׁעָשָׂה אַבְרָהָם.
שמות רבה כ״ה:ה׳ ↗בעקבות המפרשים
הַסְּכָנוֹת וְהַחִיּוּת בַּעוֹלָם הַמְשַׁנֶּה
״יִפּוֹל. יִשְׁכֹּן, כְּמוֹ "עַל פְּנֵי כָל אֶחָיו נָפָל":״
בְּקֶצֶת הַפסוק, הַכּוֹתֵב בְּקֹהֶלֶת מְדַבֵּר עַל הַמְּצִיאוּת הַמְּעֹרֶבֶת שֶׁבַּחַיִּים. הוּא מַצִּיג תְּמוּנוֹת שֶׁל תְנוּעָה וְתַהֲלּוּךְ שֶׁמֵּצֵא בַּטֶּבַע, כְּמוֹ עָנָן וְרוּחַ, שֶׁהֵם מְשַׁנִּים אֶת הַמַּצָּב. הַכּוֹתֵב מַצִּיג מַצָּב שֶׁבּוֹ דְּבָרִים מִתְקַיְּמִים וְדָבָרִים נוֹפְלִים, מְבַקֵּשׁ לְהַדְגִּישׁ אֶת הַחַיּוּת שֶׁבַּמְּצִיאוּת. רַשִׁי, בְּפִרְשׁוֹ עַל הַפְּסוּק הַזֶּה, מַסְבִּיר אֶת הַמִּשְׁאָה שֶׁל הַמִּלָּה "יִפּוֹל". הוּא מְקַשֵּׁר אוֹתָהּ לְמִשְׁלִישׁ מִקְסוֹת שֶׁבַּמִּקְרָא, שֶׁל אֶחָד הַנּוֹפֵל עַל פְּנֵי כָּל אֶחָיו. הַפֵּרוּשׁ מְצַיֵּר תְּמוּנָה שֶׁל מַצָּב שֶׁבּוֹ הַנְּפִילָה הִיא מְשֻׁבַּעַת וּמַשְׁפִּיעָה עַל כְּלָל, וְלֹא רַק מְקֵרָה בודְדָה.
רש״י על קהלת 11:3:2 ↗הַאוֹר וְהַחֹשֶׁךְ בַּקְּהֶלֶת
״וּמָתוֹק הָאוֹר. מָתוֹק הִיא אוֹרָהּ שֶׁל תּוֹרָה:״
בַּקְּחֶלֶת מִתְכַּנֵּס הַמַּעֲמָד שֶׁל הַאֲרֻכּוּת וְהַחֹשֶׁךְ. הַכּוֹתֵב מְצַיֵּן שֶׁהַכֹּל נִרְאֶה בַּהַתְחָלָה כְּמוֹ חֹשֶׁךְ, וְהַשּׁוֹרֶת הַמְּתֹקָה שֶׁל הַיּוֹם הַטּוֹב מְבַטֶּלֶת אֶת הַחֹשֶׁךְ. זֶהוּ תּוֹכֶן הַמְּדַבֵּר עַל הַחַיִים שֶׁלָּנוּ, כְּשֶׁהַמְּצָאֵי הַמְּזֶל וְהַמֵּזֶל הַטּוֹב מַשְׁנִים אֶת הַתְּחוּשָׁה. רַשִׁי, בְּפִרְשׁוּתוֹ עַל הַפֶּסוּק, מְסַבֵּל אֶת הַמְּשֶׁמע הַמְּדַויֵק. הוּא מְסַבֵּל אֶת הַמְּשַׁע הַמְּצַיֵּעַ שֶׁהַמְּשֵׁעַ הַמְּתֹק הַמִּתְיַצֵּב כְּמַשְׁעַת הַתּוֹרָה. לְפִי רַשִׁי, הַמְּשֵׁעַ הַמְּתֹק הוּא הָאוֹר שֶׁמְּבִיאָה הַתּוֹרָה, הַמְּמַלֵּאת אֶת הָאוֹר בַּחַיִּים וְעוֹזֶרֶת לָנוּ לִרְאוֹת הַכֹּל בְּצֻיָּד.
רש״י על קהלת 11:7:1 ↗הַהַשְׁקָעָה בַּעֲבוֹדָה וְהַפְּעִילוּת בַּעֲלַיִם
״אם ימלאו. דרך משל לעושר שלא נתן לעשיר כי אם לעשות טוב לכל מצטרך אליו:״
בְּפֶרֶק זֶה בְּקֹהֶלֶת, הַכּוֹתֵב מְעַנֵּק עֵצָה לְהַמְּשִׁיךְ לְהַשְׁקִיעַ בְּעָמָל וּבְעִנְיָנִים שׁוֹנִים, כִּי הַעֲבָרָה שֶׁל מַיִם אוֹ הַשְׁגָּה בְּמַבָּע בְּנוּי בְּמָקוֹם הַמְּשַׁנֶּה אֶת הַמַּצָּב. הַסְּבָרָה זוֹ מְבַקֶּשֶׁת מֵאִתָּנוּ לְהִתְכּוֹנֵן לְכָל אֶפְשָׁרוּת וְלֹא לְהַמְתִּין לִנְסִים בְּדֶרֶךְ שֶׁל הַשְׁהָיָה. עַל הַמַּשָׁל שֶׁל הַשְׁלִיחַ הַסְּפֵנוֹת, אֶבֶן עֶזְרָא מְסַבֵּר שֶׁהַכַּוָּנָה הִיא לְהַשְׁקָעָה בְּעֹשֶׁר שֶׁבִּזְכוּת שֶׁלּוֹ, וְזֶה לְמַטְרָה שֶׁל עֲשִׂיָּה טוֹבָה וּלְעֶזְרַת צורךִים. הַמּוֹדָע בְּסוֹד הַעוֹשֶׁר מְבַקֵּשׁ לִפְעֹל בְּחוֹכְמָה כְּדֵי לְהַבְטִיחַ שֶׁהַמִּשְׁכּוֹן יִשְׁאָר וְיַעֲשֶׂה תְּרוּמָה לַסְּבִיבָה.
אבן עזרא על קהלת 11:3:1 ↗ההתמודדות עם חוסר הוודאות ומשמעות החיים
״כי אם. אילו ידע האדם שיחיה שנים רבות וישמח בכולם כשיזכור ימי החשך שהם ימי הקבר כי הרבה יהיו ימר לו האור הנזכר וכל שבא״
הַקֹּהֶלֶת מְדַבֵּר עַל הַצּוּרָה שֶׁבָּהּ כּדַאי לִחיות בְּעוֹלָם שֶׁל חֹשֶׁךְ וְאוֹר וְעַל הַהַשְׁקָעָה בַּמְּלָאכָה וּבְהַשְׁקָעָה בַּחֶסֶד. הוּא מְזַכִּיר לָנוּ שֶׁמִּכֵּיוֹן שֶׁאֲנַחְנוּ לֹא יוֹדְעִים מָה יִקְרֶה מָחָר, עָלֵינוּ לְנַצֵּל אֶת הַזְּמַנִּים שֶׁלָּנוּ עַכְשָׁו. הַתַּצְפִּית הוּא לִבְנוֹת עָלַיִךְ עָלָד חָזָק מִקֹּדֶם, כִּי הַמְּסִלּוֹת שֶׁאֲנַחְנוּ רוֹאִים עֲשׂוּיוֹת לְהִשְׁתַּנּוֹת בְּפֶתְעַם. הָאִבֶּן עֶזְרָא מְסַבֵּר אֶת הַקּוֹשִׁי בְּסוֹף הַפֶּסֶק עַל יְדֵי הַסָּבְרָה שֶׁאִם הָאָדָם הָיָה יוֹדֵעַ שֶׁהוּא יִחְיֶה שָׁנִים רַבּוֹת וְיִשְׂמַח בַּכֹּל, הוּא הָיָה מִתְקַרֵּר וְנִמְצֵא מְיֻסָּר. כִּי הַזִּכְרוֹן שֶׁל יְמֵי הַחֹשֶׁךְ וְהַקֶּבֶר הָיָה הופֵךְ אֶת הָאוֹר לְכֹבֵד וּמַכְאוֹב. לְפִי הַפֵּרוּשׁ הַזֶּה, הַחַיִּים נִכְרָעִים כְּשֶׁמֵּבִינִים שֶׁהַכֹּל הֶבֶל וְדּוֹר הוֹלֵךְ וְדּוֹר בָּא.
אבן עזרא על קהלת 11:8:1 ↗